זְבוּלֻן בֶּן עֵרִי הַחַקְרָן¹ נָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה אֶת דִּינָה בַת מִיכָה הַנָּבִיא; וַתַּהַר דִּינָה, וַיִּקְשׁוּ עָלֶיהָ יְמֵי הֵרָיוֹנָהּ, וַתֵּלֵךְ אֶל חָמִיהָ לִדְרֹשׁ פִּתְרוֹנִים – מַדּוּעַ זֶה קָשֶׁה עָלֶיהָ הֵרָיוֹנָה יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַנָּשִׁים. –

וַיֹּאמֶר הַחֹקֵר: אֵין זֶה כִּי אִם “חֹקֵר-מְבַקֵּשׁ אֱמֶת” אַתְּ נֹשְׂאָה בְּמֵעַיִךְ, עַל כֵּן לֹא יֵדַע מָנוֹחַ, וְלֹא יִתֵּן גַּם לָךְ מְנוּחָה. –

וַתֵּשֶׁב שָׁם דִּינָה יָמִים אֲחָדִים. וּבְצֵאתָהּ מִבֵּית חָמִיהָ, וַיְבָרְכֶהָ וַיֹאמַר: “יֶאֱצַל אֱלֹהִים מֵרוּחוֹ עַל פְּרִי בִּטְנֵךְ, וְיֶחְכַּם מִכָּל הָאָדָם וְגַם – מִמֶּנִּי”.

וַתֵּלֶךְ דִּינָה גַּם אֶל אָבִיהָ לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹהִים, וַיֹּאמַר: “אֵין זֶה כִּי אִם חֵפֶץ אֱלֹהִים לְהָקִים מִמֵּעַיִךְ נָבִיא תַּחְתָּי; עַל כֵּן לֹא יֵדַע מָנוֹחַ. כִּי יִרְאֶה בֹגְדִים וְאַנְשֵׁי חָמָס בָּאָדָם – עַל כֵּן לֹא יִתֵּן גַם לָךְ מְנוּחָה” וַיְבָרְכֶהָ וַיֹּאמַר: “יֶאֱצַל אֱלֹהִים מֵרוּחוֹ עַל פְּרִי בִּטְנֵךְ, וְיִתֶּן לוֹ לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת, וְהוֹכִיחַ עַמִּים בְּמִישׁוֹר²”. וְלֹא יָדְעוּ גַם עֵרִי וְגַם מִיכָה, כִּי נִשְּׂאָה הָאִשָּׁה בְּמַזַּל³ תְּאוֹמִים, וְעַל כֵּן יִקְשׁוּ עָלֶיהָ יְמֵי הֵרָיוֹנָה, כִּי תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. – וַיִּמְלְאוּ יְמֵי הֵרָיוֹנָה, וְתִּכְרַע לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמֹת.

אָז הִגִּיעָה בְשׂוֹרָה מַעֲצִיבָה לִזְבוּלֻן, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מֵתוּ גַם אָבִיו וְגַם חֹתְנוֹ, וַיֵּבְךְ, זְבוּלֻן מְאֹד וַיִּסְפֹּד לְמֵתוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה הִתְנַחֵם בִשְׁנֵי הַיְלָדִים, אֲשֶׁר הִשְׁאִירָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וַיִּקְרָא אֶת הָאֶחָד בְּשֵׁם אָבִיו וְאֶת הַשֵּׁנִי – בְּשֵׁם חֹתְנוֹ. –

וַיִּמְסֹר זְבוּלֻן אֶת רַכָּיו⁴ עַל יַד מֵינֶקֶת, וַיֵּשֵׁב שָׁם זְבוּלֻן כִּשְׁנָתַיִם יָמִים, עַד הִגָּמֵל עֵרִי; וַיִּקַּח אֶת עֵרִי עִמּוֹ, וַיֵּלֶךְ לִכְרַכֵּי⁵ הַיָּם, הַרְחֵק מְאֹד מִמְּקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, וְאֶת מִיכָה עָזַב עַל יַד הַמֵּינֶקֶת, כִּי לֹא אָבְתָה הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה לְהִפָּרֵד בְּיוֹם אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּנִים יוֹנְקֵי חֲלַב שָׁדֶיהָ, כִּי אֲהֵבַתָּם וַתְּרַחֲמֵם מְאֹד. –

