לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הַבְּכוֹר – נָדָב, וְשֵׁם אָחִיו – אֲמַצְיָהוּ, וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָׁנִים; וְאוּלָם גַּם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׂר. וַתְּהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַּם בְּלֶחֶם צַר; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרוּחָה דֵּי הַשְׂבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֵֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחֲנֻכָּה, לֹא הִשִּׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת סְבִיבוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר מָחַל עַל חֶלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי סְבִיבוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לְשָׁנָה הַבָּאָה”. אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עֳקֵּשׁ וְסַרְבָּן (מַמְרֶה), וַיֶּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיֵבְךְ כָּל הַיּוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי קוֹל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חֲמֵשׁ קְשִׂיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׂכָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם שְׂעוֹרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן סְבִיבוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַּם לָגַעַת בַּסְּבִיבוֹן, כִּי יָדַע, אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיּוֹם, בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְּעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֶרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ (לֶאֱכֹל לִבְלִי רְעֹב), – אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַסְּבִיבוֹן, וַיִּקָּחֵהוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיְסֹבְבֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הַסְּבִיבוֹן הָלַךְ מִקְּצֵה הַשֻּׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיָּסָב בַּמָּחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת סְבִיבוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתֵּן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבוֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת. אָז סָר הַסְּבִיבוֹן אֶל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵּד עַל הַמִּפְתָן, אֲמַצְיָהוּ מִהַר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת: אִם רַב כֹּחַ סְבִיבוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְתִּי הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַסְּבִיבוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן, וַיִּבְרַח הַחוּצָה וַיֵּלֶךְ – הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לָרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים וַיִּרְדְפוּ אַחֲרָיו.

הַסְּבִיבוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְּעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אַךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶּעְלַם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ (נַפְשׁוֹ רָגְזָה), בְּזָכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְּשִׂיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים – וַאֲמַצְיָהוּ הִתְמַרְמַר בַּבֶּכִי, וַיִּזְעַק: “סְבִיבוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה סְבִיבוֹנִי?”

וַיְּהִי הֵמָּה הוֹלְכִים בַּדֶּרךְ וּבוֹכִים, וַיִּפְגְּשׁוּ בַשָּׁפָן; וַיִּפֶן נָדָב אֵלָיו וַיֹּאמַר:

שָׁפָן שְׁפַנִּי!

אוּלַי סְבִיבוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ?

אוּלַי בַּיַּעַר,

בַּשָׂדֶה וָהַר

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב, וַיֹּאמַר:

לֹא סְבִיבוֹן יָדַעְתִּי,

לֹא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי;

אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים

רָאִיתִי מִתְהַפֵּךְ

בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ;

וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָּׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמוֹר אֶת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בְרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַשׂ וְרֹעַ לֵב, וַיִּבָּהֵל מִפָּנָיו, וַיִּבְרַח.

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׂפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לַלֶּחֶם כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”, וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: “סְבִיבוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה סְבִיבוֹנִי?” הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְקָעוֹת; וַיִּשּׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אַיָּלָה, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ:

אָנָּא, אַיָּלָתִי,

יָפָתִי, תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

סְבִיבוֹנִי הַשֹׁבֵב –

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב –

אוּלַי יָדַעַתְּ.

וַתַּעַן הָאַיָּלָה וַתֹּאמַר:

סְבִיבוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלשָׁה

מִכֶּם אֶדְרשָׁה;

אָז אַגִיד לָכֶם שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: “אִם נֹפֶת מַמְתַּקִּים וְאִם לֶחֶם עֹנִי (לֶחֶם רָע) – אֶת כֹּל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרוּחָתִי, אֶתֵּן לְכִי”! אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ, וְהַנְּעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיֵּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בַּבֶּכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקּוֹר לְהָצִיק, וַיֵּבְךְ, – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִרְעַב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ, כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבָּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבֹא פַחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשָׁאֲרוּ בַשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בָּדָד בַּלַיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. – וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה, וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם, וַיִּבְכּוּ מְאֹד; וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם, בָּנִים, וְאֶחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם, כִּי אֵם אֹבֶדֶת הֵן גַּם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי, וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת, וְגַם סְבִיבוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן; שָׁם לֶכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַּם הַסְּבִיבוֹן, אַךְ הִזָּהֲרוּ מִדַּבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר (קֹסֵם) לַיְּלָדִים אֹרֵב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם, אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַּרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו עָטוּף שְׁחוֹרִים, וְיוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ סְבִיבוֹן טוֹב וְיָפֶה, וְהוּא קֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְּלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַסְּבִיבוֹן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׂם אֶת עֵינָיו בַּסְּבִיבוֹן, וַיַּרְא כִּי אָמְנָם סְבִיבוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו, אַךְ הַ“נּוּן” וְהַ“גִּימֶל” וְהַ“הֵא” וְהַ“שִּׁין” אֵינָם בֹּלְטִים מֵעַל צַלְעוֹתָיו, וְעַל מְקוֹמָם – צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקֹּסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַחְסֹם לְפִיו (שָׁתָק).

וַאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לַקֹּרֵא: “הִנֵּה סָבִיבוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְּמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר, וַיְמַהֲרוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים, וּמִשָּׁם פָּנוּ יְמִינָה וַיִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמְּעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּרְאוּ מִגֶּשֶׁת. אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם:

“מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיּוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמוֹנָה תִּמְצְאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַחֵד – אָז בְּלִי פַּחַד הַמַּעֲרָה תָּבֹאוּ”.

אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיּוֹתָיו, וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים, וְהַשְּׁבִיעִי – קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיּוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאֻם, וַיָּבֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַבִּאָה, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו, וַיֶּחֱרַד מְאֹד וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵּׁשׁ בַּקִירוֹת כָּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא הַפָּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׂבִיב אוֹר מִקִּיר הַיְּמִינִי, וַיָּבֶן כִּי שָׁם – פֶּתַח לָבֹא פְּנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל, וַתִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ, וְקִירוֹתָיו – רְאִי מֻצָּק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בָּהִיר. בְּתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס גָּבוֹהַּ, וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְעֵין הַקָּנִים, אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פֹּרֶשֶׁת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה, וּבְפִי כָל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפֵּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לָאֲבָנִים, כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “רֵישׁ”, תְּמוּנַת “וָיו”, תְּמוּנַת “תָּיו” – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת “חֵית”, תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “כַּף” וּתְמוּנַת “הֵא” לְצֶלַע הַשֵּׁנִית, וּבִצְרֹף הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה וַיָּאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה נִשְּׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת. – עַל יְמִין הָאֻלָּם עָמַד שֻׁלְחָן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ, וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִשָּׂא יוֹשֵׁב אִישׁ שֵׂיבָה, וּמִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שֵׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתַּתְיָהוּ: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִּקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים, הֵא לְךָ סְבִיבוֹנֶךָ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצָּלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ, וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצָּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאָו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בוֹ אֶת טַעְמוֹ; וְהַצָּלִיל לֹא יִכְלֶה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים, יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ סְבִיבוֹן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ סְבִיבוֹן זָהָב טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפָיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי מִמְּקוֹמוֹ וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נָדָב, וַיֹּאמֶר: “זֹאת לְךָ “תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה” מֵאֵת בְּנֵי מַתַּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצָּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ, וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: “הַעְצִימוּ עֵינֵיכֶם”! וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם.

“פִּקְחוּ עֵינַיִם!” שָׁמְעוּ כְרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עֹמְדוֹת.

וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצָּלִיל, כִּי כְדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָּנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַצָּלִיל, וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסֵר.

כֵּן גַּם שָׁמַח נָדָב עַל סְבִיבוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב – לֹא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לֻטָּשָׁה, אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר, עַד כִּי מָצָא חֵן גַּם בְּעֵינֵי מְשַׂנְּאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפְיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָּה לִשְׁבּוֹת.

אַךְ אַמַצְיָהוּ הָיָה סָר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוֹ מִן הַצָּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְּהִי עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר נָדָב וְאֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְּבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה, אַך לַשָּׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָל יַעַר וְכָל מְעָרָה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָנוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה: “עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ… וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה, וּמֻת בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָה!”

וְלֹא אֵחַר מֹשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הָהָר כַּאֲשֶׁר צֻוָּה; כִּי יָדַע אֶת דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר בְּטֶרֶם יָשִׁיב רוּחוֹ לָאֵל¹ לֹא יוּכַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְלָבֹא אֶל אֶרֶץ הַתְּאֵנִים וְהָרִמּוֹנִים; וְאֶל הָאָרֶץ הַהִיא הֲלֹא יְחַכּוּ הַיְּלָדִים זֶה אַרְבָּעִים שַׁנָה; וְהַיְּלָדִים כְּבָר הָיוּ לַאֲנָשִׁים; וְרַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים מֵתוּ, וַיַּבְטִיחוּ לְיַלְדֵיהֶם תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכָל פְּרִי חֶמֶד בָּאָרֶץ הַהִיא. עַתָּה בָּאָה הָעֵת; עַתָּה מִהֵר מֹשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הָהָר וּלְהֵאָסֵף אֶל עַמָּיו² לְמַעַן יְמַהֲרוּ הָאָבוֹת לָתֵת לַיְלָדִים אֶת הַבְטָחָתָם. – וְעַל רֹאשׁ הַפִּסְגָה עֹמֵד זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה: רוּחוֹת הַמִּדְבָּר נֶעְצְרוּ בְדַרְכָּם; צִפֳּרֵי רְנָנִים, אֲשֶׁר פַָּתְחוּ אֶת פִּיהֶן לְשִׁיר שִׁירַת הַבֹּקֶר – נֶאֶלְמוּ פִתְאֹם; נָמֵר³ הַמִּדְבָּר, בְּכָרְעוֹ עַל טַרְפוֹ פָּעַר פֶּה לְפָרֵק⁴ עַצְמוֹת שְׁלָלוֹ – וַיַּעֲמֹד נִקְשֶׁה, וְלוֹעוֹ⁵ פָּתוּחַ; גַּם הַשֶּׂה הָאֻמְלָל, אֲשֶׁר הִתְנוֹדֵד וַיְפַרְפַר⁶ בֵּין צִפָּרְנֵי הַנָּמֵר – הִפְסִיק אֶת אֶנְקוֹתָיו וַיָּדֹם; הַנֶּשֶׁר פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו לָעוּף – וְלֹא אֲסָפָן, וַיְהִי תָּלוּי בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

מִבֵּין מִפְלְשֵׁי⁷ עָבִים יָצָא הָרַעַם – וַיַּעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ, וְהָרֵי נְבוֹ חֹרֵב וְחֶרְמוֹן מַבִּיטִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, מִשְׁתָּאִים וּמִתְלַחֲשִׁים בִּדְמָמָה. וַיֵּדַע הַמִּדְבָּר כִּי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא הָרֶגַע הַזֶּה, וְכִי גְדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מִתְכּוֹנְנוֹת הַפַּעַם לִהְיוֹת בָּאָרֶץ.

“הֲיָבֹא אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם אַרְצָה לָקַחַת לוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל?” –חָרַד הַר סִינַי.

"אִם יֵרֵד אֱלֹהִים שֵׁנִית לָתֵת תּוֹרָה חֲדָשָׁה, וְלִכְרוֹת בְּרִית חֲדָשָׁה עִם אַחַד

הָעַמִּים?" – חָקְרוּ הָרֵי אֲרָרָט.

וְרַק הַר נְבוֹ הוּא אֲשֶׁר יָדַע כִּי קָדוֹשׁ הָרֶגַע, בַּאֲשֶׁר הוּא הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּי הָאִישׁ הַגָּדוֹל.

וְעַל רֹאשׁ הַפִּסְגָה עֹמֵד זֶה הָאִישׁ משֶׁה, וּתְמוּנַת פָּנָיו נִשְׁקֶפֶת בְּיַם־סוּף הַשָּׁקֵט עַל מֵימָיו הַטְהוֹרִים וְהַבְּהִירִים

וַיִּרְגְשוּ הַדָּגִים – וַיֻּפַּח בְּאַפָּם רוּחַ חָדָשׁ, רוּחַ נָבוֹן, רוּחַ טָהוֹר, וַיּוֹשִׁיטוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ סְנַפִּיר⁸ וַיִּשְּׁבְעוּ לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת לְנֶצַח נְצָחִים. הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל פְּנֵי הַיָּם לְקַטֵּר מֵימָיו, לְקַשֵּׁר אֵדִים לֶעָנָן, לְמַעַן יָכִין כְּסוּת אֵבֶל וְנֹאד דְמָעוֹת לַשָּׁמַיִם, לִסְפֹּד לִבְחִיר אֱלֹהִים וְלִבְכּוֹתו.

וּמִנְטְפֵי מַיִם טְהוֹרִים וּשְׁקֻפִים נִקְשַׁר הֶעָנָן. וַיִּשְׂתָּרַע עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר נֹכַח הַיָּם.

וְצֵל תְּמוּנַת פְּנֵי מֹשֶׁה אֲשֶׁר בַּיָּם נֶחְקַק גַּם בֶּעָנָן, וַיֵּרָא בָּרוּחַ.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְאוֹנְנִים הִתְאַסְפוּ עַל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְעַל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וַיְרִיבוּ בָם לֵאמֹר: “הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת רוֹעֵנוּ, אֶת משֶׁה־הָאִיש”! כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בְנֵי

יִשְׂרָאֵל, כִּי יָעז מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְהָנִיף אֶת חֶרְמְשׁוֹ⁹ עַל הָאָדָם הַגָּדוֹל הַזֶּה; וַיֹּאמֵרוּ: “אַךְ מַסְתִּירִים הֵם אֶת מְקוֹמוֹ מֵאֵת יִשְׂרָאֵל!” וַיִּלּוֹנוּ עַל נְשִׂיאֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ לְרָגְמָם בָּאֲבָנִים

וּמִבְּלִי מֵשִׂים¹⁰ נָשָׂא כָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּרְא אֶת נְבִיאוּ – בֶּן

עַמְרָם בֵּין עָבֵי שְׁחָקִים.

“הִנֵּה – הִנּוֹ! קָרְאוּ בְּחֶרְדַת נָפֶשׁ: הִנֵּה רוֹעֵנוּ רֹכֵב עַל עָב קַל!”

“הִנֵּה הוּא מַבִּיט אֵלֵינוּ בְּעַיִן יָפָה! הָגוּ הַיְּלָדִים: יַבְטִיחַ לָנוּ שׁוֹשַׁנִים וּפְרִי חֶמֶד בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה”.

“הִנֵּה הוּא מְאַיֵּם¹¹ עָלֵינוּ! קָצֹף יִקְצֹף!” אָמְרוּ הַחוֹטְאִים וַיֶּחֱרָדוּ. אָז יָדַע יִשְׂרָאֵל, כִּי רוֹעוֹ הַמּוֹלִיכוֹ בַּמִּדְבָּר לֻקַּח מִמֶּנוּ, וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ.

וַתַּבַּט הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְנֵי הֶעָנָן, וַתֵּרֶא גַּם הִיא אֶת תְּמוּנַת פְּנֵי מֹשֶׁה, וַתִּתְאָו אֶת יָפְיוֹ, וְצֵל הַתְּמוּנָה נֶחְקַק גַּם בַּשָּׁמֶשׁ. –

וַיִּרְאוּ הַכּוֹכָבִים, וַיִּרְקְדוּ בַמַּעֲגָל סָבִיב לַשֶּׁמֶשׁ. וְכוֹכָבִים רְחוֹקִים, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, רָצוּ, עָפוּ וַיִּסְעוּ כָּל הַלַיְלָה, לְמַעַן הַבֵּט בִּפְנֵי מֹשֶׁה, אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶשׁ, וְנַפְשָׁם לֹא מָלְאָה מֵהַבִּיט נִפְלָאוֹת, עַד שֶׁיָצְאוּ בְהָמוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה.

עַל כֵּן יֵאָמֵר: “פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה”. –

וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב יִסֹּב הַשֶּׁמֶשׁ עַל תְּקוּפָתוֹ, יִסֹּב מִסָּבִיב לָאָרֶץ, וְיַבִּיט בַּיָּמִים וּבְאַשְׁדוֹת¹² הַנְחָלִים, וְיָחֹק צֶלֶם הַמּוֹפֵת בְּכֹל אֲשֶׁר יַבִּיט. וַיִּשְׁתּוּ הָעִוְרִים מִמֵּי הַיַמִּים, וַתָּארְנָה עֵינֵיהֶם, וַיַּרְאוּ אוֹר גָּדוֹל; וְהַחֵרְשִׁים פָּקְחוּ אָזְנַיִם, וַיִּשְׁמְעוּ זִמְרַת בְּנֵי אֵלִים. הֶעָרִיצִים¹³ והַגְאִיוֹנִים הִתְבּוֹשְׁשׁוּ מִפְּנֵי הָאֻמְלָלִים וְנִכְאֵי רוּחַ¹⁴; וְכָל פֶּה דוֹבֵר שָׁלוֹם, וְכָל לֵב וָקֶרֶב יֶאֱהַב מֵישָׁרִים, וְכָל רֶשַׁע וְזָדוֹן תַּמּוּ מִן הָאָרֶץ. וַיֵּחָבְאוּ בְּתַחְתִּית הָרֵי חֹשֶׁךְ.

הַשָּׁמַיִם הִבִּיטוּ בְּמַבָּט תַּחֲנוּנִים בִּפְנֵי הָאָרֶץ, וַיִּצְחָקוּ צְחוֹק נִחֻמִּים וַיֹּאמֵרוּ:

“אָכֵן הֵטִיבָה הָאָרֶץ הַשּׁוֹבֵבָה אֶת דַרְכָּהּ! לְנֶצַח נְצָחִים וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים לֹא יִשְּׁמַע עוֹד קוֹל אֲנָחָה בֵּין הָרָרֶיהָ, וְלֹא תֵרָאֵה דִמְעָה עָלֶיהָ!” –

וְהַשָׂטָן – הוּא הַשָּׂטָן. הוּא הַיֵּצֶר הָרָע, הוּא גַם מַלְאָךְ הַמָּוֶת: הוּא יֵצֶר הָרַע הַמִּסְתַּתֵּר בְּחַדְרֵי לֵב הַיֶּלֶד, כַּאֲשֶׁר יִסְתַּתֵּר הַתּוֹלָע בְּלֵב הַתַּפּוּחַ, וִיסִיתֵהוּ לַעֲשׂוֹת עָוֶל, לִגְנֹב אֶת לֵב מוֹרִים, לְמָרֵר אֶת רוּחַ הוֹרִים, לְהוֹצִיא דִבָּה עַל רֵעֵהוּ, וְעוֹד חֲטָאִים וַאֲשְׁמוֹת כָּאֵלֶּה, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע הַנַּעַר בְּקוֹלוֹ – וְיֶחֱטָא, אָז יִמֶּץ יֵצֶר הָרַע אֶת דְּמֵי הַלְבָבוֹת, וְעָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם, כְּמִשְׁפָּט הַתּוֹלָעִים אֲשֶׁר בְּגַנֵּנוּ, אֲשֶׁר אַחֲרֵי אָכְלָם אֶת מִבְחַר הַיֶּרֶק יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם לָעוּף. אָז יָגִיחַ יֵצֶר הָרַע מִתּוֹךְ הַלֵב וְיַאֲבֵר¹⁵ הַשָּׁמַיְמָה; וְזֶה פֵּשֶׁר¹⁶ הַדָּבָר אֲשֶׁר לֵב הַחוֹטֵא נָבוּב¹⁷ וְנַפְשׁוֹ רֵיקָה. אָז יְשַׁנֶּה יֵצֶר הָרָע אֶת שְׁמוֹ, כִּי זֶה מִנְהַג כָּל נְלוֹזֵי דֶרֶךְ¹⁸ וּבְנֵי רִשְׁעָה לְשְׁנוֹת שְׁמָם בְּכָל פַּעַם. לֹא עוֹד “יֵצֶר הָרָע”, כִּי אִם “שָׂטָן” שְׁמוֹ וְעָלָה הַשָּׁמַיְמָה, וְהִשְׂטִין עַל הַחוֹטֵא הַמּוּסָת¹⁹ לְעוֹרֵר עָלָיו דִּין, וְהוֹצִיא אֶת מִשְׁפָּטוֹ לָמוּת, וְאַחֲרֵי כֵן יֵרֵד אַרְצָה לָקַחַת אֶת נֶפֶשׁ הַחוֹטֵא וּלְהוֹרִידָהּ שְׁאוֹלָה. אָז יְשַׁנָּה שֵׁנִית אֶת שְׁמוֹ: “מַלְאַךְ הַמָּוֶת” הִנֵּהוּ אָז. –

וַיְהִי בִּרְאוֹת הַשָׂטָן כִּי חָדְלוּ בְנֵי הָאָדָם מִשְׁמַע בְּקוֹלוֹ, וְלֹא יָסְפוּ לַחֲטֹא,

וַיֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו; וְעוֹד רָעָה מִזֹאת: בְּרִדְתּוֹ פַעַם אַחַת אֶל יַרְכְּתֵי שְׁאוֹל, לֹא יָכוֹל עוֹד לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי צִירֵי דַלְתוֹת שְׁאוֹל הֶעֱלוּ חֲלוּדָה²⁰, בְּאֵין יוֹצֵא וְנִכְנָס וְלֹא יָכְלוּ לְהִפָּתֵחַ. אָז שָׁת הַנֹּכֵל עֲצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וַיִּתְמֹדֵד, וַיָּגִיחַ מִבְּעַד לַסְּדָקִים²¹, וַיִּלְבַּשׁ אַדֶרֶת שֵׂעָר, וַיָּבֹא בֵּין הָאֲנָשִׁים, וַיִּתְחַפֵּשׂ וַיָּבֹא אֶל בֵּית אֶחָד מִבְּנֵי הֶהָמוֹן. וַיִּדְכֶּא וַיָּשׁוּחַ, וּבִלְשׁוֹן חֲנֵפִים עָנָה וְאָמַר:

"רְאֵה זֶה אִישׁ צַדִיק וּתְמִים דֶרֶךְ! מָצָאתָ חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, וּלְאוֹת וּלְמוֹפֵת

חָקֵק בִּבְאֵרְךָ, אֲשֶׁר בַּחֲצַרְךָ, אֶת תְּמוּנַת פְּנֵי משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים!"

וְעָנָה אִישׁ הֶהָמוֹן וְאָמַר: “בִּי אֲדֹנִי! תְּמוּנָה אֲשֶׁר כָּזֹאת תִּרְאֶה גַם בִּבְאֵר שְׁכֵנִי, וּבִבְאֵרוֹת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם!”

אָז יַעֲנֶה הַשָׂטָן בִּדְבָרִים רַכִּים מִשָׁמֶן: “אֲבָל אִישׁ עָנָו! הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר לִשְׁכֵנְךָ אַךְ צֵל הוּא, צֵל שְׁלִישִׁי לַתְמוּנַת בְּאֵרְךָ אֲשֶׁר נֶחְקְקָה בַּיָּרֵחַ, וּמִשָּׁם גָנְבוּ בֶּאֱרוֹת כָּל שְׁכֵנֶיךָ!”

כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבֶּר אֶל הַשֵּׁנִי וְאֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְכָזֹאת דִּבֶּר גַם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ מִבְּנֵי הֶהָמוֹן בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; וְהֵמָּה הֶאֱמִינוּ בוֹ, כִּי נָקֵל לָאִישׁ לְהַאֲמִין לָאֹמֵר: “צַדִּיק וְיָשָׁר אַתָּה!” וְעוֹד נָקֵל לוֹ מִזֶּה לְהַאֲמִין כִּי חֲבֵרָיו – הָרְשָׁעִים.

אָז מָלֵא לֵב אִישׁ עַל רֵעֵהוּ עָבְרָה וְזָעַם וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְכַאֲשֶׁר הִשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר לצֵאת מַאָהֳלִיהֶם, לֹא בֵּרַךְ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּבִרְכַּת הַבֹּקֶר, כִּי אִם עָמַד לְחָרֵף וּלְגַדֵף אֶת תְּמוּנַת בְּאֵר שְׁכֵנוֹ, וּלְכַנּוֹתָה בְּשֵׁם צֵל וֶאֱלִיל²², וּלְשַׁבֵּחַ וּלְקַלֵּס אֶת הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר בִּבְאֵרוֹ.

וּמֵחִלוּל קֹדֶשׁ יָצְאוּ לְרִיבוֹת שְׂפָתַיִם, וּמֵרִיבוֹת שְׂפָתַיִם – לְמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹף. אִישׁ אִישׁ נִלְחַם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְלִכְבוֹד תְּמוּנָתוֹ, עַד שֶׁקָּם אִישׁ עַל אָחִיו וּרְצָחוֹ נָפֶשׁ.

וְהַדָּמִים הַנִּשְׁפָּכִים בָּאוּ בַּיַמִּים וַיַּעְכְּרוּ הַמַּיִם, וַתִּסְתֵּר הַתְּמוּנָה.

וַתִּרְבֶּינָה הָאֲנָחות מִיּוֹם לְיוֹם, וַתִּהְיֶינָה לְרוּחוֹת סַעַר, וַיִּצְרְרוּ אֶת הַדְּמָעוֹת לַעֲנָנִים שְׁחוֹרִים. וַיְכַסּוּ פְנֵי שֶׁמֶשׁ – וַתַּעֲלַם הַתְּמוּנָה. – אָז שָׁבוּ הָעִוְרִים לְקַדְמָתָם, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים לֹא שָׁמְעוּ דָבָר, וְתוֹעֵי רוּחַ לֹא מָצְאוּ דָּרֶךְ.

כֵּן הָיָה הַדָּבָר אָז וְכֵן הֹוֶה עַתָּה, וְכֵן יִהְיֶה בְּכָל הָעִתִּים וְעֵת יִשָּׂא הָאָדָם אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה. וְיַבִּיט תְּמוּנַת אִישׁ הָאֱלֹהִים – אָז יִרְחַשׁ לִבּוֹ דָבָר טוֹב וְאַהֲבַת חָסֶד; אָז יַעֲבֹר רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וְטָהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְנִרְאֲתָה הַתְּמוּנָה בַּיַמִּים וּבַנְהָרוֹת וּבְכָל מִשְׁקַע מָיִם²³, וּפָקְחוּ הָעִוְרִים עֵינַיִם, וְשָׁמְעוּ הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר, וְתֹעֵי־רוּחַ יֵדְעוּ בִינָה. –

וּבְבֹא רוּחַ קִנְאָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְעָבַר רוּחַ תֹעָה עַל הָעָם לֵאמֹר: לִי הַתְּמוּנָה הַזֹּאת וְלֹא לָךְ. אָז יֵצֵא הָרוּחַ מִתַּחַת לְהָרֵי חֹשֶׁךְ וְהָיָה לְרוּחַ שִׁכָּרוֹן בְּלֵב הָאֲנָשִׁים, וְקָמוּ אִישׁ עַל אָחִיו. אָז תִּהְיֶינָה הָאֲנָחוֹת לְרוּחַ סַעַר, וְצָרְרוּ אֶת הַדְמָעוֹת לַעֲנָנִים. וְנִסְתְּרָה הַתְּמוּנָה בַּיַמִּים וּבִנְהָרוֹת, וְשָׁבוּ הָעִוְרִים לְקַדְמָתָם, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים לֹא הִשְׁמַעְנָה, וְתֹעִי רוּחַ לֹא יִמְצְאוּ דָרֶךְ.

הָיֹה הָיְתָה דְרוֹר בִּירוּשָׁלַיִם; וְעָלְתָה הַדְּרוֹר הַהִיא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְעָמְדָה בֵּין עֶפָאֵי¹ עֵץ הֲדָס וְשָׁרָה שִׁירָה נְעִימָה, וְנֶאֶסְפוּ יְלָדִים רַבִּים סָבִיב לָעֵץ וְשָׁמְעוּ אֶל הָרִנָּה. אָז תָּספָּר לָהֶם הַדְּרוֹר ספורי־פלא² מֵאַרְצוֹת הַפְּלָאוֹת: על אדות שׁוּלַמִּית הַיָּפָה הַיּוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים, עַל אֹדוֹת אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה הַשֹּׁבְרוֹת צִמְאוֹנָן בִּנְהָר פִישׁוֹן, עַל אוֹדוֹת עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת אֲשֶׁר בְּגַן הָעֶדֶן וְעַל אוֹדוֹת צִפֳּרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁם יְקנֵּנוּ. וַאֲשֶׁר פְּנֵי יְלָדִים לָמוֹ; וְשָׁמְעוּ הַנְּעָרִים אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה בְּעֹנֶג רוּחַ וַעֲלִיצוּת נֶפֶשׁ, וְנָתְנוּ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם מְלֹא כַף זֵרְעוֹנִים לַדְּרוֹר, וְאָכְלָה וְשָׂבְעָה וּבֵרְכָה אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַיְלָדִים.

וְאוּלָם לוּ גַם לֹא נָתְנוּ הַיְלָדִים אֶת זַרְעוֹנֵיהֶם לַדְּרוֹר, גַם אָז לֹא חָדְלָה מִצַפְצֵף וּמִסַּפֵּר אֶת סִפּוּרֶיהָ, כִּי אֹהֶבֶת הִיא יְלָדִים תְּמִימִים; וְהָיָה כַאֲשֶׁר שְׁאֵלוּהָ הַצִּפֳּרִים לֵאמֹר: “מַדּוּעַ אַתְּ פֹּשֶׁקֶת שְׂפָתַיִךְ כָּל הַיּוֹם לַשָׁוְא?”

תִּשְׁתּוֹמֵם הַדְּרוֹר: “לַשָׁוְא? יַלְדֵי חֶמֶד מַקְשִׁיבִים לְקוֹלִי, וְאַתֶּם אוֹמְרִים – לַשָׁוְא?”

וְכַאֲשֶׁר הוֹאִיל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. לֹא נָחָה הַדְּרוֹר וְלֹא שָׁקָטָה; וּמִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב נָשְׁאָה בְחַרְטֻמָּהּ מַיִם וְטִיט וְגוּשִׁי³ עָפָר, וַתַּעֲזֹר לַבּוֹנִים בִּמְלָאכָת הַמִּקְדָּשׁ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר לָעַגוּ לָהּ צִפֳּרֵי הַיַּעַר וְאָמְרוּ אֵלֶיהָ: “לַשָׁוְא תִּיגְעִי תַעַמְלִי כָּל הַיָּמִים, וּמַעֲשֵׂה הַבִּנְיָן לֹא יִקְרָא עַל שְׁמֵךְ”; וְעָנְתָה הַדְּרוֹר וְאָמְרָה: “לֹא לְמַעַן כְּבוֹד שְׁמִי וְלֹא לְמַעַן מְצֹא תְהִלָּה אֲנִי עֲמֵלָה, כִּי אִם לְמַעַן הָעֲבוֹדָה וְהַבִּנְיָן”.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר מָלְאוּ פּי הַצִּפֳּרִים שְׁחוֹק ויֹּאמְרו: “בְּבִנְיָן אַבְנֵי גָזִית אשר אָרְכּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה – מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף מִסְפַּר חַרְטֻמִּים נֹשְׂאִי טִיט?” –

וְעָנְתָה הַדְרוֹר וְאָמְרָה: “עֲשׂוֹת טוֹב מַצְעָר טוֹב מִבְּלִי עֲשׂוֹת מְאוּם”.

וּמִיּוֹם לְיוֹם יֵלְכוּ וְיִשֶׁלְמוּ כָּתְלוֹת הַבִּנְיָן וּמִיוֹם לְיוֹם יֵלֵך וְיִשְׁלַם בְּנְיַן הַדְּרוֹר. עוֹד שְׁדֵרָה אַחַת – אַבְנֵי גָזִית – עוֹד חַרְטוֹם דְּרור מָלֵא טִיט; וּבְיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ נִגְמַר⁴ גַּם בִּנְיַן הַדְרוֹר, בִּנְיָן יָפֶה וָטוֹב, אַךְ קָטֹן וְצַר, כְּפִי עֶרֶךְ הַדְּרוֹר.

וְכַאֲשֶׁר יָרְדוּ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לִרְאוֹת בְּבִנְיָן שְׁלֹמֹה – וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם בִּנְיַן הַדְּרוֹר מִכָּל הַבִּנְיָן, וְגַם אָמְרוּ, כִּי לוּלֵא שֶׁהָיָה קָטֹן וְצַר וְלוּלֵא שֶׁהָיָה מְקוֹמוֹ תַּחַת הַמַּרְזָב⁵, כִּי אָז הָיָה כְּדַאי וְהָגוּן⁶ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אך יַעַן כִּי קָטָן וְצַר הוּא וּמְקוֹמוֹ תַּחַת הַמַּרְזֵב כִּי עַל כֵּן נָתְנוּ לַדְרוֹר הַהִיא לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בִּנְיָנָהּ.

וַתֵּשֶׁב הַדְּרוֹר בְּתוֹךְ קִנָּה; וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ הַלְוִיִם עַל הַדוּכָן⁷ אֶת שִׁירַת הַיּוֹם, אָז צִפְצְפָה גַם הַדְּרוֹר אֶת שִׁירָתָהּ, וְבַאֲשֶׁר בֵּרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם, עָנְתָה הַדְּרוֹר “אָמֵן!”. וְהִתְאַסְפוּ הַיְּלָדִים אֶל כֹּהֲנָם הַקָּטֹן אֲשֶׁר בַּקֵּן וְהִגִּישׁוּ לוֹ מִנְחַת הַבֹּקֶר: מְלֹא כַף זֵרְעוֹנִים גְּדוֹלִים כַּכּוֹכָבִים, וְצִפְצְפָה לָהֶם סִפּוּרִי נִפְלָאוֹת, אֲשֶׁר בִּלְבָנוֹן, וַאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַחֲוִילָה, וְעַל אֹדוֹת הַיְלָדִים בְּנֵי מְאַת שָׁנָה. אֲשֶׁר בְּלוּן הָעִיר.

וַתְּחִי שָׁם הַדְּרוֹר יָמִים רַבִּים, וַתֵּרֶא בְנֵי בָנִים לְעֵץ הַהֲדַס אֲשֶׁר קִנְנָה בֵּין עֲפָאָיו לְפָנִים, וַתּוֹלֶד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְדַרְכֵי הָאָבוֹת יָרְשׁוּ הַבָּנִים. וַתֹּאהַבְנָה הַדְּרוֹרִים הַצְעִירוֹת אֶת הַיְלָדִים אַהֲבַת תְּמִימִים וְיִשְׁרֵי לֵב.

רָאֲתָה זֹאת הַשְׁמָמִית, וַתְּקַנֵּא בַּדְרוֹר, וַתֹּאמַר: "הָבָה אֶאֱרֹג לִי גַם אֲנִי מִקּוּרַי⁸ מִזְבֵּחַ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, וַאֲכַהֵן שָׁם, וְהִקְרִיבוּ לִי הַיְלָדִים מִנְחָה וָנֶסֶךְ דָם זְבוּבִים; וְאוּלָם הַשְׁמָמִית הַגּאֵיוֹנִית⁹ לֹא בָחֲרָה לָהּ מָקוֹם בְּאַחַת הַפִּנוֹת. כִּי אִם תָּקְעָה אֶת הַשְּׁתִי ¹⁰ עַל הַכַּפֹּרֶת, וַתִּקְשְׁרֵהוּ אֶל הַמְּנוֹרָה, וּמִשָּׁם – אֶל הַפָּרֹכֶת, וַתֶַּאֱרֹג לָהּ קֵן מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת. וַתִּשֶׁב שָׁם, וַתְּחַכָּה לַקָּרְבָּנוֹת. יָמִים רַבִּים יָשְׁבָה שָׁם הַשְּׂמָמִית, וְלֹא רָאָהּ אִישׁ. כִּי לֹא יָבֹא כָל זָר אֶל מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת בִּלְתִּי אִם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה.

הַשְּׂמָמִית רַעֲבָה, וַיָּבֹא רָזוֹן בַּעֲצָמֶיהָ; אָז עָזְבָה אֶת מְקוֹמָהּ, וַתֵּצֵא אֶל הֶחָצֵר, וַתֶּאֱרֹג שָׁם אֶת קוֹרֶיהָ; אַךְ בַּרְאוֹת הַיְלָדִים אֶת הָאֶרֶג, וַיִּקְרְאוּ בִשְׁאָט נֶפֶשׁ¹¹ : “רֶשֶׁת! מַלְכֹּדָה¹² !” וַיַּעֲלוּ עַל זִכְרוֹנָם זְבוּבִים נִלְכָּדִים בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ, וַיִּתְיַצְבוּ אֶל לִבָּם. – וְאַחַד הַיְלָדִים, וְהוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ וַיֹּאמַר: “אִם כִּי לֹא אוּכַל לְהַצִיל בְּיָדִי אֶת כָּל הַזְּבוּבִים מִכָּל קוּרִי עַכָּבִישׁ שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא אֶמְנָע בְּכָל זֹאת מִלְּבָעֵר אֶת הָרַע, כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדִי” – וּבְדַבְּרוֹ הֵרִים אֶת מַקְלוֹ, וַיִּקְרַע אֶת הָאָרֶג.

בְּרְאוֹת הַשְּׂמָמִית, כִּי לַשָׁוְא תְּקַוֶּה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַיְלָדִים, וַתִּשָׁבַע לִצְרוֹר אֶת הַיְלָדִים וְלִשְׁנֹא אוֹתָם, וְאֶת הַשִּׂנְאָה הַזֹּאת הִנְחִילָה גַם לְבָנֶיהָ, וּבָנֶיהָ – לְדוֹר אַחֲרוֹן. – וְכַאֲשֶׁר שָׁלַח נְבוּכַדְנֶצַר אֵשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, חָרְדוּ הַדְּרוֹרִים מִתּוֹךְ קִנֵּיהֶן, וַיִּשְׂאוּ מַיִם בְּפִיהֶם לְכַבּוֹת אֶת הַדְלִיקָה; וְכַאֲשֶׁר רָאוּ זֹאת הַצִפֳּרִים וַתְּמַלֶאנָה שְׂחוֹק פִיהֶן לֵאמר: “אָכֵן חָסְרֵי דֵעָה הֵם בְּנֵי הַדְּרוֹר! אֵשׁ אֱלֹהִים מִתְלַקַחַת מִן הַמַּסַּד וְעַד הַטְּפָחוֹת¹³ וְהָם בְּחַרְטֻמֵיהֶם יֹאמְרוּ לְכָבּוֹת אֶת הַבְּעֵרָה!” וְעָנוּ הַדְּרוֹרִים וְאָמְרוּ: “עֲשׂוֹת טוֹב מִצְעָר טוֹב מִבְלִי עֲשׂוֹת מְאוּמָה. וְאִם אַךְ נַצְלִיחַ לְבָבוֹת גַּחֶלֶת אַחַת לֹא יַעֲלֶה עֲמָלֵנוּ בַּתֹּהוּ”; וְלֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ, וְלֹא חָדְלוּ מִכַּבּוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא נָחָה וְלֹא שְָׁקְטָה אִמָּם הַדְּרוֹר, וַתַּעֲזוֹר עַל יְדֵי הַבּוֹנִים.

וְאָמְנָם עֲמַל הַדְרוֹרִים לֹא עָלָה בַּתֹּהוּ, וּמִכָּל הַבְּנְיָן עָלְתָה בְיָדָם לְהַצִיל אֶת כּוֹתֵל הַמַּעֲרְבִי בְּבֵית הַמִּקְדָשׁ, וְהִנֵּהוּ עֹמֵד עַד הַיּוֹם עַל הַר הַמּוֹרִיָה.

וְהַשְּׂמָמִיוֹת נָשְׂאוּ אֵשׁ זָרָה בְּפִיהֶן. וַתּוֹסַפְנָה עַל אֵשׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם לְהַגְדִּיל הַבְּעֵרָה.

וְרַבִּים אֲשֶׁר לָעֲנוּ לָהֶן, וַיֹּאמְרוּ: “הֵן גַּם בִּלְעֲדֵיכֶן רַבָּה הַבְּעֵרָה, וּמַדּוּעַ זֶה תַּעֲמֹלְנָה לַשָׁוְא לְהָבִיא עוֹד אֵשׁ זָרָה?”

וְעָנְתָה הַשְּׂמָמִית וְאָמְרָה:

"נָעִים לִי מַעֲשֵׂה הָרַע וְהֶרֶס וְאַבְדָן¹⁴ רַק אָז - אִם יָדִי עָשֻׂהוּ!" עַל כֵּן יֶאֱהָבוּ הַיְלָדִים אֶת הַדְּרוֹרִים, וְעַל כֵּן גַם לְעָוֹן פְלִילִי¹⁵ יֵחָשֵׁב לַנַעַר, אֲשֶׁר יְהָרֵם קֵן דְרוֹר.

וְעַל כֵּן גַם שַׁקֵּץ יְשַׁקְצוּ הַיְלָדִים אֶת הַשְּׁמָמִיוֹת. וּבְכָל עֵת שֶׁיִמְצְאוּהָ מָעֹךְ יְמָעֲכוּ¹⁶ אוֹתָהּ בְּרֶגֶל או בָּאֶבֶן. – אָמוֹר אֹמְרִים, כִּי בְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – בַּתְּשִׁיעִי לְיֶרַח אָב, יוֹם שֶׁנִּשְׂרַף בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מִתְאַסְפוֹת דְּרוֹרִים רַבּוֹת סָבִיב לְכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי, וּמְחַכּוֹת כִּי יָבֹאוּ הַבּוֹנִים בִּמְלָאכֶת הַמִּקְדָשׁ. לְמַעַן תַּעֲזֹרְנָה גַם הֵן עַל יָדָם.

אַךְ הַבּוֹנִים טֶרֶם יָבֹאוּ.

¹

לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הַבְכוֹר – נָדָב וְשָׁם אָחִיו – אֲמַצְיָהוּ וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָנִים; וְאוּלָם גַם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׁר. וַיְהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַם בְּלֶחֶם צַר²; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרוּחָה דֵי הַשְׁבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחַנֻכָּה, לֹא הִשִׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת גַלְגְּלוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר מָחַל³ עַל חָלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלָה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי גַּלְגְלוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לְשָׁנָה הַבָּאָה”.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עִקֵשׁ וְסַרְבָּן⁴ וַיָּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיִּבְךְ כָּל הַיוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי קוֹל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חֲמֵשׁ קְשִׂיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׁבָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם שְׁעוֹרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן גַּלְגָּלוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַם לְגַעַת בַּגַּלְגְלוֹן. כִּי יָדַע, אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיוֹם, בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֵרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ⁵. – אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַגַּלְגְּלוֹן. וַיִּקְחָהוּ בֵּין אֶצְבָּעוֹתָיו. וַיִּסְבְבֵהוּ עַל הַשֻׁלְּחָן. הַגַּלְגְלוֹן הָלַךְ מִקְצֵה הַשֻׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ, וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיְּסָב בַּמָּחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת גַּלְגְּלוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתַן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבוֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלָכֶת. אָז סָר הַגַּלְגְּלוּן אל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵד עַל הַמִּפְתָן. אֲמַצְיָהוּ מִהֵר לִפְתֹחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת: אִם רַב כֹּחַ גַּלְגְּלוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְתִּי הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַגַּלְגְּלוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן וַיִּבְרַח הַחוּצָה וַיֵּלֶךְ – הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לָרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים וַיִרְדְּפוּ אַחֲרָיו.

הַגִּלְגְּלוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אַךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶעְלָם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ⁶. בְּזִכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְשִׂיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים – וְאָמַצְיָהוּ הִתְמַרְמֵר בַּבֶּכִי, וַיִּזְעֲק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?”

וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וּבוֹכִים וַיִּפְגְשׁוּ בְשָׁפָן; וַיִפֶן נָדָב אֵלָיו וַיֹּאמַר:

שָׁפָן שְׁפָנִי!

אוּלַי גַּלְגְּלוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ?

אוּלַי בַּיַעַר

בַּשָּׂדֶה וְהַר

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב, וַיֹּאמַר:

לֹא גַּלְגָּלוֹן יָדַעְתִּי. לא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי: אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים

רָאִיתִי מַתְהַפֵּךְ בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ⁷. וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמוֹר אֶת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בְּרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַשׂ וְרֹעַ לֵב, וַיִּבְּהֵל מִפָּנָיו, וַיִּבְרַח. –

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׁפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמָּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לַלֶּחֶם, כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”. וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: " גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?" הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְקָעוֹת; וַיִשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיַּרְאוּ אַיָּלָה.

וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ:

אָנָא, אַיַלְתִּי,

יָפָתִי תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

גַּלְגְּלוֹנִי הַשֹּׁבֵב –

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב –

אוּלַי יָדַעַתּ.

וַתַּעַן הָאִילָה וַתֹּאמַר:

גַלְגְּלוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי,

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלֹשָׁה

מִכֶם אֶדְרֹשָׁה;

אָז אַגִּיד לָכֶם שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: אִם נֹפֶת מַמְתַּקִים וְאִם לֶחֶם עֹנִי⁸ – אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרוּחָתִי, אֶתֵּן לְכִי"! אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. וְהַנְעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיִּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בַּבֶּכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקּוֹר לְהָצִיק, וַיִּבְךְּ – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִּרְעָב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ, כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבָּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבֹא פַחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשְׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בָּדָד בַּלַיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. – וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה, וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת⁹ בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיךָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם. וַיִּבְכּוּ מְאֹד; וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם, בָּנִים, וְאָחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם. כִּי אִם אֹבֶדֶת הֵן גַם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי, וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת¹⁰. וְגַם גַּלְגְּלוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִּתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה. וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן¹¹; שָׁם לָכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַם הַגַּלְגְּלוֹן, אַךְ הִזְהֲרוּ מִדַבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר¹² לַיְלָדִים אֹרֶב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם, אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו עָטוּף שְׁחוֹרִים, וְיוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ גַּלְגְּלוֹן טוֹב וְיָפֶה, וְהוּא קֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַגַּלְגְּלוּן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׁם אֶת עֵינָיו בַּגַּלְגְּלוֹן. וַיַּרְא כִּי אָמְנָם גַּלְגְּלוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו אַךְ ה“נוּן” וְהַ“גִימֶל” וְהַ“הַא” וְהַ“שִׁין” אֵינָם בֹּלְטִים מֵעַל צַלְעוֹתָיו¹³ וְעַל מְקוֹמָם - צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקֹּסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַּחְסֹם לְפִיו¹⁴ – וַאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לַקֹּרֵא: “הִנֵּה גַּלְגְּלוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר. וַיְמַהֲרוּ לעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים. וּמִשָׁם פָּנוּ יְמִינָה וַיִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמְּעָרָה. וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּרְאוּ מִגֶשֶׁת.

אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: “מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמֹנָה תִּמְצְאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַחֵד – אָז בְּלִי פַחַד הַמַּעֲרָה תָּבֹאוּ”. אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיוֹתָיו וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים וְהַשְּׁבִיעִי - קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאֻם, וַיָּבֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַבִּאָה, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו. וַיֶחֱרַד מְאֹד וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵׁשׁ בַּקִירוֹת כְּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׁבִיב אוֹר מִקִּיר הַיְמִינִי, וַיָבֶן כִּי שָׁם – פֶּתַח לָבֹא פְנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל וַתִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ¹⁵, וְקִירוֹתָיו – רְאִי¹⁶ מֻצָּק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בְּהִיר. בְתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס¹⁷ גָּבוֹהַּ. וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְעֵין הַקָּנִים, אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פֹּרֶשֶׂת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה וּבְפִי כָל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפָּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לַאֲבָנִים, כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וְאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “רֵישׁ”, תְּמוּנַת “וָיו”, תְּמוּנַת “תָּיו” – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת “חֵית” תְּמוּנַת “נוּן”, תְּמוּנַת “כַּף” וּתְמוּנַת “הֵא” לְצֶלַע הַשֵּׁנִית, וּבִצְרֹף הָאוֹתִיוֹת הָאֵלֶּה וַיָאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה נִשְׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת. – עַל יְמִין הָאֻלָּם עָמַד שֻׁלְחָן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ. וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִשָׁא יוֹשֵֶׁב אִישׁ שִׂיבָה, וּמִמַּעל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שָׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ: יוֹחָנָן שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׁעוֹרִים מֵעַל הַשֻׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים. הֵא לְךָ גַלְגְּלוֹנָךְ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצְלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ. וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצְּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאָו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בוֹ אֶת טַעֲמוֹ; וְהַצְּלִיל לֹא יִכְלָה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים; וּלְךָ. יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוּן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ גַלְגְּלוּן זָהָב

טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפַיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכְבִּי מִמְּקוֹמו וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נְדָב, וַיֹּאמַר: “זֹאת לְךָ ‘תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה’ מֵאֵת בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצְּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ, וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: “הַעְצִימוּ עֵינֵיכֶם”!

וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם.

“פִּקְחוּ עֵינַיִם!” שָׁמְעוּ כּרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עֹמְדוֹת.

וַיָּבֹאוּ הַנְעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצְלִיל, כִּי בְדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַצְלִיל. וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסָר.

כֵּן גַּם שְָׂמַח נָדָב עַל גַּלְגְּלוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב – לא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לְטֻשָׁה¹⁸ אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר. עַד כִּי מָצָא חֵן גַם בְּעֵינֵי מְשַׂנְאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפִיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָה לִשְׁבוֹת.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הָיָה סָר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוּ מִן הַצְּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְהִי

עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְבַר נָדָב וְאֵת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה. אַךְ לַשָׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָל יַעַר וְכָל מְעָרָה.

הַשֶּׁמֶשׁ הַשְׁכִּים בַּיוֹם הַהוּא לָצֵאת עַל הָרָקִיעַ הַבָּהִיר; וְאוּלָם גַם פְּתַחְיָהוּ הַנַּעַר וְאִבְצָן אָחִיו לֹא אַחֲרוּ לָקוּם מעל מִטָּתָם, וּבְחִפָּזוֹן רַחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת פְּנֵיהֶם, וַיְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹדִים, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם – וְהִנָּם נְכוֹנִים לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”¹ כִּי חַג לַנְעָרִים הַיּוֹם; חַג ‘ל"ג בָּעֹמֶר’. הַיּוֹם יֵצְאוּ כָּל נַעֲרֵי הַחֶדֶר אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר, מְקוֹם אֲשֶׁר צִפֳּרִים יָפוֹת אֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהַצְלָצַל² יוֹצֵא בְמָחוֹל; שָׁם גַם יַעַר נֶחְמָד הַצּוֹפֶה בַּיְאֹר וְרוֹאֶה שָׁם יַעַר נֶחְמָד כָּמֹהוּ; וּבַיַּעַר עֵצִים גְּבוֹהִים, גְּבוֹהִים מְאֹד; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נְעָרִים עַזֵי נֶפֶשׁ יִמְצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לַעֲלוֹת עַד צַמְּרוֹת³ הָעֵצִים הָהֵם; וּמַה נְעִימִים וְנֶחְמָדִים פְּנֵי הַנַּעַר מֵרֹאשׁ הָעֵץ! כְּאִלּוּ גָדַל וְיָצָא מִן הָעֳפָאִים! וְאוּלָם מָה אָיוֹם וְנוֹרָא לַעֲמוֹד בְּגֹבַהּ אֲשֶׁר כָּזֶה מֵעַל לַיִאֹר!

כֵּן גַּם נָעִים גַּם נוֹרָא לָבֹא בַּעֲבִי הַיַעַר מְקוֹם הַצְּלָלִים, שָׁם חַיוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת; שָׁמָּה יָבֹאוּ רַק נְעָרִים אַבִּירֵי־הַלֵּב.

וְאוּלָם גַּם לַנְעָרִים רַכִּי־הַלֵּב יֵשׁ עִנְיָן רַב לַעֲנוֹת בּוֹ⁴: הוּא יִמְצָא עֹנֶג רַב בְּשָׁכְבוֹ בָדָד עַל שְׂפַת הַיְאֹר, לִשְׁמֹעַ הֶמְיַת הַגַּלִּים אֶל הַצִּפֳּרִים, וְרַחֲשִֵׁי הַצִפֳּרִים אֶל הַגַּלִים, וְלִסְפֹר אֶת הַקְמָטִים⁵ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְאֹר. חַג גָּדוֹל לִנְעָרִים הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל כֵּן הִשְׁכִּימוּ הַנְעָרִים לָקוּם, וְאִמָּם הֶעֱנִיקָה⁶ לָהֶם מִפְּרִי הַחַג: בֵּיצָה וְכַעַךְ⁷ וְצִמּוּקִים וַיִּזְדַיְּנוּ בִקְשָׁתוֹת וּבִקְנֵי רֹבֶה, וַיְמַהֲרוּ לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.

– יוֹם בָּהִיר הוּא בַּשְׁחָקִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ בְחִפָּזוֹן, וַיּוֹסֶף לִצְעוֹד פְּסִיעָה גַסָּה⁸ וַיֹּאמֶר: – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא יֶעֱנַן⁹ הַיּוֹם, וְלֹא יְחֻלַּל חַגֵּנוּ!" “אָמֵן!” עָנָה אָחִיו הַקָּטֹן – וַיִּכָּרֵךְ אַחֲרֵי פְתַחְיָהוּ. – אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ. הַאֵין זֹאת, אִבְצן? – הֲלֹא? – עָנָה אִבְצָן.

אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאַחִים הַחַדְרָה, רָאוּ, כִּי יֵשׁ נְעָרִים חָרֻצִים מֵהֶם, וּמַחֲצִית חֲבֵרֵיהֶם כְּבָר נָאֶסְפוּ וְעָמְדוּ הָכֵן, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ בְּגָאֲוָה ויַרְא לַּנְעָרִים כִּי מַנְעָלָיו רְטֻבִּים, כִּי הִשְׁכִּים לָבֹא עֵת שִׁכְבַת הַטַּל עוֹד לֹא עָלְתָה מִן הָאָרֶץ; וַיִהְיוּ רַבִּים אֲשֶׁר קִנְאוּ בוֹ, כִּי לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם שָׁכְבַת הַטָּל. –

וְכַעֲבוֹר זְמַן קָט, וַיָּבֹאוּ גַם יֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיִּשְׁנוּ לָהֶם אֶת פִּרְקָם. וְאַחֲרֵי כֵן בֵּאֵר לָהֶם הַמּוֹרֶה אֶת קְדֻשַׁת הַיּוֹם לְנַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, לִפְנֵי מָאוֹת בַּשָּׁנִים, מֵת הַתַּנָא הַגָּדוֹל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי וְכִי עַל כֵּן אֹכְלִים פֵּירוֹת וְכָל דָּבָר עָגוֹל, כִּי כָל בְּנֵי הַחַיִּים מִתְגַלְגְלִים וְהוֹלְכִים כַּבֵּיצָה מִן הָעֶרֶשׂ אֲלֵי קָבֶר;

וְזֶה הָאוֹת, כִּי גַם בַּגְּדוֹלִים, כְּבֶן יוֹחָאִי שָׁלַט הַמָּוֶת. כֵּן גַם בְּאֵר לָהֶם, כִּי עֵת יֶחֶטְאוּ הָאֲנָשִׁים לֵאלֹהִים, וַיִתְעוֹרְרוּ מֵי הַיָּם לָצֵאת עַל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וְעֲבֵי שָׁמַיִם יִתְאַסְפוּ לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַךְ אָז יַרְאֶה אֱלֹהִים לַיָּם וְלֶעָבִים אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – אוֹת הִבְּרִית וְהַשְׁבוּעָה. אֲשֶׁר נִשְׁבַע לְנֹחַ, לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. – וּבִימֵי הַתַּנָא הַגָּדוֹל בֶּן־יוֹחַאי הָיוּ כָל אַנְשֵׁי דוֹרוֹ צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, וּלְזֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה יִשְׂאוּ הַנְעָרִים קְשָׁתוֹת עַל מָתְנֵיהֶם.

אַךְ אִבְצָן לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. אִבְצָן נָתַן עֵינָיו בַּבֵּיצָה, אֲשֶׁר נָתְנָה אִמּוֹ לְאָחִיו, וְהִנֵּה הִיא גְדוֹלָה מִן הַבֵּיצָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ. “בַּבֵּיצָה יֵשׁ חֶלְבּון¹⁰ וְחֶלְמוֹן¹¹ דִמָּה אִבְצָן בְּלִבּוֹ: בַּבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה גַם הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גְדוֹלִים”. וַיָּבֹא רַעְיוֹן לֹא טָהוֹר בִּלְבָבוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בִֵּיצָתוֹ בְּבֵיצָת אָחִיו. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה לוֹ בְּנָקֵל, כִּי פְּנֵי כָל הַנְעָרִים הָיוּ מֻסַבִּים אֶל מוֹרָם, וַיִּגַּשׁ בַּלָּט אֶל צְרוֹר אָחִיו, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶת הַבֵּיצָה, וַיָּשֶׂם אֶת בֵּיצָתוֹ בַּצְרוֹר אָחִיו, אַךְ אָז נִדְמֶה לוֹ, כִּי בֵּיצָתוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה וְכִי בֵיצַת אָחִיו – הַקְּטַנָה, וַיְמַהֵר לְהָשִׁיב את הַגְּנֵבָה אֶל מְקוֹמָהּ וְלָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם כְּמוֹ קֶסֶם הָיָה בַבֵּיצוֹת, כִּי הַבֵּיצָה, אֲשֶׁר הֵנִיחַ בִּצְרוֹר אָחִיו, הָיְתָה גְדוֹלָה בְעֵינָיו וְהַבֵּיצָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּקְטַנָּה.

פְעָמִים מִסְפָּר הֶחֱלִיף הַנַּעַר אֶת הַבֵּיצוֹת, וְלִבּוֹ דָּפַק בּוֹ כְּלֵב גַּנָּב, וּבְהְיוֹתוֹ חָרֵד וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹת, נָפְלָה בֵּיצָתוֹ מִיָּדוֹ וַתִּשְׁבֵר, וַיִּשְׁפְכוּ הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גַּם יָחַד.

אָז רָאָה פְּתַחְיָהוּ אֶת אֲסוֹנוּ הָרַב כִּי בֵיצָה נִשְׁבָּרָה – בִּצְרוֹרוֹ, וַיִּשָׁבֵר גַּם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנַפְשׁוֹ נֶעֱצְבָה.

הַנְּעָרִים סַבּוּ אֶת פְּתַחְיָהוּ, וַיָּנוּדוּ לוֹ; וְרַבִּים הִבְטִיחוּ לוֹ, כִּי יִתְּנוּ לוֹ לאֱכוֹל עִמָּם בִּסְעוּדָתָם. אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא הִתְנַחֵם עַל בֵּיצָתוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּלִי חֶמְדָה אַחַר הַחֲבוּרָה.

וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל יֵלְכוּ הַנְּעָרִים מְחֻמָּשִׁים בִּקְשָׁתוֹת וְרֶמְחֵי עֵץ וּמְזוּיָנִים בְּמָזוֹן. וַיָּשִׁירוּ שִׁירִים, אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים – אֲשֶׁר נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאָרֻחָה – נוּגִים וְעֲצֵבֵי רוּחַ וְהֵם: פָּתַחְיָהוּ וְאִבְצָן. פָּתַחְיָהוּ נֶעֶצַב אֶל בֵּיצָתוֹ. וְאָבְצָן רָאָה דְמָעוֹת נֹשְׁרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֵי אָחִיו, וַיַּכֵּהוּ לְבָבוֹ – וְגַם אָמְנָם הִתְנַדֵּב לָתֵת אֶת בֵּיצָתוֹ וְאֶת כָּל אֲרוּחָתוֹ לְאָחִיו,לִבְלִי יוֹסִיף לִבְכּוֹת, אַךְ פְּתַחֲיָהוּ לֹא קִבֵּל מִמֶּנוּ.

הַנְּעָרִים יָצְאוּ אֶת הָעִיר, וַיָּבֹאוּ בְּקִרְבַת הַיַּעַר וְהַיְאֹר. וַיְהִי רוּחָם; וַיָּחֵלּוּ לְפַזֵז וּלְכַרְכֵּר מֵרֹב שִׂמְחָה. וְאַחַד הַנְּעָרִים קָרָא: “ראו, חֶבְרָה! שְׁמַיִם טְהוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ בָּהִיר! יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא יֵרָאוּ עָבִים עַל שָׁמֵינוּ הַיוֹם!”

“אָמֵן!” עָנוּ הַנְּעָרִים בְּקוֹל.

אַךְ אִבְצָן לֹא מָצָא אֶת לְבָבוֹ לַעֲנוֹת “אָמֵן” עִמָּהֶם: “תְּפִלַּת גַּנָּב – תּוֹעֵבָה לֵאלֹהִים, אָמַר אֶל לִבּוֹ, אִם יִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים, יְהִי אוֹת, כִּי קָצֹף יִקְצֹף אֱלֹהִים עָלַי בְּשֶׁל דִּמְעַת אָחִי!” וַיֵּלֶךְ אַט, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשֵׁבוֹת. וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “אָמוֹר אֹמְרִים, כִּי יֵשׁ נָאד בִּידֵי אֱלֹהִים, וְאֶל הַנֹּאד הַהוּא תֵּאָסַפְנָה כָּל דִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲבָאָה גַם דִּמְעַת אָחִי שָׁמָּה?” – הוּא רָאָה כִּי הַדִּמְעָה לֹא עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה כִּי אִם נָזְלָה עַל הַלְּחִי וַתִּפֹּל אָרְצָה.

הַבְלַעַתָּה הָאֲדָמָה? –

אֲבָל הֵן כְּבָר אֵרֵר אֱלֹהִים אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בְּלְעָה דְּמֵי הָבֶל! כְּבָר יוֹדַעַת הָאֲדָמָה, כִּי אֵין לִבְלֹעַ דִּמְעַת אַחִים.

בֵּין כֹּה וְהַנְּעָרִים יָשְׁבוּ לִסְעוֹד אֶת סְעוּדָתָם – וְהִנֵּה רוּחַ קַר נָשַׁב מִצָּפוֹן, וַיִּנָשְׂאוּ קְוֻצּוֹת תַּלְתֵּלֵי הַנְּעָרִים בָּרוּחַ, וְקְוֻצוֹת תַּלְתַּלִי אִבְצָן טָפְחוּ¹² לוֹ עַל פָּנָיו וְעַל עֵינָיו. הַמּוֹרֶה עָמַד עַל רַגְלָיו, וַיַּבֵּט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּנַף אִישׁ נִרְאֲתָה בַּרָקִיעַ וַיִּקְרָא לַנְּעָרִים: “קוּמוּ וְנָשׁוּב הַבַּיְתָה, כִּי עוֹד מְעַט וּמָטָר סֹחֵף יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ!”.

הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ הַשָּׁמַיְמָה, וּבְלִבָּם הִתְלוֹנְנוּ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יֶחֱרַד לְכֶתֶם קָטֹן אֲשֶׁר כָּזֶה; אַךְ הַכֶּתֶם הַקָּטֹן הִשְׁתַּרְבַב וָרָב. וַיְכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הָרוּחַ הָיָה לְרוּחַ סַעַר וְעַמּוּדֵי־אָבָק הִתְאַבָּכוּ¹³ וַיָּסֹבּוּ בַּשָּׂדֶה כְּעֲנָקִים – בִּמְחוֹלוֹת; בָּרָק כְּקֶרֶץ עַיִן¹⁴ חָצָה אֶת הֶעָבִים, וְחִישׁ יָצָא הָרַעַם מִבֶּטֶן¹⁵ הַיַּעַר, וְלֹא הִגִּיעוּ הַנְּעָרִים עַד לְבֵיתָם, וּמָטָר סֹחַף נִתַךְ אָרְצָה, כַּאֲשֶׁר נִבָּא עֲלֵיהֶם מוֹרָם מֵרֹאשׁ.

הַנְּעָרִים נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם. כִּי חֻלַל יוֹם חַגָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם – אִבְצָן, אֲשֶׁר יִסְּרוּהוּ כִלְיוֹתָיו¹⁶ כִּי בְעוֹן בֵּיצָתוֹ יָצָא הַקֶצֶף עַל עֲדַת הַנְעָרִים הַתָּמִימִים וּמֵאָז וָהָלְאָה, בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר זָכְרוּ הַנְעָרִים בְּחֶדְרָם אֶת יוֹם חַנָּם הַמְחָלָל, וַיָּשִׂיחוּ בוֹ – נֶאֱנַח אִבְנָן. וַיַּעֲצֶב אֶל לִבּוֹ, וְנִטְפֵי דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו.

יַעֲקֹב הַנַּעַר יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בִּשְׁקִידָה רַבָּה בְּסֵפֶר קָטֹן, שֶׁקָּנָה לוֹ אָבִיו, וְהַסֵּפֶר הַזֶּה, אִם כִּי קָטֹן הוּא, וְאֵינֶנּוּ מְכֹרָךְ בִּכְרִיכָה נֶהְדָּרָה, אַךְ דְּבָרָיו יִמְשְׁכוּ אֵלָיו אֶת לֵב יַעֲקֹב, וּבִתְשׁוּקָה נִפְלָאָה הוּא מֵעַלְעֵל¹ אֶת הַדַּפִּים וְקוֹרֵא. לִבּוֹ יִזְעַף עַל אָחִיו הַקָּטֹן, אֲשֶׁר יַפְרִיעֵהוּ כְּפַעַם בְּפַעַם מִקְּרִיאָתוֹ, עַד כִּי קָם וַיּוֹצִיאֵהוּ מֵחֶדְרוֹ, וַיָּשָׁב לִקְרֹא אֶת סִפְרוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ:

בִּכְרַכֵּי הַיָּם², לֹא רָחוֹק וְלֹא קָרוֹב לֹא בְהַר אַף לֹא בְעֵמֶק, לֹא בְמִזְרָח וְלֹא בְמַעֲרָב – יֶשְׁנוֹ עוֹף אֶחָד, וְהָעוֹף – גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד; וְעֵת רַגְלָיו עֹמְדוֹת עַל הָאָרֶץ, מַגִּיעַ רֹאשׁוֹ עַד לַשָּׁמַיִם; וְהָעוֹף הַזֶּה עֹמֵד בְּנִבְכֵי תְהוֹמוֹת בְּיַם הָאֻקְיָנוֹס, וְהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד לְקַרְסֻלָּיו; וְהִתְאוֹנֵן הָעוֹף הַזֶּה, בְּחֹם לוֹ כִּי אָפְסוּ מַיִם מִן הָאָרֶץ, וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְקָרֵר אֶת נַפְשׁוֹ אוֹ לִרְחֹץ אֶת נֹצוֹתָיו. – וְאוּלָם מֵי הָאֻקְיָנוֹס עָמְקוּ מְאֹד וְזֶה שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת מְאֹד, מֵעֵת אִבֵּד חֹטֵב עֵצִים אֶת קַרְדֻּמּוֹ בַּמַּיִם הָהֵם, וְעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַקַּרְדֹּם אֶל קַרְקַע הַיָּם. –

וְהָעוֹף הַזֶּה אֵינֶנּוּ עוֹף טֶרֶף, וְצִפָּרְנָיו אֵינָם חֹפְרִים בָּאֲדָמָה, וְאֵינָם מְנַקְּרִים בָּאַשְׁפָּה, כִּי אִם מִתְפַּרְנֵס מִטֶּרֶף זָרִים, וַאֲשֶׁר יוֹתִירוּ הַטּוֹרְפִים, יִקַּח וְשָׂם נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ לִצְלוֹת, וְאָכַל; כִּי לֹא יֹאכַל הָעוֹף הַזֶּה חַי, נָא וְשֶׁלֹּא מִן הַמּוּכָן.

וְהָעוֹף הַזֶּה גָּדוֹל מְאֹד, עַד כִּי לֹא יִרְאֵהוּ הָאִישׁ בְּפַעַם אַחַת בְּעֵינָיו. עַל כֵּן יִכְפְּרוּ רָבִּים בָּעוֹף הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְאָמְרוּ: בָּדוּי³ הוּא; וְאוּלָם לֹא בָדוּי הָעוֹף הַזֶּה, וְהוּא חַי שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת מְאֹד, וּשְׁנוֹת נֶשֶׁר אֶחָד עַל הָאָרֶץ הֵן שָׁעוֹת וּרְגָעִים בְּיָמָיו, וְהוּא רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת; רַבִּים הַחֲכָמִים אֲשֶׁר חָיוּ בִּזְמַנּוֹ, וְעוֹד רַבִּים מֵהֶם הָאֱוִילִים, אֲשֶׁר מֵתוּ עַל פָּנָיו; עַל כֵּן יֶחְכַּם הָעוֹף הַזֶּה מְאֹד מְאֹד, עַד אֲשֶׁר יֵאָמֵר עָלָיו: כִּי שׁוֹטֶה וַחֲסַר דַּעַת הוּא, כִּי נִשְׂגְּבָה חָכְמָתוֹ מִכָּל בַּעֲלֵי נֹצָּה וְכָנָף, וְזֶה דֶרֶךְ כָּל יְצִירֵי הָאֲדָמָה – לִקְרֹא בְּשֵׁם שְׁטוּת⁴ וְאִוֶּלֶת אֵת כָּל אֲשֶׁר נִשְׂגָּב מֵהֶם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר תַּעֲבוֹר צִפּוֹר בָּרוּחַ, וְרָאֲתָה אֶת אַחַת מִנֹּצוֹת כַּנְפֵי הָעוֹף הַזֶּה, וְעָבַר עָלֶיהָ רוּחַ תֹּעָה⁵ לַחְשֹׁב, כִּי הַנֹּצָה הַזֹּאת הִיא בְרִיָּה⁶ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֲשֶׁר אֵין לָהּ לֵב וָרֹאשׁ, וְאוּלָם גַּם לֵב וָרֹאשׁ גַּם חַרְטֹם וּכְנָפָיִם לָעוֹף הַהוּא, כְּמוֹ לְכָל עוֹף כָּנָף. –

וְעוֹד רָעָה מִזּוֹ; יֵשׁ אֲשֶׁר גַם הָעוֹף הַהוּא בְּעַצְמוֹ יַבִּיט אֶל כְּנָפָיו, וְלֹא יַכִּירֶנָּה וְאָמַר: “אַךְ כְּנַף זָר הִיא”.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר כָּנָף אַחַת תִרְאֶה אֶת אֲחוֹתָהּ וְנִבְהֲלָה מִפָּנֶיהָ, אוֹ תִּקְרָא עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה, כִּי לְזָרָה תַּחְשְׁבָנָּה.

כִּי זוֹ רָעָה חוֹלָה לָעוֹף הַזֶּה אֲשֶׁר יֵיטִיב לִרְאוֹת בַּמֶּרְחַקִּים – גַם אֵת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, גַּם אֵת אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית שְׁאוֹל יִרְאֶה וְיֵדַע – אַךְ לֹא אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְאֵת אֲשֶׁר סָבִיב לוֹ; וְאָמְרוּ רַבִּים, כִּי זֶהוּ⁷ גְּדֻלָּתוֹ וּגְאוֹנוֹ, אַךְ גַם רַבִּים אֲשֶׁר יִדְרְשׁוּ לִגְנַאי⁸ בוֹ וְאָמְרוּ: “לִבְלִי דַעַת יִגְדַּל הָעוֹף הַזֶּה”. – הֲיֵשׁ קֵן לָעוֹף אֲשֶׁר כָּזֶה? יִשְׁאֲלוּ רַבִּים, וַחֲסֵרֵי הַדַּעַת הַמְּשִׁיבִים דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמְעוּ – יַעֲנוּ: “לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה! אֵיזֶה קֵן יִמָּצֵא לְעוֹף אֲשֶׁר כָּזֶה, אֲשֶׁר חֶלְבּוֹן אַחַת מִבֵּיצוֹתָיו, יָצִיף עָרִים וּכְרָכִּים⁹?” וְאוּלָם גַּם קֵן הָיָה לָעוֹף הַזֶּה, וְעַל כֵּן יִתְעוּ גַם אֵלֶּה הָאוֹמְרִים, כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ קֵן, כִּי סְגֻלָּה נִפְלָאָה הָיְתָה לָעוֹף לְהִצְטַמְצֵם וּלְהִתְכַּוֵּץ¹⁰ בְּכָל גָּדְלוֹ וּלְהִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ קֵן, כְּיֶתֶר הָעוֹפוֹת; אָז לֹא חִכָּה הָעוֹף לְנוֹתָר וּפִגּוּל, אֲשֶׁר מִפִּי זָרִים, כִּי אִם נִקַּר בְּצִפָּרְנָיו בָּאֲדָמָה, וַיִּמְצָא לוֹ תוֹלַעִים לְמַאֲכָל. אַךְ זֶה הָיָה בְּשֶׁכְּבַר הַיָּמִים, עַתָּה אִבֵּד אֶת סְגֻלַּת – הַהִצְטַמְצְמוּת¹¹ הַזֹּאת, וְכַאֲשֶׁר הִשְׂתָּרֵעַ וַיִּתְפָּרְדוּ עַצְמוֹתָיו – לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְכַּוֵּץ. אָז עָזַב אֶת קִנּוֹ, וַיֵּצֵא לָנוּד וְלִתְעוֹת בֵּין כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. אָז קָמוּ נְעָרִים שׁוֹבָבִים, וַיְשַׁלְּחוּ אֵשׁ בְּקִנּוֹ. –

וּבְאָבְרֵי הָעוֹף הַזֶּה עוֹרְקִים¹² דַּקִּים אֲשֶׁר יֵלְכוּ וְיִתְפַּשְּׁטוּ מִכָּל אֵבֶר וָאֵבֶר עַד לַלֵּב וְלַמֹּחַ, אֲשֶׁר בַּקָּדְקֹד, וּמִשָּׁם יָשׁוּבוּ אֶל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר, וְהָעוֹרָקִים הָאֵלֶּה הֵם כְּעֵין חוּטֵי הַטֶלֶגְרַף¹³, אֲשֶׁר – אֶצְלֵנוּ, וְעַל יָדָם יוֹדִיעוּ הָאֵבָרִים לַמֹּחַ וְלַלֵּב אֶת כָּל מִקְרֶה; אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם מִטּוֹב וְעַד רָע; וְעַל יְדֵי הָעוֹרְקִים הָהֵם יִשְׁלְחוּ הַמֹּחַ וְהַלֵּב אֶת פְּקֻדָּתָם אֶל הָאֵבָרִים לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצֻוּוּ, וְעוֹרְקִים כָּאֵלֶּה הֵן יִמָּצְאוּ בְּגוּף כָּל אִישׁ וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ, אַךְ דַּקִּים הֵם מְאֹד מְאֹד, עַד כִּי לֹא יֵרָאוּ לָעָיִן.

וְגַם אֵצֶל הָעוֹף הַנִּפְלָא דַּקִּים הָעוֹרְקִים מְאֹד, וְלֹא יַגִּיעוּ גַם לַעֲבִי עֵץ לִבְנֶה אוֹ עֵץ תָּמָר, וְאוּלָם אֲרֻכִּים הֵם לִמְאֹד, כַּמֶרְחָק אֲשֶׁר מִצִּפָּרְנֵי רַגְלָיו וְעַד קָדְקֳדוֹ, וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר תִּנָּגַפְנָה רַגְלֵי הָעוֹף תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר יֵדַע, כִּי נִגְּפוּ רַגְלָיו, כִּי יֶאֶרְכוּ יְמֵי הַהוֹדָעָה, כְּאֹרֶךְ הָעוֹרְקִים הַמּוֹדִיעִים אֶת דְּבַר הַנָּגֶף.

וְכַאֲשֶׁר נִכְווּ רַגְלֵי הָעוֹף בְּקִנּוֹ הַשָּׂרוּף, מִהֲרוּ הָעוֹרְקִים לְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְלֵּב הָעוֹף, וְכַעֲבוֹר מִסְפָּר מֵאוֹת בַּשָּׁנִים יִדַע הָעוֹף אֶל נָכוֹן כִּי נֶהֱרַס קִנּוֹ. אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ לְהִנָּקֵם מֵאֵת הַמְהָרְסִים וְלִשְׁפֹּךְ אֶת אֵפֶר קִנּוֹ אֶל תּוֹךְ פִּיהֶם, וְכִמְעַט שֶׁהִתְנוֹדֵד לְבַצַּע אֶת אֲשֶׁר זָמַם¹⁴; אַךְ אָז גַּם אָבָק דַּק מֵאֵפֶר קִנּוֹ לֹא נִשְׁאַר עוֹד, גַם עַצְמוֹת נִינֵי¹⁵ הַמְהָרְסִים כְּבָר נֶעֶפְּשׁוּ וְנִרְקְבוּ בִּקְבָרוֹת. עַל כֵּן אֵין הָעוֹף הַזֶּה נֹטֵר שִׂנְאָה לְאוֹיְבָיו; וְרַבִּים אֲשֶׁר יֹאמְרוּ: אַךְ עָצֵל הוּא הָעוֹף – אֹהֵב אֶת הַבַּטָּלָה¹⁶, וְהַמְּנוּחָה חֲבִיבָה לוֹ מִנְּקָמָה; וְאוּלָם שֶׁקֶר הַדָּבָר! גַם קִנְאָה וְנָקָם לְמֵרֵעָיו גַּם אַהֲבָה וְתוֹדָה לְמֵטִיבָיו יִרְחַשׁ לִבּוֹ, אַךְ בְּטֶרֶם יִכּוֹן לַעֲשׂוֹת נָקָם בִּירִיבָיו יָמוּתוּ מוֹת נְבָלִים וְאֵין שָׂרִיד לְעַצְמוֹתֵיהֶם.

וְרַבִּים מִבַּעֲלֵי הַכָּנָף אֲשֶׁר נָשְׂאוּ עַיִן לְנֹצַת הָעוֹף הַנִּפְלָא, כִּי רַכָּה הִיא מְאֹד וְטוֹבָה לִשְׁטוֹחַ קָנִים, וְגַם אָמְנָם קַלָּה הִיא לִמְרִיטָה, וְלֹא תִגְרֹם צַעַר רַב לָעוֹף הַסַּבְלָן¹⁷ וְהֶעָצֵל הַזֶּה; אַךְ יַעַן כִּי כָבֵד מֵהֶם לְהַרְקִיעַ עַד לְגוּף הָעוֹף וּבִטְנוֹ – מְקוֹם הַנֹּצָה הָרַכָּה, כִּי עַל כֵּן סַבּוּ אֶת שֹׁקָיו וַיִּמְרְטוּ אֶת נֹצוֹתֵיהֶן. –

וּמִיּוֹם לְיוֹם יִרְבּוּ הַמֹּרְטִים וְתִמְעַט הַנֹּצָה, עַד כִּי הִרְבּוּ בוֹ פְצָעִים בְּחַרְטֻמֵּיהֶם, וְהַפְּצָעִים הִרְבּוּ טְרִיָּה וְלֵחַ וַיִּתְלְעוּ תוֹלַעִים.

סַכָּנָה¹⁸ גְדוֹלָה נִשְׁקְפָה אָז לָרַגְלַיִם, כִּי הֵחֵלּוּ צִפֳּרֵי טֶרֶף לְחָשְׁבוֹ עִם הַמֵּתִים וְעִם אֵבָרִים מְדֻלְדָּלִים¹⁹. – אָז הֵחִישׁוּ הָרַגְלַיִם לְהוֹדִיעַ עַל יְדֵי הָעוֹרְקִים לַמֹּחַ וְלַלֵּב, כִּי אָסוֹן נִשְׁקָף לָהֶם מֵאֵת הַתּוֹלָעִים וְחַרְטֻמֵּי טָרֶף.

כַּעֲבוֹר מָאתַיִם שָׁנָה – וּכְבָר עָשׂוּ הָעוֹרְקִים אֶת חֲצִי דַּרְכָּם. –

וּבְמֶשֶׁךְ הָעֵת הַהִיא כְּבָר הֶעֱלוּ הַפְּצָעִים גְּלוּדָה²⁰, וְהַצִּפֳּרִים וְהַתּוֹלָעִים כְּבָר עָזְבוּ אֶת הָרַגְלַיִם, וְיִתְנַשְּׂאוּ וְיִזְחֲלוּ הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל הַלֵּב.

עוֹד מָאתַיִם שָׁנָה עָבְרוּ, וְהַלֵּב הִשִּׂיג אֶת הַטֶלֶגְרַמָּה, וְגַם הֵשִׁיב דָּבָר, כִּי אֵינֶנּוּ רֹאֶה כָּל תּוֹלָע וְצִפֳּרֵי מֶרֶט לְפָנָיו בִּלְתִּי אִם כּוֹכְבֵי זָהָב וּשְׁמֵי סַפִּיר, וְעַל כֵּן לֹא יַאֲמִין לַדָּבָר; וּבְסוֹף דְּבָרָיו הוֹסִיף, כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מִי הֵנָּה הָרַגְלַיִם וּמֶה עִנְיָן וְיַחַשׂ²¹ לוֹ וְלָהֶן. כָּזֹאת וְכָזֹאת עָנָה הָעוֹף, וְעוֹד יֶתֶר עַל זֶה אָמַר לַעֲנוֹת, אַךְ רוּחַ הָעַצְלָה גָבְרָה עָלָיו וְעַל כֵּן קִצֵּר בִּדְבָרָיו. –

וּבְמֶשֶׁךְ הָעֵת הַהִיא רָבּוּ הַטֶלְגְרַמּוֹת, אֲשֶׁר הֵרִיצוּ הָרַגְלַיִם לָעוֹף עַל אֹדוֹת אָבְנֵי נֶגֶף וְצוּרֵי מִכְשׁוֹל אֲשֶׁר שָׂמוּ נְעָרִים שׁוֹבָבִים לְפָנָיו וְכָל קוֹץ וְדַרְדַּר אֲשֶׁר בִּתְּקוּ²² בוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה חָדְלוּ מֵהוֹדִיעַ דָּבָר, כִּי הִסְכִּינוּ אֶל כָּל מִכְשׁוֹל וָנֶגֶּף וְאֶל כָּל קוֹץ וְדַרְדַּר; וְגַם אָמְנָם בָּא סָפֵק בְּקִרְבָּם, אוּלַי בֶּאֱמֶת אֵין כָּל קִרְבָה לָרַגְלַיִם עִם הַלֵּב, אוּלַי שְׁתֵּי בְרִיאוֹת הֵן: לֵב בְּלִי רַגְלַיִם וְרַגְלַיִם וְלֹא לֵב.

וְטֶלֶגְרַמּוֹת כָּאֵלֶּה הִגִּיעוּ לַלֵּב גַּם מֵאֵת הַכְּנָפַיִם, כִּי הֵחֵלּוּ הַצִּפֳּרִים לִמְרֹט אֶת נֹצוֹתֵיהֶן, אַךְ הַכְּנָפַיִם – קַלּוֹת דַּעַת הֵן, וְעַל נְקַלָּה נִפְתּוֹת לְכָל דָּבָר, כִּי עַל כֵּן הֵן נִשָּׂאוֹת בְּרוּחַ לְרֹב קַלּוּתָן²³, וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶן דְּבַר הַלֵּב, כִּי אֵין לָהֶן קִרְבָה עִמּוֹ, הֶאֱמִינוּ חִישׁ בִּדְבָרָיו, וְלֹא עָמְדוּ עוֹד בִּפְנֵי הַמּוֹרְטִים, וַיָּחֵלּוּ קְנֵי הַכְּנָפַיִם מִשְׁתַּמְּטִים מִשָׁרְשָׁם לְאַחַד אֶחָד, וְהֵמָּה מִתְגֹלְלִים עַל הָאָרֶץ וּמְחַכִּים לְרוּחַ יָם, כִּי יָבֹא וְיִשָּׁאַם עַל כְּנָפָיו וְהָיוּ לִבְנֵי כָנָף.

וְאוּלָם הָרוּחַ הַהוּא טֶרֶם יָבֹא.

בֵּין כֹּה וְצִפֳּרִי מֶרֶט נוֹעֲצוּ לְנַסּוֹת דָּבָר גַּם מִתַּחַת לַבֶּטֶן, וְהַתּוֹלָעִים הִגִּיעוּ עַד לַלֵּב. אָז הִגִּיעוּ יְמֵי רָעָה לָעוֹף הַנִּפְלָא, כִּי נוֹדַע דְּבַר סַבְלָנוּתוֹ וְעַצְלוּתוֹ לְכָל הַצִּפֳּרִים, וַתִּרְבֶּינָה לָבֹא יוֹם יוֹם; וַיִּרֶב הַמֶּרֶט, וַיִּרְבּוּ הַפְּצָעִים, וַיִּשְׁרְצוּ תּוֹלָעִים.

וְרָעָה עוֹד מִזֹּאת, כִּי הֵחֵלּוּ הַצִּפֳּרִים לְחַשֵּׁב אֶת הָעוֹף עִם הַמֵּתִים. “מִיתָה אֲרֻכָּה הִיא!” אָמְרוּ הַצִּפֳּרִים: “כְּאֹרֶךְ הָעוֹף, כֵּן יֶאֶרְכוּ יְמֵי מִיתָתוֹ; עַל כֵּן דָּמוֹ עוֹד חַם בּוֹ, אַךְ בֶּן מָוֶת הוּא”. –

אָז רָאָה הָעוֹף לְטוֹב לְפָנָיו לַעֲזֹב אֶת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, לָתֵת אוֹת חַיִּים בִּתְנוּעוֹתָיו; וּבְעוֹדוֹ מִתְהַפֵּך כֹּה וָכֹה שָׁב אֵלָיו כֹּחַ הַזִּכָּרוֹן, וְיִזְכֹּר אֶת קִנּוֹ, וַיַּפֶן אֶל כְּנָפָיו, וַיִּבְדְּקֵן אִם תִּצְלַחְנָה לִתְעוּפָה, אַךְ הַכְּנָפַיִם קֹרְחוֹת²⁴, וְלֹא תִּצְלַחְנָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הָרוּחַ. אָז זָכַר אֶת רַגְלָיו, וְיִשְׁלַח אֲלֵיהֶן טֵלֶגְרַמָּה עַל יְדֵי הָעוֹרְקִים; וּדְבַר שְׁלִיחוּתוֹ הָיָה דְּבַר סֵתֶר, כִּי כְלִמָּה כִסְּתָה פָנָיו, פֶּן יִשְׁמְעוּ הַכּוֹכָבִים, וְאָמְרוּ: כַּמָּה גָּרוּעַ²⁵ עֲנָק זֶה, אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ יַחַשׂ וְקִרְבָה אֶל אֵיזוֹ רַגְלַיִם כֹּשְׁלוֹת. וְזֶה דְּבַר הַטֶּלֶגְרַמָּה:

“רֶגֶל וָרֶגֶל! נִשָּׂא נָא דֶגֶל! נֵצֵא לָנוּעַ! הֵן צִפֳּרֵי מֶרֶט יִשְׂרְטוּ שֶׂרֶט וּבְשָׂרִי פָּרוּעַ. גָּזְלוּ נֹצוֹתֵינוּ… רַבוּ פְּצָעִינוּ!… כְּלִי נָגוּעַ! וְהֵן אַחִים אָנוּ! לִבְּכֶם הֵן אֲנִי, וְרַגְלַי אַתֵּנָה! אָנֹכִי – מַשָׂאֲכֶן וְאַתֶּן נוֹשְׂאַי מֵאָז וְעַד הֵנָּה!”

וּבְכַוָּנָה²⁶ עָרַךְ הָעוֹף אֶת הַטֶּלֶגְרַמָּה בַּחֲרוּזִים, כִּי אָמַר: אִם יִשְׁמְעוּ הַכּוֹכָבִים אֶת הַדָּבָר, וְהִצְטַדֵּק לֵאמֹר: אַךְ מַעֲשֵׂה שַׁעֲשֻׁעִים זֶה, מְשׁוֹרֵר הִנֵּהוּ.

הָרַגְלַיִם קִבְּלוּ אֶת דְּבַר הַטֶּלֶגְרַמָּה, וְתֶחֱרַדְנָה מְאֹד; וְגַם אָמְנָם לֹא נָטְרוּ אֵיבָה לַלֵּב וְלָרֹאשׁ, אֲשֶׁר נָסוֹגוּ אָחוֹר מֵהֶן בְּעֵת צָרָה, כִּי הָרַגְלַיִם לֹא תֶחְשַׁשְׁנָה לְחלּוּל כָּבוֹד וְסַלְחָנִיּוֹת²⁷ הֵן, אַךְ… יַעֲקֹב עָמַד פִּתְאֹם מִקְּרֹא, כִּי שְׁנֵי הַדַּפִּים הָאַחֲרוֹנִים, אֲשֶׁר בַּסֵּפֶר הֶחָדָשׁ, לֹא נֶחְתְּכוּ עוֹד, כִּי זֶה צֵאתוֹ מִבֵּית הַדְּפוּס²⁸, וְהַיּוֹם הַהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה; כִּי עַל כֵּן לֹא יָכוֹל לְחָתְכָם וְלִגְמוֹר אֶת סִפּוּרוֹ, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ אֶת קֵץ הַסִּפּוּר.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לִימֵי הַמַּעֲשֶׂה, נִשְׁמַע וְנֵדַע וְנוֹדִיעַ גַּם לָכֶם, קוֹרְאִים צְעִירִים.

לִפְנוֹת עֶרֶב קָרְסָה¹ הַכִּבְשָׂה לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַשָּׁרָב וְחֹם הַיּוֹם; לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ, כִּי נָתְנָה לַסֵּפֶל אֶת מְנַת חֶלְבָּהּ, גַּם תַּעַר וּמִסְפָּרַיִם לֹא יַעַבְרוּ עוֹד עָלֶיהָ, כִּי הִקְדִּימָה בַּשָּׁנָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת צֶמֶר, וַיַּקְדֵם גַּם הָרוֹעֶה לְגָזְזָהּ. עַתָּה חָפְשִׁית הִנֶּהָ מִמַּשָּׂא חֹלְבִים² וְגֹזְזִים, וּבִמְנוּחַת הָעֲמֵלִים לְטוֹבַת אֲחֵרִים הִיא כוֹרַעַת עַל הָאָרֶץ, וּלְפָנֶיהָ שֶׂה רַךְ וְשׁוֹבָב – מִתְעַתֵּד³ בְּכָל פַּעַם לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ וּלְחַדֵּשׁ רִקּוּדָיו; אַךְ עָצוּר הִנֵּהוּ בְּסִפּוּרֵי אִמּוֹ וְשִׂיחוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר תְּסַפֵּר בְּאָזְנָיִי. וְהַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא סִפּוּרֵי בַדִּים⁴ הֵם כִּי, אִם סִפּוּר חַיֵּי כִבְשָׂה זְקֵנָה קוֹרוֹתֶיהָ, וּתְלָאוֹתֶיהָ וּבְכָל, זֹאת קֶסֶם נָעִים בַּסִּפּוּרִים הָהֵם וְחֵן, נַעֲלֶה נָסוּךְ עֲלֵיהֶם. יֵשׁ אֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ הַסִּפּוּרִים רִגְשֵׁי עֹז וַעֲלִיצוּת נֶפֶשׁ בְּלֵב הַשֶּׂה, וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ פַחַד בְּקִרְבּוֹ, אַךְ בְּכָל זֹאת יֵעָנֶה לְאַט לְאָט, יַעֲזֹב מְשׁוּבָתוֹ, וְיֵט אָזְנוֹ לְסִפּוּרֵי אִמּוֹ. עוֹד פַּעַם תָּלֹק הָאֵם בִּלְשׁוֹנָהּ אֶת שְׂיֶהָ הַשּׁוֹבֵב: “שָׁבָה, לֹא לְמָּד! תִּגְעַר בּוֹ בִּנְעִימָה, שְׁבָה וְאַל תַּפְרִיעַ אֶת שְׁלוֹם הָעֵדֶר! שְׁבָה וְאֶגְמוֹר בְּאָזְנֶיךָ אֶת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר הַחִלּוֹתִי אֶתְמוֹל לְסַדֵּר, אַךְ רְאֵה מְנוּחָה כִּי טוֹבָה לִכְבָשִׂים תְּמִימִים!” –

הַשֶּׂה הַשּׁוֹבֵב קוֹרֵס⁵ לִפְנֵי אִמּוֹ, וְעוֹצֵר בְּעַד נְשִׁימוֹתָיו, לִבְלִי תַּפְרַעְנָה אֶת שִׂיחוֹת אִמּוֹ; הַכֶּלֶב שׁוֹכֵב בְּצַד הָעֵדֶר וְאָזְנָיו גַּם הוּא קַשֻּׁבוֹת לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָהּ, וְאַךְ פָּנָיו פּוֹנִים מִמֶּנָּה וָהָלְאָה, כִּי הֵן שַׂר וְשֹׁטֵר הוּא בָּעֵדֶר, וְלֹא נָאֶה לְשַׂר וְשֹׁטֵר בָּעֵדֶר לִשְׁמֹעַ הֲבָלִים מִפִּי כִבְשָׂה פְּתַיָּה, אֲשֶׁר דְּבַר סִפּוּרָהּ הוּא יְמֵי חַיֶּיהָ, וִימֵי חַיֶּיהָ – אָסוֹן, מַחְסוֹר, עוֹנִי וָפַחַד: פֶּן יֵרַךְ לְבָבוֹ, וְאֵיךְ יֵאוֹת לְרַךְ לֵב לִנְשׂוֹא מִשְׂרָה?

גַם הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הָרוֹעֶה, כָּרָה⁶ לוֹ אֹזֶן וַיִּמָּשֵׁךְ אַחַר הַסִּפּוּר וְלִרְגָעִים יִסַּב רֹאשׁוֹ לְמוּל פְּנֵי הַכִּבְשָׂה וּפָנָיו וְעֵינָיו יַעֲנוּ בוֹ, כִּי לוּלֵא רוּחַ הָעַצְלָה אֲשֶׁר בּוֹ, כִּי עַתָּה קָם עַל רַגְלָיו וַיִּקְרַב אֶל הַמְּסַפֶּרֶת.

הָאַיִל עָבַר בֵּין הָעֵדֶר, וַיְנַגַּח אֶת אֵלֶּה הַכְּבָשׂוֹת הַחֲשׁוּדוֹת⁷ כְּצַעֲקָנִיּוֹת, וַיְחַלֵּק לְכָל אַחַת וְאַחַת נְגִיחָה יְתֵרָה, לְבַל יְאֻלַּץ אַחֲרֵי כֵן לְהַפְסִיק אֶת שְׁמִיעָתוֹ, עֵת תַּפְרַעְנָה הֵנָּה בְּצַעֲקָתָן אֶת הַסִּפּוּר – וַיִּקְרָא “הַס!”, וַיֵּשֶׁב גַּם הוּא לִשְׁמוֹעַ.

