לונדון 19/4/1916    🔗

יוסיף ולאדימירוֹביץ' היקר,

אתמול קיבלתי את מכתבך מ־31 במארס. שמחתי מאוד לידיעה כי, למרות סירובו של מאכּסוול¹, אתה ממשיך בהשתדלויות. מצדי אוכל להודיעך אותו הדבר. בחודש האחרון השתפרו הסיכויים להגשמת חלומנו על הלגיון במידה ניכרת מאוד. מיניסטריון־החוץ כאן תומך בתכנית זו באופן פעיל; יש תקוה כי גם שלטונות־הצבא ישנוּ את יחסם. אינני כותב לך פרטים; אך זכוֹר שלפניי זמן קצר הייתי שרוי במצב־רוח פסימי – ועכשיו שבתי לתקוותי. כמובן, אכזבות עוד תהיינה, אך נדמה לי – ולא לי בלבד – שבסופו של דבר עניננו יצליח. לחץ מצדך ואנחנו נלחץ מצדנו. אכתוב לך מיד כשתהיינה חדשות של ממש.

מן הצד השני, הועמד הנוער היהודי כאן במצב כזה ש(אפילו חוץ מגורמים אידיאליסטיים) יהיה מוכרח להיענות לקריאה.

עלי לציין כי בכל השתדלויות כאן Zion Mule Corps² ממלא תפקיד רב. אותו מזכירים תכופות בעיתונות האנגלית; עליו מסתמכים בכל השיחות על ארץ־ישראל. אתמול יצא ספרו של פאטרסון “With the Zionist in Gallipoli”³. המפעל שאתה וחבריך ביצעתם נתגלה כהרבה יותר חשוב מכפי שפיללת בעצמך. – אם רק אפשרי הדבר, השתדל למנוע פירוק גמור. יישאר־נא, לפחות, השם, הפירמה, כעשרים איש ואתה – כגרעין של משהו יותר גדול בעתיד הקרוב.

דרוֹש בשלום כל הידידים ואל תנח ידיך. אני מבטיח לך אותו דבר. עודני מקוה, בכל־זאת, כי אשרת תחת פיקודך.

אני לוחץ בחזקה את ידך,

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

לונדון 8/6/1916    🔗

יוסיף ולאדימירוֹביץ' היקר,

זה־עתה קיבלתי את מכתבך מ־27 במאי וממהר לענות. גם בעיני אין ספק כי נגד Z.M.C.⁴ ונגד כל רעיון הלגיון התנהל ומוסיף להתנהל איזה מעשה־תככים. ואולם, כמוך, איני מתייאש. כאן הולך ונוצר כעת אותו מצב חיצוני שהיה באלכסנדריה, כאשר העלינו את שאלת ה“גדוד”. אוכלוסי וייטצ’פל הוותיקים מתנגדים לריבוי יהודי־חוץ שאינם מתגייסים לצבא ו“גוזלים עבודה”. היום הודיעו רשמית כי עומדות להתפרסם תקנות על קבלת בני־חוץ, ביחוד יהודים רוסיים, לצבא הבריטי – לפי שעה בהתנדבות, בלי גיוס־חובה. אני מתכונן להעלות בימים הקרובים בפומבי את רעיון ה“גדוד” כמוצא יחידי. אני רואה מראש קשיים עצומים – מצב־הרוח אינו זה. אך צריך לעבוד בכל הכוחות. על התוצאות – אודיעך.

ספרו של פאטרסון זכה להצלחה רבה. Z.M.C. הוסיף ליהדות יותר כבוד מאשר כל היהודים בכל הצבאות. עוד לא ראיתי אף יריב אחד שלא יודה בכך.

אני מחבק אותך בחזקה,

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

לונדון 5/7/1916    🔗

ידיד יקר,

זה־עתה קיבלתי את מכתבך. אנסה להדפיסו בעיתונים אנגליים. – אנו עובדים כאן בכל כוחנו. שוב אינני כה בודד כפי שהייתי קודם. סיכויי ההצלחה הם עצומים. אם תהיינה חדשות, אטלגרף. אם יהיה צורך, אשתמש בהבטחתך ואקראך לבוא הנה. לא־פופולארי אני בלבד, ואילו Zion Corps ותרומפלדור – גיבוריו האהובים של ההמון בלונדון. הופעתך עלולה להיות ניצוץ לערמת־זרדים. אתה וחבריך לא תוכלו לתאר לכם, מה ערך היה כאן ל־ Z.M.C..

אנו עובדים במלוא הקיטור. אך תזכור שכאן הכל זוחל לאיטו, אפילו כאשר הענין כמעט סודר.

אני לוחץ ידך בחזקה,

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

5/2/1917    🔗

יוסיף ולאדימירוֹביץ' היקר,

אני שמח מאוד להופעת מאמרך. אמנם קיצצוהו, אך הוא יעשה רושם. את המכתב אני מחזיר פתוח אך לא־קרוא. אני מקוה שהמכתב השני, שנשלח כנראה למצרים, לא יעוכב ע"י הצנזור.

על עצמי אין לי מה לספר. אני “משחק בחיילים” and try to play the game⁵.

