לִפְנֵי יָמִים רַבִּים חַי אִיש עָשִיר מְאֺד, וְהָאִיש

מֶלֶךְ בָּאָרֶץ, וּשְמוֹ מִידַס. וְלַמֶּלֶךְ הַזֶּה בַּת קְטַנָּה

אֲשֶר אִיש מִלְּבַדִּי לֹא שָמַע שָמְעָהּ, וּשְמָהּ לֹא נוֹדַע לִי אוֹ

שְכַחְתִּיו. אַךְ מֵאַהֲבָתִי שֵמוֹת יָפִים לִנְעָרוֹת יָפוֹת, אֲנִי

בּוֹחֵר לְקָרְאָהּ בְּשֵם פְּנִינָה.

וְהַמֶּלֶךְ מִידַס אָהַב אֶת הַזָּהָב מִכָּל הַטּוֹב

אֲשֶר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. גַּם כֶּתֶר-הַמַּלְכוּת בְּרֺאשוֹ הָיָה

יָקָר בְּעֵינָיו כִּי עָשׂוּי הוּא זָהָב. וְרַק דָּבָר אֶחָד הָיָה

בָּעוֹלָם, אֲשֶר אָהַב הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִן הַזָּהָב – הִיא בִּתּוֹ

הַקְּטַנָּה אֲשֶר פִּזְזָה מִסָּבִיב לְכִסֵּא אָבִיהָ.

אַךְ מֵאַהֲבָתוֹ הַרַבָּה אֶת בִּתּוֹ גָבְרָה בְּלֵב

הַמֶּלֶךְ מִידַס הַתְּשוּקָה לִצְבּוֹר עֺשֶר. הוּא אָמַר בְּלִבּוֹ,

כִּי יָבִיא אֺשֶר לְבִתּוֹ הָאֲהוּבָה, אִם יַנְחִיל לָהּ עֲרֵמָה

גְדוֹלָה שֶל מַטְבְּעוֹת זָהָב, אֲשֶר כָּמוֹהָ לֹא צָבַר אִיש מִימוֹת

עוֹלָם.

וּבְכֵן הִקְדִיש הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל מַחְשְבוֹתָיו

וְאֶת כָּל עִתּוֹתָיו לְתַכְלִית זוֹ. יֵש אֲשֶר יַבִּיט רֶגַע אֶל

הַעֲנָנִים הַמּוּפָזִים בְּקַרְנֵי הַשֶּמֶש הַשּוֹקַעַת, וְשָאַל

בְּלִבּוֹ כִּי הַעֲנָנִים הָאֵלֶּה יֵהָפְכוּ וְהָיוּ לְזָהָב מַמָּש

וְהוּא יֶאֱסוֹף אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה לְתוֹךְ אַרְגָזוֹ. וּבְעֵת אֲשֶר

רָצָה לִקְרָאתוֹ פְּנִינָה הַקְּטַנָּה וּבְיָדָהּ צְרוֹר פִּרְחֵי

הָאַרְזָף אוֹ שֶן-הָאֲרִי, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: "הוֹי, הוֹי יַלְדָה! לוּ

הָיוּ הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה זָהָב לֹא רַק כְּמַרְאֵיהֶם, כִּי אָז

כְּדַאי הָיָה לְקָטְפָם!"

וְהָאִיש הַזֶּה בִּימֵי נְעוּרָיו, בְּטֶרֶם תָּקְפָה

עָלָיו הַתְּשוּקָה לָעֺשֶר, אָהַב מְאֺד אֶת הַפְּרָחִים. הוּא נָטַע

גָּן, וּבוֹ צָמְחוּ הַשּוֹשַנִּים הַגְּדוֹלוֹת וְהַיָּפוֹת

וְהַנֶּחְמָדוֹת, אֲשֶר עַיִן לֹא רָאֲתָה וְאַף לֹא הֵרִיחַ

כְּמוֹהֶן.

הַשּוֹשַנִּים הָאֵלֶּה גָדְלוּ עַד הַיּוֹם בְּגַנּוֹ,

וְהֵן יָפוֹת וּנְעִימוֹת וְנוֹתְנוֹת רֵיחַ כְּמוֹ בַּיָּמִים הָהֵם,

אֲשֶר הִתְהַלֵּךְ הַמֶּלֶךְ מִידַס שָעוֹת שְלֵמוֹת וְשָאַף אֶת רֵיחַ

נִיחוֹחָן. וְאוּלָם עַתָּה, אִם נָתַן עֵינָיו בָּהֶן, וְהָיָה

מַעֲשֵׂהוּ לַחֲשוֹב חֶשְבּוֹן, מַה יָקָר הָיָה מְחִיר הַגָּן, לוּ

הָיָה כָּל צִיץ-שוֹשָן בּוֹ עָשׂוּי פַּח זָהָב.

גַּם אֶת הַנְּגִינָה אָהַב הַמֶּלֶךְ מִידַס לְפָנִים.

אַךְ עַתָּה לֹא מָצְאָה אָזְנוֹ עֺנֶג בִּלְתִּי אִם בְּצִלְצוּל

מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב.

וְכַאֲשֶר בָּא מִידַס בַּיָּמִים (הָאֱוִיל יִגְדַל

וְאִוַּלְתּוֹ תִּגְדַל עִמּוֹ), גָבְרָה בְּלִבּוֹ תַּאֲוָתוֹ, עַד כִּי

כָּל דָּבָר שֶאֵינוֹ זָהָב לֹא נֶחְשַב בְּעֵינָיו לִרְאוֹתוֹ אוֹ

לִנְגוֹעַ בּוֹ.

וְחֺק שָׂם לוֹ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת יוֹם יוֹם אֶל חֶדֶר

אָפֵל וּבוֹדֵד מִתַּחַת לְאַרְמוֹנוֹ וְלָשֶבֶת שָם רֺב הַיּוֹם.

בַּחֶדֶר הַהוּא גָנַז אֶת אוֹצָרוֹ. אֶל הַחוֹר הַצַּר הַהוּא – מַרְאֵה

כֶּלֶא הָיָה לוֹ – בָּא מִידַס בְּכָל עֵת אֲשֶר אָמַר לִהְיוֹת

מְאֻשָּר.

אָז יִנְעוֹל הַמֶּלֶךְ אֶת הַדֶּלֶת וְלָקַח בְּיָדוֹ

צְרוֹר מַטְבְּעוֹת זָהָב, אוֹ גָבִיעַ עָשׂוּי זָהָב, אוֹ מְטִיל-זָהָב

כָּבֵד, אוֹ מְלֹא חָפְנָיו אֲבַק-זָהָב וְנָשָׂא אוֹתוֹ מִן הַפִּנָּה

הָאֲפֵלָה אֲשֶר בַּחֶדֶר אֶל נֺכַח קֶרֶן-הַשֶּמֶש הַיְחִידָה,

הַחוֹדֶרֶת בְּעַד הַחַלּוֹן הַצָּר. קֶרֶן-הַשֶּמֶש יָקְרָה בְּעֵינָיו

רַק עַל אֲשֶר לְאוֹרָהּ יַזְהִיר אוֹצָרוֹ.

וְהוּא הָיָה מוֹנֶה אֶת צְרוֹרוֹת הַמַּטְבְּעוֹת,

זוֹרֵק וּמְקַבֵּל אֶת מְטִילֵי-הַזָּהָב, כּוֹבֵר אֶת אֲבַק-הַזָּהָב

דֶרֶךְ אֶצְבְּעוֹתָיו, מִסְתַּכֵּל בְּצוּרָתוֹ הַנִּשְקָפָה לוֹ

מִכָּתְלֵי הַגָּבִיעַ הַנּוֹצֵץ וְלוֹחֵש לְעַצְמוֹ: "מָה רַב עָשְרְךָ,

מִידַס! אֵין מְאֻשָּר כָּמוֹךָ!"

