שָנִים רַבּוֹת נִלְחְַמוּ הָאוֹיְבִים בִּירוּשָלַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לֳהּ; כִּי כַאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים נִלְחְַמוּ גִבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל בְּאוֹיְבֵיהֶם. וְלֹא נָתְנוּ לְחַלֵּל אֶת גְּאוֹן עְִזָּם. גִּבּוֹר־יִשְֹרָאֵל אֶחָד הָיָה מֵנִיס בְּיָד אַחַת אֶת מַעַרְכוֹת הָאוֹיֵב, וַיַּעַשֹ בָּם שַמּוֹת1; וְרַבִּים חְַלָלִים הִפִּיל בְּטֶרֶם נָפַל חָלָל. – אַךְ יַעַן כִּי רִבְבוֹת הָאוֹיֵב רַבּוּ מְאֹד – כִּי עַל כֵּן, גֲַּם אַחֲרֵי אֲשֶר הִרְבּוּ הַגִּבּוֹרִים חְַלָלִים בְּמוֹתָם, עוֹד נִשְאַר צָבָא רַב בָּאוֹיֵב, וְגִבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל מָעֲטוּ מִיּוֹם לְיוֹם. –
וְגַם אַחֲרֵי אֲשֶר נָפְלוּ כָל גִּבּוֹרֵי יִשְֹרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, סָגְרוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת חוֹמַת עִיר קָדְשָם; וַיִּבְחְַרוּ לָמוּת מוֹת רְעֵבִים בְּאָהְָלֵיהֶם מִצֵאת בַּגּוֹלָה כַּעֲבָדִים נִכְנָעִים. –
אַךְ אְֶלֹהִים אַחֶרֶת צִוָּה: מָלְאָה סְאַת יִשְֹרָאֵל2 בַּעְַווֹנוֹת וּפְשָעִים, וַיִשְלַח אְֶלֹהִים אֵש בְּחוֹמַת צִיוֹן וְאֶת יִשְֹרָאֵל הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב. וַיֵּצֵא יִשְֹרָאֵל בַּגּוֹלָה. –
וַיְהִי כַּאֲשֶר עָבְרוּ עַל קֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ – בֹּאְַכָה בֵּית לֶחֶם, וַיִּפְּלוּ הַבָּנִים עַל פְּנֵיהֶם, וַיְנַשְקוּ אֶת עְַפַר קֶבֶר אִמָּם, וַיַּרְבּוּ לִשְפֹּךְ דְמָעוֹת. –
וַתִּהְיֶינָה דִּמְעוֹת יִשְֹרָאֵל לְנַחַל עָמוֹק – מַכֶּה גַלִּים, וַיִּטְבְּעוּ בוֹ שְִעָלִים רַבִּים, אְַשֶר יָשְבוּ בָּעֵמֶק לֶאְֶרֹב, וְעֵצִים רַבִּים עָקַר מִשֹּרֶש וַיַּהַפְכֵם; וַרַבִּים מִסּוֹחְַרֵי צוֹר, צִידוֹן וּכְנַעַן הֶעְֶמִיסוּ אֶת אְֲֲָנִיּוֹתֵיהֶם עַל גַּלֵּי הַנַּחַל הַזֶה, וַיּוֹבִילוּ אֶת מַרְכְִּלְתָּם אֶל מְקוֹם חֶפְצָם.
וַתִּבָּקַע הָאְַדָמָה לְקוֹל שַוְעַת3 יִשְֹרָאֵל, וַיִּפָּתַח הַקֶּבֶר וַתֵּצֵא הָאֵם. – וַיִּכָּלֵם הַשֶּמֶש לְאוֹר פָּנֶיהָ, וַיִּסָּתֵר בֶּעָנָן; וַיִּמַּסּוּ הַגְּבָעוֹת מִקּוֹל שַאְַגוֹתֶיהָ; וּמִשְתֵּי עֵינֶיהָ נִפְתְּחוּ שְנֵי מַעְיְנוֹת דִמְעָה, וַידָקֵרוּ הַמַּעְיַָנוֹת, וַיָּפוּצוּ עַל פְּנֵי הָאְַדָמָה, וַיִּפְּלוּ אֶל תּוֹךְ יָם הַמֶּלַח; וַיֵּלֶךְ הַיָּם הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְכִמְעַט שֶעָבַר עַל שְֹפָתוֹ.
אָז נִרְאְַתָה הַקֶּשֶת בֶּעָנָן, וַיִּשְמַַע קוֹל אְֶלֹהִים קוֹרֵא אֶל רָחֵל: “מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְחוּסִי עַל אַרְצוֹת הַחַיִּים בַּל תִּטְבַּעְנָה בְּדִמְעוֹתַיִךְ, כִּי הצן אֶל הָאְַרָצוֹת הָאֵל הְַלֹא יָבֹאוּ גַם בָּנַיִךְ, וְשָם יִחְיוּ עַד שוּבָם אֶל אֶרֶץ אְַבוֹתֵיהֶם; אָז יְרַצּוּ אֶת עְַוֹנָם וְשָבוּ לִגְבוּלָם, כִּי יֵש עוֹד שָֹכָר לִפְעְִלָּתֵךְ”.
