חֵלֶק רִאשׁוֹן: סִפּוּרוֹ שֶׁל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל    🔗

שְׁלוּלִיתָה    🔗

הָיֹה הָיָה, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת – רוֹפֵא וּשְׁמוֹ ג’וֹן דּוּלִיטְל.

הוּא גָּר בְּעִיר קְטַנָּה שֶׁשְּׁמָהּ שְׁלוּלִיתָה. כָּל בְּנֵי הָעִיר, צְעִירִים וּזְקֵנִים, הִכִּירוּהוּ. כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵר בָּרְחוֹב, אָמַר כָּל אֶחָד: “הִנֵּה הוֹלֵךְ דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל! אָדָם חָכָם הוּא.” וְכָל הַכְּלָבִים וְהַיְלָדִים הָיוּ בָּאִים בִּמְרוּצָה וְהוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹתָיו. אֲפִלּוּ הָעוֹרְבִים, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּמִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה, הָיוּ מְקַרְקְרִים וּמְנִיעִים אֶת רָאשֵׁיהֶם.

הַבַּיִת שֶׁהִתְגּוֹרֵר בּוֹ בִּקְצֵה הָעִיר הָיָה קָטָן, אֲבָל הַגָּן שֶׁלּוֹ הָיָה גָּדוֹל מְאֹד. אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר, שָׂרָה דּוּלִיטְל, הָיְתָה מְנַהֶלֶת מֶשֶׁק־הַבַּיִת, וּבַגָּן טִפֵּל הָרוֹפֵא בְּעַצְמוֹ.

אַהֲבָה רַבָּה אָהַב אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים. מִלְּבַד דְּגֵי־הַזָּהָב בַּבְּרֵכָה שֶׁבְּמוֹרַד הַגָּן, הָיוּ לוֹ אַרְנָבוֹת בַּמַּחְסָן, עַכְבָּרִים לְבָנִים בַּפְּסַנְתֵּר, סְנָאִי בַּאֲרוֹן־הַלְּבָנִים וְקִפּוֹד בַּמַּרְתֵּף. הָיוּ לוֹ גַּם פָּרָה וְעֵגֶל, וְסוּס זָקֵן צוֹלֵעַ, וְתַרְנְגוֹלוֹת, וְיוֹנִים, וּשְׁנֵי טְלָאִים וּבַעֲלֵי־חַיִּים רַבִּים אֲחֵרִים. אוּלָם בְּנֵי־טִפּוּחָיו הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר הָיוּ הַבַּרְוָזָה דֶבּ־דֶבּ, הַכֶּלֶב גִ’יפּ, גּוּר־הַחֲזִירִים גַבּ־גַבּ, הַתֻּכִּית פּוֹלִינֶזְיָה וְהַיַּנְשׁוּף טוּ־טוּ.

אֲחוֹתוֹ שֶׁל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת עַל כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה, וְרוֹטֶנֶת שֶׁהֵם מְלַכְלְכִים אֶת הַבַּיִת. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁבָּאָה אֶל הָרוֹפֵא גְּבֶרֶת זְקֵנָה חוֹלָה, הִתְיַשְּׁבָה עַל הַקִּפּוֹד שֶׁיָּשַׁן לוֹ עַל הַסַּפָּה, וּמֵאָז לֹא בָּאָה עוֹד.

“ג’וֹן, אֵיךְ יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ חוֹלִים כְּשֶׁאַתָּה מַחֲזִיק בַּבַּיִת אֶת כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה?” אָמְרָה שָׂרָה דּוּלִיטְל, “אֵיזֶה רוֹפֵא מְכֻבָּד יְמַלֵּא אֶת בֵּיתוֹ קִפּוֹדִים וְעַכְבָּרִים! חַיּוֹת אֵלֶּה כְּבָר גֵּרְשׁוּ מֵהַבַּיִת אַרְבָּעָה חוֹלִים. אִם תַּמְשִׁיךְ בְּדַרְכְּךָ זוֹ, לֹא יָבוֹא לְהִתְרַפֵּא אֶצְלְךָ אִישׁ מִנִּכְבְּדֵי הָעִיר.”

“אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת ‘נִכְבְּדֵי־הָעִיר’,” אָמַר הַדּוֹקְטוֹר.

“אַתָּה מְגֻחָךְ,” אָמְרָה אֲחוֹתוֹ וְיָצְאָה מֵהַחֶדֶר.

וְכָךְ, הָלְכוּ וְהִתְרַבּוּ בַּעֲלֵי־הַחַיִּים בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר, וְאִלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְהִתְרַפֵּא אֶצְלוֹ פָּחֲתוּ וְהָלְכוּ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף לֹא נוֹתַר לוֹ אֲפִלּוּ חוֹלֶה אֶחָד שֶׁבָּא לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ – פְּרָט לַקַּצָּב שֶׁשּׁוּם בַּעֲלֵי־חַיִּים לֹא הִפְרִיעוּ לוֹ. לוּלֵא חָסַךְ הַדּוֹקְטוֹר קְצָת כֶּסֶף בְּקֻפָּתוֹ, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מֶה עָלוּל הָיָה לִקְרוֹת.

וְהוּא הִמְשִׁיךְ לֶאֱסֹף בַּעֲלֵי־חַיִּים בְּבֵיתוֹ. וּבָרוּר, שֶׁמְּזוֹנָם עָלָה כֶּסֶף רַב. וְהַכֶּסֶף שֶׁחָסַךְ הָלַךְ וּפָחַת.

עַתָּה מָכַר אֶת הַפְּסַנְתֵּר, וְהִרְשָׁה לָעַכְבָּרִים לָגוּר בִּמְגֵרַת־שֻׁלְחָן. אֲבָל הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל בִּמְחִיר הַפְּסַנְתֵּר הִתְחִיל אוֹזֵל גַּם הוּא, וְלָכֵן מָכַר אֶת הַחֲלִיפָה שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְנַעֲשָׂה עָנִי מִיּוֹם לְיוֹם.

כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לָרְחוֹב בַּמִּגְבַּעַת הַגְּבוֹהָה שֶׁלּוֹ, הָיוּ הָאֲנָשִׁים אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: “הִנֵּה הוֹלֵךְ דּוֹקְטוֹר ג’וֹן דּוּלִיטְל! הָיוּ יָמִים שֶׁהָיָה רוֹפֵא מְפֻרְסָם וְתִרְאוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם – אֵין לוֹ פְּרוּטָה, וְגַרְבָּיו מְלֵאִים חוֹרִים!”

אֲבָל גַּם הַיּוֹם, כְּשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ בָּעִיר, עֲדַיִן הַכְּלָבִים וְהַחֲתוּלִים וְהַיְלָדִים רָצִים בְּעִקְּבוֹתָיו, כְּפִי שֶׁעָשׂוּ כְּשֶׁהָיָה עָשִׁיר.

שְׂפַת הַחַיּוֹת    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים יָשַׁב הָרוֹפֵא בַּמִּטְבָּח שֶׁלּוֹ וְשׂוֹחַח עִם הַקַּצָּב, שֶׁבִּקֵּשׁ תְּרוּפָה לִכְאֵבֵי־הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ.

“מַדּוּעַ לֹא תַּפְסִיק לְרַפֵּא אֲנָשִׁים, וְתַתְחִיל לְרַפֵּא בַּעֲלֵי־חַיִּים?” שָׁאַל הַקַּצָּב.

הַתֻּכִּית, פּוֹלִינֶזְיָה, שֶׁיָּשְׁבָה עַל אֶדֶן־הַחַלּוֹן, הִסְתַּכְּלָה בַּגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד, הִפְסִיקָה לָשִׁיר וְהִקְשִׁיבָה.

“תִּרְאֶה, דּוֹקְטוֹר,” הִמְשִׁיךְ הַקַּצָּב, “אַתָּה יוֹדֵעַ הַכֹּל עַל הַחַיּוֹת – הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁיּוֹדְעִים רוֹפְאֵי־הַבְּהֵמוֹת הָאֲחֵרִים. הַסֵּפֶר שֶׁכָּתַבְתָּ עַל הַחֲתוּלִים – נִפְלָא הוּא! אֵינִי יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב, אֲבָל אִשְׁתִּי, תֵּיאוֹדוֹסְיָה, קוֹרֵאת אֶת סִפְרְךָ בְּאָזְנַי. הוּא נֶהְדָּר – זֶה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו. יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתָ בְּעַצְמְךָ חָתוּל. אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ הֵם חוֹשְׁבִים. שְׁמַע בְּקוֹלִי: אַתָּה יָכוֹל לְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף רַב אִם תְּרַפֵּא בַּעֲלֵי־חַיִּים. אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אֲנִי אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אֶת כָּל הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲתוּלִים אוֹ כְּלָבִים חוֹלִים. וְאִם הַלָּלוּ לֹא יֶחֱלוּ בִּמְהִירוּת מַסְפֶּקֶת, אוּכַל לָשִׂים מַשֶּׁהוּ בַּבָּשָׂר שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לָהֶן, לֹא כֵן?”

“לֹא, לֹא,” עָנָה הָרוֹפֵא. “חָלִילָה לְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, זֶה לֹא יִהְיֶה מַעֲשֶׂה נָכוֹן.”

“לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁיִּהְיוּ חוֹלִים מַמָּשׁ,” עָנָה הַקַּצָּב. “רַק קְצָת שֶׁיִּהְיוּ כְּאִלּוּ עֲצוּבִים, וְזוֹ כָּל כַּוָּנָתִי. לְפִי דְּבָרֶיךָ, יִתָּכֵן שֶׁזֶּה לֹא הוֹגֵן לְגַבֵּי בַּעֲלֵי־חַיִּים. אֲבָל הֵם יֶחֱלוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת מַאֲכִילוֹת אוֹתָם תָּמיד יוֹתֵר מִדַּי. וְדַע לְךָ, כָּל הַחַקְלָאִים בַּסְּבִיבָה שֶׁיֵּשׁ לָהֵם סוּסִים צוֹלְעִים וּטְלָאִים חֲלוּשִׁים – יָבוֹאוּ. הֱיֵה רוֹפֵא לְבַעֲלֵי־חַיִּים.”

כְּשֶׁהָלַךְ לוֹ הַקַּצָּב עָפָה הַתֻּכִּית מֵהַחַלּוֹן אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא וְאָמְרָה:

“לָאִישׁ הַזֶּה יֵשׁ הִגָּיוֹן. וְעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא אָמַר. עֲזֹב אֶת הָאֲנָשִׁים הַטִּפְּשִׁים אִם אֵין לָהֶם דֵּי שֵׂכֶל לִרְאוֹת, שֶׁאַתָּה הָרוֹפֵא הַמְעֻלֶּה בָּעוֹלָם. כְּשֶׁתַּתְחִיל לְטַפֵּל בְּבַעֲלֵי־חַיִּים, הֵם יֵדְעוּ זֹאת אַחַת־שְׁתַּיִם. הֱיֵה רוֹפֵא לְבַעֲלֵי־חַיִּים.”

“יֵשׁ רוֹפְאִים רַבִּים לְבַעֲלֵי־חַיִּים,” אָמַר ג’וֹן דּוּלִיטְל, כְּשֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת עֲצִיצֵי־הַפְּרָחִים אֶל אֶדֶן־הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ מֵהַגֶּשֶׁם.

“כֵּן, יֵשׁ רַבִּים,” אָמְרָה פּוֹלִינֶזְיָה, “אַךְ אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. עַכְשָׁו הַקְשֵׁב לִי, דּוֹקְטוֹר. הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבַּעֲלֵי־הַחַיִּים יוֹדְעִים לְדַבֵּר?”

“אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַתֻּכִּים יוֹדְעִים לְדַבֵּר,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“כֵּן, אָנוּ, הַתֻּכִּים, יוֹדְעִים לְדַבֵּר בִּשְׁתֵּי שָׁפוֹת – שְׂפַת־בְּנֵי־אָדָם וּשְׂפַת־צִפֳּרִים,” אָמְרָה פּוֹלִינֶזְיָה בְּגַאֲוָה. “כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת: ‘פּוֹלִי רוֹצָה בִּיסְקְוִיט,’ אַתָּה מֵבִין אוֹתִי, אַךְ שְׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה: ‘קָא־קָא, אוֹי־אִי, פִּי־פִּי?’” “אֱלֹהִים אַדִּירִים!” קָרָא הָרוֹפֵא. “מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?”

“פֵּרוּשָׁם: ‘הַאִם הַדַּיְסָה עֲדַיִן חַמָּה?’ – בִּשְׂפַת־צִפֳּרִים.”

“אַף פַּעַם אַחַת לֹא דִּבַּרְתְּ אֵלַי כָּךְ,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“גַּם אִלּוּ דִּבַּרְתִּי, לֹא הָיִיתָ מֵבִין אוֹתִי,” אָמְרָה פּוֹלִינֶזְיָה.

“תַּגִּידִי לִי עוֹד מִלִּים,” אָמַר הָרוֹפֵא, כֻֻּלּוֹ נִרְגָּשׁ. הוּא מִהֵר אֶל מְגֵרַת־הַמִּזְנוֹן וְחָזַר כְּשֶׁבְּיָדָיו פִּנְקָס וְעִפָּרוֹן. “וְעַכְשָׁו, אַל תְּמַהֲרִי וַאֲנִי אֶרְשֹׁם. מְעַנְיֵן הַדָּבָר, מְעַנְיֵן מְאֹד. מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ לְגַמְרֵי. קֹדֶם תַּגִּידִי לִי אֶת הָאָלֶף־בֵּית שֶׁל הַצִּפֳּרִים – לְאַט־לְאַט.”

וְכָךְ נוֹדַע לָרוֹפֵא, כִּי לְבַעֲלֵי־הַחַיִּים שָׂפָה מִשֶּׁלָּהֶם, וְהֵם יוֹדְעִים לְדַבֵּר זֶה אֶל זֶה. אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, כָּל עוֹד יָרַד הַגֶּשֶׁם, יָשְׁבָה פּוֹלִינֶזְיָה עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח וְאָמְרָה לוֹ מִלִּים־שֶׁל־צִפֳּרִים, וְהוּא רָשַׁם אוֹתָן בַּפִּנְקָס.

כְּשֶׁנִּכְנַס הַכֶּלֶב גִ’יפּ, אָמְרָה הַתֻּכִּית אֶל הָרוֹפֵא: “תִּרְאֶה, הוּא מְדַבֵּר אֵלֶיךָ.”

“וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא מְגָרֵד בְּאָזְנוֹ,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“לֹא תָּמִיד מְדַבְּרִים בַּעֲלֵי־הַחַיִּים בְּפִיהֶם,” אָמְרָה הַתֻּכִּית בְּקוֹל רָם וְזָקְפָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ. “הֵם מְדַבְּרִים בְּאָזְנֵיהֶם, בְּרַגְלֵיהֶם, בְּזַנְבוֹתֵיהֶם – בְּכָל אֵיבְרֵי גּוּפָם. לִפְעָמִים הֵם לֹא רוֹצִים לְהַרְעִישׁ. אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ הוּא מְעַוֶּה צַד אֶחָד שֶׁל אַפּוֹ?”

“מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“פֵּרוּשׁ הַדָּבַר: ‘הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהַגֶּשֶׁם נִפְסַק?’” הֵשִׁיבָה פּוֹלִינֶזְיָה. “הוּא שׁוֹאֵל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה. כִּמְעַט תָּמִיד מִשְׁתַּמְּשִׁים הַכְּלָבִים בְּאַפָּם כְּדֵי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.”

כַּעֲבֹר זְמַן־מָה לָמַד הָרוֹפֵא בְּעֶזְרַת הַתֻּכִּית כָּל־כָּךְ יָפֶה שְׂפַת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, שֶׁיָּדַע לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וּלְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶם. עַתָּה הִפְסִיק בִּכְלָל לְרַפֵּא בְּנֵי־אָדָם.

הַקַּצָּב אַךְ סִפֵּר כִּי ג’וֹן דּוּלִיטְל מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת רוֹפֵא־בַּעֲלֵי־חַיִּים, הִתְחִילוּ גְּבָרוֹת זְקֵנוֹת לְהָבִיא אֵלָיו אֶת הַכְּלָבִים שֶׁלָּהֶן שֶׁזָּלְלוּ יוֹתֵר מִדַּי עוּגוֹת. חַקְלָאִים בָּאוּ מִמֶּרְחַקִּים וְהֵבִיאוּ אֵלָיו פָּרוֹת וּכְבָשִׂים חוֹלוֹת.

יוֹם אֶחָד הֵבִיאוּ אֶל הָרוֹפֵא סוּס־עֲבוֹדָה. הַיְצוּר הַמִּסְכֵּן שָׂמַח מְאֹד כְּשֶׁמָּצָא אָדָם הַיּוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּשְׂפַת־הַסּוּסִים.

“אַתָּה יוֹדֵעַ, דּוֹקְטוֹר,” אָמַר הַסּוּס, “רוֹפֵא־הַבְּהֵמוֹת, שָׁם מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה, לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר. שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת הוּא רִפֵּא אוֹתִי מִצְּלִיעָה. וַהֲלֹא דְּרוּשִׁים לִי מִשְׁקָפַיִם. אֲנִי עִוֵּר בְּעַיִן אַחַת. אֵין כָּל סִבָּה שֶׁסּוּסִים לֹא יַרְכִּיבוּ מִשְׁקָפַיִם, מֵהַסּוּג שֶׁמַּרְכִּיבִים אֲנָשִׁים. אֲבָל הַשּׁוֹטֶה הַזֶּה לֹא הִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בְּעֵינַי. הוּא הִמְשִׁיךְ לָתֵת לִי גְּלוּלוֹת גְּדוֹלוֹֹת. נִסִּיתִי לוֹמַר לוֹ, אַךְ הוּא לֹא הֵבִין מִלָּה בִּלְשׁוֹן־הַסּוּסִים. דְּרוּשִׁים לִי מִשְׁקָפַיִם.”

“בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אַתְקִין לְךָ מִשְׁקָפַיִם מִיָּד.”

“הָיִיתִי רוֹצֶה מִשְׁקָפַיִם כְּמוֹ שֶׁלְּךָ,” אָמַר הַסּוּס, “אֲבָל יְרֻקִּים. הֵם יָצֵּלּוּ עַל עֵינַי מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ אֶת הַשָּׂדֶה.”

“אֵין סָפֵק,” אָמַר הָרוֹפֵא. “תְּקַבֵּל מִשְׁקָפַיִם יְרֻקִּים.”

“אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי, הַצָּרָה הִיא, שֶׁכָּל אֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַפֵּא בַּעֲלֵי־חַיִּים – רַק מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי־הַחַיִּים אֵינָם יוֹדְעִים לְהִתְאוֹנֵן. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ רוֹפֵא־בַּעֲלֵי־חַיִּים טוֹב לִהְיוֹת פִּקֵּחַ יוֹתֵר מֵרוֹפֵא־אֲנָשִׁים. הַנַּעַר שֶׁל בַּעַל־הַחַוָּה שֶׁלִּי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת עַל הַסּוּסִים. הוּא נִסָּה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר לָשִׂים עָלַי תַּחְבּשֶׁת שֶׁל חַרְדָּל.”

“בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא שָׂם אוֹתָהּ?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“הוּא לֹא שָׂם אוֹתָהּ בְּשׁוּם מָקוֹם,” אָמַר הַסּוּס. “הוּא רַק נִסָּה. בָּעַטְתִּי בּוֹ וְהֵעַפְתִּי אוֹתוֹ לִבְרֵכַת־הַבַּרְוָזִים.”

“יָפֶה, יָפֶה!” אָמַר הָרוֹפֵא.

“בְּדֶרֶךְ־כְּלָל, אֲנִי יְצוּר שָׁקֵט וְסַבְלָנִי מְאֹד בְּיַחֲסַי עִם אֲנָשִׁים,” אָמַר הַסּוּס, “אֲבָל זֶה הָיָה עֵסֶק בִּישׁ.”

“הַאִם פָּגַעְתָּ קָשֶׁה בַּנַּעַר?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“לֹא, לֹא,” עָנָה הַסּוּס. “בָּעַטְתִּי בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן. עַכְשָׁו מְטַפֵּל בּוֹ רוֹפֵא־הַבְּהֵמוֹת. מָתַי יִהְיוּ הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי מוּכָנִים?”

“בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא,” אָמַר הָרוֹפֵא. “תִּכָּנֵס אֵלַי בְּיוֹם שְׁלִישִׁי. לְהִתְרָאוֹת!”

ג’וֹן דּוּלִיטְל הִשִּׂיג מִשְׁקָפַיִם יְרֻקִּים, גְּדוֹלִים וְנָאִים. סוּס־הָעֲבוֹדָה כְּבָר לֹא הָיָה עִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת, וְהֵטִיב לִרְאוֹת, כְּפִי שֶׁרָאָה תָּמִיד.

וְכָךְ, תּוֹךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת, יָדַע כָּל יְצוּר חַי מִיהוּ דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל. הַצִּפֳּרִים, שֶׁעָפוּ בַּחֹרֶף לַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, סִפְּרוּ לְבַעֲלֵי־הַחַיִּים מֵעֵבֶר לַיָּם עַל הָרוֹפֵא הַמֻּפְלָא מִשְּׁלוּלִיתָה, הַמֵּבִין אֶת שְׂפָתָם וְיוֹדֵעַ לַעֲזֹר לָהֶם בְּצָרָתָם. שְׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. הוּא הָיָה מְאֻשָּׁר, וְחַיָּיו הָיוּ יָפִים בְּעֵינָיו מְאֹד.

