רקע
יהודה שטיינברג
עֲפַר הַקֹּדֶשׁ

לֹא כֶסֶף וְזָהָב, לֹא פְנִינִים וְאַבְנֵי חֵפֶץ רָאָה בְנָיָהוּ בְּבֵית הוֹרָיו. אָבִיו לֹא נָשָׂא שָׁעוֹן1 כֶּסֶף עַל שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב בְּצַלַּחְתּוֹ, וְעַל אָזְנֵי אִמּוֹ וְאַחְיוֹתָיו לֹא הִתְנוֹסְסוּ עֲגִילִים2, עַל כֵּן לֹא רָאָה גַם מִסְגְּרוֹת ומַפְתֵּחוֹת בְּבֵיתָם; כִּי הָאֲרֹנוֹת וְהָאַרְגָּזִים רֵיקִים וּפְתוּחִים הָיוּ; עַל כֵּן גַּם לֹא יָדְעוּ הוֹרָיו נְדוּדֵי שֵׁנָה וּפַחַד בַּלֵּילוֹת, וַיָנוּמוּ בֶטַח, בְּדַעְתָּם כִּי כָל גַּנָּב לֹא יָבֹא בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם; וְאִם גַּם יָבֹא – יֵצֵא בְּבשֶׁת פָּנִים וּבְרוּחַ נִפְעָמָה כִּי לֹא יִמָּצֵא שָׁם כָּל מוֹתָר וְנוֹתָר. –

אַךְ אַרְגָּז אֶחָד הָיָה בַבַּיִת, וְהוּא סָגוּר וּמְסֻגָּר, וְאָבִיו וְאִמּוֹ יִשְׁמרוּהוּ מִכָּל הוֹן. –

וּבְנָיָהוּ יָדַע, כִּי בָאַרְגָּז נִמְצָא תַּרְמִיל3 קָטֹן וּבַתַּרְמִיל – אֲדָמָה שְׁחוֹרָה וִיבֵשָׁה וּבִגְלַל הָאֲדָמָה הַזֹאת, תִּשְׁמֹר הָאֵם אֶת הַתַּרְמִיל הַטָּלוּא וְהַיָּשָׁן, וּבִגְלַל הַתַּרְמִיל הַהוּא יָקָר לְאָבִיו הָאַרְגָּז מִכָּל הוֹן. –

כִּי לֹא אֲדָמָה פְּשׁוּטָה – אַדְמַת חוֹל אוֹ טִיט צְרוּרָה פֹּה בַּתַּרְמִיל. –

אַף לֹא עֲפַר אוֹפִיר4 וְאַבְקַת זָהָב שְׁמוּרָה בָאַרְגָּז. בַּתַּרְמִיל אֲשֶׁר בָּאַרְגָּז שְׁמוּרָה וּצְרוּרָה אֲדָמָה מֵאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאַף גַּם יָדַע בְּנָיָהוּ, לָמָה הוּכַנָּה הָאֲדָמָה הַיְקָרָה הַזֹאת וּלְמָתַי צָבְרוּ אֹתָהּ: אֶת עֲפַר הָאֲדָמָה הַזֹאת שֹׁטְחִים תַּחַת קִבְרוֹת הַמֵּתִים, לְמַעַן יֻצֶלוּ מִצַעַר “חִבּוּט הַקֶּבֶר” וּמִצַעַר “גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת”. –

וְ“חִבּוּט הַקֶּבֶר” הֲלֹא יָדְעוּ כָל הַנְעָרִים, גַּם אֲשֶׁר לֹא יִחְכָּמוּ כִּבְנָיָהוּ – מַה הוּא: הֵן כַּאֲשֶׁר יוּבָא הַמֵּת אֱלֵי קְבָרוֹת, יָבֹא הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם “דוּמָה”, וְיִשְׁאַל לְשֵׁם הַמֵּת, לְעִנְיָנוֹ וַּמַעֲשֵׂהוּ בַּחַיִּים; וְהָיָה אִם לֹא יִזְכֹּר הַמֵּת אֶת שְׁמוֹ, וְאִם לֹא עָסַק בְחַיָיו בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים יַחְבְּטֵהוּ5 הַמַּלְאָךְ וְיַכֵּהוּ מַכָּה אַכְזְרִיָּה. – וְהַמֵּתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא יֵדְעוּ צַעַר חִבּוּט הַקֶּבֶר, כִּי אֵין רְשׁוּת וּשְלִיטָה לְמַלְאֲכֵי זַעַם לָבֹא בְּחֵיק הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. –

עַל כֵּן יִשְׁטְחוּ אֶת קִבְרוֹת הַמֵּתִים בְּחוּץ לָאָרֶץ בַּעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וָייִרָא דוּמָה מִבֹּא אֲלֵיהֶם, בַּהֲרִיחוֹ אֶת רֵיחַ עֲפַר אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ. –

וְצַעַר “גִּלְגוּל-מְּחִלּוֹת” הֲלֹא יֵדַע כָּל נַעַר, אֲשֶׁר יָנַק שְׁדֵי אֵם: מִי לֹא יֵדַע, כִּי יֶשׁ יוֹם, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ אִם יִרְחַק הַיוֹם הַהוּא, אוֹ יְמַּהֵר לָבֹא – אֲבָל יֶשׁ יוֹם, וְיִתָקַע בְּשׁוֹפָר גָדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא, אָז יָקוּמוּ כָל הַמֵּתִים, אֲשֶׁר מָצְאוּ קִבְרָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיַעַמְדוּ לִתְחִיָה – כְּזָקֵן כְּנַעַר כְּאֵם כְּבִתָּה, וְגַם הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת הַקְּטַנִּים וְהַקְּטַנּוֹת, אֲשֶׁר מֵתוּ בְלֹא יוֹמָם, יָקוּמוּ לָשׁוּב אֶל חֵיק אִמּוֹתָם. –

