לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים מְאֹד, וְהָאָרֶץ עוֹד

הָיְתָה חֲדָשָה וְהַשָּמַיִם הָיוּ חֲדָשִים, הָיֹה הָיָה יֶלֶד אֶחָד

וּשְמוֹ אֶפִּימֵתֵאוֹס; וְהַיֶּלֶד הַזֶּה אֵין לוֹ אָב וָאֵם, וּלְבַל

יַשֵב לְבַדּוֹ, שָלְחוּ לוֹ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה יַלְדָה אַחַת, וְגַם הִיא

אֵין לָהּ אָב וָאֵם, כִּי תֵּשֵב עִמּוֹ וְתַעֲזוֹר לוֹ וּתְהִי לוֹ

חֲבֶרֶת. שֵם הַיַּלְדָה פַּנְדוֹרָה.

הַדָּבָר הָרִאשוֹן אֲשֶר רָאוּ עֵינֵי פַּנְדוֹרָה,

בְּבוֹאָהּ אֶל בֵּית מוֹשַב אֶפִּימֵתֵאוֹס, הָיָה אַרְגָז גָדוֹל;

וְרַק עָבְרָה הַיַּלְדָה אֶת מִפְתַּן הַבַּיִת, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ

וַתִּשְאַל:

– אֶפִּימֵתֵאוֹס, מַה יֵּש לְךָ בָּאַרְגָז הַזֶּה?

– פַּנְדוֹרָה יְקָרָה – עָנָה הַיֶּלֶד – סוֹד הוּא,

וְאַתְּ אַל נָא תִּשְאֲלִי לַדָּבָר. אֶת הָאַרְגָז שָׂמוּ פֹּה

לְמִשְמֶרֶת, וְגַם אֲנִי לֹא אֵדַע מַה גָּנוּז בְּתוֹכוֹ.

– אַךְ מִי נָתַן לְךָ אֶת הָאַרְגָז? – שָאֲלָה פַּנְדוֹרָה – וּמֵאַיִן בָּא אֵלֶיךָ?

– גַּם זֶהוּ סוֹד – עָנָה אֶפִּימֵתֵאוֹס.

– מַה מַּרְגִיז הַדָּבָר! – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה

וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים – טוֹב הָיָה, לוּ הוֹצִיאוּ אֶת הָאַרְגָז

הַגָּדוֹל וְהַנִּתְעָב מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה.

– הוֹ, קוּמִי וְנֵלְכָה, אַל תֶּהְגִי עוֹד בַּדָּבָר

הַזֶּה. – קָרָא אֶפִּימֵתֵאוֹס – נֵצֵא נָא הַחוּצָה לְשַׂחֵק עִם

הַנְּעָרִים.

אַלְפֵי שָנִים עָבְרוּ מִימֵי אֶפִּמֵתֵאוֹס

וּפַנְדוֹרָה, וְהַשָּמַיִם וְהָאָרֶץ בְּיָמֵינוּ אֲחֵרִים הֵם מֵאֲשֶר

הָיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. כָּל אִיש וָאִיש הָיָה יֶלֶד. הָאָבוֹת

וְהָאִמּוֹת לֹא הִשְגִּיחוּ עַל יַלְדֵיהֶם, כִּי לֹא יָדְעוּ כָּל

דְאָגָה וְלֹא רָאוּ כָּל סַכָּנָה. הַבְּגָדִים אֲשֶר לָבְשוּ לֹא

בָלוּ. אַף מָצְאוּ לָהֶם דַי לֶאֱכוֹל וְלִשְתּוֹת. אִם בִּקֵּש לוֹ

יֶלֶד אֹכֶל וּמָצָא אוֹתוֹ בִּפְרִי הָעֵץ; וּבְהַבִּיטוֹ אֶל הָעֵץ

בַּבֹּקֶר וְרָאָה אֶת נִצָּנֵי הַפְּרִי אֲשֶר יֹאכַל בָּעֶרֶב, וּלְעֵת

עֶרֶב רָאָה אֶת הַסְּמָדַר אֲשֶר יִבְשַל לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר. אָכֵן

חַיִּים נְעִימִים הָיוּ הַחַיִּים הָהֵם. אֵין עָמָל, אֵין עֲבוֹדָה

קָשָה, אֵין סְפָרִים לַהֲגוֹת בָּהֶם – אֵין דָבָר מִלְּבַד טִיּוּל

וְרִקּוּד, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה שֶל יְלָדִים מַהְגִים

וּמְצַפְצְפִים כְּצִפֳּרִים אוֹ צוֹחֲקִים צְחוֹק עַלִּיז בְּיוֹם

שֶכֻּלּוֹ אוֹר.

אַךְ הַפֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא הָיָה, כִּי בַּיָּמִים

הָהֵם לֹא בָּאוּ הַיְלָדִים בְּרִיב זֶה עִם זֶה, לֹא נִרְאוּ דְמָעוֹת

עַל פְּנֵי יֶלֶד, אַף לֹא נִשְמַע קוֹל בּוֹכִים. הוֹי, מַה טּוֹבִים

הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם!

וְאָמְנָם הַשֵּדִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה,

הַנִּקְרָאִים בְּשֵם דְאָגוֹת, אֲשֶר מִסְפָּרָם עַתָּה רַב וְעָצוּם

כַּזְּבוּבִים הַטּוֹרְדִים בִּימֵי הַקַּיִץ, לֹא נִרְאוּ אָז בָּאָרֶץ.

קָרוֹב לְהַאֲמִין, כִּי הַדְּאָגָה הָרִאשוֹנָה וְהַגְּדוֹלָה, אֲשֶר

יָדַע לֵב יֶלֶד, עָבְרָה עַל פַּנְדוֹרָה, כִּי לֹא יָכְלָה לְגַלּוֹת

אֶת הַסּוֹד הַצָּפוּן בָּאַרְגָז.

בַּיָּמִים הָרִאשוֹנִים הָיָה זֶה רַק צֵל דְאָגָה,

אַךְ מִיּוֹם לְיוֹם הָלְכָה הַדְּאָגָה וְגָדְלָה, עַד כִּי כַּעֲבוֹר

זְמַן מָה הָלַךְ וּמָעַט אוֹר הַשֶּמֶש בְּבֵית אֶפִּימֵתֵאוֹס

וּפַנְדוֹרָה. – מֵאַיִן בָּא הָאַרְגָז הַזֶּה? – לֹא חָדְלָה

פַּנְדוֹרָה לַהֲגוֹת וּלְדַבֵּר אֶל חֲבֵרָהּ – וּמַה גָּנוּז

בְּתוֹכוֹ?

– עַד מָתַי תְּדַבְּרִי בָּאַרְגָז – קָרָא

אֶפִּימֵתֵאוֹס לָאַחֲרוֹנָה, כִּי הָיָה לוֹ הַדָּבָר לְמוֹרַת רוּחַ –

אָנָּא פַּנְדוֹרָה יְקָרָה, בַּקְּשִי לָךְ עִנְיָן אַחֵר לַעֲנוֹת

בּוֹ. קוּמִי וְנֵלְכָה לֶאֱסוֹף תְּאֵנִים וְנֹאכַל יַחְדָו בִּסְעֻדַּת

הָעֶרֶב. גַם יוֹדֵעַ אֲנִי גֶפֶן אַחַת, וַעֲנָבֶיהָ מְתוּקִים

וּמְלֵאִים עָסִיס, אֲשֶר כְּמוֹהֶם לֹא טָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ.

– כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶה רַק בַּעֲנָבִים וּתְאֵנִים! – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה בְּרֹגֶז.

– אִם כֵּן אֵפוֹא – קָרָא אֶפִּימֵתֵאוֹס, אֲשֶר הָיָה

בַּעַל לֵב טוֹב, כְּכָל הַיְלָדִים בַּיָּמִים הָהֵם – הָבָה, נָרוּץ

נָא הַחוּצָה וְנִשְתַּעֲשַע עִם חֲבֵרֵינוּ.

– קָצָה נַפְשִי בַּשַּעֲשוּעִים – עָנְתָה פַּנְדוֹרָה

הַמְרֻגָּזָה – לֹא אוֹסִיף לְהִשְתַּעֲשֵעַ. הוֹי, הָאַרְגָז הַנִּתְעָב

הַזֶּה! כָּל הַיָּמִים אֲנִי הוֹגָה רַק בּוֹ! אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל

דַעְתִּי, כִּי תַּגִּיד לִי מַה צָּפוּן בְּתוֹכוֹ.

– מֵאָה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי לֹא אֵדַע –

הֵשִיב אֶפִּימֵתֵאוֹס בִּתְלוּנָה קַלָּה – וְאֵיכָכָה אַגִּיד לָךְ

דָבָר אֲשֶר לֹא אֵדַע?

– הֲלֹא פָּתֹחַ תִּפְתַּח אוֹתוֹ – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה

בְּהַבִּיטָהּ מִן הַצַּד אֶל אֶפִּימֵתֵאוֹס – וְאָז תִּרְאֶה מַה

גָּנוּז שָם.

