יצחק חיותמן נולד בכ“ז כסלו תרכ”ח בפרילוקי (רוסיה). מן הקבוצה הראשונה של חובבי־ציון בקישינוב. בשנת 1890 עזב את מסחרו ועלה לארץ־ישראל. היה פועל ברחובות וממארגני אגודת הפועלים הראשונה ביהודה. בשנת 1891 היה סגן המנהל בבית החרושת לזכוכית של הברון רוטשילד בטנטורה ועבד יחד עם מ. דיזינגוף. 10 שנים היה אכר במתולה, ועזר לפקידות הבארון בגאולת קרקעות בגליל העליון. 1904 — עבר ליפו כפקיד בחברת זינגר. ממיסדי “אחוזת בית” ומששים בוני הבתים הראשונים. מיסד שכונת נוה־שאנן בתל־אביב ומשתתף בייסוד שכונות אחרות בסביבה. ממיסדי כמה מוסדות (בנק קופת־עם ועוד). נפטר כ“ב סיון תרצ”ח.

ראשית הופעתו הצבורית של יצחק חיותמן היתה בקבוצת הצעירים של חובבי־ציון בקישינוב בשנת תרמ"ה.

בתקופה ההיא רעה הנוער העברי ברובו הגדול בשדות אחרים. ה“משכילים” שלנו היו יותר קרובים אל תנועת הטמיעה וההתבוללות, רק מעטים העיזו בימים ההם להרים את דגל התחיה, ובין יחידי סגולה אלה היה הצעיר הנלהב יצחק חיותמן. הוא לא שאף למנהיגות, אלא ביקש את מקומו בשורות החיילים הפשוטים, בין המדברים מעט ועושים הרבה.

שנים אחדות הקדיש י. חיותמן לעבודה תרבות ותעמולה לאומית בקישינוב, שהתנהלה בסביבה ההיא בהנהגתו של מאיר דיזנגוף.

אולם העבודה בגולה לא נתנה ספוק מלא לחיותמן, ובעודו צעיר ומלא כח עלומים עזב את בסרביה, ובראשית תר"ן אנו מוצאים אותו במחנה הפועלים העברים במושבות ואדי־חנין ורחובות.

עם בואו אל הארץ התקרב לאהרן אייזנברג, ולאחר זמן־מה עוד הרבה ליסוד הסתדרות הפועלים הראשונה במושבות יהודה. ביום עבד בשדות ובכרמים, ובערב היה מתכנס עם חבריו ומתכן תכניות לביסוס יסודותיו של ארגון הפועלים העברים.

בכנוס הראשון של באי־כח כל פועלי ארץ־ישראל, שהתקיים בואדי חנין, השתתפו יחיאל מיכל פינס, מאיר דיזנגוף, ישראל בלקינד, אהרן אייזנברג, יצחק חיותמן, ואחרים. התפקיד העיקרי של הכנוס היה: לבסס את מצבו של הפועל העברי על־ידי יסוד משקי־עזר ליד כל מושבה עברית.

ממושבות יהודה עבר י. חיותמן למושבות שומרון. מקודם עבד בחדרה השוממה והבודדה, שחללים רבים נפלו בבצותיה הממאירות. גם חיותמן האמיץ ובעל הגוף האיתן הותקף בקדחת ונשא את סבלו בדומיה במשך חדשים רצופים, עד כי הד"ר הלל יפה צוה עליו להחליף את האויר ולעבור לזכרון־יעקב.

מכאן הזמינו מ. דיזנגוף לעמוד לימינו ולהשתתף אתו בפתוח התעשיה העברית הראשונה בארץ העברים, בבית־החרושת לבקבוקים שיסד הבארון אבי הישוב בטנטורה. אף כאן סבל מקדחת צהובה יחד עם שאר העובדים, ועם סגירת בית־החרושת אחרי שתי שנות סבל וענויים חזר לכפר, לעבודת האדמה בנקודת־הגבול הצפונית, במתולה.

פה, במושבה הקטנה, הראה חיותמן משנה מרץ, חריצות והתמדה ללא לאות, ומיד נתפרסם כאחד ה“אכרים למופת”. אך הוא לא הסתפק במסירותו למשקו הפרטי, כי אם התקרב לאוסובצקי, שהיה אז בא־כח הברון רוטשילד, ועזר לו בהרבה ברכישת קרקעות בגליל העליון.

עוד אז לפני עשרות שנים, הבין חיותמן את הערך הרב שיש לגאולת הקרקע ולהתישבות חקלאית בגליל העליון, וביחוד התמסר להרחבת גבולות מתולה השוכנת בין הרי הגליל. הוא דיבר השכם והערב, לא באספות פומביות, כי אם בחוגים סגורים, על החשיבות הגדולה של כבוש הנקודות הצפוניות הגובלות עם סוריה, וקולו נשאר כקול קורא במדבר.