וְהַכִּבְשָׂה מְסַפֶּרֶת; וְאוּלָם הִיא אֵינֶנָּה גוֹמֶרֶת אֶת סִפּוּרָהּ אֲשֶׁר הֵחֵלָּה אֶתְמוֹל, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָה לַשֶּׂה, כִי אִם מַתְחֶלֶת לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ מֵרֹאשׁוֹ עוֹד הַפַּעַם; כִּי זֶה דֶרֶךְ הַדַּבְּרָנִיּוֹת⁸ לִשְׁנוֹת דָּבָר גַּם עַד עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא תָקוֹץ נַפְשָׁן בּוֹ. –

וְהַכִּבְשָׂה מְסַפֶּרֶת:

בַּיָּמִים הָהֵם – וַאֲנִי שֶׂה תָמִים, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי וּמְלַחֵךְ לָשֹׂבַע גַּם עַלֵּה יֶרֶק, כִּי כְבָר נָמָלוּ לִי שִׁנַּיִם. עֵמֶק מַרְעִיתֵנוּ הָיָה כַּר נִרְחָב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת, וּבְחֵיקוֹ גָר נַחַל מַיִם טְהוֹרִים. שְׁדֵי אִמִּי בֹּרְכוּ וְלֹא יָדְעוּ חֹסֶר, וּבְכָל עֵת שֶׁמִּשְׁמַשְׁתִּי⁹ בָהֶן מָצָאתִי בָהֶן חָלָב; חֲלִיל רוֹעֵנוּ שָׁר רַק שְׂמָחוֹת וָגִיל, וּבְכֵן לֹא יָדַעְתִּי רָעָה, וּמֵרֹב טוֹבָה קָפַצְתִּי וְדָלַגְתִּי עַל הַמֶּרְחָב בְּחֶבְרַת רֵעַי…

כָּמֹנִי – עַתָּה, מְשַׁסֵּעַ¹⁰ הַשֶּׂה – אֶת דִּבְרֵי אִמּוֹ… כָּמֹךָ – עַתָּה, וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר מִמְּךָ, עָנְתָה הַכִּבְשָׂה בַּאֲנָחָה: כִּי הַיָּמִים הָהֵם הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, אָז לֹא הִרְבְּתָה הַמַּחֲרֵשָׁה לַהֲפֹךְ עִמְקֵי דֶּשֶׁא לָרְגָעִים, וְאוּלָם הַס וְאַל תַּפְרִיעֵנִי!

אָמְנָם לַיְלָה אֶחָד אֲנִי זֹכֶרֶת, וְהוּא הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לַלֵּילוֹת וְלַיָּמִים אֲשֶׁר יָדַעְנוּ בָהֶם פַּחַד: בְּעוֹדֶנּוּ הוֹזִים¹¹, שׁוֹכְבִים וְיוֹנְקִים חֲלֵב שָׁדַיִם בְּחֵיק אֵם – קָם פִּתְאֹם שָׁאוֹן בָּעֵדֶר, הַכְּלָבִים עוֹרְרוּ קוֹל נְבִיחָה – מְאֹד נוֹרָא, וְהָרוֹעֶה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, נִבְהָל וְנֶחְפַּז, קָם וַיָּרָץ בֵּין הָעֵדֶר, וְלֹא נִזְהַר מֵרְמֹס עַל רָאשֵׁינוּ, וּמֵהַפִּיל כְּבָשִׂים רַבִּים אַרְצָה, נוֹרָא הָיָה אָז מַרְאֵהוּ.

פִתְאֹם, הוֹי רַעַשׁ נוֹרָא! וְעִמּוֹ גַם בָּרָק מְעַוֵּר עֵינָיִם! הָרַעַם בַּשָּׁמַיִם הוּא? שָׁאַלְנוּ כֻלָּנוּ לְנַפְשֵׁנוּ.

וְאֶחָד מֵרֵעַי, וְהוּא הָיָה הֶחָכָם שֶׁבַּחֲבוּרָתֵנוּ¹² עָנָה וְאָמַר:

“הֵן לֵיל בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, עַד כִּי תוּכַל לִמְנוֹת מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים וַאֲנִי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי, כִּי יִירוּ בָנוּ הַשָּׁמַיִם חִצֵּי בְּרָק, בְּעוֹדָם מַרְאִים לָנוּ פָּנִים יָפוֹת. אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר קָצֹף יִקְצְפוּ עָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם, אַךְ אָז יִלְבְּשׁוּ קַדְרוּת מֵרֹאשׁ, וְיַרְאוּ לָנוּ פְּנֵי זַעַם – כִּי עַל כֵּן אֶחְשֹּׁב, כִּי לֹא רַעַם וְלֹא בָרָק הוּא”…

– נִצַּלְנוּ, נִצַּלְנוּ! נִחֲמוּ¹³ הָאִמָּהוֹת אֶת לִבּוֹתֵינוּ: הָרוֹעֶה יָרָה מִקְּנֵה הָרוֹבֶה¹⁴ אָז יָדַעְנוּ כִּי הָרַעַם אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ לֹא קוֹל שָׁמַיִם הָיָה וְהַחֲזִיזִים¹⁵ לֹא אוֹר שְׁחָקִים. לְאוֹר בֹּקֶר נוֹדַע לָנוּ, כִּי הָיָה זְאֵב בָּעֵדֶר, וְכִי טָרַף רַק כִּבְשָׂה אַחַת; וְכִי לוּלֵא הָרוֹעֶה שֶׁיָּרָה בוֹ, כִּי עַתָּה לֹא הָיְתָה פְּלַטָה לָעֵדֶר. כַּמָּה אָהַבְנוּ אָז אֶת הָרוֹעֶה!

לְשֵׁמַעַ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִדְחַק הַשֶּׂה תַּחַת בֶּטֶן אִמּוֹ, וְרַעַד עָבַר עַל עַצְמוֹתָיו וְהַאֵם הִבִּיטָה אֵלָיו בְּחֶמְלָה, וַתְּלַקְקֵהוּ, וַתָּקָם עַל רַגְלֶיהָ לַהֲנִיקוֹ, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

עָבַר לֵיל הַפְּחָדִים, וַאֲנַחְנוּ בָטַחְנוּ בְּחַסְדֵי הָרוֹעֶה וְכֹחַ יָדוֹ, וַנְּחִי בְּשָׁלוֹם. בְּאַחַד הַיָּמִים, וַיָּבֹא הָרוֹעֶה בָּעֵדֶר, וְעִמּוֹ אִישׁ עַב הַכָּרֶשׂ¹⁶, וְרֵיחַ דַּם נָדַף מִבְּגָדָיו. אָז קָמוּ הָאִמָּהוֹת פִּתְאֹם עַל רַגְלֵיהֶן, וַתֶּחֱרַדְנָה חֲרָדָה נוֹרָאָה וַתַּקְרֶאנָה לַשֵּׂיוֹת אֶל תַּחַת בִּטְנָן, וְלִבּוֹתֵיהֶן דֹּפְקִים בְּחָזְקָה, וְטַעַם חָלָבָן כְּטַעַם מֵי מְלֵחָה.

כְּטַעַם חֲלַבְךָ הַפַּעַם! קָרָא הַשֶּׂה! וּבְעֵינָיו תָּר¹⁷ אַחַר דֶּשֶׁא לַח לְהָפִיג אֶת הַמְּלֵחָה בְּפִיו. הַכִּבְשָׂה הַפְסִיקָה גַּם הַפַּעַם אֶת סִפּוּרָהּ, וַתָּתָר אַחֲרֵי דֶּשֶׁא דָּשֵׁן לִפְרִי בִטְנָה, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

הָרוֹעֶה וּבַעַל הַכֶּרֶשׂ הָעָבָה עָבְרוּ בֵּין הַכְּבָשִׂים, וַיַחֲרִידֵנוּ מֵעַל רִבְצֵנוּ וַאֲנַחְנוּ תְּמִימִים הָיִינוּ עִם הָרוֹעֶה: “כָּל עוֹד שֶׁהָרוֹעֶה אִתָּנוּ לֹא יִקְרֵנוּ רָע!” אָמַרְנוּ אֲנַחְנוּ הַצְּעִירִים, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר קַמְנוּ מֵעַל מְקוֹמֵנוּ, וַנָּחֵל לִרְקֹד, אָז אָחַז הַכֶּרֶשׂ הֶעָב בְּרֶגֶל רֵעַי, וְיִכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וְלֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּצְעַק רֵעִי בְּקוֹל יְלָלָה וַיִּקְרָא לְעֶזְרָה וְאָנֹכִי חַשְׁתִּי לְעֶזְרָתוֹ, וָאֶצְעַק גַּם אֲנִי עִמּוֹ, בְּתִקְוָתִי, כִּי יִשְׁמַע הָרוֹעֶה, וְיָבֹא לְהַצִּילֵנוּ, כַּאֲשֶׁר הִצִּילָנוּ אָז בְּלֵיל הַפְּחָדִים; אַךְ בּוֹ בְּרֶגַע אָחַז הָרוֹעֶה בְּרַגְלַי וּבְמֵיתָרִים כְּפָתַנִי¹⁸. מִפַּחַד פִּתְאֹם הִתְעַלַּפְתִּי¹⁹,וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וָאִיקַץ רַק אָז, עֵת הִתְגּוֹלַלְתִּי בֵּין אַחַי וְרֵעַי הַכְּפוּתִים²⁰ וְהָעֲמוּסִים עַל עֲגָלָה. מֵרֹאשׁ הִבַּטְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִשְׁתּוֹמְמִים, אַךְ בְּשָׁמְעֵנוּ אֶת יִלְלַת הָאִמָּהוֹת הַסּוֹבְבוֹת אֶת עֶגְלָתֵנוּ, הֲרִימוֹנוּ גַם אָנוּ קוֹל יְלָלָה וַנִּתְחַנֵּן אֶל הַכְּלָבִים; אַךְ הֵמָּה הָיוּ טְרוּדִים²¹ בְּנֵתַח בְּשַׂר נְבֵלָה, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ לִפְנֵיהֶם עַב-הַכֶּרֶשׂ!"

חֶבְרַת הַשּׁוֹמְעִים הוֹרִידוּ דְמָעוֹת, וְאַךְ הַכֶּלֶב הִבְלִיג עַל סַעֲרַת רוּחוֹ, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שֵׁם הַכְּלָבִים יוֹצֵא מִפִּי הַמְּסַפֶּרֶת, חָשַׁב אֶת הַדָּבָר לְעֶלְבּוֹן²² לְנַפְשׁוֹ; וּבְפָנִים מָפְנִים מִן הַמְּסַפֶּרֶת וָהָלְאָה, הָמָה וְאָמַר: “פְּתַיָּה – כִּשְׂבָּה! אֶל הַכְּלָבִים קָרְאָה לְהַצִּילָה מִידֵי הָרוֹעֶה! הֵן לֹא את הָעֵדֶר יְשָׁרְתוּ הַכְּלָבִים, כִּי אִם אֶת הָרוֹעֶה!”

הַמְּסַפֶּרֶת עָנְתָה בַאֲנָחָה, וַתּוֹסֶף לְסַפֵּר:

רַבִּים מֵאִתָּנוּ, אֲשֶׁר בִּקְּרָם עָב הַכֶּרֶשׂ, וְעוֹרָם לֹא נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וַיִּקְרָא לָהֶם דְּרוֹר²³, וַיִּבְחַר לוֹ רַק מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר עוֹר תַּלְתַּלִים לָהֵם"… “הִנֵּה כִּי כֵן! שִׁסַּע הַחֲמוֹר דִּבְרֵי הַמְּסַפֶּרֶת: הָעוֹר הוּא תָמִיד בְּעוֹכְרֵינוּ, וַאֲנִי זֹכֵר – פַּעַם אַחַת הֶעֱמִיסוּ עָלַי מַשָּׂא כָבֵד מִנְּשֹּׂא, וְהַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ בִּצָּה וָרֶפֶשׁ, וָאֹמַר אֶל לִבִּי: “הָבָה – אֶכְרַע תַּחַת מַשָּׂאִי גַּם אִם שֶׁבַע יַכּוּנִי, לֹא אָקוּם מֵעַל מְקוֹמִי, וְרָאוּ בְעָלַי, כִּי לֹא אֶצְלַח עוֹד לַעֲבוֹדָה, וַעֲזָבֻנִי”. אַךְ כִּמְעַט שֶׁעָמְדָה לִּי עָרְמָתִי זֹאת, וַיֹּאמֶר הַמְחַמֵּר²⁴ לְנַעֲרוֹ: “שְׁלֹף סַכִּינָךְ, וְהִפְשַׁטְנוּ אֶת עוֹרוֹ! לָמָּה נַעַזְבֶנוּ – וְהוּא יִשְׁוֶה עוֹד מִסְפָּר קְשִׁיטוֹת²⁵!” אָז חָרַדְתִּי חֲרָדָה גְדוֹלָה, וָאָקוּם לְהַסִּיעַ בְּכָל כֹּחִי – הָעוֹר, הָעוֹר הוּא בְּעוֹכְרֵינוּ!”

וּמִכָּל חֶבְרַת הַשּׁוֹמְעִים לֹא הָיָה אִישׁ, אֲשֶׁר יָקוּם לְהַכְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי הַחֲמוֹר, וְגַם לֹא הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר יַסְכִּים אֶל דְּבָרָיו, וְיַחֲרִישׁוּ כֻלָּם; וַיְהִי לְאוֹת, כִּי לֹא גָלָה הַחֲמוֹר חֲדָשׁוֹת וְלֹא הִבִּיעַ חָכְמָה רָבָּה בִּדְבָרָיו.

וְהַכֶּלֶב הִבִּיט בִּתְלוּנָה אֶל הַחֲמוֹר, עַל אֲשֶׁר הִפְסִיק אֶת הָעִנְיַן, וּבְאוֹתוֹ הַמַּבָּט הָיָה כְּעֵין נְתִינַת רְשׁוּת²⁶ וּבַקָּשָׁה לַכִּבְשָׂה לְהוֹסִיף לְסַפֵּר. – עֶגְלָתֵנוּ נָסְעָה, הוֹסִיפָה הַמְסַפֶּרֶת, וַאֲנַחְנוּ נֶאֱנַקְנוּ²⁷, עַד כִּי בָאנוּ אֶל עִיר גְּדוֹלָה. שָׁם יָצְאוּ נְעָרִים רָבִּים לִקְרָאתֵנוּ, וּכְנִרְאֶה, שָׂמְחוּ לִקְרַאת בֹּאֵנוּ: וְאֶחָד הַנְּעָרִים שָׁר וְאָמַר:

שֵׂיִּי שַׂיָתִי! בֹּאִי בֵּית הוֹרָתִי! אֶגֹז אֶת צַמְרֵךְ, אָמֹץ חֲלַבֵךְ אֶלְחַץ אֶת זְנָבֵךְ, וְאַתְּ תָּשִׁירִי שִׁירֵךְ!

מַה – מָה – מְאוּמָה… כֵּיצַד מְהוּמָה…

וְנַעַר אֶחָד עָנָה וְאָמַר, וּבְכַפָּיו מָחָא²⁸ לִגְמַר כָּל חֲרוּזָה²⁹ :

שֵׂיִּי שַׂיָתִי!

בֹּאִי בֵּית הוֹרָתִי

שָׁם עַל הָאָח

הַקְּדֵרָה רוֹתָחַת,

וְאֵשׁ בּוֹעֵרָה תָמִיד;

תִּיקַד שָׁם מִתַּחַת;

שָׁם חֵלֶב הַכְּבָשִׂים

בַּמְּנוֹרָה דֹלֶקֶת,

שָׁם גַּם בְּשַׂר הַשֵׂיּוֹת

הַקְּדֵרָה שׁוֹלֶקֶת;

וְהַקְּדֵרָה תֶּהֱמֶה:

בַּבַּיִת מְהוּמָה,

בַּיַעַר אַךְ אֵימָה,

וּבָעֵדֶר – דּוֹמָה! –

אַךְ בֵּין הַנְּעָרִים הָרָעִים הָיָה אֶחָד טוֹב תֹּאַר וִיפֵה עֵינַיִם, וַיָּשָׁר גַּם הוּא אֶת שִׁירוֹ וְיֹאמַר:

שֵׂיִּי שַׂיָתִי!

בֹּאִי אֶל בֵּית הוֹרָתִי!

אָח לִי שָׁם וְאָחוֹת;

שָׁם עֲבָדִים, שְׁפָחוֹת;

נַרְחִיצֵךְ, נַלְבִּישֵׁךְ,

נָחֹף אֶת רֹאשֵׁךְ.

עַרְשִׂי לָךְ הָרֶפֶת

נַשְׁקֵךְ, נַאֲכִילֵךְ

מִגְדָנִים וָנֹפֶת,

וְאַתְּ תָּשִׁירִי שִׁירֵךְ

מַה – מָה מְאוּמָה

מַה טּוֹבָה, נְעִימָה

וְאָמְנָם אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ לְהִנָּקֵם מִן הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים וְלִגְמוֹל טוֹב לַנַּעַר יְפֵה הָעֵינַיִם, כִּי נִשְׁבַּעְנוּ כֻלָּנוּ לְאַהֲבָה אֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה כָּל הַיָּמִים וְלִשְׂנֹא אֶת הַשּׁוֹבָבִים בְּכָל לְבָבֵנוּ; וְכַאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִּי, הֵבִין הַנַּעַר, וְיַעַן אָמֵן עַל שְׁבֻעָתֵנוּ, כִּי הִבִּיט אַחֲרֵינוּ בְּכָל אֹרֶךְ הָרְחוֹב וַיֵּצֶר לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאִתָּנוּ"…

וּכְמוֹ קֶסֶם הָיָה בְּסִפּוּר הַכִּבְשָׂה, כִּי בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, עֵת הִגִּיעָה הָאֵם בְּסִפּוּרָהּ לַנְּעָרִים וּלְשִׁרוֹתֵיהֶם – קָצָה³⁰ נֶפֶשׁ הַשֶּׂה הַשּׁוֹבֵב לִשְׁמֹעַ, וַיָּקָם לִרְקֹד וּלְהֵאָבֵק³¹ עִם רֵעָיו; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָסִיחַ³² אֶת אִמּוֹ לְעִנְיָן אַחֵר מֵעִנְיָנָיו וְשִׂיחוֹתָיו: אִמִּי! הַאֻמְנָם קְרָנַי קְטַנּוֹת מִשֶּׁל רֵעִי הַטָּלוּא? אִמִּי! הֲיֵשׁ אֲשֶׁר יִגְדְּלוּ צִפָּרְנַיִם לַשֶּׂה? לְשָׁוְא הִשְׁתִּיקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ, מְשָׁכַתְהוּ בְּאַהֲבָה וְחֵן – הַשֶּׂה לֹא יָסַף לִשְׁמֹעַ וְהָאֵם חָדְלָה מִסַּפֵּר. –

וּבְכָל לַיְלָה וְלַיְלָה תָּחֵל הַכִּשְׂבָּה אֶת סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבְכָל לַיְלָה תַּפְסִיק בְּאֶמְצָעוֹ³³, וְאֵין אִישׁ מֵהַשּׁוֹמְעִים יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר הָיָה לַכִּבְשָׂה בְּבֵית עַב הַכֶּרֶשׂ³⁴, וְאֵיךְ עָמְדָה לָהּ לָשׁוּב אֶל הָעֵדֶר. וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת, וְהַשֶּׂה שָׁכַב בְּחֵיק אִמּוֹ, וְלֹא הָלַךְ לִבּוֹ לֹא אַחֲרֵי סִפּוּרִים, אַף לֹא אַחֲרֵי שַׁעֲשֻׁעִים; כִּי קָרָא הַתַּרְנְגוֹל לְלֹא עֵת, וַיְהִי לְאוֹת, כִּי יָבֹא שִׁנּוּי וּתְמוּרָה; וְהַחֲמוֹר הִתְעַטֵּשׁ³⁵, לְאוֹת הַסְכָּמָה³⁶ לִקְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל; וּבְלֵב הַשֶּׂה בָּא יָגוֹן נוֹרָא, וַיִּישַׁן בֵּין שְׁדֵי אִמּוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה שֵׁיוֹת כְּפוּתִים³⁷, וּזְאֵב עַב הַכֶּרֶשׂ יִשְׁלַּח רְעָמִים וּבְרָקִים, וְהָרוֹעֶה לוֹטֵשׁ סַכִּינוֹ, וּפִתְאֹם יַרְגִּישׁ הַשֶּׂה לְחִיצָה בְּרַגְלוֹ, וּבַהֲקִיצוֹ וְהִנֵּה הוּא כָּפוּת עַל אַרְבַּעְתָּיו בֵּין יֶתֶר אֶחָיו עַל עֲגָלָה נוֹסַעַת הֵעִירָה.

אָז הֵבִין הַשֶּׂה, כִּי עַל דֶּרֶךְ אִמּוֹ צָעֲדָה רַגְלוֹ, וְיֵדַע מֵרֹאשׁ אֶת הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר יְקַדְּמוּ פָנָיו וְאֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה, אֲשֶׁר אָהֹב יֶאֱהְבְנוּ; אַךְ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לוֹ, כִּי לֹא שָׁמַע אֶת קֵץ הַסִּפּוּר, וְלֹא יָדַע אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ שָׁבָה אִמּוֹ הָעֶדְרָה, לְמַעַן יֵדַע גַם הוּא לָשּׁוּב.

וּבְבֹא הָעֲגָלָה הָעִירָה יָצְאוּ נְעָרִים לִקְרָאתוֹ וַיָּשִׁירוּ:

שֵׂיִּי – שֵׂיָתִי,

מַחֲמַדִּי, כִּשֶׂבָּתִי!

בֹּאִי בֵּית מַטְבֵּחַ!

שָׁם שֹׁחֵט – טֹבֵחַ!

חַדָּה הַמָּאֲכֶלֶת,

חַמָּה הַגַּחֶלֶת;

בְּשָׂרְךָ יִצָּלֶה,

עוֹרְךָ יִתָּלֶה;

כָּכָה יֵעָשֶׂה

לַשׁוֹבֵב הַשֶּׂה,

שֶׁלְּאִמּוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ

וּמֵאִמְרוֹת פִּיהָ

אָזְנוֹ מוֹנֵעַ! –

אֶפְרֹחֵי הַתַּרְנְגֹלוֹת, הָאַוָּזִים, הַיּוֹנִים וְיֶתֶר עוֹפוֹת הַבַּיִת הִתְכּוֹנְנוּ לְיוֹם חַג וּמוֹעֵד. כִּי הִתְיַצֵב הָעוֹרֵב עַל הַגַּגּוֹת, וַיַּכְרֵז¹ כִּי בַיָּמִים הָאֵלֶּה יוֹאִיל הַנֶּשֶׁר לָבֹא בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם הַהוּא. – וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה אֶל כָּל הָעוֹפוֹת, וַיָּשִׂיחוּ בּשֹׁבְכָאוֹת וּבַלוּלִים, וּבְכָל חָצֵר וְחָצֵר, אֲשֶׁר כָּנָף וְנֹצָה תֵּרָאֶה שָׁם; כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא הַנֶּשֶׁר בְּעֵינֵי הָעוֹפוֹת: הֵן מֶלֶךְ הוּא לְכָל בַּעֲלֵי כָנָף! מוֹרָא וָפַחַד לִזְקֵנִים – רַכֵּי הַלֵּב², וְכָבוֹד וְהָדָר לַצְעִירִים הָרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד! כִּי עַל כֵּן חָרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְדוֹלָה, וְיָגוֹן בָּא בִּלְבָבָם, לְרַגְלֵי השְַּׁמוּעָה; וְאוּלָם הַצְעִירִים שָׂמְחוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ: "עַתָּה יִרְאֶה הֶחָתוּל, עַתָּה יֵדַע הַשׁוּעָל, כִּי גַם לִבְנֵי כָנָף יִמְלָּךְ מֶלֶךְ, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְהַלְעִיב³ בָּנוּ וּלְתִתֵּנוּ לְשִמְצָה! וְגַם נִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי מַלכֵּנוּ, אָמְרוּ אֶפְרֹחֵי הַתַּרְנְגֹּלֶת, עַל כִּי יֶחֱנַק בְּנוּ הֶחָתוּל וְנִתְבֹּעַ⁴ מִמֶּנּוּ אֶת דְמֵי אֲחוֹתֵנוּ הַלְּבָנָה אֲשֶׁר טָרַף אֶתְמוֹל. – וְאֶת אֶפְרֹחַ הָאַוָּז!

– וְאֶת הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה!

– אֲבָל, אֶפְרֹחִים, תֹּעֵי לֵב! נִסְּתָה יוֹנָה זְקֵנָה לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. הֵן צִפָּרְנֵי הַנֶּשֶׁר אֲרֻכִּים מִצִפָּרְנֵי הֶחָתוּל, וְחַרְטֻמּו קָשָׁה מִשִׁנֵי הַשׁוּעָל!

– הַס, יוֹנָה – זְקֵנָה, סְכָלָה, שְׁפָלָה! גָעֲרוּ בּה הָאֶפְרֹחִים, וְלֹא נָתְנוּ לָהּ לְכַלּוֹת אֶת דְבָרֶיהָ: יָבֹא הַנֶּשֶׁר וְיֵדְעוּ הָעָם אֶת כּבוֹדֵנוּ כִּי רָב!

וַתֵּרָב הַתְּכוּנָה⁵ בֵּין הָעוֹפוֹת, וַיָטִילוּ גוֹרָל עַל הָאֶפְרֹחִים לְהַבְרִיאָם וּלְהַלְעִיטָם לִסְעוּדַת הַמֶּלֶךְ: הָאַוְזִים הִפִּילוּ פּוּר⁶ עַל הַתַּרְנְגוֹלִים, וְהַתַּרְנְגוֹלִים הִטִּילוּ גוֹרָל עַל הָאַוְזִים, וּבְקֹצֶר רוּחַ⁷ יָשְׁבוּ וַיְחַכּוּ לִקְרַאת בֹּא הַנֶּשֶׁר.

הָעַכְבָּר יָצָא מֵחוֹרוֹ, וַיַּבֵּט בַּחֲרָדָה אֶל כָּל עֵבֶר וַיַּרְא אֶפְרֹחַ תַּרְנְגֹלֶת וַיּאמַר:

"אֶפְרֹחִי, חֲבִיבִי! הַאֵין שָׁם סְבִיבִי הַחוֹמֵץ – הֶאָמוֹץ, הַגַּנַּב – הֶחָנֵף, הַפְּתַלְתֹּל – הֶחָתוּל, אוֹיְבֵנוּ – שׁוֹסֵנוּ?

– אוֹיְבֵנוּ – שׁוֹסֵנוּ? יַעֲנֶה הָאֶפְרֹחַ בְּגַאֲוָה, הַס – עַכְבָּר נִמְאָס! מַה לִּי וָלָךְ? לֹא אוֹיִבְךָ אוֹיְבִי! כִּי אֵין עוֹד פַּחַד הֶחָתוּל עָלַי, וּבְקָרוֹב יָבֹא מַלְכֵּנוּ הַנֶּשֶׁר, אָז נַפִּיל חִתִּיתֵנוּ עַל הֶחָתוֹלִים: כִּי מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ קַנֹּא וְנֹקֵם, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה; וְאִם תֹּאבֶה, בֹּא וְאַרְאֶךָ, אֵיךְ אֶקְפֹץ עַל שְׁכֶם הֶחָתוּל, וַאֲנַקֵּר אֶת הַזֵרְעוֹנִים אֲשֶׁר בְעֵינָיו, וְיָרֹא לֹא אִירָא!

וְאָמְנָם לֹא מָצָא הָאֶפְרֹחַ אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כַּדָבָר הַזֶּה, אַךְ אָמַר אֶת דְבָרָיו אֵלֶּה, רַק בִּהְיוֹתוֹ בָטוּחַ, כִּי לֹא יִמְצָא הָעַכְבָּר עֹז בִלְבָבוֹ לָצֵאת אֶל הֶחָתוּל.

וְאוּלָם הָעַכְבָּר נִרְעַשׁ בְּשָׁמְעוֹ אֶת לַהַג הָאֶפְרֹחַ, וַיִבָּהֵל מִפָּנָיו, וַיִּבְרַח אֶל מְאֻרָתוֹ⁸, ויְסַפֵּר לְאֶחָיו אֶת אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי הֶאֶפְרֹחַ.

הָעַכְבָּרִים שָׁמְעוּ ויִּשְׁתֹּמְמוּ, וּמֵרֹב שִׁמָּמוֹן וְתִמָּהוֹן הִרְבּוּ בַיּוֹם הַהוּא לֶאֱכוֹל פִּי שְׁנַיִם וְיֵשׁ מֵהֶם – פִּי שְׁלֹשָׁה בַּזִּרָעוֹנִים אֲשֶׁר בָּאוֹצָר.

וְהָיָּמִים הֹלְכִים וּקְרוֹבִים, וְהָאֶפְרֹחִים הֹלְכִים ומִתְמַעֲטִים, כִּי הֶחָתוּל אָמְנָם שָׁמַע אֶת דְּבַר בֹּא הַנֶּשֶׁר, אַךְ הֵן בַּעַל שִׁכְחָה הָיוּ. מְאֹד נוֹרָא, כְשָׁמְעוֹ כֵן שָׁכַח, וַיֶרֶב לִטְרֹף בָאֶפְרֹחִים.

וְאוּלָם הָאֶפְרֹחִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, לִסְבֹּל וְלָשֵׂאת, וַיְחַכּוּ לִקְרַאת בֹּא מַלְכָּם; וּלְמַעַן בַּלּוֹת עִתָּם יָשְׁבוּ וְעָרְכוּ שִׁירִים מִשִׁירִים שׁוֹנִים. הַתַּרְנְגוֹל קָפַץ עַל הַכַּדִים, וַיִקְרָא:

קוֹקוֹ-רֵיקָה!

בִּטְנִי רֵיקָה,

שִׁכְמִי דַקָּה!

לְשֻׁלְחַן מֶלֶךְ

הֵן לֹא יֵלֶךְ

עָנִי הֵלֶךְ!

תַּרְנְגֹלֶת רַכָּה–

לָהּ יְחַכֶּה!

קוֹקוֹ-רֵיקָה!

וְהַבַּרְבּוּרָה הִתְנַפְחָהּ, וַתִּצְנֹף אֶת זְנָבָהּ, וַתַּשְׁקֵּף בִּפְנֵי רְאִי הַיְאֹר וַתָּשַׁר:

אֶלְדָּר – אֶלְדָּר,

אֶלְדָּר – אֶלְדָּר!

מַלְכֵּנוּ בְהָדָר

וּבְגָאוֹן יִדְהַר.

אֲנִי עֻזוֹ אֲמַלֵל,

הוּא יָפְיִי יְהַלֵּל,

וְאִם נֶאֱמָן הָרְאִי,

הֵן יִבְחַר אַךְ בִּי!

בִּי יוֹפִי וְהָדָר

אֶלְדָּר – אֶלְדָּר.

אַךְ הִנֵּה בָא הַיּוֹם, וְרוּחוֹּת מִקֶּדֶם וּמִיָם הִתְנַגְּשׁוּ, וַיְהִי סַעַר גָדוֹל, וְקָנִים רַבִּים נָפְלוּ מִן הָעֵצִים וְנֶהֶרְסוּ, וְעָבִים שְׁחוֹרִים כִּסּוּ פְנֵי שֶׁמֶשׁ, וּבְרָקִים בָּרְחוּ מִבֵּין מִפְלְשֵׂי⁹ הָעָבִים, וּרְעָמִים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם – אָז יָדְעוּ הָעוֹפוֹת כִּי מַלְכָּם יָבֹא.

וכְּבָר בָּא הַנֶּשֶׁר, וַיְהִי הָרִאשֹון אֲשֶׁר הִתְוַדַּע אֵלָיו, וַיְקַדֵּם אֶת פָּנָיו – הֶחָתוּל כִּי חִכּוּ הָאֶפְרֹחִים אֶל פִּיו הַזְּקֵנִים “אַל נָא נְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶֹגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְשָֹנִים! – אָמְרוּ הָאֶפְרֹחִים: כִּי זֶה לֹא לְכָבוֹד לִבְנֵי הַנְּעוּרִים”. וְהַזְּקֵנִים חָרְדוּ מְאֹד, וְלֹא עָרְבוּ אֶת לְבָבָם¹⁰ לָגֶשֶֹת אֶל הַמֶּלֶךְ. – וְהֶחָתוּל קִדֵּם אֶת פָּנָיו, וּכְרֵעַ כְּאָח הִתְהַלֵּךְ אִתּוֹ, וַיִּכְרָה¹¹ לוֹ כֵרָה מִן הָעוֹפוֹת הַמְפֻטָּמִים ¹² אֲשֶׁר הֵכִינוּ הָאַוָּזִים וְהַתַּרְנְגוֹלִים. – וְיַעַן כִּי רבִַּים הָיוּ הַמְפֻטָּמִים, עַל כֵּן אָרְכוּ יְמֵי הָרְאָיוֹן לֶחָתוּל עִם הַנֶּשֶׁר, וְעַל כֵּן גַם הָעַזִּים בִּבְנֵי הַכָּנָף, אֲשֶׁר מָצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לָגֶשֶֹת אֶל הַנֶּשֶׁר, לֹא מָצְאוּ עֵת הַכֹּשֶֹר¹³ לְקָרְבָה וְלִרְאוֹת פְּנֵי מַלְכָּם בָּדָד. –

עוֹד יוֹם אֶחָד נִשְֹאַר לַנֶּשֶׁר לִהְיוֹת בְּתוֹך עַמּוֹ, וְאֶת הַיּוֹם הַהוּא הִקְדִּישֹ לָבֹא בְּחֶשְֹבּוֹן עִם הֶחָתוּל – כַּמָּה מִן הַשְּׁרָצִים וְהָרְמָשִׂים שֶׁבְּמֶמְשֶׁלֶת הֶחָתוּל אָכַל הַנֶּשֶׁר וּבִמְחִירָם – כַּמַָּה טָרַף הֶחָתוּל בִּבְנֵי הַכָּנָף – נְתִינֵי הַנֶּשֶׁר.

וּבְמַעֲשֵׂה הַחֶשְׁבּוֹן אָמְנָם לֹא הֶרְאָה הֶחָתוּל נפְלָאוֹת¹⁴: “מֻכָּה הַשִּׁכְחָה אֲנִי, הוֹד מַלְכוּת, אָמַר הֶחָתוּל: רַק אֵת אֲשֶׁר לְעֵינַי – וַאֲשֶׁר לִי לֶאֱכוֹל – אוֹתוֹ אֶזְכֹּר, וְאֵת אֲשֶׁר אָכַלְתִּי – שָׁכַחְתִּי”.

– אֵין דָּבָר, עָנָה הַנֶּשֶׁר: כְּבוֹד שָׁלְטָנְךָ לֹא יִדְאַג לַדָּבָר הַזֶּה, צִפְּרְנַי בְּקִיאִים בְסִפְרוֹת¹⁵ עַד מְאֹד.

הַנֶּשֶׁר חָשַב וְסָפַר וּמָנָה, וַיִּמְצָא חֶשְׁבּוֹן כִּי אִם יֹאכַל עוֹד הֶחָתוּל קַן תּוֹרִים יֶאְשַׁם לַנֶּשֶׁר שְׁתֵּי קֻפּוֹת שְׁרָצִים.

הֶחָתוּל בָּא עַל הֶחָתוּם בִּשְׁטַר הַחוֹב, וְטָעָה, וּבִמְקוֹם “שְׁתֵּי קֻפּוֹת” כָּתַב “שָׁלֹשׁ”.

וּדְבַר שִׁלְטוֹן אֵין לְהָשִׁיב, אִם גַּם בְּטָעוּת¹⁶ נֶאֱמַר, וְאַף כִּי כְתָב, אֲשֶׁר נֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ – אֵין לִמְחוֹק – כִּי עַל כֵּן חַל עַל הַנֶּשֶׁר לְהוֹסִיף לֶחָתוּל עוֹד שְׁני בַּרְבּוּרִים, וּבָזֶה תַּם הַחֶשְׁבּוֹן בֵּינֵהֶם.

אָז מָצְאוּ הָעוֹפוֹת עֵת לִקְרַב אֶל מַלְכָּם בִּכִתְבֵי תְלוּנָתָם, אַך אֵחֲרוּ מִן המּוֹעֵד, כִּי כְבָר הֵכִין הַנֶּשֶׁר אֶת כְּנָפָיו לָעוּף.

ואוּלָם לְמַעַן הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט הוֹסִיף הַנֶּשֶׁר לֶחָתוּל עוֹד עֲשֶׂרֶת קְנֵי תֹרִים בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל לִקְרֹא אֶת כִּתְבֵי תְלוּנוֹת הָעוֹפוֹת וְלִמְצֹא מִשְׁפָּטָם.

יְהִי לֵבְּךָ, נָכוֹן וּבָטוּחַ, הוֹד מַלְכוּת! אָמַר הֶחָתוּל: לֹא אָחוּס לֹא עַל עִתִּי וְלֹא עַל צִפָרְנַי וְשִׁנַי לִמְצֹא דִין אֱמֶת לאֲמִתּוֹ, וְצֶדֶק – צֶדֶק, אֶרְדֹּף!..

– בְרָכָה לְצִפָרְנֶיךָ – אָמַר הַנֶּשֶׁר לֶחָתוּל וַיֵאֲבֵר¹⁷. – עֹז לְחַרְטֻמְּךָ! – הֵשִׁיב הֶחָתוּל בְרָכָה לַנֶּשֶׁר וַיֵלֵךְ.

הָאִמָּהוֹת¹⁸ הִבִּיטוּ אֶל הַחֻרְבָּן, אֲשֶׁר בַּלּוּל וּבַשֹּׁבֶךְ, וְנַפְשָׁן בָּכְתָה עֲלֵיהֶן, וַתִּלְעַבְנָה בָּאֶפְרֹחִים:

"רְאֵה דוֹר צָעִיר, דּוֹר יָהִיר; בְּאוֹר פְּנֵי מֶּלֶךְ חָמֶד לִרְאוֹת!

וְהָאֶפְרֹחִים מִתְלוֹנְנִים וּמִתְאוֹנְנִים עַל הַזְקֵנִים:

“הַרְאִיתֶם זִקְנָה לְלֹא חָכְמָה כָּנָף וְנֹצָה – וְלֵב נָמוֹג! שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת כִּבֶּדְכֶם הַמֶּלֶךְ בָּרְאָיוֹן, וְלֹא מְצָאתָם עֵת וָעֹז לָגֶשֶׁת לְפָנָיו”.

בּאֶרֶץ חֲלַח וְחָבוֹר, מֵהָלְאָה לְהַר תָּבוֹר, בְּבֵית הוֹרִים יְקָרִים, תְּמִימִים וִישָׁרִים – הָיֹה הָיָה נַעַר וּשְׁמוֹ חֶמְדָּן; וַיְהִי חֶמְדָּן חֲמֻדוֹת¹ לְכָל רֹאָיו, כִּי יְפֵה תֹאַר הָיָה הַנַּעַר מֵאֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ; וְעַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ בְנֵי עִירוֹ בְּשֵׁם “חֶמְדָּן הַיָּפָה”; וְאָהַב הַנַּעַר לָצֵאת כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל הַשָּׂדֶה וּלְטַיֵּל² בֵּין הַקָּמָה, וְרָאוּהוּ הָאִכָּרִים וְעָזְבוּ אֶת מַגְּלָם וְאֶת קְצִירָם וְהִבִיטוּ אַחֲרָיו מְלֹא-עַיִן³. וְלֹא שָׂבְעוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת בְּיָפְיוֹ, וְשָׁבוּ אֶל עֲבוֹדָתָם בְּלֵב שָׂמחַ וְנֶפֶש עַלִּיזָה. – וּבְעָבְרוֹ בָּרְחוֹבוֹת הָעִיר, וְלָחָשׁ אִישׁ בְּאָזְנֵי רֵעֵהוּ: “הִנֵּה הַיָּפֶה הוֹלֵךְ!” וְקָמוּ עַלְמוֹת-חֵן עַל יַד הַחַלּוֹנוֹת, וְהִבִּיטוּ בוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲרֵדָה, וְסָפְרוּ אֶת צְעָדָיו.

אַךְ מִדָּה⁴ אַחַת הָיְתָה בְּעוֹכְרֵי הַנַּעַר: יָפֶה הָיָה, כָּל עוֹד לֹא יָדַע אִם יַבִּיטוּ אַחֲרָיו וְאִם יְהַלְלוּ אֶת יָפְיוֹ, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר אַךְ שָׁמַע אֶת תְּהִלָּתוֹ בְּפִי רֹאָיו, אוֹ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת תְּמוֹנָתוֹ וְצַלְמוֹ בַּמַּרְאָה אוֹ בְּמִשְׁקַע מַיִם, וְיָדַע כִּי יָפֶה הוּא – אָז עָבַר רוּחַ כֵּהָה כַּצֵל עַל פָּנָיו, וַיְעַקֵּם אֶת חָטְמוֹ, וַתִּשְתָּרְבַבְנָה⁵ שְׂפָתָיו, וַיִּשָּׁחַת תֹּאַר פָנָּיו הַיָּפִים, וְכָל הַפִּיוֹת אֲשֶׁר הִבִּיעוּ תְהִלָּתוֹ, חֲרָפֻהוּ וַיְגַדְּפֻהוּ, וְלֹא יָכְלוּ לְהַבִּיט בּוֹ מִגֹּעַל נָפֶשׁ. –

גַם קוֹל נָעִים הָיָה לְחֶמְדָּן, וַיְהִי מְזַמֵּר נִפְלָא; וְהַמְנַגְּנִים אֲשֶׁר בָּעִיר קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם “הַכִּנוֹר”. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר פָּתַח אֶת פִּיו וַיִּתֵן בְּשִׁיר קוֹלוֹ, וְשָׁמְעוּ כָל קְשֵׁה-יוֹם וְכָל נִדְכָּא-לֵב, וְשָׁכְחוּ אֶת אֲסוֹנָם, וּמָחוּ דִמְעָה מֵעַל פְּנֵיהֶם; וְשָׁמְעוּ הַשַׁאֲנַנִּים הַמְאֻשָּׁרִים, אֲשֶׁר מֵעוֹדָם לֹא נִשְׁבַּר לְבָבָם בְּקִרְבָּם ולֹא יָדְעוּ בְּכִי וָעֶצֶב – וְהִקְשִׁיבוּ לְמַנְגִּינוֹתָיו ויִּמַּסּוּ בִּדְמָעוֹת. –

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר אַךְ יָדַע, כִּי אָזְנַיִם מַקְשִׁיבוֹת לְשִׁירוֹ וְכִי מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת קוֹלוֹ; אוֹ כַּאֲשֶׁר הִטָּה בְעַצְמוֹ אֶת אָזְנוֹ לְשִׁירָתוֹ, וְיָדַע כִּי מֵטִיב הוּא לְזַמִּר – בּוֹ בָרֶגַע נִשְׁחֲתָה זְמִירָתוֹ, וַיְהִי קוֹלוֹ כְּקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר וּכְקוֹל הַחֲזִיר בְּחַבְּקוֹ אַשְׁפַּתּוֹת; וְהִבִּיטוּ הַשּׁוֹמְעִים אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן, וְגָעֲרוּ בוֹ: "גָּשׁ הָלְאָה, חֲזִיר, הֵאָלֵם!–

וַיְהִי הַיוֹם וַיִתְעַצֵב הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ, וַיֵּבְךְ תַּמְרוּרִים וַיֹּאַמַר: "אֲהָה – אֵל חַנּוּן! מַדוּעַ אָצַלְתָּ מֵהוֹדְךָ עָלַי לְפִצְעִי וּלְחַבֻרָתִי? מַדוּעַ זֶה נְתַתָּנִי שַׁעֲשֻׁעִים וְעֹנֶג נֶפֶשׁ לְכָל אָדָם וְאִישׁ, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶתְעַנֵּג גַם אָנֹכִי עַל סְגֻלּוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר הֶעֱנַקְתָּ⁶ לִי?

עוֹדֶנּוּ מִתְפַּלֵּל וְשֹׁפֵך שִׂיחוֹ – וַיַּעַזְבוּ אִישׁ אִישׁ אֶת מְלַאכְתּוֹ וְאִשָּׁה אֶת פִּלְכְָּה⁷ ; וְקָמוּ גַם הָעֲצֵלִים מֵעַל מִטָּתָם, וַיָּסֹבוּ אֶת הַנַּעַר וַיִּתְפַּלְלוּ עִמּוֹ, וַיִּמַּסּוּ בִּדְמָעוֹת.

אַךְ בּוֹ בָרֶגַע שָׁמַע גַם חֶמְדָּן אֶת קוֹלוֹ הַנָּעִים. ויִּתְעַנֵּג עַל נֹעַם זִמְרָתוֹ; וּכְרֶגַע נִשְׁחַת קוֹלוֹ וַיְעֹרֵר גֹעַל נָפֶשׁ. –

וַיַּעֲזֹב הַנַּעַר חֶמְדָּן אֶת מְקוֹמוֹ, וַיָּבֹא אֶל רְחוֹב אַחֵר. וַיְסַבֻּהוּ בְּנֵי הָרְחוֹב וַיִתְמְהוּ אֶל יָפְיוֹ, אַף כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר רָאוּהוּ, וּפְעָמִים רַבּוֹת כְּבָר תָּמְהוּ אֶל יָפְיוֹ; אֲבָל בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר רָאוּהוּ הָיָה חֲמֻדוֹת לְעֵינֵיהֶם. וְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת עָמְדָה לִפְנֵי הַתַּנּוּר ותְּבַשֵּׁל תַּבְשִׁילָהּ. וַתֵּרָא אֶת חֶמְדָּן מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וַתָּשֶׂם אֶת מַעְיָנָהּ בּוֹ – וְיָדָהּ חֹתָה⁸ עַל הָאָח גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת, וְלֹא חָשָׁה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, כִּי גֶחָלִים הִיא חוֹתָה. –

וּמִבְּלִי מֵשִׂים הִבִּיט חֶמְדָּן בְּכַפְתּוֹרָיו הַמֹּרָטִים וַיַּרְא שָׁם אֶת פָּנָיו הַיָּפִים, וַיֵּדַע כִּי יָפֶה הִנֵּהוּ – וַיַּעֲבֹר רוּחַ כֵּהָה עַל פָנָיו וַיַשָּׁחֵת יָפְיוֹ וַיְהִי – לְרַאֲוָה⁹. –

סָר וְזָעַף עָזַב הַנַּעַר גַּם אֶת הָרְחוֹב הַזֶּה גַם אֶת כָּל הָרְחֹבוֹת, וַיֵּצֵא אֶת פְּנֵי הָעִיר, וַיָּבֹא אֶל הַשָּׂדֶה, וַיִּשְׁכַּב שָם עַל הָאָרֶץ וַיָּנָם שְׁנָתוֹ. –

וַיַּעַבְרוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְכָל חַיְתוֹ טֶרֶף וַיָּרִיחוּ דַם אָדָם, וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו לְטָרְפֵהוּ. אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת תֹּאַר פָּנָיו וְאֶת הוֹד יָפְיוֹ, לֹא מָצְאוּ אֶת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה; וַיִּכְרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם, וַיַּסְתִּירוּ אֶת צִפָּרְנֵיהֶם, וַיִּתְעַנְגוּ לְמַרְאֵה פָנָיו. –

“מַה־טּוֹב!… מַה־נָּעִים!… מַה־יָפֶה!… מַה-נֶחְמָד!”.. הָמוּ הַחַיוֹת בְּתַחֲנוּנִים; וְאוּלָם לְקוֹל הֶמְיָתָן הֵקִיץ הַנַּעַר וַיִּשְׁמַע אֶת תְהִלָתוֹ, בְטֶרֶם יָדַע אֶת אֲסוֹנוֹ וּכְרֶגַע הִתְעַקְּמוּ פָנָיו הַיָּפִים, וְחָטְמוֹ הִשְׁתָּרְבֵב, וּשְׂפָתָיו פָּשְׁקוּ¹⁰, ויְהִי לְגֹעַל נֶפֶשׁ.

