פאריס 29/3/1928    🔗

חברים יקרים,

את מכתבכם מיום 19 ח“ז קיבלתי הבוקר, והנני ממהר לענות עוד היום, למען תגיע תשובתי לפתיחת הוועידה: לא אספיק על כן להתייעץ עם מי שהוא על דבר תוכן מכתבי זה. אנא לראות בו חוות־דעת פרטית של אדם המכיר יותר או פחות את מגמותיו של מרכז הצה”ר.

בכל לבי הנני מברך את הוועידה. שינויים עמוקים לטובה ניכרו בזמן האחרון ברוח הישוב, הבנה יותר ברורה של מצבו ושל סיבות־מצבו: אין זה אלא פרי עבודתכם אתם. בדרך זו תוסיפו לכת עד הכיבוש הגמור.

אין ביכולתי להשתתף בוועידה הזאת. ואלם הנני מבטיח־מבטיח – שאם תרצו בי, אבוא להשתתף אתכם בתעמולת־הבחירות לאספת־הנבחרים. התנאים אלה הם: לא אוכל לצאת לפני 15 לספטמבר – ועליכם למצוא חלק האמצעים החומריים.

שאלותיכם ותשובותי:

1.  הוועד המרכזי החליט להציע לפניכם התקפה מדינית, בקנה־מידה עולמי, נגד סכנת ה“פארלאמנט הערבי” ביום 31 ח“ז יקבע המרכז את נוסח התזכיר (בשפה האנגלית) אשר יישלח לכם תו”מ יחד עם כל פרטי הצעתנו. אלה הם יסודותיה: עליכם קודם כל לדרוש מהוועד הלאומי הנוכחי שיגיש את התזכיר בשמו הוא לממשלה. אם לא יסכים הוועד הלאומי – תעשו את הדרוש בלעדיו. אך אם יסכים או לא יסכים, עליכם להתחיל בתעמולה המונית לחיזוק דרישותינו בנוגע לענין הזה, ע"י כל האמצעים המתאימים, כגון אספות, חתימות וכו'. – אנחנו מצדנו נעשה אותו דבר באנגליה ובכל הגולה.

המרכז רוצה להשתמש בענין הזה כדי לנסות את כוחותיו בדרכי התקפה מדינית, להרגיל את אנשי בריתנו בתכסיסי התקפה ואת העולם העברי – ברעיון, שיש ויש דואגים לציון, מלבד המוסד הרשמי.

מה שנוגע לסעיף 6 במכתבכם – מה יעשה הישוב אם בכל זאת יתגשם אותו פארלאמנט – על זה נדון כאשר נקבל מכם הצעות מפורטות בנדון זה. לא יאה ולא יועיל שנחליט על ענינים כאלה כאן בפאריס מבלי לדעת מה שמציעים חברינו הארץ.

