ראש עירית תל-אביב משנת 1936, נולד בשנת תרנ“ז (1896) בשכונת נוה־צדק (קודם יפו, וכיום תל־אביב). נתחנך בבית ספר כי”ח ביפו, בבית ספר תיכוני בלוזאן ובפוליתכניון בציריך (שווייץ). משנת 1920 – מוסמך למהנדס־חשמל. חבר מועצת העיריה הראשונה בתל אביב משנת 1922. סגן ראש העיריה בשנים 1927 – 1936, ומנהל מחלקות שונות בה בתקופות שונות. מלבד כהונתו בעירית תל־אביב, הוא עומד שנים רבות בראש כמה וכמה אגודות ומוסדות ישוביים. תרבותיים וכלכליים.

אלה שהכירו מקרוב את התלמיד ישראל רוקח בתוך כתלי בית הספר התיכוני בלוזאן, ואחרי כן את הסטודנט הצעיר בפוליתכניון בציריך יודעים לספר על ראשית עסקנותו ופעילותו של מי שעתיד היה לכהן כראש עירית תל־אביב עוד בחוגי הסטודנטים העברים בחוץ לארץ.

הוא היה פעיל וער לכל עבודה צבורית. ובקומה זקופה של בן הארץ נשא את דגל התחיה הלאומית ותבע מחבריו הסטודנטים ליכוד הכחות של הנוער הלומד מסביב לרעיון הלאומי.

ביוני 1920 הוכתר בתואר מהנדס לחשמל, ואילו לבו היה נתון כבר אז לבעיות צבוריות.

עם גמר חוק למודיו בלוזאן ובציריך, עבר המהנדס י. רוקח לאנגליה ועבד כשנתים בבתי חרושת גדולים לבנין מכונות חשמל.

היו לו כמה סכויים טובים להסתדר באנגליה, אולם בהיותו קשור באלפי נימים לארץ־ישראל לא פקפק הרבה וחזר ארצה בראשית שנת 1922 והחל לעסוק במקצועו כמהנדס לחשמל.

את האהבה לעבודה צבורית ירש ישראל רוקח מאביו ר' שמעון ז"ל, אשר היה שנים רבות אחד מראשי העסקנים של הישוב העברי בארץ, ממיסדי שכונת נוה־צדק ביפו וראש וראשון לקהלת יפו.

אם ברצוננו לדעת משהו על תכונותיו של רוקח הבן היורש הצבורי, כדאי שנעלעל קצת בכתבי־עת עברים מלפני יובל שנים ויותר ונקרא מה כתבו בני הדור בימים ההם על רוקח האב.

בהוספה לעתון הירושלמי “החבצלת” מיום ט' שבט תרמ"ט (1889) נדפס מכתב של יהודה גרזובסקי מיפו לפנחס פרידמן באודיסה, ובין השאר נאמר באותו מכתב: “בין כל האנשים שהכרתי כאן, מצאתי רק אחד – את שמעון רוקח. כמה ששמעתי על אודותיו בהיותי באודיסה, אינו אלא כטפה מן הים, ביחס לישרו, פקחותו, כושר פעולתו ומסירותו לאידיאל. הוא אחד מאלה שנחוצים לנו, אולם לצערנו אנשים כמוהו אין למצוא כל כך מהר…”

וב“הצפירה” הוורשאית מיום ה' אייר תרנ"א (1.5.1891) מספר סופרו היפואי של העתון, יעקב גאלדמן, על האספה שנקראה (בפסח תרנ"א) ביפו על־ידי האורחים מרוסיה שבאו אז ליפו, אחד־העם והרב יעקב מזאה, בהשתתפות זאב טיומקין (האחרון היה אז ביפו בא־כח ועד חובבי ציון מאודיסה). באותו מעמד שקלו וטרו בקנית הנחלה הגדולה בין חיפה ובין עכו, לשם ייסוד מושבה, וטיומקין אמר: “לעת־עתה לא מצא אנשים נאמנים שיכולים לסמוך עליהם בעניני קנית נחלות בארץ-ישראל רק את הא' שמעון רוקח והא' יואל־משה סאלאמאן, הא' ש. רוקח הוא בעל הנחלה שבין חיפה ועכו, וכלנו יודעים שמיום הראשון לקניתו בא ומסר הדבר להועד. ויודיע להועד גם המחיר שנתן בעדה ויסמוך את עצמו על הועד בדבר השכר שיתנו לו הקונים וכפי שיפסוק הועד כך יקח”.