– פַּנְדוֹרָה, מַה זֹּאת אָמַרְתְּ? – קָרָא אֶפִּימֵתֵאוֹס רְתֵת.

פָּנָיו הִבִּיעוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה, בְּשָמְעוֹ אֶת

הָעֵצָה לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ אַרְגָז לֹא לוֹ, אֲשֶר צִוּוּ עָלָיו

לְבַל יִפְתַּח אוֹתוֹ. וְאוּלָם הִיא לֹא חָדְלָה לַהֲגוֹת וּלְדַבֵּר

בָּאַרְגָז הַפִּלְאִי.

– אֲבָל – קָרְאָה הַיַּלְדָה – הֲלֹא תַּגִּיד לִי מֵאַיִן בָּא הֲלוֹם הָאַרְגָז.

– הָאַרְגָז הוּבָא אֶל הַבַּיִת – עָנָה אֶפִּימֵתֵאוֹס

– בְּטֶרֶם בָּאת אַתְּ, בִּידֵי אִיש בַּעַל פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת

וּמְאִירוֹת, אֲשֶר לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, בְּשִׂימוֹ אֶת

הָאַרְגָז עַל הָאָרֶץ. הוּא הָיָה לָבוּש מְעִיל מוּזָר מְאֹד,

וּלְרֹאשוֹ חָבוּש כּוֹבַע חֶצְיוֹ נוֹצוֹת, וְהֵן נִרְאוֹת

כִּכְנָפַיִם.

– וְהַמַּטֶּה אֲשֶר בְּיָדוֹ? – שָאֲלָה פַּנְדוֹרָה.

– הָהּ, מַטֶּה מְשֻנֶּה כָּזֶה לֹא רָאֲתָה עַיִן –

קָרָא אֶפִּימֵתֵאוֹס – דוֹמֶה הָיָה לִשְנֵי נְחָשִים מִתְפַּתְּלִים

סְבִיב מַקֵּל, וְהוּא חָטוּב בָּאֳמָנוּת רַבָּה, עַד כִּי בָּרֶגַע

הָרִאשוֹן חָשַבְתִּי, כִּי נְחָשִים חַיִּים לְנֶגְדִי.

– יָדַעְתִּי אֶת הָאִיש הַזֶּה – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה

שְקוּעָה בְּמַחֲשָבָה – אִיש אַחֵר מִלְּבַדוֹ אֵין לוֹ מַטֶּה כָּזֶה,

הוּא כַּסְפִּיאֵל, אֲשֶר הֵבִיא הֵנָּה אֶת הָאַרְגָז. אֵין סָפֵק, כִּי

לְמַעֲנִי הֵבִיא אוֹתוֹ. וְקָרוֹב לְהַאֲמִין, כִּי בְּתוֹכוֹ יֵש

שְׂמָלוֹת יָפות לִלְבּוֹש אוֹ צַעֲצוּעִים יָפִים לְשַׂחֵק בָּהֶם אוֹ

מַטְעַמִּים וּמַמְתַּקִּים לֶאֱכוֹל.

– אוּלַי כֵּן הוּא – עָנָה אֶפִּימֵתֵאוֹס וַיָּסַר

הַצִּדָּה – אַךְ עַד אֲשֶר יָשׁוּב כַּסְפִּיאֵל וְיֹאמַר לָנוּ, אֵין

רְשוּת לָאִיש מֵאִתָּנוּ לְהָרִים אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז.

– אָכֵן כְּסִיל הוּא הַנַּעַר הַזֶּה! – הִתְלוֹנְנָה

פַּנְדוֹרָה, כַּאֲשֶר עָזַב אֶפִּימֵתֵאוֹס אֶת הַבַּיִת – מִי יִתֵּן

וְהָיָה נָבוֹן יוֹתֵר!

בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה מִיּוֹם בּוֹאָהּ אֶל הַבַּיִת

יָצָא אֶפִּימֵתֵאוֹס לְבַדּוֹ, בְּאֵין פַּנְדוֹרָה עִמּוֹ. הוּא הָלַךְ

לֶאֱסוֹף לוֹ תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אוֹ לְבַקֵּש לוֹ שַעֲשוּעִים

בְּתוֹךְ חֲבֵרִים אֲחֵרִים.

קָצָה נַפְשוֹ לִשְמוֹעַ כָּל הַיָּמִים עַל דְבַר

הָאַרְגָז וּבְכָל לִבּוֹ שָאַל, כִּי יָבוֹא כַּסְפִּיאֵל, אוֹ מַלְאָךְ

בַּעַל שֵם אַחֵר, וְיִקַּח אֶת הָאַרְגָז וִישִׂימוֹ בְּבַיִת אַחֵר,

אֲשֶר עֵין פַּנְדוֹרָה לֹא תִּרְאֵהוּ שָם. מַה הִתְעַקְּשָה הַיַּלְדָה

לְפַטְפֵּט בְּדָבָר אֶחָד! הָאַרְגָז, הָאַרְגָז, אֵין זֹאת כִּי קֶסֶם

בָּאַרְגָז הַזֶּה; הַשּוֹמֵעַ יֹאמַר, כִּי קָטֹן הַבַּיִת מֵהָכִיל אֶת

הָאַרְגָז, וְלָכֵן נִכְשֶלֶת בּוֹ פַּנְדוֹרָה תָּמִיד וּמַכְשִילָה גַם

אֶת אֶפִּימֵתֵאוֹס.

אָכֵן רָע וָמַר הָיָה גוֹרַל הַנַּעַר, אֲשֶר עָלָיו

הָיָה לִשְמוֹעַ בְּאָזְנָיו מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב אֶת הַמִּלָּה

“אַרְגָז”, וּמַה גַּם כִּי הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים בַּיָּמִים הָהֵם

לֹא יָדְעוּ דְאָגָה וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְגַבֵּר עָלֶיהָ. דְאָגָה

קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת דִכְּאָה אֶת רוּחָם, כְּמוֹ דְאָגָה גְדוֹלָה

מִן הַגְּדוֹלוֹת בְּיָמֵינוּ.

אַחֲרֵי אֲשֶר יָצָא אֶפִּימֵתֵאוֹס מִן הַבַּיִת,

עָמְדָה פַּנְדוֹרָה וְהִתְבּוֹנְנָה אֶל הָאַרְגָז. אָמְנָם מֵאָה

פְּעָמִים וְאַחַת קָרְאָה לוֹ בְּשֵם “נִתְעָב”, אַךְ לַמְרוֹת כָּל

דְבָרֶיהָ, הָיָה הָאַרְגָז כְּלִי יָפֶה מְאֹד, עַד כְּדֵי לְפָאֵר בּוֹ

כָּל חֶדֶר… הוּא הָיָה עָשׂוּי עֵץ יָקָר, וְעַל גַבּוֹ קִשּוּטִים

נָאִים, וְהֵם מְלֻטָּשִים וְנוֹצְצִים, עַד כִּי פַּנְדוֹרָה

הַקְּטַנָּה יָכְלָה לִרְאוֹת בָּהֶם אֶת דְמוּת פָּנֶיהָ. וְאָמְנָם

פֶּלֶא הוּא, כִּי הַיַּלְדָה הַזֹּאת לֹא הוֹקִירָה אֶת הָאַרְגָז

בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה. הֵן הָיָה לָהּ בִּמְקוֹם רְאִי.

וּקְצוֹת הָאַרְגָז וְזָוִיּוֹתָיו הָיוּ מְחֻטָּבוֹת

מַעֲשֵׂה חוֹשֵב. עַל שְׂפָתוֹ מִסָּבִיב תַּבְנִית אֲנָשִים וְנָשִים

וִילָדִים, כֻּלָּם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, וְהֵם מְשַׂחֲקִים

וּמִשְתַּעַשְעִים בְּתוֹךְ שִפְעַת פְּרָחִים וָעֳפָאִים. וְכָל

הַדְּבָרִים הַשּוֹנִים הָאֵלֶּה נַעֲשׂוּ בָּאֳמָנוּת רַבָּה כָּזוֹ,

עַד כִּי נִרְאוּ הַפְּרָחִים עִם הָעֳפָאִים וְעִם בְּנֵי הָאָדָם

כְּמִקְלַעַת תִּפְאָרָה אַחַת.

אַךְ כַּאֲשֶר הִבִּיטָה פַּנְדוֹרָה בְּעַד הָעֳפָאִים

הַחֲטוּבִים פֹּה וָשָם, וְנִדְמָה לָהּ פַּעַם וּפַעֲמַיִם, כִּי

עֵינֶיהָ רוֹאוֹת צוּרָה לֹא יָפָה אוֹ דָבָר לֹא נֶחְמָד, אֲשֶר

הִשְחִית אֶת יְפִי כָּל הַמַרְאֶה. וְכַאֲשֶר נָגְעוּ בּוֹ

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הִכִּירָה הַנַּעֲרָה בְּטָעוּתָהּ; צוּרָה יָפָה

בֶּאֱמֶת רָאוּ עֵינֶיהָ כִּמְכֹעָרָה, בְּהַבִּיטָה אֵלֶיהָ מִן הַצַּד

הַבָּטָה קַלָּה.