וַיָּחַלּוּ הָאֲרָיוֹת לְהַכּוֹת בְּכַפְתּוֹרֵיהֶם, וְהַנְּמֵרִים הֵכִינוּ צִפָּרְנֵיהַם, וַיֶּהֱמוּ נוֹרָאוֹת וַיֹּאמְרוּ לְבַלְּעוֹ חַיּים. אַךְ חֶמְדָּן הֵעִיר בָּם גֹּעַל נֶפֶשׁ, עַד כִּי כָל אֹכֶל תִּעֲבָה נַפְשָׁם, וַיְהִי לָהֶם גַּם בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ נִבְזֶה וְנִתְעָב, וַיַּעזְבֻהוּ לְנַפְשׁוֹ. וַיֵּלְכוּ לָהֶם בַּאֲשֶׁר הָלָכוּ. –

אָז יָדַע הַנַּעַר אֶת אֲסוֹנוֹ – כִּי רַב, כִּי בְעֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ תַּאֲוָה¹¹ לָעֵינַיִם תּוֹעֵבָה הוּא לֶנֶפֶשׁ; וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וַיִּשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי אֱלֹהָיו: “הָהּ אֶל חַנּוּן! מַדוּעַ אָצַלְתָּ מֵהוֹדְךָ עָלַי לְפִצְעִי וּלְחַבּוּרָתִי? מַדוּע זֶה נְתַתָּנִי שַׁעֲשֻׁעִים וְעֹנֶג לְכָל אָדָם וְאִישׁ מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶתְעַנֵּג גַּם אָנֹכִי עַל סְגֻלּוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶנַקְּתָ לִּי?”

וְעַד מְהֵרָה סַבֻּהוּ כָּל צִפֳרֵי הַיַּעַר, ותִּקְשַׁבְנָה לְמַנְגִּינָתוֹ, וּבְנֵי הַזָמִיר עָנוּ “אָמֵן” אַחַר תְּפִלָּתוֹ,וַיָּשִׁירוּ עִמּוֹ בְּמַקְהֵלִים; וַתָּבֹאנָה חַיְתוֹ טֶרֶף, וַתַּסְתֵּרְנָה אֶת צִפָּרְנֵיהֶן וַתֶּשׁוֹבְנֶה וַתָּנוֹדְנָה לוֹ בְּרֹאשֵׁיהֶן.

וְלֹא שָׂם חֶמְדָּן בַּפַּעַם הַזֹאת אֶת לִבּוֹ לִתְהִלָּתוֹ, אֲשֶׁר בְּפִי זָרִים, וַיִּרֶב לִשְׁפֹּך שִׂיחַ. –

ובֵּין כֹּה – וַתָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי עֶרֶב, וְאַחֲרֵי הָעֶרֶב כִּסָּה הַלַּיְלָה בִּצְעִיף חֹשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ; אַךְ חֶמְדָּן לֹא עָמַד מִכְּרֹע עַל בִּרְכָּיו, וְלֹא חָדַל מֵהִתְפַּלֵל עַד חֲצוֹת הַלַּיִל. –

פִתְאֹם שָׁמַע חֶמְדָּן קוֹל רְעָמִים בַּשָּׁמַיִם, קוֹל נוֹרָא מְאֹד, וּבְרָקִים אֲיוּמִים עָפוּ לְעֵינָיו כְּצִפֹרוֹת¹² כְּרָמִים; וַיִּשָּׂא הַנַּעַר אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת שָׁמַיִם בְהִירִים וְכוֹכְבֵי סַפִּיר מְאִירִים בְּאוֹר יְקָרוֹת, גַּם עָב קְטַנָה כְּכַף אִישׁ לֹא תֵרָאֶה עַל פְּנֵי הָרָקִיע. “מֵאַיִן אֵיפוֹ בָּאוּ הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים”? שָׁאַל הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וַיּחֲרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה. –

עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה, וְרַעַם נוֹרָא עָבַר עַל רֹאשׁוֹ, וּבְרַק אֵימִים חָצָה אֶת הָרָקִיעַ מִקָּצֵהוּ אֶל קָצֵהוּ, וּמִתּוֹךְ הַבָּרָק יָרַד אִישׁ לְבוּשׁ בַּדִּים וְרֹכֵב עַל כְּרוּב שָׁחוֹר רְחַב-הַכְּנָפַיִם, וּלְאוֹר עֵינֵי הַכְּרוּב הֵאִיר חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה שִׁבְעָתַיִם מֵאוֹר יוֹמָם. –

וַיֵרֶד הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים מֵעַל רְכוּבוֹ, וַיִּגַּשׁ אֶל הַנַּעַר וַיּאמַר: “הֶרֶף, בֶּן חֲמֻדוֹת, וּמְנַע קוֹלְךָ מִבֶּכִי, כִּי כְבָר הִרְעַשְׁתָּ שָׁמַיִם בְּצִוְחָתְךָ¹³, וְכוֹכְבֵי שַׁחַק לֹא אָמְרוּ שִׁירָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה לְקוֹל בִּכְיֶךָ! עַתָּה עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וּשְׁמַע: אַל לְנַעַר עִבְרִי לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיִם. שְׁתֵּי דְרָכִים אֲנִי נוֹתֵן לְפָנֶיךָ: אִם רְצוֹנְךָ לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי זָּרִים, אָז תִּהְיֶה לְגֹעַל נֶפֶשׁ בְּעֵינֶיךָ אָתָּה; וְאִם רְצוֹנְךָ לְהִתְעַנֵּג עַל יָפְיְךָ וְלָדַעַת אֶת עֶרְכְּךָ, אָז יִבְזוּךּ אֲנָשִׁים ויִמְאֲסוּ אֶת צַלְמֶךָ. עַתָּה בְּחַר לְךָ; וְכַאֲשֶׁר תִּבְחַר כֵּן יקוּם”. –

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֶּר הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, וַיִּרְעַם הָרַעַם, וַיִּבְרֹק הַבָּרָק, וּבְתוֹךְ הַבָּרָק נֶעְלַם וַיִּסָּתֵר. –

נִפְעָם וְנִדְהָם עָמַד הַנַּעַר עַל מְקוֹמוֹ שָׁקוּע בּשַׂרְעַפָּיו, וַיְחַשֵׁב דַרְכּוּ בַּמֶּה יִבְחָר; אִם לְהִתְעַנֵג עַל נַפְשׁוֹ, וְהָיָה נִבְזֶה בְּעֵינֵי כֹּל; אוֹ לִמְצֹא חֵן בְעֵינֵי אִישׁ וָאִישׁ וְלִהְיוֹת לְמעַמָסָה עַל נַפְשׁוֹ.

כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו שָׁבוּעוֹת וִירָחִים, וְהוּא עוֹדנֶּוּ עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ; לֶחֶם לֹא אָכַל, מַיִם לֹא שָׁתָה; קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הובִישׁוּ אֶת מוֹחוֹ, רוּחַ חֹרֶב לָקַק אֶת לְשֶׁדּוֹ; וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֹמֵד וְטֶרֶם יִמְצָא לוֹ דֶרֶךְ לִבְחֹר. עַד כִּי יָצְאָה נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, וַיְהִי לִנְצִיב אֶבֶן בְתוֹךְ הַיָּעַר. –

וְכֹה הִנֵּהוּ עוֹמֵד גַּם הַיּוֹם כְּפֶסֶל חֵרֵשׁ, וְשָׁנָה בְשָׁנָה בְּבֹא הַיּוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יָצָא אָז הַיַעֲרָה: וּבְהַגִּיעַ הַלַּיְלָה הַהוּא – לֵיל הָרְעָמִים וְהַבְּרָקִים, אֲשֶׁר יֵרֵד אָז לָבוּש הַבַדּים רֹכֵב עַל כְּרוּב וְכוֹכָבִים מַזְהִירִים לוֹ לְעֵינֵיִם – אָז יַעֲבֹר רוּחַ חֵן עַל פְּנֵי הַפֶּסֶל, וְנִפְתְּחוּ שְׂפָתָיו הָאֲדֻמּוֹת כַּשׁוֹשַׁנִּים, וְהֵחֵל לְנַגֵּן וּלְזַמֵּר פְּלָאִים¹⁴; אָז יִשְׂמַח הַיַּעַר וְנֶאֶסְפוּ בְּנֵי הַזָּמִיר, וְשָׁרוּ עִמּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת. וּבָאוּ חַיְתוֹ טֶרֶף, וְהִסְתִּירוּ צִפָּרְנֵיהֶן, וְהָמוּ תַחֲנוּנִים וְהִלְלוּ גַם גַלֵּי הַנָּהָר אֶת טֹהַר פָּנָיו וְהוֹד קוֹלוֹ. –

אָז יִשְׁמַע הַנַּעַר אֶת תְּהִלָּתוֹ, וְיֵדַע כִּי יָפֶה הִנֵּהוּ, וְכִי מַפְלִיא הוּא לְזַמֵּר. אָז יַעֲבֹר רוּחַ כֵּהָה עַל פָּנָיו, וְנִשְׁחַת קוֹלוֹ: וְנָסוּ הַצִפֳּרִים בְּבֹשֶׁת פָּנִים; וְחַיְתוֹ הַיַּעַר תֵּצָאנָה לַטָּרֶף, וּמִשְׁבְּרֵי הַנָּהָר יִגְרְשׁוּ טִיט וָרֶפֶשׁ; וְשָׁב הַמַּצָב¹⁵ לְקָדְמָתוֹ.

עָבְרוּ יְמֵי הַחֹרֶף; הַשֶּׁלֶג נָמֵס וַיְהִי לְמָיִם וַיִּלָּפְתוּ הַמַּיִם לְנַחֲלוּלִים וְזַרְזִיפִים, וְהַנַּחֲלוּלִים – לִנְחָלִים, וְהַנְּחָלִים – לִנְהָרִים, וַיִּשְׁטְפוּ בִמְרוּצָה אֶל יָם הָאֻקְיָנוּס¹. – וּמַלְאֲכֵי הַחֹרֶף עֹשֵׂי דְּבָרוֹ: הַקּוֹר וְהַקִּפָּאוֹן, עֹמְדִים מִשְׁתָּאִים, בְּלִי דַעַת, אִם לַעֲזֹב אֶת מְקוֹמָם אוֹ לְנַסּוֹת עוֹד מִלְחָמָה, מִלְחֶמֶת קִיּוּמָם.

וּבְכָל זֹאת, גַּם אֶת מְקוֹמָם לֹא יַעַזְבוּ, גַּם מִלְחָמָה לֹא יְחַדֵשׁוּ: יוֹדְעִים הֵמָּה כִּי כָשַׁל כֹּחַ מֶמְשַׁלְתָּם, וַעֲלֵיהֶם לְמַהֵר צֵאתָם; אַךְ יְחַשְּׁבוּ דַּרְכָּם אֵיךְ לָנוּס כְּגִבּוֹרִים: "בַּל יֵאָמֵר עָלֵינוּ – “בֹּרְחִים הֵם כְּנוֹאָשִׁים”! יֹאמַר נָא הָאוֹמֵר: “רָצִים הֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם², לִשְׁפֹּךְ מֶמְשַׁלְתָּם עַל אֶרֶץ אַחֶרֶת”! אָז הִתְעוֹרֵר הָאָבִיב וַיֹּאמַר: “מִי יֵלֶךְ לָנוּ לְבַשֵּׂר אֶת בְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי נוֹשְׁעוּ תְּשׁוּעַת הָאָבִיב?”

וְחִישׁ הַתְאַסְּפוּ מִבְּנֵי הַזָּמִיר וְכָל צִפֳּרֵי שִׁיר, וַיָּסֹבּוּ אֶת הָאָבִיב וַיֹּאמְרוּ: “שַׁלְּחֵנוּ וְנֵלְכָה וְנָשִׁיר שִׁירֶיךָ”.

אַךְ הַיַּנְשׁוּף³ הִתְחַנֵּן לִפְנֵי הָאָבִיב וַיֹּאמַר: “הֵן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תְּכַבֵּד אֶת אֵלֶּה בִּבְשֹׂרַת בֹּאֶךָ, וּמַדּוּעַ יִגְרַע חֶלְקִי גַּם אָנִי? שַׁלְּחֵנִי הַפַּעַם וְאֶשָּׁרֶתְךָ גַּם אָנִי!”

וַיַּחְמֹל הָאָבִיב עַל הַיַּנְשׁוּף וְיֹאמַר: “צֵא אֵפוֹא אַתָּה וּבִשַּׂרְתָּ אֶת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי הֵקִיץ הַקֵּץ לַחֹרֶף!” וַיֵּצֵא הַיַּנְשׁוּף וַיָעָף בַּלֵּילוֹת, וְיִסְתַּתֵּר מֵאוֹר הַיּוֹם; כִּי מִצִּפֳּרֵי הַלַּיִל הוּא הַיַּנְשׁוּף, אַךְ יָצֹא יֵצֵא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ, יֻכֶּה בַסַּנְוֵרִים⁴ וּכְעִוֵּר יְמַשֵּׁשׁ; כִּי עֵינַיִם רַכּוֹת נָתְנָה לוֹ הַתּוֹלָדָה⁵, לֹא תִצְלַחְנָה לְאוֹר שֶׁמֶשׁ, עַל כֵּן יָבֹא יוֹמָם בְּחוֹרִים וּבִמְאֻרוֹת אֲפֵלוֹת. שָׁם תֵּיטַבְנָה עֵינָיו לִרְאוֹת. –

וְאָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ, כִּי עֵינַיִם נָתְנָה הַתּוֹלָדָה לַיַּנְשׁוּף כְּהָעֵינַיִם אֲשֶׁר נָתְנָה לְכָל יְצִירֶיהָ, וְאַךְ יַעַן כִּי יֵשֵׁב הַיַּנְשׁוּף יוֹמָם בַּחוֹרִים וּבִמְאֻרוֹת אֲפֵלוֹת, עַל כֵּן לֹא תִצְלַחְנָה עֵינָיו לְאוֹר שֶׁמֶשׁ; כִּי הִסְכִּינוּ רַק אֶל הַחֹשֶׁךְ. וְאוּלָם בֵּין כֹּה וָכֹה – הֲלֹא אַחַת הִיא. הַיַּנְשׁוּף בֵּין מוֹרְדֵי אוֹר⁶ יְחָשֵּׁב, כִּי אֵינֶנּוּ רֹאֶה לְאוֹר יוֹמָם מְאוּם, וְאַךְ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַלַּיְלָה אֶת צִלּוֹ עַל הָאָרֶץ אָז, יֵצֵא מִמַּחֲבֹאוֹ וְיָעוּף אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָעוּף.

וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הַיַּנְשׁוּף שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת לַתְּעוּפָה וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְהִסָּתְרוֹ, אָז בָּא אֶל תּוֹךְ הַיִּשּׁוּב,⁷ וַיִּתְיַצֵּב עַל פִּי מְאֻרָתוֹ וַיִּקְרָא: עוּרוּ, הִתְעוֹרָרוּ!

סִגְּרוּ עֵינָיִם:

שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב

בֹּעֵר בַּשָּׁמָיִם.

הִגִּיעוּ יְמֵי אוֹרָה,

יוֹם זִיו בִּשְׁמֵי אָבִיב!

חַג מַחֲבֹא לָכֶם,

– הָאוֹיֵב מִסָּבִיב!

וּלְשֵׁמַע שֵׁם הָאָבִיב הִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי תֵבֵל, וַיִּלְבְּשׁוּ פְאֵר⁸, וַיֵּצְאוּ לִשְׁמֹעַ אֶל קוֹל הַמְּבַשֵּׂר; אַךְ הַיַּנְשׁוּף הַמְבַשֵּׂר בַּעַל בְּכִי מְאֹד נוֹרָא הוּא, וְקוֹלוֹ קוֹל קִינָה קוֹל בֹּכִים; גַּם עֵת יִפְצַח⁹ פִּיהוּ לָשִׁיר גִּיל וָרֶנֶן, תֵּצֵא אֲנָחָה מִגְּרוֹנוֹ; כִּי עַל כֵּן, תַּחַת לִשְׂמֹחַ וְלָשִׂישׁ, נֶעֶצְבוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶל לִבָּם, וַיְמָרְרוּ בַּבֶּכִי. –

שָׁמְעוּ הַשָּׁמַיִם וַיּוֹרִידוּ גַם הֵם דִּמְעָה; רָאֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַתִּכָּלֵם; וּפְנֵי הַיָּרֵחַ חָפְרוּ¹⁰ וַיִּתְכַּס בַּעֲנָנָה שְׁחוֹרָה, וַיְהִי אֵבֶל לְכָל בְּנֵי תֵבֵל. –

וּמַלְאֲכֵי הַחֹרֶף, קֹר וְקִפָּאוֹן, אֲשֶׁר כְּבָר פָּנוּ עֹרֶף וַיָּנֻסוּ, הֵשִׁיבוּ פְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בַלָּהָה – מְשִׁיבַת נָפֶשׁ: שֶׁלֶג וּמָטָר יוֹרְדִים בְּעַרְבוּבְיָה¹¹, וְהָאֲדָמָה הָעֲרֻמָּה נִכְלָמָה מְאֹד; וַעֲצֵי הַגַּן יִזְעָקוּ בַחֲרָדָה; וּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר כְּבָר יָצְאוּ מֵחֵיק הָאֲדָמָה – הִתְעַלָּפוּ. אָז חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה לָשׁוּב לְבִצָּרוֹן וְלִבְלִי עֲזֹב אֶת מְקוֹמָם.

רָאָה הָאָבִיב, כִּי לֹא יִצְלַח הַיַּנְשׁוּף לִשְׁלִיחוּתוֹ – וַיִּשְׁלַח אֶת הַדְּרוֹר. –

וַתָּעָף הַדְּרוֹר לְאוֹר יוֹמָם וְגַם בַּלֵּילוֹת לֹא נָחָה; וַיִּשְׁמַע הַסַּעַר אֶת מַשַּׁק כַּנְפֵי הַדְּרוֹר, וְיִתְחַלְחַל וַיִּבְרַח כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ; וּבְבָרְחוֹ בְּחִפָּזוֹן גָּרַף אֶת כָּל הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים וְהֶעָבִים הֶעָבִים. וַיֵּרָאוּ שָׁמַיִם טְהוֹרִים, וַיִּשְׂמַח הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּצְחַק צְחוֹק שֶׁל שִׂמְחָה, וַיָּחָשׁ הַקִּפָּאוֹן אֶת חֹם נְשִׁימַת¹² הַצְּחוֹק, וַיֵּחָנַק כְּרֶגַע, וַיִּפּוֹל שָׁדוּד. –

וַתָּבֹא הַדְּרוֹר בֵּין אַנְשֵׁי תֵבֵל וַתִּקְרָא:

אָנִי הַדְּרוֹר –

מְבַשֶּׂרֶת תֹּר

יְמֵי הָאָבִיב!

זֹרַעַת שְׂמָחוֹת,

נֹחַם, בְּרָכוֹת –

לַכֹּל מִסָּבִיב.

*

בַּגַּנִּים, רוּחַ,

צֵא הָפִיחַ!

קְרָא לַתְּחִיָּה

אֶת הַשּׁוֹשַׁנִים

שָׁם בַּגַּנִּים

חַלְלֵי הַבְּרִיאָה!

*

יִזַּל בְּשָׂמִים,

מַטַּע כְּרָמִים

שָׁם מִסָּבִיב

יָרִיחַ אִישׁ,

וְיַאֲמִין חִישׁ

כִּי בָא הָאָבִיב –

וַיִּפְתַּח הָאָדָם אֶת חַלּוֹנוֹ, וַיִּשְׁאַף רוּחַ צַח אֶל קִרְבּוֹ, וַיְחִי רוּחוֹ. אָז יָדַע, כִּי אָמְנָם בָּאוּ יְמֵי הָאָבִיב. וַיֵּצְאוּ בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת לָשֹׁוּחַ בַּגַּנִּים וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מְנַגְּנֵי הַיָּעַר.

זְבוּלֻן בֶּן עֵרִי הַחַקְרָן¹ נָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה אֶת דִּינָה בַת מִיכָה הַנָּבִיא; וַתַּהַר דִּינָה, וַיִּקְשׁוּ עָלֶיהָ יְמֵי הֵרָיוֹנָהּ, וַתֵּלֵךְ אֶל חָמִיהָ לִדְרֹשׁ פִּתְרוֹנִים – מַדּוּעַ זֶה קָשֶׁה עָלֶיהָ הֵרָיוֹנָה יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַנָּשִׁים. –

וַיֹּאמֶר הַחֹקֵר: אֵין זֶה כִּי אִם “חֹקֵר-מְבַקֵּשׁ אֱמֶת” אַתְּ נֹשְׂאָה בְּמֵעַיִךְ, עַל כֵּן לֹא יֵדַע מָנוֹחַ, וְלֹא יִתֵּן גַּם לָךְ מְנוּחָה. –

וַתֵּשֶׁב שָׁם דִּינָה יָמִים אֲחָדִים. וּבְצֵאתָהּ מִבֵּית חָמִיהָ, וַיְבָרְכֶהָ וַיֹאמַר: “יֶאֱצַל אֱלֹהִים מֵרוּחוֹ עַל פְּרִי בִּטְנֵךְ, וְיֶחְכַּם מִכָּל הָאָדָם וְגַם – מִמֶּנִּי”.

וַתֵּלֶךְ דִּינָה גַּם אֶל אָבִיהָ לִדְרֹשׁ אֶת אֱלֹהִים, וַיֹּאמַר: “אֵין זֶה כִּי אִם חֵפֶץ אֱלֹהִים לְהָקִים מִמֵּעַיִךְ נָבִיא תַּחְתָּי; עַל כֵּן לֹא יֵדַע מָנוֹחַ. כִּי יִרְאֶה בֹגְדִים וְאַנְשֵׁי חָמָס בָּאָדָם – עַל כֵּן לֹא יִתֵּן גַם לָךְ מְנוּחָה” וַיְבָרְכֶהָ וַיֹּאמַר: “יֶאֱצַל אֱלֹהִים מֵרוּחוֹ עַל פְּרִי בִּטְנֵךְ, וְיִתֶּן לוֹ לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת, וְהוֹכִיחַ עַמִּים בְּמִישׁוֹר²”. וְלֹא יָדְעוּ גַם עֵרִי וְגַם מִיכָה, כִּי נִשְּׂאָה הָאִשָּׁה בְּמַזַּל³ תְּאוֹמִים, וְעַל כֵּן יִקְשׁוּ עָלֶיהָ יְמֵי הֵרָיוֹנָה, כִּי תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. – וַיִּמְלְאוּ יְמֵי הֵרָיוֹנָה, וְתִּכְרַע לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמֹת.

אָז הִגִּיעָה בְשׂוֹרָה מַעֲצִיבָה לִזְבוּלֻן, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מֵתוּ גַם אָבִיו וְגַם חֹתְנוֹ, וַיֵּבְךְ, זְבוּלֻן מְאֹד וַיִּסְפֹּד לְמֵתוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה הִתְנַחֵם בִשְׁנֵי הַיְלָדִים, אֲשֶׁר הִשְׁאִירָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וַיִּקְרָא אֶת הָאֶחָד בְּשֵׁם אָבִיו וְאֶת הַשֵּׁנִי – בְּשֵׁם חֹתְנוֹ. –

וַיִּמְסֹר זְבוּלֻן אֶת רַכָּיו⁴ עַל יַד מֵינֶקֶת, וַיֵּשֵׁב שָׁם זְבוּלֻן כִּשְׁנָתַיִם יָמִים, עַד הִגָּמֵל עֵרִי; וַיִּקַּח אֶת עֵרִי עִמּוֹ, וַיֵּלֶךְ לִכְרַכֵּי⁵ הַיָּם, הַרְחֵק מְאֹד מִמְּקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, וְאֶת מִיכָה עָזַב עַל יַד הַמֵּינֶקֶת, כִּי לֹא אָבְתָה הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה לְהִפָּרֵד בְּיוֹם אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּנִים יוֹנְקֵי חֲלַב שָׁדֶיהָ, כִּי אֲהֵבַתָּם וַתְּרַחֲמֵם מְאֹד. –

וַיַּעַבְרוּ הַיָּמִים, וַיָּמָת גַם זְבוּלֻן, וַיִּשָּׁאֵר גַּם עֵרִי לְלֹא אָב⁶. וַיִּגְדְּלוּ הַבָּנִים, וַיְהִי עֵרִי לְחֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְחֹקֵר נִפְלָא – אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ: יָדַע סְפֹרוֹת לְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וּמִדָּה וָקֶצֶב – לָאָרֶץ וְלַיָּמִים. וַיִּקְרָא בְשֵׁם אֶת כָּל חַיָּה וָרֶמֶשׂ, וְלֹא הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ; אַךְ לֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים בִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים, עַל כֵּן לֹא יָדַע אִישׁ אֶת חָכְמָתוֹ. כִּי כְּכָל אֲשֶׁר הִרְבָּה לַהֲגוֹת וְלַחְשֹׁב, כֵּן נִשְׁאֲרוּ הֶגְיוֹנֵי רוּחוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו טְמֻנִים בְּקִרְבּוֹ, וְלֹא הוֹצִיאָם עַל דַּל שְׂפָתָיו.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הֱצִיקֻהוּ רַעְיוֹנֵי לְבָבוֹ, וַיֹּאמֶר לְדַבֵּר כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ – וַיְגַמְגֵּם⁷ בִּשְׂפָ תָיו וַיִּתְלַהְלֵהַּ, וַיִּשֹּׁם – וַיִּשְׁאַף – וְלֹא הֵבִין אִישׁ אֶת שִׂיחָתוֹ, וַיְהִי לְלַעַג וּלְקֶלֶס.

וּמִיכָה הָיָה לְאִישׁ מְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וְנִיבוֹ⁸ נָאֶה מֵאֵיִן כָּמֹהוּ; וְהָיָה כַאֲשֶׁר פָּתַח אֶת שְׂפָתָיו לְדַבֵּר – וְנֶאֶסְפוּ כָל אַנְשֵׁי עִירוֹ לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לִשְׁמֹעַ בְּנָאֳמוֹ, וְהִתְעַנְּגוּ מְאֹד.

*

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּבֵּר כְּיוֹם תָּמִים, וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים בְּלִי הֶרֶף, וְלֹא אָמַר אִישׁ: “רָעֵב אָנֹכִי”. –

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּבֶּר כָּל הַלַּיְלָה, וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים, וְלֹא אָמַר אִישׁ: “שֵׁנָה חֲטָפַתְנִי”.

וְאִם פָּנָה, אַחֲרֵי דַבְּרוֹ יוֹם וָלָיְלָה, אֶל שׁוֹמְעָיו וְאָמַר: “סִלְחוּ לִי, אֲדֹנַי, עַל כִּי הוֹגַעְתִּיכֶם בִּדְבָרָי!” וְעָנוּ וְאָמְרוּ בְּתִמָּהוֹן: "הֵן אַךְ שָׁעָה קַלָּה עָבְרָה מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֵלֵינוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר: “הוֹגַעְתִּיכֶם?”

וְאוּלָם אַחַת הָיְתָה בְּעוֹכְרָיו: לַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבָה לֹא יָכוֹל, כְּאִלּוּ מוֹחוֹ – מוֹחַ טִיט וָרֶפֶשׁ, וּכְאִלּוּ לְבָבוֹ – לֵב בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁת⁹, וַיעוֹרֵר אֶת מוֹחוֹ לַחְשֹׁב דָּבָר מָה – וַחֲטָפַתְהוּ הַשֵּׁנָה, וְגִהֵק וּפִהֵק¹⁰. וַיְהִי לְלַעַג וּלְקֶלֶס. – וּשְׁנֵי הָאַחִים הַתְּאוֹמִים, הָרְחוֹקִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ מֶרְחָק רַב כָּזֶה, הָיוּ כִּשְׁנֵי “עַמּוּדִים” מִ“דַּף” אֶחָד: אֵת אֲשֶׁר חָשַׁב הָאֶחָד דִּבֵּר הַשֵּׁנִי, וְאִם חָשַׁב עֵרִי אֶת הֶגְיוֹנוֹתָיו הַנִּשְׂגָּבִים בַּמַּעֲרָב, אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה בְּמִזְרָח הָאָרֶץ, וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וַיְסוֹבְבוּהוּ שׁוֹמְעָיו, וְלֹא מָשׁוּ מִמֶּנּוּ כָּל עֵת דַבְּרוֹ.

וְכַאֲשֶׁר נִתְּקוּ מְזִמּוֹת¹¹ עֵרִי בַּמַּעֲרָב, אָז נֶאְלַם מִיכָה פִּתְאֹם, וַיְגַהֵק וַיְפַהֵק, וַיִּישָׁן וַיְהִי לְלַעַג. –

וְאוּלָם יַעַן כִּי הִרְבָּה עֵרִי לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, עַל כֵּן לֹא סָגַר מִיכָה אֶת פִּיו, וַיְהִי לִתְהִלָּה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָדַע עֵרִי רָעָב בַּמַּעֲרָב – כִּי עָנִי הָיָה הָאִישׁ, וַיְחִי חַיֵּי מַחְסוֹר – וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל אֹדוֹת רַעֲבוֹנוֹ.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה, וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ וַיְנַבֵּא לְכָפָן וּמַחְסוֹר וְשָׁמְעוּ הַשּׁוֹמְעִים, וַיִּקְרְאוּ לְצוֹם וְלַעֲצָרָה, וְלֹא יָצְאוּ הַשָּׂדֶה לַחֲרֹשׂ אֶת חֲרִישָׁם וְלִזְרֹעַ אֶת זַרְעָם כִּי הֶאֱמִינוּ בְמִיכָה, וַיֹּאמֵרוּ: לָמָה זֶה נַעֲמֹל לַשָּׁוְא, וַאֲנַחְנוּ לֹא נִשָּׂא בְרִנָּה אֶת אֲלֻמּוֹתֵינוּ? – וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר חָשַׁב עֵרִי מַחֲשָׁבָה וְתַחְבֻּלָה לִמְצֹא לוֹ מִשְׁעַן לֶחֶם וְשֶׁבֶר רְעָבוֹן, לְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה וַיִּנְאֹם נְאֻם לִמְצֹא עֵצוֹת אֵיךְ לְקַדֵּם פְּנֵי הָרָעָב, לִשְׁבֹּר בָּר¹² וְלִצְבֹּר חֳמָרִים חֳמָרִים; אָז פָּקְחוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ, כִּי אָמְנָם טוֹב יָעַץ הַנָּבִיא, וַיְמַהֲרוּ לְהָקִים אֶת עֲצָתוֹ, – וַיִּשְׂחֲקוּ לְרָעָב וּלְכָפָן. –

כָּכָה חָיוּ הַתְּאוֹמִים יָמִים רַבִּים עַל קַצְוֵי הָאָרֶץ, וַיִּרֶב עֵרִי לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; וַיֶּרֶב מִיכָה לְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת בַּשְּׁעָרִים.

וַיֶּרֶב עֵרִי לִסְבֹּל מַחְסוֹר וְכָפָן, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהוּ, וְלֹא בִקֵּר בְּאָהֳלוֹ. –

וַיֶּרֶב מִיכָה לִנְחוֹל תְּהִלָּה, וַיַּרְא בְּטוֹבָה, וַיֵּצֵא גַם שִׁמְעוֹ בְּכָל הָאֶרֶץ. –

וַיְהִי הַיּוֹם, וַיַּחְשֹׁב עֵרִי מַחֲשָׁבָה עַל אֹדוֹת הָעֲיָרוֹת וְהַכְּרַכִּים הָרַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְיִצְטַעֵר¹³ עַל אֲשֶׁר יִבָּצֵּר מֵאִתּוֹ¹⁴ לְהַשְׁמִיעָם אֶת לִקְחוֹ וְאֶת מְזִמּוֹתָיו, אֲשֶׁר מָצָא בְּחָכְמָתוֹ. – אָז יָצָא מִיכָה מֵעִיר מוֹלַדְתּוֹ, וַיִּסַּע מֵעִיר אֶל עִיר וּמִנּוֹף אֶל נוֹף¹⁵, וְיִדְרֹשׁ בָּרַבִּים, וַיִּנְאֹם נְאֻם; וּבְכֹל אֲשֶׁר בָּא, נְשָׂאֻהוּ עַל כַּפַּיִם, וְיִתְאַבְּקוּ בַּעֲפַר רַגְלָיו¹⁶; וַיְהִי רָבִּים, אֲשֶׁר אָסְרוּ אֶת עַצְמָם אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּשָּׂאֻהוּ אֶל הָעִיר, אֲשֶׁר חָפַץ לִנְסֹעַ.

וְהַשְּׁמוּעָה נָפוֹצָה בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: “הִנֵּה מִיכָה הַנָּבִיא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּרָכִים!” וְכָל עִיר וָעִיר חָשְׁבָה לָהּ לְכָבוֹד גָּדוֹל אִם מָצְאָה יָדָהּ לְאֱסֹף אֶת הָאֹרֵחַ הַנִּכְבָּד הַזֶּה אֶל רְחוֹבוֹתֶיהָ, וַיִּשְׁמְעוּ גַם אַנְשֵׁי עִיר מְגוּרֵי עֵרִי אֶת שֵׁם הַנָּבִיא, וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ אֶל פָּרָשַׁת־הַדְּרָכִים¹⁷, וַיָּחֵלּוּ אֶת פָּנָיו כִּי יָסוּר גַּם אֲלֵיהֶם. וַיָּבֹא מִיכָה אֶל הָעִיר. וַיָּכִינוּ בַיִת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וַיִּבְנוּ שָׁם בָּמָה גְבוֹהָה, כִּי יִשָּׂא שָׁם מִיכָה אֶת מַשָּׂאוֹ.

וְיַעַל מִיכָה הַבָּמָתָה, וְיִנְאֹם נְאֻם וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת, וַיַּקְדִּישׁוּהוּ וַיַּעֲרִיצוּהוּ בְּנֵי הָעִיר, וְכָל פֶּה מָלֵא תְּהִלָּתוֹ.

וְהַקּוֹל הִגִּיעַ גַם לְעֵרִי הַחֹקֵר, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: "אֵלְכָה נָא גַם אֲנִי וְאֶשְׁמַע: “הֲכִתְהִלָּתוֹ כֵּן גָּדַל הָאִישׁ?”

וַיָּבֹא אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר נָאַם שָׁם מִיכָה אֶת נְאֻמּוֹ. וְלֹא נְתָנֻהוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף לָבֹא פְּנִימָה, כִּי דָרְשׁוּ מִמֶּנוּ כֶּסֶף שִׁלּוּמִים; כִּי כֵן יָעֲצוּ נִכְבַּדֵּי הָעִיר – לִגְבוֹת¹⁸ כֶּסֶף מֵאֵת כָּל הַבָּא לִשְׁמֹעַ מִדַּבְּרוֹתָיו, וְהָיָה הַכֶּסֶף לְשִׁלּוּמִים לַנָּבִיא. – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֵרִי כִּי יִדְרְשׁוּ מֵאִתּוֹ כֶּסֶף, וַיִּמָּלֵא עֶבְרָה וָכַעַס גַּם עַל הַנָּבִיא וְגַם עַל הַתּוֹבְעִים¹⁹ וַיִּקְרָא: “הַבְּכֶסֶף נִמְאָס יִמְכֹּר הֶחָכָם אֶת חָכְמָתוֹ?”. וְלֹא הוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר, כִּי הִתְלַהְלַהּ וַיְגַמְגֵּם; וַיִצְחֲקוּ הַשּׁוֹמְעִים, וְיֵצֵא עֵרִי אֶת הַבַּיִת בָּחֳרִי אָף.

אָז עָלָה מִיכָה הַבָּמָתָה, וַיְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַכֶּסֶף, כִּי נִמְאָס הוּא; כִּי נוֹאֲלוּ בְנֵי הָאָדָם לִצְבֹּר כֶּסֶף וְזָהָב, כַּיְלָדִים הָאוֹסְפִים אֲבָנִים וְחַרְסֵי אֲדָמָה לְמִשְׂחָק. וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת כַּסְפָם וְאֶת זְהָבָם אֱלֵי חֻצוֹת, – וַיִּרְמְסֻהוּ בְרָגֶל, וְלֹא מָצָא בוֹ אִישׁ חֵפֶץ, בִּלְתִּי אִם לַחְשֹׂךְ שֶׁקֶל לָתֵת בְּיוֹם הַמָּחֳרָת עַל יַד שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר לְמִיכָה הַנָּבִיא. –

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, וַיַעֲבֹר עֵרִי בַּחוּץ, וַיַּרְא שִׁקְלֵי כֶסֶף וְזָהָב מֻשְׁלָכִים בָּאַשְׁפָּה, וַיִּרְמְסֵם בְּרָגֶל וַיִּבְזֵם בְּלִבּוֹ; אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הֵרִים שֶׁקֶל אֶחָד וְיֹאמַר: “יְהִי לִי זֶה לְשִׁלּוּמִים לְשׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר לַנָּבִיא, וְאֶשְׁמַע גַּם אֲנִי – הֲבִתְהִלַּת הָאִישׁ כֵּן חָכְמָתוֹ?” –

וַיָּבֹא מִיכָה בַיּוֹם הַשֵּׁנִי אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר יִשָּׂא שָׁם מִיכָה אֶת מַשָּׂאוֹ, וַיִּשְׁקֹל כֶּסֶף עַל יַד שׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲבָל הֵמָּה לֹא נְתָנֻהוּ לָבֹא פְנִימָה; כִּי כֵן יָעֲצוּ נִכְבַּדֵּי הַעִיר, לִבְלִי תֵת הַיּוֹם לָבֹא אֶל הַבַּיִת בִּלְתִּי אִם לְאִישׁ לָבוּשׁ חֲמֻדּוֹת; יַעַן כִּי יִשָּׂא הַיּוֹם הַנָּבִיא אֶת מַשָּׂאוֹ רַק לְשֹׁעִים וְלַעֲשִׁירֵי קֶרֶת – לְבוּשֵׁי פְּאֵר וּמֶשִׁי.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ עֵרִי אֶת זֹאת, וַיִּמָּלֵא עֶבְרָה וַיִּקְרָא: “מַה נוֹאֲלוּ הָאֲנָשִׁים הַקּוֹרְאִים בִּגְדֵי כָבוֹד לְרִיר²⁰ תּוֹלַעַת נִמְאָסָה, וּמְבַכְּרִים²¹ אוֹתוֹ עַל צֶמֶר כֶּשֶׂב תָּמִים אוֹ אֵטוּן פִּשְׁתָּן – בִּרְכַּת שָׂדֶה!”. – וְלֹא יָכוֹל לְדַבֵּר יוֹתֵר, כִּי גִמְגַּם וַיִּתְלַהְלַהּ, וַיֵּצֵא בַּחֳרִי אָף.

אָז עָלָה מִיכָה עַל הַבָּמָה, וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו, וַיְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה וְעַל הַבְּגָדִים הַיְתֵרִים, אֲשֶׁר יַכְבִּידוּ עַל בְּשַׂר אִישׁ כְּמַשָּׂא כָבֵד, וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּקְרְעוּ מֵעֲלֵיהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְיַשְׁלִיכוּם אֳלַי חֻצוֹת, וַיֵּלְכוּ בַרְחֹבוֹת בְּכֻתָּנוֹתָם לְעוֹרָם, וְלֹא הִכְלִים אִישׁ אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ. –

וְלֹא יָסַף עֵרִי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַנָּבִיא, וַיֵשֶׁב כָּלוּא בְּבֵיתוֹ, וַיָּחַל אֶת חָלְיוֹ, וַיֶּהְגֶה מַחֲשָׁבוֹת.

וְלֹא יָרַד מִיכָה מֵעַל הַבָּמָה, וַיִּנְאֹם נְאֻם וַיְדַבֵּר נִשְׂגָּבוֹת. –

וְעֵרִי זָקֵן מְאֹד, וַיָּבֹא יוֹמוֹ וַיִּתְעַתֵּד לָמוּת; וַיַּחְשֹׁב אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הָאַחֲרוֹנָה וְהַנִּשְׂגָּבָה מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הָגָה בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו. –

וַיְדַבֵּר מִיכָה מֵעַל הַבָּמָה דְבָרִים, אֲשֶׁר לֹא דִּבֵּר מֵעוֹדוֹ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע עוֹד בֶּן אָדָם בִּלְתִּי אִם הַיּוֹם. –

אַךְ פִּתְאֹם עָמְדוּ שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וַיֵּאָלַם. וְהַשּׁוֹמְעִים אֲשֶׁר אָזְנֵיהֶם הָיוּ מֻסַבּוֹת אֶל עֵבֶר הַנָּבִיא, הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן, וְלֹא יָדְעוּ פֵּשֶׁר דָּבָר, מַדּוּעַ זֶה נֶאְלַם הַנָּבִיא בְּתוֹךְ דִּבּוּרוֹ. –

וְלֹא פָתַח עוֹד מִיכָה אֶת פִּיו כָּל יְמֵי חַיָּיו. –

וּבוֹ בַיּוֹם נָשְׂאוּ אֶת עֵרִי הַזָּקֵן אֱלֵי קְבָרוֹת, וַיַּחְצְבוּ לוֹ קֶבֶר וַיִּקְבְּרֻהוּ, וַיָּקִימוּ עָלָיו מַצֵּבָה, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמוֹ לְחָקְקוֹ לְזִכָּרוֹן עַל הַמַּצֵּבָה.

הָרָעָב טָס¹ עַל פְּנֵי עְַיָרוֹת וּכְרַכִּים, וַיַּרְא אֶת בְּנֵי הָאָדָם יוֹשְבִים שְקֵטִים וְשַאְַננִַּים, וְיֵש אְַשֶר יִשְֹמְחוּ וְיַעַלְזוּ, וְכָל דְאָגָה וָפַחַד לִימֵי הָרָעָב לֹא יֵדְעוּ, כִּי זֶה כְבָר לֹא הָיָה הָרָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו, וַיֹּאמַר: “עוֹד מְעַט וְנִשְכַּח שֵם הָרָעָב מִן הָאָרֶץ” וַיִּקְרָא:

הָבָה – אְַשַנֵּן לָהֶם אֶת פִּרְקִי! ² יֵדְעוּ אָז אֶת עֶרְכִּי,

אֶת יָדִי – כִּי קָשָתָה

וְאֵימָתַי – לֹא כָלָתָה!

וּשְמִי עוֹד בַּל יִשְכָּחוּ!

לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד – יִשְֹמָחוּ

וַיֵּצֵא הַשָֹּדֶה, וַיַּךְ בַּשִּדָּפוֹן³ אֶת כּל תְּבוּאַת הָאָרֶץ בַּגַּנִּי, בַּכְּרָמִים וּבַשָֹּדוֹת; וַיָּבֹא הָעִירָה לְהִתְעַנֵּג עַל פָּעְָלוֹ וְלִשְמֹעַ אֶת דְבַק תָּקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ מִפִּי אְַנָשִים. –

וַיָּבֹא בֵּין הַסּוֹחְַרִים, וַיַּרְא וְהִנֵה פְנֵי כְִלָּם נוּגִים; כִּי לֹא עָשְֹתָה הָאְַדָמָה אֶת יְבוּלָהּ, בִּלְתִּי אִם לְפִי אֹכֶל נֶפֶש הָעוֹבְדִים בֲַּשָֹּדֶה, וְלֹא הָיָה כָל מִמְכָּר וּמִקְנֶה; וּבְאֵין מִמְכָּר וּמִקְנֶה; יְחַבְּקוּ הַסּוֹחְַרִים יָדָיִם.

שְֹבַע רָצוֹן יָצָא הָרָעָב מֵאֵת פְּנֵי הַסּוֹחְַרִים, וַיָּבֹא בֵּין הַכֹּהְַנִים; וְהִנֵּה גַּם הֵם עְַצֵבִים, כִּי לֹא נָתַן אְֶלֹהִים לָאִכָּרִים, עוֹבְדֵי הָאְַדָמָה; עַל כֵּן לֹא יְבֹרַךְ גַם חֵלֶק עַבְדֵי אְֶלֹהִים. בִּהְיוֹת מִנְעֶרֶת בַּטֶּבֶל,⁴ יָבֹא רָזוֹן גַּם בַּתְּרוּמָה. –

וַיֵּצֵא הָרָעָב גַּם מִשָּם שָֹמֵחַ וַיָּבֹא אֶל בֵּית הָעְַשִירִים, וַיִשְֹבַּע גַּם שָׁם נַחַת; כִּי מָצְאוּ הָעְַשִירִים עִנְיָן רַב לִפְתֹחַ אְַסָמֵיהֶם, לְהוֹקִיר אֶת הַשַּעַר⁵ וְלִצְבּוֹר כֶּעָפָר כֶּסֶף – וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם עֵת לְאְֶכֹל לְשָבְעָה, וַיִרְעְַבוּ יוֹמָם וָלָיְלָה.

וַיֹּאמֶר הָרָעָב אֶל לִבּוֹ: “אָבֹא נָא אֶל בָּתֵֵּי הָאְַמָנִים⁶. שָם אֶשְתֶּה עֹנֶג כַּמַּיִם, בְּשָמְעִי אֶת עוֹלָלֵיהֶם צוֹעְַקִים לַלֶּחֶם וְהֵם, בְּלִי סָפֵק, כְּבָר מָכְרוּ גַּם אֶת כָּל כְּלֵי עְַבוֹדָתָם בַּלֶּחֶם, וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם”.

וַיֵּקֶר מִקְרֵהוּ לָבוֹא אֶל בֵּית יוֹחָנָן הַנַּפָּח⁷. – וְיוֹחָנָן הַנַּפָּח מַכֶּה בְקְִרְנָסוֹ⁸ עַל הַסְּדָן⁹ מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב, וּמוֹצֵא לוֹ שָֹכָר טוֹב בַּעְַבוֹדָתוֹ, וּבָנָיו שְֹמֵחִים, וְעוֹלָלָיו שְֹבֵעִים, וְחֶרְפַּת רָעָב לֹא יָדָע. –

“רַמַּאי ¹⁰ הוּא!” אָמַר הָרָעָב בְּלִבּוֹ: “אַךְ מִתְעַשֵּר הוּא, וַאְַסָמָיו-רֵקִים! הָבָה – אְַנַסֶּה דָבָר אֵלָיו”. וַיִּתְחַפֵּשֹ וַיָּבֹא בְּתוֹר עָנִי לְבֶן-פָּנִים וּצְנוּם-הַלְּחָיַיִם, וּבְדֶמַע בָּעֵינַיִם וּבְקוֹל דְּמָמָה, כִּמְעַט בְּלִי תְנוּעַת שְֹפָתַיִם, אָמַר: “חָנֵנִי נָא, אִיש טוֹב, וּתְנָה אֹכֶל אֶל פִּי, כִּי זֶה שְלֹשָה יָמִים לֹא אָכַלְתִּי לָחֶם!”

“בֹּא, בְּרוּךְ אְֶלֹהִים”, עָנָה הָאָמָן בְּשִֹמְחָה: “קוּם אְֶכוֹל בְּשִֹמְחָה, מֵאְַשֶר נָתַן לִי אְֶלֹהִים בְּחַסְדּוֹ!” וַיִּתֵּן לְפָנָיו לֶחֶם וְנָזִיד. –

הָרָעָב אָכַל וַיְכַלֶּה כֶחָסִיל¹¹ אֶת כֹּל אְַשֶר נָתְנוּ לְפָנָיו, וְלֹא נוֹדַע, כִּי בָא דָבָר אֶל בִּטְנוֹ הָרֵיקָה; וַיַּחְפֹּץ לבַלַַּע אֶת כָּל אְַסַם הָאָמָן; אַךְ כָּל בֶּלַע וּבֶלַע הָיָה לוֹ כְּגַחְַלֵי רְתָמִים, כְּצוּרִים וַאְַבָנִים וּמְרוֹרַת פְּתָנִים; וָיָקָם לָצֵאת, וַיִּפֶן אּל הָאָמָן וַיֹּאמַר: “הוֹאִילָה נָא, אִיש טוֹב, וּתְנָה לִי גַּם קְשִֹיטָה¹² כשּנִדְבַת לִבֶּךָ”. יוֹחָנָן מִשֵּש בְּכִיסוֹ, וַיֵּעָצֵב אֶל רוּחוֹ, כִּי לֹא מָצָא שָם מְאוּמָה. אַךְ חִיש פָּנָה אֶל אִשְתּוֹ וַיִּלְחַש בְּאָזְנֶיהָ דְבָרִים אְַחָדִים, וַתּוֹצֵא הָאִשָּה צְרוֹר כֶּסֶף וַתִּקַח מִשָּם קְשִֹיטָה, וַתִּתֵּן עַל יַד הָאוֹרֵחַ וַתֹּאמַר: “הַצְּרוֹר הַזֶּה הוּכַן לִהְיוֹת לָנוּ לְמִשְעָן לִימֵי הָרָעָב, וְאוּלָם עַד הַיּוֹם לֹא נָתַן עוֹד אְֶלֹהִים לָרָעָב לָבוֹא בִגְבוּלֵנוּ וְיָכֹלְנוּ לְחַסֵּר קְשִֹיטָה מִן הַצְּרוֹר וְלָתֵת לָךְ”.

עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת, וַיָּבֹא אֶל בֵּית יוֹחָנָן אִכָּר לְתַקֵּן אֶת אֵתוֹ, וַיִּשְקֹל כֶּסֶף שְֹכַר עְַבוֹדָה עַל יַד יוֹחָנָן; וַיִּמָּלֵא הַצְּרוֹר בַּקְּשִֹיטָה, אְַשֶר חָסַר, בְּטֶרֶם יָצָא הָרָעָב. –

וַיִּקְצֹף הָרָעָב רַב קֶצֶף, וַיִּקְרָא: “אֵצֵא לְשָנָה הַבָּאָה, וְאַרְבֶּה אֶת אוֹתוֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי! אָז יֵדַע גַּם דַּל גֵּאֶה זֶה אֶת הָרָעָב”, וַיְשוֹרֵר:

אְַשַנֶּן לוֹ אֶת פִּרְקִי

וְיֵדַע אָז אֶת עֶרְכִּי,

אֶת יָדִי כִּי קָשָתָה

וְאֵימָתִי – לֹא כָלָתָה

לְשָנָה הָאַחֶרֶת יָצָא הָרָעָב, וַיַּךְ אֶת כָּל תְּבוּאַת הָאָרֶץ כַּבָּרָד, וְאֶת אְַשֶר הוֹתִיר הַבָּרָד הִכָּה בַשִּדָּפוֹן, וְגַם אֶת הַמְּעַט הַנִּשְאַר אָכַל הַגָּזָם¹³ וְלֹא הֵשִיבָה הָאְַדָמָה גַּם אֶת הָאֵיפָה, אְַשֶר טָמְנוּ בְחֵיקָהּ. –

וַיָּבֹא הָרָעָב בָּעִיר, וַיַּרְא מֹכֵר אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים לַעְַבָדִים בְּעַד אֵיפַת שְֹעוֹרִים, וּמִן הָאֵיפָה עוֹד יִגְרַע הַקּוֹנֶה מְלֹא קֹמֶץ, כִּי מָצָא תְבַלֻּל בְּאַחַת מֵעֵינֵי אַחַד הָבָּנִים. –

וַיִּתְעַנֵּג הָרָעָב מְאֹד, וַיּוֹסֶף לָלֶכֶת; וּכְכֹל אְַשֶר בָא, שָמַע אֶת שֵם הָרָעָב נִשָֹּא עַל שְֹפָתַיִם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן – וַיִּשְֹמַח מְאֹד. אָז זָכַר אֶת יוֹחָנָן הָאָמָן, וַיּאֹמַר: “אֵלְכָה נָא לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי דַל גֵּאֶה זֶה! אְַנִי חוֹשֵב לְנָכוֹן, כִּי כְבָר אֵין זֵכֶר לְצְרוֹר כַּסְפּוֹ וְלַאְַסָמוֹ, וּכְבָר מָכַר גַּם הוּא אֶת בָּנָיו בַּלֶּחֶם”. –

אַךְ יוֹחָנָן הַנַּפָּח מַכֶּה בַפַּטִיש, וּמוֹצֵא שָֹכָר בַּעְַבוֹדָתוֹ, וְלֹעֵג לָרָעָב.

וַיִּכְעַס הָרָעָב, וּמְרֵרָתוֹ¹⁴ כִּמְעַט שֶנִּשְפְּכָה לָאָרֶץ; אֲַךְ הִתְעַשֵּת וַיּאֹמַר: "אָכֵן רַמַּאי הוּא, יוֹחָנָן. אַךְ מִתְעַשֵּר הוּא לְעֵינֵי הָרֹאִים, וְלֶחֶם אֵין בְּבֵיתוֹ; הָבָה, אְַנַסֶּה אֵלָיו דָּבָר! וַיִּתְחַפֵּשֹ וַיָּבֹא כְעָנִי לְבֶן-פָּנִים וּצְנוּם-הַלְּחָיַיִם, וּבְדֶמַע בָּעֵינַיִם, בְּקוֹל דְּמָמָה כִּמְעַט בְּלִי תְנוּעַת שְֹפָתַיִם אָמַר: “חְַנֵנִי, אִיש טוֹב, וּתְנָה לֶחֶם לְפִי, כִּי זֶה יָמִים שְלֹשָה לֹא טָעַם חִכִּי אֹכֶל!”

“בֹּא, בְּרוּךְ אְֶלֹהִים, עָנָה יוֹחָנָן שְבָה ואָכַלְתָּ בְשִֹמְחָה, מֵאְַשֶר חַנַנוּ אְִלֹהִים!” וַיִּתֵּן לְפָנָיו לֶחֶם וְנָזִיד. –

וְלֹא יָכוֹל הָרָעָב לֶאְֶכֹל מִמַּעַשֹ עָצוּר וְקֶצֶף נִסְתָּר, וַיֶּחְֶנַן עוֹד קוֹלוֹ וַיּאֹמַר: “הוֹאִילָה נָא, אִיש טוֹב, וּתְנָה לִי מַתַּת כֶּסֶף!” –

וַתּוֹצֵא הָאִשָּה – אֵשֶת יוֹחָנָן – אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף וַתּאֹמַר: "הַצְּרוֹר הַזֶּה הוּכַן לָנוּ לִהְיוֹת לְמִשְעָן לִימֵי הָרָעָב, וְאוּלָם חַנֵּנוּ אְֶלֹהִים: אְַסָמֵינוּ מְלֵאִים בָּר: “רָעָב לֹא נֵדַע, הֵא לְךָ, אֹרֵחַ נִכְבָּד, קְשִֹיטָה, וְאְֶלֹהִים יְצַו עָלֶיהָ אֶת הַבְּרָכָה!” –

וּבְטֶרֶם תִּגְמֹר אֶת דְּבָרֶיהָ, וַיָּבֹא יִצְחָק הָעֶגְלוֹן, וַיְבַקֵש מֵאֵת יוֹחָנָן, כִּי יָשִֹים חִשּוּקִים¹⁵ עַל אוֹפַנֵי עֶגְלָתוֹ, וְיִתֵּן לוֹ שְֹכָרוֹ; וּבְטֶרֶם יָצָא הָרָעָב, מִלְאָה הָאִשָּה אֶת הַקְּשִֹיטָה בִּצְרוֹר, וְלֹא יָדְעָה חֶסֶר. –

וַיֵּצֵא הָרָעָב סָר וְזָעֵף, וְלֹא בֵרַךְ אֶת יוֹחָנָן מֵטִיבוֹ וְאֶת אִשְתּוֹ הַטּוֹבָה, וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ. לְחָיָו הָרָזוֹת חָוְרוּ כְּסִיד, וְעֵינָיו הֶעְֶמִיקוּ עוֹד יוֹתֵר בְּחוֹרֵיהֶן, וַיַּחְשֹב מַחְַשָבָה וַיִּקְרָא:

“עַתָּה עָשֹֹה אֶעְֶשֶֹה דָּבָר, וִיהַלְלֵנִי כָּל שֵדֵי בַלָּהוֹת וּשְֹעִירֵי שְאוֹל!” –

וַיֶּאְֶסֹף אֵלָיו אֶת כָּל מַחְַנֵהוּ: יֵרָקוֹן, שִדָָּפוֹן וּבָרָד וַחְַנָמָל וְכָל אַרְבֶּה לְמִינֵהוּ, וֲַיִּסְגְּרֵם עַל מַסְגֵּר וַיִּקְרָא: “אַרְבַּע שָנִים לָשֹבַע!”

וַיַּעַל דָגָן גַּם עַל סְלָעִים וְצוּרִים, גַּם בֵּין הַקּוֹצִים וְהַבַּרְקָנִים; וַיְהִי סְפִיחַ הָאְַדָמָה לִקְמָצִים, וְהַשְָחִים – לָשֹבַע; וַיִּטּוּ כוֹתְלֵי הָאְַסָמִים לִנְבּוֹל תַּחַת מַשָּא הַתְּבוּאָה, וְלֹא מָצְאוּ הָאוֹצָרוֹת דַּי כַלְכֵּל אֶת דְגַן הַשָּדֶה וַיִּמְצְאוּ הָאִכָּרִים פִּי שֶבַע לְכָל שְנוֹת הָרָעָב, אְַשֶר הָיוּ; וְהַסּוֹחְַרִים מָצְאוּ פִי תֵּשַע¹⁶וְגַם הָאָמָנִים מָצְאוּ פִּי שָלֹש¹⁷ בַּעְַבוֹדָתָם. – וְלֹא יָדְעוּ הָאְַנָשִים מַה לַעְַשֹוֹת בַּכֶּסֶף הָרַב אְַשֶר מָצְאוּ; וַיָּחֵלּוּ לְהַסְכִּין¹⁸ אֶל חַיֵּי רֹךְ וְעֹנֶג, וְלֹא מָצְאוּ עוֹד שֹבַע בַּלֶחֶם, כִּי אִם הִתְאַוּוּ לְסֹלֶת מְִרְבֶּכֶת וּמַעְַשֶֹה מַחְַבַת, לְשֶמֶן, לִדְבַש וּלְנֹפֶת, וַיְאכְלוּ בְּשַֹר צִפָּרִים, וַיִּשְתּוּ יַיִן מְשְִמָּר¹⁹ מִכְּלֵי זְכוּכִית הַנּוֹחִים לְהִשָּבֵר; וַיִּלְבְּשוּ בִגְדֵי מֶשִי, וַיֵּצְאוּ בַּעְַדִי עָדַיִים – מִזָּהָב סְגוּר וְעַד כָּל אֶבֶן יְקָרָה; וַיִּתְפַּנְקוּ²⁰ הָאְַנָשִים עַד מְאֹד, וַיְהִי אִם זָכַר אִיש אֶת הַלֶּחֶם, אְַשֶר אָכַל לִפְנֵי שְנוֹת הַשָֹֹּבָע – וַתָּקָץ נַפְשוֹ בְּכָל אֹכֶל, וְלֹא אָכַל מְאְִם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה שֶלְּאַחְַרָיו מִגֹּעַל נֶפֶש, אְַשֶר עוֹרֵר בּוֹ זִכְרוֹן הַלֶּחֶם הַהוּא.

אַךְ יוֹחָנָן הַנַּפָּח מַכֶּה בַפַּטִיש עַל הַסְּדָן, וְאִם הוּא מָצָא גַם הוּא רֹב שְֹכָר בַּעְַבוֹדָתוֹ, וַיִּתְאַוֶּה גַם הוּא לְהוֹצִיא אֶת מָעוֹתָיו²¹ הַיְּתֵרוֹת בַּחְַנְִיּוֹת, אַךְ לֹא מָצָא לוֹ עֵת לַדָּבָר הַזֶּה. בְּכָל יוֹם וָיוֹם גָּמַר בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: מָחָר אֵלְכָה לִי אֶל הַחְַנְִיּוֹת, וְקָנִיתִי שַעְַשְִעִים לִבְנִי וּבִגְדֵי כָבוֹד לִי וּלְאִשְתִּי, אַךְ מָחָר – מָחָר וַעְַבוֹדָתוֹ, יוֹם – יוֹם וּמְלַאכְתּוֹ; כִּי רַבָּה הַמְּלָאכָה, אְַשֶר הָיְתָה עָלָיו בַּיָּמִים הָהֵם. בְּאַחַד הַיָּמִים מָצָא לוֹ שָעָה קְצָרָה, וַיָּבֹא אֶל הֶחָנוּת; וְאוּלָם בְּטֶרֶם דִּבֵּר דַּיּוֹ עִם הַחֶנְוָנִי, וּבְטֶרֶם הִתְפַּשֵר עִם מְשָרְתֵי הֶחָנוּת, אְַשֶר הִתְאַמְּצוּ לְהוֹנוֹת²² אֹתוֹ – וּכְבָר עָבְרָה שְעַת חְִפְשוֹ, וַיֶּחְפָּז לָצֵאת; וּבְחָפְזוֹ וַיַּרְא קוּרְנָס²³ חָדָש וָטוֹב וַיִּקְנֵהוּ בְחִפָּזוֹן וַיֵלֵךְ. – וְכִכְלוֹת אַרְבַּע שְנוֹת הַשָֹּבָע – אָז הוֹצִיא הָרָעָב אֶת כָּל מַלְאָכָיו מִתַּחַת הַמַּסְגֵּר, וַיִּשְלָחֵם עַל פְּנֵי הַשָֹּדֶה. – אָז יָצָא הַקּצֶף עַל הָאָרֶץ, וַיֵּדְעוּ אֶת הָרָעָב וְאֶת יָדוֹ הַחְַזָקָה. רֹב הַזֶּרַע עְִפַּש בְּחֵיק הָאְַדָמָה, וְיִתְרוֹ אְַשֶר עָשָֹה צֶמַח, נִרְקַב בַּגֶּשֶם, וְאֶת הַנִּשְאָר אָכַל הַגָּזָם; וְלֹא נִשְאַר גַּם עָלֶה יֶרֶק בַּשָֹּדֶה. וַתֵּאָנַח הַבְּהֵמָה, וַיִּרְעַב הָאָדָם, וַיֵּאָנַח מְאֹד; כִּי לֹא מָצָא עוֹד אֶת תַּפְנוּקָיו, אְַשֶר הִסְכִּין אְַלֵיהֶם, וְכָל מַאְַכָל גַּם תִּעְַבָה נַפְשוֹ. אָז יָדַע הָאָדָם אֶת אְַסוֹנוֹ הָרָב. וַיָּבֶן כִּי רַק הַמְּאְִשָּר שֶבַּמְאְִשָּרִים יוּכַל לִהְיוֹת הָאְִמְלָל שֶבְּאְִמְלָלִים.

וַיָּבֹא הָרָעָב הָעִירָה לִשְמֹעַ אֶת שֵמַע גָּדְלוֹ וּמוֹרָאוֹ בְּפִי הָאְַנָשִים, וַיַּרְא וְהִנֵּה אָב מִתְקוֹטֵט בְּבִתּוֹ, כִּי אָמַר לִמְכֹּר אֶת נְזָמֶיהָ בְּעַד אָבָק נִיחוֹחַ²⁴, אְַשֶר הִסְכִּין אֵלָיו לְהָרִיחַ בּוֹ בִּימֵי הַשָֹּבָע – וְהִיא לֹא אָבְתָה לְתִתָּם עַל יָדוֹ; וְאֵם מְרִיבָה בְבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים הַצּוֹעְַקִים לְמִגְדָנוֹת וּלְחַלּוֹת שֶמֶן, וְהִיא בֶּעָמָל רַב מָצְאָה פַת קִיבָר²⁵ לְלֶחֶם בֵּיתָהּ. וַיִּשְֹחַק הָרָעָב מְאֹד, וַיִּמְחָא בְכַפָּיו הָרָזוֹת, וַיִּתְנַשֵּם בְּצָחְָקוֹ. אַךְ אָז זָכַר אֶת יוֹחָנָן הַנַּפָּח וַיּאֹמַר: “אֵלְכָה נָא לִרְאוֹת בִּשְלוֹמוֹ!”

וְיוֹחָנָן מַכֶּה בְקְִרְנָס עַל הַסְּדָן מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב, וּבֱרְאוֹתוֹ כִּי הֶאְֶמִיר²⁶ הַיּוֹקֶר, הִגְדִּיל אֶת מְחִיר עְַבוֹדָתוֹ, וַיִּלְעַג לָרָעָב.

וַיִּתְחַפֵּשֹ הָרָעָב וַיָּבֹא כְּאִיש עָנִי לְבֶן-פָּנִים וּצְנוּם-לְחָיַיִם, וּבְדֶמַע בָּעֵינַיִם עָנָה וְאָמַר: “חָנֵנִי נָא, אִיש טוֹב, וּתְנָה אֹכֶל אֶל פִּי, כִּי רָעֵב אָנִי!”

– “קוּם אְֶכֹל בְּשִֹמְחָה, עָנָה יוֹחָנָן, כְּנַפְשְךָ שָֹבְעֶךָ, כִּי חַנֵּנִי אְֶלֹהִים, וְכִי יֵשׁ לִי כֹל”.

וְהָרָעָב כִּמְעַט שֶנִּשְפְּכָה מְרֵרָתוֹ לֳָאָרֶץ מִכַּעַשֹ, אַךְ הִבְלִיג²⁷ עַל רוּחוֹ, וַיּאֹמֶר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֶה כִּי אִם קַל הַדַּעַת הוּא הָאִיש, וְאִם יֵש לוֹ אְַרוּחָה לְיוֹם אוֹ לְיוֹמַיִם, לֹא יִדְאַג עוֹד. הָבָה אְַנַסֵּהוּ!” וַיֶּחְֶנַן קוֹלוֹ וַיּאֹמַר:

“אְַבָל, אִיש טוֹב, הֵן לְעַבְדְךָ אִשָּה וּבָנִים שִבְעָה – כְִּלָּם רְעֵבִים, כִּי זֶה יָמִים שְלֹשָה לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּיהֶם”.

יוֹחָנָן חָשַב מַחְַשָבָה, וַיִּזְכֹּר אֶת הַקְִּרְנָס אְַשֶר קָנָה, וַיּאמַר: “שְבָה אֵפוֹא בָּזֶה, וְאֶתֶּן לְךָ עְַבוֹדָה, וּבִשְּכָרָךָ תְּכַלְכֵּל אֶת בֵּיתֶךָ, וַאַתָּה תּאֹכַל מֵעַל שְִלְחָנִי”.

“בְּשֵם כָּל רוּחַ קֶטֶב נִשְבַּעְתִּי”, אָמַר הָרָעָב אֶל לִבּוֹ, “כִּי רַמַּאי הָאִיש! קַוֵּה יְקַודֶה, כִּי אָנֹכִי לֹא אֵאוֹת לוֹ, עַל כֵּן יאֹמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וְאוּלָם חָכָם אְַנִי מִמֶּנּוּ: אְַנִי אֵאוֹת לְכָל אְַשֶר יאֹמַר, וַאְַגַלֶּה אֶת תַּרְמִיתוֹ לְעֵינֵי כֹל”.

וַיִּתְפַּשֵר²⁸ יוֹחָנָן אֶת הָרָעָב לְשָנָה תְמִימָה, וַיֵּשֵב הָרָעָב כָּלוּא בְּבֵית יוֹחָנָן וְאָסוּר אֶל הַסְּדָן כָּל הַשָּנָה. מִיּוֹם לְיוֹם וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הֵרִים אֶת הַקְִּרְנָס, וַיַּךְ בַּבַּרְזֶל הָלוֹךְ וְהַכֹּה וַיִּמְצָא יוֹחָנָן רֹב בְּרָכָה בַּעְַבוֹדָתוֹ.

וּבִכְלוֹת הַשָּנָה, וַיֵצֵא הָרָעָב אֶת בֵּית יוֹחָנָן לָיְלָה, וַיְתָו עַל הַדֶּלֶת לֵאמֹר:

“שֶבַע שָנִים הִתְהַלֵּךְ הָרָעָב בָּאָרֶץ, וְאֶל בֵּית הָאָמָן לֹא מָצָא נְתִיבוֹת”. –

שָנִים רַבּוֹת נִלְחְַמוּ הָאוֹיְבִים בִּירוּשָלַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לֳהּ; כִּי כַאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים נִלְחְַמוּ גִבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל בְּאוֹיְבֵיהֶם. וְלֹא נָתְנוּ לְחַלֵּל אֶת גְּאוֹן עְִזָּם. גִּבּוֹר־יִשְֹרָאֵל אֶחָד הָיָה מֵנִיס בְּיָד אַחַת אֶת מַעַרְכוֹת הָאוֹיֵב, וַיַּעַשֹ בָּם שַמּוֹת¹; וְרַבִּים חְַלָלִים הִפִּיל בְּטֶרֶם נָפַל חָלָל. – אַךְ יַעַן כִּי רִבְבוֹת הָאוֹיֵב רַבּוּ מְאֹד – כִּי עַל כֵּן, גֲַּם אַחֲרֵי אֲשֶר הִרְבּוּ הַגִּבּוֹרִים חְַלָלִים בְּמוֹתָם, עוֹד נִשְאַר צָבָא רַב בָּאוֹיֵב, וְגִבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל מָעֲטוּ מִיּוֹם לְיוֹם. –

וְגַם אַחֲרֵי אֲשֶר נָפְלוּ כָל גִּבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, סָגְרוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת חוֹמַת עִיר קָדְשָם; וַיִּבְחְַרוּ לָמוּת מוֹת רְעֵבִים בְּאָהְָלֵיהֶם מִצֵאת בַּגּוֹלָה כַּעֲבָדִים נִכְנָעִים. –

אַךְ אְֶלֹהִים אַחֶרֶת צִוָּה: מָלְאָה סְאַת יִשְֹרָאֵל² בַּעְַווֹנוֹת וּפְשָעִים, וַיִשְלַח אְֶלֹהִים אֵש בְּחוֹמַת צִיוֹן וְאֶת יִשְֹרָאֵל הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב. וַיֵּצֵא יִשְֹרָאֵל בַּגּוֹלָה. –

וַיְהִי כַּאֲשֶר עָבְרוּ עַל קֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ – בֹּאְַכָה בֵּית לֶחֶם, וַיִּפְּלוּ הַבָּנִים עַל פְּנֵיהֶם, וַיְנַשְקוּ אֶת עְַפַר קֶבֶר אִמָּם, וַיַּרְבּוּ לִשְפֹּךְ דְמָעוֹת. –

וַתִּהְיֶינָה דִּמְעוֹת יִשְֹרָאֵל לְנַחַל עָמוֹק – מַכֶּה גַלִּים, וַיִּטְבְּעוּ בוֹ שְִעָלִים רַבִּים, אְַשֶר יָשְבוּ בָּעֵמֶק לֶאְֶרֹב, וְעֵצִים רַבִּים עָקַר מִשֹּרֶש וַיַּהַפְכֵם; וַרַבִּים מִסּוֹחְַרֵי צוֹר, צִידוֹן וּכְנַעַן הֶעְֶמִיסוּ אֶת אְֲֲָנִיּוֹתֵיהֶם עַל גַּלֵּי הַנַּחַל הַזֶה, וַיּוֹבִילוּ אֶת מַרְכְִּלְתָּם אֶל מְקוֹם חֶפְצָם.

וַתִּבָּקַע הָאְַדָמָה לְקוֹל שַוְעַת³ יִשְֹרָאֵל, וַיִּפָּתַח הַקֶּבֶר וַתֵּצֵא הָאֵם. – וַיִּכָּלֵם הַשֶּמֶש לְאוֹר פָּנֶיהָ, וַיִּסָּתֵר בֶּעָנָן; וַיִּמַּסּוּ הַגְּבָעוֹת מִקּוֹל שַאְַגוֹתֶיהָ; וּמִשְתֵּי עֵינֶיהָ נִפְתְּחוּ שְנֵי מַעְיְנוֹת דִמְעָה, וַידָקֵרוּ הַמַּעְיַָנוֹת, וַיָּפוּצוּ עַל פְּנֵי הָאְַדָמָה, וַיִּפְּלוּ אֶל תּוֹךְ יָם הַמֶּלַח; וַיֵּלֶךְ הַיָּם הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְכִמְעַט שֶעָבַר עַל שְֹפָתוֹ.

אָז נִרְאְַתָה הַקֶּשֶת בֶּעָנָן, וַיִּשְמַַע קוֹל אְֶלֹהִים קוֹרֵא אֶל רָחֵל: “מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְחוּסִי עַל אַרְצוֹת הַחַיִּים בַּל תִּטְבַּעְנָה בְּדִמְעוֹתַיִךְ, כִּי הצן אֶל הָאְַרָצוֹת הָאֵל הְַלֹא יָבֹאוּ גַם בָּנַיִךְ, וְשָם יִחְיוּ עַד שוּבָם אֶל אֶרֶץ אְַבוֹתֵיהֶם; אָז יְרַצּוּ אֶת עְַוֹנָם וְשָבוּ לִגְבוּלָם, כִּי יֵש עוֹד שָֹכָר לִפְעְִלָּתֵךְ”.

אָז הוֹצִיאָה רָחֵל אֶת הָאְַנָחָה הָאַחְַרוֹנָה, וַתִּקְרָא לִנְשִֹיא שֵבֶט בִּנְיָמִין וַתּאֹמַר: “שָם, תַּחַת הָאֵלָה אְַשֶר בִּשְכֶם, קְבוּרִים הַתְּרָפִים, אְַשֶר לְבֵית הוֹרָי. בְּתוֹךְ הַתְּרָפִים טָמוּן צְרוֹר כֶּסֶף. הָבָה הֵנָה הַצְּרוֹר, וַאְַחַלְקֵהוּ בֵין בָּנַי הָאְִמְלָלִים, וְהָיָה לָהֶם לְמִשְעָן בִּימֵי גָלוּתָם וּלְמָגֵן מֵחְַמַת הָאַכְזָרִים הָרוֹדִים⁴ בָּהֶם!” וַיֶהְגֶּה הַנָּשִֹיא שֵם, וַתֵּרֵד עְַנָנָה שְחוֹרָה מִשָּמַיִם אַרְצָה, וַיֵּשֵב הַנָּשִֹיא עַל אֶבְרָתָהּ, וּכְרֶגַע נְשָֹאַתְהוּ אֶת הָאֵלָה, וַיּוֹצֵא מִשָּם אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף, וַיְבִיאֵהוּ אֶל רָחֵל. וַתְּחַלֵּק רָחֵל אֶת הַכֶּסֶף בִּין בְּנֵי הַגּוֹלָה; וַיְהִי הַדָּבָר לְנֵס, כִּי אַחְַרֵי הַחְַלְִקָה מָצָא כָל אִיש בְּחֶלְקוֹ אֶת מִכְסַת ⁵הַכֶּסֶף אְַשֶר הָיָה בַּצְּרוֹר, וְלֹא חָסְרָה גַם קְשִֹיטָה לָאִיש. – וַתְּפָרֵשֹ רָחֵל אֶת כַּפֶּיהָ וַתְּבָרֵךְ אֶת בָּנֶיהָ וַתּאמַר: "לְכוּ, בָּנִים אְִמְלָלִים, וְנַשְּקוּ יְדֵי אֵם חֹרֶגֶת⁶, וַאְַנִי מָה מְאֹד חָפַצְתִּי לְהוֹרוֹת אֶתְכֶם אֶת הַמַּעְַשֶֹה אְַשֶר תַּעְַשֹוּ, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֵם חֹרֶגֶת, אְַבָל יָדַעְתִּי – כִּי לַשָּוְא: אִם תַּעַבְדוּ בַּחְַרִיצוּת, יֵאְמֵר עְַלֵיכֶם: “עְַבָדִים נִרְצָעִים”, וְאִם תִּתְרַפּוּ – "נִרְפִּים יִקָּרֵא לָכֶם; לְחָכְמַתְכֶם עָרְמָה יֵאָמֵר; וְשִגְגוֹתֵיכֶם זְדוֹנוֹת יִקָּרְאוּ – לֹא תִמָּצֵא אַהְַבַת אֵם בְּלֵב הָאִשָּה, אְַשֶר לֹא יְלָדְתְכֶם. קְחוּ אֵפוֹא אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף, וְהָיָה אִם יִגְשוּ אְַלֵיכֶם בְּאֶרֶץ שְבוּתְכֶם לַעְַשֹוֹת לָכֶם רָעָה, אָז תַּרְאוּ אֶת כֶּסֶף-הַקְּסָמִים לְעֵין הַשֶּמֶש, וְיַרְפּוּ מִכֶּם, כִּי קֶסֶם בִּצְרוֹר הַזֶּה לְשַכֵּךְ כָּל כַּעַשֹ.

“אִמִּי”!, אָמַר יִשְֹרָאֵל וַיֵּבְךְ, “עַד מָתַי אֵשֵב בַּגּוֹלָה? מָתַי אָשוּב הֵנָה”.

“עַד אִם תִּכְלֶה הַפְּרוּטָה הָאַחְַרוֹנָה מִן הַצְּרוֹר – עָנְתָה רָחֵל – אָז תֵּדַע כִּי בָאָה הָעֵת לָשוּב אֶל אַרְצֶךָ”. – וַיֵּצֵא יִשְֹרָאֵל בַּגּוֹלָה, וַיָּבֹא בֶאְֶדוֹם, בְּבָּבֶל, בְּפָרַס וּמָדַי. שָם שָתָה לַעַג כַּמַּיִם⁷ עְַבוֹדָתוֹ יִבְזוּ, חָכְמָתוֹ יְקַלֵּלוּ, וְתָמִיד יַחַרְקוּ שֵן וַיִפְעְַרוּ פֶה לְבָלְעוֹ חַיִּים; אַךְ בְּכָל עֵת אְַשֶר יֵרָאֶה יִשְֹרָאֵל אֶת שִקְלוֹ וּצְרוֹר כַּסְפּוֹ, יָנוּחוּ מִזַּעְַפָּם, וְיַרְאוּ לוֹ פָנִים שֹחְַקִים.

וּמִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר יִדֹּד יִשְֹרָאֵל בַגוֹיִם, וּבְעֶזְרַת צְרוֹר כַּסְפּוֹ יִסְחַר אֶת הָאָרֶץ, יַהְַפֹךְ הָרִים לַעְַמָקִים, וּמִדְבַּר – לְמוֹצָאֵי מַיִם, וּמַיִם – לְקִיטוֹר, וְיִרְכַּב עָלָיו כְּעַל כְּרוּב; וּבְכֹל אְַשֶר יַעְַשֶֹה יַצְלִיחַ, וְכֶסֶף יַרְוִיחַ, וְיֶעְשַר וִיגַבֵּר חְַיָלִים.

יִשְֹרָאֵל לֹא עוֹד נוֹדֵד הִנֵּהוּ. יִשְֹרָאֵל – סְחַר גּוֹים בְּיָדוֹ “מַתֶּכֶת⁸ הַקְּסָמִים”. אַךְ נִפְלָא הַדָּבָר: כָּל אְַשֶר יוֹסִיף לְהַרְוִיחַ, יֵקַל צְרוֹר כַּסְפּוֹ! מִיּוֹם לְיוֹם יִגְדַּל עָשְרוֹ, וּמִיוֹם לְיוֹם צְרוֹרוֹ יֶחְסַר. עוֹד מְסִלַּת בַּרְזֶל אַחַת – וְרָזוֹן בַּצְּרוֹר; עוֹד אֳנִיָּה בְּלֶב יָם – וּמִנְעֶרֶת בַּכָּסֶף.

וַיָּפָג לֵב יִשְֹרָאֵל בְּקִרְבּוֹ מִפַּחַד וּמִדְּאָגָה, בִּרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד מְעַט, עוֹד עִנְיָן טוֹב וְרֶוַח מְבֹרָךְ – וְקֵץ לִצְרוֹר כַּסְפּוֹ. מַה יַעְַשֶֶֹה אָז, וְלֹא יִקְרָעֵהוּ לִגְזָרִים?

וְאוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר פִּי שְנַיִם: מִיּוֹם לְיוֹם יֶחְסַר צְרוֹרו, וְעוֹד הִנֵּה נִשְאְַרוּ שָם עְשֶֹר פְּרוּטוֹת! לְמָחְָרָתוֹ חָסְרוּ חָמֵש! הִנֵּה נִשְאְַרוּ אַרְבַּע, שָלֹש; שְתַּיִם,, הִנֵּה נִשְאְַרָה אֶחָת! וּבְכָל זֹאת “הָאַחַת” לֹא תֶחְסָר. “הַפְּרוּטָה הָאַחְַרוֹנָה” לֹא תִכְלֶה מִן הַכִּיס.

וְכֹה הָיָה הַדָּבָר, וְכֹה הֹוָה מִיָּמִים יָמִימָה: עֵת יִרְכַּב יִשְֹרָאֵל עַל בָּמְָתֵי הַהַצְלָחָה, וְשָכַח אֶת עַמּוֹ וְאֶת מוֹלַדְתּוֹ, וְעָשָֹה עְַסָקִים⁹ וְהִרְוִיחַ רַב עֹשֶר, – וּצְרוֹרוֹ יֶחְסַר מִיּוֹם לְיוֹם.

אָז יְעֻנֶה יִשְֹרָאֵל, וְיִזְכְֹּר אֶת אִמּוֹ, וְיָשוּב אֶל אְֶלֹהָיו, וְחִכָּה לְכִלְיוֹן “הַשֶּקֶל הָאַחֲרוֹן”, וְאוּלָם “הַשֶּקֶל הָאַחֲרוֹן” טֶרֶם יִכְלֶה.

עַד אְַשֶר יֶחְכְּמוּ יִשְֹרָאֵל, וְלָקַח אִיש אֶת שִקְלוֹ הָאַחֲרוֹן וּנְתָנוֹ מִיָּדוֹ; אָז תָּבֹא הָעֵת וְשָבוּ הַבָּנִים לִגְבוּלָם וּלְאֶרֶץ אְַבוֹתֵיהֶם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹאִיל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה לִבְנְוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדַּשׁ, וַיַּעֲבָר קוֹל בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ — מִתִּפְסַח וְעַד עַזָה לֵאמֹר: “מִי הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם יָבֹאוּ וְיִבְנוּ בַיִת לֵאלֹהִי הַשָּׁמָיִם!” כִּי לֹא מָצָא הַמֶּלֶךְ דַּי עֹז בִּלְבָבוֹ לִבְנוֹת יְחִידִי בַּיִת לֵאלֹהִים, כִּי אָמַר: “מָה הוּא הָאָדָם, אִם גַם מֶלֶךְ עַל כִּסְאוֹ הִנֵּהוּ, וְאִם גַם פֶּלֶךְ זָהָב בְיָדוֹ? אַךְ יוֹם אֶָחד אִם יֶחֱלֶה, וְלֹא יַעֲצָר עוֹד כֹּח לְהָרִים אֶת שַׁרְבִיטוֹ¹, וְלֹא יִמְצָא עוֹד אֱיָל² לֶשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ!” וְאִם רַק אֶבֶן אַחֶת קְטַנָּה תִּפּוֹל מֵרֹאשׁ הַנַּדְבָּךְ³ עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, לֹא תַצִילֵהוּ עֲטַרְתּוֹ מִמָּוֶת! יָבֹא נָא הָעָם, וְיִבְנֶה בַיִת לֵאלֹהָיו, וּבְתוֹךְ עַמּוֹ אָבֹא גַם אָנִי, וְאֶקַּח חֵלֶק בַּבִּנְיָן. ויִַּתְעוֹרְרוּ מִכָּל פִּנוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, ויִתְנַדְּבוּ לָקַחת חֵלֶק בְּבִנְיַן הַבָּיִת. —

הַחֲכָמִים בָּעָם הִתְנַדְבוּ לְבִנְין הַכֹּתֶל⁴ הַיְמִינִי. כִּי זֶהוּ כְּלַל וּמִנְהָג לְכֹל הַחֲכָמִים וּנְבוֹנֵי דָבָר: “בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁהֵם פּוֹנִים אֵינָם פּוֹנִים רַק לִימִין”.

וְגַם יָדְעוּ מֵרֹאשׁ, כִּי לדָרוֹם הַבַּיִת יִהְיֶה מְקוֹם לַמְּנוֹרָה, וַהֲלֹא הֵם הֵמָּה מֵרֹאשׁ וּמִקֶּדֶם אֹהֲבֵי אוֹר וְשׂוֹנְאֵי חֹשֶׁךְ: כִּי עַל כֵּן לָקְחוּ עֲלֵיהֶם אֶת בִּנְיַן הַכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי, אֶת תָּכֲנִית הַמְּנוֹרָה וְשֶׁמֶן הַזָיִת. —

הַכֹּהֲנִים בָּהֶם הִתְנַדְּבוּ לָתֵת תַּבְנִית יָפָה לכֹּתֶל הַצְפוֹנִי, כִּי יָדְעוּ מֵרֹאשׁ, כִּי שָׁם מְקוֹם הַשֻּׁלְחַן וְלֶּחֶם הַפָּנִים; וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת הַלֶּחֶם הַטָּהוֹר, אֲשֶׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אִם לֹא לַכֹּהֲנִים?

כִּי עַל כֵּן נָתְנוּ הֵמָּה אֶת תַּבְנִית הַכֹּתֶל הַצְפוֹנִי, וְגַם עָמְלוּ וְהוֹצִיאוּ חֶשְׁבּוֹן בָּרוּר וּמְדֻיָּק⁵ לְמִשְׁקַל הַזָּהָב הַדָּרוּשׁ לִמְלֶאכֶת הַשֻּׁלְחָן. — הַשּׁוֹעִים וְהָעֲשִׁירִים בָּעָם קָרְבוּ אֶל הַכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי, כִּי זֶה דֶרֶךְ עֲשִׁירֵי אֶרֶץ וּבַעֲלֵי הַכִּיס לִפְרֹץ מִזְרָחָה, כִּי עַל כֵּן יֵשׁ אֲשֶׁר יֶחֱרַד אַחַד הָעֲשִׁירִים לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִשְׁפֹך שָׁם אֶת תְחִנָתוֹ; וּבְכָל זֹאת, בְבֹאוֹ עַל מִפְתַּן בֵּית הָאֱלֹהִים לֹא יַחְשֹׁךְ מֵעָמָל נַפְשׁוֹ לִפְסוֹע עוֹד פְּסִיעוֹת⁶, מִסְפָּר, עַד בֹּאוֹ מִזְרָחָה, ולֹא ידָבֵּר אֶת אֱלֹהָיו מֵעַל הַמִּפְתָּן. — וּבְכֵן שָׁלְחוּ אֶת עַבְדֵיהֶם לִלְבֹּן לְבֵנִים וְלִבְנוֹת אֶת הַכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי.

וּבְדִמְעוֹת עֵינַיִם וּבְקֶצֶר־רוּח עָבְדוּ הָעוֹבְדִים בִּמְלֶאכֶת אֲדוֹנֵיהֶם, וְגַם אָמְנָם עָשׂוּ אֶת מְלַאכְתָּם בִּרְמִיָה וְלֹא הִדְבִּיקוּ לְבֵנָה לִלְבָנָה דֵּי צָרְכָּהּ, כִּי יָדְעוּ הָאֻמְלָלִים, כִּי עֲבוֹדַת זָרִים הֵם עֹשִׂים וְלֹא חֶלְקָם; עַל כֵּן נָפַל בָּם רוּחָם וַיִּהְיוּ עֲצָבִים וְעַל כֵּן גַּם לֹא הִתְאַמְּצוּ לְהוֹצִיא אֶת הַמְלָאכָה מְתֻקָנָה.

וְהָעֲנִיּים הִתְאַסְפוּ גַם הֵם, וְלֹא מְצְאוּ אֶת לְבָבָם לְגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה בְטֶרֶם יִגְשׁוּ עַבְדֵי הַשּׁוֹעִים, הַכֹּהֲנִים וְהַחֲכָמִים:

“הֵן מָה אָנוּ וּמָה עֲבוֹדָתֵנוּ, אָמְרוּ בִּלְבָבָם, לִפְנֵי אֵלֶּה אֵילֵי הָאָרֶץ, שֶׁגַּם חָכְמָה גַּם גְבוּרָה גַּם יִרְאַת אֱלֹהִים בִּימִינָם?”

כִּי עַל כֵּן נִשְׁאֵר לָהֶם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. –

וַיִּתְאַסָּפוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, וַיִּלְבְּנוּ לְבֵנִים⁷ וַיַסִיעוּ⁸ אֲבָנִים. וְיַעַבְרוּ אֶת עֲבוֹדָתָם בְּרִנָה וְשִׂמְחַת לֵב וַיַּדְבִּיקוּ אֶבֶן בְּאֶבֶן וּלְבָנָה בִּלְבָנָה דֵּי צָרְכָּה.

עַל כֵּן, בְּרֶדֶת אֱלֹהִים לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת, אֲשֶׁר בָנוּ לוֹ בְּנָיו, וַיִּבְחַר לִשְׁכְנוֹ אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי – עֲבוֹדַת הָעֲנִיִּים הַיְשָׁרִים, וְלֹא שָׁם לֵב אֶל מְלָאכֶת עַבְדֵי הַשׁוֹעִים.

וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר חָטָא יִשְׂרָאֵל וְאלֹהִים עָזַב אֶת הַבַּיִת וְרוּחוֹ שָׁבָה הַשָּׁמַיְמָה – וַיְשַׁלַּח אֵשׁ בַּמִּקְדָּשׁ וַיְהַפְכָהוּ לְשִׁמְמַת עוֹלָם – שָׁלְטָה הָאֵשׁ בְּכָל פִּנוֹת הַבַּיִת, אַךְ בְּכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי לֹא בָאָה הָאֵשׁ, וְהִנֵּהוּ קַיָּם עַל תִּלוֹ גַּם עַד הַיּוֹם.

גַּם זִיקֵי אֵשׁ הָאוֹיֵב. גַּם קַוֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַבֹּעֵר לֹא יָכְלוּ לוֹ, לֹא בְחֻרְבָּנוּ הָרִאשׁוֹן וְלֹא בְּחֻרְבָּנוֹ הַשֵׁנִי.

¹

שְׁמוּאֵל הַנַּעַר אָהַב לִשְׁמֹע סִפּוּרִים וְשִׂיחוֹת עַל אֹדוֹת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְעַל אֹדוֹת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר בַּגָּן; עַל אֹדוֹת הַחַיָּה – בַּיַעַר וְהָאָדָם – בָּעִיר וְעַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה וְיֵעֲשֶׂה בְּרַחֲבֵי תֵבֵל; כִּי עַל כֵּן חִלָּה² כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת פְּנֵי אִמּוֹ, כִּי תְספֵּר בְּאָזְנָיו אֶת הַסִּפּוּרִים אֲשֶׁר אָהֵב; וְסִפְּרָה לוֹ אִמּוֹ סִפּוּרִים מִסִּפּוּרִים שׁוֹנִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָצָה נַפְשׁוֹ³ בְּסִפּוּרֶיהָ, וַיְחֵל גַם אֶת פְּנֵי אָבִיו, כִּי יְסַפֵּר לוֹ סִפּוּר חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעָה עוֹד אָזְנוֹ; וַיְסַפֶּר לוֹ אָבִיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"שִׁמְעוֹן הָאָב הָלֹךְ הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, וַיָּבֹא הַיַּערָה וַיִמְצָא עַל אַחַד הָעֵצִים קֵן תֹּרִים; ולֹא לָקַח אֶת הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים, כִּי אִם עָשָׂה כִמְצֻוָּה בַּתּוֹרָה, וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאָת הַבָּנִים לָקַח. וַיִמְכְּרֵם בִּשְׁנֵי זוּזִים⁴. וּבִהְיוֹת לוֹ בֵן אָהוּב וְנֶחְמָד בְּבֵיתוֹ, ויִַּקְנֶה בִּשְׁנֵי הַזוּזִים גְּדִי אֶחָד, גְּדִי יָפֶה כַּצְבִי, קַל הָרַגְלַיִם וּמְסֻמַּר⁵ הָאָזְנַיִם, וַיִתְּנֵהוּ לִבְנוֹ הַקּטֹן. וַיֶאֲהַב הַנַּעַר אֶת הַגְּדִי, וַיִטַּע לוֹ גַן שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים, וַיִּרְעֶה אֶת גְּדִיּוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים; גַּם אָכַל עִמּוֹ אֶת לַחְמוֹ וְתַבְשִׁילוֹ מִקְעָרָה אֶחָת, וַיַשְׁכִּיבֵהוּ בְחֵיקוֹ, וְלֹא נִפְרַד מִגְּדִיוֹ אַף רֶגַע; וּבְטֶרֶם יִישְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, שָׁר הַנַּעַר בְּאָזְנֵי גְדִיּו לֵאמֹר:

נָמֵר וּזְאֵב,

וְכָל-חַיְתוֹ טֶרֶף!

כַּלֵּה רַגְלֶיךָ!

מגְּדִיִי נָא הֶרֶף!

אֶחָד הוּא גְדִּיִי

מְסֻמַּר אָזְנָיִם,

אָבִי קָנָהוּ

בַּזוּזִים הַשְׁנָיִם.

וְנָם הַגְּדִי אֶת שְׁנָתוֹ שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ.

וְנָם הַנַּעַר אֶת שְׁנָתוֹ שְׂבַע רָצוֹן וְשָׂמֵחַ. וְחָלְמוּ חֲלֹמוֹת נְעִימִים.

אַךְ הֶחָתוּל יָשַׁב אֶל הַתַּנוּר וַיִּתְחַמֵּם⁶, וַיַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: “הַיוֹם אוֹ מָחָר יִשְׁחַט הַגְדִי, וְשָׁמוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּקְדָרָה⁷, וְהִצְנִיעוּ⁸ אוֹתוֹ בַּמַּרְתֵף; אָז אָכֹל אֹכַל בָּשָׂר כְּנַפְשִׁי שָׂבְעִי”

וּבִראוֹתוֹ, כִּי יֵאָרְכוּ הַיָּמִים, וְהַגְּדִי לא יִשְָׁחֵט; וַיִּתְנַכֵּל אֵלָיו, וַיִּטְרֹף אֶת הַגְּדִי

הָאֶחָד, וַיְגָרֵם עַצְמוֹתָיו.

וְעַל שְׂרִידֵי הָעֲצָמוֹת יָשָׁב הַנַּעַר וַיִּסְפֹּד לִגְדִיּוֹ הָאֶחָד. וַיְנַסֶּה לְקָרֵב עֶצֶם אֶל עֶצֶם, וַיִּקְשְׁרֵן בְּחוּטִים. וַיִּפְשֹׁט אֶת מְעִילוֹ מֵעֲלָיו לְכַסּוֹת בּוֹ אֶת גְדִיוֹ, וַיִּפַח בּוֹ נְשִׁימָה חַמָּה; וַיְקַוֶּה, כִּי יָקוּם גְדִיוֹ לִתְחִיָּה – אַךְ לַשָׁוְא! לֹא קָם הַגְּדִי! הֶחָתוּל אֲכָלָהוּ.

וְלֹא הִשְׁקָה עוֹד הַנַּעַר אֶת פַּרְחֵי גַנוֹ: וַתִּבֹּלְנָה הַשּׁוֹשְַׁנִים וְהוּא יָשַׁב סַר וְזָעֵף כָּל הַיּוֹם; וּבַעֲלוֹתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ לִישֹׁן וְזָכַר אֶת גְּדִיּוֹ, וְאָמַר בְּקוֹל בּוֹכִים:

גְדִיִי אֲהוּבִי,

יְדִידִי – חֲבִיבִי,

מְסֻמַּר אָזְנָיִם,

לְבֶן הַשִּׁנָּיִם!

הֲתַּכְּאִיב בְּשָׂרֶךָ

נְשִׁיכַת שִׁנָּיִם?

הֲתָחוּשׁ בְּעוֹרְךָ

דְּקִירַת צִפָּרְנָיִם?

וּבְיָשְׁנוֹ אֶת שְׁנָתוֹ, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ חֲתוּלִים וּגְדָיִם וְצִפָּרְנַיִם מְאָדָמִים, וְשָׁמַע קוֹל גְּדִיּוֹ: “מַה־מִי!” קוֹרֵעַ לְבָבוֹת, וְהֵקִיץ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד יַבְךְ כָּל הַיּוֹם".

לְשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָלֵא לֵב שְׁמוּאֵל חֶמְלָה לַנַּעַר וְעֶבְרָה לָחָתוּל; וַיַעֲצִם אֶגְרוֹפוֹ, כְּעָרוּךְ לַמִּלְחָמָה, וַיִּקְרָא בְּזַעַם אַף::מִי יִתְּנֵנִי אָדוֹן לַחָתוּל, וְאֶקְרָעֵהוּ לִגְזָרִים!"

אךְ הָאָב יוֹסִיף לְסַפֵּר:

רָאָה זֹאת הַכֶּלֶב מֵעַל עֲרֵמַת⁹ הֶחָצִיר. וַיִּקְפֹץ וַיִּשֹׁךְ אֶת הֶחָתוּל רַב נֶשֶׁךְ בִּכְתֵפָיו, בִּזְנָבוֹ, בְּאָזְנָיו וּבְכֹל אֲשֶׁר מָצָא.

צָעַק הֶחָתוּל וַיִּתְחַנֵּן אֶל נוֹשְׁכוֹ.

– אַךְ לַשָׁוְא! הַכֶּלֶב לֹא יָדַע רַחֵם! כְּבָר יִזֹּב דָּם מִבְּשַׂר הֶחָתוּל, וְחֲמַת הַכֶּלֶב עוֹד לֹא שָׁכָכָה".–

שְׁמוּאֵל שָׂמַח, וַיָּחֶזֶה נָקָם בֶּחָתוּל וַיַּקְרָא:

"שָׂא, חָתוּל, עֲוֹנְךָ,

קְשִׁי לִבְּךָ וּזְדוֹנְךָ!

אַתָּה טָרַפְתָּ

אֶת לְבֶן הַשִּׁנַּיִם

קָנָהוּ הָאָב

בַּזּוּזִים הַשְּׁנָיִם

יִשָּׁכֵךָ הַכֶּלֶב –

גֹּאֵל הַדָּם!

יִזֹּב בְּשָׂרְךָ

יִזֹּב דַּם-חָם!

וַיְהַלֵּל מְאֹד אֶת הַכֶּלֶב – גֹּאֵל הַדָּם, וַיִקְרָאֵהוּ בְּשֵׁם “שֹׁפֵט מִישָׁרִים”; אַךְ הָאָב הִנִיאוֹ¹⁰ וַיֹּאמַר: “אָכֵן לֹא מֵישָׁרִים תִּשְׁפֹּט, בְּנִי! הֵן הֶחָתוּל שָׁתָה דַם גְּדָיִים לְתַאֲבוֹנוֹ¹¹, וְהַכֶּלֶב שָׁפַךְ דָּם בַּחֲמָתוֹ; וַאֲנִי אָמְנָם הִלַּלְתִּי אֶת הַכֶּלֶב, לוּ נָשַׁךְ אֶת הֶחָתוּל, בְטֶרֶם יִטְרֹף אֶת הַגְּדִי; אָז הָיָה מַצִיל אֶת הֶחָתוּל מִבֹּא בְּדָמִים, וְהַגְּדִי הָיָה נִשְׁאָר בַּחַיִּים; אֲבָל עַתָּה הֵן רַק הוֹסִיף נִטְפֵי דָם עַל הַדָּמִים הַנִּשְׁפָּכִים. עַתָּה דְּמֵי חָתוּל וּדְמֵי גְדָיִים מִתְערְבִים בְּיַחַד – דִּמְעוֹת הַנַּעַר הַמְקוֹנֵן עוֹד לֹא חָדְלוּ, וַעֲלֵיהֶן נוֹסְפוּ עוֹד דִּמְעוֹת גּוּרֵי הֶחָתוּל הַקְּטַנִּים הַבּוֹכִים, לְמַרְאֵה הַדָּם הזָּב מִבְּשַׂר אִמָּם הָאֻמְלָלָה”. –

שְׁמוּאֵל רָאָה בַחֲזוֹן לִבּוֹ אֶת הֶחָתוּל הָאֻמְלָל הַזָּב דָּם מִכָּל אֲבָרָיו, וּמִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁו אֵין בּוֹ מְתוֹם וְגוּרִים נֶאֱנָקִים וּמְעוֹרְרִים תַּאֲנִיָּה¹² – וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וַיִּמָּלֵא עֶבְרָה עַל הַכֶּלֶב.

ואָבִיו הוֹסִיף לְסַפֵּר:

“הַכֶּלֶב – גֹאֵל הַדָם שֹׁפֵךְ דָּמִים הוּא! אֱלֹהִים שְׂנָאוֹ: הַמְעַט לוֹ, כִּי לֹא מָנַע אֶת רֵעֵהוּ מִבֹּא בְדָמִים, וְעוֹד הִרְבָּה לִשְׁפֹּךְ דָּם! וַיָּבֹא הַמַּטֶּה, וַיַּךְ אֶת הַכֶּלֶב – נוֹשֵׁךְ הֶחָתוּל – טוֹרֵף הַגְּדִי מְסֻמַּר הָאָזְנַיִם, שֶׁקָּנָהוּ הָאָב בַּזוּזִים הַשְּׁנָיִם”. –

שְׁמוּאֵל מָחָא¹³ כַף וַיִּקְרָא: "רֶשַׁע לְעֹשֵׂי רִשְׁעָה. גַם דַּם הֶחָתוּל גַם דַּם הַגְּדִי עַל רֹאשׁ הַכֶּלֶב יָחוּל, כִּי מַדּוּעַ לֹא חָשׁ לְהַצִּיל אֶת הַגְּדִי בְּעִתּוֹ? עֲונוֹ יִשָּׂא! וַיְשׁוֹרֵר:

"בָּרוּךְ אַתָּה

לִי – הַמַּטֶּה!

יוֹפֵר זֵדִים –

כְּלָבִים רָעִים –

נֹשְׁכֵי חֲתוּלִים –

טֹרְפֵי גְדָיִים!"

“לְאַט לְךָ, בְנִי”! אָמַר הָאָב: “הֲכִי רַק שׁוֹפְכֵי דָם יַכֶּה הַמַּטֶּה? הֵן זֶה דַּרְכּוֹ לִרְדּוֹת וּלְהַכּוֹת, וּבִמְקוֹם כְּתֵפַיִם נְטוּיוֹת – שָׁם יַעֲשֶׂה הַמַּטֶּה אֶת מַעֲשֵׂהוּ. כַּמָּה עֲבָדִים יְשָׁרִים נַעֲנִים תַּחַת מַטֵּה רֶשַׁע בִּידֵי אֲדוֹנִים קָשִׁים! וְאַתָּה דַּע, בְּנִי: יֵשׁ אֲשֶׁר יִנְעַם לָנוּ לְקַבֵּל תּוֹעֶלֶת מִמַּעֲשֵׂה הָרָע, אַךְ בְּכָל זֹאת, לֹא יְנֻקֶּה עֹשֶׂה הָרָע; כִּי עַל כֵּן בֹּא וְנִשְׂמַח עַל אֲשֶׁר קִבֵּל הַכֶּלֶב כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ; אֲבָל הַמַּטֶּה מַטֵּה זָדוֹן הָיָה וּמַטֵּה זָדוֹן יָהִי!”

שְׁמוּאֵל זָכַר מַטּוֹת רַבִּים, אֲשֶׁר רָאָם עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל כְּתֵפַיִם נְטוּיוֹת, מִבֵּית חֶדְרוֹ וְעַד בֵית הוֹרָיו, וְלִבּוֹ הִתְחַמֵּץ בּוֹ ויִקְרָא:

אָרוּר הַמַּטֶּה –

רוֹדֶה כְתֵפַיִם!

אָרוּר הַכֶּלֶב–

חַד הַשִּׁנַּיִם!

וְעִמּוֹ הֶחָתוּל

טֹרֵף הַגְּדִי –

קַל הָרַגְלַיִם,

יָפֶה כַּצְבִי!

וְהָאָב יוֹסִיף לְסַפֵּר:

"וּבַסֵּתֶר רֶמֶץ ¹⁴ גַּחֶלֶת עֻמָּמָה התְעַתְּדָה לָמוּת – לְהִכָּבוֹת, אַךְ, בִּרְאוֹתָהּ אֶת זְּדוֹן הַמַּטֶּה הִתְלַקְּחָה¹⁵ וַתֵּצֵא, וַתּשְׂרֹף אֶת הַמַּטֶּה הָאָרוּר, וַיְהי לְדֶשֶׁן¹⁶. שָׂמַח הַנַּעַר וַיּרְקֹד מֵרֹב שִׂמְחָה וַיִּקְרָא:

"אֵשׁ אֱלֹהִים,

יוֹסֵר זֵדִים,

בִּרְכַּת אָדָם,

מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם.

בָּרוּךְ אַתָּה –

שׂרֵף הַמַּטֶּה –

מַכֵּה הַכְּלָבִים –

נֹשְׁכֵי רְהָבִים,

חֲתוּלִים רָעִים,

טֹרְפֵי גְדָיִים –

קָנָה הָאָב

בַּזּוּזִים שְׁנָיִם "

“אָכֵן פַּחְזָן¹⁷ אַתָּה, בְּנִי!” אָמַר הָאָב: "עוֹד לֹא תִצְלַח לִמְצֹא אֱמֶת וּמִשְׁפַּט צֶדֶק. כַּמָּה פְּרִי הִלּוּלִים וּבְרָכָה הָיָה יָכוֹל הַמַּטָּה לְהָבִיא, לוּ תְלֻהוּ בגָּן! כַּמָּה יְלָדִים הָיוּ שְׂמֵחִים עַל שְׁקֵדָיו, לוּ מַקֵּל שְׁקֵדִים הָיָה! כַּמָּה בָנִים הָיוּ קוֹרְאִים בְּסִפְרֵיהֶם לְאוֹר שַׁמְנו, לוּ עֲנף עֵץ זַיִת הָיָה!

הַמַּטֶּה יוּכַל לִהְיוֹת גַּם מַטֵּה עֹז בִּידֵי נְשִׂיא אֱלֹהִים, שַׁרְבִיט בִּידֵי מֶלֶךְ; יָד לְדֶגֶל מַחֲנֶה יְהוֹדָה; אַךְ הָאֵשׁ, הָאֵשׁ זֶה דַרְכּוֹ לְכַלּוֹת וּלְבַלּוֹת, לֹא יֵדַע גְבוּל".

שְׁמוּאֵל זָכַר עַנְפֵי עץ מְסֻבָּלִים תַפּוּחִים, אֲגַסִּים¹⁸, שְׁזִיפִים¹⁹, וְכָל פְּרִי תַאֲוָה לָעֵינַיִם, וַיִּתְחַמֵּץ לְבָבוֹ²⁰ וַיֹאמַר:

אֲרוּרָה הַגַּחֶלֶת –

הַמַּטֶּה אֹכֶלֶת –

מַכֵּה הַכְּלָבִים –

נֹשְׁכֵי רְהָבִים,

חֲתוּלִים רָעִים –

טֹרְפֵי גְדָיִים –

קָנָה הָאָב

בַּזּוּזִים שְׁנָיִם!"

וְהָאָב יוֹסִיף לְסַפֵּר:

“כִּי עַל כֵּן פָּרַץ נַחַל עַל גְּדוֹתָיו, ויִּשְׁטֹף שָׂדוֹת וַיִּסְחַף כְּרָמִים, עַד כִּי הִגִּיע גַם לְגַחֶלֶת, וַיִּשְׁטְפֶהָ, וַתָּמָת הַגַּחֶלֶת. וְזִכְרָהּ יָסַף מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”. –

“וַאֲנִי לֹא עַל חִנָּם אָהֹב אֵהַב אֶת הַנַּחַל” – קָרָא הַנַּעַר וַיִּרְקַע בְּרַגְלוֹ: "הֵן תָּמִיד יָבִיא לָנוּ בְרָכָה בְּחֵיקוֹ, בְּחֹם לִי אֲקָרֵר אֶת בְּשָׂרִי בְּמֵימָיו; כֻּתָּנְתִּי הַמְגֹאָלָה תָּבֹא בַנַּחַל, וְתֵצֵא נְקִיָּה וְזַכָּה. גַּם אֶת טַחֲנָתִי²¹ וְאֶת דֹבְרוֹתַי²², אֲשֶׁר אֶבְנֶה לִי בְּמִשְׂחָקִי – יִשָּׂא הַנַּחַל עַל מִשְׁבָּרָיו, אֶל אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ, וּבְכֵן:

יְהִי גַם עַתָּה

מְבֹרָךְ הַנַּחַל.

עֹשֵׂה צְדָקוֹת –

מְכַבֵּה הַנַּחַל–

שֹרֵף הַמַּטֶּה –

מַכֵּה הַכְּלָבִים –

עַזֵּי הַנֶּפֶשׁ,

נֹשְׁכֵי רְהָבִים –

חֲתוּלִים רָעִים –

טֹרְפֵי גְדָיִים,

קָנָה הָאָב

בַּזּוּזִים שְׁנָיִם!"

“אָמְנָם כֵּן”, עָנָה הָאָב, "אֲבָל הֵן דֶּרֶך פַּחַז²³ לנַּחַל, וּבְצֵאתוֹ לְהַשְׁפִּיע לָנוּ טוֹבָה יַרְבֶּה גַם אָסוֹן וְהֶרֶס, עַד שֶׁלֹּא נַכִּיר טוֹבָתוֹ מִפְּנֵי הֲרִיסוּתוֹ. אֶת הַגַּחֶלֶת כָּבָה הַנַּחַל, אַךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים, אֲשֶׁר שָׁטַף הֵמָּה יֶאֶרְרוּ אֶת שְׁמוֹ: שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים יִבְכּוּ אֶת סְעַפֵּיהֶם, אֲשֶׁר שְׁבָרָם ויִשָּׂאֵם לְמֶרְחַקִּים; הָרוֹעֶה בָעֵדֶר יְקוֹנֵן אֶת כִּבְשָׁתוֹ אֲשֶׁר גְּרָפָהּ²⁴, וְסוּסָה אַחַת עוֹמֶדֶת עַל שְּׂפַת הַנַּחַל, וְלֹא תָמוּשׂ מִשָּׁם: מֵאֲנָה לְהִנִּחֵם עַל סַיְחָהּ²⁵, אֲשֶׁר גְּזָלוֹ הַנַּחַל וְקוֹרְאָה אֵלָיו, כִּי יָשׁוּב אֵלֶיהָ מִנִּבְכֵי תְהוֹמוֹת. –

לֵב שְׁמוּאֵל נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ לְזֵכֶר הַהֶרֶס הָרָב, וְעַל הַכֹּל נִכְמְרוּ נִחוּמָיו; עַל הַכִּבְשָׂה וְעַל הַסּוּסָה וְעַל סַיְחָהּ, וַיּוֹרֶד דְמָעוֹת. –

“עַל כֵּן”, הוֹסִיף הָאָב, "לֹא יְבֹרֶךְ הַנַּחַל מְכַבֵּה הַגַּחַל; הַשֶּׁמֶשׁ מִשָּׁמַיִם שֹׁלַחַת חִצֶיהָ יוֹם יוֹם בְּלֵב הַנַּחַל, וּמְיַבֶּשֶׁת את מֵימָיו. רוּחוֹת הַמִּדְבָּר וְסוּפוֹת נֶגֶב יִבְלְעוּ יוֹם יוֹם אֶת לֵחוֹ. הַנַּחַל יֵלֶךְ הָלֹךְ וְחָסוֹר, וְכִמְעַט שֶׁזְבוּבִים יַעַבְרֻהוּ בֶּחָרָבָה.

וּלְמַלְאוֹת סְאַת עָנְשׁוֹ בָּא הַשּׁוֹר וַיִּשְׁתְ אֶת מֵימָיו הָאַחֲרוֹנִים – יֶתֶר הַפְלֵטָה, וְהַנַּחַל – כְלֹא הָיָה“. “וְּבְצֶדֶק ובְמִשְׁפַּט!” קָרָא הַנַּעַר: כֵּן יֹאבְדוּ כָל עֹשֵׂי רִשְׁעָה!” וַיְשׁוֹרֵר:

יַגִּידוּ לַדּוֹר –

תְּהִלַּת הַשּׁוֹר –

שֹׁתֵה הַנַּחַל –

מְכַבֵּה הַגַּחַל –

שֹרֵף הַמַּטֶּה

מַכֵּה הַכְּלָבִים

עַזֵּי הַנֶּפֶש,

נֹשְׁכֵי רְהָבִים

חֲתוּלִים רָעִים

טֹרְפֵי גְדָיִים,

קָנָה הָאָב

בַּזּוּזִים שְׁנָיִם!"

אֲבָל גַּם פֹּה הֵנִיא הָאָב אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַיֹּאמַר:

" אָמְנָם אֱמֶת וּמִשְׁפַּט– נַחֲלַת כָּל חַי הִיא, וְגַם הַחַיָה וְהָבְהֵמָה, אִם הִיא עֲשֻׁקָה וּרְצוּצָה, יֵש לָהּ הַמִשְׁפַּט לִזְעֹק חָמָס וְלִתְבֹּע אֶת עֶלְבּוֹנָה²⁶. אֲבָל עֲנָשִׁים וּקְנָסוֹת – אַל לְהוֹלְכֵי אַרְבַּע! הֲיֵשׁ אֲשֶׁר יֵשֵׁב הַשּׁוֹר עַל כִּסֵּא מִשְׁפַּט, וּבְנֵי אָדָם יְבָרְכֻהוּ?

עַל כֵּן לֹא יְבָרֵךְ הַדּוֹר גַּם אֶת הַשּׁוֹר שׁוֹתֵה הַנַּחַל, מְכַבֵּה הַגַּחַל. וַיָּבֹא הַשֹׁחֵט, וַיַּשְׁחַז²⁷ אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיִשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר הַשּׁוֹפֵט, ויִשְׁקֹל אֶת בְּשָׂרוֹ בְּאִטְלֵז²⁸. – שְׁמוּאֵל עָצַר הַפַּעַם בּרוּחוֹ, ולֹא חִוָּה אֶת דַּעְתּוֹ; כִּי רָאָה כִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר יִקְרָא הוּא “צֶדֶק וְיֹשֶר” יַכְזִיב אָבִיו וְיָשִׁים לְאֵל מִלָּתוֹ, עַל כֵּן הֶחֱרִישׁ; ואוּלָם אָבִיו הוֹסִיף לְסַפֵּר:

“וְאָמְנָם גַּם הַשֹּׁוחֵט לֹא יִזְכּה בְּדִין, כִּי הֵן לֹא לְמַעַן עֲשׂוֹת מִשְׁפַּט וּצְדָקָה עָשָׂה מַעֲשֵׂהוּ, כִּי אִם לְשֵׁם מִמְכָּר, וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂה הֶחָתוּל לְפִיהוּ, עוֹלֵל הַשֹּׁוחֵט לְפִי זָרִים, עַל כֵּן עָלָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּחַלּוֹנוֹתָיו, וַיִקַּח אֶת נִשְׁמָתוֹ. הַשֹּׁוחֵט גָוַע וַיָּמֹת”. –

לְזֵכֶר שֵׁם מַלְאַךְ הַמָּוֶת נֶעְצַב הַנַּעַר אֶל לִבּו, וַיֶּחֱרַד. וְאָבִיו בּרְאוֹתוֹ זֹאת הוֹסִיף וְאָמַר:

“אָמְנָם מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא הָאָשֵׁם בְּכָל הַמִּיתוֹת וְהַגְוִיעוֹת: לוּלֵא הַמַּלְאַךְ הַהוּא, הַזֹורֵע זֶרַע מָוֶת בָּאָרֶץ, כִּי עַתָּה לֹא אָכְלוּ גַם הֶחָתוּלִים בַּגְדָיִים. וְאַתָּה דַע, בְּנִי, כִּי יֵשׁ יוֹם, וְיָבֹא הָאֲלֹהִים, וְיִשְׁחֵט אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת – עֹכֵר הַשּׁחֵט – זֹבֵחַ הַשּׁוֹר – שׁוֹתֵה הַמַּיִם – מְכַבֵּה הַגַּחַל – שֹׂרֵף הַמַּטֶּה – מַכֵּה הַכֶּלֶב – נשֵׁךְ הֶחָתוּל – טֹרֵף הַגְּדִי קַל הַרַגְלַיִם, הָאָב קָנָהוּ בַּזּוּזִים שְׁנָיִם. אָז יָקוּמוּ כָל מֵתֵי הַאַרֶץ לִתְחִיָּה, וְלֹא תֵרַדְנה עוֹד עֵינַיִם דְּמָעוֹת, וַאֲנָחוֹת לֹא תִשָּׁמַעֲנָה, וּבָלַּע הַמָּוֶת לְנֵצַח נְצָחִים”. –

שְׁמוּאֵל הַנַּעַר, הֶחֱרִישׁ, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבַה וְאֶגְלֵי²⁹ דִמְעָה הִתְנוֹצְצוּ תוֹךְ עֵינָיו כַּכּוֹכָבִים מַזְהִירִים, וַיִּקְרָא: “אָבִי! הֲיָקוּם גַּם הַגְּדִי?”

ולֹא מָצָא הָאָב אֶת לְבָבוֹ לְהוֹנוֹת³⁰ אֶת רוּחַ הַנַּעַר, וְלֵאמֹר לוֹ: “לֹא יָקוּם”. וְגַם לֹא מָצָא עֹז בְנַפְשוֹ, לְהוֹנוֹת אֶת רוּחוֹ וַלַעֲנוֹת אוֹתוֹ: “יָקוּם גַּם הַגְּדִי!”.

¹

אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אֶת אָדָם וְאֶת חַוָּה, וַיּוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת, וַיָּחֵלוּ בְנֵי הָאָדָם לָרֹב וְלִפְרֹץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אָז נָחְלְקוּ בְנֵי הָאָדָם לִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת: מִשְׁפַּחַת הָאֶפְרָתִים וּמִשְׁפַּחַת הָעֲבָדִים. הָאֶפְרָתִים הָיוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶאֶחֱזוּ בָּאָרֶץ, וַיְחַלְּקוּ בֵינֵיהֶם אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ, אֲשֶׁר עָלֶיהָ: מִן הַתֹּמֶר, הַצּוֹפֶה פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, וְעַד הַגֶּפֶן הַשֹּׁלֵחַ דָּלִיּוֹתָיו עַל פְּנֵי הָאֲדַמָה; מִן הַפָּרָה וְהַצֹּאן הַשֹּׁפְעוֹת חָלָב וְעַד הַתּוֹלַעַת הַטּוָֹה שָׁנִי; מִן הָאַלְמֹגִים אֲשֶׁר דָּלֹה יִדְלוּ בְּנִבְכֵי תְהוֹמוֹת, וְעַד הַזָּהָב אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה, אֵת אֲשֶׁר יִנְעַם לָעַיִן, וַאֲשֶׁר יֶעֱרַב לָאֹזֶן; אֲשֶׁר יִמְתַּק לַחֵךְ וַאֲשֶׁר יָרַח הָאַף וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יְעַנֵּג וִיפַנֵּק אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם – אֶת הַכֹּל חָלְקוּ בֵינֵיהֶם, וַיִּמְלְכוּ עַל הָאֲדָמָה. – וְהָעֲבָדִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא רָכְשׁוּ לָהֶם מְאוּם, וַיַּעַבְדוּ עֲבוֹדַת הָאֶפְרָתִים בַּשָּׂדֶה

מִן הַזֵּיתִים הָרָמִים הוֹרִידוּ לָהֶם אֶת הַשֶּׁמֶן לָסוּךְ אֶת בְּשַׂר הָאֶפְרָתִים, וּמִן כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה הוֹצִיאוּ לֶחֶם לְשָׂבְעָם; וּבְכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה בַּשָּׂדֶה, בַּמַּים וַאֲשֶׁר מִתַּחַת לַמַּיִם הָיְתָה יַד הָעֲבָדִים, וְכָל עֲמָלָם לְפִי הָאֶפְרָתִים. וַיְהִי הַשּׂבַע וְהַמְּנוּחָה לָאֶפְרָתִים, וְהָרָעָב וְהֶעָמָל – לָעֲבָדִים.

וַיִטַּע אֱלֹהִים בְּתוֹךְ הָאֶפְרָתִים לֵב מָלֵא רַחֲמִים, רוּחַ נָכוֹן וְכָל מִדָּה נְכוֹנָה; כִּי אָמַר: "הֵן טוּב הָאָרֶץ נָתַתִּי בְיָדָם, וּבְכָל מִכְמַנֵּי² הַבְּרִיאָה יִשְׁלֹטוּ; יְהִי נָא עִמָּהֶם רוּחַ נְדִיבָה וְלֵב רַגָּשׁ, וְיַעֲנִיקוּ לִפְעָמִים גַּם לָעֲנִיִּים הָעֹבְדִים מִטוּבָם, וְיִתְעוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם לְחֻמְלָה, וְלֹא יָמוּתוּ הָעֲבָדִים הָאֻמְלָלִים מֵרָעָב וּמֵרֹב עֲבוֹדָה!׳׳

וְגַם בִּינָה יְתֵרָה וְדַעַת וּמְזִמָּה חָנַן אֹתָם אֱלֹהִים, כִּי אָמַר: "אִם יִהְיוּ נִבְעָרִים מִדַּעַת, לֹא יֵדְעוּ לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מִכָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וִיאַבְּדֻהוּ בְיָדַיִם״. עַל כֵּן הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם חָכְמָה וָדַעַת וְכָל כִּשְׁרוֹן וּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, וַיִּהְיוּ הָאֶפְרָתִים שְׁלֵמִים וַעֲרֻכִים בַּכֹּל, וּמְעַט מֵאֱלֹהִים חָסָרוּ.

וּבָעֲבָדִים נָטַע לֵב עָרֵל וְרוּחַ גַּס³ נָפַח בָּם. רַחֲמִים וְחֶמְלָה לֹא יָדְעוּ, וְחֲנִינָה זָרָה לָהֶם, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: "הֵן אַךְ לְהַוּתָם וּלְהַגְדִּיל אֲסוֹנָם יוֹעִילוּ לָהֶם הָרְגָשִׁים⁴ הָאֵלֶּה – בְּנֵי לֵב עָנֹג וָרַךְ: פֶּן ישְׁמְעוּ אֶת יַלְדֵיהֶם צוֹעֲקִים לַלֶּחֶם וָאַיִן, כִּי הֲלֹא עַל כֵּן עֲבָדִים עֲנִיּיִם הֵם – וְיֵרַךְ לְבָבָם, וְיִרְפֶּה רוּחָם; אוֹ אִם יִרְאוּ אֶת הָאֶפְרָתִים מִתְעַנְּגִים עַל רֹב נַחַת, אֹכְלִים מִן הַמּוּכָן, וְכָל עָמָל לֹא יָדָעוּ – וְעָבַר עֲלֵיהֶם רוּחַ קִנְאָה לְקָנֵּא בַאֲחֵיהֶם הָאֶפְרָתִים, וּלְהִתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלָם״.

כִּי עַל כֵּן סָגַר אֶת לְבָבָם בְּעַד כָּל רֶגֶשׁ הַמְלַבֵּב אֶת הָאֶפְרָתִים וּנְקִיּיֵ הַדַּעַת, וַיִּטַּע בְּתוֹכָם חוּשִׁים גַּסִּים וַעֲכוּרִים.

וְגַם מִשֵּׂכֶל צָפַן לִבָּם, וְלֹא חָלַק לָהֶם בְּכָל מַדָּע וּתְבוּנָה, כִּי אָמַר: "פֶּן יֵדְעוּ אֶת אֲסוֹנָם וְאֶת חֶבְלָם בַּחַיּיִם וְהָיוּ אֻמְלָלִים מְאֹד! יִמְעַט נָא מֵחֲשֹׁב וּמֵחֲקֹר, וְיִרְבֶּה לַעֲבוֹד וְלַעֲמוֹל״.

עַל כֵּן לֹא נָתַן אֱלֹהִים חָכְמָה בִּלְבָבָם. וְאוּלָם לְעֻמַּת זֹאת נָתַן לָהֶם כֹּחַ יָדַיִם, כְּתֵפַיִם חֲזָקוֹת וְקֵיבָה בְרִיאָה כַּדָּרוּשׁ לָאֹכֵל עַל מְנָת לַעֲבוֹד לְמַעֲנָם וּלְמַעַן אַחֵרִים. –

עַל כֵּן הָיוּ הָעֲבָדִים בְּרִיּוֹת גַּסּוֹת וַעֲכֻרוֹת וְכָל מִדָּה רָעָה וּמְגוּנָה וְכָל חֶסֶר, אֲשֶׁר יָכוֹל לִהְיוֹת בָּאָדָם.–

וַיָּחֵלּוּ הָאֶפְרָתִים וְהָעֲבָדִים לִחְיוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וַיַּעַבְדוּ הָעֲבָדִים בַּשָּׂדֶה בְּכָל עֲבוֹדָה; וַיִּתְעַנְּגוּ הָאֶפְרָתִים בְּטִירוֹתֵיהֶם⁵ עַל רֹב טוֹב. וַיִדְרְכוּ הָעֲבָדִים עֲנָבִים בַּגַּת; וַיִּשְׁתוּ הָאֶפְרָתִים חֶמֶר עַל שֻׁלְחָנָם.

וַיֵּאָנְחוּ הָעֲבָדִים בַּשָּׂדֶה מִן הָעֲבוֹדָה; וַיָּרֹנוּ הָאֶפְרָתִים בְּבֵית מַשְׂכִּיתָם מִטּוּב לֵב. –

וַיְהִי הַיּוֹם וַתָּקָץ נֶפֶשׁ הָאֶפְרָתִים לָשֶׁבֶת בָּיִת, וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת בָּעוֹבְדִים. וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם עַל הָעֲבָדִים הָאֻמְלָלִים, וַיִּרְאוּ פָּנִים קוֹדְרִים⁶ וְנוּגִים מַבִּיטִים לָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְפַתְּחוּהָ בְּכַפּוֹת יְדֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת יֵלְכוּ בֵין הַקּוֹצִים וְהָבַּרְקָנִים מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב, וְרַק שָׁעָה קַלָּה יִמְצְאוּ להָםֶ לִסְעָד אֶת לְבָבָם בְּלֶחֶם נִקֻדִים וְלִשְׁבּוֹר צִמְאוֹנָם בְּמֵי בֹרוֹת; וְאַשְׁמֻרוֹת⁷ עֵינֵיהֶם כְּאִלוּ מִתְחַנְנוֹת לִתְנוּמוֹת, וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּאִלוּ נְכוֹנוֹת בְּכָל רֶגַע לִבְכִיָּה.

כִּרְאוֹת הָאֶפְרָתִים רַכֵּי הַלֵּב אֶת הַפָּנִים הָאֵלֶּה, וַיִתְחַלְחָלוּ וַיִצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב: אוֹי לְעֵינֵינוּ, מָה הֵן רֹאוֹת. וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ עַד כֹּה מָה רַב אֲסוֹנְכֶם! וַיְחַבְּקוּ הָאֶפְרָתִים אֶת עַבְדֵיהֶם הָאֻמְלָלִים, וַיִשָּׁקוּם נְשִׁיקוֹת חֶמְלָה וְנִחֻמִים, וַיּאֹמֵרוּ: "מַדּוּעַ זֶה אַתֶּם מַרְבִּים לַעֲבֹד בְּפֶרֶךְ בְּעֵירוֹם וּבחֹסֶר כֹּל? הַאֻמְנָם לֹא תַסְפִּיק הַעֲבוֹדָה, בִּלְתִּי אִם לֶחֶם נִקֻּדִים וּמֵי בֹרוֹת? בֹּאוּ אֵלֵינוּ! הֵן אֲסָמֵינוּ מְלֵאִים כָּל טוּב, וְגִתּוֹתֵינוּ⁸ מַשְׁפִּיעוֹת יַיִן לָרֹב! אִכְלוּ, רֵעִים אֻמְלָלִים, וּשְׁתוּ כְּנַפְשְׁכֶם שָׂבְעֲכֶם, כִּי הֵן כָּל הַטּוֹב הַהוּא פְּרִי עֲבוֹדַתְכֶם הוּא!׳׳ וַיֹּאכְלוּ הָעֲבָדִים וַיִשְׂבָּעוּ, וַיִּתְּנוּ גַם לִבְנֵיהֶם וְלִנְשֵׁיהֶם, וְאוּלָם פְּנֵיהֶם הַזֹּעֲפִים לֹא סָרוּ עוֹד מֵהֶם; וְלֹא יָכְלוּ הָאֶפְרָתִים בַּעֲלֵי הַחֶמְלָה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הָאֻמְלָלִים מִבְּלִי אֲשֶׁר יִשָּׁבֵר לִבָּם בְּקִרְבָּם. וַיִּפְתְחוּ גַם אֶת הָאֲרוֹנוֹת וְהַמֶּלְתָּחוֹת וַיֹאמֵרוּ: “קְחוּ לָכֶם, אֻמְלָלִים, קְחוּ לָכֶם בִּגְדֵי כָּבוֹד וַעֲדֵי עֲדָיִים, כְּנַפְשְׁכֶם וְכַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם!”. וַיְנַצְּלוּ⁹ הָעֲבָדִים אֶת הָאֶפְרָתִים, וְלֹא הִשְׁאִירוּ לָהֶם כָּל מְאוּם, וּבְכָל זֹאת לֹא סָר רוּחַ הָעֶצֶב מֵעַל פְּנֵיהֶם וְגַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר פִּנוּ הָאֶפְרָתִים אֶת טִירוֹתֵיהֶם וְהֵיכְלֵיהֶם לַעֲבָדִים, גַּם אָז הָיוּ עוֹד פְּנֵיהֶם זֹעֲפִים, וְעֵינֵיהֶם וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּמוֹ נְכוֹנוֹת לִבְכִי, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר נָשְׂאוּ הָאֶפְרָתִים אֶת עֵינֵיהֶם אֶל הָעֲבָדִים, נָמוֹג לִבָּם בְּקִרְבָּם. –

וַיְהִי לְעֵת צֵאת הָעֲבָדִים אֶל הַשָּׂדֶה, וַיִּתְנדְבוּ הָאֶפְרָתִים וַיֹּאמֵרוּ: ״שְׁבוּ, אֻמְלָלִים, הַבַּיְתָה, עַד אִם תִּשְׁאֲפוּ רוּחַ מִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה, וַאֲנַחְנוּ נֵצֵא לַעֲבֹד תַּחְתֵּיכֶם!״ וַיֵּאוֹתוּ הָעֲבָדִים, וַיֵּצְאוּ הָאֶפְרָתִים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר פָּגַשׁ בָּם הַשָּׂטָן, וַיְנַסֶּה דְבָרִים אֲלֵיהֶם לֵאמֹר:

מַה נּוֹאַלְתֶּם לָתֵת אֶת כָּל טוּב אוֹצְרוֹתֵיכֶם לַעֲבָדִים הַנֶּאֱלָחִים¹⁰ הָהֵם! וּמַה תַּעֲשׂוּ עֵת תִּרְעָבוּ, וְעֵת יַכְּכֶם הַקֹּר, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם בַּמֶּה לְכַסּוֹת אֶת מַעֲרוּמֵיכֶם וְלִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנְכֶם?״ וְעָנוּ הָאֶפְרָתִים וְאָמָרוּ: "אֵין דָּבָר! אָז יִתְּנוּ לָנוּ הָעֲבָדִים אֶת צָרְכֵּנוּ, כַּאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם. הֲיֵשׁ אֲשֶׁר לֵב בָּשָׂר יִרְאֶה אָסוֹן וְלֹא יִתְעוֹרֵר לְחֶמְלָה?״

וַיִּצְחַק הַשָּׂטָן וַיֹּאמַר: ״הָבָה נִרְאֶה אֶת נְדִיבוֹת הָעֲבָדִים הַיּוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹת בְּנֵי חוֹרִים״. וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְהַחוֹרִים עָבְדוּ בֵשָּׂדֶה יוֹם וְיוֹמַיִם וּשְׁבוּעַ תָּמִים, עַד אֲשֶׁר כָּלָה לָהֶם הָאֹכֶל וְהַשְּׁתִי, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּהֶם, וַיּוֹחִילוּ עַד בֹּש¹¹ בְּתִקְוָתָם כִּי יָבִיאוּ לָהֶם הָעֲבָדִים אֹכֶל הַשָּׂדֶה; וּבִרְאוֹתָם, כִּי לַשָּׁוְא תִּקְוָתָם, בָּאוּ הָעִירָה, וַיְהִי כָּל רֹאָם לֹא הִכִּיר עוֹד, כִּי בְנֵי חוֹרִים הֵם; כִּי בִגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם נִפְרְמוּ מֵרֹב עֲבוֹדָה קָשָׁה; פְּנֵיהֶם קָדְרוּ מִזֵּעַת אַפֵּיהֶם וּמֵאֲבַק הַדְּרָכִים; כִּתְפֵיהֶם נְטוּיוֹת, וְעֵינֵיהֶם וְשִּׂפְתֵיהֶם כְּמוֹ נְכוֹנוֹת לִבְכִי וְלַאֲנָחָה, וַיְעוֹרְרוּ חֶמְלָה בְּלֵב כָּל רֹאָם. –

וְאוּלָם הָעֲבָדִים לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ, וְלֹא נִשְׁבַּר רוּחָם בְּקִרְבָּם, כִּי עַל כֵּן עָרֵל לְבָבָם מִכָּל רֶגֶשׁ, וְנַפְשָׁם גַּסָּה וַעֲכוּרָה.

מֵאָז וָהָלְאָה נִשְׁאֲרוּ הָעֲבָדִים בְּלֵב נָבוּב מִכָּל רֶגֶשׁ וּמוֹח רֵיק מִכָּל מַדָּע וּתְבוּנָה, אַךְ מְסֻבָּלִים בְּעֹשֶר וּמִקְנֶה וּמְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי כָבוֹד וַעֲדָיִים עַל כִּסְאוֹת יְקָר בְּאַרְמוֹנוֹת הָאֶפְרָתִים; וְהָאֶפְרָתִים – בְּלֵב רַגָּש, חֶמְלָה וַחֲנִינָה, יוֹדְעֵי דַעַת וּתְבוּנָה, עֹבְדִים בַּשָּׂדֶה בְּכָל עֲבוֹדָה, וְעֵינֵיהֶם וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּאִלוּ נְכוֹנוֹת לִבְכִי וְלַאֲנָחָה. וְהֵם הֵמָּה עֲנִיֵּי הָעָם. –

הַנַּעַר נַחוּם אָהַב אֶת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי-חֶבְרָתוֹ, וְגַם הֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ אַהֲבָה אֶל חֵיקוֹ¹, וַיִּתְרֹעֲעוּ אִתּוֹ כְּאֵֶת אָח. – וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַב נַחוּם אֶת רֵעוֹ אִבְצָן בֶּן בֹּעַז הַשָּׁכֵן. לִשְׁנֵיהֶם קוֹמָה אַחַת, לִשְׁנֵיהֶם עֵינַיִם מַזְהִירוֹת מִתַּחַת לֵמֵּצַח בֹּלֵט², לִשְׁנֵיהֶם חֹטֶם חָטוּב מִמַּעַל לְשִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנִים; לִשְׁנֵיהֶם לְחָיַיִם מְלֵאוֹת נִצְמָדוֹת אֶל סַנְטֵר³ קָטֹן בַּת-צְחֹק⁴ אַחַת רָחֲפָה תָמִיד עַל פְּנֵי שְׁנֵיהֶם. שְׁנֵיהֶם בִּקְּרוּ בְּבֵית מוֹרֶה אֶחָד; יַחְדָּו בָּאוּ אֶל בֵּית סִפְרָם, יַחַד יָצָאוּ; וְאִם קָרָה לְנַחוּם, כִּי אֵחַר לָקוּם מֵעַל מִטָּתוֹ בַּבּוֹקֶר וְלָבֹא הַחַדְרָה, אָז אֵחַר גַּם אִבְצָן לָבֹא; וַיֵאָמַר עֲלֵיהֶם, כִּי רוּחַ אֶחָד וּנְשָׁמָה אַחַת בְּגוּפוֹת שְׁנַיִם הֵם. הָאֶחָד לֹא יוּכַל לְמָאֵן בַּאֲשֶׁר יֹאבֶה הַשֵּׁנִי. –

אַךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אָהַב נַחוּם אֶת אִבְצָן אָהַב וַיְחַבֵּב אֶת רֵעוֹ הָאֶחָד וְהַמְיֻחָד; וְהָרֵע הַזֶּה – לֹא בְּבֵית־סִפְרוֹ מְצָאוֹ, וְלֹא בֶן אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הָיָה; וְגַם אֵין לוֹ מָקוֹם עֲלֵי אֲדָמוֹת. הָרֵע הַהוּא הָיָה כוֹכָב אֶחָד בֵּין כּוֹכְבֵי שַׁחַק. בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב יָצָא נַחוּם הַחוּצָה, וְרָאָהוּ הַכּוֹכָב הַזֶּה, וְהֵחֵל לִרְזֹם וְלִקְרֹץ אֵלָיו וּבְבַת־צְחֹק נְעִימָה קְרָאָהוּ אֵלָיו, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ בַּאֲהָבִים. –

וְאוּלָם לֹא בִלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם דִּבֶּר אֵלָיו הַכּוֹכָב, וְלֹא בְּבִטּוּי⁵ שְׂפָתַיִם, אֲשֶׁר יְדַבֶּר בּוֹ נַעַר אֶת רֵעֵהוּ; כִּי אִם בִּ״שְׂפַת כּוֹכָבִים״, בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים אַךְ בְּנִצּוֹצִים וְאוֹרוֹת, וְאֲשֶׁר יִקָּרֵא בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם בְּשֵׁם דִּבּוּר וּשְׁתִיקָה, יֵאָמֵר בֵּין הַכּוֹכָבִים: אוֹר וְחשֶׁך. וְיֵש אֲשֶׁר בְּאִישׁוֹן לַיִל⁶ יִקְרֹץ כּוֹכָב לְרֵעֵהוּ מֵרָחוֹק, וְהָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר יֵאָמַר: ״אָהֹב אֲהַבְתִּיךָ, אָח!" אוֹ: “אֲשַׁחֲרֶךָּ שָׁלוֹם⁷, מוֹדָע!” וְאוּלָם נַחוּם שָׁמַע וַיָּבֶן שְׂפַת הַכּוֹכָבִים, וַיַּקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב לְכָל קֶרֶץ וּמִלָּה הַיּוֹצֵא מִפִּי רֵעוֹ הַכּוֹכָב, וַיִּתְרֹעֵעַ עִמּוֹ, וַיְגַל לְפָנָיו אֶת כָּל לְבָבוֹ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נַעַר שׁוֹבָב הִמְרָה אֶת רוּחוֹ, וַיַּרְעִימֵהוּ – וְלֹא הֵשִׁיב הַנַּעַר אֶת חֶרְפָּתוֹ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ, כִּי אִם כָּבַשׁ⁸ אֶת כַּעֲשׂוֹ, וַיְחַכֶּה עַד הָעָרֶב; וְאָז שָׁפַךְ אֶת לְבָבוֹ לִפְנֵי כוֹכְבוֹ, וְכוֹכְבוֹ דִּבֶּר עַל לְבָבוֹ, וַיְנַחֲמֵהוּ, אַף הִלְלוֹ עַל אֲשֶׁר יָדַע לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְלֹא יָצָא לְרִיבוֹת וּלְמַהֲלֻמּוֹת, כְּדֶרֶךְ הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים; וְהִתְנַחֵם הַנַּעַר נַחוּם, וְהִתְהַלֵּךְ עִם כּוֹכְבוֹ, וְדִבֶּר אִתּוֹ נְעִימוֹת, עַד כִּי חֲטָפֵתְהוּ הַשֵּׁנָה, וְשָׁב הַבַּיְתָה בְּלִוְיַת כּוֹכְבוֹ הָרֵע. –

וַיִּישָׁן נַחוּם אֶת שְׁנָתוֹ, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ כּוֹכָבִים וּמְאֹרוֹת וְקִרְצֵי עַיִן, וְהֵקִיץ שָׂמֵח וּשְׂבַע רָצוֹן.

וְלֹא גִלָּה נַחוּם אֶת דְּבַר כּוֹכְבוֹ לְאִישׁ; גַּם לְאָבִיו גַּם לְאִמּוֹ, גַּם לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו וְגַם לְרֵעָיו, וַיִּשְׁמֹר אֶת סוֹדוֹ בִּלְבָבוֹ.

אַךְ אֶת אֲשֶׁר לֹא גָלָה גַּם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ גַּם לְאֶחָיו וּמַכִּירָיו, לֹא יָכוֹל לְכַסּוֹת מֵאֵת רֵעוֹ אִבְצָן.

“בֹּא אֵלַי אִבְצָן, לְעֵת עֶרֶב״, לָחַשׁ נַחוּם אֶל אֹזֶן רֵעֵהוּ, וְאַרְאֶךָּ אֶת רֵעִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לִי נוֹסָפוֹת⁹ עַל כָּל רֵעַי! יָפֶה הוּא וּבָהִיר, כַּכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם, וְטוֹב לֵב כָּאֵם, וְעָלֵז וְשָׂמֵחַ כְּיוֹם אָבִיב. הֲתָבֹא? הַאֲחַכֶּה לָךְ?”

– “אָבֹא, אָבֹא!” עָנָה אִבְצָן, וְלִבּוֹ הָלַם כְּהוֹלֶם פָּעַם¹⁰, וּבָבוֹת עֵינָיו תָּעוּ בְחוֹרֵיהֶן לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא מֵרֹאשׁ אֶת הַיְדִיד הַכָּמּוּס אֲשֶׁר – לְנַחוּם רֵעוֹ. וַיִּסְפֹּר אֶת הָרְגָעִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת; וַיִּכְעַס עַל הַשֶּׁמֶש אֲשֶׁר נִרְאֶה לוֹ כִּי פִגַּר¹¹ מִלֶּכֶת בַּיוֹם הַהוּא, וּבְכָל פַּעַם וּפַעַם בָּחַן אֶת הַשָּׁעוֹן¹², אֲשֶׁר עַל כֹּתֶל בֵּית־סִפְרוֹ, וַיִּקֹּב אֶת הַמְּטוֹטְלוֹת¹³ וַיְכַנֵּן בְּשֵׁם “תּוֹלָעִים זוֹחֲלִים”. וַיִּשְׁכַּח בְּכַעְשׂוֹ אֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מוֹרוֹ, כִּי לֵחֲטָאָה תֵּחָשֶׁב לַנַּעַר לְכַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת כָּל דָּבָר בְּכִנּוּי לִגְנָאי¹⁴. – וְגַם שָׁכַח אֶת אֲשֶׁר הוֹרָהוּ אָבִיו, כִּי אֵין לִבְזוֹת אֶת הַדּוֹמְמִים¹⁵ וְאֶת בַּעֲלֵי-הַחַי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים בְּלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת, וְלֹא יוּכַל לַעֲנוֹת לְחוֹרְפוֹ דָּבָר. –

וְגַם שָׁכַח, כִּי הָעֵת, אֲשֶׁר יָקֹץ בָּהּ, יֶשׁ לוֹ אָמְנָם חֵפֶץ רַב בָּהּ, כִּי עוֹד לֹא הֵכִין אֶת לְקָחָיו וְשִׁעוּרָיו, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ מוֹרוֹ לְיוֹם מָחָר; וְלוּ הִשְׂכִּיל לָקַחַת אֶת סְפָרָיו וּלְהָכִין אֶת לְקָחָיו, כִּי עַתָּה רָאָה כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יְמַהֵר דַּרְכּוֹ, וּמְטוֹטְלוֹת הַשָּׁעוֹן תְּסֻבֶּינָה בְּלֶכְתָּן וְלֹא יַעֲמֹדוּ. וְאוּלָם זֶה דֶרֶךְ כֶּסֶל לַנְּעָרִים: עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וּשְׁגָגָה אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב שְׁגָגָה. חָטָא הַנַּעַר, בִּהְיוֹתוֹ פַחֲזָן¹⁶ וְנִמְהַר לָדַעַת, עַל כֵּן שָׁכַח גַּם אֶת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר לִמְּדֻהוּ הוֹרָיו וּמוֹרָיו.