אתמול אמר לי השליש שאבוא אליו בכל עת שארצה לשוחח על בחורינו. היום הייתי אצלו. תמצית־הדברים: אמרתי לו כי שיפור־המצב ייתכן רק במקרה אם ייוודע לאנשים שישלחו אותם לארץ־ישראל. תשובתו היתה שהוא מסכים לזה בהחלט חושב את הדבר לאפשרי ושאגיש מכתב בענין זה על שמו, והוא ימסרנו לקולונל. כנראה, בחירת החזית תלויה בשלטונות אלה יותר ממה שחשבנו. אני כותב עכשו את המכתב. על התוצאות אודיע.

הופמן בא; הכל יודעים כי ענינו נכשל. אני חושב את ההבראה לאפשרית. 10 – 12 טיפוסים נצטרך להוציא – זוהי פסוֹלת גמורה; אך את השאר בהחלט אפשר לישר. לוּ באת בהקדם, היה המצב משתפר.

השליש אמר לי כי War Office⁶ פקד להעמיד את וינקלר למשפט צבאי.

אני לוחץ את ידך,

שלך

ז ז’בוטינסקי

 

1/3/1917    🔗

יוסיף ולאדימירוֹביץ' היקר,

קיבלתי את מכתבך מאתמול. אני מחזיר את הקטע. גם אני סבור שלפי שעה אין צורך בלחץ מיוחד. אך בדרך־כלל בטוחני כי לעניננו זה דבר מועיל.

גם חברינו כאן קיבלו ידיעות שה־ batch⁷ החדש במצרים מצטמצם בגדר 12 – 15 נפשות.

את החתימות שאספת לא כדאי, לדעתי לשלוח אל……. ראשית, מעט מאוד, שנית, לאחר הכרזת בּוּנאר־לוֹאוּ⁸ אין לזה ערך.

כאן הכל כמקודם. הלגיון נשאר קטן, אך נשתפר כהלכה. האם כתבת ל־ War Office⁹ על מינויך?

דרישת שלום לכּל,

שלך

ז. ז'.

נ.ב. אבד לי פנקס־כיס עם כתובות. לכן את כתובתו של רוּטנברג אינני יודע. נסה לשלוח לו מכתב רשום c/o Editor “The Jewish Congress”' New־York. אולי בחנויות־הספרים של וייטצ’פל אפשר למצוא את הכתובת המדוּיקת של עיתון זה. קוראים את ר. – פּיוֹטר מוֹייסייביץ'. את כתוֹבתו של פּריב לא ידעתי מעולם.

את כתובת האיש, אשר כתב לי על המדור הרוסי בעיתון Northern Whig, איבדתי גם־כן, אך אני כותב לו ע"י מכרה בבּלפאסט.

 

24/4/1917    🔗

יוֹסיף ולאדימירוֹביץ' היקר,

באמת אָשמתי – לא היה מצב־רוח לכתוב. וגם אין כל חדש, חוץ מחוֹסר־בהירות. על כל פנים – הנה דין־וחשבון מלא.

עם שובי מלונדון הצעתי ל־ C.O.¹⁰ ע“י מפקד־הפלוגה להכשיר את הפלוגה שלנו להיות מדריכים לפי תכנית אלמנטרית. מפקד־הפלוגה אמר לי כי הפקודה לעכב את אנשינו כבר נתקבלה וכי C.O. מסכים עקרונית לרעיוני. אך כעבור 3 ימים הוא קרא אותי שוב אליו והסביר לי כי יש להם רק פקודה לא לשלוח אותנו לשום מקום, ואילו על הלגיון ועל מדריכים אין שום ידיעות, ולכן, C.O. אינו יודע אם כדאי ליזום קורס חדש כזה. והעיקר – רמז – הוא זה, שה”רוּסים" נעשו פורקי־עול, שמתחצפים ומתעצלים. הסתלקתי ממנו והחלטתי לא למהר להבא במתן עצות.

מרוב קוצר־רוח כתבתי לאֶמרי, שמא יש תשובה ברורה. התשובה:

“מר ז'. היקר, עניינכם באמת זוכה סוף־סוף להתקדמות, ואני מקוה שהוא יגיע לפתרון סופי במשך השבוע או השבועיים הקרובים. אך, כידוע לך, הרי “כשלון מצפה בין הכּוֹס והפה”, ואינך צריך להיות מאוכזב מדי אם יהיו מכשולים חדשים ודחיות נוספות. בכל אופן יהי לבך סמוך ובטוח שעשיתי את מיטב מאמצי לקדם את הענין ואוסיף לעשות כן גם להבא”.

נכתב ב־13 באפריל.

בשבת שלפני־האחרונה בא אלי ל־ Worchester גרינברג, עורך ה“ג’וּאיש כּרוֹניקל” (בין השאר אמר כי הסקטש שלך הוא "פשוט נחמד – יש בו גישה ז’וּרנאליסטית כל־כך יפה.

