בארץ נכריה הוא יושב, הרחק מעמו ומולדתו, הרחק מאבותיו וממסורת אבותיו; הוא שוקד על דלתות בית-המדרש-למדעים כתלמיד שרק הדעת הגיגו, והגיוניו כל חיתוֹ.

עני הוא וחי בדוחק; אבל עשיר הוא בשאיפות רמות.

כל המחשבות שחשבו גדולי כל דור, כל הרכוש הרוחני של בעלי המחשבה והדעת נפתחים לפניו.

רק לבית-אוצר הספרים עליו ללכת, ושם הכל נתון לו, מכל אשר תשאל נפשו לדעת.

ובבית-מדרש-החכמה דורשים ושונים בכל הסִפרות והמדעים, בסתר הטבע והתולדה, האמונות והדעות…

שם יוכל אדם להשיג הכל ולדעת מה היא הנפש ומַהות הנפש.

הוא, שעד עשרים שנה ומעלה היה יושב רק בד' אמות של הלכה ועסק בלימודים שאינם מלמדים את האדם כלל… הנה יושב על פתחן של החכמות ומקשיב לכל הרמות והנשגבות שבהן.

מה שהיה לו נלקח מאתו והכל ניתּן לו מחדש… הוא אבד ומצא הרבה… את הכל סתר בעצמו, והוא בונה לו עתה דבר רם מעצמו.

הרעיון, שבידו להשיג כל המחשבות והדעות, יתן לו ולרוחו איזה מרגוע וחיזוק.

אבותיו בחושך התהלכו, בני עירו בחשכה יתהלכו, כל הספרים שלהם והמעשים שלהם פעולתם מאין, המחשבות שהם חושבים מהבל הנן; רק הוא, הוא מנחם לבית מֵאיר, בן-חורין גמר; לו עינים לראות ואוזן לשמוע, לו ניתּנו מכמני המחשבות ועולם המחשבות.

ילכו הם באשר ילכו והוא באשר ילך. הדעת יקרה מכל חללי עמו וקדשיו. הדעת היא יקרה לו מכל חללי העולם. לו יש הכל, הכל.

ימים באו, הוא למד הרבה וחשב הרבה, והחל עוד הפעם לאַבד מאשר מצא…

הוא החל לחדור מאחורי קלעי הדעת ותעלולי המוּשכּלוֹת. הוא החל לראות את חללי הדעת והתורות.

בסתר נפשו התחיל להרגיש שלחיים בעצמם יתרון על כל אלה. וראה ונוכח שגם בבתי-מדרש-המדעים נחנק כמו בבתי-מדרש-ההלכה.

לאט לאט הוא ראה שרק הספרים נשתנו אצלו, אבל גוף הדבר לא נשתנה… ושעדיין הוא תועה בנתיבות ישימון. – – –

מה תתנה לו ומה תוספנה לו הדֵעות והמחשבות, אם אינן אלא כצללים לגבי עיקרי החיים עצמם?

מה יתנו ומה יוסיפו לו כל הקוים והשרטוטים באין יסוד קיים לו בעולם?

נפשו היא לא מלֵאה, חייו ריקים, רק מוחו מלא. אין לו עם וצרכי עם, אין לו הורים וקרבת הורים, חסרה לו אהבה וקִרבת-נפש.

נכרי הוא שם ופה, נכרי הוא בעולם ובחיים.

לאזרח כֹּל היה חושב עצמו, ולו באמת אין כֹּל.

קברים רבים על דרכו בחיים מעבר מזה ומזה.