בּאֶרֶץ חֲלַח וְחָבוֹר, מֵהָלְאָה לְהַר תָּבוֹר, בְּבֵית הוֹרִים יְקָרִים, תְּמִימִים וִישָׁרִים – הָיֹה הָיָה נַעַר וּשְׁמוֹ חֶמְדָּן; וַיְהִי חֶמְדָּן חֲמֻדוֹת¹ לְכָל רֹאָיו, כִּי יְפֵה תֹאַר הָיָה הַנַּעַר מֵאֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ; וְעַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ בְנֵי עִירוֹ בְּשֵׁם “חֶמְדָּן הַיָּפָה”; וְאָהַב הַנַּעַר לָצֵאת כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל הַשָּׂדֶה וּלְטַיֵּל² בֵּין הַקָּמָה, וְרָאוּהוּ הָאִכָּרִים וְעָזְבוּ אֶת מַגְּלָם וְאֶת קְצִירָם וְהִבִיטוּ אַחֲרָיו מְלֹא-עַיִן³. וְלֹא שָׂבְעוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת בְּיָפְיוֹ, וְשָׁבוּ אֶל עֲבוֹדָתָם בְּלֵב שָׂמחַ וְנֶפֶש עַלִּיזָה. – וּבְעָבְרוֹ בָּרְחוֹבוֹת הָעִיר, וְלָחָשׁ אִישׁ בְּאָזְנֵי רֵעֵהוּ: “הִנֵּה הַיָּפֶה הוֹלֵךְ!” וְקָמוּ עַלְמוֹת-חֵן עַל יַד הַחַלּוֹנוֹת, וְהִבִּיטוּ בוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲרֵדָה, וְסָפְרוּ אֶת צְעָדָיו.

אַךְ מִדָּה⁴ אַחַת הָיְתָה בְּעוֹכְרֵי הַנַּעַר: יָפֶה הָיָה, כָּל עוֹד לֹא יָדַע אִם יַבִּיטוּ אַחֲרָיו וְאִם יְהַלְלוּ אֶת יָפְיוֹ, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר אַךְ שָׁמַע אֶת תְּהִלָּתוֹ בְּפִי רֹאָיו, אוֹ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת תְּמוֹנָתוֹ וְצַלְמוֹ בַּמַּרְאָה אוֹ בְּמִשְׁקַע מַיִם, וְיָדַע כִּי יָפֶה הוּא – אָז עָבַר רוּחַ כֵּהָה כַּצֵל עַל פָּנָיו, וַיְעַקֵּם אֶת חָטְמוֹ, וַתִּשְתָּרְבַבְנָה⁵ שְׂפָתָיו, וַיִּשָּׁחַת תֹּאַר פָנָּיו הַיָּפִים, וְכָל הַפִּיוֹת אֲשֶׁר הִבִּיעוּ תְהִלָּתוֹ, חֲרָפֻהוּ וַיְגַדְּפֻהוּ, וְלֹא יָכְלוּ לְהַבִּיט בּוֹ מִגֹּעַל נָפֶשׁ. –

גַם קוֹל נָעִים הָיָה לְחֶמְדָּן, וַיְהִי מְזַמֵּר נִפְלָא; וְהַמְנַגְּנִים אֲשֶׁר בָּעִיר קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם “הַכִּנוֹר”. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר פָּתַח אֶת פִּיו וַיִּתֵן בְּשִׁיר קוֹלוֹ, וְשָׁמְעוּ כָל קְשֵׁה-יוֹם וְכָל נִדְכָּא-לֵב, וְשָׁכְחוּ אֶת אֲסוֹנָם, וּמָחוּ דִמְעָה מֵעַל פְּנֵיהֶם; וְשָׁמְעוּ הַשַׁאֲנַנִּים הַמְאֻשָּׁרִים, אֲשֶׁר מֵעוֹדָם לֹא נִשְׁבַּר לְבָבָם בְּקִרְבָּם ולֹא יָדְעוּ בְּכִי וָעֶצֶב – וְהִקְשִׁיבוּ לְמַנְגִּינוֹתָיו ויִּמַּסּוּ בִּדְמָעוֹת. –