הַצּוּרָה הַיָּפָה מִכֹּל הָיְתָה צוּרָה בּוֹלֶטֶת

בְּמֶרְכָּזוֹ שֶל הַמִּכְסֶה. אֵין שָם מְאוּמָה, מִלְּבַד הָעֵץ

הַשָּחוֹר, הֶחָלָק וְהַנּוֹצֵץ. וּבַמֶּרְכָּז – צוּרָה שֶל אָדָם וְזֵר

פְּרָחִים עַל מִצְחוֹ. פַּנְדוֹרָה הִסְתַּכְּלָה בַּצּוּרָה הַזֹּאת

שָעָה רַבָּה ונִדְמָה לָהּ, כִּי הַפֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת צוֹחֵק אוֹ

זוֹעֵם, הַכֹּל לְפִי רְצוֹנוֹ, כְּפִיו שֶל אָדָם חַי. וְאָמְנָם

הִבִּיעוּ הַפָּנִים הָאֵלֶּה רוּחַ חַיִּים אוֹ רוּחַ עָרְמָה,

וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי אַךְ תִּפָּתַחְנָה הַשְּׂפָתַיִם הַחֲטוּבוֹת

וְנִשְמַע קוֹל דְבָרִים.

וְלוּ הָיָה הַפֶּה הַזֶּה מְדַבֵּר, כִּי אָז קָרוֹב לְהַאֲמִין, הָיָה קוֹרֵא לֵאמֹר:

"אַל תִּירְאִי, פַּנְדוֹרָה! לֹא יְאֻנֶּה לָךְ רָע,

אִם תִּפְתְּחִי אֶת הָאַרְגָז. אַל תִּשְמְעִי לְקוֹל הָעֶלֶם הַתָּם

וְהַכְּסִיל. חֲכָמָה אַתְּ מִמֶּנּוּ שִבְעָתַיִם וּשְאָר-רוּחַ לָךְ.

פִּתְחִי אֶת הָאַרְגָז וְרָאִית אִם לֹא תִּמְצְאִי שָם דָבָר נֶחְמָד

לְמַרְאֶה".

וְהָאַרְגָז הַזֶּה – שָכַחְתִּי לְסַפֵּר – לֹא הָיָה

נָעוּל בְּמַנְעוּל, לֹא סָגוּר עַל מַסְגֵר, כִּי אִם קָשוּר בְּקֶשֶר

סָבוּךְ שֶּל חֶבֶל זָהָב. וְהַקֶּשֶר הַזֶּה אֵין לוֹ רֹאש וְאֵין לוֹ

סוֹף. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה כַּקֶּשֶר הַזֶּה שָזוּר וּפְתַלְתֹּל מִזֶּה

וּמִזֶּה, אֲשֶר תִּלְאֶינָה הַיָּדַיִם הֲכִי חָרוּצוֹת לְפָתְחוֹ.

וּבְכָל זֹּאת, אַחֲרֵי רְאוֹתָהּ מַה קָּשֶה הַדָּבָר, עָלָה עַל לֵב

פַּנְדוֹרָה לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַקֶּשֶר וְלִרְאוֹת אֵיךְ נַעֲשָׂה.

שְתַּיִם אוֹ שָלֹש פְּעָמִים עָלְתָה עַל גַבֵּי הָאַרְגָז לְטַפֵּל

בּוֹ.

– אֲנִי מַאֲמִינָה – אָמְרָה הַנַּעֲרָה אֶל לִבָּהּ –

כִּי מָצָאתִי אֶת סוֹד הַקֶּשֶר. וְאוּלַי גַם יָכוֹל אוּכַל לְפַתְּחוֹ

וְלָשוּב וּלְקָשְרוֹ. בָּרִי לִי, כִּי כָּל רַע לֹא יְאֻנֶּה. גַם

אֶפִּימֵתֵאוֹס לֹא יוֹכִיחֵנִי עַל זֹאת. פָּתֹחַ לֹא אֶפְתַּח אֶת

הָאַרְגָז, חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, בְּלִי רְשוּת

הָעֶלֶם הַכְּסִיל, גַם לוּלֵא הָיָה הַקֶּשֶר פָּתוּחַ.

טוֹב הָיָה לָהּ לְפַנְדוֹרָה, לוּ מָצְאָה עֲבוֹדָה

כָּל שֶהִיא לַעֲשׂוֹת אוֹ עִנְיָן כָּל שֶהוּא לַעֲנוֹת בּוֹ, לְבַל

תְּהִי כָּל הַיָּמִים שְקוּעָה בְּרַעְיוֹן אֶחָד. אַךְ הַיְלָדִים

חָיוּ חַיִּים קַלִּים בָּעֵת הַהִיא, בְּטֶרֶם הָיוּ הַדְּאָגוֹת

בָּאָרֶץ, עַד כִּי הָיָה לָהֶם פְּנַאי עַד בְּלִי דַי. הֵן לֹא יָכְלוּ

מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק “הַמַּחְבּוֹאִים” בֵּין

סִבְכֵי הַפְּרָחִים, אוֹ בְּמִשְׂחַק “שִמְשוֹן הָעִוֵּר” עִם זֵר

“הַשּוֹשַנִּים” עַל עֵינֵיהֶם, אוֹ בִּשְאָר הַמִּשְׂחָקִים אֲשֶר

נִבְרְאוּ מִשֵּשֶת יְמֵי בְּרֵאשִית. בָּעֵת אֲשֶר הַחַיִּים כֻּלָּם

שַעֲשוּעִים, אֵין עֲבוֹדָה לַעֲשׂוֹת. טַאטֵא מְעַט וְהָסֵר הָאָבָק

בַּחֲדַר הַבַּיִת, אֱסֹף פְּרָחִים רַעֲנַנִּים (אֲשֶר צָמְחוּ לָרֹב

בְּכָל מָקוֹם) לְשִׂימָם בָּאַגָּנוֹת, – וְכָל מְלֶאכֶת הַיּוֹם

תַּמָּה וְנִשְלָמָה, וְאָז, לִשְאָר שְעוֹת הַיּוֹם, נִמְצָא לָהּ

הָאַרְגָז.

אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה נוֹטֶה לִבִּי לְהַאֲמִין, כִּי

הָאַרְגָז הָיָה לָהּ לִבְרָכָה עַל פִּי דַרְכָּהּ, הוּא הֶעֱנִיק לָהּ

מַחֲשָבוֹת רַבּוֹת לַהֲגוֹת בָּהֶן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה. בְּעֵת

אֲשֶר לִבָּהּ הָיָה טוֹב עָלֶיהָ עָמְדָה וְהִשְתּוֹמְמָה לְמַרְאֵה

הַזֹּהַר הַנּוֹצֵץ בִּצְלָעָיו וּלְמַרְאֵה הַצּוּרוֹת הַיָּפוֹת עִם

הָעֳפָאִים אֲשֶר בִּקְצוֹתָיו, וְכַאֲשֶר הָיָה רוּחָהּ עָכֹר הָדְפָה

אֶת הָאַרְגָז אוֹ בָּעֲטָה בּוֹ בְּרַגְלָהּ הַקְּטַנָּה

וְהַנֶּחְמָדָה. וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה בְּעִיטוֹת נָפְלוּ בְּחֵלֶק

הָאַרְגָז הַזֶּה (וּבְדִין בָּאוּ לוֹ, כִּי הָיָה מָלֵא רָע, כַּאֲשֶר

תִּרְאוּ בְּקָרוֹב), אַף זֶה הוּא לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, כִּי לוּלֵא

הָאַרְגָז הַזֶּה, לֹא מָצְאָה פַּנְדוֹרָה הַקְּטַנָּה וְהַזְּרִיזָה

אַף הַחֲצִי מִן הָעִנְיָן, לְבַלּוֹת בּוֹ אֶת זְמַנָּהּ, כַּאֲשֶר

נִמְצָא לָהּ עַתָּה.

וְאָמְנָם עִנְיָן רַב הָיָה לַהֲגוֹת בּוֹ עַד אֵין

סוֹף. מַה יֵּש בְּתוֹךְ הָאַרְגָז? מַה גָּנוּז שָם? שַוּוּ נָא

בְּנַפְשְכֶם, שוֹמְעַי הַקְּטַנִּים, מֶה הָיָה, לוּ שָׂמוּ אַרְגָז

גָדוֹל בְּבֵיתְכֶם, וְלִבְּכֶם הָיָּה אוֹמֵר לָכֶם, כִּי בּוֹ

גְנוּזִים כַּמָּה וְכַמָּה כְּלֵי צַעֲצוּעִים יָפִים, אֲשֶר הוּבְאוּ

לָכֶם תְּשוּרָה לְיוֹם הוּלַדְתְּכֶם. הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ, כִּי

הֱיִיתֶם סַקְרָנִים פָּחוֹת מִפַּנְדוֹרָה? וְלוּ נִשְאַרְתֶּם

לְבַדְּכֶם עִם הָאַרְגָז, הַאִם לֹא הָיָה עוֹלֶה עַל לִבְּכֶם

לְנַסּוֹת וּלְהָרִים אֶת הַמִּכְסֶה? אַךְ עָשׂה לֹא תַעֲשׂוּ זֹאת.