מַה נָעִים וְנֶחְמָד יְהִי הַיּוֹם הַהוּא! –

וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר מָצְאוּ קִבְרָם בְּחוּץ לָאָרֶץ לֹא יָקוּמוּ מִקִּבְרוֹתָם שָׁם, כִּי אִם יִתְגַּלְגְּלוּ דֶרֶךְ מְחִלּוֹת עָפָר וּמְעָרוֹת צוּרִים אַרְצָה יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם יָקוּמוּ לִתְחִיָּה. –

כִּי עַל כֵּן, לִבְלִי הִסָּחֵב וְהִתְגַּלְגֵּל דֶרֶךְ מְחִלּוֹת עָפָר עַל צוּרִים וַאֲבָנִים, מְשַׁטְּחִים אֶת הַקְּבָרוֹת בַּעֲפַר הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה גַם הַמָּקוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ, וְיָקוּמוּ גַם מֵתֵי חוּץ-לָאָרֶץ לִתְחִיָּה בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. –

וּבְנָיָהוּ יָדַע אֶת כָּל אֵלֶה, וַיִּשְׂמַח גַּם הוּא עַל אֹצַר הֶעָפָר הַקָּטֹן הַשָׁמוּר בָּאַרְגָז, וַיִּשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ וְלֹא גִלָּה אוֹתוֹ לְאִישׁ. –

וְאוּלָם בְּכָל זֹאת, אִם לֹא גִלָּה אֶת סוֹד הֶעָפָר לְאִישׁ זָר, אֲבָל מֵחֲבֵרָיו בְּנֵי חָדְרוֹ לֹא כִסָּה אֶת דְּבָרוֹ, כִּי הֵן רֵעָיו הֵם, וּמִי קָרוֹב לַנַּעַר יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו תַּלְמִידֵי מוֹרֶה אֶחָד? – “הַדָּבָר הַשָּׁמוּר בִּלְבָבִי”, אָמַר בְּנָיָהוּ, “יִשָּׁמֵר גַּם בְּלֵב בְּנֵי-חֶבְרָתִי”.

וְגַם אָמְנָם גִּלָּה לָהֶם אֶת דְּבָרָיו, בְּתוֹרַת סוֹד כָּמוּס, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לוֹ שְׁבֻעַת קֹדֶשׁ, לִבְלִי גַּלּוֹת אֶת דְּבָרָיו, לָחַשׁ לְכָל אֶחָד בְּאָזְנוֹ, כִּי בָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בְּבֵיתָם, שָׁמוּר תַּרְמִיל עֲפַר הַקֹּדֶשׁ. –

וַיִּשְׁמְעוּ הַנְּעָרִים, וַיַּקְשִׁיבוּ בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ וַיַּחֲרִישׁוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְלֹא פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם.

וְאוּלָם לֹא מֵאֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ כָל מַחֲשָׁבָה שָׁתְקוּ וְלֹא דִבְּרוּ מְאוּם; כִּי אִם מֵאֲשֶׁר חָשְׁבוּ מָחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת מְאֹד לְזֵכֶר שֵׁם עֲפַר הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ לָהֶם מִלִּים לְבַטֵּא בָהֶן אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם. –

וְאוּלָם גַּם רִגְעֵי שְׁתִיקָתָם לֹא אָרְכוּ מְאֹד, כִּי לֹא יִמְצָא הַנַּעַר דַּי כֹּחַ לָשֶׁבֶת זְמַן רַב בָּטֵל, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹת לָהֶם שְׁעַת חֹפֶשׁ, כִּי כְבָר כָּלּוּ חֹק לִמּוּדָם בַּיוֹם הַהוּא, וַיֵּשְׁבוּ בְּבֵית חֶדְרָם, וַיְחַכּוּ לִקְרַאת בֹּא מוֹרָם מִבֵּית הַתְּפִלָּה לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר6 – וַיֹאמָר אֵחַד הַנְּעָרִים: “הָבוּ חֶבְרֶה, וִיסַפֵּר אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵיזֶה סִפּוּר!” – “כֵּן, כֵּן יָקוּם!” קִיְמוּ כָל הַנְּעָרִים עֶת עֲצַת חֲבֵרָם, וַיֵשְׁבוּ צְפוּפִים7 אִישׁ עַל יַד רֵעֵהוּ, וַיִּהְיוּ נְכוֹנִים לִשְׁמֹעַ "אָנֹכִי אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹת גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! קָרָא אֵחַד הַנְּעָרִים וּשְׁמוֹ – גַּבְרִיאֵל.

וַיְקַבְּלוּ כֻלָּם גַּם אֶת עֲצַת גַּבְרִיאֵל בִּדֵעָה אַחַת, כִּי מִלְּבַד אֲשׁרֶ אָהֲבוּ תָמִיד לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו עַל אֹדוֹת גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, בְּדַעְתָּם כִּי מֵטִיב הִנֵּהוּ מְאֹד לְסַפֵּר – הִנֵּה גַם יָרֹא ייִרְאוּ לַמְרוֹת אֶת פִּיהוּ. יָרְאוּ מִפָּנַיו הַגַּסִּים8 מִפְּנֵי צִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת וּמִפְּנֵי אֶגְּרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעֻהוּ כָל הַנְּעָרִיםֱ, הֲכִי חִנָּם קָרְאוּ לוֹ “גַּבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל?”

– “וַאֲנִי אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל”, עָנָה אֵחַד הַנְּעָרִים, וּשְׁמוֹ – בְּצַלְאֵל, בְּקוֹל לָחַשׁ.

וְגַם לְדִבְרֵי בְצַלְאֵל הִסְכִּימוּ כָל הַנְּעָרִים, כִּי אָהֲבוּ אֹתוֹ בִּגְלַל פָּנָיו הָרַכִּים, בִּגְלַל לְחָיָיו הַצְּנֻמוֹת וְהַיְרַקְּרַקּוֹת, בִּגְלַל קִמְטֵי מִצְחוֹ וְעֵינָיו הַבֹּעֲרוֹת כַּכּוֹכָבִים, בִּגְלַל קְוֻצוֹת פֵּאוֹתָיו וּבִגְלַל שִׂפְתוֹתָיו הַמֵּטִּיבוֹת לִצְחוֹק, וְעַל הַכֹּל – בִּגְלַל סִפּוּרָיו הַנְּעִימִים וְהַמְחֻכָּמִים. –

“הָבוּ שֹמֹעַ, חֶבְרָה!” קָרָא גַבְרִיאֵל; וַיַחֲרִישׁוּ כָל הַנָּעָרִים, וַיִּדְחֲקוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְאָזְנֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַמְסַפֵּר. –

וְגַבְרִיאֵל הֵחֵל לְסַפֵּר: “עֵת צָרוּ הָאוֹיְבִים עַל יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם… הַיְדַעְתֶּם?”

“יָדַעְנוּ, יָדַעְנוּ”, שִׁסְּעוּהוּ9 כָל הַנְּעָרִים פֶּה אֶחָד: “יְרוּשָׁלַיִם – עִיר הַקֹּדֶשׁ”…

– “כֵּן, יְרוּשָׁלַיִם – עִיר הַקֹּדֶשׁ; וְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחֲמוּ בְּאוֹיְבֵיהֶם וַיַכּוּ בָם מַכָּה רַבָּה, רַבָּה מְאֹד, מְאֹד. אַךְ הָאוֹיְבִים גַּם הֵם רַבִּים הֵם, בִּמְאֹד-מְאֹד, כַּחֲגָבִים וְכַזְּבוּבִים, עַל כֵּן אָרְכָה הַמִּלְחָמָה יָמִים רַבִּים. בְּאֵחַד הַיָמִים יְמֵי מָצוֹר הָהֵם, עָלוּ עַל הַחוֹמָה… הַחוֹמָה, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָעִיר – הַיְדַעְתֶּם?”

“יָדַעְנוּ, יָדַעְנוּ” עָנוּ הַנְּעָרִים, “חוֹמַת יְרוּׁשָׁלַיִם”.

– כֵּן, חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם; וַיַעָלוּ עַל הַחוֹמָה שְנֵי נְעָרִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ שָׁם וּלְהַלְעִיב בָּאוֹיֵב, אֲשֶׁר מִסָּבִיב. שֵׁם הָאֶחָד הָיָה “צְבִי” כִּי עַל כֵּן הָיָה קַל הַמֵּרוֹץ כַּצְבִי, וַיִדְלֹק גַּם אַחֲרֵי עֹפֶר הָאַיָלִים10; וְשֵׁם הַשֵׁנִי הָיָה “בֹעַז”, וְהוּא נוֹדַע בֵּין הַנְּעָרִים בֶּעֱזוּז יָדוֹ וְכֹחוֹ הָרָב. – וּלְבֹעַז – אָחוֹת וּשְׁמָהּ קְצִיעָה11. וְאָמְנָם הַקְּצִיעָה, אֲשֶׁר בַּגַּנִּים, לֹא הָיְתָה יָפָה כָּמוֹהָ, וַתִּלָּוֶה גַם הָאָחוֹת אֲלֵיהֶם. וַתָּבֹא עַל הַחוֹמָה וּתִּשָּׂא קְצִיעָה עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵחַד הַכְּרָמִים, אֲשֶׁר מִחוּץ לַחוֹמָה וֵאֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְמַחֲנֵה הָאוֹיֵב – עֹפֶר הָאַיָלִים מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג בֵּין הַגְּפַנִּים, וַתִּתְאָו אֶל הָעֹפֶר וַתֹּאמַר: "מִי יִתֵּן אֶת הָעֹפֶר אֶל יָדִי, וָאֲכַבְּדֶהוּ, וָאֶקְרָא אֹתוֹ בְּשֵׁם “גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל!”