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר אַךְ יָדַע, כִּי אָזְנַיִם מַקְשִׁיבוֹת לְשִׁירוֹ וְכִי מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת קוֹלוֹ; אוֹ כַּאֲשֶׁר הִטָּה בְעַצְמוֹ אֶת אָזְנוֹ לְשִׁירָתוֹ, וְיָדַע כִּי מֵטִיב הוּא לְזַמִּר – בּוֹ בָרֶגַע נִשְׁחֲתָה זְמִירָתוֹ, וַיְהִי קוֹלוֹ כְּקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר וּכְקוֹל הַחֲזִיר בְּחַבְּקוֹ אַשְׁפַּתּוֹת; וְהִבִּיטוּ הַשּׁוֹמְעִים אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן, וְגָעֲרוּ בוֹ: "גָּשׁ הָלְאָה, חֲזִיר, הֵאָלֵם!–

וַיְהִי הַיוֹם וַיִתְעַצֵב הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ, וַיֵּבְךְ תַּמְרוּרִים וַיֹּאַמַר: "אֲהָה – אֵל חַנּוּן! מַדוּעַ אָצַלְתָּ מֵהוֹדְךָ עָלַי לְפִצְעִי וּלְחַבֻרָתִי? מַדוּעַ זֶה נְתַתָּנִי שַׁעֲשֻׁעִים וְעֹנֶג נֶפֶשׁ לְכָל אָדָם וְאִישׁ, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶתְעַנֵּג גַם אָנֹכִי עַל סְגֻלּוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר הֶעֱנַקְתָּ⁶ לִי?

עוֹדֶנּוּ מִתְפַּלֵּל וְשֹׁפֵך שִׂיחוֹ – וַיַּעַזְבוּ אִישׁ אִישׁ אֶת מְלַאכְתּוֹ וְאִשָּׁה אֶת פִּלְכְָּה⁷ ; וְקָמוּ גַם הָעֲצֵלִים מֵעַל מִטָּתָם, וַיָּסֹבוּ אֶת הַנַּעַר וַיִּתְפַּלְלוּ עִמּוֹ, וַיִּמַּסּוּ בִּדְמָעוֹת.

אַךְ בּוֹ בָרֶגַע שָׁמַע גַם חֶמְדָּן אֶת קוֹלוֹ הַנָּעִים. ויִּתְעַנֵּג עַל נֹעַם זִמְרָתוֹ; וּכְרֶגַע נִשְׁחַת קוֹלוֹ וַיְעֹרֵר גֹעַל נָפֶשׁ. –

וַיַּעֲזֹב הַנַּעַר חֶמְדָּן אֶת מְקוֹמוֹ, וַיָּבֹא אֶל רְחוֹב אַחֵר. וַיְסַבֻּהוּ בְּנֵי הָרְחוֹב וַיִתְמְהוּ אֶל יָפְיוֹ, אַף כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר רָאוּהוּ, וּפְעָמִים רַבּוֹת כְּבָר תָּמְהוּ אֶל יָפְיוֹ; אֲבָל בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר רָאוּהוּ הָיָה חֲמֻדוֹת לְעֵינֵיהֶם. וְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת עָמְדָה לִפְנֵי הַתַּנּוּר ותְּבַשֵּׁל תַּבְשִׁילָהּ. וַתֵּרָא אֶת חֶמְדָּן מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וַתָּשֶׂם אֶת מַעְיָנָהּ בּוֹ – וְיָדָהּ חֹתָה⁸ עַל הָאָח גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת, וְלֹא חָשָׁה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, כִּי גֶחָלִים הִיא חוֹתָה. –

