הַנַּעַר נַחוּם אָהַב אֶת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי-חֶבְרָתוֹ, וְגַם הֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ אַהֲבָה אֶל חֵיקוֹ¹, וַיִּתְרֹעֲעוּ אִתּוֹ כְּאֵֶת אָח. – וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַב נַחוּם אֶת רֵעוֹ אִבְצָן בֶּן בֹּעַז הַשָּׁכֵן. לִשְׁנֵיהֶם קוֹמָה אַחַת, לִשְׁנֵיהֶם עֵינַיִם מַזְהִירוֹת מִתַּחַת לֵמֵּצַח בֹּלֵט², לִשְׁנֵיהֶם חֹטֶם חָטוּב מִמַּעַל לְשִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנִים; לִשְׁנֵיהֶם לְחָיַיִם מְלֵאוֹת נִצְמָדוֹת אֶל סַנְטֵר³ קָטֹן בַּת-צְחֹק⁴ אַחַת רָחֲפָה תָמִיד עַל פְּנֵי שְׁנֵיהֶם. שְׁנֵיהֶם בִּקְּרוּ בְּבֵית מוֹרֶה אֶחָד; יַחְדָּו בָּאוּ אֶל בֵּית סִפְרָם, יַחַד יָצָאוּ; וְאִם קָרָה לְנַחוּם, כִּי אֵחַר לָקוּם מֵעַל מִטָּתוֹ בַּבּוֹקֶר וְלָבֹא הַחַדְרָה, אָז אֵחַר גַּם אִבְצָן לָבֹא; וַיֵאָמַר עֲלֵיהֶם, כִּי רוּחַ אֶחָד וּנְשָׁמָה אַחַת בְּגוּפוֹת שְׁנַיִם הֵם. הָאֶחָד לֹא יוּכַל לְמָאֵן בַּאֲשֶׁר יֹאבֶה הַשֵּׁנִי. –

אַךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אָהַב נַחוּם אֶת אִבְצָן אָהַב וַיְחַבֵּב אֶת רֵעוֹ הָאֶחָד וְהַמְיֻחָד; וְהָרֵע הַזֶּה – לֹא בְּבֵית־סִפְרוֹ מְצָאוֹ, וְלֹא בֶן אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הָיָה; וְגַם אֵין לוֹ מָקוֹם עֲלֵי אֲדָמוֹת. הָרֵע הַהוּא הָיָה כוֹכָב אֶחָד בֵּין כּוֹכְבֵי שַׁחַק. בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב יָצָא נַחוּם הַחוּצָה, וְרָאָהוּ הַכּוֹכָב הַזֶּה, וְהֵחֵל לִרְזֹם וְלִקְרֹץ אֵלָיו וּבְבַת־צְחֹק נְעִימָה קְרָאָהוּ אֵלָיו, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ בַּאֲהָבִים. –