וַיַּעַבְרוּ הַיָּמִים, וַיָּמָת גַם זְבוּלֻן, וַיִּשָּׁאֵר גַּם עֵרִי לְלֹא אָב⁶. וַיִּגְדְּלוּ הַבָּנִים, וַיְהִי עֵרִי לְחֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְחֹקֵר נִפְלָא – אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ: יָדַע סְפֹרוֹת לְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וּמִדָּה וָקֶצֶב – לָאָרֶץ וְלַיָּמִים. וַיִּקְרָא בְשֵׁם אֶת כָּל חַיָּה וָרֶמֶשׂ, וְלֹא הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ; אַךְ לֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים בִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים, עַל כֵּן לֹא יָדַע אִישׁ אֶת חָכְמָתוֹ. כִּי כְּכָל אֲשֶׁר הִרְבָּה לַהֲגוֹת וְלַחְשֹׁב, כֵּן נִשְׁאֲרוּ הֶגְיוֹנֵי רוּחוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו טְמֻנִים בְּקִרְבּוֹ, וְלֹא הוֹצִיאָם עַל דַּל שְׂפָתָיו.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הֱצִיקֻהוּ רַעְיוֹנֵי לְבָבוֹ, וַיֹּאמֶר לְדַבֵּר כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ – וַיְגַמְגֵּם⁷ בִּשְׂפָ תָיו וַיִּתְלַהְלֵהַּ, וַיִּשֹּׁם – וַיִּשְׁאַף – וְלֹא הֵבִין אִישׁ אֶת שִׂיחָתוֹ, וַיְהִי לְלַעַג וּלְקֶלֶס.

וּמִיכָה הָיָה לְאִישׁ מְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וְנִיבוֹ⁸ נָאֶה מֵאֵיִן כָּמֹהוּ; וְהָיָה כַאֲשֶׁר פָּתַח אֶת שְׂפָתָיו לְדַבֵּר – וְנֶאֶסְפוּ כָל אַנְשֵׁי עִירוֹ לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לִשְׁמֹעַ בְּנָאֳמוֹ, וְהִתְעַנְּגוּ מְאֹד.

*

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּבֵּר כְּיוֹם תָּמִים, וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים בְּלִי הֶרֶף, וְלֹא אָמַר אִישׁ: “רָעֵב אָנֹכִי”. –

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּבֶּר כָּל הַלַּיְלָה, וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים, וְלֹא אָמַר אִישׁ: “שֵׁנָה חֲטָפַתְנִי”.

וְאִם פָּנָה, אַחֲרֵי דַבְּרוֹ יוֹם וָלָיְלָה, אֶל שׁוֹמְעָיו וְאָמַר: “סִלְחוּ לִי, אֲדֹנַי, עַל כִּי הוֹגַעְתִּיכֶם בִּדְבָרָי!” וְעָנוּ וְאָמְרוּ בְּתִמָּהוֹן: "הֵן אַךְ שָׁעָה קַלָּה עָבְרָה מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֵלֵינוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר: “הוֹגַעְתִּיכֶם?”

וְאוּלָם אַחַת הָיְתָה בְּעוֹכְרָיו: לַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבָה לֹא יָכוֹל, כְּאִלּוּ מוֹחוֹ – מוֹחַ טִיט וָרֶפֶשׁ, וּכְאִלּוּ לְבָבוֹ – לֵב בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁת⁹, וַיעוֹרֵר אֶת מוֹחוֹ לַחְשֹׁב דָּבָר מָה – וַחֲטָפַתְהוּ הַשֵּׁנָה, וְגִהֵק וּפִהֵק¹⁰. וַיְהִי לְלַעַג וּלְקֶלֶס. – וּשְׁנֵי הָאַחִים הַתְּאוֹמִים, הָרְחוֹקִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ מֶרְחָק רַב כָּזֶה, הָיוּ כִּשְׁנֵי “עַמּוּדִים” מִ“דַּף” אֶחָד: אֵת אֲשֶׁר חָשַׁב הָאֶחָד דִּבֵּר הַשֵּׁנִי, וְאִם חָשַׁב עֵרִי אֶת הֶגְיוֹנוֹתָיו הַנִּשְׂגָּבִים בַּמַּעֲרָב, אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה בְּמִזְרָח הָאָרֶץ, וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וַיְסוֹבְבוּהוּ שׁוֹמְעָיו, וְלֹא מָשׁוּ מִמֶּנּוּ כָּל עֵת דַבְּרוֹ.