את תוכן השיחה איני מעז לפרט במכתב, אך היא נסבה על תנועת “הפסיקו את המלחמה” היהודית ברוסיה. הגענו לאותה מסקנה עצמה שנוסחה במכתב הנוסף שלך ושלי אל לוֹיד־ג’ורג' גרינברג הבטיח תמיכה פעילה ביותר ברעיון הלגיון והציע לי שאכתוב מאמר יסוד. אחר־כך הוא שלח לי את הגליון עם מכתבו של גורביץ' ועם פירושיו הוא והמריצני במכתב המצורף לתת מיד את מאמרי. עניתי כי עלי לשאול בכל־זאת את פי אֶמרי, שיעץ לא להעלות את השאלה בעיתונות. מה דעתך?

אחרי הפגישה עם ג. כתבתי לסאֶר אריק דרוּמוֹנד (אשר אצלו ביקרתי אז עם מכתב מסייקס) – ואולם אחר־כך נודע לי כי הוא נסע עם בּאלפור. קיבלתי רק את הטופס הרגיל מאת הסגן־מיניסטר, כי מודים על המכתב והוא יקבל “עיון בכובד־ראש”.

בתוך הפלוגה מצב־הרוח ביש. גאברוֹנסקי כתב לי כי השגריר קיבל מכתב “מחיילי הגדוד ה־20”, שאותם, כביכול, פיתו במרמה, הם אינם ציונים, ואם לא יחזירום לרוסיה, הם מאיימים על נאבּוֹקוֹב בצרות. אספתי ידיעות – אפילו מן המורדים רק מעטים שמעו על המכתב הזה. כנראה, זה ענין של יחידים. אך הם רוגזים, מתעצבנים, עובדים לא כהלכה, מתחצפים; אגב, אותי הם שונאים עד כדי כך שנשמעים דיבורים על הכוונה להכותני בהזדמנות הראשונה. חששתי מאד שהם יעוללו איזה תעלול היום. כי היום בא המפקד העליון וערך להם מיסקר. הוא סקר לא את כל הבטליון אלא רק את היחידה היוצאת מחר ואת הפּלאטוּן ה־16, ז"א את אנשינו. על בואו ועל תכלית־בואו זה הודיעו עוד בשבוע שעבר. אני מניח כי יש לדבר קשר עם עניננו. חששתי שהם יעשו שערוריה. אך במקום זאת הם הראו את עצמם כבני־חיל והמפקד העליון נשאר מרוצה מאוד.

זה, דומני, הכל. כן – עוד כתב גאברוֹנסקי כי מיליוּקוֹב טלגרף לוועד שלהם, ש“אלה אשר לא נכנסו לשירות בימי המשטר הישן לא ייחשבו לעריקים בתנאי שיתגייסו לצבא עד 1 במאי לפי הספירה הישנה”. לאיזה צבא, אין הוא כותב. אך סבורני כי מ. מבין בעצמו שעד 1 במאי אי־אפשר לשלוח לרוסיה 30.000 איש בגיל־הגיוס.

מן החדשות הזוטות: בּוֹבּרוֹב התחצף כלפי ק. וממנו הסירו את כל שלושת הסרטים. הוא וכל היתר קיבלו זאת בשקט.

את צ’ירקאסקי, טישצ’נקוֹ ועוד אחד או שניים יהיה הכרח לסלק. אך צריך להמתין עוד זמן־מה.

כרגע קיבלתי את מברקך. תודה. כבר קבעתי לו (ל־Sieff) פגישה מחר אחרי 5.30

כל טוב. כתוֹב –נא.

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

יום רביעי 25/4/1917    🔗

י.ו. היקר,

אני כותב בחפזון – בליל־אמש התפקע כיס־המוּגלה. בּרמן, פרוּג, זילברשטיין ועוד 6 אנשים פרשו מצריף מס' 1 של המורדים ועברו לצריף מס' 4 שלי. כתגמול על כך התנפלו בערב בקאנטינה צ’ירקאסקי, מאטבייב וסטוּקאלין על פרוּג בסכינים. פרוּג היכה את מאטבייב בפניו עד זוב דם בכוֹס מבּירה. צ'., מ. וס. יושבים כעת ב“חדר־המשמר” ולאורך־ימים. את המרדן הרביעי –טישצ’נקוֹ – כבר הושיבו יום לפני־כן בענין אחר. הפרשה חמורה, אך ברור לכּל כי החיידקים סולקו, ועכשיו יהיה שקט. את סטוּקאלין נשתדל לחלץ ובוודאי נצליח להקל את מצב; אנו מקוים כי לאחר שישתחרר מהשפעת מאטבייב, הוא “יתיישר”.

פרוּג הראה לי את מכתבך. בסדר, אך לא צריך לומר להם כי בהם תלוי, כביכול, אם יקום או לא יקום הלגיון. אני, להפך, משתדל להסביר להם כי הלגיון הוא ענין שכבר נחרץ, ובהם תלוי רק דבר אחד, אם ייכנסו גם הם אל ה“גדוד”.

אתמול כתבתי לך ארוכות. ואולי היה זה שלשום.

שלך

ז. ז'.

בואו של Sieff¹¹ היה קשור בכך, שמארכּס רוצה להתגייס אל ה־20.