וְעוֹד בְּטֶרֶם כִּלְּתָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וּצְבִי הַנַּעַר כְּבָר הֵכִין אֶת רַגְלָיו לִדְלֹק, אַךְ הִבִּיט עַל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב וַיָפָג לִבּוֹ וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו אֶל בֹּעַז. –

גַּבְרִיאֵל עָמַד מְעַט בְּסִפּוּרוֹ, וַיַּחֲרשׁ רִגְעֵי מִסְפָּר, וַיְהי כְּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת גְדֹלוֹת, וְהַנְּעָרִים עָצְרוּ בְּעַד נְשִׁימָתָם וַיִּכּוֹנוּ לִשְׁמֹעַ. –

וְגַבְרִיאֵל הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, וַיוֹסֶף לְסַפֵּר:

“וּבְרֶגַע קָפַץ בֹעַז מֵעַל הַחוֹמָה, וַיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת רֵעֵהוּ – צְבִי, וַיִּתְנַפֵּל עַל שְׁנַיִם מִצְבָא הָאוֹיֵב, וַיִּגְזֹל אֶת חַרְבוֹתָם מִידַיהֶם, וַיִּתֵּן הָאַחַת בְּיַד צְבִי, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה לָקַח לוֹ, וַיַבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין מַחֲנֵה הָאוֹיֵב, וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְעַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין, וּצְבִי שִׁנֵּס אֶת מָתְנָיו12, וָעַד אַרְגִּיעָה הָיָה בַכֶּרֶם, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת הָעֹפֶר, וַיָּשָׁב אֶל הַחוֹמָה; וּבֹעַז שָׁמַר לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ מִן הָאוֹיֵב, וְאַחֲרֵי כֵן שָּׁב גַּם הוּא, וְאוּלָם לֹא בָרַח כְּנִמְלָט כִּי אִם שָׁב מִדַּרְכּוֹ, כִּמְטַיֵל13 בַּגַּנִּים”. גַּבְרִיאֵל עָמַד מִסַּפֵּר, וְהַנְּעָרִים הוֹצִיאוּ אַנָחָה חֲרִישִׁית, וֵיְסַבּוּ פְנֵיהֶם לְמוּל בְּצַלְאֵל, לְבַד מִגַּבְרִיאֵל, אֲשֶׁר הֶחֱרִישׁ וֵיִדֹּםֱ, וְעֵינָיו, הַמְלֵאוֹת דָּם, הִבִּיטוּ אֶל עֵבֶר אֶחָד וְאֶל נְקֻדָּה אַחַת, אֲשֶׁר עַל הַכֹּתֶל נִכְחוֹ, וַיְהִי כְּשָׁקוּעַ בְּרַעְיוֹנוֹת, וְלֹא חָשׁ בֶּרֶגַע הַזֶה, כִּי יָשַׁב אַחַד הַנְּעָרִים בְּלִי צְדִיָה14 עַל אֶגְרוֹפוֹ הֶעָצוּם. וּבְצַלְאֵל הֵחֵל אֶת סִפּוּרוֹ:

"הֵן רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי תֵבֵל, וּכְמוֹ כֵן הָיוּ רַבִּים מְאֹד בִּימֵי קֶדֶם; אַךְ מְעַטִּים בָּהֶם חֲכָמִים, וְהַמְעַט אֲשֶׁר הָיוּ, הָיָה אָז מְקוֹמָם בְּעִיר אַתּוּנָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יָוָן. שָׁמָּה יָשְׁבוּ שִׁבְעִים חֲכָמִים גְּדוֹלִים, וּמִכָּל אַפְסֵי אֶרֶץ בָּאוּ אֲלֵיהֶם לִלְמוֹד חָכְמָה וְלָקַח מִפִּיהֶם. וְאוּלָם אִם תָּשִׂים בְּכַף מֹאזְנַיִם אֶת חָכְמַת כָּל הַחֲכָמִים הָהֵם, וּבְכַף הַשְּׁנִיָה – אֶת חָכְמַת אֶחָד מִנֵּעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, כִּי אָז יַכְרִיעַ הַנַּעַר אֶת כֻּלָּם. –

וְקֵיסַר רוֹמָה שָׁמַע אֶת שֵׁמַע הַחֲכָמִים הָהֵם, וַיְכַבֵּד אֶת שְׁמָם, גַּם בְּלִי דַעְתּוֹ אוֹתָם. וּבַיָמִים הָהֵם הָיוּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה15 מַהְלְכִים בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת. וַיְהִי הַיוֹם, וַיְהַלֵּל הַקֵּיסָר אֶת חַכְמֵי אַתּוּנָה לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻעַ, וֵיְבַכְּרַם16 עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֹאמֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יִתֶּן נָא לִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שִׁשִׁים סְפִינוֹת, וּבְכָל סְפִינָה יְצַו לָשׂוּם שִׁשִּׁים כִּסְאוֹת, וְאָז אַרְאָה לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם, וַאֲבִיאֵם הֵנָּה לְלֹא רָצוֹן".

וַיֵּאוֹת17 הַמֶּלֶךְ, וֵיִתֶּן לוֹ כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיַּפְלֵג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶל תּוֹךְ הַיָּם, וְכַעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר וַיָבֹא אַתּוּנָתָה, וַיִתְיַצֵב לִפְנֵי הַחֲכָמִים וַיִתְוַדַּע אֲלֵיהֶם. וֵיְנַסּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּחִידוֹת וּבְסוֹדוֹת נִשְׂגָּבִים, וַיִשָׂא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חֵן בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד. וַיֹאמֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: “הָבָה נָחוּדָה אִישׁ אֶת חִידָתוֹ, וְהָיָה אִם אָנֹכִי לֹא אֶפְתֹּר אֶת חִידוֹתֵיכֶם, אֶעֱבָדְכֶם שֶׁבַע שָׁנִים, וְאִם אֶחָד מִכֶּם לֹא יִמְצָא אֶת חִידָתִי – אָנִי, אָז עֲלֵיכֶם לְכַבְּדֵנִי לֶאֱכֹל עִמִּי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר בִּסְפִינָתִי, אֲשֶׁר עַל הַיָם”. –