וְכַאֲשֶׁר נִתְּקוּ מְזִמּוֹת¹¹ עֵרִי בַּמַּעֲרָב, אָז נֶאְלַם מִיכָה פִּתְאֹם, וַיְגַהֵק וַיְפַהֵק, וַיִּישָׁן וַיְהִי לְלַעַג. –

וְאוּלָם יַעַן כִּי הִרְבָּה עֵרִי לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, עַל כֵּן לֹא סָגַר מִיכָה אֶת פִּיו, וַיְהִי לִתְהִלָּה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָדַע עֵרִי רָעָב בַּמַּעֲרָב – כִּי עָנִי הָיָה הָאִישׁ, וַיְחִי חַיֵּי מַחְסוֹר – וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל אֹדוֹת רַעֲבוֹנוֹ.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה, וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ וַיְנַבֵּא לְכָפָן וּמַחְסוֹר וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים, וַיִּקְרְאוּ לְצוֹם וְלַעֲצָרָה, וְלֹא יָצְאוּ הַשָּׂדֶה לַחֲרֹשׂ אֶת חֲרִישָׁם וְלִזְרֹעַ אֶת זַרְעָם כִּי הֶאֱמִינוּ בְמִיכָה, וַיֹּאמֵרוּ: לָמָה זֶה נַעֲמֹל לַשָּׁוְא, וַאֲנַחְנוּ לֹא נִשָּׂא בְרִנָּה אֶת אֲלֻמּוֹתֵינוּ? – וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר חָשַׁב עֵרִי מַחֲשָׁבָה וְתַחְבֻּלָה לִמְצֹא לוֹ מִשְׁעַן לֶחֶם וְשֶׁבֶר רְעָבוֹן, לְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה וַיִּנְאֹם נְאֻם לִמְצֹא עֵצוֹת אֵיךְ לְקַדֵּם פְּנֵי הָרָעָב, לִשְׁבֹּר בָּר¹² וְלִצְבֹּר חֳמָרִים חֳמָרִים; אָז פָּקְחוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ, כִּי אָמְנָם טוֹב יָעַץ הַנָּבִיא, וַיְמַהֲרוּ לְהָקִים אֶת עֲצָתוֹ, – וַיִּשְׂחֲקוּ לְרָעָב וּלְכָפָן. –

כָּכָה חָיוּ הַתְּאוֹמִים יָמִים רַבִּים עַל קַצְוֵי הָאָרֶץ, וַיִּרֶב עֵרִי לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; וַיֶּרֶב מִיכָה לְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת בַּשְּׁעָרִים.

וַיֶּרֶב עֵרִי לִסְבֹּל מַחְסוֹר וְכָפָן, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהוּ, וְלֹא בִקֵּר בְּאָהֳלוֹ. –

וַיֶּרֶב מִיכָה לִנְחוֹל תְּהִלָּה, וַיַּרְא בְּטוֹבָה, וַיֵּצֵא גַם שִׁמְעוֹ בְּכָל הָאֶרֶץ. –

וַיְהִי הַיּוֹם, וַיַּחְשֹׁב עֵרִי מַחֲשָׁבָה עַל אֹדוֹת הָעֲיָרוֹת וְהַכְּרַכִּים הָרַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְיִצְטַעֵר¹³ עַל אֲשֶׁר יִבָּצֵּר מֵאִתּוֹ¹⁴ לְהַשְׁמִיעָם אֶת לִקְחוֹ וְאֶת מְזִמּוֹתָיו, אֲשֶׁר מָצָא בְּחָכְמָתוֹ. – אָז יָצָא מִיכָה מֵעִיר מוֹלַדְתּוֹ, וַיִּסַּע מֵעִיר אֶל עִיר וּמִנּוֹף אֶל נוֹף¹⁵, וְיִדְרֹשׁ בָּרַבִּים, וַיִּנְאֹם נְאֻם; וּבְכֹל אֲשֶׁר בָּא, נְשָׂאֻהוּ עַל כַּפַּיִם, וְיִתְאַבְּקוּ בַּעֲפַר רַגְלָיו¹⁶; וַיְהִי רָבִּים, אֲשֶׁר אָסְרוּ אֶת עַצְמָם אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּשָּׂאֻהוּ אֶל הָעִיר, אֲשֶׁר חָפַץ לִנְסֹעַ.

