ר' שמעון רוקח נולד כ“ג סיון תרכ”ג (1863) בירושלים. אביו – ממשפחת רוקח הידועה בגליציה, וחתנו של המדפיס ישראל בק מבוני ירושלים ומראשוני המדפיסים. חניך ישיבת “עץ חיים”. משנת 1884 ביפו, מראשי העסקנים בה. יסד את הארגונים הציוניים הראשונים ביפו (“בני ציון” ו“עזרת ישראל”), לשכת בני ברית “שער ציון”, בית החולים “שער ציון” והיה ראשם ונשיאם. אירגן ביפו את הקהלה האשכנזית המאוחדת הראשונה בא“י ועמד בראשה במשך שנים רבות. יסד שכונת נוה־צדק, ובנה בה את הבית הראשון. מיסד חברת “פרדס” ומנהלה הראשי. עזר בידי י. מ. פינס וא. שייד בעניני מושבות הבארון וחובבי־ציון. בשנת 1909 – חבר הועד המדיני של הישוב (יחד עם מ. דיזנגוף, אליהו ספיר, אהרן אייזנברג ועוד). מפעילי הכנסיה הישובית בזכרון יעקב (1903). בימי מלחמת העולם הראשונה – פעיל בועד הפליטים וההגירה. עסקן חברה קדישא ורוכש הקרקע של בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. נפטר בווינא – שלשם נסע להתרפא – בי”ב שבט תרפ“ב והובא לקבורה בתל-אביב בי' אדר תרפ”ב (1922).
בני העליות האחרונות והנוער שלנו אינם יודעים את אשר פעל ויצר ר' שמעון רוקח לפני יותר מיובל שנים, בעוד הישוב העברי בארץ דל ומצער ומספר עסקניו אחד בעיר ושנים במדינה. כותב קורות הישוב החדש לא יוכל להתעלם ממפעליהם החלוציים של ראשוני העסקנים אשר סללו דרך לבאים אחריהם.
אחד מיחידי סגולה שבעסקנים הראשונים האלה היה ר' שמעון רוקח.
לא הגיע לזקנה מופלגת. רק חמשים ותשע היו שנות חייו, אבל במשך השנים האלה הספיק לתכן ולבצע כמה וכמה תכניות ומפעלים בעלי ערך ישובי רב. עוד חלק מתכניותיו הוצא לפועל אחרי מותו על ידי אחרים.
הוא לא היה בין מיסדיה הרשמיים של תל־אביב, אבל היה ממיסדי השכונה נוה־צדק שקדמה לתל־אביב והכשירה לה את הקרקע (כיום כלולה נוה־צדק בתחומה העירוני של תל־אביב, והיא החלק העתיק ביותר של העיר הצעירה). בסוף ימיו היה גם מעסקני תל־אביב, חבר הועד הפועל שלה. כן היה יו"ר ועד הקהלה ליפו ולתל־אביב כאחד. אני רואה, איפוא כמוצדק לכללו בין שורות בוני תל־אביב ולהציב לו ציון ביניהם.
בהיותו צעיר לימים וחניך הישיבה “עץ חיים” בירושלים (בה למד גם בן־גילו ר' דוד ילין ז"ל), החל לשקוד על למודי התנ"ך והספרות העברית, ובאותו פרק זמן רכש לו את ידיעת הלשונות הגרמנית, הצרפתית והערבית. מטבעו היה בעל אופי חזק, בעל רצון ומרץ כביר. תמיד הלך לבטח בדרכו, בלי סטיה לאיזה צד שהוא, ועיניו לנוכח הביטו. פקחיותו, הגיונו הישר ושכלו הבהיר התוו לפניו את הדרך לעבודה צבורית באמת־מדה רחבה, ועוד בנעוריו יצאו לו מוניטין כעסקן צבורי מנוסה היודע את אשר לפניו.
