מונח על שולחני ספר השנה של עירית תל־אביב לשנת תש"ב, והתוספת המוקדשת לשנת העשרים של המועצה הראשונה.

ספר־השנה מלא, כאלה שקדמו לו, סקירות ודינים וחשבונות מפורטים בצירוף טבלאות ותמונות על הפעולות המעשיות והכספיות בכל מחלקות העיריה והמוסדות החשובים בה בשנת תש"ב.

מזלה של המועצה העברית הראשונה גרם לה, שנולדה בעצם מאורעות־הדמים שהתחוללו במאי 1921, ואילו ראשית פעולותיה בהיקף רחב הוחלו באפריל 1922, לאחר בחירות המועצה הראשונה.

יובל העשרים לקיום המועצה העירונית חל בשנה השלישית למלחמת־העמים האיומה, זמן שאינו מתאים לחגיגות פומביות. בשנים כתיקונן היה המאורע החשוב הזה מוצא לו בוודאי הד רב בתל־אביב ומחוצה לה, ואפילו בתפוצות הגולה, כיון שבפעם הראשונה בתולדות עמנו לאחר חורבן הבית, ניתן לנו הגרעין של ממשלה עצמית. בפעם הראשונה בעולם המודרני נעשה קבוץ עברי לרשות מוניציפאלית מיוחדת, לעיר חפשיה החיה על חוקיה ותקנותיה, ואשר ראשיה מקרבה יצאו על־פי בחירות חפשיות.

אולם בימים טרופים אלה אין השעה מתאמת לכך. ראוי היה בהזדמנות זו להרחיב את הדבור על מועצת העיר העברית הראשונה והתפתחות העיריה על עשרות מחלקותיה.

אחד מגילויי ההתפתחות של העיר העברית, הם דברי־פרסומה הרשמיים של עירית תל־אביב.

תל־אביב היא העיר הראשונה בארץ, שהחלה מפרסמת דו"חות מודפסים לצבור על פעולותיה.

בשנים הראשונות לבנין תל־אביב – משנת 1909 עד 1920 – הסתפק ועד השכונה בפרסום דינים־וחשבונות שנתיים בתוך חוברות קטנות וצנומות. מפרק לפרק היה הועד מפרסם מודעות וכרוזים לתושבים, שהיו מודבקים ברחובות על לוחות השכונה. בכרוזים היה הועד מודיע על אסיפות כלליות של השכונה, על הוראות סניטאריות, השמירה הצבורית ומאורעות אחרים הנוגעים לחיי השכונה.

בשנת תר"פ הוציא ועד תל־אביב את החוברת הראשונה “תל־אביב – עיריה”. החוברת נדפסה בדפוס היחיד והראשון ביפו (בתל־אביב לא היה עדיין שום דפוס) – דפוס א. איתן וס. שושני (כיום חברת דפוס שושני בע"מ, תל־אביב), מחבר החוברת – ראש העיר מאיר דיזנגוף – הוכיח את הצורך הדחוף בהשגת זכויות מוניציפאליות והדגיש את הערך החשוב, לגבי התפתחותה של תל־אביב, שיש ביצירת אשראי אפותיקאי לבעלי הרכוש בתל־אביב.

עם תום שנת־הכספים, נתפרסם באותו דפוס דו“ח מעשי וכספי לסוף תר”פ, כבר אז היה מורגש חוסר בכתב־עת קבוע, אשר יהיה מוקדש לבעיות המוניציפאליות של הישוב, שנתעוררו עם התכוננותה של הנקודה המוניציפאלית העברית הראשונה.

לשם כך נעשו כמה נסיונות, ומפעם לפעם הוציא ועד תל־אביב ואחריו עירית תל־אביב, חוברות בודדות.

בחוברות הללו נדפסו החלטות ועד תל־אביב ומועצת עירית תל־אביב, תקציבים ומאזנים שנתיים, ולפרקים נתפרסמו גם מאמרים מקצועיים. חברי המערכת היו: מ, דיזנגוף, ש. בן־ציון, ד"ר י. מהרשק וכותב הטורים האלה.