שנים על שנים נלחם חיותמן על קיומה העלוב של מתולה, ומתוך כאב לב הוא עובר מן המושבה לעיר יפו, במקום שנתמנה למנהל סניף חברת זינגר. המעבר מן המושבה אל העיר דיכא לא מעט את רוחו. הרי את מיטב שנותיו הקדיש לחקלאות, והיה מלא תקוה שבניו יתנחלו במושבה ויעסקו בפלחה ובמטעים, ולאחר לבטים קשים במשך 15 שנה נאלץ החקלאי חיותמן להחליף את האת ואת המחרשה בפקידות בעיר. וכאן עמדו לימינו האמונה והבטחון מצד אחד, והאופטימיות עם החבה העמוקה לארץ מצד שני.

בית המסחר למכונות תפירה זינגר ביפו, שבראשו עמד י. חיותמן, הפך ללשכת מודיעין ושימש שנים רבות מעין מועדון לעולים החדשים. יום־יום היו מצטופפים בחנות זינגר עשרות יהודים מן הישוב החדש וגם מן הישוב הישן, ופני כולם מועדות ליועץ המושבע ר' יצחק חיותמן, אשר קיבל את שוחריו בחיוך נעים וברחמים אבהיים.

בראשית עליתי השניה אל הארץ (במארס 1906) סרתי גם אני באחד הימים לחנות זינגר ברחוב בוסטרוס. עם כניסתי לפני ולפנים עזב חיותמן את לקוחותיו ומיד פנה אלי בלשון רכה ובפנים קורנות, שאל לשלומי מתוך ידידות, כאילו אנו מכירים איש את רעהו זה שנים רבות.

חנות זינגר זכתה לכך, שמנהלה חיותמן תיכן כמה וכמה תכניות חשובות בשביל פיתוח המסחר, התעשיה והחקלאות. פה בחנות היתה מעין מעבדה לחומר גלמי בשביל העולים המתישבים החדשים. יום יום וחלומותיו, יום יום ותכניותיו ורבות מהזיותיו זכה לראות בהגשמותן המלאה.

אני זוכר את האספה הפומבית במועדון “ישורון” ביפו. שנתקיימה בי“ב בתמוז תרס”ו, בה הוחל ביסוד החברה “אחוזת בית”,שנטלה על עצמה להקים על החולות נקודה עירונית עברית מודרנית. בין חמשת חברי הועד הזמני, שנבחר באותה אספה לארגן את האגודה לבנין בתים, היה גם ר' יצחק חיותמן. יום־יום היינו נפגשים בסמטאות המזוהמות של יפו העברית, ולפרקים בדירתו של המנוח דיזנגוף, וגם בחנות זינגר, ומדברים על בעיות ישוביות שונות. במרכז שיחותינו עמדו שאלות המפעל החדש: בחירת מקום מתאים לבנין, השגת הלואה בתנאים נוחים לבנין עשרות הבתים הראשונים, חלוקת המגרשים והגדלתם, סדור הספקת מים ועוד.

המשא והמתן עם הקרן הקיימת לישראל בדבר ההלואה הראשונה בסך ארבע מאות אלף פרנק (16,000 לא"י) לבנין 60 בית נמשך כשנתיים. ביום ט' אלול תרס“ז (12 באוגוסט 1907) הוחלט באספה הכללית של הקרן הקיימת לישראל להלוות לאגודת “אחוזת בית” 300,000 פרנק, וההודעה נמסרה לועד האגודה על־ידי הד”ר א. רופין ביום ח' תשרי תרס"ח. עברו עוד ששה חדשים, ובאחד הימים, במארס 1908, הפתיעתנו הידיעה, שמתוך 300,000 פרנק ינוכו 50,000 פרנק בשביל הלואה לקבוצה לבנין בתים בחיפה.

באספה הסוערת של חברי האגודה, שהתכנסה במועדון “ישורון” ביפו, הביעו כל החברים התנגדות חריפה להפחתת ההלואה בסך חמשים אלף פרנק, והיחידי שהסכים לכך היה ר' יצחק חיותמן. וכששאלתיו בתמיהה לפשר הדברים ענה לי הוא בשאלה: “כלום חיפה אינה ארץ־ישראל?” בהמשך דבריו אמר: “עלינו לשמוח גם התפתחות הישוב העברי בחיפה, העתידה לשמש מרכז חשוב למסחר ולתעשיה, וביחוד רצוי לנו היהודים לתפוס עמדה טובה לרגלי הר הכרמל ולאורך מפרץ חיפה”.

מראשית התהוות החברה “אחוזת בית” (בקיץ תרס"ו) ומהתחלת בנין הבתים הראשונים (בקיץ תרס"ט) יחד חלמנו ויחד שאפנו לביסוסה ולפיתוחה של העיר העברית הראשונה. ומה גדל ורחב לבו של חיותמן על כל נדבך חדש, על כל בית שהוקם בתל־אביב ועל כל חלקת אדמה שנגאלה בעיר ובכפר.