וּמִבְּלִי מֵשִׂים הִבִּיט חֶמְדָּן בְּכַפְתּוֹרָיו הַמֹּרָטִים וַיַּרְא שָׁם אֶת פָּנָיו הַיָּפִים, וַיֵּדַע כִּי יָפֶה הִנֵּהוּ – וַיַּעֲבֹר רוּחַ כֵּהָה עַל פָנָיו וַיַשָּׁחֵת יָפְיוֹ וַיְהִי – לְרַאֲוָה⁹. –

סָר וְזָעַף עָזַב הַנַּעַר גַּם אֶת הָרְחוֹב הַזֶּה גַם אֶת כָּל הָרְחֹבוֹת, וַיֵּצֵא אֶת פְּנֵי הָעִיר, וַיָּבֹא אֶל הַשָּׂדֶה, וַיִּשְׁכַּב שָם עַל הָאָרֶץ וַיָּנָם שְׁנָתוֹ. –

וַיַּעַבְרוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְכָל חַיְתוֹ טֶרֶף וַיָּרִיחוּ דַם אָדָם, וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו לְטָרְפֵהוּ. אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת תֹּאַר פָּנָיו וְאֶת הוֹד יָפְיוֹ, לֹא מָצְאוּ אֶת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה; וַיִּכְרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם, וַיַּסְתִּירוּ אֶת צִפָּרְנֵיהֶם, וַיִּתְעַנְגוּ לְמַרְאֵה פָנָיו. –

“מַה־טּוֹב!… מַה־נָּעִים!… מַה־יָפֶה!… מַה-נֶחְמָד!”.. הָמוּ הַחַיוֹת בְּתַחֲנוּנִים; וְאוּלָם לְקוֹל הֶמְיָתָן הֵקִיץ הַנַּעַר וַיִּשְׁמַע אֶת תְהִלָתוֹ, בְטֶרֶם יָדַע אֶת אֲסוֹנוֹ וּכְרֶגַע הִתְעַקְּמוּ פָנָיו הַיָּפִים, וְחָטְמוֹ הִשְׁתָּרְבֵב, וּשְׂפָתָיו פָּשְׁקוּ¹⁰, ויְהִי לְגֹעַל נֶפֶשׁ.

וַיָּחַלּוּ הָאֲרָיוֹת לְהַכּוֹת בְּכַפְתּוֹרֵיהֶם, וְהַנְּמֵרִים הֵכִינוּ צִפָּרְנֵיהַם, וַיֶּהֱמוּ נוֹרָאוֹת וַיֹּאמְרוּ לְבַלְּעוֹ חַיּים. אַךְ חֶמְדָּן הֵעִיר בָּם גֹּעַל נֶפֶשׁ, עַד כִּי כָל אֹכֶל תִּעֲבָה נַפְשָׁם, וַיְהִי לָהֶם גַּם בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ נִבְזֶה וְנִתְעָב, וַיַּעזְבֻהוּ לְנַפְשׁוֹ. וַיֵּלְכוּ לָהֶם בַּאֲשֶׁר הָלָכוּ. –

אָז יָדַע הַנַּעַר אֶת אֲסוֹנוֹ – כִּי רַב, כִּי בְעֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ תַּאֲוָה¹¹ לָעֵינַיִם תּוֹעֵבָה הוּא לֶנֶפֶשׁ; וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וַיִּשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי אֱלֹהָיו: “הָהּ אֶל חַנּוּן! מַדוּעַ אָצַלְתָּ מֵהוֹדְךָ עָלַי לְפִצְעִי וּלְחַבּוּרָתִי? מַדוּע זֶה נְתַתָּנִי שַׁעֲשֻׁעִים וְעֹנֶג לְכָל אָדָם וְאִישׁ מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶתְעַנֵּג גַּם אָנֹכִי עַל סְגֻלּוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶנַקְּתָ לִּי?”

