פאריס 29/8/1930 🔗
ישראל אנשלביץ' היקר,
לא כתבתי לך זה 100 שנה, כפי שבוודאי הרגשת בכך. אני מקווה, שאינך כועס. אני עכשיו שוב עיתונאי מהיר־קליעה, וקשה לי מאוד. מלבד זה כל מכתבי לגפּ1 התייחסו גם אליך. ומכתב זה מתייחס גם אל גפּ, ובכלל מכוּון אל כל הידידים.
קיבלתי מווייזל מכתב ארוך עם הרצאת מהלך הענינים. את העתק תשובתי אצרף כאן. ואולם “אונטערשטע שורה”2 שלו היא כזו: במערכות קולגיאליות אינו מאמין; מוכן להתייעץ ביחוד עם גפּשטיין, ואולם יפעל סוף־סוף לפי הכרתו הפנימית. לי, אגב, הוא כותב: “תשובתו של אדוני היא בשבילי פקודה”. וכמובן, מתחייב לבצע את מדיניותה של המפלגה.
דעתי היא כזו: קודם־כל צריך לתת לאדם Arbeitsfreude3, ביחוד אם אי־אפשר לתת לו שום דבר אחר. מערכת קולגיאלית, אם לא – זהו ויכוח עניני; נסיוני מעיד יותר לטובת עורך יחיד, ואולם לא זה העיקר. אם ברגע מסוים נעשה לאדם צר המקום בעולם, צריך לקבל אותו כמו שהוא. יתר־על־כן: לא להירתע אם בחדשים הראשונים לא הכל ידפוק אצלו ויעשה שגיאות. גם אצל ס.ק.4 לא הכל עלה יפה בחדשים הראשונים. כולם לעגו וגידפו, אפילו אני, הטיפש, התעצבנתי, ובסופו של דבר יצא עיתון חזק. תנו גם לו אשראי כזה.
את כולכם, ואותך במיוחד, אני מבקש בכל לשון של בקשה: אל תתנו לו ולדייוויס להרגיש, שהם “זרים”, Westjuden בין הרוסים. אצלם הרגלים משלהם, גישה משלהם אל הענין; בוודאי לא רעה כל־כך, אך אם היא לפעמים לא נעימה לנו. הרביזיוניזם לא לתמיד יוכל להישאר תנועה רוסית. למען השם, אפילו בחוג צר יותר אַל תרשו, שיתקבל רושם של חזית רוסית נגד גרמנית. אני אפילו הייתי מסדר כך: יתמוך תמיד אחד “משלנו”, אפילו שלא בכנות, בנקודת־השקפה “שלהם”.
אכתוב מדי שבוע בשבוע.
עדיין איני יודע כאן, במקום נידח, מה החליט A. C.5 בענין הקונגרס. אם לא יתכנס קונגרס בחורף – הרי בכנות, כפובליציסט מן השורה, אתחיל בתעמולה שיטתית למען יצירת Independent Zionist Organisation6. אני נחנק, איני יכול יותר להתנוון כך. אנו הרגלנו את עצמנו לחצאיות, לדיבור מעורפל. העניין עם קלינוֹב7 – זוהי אחת מן התוצאות. הוא אמר לי אחר עזיבתו: “אם ההסתדרות היא נגד לשכות־עבודה נייטראליות, אסור להקים אותן נגד רצון ההסתדרות”. אדם עם הלך־רוח כזה נמצא בשורותינו! איני יכול לתאר לך עד כמה מכאיב לי הדבר ומעליב, שעזב אותנו, והנזק יהיה גדול. ואולם את כל זה צריך היה לנער ולזרוק מזמן. צריך להתחיל בתעמולה. בתחילה – בעד ההגיון, בעד מסקנות ישירות, בעד שבירת מבצרים ובניית מבצרים חדשים.