וְאוּלָם לֹא בִלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם דִּבֶּר אֵלָיו הַכּוֹכָב, וְלֹא בְּבִטּוּי⁵ שְׂפָתַיִם, אֲשֶׁר יְדַבֶּר בּוֹ נַעַר אֶת רֵעֵהוּ; כִּי אִם בִּ״שְׂפַת כּוֹכָבִים״, בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים אַךְ בְּנִצּוֹצִים וְאוֹרוֹת, וְאֲשֶׁר יִקָּרֵא בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם בְּשֵׁם דִּבּוּר וּשְׁתִיקָה, יֵאָמֵר בֵּין הַכּוֹכָבִים: אוֹר וְחשֶׁך. וְיֵש אֲשֶׁר בְּאִישׁוֹן לַיִל⁶ יִקְרֹץ כּוֹכָב לְרֵעֵהוּ מֵרָחוֹק, וְהָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר יֵאָמַר: ״אָהֹב אֲהַבְתִּיךָ, אָח!" אוֹ: “אֲשַׁחֲרֶךָּ שָׁלוֹם⁷, מוֹדָע!” וְאוּלָם נַחוּם שָׁמַע וַיָּבֶן שְׂפַת הַכּוֹכָבִים, וַיַּקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב לְכָל קֶרֶץ וּמִלָּה הַיּוֹצֵא מִפִּי רֵעוֹ הַכּוֹכָב, וַיִּתְרֹעֵעַ עִמּוֹ, וַיְגַל לְפָנָיו אֶת כָּל לְבָבוֹ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נַעַר שׁוֹבָב הִמְרָה אֶת רוּחוֹ, וַיַּרְעִימֵהוּ – וְלֹא הֵשִׁיב הַנַּעַר אֶת חֶרְפָּתוֹ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ, כִּי אִם כָּבַשׁ⁸ אֶת כַּעֲשׂוֹ, וַיְחַכֶּה עַד הָעָרֶב; וְאָז שָׁפַךְ אֶת לְבָבוֹ לִפְנֵי כוֹכְבוֹ, וְכוֹכְבוֹ דִּבֶּר עַל לְבָבוֹ, וַיְנַחֲמֵהוּ, אַף הִלְלוֹ עַל אֲשֶׁר יָדַע לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְלֹא יָצָא לְרִיבוֹת וּלְמַהֲלֻמּוֹת, כְּדֶרֶךְ הַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים; וְהִתְנַחֵם הַנַּעַר נַחוּם, וְהִתְהַלֵּךְ עִם כּוֹכְבוֹ, וְדִבֶּר אִתּוֹ נְעִימוֹת, עַד כִּי חֲטָפֵתְהוּ הַשֵּׁנָה, וְשָׁב הַבַּיְתָה בְּלִוְיַת כּוֹכְבוֹ הָרֵע. –

וַיִּישָׁן נַחוּם אֶת שְׁנָתוֹ, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ כּוֹכָבִים וּמְאֹרוֹת וְקִרְצֵי עַיִן, וְהֵקִיץ שָׂמֵח וּשְׂבַע רָצוֹן.

וְלֹא גִלָּה נַחוּם אֶת דְּבַר כּוֹכְבוֹ לְאִישׁ; גַּם לְאָבִיו גַּם לְאִמּוֹ, גַּם לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו וְגַם לְרֵעָיו, וַיִּשְׁמֹר אֶת סוֹדוֹ בִּלְבָבוֹ.

אַךְ אֶת אֲשֶׁר לֹא גָלָה גַּם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ גַּם לְאֶחָיו וּמַכִּירָיו, לֹא יָכוֹל לְכַסּוֹת מֵאֵת רֵעוֹ אִבְצָן.

“בֹּא אֵלַי אִבְצָן, לְעֵת עֶרֶב״, לָחַשׁ נַחוּם אֶל אֹזֶן רֵעֵהוּ, וְאַרְאֶךָּ אֶת רֵעִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לִי נוֹסָפוֹת⁹ עַל כָּל רֵעַי! יָפֶה הוּא וּבָהִיר, כַּכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם, וְטוֹב לֵב כָּאֵם, וְעָלֵז וְשָׂמֵחַ כְּיוֹם אָבִיב. הֲתָבֹא? הַאֲחַכֶּה לָךְ?”