וַיֵאוֹתוּ הַחֲכָמִים; וַיְהִי כָּל אֲשֶׁר שָׁאֲלֹוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻעַ, עָנָה לָהֶם כְּרֶגַעֱ, גַּם בְּלִי חֲשׁוֹב, וְכֹל אֲשֶׁר שָאַל מֵהֶם רַבִּי יְהוֹשֻעַ, לֹא יָדְעוּ לַעֲנוֹת, וַיִלְאוּ עַד בֹּשׁ18, וַיֵעָנוּ מִפָּנָיו; וַיָבֹא אִישׁ אִישׁ מֵהֶם בָּדָד, לְמַלְאוֹת אֵת אֲשֶׁר הִבְטִּיחַ, בִּסְפִינַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי בֹשׁוּ מְאֹד לָלֶכֶת יַחַד בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה, פֶּן יִרְאָה הֶהָמוֹן וְאָמַר: יְהוּדִי אֶחָד נָצַח שִׁבְעִים חַכְמֵי יָוָן".

וְאוּלָם רַבִּי יְהוֹשֻעַ קִדֵּם אֶת פְּנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם, וַיוֹשִׁיבֵהוּ בְּאַחַת אַחַת מִסְּפִנוֹתָיו עַל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים הַכִּסְאוֹת אֲשֶׁר בְּכָל סְפִינָה וּסְפִינָה. וַיַּרְא הַיְּוָנִי כִּי מִלְּבַד כִּסְאוֹ הוּכַנוּ עוֹד חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה כִּסְאוֹת, וַיֹּאֶמר בְּלִבּוֹ: “עוֹד מְעַט וְיָבֹאוּ הֵנָּה גַּם יֶתֶר הַחֲכָמִים”, וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר אִישׁ אִישׁ בִּסְפִינָתוֹ. אָז יֶרֵד רַבִּי יְהוֹשֻעַ, וַיְמַלֵּא שַׂק עָפָר מֵעֲפַר אַתּוּנָה, וַיַעַל עַל סְפִינָתוֹ, וַיִּתֶּן אוֹת לַסַּפָּן19 לְהַפְלִיג הַיָּמָּה; וְכַעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים, וַיַּצִיגֵם לִפְנֵי הַקֵּיסָר בְּרוֹמָה. –

וְאוּלָם מִפַּחַד פִּתְאֹם אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנוֹת20 הַחֲכָמִים, וַיָפָג רוּחָם, וּפְנֵיהֶם נָפְלוּ מְאֹד; וְעַל כֵּן אֵפוֹא לֹא הֶאֱמִין הַקֵּיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻעַ, כִּי הֵם הֵמָּה חַכְמֵי אַתּוּנָה. אָז הוֹצִיא רַבִּי יְהוֹשֻעַ אֶת שַׂק הֶעָפָר, וַיִּזְרֹק עֲלֵיהֶם, וַתְּחִי רוּחָם וּבִיָנָתם שָׁבָה אֲלֵיהֶם וְרוּחַ גְּבוּרָה הֵחֵל לְפַעֲמָם; וַיִּפְתְּחוּ פֶּה וַיְדַבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ קָשׁוֹת21. כִּי זֵה כֹחַ עֲפַר אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, וְזֹאת סְגֻלָּתוֹ – סְגֻלַּת אֶרֶץ אָבוֹת: “כָּל אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִמֶּנָה אֶזְרָחֶיהָ, יְאַבְּדוּ אֶת רוּחָם וּגְבוּרָתָם תָּפוּג, וְאוּלָם אִם גַם מֵעֵבֶר לַיָּם יִהְיֶה הַנָּכְרִי הַגָּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, וְאִם יִזְרְקוּ עָלָיו מֵעֲפַרֱ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, יָשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ תְּפַעֲמֵהוּ”…

וְלֹא הִסְפִּיק בְּצַלְאֵל לִגְמֹר22 אֶת סִפּוּרוֹ, כִּי הִפְסִיקוֹ23 אֵחַד הַנְּעָרִים בְּתוֹךְ שִׂיחָתוֹ וַיִּקְרָא: “חֶבְרֶה! הַס! רְאוּ זֶה מָצָאתִי תַחְבֻּלָה24: יָבֵא נָא בְנָיָהוּ מְעַט עָפָר מִן הַתַּרְמִיל, וְנִזְרֹק עַל רָאשֵׁינוּ, וְהָייִנוּ לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל”.

– “וְאָז לֹא יוֹסִיפוּ לִרְדֹּף אֹתָנוּ”", נִכְנַס הַשֵּׁנִי לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, "וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי פֶּטֶּר הַנַּפָּח לְהַכּוֹת בָּנוּ בְּכָל עֵת לֶכְתֵּנוּ “הַחֵדְרָה”. –

–“הַס, אַחִים!” קָרָא הַשְּׁלִישִׁי: הֲלֹא טּוֹב נַעֲשֶׂה, אִם נִשְׁטַח מֵעֲפַר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הַזֶה בַּחוּץ, וְנִבְנֶה לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ קָטֹן". –

לְדִבְרֵי הֶחָבֵר הַזֶה הִסְכִּימוּ כָל הַנָּעָרִים פֶּה אֶחָד, וּכְבָר אָסְפוּ אֶת כֹּחָם לִקְרַב אֶל הָעֲבוֹדָה, אַךְ בְּנָיָהוּ עוֹד לֹא נַאוֹת לְדִבְרֵיהֶם: “אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶה”, הִתְנַצֵל הַנֵּעַר, “וְּעַצְמוֹת אָבִי וְאִמִּי תִּחָבֵטְנה בַקֶּבֶר וְהִתְגַּלְגְּלוּ עַל סְלָעִים וְצוִּרים?”

לִדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵשַׁחוּ כָל הַנְּעָרִים אֶת רֹאשָׁם וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא דִבְּרוּ דָּבָר. –

וְגַם בִּפַעַם הַזֹאת לֹא הֶחֱרִישׁוּ מֵאֲשֶׁר לֹא חָשְׁבוּ כָל מַחֲשָׁבָה; כִּי אִם מֵאֲשֶׁר פָּחָדוּ מִמַּחְשְׁבוֹת לִבָּם, וְיוֹתֵר מִזֶה – מִנִּיב שִׂפְתוֹתֵיהֶם. –

וְאוּלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם חִדְּשׁוּ אֶת דְּבַר עֲצָתָם, וּלְאַט לְאַט הִסְכִּינוּ עִם שְׁאֵלַת בְּנָיָהוּ, וְלֹא נֶעֶצְבוּ עוֹד אָל לְבָבָם: “אַךְ מְעַט! אַךְ קֹמֶץ אֶחָד!” הֶעְתִּירוּ25 הַנְּעָרִים אֶת דּבְרֵיהֶם עַל בְּנָיָהוּ, “אַךְ מְלֹא שַׁעַל תִּקַּח מִן הֶעָפָר, וְנִשְׁאַר עוֹד דַּי לְעַצְמוֹת הוֹרֶיךָ”.

וְלֹא מָצְאוּ הַנְּעָרִים בְּכָל זֹאת אֶת לְבָבָם לִגְמֹר אֶת דִּבְרֵיהֶם וּלְבַטֵּא אֶת הַמִּלָּה “הוֹרֶיךָ” מִבְּלִי הֵעָצֵב אֶל לְבָבָם.

וְאוּלָם בְּנָיָהוּ הֵבִין לָהֶם, וְלֹא יָכוֹל עוֹד לַעֲמֹד מִפְּנֵיהֶם; וַיִּבֹא הַבַּיְתָה, וַיְחֵל26 אֶת פְּנֵי אִמּוֹ, כִּי תִתֶּן לוֹ מְלֹא קֹמֶץ עָפָר מֵעֲפַר הַקֹּדֶשׁ, וַתְּמַלֵּא אִמּוֹ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. –

וַיִּתְאַסְּפוּ הַנְּעָרִים וַיִּבְחֱרוּ לָהֶם מְקוֹם נִסְתָּר לֹא הַרְחֵק מִבֵּית סִפְרָם, וַיֹאמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר יָזְמוּ27 – לִבְנוֹת בֵּית מִּקְּדָּשׁ וּמִזְבֵּח קָטֹן. וְאוּלָם בְּטֶרֶם נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה, אָמְרוּ לִבְחֹר לָהֶם כֹּהֵן לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ. וְלֹא נִמְצָא בֵין כָּל הַנְּעָרִים אֶחָד, אֲשֶׁר יִמְצָא עֹז בִּלְבָבוֹ לְשָׁרֵת בַּכְּהֻנָּה.

"הֵן אֶתְמוֹל הִדְאַבְתִּי אֶת רוּחַ אִמִּי – הַאֲנִי אֶשָּׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ? כֹּה אָמַר בְּנָיָהוּ אֶל לִבּוֹ. –

– “הַמּוֹרֶה אָמַר, כִּי אֲנִי הַגַּס שֶׁבְּכָל הַתַּלְמִידִים וְלֹא לִי לְכַהֵן” – כָּזֹאת אָמַר נַעַר אַחֵר.

“אֶתְמוֹל בִּטֵּאתִי28 שְׁבֻעַת שָׁוְא, וְגַם כִּנִּיתִי אֶת חֲבֵרִי לִגְנַאי29!” הִתְוַדָּה הַשְּׁלִישִׁי; וְכֹה מָצָא אִישׁ אִישׁ עֶרְוַת דָּבָר בְּנַפְשׁוֹ, וְעַל כֵּן נִדְחָה בִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הַקָּטֹן, וַיֹּאמְרוּ לְהָקִים אֶת הָעֵצָה הָרִאשׁוֹנָה; אַךְ יַעַן כִּי לֹא הִסְפִּיק קֹמֶץ הָעָפָר דַּי לִזְרוֹק עַל רֹאשׁ כָּל נַעַר, עַל כֵּן הִסְכִּימוּ לְשָׁטְחוֹ עַל פִּסַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָמְרוּ לִבְנוֹת שָׁם אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וַיְהִי לְנֵס, כִּי כָל נַעַר, אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלוֹ עַל פִּסַת הָאָרֶץ הַהִיא, חָש בִּלְבָבוֹ אֹמֶץ נוֹרָא וּגְבוּרָה נִפְלָאָה, כְּאֵחַד הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם. –

מֵאָז וֶהָלְאָה בְּכָל פַּעַם, אֲשֶׁר רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּנֵי פֶּטֶר הַנַּפָּח, נָסוּ וַיִּמָּלְטוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּמִשָּׁם הִפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם כְּגִבּוֹרִים לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹיֵב.