מִידַס קָרָא לְעַצְמוֹ מְאֻשָּר, וְאוּלָם הוּא חָש

כִּי עוֹד לֹא הִגִּיעַ לִמְרוֹם הָאֺשֶר. רַק כַּאֲשֶר יִמָּלֵא כָּל

הָעוֹלָם זָהָב, וְכָל הָאוֹצָר הַזֶּה לוֹ יִהְיֶה, רַק אָז

יְאֻשָּר.

וְאַתֶּם הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים, הֲלֹא תֵּדְעוּ,

כִּי בַּיָּמִים הָהֵם, בִּימֵי הַמֶּלֶךְ מִידַס, קָרוּ בָּעוֹלָם

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, אֲשֶר בְּיָמֵינוּ וּבְאַרְצֵנוּ אֵין זֵכֶר

לָהֶם. וְלָכֵן לֹא יִפָּלֵא גַם הַדָּבָר אֲשֶר אֲנִי אוֹמֵר לְסַפֵּר

לָכֶם בָּזֶה.

בְּאַחַד הַיָּמִים וּמִידַס יוֹשֵב כְּדַרְכּוֹ

בַּחֲדַר אוֹצָרוֹ וּמִתְעַנֵּג עַל עָשְרוֹ, וְהִנֵּה צֵל נוֹפֵל עַל

עֲרֵמוֹת הַזָּהָב. הוּא הִבִּיט פִּתְאֺם וַיַּרְא אִיש זָר עוֹמֵד

בְּקֶרֶן הָאוֹרָה: וְהָאִיש צָעִיר לְיָמִים וּפָנָיו שׂוֹחֲקוֹת

וְאַדְמוֹנִיּוֹת. וְנִדְמָה לוֹ לַמֶּלֶךְ מִידַס, כִּי הַשְּׂחוֹק

בְּעֵינֵי הָאִיש הַזָּר מַרְאֵה זָהָב לוֹ, וְכָל פִּנּוֹת הַחֶדֶר

נִמְלְאוּ אוֹרָה מִזִּיו הַשְּׂחוֹק הַזֶּה.

מִידַס יָדַע בָּרוּר, כִּי נָעַל אֶת הַדֶּלֶת יָפֶה,

עַד כִּי שוּם בֶּן-אָדָם לֹא יָכֺל לַחֲדוֹר אֶל בֵּית-אוֹצָרוֹ. אֵין

זֺאת כִּי הַאוֹרֵחַ הוּא בֶּן-עֶלְיוֹן, לֹא יְלוּד-אִשָּה.

וְאָמְנָם, הֲלֹא תָּבִינוּ, כִּי מַלּאָךְ מִן

הַשָּמַיִם עָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ הַשָּמַיִם

קְרוֹבִים אֶל הָאָרֶץ, וּבְנֵי-מָרוֹם הָיוּ יוֹרְדִים אֶל בְּנֵי

הָאָרֶץ, לְהִשְתַּתֵּף בְּצָרָתָם אוֹ בְּשִׂמְחָתָם. גַם מִידַס רָאָה

בְּחַיָּיו לֹא אַחַת פְּנֵי בְּנֵי-עֶלְיוֹן אֵלֶּה, וְלָכֵן לֹא

הִתְפַּלֵּא, כִּי נִגְלָה אֵלָיו הַיּוֹם אֶחָד מֵהֶם. וּפְנֵי

הָאוֹרֵחַ הָיוּ כֺּה טוֹבִים עַד כִּי לֹא בָּא רַעְיוֹן אֶל לֵב מִידַס

לְפַחֵד, פֶּן מַלְאָךְ רָע עוֹמֵד לְפָנָיו. יָדֺעַ יָדַע, כִּי

מְבַשֵּׂר טוֹב הוּא. וּמַה יֵּש טוֹב בָּעוֹלָם, אִם לֹא אוֹצְרוֹת

זָהָב?

הָאוֹרֵחַ הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֶדֶר מִסָּבִיב, וְכַאֲשֶר

כִּלָּה לְסַיֵּר אֶת כָּל הַפִּנּוֹת עִם כָּל כְּלֵי-הַזָּהָב אֲשֶר

שָם, פָּנָה אֶל מִידַס וַיֺּאמַר:

– אָכֵן אִיש עָשִיר אַתָּה, מְיֻדָּעִי! אֵינִי יוֹדֵעַ

אִם יֵש בָּעוֹלָם עוֹד אַרְבָּעָה כְּתָלִים, שֶבִּגְבוּלָם נִצְבַּר

זָהָב רַב כַּאֲשֶר בַּחֶדֶר הַזֶּה.

– אָמְנָם כֵּן, שֶבַח לָאֵל, יֶש לִי רָב – עָנָה

מִידַס בְּשָׂפָה רָפָה – אֲבָל אַחֲרֵי כָּל זֺאת, הֲלֹא כְּטִפָּה מִן

הַיָּם הוּא, אֲשֶר צָבַרְתִּי בִּימֵי חַיָּי. לוּ חַי הָאָדָם אֶלֶף

שָנִים, אָז הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ לִרְכּוֹש לוֹ זָהָב דַיּוֹ

וְלִהְיוֹת עָשִיר.

הַאֻמְנָם?! – קָרָא הָאוֹרֵחַ – הַמְעַט לְךָ הַזָּהָב אֲשֶר צָבַרְתָּ?

מִידַס נִעְנַע בְּרֺאשוֹ, לְאוֹת כִּי אֵין הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

– וּמַה מִּדַּת הַזָּהָב אֲשֶר תְּמַלֵּא אֶת נַפְשְךָ?

– שָאַל הַאוֹרֵחַ – הַגִּידָה נָא לִי, כִּי מִשְתּוֹקֵק אֲנִי לָדַעַת

מַחְשְבוֹתֶיךָ.

מִידַס שָתַק שָעָה קַלָּה וְשָקַע בְּהִרְהוּרִים.

לִבּוֹ אָמַר לוֹ, כִּי הָאוֹרֵחַ הַזֶּה, בַּעַל הַפָּנִים

הַמַּבְהִיקִים כַּזָּהָב, בָּא אֵלָיו וּבְיָדוֹ גַם הָרָצוֹן גַּם

הַכֺּחַ לְמַלֵּא כָּל מִשְאֲלוֹתָיו. הִגִּיעַ אֵפוֹא הָרֶגַע

הַמְאֻשָּר, בִּידֵי מִידַס לְבַקֵּש כָּל אֲשֶר יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ

לְבַקֵּש, גַם דָבָר שֶלְּמַעְלָה מִן הַטֶּבַע הוּא.

וּבְכֵן הִרְהֵר מִידַס, חָזַר וְהִרְהֵר, חָזַר

וְהִרְהֵר, וּבְדִמְיוֹנוֹ תֵּאֵר לוֹ הַר שֶל זָהָב, אַךְ בְּעוֹד רֶגַע

נִרְאָה לוֹ, כִּי הָהָר קָטָן הוּא וְלֹא יַסְפִּיק לוֹ. לָאַחֲרוֹנָה

הִבְרִיק רַעְיוֹן נִפְלָא בְּלֵב הַמֶּלֶךְ מִידַס. וְאָמְנָם רַעְיוֹן

מַזְהִיר הָיָה, כְּזֺהַר הַזָּהָב אֲשֶר אָהֵב.

הוּא הֵרִים רֺאשוֹ, וַיַבֵּט אֶל פְּנֵי הָאוֹרֵחַ שֶעָמַד לְפָנָיו.

– וּבְכֵן, מִידַס – קָרָא הַמַּלְאָךְ – רוֹאֶה אֲנִי

בְּעֵינֶיךָ, כִּי סוֹף סוֹף מָצָאתָ לְךָ לְבַקֵּש דָבָר, אֲשֶר

יְמַלֵּא אֶת נַפְשְךָ. הַגִּידָה נָא, מַה תִּשְאַל מִמֶּנִּי?