אָז הוֹצִיאָה רָחֵל אֶת הָאְַנָחָה הָאַחְַרוֹנָה, וַתִּקְרָא לִנְשִֹיא שֵבֶט בִּנְיָמִין וַתּאֹמַר: “שָם, תַּחַת הָאֵלָה אְַשֶר בִּשְכֶם, קְבוּרִים הַתְּרָפִים, אְַשֶר לְבֵית הוֹרָי. בְּתוֹךְ הַתְּרָפִים טָמוּן צְרוֹר כֶּסֶף. הָבָה הֵנָה הַצְּרוֹר, וַאְַחַלְקֵהוּ בֵין בָּנַי הָאְִמְלָלִים, וְהָיָה לָהֶם לְמִשְעָן בִּימֵי גָלוּתָם וּלְמָגֵן מֵחְַמַת הָאַכְזָרִים הָרוֹדִים4 בָּהֶם!” וַיֶהְגֶּה הַנָּשִֹיא שֵם, וַתֵּרֵד עְַנָנָה שְחוֹרָה מִשָּמַיִם אַרְצָה, וַיֵּשֵב הַנָּשִֹיא עַל אֶבְרָתָהּ, וּכְרֶגַע נְשָֹאַתְהוּ אֶת הָאֵלָה, וַיּוֹצֵא מִשָּם אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף, וַיְבִיאֵהוּ אֶל רָחֵל. וַתְּחַלֵּק רָחֵל אֶת הַכֶּסֶף בִּין בְּנֵי הַגּוֹלָה; וַיְהִי הַדָּבָר לְנֵס, כִּי אַחְַרֵי הַחְַלְִקָה מָצָא כָל אִיש בְּחֶלְקוֹ אֶת מִכְסַת 5הַכֶּסֶף אְַשֶר הָיָה בַּצְּרוֹר, וְלֹא חָסְרָה גַם קְשִֹיטָה לָאִיש. – וַתְּפָרֵשֹ רָחֵל אֶת כַּפֶּיהָ וַתְּבָרֵךְ אֶת בָּנֶיהָ וַתּאמַר: "לְכוּ, בָּנִים אְִמְלָלִים, וְנַשְּקוּ יְדֵי אֵם חֹרֶגֶת6, וַאְַנִי מָה מְאֹד חָפַצְתִּי לְהוֹרוֹת אֶתְכֶם אֶת הַמַּעְַשֶֹה אְַשֶר תַּעְַשֹוּ, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֵם חֹרֶגֶת, אְַבָל יָדַעְתִּי – כִּי לַשָּוְא: אִם תַּעַבְדוּ בַּחְַרִיצוּת, יֵאְמֵר עְַלֵיכֶם: “עְַבָדִים נִרְצָעִים”, וְאִם תִּתְרַפּוּ – "נִרְפִּים יִקָּרֵא לָכֶם; לְחָכְמַתְכֶם עָרְמָה יֵאָמֵר; וְשִגְגוֹתֵיכֶם זְדוֹנוֹת יִקָּרְאוּ – לֹא תִמָּצֵא אַהְַבַת אֵם בְּלֵב הָאִשָּה, אְַשֶר לֹא יְלָדְתְכֶם. קְחוּ אֵפוֹא אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף, וְהָיָה אִם יִגְשוּ אְַלֵיכֶם בְּאֶרֶץ שְבוּתְכֶם לַעְַשֹוֹת לָכֶם רָעָה, אָז תַּרְאוּ אֶת כֶּסֶף-הַקְּסָמִים לְעֵין הַשֶּמֶש, וְיַרְפּוּ מִכֶּם, כִּי קֶסֶם בִּצְרוֹר הַזֶּה לְשַכֵּךְ כָּל כַּעַשֹ.
“אִמִּי”!, אָמַר יִשְֹרָאֵל וַיֵּבְךְ, “עַד מָתַי אֵשֵב בַּגּוֹלָה? מָתַי אָשוּב הֵנָה”.