אַךְ הִנֵּה בָא הָעֶרֶב, וְאִבְצָן וְנַחוּם יָצְאוּ הַחוּצָה; וַיֹּאמֶר נַחוּם אֶל אִבְצָן: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה לִפְאַת יָמִין! מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם?

וַיַּרְא גַּם אִבְצָן אֶת הַכּוֹכָב הַמַּזְהִיר – אֹהֵב הַיְלָדִים, וַיִּשְׁמַע אֶת הֲגִיגוֹ¹⁷, וַיַּקְשֵּׁב וַיָּבֶן כְּכֹל אֲשֶׁר הֵבִין נַחוּם, וְלִבּוֹ פָּחַד וְרָחַב. –

אַךְ אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה לֹא־טְהוֹרָה בִּלְבָבוֹ, וְלֹא הִסְתַּפֵּק בַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַכּוֹכָב גַּם אֵלָיו וַיַּמְתֵּק עִמּוֹ שִׂיחַ¹⁸; כִּי אִם צָרָה עֵינוֹ בְּרֵעוֹ, וְיִתְאַוֶּה לִגְזֹל כָּלָה אֶת הַכּוכָב־הָרֵעַ מִידִידוֹ נַחוּם. –

“אֲבָל הַכּוֹכָב הַזֶּה הֵן שֶׁלִּי הוּא מֵאָז וּמִקֶּדֶם”, אָמַר אִבְצָן, וַיַּעֲמֵד פָּנִים¹⁹ כִּפְנֵי תָמִים: "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים! הִנֵּה הוּא רֹזֵם לִי בְּעֵינָיו!״

וַיָּפָג לֵב נַחוּם בְּקִרְבּוֹ מִכַּעַשׂ וּמִקִּנְאָה, וַיִּקְרָא:

"אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לֵאמֹר “שֶׁלְּךָ הוּא” וְהוּא רֵעִי? אֲנִי, אֲנִי הֶרְאֵיתִיךָ אֹתוֹ! אֲנִי מְצָאתִיו פֹּה בָּדָד עַל רַחֲבֵי שָׁמַיִם נֹכַח בֵּיתֵנוּ!״

“אֲבָל אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ”, עָנָה אִבְצָן "לְדַבֵּר כָּזֹאת, וְהוּא רֵעִי וּמַכִּירִי מֵאָז וּמִקֶּדֶם!״

פְּנֵי נַחוּם חָוָרוּ, וַיִּתְחַלְחַל מְאֹד; אַךְ אַחֲרֵי חָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבָה, קָרָא בְּשִׂמְחַת פֶּתַע:

“אִם כֵּן לִשְׁנֵינוּ הוּא! רֵעִי וְרֵעֲךָ… רֵעֵנוּ הוּא… הֲלֹא?”…

“לֹא כִּי רֵעִי וְלֹא רֵעֲךָ!” הִתְעַקֵּשׁ²⁰ אִבְצָן. עַל עֵינֵי נַחוּם הִתְנוֹצְצוּ אֶגְלֵי דִמְעָה, וַיִּפֶן בְּתַחֲנוּנִים אֶל רֵעוֹ הַכּוֹכָב; וַיְנַחֲמֵהוּ הַכּוֹכָב, וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. –

“הֲשָׁמַעְתָּ? אִבְצָן!” קָרָא בְשִׂמְחָה; “הֲרָאִיתָ אֵיךְ יִקְרָץ לִי בְּעַיִן טוֹבָה?”

– “שָׁמַעְתִּי גַּם רָאִיתִי, אֲבָל הֵן הַקֶּרֶץ²¹ לִי הוּא, וְהָרֶזֶם רְזָמִי; נַחֵם יְנַחֲמֵנִי עַל כִּי הִדְאַבְתָּ אַתָּה אֶת לְבָבִי”. לֵב נַחוּם נָמַס בּוֹ מִכַּעַשׂ, וַיִּקְרָא: “הָבָה נִשְׁאֲלָה אוֹתוֹ! אֶת מִי יֶאֱהַב יוֹתֵר? שֶׁל מִי הִנֵּהוּ?”

אֲבָל זֹאת הִיא הַמַּכְשֵׁלָה, כִּי אֵין סִמַּן הָּרַבִּים נֹהֵג בֶּשְׂפַת הַכּוֹכָבִים, וְהָיָה אִם יְדַבֵּר כּוֹכָב לְרֵעָיו- הַכּוֹכָבִים לֵאמֹר “אֲהַבְתִּיכֶם!”, וְאָמַר: “אֲהַבְתִּיךָ!”; כִּי אָהֹב יֶאֱהַב כּוֹכָב אֶת רֵעֵהוּ הָרָחוֹק, כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אֶת רֵעֵהוּ הַקָּרוֹב; עַל כֵּן מִדֵּי דַבְּרוֹ אֶל כּוֹכָב אֶחָד יְדַבֵּר גַּם אֶל כֻּלָּם; וְאֵת אֲשֶׁר יַעֲנֶה לוֹ הָאֶחָד יַעַן לוֹ גַם הַשֵּׁנִי, גַּם הַשְּׁלִישִׁי; כִּי מַחֲשָׁבָה אַחַת בְּלֵב כֻּלָּם; עַל כֵּן אֵין מִבְטָא מִסְפַּר הָרַבִּים נֹהֵג בִּשְׂפַת הַכּוֹכָבִים; כִּי עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ הַנְּעָרִים אֶת הַכּוֹכָב לֵאמֹר: ״אֶת מִי אַתָּה אוֹהֵב יוֹתֵר? וְשֶׁל מִי אַתָּה?" וְעָנָה הַכּוֹכָב וְאָמַר:

“שֶׁלְּךָ אֲנִי, וְאוֹתְךָ אֲנִי אֹהֵב”; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר אֶצְלֵנוּ: "שֶׁלָּכֶם אֲנִי וְאֶתְכֶם אֲנִי אֹהֵב״.

וְאוּלָם הַנְּעָרִים לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ כָּל זֹאת, כִּי על כֵּן פָּרַץ הָרִיב בֵּינֵיהֶם. זֶה אָמַר: "לִי עָנָה הַכּוֹכָב״, וְעָנָה רֵעֵהוּ וְאָמַר: “לֹא כִי, אֵלַי הִבִּיט הַכּוֹכָב וְאותִי הֵשִׁיב דָּבָר”.

וְלֹא שָׁלְטוּ הָרֵעִים בְרוּחָם, וּמֵרִיבוֹת שְׂפָתַיִם יָצְאוּ לְמַהֲלֻמּוֹת יָדַים וַיֵאָבְקוּ; וַיַּך נַחוּם אֶת רֵעֵהוּ בְּחֶרְפָּה עלַ הַלְחִי, וְאִבְצָן מָרַט אֶת עוֹר פְּנֵי נַחוּם, וַיִּפְרְמוּ²² אֶת בִּגְדֵיהֶם וַיִּקְרְחוּ קָרְחָה בְּתַלְתַּלֵּי שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, וְלָאַחֲרוֹנָה קָמַץ אַחַד הַנְּעָרִים אֶת אֶגְרוֹפוֹ, וַיַּךְ בּוֹ בַשֶּׁלִי²³ עַל חֹטֶם רֵעֵהוּ וַיֵּצֵא הַדָּם. –לְמַרְאֵה הַדָּם פָּג לֵב הַנְּעָרִים בְּקִרְבָּם, וַיִּתְפָּרְדוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וַיֵּלְכוּ עֲצֵבֵי רוּחַ.

נַחוּם הִבִּיט עַל בְּגָדָיו הַפְּרֻמִים, עַל שַׂעֲרוֹתָיו הַפְּרֻעוֹת וְעַל עוֹר יָדָיו הַמְמרָט – וַיִּזְכֹּר גַּם אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ הַקְּרֻעִים וְאֶת הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר חָלַק לוֹ – וְלֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ לְהַבִּיט בִּפְנֵי רֵעוֹ־הַכּוֹכָב, וַיֵּלֶךְ הַבַּיְתָה נִכְלָם. –

וּמֵאָז וָהָלְאָה בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב יָצָא נַחוּם הַחוּצָה, וּבִקֵּשׁ אֶת עִקְבוֹת רֵעוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאֶת רִזְמֵי עֵינָיו הַמְלֵאִים גִּיל, – אַךְ לַשָּׁוְא! נֶעְלָם הַכּוֹכָב, וְלֹא יָסַף לְהֵרָאוֹת, וּבִמְקוֹמוֹ יֵרָאֶה כּוֹכָב כֵּהֶה, כּוֹכָב אִלֵּם, כּוֹכָב לֹא יֵדַע חֲנִינָה, כְּאוֹמֶנֶת זְקֵנָה שְׂבֵעַת-רֹגֶז. –

וּפְעָמִים רַבּוֹת מֵאָז וְהָלְאָה נֶעְתְּרוּ אִבְצָן וְנַחוּם וַיִּתְפַּיְסוּ²⁴, וּפְעָמִים רַבּוֹת רָבוּ וַיִּתְפָּרָדוּ, אַךְ אֶת הַכּוֹכָב הַמַּזְהִיר, הָרֵעַ בַּשָּׁמַיִם וְהַדּוֹבֵב²⁵ בָּעֵינַיִם לֹא הוֹסִיפוּ עוֹד לִרְאוֹת.

מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיֹה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲבָדִים – עַבְדֵי עוֹלָם לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וְאוּלָם דְּעוּ, בָּנִים, כִּי לֹא לַאֲשֶׁר יִקָּרֵא הַיּוֹם “עֶבֶד”, הָיָה גַם אָז הָעֶבֶד: יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת זָרִים – לַחֲֹרֹש שָׂדֵהוּ, לִקְצֹר קָמָתוֹ, וּבְכַלּותו אֶת מְלַאכְתּוֹ יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּתְּבוּאוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְהִנֵּהוּ חָפְשִׁי, אָדוֹן לְעַצְמוֹ לְאַוַּת נַפְשׁוֹ – לְזֶה “פּוֹעֵל וְאָרִיס”¹ יִקַּרֵאוּ. “יוֹמוֹ” לוֹ הוּא, אַךְ “עֲבוֹדָתוֹ” לֹא לוֹ הִיא. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׂכֵר הֶעָנִי לְימים, לִירָחִים וּלְשָׁנִים, אָז עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵהוּ בְּעָלָיו מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב. גם יוֹמוֹ גַם עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הֵמָּה, אַךְ כִּכְלוֹת יְמֵי שְׂכִירָתוֹ יֵצֵא לַחָפְשִׁי, וּרְצוֹנוֹ – בְּיָדוֹ, וְיָדוֹ – בִּרְצוֹנוֹ. לָזֶה “שָׂכִיר” יִקָּרֵא.

וְאוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא “פּוֹעֲלִים וַאֲרִיסִים” אַף לֹא “שְׂכִירֵי יוֹם וְשָׁנָה” הָיוּ, כִּי אִם “עַבְדֵי עוֹלָם”: אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ לָהֶם אֲדוֹנֵיהֶם, אִם לִטְחוֹן אֲבָנִים, אִם לָבֹר פְּרֻדוֹת² חוֹל, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה, אִם יוֹם וְאִם לַיְלָה – עַל הָעֶבֶד לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת, מִבְּלִי קַוֹּת לְשָׂכָר, וְגַם מִבְּלִי קַוֹּת, כִּי יָבֹא יוֹם וְיֵצֵא לַחָפְשִׁי. “עֶבֶד עוֹלָמִים” הוּא.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן עַל הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת שְׁנֵי יָמִים בְּיוֹם אֶחָד – וְעַל הָעֶבֶד, הַיָּרֵא אֶת שֵׁבֶט הַנֹגֵשׁ, לְמַלְאוֹת פְּקֻדָּתוֹ, כִּי גַּם שְׁנֵי הַיָּמִים גַּם הַיּוֹם הָאֶחָד – יְמֵי אֲדוֹנָיו הֵם, וּכְחֶפְצוֹ יַעַשׂ בָּם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “קְפוֹץ הַיָּמָּה וּמֻת כְּרֶגַע!” – וְאַל לָעֶבֶד לַמְרוֹת אֶת פִּי הַמּשֶׁל, כִּי חַיֵּי הָעֶבֶד קִנְיָן הָאָדוֹן הֵם: בִּרְצוֹנוֹ יְקַפְּחֵם³ וּבִרְצוֹנוֹ יַאֲרִיכֵם – וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “גָּרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ מֵעַל בָּנֶיךָ, וְאֶת בְּנוֹתֶיךָ שחֹט, וְאֶצְבַּע בְּדָמָן אֶת יֵינִי וְאֶת לְבוּשִׁי!”

גַּם אָז לֹא יִרְהַב הָעֶבֶד לְמָאֵן בְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו, כִּי מִי הֵם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ? קִנְיַן אֲדוֹנָיו וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ, כַּצֹאן וְכַבָּקָר. –

וּבעַבְדוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִיִּים. מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב עָשׂוּ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ⁴, וְגַם בַּלַּיְלָה לֹא יָדְעוּ מָנוֹחַ. – וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יָצָא הַשַּׁחַר, הִכָּה הַשּׁוֹעֵר בַּכַּפְתוֹר⁵ עַל הַשַּׁעַר, וְקָם הַנֹּגֵשׁ, וְעוֹרֵר הַשּׁוֹט, וְקָמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַל מִשְׁכָּבָם, וְיָצְאוּ לַעֲבוֹדָה. וְקָמוּ גַם הָאִמָּהוֹת⁶ וּבִשְׁלוּ נָזִיד, וְנָשְׂאוּ הַשָּׂדֶה אֶל בַעֲלֵיהֶן הָאֻמְלָלִים, וְאַךְ הַיְלָדִים נִשְׁאָרוּ בַבָּיִת, וְכַאֲשֶׁר קָצָה נַפְשָׁם לָשֶׁבֶת בָּדָד וְיָצְאוּ הַחוּצָה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אָז תָּבֹאנָה צִפֳּרֵי כָּנָף וְסָבְבוּ אֶת הַיְלָדִים; וְנָתְנוּ הַיְלָדִים לִפְנֵיהֶן פְּתוֹתֵי לֶחֶם וְגֶרֶשׁ⁷, מֵאֲשֶׁר הִשְׁאִירָה הָאֵם לַאֲרוּחָתָם, וְסִפְּרוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם עַל אֹדוֹת “אֶרֶץ הַתְּמָרִים”, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְהֶהָרִים הָהֵם; עַל אֹדוֹת הַלְּחָשִׁים, אֲשֶׁר יְלַחֲשׁוּ גַּלֵּי הַיַּרְדֵן; שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים – בְּעֵין גֶּדִי, שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים – בְּהַר הַגִּלְעָד; סוֹד שִׂיחַ הַלְּבָנוֹן – וְשָׁרוּ לָהֶם שִׁירֵי קִינָה עַל הָעַבְדוּת וְשִׁירֵי גִיל עַל הַחֹפֶשׁ, וְשָׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּרִגְשֵׁי קדֶשׁ וְעָנוּ וְאָמָרוּ:

“צִפֳּרֵי חֵן! הַשְּׁפָחוֹת אוֹ חָפְשִׁיּוֹת אַתֶּן?”

וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּחֶדְוָה:

“חָפְשִׁיּוֹת אֲנַחְנוּ, בָּנִים נֶחְמָדִים, חָפְשִׁיּוֹת כְּנָפֵינוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר יְהִי רוּחֵנוּ לָעוּף”.

“הַטוֹב לָכֶן חָפְשְׁכֶן? צִפֳּרִים!”

“טוֹב, בְּנֵי חֶמֶד! אֵין טוֹב וְאֵין יָפֶה וְנֶחְמָד מִן הַחֹפֶשׁ! טוֹב רֶגַע חֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת נֶצַח”

כַּכָה יָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים וַתְּשַׂמַּחְנָה אֶת לִבּוֹת הַיְלָדִים הַבֹּדְדִים, וּבְבֹא עֵת שׁוּב הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת מִן הָעֲבוֹדָה, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים עוֹד פַּעַם גֶרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וּבֵרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְעָפוּ הַצִפֳּרִים אֶל קִנָּן. –

“הוֹקִירוּ יְלָדִים אֶת הַחֹפֶשׁ, וְהִתְאַמְּצוּ לָצֵאת מִן הָעַבְדוּת, בּבֹאֲכֶם בְּשָׁנִים!” כָּכָה קָרְאוּ הַצִפֳּרִים מִמְּרוֹם מְעוּפָן, וַתֵּעָלַמְנָה. –

כָּכָה יַעֲשׂוּ יוֹם יוֹם; וַיִתְרֹעֲעוּ הַיְלָדִים עִם הַצִּפֳּרִים, וְשָׁפְכוּ אִישׁ אֶת שִׂיחֹו⁸ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים לַיְלָדִים לֵאמֹר:

“יַלְדֵי חֶמֶד! הַצְּהוּבָה, אֲשֶׁר הָיְתָה אֶתְמוֹל אִתָּנוּ פֹּה – חֵץ חָלְפָה, וַתּפֹּל שְׁדוּדָה!”

וַיִבְכּוּ הַנְעָרִים עִם הַצִּפֳּרִים אֶת הָאֲבֵדָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַיְלָדִים בְּאָזְנֵי הַצִפֳּרִים לֵאמֹר:

“צִפָּרֵי חֵן! נַעֲמָן הַקָּטֹן לֻקַּח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ! אָמוֹר אמְרִים, כִּי יַחְתְּכוּ שָׁם אֶת צַוָּארוֹ בְּמַאֲכֶלֶת, וּבְדָמו יִרְחַץ הַמֶּלֶךְ הַמְּצֹרַע אֶת בְּשָׂרוֹ”…

וַתִּסְפֹּדְנָה הַצִּפֳּרִים עִם הַנְּעָרִים עַל אָבְדַן נַעֲמָן.

כֹּה עָבְרוּ יָמִים וַיִּצְטָרְפוּ⁹ לְשָׁנִים, וְהַשָּׁנִים – לִשְׁמִטּוֹת¹⁰ וְיוֹבְלוֹת¹¹. הַיְלָדִים גָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים, הַצִּפֳּרִים מֵתוּ, מִי בַחֵץ וּמִי בָרָעָב; אַך הָאַהֲבָה נִשְׁאֲרָה לְנַחֲלָה לְדוֹר נוֹלָד. וַתֶּאֱהָבֶנָה הַצֳּפֳּרִים אֶת הַיְלָדִים וְאֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִתְגַעְגְּעוּ הַיְלָדִים עַל הַצִפֳּרִים וְעַל הַחֹפֶשׁ. –

“הַחָפְשִׁיּוֹת אוֹ שְׁפָחוֹת אַתֶּן? צִפֳּרִים?”

– “חָפְשִׁיּוֹת, יְקָרִים! אָהֱבוּ אֶת הַחֹפֶשׁ מִכֹּל, וְאַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי אֵין רָעָה מִכְּלוּב וְחַרְצֻבּוֹת¹²!” כֹּה נִפְגְּשׁוּ וַיִּפָּרְדוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְנָתְנוּ הַיְלָדִים בְּיָד נְדִיבָה גֶּרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וְשָׂבְעוּ וְעָפוּ לָהֶן.

וּבְאַחַד הַיָּמִים בַּבֹּקֶר, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל יְדִידֵיהֶן – הַיְלָדִים, אַךְ חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁעֲרוּ רָאוּ עֵינֵיהֶן: הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת – מָתְנֵיהֶם חֲגֻרוֹת, מַקְלוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וּבְצֵקָם עַל שִׁכְמָם, נֶחְפָּזִים לָצֵאת וְלַעֲזֹב אֶת הָעַבְדוּת בְּמִצְרָיִם.

הַיְלָדִים רָאוּ אֶת אוֹרְחֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ בְגִילָה:

“חָפְשִׁים אֲנַחְנוּ, צִפֳּרִים! יוֹצְאִים אָנוּ לְחֵרוּת!”

וַתַּעֲלֹזְנָה הַצִפֳּרִים, וַתְּקַשְׁקְשֶׁנָּה¹³ בְּכַנְפֵיהֶן, וַתְּצַפְצְפֶנָּה: “הֵידָד!” וְאַחַד הַיְלָדִים הִצְטָעֵר¹⁴ עַל כִּי אֵין לוֹ גֶּרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְכַבֵּד בָּם אֶת אוֹרְחָיו, אַךְ הַצִפֳּרִים נִחֲמוּהוּ, וַתֹּאמַרְנָה: “אֵין דָּבָר בְּנֵי חֶמֶד! יָקָר רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשֹּׁבַע הַכְּלוּב! צְאוּ, צְאוּ לְאוֹר עוֹלָם, וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת אַחֶרֶת!”

וְכַאֲשֶׁר הִתְנַגְּשׁוּ הָאָבוֹת וַיַחְפְּזוּ לָצֵאת, וְלֹא מָצְאוּ הַיְלָדִים אֱיָל לָצֵאת בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, וַיֹּאבְדוּ דֶרֶך; אָז הִתְאַסְּפוּ יְדִידֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וָתָּעֹפְנָה לִפְנֵיהֶם לַנְחוֹתָם¹⁵ הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת הוֹרֵיהֶם עַל רַחֲבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵי הַיָּם. – וְכַאֲשֶׁר הִתְאַוּוּ הָאֲסַפְסֻף¹⁶ אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וַיֹּאמֵרוּ: “מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר?” וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת – אָז שָׁמְעוּ הַצִפֳּרִים, וַתִּתְאַסַּפְנָה וַתְּצַפְצַפְנָה נִשְׂגָּבוֹת מֵאָזְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, וַתִּמְתַּקְנָה סוֹד, וַתָּעֹפְנָה וַתָּשֹׁבְנָה; וְתוֹצְאוֹת¹⁷ דְבָר סוֹדָם הָיָה, כִּי יֵרֵד מַחֲנֵה הַשְּׂלָו, וְיָבֹאוּ בִּרְצוֹן לֵב אֶל כַּף הַמִּתְאַוִּים, לְמַעַן הֲנִיאָם מִשּׁוּב מִצְרַיְמָה. – אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת. –

וְגַם אָז הִצְטַעֲרוּ הַיְלָדִים, עַל כִּי אֵין בְּיָדָם גֶּרֶשׂ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי יְדִידֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים; וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים וְאָמָרוּ:

“אֵין דָּבָר, יַלְדֵי חֶמֶד! טוֹב מָוֶת לַחָפְשִׁי מֵחַיֵי עֶבֶד! וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת מְצֹא!”

עַל כֵּן יַחֲשׁב לוֹ כָּל יֶלֶד עִבְרִי לְחוֹב בַּשָּׁבָּת שֶׁקוֹרְאִים בּוֹ פָּרָשַׁת הַשְּׂלָו – הוּא הַשַּׁבָּת הַנִּקְרָא בְּשֵׂם “שַׁבָּת שִׁירָה” – וַאֲשֶׁר אָז תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֵל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, אֲשֶׁר לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל – אָז יַחֲשָׁב לוֹ כָּל נַעַר וְיֶלֶד חוֹבָה לָתֵת לַצִּפֳּרִים גָּרֶשׂ.

אֲרוּחַת מִצְרַיִם הִיא, אֲשֶׁר קִפְּחוּ¹⁸ הַיְלָדִים מֵאֵת יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים אָז, בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וַיַּחְפְּזוּ לָלֶכֶת, עַתָּה תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת עַל שְׂכָרָן. –

וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּלְקֹטְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַגֶּרֶשׁ, וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּקְרֶאנָה מִמְּרוֹם מְעוּפָן: “טוֹב רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשּׂבַע בַּכְּלוּב”.

רַבִּים מִבַּעֲלֵי הַכָּנָף הִתְאַסְּפוּ לְמִינֵיהֶם מִקֵּץ יְמֵי הָאָסִיף, וַיַּמְתִּיקוּ עֵצָה מַה לַעֲשׂוֹת לִימֵי הַחֹרֶף הַקְּרוֹבִים לָבֹא: הֵן מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ הָלֹךְ וְהִסָּתֵר, הָלֹךְ וְתֵעֲלֵם. הֲתוּכַלְנָה הַצִּפֳּרִים לְהִשָּׁאֵר לְלֹא אוֹר וּלְלֹא שָׁמֶשׁ?"

“הָבָה נֵצֵא בְּעִקְבוֹתֶיהָ!” יָעֲצוּ רַבִּים מִבַּעֲלֵי כָנָף: “הֵן כֹּחֵנוּ בִּכְנָפֵינוּ, וְנֹצוֹתֵינוּ קַלּוֹת עֲלֵינוּ! נֵצֵא לִמְצֹא לָנוּ אֶרֶץ הַשֶּמֶש וְנִחְיֶה לְאוֹרָהּ”.

– "וְאִם גַּם נֹצוֹתֵינוּ תִּכְבַדְנה עֲלֵינוּ אָז עַל נְקַלָּה נַשְלִיכֵן מֵעֲלֵינוּ, וְנָעוּף עֵירֻמִּים, וְאַל נֹאבַד בַּחֹשׁךְ.

– "וְאִם גַּם תִּכְּשַׁלְנָה כְנָפֵינוּ, אָז יִשָּׂא הֶחָזָק אֶת הֶחָלַשׁ וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ יֹאמַר:

חֲזָק!.

אַךְ רַבִּים מֵהַצִּפֳּרִים אָמְרוּ: “אֵיך נַעֲזֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּנוּ וְאֵת קֵן יַלְדוֹתֵנוּ אֲשֶׁר נָתְנוּ לָנוּ אוֹר וְחֹם וְחַיֵי עֹנֶג? הֲלֹא אָז נֶחֱטָא בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְהָיִינוּ לְשָׁלָל לְכָל חַרְטֹם¹ וְצִפֹּרֶן אֲשֶׁר יִמְצְאנוּ! וַאֲנַחְנוּ הַנָּכְרִים בְּאֶרֶץ נִכְרִיָה, לֹא נִמְצָא עֹז בְּנַפְשֵׁנוּ לִטְרֹף תּוֹלָע אֶזְרַח בָאָרֶץ!”

“וגַם מֵאוֹר שֶׁמֶשׁ לֹא יִתְנוּנוּ לֶהֱנוֹת² כִּי שֶׁמֶשׁ אֶרֶץ זָרָה הִיא, לֹא לָנוּ הִיא זוֹרַחַת!”

– “וְרָעָב!.. וְקֹר!.. הַנְּקַלָה בְעֵינֵיכֶם?.. הֵן טוֹב לְצִפּוֹר שְׂבֵעָה וְחָם לָה לְהִתְגַעגֵע עַל הָאוֹר, אֲבָל בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ תִשְׁבָּעוּ, בָּנִים, וְלֹא תִבְנוּ קֵן!”

מֵאוֹר בֹּקֶר וְעַד הַנֶּשֶף יָשְבוּ בַעֲלֵי הַכָּנָף וְהִתְוַכְּחוּ³ , וְלֹא בָאוּ לִכְלַל דֵעָה אֶחָת. לְמָחֲרַת הַיּוֹם הִשְׁכִּימוּ לְהִתְאַסֵף וַיַּרְבּוּ לְהִתְוַכֵּחַ, וּבָאַחֲרוֹנָה הֶחֱלִיטוּ וַיִּסְכִּימוּ כָלָם לְהִתְאַסֵף עוֹד בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכָכָה אָרְכָה דְבַר אֲסֵפְתָם יָמִים רַבִּים לְלֹא קֵץ וְהַחְלָטָה⁴.

כִּי כָבֵד הָיָה לְכָל אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָרִיב לְוַתֵּר⁵ עַל שֶׁלוֹ: יָדְעוּ הַחֲפֵצִים מְאֹד בִּיצִיאָה, כִּי חַיִּים בְּלִי שֶׁמֶשׁ – טוֹב מֵהֵם הַמָּוֶת; וְחָשׁוּ הָאֶזְרָחִים מְאֹד, כִּי חַיֵּי נְדוּדִים רָעִים מִמָּוֶת מִחֵץ וָקֶשֶת.

וּבֵין כֹּה, וְהַשֶּׁמֶשׁ הָלֹךְ וְרָחוֹק, וְהַיּוֹם יֵלֵךְ וְיִצְעַר, וְהַקֹּר יֵלֵךְ וְגָדוֹל. רָאוּ אָז בַּעֲלֵי הַכָּנָף, כִּי אַחַת מֵעֲצוֹתֵיהֶם: לְהָשִׁיר⁶ נוצוֹתֵיהֶם נִסְכָּלָה, כִּי לֹא יוּכְלוּ עוֹד לַעֲמוֹד עֲרֻמִּים בִּפְנֵי הַקֹּר: וַיִּהְיוּ נְכוֹנִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּקְפִיצוֹת.

– וְהַיּוֹם יֵלֵךְ הָלֹךְ וְצָעֹר, עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לָהֶם עוֹד הַיּוֹם גַּם לְוִכּוּחֵיהֶם וְדִבְרֵי רִיבוֹתָם; וּבְטֶרֶם יֵאַסְפוּ כֻלָּם – וּכְבָר רַד היּוֹם, וַיְהִי עֲלֵיהֶם לָשוּב אֶל קִנֵּיהֶם. אָז רָאָוּ כִּי לֹא יָבֹאוּ עַד נֶצַח לִידֵי הֶסְכֵּם⁷ ויִגְמְרוּ לָלֶכֶת אִישׁ בְּדַרְכּוֹ. אָז נִפְלְגָה המַּחֲנה לִשְׁתֵּי כִתּוֹת: – הַנֹּהִים אַחֲרֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ הִתְאַסְּפוּ לָצֵאת וְהַנֶּאֱמָנִים עִם קִנֵיהֶם הִתְאַסְּפוּ לְהִשָׁאֵר וְלָקַחַת בִּרְכַּת הַפְּרֵידָה מֵאֲחֵיהֶם הַנּוֹדְדִים. –

הַנּוֹדְִדִים הִתְכּוֹנְנוּ לָעוּף, וְעֵינֵיהֶם נטוּיוֹת אֶל קִנֵּיהֶם וְאֶל אֲחֵיהֶם הַנִּשְׁאָרִים.

וְהַנִּשְׁאָרִים הִתְנַגְּשׁוּ לְאַחַד אֶחָד וְעֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַשֶּׁמֶש הַקְּטַנָּה וְאֶל אֲחֵיהֶם הַנּוֹדְדִים.

בְּרֶגַע וְקִינָה אַחַת קְצָרָה וּמְלֻבֶּבֶת⁸ נִשְׁפְּכָה עַל הַכִּכָּר – וַיִּתְפָּרָדוּ. – וַיָּעוּפוֹ הַנּוֹדְדִים וַיָּשׁוּבוּ הָאֶזְרָחִים. –

וַיַּעַבְרוּ עַל הַנּוֹדְדִים יָמִים רַבִּים, יְמֵי רָעָב וָקֹר, יְמֵי גֵרוּת⁹ וְנֵכָר. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָהֵם רָאוּ הַנּוֹדְדִים, כִּי לַשָּׁוְא אָטְמוּ אָזְנֵיהֶם מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם עַל אֹדוֹת הָאַהֲבָה לְקֵן מוֹלֶדֶת: כָּל מִשְׁאָלוֹת לִבָּם מָצְאוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, גַּם טֶרֶף לְמַדַּי, גַּם אוֹר וָחֹם נָעִים, אַךְ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת אֲהָהּ! אֶרֶץ מוֹלֶדֶת – אָיִן! טוֹב עֲלֵה־מְרוֹרִים בְּקִנֶּךָ, וְלֹא רֹב שָׁלָל¹⁰ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה! – וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַחֹרֶף וְהַסְּתָיו לָאֶזְרָחִים. אָז רָאוּ הָאֶזְרָחִים, כִּי לַשָּׁוְא אָטְמוּ אֶת לְבָבָם מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל הָאַהֲבָה לָאוֹר: אָמְנָם חַם לָהֶם בְּקִנֵיהֶם, גַּם טֶרֶף הִקְרָה אֱלֹהִים דַּיָם, אֲבָל, הָאוֹר, הָהּ, הָאוֹר! אֵין אוֹר מָתֹק לַנֶּפֶשׁ! טוֹב עֲלֵה-מְרוֹרִים לְאוֹר שֶׁמֶש וְלֹא רֹב שָׁלָל בַּחֹשֶׁךְ!

עָבְרוּ הַיָּמִים וַיַּעֲבֹר הַחֹרֶף, וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עַל תְּקוּפָתָהּ¹¹ וַיָבֹאוּ יְמֵי הָאָבִיב. שָׁמְעוּ הַנּוֹדְדִים, כִּי פָקְדָה הַשֶּׂמֶשׁ אֶת אַרְצָם, וַתָּשֹׁב לִזְרֹעַ אוֹר וְחֹם בִּיעָרֶיהָ, וַיִּתְנוּ לֵב לָשׁוּב אֵלֶיהָ. –

שָׁמְעוּ זֹאת הָאֶזְרָחִים, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ לָצֵאת לִקְרַאת אֲחֵיהֶם וּלְקַדֵם פְּנֵיהֶם; אַךְ לֹא מָצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לָדָּבָר הַזֶּה, כִּי כְלִמָּה כִּסְּתָה פְנֵיהֶם – פֶּן יִשְׁאָלוּם הַּנֹּדְדִים לֵאמֹר: “אֵיך עָמַד בָּכֶם לִבְּכֶם לִחְיוֹת זְמָן אֲשֶׁר כָּזֶה לְלֹא אוֹר!”

וְהַנֹּדְדִים שָׁבוּ וַיֵחָבְאוּ בְּסֵתֶר הַיַּעַר וַיֵּבֹשׁוּ מֵהֵרָאוֹת בַּחוּץ – פֶּן יִשְׁאָלוּם אֲחֵיהֶם הָאֶזְרָחִים לֵאמֹר:

“אֵיךְ מְצָאתֶם אֶת לִבְּכֶם לַעֲזֹב אֶרֶץ מוֹלֶדֶת וְלִשְׁכַּח קֵן יַעַרְכֶם?”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ – וַתֵּרֶד בַּת-אֵלִים¹ מִן הַשָּמַיִם אַרְצָה, וְהִיא אִשָׁה צְעִירָה וְיָפָה לִמְאֹד, עֲטוּפָה בְּשִׂמְלָה יְרוֹקָה מֵרֹם צַוָּארָהּ וְעַד עֲקֵב רַגְלֶיהָ. עַל מִצְחָהּ הָרָחָב וְהַבָּהִיר חָקוּק “תּוֹלָדָה”, וְתַחַת הַמֵּצַח שְׁתֵי עֵינַיִם מַבִּיטוֹת בְּחֶמְלָה, כְּעֵינֵי אֵם; וְאוּלָם לְחָיֶיהָ הַמְּלֵאוֹת טְהֹרוֹת וְלֹא נִגְאֲלוּ עוֹד בְּדִמְעוֹת אֵם, וְחָטְמָהּ הָאָרוּךְ וְשִׂפְתוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נְכוֹנוֹת יוֹתֵר לִשְׂחֹק וּלְנַשֵּׁק מֵאֲשֶׁר לִבְכּוֹת וְלִגְעֹר. עַל חֹשֶן לִבָּהּ טַס-כֶּסֶף וְעָלָיו חָקוּק בְּאֵשׁ שָׁחוֹר “פֶּלִאי” וּבְיָדֶיהָ הַמְכֻסּוֹת חֶצְיָן בְּשַׁרְוֻלִים² אֲדַמְדַמִּים וּרְחָבִים וְחֶצְיָן מְגֻּלּוֹת כִּגְלִילֵי שֵׁן – הִיא נוֹשְׂאָה אַרְגָז קָטֹן מְחֻלָּק לְאַרְבָּעָה קִנִּים; וְכָל קֵן סָגוּר, וְהַמַּפְתֵּחַ בְּפוֹתְחָתוֹ, וְכוֹתֶבֶת עַל כָּל קֵן וָקֵן: “קֵן הַחַיִּים, קֵן הַזִּקְנָה, קֵן הַמַּחֲלָה וְקֵן הַמָּוֶת”; וְהָאַרְגָּז – סָגוּר וּמְסֻגָּר; וְהַמַּפְתֵּחַ זָהָב טָהוֹר תָּקוּעַ בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, לְנוֹי³ וּפְאֵר. – וְאוּלָם יַעַן כִּי תַלְתַּלִּים רַבִּים וְעָבִים לִקְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַצְהוּבוֹת, עַל כֵּן לֹא יֵרָאֶה הַמַּפְתֵּחַ הַנִּסְתָּר בֵּין הֲמוֹן הַקְּוֻצּוֹת, וְגַם עֵת יִשָּׂא הָרוּחַ אֶת קְוֻצּוֹתֶיהָ בָּאֲוֵיר, גַּם אָז לֹא יֵרָאֶה הַמַּפְתֵּחַ; כִּי יוּעַם⁴ הַזָּהָב מִפְּנֵי לְבֶן-צַוָּארָהּ הַנִּרְאֶה אָז לָעַיִן עַל כֵּן לֹא יָדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם הַמַּפְתֵּחַ.

וַתִּפְתַּח אֶת הָאַרְגָּז, וַתִּפְתַּח אֶת הַקֵּן הָרִאשׁוֹן, וַיָּחֵלוּ מַעְיְנוֹת הַחַיִּים לִנְבֹּעַ וְלִפְרֹץ הַחוּצָה, וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ צֶמַח הַשָּׂדֶה, חַיְתוֹ יַעַר וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כָּל דָּגָה בַמַּיִם וְתוֹלָעִים בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה, וַיֵצֵא גַּם הָאָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ – חַוָּה, וַיִּמְלְכוּ עַל הָאֲדָמָה. –

אָז הוֹצִיאָה הָאֲדָמָה לִכְבוֹדָם שׁוֹשַּׁנִּים דוֹבְבוֹת וּפְקָעִים⁵ צְבֻעִים וּפְרָחִים שְׂמֵחִים וְעֵצִים גְּבֹהִים עַד לַשָּׁמַיִם, וּפִרְיָמוֹ מַגִּיעִים אַרְצָה עַד לְפִיוֹת הָאוֹכְלִים, וּנְחָלִים זָבִים דְּבַשׁ וְחָלָב וְשֶׁמֶן הַמּוֹר. –

וַיִּחְיוּ בְנֵי הָאֲדָמָה חַיֵּי עֹנֶג וְאֹשֶר, וַיִּרְאוּ שָׁמַיִם בְהִירִים בְּלִי כָל כֶּתֶם⁶ וַיַּבִּיטוּ יוֹם יוֹם בִּפְנֵי שֶׁמֶשׁ אָבִיב. – וַתְּצַו הַתּוֹלָדָה בַּת־פֶּלְאִי עַל בָּנֶיהָ לֵאמֹר: “הִשָּׁמְרוּ בְנַפְשׁוֹתֵיכֶם לִבִלְתִּי נְגֹעַ בְּקִנֵּי הָאַרְגָּז גַּם בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה! בָּאַרְגָּז הַזֶּה אָמְרָה, הֲכִינוֹתִי לָכֶם מַשְׂאֵת וַחֲלִיפוֹת מַתָּנוֹת וְאוּלָם כָּל מַתָּנָה וּמַתָּנָה, אֲשֶׁר בָּאַרְגָז יָפֶה רַק בְּעִתָּהּ, וְאַתֶּם לִמְדוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מְצַוֶּה וּלְחַכּוֹת לְעֵת קֵץ, וּמְצָאתָם דָּבָר, דָּבָר בְּעִתּוֹ”.

אַךְ חַוָּה, הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בִּבְנוֹת הָאֲדָמָה, לֹא יָדְעָה מָנוֹחַ, וּבְלִבָּהּ חָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת מַאֲלִיפוֹת⁷ לִמְצֹא אֶת הַסּוֹד הַנִּסְתָּר בְּקִנֵּי הָאַרְגָּז: “אִם יָפוֹת הַמַּתָּנוֹת בְּעִתָּן, אָמְרָה אֶל לְבָבָהּ, מַדּוּעַ אֵינָן יָפוֹת עַתָּה? וּמָתַי יָבֹא עִתָּן?” וְכַאֲשֶׁר אָכְלָה חַוָּה מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת, בָּאָה מַחֲשָׁבָה זָרָה בְּלִבָּהּ, וַתִּגְנֹב אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִבֵּין שַׂעֲרוֹת הַתּוֹלָדָה וַתִּפְתַּח אֶת הָאַרְגָּז, וַתְּסִיתֶהָ רוּחָהּ לִפְתֹחַ אֶת הַקֵּן הַשְּׂמָאלִי – קֵן הַמָּוֶת; וַיְּהִי אַךְ נָגְעָה בַמַּפְתֵחַ, וַיִּפָּתַח הַקֵּן, וַיְנַתֵּר⁸ הַמָּוֶת מֵעַל לְרֹאשָׁהּ, וַיָּבֹא בֵּין הַחַיִּים. – חִישׁ הִלְבִּינוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים הָאֲדֻמּות, וַעֲסִיסָן⁹ עָמַד בְּעוֹרְקֵיהֶן; הַפְּרָחִים הֵשַׁחוּ אֶת רֹאשָׁם; עֲלֵי כָל עֵץ נָבָלוּ; הַזָּמִיר פָּתַח פִּיו לְשׁוֹרֵר, וַתֵּצֵא יְלָלָה מִגְּרוֹנוֹ, וְחַוָּה רָאֲתָה זֹאת וַתִּשְׁתּוֹמֵם; וַתִּצְחַק בְקִרְבָּה וַתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ לִצְחוֹק צְחוֹק שֶׁל תִּמָּהוֹן, אַךְ, תַּחַת הַצְּחוֹק, בָּכְתָה בְכִי גָדוֹל לְלֹא רָצוֹן; וַעֲנָנָה שְׁחוֹרָה וּכְבֵדָה עָלְתָה וַתְּכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ.

רָאֲתָה זֹאת הַתּוֹלָדָה וַתִּתְחַלְחַל וַתְּמַהֵר אֶל אַרְגָזָה; אַךְ כְּבָר אֵחֲרָה הַמּוֹעֵד. וַתִּקְרָא לְ“חוֹל” – וְהוּא עוֹף יָפֶה לְהַלֵּל וּמֵטִיב לְנַגֵּן, וְגַם הַזָּמִיר לְעֻמָּתוֹ כְּאַיִן נֶחֱשָׁב, וַיִפְתַּח הַחוֹל אֶת פִּיהוּ וַיַנְעֵם זְמִירוֹת, וְחִישׁ אָדְמוּ הַשּׁוֹשַׁנִים וַעֲסִיסָן הֵחֵל לָרוּץ בְּעוֹרְקֵיהֶן, וְהַפְּרָחִים הֵרִימוּ רֹאשׁ; וַתִּבְרַח הָעֲנָנָה מֵעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֹא הַמָּוֶת הַשּׁוֹבַב, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הַחוֹל וַיֵּעָנֶה¹⁰. אָז לְקָחַתְהוּ הַתּוֹלָדָה וַתְּשִׁיבֵהוּ אֶל קִנּוֹ וַתִּסְגֹּר בְּפָנָיו. – עַל כֵּן קָרְאָה אֶת שֵׁם הָעוֹף “חוֹל” לֵאמֹר: “כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, הַשָּׂם גְּבוּל לַמַּיִם, לְבַל יַעַבְרוּ לִשְּׁטֹף אֶת הַיַּבָּשָׁה, כֵּן שָׂם הָעוֹף גְּבוּל לַמָּוֶת, לְבַל יִבְלַע אֶת הַחַיִּים”. –

עַל כֵּן גַּם זָכָה הָעוֹף הַזֶּה לְחַיֵּי נֵצַח, כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם.

וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַתּוֹלָדָה לְהַצְפִּין אֶת הָרוּחַ הַשּׁוֹבֵב הַזֶּה – אֶת הַמָּוֶת, כִּי כְבָר שָׁאַף לְהִלָּחֵם אֶת אָחִיו הַחַיִּים, וַיֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם דֶּרֶךְ חוֹר הַפּוֹתַחַת.

וַתִּתְּעַבֵּר¹¹ הַתּוֹלָדָה, וַתִּשָּׁבַע לִבְלִי תֵּת אֶת מַתְּנוֹתֶיהָ לַדּוֹר הַהוּא וְגַּם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו, עַד עֶשְׂרִים דֹרוֹת. –

וּמִנִּי אָז הֵחֵל הַמָּוֶת לְבַקֵּר בִּמְעוֹנוֹת מְתֵי תֵבֵל וּלְהִלָּחֵם עִם הַחַיִּים; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יֵצְאוּ צֶמֶד אֲנָשִׁים לָשּׂוּחַ בַּגַּנִּים וְשָׁב הָאֶחָד, וְהַשֵּׁנִי נִשְׁאַר מֵת בַּגָּן. –

וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִכְנְסוּ בָחוּר וּבְתוּלָה אֶל תַּחַת הַחֻפָּה, וְשָׁבָה הַבְּתוּלָה הַבַּיְתָה אֲבֵלָה, וְהַבָּחוּר מֵת תַּחַת הַחֻפָּה.–

וְשָׁנִים בָּאוּ, וְשָׁנִים עָבָרוּ, וְדֹרוֹת חָיוּ וְדֹרוֹת מֵתוּ, וְלֹא נִכַּר נַעַר לִפְנֵי זָקֵן. הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנִים וְהַזָּקֵן בֶּן שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת – תֹּאַר אֶחָד וּפָנִים אֲחָדִים לָהֶם; אֵין כְּבוֹד זִקְנָה, אֵין הַדְרַת שֵׂיבָה. עַל כֵּן לֹא נָשְׂאוּ נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ הָאִמָּהוֹת לְהַכּוֹת אֶת בְּנֵיהֶם עַל אִוַּלְתָּם, וְהִכּוּ אֶת הָאָבוֹת; כִּי לֹא נִכְּרוּ הָאָבוֹת לִפְנֵי הַבָּנִים. –

עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, וַיְהִי יְשַׁר דֶּרֶךְ וִירֵא אֱלֹהִים, וַיִּשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי הַתּוֹלָדָה, וַתִּשְׁלַח אֶת יָדָהּ הַיְמָנִית, וַתִּפְתַּח אֶת קֵן הַזִּקְנָה, וַתּוֹצֵא מִשָּׁם אֶבֶן טוֹבָה וַתִּתְלֶה אֹתָהּ עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. –

עַד מְהֵרָה – וְהַדְרַת הַשֵּׂיבָה נִשְׁפְּכָה עָל פְּנֵי אַבְרָהָם, וַיִּצְמַח עַל פָּנָיו זָקָן לָבָן, כְּלִבְנַת הַיָּרֵחַ וְלֹו תַלְתָּלִים כְּמִפְלְשֵׂי¹² עָבִים נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְסֵבֶר פָּנִים וְקֹמֶט מֵצַח, כְּגַלֵּי יָם הָאֻקְיָנוּס וְעֵינַיִם מְלֵאוֹת דַּעַת וְחָכְמָה וְשֶׁקֶט לֵב; וֶיָּבֹאוּ כָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי הַדְרַת פָּנָיו. –

וּמֵאֵת אַבְרָהָם נָחֲלוּ כָל הַדּוֹר הַהוּא וְהַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַדְרַת הַשֵּׂיבָה, וַיְהִי כִּי בָא אִישׁ בַּיָּמִים, וַיַּלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו, וַיְהִי לוֹ הוֹד זִקְנָה. – אָז הֵחֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְכַבֵּד אֶת הַזְּקֵנִים.