וְעַד מְהֵרָה סַבֻּהוּ כָּל צִפֳרֵי הַיַּעַר, ותִּקְשַׁבְנָה לְמַנְגִּינָתוֹ, וּבְנֵי הַזָמִיר עָנוּ “אָמֵן” אַחַר תְּפִלָּתוֹ,וַיָּשִׁירוּ עִמּוֹ בְּמַקְהֵלִים; וַתָּבֹאנָה חַיְתוֹ טֶרֶף, וַתַּסְתֵּרְנָה אֶת צִפָּרְנֵיהֶן וַתֶּשׁוֹבְנֶה וַתָּנוֹדְנָה לוֹ בְּרֹאשֵׁיהֶן.

וְלֹא שָׂם חֶמְדָּן בַּפַּעַם הַזֹאת אֶת לִבּוֹ לִתְהִלָּתוֹ, אֲשֶׁר בְּפִי זָרִים, וַיִּרֶב לִשְׁפֹּך שִׂיחַ. –

ובֵּין כֹּה – וַתָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי עֶרֶב, וְאַחֲרֵי הָעֶרֶב כִּסָּה הַלַּיְלָה בִּצְעִיף חֹשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ; אַךְ חֶמְדָּן לֹא עָמַד מִכְּרֹע עַל בִּרְכָּיו, וְלֹא חָדַל מֵהִתְפַּלֵל עַד חֲצוֹת הַלַּיִל. –

פִתְאֹם שָׁמַע חֶמְדָּן קוֹל רְעָמִים בַּשָּׁמַיִם, קוֹל נוֹרָא מְאֹד, וּבְרָקִים אֲיוּמִים עָפוּ לְעֵינָיו כְּצִפֹרוֹת¹² כְּרָמִים; וַיִּשָּׂא הַנַּעַר אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת שָׁמַיִם בְהִירִים וְכוֹכְבֵי סַפִּיר מְאִירִים בְּאוֹר יְקָרוֹת, גַּם עָב קְטַנָה כְּכַף אִישׁ לֹא תֵרָאֶה עַל פְּנֵי הָרָקִיע. “מֵאַיִן אֵיפוֹ בָּאוּ הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים”? שָׁאַל הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וַיּחֲרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה. –

עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה, וְרַעַם נוֹרָא עָבַר עַל רֹאשׁוֹ, וּבְרַק אֵימִים חָצָה אֶת הָרָקִיעַ מִקָּצֵהוּ אֶל קָצֵהוּ, וּמִתּוֹךְ הַבָּרָק יָרַד אִישׁ לְבוּשׁ בַּדִּים וְרֹכֵב עַל כְּרוּב שָׁחוֹר רְחַב-הַכְּנָפַיִם, וּלְאוֹר עֵינֵי הַכְּרוּב הֵאִיר חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה שִׁבְעָתַיִם מֵאוֹר יוֹמָם. –

וַיֵרֶד הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים מֵעַל רְכוּבוֹ, וַיִּגַּשׁ אֶל הַנַּעַר וַיּאמַר: “הֶרֶף, בֶּן חֲמֻדוֹת, וּמְנַע קוֹלְךָ מִבֶּכִי, כִּי כְבָר הִרְעַשְׁתָּ שָׁמַיִם בְּצִוְחָתְךָ¹³, וְכוֹכְבֵי שַׁחַק לֹא אָמְרוּ שִׁירָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה לְקוֹל בִּכְיֶךָ! עַתָּה עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וּשְׁמַע: אַל לְנַעַר עִבְרִי לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיִם. שְׁתֵּי דְרָכִים אֲנִי נוֹתֵן לְפָנֶיךָ: אִם רְצוֹנְךָ לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי זָּרִים, אָז תִּהְיֶה לְגֹעַל נֶפֶשׁ בְּעֵינֶיךָ אָתָּה; וְאִם רְצוֹנְךָ לְהִתְעַנֵּג עַל יָפְיְךָ וְלָדַעַת אֶת עֶרְכְּךָ, אָז יִבְזוּךּ אֲנָשִׁים ויִמְאֲסוּ אֶת צַלְמֶךָ. עַתָּה בְּחַר לְךָ; וְכַאֲשֶׁר תִּבְחַר כֵּן יקוּם”. –