אגב, ראויה לציון העובדה שר' שמעון רוקח הרבה להשתמש בדברי כרוז ופרסום שם “שער ציון” לעיר יפו, וכן היה מוסיף בסוף כל מכתביו ליד חתימתו את שתי המלים “אבנך ונבנית”, אלו שנעשו לאחר כמה עשרות שנים לסיסמה של העיר תל־אביב המתנוססת ליד סמל העיריה (סיסמה זו לתל־אביב נבחרה על-ידי המנוח מ. דיזנגוף וש. בן־ציון, בלי שידעו כי היה מי שהקדים להשתמש בסיסמה). כן נקבע, כידוע, השם “שער־ציון” לרחוב הכניסה אל נמל תל־אביב.

תל־אביב היא, איפוא, במדה רבה בתה ויורשתה של יפו העברית, וזכה בנו של בונה יפו העברית וראש קהלתה – לשבת על כסא ראש העיר העברית וראש הקהלה כאחד…

אגב חיטוט ב“עלים בלים” נתקלתי גם במכתב מיום י“א טבת תרנ”ז, בחתימת גבאי ומנהלי התלמוד תורה וישיבת “שערי תורה” ביפו (זרח ברנט, יהודה שוחט, משה בצלאל טודרסוביץ ויצחק אייזיק בן טובים) שנשלח ל“ברית” של ישראל רוקח, וכה לשונו:

“לכבוד ידידנו וידיד עירנו אדם יקר איש תבונות, ראש ועד עירנו וראש בית החולים “שער ציון” וראש חברא קדישא מר שמעון רוקח נ”י.

ליום הכניסו את בנו הנולד לו בבריתו של אברהם אבינו חובתנו היא ונעשנה להגיש לכב' ברכותינו, בתוך כל יתר ברכות כל מוקירי שמו ומכבדי פעולתו הנשגבה בעמנו, ארצנו ועירנו, כי יגדל הבוחר בציון את הנצר הרך הנמול הזה לתורה ולחופה ולמעשים טובים, יאמצו, יחכמו ויהי לגפן אדרת לתהלה ולתפארת, ידו ולבו לעמו, אמונה בדרכי אביו, יהי לו לעיניים ומידו לו קרנים לאחיו להשכיל לעמו להועיל, ובימיו יושע יהודה וישראל, ופה מקום אתנו להודות לכב' על עמלו הרב בעסקו בצרכי צבורנו באמונה, בעמדו בראש של שני מפעלים גדולים, עמודי התוך לעדתנו, אשר הודות לעמלך והקדישך כחך להם עדתנו מתקדמת והולכת ומתבצרת ומתבססת, ומי יתן כי ישימו אחינו שבגולה לבם לעירנו העומדת על הסדר, ויהא מרכז הישוב לבני המושבות ושער דרך, בו יבואו המתנחלים על אדמת הקודש לחזקה ולתמכה, ומכחם ישחדו בעדה, למען יוכלו כל המפעלים הטובים לעמוד ולא יהיו תלויים בכוח ובנס".

מר ישראל רוקח (נקרא על שם ישראל בק, מי שהיה עורך “חבצלת” בשנת תרכ"ג – 1863 ומיסד המושבה החקלאית הראשונה על הר העצמון ומיסד הדפוסים העברים הראשונים בצפת ובירושלים), שהוא בבחינת “ברא כרעא דאבוה”, התקין את עצמו בפרוזדור של שכונת נוה־צדק ונכנס לפני ולפנים של טרקלין תל־אביב המודרנית והתרבותית.

מראשית הווסד תל-אביב (1909) ועד 1921 התנהלו עניני השכונה על־ידי ועד, שנבחר שנה־שנה באספות פומביות של תושבי תל־אביב.

עם השגת הזכויות המשפטיות, ב־11 במאי 1921, בא מפנה חדש בהנהלת תל–אביב. את מקום ועד תל־אביב ירשה מועצת העיריה, אשר אושרה על ידי ממשלת ארץ ישראל כמוסד עצמאי מוניציפאלי בלי להיות תלויה עוד בעירית יפו.

במועצה הראשונה (נבחרה באפריל 1922) אנו מוצאים כבר את המהנדס הצעיר מר ישראל רוקח, כבא כח השכונות המאוחדות: נוה־צדק, נוה שלום ואהל משה.

ראשיתו של מר י. רוקח במועצה היתה כנבחר בלי תיק. בשקט, במתינות ובהצנע לכת התבונן לשרותים העירוניים, חקר ודרש את הנעשה בכל מחלקה ומחלקה כדי לתהות על מהותה ותכונתה.

בשנים הראשונות כמעט שלא היה משמיע את קולו ברבים, ובישיבות המועצה היה מאזין ומקשיב לדברי הנבחרים הותיקים והמנוסים בהנהלת המשק העירוני.