וְשׁוּב דַּאֲגוֹת פַּרְנָסָה    🔗

עַד מְהֵרָה שָׁב הַדּוֹקְטוֹר לְהִתְפַּרְנֵס, וַאֲחוֹתוֹ שָׂרָה קָנְתָה לָהּ שִׂמְלָה חֲדָשָׁה וְהָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת.

כַּמָּה מִבַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁבָּאוּ אֶל הָרוֹפֵא הָיוּ כֹּה חוֹלִים, שֶׁנֶּאֶלְצוּ לִשְׁהוֹת בְּבֵיתוֹ שָׁבוּע יָמִים. כְּשֶׁהָיוּ מַחֲלִימִים קְצָת, נָהֲגוּ לָשֶׁבֶת בְּכִסְאוֹת־נֹחַ עַל הַדֶּשֶׁא.

וְקָרָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, שֶׁגַּם לְאַחַר שֶׁהֶחֱלִימוּ כָּלִיל, הֵם לֹא רָצוּ לְהִסְתַּלֵּק, כִּי אָהֲבוּ מְאֹד אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת בֵּיתוֹ. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם יוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ וְלָגוּר בְּבֵיתוֹ הוּא לֹא יָכֹל לְסָרֵב, וְכָךְ הָלַךְ וְרַב מִסְפַּר בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁבְּבֵיתוֹ.

עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁיָּשַׁב הָרוֹפֵא עַל חוֹמַת הַגָּן וְעִשֵּׁן מִקְטֶרֶת, עָבַר בַּמָּקוֹם בַּעַל תֵּבַת־נְגִינָה, שֶׁהוֹלִיךְ קוֹף בְּחֶבֶל. הָרוֹפֵא הִבְחִין מִיָּד, שֶׁהַקּוֹלָר שֶׁל הַקּוֹף הָדוּק מִדַּי, וְהַקּוֹף מְזֹהָם וְאֻמְלָל. הוּא לָקַח אֶת הַקּוֹף מִידֵי בַּעַל תֵּבַת־הַנְּגִינָה, שִׁלֵּם לוֹ תְּמוּרָתוֹ, וְאָמַר לוֹ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ. בַּעַל תֵּבַת־הַנְּגִינָה כָּעַס מְאֹד וְטָעַן שֶׁרְצוֹנוֹ לְהַחֲזִיק בַּקּוֹף. אֲבָל הָרוֹפֵא אָמַר לוֹ, שֶׁאִם לֹא יִסְתַּלֵּק, הוּא יַחֲטֹף סְטִירָה. ג’וֹן דּוּלִיטְל הָיָה חָזָק, אַף שֶׁלֹּא גְּבַהּ־קוֹמָה. עַל כֵּן הָלַךְ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ וּפִיו מָלֵא קְלָלוֹת, וְהַקּוֹף נִשְׁאַר אֵצֶל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל וְזָכָה בְּבַיִת טוֹב. שְׁאָר בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁבַּבַּיִת כִּנּוּ אֶת הַקּוֹף “צִ’י־צִ’י”, וְזוֹ מִלָּה שְׁכִיחָה בִּשְׂפַת הַקּוֹפִים שֶׁפֵּרוּשָׁהּ: זַנְגְבִיל.

לְיָמִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ קִרְקָס לִשְׁלוּלִיתָה, נִמְלַט בַּלַּיְלָה הַתַּנִּין, שֶׁחָשׁ כְּאֵב־שִׁנַּיִם חָזָק, וּבָא אֶל הָרוֹפֵא. הָרוֹפֵא שׂוֹחַח עִמּוֹ בִּשְׂפַת הַתַּנִּינִים, הִכְנִיסוֹ הַבַּיְתָה וְטִפֵּל בְּשִׁנָּיו. כְּשֶׁרָאָה הַתַּנִּין מַה נֶּחְמָד הַבַּיִת הַזֶּה רָצָה גַּם הוּא לְהִתְגּוֹרֵר אֵצֶל הָרוֹפֵא. הוּא שָׁאַל, אוּלַי יַרְשׁוּ לוֹ לִישֹׁן בִּבְרֵכַת־הַדָּגִים שֶׁבְּמוֹרַד הַגָּן, אִם יַבְטִיחַ לֹא לֶאֱכֹל אֶת הַדָּגִים. כְּשֶׁבָּאוּ אַנְשֵׁי הַקִּרְקָס לַהֲשִׁיבוֹ אֲלֵיהֶם, הִשְׁתּוֹלֵל הַתַּנִּין בִּפְרָאוּת וְהִפְחִיד אוֹתָם, עַד שֶׁהִסְתַּלְּקוּ. אֲבָל כְּלַפֵּי דַּיָּרֵי הַבַּיִת הוּא הָיָה נוֹחַ כַּחֲתַלְתּוּל.

אֲבָל עַכְשָׁו פָּחֲדוּ הַגְּבָרוֹת הַזְּקֵנוֹת לִשְׁלֹחַ אֶת חַיּוֹת הַמַּחֲמָד שֶׁלָּהֶן אֶל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל, שֶׁמָּא יִטְרֹף אוֹתָן הַתַּנִּין. גַּם הַחַקְלָאִים לֹא הֶאֱמִינוּ, שֶׁהַתַּנִּין לֹא יֹאכַל אֶת הַכְּבָשִׂים וְהָעֲגָלִים הַחוֹלִים, עַל כֵּן נִגַּשׁ הָרוֹפֵא אֶל הַתַּנִּין וְאָמַר לוֹ שֶׁעָלָיו לָשׁוּב לַקִּרְקָס. אַךְ הַתַּנִּין בָּכָה בִּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וְהִתְחַנֵּן בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל תַּחֲנוּנִים, וְכֹחוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא לֹא עָמַד לוֹ לְהַקְשִׁיחַ אֶת לִבּוֹ וּלְגָרְשׁוֹ.

אֲחוֹתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא אָמְרָה:

“ג’וֹן, עָלֶיךָ לְשַׁלֵּחַ אֶת הַיְצוּר הַזֶּה. הַגְּבָרוֹת הַזְּקֵנוֹת וְהַחַקְלָאִים חוֹשְׁשִׁים לִשְׁלֹחַ אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם אֵלֶיךָ – דַּוְקָא עַכְשָׁו, כְּשֶׁאָנוּ חוֹזְרִים לִהְיוֹת אֲמִידִים. עַכְשָׁו נֵרֵד מִנְּכָסֵינוּ לְגַמְרֵי. זֶהוּ הַקַּשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּשְׁבֹּר אֶת גַּב הַגָּמָל. לֹא אֲנַהֵל אֶת הַבַּיִת עוֹד אִם לֹא תִּשְׁלַח אֶת הָאַלִּיגָטוֹר הַזֶּה.”

“הוּא לֹא אַלִּיגָטוֹר,” אָמַר הָרוֹפֵא, “הוּא תַּנִּין.”

“לֹא אִכְפַּת לִי אֵיך אַתָּה קוֹרֵא לוֹ,” אָמְרָה אֲחוֹתוֹ. “יֵשׁ לְאָדָם הַרְגָּשָׁה רָעָה כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא שֶׁרֶץ כָּזֶה מִתַּחַת לְמִטָּתוֹ. אֲנִי לֹא רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בַּבַּיִת.”

“אֲבָל הוּא הִבְטִיחַ לִי שֶׁלֹּא יִנְשֹׁךְ אַף אֶחָד. הוּא לֹא אוֹהֵב אֶת הַקִּרְקָס. וְלִי אֵין כֶּסֶף לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ לְאַפְרִיקָה, שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא. הוּא עוֹסֵק בְּעִנְיָנָיו, וּמִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ־כְּלָל יָפֶה מְאֹד,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁיִּסְתּוֹבֵב כָּאן,” אָמְרָה שָׂרָה. “הוּא אוֹכֵל אֶת הַשְּׁטִיחִים. אִם לֹא תְּסַלֵּק אוֹתוֹ בְּרֶגַע זֶה, אֲנִי אֵלֵךְ לִי וְאֶתְחַתֵּן.”

“טוֹב,” אָמַר הָרוֹפֵא, “לְכִי וְתִתְחַתְּנִי. אֵין בְּרֵרָה.” הוּא לָקַח אֶת מִגְבַּעְתּוֹ וְיָצָא לַגָּן.

שָׂרָה דּוּלִיטְל אָרְזָה אֶת חֲפָצֶיהָ וְהָלְכָה לָהּ. הָרוֹפֵא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עִם כָּל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים.

עַד מְהֵרָה הָיָה הָרוֹפֵא עָנִי יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה קֹדֶם־לָכֵן. עַכְשָׁו, כְּשֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַאֲכִיל פִּיּוֹת כֹּה רַבִּים, וּלְטַפֵּל בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת, וְאֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן קֶרַע בַּבֶּגֶד, וְאֵין כֶּסֶף לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּגִּיעַ לַקַּצָּב, הָיָה מַצָּבוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא קָשֶׁה מְאֹד. אַךְ הָרוֹפֵא לֹא הָיָה מֻדְאָג כְּלָל.

“הַכֶּסֶף הוּא מִטְרָד,” נָהַג לוֹמַר. “מַצָּבֵנוּ הָיָה טוֹב בְּהַרְבֵּה אִלְמָלֵא הִמְצִיאוּ אֶת הַכֶּסֶף. הַאִם הַכֶּסֶף חָשׁוּב כָּל זְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים?”

אֲבָל הַיַּנְשׁוּף טוֹ־טוֹ, שֶׁהָיָה חָזָק בְּחֶשְׁבּוֹן, חָשַׁב וּמָצָא, שֶׁנִּשְׁאַר לָהֶם כֶּסֶף לְשָׁבוּעַ בִּלְבַד, גַּם אִם כָּל אֶחָד מֵהֶם יֹאכַל רַק אֲרוּחָה אַחַת בְּיוֹם.

עַכְשָׁו הֵקִימוּ בַּעֲלֵי־הַחַיִּים מֵעֵבֶר לְשַׁעַר־הַגָּן דּוּכָן לִמְכִירַת יְרָקוֹת וּפְרָחִים. הֵם מָכְרוּ צְנוֹנִיּוֹת וּוְרָדִים לְעוֹבְרֵי־אֹרַח.

הַהַכְנָסָה עוֹד לֹא הִסְפִּיקָה לְתַשְׁלוּם כָּל הַחוֹבוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיָה הָרוֹפֵא מֻדְאָג. הוּא לֹא דָּאַג גַּם כְּשֶׁבָּא אֵלָיו הַקּוֹף צִ’י־צִ’י, נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף. “דּוֹקְטוֹר!” קָרָא הַקּוֹף. “בְּרֶגַע זֶה קִבַּלְתִּי יְדִיעָה מִדּוֹדָן שֶׁלִּי בְּאַפְרִיקָה. מַגֵּפָה נוֹרָאָה פָּרְצָה שָׁם בֵּין הַקּוֹפִים. כֻּלָּם נִדְבָּקִים בָּה וּמֵאוֹת מֵתִים.”

“אוֹי וַאֲבוֹי!” אָמַר הָרוֹפֵא. “נִצְטָרֵךְ לְהַפְלִיג לְאַפְרִיקָה.”

“הַפְלָגָה כָּזֹאת עוֹלָה כֶּסֶף,” אָמְרָה הַבַּרְוָזָה דֶּבּ־דֶּבּ, שֶׁהָיְתָה תָּמִיד מַעֲשִׂית בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.

“בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. “אַל תִּדְאֲגוּ. אוּלַי אֵרֵד אֶל חוֹף הַיָּם וְאַצְלִיחַ לִשְׁאֹל סְפִינָה שֶׁתָּבִיא אוֹתָנוּ לְאַפְרִיקָה. הִכַּרְתִּי פַּעַם אַחַת סַפָּן, שֶׁרִפֵּאתִי אֶת יַלְדּוֹ הַחוֹלֶה בְּחַצֶּבֶת. אוּלַי הוּא יַשְׁאִיל לִי אֶת סְפִינָתוֹ.”

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יָרַד הָרוֹפֵא אֶל חוֹף הַיָּם. וּכְשֶׁחָזַר, אָמַר לַחַיּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהַסַּפָּן מַסְכִּים לְהַשְׁאִיל לָהֶם אֶת סְפִינָתוֹ.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, הַסַּפָּן הִלְוָה לָהֶם מִצְרְכֵי־מָזוֹן, צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וְהָרוֹפֵא וְכָל הַחַיּוֹת הִפְלִיגוּ לְאַפְרִיקָה.

אַף־עַל־פִּי שֶׁהַסְּפִינָה נִטְרְפָה בִּסְעָרָה כְּבֵדָה בְּחוֹף אַפְרִיקָה, הִגִּיעוּ הַכֹּל בְּשָׁלוֹם לַיַּבָּשָׁה.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְדוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל רִפֵּא אֶת הַקּוֹפִים מִמַּחֲלָתָם, וְהֵם הָיוּ כָּל־כָּךְ אַסִּירֵי־תּוֹדָה שֶׁבִּקְּשׁוּ לָתֵת לוֹ מַתְּנַת פְּרֵדָה. עַל כֵּן שָׁאֲלוּ אֶת צִ’י־צִ’י מַה יְשַׂמַּח בְּיוֹתֵר אֶת הָרוֹפֵא. “אוּלַי תִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה חַיָּה נְדִירָה,” הִצִּיעַ צִ’י־צִ’י. “הוּא יוּכַל לְהַצִּיג אוֹתָהּ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים וְלִגְבּוֹת תַּשְׁלוּם, וּלְעוֹלָם לֹא יִשָּׁאֵר בְּלִי פְּרוּטָה.”

“יֶשְׁנָהּ אֶצְלְכֶם הַלְּטָאָה הַגְּדוֹלָה אִיגוּאָנָה?” שָׁאַל רֹאשׁ הַקּוֹפִים.

“כֵּן, יֶשְׁנָהּ אַחַת, בְּגַן־הַחַיּוֹת בְּלוֹנְדוֹן,” עָנָה צִ’י־צִ’י. “וְיֶשְׁנָהּ שָׁם הַגִּ’ירָפָה הַקְּטַנָּה אוֹקַפִּי?” שָׁאַל קוֹף אַחֵר.

עָנָה צִ’י־צִ’י: “כֵּן, לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים הֵבִיא אוֹתִי בַּעַל תֵּבַת־הַנְּגִינָה לְבֶּלְגִיָּה, וּבְאַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת הַנִּקְרֵאת אַנְטְוֶרְפֶּן רָאִיתִי אוֹקַפִּי.”

שָׁאַל קוֹף אַחֵר: “הַאִם יֶשְׁנוֹ גַּם מְשׁוֹכְוּדְחוֹף?”

הֵשִׁיב צִ’י־צִ’י: “לֹא, שׁוּם אָדָם לָבָן לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ מְשׁוֹכְוּדְחוֹף. תְּנוּ לְדוּלִיטְל אֶת הַיְצוּר הַזֶּה.”

בַּעַל־הַחַיִּים הַנָּדִיר בְּיוֹתֵר    🔗

הַגֶּזַע מְשׁוֹכְוּדְחוֹף נִכְחַד כֻּלּוֹ. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא נִשְׁאַר אַף אֶחָד מֵהֶם. אֲבָל לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁעוֹד הָיָה דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל בַּחַיִּים, עֲדַיִן נוֹתַר בַּגּ’וּנְגֶל שָׂרִיד אֶחָד מִגֶּזַע זֶה, אַךְ נְדִירִים הָיוּ, נְדִירִים מְאֹד.

לִדְחוֹפְוּמְשׁוֹךְ אֵין זָנָב, אֶלָּא שְׁנֵי רָאשִׁים, אֶחָד מִלְּפָנִים וְאֶחָד מֵאָחוֹר, וּלְכָל רֹאשׁ קַרְנַיִם חַדּוֹת. דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הוּא בַּיְשָׁן גָּדוֹל, וְקָשֶׁה מְאֹד לָצוּד אוֹתוֹ. בְּנֵי אַפְרִיקָה צָדִים עַל־פִּי־רֹב אֶת הַחַיּוֹת שֶׁלָּהֶם עַל־יְדֵי כָּךְ, שֶׁהֵם מִתְגַּנְּבִים מֵאֲחוֹרֵיהֶן, אֲבָל אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּךְ לְגַבֵּי דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, כִּי הוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ מִכָּל צַד שֶׁתָּבוֹא. זֹאת וְעוֹד, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ הָאֶחָד נִרְדָּם, הָרֹאשׁ הַשֵׁנִי שׁוֹמֵר. וְעַל כֵּן לֹא נִצּוֹד אַף אֶחָד מֵהֶם מֵעוֹלָם, וְלֹא הֻצַּג בְּגַנֵּי־הַחַיּוֹת. אַף־עַל־פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי הַצַּיָּדִים, וּמְנַהֲלֵי גַּנֵּי־הַחַיּוֹת הַפִּקְחִים בְּיוֹתֵר, בִּלּוּ כַּמָּה שָׁנִים בַּגּ’וּנְגֶל וְיָצְאוּ לְצַיִד בְּכָל מֶזֶג־אֲוִיר, לֹא צָדוּ אֲפִלּוּ דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ אֶחָד. וַאֲפִלּוּ אָז, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, הָיָה רַק דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ אֶחָד שֶׁשְּׁנֵי רָאשִׁים לוֹ.

יָצְאוּ הַקּוֹפִים לְמַעֲבֵה הַיַּעַר לְחַפֵּשׂ דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ קִילוֹמֶטְרִים רַבִּים, רָאָה אֶחָד מֵהֶם עֲקֵבוֹת מְיֻחָדִים בְּמִינָם עַל חוֹף הַנָּהָר וְהֵם יָדְעוּ, שֶׁדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ נִמְצָא בְּקִרְבַת מָקוֹם.

הָלְכוּ הַקּוֹפִים כִּבְרַת־דֶּרֶךְ לְחוֹפוֹ שֶׁל הַנָּהָר וּמָצְאוּ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָעֵשֶׂב גָּבֹהַּ וְעָבֹת. הֵם שִׁעֲרוּ שֶׁהוּא נִמְצָא בִּפְנִים.

עַל כֵּן שִׁלְּבוּ יָדַיִם וְהִקִּיפוּ אֶת הָעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ בְּמַעְגָּל גָּדוֹל. דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ שָׁמַע אֶת צַעֲדֵיהֶם וְנִסָּה לִפְרֹץ מִמַּעְגַּל הַקּוֹפִים. אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. כְּשֶׁנּוֹכַח לָדַעַת שֶׁאֵין מִפְלָט, יָשַׁב וְחִכָּה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ וְיַגִּידוּ לוֹ מָה רְצוֹנָם.

הַקּוֹפִים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אִם יַסְכִּים לְהִלָּווֹת אֶל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל, וְלִהְיוֹת מֻצָּג לְרַאֲוָה בְּאַרְצָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים.

אַךְ הוּא הֵנִּיעַ בְּתַקִּיפוּת אֶת שְׁנֵי רָאשָׁיו וְאָמַר: “בְּשׁוּם פָּנִים!”

הַקּוֹפִים הִסְבִּירוּ לוֹ, כִּי לֹא יִהְיֶה כָּלוּא בְּגַן־חַיּוֹת, אֶלָּא חָפְשִׁי, וַאֲנָשִׁים יָבוֹאוּ רַק לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. סִפְּרוּ לוֹ שֶׁהָרוֹפֵא הוּא אָדָם חָבִיב אֶלָּא שֶׁאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסוֹ. הָאֲנָשִׁים יְשַׁלְּמוּ בְּעַד הַזְּכוּת לִרְאוֹת חַיָּה בַּעֲלַת שְׁנֵי רָאשִׁים, וְהָרוֹפֵא יִתְעַשֵּׁר וְיוּכַל לְשַׁלֵּם בְּעַד הַסְּפִינָה שֶׁשָּׁאַל כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאַפְרִיקָה.

אַךְ דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הֵשִׁיב: “לֹא. אַתֶּם הֲרֵי יוֹדְעִים אֵיזֶה בַּיְשָׁן אֲנִי, אֲנִי שׂוֹנֵא כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בִּי,” וְהוּא כִּמְעַט פָּרַץ בִּבְכִי.

שְׁלשָׁה יָמִים טָרְחוּ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ.

בְּסוֹף הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוּא הִסְכִּים לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם וּלְהִוָּכַח אֵיזֶה אָדָם חָבִיב הוּא הָרוֹפֵא.

הַקּוֹפִים חָזְרוּ וּדְחוֹפְוּמְשׁוֹךְ אִתָּם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל סֻכַּת הָרוֹפֵא, הָעֲשׂוּיָה עֵשֶׂב וַעֲנָפִים, הִקִּישׁוּ עַל הַדֶּלֶת.

הַבַּרְוָזָה, שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בַּאֲרִיזַת הַמִּזְוָדָה, אָמְרָה: “יָבוֹא!”

בְּגַאֲוָה רַבָּה הִכְנִיס צִ’י־צִ’י אֶת הַחַיָּה פְּנִימָה וְהִצִּיג אוֹתָהּ בִּפְנֵי הָרוֹפֵא. “מַהוּ הַדָּבָר הַמֻּפְלָא הַזֶּה?” אָמַר ג’וֹן דּוּלִיטְל כְּשֶׁהוּא לוֹטֵשׁ עֵינַיִם אֶל הַיְצוּר הַמְשֻׁנֶּה.

“יִשְׁמְרֶנּוּ אֱלֹהִים!” קָרְאָה הַבַּרְוָזָה. “אֵיך הוּא מַחְלִיט מַשֶּׁהוּ, וְאֵיפֹה הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ נִמְצָא?”

“לֹא נִרְאֶה לִי בִּכְלָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל,” אָמַר הַכֶּלֶב גִ’יפּ.