וְהַשְּׁמוּעָה נָפוֹצָה בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: “הִנֵּה מִיכָה הַנָּבִיא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּרָכִים!” וְכָל עִיר וָעִיר חָשְׁבָה לָהּ לְכָבוֹד גָּדוֹל אִם מָצְאָה יָדָהּ לְאֱסֹף אֶת הָאֹרֵחַ הַנִּכְבָּד הַזֶּה אֶל רְחוֹבוֹתֶיהָ, וַיִּשְׁמְעוּ גַם אַנְשֵׁי עִיר מְגוּרֵי עֵרִי אֶת שֵׁם הַנָּבִיא, וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ אֶל פָּרָשַׁת־הַדְּרָכִים¹⁷, וַיָּחֵלּוּ אֶת פָּנָיו כִּי יָסוּר גַּם אֲלֵיהֶם. וַיָּבֹא מִיכָה אֶל הָעִיר. וַיָּכִינוּ בַיִת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וַיִּבְנוּ שָׁם בָּמָה גְבוֹהָה, כִּי יִשָּׂא שָׁם מִיכָה אֶת מַשָּׂאוֹ.

וְיַעַל מִיכָה הַבָּמָתָה, וְיִנְאֹם נְאֻם וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וַיַּקְדִּישׁוּהוּ וַיַּעֲרִיצוּהוּ בְּנֵי הָעִיר, וְכָל פֶּה מָלֵא תְּהִלָּתוֹ.

וְהַקּוֹל הִגִּיעַ גַם לְעֵרִי הַחֹקֵר, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: "אֵלְכָה נָא גַם אֲנִי וְאֶשְׁמַע: “הֲכִתְהִלָּתוֹ כֵּן גָּדַל הָאִישׁ?”

וַיָּבֹא אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר נָאַם שָׁם מִיכָה אֶת נְאֻמּוֹ. וְלֹא נְתָנֻהוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף לָבֹא פְּנִימָה, כִּי דָרְשׁוּ מִמֶּנוּ כֶּסֶף שִׁלּוּמִים; כִּי כֵן יָעֲצוּ נִכְבַּדֵּי הָעִיר – לִגְבוֹת¹⁸ כֶּסֶף מֵאֵת כָּל הַבָּא לִשְׁמֹעַ מִדַּבְּרוֹתָיו, וְהָיָה הַכֶּסֶף לְשִׁלּוּמִים לַנָּבִיא. – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֵרִי כִּי יִדְרְשׁוּ מֵאִתּוֹ כֶּסֶף, וַיִּמָּלֵא עֶבְרָה וָכַעַס גַּם עַל הַנָּבִיא וְגַם עַל הַתּוֹבְעִים¹⁹ וַיִּקְרָא: “הַבְּכֶסֶף נִמְאָס יִמְכֹּר הֶחָכָם אֶת חָכְמָתוֹ?”. וְלֹא הוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר, כִּי הִתְלַהְלַהּ וַיְגַמְגֵּם; וַיִצְחֲקוּ הַשּׁוֹמְעִים, וְיֵצֵא עֵרִי אֶת הַבַּיִת בָּחֳרִי אָף.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה, וַיְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַכֶּסֶף, כִּי נִמְאָס הוּא; כִּי נוֹאֲלוּ בְנֵי הָאָדָם לִצְבֹּר כֶּסֶף וְזָהָב, כַּיְלָדִים הָאוֹסְפִים אֲבָנִים וְחַרְסֵי אֲדָמָה לְמִשְׂחָק. וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת כַּסְפָם וְאֶת זְהָבָם אֱלֵי חֻצוֹת, – וַיִּרְמְסֻהוּ בְרָגֶל, וְלֹא מָצָא בוֹ אִישׁ חֵפֶץ, בִּלְתִּי אִם לַחְשֹׂךְ שֶׁקֶל לָתֵת בְּיוֹם הַמָּחֳרָת עַל יַד שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר לְמִיכָה הַנָּבִיא. –

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, וַיַעֲבֹר עֵרִי בַּחוּץ, וַיַּרְא שִׁקְלֵי כֶסֶף וְזָהָב מֻשְׁלָכִים בָּאַשְׁפָּה, וַיִּרְמְסֵם בְּרָגֶל וַיִּבְזֵם בְּלִבּוֹ; אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הֵרִים שֶׁקֶל אֶחָד וְיֹאמַר: “יְהִי לִי זֶה לְשִׁלּוּמִים לְשׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר לַנָּבִיא, וְאֶשְׁמַע גַּם אֲנִי – הֲבִתְהִלַּת הָאִישׁ כֵּן חָכְמָתוֹ?” –