וַיַּעַבְרוּ עוֹד יָמִים רַבִּים וְהַחַיִּים וְהַמָּוֶת עוֹדָם נִלְחָמִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וַיָּמוּתוּ אֲנָשִׁים לְלֹא דַעַת מֵרֹאשׁ אֶת רֶגַע מוֹתָם; וַיְהִי אִם בָּא רֶגַע הַמָּוֶת לָאִישׁ, וַיְזוֹרֵר וַיִּתְעַטֶּש¹³ וַיִּפַּח אֶת נִשְׁמָתוֹ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָצְאוּ צֶמֶד אֲנָשִׁים לָשׂוּחַ בַּגַּנִּים, וְשָׁב הָאֶחָד, וְהַשֵּׁנִי נִשְׁאַר מֵת בַּגָּן; וְיֵשׁ אֲשֶׁר צָחַק הָאִישׁ מִטּוֹב לֵב, וַיִּתְחַנֵּק וְלֹא שָׁאַף עוֹד אֶת רוּחוֹ, כִּי הִגִּיעַ בֵּין כֹּה הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִימֵי חַיָּיו. וְגַם יֵשׁ אֲשֶׁר נִכְנְסוּ בָּחוּר וּבְתוּלָה אֶל תַּחַת הַחֻפָּה וְשָׁבָה הַבְּתוּלָה הַבַּיְתָה אֲבֵלָה וְהַבָּחוּר מֵת תַּחַת הַחֻפָּה. –

עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב אָבִינוּ, וּבְבָרְחוֹ מִפְּנֵי לָבָן וַיַּעֲבֹר אֶת מַעֲבָר יַבֹּק, וַיִּמְצָא אֶת הַתּוֹלָדָה בִּתְּמוּנַת אִישׁ וּבְיָדוֹ אַרְגַּז הַפְּלָאִים. –

וַיֵאָבֵק¹⁴ עִמּוֹ יַעֲקֹב, וַיִפְתַּח אֶת הָאַרְגָּז וְאֶת קֵן הַמַּחֲלָה, וַיַּרְא וְהִנֵֹה רוּחַ לִבְנַת הַפָּנִים שׁוֹכֶבֶת לְמַעֲצֵבָה בַּקֵּן, וּבֵין קִנָּהּ לְקֵן הַמָּוֶת – אֶשְׁנָב¹⁵ קָטָן טָלוּא עוֹר דַּק. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב גַּם אֶת הָאֶשְׁנָב, וַיְּחַפֵּשׂ בְּקֵן הַמָּוֶת וְלֹא מָצָא מְאוּם, וְאוּלָם לֹא עָפָה רוּחַ הַמַּחֲלָה הַחוּצָה, כְּיֶתֶר הָרוּחוֹת, כִּי רְפַת אוֹנִים הִיא, וּכְנָפֶיהָ מֹרָטוּ; אַךְ בְּשׁוּב הַמָּוֶת אֶל קִנּוֹ חִלְּתָה אֶת פָּנָיו, כִּי יִשָּׂאֶנָה עַל כְּנָפָיו. וַיֵּעָתֶר לָהּ הַמָּוֶת. –

מִנִּי אָז וְהָלְאָה חָדְלוּ אֲנָשִׁים בְּרִיאִים לָמוּת בְּאֵיתָנָם¹⁶ וּבְטֶרֶם יָמוּתוּ וְנָפְלוּ לְמִשְׁכַּב. וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים, וַיְחֵלוּ הָאֲנָשִׁים להִרְאוֹנֵן רַע בְּאָזְנֵי הַתּוֹלָדָה עַל גּוֹרָלָם הַמַּר: הֵן אַך יְפּוֹל אִישׁ לְמִשְׁכָּב, וּכְבִר יָדַע כִּי קְרַב קִצוֹ, וְכִי מִן הַמִּטָה, אֲשֶׁר עָלָה עָלֶיךָ, לֹא יוֹסִיף לָקוּם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יֶחֱלֶה הָאָדָם יָרָח אוֹ יְרָחִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִתְגוֹלֵל בְּמִשְׁכָּבוֹ שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם וְטָעַם הָאִיש יוֹם יוֹם אֶת טַעַם הַמָּוֶת, כִּי יָדַע יוֹם יוֹם, כִּי אֶת שֶׁמֶש יוֹם הָאַחֲרוֹן הוּא רֹאֶה, וְשֶׁמֶשׁ יוֹם הַמָּחֳרַת לֹא לוֹ יַגִּיהַ אוֹרוֹ. וַיְהִי פַּחַד הַמִָּוֶת מַר מִמָּוֶת. –

וַיַּעֲבְרוּ דֹרוֹת אַחֲרֵי דֹרוֹת. וְיוֹבְלוֹת עַל יוֹבְלוֹת נְקָפוּ¹⁷; וַיִּוָּלֵד בֵּן לְיִשַׁי - הוּא דָוִד הָאַדְמוֹנִי, הַמְגֵן הַנִּפְלָא וַיֹּלֵד אֶת שְׁלֹמֹה. שְׁלֹמהֹ יָלַד אֶת רְחַבְעָם, וּמֵחֲלָצָיו יָצָא חָזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ. וְכִנּוֹר דָּוִר הַמְנַגֵּן נָפַל לוֹ לְנַחֲלָה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָלָה חִזְקִיָּהוּ אֶת חָלְיוֹ, וַיְקַח אֶת כִּנוֹר דָוִד הַמְנַגֵּן בְּיָדוֹ. וַיְבַכֵּה אֶת יָמָיו. וַיָנָד לְחַיָיו הַמְקֻפְּדִים¹⁸ בְּלֹא עֵת. כִּי אֵין רֶגַע בַּחַיִּים אֲשֶׁר יִהְיֶה כָּשֵׁר¹⁹ ב) בְּעֵינֵי הָאָדָם לָמוּת בּוֹ; קַרְנִי הַשֶּׁמֶשׁ יָפִים הֵם בְּכָל עֵת, וְגַם אוֹר הַלְבָנָה יִנְעָם מְאֹד לְעֵינֵי הָאָדָם; ויש אֲשֶׁר גַם הַחֹשֶךְ יֶעֱרַב לַחַיִּים, עַל כֵּן יֵצַר גַּם לַזָּקֵן לְהִפָּרֵד מִן הַחַיִּים וְעֵת יַגִיעַ יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, בִּמְלֹאת לוֹ תִּשְׁעִים שָׁנָה, יִקְרָא בְּכְאֵב לֵב: הוֹי לְחַיַּי, כִּי קָפְדו לְלֹא עֵת!

וַיְנַגֶּן חִזְקִיָּהוּ, וַיִּשְׁפֹךְ שִׂיחַ; וַיִּשְׁמְעוּ הַיָּמִים וַיּוֹרִידוּ דְמָעוֹת.

וּבְנֵי אֵלִים נִתְּבוּ ²⁰בְּיָם שֶׁל קִינָה וִילָלָה. וַתָּבֹא הַתּוֹלְדָה. וַתִּשַׁק לַמְנַגֵן בְּמִצְחוֹ, וַתֹּאמֶר: שְׁאַל מִמֶנִי מָה אֶתֵּן לָךְ לְמַעַן הָרַע, כִּי יָקְרְתָּ בְּעֵינָי?

– "תְּנִי לִי אֶת אַרְגַּז הַפְּלָאִים, עָנָה חִזְקִיָּהוּ, וְאֶסְתֹּם אֶת הָאֶשְׁנָב בֵּין קֵן הַמַּחֲלָה לְקֵן הַמָּוֶת. –

וַתֵּעָתֶר הַתּוֹלָדָה. –

וַיִּסְתֹּם חִזְקִיָּהוּ אֶת הָאֶשְׁנָב, וַיִּפְתַּח אֶת פֶּתַח קֵן הַמַּחֲלָה, וַיָּקָם חִזְקִיָּהוּ מֵחָלְיוֹ וַיֶחִי. –

וּמֵאָז וָהָלְאָה הֵחֵלוּ חוֹלִים רַבִּים לָקוּם מֵחָלְיָם, וְהַמָּוֶת וְהַמַּחֲלָה יֵלְכוּ נִפְרָדִים אִישׁ מִקִּנּוֹ, וְרַק לְעִתִּים רְחֹקוֹת יִפָּגֵּשׁוּ.

וּמִנִּי אָז וָהָלְאָה הָיוּ רוּחוֹת הַפְּלָאִים: הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, הַזִּקְנָה וְהַמַּחֲלָה – לְנַחֲלָה לִבְנֵי הָאָדָם.

לֹא כֶסֶף וְזָהָב, לֹא פְנִינִים וְאַבְנֵי חֵפֶץ רָאָה בְנָיָהוּ בְּבֵית הוֹרָיו. אָבִיו לֹא נָשָׂא שָׁעוֹן¹ כֶּסֶף עַל שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב בְּצַלַּחְתּוֹ, וְעַל אָזְנֵי אִמּוֹ וְאַחְיוֹתָיו לֹא הִתְנוֹסְסוּ עֲגִילִים², עַל כֵּן לֹא רָאָה גַם מִסְגְּרוֹת ומַפְתֵּחוֹת בְּבֵיתָם; כִּי הָאֲרֹנוֹת וְהָאַרְגָּזִים רֵיקִים וּפְתוּחִים הָיוּ; עַל כֵּן גַּם לֹא יָדְעוּ הוֹרָיו נְדוּדֵי שֵׁנָה וּפַחַד בַּלֵּילוֹת, וַיָנוּמוּ בֶטַח, בְּדַעְתָּם כִּי כָל גַּנָּב לֹא יָבֹא בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם; וְאִם גַּם יָבֹא – יֵצֵא בְּבשֶׁת פָּנִים וּבְרוּחַ נִפְעָמָה כִּי לֹא יִמָּצֵא שָׁם כָּל מוֹתָר וְנוֹתָר. –

אַךְ אַרְגָּז אֶחָד הָיָה בַבַּיִת, וְהוּא סָגוּר וּמְסֻגָּר, וְאָבִיו וְאִמּוֹ יִשְׁמרוּהוּ מִכָּל הוֹן. –

וּבְנָיָהוּ יָדַע, כִּי בָאַרְגָּז נִמְצָא תַּרְמִיל³ קָטֹן וּבַתַּרְמִיל – אֲדָמָה שְׁחוֹרָה וִיבֵשָׁה וּבִגְלַל הָאֲדָמָה הַזֹאת, תִּשְׁמֹר הָאֵם אֶת הַתַּרְמִיל הַטָּלוּא וְהַיָּשָׁן, וּבִגְלַל הַתַּרְמִיל הַהוּא יָקָר לְאָבִיו הָאַרְגָּז מִכָּל הוֹן. –

כִּי לֹא אֲדָמָה פְּשׁוּטָה – אַדְמַת חוֹל אוֹ טִיט צְרוּרָה פֹּה בַּתַּרְמִיל. –

אַף לֹא עֲפַר אוֹפִיר⁴ וְאַבְקַת זָהָב שְׁמוּרָה בָאַרְגָּז. בַּתַּרְמִיל אֲשֶׁר בָּאַרְגָּז שְׁמוּרָה וּצְרוּרָה אֲדָמָה מֵאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאַף גַּם יָדַע בְּנָיָהוּ, לָמָה הוּכַנָּה הָאֲדָמָה הַיְקָרָה הַזֹאת וּלְמָתַי צָבְרוּ אֹתָהּ: אֶת עֲפַר הָאֲדָמָה הַזֹאת שֹׁטְחִים תַּחַת קִבְרוֹת הַמֵּתִים, לְמַעַן יֻצֶלוּ מִצַעַר “חִבּוּט הַקֶּבֶר” וּמִצַעַר “גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת”. –

וְ“חִבּוּט הַקֶּבֶר” הֲלֹא יָדְעוּ כָל הַנְעָרִים, גַּם אֲשֶׁר לֹא יִחְכָּמוּ כִּבְנָיָהוּ – מַה הוּא: הֵן כַּאֲשֶׁר יוּבָא הַמֵּת אֱלֵי קְבָרוֹת, יָבֹא הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם “דוּמָה”, וְיִשְׁאַל לְשֵׁם הַמֵּת, לְעִנְיָנוֹ וַּמַעֲשֵׂהוּ בַּחַיִּים; וְהָיָה אִם לֹא יִזְכֹּר הַמֵּת אֶת שְׁמוֹ, וְאִם לֹא עָסַק בְחַיָיו בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים יַחְבְּטֵהוּ⁵ הַמַּלְאָךְ וְיַכֵּהוּ מַכָּה אַכְזְרִיָּה. – וְהַמֵּתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא יֵדְעוּ צַעַר חִבּוּט הַקֶּבֶר, כִּי אֵין רְשׁוּת וּשְלִיטָה לְמַלְאֲכֵי זַעַם לָבֹא בְּחֵיק הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. –

עַל כֵּן יִשְׁטְחוּ אֶת קִבְרוֹת הַמֵּתִים בְּחוּץ לָאָרֶץ בַּעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וָייִרָא דוּמָה מִבֹּא אֲלֵיהֶם, בַּהֲרִיחוֹ אֶת רֵיחַ עֲפַר אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ. –

וְצַעַר “גִּלְגוּל-מְּחִלּוֹת” הֲלֹא יֵדַע כָּל נַעַר, אֲשֶׁר יָנַק שְׁדֵי אֵם: מִי לֹא יֵדַע, כִּי יֶשׁ יוֹם, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ אִם יִרְחַק הַיוֹם הַהוּא, אוֹ יְמַּהֵר לָבֹא – אֲבָל יֶשׁ יוֹם, וְיִתָקַע בְּשׁוֹפָר גָדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא, אָז יָקוּמוּ כָל הַמֵּתִים, אֲשֶׁר מָצְאוּ קִבְרָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיַעַמְדוּ לִתְחִיָה – כְּזָקֵן כְּנַעַר כְּאֵם כְּבִתָּה, וְגַם הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת הַקְּטַנִּים וְהַקְּטַנּוֹת, אֲשֶׁר מֵתוּ בְלֹא יוֹמָם, יָקוּמוּ לָשׁוּב אֶל חֵיק אִמּוֹתָם. –

מַה נָעִים וְנֶחְמָד יְהִי הַיּוֹם הַהוּא! –

וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר מָצְאוּ קִבְרָם בְּחוּץ לָאָרֶץ לֹא יָקוּמוּ מִקִּבְרוֹתָם שָׁם, כִּי אִם יִתְגַּלְגְּלוּ דֶרֶךְ מְחִלּוֹת עָפָר וּמְעָרוֹת צוּרִים אַרְצָה יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם יָקוּמוּ לִתְחִיָּה. –

כִּי עַל כֵּן, לִבְלִי הִסָּחֵב וְהִתְגַּלְגֵּל דֶרֶךְ מְחִלּוֹת עָפָר עַל צוּרִים וַאֲבָנִים, מְשַׁטְּחִים אֶת הַקְּבָרוֹת בַּעֲפַר הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה גַם הַמָּקוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ, וְיָקוּמוּ גַם מֵתֵי חוּץ-לָאָרֶץ לִתְחִיָּה בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. –

וּבְנָיָהוּ יָדַע אֶת כָּל אֵלֶה, וַיִּשְׂמַח גַּם הוּא עַל אֹצַר הֶעָפָר הַקָּטֹן הַשָׁמוּר בָּאַרְגָז, וַיִּשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ וְלֹא גִלָּה אוֹתוֹ לְאִישׁ. –

וְאוּלָם בְּכָל זֹאת, אִם לֹא גִלָּה אֶת סוֹד הֶעָפָר לְאִישׁ זָר, אֲבָל מֵחֲבֵרָיו בְּנֵי חָדְרוֹ לֹא כִסָּה אֶת דְּבָרוֹ, כִּי הֵן רֵעָיו הֵם, וּמִי קָרוֹב לַנַּעַר יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו תַּלְמִידֵי מוֹרֶה אֶחָד? – “הַדָּבָר הַשָּׁמוּר בִּלְבָבִי”, אָמַר בְּנָיָהוּ, “יִשָּׁמֵר גַּם בְּלֵב בְּנֵי-חֶבְרָתִי”.

וְגַם אָמְנָם גִּלָּה לָהֶם אֶת דְּבָרָיו, בְּתוֹרַת סוֹד כָּמוּס, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לוֹ שְׁבֻעַת קֹדֶשׁ, לִבְלִי גַּלּוֹת אֶת דְּבָרָיו, לָחַשׁ לְכָל אֶחָד בְּאָזְנוֹ, כִּי בָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בְּבֵיתָם, שָׁמוּר תַּרְמִיל עֲפַר הַקֹּדֶשׁ. –

וַיִּשְׁמְעוּ הַנְּעָרִים, וַיַּקְשִׁיבוּ בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ וַיַּחֲרִישׁוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְלֹא פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם.

וְאוּלָם לֹא מֵאֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ כָל מַחֲשָׁבָה שָׁתְקוּ וְלֹא דִבְּרוּ מְאוּם; כִּי אִם מֵאֲשֶׁר חָשְׁבוּ מָחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת מְאֹד לְזֵכֶר שֵׁם עֲפַר הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ לָהֶם מִלִּים לְבַטֵּא בָהֶן אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם. –

וְאוּלָם גַּם רִגְעֵי שְׁתִיקָתָם לֹא אָרְכוּ מְאֹד, כִּי לֹא יִמְצָא הַנַּעַר דַּי כֹּחַ לָשֶׁבֶת זְמַן רַב בָּטֵל, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹת לָהֶם שְׁעַת חֹפֶשׁ, כִּי כְבָר כָּלּוּ חֹק לִמּוּדָם בַּיוֹם הַהוּא, וַיֵּשְׁבוּ בְּבֵית חֶדְרָם, וַיְחַכּוּ לִקְרַאת בֹּא מוֹרָם מִבֵּית הַתְּפִלָּה לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר⁶ – וַיֹאמָר אֵחַד הַנְּעָרִים: “הָבוּ חֶבְרֶה, וִיסַפֵּר אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵיזֶה סִפּוּר!” – “כֵּן, כֵּן יָקוּם!” קִיְמוּ כָל הַנְּעָרִים עֶת עֲצַת חֲבֵרָם, וַיֵשְׁבוּ צְפוּפִים⁷ אִישׁ עַל יַד רֵעֵהוּ, וַיִּהְיוּ נְכוֹנִים לִשְׁמֹעַ "אָנֹכִי אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹת גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! קָרָא אֵחַד הַנְּעָרִים וּשְׁמוֹ – גַּבְרִיאֵל.

וַיְקַבְּלוּ כֻלָּם גַּם אֶת עֲצַת גַּבְרִיאֵל בִּדֵעָה אַחַת, כִּי מִלְּבַד אֲשׁרֶ אָהֲבוּ תָמִיד לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו עַל אֹדוֹת גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, בְּדַעְתָּם כִּי מֵטִיב הִנֵּהוּ מְאֹד לְסַפֵּר – הִנֵּה גַם יָרֹא ייִרְאוּ לַמְרוֹת אֶת פִּיהוּ. יָרְאוּ מִפָּנַיו הַגַּסִּים⁸ מִפְּנֵי צִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת וּמִפְּנֵי אֶגְּרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעֻהוּ כָל הַנְּעָרִיםֱ, הֲכִי חִנָּם קָרְאוּ לוֹ “גַּבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל?”

– “וַאֲנִי אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל”, עָנָה אֵחַד הַנְּעָרִים, וּשְׁמוֹ – בְּצַלְאֵל, בְּקוֹל לָחַשׁ.

וְגַם לְדִבְרֵי בְצַלְאֵל הִסְכִּימוּ כָל הַנְּעָרִים, כִּי אָהֲבוּ אֹתוֹ בִּגְלַל פָּנָיו הָרַכִּים, בִּגְלַל לְחָיָיו הַצְּנֻמוֹת וְהַיְרַקְּרַקּוֹת, בִּגְלַל קִמְטֵי מִצְחוֹ וְעֵינָיו הַבֹּעֲרוֹת כַּכּוֹכָבִים, בִּגְלַל קְוֻצוֹת פֵּאוֹתָיו וּבִגְלַל שִׂפְתוֹתָיו הַמֵּטִּיבוֹת לִצְחוֹק, וְעַל הַכֹּל – בִּגְלַל סִפּוּרָיו הַנְּעִימִים וְהַמְחֻכָּמִים. –

“הָבוּ שֹמֹעַ, חֶבְרָה!” קָרָא גַבְרִיאֵל; וַיַחֲרִישׁוּ כָל הַנָּעָרִים, וַיִּדְחֲקוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְאָזְנֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַמְסַפֵּר. –

וְגַבְרִיאֵל הֵחֵל לְסַפֵּר: “עֵת צָרוּ הָאוֹיְבִים עַל יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם… הַיְדַעְתֶּם?”

“יָדַעְנוּ, יָדַעְנוּ”, שִׁסְּעוּהוּ⁹ כָל הַנְּעָרִים פֶּה אֶחָד: “יְרוּשָׁלַיִם – עִיר הַקֹּדֶשׁ”…

– “כֵּן, יְרוּשָׁלַיִם – עִיר הַקֹּדֶשׁ; וְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחֲמוּ בְּאוֹיְבֵיהֶם וַיַכּוּ בָם מַכָּה רַבָּה, רַבָּה מְאֹד, מְאֹד. אַךְ הָאוֹיְבִים גַּם הֵם רַבִּים הֵם, בִּמְאֹד-מְאֹד, כַּחֲגָבִים וְכַזְּבוּבִים, עַל כֵּן אָרְכָה הַמִּלְחָמָה יָמִים רַבִּים. בְּאֵחַד הַיָמִים יְמֵי מָצוֹר הָהֵם, עָלוּ עַל הַחוֹמָה… הַחוֹמָה, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָעִיר – הַיְדַעְתֶּם?”

“יָדַעְנוּ, יָדַעְנוּ” עָנוּ הַנְּעָרִים, “חוֹמַת יְרוּׁשָׁלַיִם”.

– כֵּן, חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם; וַיַעָלוּ עַל הַחוֹמָה שְנֵי נְעָרִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ שָׁם וּלְהַלְעִיב בָּאוֹיֵב, אֲשֶׁר מִסָּבִיב. שֵׁם הָאֶחָד הָיָה “צְבִי” כִּי עַל כֵּן הָיָה קַל הַמֵּרוֹץ כַּצְבִי, וַיִדְלֹק גַּם אַחֲרֵי עֹפֶר הָאַיָלִים¹⁰; וְשֵׁם הַשֵׁנִי הָיָה “בֹעַז”, וְהוּא נוֹדַע בֵּין הַנְּעָרִים בֶּעֱזוּז יָדוֹ וְכֹחוֹ הָרָב. – וּלְבֹעַז – אָחוֹת וּשְׁמָהּ קְצִיעָה¹¹. וְאָמְנָם הַקְּצִיעָה, אֲשֶׁר בַּגַּנִּים, לֹא הָיְתָה יָפָה כָּמוֹהָ, וַתִּלָּוֶה גַם הָאָחוֹת אֲלֵיהֶם. וַתָּבֹא עַל הַחוֹמָה וּתִּשָּׂא קְצִיעָה עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵחַד הַכְּרָמִים, אֲשֶׁר מִחוּץ לַחוֹמָה וֵאֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְמַחֲנֵה הָאוֹיֵב – עֹפֶר הָאַיָלִים מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג בֵּין הַגְּפַנִּים, וַתִּתְאָו אֶל הָעֹפֶר וַתֹּאמַר: "מִי יִתֵּן אֶת הָעֹפֶר אֶל יָדִי, וָאֲכַבְּדֶהוּ, וָאֶקְרָא אֹתוֹ בְּשֵׁם “גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל!”

וְעוֹד בְּטֶרֶם כִּלְּתָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וּצְבִי הַנַּעַר כְּבָר הֵכִין אֶת רַגְלָיו לִדְלֹק, אַךְ הִבִּיט עַל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב וַיָפָג לִבּוֹ וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו אֶל בֹּעַז. –

גַּבְרִיאֵל עָמַד מְעַט בְּסִפּוּרוֹ, וַיַּחֲרשׁ רִגְעֵי מִסְפָּר, וַיְהי כְּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת גְדֹלוֹת, וְהַנְּעָרִים עָצְרוּ בְּעַד נְשִׁימָתָם וַיִּכּוֹנוּ לִשְׁמֹעַ. –

וְגַבְרִיאֵל הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, וַיוֹסֶף לְסַפֵּר:

“וּבְרֶגַע קָפַץ בֹעַז מֵעַל הַחוֹמָה, וַיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת רֵעֵהוּ – צְבִי, וַיִּתְנַפֵּל עַל שְׁנַיִם מִצְבָא הָאוֹיֵב, וַיִּגְזֹל אֶת חַרְבוֹתָם מִידַיהֶם, וַיִּתֵּן הָאַחַת בְּיַד צְבִי, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה לָקַח לוֹ, וַיַבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין מַחֲנֵה הָאוֹיֵב, וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְעַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין, וּצְבִי שִׁנֵּס אֶת מָתְנָיו¹², וָעַד אַרְגִּיעָה הָיָה בַכֶּרֶם, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת הָעֹפֶר, וַיָּשָׁב אֶל הַחוֹמָה; וּבֹעַז שָׁמַר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ מִן הָאוֹיֵב, וְאַחֲרֵי כֵן שָּׁב גַּם הוּא, וְאוּלָם לֹא בָרַח כְּנִמְלָט כִּי אִם שָׁב מִדַּרְכּוֹ, כִּמְטַיֵל¹³ בַּגַּנִּים”. גַּבְרִיאֵל עָמַד מִסַּפֵּר, וְהַנְּעָרִים הוֹצִיאוּ אַנָחָה חֲרִישִׁית, וֵיְסַבּוּ פְנֵיהֶם לְמוּל בְּצַלְאֵל, לְבַד מִגַּבְרִיאֵל, אֲשֶׁר הֶחֱרִישׁ וֵיִדֹּםֱ, וְעֵינָיו, הַמְלֵאוֹת דָּם, הִבִּיטוּ אֶל עֵבֶר אֶחָד וְאֶל נְקֻדָּה אַחַת, אֲשֶׁר עַל הַכֹּתֶל נִכְחוֹ, וַיְהִי כְּשָׁקוּעַ בְּרַעְיוֹנוֹת, וְלֹא חָשׁ בֶּרֶגַע הַזֶה, כִּי יָשַׁב אַחַד הַנְּעָרִים בְּלִי צְדִיָה¹⁴ עַל אֶגְרוֹפוֹ הֶעָצוּם. וּבְצַלְאֵל הֵחֵל אֶת סִפּוּרוֹ:

"הֵן רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי תֵבֵל, וּכְמוֹ כֵן הָיוּ רַבִּים מְאֹד בִּימֵי קֶדֶם; אַךְ מְעַטִּים בָּהֶם חֲכָמִים, וְהַמְעַט אֲשֶׁר הָיוּ, הָיָה אָז מְקוֹמָם בְּעִיר אַתּוּנָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יָוָן. שָׁמָּה יָשְׁבוּ שִׁבְעִים חֲכָמִים גְּדוֹלִים, וּמִכָּל אַפְסֵי אֶרֶץ בָּאוּ אֲלֵיהֶם לִלְמוֹד חָכְמָה וְלָקַח מִפִּיהֶם. וְאוּלָם אִם תָּשִׂים בְּכַף מֹאזְנַיִם אֶת חָכְמַת כָּל הַחֲכָמִים הָהֵם, וּבְכַף הַשְּׁנִיָה – אֶת חָכְמַת אֶחָד מִנֵּעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, כִּי אָז יַכְרִיעַ הַנַּעַר אֶת כֻּלָּם. –

וְקֵיסַר רוֹמָה שָׁמַע אֶת שֵׁמַע הַחֲכָמִים הָהֵם, וַיְכַבֵּד אֶת שְׁמָם, גַּם בְּלִי דַעְתּוֹ אוֹתָם. וּבַיָמִים הָהֵם הָיוּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה¹⁵ מַהְלְכִים בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת. וַיְהִי הַיוֹם, וַיְהַלֵּל הַקֵּיסָר אֶת חַכְמֵי אַתּוּנָה לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻעַ, וֵיְבַכְּרַם¹⁶ עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֹאמֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יִתֶּן נָא לִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שִׁשִׁים סְפִינוֹת, וּבְכָל סְפִינָה יְצַו לָשׂוּם שִׁשִּׁים כִּסְאוֹת, וְאָז אַרְאָה לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם, וַאֲבִיאֵם הֵנָּה לְלֹא רָצוֹן".

וַיֵּאוֹת¹⁷ הַמֶּלֶךְ, וֵיִתֶּן לוֹ כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיַּפְלֵג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶל תּוֹךְ הַיָּם, וְכַעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר וַיָבֹא אַתּוּנָתָה, וַיִתְיַצֵב לִפְנֵי הַחֲכָמִים וַיִתְוַדַּע אֲלֵיהֶם. וֵיְנַסּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּחִידוֹת וּבְסוֹדוֹת נִשְׂגָּבִים, וַיִשָׂא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חֵן בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד. וַיֹאמֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: “הָבָה נָחוּדָה אִישׁ אֶת חִידָתוֹ, וְהָיָה אִם אָנֹכִי לֹא אֶפְתֹּר אֶת חִידוֹתֵיכֶם, אֶעֱבָדְכֶם שֶׁבַע שָׁנִים, וְאִם אֶחָד מִכֶּם לֹא יִמְצָא אֶת חִידָתִי – אָנִי, אָז עֲלֵיכֶם לְכַבְּדֵנִי לֶאֱכֹל עִמִּי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר בִּסְפִינָתִי, אֲשֶׁר עַל הַיָם”. –

וַיֵאוֹתוּ הַחֲכָמִים; וַיְהִי כָּל אֲשֶׁר שָׁאֲלֹוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻעַ, עָנָה לָהֶם כְּרֶגַעֱ, גַּם בְּלִי חֲשׁוֹב, וְכֹל אֲשֶׁר שָאַל מֵהֶם רַבִּי יְהוֹשֻעַ, לֹא יָדְעוּ לַעֲנוֹת, וַיִלְאוּ עַד בֹּשׁ¹⁸, וַיֵעָנוּ מִפָּנָיו; וַיָבֹא אִישׁ אִישׁ מֵהֶם בָּדָד, לְמַלְאוֹת אֵת אֲשֶׁר הִבְטִּיחַ, בִּסְפִינַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי בֹשׁוּ מְאֹד לָלֶכֶת יַחַד בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה, פֶּן יִרְאָה הֶהָמוֹן וְאָמַר: יְהוּדִי אֶחָד נָצַח שִׁבְעִים חַכְמֵי יָוָן".

וְאוּלָם רַבִּי יְהוֹשֻעַ קִדֵּם אֶת פְּנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם, וַיוֹשִׁיבֵהוּ בְּאַחַת אַחַת מִסְּפִנוֹתָיו עַל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים הַכִּסְאוֹת אֲשֶׁר בְּכָל סְפִינָה וּסְפִינָה. וַיַּרְא הַיְּוָנִי כִּי מִלְּבַד כִּסְאוֹ הוּכַנוּ עוֹד חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה כִּסְאוֹת, וַיֹּאֶמר בְּלִבּוֹ: “עוֹד מְעַט וְיָבֹאוּ הֵנָּה גַּם יֶתֶר הַחֲכָמִים”, וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר אִישׁ אִישׁ בִּסְפִינָתוֹ. אָז יֶרֵד רַבִּי יְהוֹשֻעַ, וַיְמַלֵּא שַׂק עָפָר מֵעֲפַר אַתּוּנָה, וַיַעַל עַל סְפִינָתוֹ, וַיִּתֶּן אוֹת לַסַּפָּן¹⁹ לְהַפְלִיג הַיָּמָּה; וְכַעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים, וַיַּצִיגֵם לִפְנֵי הַקֵּיסָר בְּרוֹמָה. –

וְאוּלָם מִפַּחַד פִּתְאֹם אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנוֹת²⁰ הַחֲכָמִים, וַיָפָג רוּחָם, וּפְנֵיהֶם נָפְלוּ מְאֹד; וְעַל כֵּן אֵפוֹא לֹא הֶאֱמִין הַקֵּיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻעַ, כִּי הֵם הֵמָּה חַכְמֵי אַתּוּנָה. אָז הוֹצִיא רַבִּי יְהוֹשֻעַ אֶת שַׂק הֶעָפָר, וַיִּזְרֹק עֲלֵיהֶם, וַתְּחִי רוּחָם וּבִיָנָתם שָׁבָה אֲלֵיהֶם וְרוּחַ גְּבוּרָה הֵחֵל לְפַעֲמָם; וַיִּפְתְּחוּ פֶּה וַיְדַבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ קָשׁוֹת²¹. כִּי זֵה כֹחַ עֲפַר אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, וְזֹאת סְגֻלָּתוֹ – סְגֻלַּת אֶרֶץ אָבוֹת: “כָּל אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִמֶּנָה אֶזְרָחֶיהָ, יְאַבְּדוּ אֶת רוּחָם וּגְבוּרָתָם תָּפוּג, וְאוּלָם אִם גַם מֵעֵבֶר לַיָּם יִהְיֶה הַנָּכְרִי הַגָּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, וְאִם יִזְרְקוּ עָלָיו מֵעֲפַרֱ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, יָשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ תְּפַעֲמֵהוּ”…

וְלֹא הִסְפִּיק בְּצַלְאֵל לִגְמֹר²² אֶת סִפּוּרוֹ, כִּי הִפְסִיקוֹ²³ אֵחַד הַנְּעָרִים בְּתוֹךְ שִׂיחָתוֹ וַיִּקְרָא: “חֶבְרֶה! הַס! רְאוּ זֶה מָצָאתִי תַחְבֻּלָה²⁴: יָבֵא נָא בְנָיָהוּ מְעַט עָפָר מִן הַתַּרְמִיל, וְנִזְרֹק עַל רָאשֵׁינוּ, וְהָייִנוּ לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל”.

– “וְאָז לֹא יוֹסִיפוּ לִרְדֹּף אֹתָנוּ”", נִכְנַס הַשֵּׁנִי לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, "וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי פֶּטֶּר הַנַּפָּח לְהַכּוֹת בָּנוּ בְּכָל עֵת לֶכְתֵּנוּ “הַחֵדְרָה”. –

–“הַס, אַחִים!” קָרָא הַשְּׁלִישִׁי: הֲלֹא טּוֹב נַעֲשֶׂה, אִם נִשְׁטַח מֵעֲפַר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הַזֶה בַּחוּץ, וְנִבְנֶה לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ קָטֹן". –

לְדִבְרֵי הֶחָבֵר הַזֶה הִסְכִּימוּ כָל הַנָּעָרִים פֶּה אֶחָד, וּכְבָר אָסְפוּ אֶת כֹּחָם לִקְרַב אֶל הָעֲבוֹדָה, אַךְ בְּנָיָהוּ עוֹד לֹא נַאוֹת לְדִבְרֵיהֶם: “אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶה”, הִתְנַצֵל הַנֵּעַר, “וְּעַצְמוֹת אָבִי וְאִמִּי תִּחָבֵטְנה בַקֶּבֶר וְהִתְגַּלְגְּלוּ עַל סְלָעִים וְצוִּרים?”

לִדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵשַׁחוּ כָל הַנְּעָרִים אֶת רֹאשָׁם וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא דִבְּרוּ דָּבָר. –

וְגַם בִּפַעַם הַזֹאת לֹא הֶחֱרִישׁוּ מֵאֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ כָל מַחֲשָׁבָה; כִּי אִם מֵאֲשֶׁר פָּחָדוּ מִמַּחְשְׁבוֹת לִבָּם, וְיוֹתֵר מִזֶה – מִנִּיב שִׂפְתוֹתֵיהֶם. –

וְאוּלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם חִדְּשׁוּ אֶת דְּבַר עֲצָתָם, וּלְאַט לְאַט הִסְכִּינוּ עִם שְׁאֵלַת בְּנָיָהוּ, וְלֹא נֶעֶצְבוּ עוֹד אָל לְבָבָם: “אַךְ מְעַט! אַךְ קֹמֶץ אֶחָד!” הֶעְתִּירוּ²⁵ הַנְּעָרִים אֶת דּבְרֵיהֶם עַל בְּנָיָהוּ, “אַךְ מְלֹא שַׁעַל תִּקַּח מִן הֶעָפָר, וְנִשְׁאַר עוֹד דַּי לְעַצְמוֹת הוֹרֶיךָ”.

וְלֹא מָצְאוּ הַנְּעָרִים בְּכָל זֹאת אֶת לְבָבָם לִגְמֹר אֶת דִּבְרֵיהֶם וּלְבַטֵּא אֶת הַמִּלָּה “הוֹרֶיךָ” מִבְּלִי הֵעָצֵב אֶל לְבָבָם.

וְאוּלָם בְּנָיָהוּ הֵבִין לָהֶם, וְלֹא יָכוֹל עוֹד לַעֲמֹד מִפְּנֵיהֶם; וַיִּבֹא הַבַּיְתָה, וַיְחֵל²⁶ אֶת פְּנֵי אִמּוֹ, כִּי תִתֶּן לוֹ מְלֹא קֹמֶץ עָפָר מֵעֲפַר הַקֹּדֶשׁ, וַתְּמַלֵּא אִמּוֹ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. –

וַיִּתְאַסְּפוּ הַנְּעָרִים וַיִּבְחֱרוּ לָהֶם מְקוֹם נִסְתָּר לֹא הַרְחֵק מִבֵּית סִפְרָם, וַיֹאמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר יָזְמוּ²⁷ – לִבְנוֹת בֵּית מִּקְּדָּשׁ וּמִזְבֵּח קָטֹן. וְאוּלָם בְּטֶרֶם נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה, אָמְרוּ לִבְחֹר לָהֶם כֹּהֵן לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ. וְלֹא נִמְצָא בֵין כָּל הַנְּעָרִים אֶחָד, אֲשֶׁר יִמְצָא עֹז בִּלְבָבוֹ לְשָׁרֵת בַּכְּהֻנָּה.

"הֵן אֶתְמוֹל הִדְאַבְתִּי אֶת רוּחַ אִמִּי – הַאֲנִי אֶשָּׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ? כֹּה אָמַר בְּנָיָהוּ אֶל לִבּוֹ. –

– “הַמּוֹרֶה אָמַר, כִּי אֲנִי הַגַּס שֶׁבְּכָל הַתַּלְמִידִים וְלֹא לִי לְכַהֵן” – כָּזֹאת אָמַר נַעַר אַחֵר.

“אֶתְמוֹל בִּטֵּאתִי²⁸ שְׁבֻעַת שָׁוְא, וְגַם כִּנִּיתִי אֶת חֲבֵרִי לִגְנַאי²⁹!” הִתְוַדָּה הַשְּׁלִישִׁי; וְכֹה מָצָא אִישׁ אִישׁ עֶרְוַת דָּבָר בְּנַפְשׁוֹ, וְעַל כֵּן נִדְחָה בִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הַקָּטֹן, וַיֹּאמְרוּ לְהָקִים אֶת הָעֵצָה הָרִאשׁוֹנָה; אַךְ יַעַן כִּי לֹא הִסְפִּיק קֹמֶץ הָעָפָר דַּי לִזְרוֹק עַל רֹאשׁ כָּל נַעַר, עַל כֵּן הִסְכִּימוּ לְשָׁטְחוֹ עַל פִּסַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָמְרוּ לִבְנוֹת שָׁם אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וַיְהִי לְנֵס, כִּי כָל נַעַר, אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלוֹ עַל פִּסַת הָאָרֶץ הַהִיא, חָש בִּלְבָבוֹ אֹמֶץ נוֹרָא וּגְבוּרָה נִפְלָאָה, כְּאֵחַד הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם. –

מֵאָז וֶהָלְאָה בְּכָל פַּעַם, אֲשֶׁר רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּנֵי פֶּטֶר הַנַּפָּח, נָסוּ וַיִּמָּלְטוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּמִשָּׁם הִפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם כְּגִבּוֹרִים לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹיֵב.

וַיְהִי לְנֵס מִשְׁנֶה, כִּי כַאֲשֶׁר אַךְ בָּאוּ אֶל מְקוֹם הַמִּקְלָט הַהוּא, לֹא הֵעִיזוּ הַשּׁוֹבְבִים – בְּנֵי פֶּטֶר – לִקְרַב אֲלֵיהֶם, וְלַעֲבוֹר אֶת הַקַּו הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר סָבַב כְּמַעֲגָלָה אֶת מְקוֹם הַמִּקְלָט – וַיַּהַפְכוּ עֹרֶף³⁰. – כְּכָה הִתְנַהֲגוּ הַנְּעָרִים יוֹם יוֹם בְּלֶכְתָּם אֶל חֶדְרָם בַּבֹּקֶר, וּבְשׁוּבָם הַבַּיְתָה בָּעָרֶב.

מִן הַמָּקוֹם הַהוּא חִדְּשׁוּ אֶת מִלְחַמְתָּם, וְעַד הַקַּו הַשָּׁחוֹר שָׁלַט רוּחַ גְּבוּרָה עַל הַנְּעָרִים, וּמִן הַקַּו וָהָלְאָה שָׁלַט רוּחַ זָדוֹן עַל הַשׁוֹבֶבִים. –

אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים לֹא לָקְחוּ חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה הַזֹאת וְלֹא התְבַּצְרוּ³¹ בִּמְקוֹם הַמִּקְלָט וְהֵמָּה: גַבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל וּבְצַלְאֵל הֶחָכָם. גַבְרִיאֵל לֹא מָצָא נַחַת בְּנִצָחוֹן אֲשֶׁר כָּזֶה: “הֲכִי מִפְּנֵי נַחַת זְרוֹעֵנוּ יִבְרְחוּ הַשּׁוֹבֶבִים? הֲלֹא רַק מִפְּנֵי הַקַּו הַשָּׁחוֹר יִבְרֶחוּ! וַאֲנַחְנוּ מָה?”

וּבְצַלְאֵל – בְּכָל עֵת אֲשֶׁר בָּא אֶל מְקוֹם הַמִּקְלָט עָזַב אֶת דְבַר הַמִּלְחָמָה, וַיְיֵגַּע לִמְצֹא פֵשֶׁר לַשְּׁאֵלָה, אֲשֶׁר נָקְרָה³² בְּמוֹחוֹ: “אִם סְגֻלָּה אֲשֶׁר כָּזֹאת צְפוּנָה בֶּעָפָר הַזֶּה, מַדּוּעַ זֶה יִשְׁטְחֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמֵּתִים? וֵהֲלֹא טוֹב כִּי יִזְרְקֵהוּ עַל הַחַיִּים, וְהָיוּ לְגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!”

– “וּמִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר יִמְצָא כֹחַ לוֹ”, נִסָּה אֵחַד הַנְּעָרִים לִפְתוֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה – “מִי הוּא זֶה, אֳשֶׁר עֹז בְּיָדו לְהָבִיא עָפָר לְכָל יִשְׂרָאֵל? אִם אֶת כָּל סְפִינוֹת הַיָם תִּמָּלֵא עָפָר וּמָצָא לָהֶם?”

– “כִּי עַתָּה יֵלֶךְ לוֹ אִישׁ אִישׁ לְהָבִיא לְמעֲנוֹ עָפָר דֵּי צָרְכּוֹ!” הִקְשָׁה הַשְׁלִישִׁי לִשְׁאוֹל.

– “וְאִם הִגַּעְתָּ עַד כֹּה”, קָפַץ בְּצַלְאֵל וַיִּקְרָא, אוֹסִיף אָנֹכִי לִשְׁאוֹל: “לָמָּה זֶה יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ³³ לְהָבִיא הֵנָּה אֶת הֶעָפָר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר בָּא אֶל מְקוֹם הֶעָפָר? יֵלְכוּ נָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ כֻלָּם לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!”

– “אוּלַי לֹא יִמָּצֵא³⁴ הַמָּקוֹם דַּי לְכָל יִשְׂרָאֵל?” נִסָּה אַחַד הַנְּעָרִים לַעֲנוֹת.

– “לֹא יִמָּצֵא הַמָּקוֹם?” הֵשִׁיב בְּצַלְאֵל, הֵן אַךְ רְחוֹב אַחַת בִּירוּשָׁלַיִם הֵכִילָה בְקִרְבָּהּ כִּמְסֻפָּר, שִׁשִׁים רִבּוא מִיִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה שׁוֹאֵל אִם תִּמָּצֵא לָהֶם כָּל הָאָרֶץ לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל?"

וְלֹא מָצְאוּ הַנְּעָרִים כָּל מַעֲנֶה עַל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה הַזֶּה, וַיַסְכִּימוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד, כִּי נִפְלָאִים דַּרְכֵי הַגְּדוֹלִים מֵאֵת הַקְּטַנִּים. –

וְכָכָה הִתְאַסְּפוּ הַנְּעָרִים יוֹם יוֹם עַל מְקוֹם מִבְצָרָם, וַיְשׂוֹחֲחוּ יַחַד, וַיִּלָּחֲמוּ בְאוֹיְבֵיהֶם; וְגַם בְּצַלְאֵל הֵחֵל לָקַחַת חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה, וְרַק גַּבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל יָשַׁב לוֹ מִנֶּגֶד, וַיִּשְׁאַל אֶת שְׁאֵלָתוֹ: “הֲמִפָּנַי הֵם יְרֵאִים, הַשּׁוֹבָבִים הָהֵם? הֲלֹא מִפְּנֵי הַקַּו הַשָׁחוֹר! אָמְנָם הֵמָּה הַחַלָּשִׁים, אֲבָל לֹא אֲנַחְנוּ הַגִּבּוֹרִים!”

וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים רָאָה בְנָיָהוּ לְתִמְהוֹן לְבָבוֹ, כִּי הַקַּו הַסּוֹבֵב אֶת מִקְלָטָם הוֹלֵךְ וְקָטֹן מִיוֹם לְיוֹם, וַיִתְחַלְחַל מְאֹד, וַיְסַפֵּר לְיֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיַּבִּיטוּ גַם הֵם וַיִּרְאוּ גַם הֵם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְחַלְחֶלוּ. –

וּמִיוֹם לְיוֹם הָלַךְ הַקַּו וַיִּצְעָר, וּמְקוֹם הַמִּקְלָט הָלַךְ וְקָטֹן, עַד כִּי בָאַחֲרוֹנָה נִשְׁאַר לָהֶם אַךְ נְקֻדָּה אַחַת קְטַנָּה לִמְקוֹם מִקְלָטָם. –

וַיֵּעָצְבוּ הַנְּעָרִים אֶל לְבָבָם, וֵיַבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ כְּנוֹאָשִׁים³⁵, אַךְ בְּצַלְאֵל שָׂמַח פִּתְאֹם וַיִּקְרָא: “רְאוּ זֶה מָצָאתִי אֶת חִידָתִי, אַחִים! הֵן מִיוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּש נִתְכַּוְצָה³⁶ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַתֵּעָשֶׂה קְמָטִים קְמָטִּים³⁷, כּפְּנֵי אִשָׁה זְקֵנָה. כֵּן יְסֻפַּר גַּם בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וְכֵן גַּם קָמְטָה פֹה אַדְמַת מִקְלָטֵנוּ, עַתָּה אֵדַע מַדּוּעַ לֹא יִמָּצֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל עֲפַר כָל הָאָרֶץ”. –

– “כִּי בְטֶרֶם כֹּל עַל יִשְׂרָאֵל לְהַיְשִׁיר אֶת קִמְטֵי הָאָרֶץ, לְהַרְחִיבָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ לְכַמּוּתָהּ שֶׁהָיְתָה לָּהּ מִלְּפָנִים”, בִּאֵר בְּנָיָהוּ אֶת דִּבְרֵי בְצַלְאֵל.

וְגַבְרִיאֵל יוֹשֵׁב מִמֻּלָם וְשׁוֹנֶה וּמְשַּׁלֵּשׁ אֶת דְּבָרָיו:

“אָמְנָם כֵּן חַלָּשִׁים הֵם, אֲבָל עוֹד לֹא גִבּוֹרִים אַתֶּם, וְאִם חָפְצְכֶם לְנַצֵחַ הֲיוּ אֵפוֹא גִבּוֹרִים!”