“דּוֹקְטוֹר,” אָמַר צִ’י־צִ’י, “זֶהוּ דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, הַחַיָּה הַנְּדִירָה בְּיוֹתֵר בַּגּ’וּנְגֶל שֶׁל אַפְרִיקָה, הַיְצוּר הַיָּחִיד בָּעוֹלָם בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים. קַח אוֹתוֹ לְבֵיתְךָ, וְהָעשֶׁר מֻבְטָח לְךָ. אֲנָשִׁים יְשַׁלְּמוּ כָּל מְחִיר כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.”

“אֲנִי לֹא רוֹצֶה כֶּסֶף,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“אֲבָל אַתָּה זָקוּק לוֹ,” אָמְרָה הַבַּרְוָזָה דֶּבּ־דֶּבּ. “אֵינְךָ זוֹכֵר אֵיךְ חָסַכְנוּ פְּרוּטָה לִפְרוּטָה כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב לַקַּצָּב בִּשְׁלוּלִיתָה? וְאֵיך תִּקְנֶה לַסַּפָּן סְפִינָה חֲדָשָׁה, כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, אִם לֹא יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף?”

“אֲנִי אֶבְנֶה אֶת הַסְּפִינָה בְּמוֹ יָדַי,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“תִּהְיֶה נָבוֹן!” קָרְאָה דֶּבּ־דֶּבּ. “מֵאַיִן תִּקַּח אֶת כָּל הָעֵצִים וְהַמַּסְמְרִים הַדְּרוּשִׁים לְבִנְיַן הַסְּפִינָה? וְאַגַּב, מִמַּה נִּתְפַּרְנֵס? כְּשֶׁנַּחֲזֹר נִהְיֶה עֲנִיִּים יוֹתֵר מִשֶּׁהָיִינוּ. צִ’י־צִ’י צוֹדֵק. קַח אֶת הַיְצוּר הַמְשֻׁנֶּה אִתְּךָ!”

“כֵּן, אוּלַי אַתְּ צוֹדֶקֶת,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. “אֲבָל הַאִם הוּא, אֵיךְ אַתֶּם קוֹרְאִים לוֹ, רוֹצֶה בֶּאֱמֶת לִנְסֹעַ לְחוּץ־לָאָרֶץ?”

“כֵּן,” אָמַר דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, שֶׁהִשְׁתַּכְנֵעַ כִּי הָרוֹפֵא רָאוּי לְאֵמוּן, “אַתָּה נָהַגְתָּ יָפֶה בַּחַיּוֹת כָּאן, וְהַקּוֹפִים אוֹמְרִים לִי שֶׁהִנְּנִי הַיָּחִיד בֵּינֵיהֶם שֶׁיָּכוֹל לְהוֹעִיל לְךָ. אֲבָל עָלֶיךָ לְהַבְטִיחַ לִי, שֶׁאִם אַרְצָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים לֹא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינַי, תַּחֲזִיר אוֹתִי לְכָאן.”

“בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי,” אָמַר הָרוֹפֵא. “סְלַח לִי, הַאִם אַתָּה מְקֹרָב לְמִשְׁפָּחַת הַצְּבָאִים?”

“כֵּן,” אָמַר דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, “אֲנִי קְרוֹב מִשְׁפָּחָה לִצְבִי מֵאֶתְיוֹפִּיָּה, וְשֶׁל הַיָּעֵל מֵאַסְיָה. אַבָּא שֶׁל סַבָּא שֶׁלִּי הָיָה חַדְקֶרֶן, הָאַחֲרוֹן לְבַעֲלֵי הַקֶּרֶן הָאַחַת.”

“מְעַנְיֵן מְאֹד!” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. הוּא שָׁלַף סֵפֶר מֵהַמִּזְוָדָה וְהִתְחִיל מְדַפְדֵּף בּוֹ. “נִרְאֶה אִם בִּיפוֹן אוֹמֵר מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיַן זֶה –”

“שַׂמְתִּי לֵב,” אָמְרָה הַבַּרְוָזָה, “שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר רַק בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַפִּיּוֹת שֶׁלְּךָ, הַאִם גַּם הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר?”

“כֵּן, הוּא יוֹדֵעַ,” אָמַר דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ. “אֲבָל לָרֹב אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי לַאֲכִילָה בִּלְבַד. כָּךְ אֲנִי יָכוֹל לְשׂוֹחֵחַ כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל, בְּלִי לִהְיוֹת חֲסַר־נִימוּס. מֵאָז וּמִתָּמִיד הָיוּ בְּנֵי שִׁבְטֵנוּ מְנֻמָּסִים מְאֹד.”

כְּשֶׁהֻשְׁלְמָה הָאֲרִיזָה וְהַכֹּל הָיָה מוּכָן לַמַּסָּע, עָרְכוּ הַקּוֹפִים לָרוֹפֵא מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, וְכָל חַיּוֹת הַגּ’וּנְגֶל הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ. לָאוֹרְחִים הִגִּישׁוּ אֲנָנָס, מַנְגּוֹ וּדְבַשׁ, וְכָל מִינֵי מַאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת מְשֻׁבָּחִים.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ הַכֹּל אֶת הָאֲכִילָה, קָם הָרוֹפֵא וְאָמַר:

“יְדִידַי, אֵינֶנִּי מֻמְחֶה גָּדוֹל לִנְאוּמִים אֲרֻכִּים לְאַחַר הַסְּעֻדָּה, מַה גַּם שֶׁאָכַלְתִּי הַרְבֵּה פֵּרוֹת וּדְבַשׁ. אֲבָל עָלַי לוֹמַר לָכֶם, כִּי בְּצַעַר רַב אֲנִי יוֹצֵא מֵאַרְצְכֶם הַיָּפָה. לְאַחַר שֶׁאַפְלִיג, אָנָּא זִכְרוּ: לְעוֹלָם אַל תַּרְשׁוּ לִזְבוּבִים לַעֲלוֹת עַל מְזוֹנְכֶם לִפְנֵי שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אוֹתוֹ. וְאַל תִּישְׁנוּ עַל הָאֲדָמָה הַחֲשׂוּפָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲ־אֲ־נִי מְקַוֶּה, כִּי תּוֹסִיפוּ לִחְיוֹת בְּאשֶׁר לְעוֹלָם.”

כְּשֶׁסִּיֵּם הָרוֹפֵא אֶת נְאוּמוֹ וְיָשַׁב, מָחֲאוּ כָּל הַקּוֹפִים כַּף שָׁעָה אֲרֻכָּה וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: “לְעוֹלָם נִזְכֹּר שֶׁדּוּלִיטְל יָשַׁב כָּאן וְאָכַל עִמָּנוּ, בְּצֵל הָעֵצִים. אֵין סָפֵק שֶׁהוּא הַגָּדוֹל בִּבְנֵי־אָדָם!”

הַגּוּרִילָה הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר כֹּחַ שֶׁל שִׁבְעָה סוּסִים בִּזְרוֹעוֹתָיו הַשְּׂעִירוֹת, גִּלְגֵּל סֶלַע גָדוֹל אֶל רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וְאָמַר:

“לְעוֹלְמֵי־עַד תְּצַיֵּן הָאֶבֶן אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.”

עַד הַיּוֹם מְצוּיָה הָאֶבֶן בְּלֵב הַגּ’וּנְגֶל. הַקּוֹפוֹת־הָאִמָּהוֹת, לוֹחֲשׁוֹת לְיַלְדֵיהֶן: “הִנֵּה הִיא, הַבִּיטוּ, בְּמָקוֹם זֶה יָשַׁב הָאִיש־הַלָּבָן־הַטּוֹב וְאָכַל עִמָּנוּ בִּשְׁעַת הַמַּגֵּפָה הַגְּדוֹלָה!”

 

חֵלֶק שֵׁנִי: הַקִּרְקָס שֶׁל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל    🔗

דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ    🔗

זֶה סִפּוּר הַרְפַּתְקוֹתָיו שֶׁל דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ אַחֲרֵי שֶׁהוּא הִצְטָרֵף לַקִּרְקָס וְנָדַד עִמּוֹ. כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהַצִּיג אֶת דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ עַד שֶׁיֶּאֱסֹף סְכוּם כֶּסֶף מַסְפִּיק, כְּדֵי לְשַׁלֵּם לַסַּפָּן בַּעֲבוּר הַסְּפִינָה שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ וְשֶׁנִּטְרְפָה בְּמַסָּעוֹ לְאַפְרִיקָה.

אֲבָל הַיַּנְשׁוּף טוּ־טוּ צָדַק. לֹא קָשֶׁה הָיָה לְג’וֹן דּוֹלִיטְל לְהִתְעַשֵּׁר, אֲבָל קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִשְׁמֹר עַל עָשְׁרוֹ.

חֲבוּרַת דּוּלִיטְל, הַכֶּלֶב גִ’יפּ, הַבַּרְוָזָה דֶּבּ־דֶּבּ, הַיַּנְשׁוּף טוּ־טוּ, הַחֲזִיר גַּבּ־גַּבּ, דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ וְהָעַכְבָּר הַלָּבָן, שָׁבוּ סוֹף־סוֹף לְבֵיתָם הַקָּטָן בִּשְׁלוּלִיתָה. קָשֶׁה לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה כָּזֹאת, אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַקָּצָר שֶׁיִּשְׁהוּ כָּאן עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַקִּרְקָס. אֲבָל בְּיָזְמַת דֶּבּ־דֶּבּ הַטּוֹבָה, הוּבְאָה לְכָאן כָּל הַצֵּידָה שֶׁנּוֹתְרָה בְּמַחְסַן־הַסְּפִינָה לְאַחַר הַמַּסָּע. כַּמּוּת זוֹ, אָמְרָה, תַּסְפִּיק לִבְנֵי־הַבַּית, אִם יִנְהֲגוּ בְּחִסָּכוֹן, לְיוֹם אוֹ יוֹמַיִם, לְכָל הַפָּחוֹת.

אַף־עַל־פִּי שֶׁאַנְשֵׁי שְׁלוּלִיתָה עֲדַיִן לֹא יָדְעוּ עַל שׁוּבוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, פָּשְׁטָה מִיָּד הַיְדִיעָה בֵּין בַּעֲלֵי־הַחַיִּים וְהַצִּפֳּרִים. אַחַר־הַצָּהֳרַיִם הָיָה הָרוֹפֵא עָסוּק בַּחֲבִישָׁה, בְּמַתַּן־עֵצָה וּבְרִפּוּי, וַהֲמוֹן יְצוּרִים שׁוֹנִים הִמְתִּינוּ בְּסַבְלָנוּת בְּפֶתַח הַמִּרְפָּאָה.

“אוֹי וַאֲבוֹי! כְּמוֹ בַּיָּמִים הָהֵם,” נֶאֶנְחָה דֶּבּ־דֶּבּ. “לֹא נוֹתְנִים מָנוֹחַ. הַחוֹלִים דּוֹרְשִׁים לִרְאוֹת אוֹתוֹ בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וָעֶרֶב.”

הָעֶרֶב הָיָה קַר מְאֹד, אֲבָל בַּמַּרְתֵּף נִמְצְאוּ עֲצֵי־הַסָּקָה בְּכַמוּת מַסְפֶּקֶת לְהַבְעָרַת אֵשׁ עַלִּיזָה בָּאָח. לְאַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב יָשְׁבוּ כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים סְבִיב הָאֵשׁ וְדָרְשׁוּ מֵהָרוֹפֵא לְסַפֵּר סִפּוּר.

“תִּרְאוּ,” אָמַר דּוּלִיטְל, “מַה בְּעִנְיַן הַקִּרְקָס? אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְשַׁלֵּם לַסַּפָּן אֶת הַחוֹב, עָלֵינוּ לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ. עוֹד לֹא מָצָאנוּ קִרְקָס שֶׁאֶפְשָׁר לְהִצְטָרֵף אֶלָיו. כַּיָּדוּעַ, קִרְקָסִים נוֹהֲגִים לִנְדֹּד, תַּגִּידוּ לִי, מִמִּי אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ עֵצָה?”

“שְׁ־שְׁ!” אָמַר טוּ־טוּ. “הַאִם לֹא מְצַלְצְלִים בַּדֶּלֶת?”

“מְשֻׁנֶּה!” אָמַר הָרוֹפֵא וְקָם מִכִּסְאוֹ. “כְּבָר בָּאִים אוֹרְחִים?”

דּוּלִיטְל הִדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בַּפְּרוֹזְדוֹר, וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת. בַּפֶּתַח עָמַד הַקַּצָּב.

“הֲרֵי זֶה מַתְיוּ מָג, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי!” קָרָא.

“הִכָּנֵס, מַתְיוּ, הִכָּנֵס. כֵּיצַד נוֹדַע לְךָ שֶׁאֲנִי כָּאן?”

“חַשְׁתִּי זֹאת בְּעַצְמוֹתַי, דּוֹקְטוֹר,” אָמַר הַקַּצָּב וְדִשְׁדֵּשׁ בְּצַעַד כָּבֵד פְּנִימָה. “הַבֹּקֶר אָמַרְתִּי לְאִשְׁתִּי: ‘תֵּיאוֹדוֹסְיָה, לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהַדּוֹקְטוֹר חָזַר. הָעֶרֶב אֶגַּשׁ לְבֵיתוֹ, לִרְאוֹת אִם אָמְנָם בָּא’.”

“אֲנִי שָׂמֵחַ לִרְאוֹתְךָ,” אָמַר דּוּלִיטְל. “נִכָּנֵס לַמִּטְבָּח, כִּי שָׁם חַם.”

אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמַר מַתְיוּ כִּי בָּא רַק לְהִוָּכַח אִם הָרוֹפֵא שָׁב, הֵבִיא עִמּוֹ מַתָּנוֹת: עֶצֶם־שִׁכְמָה שֶׁל כֶּבֶשׂ בִּשְׁבִיל גִ’יפּ; נֵתַח גְּבִינָה בִּשְׁבִיל הָעַכְבָּר הַלָּבָן; לֶפֶת בִּשְׁבִיל גֶּבּ־גֶּבּ וְעָצִיץ שֶׁל גֵּרַנְיוּם בִּשְׁבִיל הָרוֹפֵא. כְּשֶׁיָּשַׁב הָאוֹרֵחַ בְּנוֹחוּת בַּכֻּרְסָה שֶׁלִּפְנֵי הָאָח, הוֹשִׁיט לוֹ דּוּלִיטְל צִנְצֶנֶת־טַבָּק, וְהִצִּיעַ לוֹ לְפַטֵּם אֶת מִקְטַרְתּוֹ.

“הַאִם שַׁבְתָּ הַבַּיְתָה לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ?” שָׁאַל מַתְיוּ.

“כֵּן וְלֹא,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֵין דָּבָר חָבִיב עָלַי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁלִיט סֵדֶר בַּגָּן. אֲבָל לְרֹעַ הַמַּזָּל, עָלַי לְהִשְׂתַּכֵּר קְצָת כֶּסֶף קֹדֶם־לָכֵן.”

“הְמְ־מְ,” רָטַן מַתְיוּ, פּוֹלֵט אֶת עֲשַׁן הַמִּקְטֶרֶת. “גַּם אֲנִי נִסִּיתִי לִצְבֹּר כֶּסֶף כָּל יְמֵי חַיַּי, וּמֵעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי בָּזֶה. אֲבָל יֵשׁ לִי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שִׁילִינְג שֶׁחָסַכְתִּי, אִם הֵם יְכוֹלִים לְהוֹעִיל.”

“זֶהוּ מַעֲשֶׂה מְאֹד נָדִיב, מַתְיוּ, אֲבָל אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף רַב מְאֹד. שְׁמַע מַה שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ: יֵשׁ לִי חַיָּה מִסּוּג חָדָש וּמְשֻׁנֶּה: דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ שְׁמָהּ. שְׁנֵי רָאשִׁים לָהּ. הַקּוֹפִים בְּאַפְרִיקָה נָתְנוּ לִי אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה לְאַחַר שֶׁהִדְבַּרְתִּי מַגֵּפָה שֶׁפָּרְצָה אֶצְלָם. הַקּוֹפִים הִצִּיעוּ לִי, שֶׁאַצִּיג אוֹתָהּ בְּקִרְקָס נוֹדֵד. אַתָּה רוֹצֶה לִרְאוֹתָהּ?”

“בְּוַדַּאי,” אָמַר הַקַּצָּב. “נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה דָּבָר מַפְתִּיעַ מְאֹד.”

“הִיא בַּגָּן,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֲבָל אַל תִּלְטשׁ אֵלֶיהָ עֵינַיִם. זֶה מֵבִיךְ אוֹתָהּ מְאֹד. נִקַּח דְְּלִי מַיִם, וְנַעֲמִיד פָּנִים שֶׁבָּאנוּ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ.”

כְּשֶׁחָזַר מַתְיוּ לַמִּטְבָּח עִם הָרוֹפֵא, הוּא שָׁפַע כֻּלּוֹ חִיּוּכִים וְהִתְלַהֲבוּת.

“הוֹ, ג’וֹן דּוּלִיטְל,” אָמַר, “עָשִׁיר גָּדוֹל תִּהְיֶה. מִימֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא רָאָה אִישׁ כַּדָּבָר הַזֶּה. אַגַּב, תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁעָלֶיךָ לַעֲסֹק בְּעִנְיְנֵי קִרְקָס. כִּי אַתָּה הָאִישׁ הַיָּחִיד בָּעוֹלָם הַיּוֹדֵעַ שְׂפַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. מָתַי תַּתְחִיל בָּזֶה?”

“כָּאן טָמוּן הַקּשִׁי. אוּלַי תּוּכַל לַעֲזֹר לִי. תִּרְאֶה, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ כִּי הַקִּרְקָס שֶׁאֲנִי מִצְטָרֵף אֵלָיו הוּא מְכֻבָּד. וְאוּכַל לְחַבֵּב אֶת הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים בּוֹ.”

מַתְיוּ מָג רָכַן אֶל הָרוֹפֵא וְהִקִּישׁ בִּקְנֵה הַמִּקְטֶרֶת עַל בִּרְכּוֹ.

“אֲנִי מַכִּיר קִרְקָס שֶׁהוּא מַמָּשׁ כִּלְבָבְךָ,” אָמַר. “כַּיּוֹם הוּא נִמְצָא בִּגְרִימְבְּלְדוֹן. אֲנִי וְתֵיאוֹדוֹסְיָה רָאִינוּ אוֹתָם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָם. זֶה אֵינֶנּוּ קִרְקָס גָּדוֹל אֲבָל הוּא נֶחְמָד. מַה דַּעְתְּךָ, לָגֶשֶׁת אִתִּי מָחָר לְשָׁם וּלְשׂוֹחֵחַ עִם מְנַהֵל־הַקִּרְקָס?”

“מְצֻיָּן,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֲבָל בֵּינְתַיִם אַל תַּגִּיד דָּבָר לְאִישׁ עַל הָרַעְיוֹן. עָלֵינוּ לִשְׁמֹר סוֹד בְּעִנְיַן דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, עַד שֶׁיֻּצַּג לִפְנֵי הַקָּהָל.”

מַשָּׂא וּמַתָּן    🔗

לַמָּחֳרָת יָצְאוּ מַתְיוּ מָג וְהָרוֹפֵא לִגְרִימְבְּלְדוֹן, וּפָגְשׁוּ אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּלוֹסְם, מְנַהֵל־הַקִּרְקָס.

דּוּלִיטְל תֵּאֵר אֶת הַחַיָּה הַמֻּפְלָאָה הַנִּמְצֵאת בְּבֵיתוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִצְטָרֵף לַקִּרְקָס שֶׁלּוֹ, יַחַד עִם הַחַיָּה. אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּלוֹסְם אָמַר, כִּי הָיָה רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּה, וּבִקֵּשׁ מֵהָרוֹפֵא לְהָבִיא אוֹתָהּ. אֲבָל דּוּלִיטְל אָמַר, שֶׁטּוֹב וְנוֹחַ יוֹתֵר יִהְיֶה, אִם יָבוֹא הַמְנַהֵל לִשְׁלוּלִיתָה.

וְכָךְ סִכְּמוּ בֵּינֵיהֶם. הִסְבִּירוּ לִבְּלוֹסְם כֵּיצַד יַגִּיעַ לַבַּיִת הַקָּטָן בִּרְחוֹב אוֹקְסְנְתּוֹרְפּ, וְיָצְאוּ בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה שְׂמֵחִים.

בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל מַתְיוּ, כְּשֶׁהֵם לוֹעֲסִים כְּרִיכֵי סַרְדִּינִים, “אִם תִּצְטָרֵף לַקִּרְקָס שֶׁל בְּלוֹסְם, הַאִם תִּקַּח אוֹתִי אִתְּךָ, דּוֹקְטוֹר? אֲנִי יָכוֹל לְטַפֵּל בַּקָּרוֹן, לְהַאֲכִיל וּלְנַקּוֹת.”

“אֲקַבֵּל אוֹתְךָ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, מַתְיוּ,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֲבָל מַה יִּהְיֶה עַל הָעֵסֶק שֶׁלְּךָ?”

“הוֹ, הָעֵסֶק,” אָמַר מַתְיוּ, וְנִפְנֵף בְּכָרִיךְ כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם, “אֵין כֶּסֶף מִן הָעֵסֶק הַזֶּה. אַגַּב, מְלָאכָה מְשַׁעֲמֶמֶת הִיא לְהוֹשִׁיט נִתְחֵי־בָּשָׂר עַל־גַּבֵּי שַׁפּוּדִים לְחַיּוֹת־מַחְמָד מְפֻטָּמוֹת! וְאִלּוּ חַיֵּי הַקִּרְקָס הֵם חַיִּים מַמָּשׁ! זוֹ מְלָאכָה לְגֶבֶר.”