1.  הנכם שואלים על דבר יחסינו עם גורמים מדיניים ביתר ארצות מלבד אנגליה. היחסים האלה הנם עדיין לקויים – הלא ידועות לכם הסיבות החומריות המעכבות את קדמתנו בכל המקצועות וגם במקצוע הזה, הדורש קודם כל אפשרויות חברתיות שאינן לנו לעת־עתה. ואולם לא זה העיקר. ניכר שינוי חשוב לטובה גם ביחסם של גורמים מדינאים באנגליה – אולי אין זה מורגש אצלכם, אך בולט הדבר פה. הולך וגדל מספר אלה (גם בחוגי הממשלה וגם בחוצה לה), שברור להם ערך ארץ־ישראל עברית לעתידה של הממלכה הבריטית. החזיון של וג’וווּד איננו חזיון בודד. ואולם אל לנו לשכוח, כי כל הידידים האלה דאגתם הראשונה להבטיח את הקשר בין אנגליה וארץ־ישראל גם לעתיד לבוא, ביחוד לתקופה שאחרי יצירת הרוב העברי בארץ. לא ילכו אתנו אם לא תתברר השאלה הזאת. ילכו נגדנו אם תתברר היא בכיוון המתנגד לשאיפתם. אין זאת אומרת עדיין, כי חייבים אנחנו להסכים אתם הסכם גמור: עד כך עוד לא נתבשלו לא הם ולא שאיפתם. אך ברור הדבר, שאם רצים אנחנו לנצל את המשענת הזו בעתיד הכי רקוב, לא כדאי לנו דוקא ברגע זה להבליט יותר מדי את הצד הבין־לאומי שבמצב הארץ. אם נראה כי תעינו, כי אין לידידים האלה כוח מעשי או אין רצינות בדבריהם, אז נשנה את תכסיסנו: לא היום. סיסמתנו היום צריכה להיות, כאשר אמרתי בשם כולנו מבימת הקונגרס האחרון: בית־משפט לערעורים נגד כל הנעשה בארץ – זוהי דעת הקהל באנגליה עצמה, ואני בתור איש גם הנני בטוח שאמת הדבר, שדוקא שם נמצא את פתרון כל צרכינו המדיניים. אמנם אף בשביל מטרה זו נצטרך לפעמים להבליט את הצד הבין־לאומי – אך לא היום.

2.  ברית תרומפלדור וחינוך צבאי: פניתי כאן לממשלה, דווקא בעזרת תומכים חשובים, בענין קבלת צעירינו לבתי־הספר הצבאיים (הרשמיים) – ונוכחתי כי לא נצליח בדרך זו. יש כעין חוזה חשאי, או אולי גם בכתב, בין הממשלות, לבלתי קבל נתיני־חוץ במוסדות כאלה אלא בהסכמת אותה ממשלה.

על כן החלטנו לייסד בית־ספר פרטי, כולו שלנו, בצרפת או במדינה אחרת, על־ידי אותו “אוצר השומר”, שאל יצירתו ניגש תיכף־ומיד אחרי חג הפסח. לעבודה זו נתמסר בכל כוחותינו, ונקרא אליה את הנוער העברי ואת בית"ר בראשו. אופיו של בית־הספר וחוג הוראתו יהיו תלויים, כמובן, בהצלחת האוצר.

את היחס בין הצה“ר לבין בית”ר סידרנו בפולניה ככה: בית“ר חפשית בכל המקצוע של חינוך וארגון ותעמולה הסתדרותית; אך בענינים שהם מחוצה לחוג הזה, בפרט בעניני הפגנות פוליטיות (למשל פארלאמנט, בחירות וכו') נכנעת היא להצה”ר. הנני מציע גם לכם סידור מקביל לזה.

1.  תוצרת הארץ ובאנק לאכספורט: את החלטות הוועדה הכלכלית, שהנכם מזכירים אותן במכתבכם, לא קיבלתי עדיין, ומאוד הצטערתי על כך. רק ממכתבו הפרטי של האדון יבזרוֹב נודעו לי העיקרים המיוחדים למבנה הבאנק, שלהם רומז הסעיף הזה במכתבכם.

הנני מפחד, כי בכלל תידחה לזמן־מה התגשמות תכניתנו זו. מרכזה הרי צריך להימצא בלונדון, לכל הפחות מרכזה הגלותי; ויש לנו שם כוח טוב ופנוי – גרוסמן – אבל הוא יצא לארצות־הברית ולא ישוב אלא במאי, ואז כבר נאחר את העונה הטובה להתחלות ממין זה. אין זה, כמובן, כי־אם חשש פרטי שלי; ועל כל פנים אחכה בכליון־עינים להוראות הוועדה הכלכלית.

באמצע אפריל אהיה בלונדון ואנסה לסדר שם את מרכז המוסד לתוצרת, לכל הפחות באופן פורמאלי, עד שובו של גרוסמן.