אני מחבק את כולכם,
בלבביות שלך
ז. ז’בוטינסקי
פאריס 16.10.1930 🔗
ישראל אנשלביץ' היקר,
מכתבים עצובים מתקבלים מארץ־ישראל על הענינים שלנו. על המחלוקת שלך, עם המערכת בגלל הפירוש שניתן לדבריו של פיוֹטר8 בוועד הלאומי איני יכול לדון – קיבלתי מכתב מן המערכת, ממך לא כלום, וגם ס.ק.9 אינו כותב כלום על כך. מה דיבר פיוטר בוועד־הלאומי אין אני יודע. ואולם לך כדאי לדעת דבר אחר: כאן הוא התנהג כל הזמן כדורש־רע מושבע לנו והביע זאת בצורה בלתי־אדיבה ביותר בפני כל אחד. ועם זה בלא סיבה – שום התנגשויות לא היו. – אני חושב כך: אדם טוב הוא, ולעשות לא יעשה כלום, רק יגדיל את הערבוביה מפני שלא רק אין לו תכנית פוליטית, אלא כמו אצל ח.י.10 אין גם הכרה, שיש צורך בתכנית. על העיתון יכול אני לומר דבר אחד: מאוד לא הייתי רוצה, שיצא מידינו בגלל חיכוכים. צריך לא להרפות מן העיתון אפילו אם הוא עושה לפעמים דברים בלתי־נעימים: צריך להתאזר בסבלנות, להשתדל לתקן ולא להרפות ממנו. איננו עשירים בכוח־אדם, ולזלזל בהם אסור. מינו את ווייזל, ולא שמעתי על אילו מחאות שהן נגד חוקיותו של מינוי זה. בו בזמן לא יכלו החברים שלא לדעת, שהוא בעצמו אינו מקבל משכורת, ולפיכך אפשר שיהא מוכרח לנסוע בשליחותו של אולשטיין11, כלומר, להשאיר ממלא־מקום. אין ברירה. אני מבין את כל אי־הנעימות של אי־ההבנות וההתנגשויות, שבלתי־נמנעות הן בסדר כזה, אבל מה לעשות? זהו המצב. למען השם, שימרו על העיתון.
כאן אנדרלמוסיה. באופן סודי נודע לי, שהבארון כתב לווייצמן: הגש את התפטרותך. וכן גם זלאטופּולסקי וניידינץ‘. הנימוק שלהם: הפארלאמנט. את תשובתו של ו. איני יודע, ואולם גברת ו. כתבת למישהו, ש“המצב רע על־כך, שאין אנו יכולים גם לחשוב על מותרות כהתפטרות”. ושוב שמועה, שכאילו מכנסים את הקונגרס, וכו’. סחבת זו נמאסה עלי. דעתי איתנה, שגורלה של הציונות אינו קשור עכשיו כלל בעניניה של ההסתדרות הציונית; וירא אני מאד, שמא יגררו אותנו עכשיו לתוך הענינים הללו. שמעתי שלאכסקוטיבה יש כאילו גרעון של 290.000 לי"ש.
אני יוצא בימים הקרובים לסיבוב; אלחץ על ה“פארלאמנט”, ומה שיצא מזה – נראה!
כל הידידים הלונדוניים מאוהבים בהרצליה12 ובבעלה.
אני מחבק אותך ואת בני־ביתך בשמו של בית זה.
שלך
ז. ז’בוטינסקי
Hohwald (צרפת) 24/8/1931 🔗
ישראל אנשלביץ' היקר,
תודה על המכתב כתבתי היום ארוכות למ.א.13 – בקש ממנו להראות לך, קשה לי לחזור ולכתוב אותו דבר – עייפתי. על דבר אחד אחזור; שום “לחישות” לא יפרידו בינו וביני באופן אישי; אם יאמרו לי עליך או עליו משהו בלתי־אצילי, פשוט לא אאמין.
להיפגש? כן, אם מתחילה תוגשנה הצעות, שתתקרבנה לפחות במקצת לנקודת־השקפתי. אחרת אין שום תועלת בכך; חילוקי־הדעות רק יחריפו ויתעמקו. – ולהיוועד כדי להידבר על אופן ה“הפרדה”?" באמת לא כדאי. אנשים הגונים יכולים על נושא זה של אופן קבורתם להידבר בכתב.