אָהּ, חַס וְשָלוֹם! לֹא, לֹא! וּבְכָל זֹאת, לוּ אָמַר לָכֶם לִבְּכֶם,

כִּי כְּלֵי צַעֲצוּעִים גְנוּזִים בָּאַרְגָז מַה קָּשֶה הָיָה לָכֶם

לְהִתְאַפֵּק, בְּלִי לְהָצִיץ בּוֹ רֶגַע קַל! לֹא אֵדַע אִם חִכְּתָה

גַם פַּנְדוֹרָה לִמְצוֹא בָּאַרְגָז כְּלֵי צַעֲצוּעִים, וְקָרוֹב

לְהַאֲמִין, כִּי בַּיָּמִים הָהֵם, אֲשֶר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה

צַעֲצוּעַ גָדוֹל אֶחָד לִילָדִים, לֹא עָשׂוּ לָהֶם כְּלֵי צַעֲצוּעִים

קְטַנִּים. אַךְ פַּנְדוֹרָה אָמְרָה בְּלִבָּהּ, כִּי בָּאַרְגָז הַזֶּה

צָפוּן דָבָר יָפֶה וְיָקָר מְאֹד, וְלָכֵן נִכְסְפָה נַפְשָהּ לְהָצִיץ

בְּתוֹכוֹ הֲצָצָה קַלָּה, כְּמוֹכֶן, הַנְּעָרוֹת הַנְּעִימוֹת

הָעוֹמְדוֹת סְבִיבִי וְשוֹמְעוֹת אֶת סִפּוּרִי, וְאוּלַי הָיְתָה

פַּנְדוֹרָה סַקְרָנִית גְדוֹלָה מְעַט מִכֶּן; מִי יוֹדֵעַ?

בַּיּוֹם הַהוּא, אֲשֶר קָרָה בּוֹ דְבַר סִפּוּרֵנוּ,

רָבְתָה תְּשוּקָתָהּ כָּל כָּךְ לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד, עַד כִּי סוֹף

סוֹף קָרְבָה אֶל הָאַרְגָז, וּבְלִבָּהּ גָמְרָה כִּמְעַט לְפָתְחוֹ,

אִם רַק תּוּכַל, אוֹי – פַּנְדוֹרָה רָעָה!

קֹדֶם כֹּל נִסְּתָה לַהֲרִימוֹ. כָּבֵד הָיָה הָאַרְגָז

– לֹא לְפִי כֹּחָהּ הַדַּל שֶל נַעֲרָה רַכָּה. הִיא הֵרִימָה מֵעַל

הָאָרֶץ כַּחֲצִי טֶפַח אֶת הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶל הָאַרְגָז וְהוֹרִידָה

אוֹתוֹ שוּב, עַד כִּי הִשְמִיעַ קוֹל אָטוּם. כַּעֲבוֹר רֶגַע נִדְמָה

לָהּ, כִּי שָמְעוּ אָזְנֶיהָ הֲמוּלָה בְּתוֹךְ הָאַרְגָז. הִיא

הִטְּתָה אָזְנָהּ וְהִקְשִיבָה, אָכֵן קוֹל חָנוּק, קוֹל תְּלוּנָה

עוֹלֶה מִשָּם בְּאָזְנֶיהָ, וְאוּלַי הָיָה הַקּוֹל בְּאָזְנֵי

פַּנְדוֹרָה קוֹל זִמְרָה? וְאוּלַי הָיָה הַקּוֹל קוֹל לִבָּהּ

הַדּוֹפֵק? לֹא יָדְעָה הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה מְאוּמָה, אַךְ

תְּשוּקָתָהּ הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וְגָדוֹל.

כַּאֲשֶר הִטְּתָה רֹאשָהּ, רָאוּ עֵינֶיהָ פִּתְאֹם אֶת הַקֶּשֶר שֶל חֶבֶל-הַזָּהָב.

– רַק אִיש חָכָם וְנָבוֹן יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶר הַזֶּה – אָמְרָה

פַּנְדוֹרָה אֶל לִבָּהּ – אַךְ גַם אֲנִי יָכוֹל אוּכַל לוֹ. אַחַת גָמַרְתִּי,

לִמְצוֹא אֶת שְנֵי קְצוֹת הַחֶבֶל וִיהִי מָה.

וּבְכֵן לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת חֶבֶל הַזָּהָב וּבָדְקָה

יָפֶה יָפֶה אֶת קְשָרָיו הַסְּבוּכִים. כִּמְעַט שֶלֹּא בְּכַוָּנָה

וְשֶלֹּא מִדַּעַת הֵחֵלָּה לְפַתַּח אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ הַשָּעָה

זָרְחָה הַשֶּמֶש הַבְּהִירָה בְּעַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וּמִן הַחוּץ

נִשְמְעוּ קוֹלוֹת עַלִּיזִים שֶל נְעָרִים מְצַחֲקִים, וּמִי יוֹדֵעַ,

אוּלַי עָלָה בֵּינֵיהֶם גַם קוֹל אֶפִּימֵתֵאוֹס. פַּנְדוֹרָה עָמְדָה

רֶגַע לְהַקְשִיב. מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הַיּוֹם הַזֶּה! הַאִם לֹא

טוֹב לָהּ לַעֲזוֹב אֶת הַקֶּשֶר הַמְסֻבָּךְ וְלַחְדוֹל מִן הָאַרְגָז

וְלָרוּץ הַחוּצָה, לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרֶיהָ הַקְּטַנִּים וְלִהְיוֹת

עַלִּיזָה כְּמוֹהֶם?

אוּלָם כָּל אוֹתָהּ שָעָה הָיוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,

כִּמְעַט שֶלֹּא מִדַּעַת, עֲסוּקוֹת בַּקֶּשֶר; וְכַאֲשֶר הֵצִיצָה

הַנַּעֲרָה אֶל הַפָּנִים הָעֲטוּרִים פְּרָחִים אֲשֶר עַל מִכְסֵה

הָאַרְגָז הַקָּסוּם, נִדְמָה לָהּ כִּי עֵינֶיהָ רָאוּ וְהִנֵּה הֵם

מַבִּיעִים שְׂחוֹק וּּמְהוּמָה.

– הַפָּנִים הָאֵלֶה עֲרוּמִים מְאֹד – חָשְבָה

פַּנְדוֹרָה – הַאֻמְנָם יִלְעַג לִי הָאִיש, כִּי לֹא טוֹב אֲנִי

עוֹשָה? נַפְשִי חָשְקָה מְאֹד לִבְרוֹחַ מִזֶּה.

אַךְ בַּרֶגַע הַהוּא, לְפֶתַע פִּתְאֹם, פָּגְעוּ

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ פְּגִיעָה קַלָּה בַּקֶּשֶר – וְנֵס גָדוֹל אֵרַע:

חֶבֶל-הַזָּהָב הֻתַּר מֵאֵלָיו כְּמוֹ מִקֶּסֶם, וְהָאַרְגָז נִשְאַר

בְּלִי קֶשֶר עָלָיו.

– הַדָּבָר הַזֶּה מְשֻנֶּה מְאֹד מְאֹד! – אָמְרָה

פַּנְדוֹרָה – מַה יֹּאמַר אֶפִּימֵתֵאוֹס? וְאֵיכָכָה אוּכַל לָשוּב

וְלִקְשוֹר אֶת הַקֶּשֶר?

הִיא נִסְּתָה פַּעַם וּפַעֲמַיִם לָשוּב וְלִקְשוֹר אֶת

הַחֶבֶל, אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹכְחָה לָדַעַת, כִּי הַדָּבָר לְמַעְלָה

מִכֹּחָהּ הוּא. הַקֶּשֶר הֻתַּר לְפֶתַע פִּתְאֹם, וְלֹא יָכְלָה

הַנַּעֲרָה לְהַעֲלוֹת עַל לִבָּהּ אַף מְעַט מֶה הָיָה מַרְאֵה הַקֶּשֶר

וְאֵיךְ הָיוּ הַחוּטִים אֲגוּדִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה. כָּל הַדָּבָר

נֶעְלַם מִזִּכְרוֹנָהּ. לֹא נִשְאַר לָהּ בִּלְתִּי אִם לַעֲזוֹב אֶת

הָאַרְגָז כְּמוֹ שֶהוּא, עַד אֲשֶר יָבוֹא אֶפִּימֵתֵאוֹס

הַבָּיְתָה.

– אַךְ – אָמְרָה פַּנְדוֹרָה אֶל לִבָּהּ – הֵן אִם

יִרְאֶה הַנַּעַר וְהִנֵּה הֻתַּר הַקֶּשֶר, הֲלֹא יָבִין כִּי אֲנִי

עָשִׂיתִי זֹאת. וְאֵיךְ יַאֲמִין לִי כִּי לֹא הֵצַצְתִּי לְתוֹךְ

הָאַרְגָז?