ולמרות שתיקתו התדירה, הרגיש הצבור בתל־אביב ב“כח־העולה”, ובמועצה השניה, שנבחרה במאי 1925, אנו פוגשים אותו שוב בין כתלי העיריה, בעוד שכמה נבחרים מן המועצה הראשונה לא נבחרו למועצה השניה.

ומאז מתחילה תקופת עליתו משלב לשלב, בעקביות ובהדרגה התבונן בעין חודרת לכל מה שנעשה במשק העיריה בכל מחלקה ומסביבה, מפרק לפרק עמד בראש מחלקה זו או אחרת והכניס בה כמה שכלולים ושפורים מבחינה משקית.

לאט־לאט יצאו לו מוניטין בשדרות הרחבות של העיר, וגם בחוגי הממשלה החלו להעריך את כושר פעולתו.

בשנים 1927 – 1936 שימש כסגן ראש העיריה, והיה ממלא את מקומו של מ. דיזנגוף בהעדרו. בעת ובעונה אחת נהל בהצלחה בתקופות שונות את המחלקות הראשיות, כגון: מחלקת ההנדסה, מחלקת המים והמאור, מחלקת הבריאות והסניטריה, מחלקת הכספים, ועוד.

בכל מחלקה ומחלקה נעשה מר י. רוקח לרוח החיה המדריך את מנהלי המחלקות ועובדיהם לכל סוגיהם, והוא שהקפיד הקפדה נמרצת על מסירותם ונאמנותם של העובדים למשק העירוני המגוון. שום איש לא ידע כמוהו את המנגנון המסועף של העיריה.

בשם שידע לעבוד בהתמדה ובעקשנות בלתי פוסקות מן הבוקר ועד הערב, לרבות גם בלילות, כן דרש במפגיע מעוזריו מסירות בלי ליאות למלוי התפקידים בשרותים העירוניים.

הסתגלותו המופתית והחדרתו המיוחדת לעניני העיר והעיריה על כל המפעלים והמוסדות הצבוריים, יצרו אוירה של הוקרה בחוגים רבים של תושבי תל־אביב. י. רוקח נבחר גם למועצה השלישית בדצמבר 1926.

בראשית הבחרו לעירית תל-אביב נמנה י. רוקח על הגוש האזרחי, ועל עמדתו הוא מגן בעקביות ובלי לסטות הצדה. גם כשהמנוח דיזנגוף התפטר בסוף 1925 בגלל חלוקי דעות בשאלות פרינציפיוניות ממועצת העיריה בינו לבין סיעת הפועלים, ואחריו התפטרו גם יתר חברי הגוש האזרחי – נשאר מר י. רוקח (יחד עם הד"ר ח. בוגרשוב ור. סופרמן, חבריו ברשימת “המרכז המאוחד”) על משמרתו בפנים העיריה, לשם המשכת שרותו הצבורי במועצה שרוב חבריה השתייכו לסיעת השמאל, ובמשך כל הזמן עמד במערכה והגן על השקפותיו.

בבחירות של דצמבר 1928 נבחר שוב למועצה הרביעית, ואחר כך ביוני 1932 למועצה החמישית, ולאחרונה כעבור שלש שנים וחצי, נבחר בדצמבר 1935 למועצה הששית הממשיכה את קיומה גם בשנות המלחמה.

עשרים שנות כהונתו של מר י. רוקח בעיריה (1922 – 1942) היו שנות התפתחותה העיקרית של תל־אביב, הוא גדל עם העיר והוא השתתף באופן פעיל בבנינה ובביסוסה בכל המובנים.

בשנת 1922 היתה תל־אביב עירה קטנה עם אוכלוסיה בת 12892 תושבים. תקציבה השנתי של העיריה היה באותה שנה 33600 לא"י.

במשך 20 שנה פרצה תל־אביב צפונה ונגבה ומזרחה, ונעשתה לכרך גדול המונה, יחד עם הפרברים, כ־200,000 נפש (כ"י), תקציב העיריה בשנת העשרים לקיומה עולה ל־700 אלף לא"י ומעלה.

התפתחות מהירה כזו אין למצוא דוגמתה אפילו בארצות המפותחות והתרבותיות ביותר.

עירית תל־אביב היתה השלטון המוניציפאלי העברי הראשון בארץ.

בסדריה, בחוקיה, במנהגיה וכו', שימשה תל־אביב סמל ודוגמה לנקודות ישוב אחרות שהפכו למועצות מקומיות, לפי אותה התחוקה ולפי אותה הצורה הארגונית של תל־אביב.