“וּמַה יִּהְיֶה עַל אִשְׁתְּךָ?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“תֵּיאוֹדוֹסְיָה? הִיא תִּצְטָרֵף אֵלֵינוּ. גַּם הִיא אוֹהֶבֶת לְהִסְתַּכֵּן, כָּמוֹנִי. הִיא תּוּכַל לְתַקֵּן אֶת הַבְּגָדִים וְלַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת. מַה דַּעְתְּךָ?”

“אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁטּוֹב תַּעֲשׂוּ אִם תִּצְטָרְפוּ, מַתְיוּ,” אָמַר הָרוֹפֵא.

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, בָּא מַר בְּלוֹסְם, מְנַהֵל־הַקִּרְקָס, אֶל בֵּית־הָרוֹפֵא בִּשְׁלוּלִיתָה.

לְאַחַר שֶׁרָאָה לְאוֹר פָּנָס אֶת דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הָרוֹעֶה בַּדֶּשֶׁא, חָזַר עִם הָרוֹפֵא לַסִּפְרִיָּה וְשָׁאַל:

“כַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בִּמְחִיר חַיָּה זוֹ?”

“לֹא, אֲנִי לֹא מוֹכֵר אוֹתָהּ,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“שְׁמַע לִי,” אָמַר הַמְנַהֵל. “אֵין לְךָ צֹרֶךְ בְּחַיָּה זוֹ. הֲרֵי אֵינְךָ אִישׁ־קִרְקָס מִקְצוֹעִי. אֶתֵּן לְךָ בִּמְחִירָהּ עֶשְׂרִים לִירוֹת שְׁטֶרְלִינְג.”

“לֹא,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“שְׁלשִׁים לִירוֹת,” אָמַר בְּלוֹסְם.

וְהָרוֹפֵא מְסָרֵב.

“אַרְבָּעִים לִירוֹת – חֲמִשִּׁים לִירוֹת,” אָמַר הַמְנַהֵל. מֵעַתָּה הֶעֱלָה אֶת הַמְּחִיר וְהוֹסִיף, וְעֵינֵי הַקַּצָּב נִפְקְחוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִתִּמָּהוֹן.

“לַשָּׁוְא אַתָּה טוֹרֵחַ,” אָמַר הָרוֹפֵא לְבַסּוֹף. “אוֹ שֶׁתִּקַּח אוֹתִי עִם הַחַיָּה לַקִּרְקָס שֶׁלְּךָ, אוֹ שֶׁתָּנִיחַ לָהּ. הִבְטַחְתִּי, שֶׁאַשְׁגִּיחַ בְּעַצְמִי עַל הַטִּפּוּל בָּהּ.”

“לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?” שָׁאַל אִישׁ־הַקִּרְקָס. “הַחַיָּה אִינֶנָּה רְכוּשְׁךָ? וּלְמִי הִבְטַחְתָּ?”

“הַחַיָּה הִיא רְכוּשׁ עַצְמָהּ,” אָמַר הָרוֹפֵא. “הִיא בָּאָה לְכָאן לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה. וְאֶת הַבְטָחָתִי נָתַתִּי לָהּ, לִדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ.”

“מַה זֶּה! אַתָּה מְטֹרָף?” שָׁאַל אִישׁ־הַקִּרְקָס.

מַתְיוּ מָג רָצָה לְהַסְבִּיר לִבְּלוֹסְם, כִּי הָרוֹפֵא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַחַיּוֹת. אֲבָל ג’וֹן דּוּלִיטְל רָמַז לוֹ לִשְׁתֹּק.

“אֵלֶּה הַתְּנָאִים,” הִמְשִׁיךְ הָרוֹפֵא. “עָלֶיךָ לִשְׂכֹּר אוֹתִי וְאֶת הַחַיָּה, אוֹ אַף אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ.”

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִסְכִּים אִישׁ־הַקִּרְקָס לְכָל בַּקָּשׁוֹתָיו שֶׁל הָרוֹפֵא. דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ וַחֲבוּרָתוֹ יַגִּיעוּ לַקִּרְקָס בְּקָרוֹן חָדָשׁ, שֶׁיַּעֲמֹד כֻּלּוֹ לִרְשׁוּתָם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּנְדְּדוּ עִם הַקִּרְקָס, יִהְיוּ חָפְשִׁיִּים לְגַמְרֵי וְעַצְמָאִיִּים. הַהַכְנָסָה תְּחֻלַּק חֵלֶק־כַּחֵלֶק בֵּין הַמְנַהֵל לְבֵין הָרוֹפֵא. כְּשֶׁיְּבַקֵּשׁ דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ יוֹם־חֻפְשָׁה, הוּא יְקַבֵּל אוֹתוֹ, וְבְּלוֹסְם יְסַפֵּק לוֹ כָּל מָזוֹן שֶׁיְּבַקֵּשׁ.

כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַל הַתְּנָאִים, אָמַר אִישׁ־הַקִּרְקָס כִּי יִשְׁלַח אֶת הַקָּרוֹן לַמָּחֳרָת. “הָכִינוּ לַדֶּרֶךְ אֶת כָּל הַחֲבוּרָה שֶׁלָּכֶם לְשָׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר. לַיְלָה טוֹב.”

“לַיְלָה טוֹב,” עָנָה הָרוֹפֵא.

חַיֵּי הַקִּרְקָס    🔗

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר לַמָחֳרָת הֵעִירָה דֶּבּ־דֶּבּ אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת. הַמְנַהֶלֶת הֶחָרוּצָה נָעֲלָה אֶת הַבַּיִת, וְהַכֹּל הִמְתִּינוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבַּחוּץ כַּמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי בּוֹא הַקָּרוֹן. אֲבָל הָרוֹפֵא עֲדַיִן הָיָה עָסוּק. עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן הוֹסִיפוּ לָבוֹא בַּעֲלֵי־חַיִּים חוֹלִים מִכָּל הַסְּבִיבָה, לְרַפֵּא כְּאֵבִים שׁוֹנִים.

סוֹף־סוֹף בָּא בִּמְרוּצָה גִ’יפּ, שֶׁצָּפָה כָּל הַזְּמַן בְּמֶרְחַק־מָה, וְהוֹדִיעַ לַחֲבוּרָה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּדְרֵגוֹת:

“הַקָּרוֹן בָּא, כֻּלּוֹ אָדֹם וְצָהֹב, הוּא כְּבָר נִמְצָא מֵעֵבֶר לָעִקּוּל.”

הַקָּרוֹן, שֶׁנִּרְאָה סוֹף־סוֹף, אָכֵן הָיָה יָפֶה. בָּנוּי הָיָה כְּקָרוֹן שֶׁל צוֹעֲנִים, וְלוֹ חַלּוֹנוֹת, דֶּלֶת וַאֲרֻבָּה. הוּא נִצְבַּע בִּצְבָעִים עַלִּיזִים, חָדָשׁ לְגַמְרֵי.

וְלֹא כֵּן הַסּוּס. זָקֵן הָיָה. הָרוֹפֵא אָמַר, כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה בְּהֵמָה כֹּה עֲיֵפָה. הוּא שׂוֹחַח אִתּוֹ וְנוֹדַע לוֹ, כִּי הַסּוּס עוֹבֵד בַּקִּרְקָס זֶה שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. כְּבָר נִמְאֲסָה עָלָיו עֲבוֹדָה זוֹ. שְׁמוֹ הָיָה בֶּפּוֹ. הָרוֹפֵא הֶחְלִיט לוֹמַר לִבְּלוֹסְם, כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ שֶׁל בֶּפּוֹ לִפְרשׁ מֵהָעֲבוֹדָה וְלִחְיוֹת בְּשַׁלְוָה.

כְּשֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי־הַחַיִּים וְהַמִּטְעָן בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן, נִבְהַל הָרוֹפֵא מְאֹד, שֶׁמָּא יִהְיֶה הַמַּשָּׂא כָּבֵד מִדַּי לַסּוּס הַזָּקֵן. עַל כֵּן רָצָה לִדְחֹף אֶת הַקָּרוֹן מֵאָחוֹר, לְעֵזֶר. אֲבָל בֶּפּוֹ אָמַר, שֶׁהַמַּשָּׂא הוּא לְפִי כֹּחוֹ. כְּשֶׁנִּסְגְּרָה דֶּלֶת הַקָּרוֹן וְהַחַלּוֹנוֹת כֻּסּוּ בְּוִילוֹנוֹת, לֹא יָכֹל אִישׁ לְהָצִיץ בִּדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ.

הֵם הִגִּיעוּ לְמִגְרְשֵׁי־הַיָּרִיד אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, וְנִכְנְסוּ לַחֲצַר־הַקִּרְקָס. בִּפְנִים הִמְתִּין לָהֶם בְּלוֹסְם הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ.

כְּשֶׁנִּפְתַּח הַקָּרוֹן הֻפְתַּע בְּלוֹסְם מְאֹד לְמַרְאֵה אֹסֶף־הַיְצוּרִים הַמְשֻׁנֶּה שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ הָרוֹפֵא, וּבִמְיֻחָד נִדְהַם לְמַרְאֵה הַחֲזִיר. אַךְ שִׂמְחָתוֹ לְמַרְאֵה דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הָיְתָה כֹּה רַבָּה שֶׁלֹּא כָּעַס כְּלָל.

מִיָּד הוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל הַדּוּכָן שֶׁבָּנָה לְמַעַן דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ.

בַּחֲזִית הַדּוּכָן נִתְלָה שֶׁלֶט:

הַקָּרוֹן הָאָדֹם־צָהֹב, שֶׁבּוֹ יִתְגּוֹרְרוּ הָרוֹפֵא וַחֲבוּרָתוֹ מִלְּבַד דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ, הֻצַּב מַאֲחוֹרֵי הַדּוּכָן שֶׁלָּהֶם.

לְאַחַר שֶׁדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הֻכְנַס לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ עַל־גַּבֵּי הַדּוּכָן, וְהָרוֹפֵא דָּאַג שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ שַׁחַת וּמַיִם וְקַשׁ לְרִפּוּד, דּוּלִיטְל וַחֲבוּרָתוֹ יָצְאוּ לְסַיֵּר בַּקִּרְקָס בְּהַדְרָכַת הַמְנַהֵל.

תְּחִלָּה הֵבִיא בְּלוֹסְם אֶת הָרוֹפֵא וִידִידוֹ אֶל גַּן־הַחַיּוֹת שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה אֹסֶף מְזֹהָם וְעָלוּב. רֹב הַחַיּוֹת נִרְאוּ מְלֻכְלָכוֹת וְאֻמְלָלוֹת. הַמַּרְאֶה הֶעֱצִיב מְאֹד אֶת הָרוֹפֵא, וְהוּא הָיָה מוּכָן לָרִיב עַל כָּךְ עִם בְּלוֹסְם. אֲבָל הַקַּצָּב לָחַשׁ עַל אָזְנוֹ:

“אַל תַּתְחִיל עַכְשָׁו לָרִיב, דּוֹקְטוֹר. חַכֵּה קְצָת. לְאַחַר שֶׁיִּוָּכַח בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְטַפֵּל בַּחַיּוֹת הַמַּצִּיגוֹת, תּוּכַל לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנְךָ. אִם תְּעוֹרֵר מְהוּמָה עַכְשָׁו, אָנוּ עֲלוּלִים לְהַפְסִיד אֶת הָעִסְקָה שֶׁלָּנוּ. וְאָז לֹא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר.”

הַדְּבָרִים נִרְאוּ לְג’וֹן דּוּלִיטְל כְּדִבְרֵי־טַעַם. לְפִי שָׁעָה הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, שֶׁלָּחַשׁ לַחַיּוֹת מִבַּעַד לְסוֹרְגֵי כְּלוּבֵיהֶן, כִּי הוּא מְקַוֶּה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ לְטוֹבָתָן.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה, רָאוּ אִישׁ הוֹלֵךְ בְּראֹשׁ קְבוּצָה וּמַרְאֶה אֶת הַחַיּוֹת. הָאִישׁ נֶעֱצַר לִפְנֵי כְּלוּב שֶׁבּוֹ כְּלוּאָה חַיָּה קְטַנָּה בַּעֲלַת פַּרְוָה, וְקָרָא:

“וְזֶה גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי, הוּא הוּרִי־גּוּרִי, הַמְפֻרְסָם מִיַּעֲרוֹת פַּטָגוֹנְיָה. הוּא נִתְלֶה בָּעֵצִים בִּזְנָבוֹ.”

הָרוֹפֵא וְגַבּ־גַּבּ נִגְּשׁוּ אַחֲרָיו וְהִסְתַּכְּלוּ בְּ“הוּרִי־גּוּרִי הַמְפֻרְסָם”. “תִּרְאוּ,” אָמַר, “הֲרֵי זֶה אוֹפּוֹסוּם פָּשׁוּט מֵאָמֵרִיקָה. חַיָּה בַּעֲלַת־כִּיס.”

“אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ בַּעֲלַת־כִּיס, דּוֹקְטוֹר?” שָׁאַל גַּבּ־גַּבּ. “אֵין לָהּ שׁוּם יְלָדִים בַּכִּיס. אוּלַי זֶה בַּעַל־כִּיס.”

“וְזֶה,” שָׁאַג אוֹתוֹ אִישׁ, “הוּא הַפִּיל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בֵּין הַפִּילִים שֶׁבַּשֶּׁבִי.”

“הוּא כִּמְעַט הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מֵעוֹדִי,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא.

עַתָּה הִצִּיעַ מַר בְּלוֹסְם לִרְאוֹת אֶת הַנְּסִיכָה פָטִימָה, קוֹסֶמֶת הַנְּחָשִׁים. כְּשֶׁעָבַר הָרוֹפֵא עַל־פְּנֵי הַכְּלוּבִים זֶה לְיַד זֶה, הָיוּ פָּנָיו אֻמְלָלוֹת. כָּל הַחַיּוֹת הִכִּירוּ אֶת ג’וֹן דּוּלִיטְל הַגָּדוֹל, וְרָמְזוּ לוֹ לְהֵעָצֵר וּלְשׂוֹחֵחַ עִמָּם.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָאֹהֶל שֶׁל קוֹסֶמֶת־הַנְּחָשִׁים נִתְגַּלָּה, כִּי בְּרֶגַע זֶה אֵין בּוֹ מְבַקְּרִים מִלְּבַדָּם. עַל בִּימָה קְטַנָּה רָאוּ אֶת הַנְּסִיכָה פָטִימָה, מְפַדֶּרֶת אֶת אַפָּהּ הַגָּדוֹל, וּמְקַלֶּלֶת. תֵּבָה שְׁטוּחָה לְיַד הַכִּסֵּא שֶׁלָּהּ הָיְתָה מְלֵאָה נְחָשִׁים. מַתְיוּ מָג הֵצִיץ בָּהֶם, פָּעַר פִּיו מֵרֹב פַּחַד וּבָרַח הַחוּצָה.

“מַתְיוּ, הַדְּאָגָה מְיֻתֶּרֶת,” קָרָא אֵלָיו הָרוֹפֵא. “אַל תְּפַחֵד, הֵם לֹא מַזִּיקִים בִּכְלָל.”

“מָה אַתָּה חוֹשֵׁב לְךָ?” חִרְחֲרָה הַנְּסִיכָה פָטִימָה, “הֲלֹא אֵלֶּה נַחֲשֵׁי קוֹבְּרָה, מַלְכֵי הַנְּחָשִׁים מֵהֹדּוּ, הַנְּחָשִׁים הָאַרְסִיִּים בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם.”

“לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֵלֶּה נְחָשִׁים שְׁחוֹרִים וּבִלְתִּי־אַרְסִיִּים מֵאָמֵרִיקָה.” הוּא דִּגְדֵּג אֶת סַנְטֵרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם.

“עֲזֹב אֶת הַנְּחָשִׁים הָאֵלֶּה!” צָרְחָה פָטִימָה וְקָמָה מִכִּסְאָהּ, “אוֹ שֶׁאֲנִי מַתִּיזָה אֶת רֹאשְׁךָ.”

בַּדֶּרֶךְ אֶל סֻכַּת הַגִּבּוֹר נִתְקַל מַבָּטוֹ שֶׁל גֶּבּ־גֶּבּ בְּתֵאַטְרוֹן בֻּבּוֹת. גֶּבּ־גֶּבּ הָיָה מֻקְסָם.

בַּסֻּכָּה הַסְּמוּכָה נִתְאַסֵּף קָהָל רַב, וְכַפְרִיִּים הִתְפַּעֲלוּ לְמַרְאֵה הַגִּבּוֹר, הַמֵּרִים מִשְׁקוֹלוֹת. בְּהַצָּגָה זוֹ לֹא הָיְתָה כָּל הוֹנָאָה. ג’וֹן דּוּלִיטְל מָצָא בָּהּ עִנְיָן רַב וְהִצְטָרֵף אֶל קְהַל מוֹחֲאֵי־הַכַּף וּפוֹעֲרֵי־הַפֶּה מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת.

הַגִּבּוֹר הָיָה כַּנִּרְאֶה בָּחוּר יָשָׁר, בַּעַל שְׁרִירִים אַדִּירִים. הָרוֹפֵא רָחַשׁ לוֹ חִבָּה מִיָּד. בְּאַחַד הַתַּרְגִּילִים הָיָה שׁוֹכֵב עַל הַבִּימָה עַל גַּבּוֹ וּמֵרִים מִשְׁקוֹלוֹת כְּבֵדוֹת מְאֹד בְּרַגְלָיו, עַד שֶׁנִּזְדַּקְּפוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה. פְּעֻלָּה זוֹ דָּרְשָׁה כּשֶׁר שֶׁל שִׁוּוּי־מִשְׁקָל וְכֹחַ רַב, וְאָז, כְּשֶׁהֵרִים הַגִּבּוֹר אֶת רַגְלָיו לְמַצָּב מְאֻנָּךְ וְהַמִּשְׁקוֹלוֹת עֲלֵיהֶן, נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל נֶפֶץ רָם. אֶחָד מִלּוּחוֹת הַבִּימָה מִתַּחַת לְגַבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ נִשְׁבַּר, וְהַמִּשְׁקוֹלוֹת הַכְּבֵדוֹת נָפְלוּ עַל חָזֵהוּ.

הַקָּהָל צָוַח וּבְּלוֹסְם קָפַץ וְעָלָה עַל הַבִּימָה. כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הַמִּשְׁקוֹלוֹת מִגּוּפוֹ שֶׁל הַגִּבּוֹר נִדְרְשׁוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. אֲבָל גַּם אָז לֹא קָם אִישׁ. הוּא שָׁכַב לְלֹא־תְּנוּעָה, עֵינָיו עֲצוּמוֹת וְחִוְרוֹן־מָוֶת עַל פָּנָיו.

“הָבִיאוּ רוֹפֵא,” צָעַק בְּלוֹסְם אֶל הַקַּצָּב. “מַהֵר!”

אֲבָל דּוּלִיטְל כְּבָר עָלָה עַל הַבִּימָה וְעָמַד לְיַד מְנַהֵל־הַקִּרְקָס שֶׁכָּרַע עַל בִּרְכָּיו לְיַד הָאִישׁ שֶׁנִּפְגַּע.

“סוּר הַצִּדָּה, בְּבַקָּשָׁה, וְתֵן לִי לִבְדֹּק אוֹתוֹ,” אָמַר בְּשֶׁקֶט.

“מַה תּוּכַל לַעֲשׂוֹת? הוּא נִפְגַּע קָשֶׁה. צָרִיךְ לְהָבִיא רוֹפֵא.”

"אֲנִי רוֹפֵא, " אָמַר דּוּלִיטְל. “מַתְיוּ, רוּץ לַקָּרוֹן וְתָבִיא אֶת הַתִּיק הַשָּׁחוֹר.”

“אַתָּה רוֹפֵא!” אָמַר בְּלוֹסְם.

“וַדַּאי שֶׁהוּא רוֹפֵא,” עָלָה קוֹל מֵהַקָּהָל. “הוּא הָיָה הָרוֹפֵא הַמְפֻרְסָם בְּיוֹתֵר בַּמַּעֲרָב. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. שְׁמוֹ דּוּלִיטְל.”

הָרוֹפֵא מָצָא שֶׁהַמִּשְׁקוֹלוֹת שָׁבְרוּ שְׁתַּיִם מִצַּלְעוֹתָיו שֶׁל הַגִּבּוֹר. אַף־עַל־פִּי־כֵן אָמַר, כִּי אָדָם בַּעַל גּוּף חָסֹן כָּל־כָּךְ יַחֲלִים מַהֵר.

הַגִּבּוֹר שֶׁהֶחֱלִים – שְׁמוֹ עַל הַבִּימָה הָיָה שִׁמְשׁוֹן – הוֹדָה מְאֹד לְג’וֹן דּוּלִיטְל, וְרָחַשׁ לוֹ יְדִידוּת רַבָּה.

לַמָּחֳרָת הֻצַּג דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ לָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי הַקָּהָל. הוּא הִתְפַּרְסֵם מְאֹד. מֵעוֹלָם לֹא נִרְאֲתָה בַּקִּרְקָס חַיָּה בַּעֲלַת שְׁנֵי רָאשִׁים, וְהַבְּרִיּוֹת נִדְחֲקוּ לְשַׁלֵּם דְּמֵי־כְּנִיסָה וְלִרְאוֹתָהּ. תְּחִלָּה כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ מֵרֹב מְבוּכָה וּבַיְשָׁנוּת, וְהוּא הָיָה טוֹמֵן אֶחָד מֵרָאשָׁיו בַּקַּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵאָלֵץ לִפְגּשׁ אֶת כָּל הָעֵינַיִם הַלְּטוּשׁוֹת. כְּשֶׁעָשָׂה כָּךְ, לֹא הֶאֱמִינוּ הָאֲנָשִׁים כִּי שְׁנֵי רָאשִׁים לוֹ. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הָרוֹפֵא שֶׁיַּרְאֶה אֶת שְׁנֵי רָאשָׁיו.