– רַק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה – עָנָה מִידַס – הִנֵּה

מָאַסְתִּי לִצְבּוֹר אֶת אוֹצָרִי בְּעָמָל רַב וּלְשָמְרוֹ

בַּמַּטְמוֹנִים. טוֹב הָיָה לִי, לוּ נֶהְפַּךְ וְהָיָה לְזָהָב כָּל

דָבָר שֶאֶגַּע בּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶהוּא.

הַשְּׂחוֹק עַל פְּנֵי הַמַּלְאָךְ הָלַךְ וְגָדַל, עַד כִּי נִמְלָא כָּל הַחֶדֶר זֺהַר זָהָב.

– מַגָּע שֶל זָהָב! – קָרָא הַמַּלְאָךְ – אָכֵן

רַעְיוֹן נִפְלָא הָגָה לִבְּךָ, יְדִידִי מִידַס, וְאוּלָם הַאִם בָּרִי

לְךָ, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יְמַלֵּא אֶת נַפְשְךָ?

– בְּלִי שוּם סָפֵק – עָנָה מִידַס.

– וְעַד עוֹלָם לֹא תִּנָּחֵם עַל אֲשֶר בִּקַּשְתָּ זֺאת?

– אֵיךְ אֶנָּחֵם? – שָאַל מִידַס – הֲיִנָּחֵם אִיש עַל אֲשֶר בִּקֶּש לוֹ אֺשֶר-עוֹלָמִים?

– כֵּן יְהִי כַּאֲשֶר שָאַלְתָּ לְךָ – עָנָה

הַמַּלְאָךְ – מָחָר עִם עֲלוֹת הַשֶּמֶש תְּחוֹנַן בְּכִשְרוֹן

לַהֲפוֹךְ לְזָהָב כָּל דָבָר אֲשֶר תִּגַּע בּוֹ.

פִּתְאֺם הָיָה בַּחֶדֶר אוֹר גָדוֹל, עַד כִּי מִידַס

עָצַם עֵינָיו מִבִּלְתִּי יְכֺלֶת לְהַבִּיט. וּלְאַחַר שֶפְּקָחָן

רָאָה רַק אֶת קַו-הָאוֹר, אֲשֶר שָלְחָה הַשֶּמֶש בְּעַד הַחַלּוֹן

הַקָּטֺן, וְהַמַּלְאָךְ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

אִם עָלָה מִידַס בַּלַּיְלָה הַהוּא עַל מִשְכָּבוֹ אוֹ

כִּי נָדְדָה שֵנָה מֵעֵינָיו – אֵין יוֹדֵעַ. אַךְ בָּרוּר הַדָּבָר

כִּי בְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּיֶלֶד, אֲשֶר

הִבְטִיחוּ לָתֵת לוֹ מִמָּחֳרָת בַּבֺּקֶר צַעֲצוּעַ חָדָש וְיָפֶה.

בֵּין כֺּה וּבֵין כֺּה, רַק עָלָה עַמּוּד הַשַּחַר, וְהַמֶּלֶךְ מִידַס

הִתְעוֹרֵר וַיִּשְלַח אֶת יָדוֹ לִנְגוֹעַ בַּדְּבָרִים הַסְּמוּכִים

אֵלָיו. הוּא הִשְתּוֹקֵק לִרְאוֹת, אִם בָּאוּ דִבְרֵי הַמַּלְאָךְ,

כִּי מַגַּע זָהָב יִהְיֶה לוֹ. הוּא שָׂם אֶצְבָּעוֹ עַל הַכִּסֵּא

שֶעָמַד לְיַד מִטָּתוֹ וְעַל עוֹד דְבָרִים שוֹנִים, אַךְ לְצַעֲרוֹ

הַגָּדוֹל רָאָה, וְהִנֵּה הָעֵץ נִשְאַר עֵץ, הַבַּרְזֶל נִשְאַר

בַּרְזֶל וְהָאֶבֶן נִשְאֲרָה אֶבֶן.

וּמַחֲשָבָה מָרָה בָּאָה אֶל לִבּוֹ, כִּי רַק

בַּחֲלוֹם רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב אוֹ כִּי הֵתֵל בּוֹ

הַמַּלְאָךְ. וּמָה רַב יְגוֹנוֹ לִרְאוֹת, כִּי תִּקְוָתוֹ נִכְזְבָה

וְכִי עָלָיו לְהִסְתַּפֵּק בִּמְעַט הַזָּהָב אֲשֶר צָבַר, בִּמְקוֹם

הַכִּשְרוֹן לַהֲפוֹךְ הַכֺּל לְזָהָב בְּמַגָּעוֹ בִּלְבָד.

הַשָּעָה הָיְתָה שְעַת עֲלוֹת הַשַּחַר, וְרַק פַּאֲתֵי

שָמַיִם הִלְבִּינוּ, אַךְ מִידַס לֹא רָאָה כָּל מְאוּמָה. לִבּוֹ הָיָה

מָלֵא צַעַר עַל תִּקְוָתוֹ הַנִּכְזָבָה, וּמֵרֶגַע לְרֶגַע הָלַךְ

וְגָדַל יְגוֹנוֹ, עַד אֲשֶר חָדְרוּ בְּעַד הַחַלּוֹן קַוֵּי הַשֶּמֶש

הָרִאשוֹנִים וַיַזְהִיבוּ אֶת הַתִּקְרָה מִמַּעַל לְמִטָּתוֹ.

מִידַס הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה, כִּי מַרְאֵה הַסְּדִינִים

עַל מִטָּתוֹ חָדַל לִהְיוֹת לָבָן. וּמָה רַבָּה הִשְתּוֹמְמוּתוֹ,

אַחֲרֵי אֲשֶר מָצָא, כִּי הַבַּד הַלָבָן נֶהְפַּךְ וְהָיָה

לְאֶרֶג-זָהָב טָהוֹר! מַגַּע-הַזָּהָב בָּא לוֹ עִם בֺּא קֶרֶן-הַשֶּמֶש

הָרִאשוֹנָה.

הוּא קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה וַיָרָץ

עַל פְּנֵי חֲדַר מִשְכָּבוֹ וַיִתְפּוֹשׂ בְּיָדוֹ כָּל דָבָר אֲשֶר

מָצָא עַל דַרְכּוֹ. הוּא תָּפַשׂ בְּאֶחָד מִכַּרְעֵי הַמִּטָה,

וְעַמוּד-זָהָב לְפָנָיו. הוּא סִלֵּק הַצִּדָּה אֶת וִילוֹן הַחַלּוֹן,

לְמַעַן תָּאִיר הַשֶּמֶש עַל הַמּוֹפְתִים אֲשֶר עָשָׂה, וְהַמָּסָךְ

נֶהְפַּךְ וְהָיָה לְזָהָב בְּיָדוֹ. הוּא לָקַח סֵפֶר מֵעַל הַשֻּלְחָן,

אַךְ נָגַע בּוֹ וּקְצוֹתָיו הִזְהִיבוּ, וְאוּלָם כַּאֲשֶר תָּפְשׂוּ

אֶצְבְּעוֹתָיו אֶת דַפֵּי הַסֵּפֶר – וְהִנֵה צְרוֹר שֶל פַּחֵי-זָהָב

דַקִּים בְּיָדוֹ, וְכָל דִבְרֵי הַחָכְמָה הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר

נִמְחֲקוּ וְנֶעֶלְמוּ.

עַד מְהֵרָה לָבַש הַמֶּלֶךְ מִידַס אֶת בְּגָדָיו,

וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת עַצְמוֹ לָבוּש

בִּגְדֵי-זָהָב, אֲשֶר הִכְבִּידוּ עַל גוּפוֹ, אַף כִּי נֶהְדָרִים

הָיוּ מְאֺד. הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת מִטְפַּחַת הָאַף שֶלוֹ

(מַתְּנַת בִּתּוֹ הַיְחִידָה, אֲשֶר בְּיָדֶיהָ רָקְמָה עַל

הַמִּטְפַּחַת אֶת שֵם אָבִיהָ), וְגַם הִיא נֶהֶפְכָה וְהָיְתָה

לְזָהָב.