בהיותו בן עשרים ואחת עבר מירושלים עיר מולדתו ליפו לשם פקוח על מס הדרכים של יפו־ירושלים. מאז חל מפנה בחייו הצבוריים. בימים ההם, לפני ששים שנה, היתה יפו בבחינת פנה נדחת. כל האוכלוסיה התגוררה בסמטאות צרות, אפלות ומזוהמות של העיר העתיקה. עדת היהודים ייצגה כמה עשרות משפחות של ספרדים ואשכנזים אשר התפרנסו בדוחק ממלאכה פשוטה ותגרנות זעירה. מוסדות חסד, צדקה ובריאות לא היו עדיין בעדה העברית ביפו; כל אחד ואחד דאג לפרנסתו הדלה בלבד, ועל צבוריות לא חשב איש. ובימים דלי־מעש אלה קם הצעיר שמעון רוקח והטיל על עצמו את התפקיד לארגן פעולה צבורית מקיפה.
בראשונה יסד אגודה בשם “בני ציון”, שאליה הצטרפו שלשה מנינים יהודים מבני יפו. זה היה הגרעין הראשון להתארגנות האוכלוסיה היהודית ביפו, שעד אז היתה מפוזרת ומפורדת. ערב־ערב היו מתכנסים עתה בראשותו של שמעון רוקח ודנים בבעיות העדה העברית.
בינתיים גדלה העליה, ויפו הפכה ל“שער ציון” של הישוב החדש. שמעון רוקח הבין, שהגיעה השעה להרחיב את המסגרת הצרה של “בני ציון”. לעזרתו בא אחיו ר' אלעזר רוקח, שהיה עתונאי מובהק ונואם מצוין, ושני האחים נגשו במרץ רב ליסוד אגודה שניה: “עזרת ישראל”, שמטרתה היתה להקל לעולים את כניסתם אל הארץ, מפני שבתקופה ההיא היה קיים איסור חמור על עליית יהודים נתיני מדינות זרות.
שתי האגודות: “בני ציון” ו“עזרת ישראל”, דאגו הרבה ליסוד בית־חולים צבורי לעדת בני יפו. אמצעי האגודות היו מוגבלים מאד, והביל“ואי הד”ר מ. שטיין נענה לבקשת ידידו ש. רוקח והתנדב לרפא את החולים בלי כל תשלום. במאמצים רבים עלה בידי ש. רוקח לרכוש על שפת הים את בית הקונסול האוסטרי. אגב: במשך שנים רבות היה ש. רוקח באופן רשמי מתורגמן־כבוד בקונסוליה האוסטרית. למעשה היה הרוח החיה בה, והענינים החשובים בקונסוליה הוצאו אל הפועל בהדרכתו ובעצתו לפי שיקול־דעתו ולפי הוראותיו הוא.
לשם רכישת הבית והמגרש ופתיחת בית החולים וציודו המלא דרושים היו שמונים אלף פרנק זהב, סכום עצום מאד בימים ההם. שמעון רוקח טרח ויגע הרבה מאד עד שמצא את הדרך לברונית הירש, שהסכימה להקדיש ארבעים אלף פרנק לבנין בית־חולים בשביל העדה העברית ביפו בתנאי שגם הצבור העברי יתן משלו סכום דומה לזה. קופת העדה היתה ריקה, אנשים אמידים ונדבנים חסרו אז בארץ, ומנין תבוא העזרה הדחופה? בינתים הגיעה הידיעה, שהברונית הירש חולה קשה וימיה ספורים. נשקפה, איפוא, סכנה להפסיד את תרומתה הגדולה. ש. רוקח לא נח ולא שקט והודיע למנהל מקוה־ישראל מר ניגו, שהעדה החליטה לקבל את תנאי הברונית, ודרש ממנו במפגיע לטלגרף לפאריס על החלטה זו. מר ניגו לא יכול לעמוד בפני הפצרת ש. רוקח ונעתר לבקשתו. כתוצאה מזה נתקבלה כעבור יומים תשובה טלגרפית מהברונית הירש, שהשלישה בידי חברת “כל ישראל חברים” ארבעים אלף פרנק זהב לשם בנין בית-חולים יהודי ביפו. לאחר שבוע ימים נפטרה הברונית.