“תכנית” יש לא רק לי, אלא לכל אחד מאתנו, ומזמן. הרצאתה – בפעם המאה – תמצא בגליון ה־35 של ה“ראזסוויט” (תפקידי 14N.Z.O. ). אני חושב, שעד עכשיו לא התחלנו להוציאה לפועל מפני שהיינו עסוקים בהזיה מיותרת – בהתעסקות עם ההסתדרות הציונית. ואני מאמין, שאם נחדל מהתעסקות זו, הרי נעשה משהו אפילו במחצית של כוחות.
ממכתבך אני רואה, שגם אתה חושב את עצמך ל“מופרד” במקרה שנעבור לעצמאות. אין צורך לומר עד כמה כואב לי הדבר. ליכטהיים כבר שלח לי באופן ישר גט. מה לעשות, הוכרע הדבר. אילו החליטה המפלגה להישאר כחלק של ההסתדרות הציונית, הייתי מסתלק לחלוטין.
דבר אחד גורם לי צער. שנים הרבה הלכתי בכנות אחר חברי, בכנוּת עסקתי בפעולה שלא האמנתי בה וששנאתי אותה – ב“כיבושה” של ההסתדרות הציונית! עכשיו אני מבקש: לכו שלוֹש־ארבע שנים אחרי, כשאתם עושים בכנות מה שאינו מוצא חן בעיניכם, ואחר־כך נבדוק את הסיכומים. – אינכם רוצים; במקום נסיון כזה הם מעדיפים לאבד אותי או להסתלק בעצמם. אני אשמור בזכרוני לקח זה.
אנו כולנו בריאים; אַניה ואני נחזור באחד הימים הקרובים לפאריס, וערי עוד יסע לדרום.
אני מקווה, שהצטננותו של ראפאשה15 עברה.
צר לי על קשייך, ידיד ואח ישן ויקר… ואתה בכל זאת עוד תצוף למעלה ותזדקף כשרק יעבור זמן ארור זה.
שלך
ז.
10/9/1931 🔗
ישראל אנשלביץ' היקר,
תודה על המכתב. גם אני מתחיל לראות תקווה לשלום; ואולם צריך אני להודות, רק מצד הפאריסאים ושטריקר אני שמח מאד, שגם מ.א.16, לפי הרושם שלך, רוצה בשלום; ואולם מכאן אין זה ניכר. הפרוטוקול של ישיבתכם מ־1/9 נערך כך, שיחס עוין מובע בו בכל מלה. אם אשם בכך הסגנון המזכירי, הרי זה עוד יותר גרוע: פירוש הדבר, שגם את המזכירים גררו אל הקרב. בעמוד השני (הטכּסט הגרמני) נמסרה דרישתי בצורה מסולפת: לא דרשתי שעד המליאה das Kompromiss erzielt worden sei17; אני דורש, שתוגשנה הצעות של פשרה גם ממתנגדי העצמאות. איזה מין תעלול הוא זה? ומהי החלטת זו – “להכניס אל החוזר “בעד ונגד” את מאמרי שב”ראזסוויט" בתור “בעד”, בשעה שהוא מרצה במפורש רק צד אחד של נקודת־השקפתנו? כך אין עושים שלום.
אם, לכל הפחות, אתה בעצמך לא איבדת את כשרון השליטה על עצמך, הרי אני מבקש ממך לעמוד בתוקף על כך, שכל זה ייפסק. אצל י.ס. הבעיה העיקרית עכשיו היא אחת: לחפש קרקע לשלום. דבר זה אפשרי רק בתנאי, שכל אחד יתייחס בכבוד אל מצפונו של חברו. מי שאינו רוצה לצאת מן ההסתדרות הציונית, אין אני מגרש אותו משם, אני שמח לקבוע לו מקום ברביזיוניזם; ואל יכריחו גם אותי לא ישירות ולא בעקיפין לקחת חלק בהסתדרות הציונית. והעיקר, התיישבו אל השולחן וחישבו על הצעות ממשיות.
ראפאשה אוכל אצלנו היום את ארוחת־הערב. היה אצלי בימים אלה, הוא ער ורענן.
אני מחבק אותך בחזקה,
שלך
ז.
פאריס 9/11/1933 🔗
פרטי
ישראל אנשלביץ' היקר והחביב שלי.
אל תַראה אף לאחד מכתב זה, אבל חטוף רגע וכתוב לי: כלום יש תקווה, ששוב תעבוד עמנו? נדמה לי מרחוק, שאחר הקונגרס אין השאלה על “זכות־הבכורה” יכולה עוד להסעיר אותך כמקודם; הרי אף אחד מן ההרצליאנים אינו יכול לרצות ברצינות, שנכיר בזכות ה־veto של אכסקוטיבה כזו על פעולותינו, והרי לפנינו עכשיו אפשרויות עצומות, מסחררות; אנו גדלים באין מעצור; אצלנו תכניות־עבודה ברורות, התלהבות יוצאת מן הכלל, אהדה עצומה בקרב הציבור בכל ארצות־אירופה. קשה לי לתאר לך עד כמה אני רוצה שתהיה עמנו.
אם אתה כבר נצטרפת למחנה אחר, סלח לי על מכתב זה וּקרע אותו: “לסחוב ולמשוך” את מישהו משדה זר אין אני רוצה. ואולם אם עדיין לא החלטת, הרי אני קורא לך.
אל תאמין לבדותות, שוויתרתי על העקרון הדמוקראטי. בקאטוֹביץ התמרדתי נגד ההגמוניה של המיעוט – נגד זה, שנציגים של עשרה אחוזים רצו לחנוק את הנציג של 90 אחוז; והרי הבחירות לקונגרס הוכיחו, שסיכומי היה נכון. אפשר להתווכח על כך, אם שיטת ה־ Putasch היא טובה; ואולם אסור להכחיש, שאני נאבקתי על זכות הרוב, כלומר, על העיקר היסודי של הדימוקרטיה. איני מצייר לעצמי שום עבודה זולת עבודה קולגיאלית; ואם מחר אקבל בקול אחד פחות מחברי, הרי בלא הרגשת־עלבון כלשהי אצטרף אליו כעוזרו או גם אעבור אל שורת החיילים הפשוטים. אתה אינך יכול להאמין, שלעת זקנה אסתלק מן העקרונות שעליהם גדלנו, ואיגרר אחר תואר של מנהיג, שאני בז לו עד כדי בחילה.
שב וכתוב לי בדייקנות: איפה אתה? איפה בּבּקוֹב, יבזרוֹב, אידלסוֹן, דה־שליט ואחרים? אפשר אכתוב עוד גם לבּבּקוֹב. על כל פנים מכתב זה נועד לך בלבד.
אני מחבק אותך ואת שלך,
שלך
ז.
-
) ש. גפשטיין. ↩
-
) הסך־הכל. ↩
-
( חדוות־עבודה. ↩
-
) ס.ק. – שלמה גפּשטיין ↩
-
) הוועד הפועל הציוני. ↩
-
( הסתדרות־ציונית בלתי־תלויה. ↩
-
) ישעיהו קלינוב, מראשוני הצה“ר, עבר למפא”י. ↩
-
פנחס רוטנברג ↩
-
ס.ק. – סוֹלוֹמוֹן קלמנטייביץ', שלמה גפּשטיין. ↩
-
חיים (יבזרוביץ') ווייצמן. ↩
-
) הוצאת אולשטיין בברלין, שבשביל עיתוניה עבד ד"ר ווייזל ככתב. ↩
-
) הרצליה רוזוב – בתו של ישראל רוזוב. ↩
-
) מאיר (איליץ') גרוסמן. ↩
-
) הסתדרות ציונית חדשה. ↩
-
) רפאל רוזוב ↩
-
) מאיר (איליץ') גרוסמן ↩
-
) תושג הפּשרה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.