– “אָבֹא, אָבֹא!” עָנָה אִבְצָן, וְלִבּוֹ הָלַם כְּהוֹלֶם פָּעַם¹⁰, וּבָבוֹת עֵינָיו תָּעוּ בְחוֹרֵיהֶן לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא מֵרֹאשׁ אֶת הַיְדִיד הַכָּמּוּס אֲשֶׁר – לְנַחוּם רֵעוֹ. וַיִּסְפֹּר אֶת הָרְגָעִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת; וַיִּכְעַס עַל הַשֶּׁמֶש אֲשֶׁר נִרְאֶה לוֹ כִּי פִגַּר¹¹ מִלֶּכֶת בַּיוֹם הַהוּא, וּבְכָל פַּעַם וּפַעַם בָּחַן אֶת הַשָּׁעוֹן¹², אֲשֶׁר עַל כֹּתֶל בֵּית־סִפְרוֹ, וַיִּקֹּב אֶת הַמְּטוֹטְלוֹת¹³ וַיְכַנֵּן בְּשֵׁם “תּוֹלָעִים זוֹחֲלִים”. וַיִּשְׁכַּח בְּכַעְשׂוֹ אֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מוֹרוֹ, כִּי לֵחֲטָאָה תֵּחָשֶׁב לַנַּעַר לְכַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת כָּל דָּבָר בְּכִנּוּי לִגְנָאי¹⁴. – וְגַם שָׁכַח אֶת אֲשֶׁר הוֹרָהוּ אָבִיו, כִּי אֵין לִבְזוֹת אֶת הַדּוֹמְמִים¹⁵ וְאֶת בַּעֲלֵי-הַחַי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים בְּלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת, וְלֹא יוּכַל לַעֲנוֹת לְחוֹרְפוֹ דָּבָר. –

וְגַם שָׁכַח, כִּי הָעֵת, אֲשֶׁר יָקֹץ בָּהּ, יֶשׁ לוֹ אָמְנָם חֵפֶץ רַב בָּהּ, כִּי עוֹד לֹא הֵכִין אֶת לְקָחָיו וְשִׁעוּרָיו, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ מוֹרוֹ לְיוֹם מָחָר; וְלוּ הִשְׂכִּיל לָקַחַת אֶת סְפָרָיו וּלְהָכִין אֶת לְקָחָיו, כִּי עַתָּה רָאָה כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יְמַהֵר דַּרְכּוֹ, וּמְטוֹטְלוֹת הַשָּׁעוֹן תְּסֻבֶּינָה בְּלֶכְתָּן וְלֹא יַעֲמֹדוּ. וְאוּלָם זֶה דֶרֶךְ כֶּסֶל לַנְּעָרִים: עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וּשְׁגָגָה אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב שְׁגָגָה. חָטָא הַנַּעַר, בִּהְיוֹתוֹ פַחֲזָן¹⁶ וְנִמְהַר לָדַעַת, עַל כֵּן שָׁכַח גַּם אֶת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר לִמְּדֻהוּ הוֹרָיו וּמוֹרָיו.

אַךְ הִנֵּה בָא הָעֶרֶב, וְאִבְצָן וְנַחוּם יָצְאוּ הַחוּצָה; וַיֹּאמֶר נַחוּם אֶל אִבְצָן: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה לִפְאַת יָמִין! מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם?

וַיַּרְא גַּם אִבְצָן אֶת הַכּוֹכָב הַמַּזְהִיר – אֹהֵב הַיְלָדִים, וַיִּשְׁמַע אֶת הֲגִיגוֹ¹⁷, וַיַּקְשֵּׁב וַיָּבֶן כְּכֹל אֲשֶׁר הֵבִין נַחוּם, וְלִבּוֹ פָּחַד וְרָחַב. –

אַךְ אָז בָּאָה מַחֲשָׁבָה לֹא־טְהוֹרָה בִּלְבָבוֹ, וְלֹא הִסְתַּפֵּק בַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַכּוֹכָב גַּם אֵלָיו וַיַּמְתֵּק עִמּוֹ שִׂיחַ¹⁸; כִּי אִם צָרָה עֵינוֹ בְּרֵעוֹ, וְיִתְאַוֶּה לִגְזֹל כָּלָה אֶת הַכּוכָב־הָרֵעַ מִידִידוֹ נַחוּם. –

“אֲבָל הַכּוֹכָב הַזֶּה הֵן שֶׁלִּי הוּא מֵאָז וּמִקֶּדֶם”, אָמַר אִבְצָן, וַיַּעֲמֵד פָּנִים¹⁹ כִּפְנֵי תָמִים: "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים! הִנֵּה הוּא רֹזֵם לִי בְּעֵינָיו!״