הרבה הרפתקאות עברו על הפקדון של ארבעים אלף פרנק אלה, ולאחר משא ומתן ממושך הצליח ש. רוקח להשפיע על חברת כי“ח שתמסור את הפקדון לעדה העברית ביפו, שעמדה תחת הנהלתו הישרה שנים רבות. החלה פרשת רישום הבנין והקרקע בערכאות הממשלה. חברת כי”ח רצתה לרשום את הרכוש על שמה ולהחכיר את הבית ואת המגרש לעדה. אולם ש. רוקח התנגד לזה בכל תוקף, והנצחון היה על צדו. לאחר רישום הרכוש על שם העדה העברית צריך היה להשיג אמצעים גדולים להחזקת בית החולים וציודו ברהיטים ובמכשירים רפואיים. ושוב שנס ש. רוקח את מתניו והטיל על עצמו את הדאגה הרבה ליצירת קרן רפואית. תודות לחריצותו המיוחדת הושגו האמצעים הכספיים, ובית החולים החזיק מעמד שנים רבות ושימש מרכז רפואי יחידי ליהודי יפו והמושבות.
עד שנת תרמ"ג היה בית הקברות של יהודי יפו בדרומה של העיר בקרבת הרובע עג’ימה. בית העלמין נתמלא עד אפס מקום והעדה העברית היתה שרויה במבוכה גדולה, בלי לדעת איך להרחיב את שדה הקברות. בימים ההם דרוש היה רשיון מיוחד מהשולטן עצמו (לא פחות ולא יותר) לרכישת קרקע, והדבר היה קשור בהוצאות ענקיות ובטרחה מיגעת וממושכת. אולם שמעון רוקח לא נרתע לאחור עד שעלה בידו להשיג חלקה גדולה בת כמה עשרות דונמים על החולות מצפון ליפו. במקום הזה קיים עתה בית־הקברות שבמרכז תל־אביב, הנקרא כיום “בית הקברות הישן” (לאחר שיש בית־קברות חדש בשכונה נחלת־יצחק בסביבת תל־אביב).
עד שנת תרמ“ז התגוררו יהודי יפו בשכונות הערביות, לרוב בבתים שכורים של הערבים, שמעון רוקח חשב ומצא שכדאי להקים שכונה יהודית בצפונה של העיר יפו. לאחר התלבטויות שונות נקנתה חלקת אדמה בת חמשה־עשר דונם מאת אהרן שלוש במחיר זול ובתשלומים לשעורין, בשביל בנין שכונה עברית. בעצת ש. רוקח תוקנה תקנה, המחייבת את החברים ליישר את הגבעה בעבודה עצמית. והוא רתם את עצמו הראשון לעבודה פשוטה. יום־יום היה ממלא בידיו ממש מאה סלי חול, כדי לשמש דוגמה חיה ליתר החברים, אשר ממנו ראו וכן עשו מתוך דייקנות ושקידה. עם גמר הכשרת גבעת החול לבנין באה שוב דאגה למצוא כסף להתחלת בנין הבתים הראשונים. בנק אפותיקאי לא היה אז בארץ, וגם קרנות ומוסדות כספיים לטובת הבונים לא היו עדיין. ושוב אזר ש. רוקח את מתניו והלך ירושלימה, ובעזרת אביו ר' יצחק רוקח השיג הלואה לבנין עשרת הבתים הראשונים. המתישבים והבונים שלמו את ההלואה לשעורין בתשלומים שבועיים של חצי מג’ידיה לשבוע (בערך שני שילינגים). הקמת הבתים הראשונים נתנה דחיפה לבנין עוד כמה עשרות בתים בני 2 – 3 חדרים (פרט לביתו של ש. רוקח, שהיה יותר מרווח ו“בנוי לתפארה” לפי המושגים של אז). וכך נבנתה השכונה היהודית הראשונה ביפו שנקראה “נוה צדק”. אחריה נבנו עוד שכונות עבריות: “נוה שלום”, “אהל משה”, “אחוה”, “בית ישראל”, “מחנה יהודה”, “מחנה יוסף” ו”כרם התימנים", את ביתו הקים ש. רוקח על הגבול הצפוני של השכונה, ובאותו בית חי מראשית הבנותו ועד יומו האחרון. שכונות אלו שימשו פרוזדור להקמת השכונה המודרנית של חברת “אחוזתֿ־בית”, אשר הפכה אחר כך לעיר העברית הראשונה תל־אביב ואליה נצטרפו ברבות הימים גם השכונות הישנות.