1.  “זכותנו”. בהיותי בלונדון, אסדר גם את זו, לאמור את המשרד הלונדוני. אם אמצא אדם שיסכים לטפל בדבר טיפול מעשי, אודיעכם, ואז תפנו אליו בכל הענינים הדורשים פתרון באנגליה, אם לא – נתייעץ ע"י חליפת־מכתבים.

במכתבי האחרון כתבתי לכם, כי צריך המוסד הזה, לפי דעתי אני, לדרוש תשלומים בעד שירותיו. הנני מדגיש את זה שנית. באנגליה אי־אפשר לבסס אותו אלא על יסוד זה.

1.  בהעתקת מרכזנו העולמי – או גם של מרכז בית"ר – לארץ־ישראל אינני מאמין. המכשול העיקרי על דרך תנועתנו הוא חוסר כסף, ומשם עוד יותר קשה לגבותו מאשר מפה.

בכבוד גמור

זאב ז’בוטינסקי

סודי:

שאלת ההלוואה: כידוע לכם, ההנהלה הציונית מקווה לקבל הלוואה בסכום 2 מיליונים ליטרא ע“י חבר הלאומים. יחסנו אנו לכל המעשה הזה הוא שלילי. הסכום הוא קטן עד כדי להשפיל את ערך הציונות בעיני המלוים עצמם; התכנית ההתיישבותית שהיא בסיסו, פרי רוחם של בבלי, וילקנסקי ומשה סמילנסקי, נושאת עליה את חותמת דלותם הרוחנית של יוצריה; רבע הכספים יוקדש, כנראה ל”קוֹנסוֹלידציה" של השגיאות ההתישבותיות מימי רוּפּין; ובעלי הכסף יהיו שוב פעם אותם הבעלים, שבזבזו את הון קרן־היסוד והעליה הרביעית.

דנו על שאלה זו במרכז, ואלה הן החלטותינו: כאשר נצא בהודעה רשמית (עד אז – שתיקה), נודיע כי תומכים אנחנו בתכנית ההלוואה אך ורק בתנאים אלה:

תכנית התיישבותית שלימה המכוּונת ליצירת הרוב העברי;

מסירת קרקעות בלתי־מעובדים לצורכי ההתיישבות, בתור תנאי הכרחי להצלחה; סכום ההלוואה ייקבע בהתאם למטרה זו; הסכום שאותו נבקש הפעם ייחשב לצעד ראשון ולא לכל ההלוואה;

שום חלק מכספי ההלוואה לא יוקדש לתמיכת המושבים הקיימים, כי־אם אך ורק להתיישבות חדשה;

חלק הדיבידנדים לחותמי ההלוואה ישולם גם ע“י הממשלה הא”י בהתאם לתועלת שתביא למדינה ההתיישבות העברית, וגם לגודל המסים שמשלם הישוב לממשלה;

הנהלת ההתיישבות החדשה תימסר לוועדה מיוחדת שתיבחר ע"י הוועד הפועל הציוני, ולא יהיו בה האנשים האשמים בטעויות של העבר.

בקשה נמרצה מכם שלא להפיץ את הידיעות האלה לא בקהל ולא בוועידה.

ואולם אין כל חטא, כמובן, אם תדון הוועידה עצמה בשאלה זו ותחליט החלטות, בשני תנאים: שתעשה את זה בישיבה סגורה, – ושלא המרצה ולא הנואמים לא ישתמשו בשום ידיעה הניתנת במכתבי זה, כי־אם אך ורק במה שנודע לכם מהעיתונות.

כל התנאים האלה הם תנאי־כבוד. כל זמן שיש בוועדת ההלוואה הראשית בא־כוחנו אנו, אסור לנו מטעמי הכבוד להפיץ מה־שהוא ברבים. כאשר יגיע הזמן, נוציא את בא־כוחנו מהוועדה ואז נהיה חפשים ורשאים לפעול כחפשים.

ז. ז'