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֶּר הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, וַיִּרְעַם הָרַעַם, וַיִּבְרֹק הַבָּרָק, וּבְתוֹךְ הַבָּרָק נֶעְלַם וַיִּסָּתֵר. –

נִפְעָם וְנִדְהָם עָמַד הַנַּעַר עַל מְקוֹמוֹ שָׁקוּע בּשַׂרְעַפָּיו, וַיְחַשֵׁב דַרְכּוּ בַּמֶּה יִבְחָר; אִם לְהִתְעַנֵג עַל נַפְשׁוֹ, וְהָיָה נִבְזֶה בְּעֵינֵי כֹּל; אוֹ לִמְצֹא חֵן בְעֵינֵי אִישׁ וָאִישׁ וְלִהְיוֹת לְמעַמָסָה עַל נַפְשׁוֹ.

כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו שָׁבוּעוֹת וִירָחִים, וְהוּא עוֹדנֶּוּ עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ; לֶחֶם לֹא אָכַל, מַיִם לֹא שָׁתָה; קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הובִישׁוּ אֶת מוֹחוֹ, רוּחַ חֹרֶב לָקַק אֶת לְשֶׁדּוֹ; וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֹמֵד וְטֶרֶם יִמְצָא לוֹ דֶרֶךְ לִבְחֹר. עַד כִּי יָצְאָה נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, וַיְהִי לִנְצִיב אֶבֶן בְתוֹךְ הַיָּעַר. –

וְכֹה הִנֵּהוּ עוֹמֵד גַּם הַיּוֹם כְּפֶסֶל חֵרֵשׁ, וְשָׁנָה בְשָׁנָה בְּבֹא הַיּוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יָצָא אָז הַיַעֲרָה: וּבְהַגִּיעַ הַלַּיְלָה הַהוּא – לֵיל הָרְעָמִים וְהַבְּרָקִים, אֲשֶׁר יֵרֵד אָז לָבוּש הַבַדּים רֹכֵב עַל כְּרוּב וְכוֹכָבִים מַזְהִירִים לוֹ לְעֵינֵיִם – אָז יַעֲבֹר רוּחַ חֵן עַל פְּנֵי הַפֶּסֶל, וְנִפְתְּחוּ שְׂפָתָיו הָאֲדֻמּוֹת כַּשׁוֹשַׁנִּים, וְהֵחֵל לְנַגֵּן וּלְזַמֵּר פְּלָאִים¹⁴; אָז יִשְׂמַח הַיַּעַר וְנֶאֶסְפוּ בְּנֵי הַזָּמִיר, וְשָׁרוּ עִמּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת. וּבָאוּ חַיְתוֹ טֶרֶף, וְהִסְתִּירוּ צִפָּרְנֵיהֶן, וְהָמוּ תַחֲנוּנִים וְהִלְלוּ גַם גַלֵּי הַנָּהָר אֶת טֹהַר פָּנָיו וְהוֹד קוֹלוֹ. –

אָז יִשְׁמַע הַנַּעַר אֶת תְּהִלָּתוֹ, וְיֵדַע כִּי יָפֶה הִנֵּהוּ, וְכִי מַפְלִיא הוּא לְזַמֵּר. אָז יַעֲבֹר רוּחַ כֵּהָה עַל פָּנָיו, וְנִשְׁחַת קוֹלוֹ: וְנָסוּ הַצִפֳּרִים בְּבֹשֶׁת פָּנִים; וְחַיְתוֹ הַיַּעַר תֵּצָאנָה לַטָּרֶף, וּמִשְׁבְּרֵי הַנָּהָר יִגְרְשׁוּ טִיט וָרֶפֶשׁ; וְשָׁב הַמַּצָב¹⁵ לְקָדְמָתוֹ.