לונדון 22/1/1930 🔗
ישראל היקר,
זהו בשבילך ובשביל הידידים. חוץ מזה, כותב אני לשווארץ1 בבקשה להראות לך.
1. הצטרכתי לנסוע לרומניה – כבר נעשו ההוצאות. איני מתחרט. גידולנו רציני מאד.
2. בפאריס התגלגלתי שבוע בלא כוחות, בלא מחשבות ובלא קול.
3. את העדויות אמסור מחר. התזכיר יכול להיות מוכן לאותו יום, ואולם אם אני אמסור
אותו להם, הרי לפי הנימוסים המקומיים אין זה יאה להדפיס אותו. לפיכך לא אמסור אותו להם, אלא פשוט אדפיס אותו כ־ Materials collected in connection with Mr. J’s evidence2, או בדומה לזה.
1. לפי דברי פּיוֹטר3, הלך־הרוח של הוועדה חדור־איבה, ושאו4 בעצמו אנטישמי.
2. נסיעתו של גרוסמן על פני פולניה, וביחוד על פני לאטביה וליטא, נשאה אופי של תהלוכת־נצחון, כשהמונים מצטופפים בתחנות־הביניים, וכו'. הוא יבוא לכאן הערב.
3. אף־על־פי שהראדיקאלים5 בגדו, הרי יש עכשיו באירופה המזרחית גל המוני בעדנו. התנועה הפטיציונית יכולה להגיע שם לממדים רציניים מאוד.
4. אנו בוודאי נציע עוד פעם לאכסקוטיבה לכנס קונגרס חדש, ולפי שעה למסור את הפוליטיקה בידי ועד מיוחד על יסודות של שוויון. זה יהיה אולטימאטום. אנו נערוך אותו כך, שבשעה שנדפיס אותו, יהיה היתרון לצדנו. הם, כמובן, ידחו אותו ואז נתחיל בתעמולתנו.
5. בברלין התראיתי עם קבוצת קוֹלנשר. מאחר שווייצמן תמך בוולטש ונאומו השני היה “דפטיסטי”, החליטה קבוצה זו לעבור לאופוזיציה לא רק כלפי האכסקוטיבה הגרמנית, אלא גם כלפי הלונדונית, ואפילו דנו בשאלה על הצטרפות אל הרביזיוניסטים, ואולם החליטו, שלפי שעה “אין זה רצוי”. אך אני עוד אשסה בהם את בודנהיימר – זהו הדור שלהם.
- מסור תודה לארפאשה6, יבזרוֹב, אידלסוֹן, וגַפּ7 בעד החומר. אין אני כותב להם מפני שאני עסוק בעדוּת. החל מן הדואר הבא אתחיל לכתוב בשביל העיתון.
אני מחבק אותך ואת בני־ביתך. ושוב אני מודה על קבלת־הפנים. אינך יכול לדמות בנפשך עד כמה כל זה עודד את אַניה8, אפילו באופן פיסי.
שלך
ז.
-
) מארק שוורץ. ↩
-
) כחומר שנאסף בקשר עם עדותו של מר ז'בוטינסקי. ↩
-
) פנחס רוּטנברג ↩
-
) ראש ועדת־החקירה הבריטית, אחר פרעות הערבים ב־1929. ↩
-
) הראדיקלים – מפלגת גרינבוים־נחום גולדמן, שנלחמה תחילה בעוז נגד הסוכנות היהודית המורחבת ע"י לא־ציוֹנים, ואחר כך הצטרפו אליה בעצמם. ↩
-
) ראפאשה – רפאל רוזוב, אחיו של ישראל רוזוב. ↩
-
) גפּ – ש. גפּשטיין. ↩
-
) אַניה – הגברת ז'בוטינסקי. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.