מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיֹה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲבָדִים – עַבְדֵי עוֹלָם לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וְאוּלָם דְּעוּ, בָּנִים, כִּי לֹא לַאֲשֶׁר יִקָּרֵא הַיּוֹם “עֶבֶד”, הָיָה גַם אָז הָעֶבֶד: יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת זָרִים – לַחֲֹרֹש שָׂדֵהוּ, לִקְצֹר קָמָתוֹ, וּבְכַלּותו אֶת מְלַאכְתּוֹ יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּתְּבוּאוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְהִנֵּהוּ חָפְשִׁי, אָדוֹן לְעַצְמוֹ לְאַוַּת נַפְשׁוֹ – לְזֶה “פּוֹעֵל וְאָרִיס”¹ יִקַּרֵאוּ. “יוֹמוֹ” לוֹ הוּא, אַךְ “עֲבוֹדָתוֹ” לֹא לוֹ הִיא. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׂכֵר הֶעָנִי לְימים, לִירָחִים וּלְשָׁנִים, אָז עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵהוּ בְּעָלָיו מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב. גם יוֹמוֹ גַם עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הֵמָּה, אַךְ כִּכְלוֹת יְמֵי שְׂכִירָתוֹ יֵצֵא לַחָפְשִׁי, וּרְצוֹנוֹ – בְּיָדוֹ, וְיָדוֹ – בִּרְצוֹנוֹ. לָזֶה “שָׂכִיר” יִקָּרֵא.

וְאוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא “פּוֹעֲלִים וַאֲרִיסִים” אַף לֹא “שְׂכִירֵי יוֹם וְשָׁנָה” הָיוּ, כִּי אִם “עַבְדֵי עוֹלָם”: אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ לָהֶם אֲדוֹנֵיהֶם, אִם לִטְחוֹן אֲבָנִים, אִם לָבֹר פְּרֻדוֹת² חוֹל, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה, אִם יוֹם וְאִם לַיְלָה – עַל הָעֶבֶד לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת, מִבְּלִי קַוֹּת לְשָׂכָר, וְגַם מִבְּלִי קַוֹּת, כִּי יָבֹא יוֹם וְיֵצֵא לַחָפְשִׁי. “עֶבֶד עוֹלָמִים” הוּא.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן עַל הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת שְׁנֵי יָמִים בְּיוֹם אֶחָד – וְעַל הָעֶבֶד, הַיָּרֵא אֶת שֵׁבֶט הַנֹגֵשׁ, לְמַלְאוֹת פְּקֻדָּתוֹ, כִּי גַּם שְׁנֵי הַיָּמִים גַּם הַיּוֹם הָאֶחָד – יְמֵי אֲדוֹנָיו הֵם, וּכְחֶפְצוֹ יַעַשׂ בָּם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “קְפוֹץ הַיָּמָּה וּמֻת כְּרֶגַע!” – וְאַל לָעֶבֶד לַמְרוֹת אֶת פִּי הַמּשֶׁל, כִּי חַיֵּי הָעֶבֶד קִנְיָן הָאָדוֹן הֵם: בִּרְצוֹנוֹ יְקַפְּחֵם³ וּבִרְצוֹנוֹ יַאֲרִיכֵם – וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “גָּרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ מֵעַל בָּנֶיךָ, וְאֶת בְּנוֹתֶיךָ שחֹט, וְאֶצְבַּע בְּדָמָן אֶת יֵינִי וְאֶת לְבוּשִׁי!”

גַּם אָז לֹא יִרְהַב הָעֶבֶד לְמָאֵן בְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו, כִּי מִי הֵם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ? קִנְיַן אֲדוֹנָיו וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ, כַּצֹאן וְכַבָּקָר. –

וּבעַבְדוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִיִּים. מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב עָשׂוּ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ⁴, וְגַם בַּלַּיְלָה לֹא יָדְעוּ מָנוֹחַ. – וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יָצָא הַשַּׁחַר, הִכָּה הַשּׁוֹעֵר בַּכַּפְתוֹר⁵ עַל הַשַּׁעַר, וְקָם הַנֹּגֵשׁ, וְעוֹרֵר הַשּׁוֹט, וְקָמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַל מִשְׁכָּבָם, וְיָצְאוּ לַעֲבוֹדָה. וְקָמוּ גַם הָאִמָּהוֹת⁶ וּבִשְׁלוּ נָזִיד, וְנָשְׂאוּ הַשָּׂדֶה אֶל בַעֲלֵיהֶן הָאֻמְלָלִים, וְאַךְ הַיְלָדִים נִשְׁאָרוּ בַבָּיִת, וְכַאֲשֶׁר קָצָה נַפְשָׁם לָשֶׁבֶת בָּדָד וְיָצְאוּ הַחוּצָה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אָז תָּבֹאנָה צִפֳּרֵי כָּנָף וְסָבְבוּ אֶת הַיְלָדִים; וְנָתְנוּ הַיְלָדִים לִפְנֵיהֶן פְּתוֹתֵי לֶחֶם וְגֶרֶשׁ⁷, מֵאֲשֶׁר הִשְׁאִירָה הָאֵם לַאֲרוּחָתָם, וְסִפְּרוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם עַל אֹדוֹת “אֶרֶץ הַתְּמָרִים”, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְהֶהָרִים הָהֵם; עַל אֹדוֹת הַלְּחָשִׁים, אֲשֶׁר יְלַחֲשׁוּ גַּלֵּי הַיַּרְדֵן; שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים – בְּעֵין גֶּדִי, שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים – בְּהַר הַגִּלְעָד; סוֹד שִׂיחַ הַלְּבָנוֹן – וְשָׁרוּ לָהֶם שִׁירֵי קִינָה עַל הָעַבְדוּת וְשִׁירֵי גִיל עַל הַחֹפֶשׁ, וְשָׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּרִגְשֵׁי קדֶשׁ וְעָנוּ וְאָמָרוּ:

“צִפֳּרֵי חֵן! הַשְּׁפָחוֹת אוֹ חָפְשִׁיּוֹת אַתֶּן?”

וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּחֶדְוָה:

“חָפְשִׁיּוֹת אֲנַחְנוּ, בָּנִים נֶחְמָדִים, חָפְשִׁיּוֹת כְּנָפֵינוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר יְהִי רוּחֵנוּ לָעוּף”.

“הַטוֹב לָכֶן חָפְשְׁכֶן? צִפֳּרִים!”

“טוֹב, בְּנֵי חֶמֶד! אֵין טוֹב וְאֵין יָפֶה וְנֶחְמָד מִן הַחֹפֶשׁ! טוֹב רֶגַע חֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת נֶצַח”

כַּכָה יָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים וַתְּשַׂמַּחְנָה אֶת לִבּוֹת הַיְלָדִים הַבֹּדְדִים, וּבְבֹא עֵת שׁוּב הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת מִן הָעֲבוֹדָה, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים עוֹד פַּעַם גֶרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וּבֵרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְעָפוּ הַצִפֳּרִים אֶל קִנָּן. –

“הוֹקִירוּ יְלָדִים אֶת הַחֹפֶשׁ, וְהִתְאַמְּצוּ לָצֵאת מִן הָעַבְדוּת, בּבֹאֲכֶם בְּשָׁנִים!” כָּכָה קָרְאוּ הַצִפֳּרִים מִמְּרוֹם מְעוּפָן, וַתֵּעָלַמְנָה. –

כָּכָה יַעֲשׂוּ יוֹם יוֹם; וַיִתְרֹעֲעוּ הַיְלָדִים עִם הַצִּפֳּרִים, וְשָׁפְכוּ אִישׁ אֶת שִׂיחֹו⁸ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים לַיְלָדִים לֵאמֹר:

“יַלְדֵי חֶמֶד! הַצְּהוּבָה, אֲשֶׁר הָיְתָה אֶתְמוֹל אִתָּנוּ פֹּה – חֵץ חָלְפָה, וַתּפֹּל שְׁדוּדָה!”

וַיִבְכּוּ הַנְעָרִים עִם הַצִּפֳּרִים אֶת הָאֲבֵדָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַיְלָדִים בְּאָזְנֵי הַצִפֳּרִים לֵאמֹר:

“צִפָּרֵי חֵן! נַעֲמָן הַקָּטֹן לֻקַּח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ! אָמוֹר אמְרִים, כִּי יַחְתְּכוּ שָׁם אֶת צַוָּארוֹ בְּמַאֲכֶלֶת, וּבְדָמו יִרְחַץ הַמֶּלֶךְ הַמְּצֹרַע אֶת בְּשָׂרוֹ”…

וַתִּסְפֹּדְנָה הַצִּפֳּרִים עִם הַנְּעָרִים עַל אָבְדַן נַעֲמָן.

כֹּה עָבְרוּ יָמִים וַיִּצְטָרְפוּ⁹ לְשָׁנִים, וְהַשָּׁנִים – לִשְׁמִטּוֹת¹⁰ וְיוֹבְלוֹת¹¹. הַיְלָדִים גָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים, הַצִּפֳּרִים מֵתוּ, מִי בַחֵץ וּמִי בָרָעָב; אַך הָאַהֲבָה נִשְׁאֲרָה לְנַחֲלָה לְדוֹר נוֹלָד. וַתֶּאֱהָבֶנָה הַצֳּפֳּרִים אֶת הַיְלָדִים וְאֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִתְגַעְגְּעוּ הַיְלָדִים עַל הַצִפֳּרִים וְעַל הַחֹפֶשׁ. –

“הַחָפְשִׁיּוֹת אוֹ שְׁפָחוֹת אַתֶּן? צִפֳּרִים?”