וַיָּפָג לֵב נַחוּם בְּקִרְבּוֹ מִכַּעַשׂ וּמִקִּנְאָה, וַיִּקְרָא:

"אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לֵאמֹר “שֶׁלְּךָ הוּא” וְהוּא רֵעִי? אֲנִי, אֲנִי הֶרְאֵיתִיךָ אֹתוֹ! אֲנִי מְצָאתִיו פֹּה בָּדָד עַל רַחֲבֵי שָׁמַיִם נֹכַח בֵּיתֵנוּ!״

“אֲבָל אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ”, עָנָה אִבְצָן "לְדַבֵּר כָּזֹאת, וְהוּא רֵעִי וּמַכִּירִי מֵאָז וּמִקֶּדֶם!״

פְּנֵי נַחוּם חָוָרוּ, וַיִּתְחַלְחַל מְאֹד; אַךְ אַחֲרֵי חָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבָה, קָרָא בְּשִׂמְחַת פֶּתַע:

“אִם כֵּן לִשְׁנֵינוּ הוּא! רֵעִי וְרֵעֲךָ… רֵעֵנוּ הוּא… הֲלֹא?”…

“לֹא כִּי רֵעִי וְלֹא רֵעֲךָ!” הִתְעַקֵּשׁ²⁰ אִבְצָן. עַל עֵינֵי נַחוּם הִתְנוֹצְצוּ אֶגְלֵי דִמְעָה, וַיִּפֶן בְּתַחֲנוּנִים אֶל רֵעוֹ הַכּוֹכָב; וַיְנַחֲמֵהוּ הַכּוֹכָב, וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. –

“הֲשָׁמַעְתָּ? אִבְצָן!” קָרָא בְשִׂמְחָה; “הֲרָאִיתָ אֵיךְ יִקְרָץ לִי בְּעַיִן טוֹבָה?”

– “שָׁמַעְתִּי גַּם רָאִיתִי, אֲבָל הֵן הַקֶּרֶץ²¹ לִי הוּא, וְהָרֶזֶם רְזָמִי; נַחֵם יְנַחֲמֵנִי עַל כִּי הִדְאַבְתָּ אַתָּה אֶת לְבָבִי”. לֵב נַחוּם נָמַס בּוֹ מִכַּעַשׂ, וַיִּקְרָא: “הָבָה נִשְׁאֲלָה אוֹתוֹ! אֶת מִי יֶאֱהַב יוֹתֵר? שֶׁל מִי הִנֵּהוּ?”

אֲבָל זֹאת הִיא הַמַּכְשֵׁלָה, כִּי אֵין סִמַּן הָּרַבִּים נֹהֵג בֶּשְׂפַת הַכּוֹכָבִים, וְהָיָה אִם יְדַבֵּר כּוֹכָב לְרֵעָיו- הַכּוֹכָבִים לֵאמֹר “אֲהַבְתִּיכֶם!”, וְאָמַר: “אֲהַבְתִּיךָ!”; כִּי אָהֹב יֶאֱהַב כּוֹכָב אֶת רֵעֵהוּ הָרָחוֹק, כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אֶת רֵעֵהוּ הַקָּרוֹב; עַל כֵּן מִדֵּי דַבְּרוֹ אֶל כּוֹכָב אֶחָד יְדַבֵּר גַּם אֶל כֻּלָּם; וְאֵת אֲשֶׁר יַעֲנֶה לוֹ הָאֶחָד יַעַן לוֹ גַם הַשֵּׁנִי, גַּם הַשְּׁלִישִׁי; כִּי מַחֲשָׁבָה אַחַת בְּלֵב כֻּלָּם; עַל כֵּן אֵין מִבְטָא מִסְפַּר הָרַבִּים נֹהֵג בִּשְׂפַת הַכּוֹכָבִים; כִּי עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ הַנְּעָרִים אֶת הַכּוֹכָב לֵאמֹר: ״אֶת מִי אַתָּה אוֹהֵב יוֹתֵר? וְשֶׁל מִי אַתָּה?" וְעָנָה הַכּוֹכָב וְאָמַר:

“שֶׁלְּךָ אֲנִי, וְאוֹתְךָ אֲנִי אֹהֵב”; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר אֶצְלֵנוּ: "שֶׁלָּכֶם אֲנִי וְאֶתְכֶם אֲנִי אֹהֵב״.