ובעצם ימי חדות היצירה באה עלינו כחתף מלחמת העמים באבגוסט 1914.

הגרושים ההמוניים מן הארץ, העריצות והאכזריות של הרשות הצבאית במשטר התורכי הטילו פחד נורא על כל הישוב, והמשבר החמור הראה את אותותיו האיומים והפיל הרבה חללים. הצרכים היו מרובים בשביל ההתעתמנות, בשביל תשלום כופרי צבורי, בשביל הספקת מזון ועוד. חיותמן היה רותם את עצמו בעול עבודת ההצלה, רץ ממקום למקום ומבית לבית לשם הגשת עזרה מהירה לכל מר־נפש וקשה־יום.

תמיד היו צובאים על דלתות ביתו ברחוב יהודה הלוי עשרות אנשים שהיו זקוקים לעצה טובה, למלה מעודדת ולהדרכה נכונה. וי. חיותמן לא חס על זמנו ועל מרצו והיה מכתת רגליו ביום ובלילה, לעמוד לימין כל אלה שפנו לעזרתו.

עם גמר מלחמת העמים, היה חיותמן הרוח החיה בקבוצה הראשונה שהחלה לעסוק בהחתמת מניות ליסוד הבנק קופת עם בשנות 1920־1919. ובעוד ידיו עסוקות באשראי עממי, הוא נכנס בראשו ורובו לארגון החברים הראשונים לשם רכישת קרקע בדרומה של יפו (בשנת 1919) לשם בנין פרבר עברי חדש, בית וגן — כיום בת־ים.

ומן הדרום למזרח תל־אביב בשנת 1921. עם פרוץ מאורעות הדמים במאי 1921 ברחובות יפו, נאלצו מאות משפחות יהודיות לעזוב את מעונותיהן בשכונות הערביות. המצב היה חמור מאד באין מחסה בית בתל־אביב, שהכילה אז 220 בתים קטנים כמעט כולם בני קומה אחת. והיהודים מפליטי יפו התגלגלו תחת כפת השמים וחלק הצטופף באהלי בד ובצריפי עץ, שהוקמו על החולות ברחוב אלנבי שעדיין לא היה בנוי.

והנה צץ הרעיון על יסוד שכונה עברית חדשה בקרבת תל־אביב.

בין היוזמים הראשונים של רכישת כמה דונמים קרקע לבנין השכונה “נוה־שאנן” היה ר' יצחק חיותמן. והוא לא נח ולא נרגע עד שזכה לראות את התחלת הבנין ואת סדור הספקת המים בנוה־שאנן. וחיותמן דאג לא רק להרחבת גבולות תל־אביב ואחוד השכונות הגובלות עם תל־אביב המרכזית; הוא גם הקדיש הרבה ממרצו ומכשרונו לגאולת הקרקע באזורי המושבות לשם יצירת גושים מאוחדים להתישבות עולים חדשים.

חיותמן היה אחד האחים הראשונים בלשכת המכבים הקדמונים, ויחד עם זה גם אחד האחים הותיקים בלשכת בנ ברית “שער ציון”.

בשנים האחרונות התמסר המנוח לעבוד תכנית חדשה להתישבות זולה בקרבת הערים והמושבות הגדולות. הוא גם נשא בחובו תכנית גדולה לבנין עיר עברית חדשה בנגב, ותמיד היה ער לכל רעיון חדש, ובאופטימיותו הגדולה האמין שהכל ניתן להגשמה מהירה.

גם בימים הקשים ביותר וגם בשעת הדכאון שהקיף את כל הישוב, היה חיותמן מלא אמונה והשתדל להרגיע ולעודד את מיודעיו, באמרו, שנצח ישראל לא ישקר והגאולה קרובה לבוא…

על באי ביתו נמנו גם הרבה ערבים ונוצרים מחוגים שונים שהתיחסו בהערצה גדולה.

יומים לפני מותו ביקר המנוח בביתי וגלה לי את מצפוני לבו. הוא דיבר בחום ובהתלהבות על הרעיון להקמת משקים זעירים בתנאים נוחים, ובאותו מעמד תחב לידי תכנית מעובדת ובקשני לעיין בה בכל הרצינות הדרושה. בהמשך השיחה קבענו להזמין בימים הקרובים כמה עסקנים ותיקים, ובהם את שרידי המיסדים הראשונים של “אחוזת בית”, לשם דיון על הגשמת התכנית של התישבות זולה.

לפני צאתו מביתי נדברנו ששלשתנו (ע. א. ווס, המנוח וכותב הטורים האלה) נועד ביום כ“ד סיון תרצ”ח באחת ממחלקות העיריה לשם ראיון עם אחד הנבחרים. אולם שעות מספר לאחר פרידתנו קיבל חיותמן התקפת לב קשה. נפל למשכב שממנו לא קם עוד, והוא נלקח מאתנו לעולמים מבלי לסיים את תכניתו החדשה.

שמו יזכר תמיד בתל־אביב בין שמות המיסדים הראשונים.