“אַל תִּסְתַּכֵּל בָּאֲנָשִׁים,” אָמַר הָרוֹפֵא, “תֵּן לָהֶם לִרְאוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לְךָ שְׁנֵי רָאשִׁים.”

אֲבָל כַּמָּה טִפְּשִׁים בַּקָּהָל הוֹסִיפוּ לִטְעֹן, שֶׁרַק רֹאשׁ אֶחָד אֲמִתִּי, אַף־עַל־פִּי שֶׁרָאוּ בָּרוּר אֶת שְׁנֵיהֶם. הֵם הָיוּ דּוֹקְרִים אֶת הַחַיָּה הַמִּסְכֵּנָה בְּמַקְלוֹת, כְּדֵי לְהִוָּכַח שֶׁגַּם הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי אֲמִתִּי. יוֹם אֶחָד דָּקְרוּ אוֹתוֹ כָּל כָּךְ שְׁנֵי כַּפְרִיִּים טִפְּשִׁים וּדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ הִתְרַגֵּז, טִלְטֵל בְּבַת־אַחַת אֶת שְׁנֵי רָאשָׁיו וְדָקַר אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם.

הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ קָשִׁים מְאֹד לַחַיָּה הַמִּסְכֵּנָה. אַךְ כְּשֶׁסִּפֵּר לוֹ גִ’יפּ מָה רַב הַכֶּסֶף שֶׁהִשְׂתַּכְּרוּ, הֶחְלִיט דְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ לַעֲמֹד בַּתְּלָאוֹת לְמַעַן ג’וֹן דּוּלִיטְל. הוּא הִתְרַגֵּל אֵיכְשֶׁהוּ לַפַּרְצוּפִים הַמְטֻפָּשִׁים שֶׁל קְהַל הַמְבַקְּרִים, וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם – בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו –בְּהַרְגָּשַׁת עֶלְיוֹנוּת וּבְבוּז, שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לוֹ.

דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל נִפְגָּשׁ עִם סוֹפִי    🔗

לַיְלָה אֶחָד, בְּמַסַּע הַקִּרְקָס מֵעִיר לְעִיר, נֶעֶצְרָה הַשַּׁיָּרָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ, כְּדַרְכָּהּ. בְּסָמוּךְ נִמְצְאָה חַוָּה נָאָה וְעַתִּיקָה, וְגֶבּ־גֶּבּ הָלַךְ לִרְאוֹת אִם יֵשׁ שָׁם חֲזִירִים בַּדִּיר. מִלְּבַדּוֹ הָיְתָה כָּאן מִשְׁפַּחַת הָרוֹפֵא כֻּלָּהּ.

אֶל הַמִּשְׁפָּחָה הִצְטָרְפוּ שְׁנֵי יְדִידָיו שֶׁל גִ’יפּ, טוֹבִּי, הַכֶּלֶב שֶׁל הַצָּגַת הַבֻּבּוֹת וּסְוִיזְל, כַּלְבּוֹ שֶׁל הַמֻּקְיוֹן.

“בָּעִיר הַסְּמוּכָה, אֶשְׁבִּי, נֶאֱסֹף אֶת סוֹפִי,” אָמַר טוֹבִּי וְעָלָה עַל הַמִּטָּה.

“מִיהִי סוֹפִי זוֹ?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

" סוֹפִי הִיא כַּלְבַּת־הַיָּם הָעושָֹה לַהֲטוּטִים בַּמַּיִם," אָמַר סְוִיזְל. מִפְּנֵי שֶׁחָלְתָה, נֶאֱלַץ בְּלוֹסְם לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ שָׁם לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ; עַכְשָׁו הִיא שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ.

לַמָּחֳרָת בְּתֵשַׁע בַּבֹּקֶר הִגִּיעַ הַקִּרְקָס לָעִיר אֶשְׁבִּי. לְאַחַר שֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן לַהַצָּגָה שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם הָלַךְ דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל לְהַכִּיר אֶת סוֹפִי.

סוֹפִי, כַּלְבַּת־יָם מֵאֲלַסְקָה, מֶטֶר וָחֵצִי אָרְכָּהּ, עוֹרָהּ חָלָק וְעֵינֶיהָ נְבוֹנוֹת, הָיְתָה מוֹפִיעָה בָּאֹהֶל הַגָּדוֹל פַּעֲמַיִם בְּיוֹם. אֶת שְׁאָר הַזְּמַן בִּלְּתָה בִּבְרֵכָה. מְבַקְּרִים שֶׁשִּׁלְּמוּ שְׁלשָׁה פֶּנִי יָכְלוּ לִרְאוֹתָהּ לַהֲנָאָתָם כְּשֶׁהִיא צוֹלֶלֶת לִטְרֹף אֶת הַדָּגִים.

כְּשֶׁקָּרַב הָרוֹפֵא אֶל הַמַּעֲקֶה הַמַּקִּיף אֶת הַבְּרֵכָה, הוּא דִּבֵּר אֶל סוֹפִי בִּשְׂפָתָהּ.

כְּשֶׁהֵבִינָה מִי הָרוֹפֵא, פָּרַץ זֶרֶם דְּמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ.

“מַה קָּרָה?” שָׁאַל ג’וֹן דּוּלִיטְל.

כַּלְבַּת־הַיָּם הִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת וְלֹא עָנְתָה.

“תֵּרָגְעִי,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אַל תִּהְיִי הִיסְטֵרִית. אַתְּ עֲדַיִן חוֹלָה? שָׁמַעְתִּי שֶׁהֶחֱלַמְתְּ.”

“כֵּן,” אָמְרָה סוֹפִי מִבַּעַד לַדִּמְעוֹתֶיהָ. “זֶה הָיָה קִלְקוּל־קֵבָה, כִּי מַאֲכִילִים אוֹתָנוּ דָּגִים מְעֻפָּשִׁים.”

“וּמַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

"כְּשֶׁחָלִיתִי, הֵטִילוּ אוֹתִי לִבְרֵכָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ כַּלְבֵי־יָם אֲחֵרִים.

“כֶּלֶב־יָם אֶחָד סִפֵּר לִי, שֶׁבַּעֲלִי סֵרֵב לֶאֱכֹל לְאַחַר שֶׁנָּפַלְתִּי בַּשֶּׁבִי. הוּא הָיָה תָּמִיד מַנְהִיג הָעֵדֶר, וְעַכְשָׁו נִבְחַר כֶּלֶב־יָם אַחֵר לְמַנְהִיג בִּמְקוֹמוֹ. רִפְשִׁי הַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי! אֲנִי חַיֶּבֶת לָשׁוּב אֵלָיו.”

“שִׁמְעִי,” אָמַר ג’וֹן דּוּלִיטְל. “בִּקּוּר בַּאֲלַסְקָה אֵינוֹ עִנְיָן קַל לְסִדּוּר. אוּלַי אַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר שֶׁלָּךְ, מַר הִיגִינְס, שֶׁיַּרְשֶׁה לָךְ לְבַקֵּר אֶת רִפְשִׁי.”

הָרוֹפֵא שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת. אַחַר־כָּךְ הִרְכִּין עַצְמוֹ מֵהַמַּעֲקֶה וְדִבֵּר בִּלְשׁוֹן כַּלְבֵי־הַיָּם.

“תִּתְעוֹדְדִי!” אָמַר. “אֲנִי אֶמְצָא פִּתְרוֹן.”

בְּרֶגַע זֶה נִכְנְסוּ מוֹרֶה וַחֲבוּרַת תַּלְמִידִים, וְהַשּׁוֹמֵר הִיגִינְס לִוָּה אוֹתָם.

הָרוֹפֵא שָׁב לַקָּרוֹן וְשָׁאַל אֶת טוֹבִּי, הַכֶּלֶב שֶׁל הַצָּגוֹת־הַבֻּבּוֹת:

“לְמִי שַׁיֶּכֶת סוֹפִי, לִבְּלוֹסְם אוֹ לְהִיגִינְס?”

“הִיא שַׁיֶּכֶת לְהִיגִינְס,” אָמַר הַכֶּלֶב הַקָּטָן, כְּמוֹ שֶׁדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ שַׁיָּךְ לְךָ."

“זֶה לֹא דּוֹמֶה,” אָמַר הָרוֹפֵא. “הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל הוּא שֶׁדְּחוֹפְוּמְשׁוֹךְ נִמְצָא כָּאן בְּהַסְכָּמָתוֹ, וְאִלּוּ אֶת סוֹפִי מַחֲזִיקִים כָּאן עַל כָּרְחָהּ. זוֹ שַׁעֲרוּרִיָּה, שֶׁצַּיָּדִים יְכוֹלִים לָצוּד חַיּוֹת כִּרְצוֹנָם, לְהַפְרִיד מִשְׁפָּחוֹת וּלְבַטֵּל אֶת חַיֵּי הַחֶבְרָה. טוֹבִּי, מַה מְּחִירוֹ שֶׁל כֶּלֶב־יָם?”

“שָׁמַעְתִּי אֶת סוֹפִי מְסַפֶּרֶת, כִּי כְּשֶׁקָּנָה אוֹתָהּ הִיגִינְס בְּלִיבֶרְפּוּל מִידֵי הָאִישׁ שֶׁצָּד אוֹתָהּ, הוּא שִׁלֵּם בִּמְחִירָהּ עֶשְׂרִים לִירוֹת שְׁטֶרְלִינְג,” אָמַר טוֹבִּי.

“וְכַמָּה כֶּסֶף יֵשׁ לָנוּ בַּקֻּפָּה שֶׁלָּנּו, טוֹ־טוֹ?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“שְׁתֵּי לִירוֹת, חֲמִשָּׁה שִׁילִינְג וְתִשְׁעָה פֶּנִי.”

“אִם כֵּן,” אָמַר הָרוֹפֵא, “יֵשׁ רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. סוֹפִי חַיֶּבֶת לִבְרֹחַ.”

תִּכְנוּן הַבְּרִיחָה    🔗

תָּכְנִית הַבְּרִיחָה הָיְתָה, כִּי הָרוֹפֵא יִסַּע מֵהַקִּרְקָס כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שֶׁתִּבְרַח סוֹפִי, וְכָךְ לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל בְּלוֹסְם לִקְשֹׁר אֶת בְּרִיחָתָהּ אִתּוֹ.

“שְׁמַע דּוֹקְטוֹר,” אָמַר גִ’יפּ. “תַּגִּיד לִי אִם אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר בְּמַשֶּׁהוּ. מָתַי עוֹמֶדֶת סוֹפִי לִבְרֹחַ?”

“מָחֳרָתַיִם,” אָמַר ג’וֹן דּוּלִיטְל. “כְּשֶׁמַּתְיוּ יִפְתַּח אֶת דֶּלֶת הַדּוּכָן שֶׁלָּהּ בְּתֹם הַהַצָּגָה.”

“זֶה יִהְיֶה הַלַּהֲטוּט הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בַּהַצָּגָה הַזֹּאת, מִזֶּה יָמִים רַבִּים. גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי! ג’וֹן דּוּלִיטְל, הַקּוֹסֵם הַמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם, יַעֲשֶׂה עַתָּה בִּלְהָטָיו, וְכַלְבַּת־יָם חַיָּה תֵּעָלֵם מֵהַבִּימָה לְעֵינֵיכֶם. אַבְּרָקָדַבְּרָה, לַחַשׁ־נַחַשׁ, הוֹפּ, פְּרֶסְטוֹ – וְאֵינֶנָּה!”

“וּבְכֵן,” אָמַר הָרוֹפֵא, “אַף־עַל־פִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה נִרְאֶה כְּתַרְמִית, אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה רַע. אֵין לָהֶם כָּל זְכוּת לְשַׁעְבֵּד אֶת סוֹפִי בְּצוּרָה זוֹ. הַאִם אֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ מַסְכִּימִים שֶׁיַּכְרִיחוּ אוֹתָנוּ לִצְלֹל בְּגִיגִית שֶׁל מַיִם מְזֹהָמִים, כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ בַּטְלָנִים?”

“גֹעַל־נֶפֶשׁ!” אָמַר מַתְיוּ. “מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי דָּגִים, וְגַם מַיִם לֹא אָהַבְתִּי. אֲבָל, דוֹקְטוֹר, הַאִם קָבַעְתָּ עִם סוֹפִי אֵיפֹה תִּפָּגְשׁוּ?”

“כֵּן,” עָנָה ג’וֹן דּוּלִיטְל. “כְּשֶׁסּוֹפִי תֵּצֵא מֵחֲצַר הַקִּרְקָס – עָלֶיהָ לַחֲצוֹת אֶת הָרְחוֹב, אֶל בַּיִת רֵיק הָעוֹמֵד שָׁם. לְיַד בַּיִת זֶה יֵשׁ סִמְטָה קְטַנָּה, אֲפֵלָה, וּבְסִמְטָה זוֹ אֲחַכֶּה לָהּ. אֵלִי, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.”

“וּמַה תַּעֲשֶׂה אַחַר־כָּךְ?” שָׁאַל מַתְיוּ.

“כַּוָּנָתִי הִיא, לְהַגִּיעַ עִם סוֹפִי אֶל תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל. מִשָּׁם זוֹ הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר לַיָּם. אֲבָל הַתְּעָלָה רְחוֹקָה מְאֹד וְכֵיוָן שֶׁעָלֵינוּ לְהִסְתַּתֵּר בַּדֶּרֶךְ, זֶה לֹא יִהְיֶה מַסָּע קַל.”

בַּלַּיְלָה יָצָא הָרוֹפֵא לַדֶּרֶךְ. הוּא לָקַח עִמּוֹ אֶת רֹב הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה בַּקֻּפָּה, וְהִשְׁאִיר בִּידֵי מַתְיוּ סְכוּם קָטָן, לְצָרְכֵי הַחֲבוּרָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לָעִיר הַסְּמוּכָה הוּא שָׂכַר חֶדֶר בַּמָּלוֹן וְלֹא יָצָא מֵחַדְרוֹ. כַּעֲבֹר שְׁנֵי לֵילוֹת חָזַר לְאֶשְׁבִּי עִם חֲשֵׁכָה, נִכְנַס לָעִיר מִצַּד אַחֵר, עָבַר בָּרְחוֹבוֹת שֶׁהָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים בָּהֶם מְעַטִּים, וְהִגִּיעַ לַסִּמְטָה שֶׁבָּהּ נִקְבַּע מְקוֹם פְּגִישָׁתוֹ עִם סוֹפִי.

בַּגָּן הַנָּטוּשׁ    🔗

כְּשֶׁיָּצָא מַתְיוּ הַקַּצָּב לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בַּדּוּכָן שֶׁל סוֹפִי, עָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ, תֵּיאוֹדוֹסְיָה, כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ כְּדֵי לְהָסִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר־הַלַּיְלָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחָה לְעַכֵּב אוֹתוֹ זְמַן רַב. הוּא לָקַח אֶת הַפָּנָס וְיָצָא לְהַקִּיף אֶת הֶחָצֵר.

כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת חָזַר שׁוֹמֵר־הַלַּיְלָה אֶל קְרוֹנוֹ שֶׁל מַתְיוּ. “הִיגִינְס,” צָעַק הָאִישׁ, “כַּלְבַּת־הַיָּם שֶׁלְּךָ נֶעֶלְמָה!”

“נֶעֶלְמָה?” קָרָא הִיגִינְס.

“נֶעֶלְמָה?” הִשְׁתּוֹמְמָה תֵּיאוֹדוֹסְיָה. “לֹא יִתָּכֵן!”

“וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁנֶּעֶלְמָה,” אָמַר שׁוֹמֵר־הַלַּיְלָה. “הַדֶּלֶת שֶׁלָּהּ פְּתוּחָה וְהִיא אֵינֶנָּה שָׁם.”

“אֱלֹהִים אַדִּירִים!” קָרָא הִיגִינְס וְקָם עַל רַגְלָיו. “יָכוֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע כִּי נָעַלְתִּי אֶת הַדֶּלֶת כָּרָגִיל. בּוֹאוּ!”

הוּא יָצָא בְּרִיצָה מֵהַקָּרוֹן. עַכְשָׁו הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם מַתְיוּ, וּשְׁנֵיהֶם, הוּא וְתֵיאוֹדוֹסְיָה, הָלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו וְהֶעֱמִידוּ פָּנִים שֶׁהֵם מִצְטָעֲרִים מְאֹד.

כֻּלָּם רָצוּ אֶל דוּכָנָהּ שֶׁל כַּלְבַּת־הַיָּם.

“בָּרוּר שֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה,” אָמַר מַתְיוּ כְּשֶׁקָּרְבוּ לְשָׁם. “פִּלְאֵי־פְּלָאִים!”

“נִכָּנֵס פְּנִימָה,” אָמַר הִיגִינְס. “אוּלַי הִיא מִתְחַבֵּאת בְּקַרְקָעִית הַבְּרֵכָה.”

שׁוֹמֵר־הַלַּיְלָה הֵרִים אֶת הַפָּנָס וְהַכֹּל לָטְשׁוּ עֵינַיִם אֶל הַמַּיִם הָאֲפֵלִים.

“אֵין כְּלוּם בַּמַּיִם,” אָמַר הִיגִינְס. “סוֹפִי אֵינֶנָּה כָּאן.”

בֵּינְתַיִם יָשַׁב ג’וֹן דּוּלִיטְל בַּסִּמְטָה הַחֲשׁוּכָה, חָרֵד וּקְצַר־רוּחַ. וּפִתְאֹם שָׁמַע, לְשִׂמְחָתוֹ, צְעָדִים מְיֻחָדִים בְּמִינָם, כִּי קוֹל הֲלִיכָתָהּ שֶׁל סוֹפִי הָיָה תַּעֲרֹבֶת מְשֻׁנָּה שֶׁל טְפִיחַת מַטְלִית רְטֻבָּה עַל הַקַּרְקַע וּגְרִירַת שַׂק תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה עַל הָרִצְפָּה.

“זוֹ אַתְּ, סוֹפִי?” לָחַשׁ.

“כֵּן,” עָנְתָה כַּלְבַּת־הַיָּם וְהֵטִילָה אֶת גּוּפָהּ לְמָקוֹם שֶׁעָמַד בּוֹ דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל.

“תּוֹדָה לָאֵל,” אָמַר. “חָשַׁשְׁתִּי שֶׁלֹּא תַּצְלִיחִי לְהִמָּלֵט.”

“יָצָאתִי בְּלִי קשִׁי,” אָמְרָה סוֹפִי, “אֲבָל הַאִם לֹא מוּטָב לָצֵאת מִיָּד מֵהָעִיר? נִדְמֶה לִי שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה אֵינוֹ בָּטוּחַ.”

“אִי־אֶפְשָׁר לָצֵאת עַתָּה,” אָמַר הָרוֹפֵא. “הָרַעַשׁ שֶׁהֵקִימוּ אַנְשֵׁי הַקִּרְקָס הֵעִיר אֶת הַכֹּל. לֹא נָעֵז לַעֲבֹר עַכְשָׁו בָּרְחוֹבוֹת.”

“מַה נַּעֲשֶׂה?”

“בֵּינְתַיִם נִהְיֶה כָּאן. שִׁגָּעוֹן לְנַסּוֹת לְהִתְחַמֵּק עַכְשָׁו.”

“כֵּן, אֲבָל נַנִּיחַ שֶׁיָּבוֹאוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתָנוּ כָּאן. לֹא נוּכַל –”

“נָכוֹן,” לָחַשׁ הָרוֹפֵא. “גַּם הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵינוֹ בָּטוּחַ. עָלֵינוּ לִמְצֹא מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר.”

מִצִּדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַסִּמְטָה עָמְדָה חוֹמַת לְבֵנִים גְּבוֹהָה, וּמֵאָחוֹרֶיהָ הָיָה בַּיִת נָטוּשׁ.

“אִלּוּ יָכֹלְנוּ לְהִכָּנֵס לַבַּיִת הַנָּטוּשׁ, הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִשָּׁאֵר שָׁם בְּבִטָּחוֹן עַד שֶׁיֵּרָגְעוּ אַנְשֵׁי הַקִּרְקָס הַנִּרְגָּשִׁים. הַאִם תּוּכְלִי לַעֲבֹר אֶת הַחוֹמָה?” שָׁאַל דּוּלִיטְל.

כַּלְבַּת־הַיָּם אָמְדָה בָּעַיִן אֶת גֹּבַהּ הַחוֹמָה.

“בְּעֶזְרַת סֻלָּם הָיִיתִי יְכוֹלָה לַעֲבֹר.” מִלְמְלָה. “אִלְּפוּ אוֹתִי לְטַפֵּס בְּסֻלָּם.”

“שְׁ־שֶׁקֶט,” לָחַשׁ הָרוֹפֵא. “אֶכָּנֵס לַגָּן הַזֶּה וַאֲחַפֵּשׂ בּוֹ סֻלַּם־גַּנָּנִים. אַתְּ תְּחַכִּי כָּאן.”

ג’וֹן דּוּלִיטְל, אָדָם נִמְרָץ מְאֹד עַל אַף גּוּפוֹ הַשְּׁמַנְמַן, נָסוֹג כַּמָּה צְעָדִים לְאָחוֹר, רָץ בִּתְנוּפָה וְקָפַץ עַל הַחוֹמָה, כְּשֶׁאֶצְבְּעוֹתָיו נֶאֱחָזוֹת בְּרֹאשָׁהּ. הוּא מָשַׁךְ אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה, הֵטִיל רֶגֶל אַחַת עַל רֹאשׁ הַחוֹמָה, רָכַב עָלֶיהָ וְהֶחֱלִיק בְּקַלּוּת לְמַטָּה. לְאוֹר הַיָּרֵחַ רָאָה בִּקְצֵה הַגָּן מַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לְמַחְסַן־כֵּלִים. הוּא הִתְגַּנֵּב בִּזְהִירוּת אֶל הַפֶּתַח, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה סֻלָּם נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר, וּכְבָר הוּא צוֹעֵד בַּגָּן וְהַסֻּלָּם עַל כְּתֵפוֹ.

הוּא הֶעֱמִיד אֶת הַסֻּלָּם עַל הָאֲדָמָה, עָלָה עָלָיו וְיָשַׁב עַל הַחוֹמָה. עַכְשָׁו מָשַׁךְ אֶת הַסֻּלָּם וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַחוּצָה.

עוֹדוֹ רוֹכֵב עַל הַחוֹמָה לָחַשׁ ג’וֹן דּוּלִיטְל אֶל הַחֲשֵׁכָה:

“עַכְשָׁו עֲלִי, סוֹפִי. אֲנִי אַחֲזִיק הֵיטֵב בְּרֹאשׁ הַסֻּלָּם. כְּשֶׁתַּעֲלִי לְמַעְלָה, טַפְּסִי עַל הַחוֹמָה וּשְׁבִי לְיָדִי, עַד שֶׁאַעֲבִיר אֶת הַסֻּלָּם לַגָּן פְּנִימָה.”

הָאִמּוּנִים שֶׁל סוֹפִי בְּתַרְגִּילֵי שִׁוּוּי־מִשְׁקָל עָזְרוּ לָהּ יָפֶה הַפַּעַם. מֵעוֹלָם לֹא עָשְׂתָה בַּקִּרְקָס לַהֲטוּט יָפֶה יוֹתֵר מִשֶּׁעָשְׂתָה עַכְשָׁו. זֶה הָיָה מִבְצָע, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם יָכוֹל לְהִתְגָּאוֹת בּוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁפָּחֲדָה שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלוּל לְגַלּוֹת אוֹתָם, נֶהֶנְתָה סוֹפִי מְאֹד מֵהַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּתְּנָה לָהּ.

בְּבִטָּחוֹן הִתְחִילָה לְהַעֲלוֹת אֶת גּוּפָהּ הַכָּבֵד, שָׁלָב אַחַר שָׁלָב. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, הָיָה הַסֻּלָּם אָרֹךְ מִגֹּבַהּ הַחוֹמָה. הוֹדוֹת לְכָךְ יָכוֹל הָיָה הָרוֹפֵא לְהַעֲמִיד אֶת הַסֻּלָּם בְּשִׁפּוּעַ גָּדוֹל, וּלְהָקֵל עָלֶיהָ אֶת הָעֲלִיָּה. מִכֹּבֶד גּוּפָהּ שֶׁל כַּלְבַּת־הַיָּם נִכְפַּף הַסֻּלָּם בְּמִדָּה מְסֻכֶּנֶת. הָרוֹפֵא הִתְפַּלֵּל, כִּי הַסֻּלָּם יַעֲמֹד בַּמַּשָּׂא. הַשְּׁלַבִּים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַסֻּלָּם הָיוּ צָרִים אֲפִלּוּ לִשְׁתֵּי כַּפּוֹתֶיהָ שֶׁל כַּלְבַּת־הַיָּם.

אֲבָל בַּקִּרְקָס אִלְּפוּ אֶת סוֹפִי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי־מִשְׁקָל כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל בָּסִיס צַר, וְכֵן לְטַפֵּס עַל סֻלָּמוֹת. בְּעֶזְרַת הָרוֹפֵא, הִיא הֵטִילָה אֶת גּוּפָהּ עַל רֹאשׁ הַחוֹמָה, וְשָׁמְרָה עַל שִׁוּוּי־מִשְׁקָלָהּ בְּקַלּוּת.

וּבֵינְתַיִם הֶעֱלָה הָרוֹפֵא אֶת הַסֻּלָּם, וְשׁוּב הוֹרִיד אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַגָּן.

בַּיְרִידָה עָשְׂתָה סוֹפִי עוֹד לַהֲטוּט: הִיא שָׁכְבָה עַל הַסֻּלָּם וְהֶחֱלִיקָה כְּלַפֵּי מַטָּה. הַהַחְלָקָה הָיְתָה מְהִירָה מִירִידָה רְגִילָה.

“אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁנּוּכַל לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, דּוֹקְטוֹר?” שָׁאֲלָה סוֹפִי. “אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לָצֵאת מִיָּד.”

“אֲנִי מְקַוֶּה,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אַךְ עָלֵינוּ לְהַמְתִּין עַד שֶׁתֵּרָגַע כָּל הַמְּהוּמָה. הִתְאַזְּרִי בְּסַבְלָנוּת.”

כַּעֲבֹר מַחֲצִית הַשָּׁעָה עָלָה הָרוֹפֵא בַּסֻּלָּם כִּמְעַט עַד רֹאשׁוֹ וְהֶאֱזִין זְמַן רַב, בִּדְרִיכוּת רַבָּה.

“עוֹד הָמוֹן רַב שֶׁל אֲנָשִׁים מִתְהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת,” אָמַר. “אֲבָל קָשֶׁה לִי לְהַבְחִין, הַאִם אֵלֶּה אַנְשֵׁי הַקִּרְקָס הָרוֹדְפִים אַחֲרָיִךְ, אוֹ סְתָם אַנְשֵׁי־הָעִיר הַמְטַיְּלִים לָהֶם. מוּטָב שֶׁנַּמְתִּין קְצָת.”

“הוֹ, יַקִּירִי,” נֶאֶנְחָה סוֹפִי. “הַאִם לֹא נֵצֵא לְעוֹלָם מִגַּן זֶה? רִפְשִׁי הַמִּסְכֵּן! אֲנִי כָּל־כָּךְ מֻדְאֶגֶת.” וְהִיא פָּרְצָה בְּבֶכִי חֲרִישִׁי.

חָלְפָה שָׁעָה וְהָרוֹפֵא שׁוּב רָצָה לִשְׁמֹעַ מַה מִּתְרַחֵשׁ מִסָּבִיב. אַךְ הִתְחִיל לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, שָׁמַע קוֹל כֶּלֶב לוֹחֵשׁ מֵעֵבֶר לַחוֹמָה:

“דּוֹקְטוֹר, אַתָּה כָּאן?”

“כֵּן, מַה יֵּשׁ?”

“שְׁמַע! הִיגִינְס וּבַעַל־הַבַּיִת נָסְעוּ לְאֵיזֶה מָקוֹם. טוֹ־טוֹ חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לָצֵאת מֵהָעִיר. אַתָּה מֵבִין אוֹתִי?”

“כֵּן, שָׁמַעְתִּי. תּוֹדָה, גִ’יפּ. אָנוּ נֵצֵא בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה,” לָחַשׁ הָרוֹפֵא וְאָמַר לְסוֹפִי לְהִתְכּוֹנֵן לַדֶּרֶךְ.

“תַּקְשִׁיבִי,” אָמַר הָרוֹפֵא, “אִם נִפְגֹשׁ אָדָם בָּרְחוֹב, תִּשְׁכְּבִי לְיַד הַחוֹמָה כְּאִלּוּ אַתְּ שַׂק שֶׁאֲנִי סוֹחֵב, וְהִנֵּה יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ קְצָת. נַסִּי לִהְיוֹת דּוֹמָה לְשַׂק כְּכָל הָאֶפְשָׁר. הֵבַנְתְּ?”

“הֵבַנְתִּי,” אָמְרָה סוֹפִי. “אֲנִי נִרְגֶּשֶׁת נוֹרָא. תִּרְאֶה כַּמָּה כַּפּוֹתַי רוֹעֲדוֹת.”

הָרוֹפֵא הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן, וְלָחַשׁ לְבַסּוֹף:

“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנּוּכַל לָצֵאת עַכְשָׁו.”

אַךְ אוֹי לְסוֹפִי הַמִּסְכֵּנָה! כְּשֶׁעָלָה הָרוֹפֵא עַד מַחֲצִית הַסֻּלָּם הִגִּיעַ מֵרָחוֹק קוֹל נְבִיחָה זוֹעֶמֶת.

ג’וֹן דּוּלִיטְל נֶעֱצַר וּפָנָיו קָדְרוּ.

“מַה זֶּה?” לָחֲשָׁה סוֹפִי מִלְּמַטָּה. “זֶה קוֹלוֹ שֶׁל גִ’יפּ אוֹ שֶׁל הַכְּלָבִים שֶׁלָּנוּ?”

“לֹא,” עָנָה הָרוֹפֵא וְיָרַד לְאַט מֵהַסֻּלָּם. זֶה קוֹלָם שֶׁל כַּלְבֵי־גִּשּׁוּשׁ, שֶׁהוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת מִישֶׁהוּ, לְפִי הָרֵיחַ. וְהֵם בָּאִים – הֵנָּה!"

מַנְהִיגָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַגִּשּׁוּשׁ    🔗

לְאַחַר שִׂיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה עִם הָרוֹפֵא מֵעֵבֶר לְחוֹמַת־הַגָּן חָזַר גִ’יפּ אֶל הַקָּרוֹן וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר. פִּתְאֹם פָּרַץ טוֹבִּי לַקָּרוֹן, מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף.

“גִ’יפּ,” צָרַח, “צָרָה גְּדוֹלָה בָּאָה! הֵם הֵבִיאוּ כַּלְבֵי־גִּשּׁוּשׁ.”

“לְכָל הָרוּחוֹת!” אָמַר גִ’יפּ כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ. “בּוֹא אִתִּי.” הוּא קָפַץ לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“הֵם יְנַסּוּ לְרַחְרֵחַ אֶת הָעֲקֵבוֹת מֵהַדּוּכָן שֶׁלָהּ,” אָמַר גִ’יפּ. “אוּלַי נִפְגּשׁ אוֹתָם שָׁם.”

אַךְ לְיַד הַדּוּכָן שֶׁל כַּלְבַּת־הַיָּם לֹא הָיוּ כְּלָבִים.

גִ’יפּ הִצְמִיד אֶת אַפּוֹ לָאֲדָמָה וְרִחְרֵחַ.

“לַעֲזָאזֵל!” לָחַשׁ. “הֵם הָיוּ כָּאן כָּרֶגַע. הַקְשֵׁב, הֵם שָׁם, נוֹבְחִים, בּוֹא, נָרוּץ לַסִּמְטָה. אוּלַי נַגִּיעַ בַּזְּמַן.”

כְּחֵץ לָבָן הוּא דָּהַר אֶל הַשַּׁעַר, וְאִלּוּ טוֹבִּי הַקָּטָן הַמִּסְכֵּן מְפַגֵּר בְּהַרְבֵּה אַחֲרָיו, מִשְׁתַּדֵּל כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, וְאָזְנָיו הָרְחָבוֹת מִתְנַפְנְפוֹת בָּרוּחַ.

כְּשֶׁפָּרַץ גִ’יפּ לַסִּמְטָה, הוּא מָצָא אוֹתָהּ מְלֵאָה אֲנָשִׁים וּכְלָבִים וּפָנָסִים. הָאֲנָשִׁים שׂוֹחֲחוּ וְהֵנִיפוּ פָּנָסִים, וְהַכְּלָבִים, אָזְנֵיהֶם אֲרֻכּוֹת וְעֵינֵיהֶם שְׁטוּפוֹת־דָּם, רִחְרְחוּ אֶת הָאֲדָמָה, רָצוּ אָנֶה וְאָנָה בַּסִּמְטָה, כְּדֵי לְגַלּוֹת לְאָן מוֹלִיכוֹת הָעֲקֵבוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם הָיוּ מְרִימִים אֶת חָטְמָם, פּוֹעֲרִים אֶת פִּיּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלִים וְנוֹבְחִים אֶל הַיָּרֵחַ.

כָּל הַכְּלָבִים בַּסְּבִיבָה הָיוּ מְשִׁיבִים נְבִיחָה מִתּוֹךְ חַצְרוֹתֵיהֶם. גִ’יפּ הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהוּא מִצְטָרֵף לְחִפּוּשׂ הָעֲקֵבוֹת. הוּא שִׁעֵר שֶׁהַכֶּלֶב הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא הַמַּנְהִיג וְנִגַּשׁ אֵלָיו. וּבְעוֹד רֹאשׁוֹ שָׁמוּט לָאֲדָמָה וְהוּא מְרַחְרֵחַ, לָחַשׁ בִּלְשׁוֹן הַכְּלָבִים:

“תּוֹצִיא אֶת הַטִּפְּשִׁים שֶׁלְּךָ מִכָּאן. זֶה עִנְיָן שֶׁל הָרוֹפֵא ג’וֹן דּוּלִיטְל.”

כֶּלֶב־הַגִּשּׁוּשׁ נֶעֱצַר וְהִסְתַּכֵּל בְּגִ’יפּ מִגָּבֹהַּ.

“מִי אַתָּה, בֶּן־תַּעֲרֹבֶת שֶׁכְּמוֹתְךָ,” אָמַר. “נִשְׁלַחְנוּ לִרְדֹּף אַחַר כַּלְבַּת־יָם. תַּפְסִיק לְשַׁטּוֹת בָּנוּ. ג’וֹן דּוּלִיטְל יָצָא לְמַסָּע רָחוֹק.”

“לֹא נָכוֹן,” רָטַן גִ’יפּ. “הוּא נִמְצָא מֵעֵבֶר לַחוֹמָה הַזּוֹ. הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא אֶת כַּלְבַּת־הַיָּם אֶל הַיָּם, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִמָּלֵט מִידֵי הָאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הַפָּנָסִים. כַּמּוּבָן, אִם אַתֶּם, אִידִיּוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, תָּסוּרוּ מִדַּרְכּוֹ.”

“אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְךָ,” אָמַר הַמַּנְהִיג. “הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל הָרוֹפֵא אוֹמֶרֶת, שֶׁהוּא עוֹרֵךְ מַסָּע בְּאַפְרִיקָה.”

“שׁוֹטֶה! מְטֻמְטָם!” נָהַם גִ’יפּ וְזַעֲמוֹ פּוֹרֵץ. “אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת הָאֶמֶת. בְּחֵשֶׁק רַב הָיִיתִי מוֹרֵט אֶת אָזְנֶיךָ הָאֲרֻכּוֹת. בְּוַדַּאי יָשַׁנְתָּ בַּשְּׁנָתַיִם הָאַחֲרוֹנוֹת. הָרוֹפֵא חָזַר לְאַנְגְלִיָּה לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵחֹדֶשׁ יָמִים. עַכְשָׁו הוּא נוֹדֵד עִם הַקִּרְקָס.”

אוּלָם מַנְהִיגָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַגִּשּׁוּשׁ, כְּדַרְכָּם שֶׁל מֻמְחִים רַבִּים בְּמִקְצוֹעָם, הָיָה עַקְשָׁן גָּדוֹל וּקְצָת טִפֵּשׁ. פָּשׁוּט לֹא רָצָה לְהַאֲמִין, שֶׁהָרוֹפֵא אֵינוֹ נִמְצָא עוֹד בְּחוּץ־לָאָרֶץ. בְּכָל יְמֵי פְּעִילוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת כְּגַשָּׁשׁ, לֹא נִכְשַׁל אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. הוּא לֹא יַרְשֶׁה שֶׁיְּרַמֶּה אוֹתוֹ כָּל כֶּלֶב שַׁחְצָן שֶׁיָּבוֹא וּמַעֲשִׂיּוֹת בְּפִיו. לֹא, לֹא הוּא.

גִ’יפּ הַמִּסְכֵּן הָיָה מְיֹאָשׁ. הוּא רָאָה, שֶׁהַכְּלָבִים מְרַחְרְחִים עַתָּה אֶת הַחוֹמָה שֶׁעָלֶיהָ טִפְּסָה סוֹפִי. הוּא יָדַע שֶׁחַיּוֹת־פֶּרֶא אֵלֶּה לֹא יַעַזְבוּ אֶת הַנְּסִיכָה כָּל עוֹד כַּלְבַּת־הַיָּם קְרוֹבָה, וְרֵיחַ־הַדָּגִים הֶחָרִיף שֶׁלָּהּ נוֹדֵף בְּכָל מָקוֹם.

וּבְעוֹד גִ’יפּ מִתְוַכֵּחַ, עָלָה רַעְיוֹן עַל דַּעְתּוֹ. הוּא הָלַךְ אֶל קְצֵה הַסִּמְטָה וְצָרַח, כְּאִלּוּ גַּם הוּא מִצְטָרֵף לְמַקְהֵלַת הַכְּלָבִים. הָאֲוִיר הָיָה מָלֵא עַתָּה נְבִיחוֹת וִיבָבוֹת שֶׁל כְּלָבִים, אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁצָּרַח הָיוּ מְיֻעָדִים לָרוֹפֵא, שֶׁהָיָה מֵעֵבֶר לַחוֹמָה:

“הָאִידִיּוֹטִים הָאֵלֶּה אֵינָם מַאֲמִינִים לִי. בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֱמֹר לָהֶם שֶׁאַתָּה נִמְצָא כָּאן – ווּף! ווּף! ווּ – אוּ –!”

וּמִיָּד עָלָה קוֹל שֶׁל כֶּלֶב מֵהַגָּן, וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁנָּבַח הַקּוֹל:

“אֲנִי ג’וֹן דּוּלִיטְל. אוּלַי תִּסְתַּלְּקוּ מִכָּאן? וָאוּ ווּף! וָאוּ – אוּ!”

כְּשֶׁנִּשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁבְּאָזְנֵי בְּלוֹסְם וְהִיגִינְס לֹא הָיָה שׁוֹנֶה מִכָּל הַנְּבִיחוֹת שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הָאֲוִיר, נִתַּק מֵהַקַּרְקַע חָטְמָם שֶׁל כָּל שֵׁשֶׁת כַּלְבֵי־הַגִּשּׁוּשׁ, וּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת הִזְדַּקְּפוּ וְהֶאֱזִינוּ לְלֹא־תְּנוּעָה.

“בְּחַיַּי!” מִלְמֵל מַנְהִיגָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַגִּשּׁוּשׁ. “זֶהוּ! הָאִישׁ הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ.”

“וּמָה אָמַרְתִּי לְךָ,” לָחַשׁ גִ’יפּ, מְדַשְׁדֵּשׁ וְקָרֵב אֵלָיו. “וְעַכְשָׁו תּוֹלִיךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶל מִחוּץ לָעִיר, מַהֵר, וְאַל תַּפְסִיק לָרוּץ עַד אוֹר הַבֹּקֶר.”

וְהִנֵּה רוֹאֶה מְאַלֵּף־הַכְּלָבִים, שֶׁכַּלְבּוֹ הַמְעֻלֶּה פּוֹנֶה לְאָחוֹר וְיוֹצֵא מֵהַסִּמְטָה. לְשִׂמְחָתוֹ, הָלְכוּ כָּל הַכְּלָבִים אַחֲרָיו.

“הַכֹּל בְּסֵדֶר, מַר בְּלוֹסְם,” צָרַח וְהֵנִיף אֶת פָּנָסוֹ. “הֵם שׁוּב תָּפְסוּ אֶת הָרֵיחַ. בּוֹא, נֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם! הֵם רָצִים מַהֵר. נַשִּׂיג אוֹתָם! נָרוּץ!”

מְמַהֲרִים, נִתְקָלִים זֶה בָּזֶה, רָצוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים אַחֲרֵי כַּלְבֵי־הַגִּשּׁוּשׁ.

הַסִּמְטָה הַצָּרָה נִתְרוֹקְנָה כְּהֶרֶף־עַיִן וְהָיְתָה עַכְשָׁו רֵיקָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

סוֹפִי הַמִּסְכֵּנָה בָּכְתָה בֶּכִי מַר וְהָרוֹפֵא הִשְׁתַּדֵּל לְנַחֵם אוֹתָהּ. פִּתְאֹם רָאֲתָה יַנְשׁוּף עַל הַחוֹמָה.

“דּוֹקְטוֹר! דּוֹקְטוֹר!”

“כֵּן, טוֹ־טוֹ. מָה הָעִנְיָן?”

“זוֹ הַשָּׁעָה לָצֵאת! כָּל בְּנֵי הָעִיר הִצְטָרְפוּ לַמִּרְדָּף. קַח אֶת הַסֻּלָּם. מַהֵר!”

כַּעֲבֹר שְׁתֵּי דַּקּוֹת, כְּשֶׁהַכְּלָבִים הַדּוֹהֲרִים מוֹלִיכִים אֶת הָרוֹדְפִים דָּרוֹמָה בְּמֵרוֹץ מִכְשׁוֹלִים, הוֹצִיא הָרוֹפֵא אֶת סוֹפִי בְּשֶׁקֶט מֵאֶשְׁבִּי, וּפָנָה מַעֲרָבָה, אֶל הַיָּם.

הַמֶּרְכָּבָה לִגְרֶנְצֶ’סְטֶר    🔗

בְּלַיְלָה אָפֵל הִתְקַדְּמוּ לְאִטָּם סוֹפִי וְג’וֹן דּוּלִיטְל, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹבֶרֶת בֵּין גִּדְרוֹת־שִׂיחִים. צְעָדֶיהָ הַכְּבֵדִים שֶׁל סוֹפִי אָמְרוּ לָרוֹפֵא, שֶׁאֲפִלּוּ הֲלִיכָה קְצָרָה זוֹ בָּרֶגֶל מְעַיֶּפֶת אֶת הַחַיָּה הַמִּסְכֵּנָה. אֲבָל בְּדֶרֶךְ־הַמֶּלֶךְ הוּא לֹא הֵעֵז לְהֵעָצֵר.