וְאָז בָּאָה מַחֲשָבָה רָעָה אֶל לִבָּהּ: הֵן אִם כֹּה

וְאִם כֹּה יַחֲשוֹד בָּה הַנַּעַר, כִּי הֵצִיצָה לְתוֹךְ הָאַרְגָז,

הֲלֹא יָכוֹל תּוּכַל אֵפוֹא בְּרֶגַע זֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן.

הָהּ, נַעֲרָה רָעָה וּסְכָלָה! עָלַיִךְ הָיָה רַק

לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּלְהִמָּנַע מִן הָרַע וְלֹא לַחֲשוֹב, מַה

יֹאמַר אוֹ מַה יַאֲמִין חֲבֵרֵךְ אֶפִּימֵתֵאוֹס.

וְאוּלַי הָיְתָה הַנַּעֲרָה עוֹשָׂה כֵן, לוּלֵא

הִבִּיטוּ מֵעַל מִכְסֵה הָאַרְגָז הַפָּנִים הַקְּסוּמִים, אֲשֶר

הוֹלִיכוּ אֶת לִבָּהּ שוֹלָל, וְלוּלֵא נִדְמָה לָהּ, כִּי שָמְעוּ

אָזְנֶיהָ בְּתוֹךְ הָאַרְגָז לַחַש שֶל קוֹלוֹת דַקִּים, וְהַקּוֹלוֹת

צְלוּלִים מֵאֲשֶר הָיוּ, לֹא יָדְעָה הַנַּעֲרָה אִם בְּדִמְיוֹנָהּ

הָיָה הַדָּבָר אוֹ לֹא, אַךְ קוֹל לַחַש עָלָה בְּאָזְנָהּ, וְאוּלַי

עָלָה הַקּוֹל מִתּוֹךְ לִבָּהּ הַסַּקְרָן, וְהַקּוֹל קָרָא:

– הוֹצִיאִינוּ, פַּנְדוֹרָה יְקָרָה, אָנָּא

הוֹצִיאִינוּ! הָיֹה נִהְיֶה לָךְ חֲבֵרִים טוֹבִים וּנְעִימִים! אַךְ

הוֹצִיאִינוּ נָא!

– מַה יֵּש שָם? – אָמְרָה פַּנְדוֹרָה בְּלִבָּהּ? –

הַאֻמְנָם בַּעֲלֵי-חַיִּים בְּתוֹךְ הָאַרְגָז? יְהִי מָה! – אַחַת

אָמַרְתִּי, לְהָצִיץ לְתוֹכוֹ הֲצָצָה קַלָּה – רַק הֲצָצָה קַלָּה

וְאַחֲרֵי כֵן סָגוֹר אֶסְגוֹר אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז וְהָיָה כַּאֲשֶר

הָיָה. הֵן לֹא תֵּצֵא רָעָה גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה מֵהֲצָצָה קַלָּה

בִּלְבָד.

אַךְ הִנֵּה הִגִּיעָה הַשָּעָה לָשוּב וְלִרְאוֹת אֶת אֲשֶר עָשָׂה אֶפִּימֵתֵאוֹס בָּעֵת הַהִיא.

זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה, מִיּוֹם בֹּא חֲבֶרְתּוֹ

לָגוּר עִמּוֹ, אֲשֶר הָלַךְ הַנַּעַר לְבַקֵּש לוֹ תַּעֲנוּג וְהִיא לֹא

הָלְכָה עִמּוֹ. אַךְ מְאוּמָה לֹא עָלָה בְּיָדוֹ, אַף לִבּוֹ לֹא הָיָה

טוֹב עָלָיו כְּכָל הַיָּמִים. הוּא לֹא יָכֹל לִמְצוֹא עֵנָב מָתוֹק אוֹ

תְּאֵנָה בַּכּוּרָה (וְחֻלְשָה הָיְתָה לוֹ לַנַּעַר, כִּי אָהַב יוֹתֵר

מִדַּי אֶת הַתְּאֵנִים), וְאִם בָּאָה לְיָדוֹ תְּאֵנָה בְּשֵלָה,

הָיְתָה גְמוּרָה וּמְתוּקָה עַד כִּי לֹא נָעֲמָה עוֹד לְחִכּוֹ.

בְּלִבּוֹ אֵין שִׂמְחָה, וּבְפִיו אֵין רִנָּה, כַּאֲשֶר הִסְכִּין

תָּמִיד, לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמַּח אֶת חֲבֵרָיו. בְּקִצּוּר, הַנַּעַר

הָלַךְ סַר וְזָעֵף, עַד כִּי לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ חֲבֵרָיו מֶה

הָיָה לוֹ. אַף הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת מַכְאוֹב לִבּוֹ, כִּי הִנֵּה

זָכוֹר תִּזְכְּרוּ, קוֹרְאַי הַחֲבִיבִים, כִּי בָּעֵת הַהִיא אֲשֶר

קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה כָּל אָדָם מְאֻשָּר כָּל יָמָיו.

הָעוֹלָם לֹא יָדַע עוֹד צַעַר. בֵּין כָּל הַנְּעָרִים, אֲשֶר בָּאוּ

לְהִתְעַלֵּס עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַבְּרוּכָה, לֹא הָיָה אַף אֶחָד

חוֹלֶה בְּגוּפוֹ אוֹ בְּנַפְשוֹ.

לָאַחֲרוֹנָה חָשַב וּמָצָא אֶפִּימֵתֵאוֹס, כִּי אֵין

טוֹב לוֹ בִּלְתִּי אִם לַעֲזוֹב אֶת מִשְׂחָקָיו וְלָשוּב אֶל

פַּנְדוֹרָה, אֲשֶר בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ תָּשוּב אֵלָיו רוּחוֹ

הַטּוֹבָה. אַךְ בְּחֶפְצוֹ לִגְרוֹם לָהּ תַּעֲנוּג, קָטַף הַנַּעַר

פְּרָחִים וַיַּעַשׂ מֵהֶם זֵר לְשִׂימוֹ בְּרֹאשָהּ, וְהַפְּרָחִים

הָיוּ יָפִים מְאֹד. שוֹשַנִּים וַחֲבַצָּלוֹת וְצִיצֵי תַּפּוּחַ וְעוֹד

רַבִּים, אֲשֶר הֵפִיצוּ רֵיחַ נִיחוֹחַ בְּעִקְּבוֹת הַנַעַר; וְהַזֵּר

עָשׂוּי מַעֲשֵׂה אֳמָן, כְּכָל אֲשֶר יוּכַל נַעַר לַעֲשׂוֹת. יוֹדֵעַ

אֲנִי, כִּי הַנְּעָרוֹת הַקְּטַנּוֹת בְּיָמֵינוּ יֵש לָהֶן כִּשְרוֹן

רַב לִקְלוֹעַ זֵרִים, וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם יָדְעוּ גַם

הַנְּעָרִים אֳמָנוּת זוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶר בְּיָמֵינוּ.

וּפֹה מָקוֹם לִי לְהַזְכִּיר, כִּי עָנָן גָדוֹל

וְשָחוֹר עָלָה עַל פְּנֵי הַשָּמַיִם, אַף כִּי עוֹד לֹא כִּסָּה אֶת

עֵין הַשֶּמֶש. אַךְ בְּהַגִּיעַ אֶפִּימֵתֵאוֹס עַד פֶּתַח הַבַּיִת

וְהִנֵּה הֶאֱפִיל הֶעָנָן אֶת הַשֶּמֶש, עַד כִּי פִּתְאֹם הָיָה

חֹשֶךְ.

הוּא נִכְנַס אַט, כִּי אָמַר הַנּעַר לָגֶשֶת בַּלָּאט

אֶל פַּנְדוֹרָה מֵאֲחוֹרֶיהָ וְלָשִׂים אֶת הַזֵּר עַל רֹאשָהּ בְּטֶרֶם

תִּרְאֶה אֶת פָּנָיו. אַךְ לַשָּוְא טָרַח הַנַּעַר לִפְסוֹעַ

פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת. יָכוֹל הָיָה לִפְסוֹעַ פְּסִיעוֹת גַסּוֹת

כְּאָדָם גָדוֹל בְּשָנִים, לִפְסוֹעַ פְּסִיעוֹת גַסּוֹת – הָיִיתִי

אוֹמֵר – כְּפִיל, ובְכָל זֹּאת לֹא הָיְתָה פַּנְדוֹרָה שוֹמַעַת קוֹל

צְעָדָיו. הִיא הָיְתָה שְקוּעָה כֻּלָּהּ בְּמַעֲשֶׂיהָ. בּוֹ בָּרֶגַע

אֲשֶר בָּא הַנַּעַר אֶל הַבַּיִת שָלְחָה הַנַּעֲרָה הַחוֹטֵאת אֶת

יָדָהּ אֶל מִכְסֵה הָאַרְגָז וַתֹּאמֶר לַהֲרִימוֹ. וְאֶפִּימֵתֵאוֹס

רָאָה אֶת הַדָּבָר, וְלוּ קָרָא בְּקוֹל, אוּלַי מָשְכָה פַּנְדוֹרָה

יָדָהּ וְהַסּוֹד הַצָּפוּן בָּאַרְגָז לֹא הָיָה יוֹצֵא לַאֲוִיר

הָעוֹלָם.