רֶגַע אֶחָד חָרָה לוֹ לְמִידַס עַל הַדָּבָר, אַךְ

בָּרֶגַע הַשֵּנִי שָכַח אֶת צַעֲרוֹ. הוּא הוֹצִיא אֶת מִשְקָפָיו

מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וַיְשִׂימֵן עַל חָטְמוֹ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל אֲשֶר

מִסָּבִיב. וּבַיָּמִים הָהֵם לֹא הִשְתַּמְּשוּ בְּנֵי-אָדָם פְּשוּטִים

בְּמִשְקָפַיִם, וְרַק מְלָכִים וְרוֹזְנִים רָכְשוּ לָהֶם כְּלִי

חֶמְדָה זֶה. אַךְ לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב, מָצָא מִידַס, כִּי הַפַּעַם אֵין

הוּא רוֹאֶה דָבָר בְּעַד הַמִּשְקָפַיִם הַיְקָרוֹת שֶלּוֹ. הֲלֹא

תָּבִינוּ בְּשֶלְמָה הָיָה כֵּן. הַבְּדוֹלַח הַשָּקוּף נֶהְפַּךְ

וְהָיָה לְמַתֶּכֶת צְהֻבָּה, הַיְקָרָה אָמְנָם בְּעֶרְכָּהּ מְאֺד,

אַךְ סְגֻלַּת מִשְקָפַיִם אֵין לָהּ. הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נַָעַם

לְמִידַס, כִּי זָקֵן הָיָה הָאִיש, וּמֵעַתָּה אֵין בְּיָדוֹ בְּכָל

עָשְרוֹ הָרַב לִרְכּוֹש לוֹ זוּג שֶל מִשְקָפַיִם לְהִשְתַּמֵּש

בָּהֶן.

– אַךְ אֵין דָבָר! – שָב וְנִחַם אֶת עַצְמוֹ

בְּדִבְרֵי פִּילוֹסוֹפִיָּה – אֵין טוֹב בְּלִי רָע; וְאוּלָם הַטּוֹב

הָרַב שֶׁיֵּש בְּמַגַּע-הַזָּהָב שָוֶה הוּא בַּנֵּזֶק הַמְּעַט שֶל

זוּג מִשְקָפַיִם, גַם בְּאוֹר הָעֵינַיִם. מֵעַתָּה תָּבוֹא בִּתִּי

פְּנִינָה לִקְרוֹא בְּאָזְנַי סְפָרִים, וּדְבָרִים קְרוֹבִים אֵלַי

הֲלֹא אֶרְאֶה גַם בְּלִי מִשְקָפַיִם.

וְהַמֶּלֶךְ מִידַס רָחַב לִבּוֹ מְאֺד, עַד כִּי צַר

הָיָה הַבַּיִת מֵהֲכִילוֹ. הוּא יָרַד מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, וּמַה שָּׂמַח

לִרְאוֹת, כִּי מִסְעַד הַמַּעֲלוֹת הָלַךְ וְנֶהְפַּךְ לְזָהָב טָהוֹר,

כַּאֲשֶר אַךְ נָגְעָה בּוֹ יָדוֹ בִּשְעַת הִלּוּכוֹ.

הוּא נָגַע בְּכַף-הַמַּנְעוּל שֶל הַדֶּלֶת אֲשֶר

נֶהְפַּךְ גַם הוּא מִנְּחֺשֶת לְזָהָב וַיִפְתַּח אוֹתָהּ וַיֵּצֵא אֶל

הַגָּן.

וְעֵינָיו רָאוּ בַּגָּן מִסְפָּר רַב שֶל שוֹשַנִּים

נֶחְמָדוֹת וְשֶל צִיצִים וּפְרָחִים שוֹנִים. עִם רוּחַ הַבֺּקֶר

הֵפִיצוּ הַפְּרָחִים רֵיחַ נִיחוֹחַ, וּלְאוֹר הַשֶּמֶש הָיָה

מַרְאֵיהֶם הֶעָדִין וְהַצָּנוּעַ מַרְהִיב כָּל עֵין רוֹאֶה. הֵם

מִלְּאוּ אֶת כָּל הַאֲוִיר מִסָּבִיב נֺעַם וְיֺפִי אֵין קֵץ.

וְאוּלָם בְּעֵינֵי מִידַס הָיָה עֶרְכָּם מְעָט. הוּא

יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ לַהֲפוֹךְ אוֹתָם לִכְלֵי-חֶמְדָה אֲשֶר יַעֲלוּ

בְּעֶרְכָּם אֶלֶף מוֹנִים עַל עֵרֶךְ הַשּוֹשַנִּים.

וּבְכֵן טָרַח וְיָגַע לָלֶכֶת מִשִּׂיחַ אֶל שִׂיחַ

וְלָגַעַת בְּיָדוֹ בְּכָל פֶּרַח וּבְכָל צִיץ, עַד כִּי הָפַךְ אוֹתָם

לְזָהָב – גַם הַתּוֹלָעִים אֲשֶר רָחֲשוּ עַל גַבֵּי אֲחָדִים מֵהֶם

נֶהֶפְכוּ וְהָיוּ לְזָהָב.

אַחֲרֵי אֲשֶר כִּלָּה הַמֶּלֶךְ מִידַס אֶת

מְלַאכְתּוֹ, הָלַךְ לֶאֱכֺל פַּת שַחֲרִית. אֲוִיר הַבֺּקֶר הִגְדִיל

אֶת תַּאֲבוֹנוֹ, וְלָכֵן מִהֵר אֶל הַהֵיכָל לִסְעוֹד אֶת

לִבּוֹ.

אֵין בְּיָדִי לְסַפֵּר לָכֶם כְּמוֹ שֶהוּא, מֶה הָיָה

דֶרֶךְ הַמְּלָכִים בִּימֵי מִידַס לִסְעוֹד לְשַחֲרִית, אַךְ לְפִי

הַשְעָרָתִי, הָיוּ מוּכָנִים בַּבֺּקֶר הַהוּא עַל הַשֻּלְחָן עוּגוֹת

חַמּוֹת, אִלְתִּית קְטַנָּה וְיָפָה, תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה צְלוּיִים,

בֵּיצִים שְלוּקוֹת, וְכוֹס קָפֶה לְמֶלֶךְ מִידַס, וְטַס חָלָב

לִפְנִינָה בִּתּוֹ. לְפִי דַעְתִּי, רְאוּיִים הַמַּעֲדַנִּים הָאֵלֶּה

לַעֲלוֹת עַל שֻלְחַן מְלָכִים.

פְּנִינָה הַקְּטַנָה עוֹד לֹא בָּאָה. אָבִיהָ שָלַח

לִקְרֺא לָהּ, וַיֵּשֶב אֶל הַשֻּלְחָן וַיְחַכֶּה לְבוֹא בִּתּוֹ,

לֶאֱכוֹל עִמָּהּ יַחְדָו פַּת שַחֲרִית. הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי

אָהֺב אָהַב מִידַס מְאֺד אֶת בִּתּוֹ הַיְחִידָה, וְאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ

גָדְלָה בְּלִבּוֹ בַּבֺּקֶר הַהוּא, יַעַן כִּי לִבּוֹ הָיָה מָלֵא

שִׂמְחָה עַל הָאֺשֶר הָרַב שֶנָּפַל בְּחֶלְקוֹ.

פִּתְאֺם שָמַע אֶת קוֹל בִּתּוֹ בַּעֲלוֹתָה

בַּמַּעֲלוֹת, וְהִיא בּוֹכָה מָרָה. הַדָּבָר הַזֶּה הִפְלִיאוֹ כִּי

פְּנִינָה הָיְתָה יַלְדָה עַלִּיזָה וּפִיהָ הָיָה מָלֵא רִנָּה כָּל

הַיָּמִים. וְכַאֲשֶר שָמַע מִידַס אֶת קוֹל בִּתּוֹ הַקְּטַנָה, אָמַר

בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ בְּטֶרֶם תָּבוֹא נַחַת-רוּחַ וּלְהָשִיב לָה

אֶת שְׂשׂוֹנָהּ. הוּא נָגַע בַּטַּס אֲשֶר לְבִתּוֹ (וְהַטַּס עָשׂוּי

זְכוּכִית וּמְקֻשָּט בְּצִיּוּרִים מִסָּבִיב) וַיַּהַפְכֵהוּ לְזָהָב

נוֹצֵץ.

בֵּין כֺּה וָכֺה וּפְנִינָה בָּאָה בַּלָּאט וּבְעֶצֶב

וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וַתַּעֲמוֹד, וְסִנָּרָהּ עַל גַבֵּי עֵינֶיהָ

וְהִיא נֶאֱנָחָה בְּשִבְרוֹן לֵב.

– מַה לָּךְ, יָפָתִי? – שָאַל מִידַס – אָנָּא, לָמָּה זֶה תִּבְכִּי בְּבֺקֶר נָעִים כָּזֶה?

וּפְנִינָה לֹא הֵסִירָה אֶת הַסִּנָּר מֵעַל עֵינֶיהָ,

וּבְיָדָהּ אַחַת מִן הַשּוֹשַנִּים אֲשֶר מִידַס הֲפָכָן

לְזָהָב.

– פֶּרַח תִּפְאָרָה! – קָרָא אָבִיהָ – מַה רָעָה מָצָאת בְּפֶרַח הַזָּהָב הַזֶּה, כִּי תִּשְפְּכִי דְמָעוֹת?

– לֹא, אָבִי! – עָנְתָה הַיַּלְדָה מִתּוֹךְ אֲנָחוֹת –

לֹא פֶּרַח תִּפְאָרָה הוּא, כִּי אִם הַמְכֺעָר בַּמְכֺעָרִים אֲשֶר

עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. הִנֵּה קַמְתִּי מֵעַל מִשְכָּבִי, לָבַשְתִּי אֶת

שִׂמְלָתִי וָאֵצֵא אֶל הַגָּן לִקְטוֹף לְךָ שוֹשַנִּים, כַּאֲשֶר

אָהַבְתָּ, וְהִנֵּה – אֲהָהּ! – אָסוֹן קָרָנִי! אָסוֹן גָדוֹל! כָּל

הַשּוֹשַנִּים הַנֶּחְמָדוֹת, אֲשֶר רֵיחָן נָעִים וּמַרְאֵיהֶן יָפֶה,

הֶחְלִידוּ וְנִשְחֲתוּ! הִנֵּה כֻּלָן מַרְאֵיהֶן צָהֺב, כָּזוֹ

שֶבְּיָדִי, וְרֵיחַ אֵין לָהֶן. מָה אֵרַע? מָה אֵרַע?

– הוֹי תַּמָתִי! אָנָּא, אַל תִּבְכִּי! – קָרָא

מִידַס, אֲשֶר הִתְבַּיֵּש לְהוֹדוֹת, כִּי הוּא שֶגָּרַם אֶת הַצַּעַר

לְבִתּוֹ – שְבִי וְאִכְלִי לַחְמֵךְ עִם הֶחָלָב. עוֹד מְעַט

וְתָבִינִי, כִּי גָדוֹל עַד מְאֺד עֶרְכָּהּ שֶל שוֹשַנַּת-הַזָּהָב,

אֲשֶר יָמֶיהָ אֲרֻכִּים, מִן הַשּוֹשַנָּה בַּגָּן, אֲשֶר בִּן לַיְלָה

פָּרְחָה וּבִן לַיְלָה נָבְלָה.

– מַה לִּי וּלְשוֹשַנִּים כָּאֵלֶּה? – קָרְאָה

פְּנִינָה וַתַּשְלֵךְ בְּכַעַס אֶת פֶּרַח-הָזָּהָב מִמֶּנָּה וָהָלְאָה

– אֵין לוֹ רֵיחַ, וְעָלָיו יִדְקְרוּ אֶת אַפִּי.

הַיַּלְדָה יָשְבָה אֶל הַשֻּלְחָן, אַךְ טְרוּדָה

הָיְתָה בְּצַעֲרָהּ עַל הַשּוֹשַנִּים שֶהֶחְלִידוּ, עַד כִּי בָּרֶגַע

הָרִאשוֹן לֹא שָׂמָה לֵב אֶל הַתְּמוּרָה הַנִּפְלָאָה שֶל טַס

הַזְּכוּכִית שֶלָּהּ. וְאָמְנָם טוֹב כִּי לֹא רָאוּ עֵינֶיהָ זֺאת,

יַעַן כִּי אָהֲבָה מְאֺד הַקְּטַנָּה לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַאֲנָשִים

הַמְשֻנִּים, הָעֵצִים הַמּוּזָרִים וְהַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים, שֶהָיוּ

מְצֻיָּרִים עַל כָּתְלֵי הַטַּס, וְהַקִּשוּטִים הָאֵלֶּה נֶעֶלְמוּ

כָּלִיל בַּמַרְאֶה הַצָּהֺב שֶל הַמַּתֶּכֶת.

בֵּין כֺּה וָכֺה וּמִידַס לָקַח אֶת הַכּוֹס עִם

הַקָּפֶה אֲשֶר לְפָנָיו, וְכַמּוּבָן נֶהֶפְכָה הַכּוֹס כְּרֶגַע

וַתְּהִי לְזָהָב. וְהַמֶּלֶךְ הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: "אָכֵן כָּל

כְּלֵי-שֻלְחָנִי, כָּל הַקְּעָרוֹת וְכָל הַקְּדֵרוֹת, כָּל הַכַּדִּים

וְכָל הַכּוֹסוֹת יִהְיוּ זָהָב, וְלֹא טוֹב אֵפוֹא לְהַנִּיחַ אוֹצָר

זֶה בַּחֲדַר-הַמְּבַשְּלִים".

וּמִתּוֹךְ הַהִרְהוּרִים הָאֵלֶּה נָטַל מִידַס מְלֹא

הַכַּף קָפֶה וְהִגִּיש לְפִיו, וּבְגָמְעוֹ גְמִיעָה קְטַנָּה

הִשְּתּוֹמֵם לִרְאוֹת, כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶנָּגְעוּ שְׂפָתָיו

בַּנּוֹזְלִים נֶהֶפְכוּ וְהָיוּ לְזָהָב מֻתָּךְ וּבְעוֹד רֶגַע הָיוּ

לְגוּש שֶל זָהָב.

– הָהּ! – קָרַא מִידַס מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן.

– מַה לְּךָ, אָבִי? שָאֲלָה פְּנִינָה הַקְּטַנָּה, בְּהַבִּיטָהּ אֵלָיו בְּעֵינֶיהָ הַמְּלֵאוֹת עוֹד דִמְעָה.

– אֵין דָבָר, בִּתִּי – עָנָה מִידַס – שְתִי אֶת הֶחָלָב בְּטֶרֶם יִצְטַנֵּן.

הוּא לָקַח מִתּוֹך הַקְּעָרָה דָג קָטָן נָאֶה,

וְדֶרֶךְ נִסָּיוֹן נָגַע בִּזְנָבוֹ בִּקְצֵה אֶצְבָּעוֹ. לְחֶרְדָתוֹ

נֶהְפַּךְ יְלִיד-מַיִם זֶה וְהָיָה לְדַג-זָהָב, זָהָב מַמָּש.

וּמַרְאֵהוּ יָפֶה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵי צוֹרֵף-זָהָב אֳמָן. עַצְמוֹתָיו

הַקְּטַנּוֹת – חוּטֵי-זָהָב, סְנַפִּירָיו וּזְנָבוֹ – פַּחִים דַקִּים

שֶל זָהָב, וּבַמַּתֶּכֶת הַיְקָרָה נִרְאוּ לָעַיִן אוֹתוֹת הַמַּזְלֵג

עִם כָּל הַהֲדוּרִים אֲשֶר בְּדָג מְטֻגָּן. אָכֵן מַעֲשֶׂה אֳמָן

נִפְלָא הוּא, אַךְ הַמֶּלֶךְ מִידַס בָּחַר בָּרֶגַע הַזֶּה לִרְאוֹת

בְּקַעֲרָתוֹ דָג פָּשוּט בִּמְקוֹם הַדָּג הַמְחֻקֶּה הַזֶּה.