בשנת תר"ן יסד את לשכת “בני־ברית” ביפו תחת השם “שער ציון”, שנים רבות היה נשיאה ואחד האחים הפעילים שבה. באותה שנה ארגן גם את הועד לעדת היהודים מבין האשכנזים והספרדים ועמד בראשו שנים רבות. זה היה הועד המשותף הראשון בארץ־ישראל. לא קל היה לאחד את באי־כח שתי העדות הראשיות, שעד כה התנגדו אחת לשניה.
על יחסיו הטובים עם השכנים ועם הממשלה התורכית עלה בידו לקבל הנחות חשובות בשביל העדה היהודית המאוחדת, וביחוד השיג הרבה הקלות לעולים בכניסתם לארץ. שנים רבות היה נוהג לעלות בעצמו על כל אניה ולהוריד את “המעפילים האי־חוקיים” ואחר כך דאג הרבה מאד לכלכלתם ולסדורם.
שמעון רוקח טרח הרבה להטבת המצב הכלכלי של יהודי יפו. בתקופה ההיא היה המסחר הסיטוני והקמעוני מרוכז בידי הערבים והנוצרים, והוא הדין בחברות וסוכנויות לאניות נוסעים ומסחר, חברות לביטוח מאש, מרעש וכו‘. ליהודים לא היה כל חלק בענפי כלכלה אלה, ושמעון רוקח היה אחד הנחשונים הראשונים אשר קפץ לים המסחר ופתח ביפו בית מסחר גדול "שמעון רוקח ושו’". במרוצת הזמן היה גם בא־כחן של חברות אניות לנוסעים ולהובלת סחורות הייצוא והייבוא. בית מסחרו גדל והתרחב משנה לשנה ונעשה לגורם חשוב בפיתוח המסחר היהודי ביפו וסביבתה במשך עשרות שנים.
לפני חמשים שנה דאג לגאולת הארץ וקנה את עמק עכו בכספו הפרטי. הוא החשיב מאד את הנכס הקרקעי בשביל עם ישראל, והבין היטב את הערך הגדול של עמק עכו, השקיע בו ממון רב מכספו הפרטי ומכסף אביו, דפק על דלתות מוסדותינו הישוביים וכשלא נענו לקריאתו, נתבטלה הקניה הגדולה ואת כספו הרב הניח על קרן הצבי…
גולת הכותרת של מפעליו הצבוריים היתה יסוד החברה “פרדס” בחנוכה תרס"א (1901). לחברה זו הקדיש הרבה זמן ומרץ והיה מראשיה עד יומו האחרון. כן יסד את חברת הנוטעים “בחריה”. חברה זו נטעה פרדסים משוכללים ומעובדים לפי הטכניקה המשופרת והמושלמת בארצות בעלות רמה תרבותית גבוהה. פרדסי “בחריה” השתרעו על שטח של כמה מאות דונמים ושמשו מופת ודוגמה למשק משוכלל. שמעון רוקח סימל תקופה שלמה של עבודה צבורית מסועפת, חייו היו שלשלת ארוכה של מעשים יפים ומפעלים ישוביים רבים.
הוא היה מיוצרי הטפוס המעולה של עסקן צבורי ארצישראלי לשם שמים ולטובת הכלל, בלי שום טובת הנאה פרטית. וראוי הוא לשמש דוגמה לרבים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.