“עַד אִם תִּכְלֶה הַפְּרוּטָה הָאַחְַרוֹנָה מִן הַצְּרוֹר – עָנְתָה רָחֵל – אָז תֵּדַע כִּי בָאָה הָעֵת לָשוּב אֶל אַרְצֶךָ”. – וַיֵּצֵא יִשְֹרָאֵל בַּגּוֹלָה, וַיָּבֹא בֶאְֶדוֹם, בְּבָּבֶל, בְּפָרַס וּמָדַי. שָם שָתָה לַעַג כַּמַּיִם7 עְַבוֹדָתוֹ יִבְזוּ, חָכְמָתוֹ יְקַלֵּלוּ, וְתָמִיד יַחַרְקוּ שֵן וַיִפְעְַרוּ פֶה לְבָלְעוֹ חַיִּים; אַךְ בְּכָל עֵת אְַשֶר יֵרָאֶה יִשְֹרָאֵל אֶת שִקְלוֹ וּצְרוֹר כַּסְפּוֹ, יָנוּחוּ מִזַּעְַפָּם, וְיַרְאוּ לוֹ פָנִים שֹחְַקִים.
וּמִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר יִדֹּד יִשְֹרָאֵל בַגוֹיִם, וּבְעֶזְרַת צְרוֹר כַּסְפּוֹ יִסְחַר אֶת הָאָרֶץ, יַהְַפֹךְ הָרִים לַעְַמָקִים, וּמִדְבַּר – לְמוֹצָאֵי מַיִם, וּמַיִם – לְקִיטוֹר, וְיִרְכַּב עָלָיו כְּעַל כְּרוּב; וּבְכֹל אְַשֶר יַעְַשֶֹה יַצְלִיחַ, וְכֶסֶף יַרְוִיחַ, וְיֶעְשַר וִיגַבֵּר חְַיָלִים.
יִשְֹרָאֵל לֹא עוֹד נוֹדֵד הִנֵּהוּ. יִשְֹרָאֵל – סְחַר גּוֹים בְּיָדוֹ “מַתֶּכֶת8 הַקְּסָמִים”. אַךְ נִפְלָא הַדָּבָר: כָּל אְַשֶר יוֹסִיף לְהַרְוִיחַ, יֵקַל צְרוֹר כַּסְפּוֹ! מִיּוֹם לְיוֹם יִגְדַּל עָשְרוֹ, וּמִיוֹם לְיוֹם צְרוֹרוֹ יֶחְסַר. עוֹד מְסִלַּת בַּרְזֶל אַחַת – וְרָזוֹן בַּצְּרוֹר; עוֹד אֳנִיָּה בְּלֶב יָם – וּמִנְעֶרֶת בַּכָּסֶף.
וַיָּפָג לֵב יִשְֹרָאֵל בְּקִרְבּוֹ מִפַּחַד וּמִדְּאָגָה, בִּרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד מְעַט, עוֹד עִנְיָן טוֹב וְרֶוַח מְבֹרָךְ – וְקֵץ לִצְרוֹר כַּסְפּוֹ. מַה יַעְַשֶֶֹה אָז, וְלֹא יִקְרָעֵהוּ לִגְזָרִים?
וְאוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר פִּי שְנַיִם: מִיּוֹם לְיוֹם יֶחְסַר צְרוֹרו, וְעוֹד הִנֵּה נִשְאְַרוּ שָם עְשֶֹר פְּרוּטוֹת! לְמָחְָרָתוֹ חָסְרוּ חָמֵש! הִנֵּה נִשְאְַרוּ אַרְבַּע, שָלֹש; שְתַּיִם,, הִנֵּה נִשְאְַרָה אֶחָת! וּבְכָל זֹאת “הָאַחַת” לֹא תֶחְסָר. “הַפְּרוּטָה הָאַחְַרוֹנָה” לֹא תִכְלֶה מִן הַכִּיס.
וְכֹה הָיָה הַדָּבָר, וְכֹה הֹוָה מִיָּמִים יָמִימָה: עֵת יִרְכַּב יִשְֹרָאֵל עַל בָּמְָתֵי הַהַצְלָחָה, וְשָכַח אֶת עַמּוֹ וְאֶת מוֹלַדְתּוֹ, וְעָשָֹה עְַסָקִים9 וְהִרְוִיחַ רַב עֹשֶר, – וּצְרוֹרוֹ יֶחְסַר מִיּוֹם לְיוֹם.
אָז יְעֻנֶה יִשְֹרָאֵל, וְיִזְכְֹּר אֶת אִמּוֹ, וְיָשוּב אֶל אְֶלֹהָיו, וְחִכָּה לְכִלְיוֹן “הַשֶּקֶל הָאַחֲרוֹן”, וְאוּלָם “הַשֶּקֶל הָאַחֲרוֹן” טֶרֶם יִכְלֶה.
עַד אְַשֶר יֶחְכְּמוּ יִשְֹרָאֵל, וְלָקַח אִיש אֶת שִקְלוֹ הָאַחֲרוֹן וּנְתָנוֹ מִיָּדוֹ; אָז תָּבֹא הָעֵת וְשָבוּ הַבָּנִים לִגְבוּלָם וּלְאֶרֶץ אְַבוֹתֵיהֶם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות