עָבְרוּ יְמֵי הַחֹרֶף; הַשֶּׁלֶג נָמֵס וַיְהִי לְמָיִם וַיִּלָּפְתוּ הַמַּיִם לְנַחֲלוּלִים וְזַרְזִיפִים, וְהַנַּחֲלוּלִים – לִנְחָלִים, וְהַנְּחָלִים – לִנְהָרִים, וַיִּשְׁטְפוּ בִמְרוּצָה אֶל יָם הָאֻקְיָנוּס¹. – וּמַלְאֲכֵי הַחֹרֶף עֹשֵׂי דְּבָרוֹ: הַקּוֹר וְהַקִּפָּאוֹן, עֹמְדִים מִשְׁתָּאִים, בְּלִי דַעַת, אִם לַעֲזֹב אֶת מְקוֹמָם אוֹ לְנַסּוֹת עוֹד מִלְחָמָה, מִלְחֶמֶת קִיּוּמָם.

וּבְכָל זֹאת, גַּם אֶת מְקוֹמָם לֹא יַעַזְבוּ, גַּם מִלְחָמָה לֹא יְחַדֵשׁוּ: יוֹדְעִים הֵמָּה כִּי כָשַׁל כֹּחַ מֶמְשַׁלְתָּם, וַעֲלֵיהֶם לְמַהֵר צֵאתָם; אַךְ יְחַשְּׁבוּ דַּרְכָּם אֵיךְ לָנוּס כְּגִבּוֹרִים: "בַּל יֵאָמֵר עָלֵינוּ – “בֹּרְחִים הֵם כְּנוֹאָשִׁים”! יֹאמַר נָא הָאוֹמֵר: “רָצִים הֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם², לִשְׁפֹּךְ מֶמְשַׁלְתָּם עַל אֶרֶץ אַחֶרֶת”! אָז הִתְעוֹרֵר הָאָבִיב וַיֹּאמַר: “מִי יֵלֶךְ לָנוּ לְבַשֵּׂר אֶת בְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי נוֹשְׁעוּ תְּשׁוּעַת הָאָבִיב?”

וְחִישׁ הַתְאַסְּפוּ מִבְּנֵי הַזָּמִיר וְכָל צִפֳּרֵי שִׁיר, וַיָּסֹבּוּ אֶת הָאָבִיב וַיֹּאמְרוּ: “שַׁלְּחֵנוּ וְנֵלְכָה וְנָשִׁיר שִׁירֶיךָ”.

אַךְ הַיַּנְשׁוּף³ הִתְחַנֵּן לִפְנֵי הָאָבִיב וַיֹּאמַר: “הֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תְּכַבֵּד אֶת אֵלֶּה בִּבְשֹׂרַת בֹּאֶךָ, וּמַדּוּעַ יִגְרַע חֶלְקִי גַּם אָנִי? שַׁלְּחֵנִי הַפַּעַם וְאֶשָּׁרֶתְךָ גַּם אָנִי!”

וַיַּחְמֹל הָאָבִיב עַל הַיַּנְשׁוּף וְיֹאמַר: “צֵא אֵפוֹא אַתָּה וּבִשַּׂרְתָּ אֶת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי הֵקִיץ הַקֵּץ לַחֹרֶף!” וַיֵּצֵא הַיַּנְשׁוּף וַיָעָף בַּלֵּילוֹת, וְיִסְתַּתֵּר מֵאוֹר הַיּוֹם; כִּי מִצִּפֳּרֵי הַלַּיִל הוּא הַיַּנְשׁוּף, אַךְ יָצֹא יֵצֵא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ, יֻכֶּה בַסַּנְוֵרִים⁴ וּכְעִוֵּר יְמַשֵּׁשׁ; כִּי עֵינַיִם רַכּוֹת נָתְנָה לוֹ הַתּוֹלָדָה⁵, לֹא תִצְלַחְנָה לְאוֹר שֶׁמֶשׁ, עַל כֵּן יָבֹא יוֹמָם בְּחוֹרִים וּבִמְאֻרוֹת אֲפֵלוֹת. שָׁם תֵּיטַבְנָה עֵינָיו לִרְאוֹת. –

וְאָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ, כִּי עֵינַיִם נָתְנָה הַתּוֹלָדָה לַיַּנְשׁוּף כְּהָעֵינַיִם אֲשֶׁר נָתְנָה לְכָל יְצִירֶיהָ, וְאַךְ יַעַן כִּי יֵשֵׁב הַיַּנְשׁוּף יוֹמָם בַּחוֹרִים וּבִמְאֻרוֹת אֲפֵלוֹת, עַל כֵּן לֹא תִצְלַחְנָה עֵינָיו לְאוֹר שֶׁמֶשׁ; כִּי הִסְכִּינוּ רַק אֶל הַחֹשֶׁךְ. וְאוּלָם בֵּין כֹּה וָכֹה – הֲלֹא אַחַת הִיא. הַיַּנְשׁוּף בֵּין מוֹרְדֵי אוֹר⁶ יְחָשֵּׁב, כִּי אֵינֶנּוּ רֹאֶה לְאוֹר יוֹמָם מְאוּם, וְאַךְ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַלַּיְלָה אֶת צִלּוֹ עַל הָאָרֶץ אָז, יֵצֵא מִמַּחֲבֹאוֹ וְיָעוּף אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָעוּף.

וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הַיַּנְשׁוּף שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת לַתְּעוּפָה וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְהִסָּתְרוֹ, אָז בָּא אֶל תּוֹךְ הַיִּשּׁוּב,⁷ וַיִּתְיַצֵּב עַל פִּי מְאֻרָתוֹ וַיִּקְרָא: עוּרוּ, הִתְעוֹרָרוּ!

סִגְּרוּ עֵינָיִם:

שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב

בֹּעֵר בַּשָּׁמָיִם.

הִגִּיעוּ יְמֵי אוֹרָה,

יוֹם זִיו בִּשְׁמֵי אָבִיב!

חַג מַחֲבֹא לָכֶם,

– הָאוֹיֵב מִסָּבִיב!

וּלְשֵׁמַע שֵׁם הָאָבִיב הִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי תֵבֵל, וַיִּלְבְּשׁוּ פְאֵר⁸, וַיֵּצְאוּ לִשְׁמֹעַ אֶל קוֹל הַמְּבַשֵּׂר; אַךְ הַיַּנְשׁוּף הַמְבַשֵּׂר בַּעַל בְּכִי מְאֹד נוֹרָא הוּא, וְקוֹלוֹ קוֹל קִינָה קוֹל בֹּכִים; גַּם עֵת יִפְצַח⁹ פִּיהוּ לָשִׁיר גִּיל וָרֶנֶן, תֵּצֵא אֲנָחָה מִגְּרוֹנוֹ; כִּי עַל כֵּן, תַּחַת לִשְׂמֹחַ וְלָשִׂישׁ, נֶעֶצְבוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶל לִבָּם, וַיְמָרְרוּ בַּבֶּכִי. –

שָׁמְעוּ הַשָּׁמַיִם וַיּוֹרִידוּ גַם הֵם דִּמְעָה; רָאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַתִּכָּלֵם; וּפְנֵי הַיָּרֵחַ חָפְרוּ¹⁰ וַיִּתְכַּס בַּעֲנָנָה שְׁחוֹרָה, וַיְהִי אֵבֶל לְכָל בְּנֵי תֵבֵל. –

וּמַלְאֲכֵי הַחֹרֶף, קֹר וְקִפָּאוֹן, אֲשֶׁר כְּבָר פָּנוּ עֹרֶף וַיָּנֻסוּ, הֵשִׁיבוּ פְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בַלָּהָה – מְשִׁיבַת נָפֶשׁ: שֶׁלֶג וּמָטָר יוֹרְדִים בְּעַרְבוּבְיָה¹¹, וְהָאֲדָמָה הָעֲרֻמָּה נִכְלָמָה מְאֹד; וַעֲצֵי הַגַּן יִזְעָקוּ בַחֲרָדָה; וּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר כְּבָר יָצְאוּ מֵחֵיק הָאֲדָמָה – הִתְעַלָּפוּ. אָז חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה לָשׁוּב לְבִצָּרוֹן וְלִבְלִי עֲזֹב אֶת מְקוֹמָם.

רָאָה הָאָבִיב, כִּי לֹא יִצְלַח הַיַּנְשׁוּף לִשְׁלִיחוּתוֹ – וַיִּשְׁלַח אֶת הַדְּרוֹר. –

וַתָּעָף הַדְּרוֹר לְאוֹר יוֹמָם וְגַם בַּלֵּילוֹת לֹא נָחָה; וַיִּשְׁמַע הַסַּעַר אֶת מַשַּׁק כַּנְפֵי הַדְּרוֹר, וְיִתְחַלְחַל וַיִּבְרַח כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ; וּבְבָרְחוֹ בְּחִפָּזוֹן גָּרַף אֶת כָּל הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים וְהֶעָבִים הֶעָבִים. וַיֵּרָאוּ שָׁמַיִם טְהוֹרִים, וַיִּשְׂמַח הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּצְחַק צְחוֹק שֶׁל שִׂמְחָה, וַיָּחָשׁ הַקִּפָּאוֹן אֶת חֹם נְשִׁימַת¹² הַצְּחוֹק, וַיֵּחָנַק כְּרֶגַע, וַיִּפּוֹל שָׁדוּד. –

וַתָּבֹא הַדְּרוֹר בֵּין אַנְשֵׁי תֵבֵל וַתִּקְרָא:

אָנִי הַדְּרוֹר –

מְבַשֶּׂרֶת תֹּר

יְמֵי הָאָבִיב!

זֹרַעַת שְׂמָחוֹת,

נֹחַם, בְּרָכוֹת –

לַכֹּל מִסָּבִיב.

*

בַּגַּנִּים, רוּחַ,

צֵא הָפִיחַ!

קְרָא לַתְּחִיָּה

אֶת הַשּׁוֹשַׁנִים

שָׁם בַּגַּנִּים

חַלְלֵי הַבְּרִיאָה!

*

יִזַּל בְּשָׂמִים,

מַטַּע כְּרָמִים

שָׁם מִסָּבִיב

יָרִיחַ אִישׁ,

וְיַאֲמִין חִישׁ

כִּי בָא הָאָבִיב –

וַיִּפְתַּח הָאָדָם אֶת חַלּוֹנוֹ, וַיִּשְׁאַף רוּחַ צַח אֶל קִרְבּוֹ, וַיְחִי רוּחוֹ. אָז יָדַע, כִּי אָמְנָם בָּאוּ יְמֵי הָאָבִיב. וַיֵּצְאוּ בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת לָשֹׁוּחַ בַּגַּנִּים וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מְנַגְּנֵי הַיָּעַר.