וְאוּלָם הַנְּעָרִים לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ כָּל זֹאת, כִּי על כֵּן פָּרַץ הָרִיב בֵּינֵיהֶם. זֶה אָמַר: "לִי עָנָה הַכּוֹכָב״, וְעָנָה רֵעֵהוּ וְאָמַר: “לֹא כִי, אֵלַי הִבִּיט הַכּוֹכָב וְאותִי הֵשִׁיב דָּבָר”.

וְלֹא שָׁלְטוּ הָרֵעִים בְרוּחָם, וּמֵרִיבוֹת שְׂפָתַיִם יָצְאוּ לְמַהֲלֻמּוֹת יָדַים וַיֵאָבְקוּ; וַיַּך נַחוּם אֶת רֵעֵהוּ בְּחֶרְפָּה עלַ הַלְחִי, וְאִבְצָן מָרַט אֶת עוֹר פְּנֵי נַחוּם, וַיִּפְרְמוּ²² אֶת בִּגְדֵיהֶם וַיִּקְרְחוּ קָרְחָה בְּתַלְתַּלֵּי שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, וְלָאַחֲרוֹנָה קָמַץ אַחַד הַנְּעָרִים אֶת אֶגְרוֹפוֹ, וַיַּךְ בּוֹ בַשֶּׁלִי²³ עַל חֹטֶם רֵעֵהוּ וַיֵּצֵא הַדָּם. –לְמַרְאֵה הַדָּם פָּג לֵב הַנְּעָרִים בְּקִרְבָּם, וַיִּתְפָּרְדוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וַיֵּלְכוּ עֲצֵבֵי רוּחַ.

נַחוּם הִבִּיט עַל בְּגָדָיו הַפְּרֻמִים, עַל שַׂעֲרוֹתָיו הַפְּרֻעוֹת וְעַל עוֹר יָדָיו הַמְמרָט – וַיִּזְכֹּר גַּם אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ הַקְּרֻעִים וְאֶת הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר חָלַק לוֹ – וְלֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ לְהַבִּיט בִּפְנֵי רֵעוֹ־הַכּוֹכָב, וַיֵּלֶךְ הַבַּיְתָה נִכְלָם. –

וּמֵאָז וָהָלְאָה בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב יָצָא נַחוּם הַחוּצָה, וּבִקֵּשׁ אֶת עִקְבוֹת רֵעוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאֶת רִזְמֵי עֵינָיו הַמְלֵאִים גִּיל, – אַךְ לַשָּׁוְא! נֶעְלָם הַכּוֹכָב, וְלֹא יָסַף לְהֵרָאוֹת, וּבִמְקוֹמוֹ יֵרָאֶה כּוֹכָב כֵּהֶה, כּוֹכָב אִלֵּם, כּוֹכָב לֹא יֵדַע חֲנִינָה, כְּאוֹמֶנֶת זְקֵנָה שְׂבֵעַת-רֹגֶז. –

וּפְעָמִים רַבּוֹת מֵאָז וְהָלְאָה נֶעְתְּרוּ אִבְצָן וְנַחוּם וַיִּתְפַּיְסוּ²⁴, וּפְעָמִים רַבּוֹת רָבוּ וַיִּתְפָּרָדוּ, אַךְ אֶת הַכּוֹכָב הַמַּזְהִיר, הָרֵעַ בַּשָּׁמַיִם וְהַדּוֹבֵב²⁵ בָּעֵינַיִם לֹא הוֹסִיפוּ עוֹד לִרְאוֹת.