עם גידול העיר וריבוי הענינים בעיריה הוחלט להוציא כתב־עת קבוע בשם “ידיעות עירית תל־אביב”. לשם ביצוע ההחלטה הנ“ל הוזמן הסופר והעתונאי ש. טשרנוביץ, ומאלול תרפ”ה (1.9.1925) החלו לצאת בעריכתו חוברות בודדות, אחת לשבועיים, ואחת לחודש. בחוברות אלו נתפרסמו בעיקר פרוטוקולים של ישיבות המועצה העירונית וידיעות רשמיות אחרות.

מניסן תרפ“ט ועד קיץ תרצ”ב חלה הפסקה בהופעת העתון.

בארבע שנים אלו התרחבה העיר תל־אביב לכל ארבע רוחותיה, וגם האוכלוסיה רבתה וגדלה באופן בלתי־צפוי, ועם גידול העיר נוצרו כמה וכמה בעיות עירוניות, שדרשו את הסברתן ופרסומן בחוגים רחבים.

בתוקף הצורך החיוני החליטה העיריה לחדש את “ידיעות עירית תל־אביב”, ולשם זה הוזמן כעורך הסופר והעתונאי א. ז. בן־ישי.

החוברת הראשונה של ה“ידיעות” המחודשות הופיעה בעריכתו בתשרי תרצ"ג (אוקטובר 1932), ומאז יוצא העתון לאור בקביעות אחת לחודש, בצורה משוכללת ומשופרת, כדוגמת העתונים המוניציפאליים של עיריות ותיקות ומפותחות באירופה ובאמריקה.

“ידיעות עירית תל־אביב” בגלגולן החדש ערוכות בטעם, בכשרון רב וביד קפדנית של עורך מנוסה, ואין בהן ה“יבשות” המצויה כרגיל בעתונים רשמיים.

הירחון משקף במאמרים, בידיעות, בטבלאות, בדיאגרמות ובתמונות את גידולה והתפתחותה המהירה של תל־אביב בכל ענפי החיים הכלכליים, הבריאותיים, הסוציאליים, התרבותיים, החנוכיים, האמנותיים ועוד. ומשום שזהו לפי שעה העתון המוניציפאלי היחידי בארץ קבע הירחון מדורים קבועים לידיעות על החיים המוניציפאליים בכל הארץ ובארצות אחרות. בירחון מתפרסמים גם מאמרים על עניני העיר ומפעליה מאת נבחרי העיריה, מנהלי המחלקות, סופרים, אנשי מקצוע ועוד.

לירחון יצאו מוניטין בארץ ובחוץ־לארץ, ומאמרים רבים נכתבו עליו בהזדמנויות שונות, שבהם ניתנה הערכה חיובית על צורתו ותכנו.

מערכת העתון הרשמי משמשת גם לשכת־עתונות קבועה, שבה מתרכזים עניני העתונות, העריכה והפרסום של עירית תל־אביב.

חוברות מוגדלות של העתון מוקדשות מפעם לפעם למאורעות עירוניים חשובים, ובכל שנה מעניקה המערכת ספר־שנה, שבו מתפרסמים דו"ח כספי ומעשי של העיריה לפי שנת־הכספים, סקירות סטאטיסטיות על חיי העיר וחומר רב אחר לקריאה ולעיון מקצועי.

גם בימי חירום נשמר הצביון היפה והמגוון של הירחון. השתא – תש"ג – זכינו לספר־שנה גדול מלא וגדוש חומר היסטורי, שמושי וסטאטיסטי, סקירות כלליות, זכרונות, מאמרים ספרותיים ועוד ועוד.

כשאנו משווים את החוברות של התקופה הראשונה על מאמריהן וטבלאותיהן ועל “השגותיהן” הצנועות – לחוברות של התקופה האחרונה, אנו רואים בחוש ומרגישים, עד היכן התקדמה והתפתחה העיר העברית בתקופת עשרים שנה. ביחוד מרגישים את הדבר אלה שעמדו ליד עריסת העיר הזאת, וכאבו את כאביה בגלגולים השונים.

העיר תל־אביב רשאית בצדק להתגאות בהישגיה הגדולים בכל השטחים בתקופת עשרים שנה, ובהם גם בכלי־מבטאה הרשמי, שהנו הראשון והיחידי בכל הארץ ואולי גם במזרח הקרוב.