וַיְהִי לְנֵס מִשְׁנֶה, כִּי כַאֲשֶׁר אַךְ בָּאוּ אֶל מְקוֹם הַמִּקְלָט הַהוּא, לֹא הֵעִיזוּ הַשּׁוֹבְבִים – בְּנֵי פֶּטֶר – לִקְרַב אֲלֵיהֶם, וְלַעֲבוֹר אֶת הַקַּו הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר סָבַב כְּמַעֲגָלָה אֶת מְקוֹם הַמִּקְלָט – וַיַּהַפְכוּ עֹרֶף30. – כְּכָה הִתְנַהֲגוּ הַנְּעָרִים יוֹם יוֹם בְּלֶכְתָּם אֶל חֶדְרָם בַּבֹּקֶר, וּבְשׁוּבָם הַבַּיְתָה בָּעָרֶב.

מִן הַמָּקוֹם הַהוּא חִדְּשׁוּ אֶת מִלְחַמְתָּם, וְעַד הַקַּו הַשָּׁחוֹר שָׁלַט רוּחַ גְּבוּרָה עַל הַנְּעָרִים, וּמִן הַקַּו וָהָלְאָה שָׁלַט רוּחַ זָדוֹן עַל הַשׁוֹבֶבִים. –

אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים לֹא לָקְחוּ חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה הַזֹאת וְלֹא התְבַּצְרוּ31 בִּמְקוֹם הַמִּקְלָט וְהֵמָּה: גַבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל וּבְצַלְאֵל הֶחָכָם. גַבְרִיאֵל לֹא מָצָא נַחַת בְּנִצָחוֹן אֲשֶׁר כָּזֶה: “הֲכִי מִפְּנֵי נַחַת זְרוֹעֵנוּ יִבְרְחוּ הַשּׁוֹבֶבִים? הֲלֹא רַק מִפְּנֵי הַקַּו הַשָּׁחוֹר יִבְרֶחוּ! וַאֲנַחְנוּ מָה?”

וּבְצַלְאֵל – בְּכָל עֵת אֲשֶׁר בָּא אֶל מְקוֹם הַמִּקְלָט עָזַב אֶת דְבַר הַמִּלְחָמָה, וַיְיֵגַּע לִמְצֹא פֵשֶׁר לַשְּׁאֵלָה, אֲשֶׁר נָקְרָה32 בְּמוֹחוֹ: “אִם סְגֻלָּה אֲשֶׁר כָּזֹאת צְפוּנָה בֶּעָפָר הַזֶּה, מַדּוּעַ זֶה יִשְׁטְחֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמֵּתִים? וֵהֲלֹא טוֹב כִּי יִזְרְקֵהוּ עַל הַחַיִּים, וְהָיוּ לְגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!”

– “וּמִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר יִמְצָא כֹחַ לוֹ”, נִסָּה אֵחַד הַנְּעָרִים לִפְתוֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה – “מִי הוּא זֶה, אֳשֶׁר עֹז בְּיָדו לְהָבִיא עָפָר לְכָל יִשְׂרָאֵל? אִם אֶת כָּל סְפִינוֹת הַיָם תִּמָּלֵא עָפָר וּמָצָא לָהֶם?”

– “כִּי עַתָּה יֵלֶךְ לוֹ אִישׁ אִישׁ לְהָבִיא לְמעֲנוֹ עָפָר דֵּי צָרְכּוֹ!” הִקְשָׁה הַשְׁלִישִׁי לִשְׁאוֹל.

– “וְאִם הִגַּעְתָּ עַד כֹּה”, קָפַץ בְּצַלְאֵל וַיִּקְרָא, אוֹסִיף אָנֹכִי לִשְׁאוֹל: “לָמָּה זֶה יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ33 לְהָבִיא הֵנָּה אֶת הֶעָפָר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר בָּא אֶל מְקוֹם הֶעָפָר? יֵלְכוּ נָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ כֻלָּם לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!”

– “אוּלַי לֹא יִמָּצֵא34 הַמָּקוֹם דַּי לְכָל יִשְׂרָאֵל?” נִסָּה אַחַד הַנְּעָרִים לַעֲנוֹת.

– “לֹא יִמָּצֵא הַמָּקוֹם?” הֵשִׁיב בְּצַלְאֵל, הֵן אַךְ רְחוֹב אַחַת בִּירוּשָׁלַיִם הֵכִילָה בְקִרְבָּהּ כִּמְסֻפָּר, שִׁשִׁים רִבּוא מִיִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה שׁוֹאֵל אִם תִּמָּצֵא לָהֶם כָּל הָאָרֶץ לְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל?"

וְלֹא מָצְאוּ הַנְּעָרִים כָּל מַעֲנֶה עַל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה הַזֶּה, וַיַסְכִּימוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד, כִּי נִפְלָאִים דַּרְכֵי הַגְּדוֹלִים מֵאֵת הַקְּטַנִּים. –

וְכָכָה הִתְאַסְּפוּ הַנְּעָרִים יוֹם יוֹם עַל מְקוֹם מִבְצָרָם, וַיְשׂוֹחֲחוּ יַחַד, וַיִּלָּחֲמוּ בְאוֹיְבֵיהֶם; וְגַם בְּצַלְאֵל הֵחֵל לָקַחַת חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה, וְרַק גַּבְרִיאֵל הַמְחַבֵּל יָשַׁב לוֹ מִנֶּגֶד, וַיִּשְׁאַל אֶת שְׁאֵלָתוֹ: “הֲמִפָּנַי הֵם יְרֵאִים, הַשּׁוֹבָבִים הָהֵם? הֲלֹא מִפְּנֵי הַקַּו הַשָׁחוֹר! אָמְנָם הֵמָּה הַחַלָּשִׁים, אֲבָל לֹא אֲנַחְנוּ הַגִּבּוֹרִים!”

וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים רָאָה בְנָיָהוּ לְתִמְהוֹן לְבָבוֹ, כִּי הַקַּו הַסּוֹבֵב אֶת מִקְלָטָם הוֹלֵךְ וְקָטֹן מִיוֹם לְיוֹם, וַיִתְחַלְחַל מְאֹד, וַיְסַפֵּר לְיֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיַּבִּיטוּ גַם הֵם וַיִּרְאוּ גַם הֵם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְחַלְחֶלוּ. –

וּמִיוֹם לְיוֹם הָלַךְ הַקַּו וַיִּצְעָר, וּמְקוֹם הַמִּקְלָט הָלַךְ וְקָטֹן, עַד כִּי בָאַחֲרוֹנָה נִשְׁאַר לָהֶם אַךְ נְקֻדָּה אַחַת קְטַנָּה לִמְקוֹם מִקְלָטָם. –

וַיֵּעָצְבוּ הַנְּעָרִים אֶל לְבָבָם, וֵיַבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ כְּנוֹאָשִׁים35, אַךְ בְּצַלְאֵל שָׂמַח פִּתְאֹם וַיִּקְרָא: “רְאוּ זֶה מָצָאתִי אֶת חִידָתִי, אַחִים! הֵן מִיוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּש נִתְכַּוְצָה36 אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַתֵּעָשֶׂה קְמָטִים קְמָטִּים37, כּפְּנֵי אִשָׁה זְקֵנָה. כֵּן יְסֻפַּר גַּם בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וְכֵן גַּם קָמְטָה פֹה אַדְמַת מִקְלָטֵנוּ, עַתָּה אֵדַע מַדּוּעַ לֹא יִמָּצֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל עֲפַר כָל הָאָרֶץ”. –

– “כִּי בְטֶרֶם כֹּל עַל יִשְׂרָאֵל לְהַיְשִׁיר אֶת קִמְטֵי הָאָרֶץ, לְהַרְחִיבָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ לְכַמּוּתָהּ שֶׁהָיְתָה לָּהּ מִלְּפָנִים”, בִּאֵר בְּנָיָהוּ אֶת דִּבְרֵי בְצַלְאֵל.

וְגַבְרִיאֵל יוֹשֵׁב מִמֻּלָם וְשׁוֹנֶה וּמְשַּׁלֵּשׁ אֶת דְּבָרָיו:

“אָמְנָם כֵּן חַלָּשִׁים הֵם, אֲבָל עוֹד לֹא גִבּוֹרִים אַתֶּם, וְאִם חָפְצְכֶם לְנַצֵחַ הֲיוּ אֵפוֹא גִבּוֹרִים!”



  1. אוּהר, Часы.  ↩

  2. אהררינגע, Серьга.  ↩

  3. שַׂק  ↩

  4. מְקוֹם מִכְרֵי הַזָהָב בִּימֵי–קֶדֶם.  ↩

  5. יַכֵּהוּ וִיטַלְטִלֵהוּ הֵנָה וָהֵנָה.  ↩

  6. לְהוֹצִיאָם לַחָפְשִׁי.  ↩

  7. נִדְחָקִים.  ↩

  8. גראָבעס, Грубое.  ↩

  9. שלאַנטען איהן איבער, Прервали его  ↩

  10. גאָצעללע, Газелъ.  ↩

  11. ליליע, Лилiа.  ↩

  12. אָסַף כָל כֹחוֹ.  ↩

  13. שׁפּאַציערענדער, Гуляющий  ↩

  14. אוּנוויללקירליך, Невольно  ↩

  15. אֶחָד מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד.  ↩

  16. ציעהט פאָר Предпочеталъ.  ↩

  17. הִסְכִּים  ↩

  18. זְמַן רָב.  ↩

  19. בַּעַל הַסְפִינָה.  ↩

  20. מַחֲשָׁבוֹת.  ↩

  21. דְּבָרִים קָשִׁים.  ↩

  22. לְכַלוֹת  ↩

  23. שלאָגט איבער, Прервалъ  ↩

  24. עֵצָה  ↩

  25. בִּקְּשׁוּ הַרְבֵּה  ↩

  26. וַיְבַקֵּשׁ.  ↩

  27. חָשְׁבוּ  ↩

  28. הוֹצֵאתִי מפִּי.  ↩

  29. צוּר בעליידיגונג, Въ обиду  ↩

  30. וַיְנוּסוּ  ↩

  31. הִתְחַזְּקוּ  ↩

  32. אֲשֶׁר לֹא נָתְנָה לוֹ דָּמִי  ↩

  33. וואָצו זאל ער זיך בּעמיהען? Зачѣмъ ему потрудиться?  ↩

  34. לֹא יְהִי דָי.  ↩

  35. וויא פערצווייפעלטע, Какъ разочарованные  ↩

  36. שרומפּפט זיך אויף, Съежилась  ↩

  37. פאַלטען Морщуны  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49467 יצירות מאת 2733 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!