אַךְ אֶפִּימֵתֵאוֹס גַם הוּא, אַף כִּי אָמַר, כִּי

אֵין לִבּוֹ אֶל הָאַרְגָז, נִכְסְפָה נַפְשוֹ לָדַעַת מַה צָּפוּן

בְּתוֹכוֹ, וְכַאֲשֶר רָאָה כִּי פַּנְדוֹרָה גָמְרָה בְּלִבָּהּ

לְגַלוֹת אֶת הַסּוֹד, יָרֵא הַנַּעַר פֶּן תְּהִי חֲבֶרְתּוֹ חֲכָמָה

מִמֶּנּוּ, וְאִם יִמָּצֵא דָבָר נָעִים בָּאַרְגָז לֹא תִּתֶּן לוֹ

חֵלֶק בּוֹ, וְלָכֵן, אַחֲרֵי כָּל תּוֹכַחְתּוֹ אֲשֶר הוֹכִיחַ אֶת

פַּנְדוֹרָה עַל חֵטְא סַקְרָנוּתָהּ, הָיָה גַם הוּא סָכָל כָּמוֹהָ,

וְגַם הוּא חָטָא חֵטְא, וְאִם בָּאנוּ לְהַאֲשִים אֶת פַּנְדוֹרָה עַל

הָרָעָה אֲשֶר עָשְׂתָה אַל נָא נִשְכַּח לָנוּד גַם לְאֶפִּימֵתֵאוֹס

חֲבֵרָהּ.

כַּאֲשֶר הֵרִימָה פַּנְדוֹרָה אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז,

הָיָה בַּבַּיִת חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה, כִּי עַב הֶעָנָן כִּסָּה אֶת כָּל

הַשָּמַיִם, כְּאִלּוּ קָבַר אוֹתָם חַיִּים. לִפְנֵי שָעָה קַלָּה

נִשְמַע קוֹל הֲמוּלָה, וּפִתְאֹם עָלָה הַקּוֹל וַיְהִי לְקוֹל רַעַם.

אַךְ פַּנְדוֹרָה לֹא רָאֲתָה דָבָר וְלֹא שָמְעָה דָבָר, בַּהֲרִימָהּ

אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז וּבַהֲצִיצָהּ לְתוֹכוֹ. וּפִתְאֹם וְהִנֵּה

כַּעֲדַת יְצוּרִים בַּעֲלֵי כָּנָף עָלוּ מִסָּבִיב וְנִמְלְטוּ

מִתּוֹךְ הָאַרְגָז, וּבוֹ בָּרֶגַע שָמְעָה הַנַּעֲרָה קוֹל אֶנְקַת

אֶפִּימֵתֵאוֹס כְּקוֹל אִיש כּוֹאֵב.

קובץ 20 – ציור: (52)

כַּעַדַת יְצוּרִים בַּעֲלֵי כָּנָף עָלוּ

– הָה נְשָכוּנִי! – קָרָא הַנַּעַר – נְשָכוּנִי! הוֹי,

פַּנְדוֹרָה רָעָה! לָמָּה זֶה פָּתַחַתְּ אֶת הָאַרְגָז הָרַע

הַזֶּה?

פַּנְדוֹרָה הוֹרִידָה אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז, הֵרִימָה

עֵינֶיהָ, הִבִּיטָה מִסָּבִיב לִרְאוֹת אֶת אֲשֶר קָרָה אֶת

אֶפִּימֵתֵאוֹס, וְעַב הֶעָנָן הֶחְשִיךְ אֶת הַחֶדֶר, עַד כִּי לֹא

יָכְלָה הַנַּעֲרָה לִרְאוֹת מַה יֵּש בּוֹ. אַךְ אָזְנֶיהָ שָמְעוּ

זִמְזוּם נוֹרָא, כְּאִלּוּ עָלָה מִסָּבִיב הֲמוֹן רַב שֶל זְבוּבִים

וְיַתּוּשִים וַחֲסִילִים וּצְרָעוֹת. וְכַאֲשֶר הִסְכִּינוּ עֵינֶיהָ

אֶל הָאוֹר הַמְּעַט הַזֶּה, רָאֲתָה הֲמוֹן רַב שֶל יְצִירִים

מְכֹעָרִים, וְלָהֶם כַּנְפֵי עֲטַלֵּף, וְעֵינֵיהֶם מַבִּיטוֹת

בְּזַעַם, וְעֹקֶץ אָרֹךְ וְנוֹרָא בִּזְנָבָם. אֶחָד מֵהֶם הוּא אֲשֶר

עָקַץ אֶת אֶפִּימֵתֵאוֹס. וּבְעוֹד רֶגַע וְהִנֵּה הֵרִימָה פַּנְדוֹרָה

גַם הִיא קוֹל בּוֹכִים מִתּוֹךְ כְּאֵב וָפַחַד וְאֶנְקָתָהּ גָדְלָה

עוֹד מֵאֶנְקַת חֲבֵרָהּ. שֵד קָטָן מִן הַשֵּדִים הָאֵלֶּה בָּא

וַיֵּשֶב עַל מִצְחָהּ וְאָמַר לְעָקְצָהּ יָפֶה יָפֶה, לוּלֵא מִהֵר

אֶפִּימֵתֵאוֹס לְגָרְשוֹ וּלְהַבְרִיחוֹ.

וְעַתָּה אִם יֵש עִם לְבַבְכֶם לָדַעַת מָה הֵם

הַיְצִירִים הַנִּתְעָבִים, אֲשֶר נִמְלְטוּ מִן הָאַרְגָז, עָלַי

לְהַגִּיד לָכֶם, כִּי אֵלֶּה הֵם כָּל בְּנֵי מִשְפַּחַת הַתְּלָאָה

אֲשֶר בָּאָרֶץ. בָּהֶם הָיוּ יִסּוּרִים קָשִים; שָם נִמְצָא מִסְפָּר

רַב שֶל דְאָגוֹת לְמִינֵיהֶן; שָם הָיוּ כְּמֵאָה וַחֲמִשִׁים

פְּגָעִים; שָם נִמְצְאוּ מַחֲלוֹת בְּמִסְפָּר רַב וְעָצוּם בְּצוּרוֹת

שוֹנוֹת וּמְשֻנּוֹת; שָם הָיוּ צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת עַד אֵין

מִסְפָּר. קִצּוּר הַדְּבָרִים, כָּל נֶגַע וְכָל פֶּגַע, אֲשֶר בָּאוּ

מֵאָז עַל בְּנֵי הָאָדָם, עַל גוּפָם וְעַל נַפְשָם, כֻּלָּם הָיוּ

סְגוּרִים בָּאַרְגָז הַטָּמִיר, אֲשֶר נִמְסַר לִידֵי אֶפִּימֵתֵאוֹס

וּפַנְדוֹרָה לִשְמוֹר עָלָיו, לְמַעַן אֲשֶר לֹא יֵצְאוּ הַנְּגָעִים

וְהַפְּגָעִים לְהָצִיק לְיַלְדֵי הָאָרֶץ הַמְאֻשָּרִים. לוּ נִשְאֲרוּ

נֶאֱמָנִים לְחוֹבָתָם, כִּי אָז לֹא בָּאָה כָּל הָרָעָה. לֹא הָיָה

בָּאָרֶץ אִיש חוֹלֶה מִיָּמָיו, וְאַף יֶלֶד אֶחָד לֹא הָיָה שוֹפֵךְ

דִמְעָה אַחַת מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.

אוּלָם – וְאַתֶּם רְאוּ, כִּי בַּעֲווֹן הָאֶחָד

תָּבוֹא רָעָה עַל כָּל הָעוֹלָם – אַחֲרֵי אֲשֶר הֵרִימָה פַּנְדוֹרָה

אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז הָרַע וְאֶפִּימֵתֵאוֹס חָטָא חֵטְא, כִּי לֹא

עָצַר בַּעֲדָהּ, בָּאוּ כָּל הַתְּלָאוֹת לָשֶבֶת בְּתוֹכֵנוּ, וּמִי

יוֹדֵעַ מָתַי נֵחָלֵץ מֵהֶן. הֲלֹא תָּבִינוּ, קוֹרְאַי הַחֲבִיבִים,

כִּי לֹא יָכְלוּ שְנֵי הַיְלָדִים לְהָכִיל אֶת כָּל הָעֵדָה הָרָעָה

הַזֹּאת בְּבֵיתָם הַקָּטָן. לְהֶפֶךְ, הַדָּבָר הָרִאשוֹן אֲשֶר עָשׂוּ

הָיָה לִפְתּוֹחַ לָרְוָחָה אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְאֶת הַדְּלָתוֹת,

לְהִנָּצֵל מִן הַבְּרוּאִים הָאֵלֶּה; וְאָמְנָם עָפוּ לָהֶן

הַתְּלָאוֹת בַּעֲלוֹת הַכָּנָף אֶל אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּמַיִם, בְּכָל

הַיְקוּם, בַּאֲשֶר מָצְאוּ אֶת הָאָדָם, קָטֹן אוֹ גָדוֹל, פָּגְעוּ

בּוֹ, וְהֵצִיקוּ לוֹ, עַד כִּי עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה בְּבוֹאָן.

וְהַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מִזֶּה, כִּי כָּל הַפְּרָחִים וְכָל הַנִּצָּנִים

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶר לֹא נָבְלוּ עַד הַיּוֹם, הֵחֵלּוּ לְהַשִּיר

עֲלֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד אוֹ יוֹמַיִם. וְהַיְלָדִים אֲשֶר עַד הַיּוֹם

הַהוּא חָיוּ חַיֵּי עוֹלָם בְּיַלְדוּתָם, הֵחֵלּוּ לְהַזְקִין מִיּוֹם

לְיוֹם, וְעַד מְהֵרָה גָדְלוּ וְהָיוּ לְבַחוּרִים וּבְתוּלוֹת,

וְלַאֲנָשִים וְנָשִים בָּאִים בַּיָּמִים, לִזְקֵנִים וְלִזְקֵנוֹת

בְּטֶרֶם יֵדְעוּ אֶת הַחַיִּים.

בֵּין כֹּה וָכֹה יָשְבוּ שְנֵי הַחוֹטְאִים, הַנַּעַר

וְהַנַּעֲרָה, בְּבֵיתָם הַבּוֹדֵד. שְנֵיהֶם הָיוּ כּוֹאֲבִים

מֵעֲקִיצַת הַצְּרָעוֹת, וְהַכְּאֵב הָיָה קָשֶה לָהֶם עַד בִּלְתִּי

נְשׂוֹא, יַעַן כִּי זֶה הָיָה הַכְּאֵב הָרִאשוֹן מִיּוֹם בְּרִיאַת

הָעוֹלָם. וְאָמְנָם לֹא הִסְכִּינוּ הַיְלָדִים וְלֹא יָדְעוּ מָה הוּא.

מִלְּבַד כָּל זֹאת הָיוּ שְנֵיהֶם זוֹעֲפִים מְאֹד וּשְרוּיִים בְּרֹגֶז

זֶה עַל זֶה. אֶפִּימֵתֵאוֹס יָשַב בָּדָד בַּפִּנָּה, שָקוּעַ

בְּעַצְבוּת, וַאֲחוֹרָיו אֶל פַּנְדוֹרָה וְהִיא רָקְעָה עַל הָרִצְפָּה

וְרֹאשָהּ נִשְעַן עַל הָאַרְגָז אֲשֶר מִמֶּנּוּ בָּאָה כָּל הָרָעָה.

וְהִיא בָּכְתָה מַר וְאַנְחוֹתֶיהָ רַבּוּ וְלִבָּהּ חִשַּב לְהִשָּבֵר.

פִּתְאוֹם עָלָה מִן הָאַרְגָז קוֹל דְפִיקָה קַלָּה.

– מַה זֹּאת? – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה, בַּהֲרִימָהּ אֶת רֹאשָהּ.

אַךְ אֶפִּימֵתֵאוֹס לֹא שָמַע אֶת קוֹל הַדְּפִיקָה אוֹ

הָיָה שָקוּעַ בִּיגוֹנוֹ עַד בִּלְתִּי הַקְשִיב אֶל הַקּוֹל. אִם כֹּה

וְאִם כֹּה לֹא עָנָה הַנַּעַר מְאוּמָה.

– הֲלֹא תִּכָּלֵם – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה בַּאֲנָחָה – כִּי לֹא תַּעֲנֶה עַל דְבָרַי.

וְעוֹד פַּעַם דְפִיקָה קַלָּה! וְהַקּוֹל כְּקוֹל

פְּרִיקַת אֶצְבָּעוֹת שֶל יַד עֲנֻגָּה דוֹפֶקֶת אַט בְּתוֹךְ

הָאַרְגָז.

– מִי אַתָּה? – שָאֲלָה פַּנְדוֹרָה מִתּוֹךְ

סַקְרָנוּת מְעַט – מִי אַתָּה הַיּוֹשֵב בְּתוֹךְ הָאַרְגָז הַנִתְעָב

הַזֶּה?

וְקוֹל דַק עָלָה מִמַּעֲמַקִים:

– הָרִימִי אֶת הַמִּכְסֶה וְרָאִית אֶת פָּנַי.

– לֹא, לֹא – עָנְתָה פַּנְדוֹרָה וְנֶאֶנְחָה שוּב –

רַב לִי, לֹא אוֹסִיף עוֹד לְהָרִים אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז! בְּתוֹךְ

הָאַרְגָז תִּשְכַּב, יְצִיר נִתְעָב, וּפֹה תְּהִי קְבוּרָתְךָ! רַבִּים

מֵאַחֶיךָ וּמֵאַחְיוֹתֶיךָ הַמְאוּסִים נָפוֹצוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

וַאֲנִי לֹא אוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אִוֶּלֶת וּלְשַלַּח אוֹתְךָ

חָפְשִי.

הִיא הִבִּיטָה נוֹכַח אֶפִּימֵתֵאוֹס בְּדַבְּרָהּ:

אוּלַי חִכְּתָה הַנַּעֲרָה כִּי יְהַלֵּל אוֹתָהּ הַנַּעַר עַל

חָכְמָתָהּ, אַךְ הַנַּעַר הַזָּעֵף חָשַב, כִּי חָכְמָתָהּ אֵחֲרָה

מְעַט לָבוֹא.

– הָהּ – קָרָא הַקּוֹל הַנָּעִים שוּב – טוֹב לָכֶם

כִּי תּוֹצִיאוּנִי מִכִּלְאִי. לֹא כְּמוֹהֶם אֲנִי, כְּמוֹ הַיְצִירִים

הָרָעִים הָעוֹקְצִים. לֹא אַחִים וַאֲחָיוֹת הֵם לִי, כַּאֲשֶר תִּרְאוּ

בְּהַבִּיטְכֶם עָלַי רֶגַע קַל. קוּמִי, קוּמִי, פַּנְדוֹרָה יְקָרָה!

לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי תּוֹצִיאוּנִי מִכִּלְאִי!

וְאָמְנָם קֶסֶם הָיָה בַּקּוֹל הַזֶּה, עַד כִּי לֹא

יָכֹל אִיש לִבְלִי עֲשׂוֹת כַּאֲשֶר שָאַל הַקּוֹל הַדַּק הַזֶּה. לֵב

פַּנְדוֹרָה הָלַךְ וָרַךְ אַחֲרֵי כָּל מִלָּה, אֲשֶר שָמְעוּ אָזְנֶיהָ

מִתּוֹךְ הָאַרְגָז. גַם אֶפִּימֵתֵאוֹס, אַף כִּי לֹא זָז מִפִּנָּתוֹ,

הֶחֱזִיר מְעַט רֹאשוֹ וּפָנָיו הָרָעִים לֹא הָיוּ לוֹ עוֹד.

– אֶפִּימֵתֵאוֹס חֲבִיבִי – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה – הֲשָמַעְתָּ אֶת הַקּוֹל הַדַּק הַזֶּה?

– כֵּן שָמֹעַ שָמַעְתִּי – עָנָה הַנַּעַר בְּעוֹדֶנוּ זָעֵף – וּבְכֵן?

– הָרֵם אָרִים אֶת מִכְסֵה הָאַרְגָז? – שָאֲלָה פַּנְדוֹרָה.

– עֲשִׂי כִּרְצוֹנֵךְ – עָנָה אֶפִּימֵתֵאוֹס –

רָעָה רַבָּה עָשִׂית כְּבָר וּרְגִילָה אַתְּ בָּזֶה

וּבְתוֹךְ הֲמוֹן תְּלָאוֹת אֲשֶר בָּאוּ עַל יָדֵךְ לָעוֹלָם, מַה

תּוֹסִיף וּמַה תִּגְרַע עוֹד אַחַת.

– הֲלֹא תְּדַבֵּר אֵלַי בְּלָשוֹן רַכָּה יוֹתֵר – הִתְלוֹנְנָה פַּנְדוֹרָה בִּמְחוֹתָהּ עֵינֶיהָ.

– אוֹי, הַנַּעַר הֶעָרוּם! – קָרָא הַקּוֹל הַדַּק

בְּתוֹךְ הָאַרְגָז בִּנְעִימָה רַכָּה – הֵן גַם הוּא הִשְתּוֹקֵק

לִרְאוֹת פָּנַי. קוּמִי, פַּנְדוֹרָה יְקָרָה, הָרִימִי אֶת הַמִּכְסֶה.