וַיָּבֹא מִיכָה בַיּוֹם הַשֵּׁנִי אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר יִשָּׂא שָׁם מִיכָה אֶת מַשָּׂאוֹ, וַיִּשְׁקֹל כֶּסֶף עַל יַד שׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲבָל הֵמָּה לֹא נְתָנֻהוּ לָבֹא פְנִימָה; כִּי כֵן יָעֲצוּ נִכְבַּדֵּי הַעִיר, לִבְלִי תֵת הַיּוֹם לָבֹא אֶל הַבַּיִת בִּלְתִּי אִם לְאִישׁ לָבוּשׁ חֲמֻדּוֹת; יַעַן כִּי יִשָּׂא הַיּוֹם הַנָּבִיא אֶת מַשָּׂאוֹ רַק לְשֹׁעִים וְלַעֲשִׁירֵי קֶרֶת – לְבוּשֵׁי פְּאֵר וּמֶשִׁי.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ עֵרִי אֶת זֹאת, וַיִּמָּלֵא עֶבְרָה וַיִּקְרָא: “מַה נוֹאֲלוּ הָאֲנָשִׁים הַקּוֹרְאִים בִּגְדֵי כָבוֹד לְרִיר²⁰ תּוֹלַעַת נִמְאָסָה, וּמְבַכְּרִים²¹ אוֹתוֹ עַל צֶמֶר כֶּשֶׂב תָּמִים אוֹ אֵטוּן פִּשְׁתָּן – בִּרְכַּת שָׂדֶה!”. – וְלֹא יָכוֹל לְדַבֵּר יוֹתֵר, כִּי גִמְגַּם וַיִּתְלַהְלַהּ, וַיֵּצֵא בַּחֳרִי אָף.

אָז עָלָה מִיכָה עַל הַבָּמָה, וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו, וַיְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה וְעַל הַבְּגָדִים הַיְתֵרִים, אֲשֶׁר יַכְבִּידוּ עַל בְּשַׂר אִישׁ כְּמַשָּׂא כָבֵד, וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּקְרְעוּ מֵעֲלֵיהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְיַשְׁלִיכוּם אֳלַי חֻצוֹת, וַיֵּלְכוּ בַרְחֹבוֹת בְּכֻתָּנוֹתָם לְעוֹרָם, וְלֹא הִכְלִים אִישׁ אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ. –

וְלֹא יָסַף עֵרִי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַנָּבִיא, וַיֵשֶׁב כָּלוּא בְּבֵיתוֹ, וַיָּחַל אֶת חָלְיוֹ, וַיֶּהְגֶה מַחֲשָׁבוֹת.

וְלֹא יָרַד מִיכָה מֵעַל הַבָּמָה, וַיִּנְאֹם נְאֻם וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת. –

וְעֵרִי זָקֵן מְאֹד, וַיָּבֹא יוֹמוֹ וַיִּתְעַתֵּד לָמוּת; וַיַּחְשֹׁב אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הָאַחֲרוֹנָה וְהַנִּשְׂגָּבָה מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הָגָה בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו. –

וַיְדַבֵּר מִיכָה מֵעַל הַבָּמָה דְבָרִים, אֲשֶׁר לֹא דִּבֵּר מֵעוֹדוֹ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע עוֹד בֶּן אָדָם בִּלְתִּי אִם הַיּוֹם. –

אַךְ פִּתְאֹם עָמְדוּ שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וַיֵּאָלַם. וְהַשּׁוֹמְעִים אֲשֶׁר אָזְנֵיהֶם הָיוּ מֻסַבּוֹת אֶל עֵבֶר הַנָּבִיא, הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן, וְלֹא יָדְעוּ פֵּשֶׁר דָּבָר, מַדּוּעַ זֶה נֶאְלַם הַנָּבִיא בְּתוֹךְ דִּבּוּרוֹ. –

וְלֹא פָתַח עוֹד מִיכָה אֶת פִּיו כָּל יְמֵי חַיָּיו. –

וּבוֹ בַיּוֹם נָשְׂאוּ אֶת עֵרִי הַזָּקֵן אֱלֵי קְבָרוֹת, וַיַּחְצְבוּ לוֹ קֶבֶר וַיִּקְבְּרֻהוּ, וַיָּקִימוּ עָלָיו מַצֵּבָה, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמוֹ לְחָקְקוֹ לְזִכָּרוֹן עַל הַמַּצֵּבָה.