“קָשֶה לִי לְהָבִין – הִרְהֵר הַמֶּלֶךְ – אֵיךְ אוּכַל לֶאֱכוֹל פַּת-שַחֲרִית כָּל-שֶהִיא”.

הוּא לָקַח עוּגָה קְטַנָּה, עֲשׂוּיָה קֶמַח סֺלֶת,

אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע – וְהִנֵּה הִיא צְהֻבָּה, זָהָב הִיא. מִתּוֹךְ

יֵאוּש לָקַח בֵּיצָה שְלוּקָה, וְגַם הִיא הָיְתָה בְּיָדוֹ

לְזָהָב.

– אָכֵן נֶגַע הוּא! – הִרְהֵר הַמֶּלֶךְ בְּהִשָּעֲנוֹ

עַל גַב כִּסְאוֹ וּבְהַבִּיטוֹ מִתּוֹךְ קִנְאָה אֶל פְּנִינָה

הַקְּטַּנָה, שֶיָּשְבָה וְאָכְלָה פִּתָּהּ וַחֲלָבָה בְּנַחַת-רוּחַ.

"הִנֵּה לְפָנַי פַּת-שַחֲרִית נָאָה, וְאֵין דָבָר לְהָבִיא אֶל

פִּי!"

וְעַל לִבּוֹ עָלָה לְנַצַּח אֶת הַצָּרָה בְּכֺחַ

הַמְּהִירוּת. וְהוּא חָטַף מִתּוֹךְ הַקְּעָרָה תַּפּוּחַ-אֲדָמָה

וַיִּזְרְקֶהוּ לְתוֹךְ פִּיו וַיֺאמֶר לְבָלְעֵהוּ. אַךְ מַגַּע

הַזָּהָב הָיָה מָהִיר מִמֶּנּוּ. פִּיו נִמְלָא לֹא תַּפּוּחַ-אֲדָמָה

מָעוּךְ כִּי אִם מַתֶּכֶת רוֹתַחַת, אֲשֶר צָרְבָה אֶת לְשוֹנוֹ, עַד

כִּי נֶאֱנַק מִכְּאֵב, וַיִּקְפּוֹץ מִמְּקוֹמוֹ וַיְפַזֵּז וַיְרַקֵּד

עַל פְּנֵי הַחֶדֶר גַּם מִתּוֹךְ כְּאֵב גַּם מִתּוֹךְ פַּחַד.

– אַבָּא, אַבָּא חָבִיב! – קָרְאָה פְּנִינָה, אֲשֶר

לִבָּהּ הָיָה רַךְ – אָנָּא, מֶה הָיָה לְךָ? הַאִם צָרַבְתָּ אֶת

פִּיךָ?

– אוֹי, בִּתִּי – נֶאֱנַח מִידַס מִתּוֹךְ צַעַר – אֱלֺהִים יוֹדֵעַ מַה קִּצִּי.

וְאָמְנָם גָדוֹל הָיָה צַעֲרוֹ שֶל הַמֶּלֶךְ מִידַס

בַּשָּעָה הַהִיא, הִנֵּה לְפָנָיו שֻלְחָן מָלֵא מַעֲדַנִּים וְהוּא

רָעֵב וְאֵין בְּיָדוֹ לְהָבִיא אֺכֶל אֶל פִּיו. הֵן רַע וָמַר גוֹרָלוֹ

מִגּוֹרַל הֶעָנִי שֶבַּעֲנִיִּים, הַיּוֹשֵב וְאוֹכֵל לְתֵאָבוֹן פַּת

בְּמֶלַח. וְאֶל מַה יְיַחֵל? הֲלֹא גַם בִּסְעֻדַּת-הַצָּהֳרָיִם

וּבִסְעֻדַּת-הָעֶרֶב תָּשוּב הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה אֵלָיו.

הַמַּחֲשָבוֹת הָאֵלֶּה עִנּוּ אֶת נֶפֶש הַמֶּלֶךְ

מִידַס עַד כִּי הֵחֵל לְהָטִיל סָפֵק, אִם הָעֺשֶר הוּא הַדָּבָר

הָאֶחָד בָּעוֹלָם, שֶכְּדַאי לִשְאוֹף אֵלָיו.

אַךְ הִרְהוּרֵי תְּשוּבָה אֵלּוּ חָלְפוּ בְּלִבּוֹ רַק

לְשָעָה קַלָּה. הַמֶּלֶךְ מִידַס אָהַב אֶת הַזָּהָב בְּכָל מְאֺדוֹ,

עַד כִּי לֹא בְּנָקֵל יִפָּרֵד מֵעַל “מַגַּע הַזָּהָב”, מִן

הַסְּגֻלָּה לַהֲפוֹךְ לְזָהָב כָּל אֲשֶר יִגַּע בּוֹ, בִּשְבִיל

פַּת-שַחֲרִית שֶאָבְדָה לוֹ. מִי רָאָה וּמִי שָמַע, כִּי יִתֵּן אָדָם

רִבּוֹא-רְבָבוֹת בִּמְחִיר דָג צָלוּי, בֵּיצָה, תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה,

עוּגָה וְכוֹס קָפֶה.

רַעֲבוֹנוֹ הָלַךְ וְגָדַל, צַעֲרוֹ הָלַךְ וְחָזַק,

וּפָנָיו הָלְכוּ וְקָדְרוּ. לֵב פְּנִינָה הַקְּטַנָּה נִשְבַּר

לְמַרְאֵהוּ. הִיא יָשְבָה וְהִסְתַּכְּלָה בִּפְנֵי אָבִיהָ וְלֹא

יָכְלָה לִמְצֺא פִּתְרוֹן הַחִידָה, מֶה הָיָה לוֹ הַיּוֹם.

וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה קָמָה הַבַּת הַקְּטַנָּה מֵעַל

כִּסְאָהּ וַתָּרָץ אֶל אָבִיהָ וַתְּחַבֵּק בְּיָדֶיהָ אֶת בִּרְכָּיו.

הוּא גָחַן וַיִּשַּק לָהּ. בְּרֶגַע זֶה חָש, כִּי יָקְרָה לוֹ אַהֲבַת

בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מִכָּל אוֹצְרוֹת הַזָּהָב שֶבָּעוֹלָם.

– פְּנִינָה חֶמְדָתִי, תִּפְאַרְתִּי! – קָרָא הָאָב.

אַךְ בְּפִי פְּנִינָה אֵין מַעֲנֶה.

– אוֹיָה, מַה קָּרָה? מַה נּוֹרָאָה הַמַּתָּנָה אֲשֶר

נָתַן לוֹ הַמַּלְאָךְ! בּוֹ בָּרֶגַע אֲשֶר נָגְעוּ שִׂפְתֵי מִידַס

בְּמֵצַח פְּנִינָה, נִטְּלָה מִמֶּנָּה צוּרָתָהּ. פָּנֶיהָ הַיָּפִים,

הַוְּרֻדִּים, הַחֲבִיבִים הָיוּ צְהֻבִּים, גַם נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת עַל

לְחָיֶיהָ – צְהֻבִּים. גַם קְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת –

הִצְהִיבוּ. גוּפָהּ הָרַךְ וְהֶעָדִין נֶהְפַּךְ וְהָיָה בְּיַד אָבִיהָ

לְגוּף קָשֶה וּמוּצָק. אוֹי, שֶבֶר וְיָגוֹן! הִנֵּה הַקָּרְבָּן עַל

מִזְבַּח הַתַּאֲוָה לְזָהָב! פְּנִינָה הַקְּטַנָּה חָדְלָה מִהְיוֹת

בַּת אָדָם וַתְּהִי לִנְצִיב זָהָב.