– “חָפְשִׁיּוֹת, יְקָרִים! אָהֱבוּ אֶת הַחֹפֶשׁ מִכֹּל, וְאַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי אֵין רָעָה מִכְּלוּב וְחַרְצֻבּוֹת¹²!” כֹּה נִפְגְּשׁוּ וַיִּפָּרְדוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְנָתְנוּ הַיְלָדִים בְּיָד נְדִיבָה גֶּרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וְשָׂבְעוּ וְעָפוּ לָהֶן.

וּבְאַחַד הַיָּמִים בַּבֹּקֶר, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל יְדִידֵיהֶן – הַיְלָדִים, אַךְ חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁעֲרוּ רָאוּ עֵינֵיהֶן: הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת – מָתְנֵיהֶם חֲגֻרוֹת, מַקְלוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וּבְצֵקָם עַל שִׁכְמָם, נֶחְפָּזִים לָצֵאת וְלַעֲזֹב אֶת הָעַבְדוּת בְּמִצְרָיִם.

הַיְלָדִים רָאוּ אֶת אוֹרְחֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ בְגִילָה:

“חָפְשִׁים אֲנַחְנוּ, צִפֳּרִים! יוֹצְאִים אָנוּ לְחֵרוּת!”

וַתַּעֲלֹזְנָה הַצִפֳּרִים, וַתְּקַשְׁקְשֶׁנָּה¹³ בְּכַנְפֵיהֶן, וַתְּצַפְצְפֶנָּה: “הֵידָד!” וְאַחַד הַיְלָדִים הִצְטָעֵר¹⁴ עַל כִּי אֵין לוֹ גֶּרֶשׁ וְזֵרְעוֹנִים לְכַבֵּד בָּם אֶת אוֹרְחָיו, אַךְ הַצִפֳּרִים נִחֲמוּהוּ, וַתֹּאמַרְנָה: “אֵין דָּבָר בְּנֵי חֶמֶד! יָקָר רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשֹּׁבַע הַכְּלוּב! צְאוּ, צְאוּ לְאוֹר עוֹלָם, וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת אַחֶרֶת!”

וְכַאֲשֶׁר הִתְנַגְּשׁוּ הָאָבוֹת וַיַחְפְּזוּ לָצֵאת, וְלֹא מָצְאוּ הַיְלָדִים אֱיָל לָצֵאת בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, וַיֹּאבְדוּ דֶרֶך; אָז הִתְאַסְּפוּ יְדִידֵיהֶם הַצִפֳּרִים, וָתָּעֹפְנָה לִפְנֵיהֶם לַנְחוֹתָם¹⁵ הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת הוֹרֵיהֶם עַל רַחֲבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵי הַיָּם. – וְכַאֲשֶׁר הִתְאַוּוּ הָאֲסַפְסֻף¹⁶ אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וַיֹּאמֵרוּ: “מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר?” וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת – אָז שָׁמְעוּ הַצִפֳּרִים, וַתִּתְאַסַּפְנָה וַתְּצַפְצַפְנָה נִשְׂגָּבוֹת מֵאָזְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, וַתִּמְתַּקְנָה סוֹד, וַתָּעֹפְנָה וַתָּשֹׁבְנָה; וְתוֹצְאוֹת¹⁷ דְבָר סוֹדָם הָיָה, כִּי יֵרֵד מַחֲנֵה הַשְּׂלָו, וְיָבֹאוּ בִּרְצוֹן לֵב אֶל כַּף הַמִּתְאַוִּים, לְמַעַן הֲנִיאָם מִשּׁוּב מִצְרַיְמָה. – אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת. –

וְגַם אָז הִצְטַעֲרוּ הַיְלָדִים, עַל כִּי אֵין בְּיָדָם גֶּרֶשׂ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי יְדִידֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים; וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים וְאָמָרוּ:

“אֵין דָּבָר, יַלְדֵי חֶמֶד! טוֹב מָוֶת לַחָפְשִׁי מֵחַיֵי עֶבֶד! וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת מְצֹא!”

עַל כֵּן יַחֲשׁב לוֹ כָּל יֶלֶד עִבְרִי לְחוֹב בַּשָּׁבָּת שֶׁקוֹרְאִים בּוֹ פָּרָשַׁת הַשְּׂלָו – הוּא הַשַּׁבָּת הַנִּקְרָא בְּשֵׂם “שַׁבָּת שִׁירָה” – וַאֲשֶׁר אָז תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֵל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, אֲשֶׁר לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל – אָז יַחֲשָׁב לוֹ כָּל נַעַר וְיֶלֶד חוֹבָה לָתֵת לַצִּפֳּרִים גָּרֶשׂ.

אֲרוּחַת מִצְרַיִם הִיא, אֲשֶׁר קִפְּחוּ¹⁸ הַיְלָדִים מֵאֵת יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים אָז, בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וַיַּחְפְּזוּ לָלֶכֶת, עַתָּה תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת עַל שְׂכָרָן. –

וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּלְקֹטְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַגֶּרֶשׁ, וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּקְרֶאנָה מִמְּרוֹם מְעוּפָן: “טוֹב רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשּׂבַע בַּכְּלוּב”.