3/3/1939 🔗
העתק למר השכל
סודי לעת עתה
פּיוֹטר מוֹייסייביץ' היקר.
נטלת עליך ברוב נדיבותך את היזמה לצעדים מוקדמים, שצריכים להביא למגע ישיר בין כמה מראשי שתי ההסתדרויות הציוניות, על מנת להגיע לכלל משא ומתן שיקדם, לפחות במידה מסוימת, את הקוֹאוֹרדינאציה של הכוחות הלאומיים, דבר שהוא חשוב מאוד ברגע זה.
ידידי ואני נענינו בנכונות להזמנתך, על אחת כמה וכמה אחרי שקיבלנו בעת ובעונה אחת פניות ממנהיגים חשובים של היישוב, שקראו לנו לעזור במציאת דרך לשיתוף־פעולה, ואחרי שהבינונו כי הוועד הלאומי הבריק דרישה דומה לשליחיו הנמצאים עתה בלונדון.
לדעתנו מצריכה חומרת המשבר העכשווי חזית מאוחדת, והקו שיש ללכת לפיו ניתן לסיכום נסיוני כלהלן:
במקום הקונגרסים של שתי ההסתדרויות העומדים להיערך ב־1939, תכונס כנסיה מאוחדת (או קוֹנבנט או קונגרס) מיד כשיהיה הדבר בר־ביצוע מבחינה טכנית, אחרי בחירות, תמורת תשלום כלשהו לפי כיסם של האביונים שבאביונים.
לשם עיבוד הפרטים יש לכנס תיכף ומיד ועידת־הסכם של שתי ההסתדרויות הציוניות, שיהיה בה ייצוג נאות לכל הזרמיים העיקריים בכל צד, כדי להבטיח היענות נרחבת ככל הניתן.
למעלה מזה, מצדנו לא תבוא התנגדות – אם יהיה הדבר רצוי לצד השני – לדון מיד, בקשר עם התכנית הנרחבת יותר, בדרכים ובצעדים לתיאום ביניים של הכוחות הציוניים בכמה שטחים חשובים במיוחד.
אם תוגשנה הצעות אחרות, נהיה מוכנים לעיין בהן בתשומת־לב רבה.
כל זה יוצר לדעתנו בסיס מספיק לפתיחה מעשית של משא־ומתן פורמאלי, בתנאי שבאמת קיים רצון הדדי להתייחס לענין כדחוף.
שיחות פרטיות נוספות לא תוכלנה להביא שום תוצאה מועילה. אולי להיפך, כפי שנוכחת מן־הסתם לדעת מנסיונות קודמים.
אם ירצה הוועד הלאומי לדון עם הנשיאות [של הצ"ח1] בכמה ענינים ארצישראליים מובהקים, בנפרד מן הסוכנות היהודית, הרינו מוכנים להיפגש עם נציגיו, בתנאי שאין הכוונה שיחה פרטית נוספת, אלא פגישה שתישא אופי רשמי מובהק.
שלך בנאמנות
ז. ז’בוטינסקי
20/10/1939 🔗
פּיוטר מוֹייסייביץ' היקר,
אני מודאג מאד על שלא ענית למכתבי ולשני מברקי (המברקים נשלחו לפי כתובת משרד הצ"ח בתל־אביב). האמן לי, אני מבין יפה, כי אתה טרוד ממש ללא נשוא וכי נתנסית בנסיונות מרים מאוד; אחד המרים בהם, אולי, היה המשא־ומתן על דרישתנו לשוויון כלכלי. אין לי רצון לזרז אותך, אבל זאת העונה שבה עורכים “מגביות” בכל מקום ובמיוחד באמריקה, ובאמת אינני רשאי לדחות את המגבית שלנו ללא־סוף, שמא נתחיל אותה מאוחר מדי ונשאיר את מוסדותינו ללא פרוטה.
הואל־נא להביא בחשבון, כי עתה אין ההצ“ח יכולה להתחיל מגבית נפרדת בלי להסביר לקהל, כי המגביות האחרות (קה“י, קק”ל וכו') מסרבות לתמוך במוסדותינו. במגביות קודמות לא היתה לכך חשיבות, משום שכל אחד ידע שאנו “בנים חורגים” וקיבל את זה כטבוע ב”פארבּיסנקייט"2 היהודית הרגילה. אולם השנה מצפה כל העולם מן היישוב שיתאחד; והעובדה שאנו ביקשנו חלק מכל “המגביות” ישודר בכל אתר. אם נכריז מגבית משלנו, תהיה השאלה הראשונה: “מה זאת אומרת? כלום עוד מוסיפים להתייחס אליכם כאל ‘בנים חורגים’ אפילו עתה, למרות המלחמה ולמרות דרישתכם לשוויון?”
אני מקווה שתאמין לי באמרי, כי אין סיכוי כזה מפחיד את ידידי ואותי. אדרבה, אין דבר שיגביר את אהדת הקהל להצ“ח כסרוב לשוויון מצד ההסתדרות הציונית הישנה, אבל אני מוכרח לדעת: או או, שיתוף־פעולה או מלחמה: ועלי לדעת זאת תיכף ומיד, משום שהמשלחות שלנו לדרום־אפריקה (בּריסקוֹ־לוין) ולארה”ב (חמישה אנשים ובכללם אני) עומדות כבר לצאת. הואל־נא להביא כל זה בחשבון ואל תדחה עוד את תשובתך. אני בטוח כי אתה אינך רוצה לעכב או לפגוע בסיכויינו לתמוך במוסדות שלנו ובאנשינו, שהם, כידוע לך, סנדלפוני הדלפונים בארץ־ישראל. אם אתה עוד מקווה להניע את אנשי הסוכנות שיקבלו דרישתנו, הואל־נא להודיע לי במברק; אם אינך מקווה לזאת, הודע לי ואני אוציא את מסקנותי; אבל שתיקתך משתקת אותי, ובסופו של דבר יכול זה לגרור קושי חומרי לפלוגות־הגיוס שלנו ולשאר המוסדות.
אני למד מיט"א, כי שני רביזיוניסטים הצטרפו לוועד הלאומי, ואף־על פי שזה ייצוג קטן עד לאַבּסוּרד, מקווה אני בנאמנות כי הנסיון יצליח. אני גם רושם לפני שאתה הבטחת לשמור על שוויון “בתוך הוועד הלאומי” ומאחל לך הצלחה. אולם העובדה היא, שלוועד הלאומי אין עד כה כספים בסכומים ראויים, עיקר הכסף בידיים אחרות. בלונדון עשית עלי רושם, כי לגביך תפקיד ראשות הוועד הלאומי הוא בלתי נפרד מן הסמכות להשפיע על חלוקת כל הכספים שהעם היהודי בעולם כולו תורם לחיזוק היישוב. אינני יודע אם תנאי זה נתמלא. אם לא, מובן מאליו כי לא אדרוש ממך לעשות נסים ונפלאות במקום שאין לך די כוח ודעה. אבל מה שאני דורש, הריהו לדעת. אנא, הברק מיד אם עוד לא הברקת.
דרישות־שלום חמות גם בשם אנה מאַרקוֹבנה.
שלך בנאמנות
ז. ז’בוטינסקי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.