הַמַּרְאֶה הַזֶּה מָלֵא יָגוֹן מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

הִנֵּה הִיא, הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, הַיָּפָה, הַחֲבִיבָה, עִם תָּוֵי

הָאַהֲבָה וְהַצַּעַר עַל פָּנֶיהָ. כָּל קַוֵּי פָּנֶיהָ נִרְאִים

לָעַיִן, גַם גוּמַת-הַחֵן הַקְּטַנָּה תַּחַת סַנְטְרָהּ. אַךְ כְּרֺב

הַיֺּפִי בְּצוּרַת הַבַּת, כֵּן רַבָּה צָרַת הָאָב הָאֻמְלָל, אֲשֶר

רָאָה בְּעֵינָיו אֶת תַּבְנִית-הַזָּהָב שֶל בִּתּוֹ, וְהִיא

אֵינֶנָּה.

הַמֶּלֶךְ מִידַס הָיָה רָגִיל, בְּרֶגַע שֶל

תִּגְבֺּרֶת הָאַהֲבָה בְּלִבּוֹ, לֵאמֺר לְבִתּוֹ: "מִשְקָלֵךְ יָקָר

כְּמִשְקַל הַזָּהָב". עַתָּה הָיְתָה הַמְּלִיצָה הַזֺּאת לִדְבַר

אֱמֶת, וְעַתָּה רָאָה מִידַס וְנוֹכַח – כַּעֲבוֹר הַמּוֹעֵד! – כִּי

לֵב חַם וְרַגָּש, לֵב בִּתּוֹ שֶאָהֲבָה אוֹתוֹ, עוֹלֶה בְּעֶרְכּוֹ עַל

כָּל אוֹצְרוֹת הַזָּהָב, אֲשֶר יְמַלֵּא בָּהֶם כָּל חֲלַל

הָעוֹלָם.

הֲיֵש לִי לְסַפֵּר לָכֶם, כִּי הַמֶּלֶךְ מִידַס סָפַק

אֶת כַּפָּיו וַיֵּבְךְ, וְכִי לֹא יָכֺל לָשֵׂאת עַיִן אֶל פְּנִינָה

אַף לֹא לִגְרוֹעַ עֵינוֹ מִמֶּנָּה. הוּא קִלֵּל אֶת יוֹמוֹ, הוּא שָאַל

לִהְיוֹת אֶבְיוֹן, לוּ רַק יִקְנֶה בִּמְחִיר אוֹצְרוֹתָיו אֶת

עֵין-הַוֶּרֶד בִּפְנֵי בִּתּוֹ הָאֲהוּבָה.

וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וְלִבּוֹ מָלֵא צַעַר וְיֵאוּש,

וְהִנֵּה בַּפֶּתַח נִרְאָה הַמַּלְאָךְ. מִידַס הִשְפִּיל עֵינָיו וְלֹא

דִבֵּר דָבָר, כִּי הִכִּיר אֶת הַמַּלְאָךְ, אֲשֶר נִגְלָה לוֹ בַּחֲדַר

אוֹצָרוֹ וְאֲשֶר חֲנָנוֹ בְּ“מַגַּע הַזָּהָב” – הוּא הַנֶּגַע שֶלוֹ.

עַל פְּנֵי הַמַּלְאָךְ נִרְאָה חִיוּךְ קַל, אֲשֶר הִזְהִיב בְּזָהֳרוֹ

אֶת כָּל הַחֶדֶר מִסָּבִיב.

– וּבְכֵן, מִידַס יְדִידִי – קָרָא הַמַּלְאָךְ – הַאִם הֵבִיא לְךָ בְּרָכָה “מַגַּע הַזָּהָב” אֲשֶר שָאַלְתָּ לְךָ?

מִידַס נִעְנַע בְּרֺאשוֹ:

– אֻמְלָל בָּאֻמְלָלִים אָנִי.

– הַאֻמְנָם אֻמְלָל אַתָּה?! – שָאַל הַמַּלְאָךְ

בְּתִמָּהוֹן – אֵיךְ הָיָה כַּדָבָר הַזֶּה? הַאִם לֹא שָמַרְתִּי אֶת

הַבְטָחָתִי לְךָ? הַאִם לֹא מָלְאוּ כָּל מִשְאֲלוֹת לִבְּךָ?

– הַזָּהָב לֹא כָּל הַחַיִּים הוּא – עָנָה מִידַס – וְאוּלָם הַזָּהָב נָטַל מִמֶּנִּי אֶת כָּל חַיַּי.

– אָכֵן! – קָרָא הַמַּלְאָךְ – סוֹד זֶה נִגְלָה לְךָ

רַק הַיּוֹם הַזֶּה! עַתָּה הַגִּידָה נָא, מַה יָקָר בְּעֵינֶיךָ

יוֹתֵר: אִם הַסְּגֻלָּה שֶל “מַגַּע הַזָּהָב” אוֹ כּוֹס מַיִם

חַיִּים?

– הָהּ, מַיִם חַיִּים! – קָרָא מִידַס – עַד עוֹלָם לֹא יִשְבְּרוּ עוֹד צְמָאִי.

– הֲתִבְחַר בְּזָהָב אוֹ בְּפַת-לֶחֶם? – שָאַל הַמַּלְאָךְ עוֹד.

– פַּת לֶחֶם יְקָרָה בְּעֵינַי מִכָּל הַזָּהָב שֶבָּעוֹלָם – עָנָה מִידַס.

– הֲתִתֵּן אֶת הַבְּכוֹרָה לַזָּהָב – שָאַל שוּב

הַמַּלְאָךְ – אוֹ כִּי תִּשְתּוֹקֵק לִרְאוֹת אֶת בִּתְּךָ פְּנִינָה

הַקְּטַנָּה, הַחֲבִיבָה, הָעֲדִינָה, הַמְּלֵאָה חַיִּים, כַּאֲשֶר

הָיְתָה לִפְנֵי שָעָה?

– הָהּ! בִּתִּי! תַּמָּתִי! – קָרָא הַמֶּלֶךְ מִידַס

בְּסָפְקוֹ כַּפָּיו – אֲנִי עֲכַרְתִּיךְ! גוּמַת-הַחֵן בְּסַנְטְרָהּ

יְקָרָה לִי מִכָּל זְהַב אוֹפִיר.

– רוֹאֶה אֲנִי, מִידַס, כִּי חָכַמְתָּ מֵאֲשֶר הָיִיתָ

– אָמַר הַמַּלְאָךְ – לִבְּךָ, לֵב בָּשָׂר, לֹא נֶהְפַּךְ לְזָהָב. לוּ

כֵּן, כִּי אָז אֵין לְךָ תַּקָּנָה. אַךְ הִנֵּה רָאִיתָ וְיָדַעְתָּ,

כִּי הַדְּבָרִים הַשְּכִיחִים, שֶבְּיַד כָּל אָדָם לְהַשִּׂיגָם,

עֶרְכָּם גָדוֹל מִכָּל הַזָּהָב, אֲשֶר יִרְדְפוּ אַחֲרָיו בְּנֵי

הָאָדָם. וְעַתָּה הַגִּידָה לִי, הַאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים תֺּאמַר

לְהָשִיב אֶת הַסְּגֻלָּה אֲשֶר חֲנַנְתִּיךָ בָּהּ?

– תּוֹעֵבָה הִיא לִי! – עָנָה מִידַס.

זְבוּב פָּרַח וְנָח עַל חָטְמוֹ, וּכְרֶגַע נָפַל לָאָרֶץ, כִּי נֶהְפַּךְ וְהָיָה לְזָהָב. מִידַס הִזְדַעְזַע.