חוֹש אָחוּש לְהָבִיא לָכֶם יֶשַע. הוֹצִיאוּנִי נָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם

וּרְאִיתֶם עַד מְהֵרָה, כִּי לֹא רַב הַיָּגוֹן וְלֹא רַבָּה הָרָעָה,

כַּאֲשֶר תֹּאמְרוּ בִּלְבַבְכֶם.

– אֶפִּימֵתֵאוֹס, – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה – יְהִי מַה שֶיִּהְיֶה וַאֲנִי גָמַרְתִּי לִפְתּוֹחַ אֶת הָאַרְגָז.

– הֲלֹא כָּבֵד מִמֵּךְ לְהָרִים לְבַדֵּךְ אֶת

הַמִּכְסֶה – קָרָא אֵפִּימֵתֵאוֹס וַיָּרָץ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר – עָזֹר

אֶעֱזוֹר לָךְ.

הִנֵּה כִּי כֵן הֵרִימוּ שְנֵי הַיְלָדִים יַחְדָו אֶת

מִכְסֵה הָאַרְגָז. וּמִשָם פָּרְחָה בְּרִיאָה קְטַנָּה, מַזְהִירָה

וְעַלִּיזָה וַתְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, וְאֶל אֲשֶר הָלְכָה

נָשְׂאָה אוֹר בִּכְנָפֶיהָ. הֲלֹא רְאִיתֶם אֶת קֶרֶן הַשֶּמֶש

מְפַזֶּזֶת בְּפִנַּת חֲשֵכָה, בְּחָלְפָהּ עַל פְּנֵי שֶבֶר זְכוּכִית

שֶל רְאִי? כֵּן הָיָה גַם בְּתוֹךְ אַפְלוּלִית הַחֶדֶר הַזֶּה,

כַּאֲשֶר עָבְרָה שָם הַבְּרִיאָה בַּעֲלַת הַכְּנָפַיִם הַמַּזְהִירוֹת

הִיא נִגְּשָה בִּיעָף אֶל אֶפִּימֵתֵאוֹס וַתִּגַּע בְּאֶצְבַּע קַלָּה

בִּמְקוֹם הַצָּרֶבֶת, אֲשֶר עָקְצָה שָם הַתְּלָאָה, וּכְרֶגַע נֶעְלַם

הַכְּאֵב. אַחֲרֵי כֵן נָשְקָה לְפַנְדוֹרָה בְּמִצְחָהּ, וְגַם

כְּאֵבָהּ הִיא גָז וְאֵינֶנוּ.

וְאַחֲרֵי הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה בָּרְחָה

לָהּ הַבְּרִיאָה הַמַּזְהִירָה מֵעַל לְרָאשֵי הַיְלָדִים וְהִבִּיטָה

אֲלֵיהֶם בְּחִבָּה רַבָּה, עַד כִּי הֵחֵלּוּ שְנֵיהֶם לַחְשוֹב, כִּי

לֹא רַבָּה הָרָעָה בְּפָתְחָם אֶת הָאַרְגָז. הֵן לוּלֵא כֵּן, כִּי אָז

יָשְבָה הַבְּרִיָּה הַנְּעִימָה הַזֹּאת בַּכֶּלֶא יַחַד עִם הַשֵּדִים

הַקְּטַנִּים וְהַנִּתְעָבִים, בַּעֲלֵי הָעֹקֶץ

בְּזַנְבוֹתֵיהֶם.

– מִי אַתְּ וּמַה שְּמֵךְ, בְּרִיָּה נְעִימָה? – שָאֲלָה פַּנְדוֹרָה.

– שְמִי תִּקְוָה – עָנְתָה הַבְּרִיָּה הַמַּזְהִירָה

כְּזֹהַר הַשֶּמֶש – וְיַעַן כִּי בָּרָא לִי אֱלֹהִים רוּחַ טוֹבָה,

לָכֵן שָׂמוּנִי בְּתוֹךְ הָאַרְגָז, לְמַעַן אֲשֶר אָבוֹא לְנַחֵם אֶת

בְּנֵי הָאָדָם, כַּאֲשֶר תֵּצֵא כָּל הָעֵדָה הָרָעָה שֶל הַתְּלָאוֹת

לַהֲצִיקָם. אַל תִּירְאוּ מֵהֶן – רָאֹה נִרְאֶה טוֹב עַל אַפָּן וְעַל

חֲמָתָן!

– הִנֵּה נֹגַהּ כְּנָפַיִם כְּנֹגַהּ הַקֶּשֶת בֶּעָנָן! – קָרְאָה פַּנְדוֹרָה – מָה רַב יָפְיֵךְ!

– כֵּן, כְּנֹגַהּ הַקֶּשֶת בֶּעָנָן – קָרְאָה

הַתִּקְוָה – עַל כִּי נִבְרֵאתִי מִדְּמָעוֹת וּצְחוֹק בְּלוּלִים

יַחְדָו.

– הַאִם תֵּשְבִי אִתָּנוּ עַד עוֹלָם? – שָאַל אֶפִּימֵתֵאוֹס.

– כָּל הַיָּמִים אֲשֶר תִּמְצְאוּ בִּי חֵפֶץ – קָרְאָה

הַתִּקְוָה בִּשְׂחוֹקָהּ הַנָּעִים. – זֹאת אוֹמֶרֶת: כָּל יְמֵי

חַיֵּיכֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. בִּטְחוּ בִּי, כִּי לֹא אֶעֱזֶבְכֶם.

יָמִים יָבוֹאוּ, שָנִים תַּעֲבוֹרְנָה, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ בְּלִבְּכֶם

כִּי נֶעְלַמְתִּי מִכֶּם. אַךְ שוֹב תָּשוּבוּ תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת

נֹגַהּ כְּנָפַי בְּצֵל קוֹרַתְכֶם גַּם אַחֲרֵי אֲשֶר תַּחְדְלוּ

לַהֲגוֹת בִּי. כֵּן, בָּנַי הַחֲבִיבִים, וְעַתָּה הִתְבַּשְּׂרוּ, כִּי

רַב טוּב וְרַב עֹנֶג צָפוּן לָכֶם לֶעָתִיד לָבֹא.

– הָהּ, הַגִּידִי נָא לָנוּ! – קָרְאוּ שְנֵיהֶם – הַגִּידִי לָנוּ מַהוּ הַטּוֹב מִזֶּה!

– אַל תִּשְאֲלוּ – עָנְתָה הַתִּקְוָה, בְּשִׂימָהּ

אֶצְבָּעָהּ עַל פִּיהָּ שוֹשָן – אַךְ אַל תִּוָּאֲשוּ, אִם יְאַחֵר

הַטּוֹב לָבֹא בִּימֵי חַיֵּיכֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַאֲמִינוּ בִּי,

כִּי דְבָרִי אֱמֶת!

– בָּטֹחַ נִבְטַח בָּךְ! – קָרְאוּ אֶפִּימֵתֵאוֹס

וּפַנְדוֹרָה פֶה אֶחָד. – וְלֹא רַק שְנֵי הַיְלָדִים, כִּי-אִם כָּל

אִיש בָּטֹחַ יִבְטַח בְּדִבְרֵי הַתִּקְוָה, אֲשֶר בָּאָה לָעוֹלָם מִן

הַיּוֹם הַהוּא. וְאֶת אֲשֶר עִם לִבִּי לֹא אֲכַחֵד מִכֶּם, כִּי יֵש

אֲשֶר אֶשְׂמַח עַל אֲשֶר הֵצִיצָה פַּנְדוֹרָה הַפְּתַיָּה (אַף כִּי

לֹא טוֹב הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶר עָשְׂתָה) לְתוֹךְ הָאַרְגָז. אֵין סָפֵק,

אֵין סָפֵק, כִּי עַל יָדָהּ הִתְפַּשְטוּ הַתְּלָאוֹת בָּעוֹלָם.

וּמִסְפָּרָן הוֹלֵךְ וָרַב וְלֹא מְעָט, וַעֲדַת שֵדִים קְטַנִּים עִם

עֳקָצִים חַדִּים בִּזְנָבָם מְצִיקִים לִבְנֵי הָאָדָם. גַּם אָנֹכִי

טָעַמְתִּי מִן הַכְּאֵב הַזֶּה וְעוֹד נָכוֹנוּ לִי מַכְאוֹבִים רַבִּים

מִיָּדָם. אַךְ מַה יָפָה וּמַה נֶּחְמָדָה הִיא הַתִּקְוָה! מַה יֵּש

לָנוּ בָּעוֹלָם בִּלְעָדֶיהָ?

הַתִּקְוָה נָפְחָה נִשְמַת חַיִּים בָּאֲדָמָה:

הַתִּקְוָה חִדְּשָה אֶת פָּנֶיהָ; וְגַם בְּעֵת אֲשֶר תִּמָּלֵא הָאָרֶץ

רַב טוּב וְרַב אוֹר, תָּבוֹא הַתִּקְוָה לְדַבֵּר עַל לִבֵּנוּ, כִּי

כָּל זֶה הוּא רַק צֵל שֶל אוֹר שִבְעָתַיִם, הַגָּנוּז לֶעָתִיד לָבוֹא!

–