כל המועצות העבריות למדו הרבה ממועצת תל־אביב, התחקו על שרשיה, הלכו בשביליה ובנתיביה והפיקו תועלת גדולה מ“אם המועצות”. ואילו תל־אביב עצמה התותה לה את דרכה הראשונה בעזרת נבחריה אשר הקדישו את זמנם ואת מרצם להרחבת זכויותיה וסמכויותיה של העיר העברית הראשונה.

במשך 20 שנות כהונתו בעירית תל-אביב השתתף, כאמור, י. רוקח בקביעת דמותה ופרצופה ובתחוקתה של תל־אביב. הוא היה בבחינת ה“מתמיד” של כל המעלות ובכל שנות כהונתו לווהו כחברים טובים – מרצו, תקיפותו, ישרו ומסירותו לבנין העיר.

הוא הנהו לא רק יורשו הרוחני הצבורי של אביו ר' שמעון אלא גם יורשו בפועל של ראש העיריה העברי הראשון.

מאיר דיזנגוף ז"ל זכה להיות בין מיסדי תל־אביב, הניח לפני עשרות שנים את אבן הפנה, הקים את היסוד והקירות, העלה את הגג לבנין הנהדר וגם הספיק בחייו למלא את הבית תוכן רב, גידל ופיתח את העיר מראשית התהוותה והעלה אותה למדרגת עיר ואם בישראל.

ולעת זקנתו כשתשו כחותיו הגופניים, פנה על ימין ועל שמאל וחפש בשבע עינים את היורש הרוחני כדי להוריש לו את הנכס העירוני שהיה יקר לו מכל פז.

והיורש נמצא, הוא האיש שיצק מים על ידי אבי העיר, ועבד במחיצתו כארבע־עשרה שנה.

והרי דברי דיזנגוף על סגנו רוקח, שנאמרו במסבת רעים לפני הבחירות למועצה הששית של עירית תל־אביב:

"ישראל רוקח זהו האיש, המסור בכל לבו ונפשו לכל עניני העירייה:

י. רוקח זהו איש פעיל, מוכשר ובעל מרץ שמעט לנו דוגמתו;

י. רוקח הוא איש נקי כפיים ובר לבב במלוא מובן המלה;

ישראל רוקח הנהו האיש, שהצלחת תל־אביב ותושביה היא מטרת החיים שלו;

מי כישראל רוקח שירצה ויוכל להתמסר לעיריה מבוקר עד ערב ומערב עד בוקר?!

מי כישראל רוקח, שחובתו לעיר ותושביה תעמוד מעל כל עניניו הפרטיים?!

מי כישראל רוקח שיהיה בה תקיף בנוגע לדרישותינו לממשלה והפקידות?!

מי כישראל רוקח, שיאבה להקדיש לעיריה כל זמנו, מרצו, כחו ומיטב שנותיו הרעננים?!

לולא ישראל רוקח לא היו לנו כעת בתל־אביב הרבה דברים חשובים ונחוצים שכלנו נהנים מהם ושמחים על מציאותם!!!

אני אוהב את רוקח ומעריץ אותו בעד המעלות המצוינות שלו!"

(הדברים פורסמו בשעתם בדפוס על ידי הנוכחים במסבה).

והמנוח הגדול לא שגה במשפטו זה. נמצא יורש לכסאו של מאיר דיזנגוף.

מלבד עבודתו הכבירה בעירית תל־אביב, המיגעת למדי את הגוף ואת הנפש, ממלא מר י. רוקח תפקיד ראשי בהרבה מפעלים כלכליים, תרבותיים, חנוכיים, בריאותיים, סוציאליים, ספורטיביים, אמנותיים, ועומד גם בראש מוסדות כלל­־ישוביים.

דומני, שאין למצוא מפעל או מוסד חשוב בתל־אביב שראש העיריה מר י. רוקח אינו לוקח בו חלק פעיל.

גם ממשלת ארץ־ישראל מתיחסת מתוך הערכה חיובית לפעולותיו הפוריות של ראש העיריה העברית, ולשם בטוי הערכתה והוקרתה כבדה אותו הממשלה באוקטובר 1939 באות הכבוד “קצין האורדן של האימפריה הבריטית”.

מפעם לפעם מוצא לו מר רוקח שעה פנויה גם לכתיבת מאמרים רבי־ענין ב“ידיעות עירית תל־אביב” עתונה הרשמי של העיריה, וביתר העתונים העברים לשאלות השעה, לעניני התקציבים השנתיים של העיריה וכו'.

וקברניטה רב הפעלים של תל־אביב – לא הגיע עדיין לחמשים, ועוד צפונים לו עתידות גדולים גם בתל־אביב וגם בישוב.