– וּבְכֵן זֺאת עֲשֵׂה – קָרָא הַמַּלְאָךְ – לֵךְ אֶל

הַנַּחַל אֲשֶר בִּקְצֵה גַנְּךָ וְטָבַלְתָּ בּוֹ, וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם

כַּד מַיִם וְשָפַכְתָּ עַל כָּל דָבָר, אֲשֶר תֺּאמַר לְהָפְכוֹ

מִזָּהָב לְצוּרָתוֹ הָרִאשוֹנָה. אִם שַבְתָּ בִּתְשוּבָה שְלֵמָה, אָז

תָּסוּר מֵעָלֶיךָ הַצָּרָה, אֲשֶר בָּאָה עָלֶיךָ בִּגְלַל

אַהֲבַת-הַבֶּצַע שֶבְּלִבְּךָ.

וְהַמֶּלֶךְ מִידַס הִשְתַּחֲוָה, וְכַאֲשֶר הֵרִים רֺאשוֹ, נֶעְלַם הַמַּלְאָךְ מֵעֵינָיו.

הֲלֹא תָּבִינוּ, כִּי מִידַס לֹא אֵחַר לַעֲשׂוֹת

כַּעֲצַת הַמַּלְאָךְ. וַיִּקַּח בְּיָדוֹ כַּד-חֶרֶשׂ גָדוֹל (אֲהָהּ!

אַחֲרֵי אֲשֶר נָגַע בּוֹ הַמֶּלֶךְ נֶהְפַּךְ הַחֶרֶשׂ וְהָיָה לְזָהָב)

וַיְמַהֵר אֶל הַנַּחַל. וְנִפְלָא הָיָה לִרְאוֹת, כִּי כָּל

הַשִּׂיחִים אֲשֶר עָבַר בָּהֶם מִידַס הִצְהִיבוּ עֲלֵיהֶם, כְּאִלּוּ

בַּמָּקוֹם הַזֶּה עָבַר הַסְּתָו הַיּוֹם.

וּבְהַגִּיעוֹ אֶל הַנַּחַל, קָפַץ הַמֶּלֶךְ הַמַּיְמָה, וְלֹא הִתְמַהְמַהּ אַף רֶגַע לַחֲלוֹץ נְעָלָיו.

– פּוּף! פּוּף! פּוּף! – נָחַר הַמֶּלֶךְ מִידַס

בַּעֲלוֹתוֹ מִן הָרַחֲצָה. – אָכֵן טָהַרְתִּי מִנֶּגַע הַזָּהָב, כִּי

עַל כֵּן קַל גוּפִי וְנַפְשִי זַכָּה, וְעַתָּה הָבָה וַאֲמַלֵּא מַיִם

אֶת כַּדִּי.

אַךְ הוֹרִיד אֶת הַכַּד אֶל הַמַּיִם, וְהִנֵּה שָב

וְהָיָה לִכְלִי-חֶרֶשׂ, כַּאֲשֶר הָיָה מִיּוֹם יְצִירָתוֹ. אָז יָדַע

מִידַס, כִּי אָמְנָם סָר הַקֶּסֶם מֵעָלָיו. מַשָּׂא כָּבֵד נָגוֹל

מֵעַל לִבּוֹ. וּלְיֶתֶר בִּטָחוֹן נָגַע בְּיָדוֹ בְּפֶרַח סִגָּל אֲשֶר

צָמַח לְיַד הַנַּחַל, וְהִנֵּה הַפֶּרַח עָמַד בְּעֵינוֹ וְלֹא

נֶהְפַּךְ לְזָהָב. וְלֵב מִידַס עָלַץ מְאֺד.

וְהַמֶּלֶךְ מִידַס מִהֵר לָשוּב אֶל הֵיכָלוֹ.

הָעֲבָדִים וְהַשְּפָחוֹת עָמְדוּ וְתָמְהוּ, מַה זֶּה הָיָה לְמַלְכָּם,

כִּי הוּא נוֹשֵׂא בְּחִפָּזוֹן כַּד מָלֵא מַיִם. אַךְ הַמַּיִם

הָאֵלֶּה, אֲשֶר בְּכֺחָם לְטַהֵר אֶת הַנֶּגַע בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, הָיוּ

יְקָרִים בְּעֵינֵי מִידַס מִיָם מָלֵא שֶל זָהָב מֻתָּךְ.

רֵאשִית מַעֲשֵׂהוּ, כַּאֲשֶר תָּבִינוּ, הָיָה לְהַזוֹת

אֶת הַמַּיִם עַל נְצִיב הַזָּהָב, הִיא בִּתּוֹ פְּנִינָה

הַקְּטַנָּה.

וְאַךְ יָרְדוּ הַמַּיִם עָלֶיהָ, וְהִנֵּה לְחָיֶיהָ

הִוְרִידוּ, וְהִיא הֵחֵלָּה לְזוֹרֵר וְלִרְקוֹק, וַתִּפְקַח אֶת

עֵינֶיהָ. וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנָהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת אָבִיהָ עוֹמֵד

וּמַזֶּה מַיִם עָלֶיהָ. הִיא רְטֻבָּה כֻּלָּהּ וְאָבִיה מוֹסִיף

וּמַזֶּה.

– אַל נָא, אָבִי! – קָרְאָה הַיַּלְדָה – רְאֵה, הִנֵּה

הִרְטַבְתָּ אֶת שִׂמְלָתִי הַחֲדָשָה, אֲשֶר לְבַשְתִּיהָ זֶה

הַיּוֹם.

פְּנִינָה לֹא יָדְעָה אֶת אֲשֶר עָבַר עָלֶיהָ, כִּי

נֶהֶפְכָה לִנְצִיב זָהָב, אַף לֹא זָכְרָה מְאוּמָה מִן הַקּוֹרוֹת

אוֹתָה אַחֲרֵי שָלְחָהּ יָדָהּ לְחַבֵּק אֶת בִּרְכֵּי אָבִיהָ.

אָבִיהָ לֹא רָצָה לְסַפֵּר לְיַלְדָתוֹ הַחֲבִיבָה אֶת

אִוַּלְתּוֹ, וַיִּשְׂמַח מְאֺד כִּי סָרָה מִמֶּנּוּ הַיּוֹם, וּבְכֵן

הוֹלִיךְ אֶת פְּנִינָה הַקְּטַנָּה אֶל הַגָּן, וְשָם זָרַק אֶת

שְאֵרִית הַמַּיִם עַל פְּנֵי שִׂיחֵי הַשּוֹשַנִים, וְכֻלָּן שָבוּ

לְמַרְאֵיהֶן כְּשֶהָיוּ.

רַק שְנֵי דְבָרִים הִזְכִּירוּ לַמֶּלֶךְ מִידַס אֶת

דְבַר “מַגַּע הַזָּהָב”: אֶחָד מֵהֶם הוּא הַחוֹל עַל שְׂפַת הַנַּחַל,

אֲשֶר הָיָה נוֹצֵץ כְּעֵין הַזָּהָב; וְהַשֵּנִי – שַׂעֲרוֹת בִּתּוֹ

פְּנִינָה, אֲשֶר הִזְהִיבוּ בְּגָדְלָהּ וְהוֹסִיפוּ לְרֺאשָהּ

לִוְיַת-חֵן.

וְכַאֲשֶר זָקֵן הַמֶּלֶךְ מִידַס מְאֺד, הָיָה אוֹהֵב

לְהוֹשִיב עַל בִּרְכָּיו אֶת יַלְדֵי פְּנִינָה בִּתּוֹ וּלְסַפֵּר

לָהֶם אֶת סִפּוּר-הַפֶּלֶא הַזֶּה, אֲשֶר סִפַּרְתִּי לָכֶם הַיּוֹם.

וְהַזָּקֵן הָיָה מַחֲלִיק בְּחִבָּה אֶת קְוֻצּוֹת-הַזָּהָב אֲשֶר

בְּרֺאשָם, אֲשֶר נָחֲלוּ מֵאִמָּם וּמוֹסִיף וְאוֹמֵר:

– הֲלֹא תַּאֲמִינוּ, חֲבִיבַי, כִּי מִן הַבֺּקֶר

הַהוּא שָׂנֵאתִי אֶת מַרְאֵה הַזָּהָב, לְבַד הַזָּהָב

בְּשַׂעֲרוֹת-רֺאשְכֶם.