כְּשֶׁגִּלָּה חָרְשַׁת־שִׂיחִים אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי זֶה מָקוֹם טוֹב לָנוּחַ בּוֹ. עַל כֵּן, יָרַד מֵהַדֶּרֶךְ, מָצָא חוֹר בְּגֶדֶר־הַשִּׂיחִים שֶׁתּוּכַל סוֹפִי לַעֲבֹר בּוֹ, וְגִלָּה תְּעָלָה שֶׁהוֹלִיכָה אֶל הַחָרְשָׁה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַסְּבַךְ הַקָּטָן שֶׁל שִׂיחִים וְאָטָד, רָאוּ כִּי מַחֲסֶה מְעֻלֶּה הוּא וְזָחֲלוּ לְתוֹכוֹ.

“כֵּן,” אָמַר הָרוֹפֵא כְּשֶׁצָּנְחָה סוֹפִי, מִתְנַשֶּׁמֶת בִּכְבֵדוּת, בֵּין הַשִּׂיחִים. “עַד כָּאן הִגַּעְנוּ בְּשָׁלוֹם.”

“אֵלִי!” אָמְרָה סוֹפִי. “אֲבָל כֹּחִי אָזַל. כַּלְבֵי־יָם לֹא נִבְרְאוּ לְטִיּוּלִים כָּאֵלֶּה, דּוֹקְטוֹר. אֵיזֶה מֶרְחָק עָשִׂינוּ, לְדַעְתְּךָ?” “בְּעֶרֶךְ שְׁנֵי קִילוֹמֶטְרִים, הָיִיתִי אוֹמֵר.”

“לֹא יוֹתֵר? הֲלֹא עַד הַיָּם יֵשׁ עוֹד כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים קִילוֹמֶטְרִים.”

“אַל תִּדְאֲגִי,” אָמַר הָרוֹפֵא בְּחִיּוּךְ. “יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְשַׁגֵּעַ!”

“אֲנִי עֲיֵפָה מִדַּי בִּשְׁבִיל מַעֲשִׂים מְשַׁגְּעִים.” סוֹפִי צָנְחָה עַל הַדֶּשֶׁא וְהִתְיַפְּחָה.

“דַּי, דַּי, סוֹפִי,” אָמַר הָרוֹפֵא כְּשֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל רֹאשָׁהּ. “תִּסְמְכִי עָלַי. הַלַּיְלָה נָנוּחַ כָּאן וּבַבֹּקֶר אֵלֵךְ לָעִיר הַסְּמוּכָה וְאָבִיא לָנוּ קְצָת מָזוֹן.”

“זֶה לֹא נִרְאֶה לִי מַעֲשֶׂה מְשַׁגֵּעַ,” אָמְרָה סוֹפִי, “אֲבָל הַמָּזוֹן עָשׂוּי לְהוֹעִיל לִי.”

“גַּם לִי,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי בְּשָׁעָה זוֹ כְּבָר לֹא אֶמְצָא חֲנוּת פְּתוּחָה. בּוֹאִי נָנוּחַ עַכְשָׁו.”

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצָא הָרוֹפֵא לַדֶּרֶךְ בְּעוֹד סוֹפִי יְשֵׁנָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לַכְּפָר, נִכְנַס לְפֻנְדַּק וְהִזְמִין אֲרוּחַת־בֹּקֶר. מֵאָז יָצָא מֵהַקִּרְקָס לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו. מֶלְצַר זָקֵן הִגִּישׁ לוֹ בָּשָׂר וַחֲבִיתָה.

כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הָאֲכִילָה הִצִּית הָרוֹפֵא אֶת הַמִּקְטֶרֶת וּפָתַח בְּשִׂיחָה עִם הַמֶּלְצַר. מִפִּיו לָמַד אֵילוּ מֶרְכָּבוֹת עוֹבְרוֹת בְּדֶרֶךְ גְרֶנְטְצֶ’סְטֶר.

כְּשֶׁיָּצָא מֵהַפֻּנְדָּק טִיֵּל בָּרְחוֹב, נִכְנַס לַחֲנוּת בְּגָדִים, וְשָׁאַל לִמְחִירוֹ שֶׁל מְעִיל שֶׁהָיָה תָּלוּי בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה.

“חֲמִשָּׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג וְשִׁשָּׁה פֶּנִי,” אָמְרָה הַמּוֹכֶרֶת. “הַאִם אִשְׁתְּךָ גְּבוֹהָה?”

“אִשְׁתִּי?” שָׁאַל הָרוֹפֵא בְּתַדְהֵמָה. “אָהּ, כֵּן, בְּוַדַּאי. אֲנִי רוֹצֶה בִּמְעִיל אָרֹךְ. אֶקַּח גַּם כּוֹבַע, וְגַם צָעִיף לֹא שָׁקוּף מְאֹד, בְּבַקָּשָׁה.”

הַמּוֹכֶרֶת הוֹסִיפָה צָעִיף לַצְּרוֹר שֶׁל הָרוֹפֵא, וְהוּא יָצָא מֵהַחֲנוּת. עַכְשָׁו נִכְנַס לַמַּכֹּלֶת וְקָנָה כַּמָּה דָּגִים מְלוּחִים מְיֻבָּשִׁים בִּשְׁבִיל סוֹפִי – כִּי הָיוּ אֵלֶּה הַדָּגִים הַיְחִידִים שֶׁנִּמְצְאוּ בַּכְּפָר.

“סוֹפִי,” אָמַר ג’וֹן דּוּלִיטְל כְּשֶׁחָזַר אֶל מַחֲבוֹאָהּ שֶׁל כַּלְבַּת־הַיָּם בֵּין הַשִּׂיחִים. “יֵשׁ לִי בִּשְׁבִילֵךְ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וּקְצָת מָזוֹן וּבְגָדִים.”

“בְּגָדִים?” אָמְרָה סוֹפִי. “מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּבְּגָדִים?”

“לִלְבּשׁ אוֹתָם,” אָמַר הָרוֹפֵא. “עָלַיִךְ לִהְיוֹת גְּבֶרֶת לִזְמַן קָצָר.”

“לְשֵׁם מָה?” רָטְנָה סוֹפִי, מְנַגֶּבֶת אֶת שְׂפָמָהּ בְּגַב כַּפָּתָהּ. “לְשֵׁם מָה?”

“כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִנְסֹעַ בַּמֶּרְכָּבָה,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“הֲרֵי אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָלֶכֶת זְקוּפָה ‘כְּמוֹ גְּבֶרֶת’.”

“אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת לָשֶׁבֶת שְׁפוּפָה – כְּמוֹ גְּבֶרֶת חוֹלָה. אַתְּ תִּהְיִי נָכָה וַאֲנִי אֶשָּׂא אוֹתָךְ עַל כַּפַּי.”

“וּמַה יִּהְיֶה עִם פַּרְצוּפִי?”

“נְכַסֶּה אוֹתוֹ בְּצָעִיף,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“וְהַכּוֹבַע יַסְוֶה אֶת שְׁאָר חֶלְקֵי רֹאשֵׁךְ. עַכְשָׁו, אִכְלִי אֶת הַדָּגִים שֶׁהֵבֵאתִי לָךְ, וְאַחַר־כָּךְ נְנַסֶּה לְהַלְבִּישׁ אוֹתָךְ.”

הָרוֹפֵא הוֹשִׁיב אֶת סוֹפִי עַל גֶּזַע־עֵץ, חָבַשׁ אֶת הַכּוֹבַע לְרֹאשָׁהּ, כִּסָּה אֶת פָּנֶיהָ בְּצָעִיף וְכִסָּה אֶת גּוּפָהּ בִּמְעִיל.

לְאַחַר שֶׁהוֹשִׁיב אוֹתָהּ כְּמוֹ בֶּן־אָדָם, הָיָה הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהּ מַפְתִּיעַ.

“וְאֵיךְ אֶנְשֹׁם?” שָׁאֲלָה סוֹפִי וְנִפְּחָה אֶת הַצָּעִיף כְּמוֹ בַּלּוֹן.

“כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, תִּתְרַגְּלִי,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“לֹא אַחֲזִיק מַעֲמָד זְמַן רַב בִּתְנוּחָה זוֹ, דּוֹקְטוֹר. וְאִם אֶגְלשׁ פִּתְאֹם אֶל רִצְפַּת הַמֶּרְכָּבָה?”

“הַמּוֹשָׁב בַּמֶּרְכָּבָה רָחָב מִגֶּזַע־עֵץ זֶה וְנוֹחַ. אַגַּב, אִם תַּרְגִּישִׁי שֶׁאַתְּ גּוֹלֶשֶׁת מֵהַמּוֹשָׁב, תִּלְחֲשִׁי לִי, וַאֲנִי אוֹשִׁיב אוֹתָךְ בִּתְנוּחָה בְּטוּחָה יוֹתֵר. אַתְּ נִרְאֵית נִפְלָא, בֶּאֱמֶת.”

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב עָמַד הָרוֹפֵא בִּשְׂפַת הַכְּבִישׁ, מַמְתִּין לַמֶּרְכָּבָה לִגְרֶנְטְצֶ’סְטֶר, וּלְיָדוֹ יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה, שֶׁפָּנֶיהָ מְכֻסּוֹת בְּצָעִיף כָּבֵד.

סוּס־עֲבוֹדָה זָקֵן    🔗

לְאַחַר שֶׁהִמְתִּינוּ כְּרֶבַע שָׁעָה אָמְרָה סוֹפִי:

“אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל גַּלְגַּלִּים. וְהִנֵּה שָׁם אוֹרוֹת.”

“כֵּן,” אָמַר הָרוֹפֵא. “זוֹ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּנוּ. עַכְשָׁו שְׁבִי וְאַל תָּזוּזִי עַד שֶׁאֶתֵּן סִימָן לָרַכָּב. אַחַר־כָּךְ אֶשָּׂא אוֹתָךְ פְּנִימָה. הַאִם כּוֹבָעֵךְ קָשׁוּר יָפֶה?”

“כֵּן,” אָמְרָה סוֹפִי, “אֲבָל הַצָּעִיף נוֹרָא מְדַגְדֵּג לִי אֶת הָאַף. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא אֶתְעַטֵּשׁ.”

“גַּם אֲנִי מְקַוֶּה,” אָמַר הָרוֹפֵא כְּשֶׁנִּזְכַּר, שֶׁכַּלְבֵי־הַיָּם גּוֹעִים כְּמוֹ פָּרוֹת כְּשֶׁהֵם מִתְעַטְּשִׁים.

יָצָא ג’וֹן דּוּלִיטְל לְאֶמְצַע הַכְּבִישׁ וְעָצַר אֶת הַמֶּרְכָּבָה. הֵצִיץ וְרָאָה כִּי רַק שְׁלשָׁה נוֹסְעִים בָּהּ: שְׁנֵי גְּבָרִים וּגְבֶרֶת זְקֵנָה סָמוּךְ לַפֶּתַח. לְשִׂמְחָתוֹ הָיָה פָּנוּי הַמּוֹשָׁב מוּל הַגְּבֶרֶת.

הוּא הֵרִים אֶת סוֹפִי וְנָשָׂא אוֹתָהּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה. הַגְּבָרִים שֶׁיָּשְׁבוּ בִּקְצֵה הַמֶּרְכָּבָה שׂוֹחֲחוּ עַל פּוֹלִיטִיקָה, וְלֹא שָׂמוּ לֵב לָאִשָּׁה הַנָּכָה, שֶׁהוּבְאָה פְּנִימָה עַל כַּפַּיִם. אַךְ כְּשֶׁסָּגַר הָרוֹפֵא אֶת הַדֶּלֶת וְהִתְיַשֵּׁב, הוּא הִבְחִין, כִּי הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה שֶׁמִּמּוּל מִתְעַנְיֶנֶת בְּיוֹתֵר בַּנָּכָה שֶׁלּוֹ.

הַמֶּרְכָּבָה נָסְעָה, וּלְאַחַר שֶׁנּוֹכַח הָרוֹפֶא שֶׁרַגְלֶיהָ שֶׁל סוֹפִי אֵינָן בּוֹלְטוֹת מֵהַמְּעִיל, שָׁלַף עִתּוֹן מִכִּיסוֹ וְהֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהוּא שָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה.

עַתָּה רָכְנָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה אֶל סוֹפִי וְטָפְחָה עַל בִּרְכָּהּ.

“סְלִיחָה, יַקִּירָתִי,” פָּתְחָה הַגְּבֶרֶת בְּקוֹל חָבִיב.

“הְמְ… אוֹ…” אָמַר הָרוֹפֵא וְנָשָׂא עֵינָיו אֵלֶיהָ בְּחִפָּזוֹן. “הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת אַנְגְּלִית.”

“וּרְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיהָ?” שָׁאֲלָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה.

“לַאֲלַסְקָה,” עָנָה הָרוֹפֵא, “בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן. בִּנְסִיעָה זוֹ נַגִּיעַ רַק לִגְרֶנְטְצֶ’סְטֶר.”

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַנּוֹסְעִים סַקְרָנִים מִדַּי שָׁב הָרוֹפֵא וְשָׁקַע בִּקְרִיאַת הָעִתּוֹן.

אַךְ לֹא הָיָה קַל לְהִפָּטֵר מִסַּקְרָנוּתָהּ שֶׁל הַנּוֹסַעַת הַחֲבִיבָה. כַּעֲבֹר רֶגַע הִיא טָפְחָה עַל בִּרְכּוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא.

“הַאִם זֶה שִׁגָּרוֹן?” שָׁאֲלָה בְּלַחַשׁ. “רָאִיתִי שֶׁנֶּאֱלַצְתָּ לָשֵׂאת עַל כַּפַּיִם אֶת הַמִּסְכֵּנָה הַיְקָרָה.”

“לָאו דַּוְקָא,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. “רַגְלֶיהָ קְצָרוֹת מִדַּי. כָּל יָמֶיהָ הִיא נָכָה.”

“אֵל אֱלֹהִים! מַה מַּעֲצִיב הַדָּבָר. מַעֲצִיב מְאֹד! בִּתְּךָ הִיא, לֹא כֵן?” שָׁאֲלָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה.

אַךְ עַתָּה עָנְתָה סוֹפִי בְּעַצְמָהּ. שְׁאָגָה עֲמֻקָּה זִעְזְעָה פִּתְאֹם אֶת הַמֶּרְכָּבָה. דִּגְדּוּג הַצָּעִיף הֵבִיא אוֹתָהּ סוֹף־סוֹף לִידֵי הִתְעַטְּשׁוּת. וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק הָרוֹפֵא לַעֲצֹר אוֹתָהּ גָּלְשָׁה אֶל הָרִצְפָּה, בֵּין רַגְלָיו.

“הַמִּסְכֵּנָה,” אָמְרָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה. “חַכֵּה רֶגַע, וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַתְּרוּפָה שֶׁלִּי. גַּם אֲנִי מִתְעַלֶּפֶת לְעִתִּים תְּכוּפוֹת בִּנְסִיעָה. וּבַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת מַסְרִיחַ מַשֶּׁהוּ נוֹרָא – מִין רֵיחַ דָּגִים.”

לְמַזָּלוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הָיְתָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה עֲסוּקָה עַכְשָׁו בְּחִפּוּשׂ הַתְּרוּפָה. כְּשֶׁהֵרִים אֶת סוֹפִי וְהֶחֱזִיר אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ, הִצְלִיחַ לָשֶׁבֶת בֵּינָהּ לְבֵין שְׁנֵי הַגְּבָרִים, שֶׁהִתְחִילוּ אַף הֵם מִתְעַנְיְנִים בָּהּ.

“הִנֵּה הוּא,” אָמְרָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה וְהוֹשִׁיטָה לוֹ בַּקְבּוּק.

“לֹא, תּוֹדָה,” מִהֵר הָרוֹפֵא לוֹמַר. “הִיא עֲיֵפָה מְאֹד. אַשְׁעִין אוֹתָהּ יָפֶה בַּפִּנָּה – כָּךְ, וְזֶהוּ. וְעַכְשָׁו, נַפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה, וְאוּלַי תַּצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.”

שְׁנֵי הַגְּבָרִים הִמְשִׁיכוּ לְהִסְתַּכֵּל לְעֶבְרָהּ שֶׁל סוֹפִי, וְשִׂיחָתָם עוֹרְרָה חֲרָדָה בְּלֵב הָרוֹפֵא.

וְהִנֵּה נֶעֶצְרָה הַמֶּרְכָּבָה, כְּדֵי לְהַחֲלִיף אֶת הַסּוּסִים. הָרַכָּב הוֹדִיעַ לַנּוֹסְעִים, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־עֶרֶב בַּפֻּנְדָּק, וַחֲצִי הַשָּׁעָה יַחֲנוּ כָּאן.

שְׁנֵי הַגְּבָרִים יָצְאוּ מֵהַמֶּרְכָּבָה כְּשֶׁהֵם נוֹעֲצִים מַבָּטִים בְּסוֹפִי וּבָרוֹפֵא. גַּם הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה יָצְאָה. הָרַכָּב נֶעְלַם, וְהַמֶּרְכָּבָה כֻּלָּה עָמְדָה לִרְשׁוּת ג’וֹן דּוּלִיטְל וּבַת־לִוְיָתוֹ.

“תִּשְׁמְעִי, סוֹפִי,” לָחַשׁ הָרוֹפֵא. “שְׁנֵי הַגְּבָרִים הָאֵלֶּה מַדְאִיגִים אוֹתִי. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, שֶׁהֵם חוֹשְׁדִים כִּי אֵינֵךְ מִי שֶׁאַתְּ מַעֲמִידָה־פָּנִים לִהְיוֹת. הִשָּׁאֲרִי כָּאן, וַאֲנִי אֵצֵא לְהִוָּדַע אִם הֵם מַמְשִׁיכִים בַּנְּסִיעָה אִתָּנוּ.”

הוּא נִכְנַס לַפֻּנְדָּק. בַּפֶּתַח נִתְקַל בַּמֶּלְצָרִית.

“סְלִיחָה,” אָמַר, “אוּלַי אַתְּ יוֹדַעַת בְּמִקְרֶה מִי הֵם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּרְדוּ זֶה עַתָּה מֵהַמֶּרְכָּבָה?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי,” אָמְרָה הַמֶּלְצָרִית. “הָאֶחָד הוּא שׁוֹטֵר הַמָּחוֹז, וְהַשֵּׁנִי – מַר טוֹטְל, רֹאשׁ הָעִיר פֶּנְצֶ’רְץ'.”

“תּוֹדָה,” אָמַר הָרוֹפֵא וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.

לִפְנֵי וִילוֹן־הַכְּנִיסָה לַמִּסְעָדָה הוּא נֶעֱצַר לְרֶגַע, וְשָׁמַע אֶת קוֹלוֹת שְׁנֵי הַגְּבָרִים שֶׁיָּשְׁבוּ לְיַד שֻׁלְחָן.

“וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ,” אָמַר הָאֶחָד, “שֶׁאֵין כָּל סָפֵק. הֵם שׁוֹדְדִים, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, תַּחְבּוּלָה יְשָׁנָה הִיא, לְהִתְחַפֵּשׂ לְאִשָּׁה. שַׂמְתָּ לֵב לַצָּעִיף הֶעָבֶה? זֶהוּ בְּוַדַּאי הַנָּבָל רוֹבֶּרְט פִּינְץ' בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. בַּחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שָׁדַד אֶת הַמֶּרְכָּבָה הַמְּהִירָה שֶׁל טְוִינְבּוֹרוֹ.”

“לֹא אֶתְפַּלֵּא,” אָמַר הַשֵּׁנִי. “וְהַנָּבָל הַגּוּץ, הַשָּׁמֵן, הוּא בְּוַדַּאי ג’וֹ גְּרִישֶׁם, שֻׁתָּפוֹ. עַכְשָׁו אַגִּיד לְךָ מַה נַּעֲשֶׂה: לְאַחַר הָאֲרוּחָה נַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ לֹא חָשַׁדְנוּ בָּהֶם כְּלָל. אֵין סָפֵק שֶׁמְּזִמָּתָם הִיא לְהַמְתִּין עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַמֶּרְכָּבָה לְמָקוֹם שׁוֹמֵם בַּדֶּרֶךְ. וְאָז יִתְקְפוּ אֶת הַנּוֹסְעִים וְיִסְתַּלְקוּ. הַאִם לָקַחְתָּ אִתְּךָ אֶקְדָּחִים?”

“כֵּן.” “יָפֶה, תֵּן לִי אֶחָד. כְּשֶׁאֶדְחַק בְּךָ בַּמַּרְפֵּק – קְרַע אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פְּנֵי הָאִישׁ וְכַוֵּן אֶקְדָּח לְרֹאשׁוֹ. אֲנִי אֲטַפֵּל בַּגּוּץ. אַחַר־כָּךְ נַכְנִיס אוֹתָם לְבֵית־הַסֹּהַר שֶּׁבַּכְּפָר. הֵבַנְתָּ?”

הָרוֹפֵא וִתֵּר עַל אֲרוּחַת־הָעֶרֶב, וּמִהֵר אֶל הַמֶּרְכָּבָה.

“סוֹפִי, הֵם חוֹשְׁדִים בָּנוּ שֶׁאָנוּ שׁוֹדְדִים מֻסְוִים. נִסְתַּלֵּק מַהֵר, כָּל עוֹד הַדֶּרֶך פְּנוּיָה,” לָחַשׁ.

נוֹשֵׂא אֶת הַמַּשָׂא הַכָּבֵד בִּזְרוֹעוֹתָיו יָצָא הָרוֹפֵא בְּצַעַד כּוֹשֵׁל מֵחֲצַר הַפֻּנְדָּק, חָצָה אֶת הַכְּבִישׁ וְנִכְנַס לַתְּעָלָה שֶׁמֵּעֶבְרוֹ. עַתָּה הֶעֱמִיד אֶת סוֹפִי עַל הָאֲדָמָה.

“תְּנִי לִי אֶת הַמְּעִיל וְהַכּוֹבַע, כָּךְ שֶׁתּוּכְלִי לָלֶכֶת,” אָמַר.

כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת כְּבָר נִמְצְאוּ מֵאֲחוֹרֵי גָּדֵר־חַיָּה גְּבוֹהָה.

“כַּמָּה טוֹב לְהִפָּטֵר מַהַמְּעִיל הַמְחֻרְבָּן הַזֶּה וּמֵהַצָּעִיף,” נֶאֶנְחָה סוֹפִי. “לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי לִהְיוֹת גְּבֶרֶת. וַאֲשֶׁר לַמֶּרְכָּבוֹת – מוּטָב לִשְׂחוֹת.”

“אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתִּשְׂחִי עוֹד,” אָמַר הָרוֹפֵא. “כְּבָר הִתְקַדַּמְנוּ קְצָת בְּדַרְכֵּנוּ.”

“וּמָה הַמֶּרְחָק עַד תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל?” שָׁאֲלָה סוֹפִי.

“אֵינִי בָּטוּחַ, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלְּפָנֵינוּ עוֹד מַהֲלַךְ יוֹמַיִם.”

“לָלֶכֶת?” קָרְאָה סוֹפִי. “לֹא אוּכַל, דּוֹקְטוֹר. פָּשׁוּט, אֵינִי יְכוֹלָה. וְלֹא יוֹמַיִם תְּמִימִים.”

“שְׁ־שֶׁקֶט!” לָחַשׁ ג’וֹן דּוּלִיטְל. “נִדְמֶה לִי, כִּי מִישֶׁהוּ מִתְהַלֵּךְ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.”

יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, בָּרוּר כִּי הֶחְלִיט לְהִכָּנֵס לַשָּׂדֶה בְּמָקוֹם זֶה. הָרוֹפֵא קָפַץ עַל רַגְלָיו, לָחַשׁ לְסוֹפִי, הִתְחִיל לָרוּץ וְכַלְבַּת־הַיָּם הַמִּסְכֵּנָה מְדַשְׁדֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

הֵם רָצוּ בְּלִי לְהֵעָצֵר. מֵאֲחוֹרֵיהֶם שָׁמְעוּ אֶת הַצְּעָדִים הַכְּבֵדִים שֶׁל הָרוֹדֵף.

הָרוֹפֵא הֵבִין שֶׁהֵם מַפְסִידִים בַּמֵּרוֹץ וְהֵסֵב פָּנָיו לִרְאוֹת אֶת הָרוֹדֵף. לִקְרָאתָם שָׁעַט בִּכְבֵדוּת סוּס זָקֵן.

“הַסַּכָּנָה חָלְפָה, סוֹפִי,” פָּלַט הָרוֹפֵא כְּשֶׁהוּא מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף, וְנֶעֱצַר. “זֶה אֵינֶנּוּ בֶּן־אָדָם. אֵל־אֱלֹהִים, אֲנִי הָרוּג!”

כְּשֶׁנֶּעֶצְרוּ, הֵאֵט הַסּוּס אֶת צְעָדָיו, וְקָרַב אֲלֵיהֶם לְאַט־לְאַט. הוּא נִרְאֶה הָיָה תָּשׁוּשׁ וְחַלָּשׁ. כְּשֶׁנֶּעֱצַר הִתְפַּלְּאָה סוֹפִי לִרְאוֹת שֶׁהוּא מַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם.

“אֱלֹהִים אַדִּירִים!” קָרָא הָרוֹפֵא. “הֲרֵי זֶה יְדִידִי הַוָּתִיק מִשְּׁלוּלִיתָה. לָמָּה לֹא קָרָאתָ לִי בִּמְקוֹם לִרְדֹּף אַחֲרֵינוּ בַּשָּׂדֶה?”

“הַאִם אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל ג’וֹן דּוּלִיטְל?” שָׁאַל הַסּוּס הַזָּקֵן, כְּשֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת עֵינָיו אֶל הָרוֹפֵא.

“כֵּן,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתִי?”

“בִּמְעֻרְפָּל,” אָמַר הַסּוּס. “בֶּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים הוּרְעָה מְאֹד הָרְאִיָּה שֶׁלִּי. לְאַחַר שֶׁהִתְקַנְתָּ לִי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, רָאִיתִי יָפֶה זְמַן־מָה. אַחַר־כָּךְ נִמְכַּרְתִּי לְאִכָּר אַחֵר וּבָאתִי מִשְּׁלוּלִיתָה לְכָאן. יוֹם אֶחָד נָפַלְתִּי וּכְשֶׁהֵרַמְתִּי אֶת מִשְׁקָפַי, הֵם כְּבָר לֹא עָזְרוּ וּמֵאָז אֲנִי כִּמְעַט עִוֵּר.”

“הַרְשֵׁה לִי לְהָסִיר אֶת מִשְׁקָפֶיךָ וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם,” אָמַר הָרוֹפֵא.

דּוּלִיטְל הֵסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם מֵעַל הַסּוּס הַזָּקֵן, הֵרִים אוֹתָם אֶל מוּל הַיָּרֵחַ, וְהִסְתַּכֵּל בַּעֲדָם, כְּשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן.

“אֱלֹהִים אַדִּירִים!” קָרָא. “הָעֲדָשׁוֹת זָזוּ מִמְּקוֹמָן. מָה הַפֶּלֶא שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה! חָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְכַוְנֵן אֶת הָעֲדָשׁוֹת בְּדִיּוּק. עוֹד מְעַט אַחֲזִיר אוֹתָן לִמְקוֹמָן.”

“הִנֵּה כָּךְ,” אָמַר הָרוֹפֵא וְהִרְכִּיב אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינֵי יְדִידוֹ. “הִדַּקְתִּי אֶת הַבְּרָגִים יָפֶה, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁעַכְשָׁו תִּרְאֶה יָפֶה.”

“אֵל־אֱלֹהִים, בְּוַדַּאי,” אָמַר הַסּוּס הַזָּקֵן בְּחִיּוּךְ, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בְּעַד מִשְׁקָפָיו. “אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ. כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אוֹתְךָ. אֵין לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה זֶה לֹא נוֹחַ לִהְיוֹת קְצַר־רֹאִי, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה סוּס. אֱלֹהִים אַדִּירִים! אַתָּה רוֹפֵא־הַחַיּוֹת הַיָּחִיד שֶׁנּוֹדַע מֵאָז וּמֵעוֹלָם!”

תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל    🔗

“הַאִם הָאִכָּר שֶׁאַתָּה עוֹבֵד אֶצְלוֹ עַכְשָׁו הוּא בָּחוּר הָגוּן?” שָׁאַל הָרוֹפֵא, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה.

“כֵּן,” אָמַר הַסּוּס הַזָּקֵן, “אִישׁ רוֹחֵשׁ־טוֹבָה הוּא. אֲבָל הַשָּׁנָה לֹא עָבַדְתִּי הַרְבֵּה. יֵשׁ לוֹ צֶמֶד צָעִיר מִמֶּנִּי לַחֲרִישָׁה. אֲנִי פָּרַשְׁתִּי לְגִמְלָאוֹת, וְעוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת קְטַנּוֹת שׁוֹנוֹת. מַהִי הַחַיָּה הַזֹּאת שֶׁלְּיָדְךָ,” שָׁאַל הַסּוּס, “גִּירִית?”

“לֹא, זוֹ כַּלְבַּת־יָם. הַכֵּר אוֹתָהּ: זוֹהִי סוֹפִי, מֵאֲלַסְקָה. אָנוּ בּוֹרְחִים מֵהַקִּרְקָס. עָלֶיהָ לָשׁוּב לְאַרְצָהּ בְּעִנְיָן דָּחוּף, וַאֲנִי עוֹזֵר לָהּ לְהַגִּיעַ אֶל תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל. מִשָּׁם הִיא תּוּכַל לִשְׂחוֹת, וּלְהַגִּיעַ לַאֲלַסְקָה כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים.”

“אוּלַי אוּכַל לַעֲזֹר לָכֶם,” אָמַר הַסּוּס. “אַתֶּם רוֹאִים אֶת הָאָסָם? שָׁם עוֹמֶדֶת עֲגָלָה יְשָׁנָה. נָרוּץ לְשָׁם, אַתָּה תִּרְתֹּם אוֹתִי בֵּין הַיְצוּלִים, תָּשִׂים אֶת כַּלְבַּת־הַיָּם שֶׁלְּךָ בָּעֲגָלָה וְנָזוּז.”

“אֲבָל אַתָּה תִּסְתַּבֵּךְ בְּצָרוֹת,” אָמַר הָרוֹפֵא, “אִם תִּקַּח אֶת הָעֲגָלָה שֶׁל בַּעַל־הַחַוָּה בְּלִי רְשׁוּת.”

“הוּא לֹא יֵדַע זֹאת לְעוֹלָם,” חִיֵּךְ הַסּוּס, “כְּשֶׁנֵּצֵא, תִּסְגֹּר אֶת הַשַּׁעַר בִּבְרִיחַ, וַאֲנִי אַחֲזִיר אֶת הָעֲגָלָה לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ מָצָאנוּ אוֹתָהּ.”

“אֲבָל אֵיךְ תַּתִּיר אֶת עַצְמְךָ מִן הָרִתְמָה?”

“זֶה פָּשׁוּט. אִם תִּקְשֹׁר אֶת קִשְׁרֵי־הַחֲבָלִים כְּפִי שֶׁאַסְבִּיר לְךָ, אוּכַל לְהַתִּיר אוֹתָם בַּשֵּׁנִי. לֹא אוּכַל לְהָבִיא אוֹתְךָ אֶל מְחוֹז־חֶפְצְךָ, אֲבָל יֵשׁ לִי חָבֵר בְּחַוַּת רֶדְהִיל, הוּא יַסִּיעַ אוֹתְךָ כָּל שְׁאֵרִית הַדֶּרֶךְ.”

“יְדִידִי הַוָּתִיק,” אָמַר הָרוֹפֵא. “רֹאשְׁךָ גָּדוֹל וְנָבוֹן. נְמַהֵר לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.”

הוּא רָתַם אֶת הַסּוּס, וְהִקְפִּיד לִקְשֹׁר אֶת הַקְּשָׁרִים כְּפִי שֶׁהֻסְבָּר לוֹ. לְאַחַר שֶׁהֶעֱלָה אֶת סוֹפִי לָעֲגָלָה, אָמַר הָרוֹפֵא:

“נַנִּיחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְאֶה אוֹתִי עַכְשָׁו נוֹהֵג בָּעֲגָלָה וּמִגְבַּעַת־צִילִינְדֶר לְרֹאשִׁי? הַאִם לֹא יֵרָאֶה הַדָּבָר חָשׁוּד בְּעֵינָיו? הִנֵּה עוֹמֵד דַּחְלִיל בַּשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ. אֶשְׁאַל מִמֶּנּוּ אֶת כּוֹבָעוֹ.”

“קַח אֶת כָּל הַדַּחְלִיל,” אָמַר הַסּוּס לָרוֹפֵא. “כְּשֶׁאָשׁוּב אֶהְיֶה זָקוּק לְרַכָּב־גֹּלֶם, שֶׁיֵּשֵׁב עַל הַדּוּכָן. אֲנָשִׁים יַעַצְרוּ אוֹתִי אִם יִרְאוּ עֲגָלָה נוֹסַעַת בְּלִי עֶגְלוֹן.”

“טוֹב,” אָמַר הָרוֹפֵא וְרָץ לַשָּׂדֶה.

כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת חָזַר וְהַדַּחְלִיל עַל כְּתֵפוֹ. עַתָּה נָעַל אֶת הַשַּׁעַר בִּבְרִיחַ בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַסּוּס הַזָּקֵן בְּשׁוּבוֹ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ בִּדְחִיפָה, הֵטִיל אֶת הַדַּחְלִיל לָעֲגָלָה וְעָלָה עָלֶיהָ.

הוּא חָבַשׁ אֶת הַמִּגְבַּעַת הַמְרֻפֶּטֶת שֶׁל הַדַּחְלִיל, לָקַח אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וְהֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

וְכָךְ, נוֹהֵג בַּעֲגָלָה כַּפְרִית, כְּשֶׁנּוֹסְעָיו הֵם דַּחְלִיל וְכַלְבַּת־יָם, הִשְלִים ג’וֹן דּוּלִיטְל בְּהַצְלָחָה אֶת הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי בְּמַסָּעוֹ הַמּוּזָר.

כַּעֲבֹר זְמַן־מָה נֶעֱצַר הַסּוּס.

“זוֹ חַוַּת רֶדְהִיל, מִיָּמִין,” אָמַר. “חַכּוּ עַד שֶׁאֶקְרָא לְג’וֹ.”

הוּא נִגַּשׁ אֶל גֶּדֶר־הַשִּׂיחִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְצָנַף חֶרֶשׁ. וְהִנֵּה נִשְׁמְעָה שַׁעֲטַת פְּרָסוֹת, וִידִידוֹ, סוּס צָעִיר בְּהַרְבֵּה, שִׁרְבֵּב רֹאשׁוֹ מֵעַל לְשִׂיחֵי הָעֻזְרָד.

“ג’וֹן דּוּלִיטְל נִמְצָא כָּאן אִתִּי,” לָחַשׁ הַסּוּס הַזָּקֵן. “רְצוֹנוֹ לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת אֶל תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל. תּוּכַל לְהָבִיא אוֹתוֹ לְשָׁם?”

“בְּוַדַּאי,” עָנָה הַסּוּס הַצָּעִיר.

“עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲגָלָה מִשֶּׁלְּךָ,” אָמַר הַסּוּס הַזָּקֵן. “עָלַי לְהַחֲזִיר אֶת הָעֲגָלָה שֶׁלִּי לַסְּכָכָה לִפְנֵי שֶׁיָּקוּם בַּעַל־הַחַוָּה. יֵשׁ כָּאן עֲגָלָה אַחֶרֶת?”

“כֵּן, בֶּחָצֵר יֶשְׁנָּהּ כִּרְכָּרָה. הִיא מְהִירָה יוֹתֵר מֵעֲגָלָה.”

מְמַהֲרִים, שֶׁלֹּא יַקְדִּים אוֹתָם אוֹר הַבֹּקֶר, הֶחֱלִיפוּ אֶת כְּלֵי־הָרֶכֶב. הַגְּבֶרֶת סוֹפִי הָעָבְרָה מֵעֲגָלָה כַּפְרִית לְכִרְכָּרָה הֲדוּרָה. לְאַחַר פְּרֵדָה נִרְגֶּשֶׁת מִדּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל יָצָא הַסּוּס הַזָּקֵן לְדַרְכּוֹ לַחַוָּה, מוֹשֵׁךְ אֶת הָעֲגָלָה שֶׁלּוֹ, וְעַל דּוּכָנָהּ – הַדַּחְלִיל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ נָסְעוּ ג’וֹן דּוּלִיטְל וְסוֹפִי בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ, לְעֵבֶר הַתְּעָלָה.

לְאַט־לְאַט נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַנּוֹף. הֵם כְּבָר רָאוּ אֶת אוֹרוֹת עִיר־הַנָּמֵל מְנַצְנְצִים בַּמֶּרְחָק.

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְסַבֵּךְ אֶת הַסּוּס מֵרֶדְהִיל קָשַׁר הָרוֹפֵא אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וְהוֹצִיא אֶת סוֹפִי מֵהַכִּרְכָּרָה.

“תּוֹדָה עַל טוּב לִבְּךָ,” אָמַר לַסּוּס. “מוּטָב שֶׁנֵּלֵךְ עַתָּה בָּרֶגֶל. וּלְךָ יַסְפִּיק הַזְּמַן לָשׁוּב לִפְנֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בְּחֶסְרוֹנְךָ.”

“עַל לֹא דָּבָר,” עָנָה הַסּוּס מֵרֶדְהִיל. “בְּגַאֲוָה וּבַהֲנָאָה עָזַרְתִּי לְךָ, דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל. שָׁלוֹם!”

הָרוֹפֵא חָבַשׁ לְסוֹפִי אֶת כּוֹבָעָהּ וְהֶחֱזִיק אֶת מְעִילָהּ בְּיָדוֹ, מוּכָן כָּל רֶגַע לְהָטִיל אוֹתוֹ עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן עֲלֵיהֶם לַחֲצוֹת כַּמָּה דְּרָכִים וְלַעֲבֹר עַל־פְּנֵי בָּתֵּי־אִכָּרִים רַבִּים.

עוֹד הָיָה עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עַד שֶׁיִּרְאוּ אֶת הַיָּם.

סוֹפִי לֹא הִתְאוֹנְנָה, אֲבָל הַהֲלִיכָה קָשְׁתָה עָלֶיהָ מְאֹד. כֹּחָהּ תַּשׁ.

הַמֶַּרְחָק אֶל שְׂפַת הַצּוּקִים הָיָה פָּחוֹת מִמֵּאָה מֶטְרִים. כְּשֶׁרָאָה הָרוֹפֵא כִּי סוֹפִי הַמִּסְכֵּנָה קְרוֹבָה לְהִתְמוֹטְטוּת מֵרֹב עֲיֵפוּת, הֶחְלִיט לָשֵׂאת אוֹתָהּ עַד הַיָּם.

“הוֹ,” קָרְאָה סוֹפִי לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ צְעָדִים אַחֲרוֹנִים, “תִּרְאֶה! סוֹף־סוֹף, הַיָּם! כַּמָּה יָפִים נִצְנוּצָיו בְּאוֹר הַיָּרֵחַ.”

“כֵּן, זֶה קֵץ צָרוֹתֵינוּ, סוֹפִי,” אָמַר הָרוֹפֵא, כְּשֶׁהוּא מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת, וּמִתְקָרֵב אֶל שְׂפַת הַצּוּק. “כְּשֶׁתַּגִּיעִי לַאֲלַסְקָה, תִּמְסְרִי דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִמֶּנִּי לְכָל לַהֲקַת כַּלְבֵי־הַיָּם.”

“שָׁלוֹם סוֹפִי!” אָמַר כְּשֶׁנְּשִׁימָתוֹ כָּבְדָה, “שָׁלוֹם וְהַצְלָחָה!”

בְּמַאֲמָץ כַּבִּיר, אַחֲרוֹן, הֵטִיל אֶת סוֹפִי מִשְּׂפַת הַצּוּק אֶל תְּעָלַת בְּרִיסְטוֹל.

מִתְהַפֶּכֶת וּמִתְפַּתֶּלֶת צָנְחָה כַּלְבַּת־הַיָּם אֶל הַמַּיִם, כְּשֶׁהַמְּעִיל וְהַכּוֹבַע שֶׁנִּתְלְשׁוּ מֵעָלֶיהָ מִתְעוֹפְפִים לְאַט מֵאַחֲרֶיהָ. כְּשֶׁצָּלְלָה בַּמַּיִם, רָאָה הָרוֹפֵא אֶת הַקֶּצֶף הַלָּבָן בִּמְקוֹם צְלִילָתָהּ, וּטְפִיחַת הַמַּיִם הִגִּיעָה לְאָזְנָיו.

“כֵּן,” אָמַר כְּשֶׁהוּא מַסְפִּיג אֶת מִצְחוֹ בְּמִמְחָטָה, “תּוֹדָה לָאֵל, עָשִׂינוּ אֶת הֶַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן. עַתָּה אוּכַל לְסַפֵּר לְמַתְיוּ, כִּי סוֹפִי הִגִּיעָה לַיָּם.”

הַשּׁוּעָלָה נַטְשֵׁיד    🔗

לְאַחַר שֶׁעָזַר הָרוֹפֵא לְכַלְבַּת־הַיָּם סוֹפִי לְהִמָּלֵט, הֶחְלִיט לָשׁוּב לַקִּרְקָס בָּרֶגֶל. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה: הִתְבָּרֵר, שֶׁכַּסְפּוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִנְסִיעָה בְּמֶרְכָּבָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לָעֲיָרָה אֶפְּלְדַיְק קָנָה כִּכַּר לֶחֶם, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

עַד מְהֵרָה הִרְגִּישׁ כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ, וְעַל־כֵּן הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ וְחִפֵּשׂ נַחַל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁתּוֹת מַיִם זַכִּים עִם הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ.

הוּא עָבַר גֶּדֶר־אֶבֶן, עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת וּמָצָא נַחַל.

לְאַחַר הָאֲרוּחָה הִרְגִּישׁ הָרוֹפֵא, כִּי לִפְנֵי צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ עָלָיו לָנוּחַ מְעַט בְּמָקוֹם נֶחְמָד זֶה. הוּא נִשְׁעַן אֶל גֶּזַע עֵץ וּמִיָּד נִרְדַּם לִצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה שֶׁל הַנַּחַל הַמְמַלְמֵל.

כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר רָאָה אַרְבָּעָה שׁוּעָלִים, שׁוּעָלָה וּשְׁלשָׁה גּוּרִים, יוֹשְׁבִים בְּנַחַת לְיָדוֹ וּמַמְתִּינִים עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר.

“שָׁלוֹם,” אָמְרָה הַשּׁוּעָלָה. “שְׁמִי נַטְשֵׁיד. שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה עַל מַעֲשֶׂיךָ, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה נִמְצָא פֹּה. פְּעָמִים רַבּוֹת רָצִיתִי לְבַקֵּר אֶצְלְךָ בִּשְׁלוּלִיתָה. שָׂמַחְתִּי מְאֹד שֶׁלֹּא הֶחְמַצְתִּי אֶת בִּקּוּרְךָ כָּאן. זַרְזִיר אֶחָד אָמַר לִי שֶׁאַתָּה כָּאן.”

“אֲנִי שָׂמֵחַ לִרְאוֹתֵךְ,” אָמַר הָרוֹפֵא, “בָּמֶה אוּכַל לַעֲזֹר לָךְ?”

“לְאֶחָד מִילָדַי יֵשׁ בְּעָיָה בְּכַפּוֹתָיו הַקִּדְמִיּוֹת. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתִּבְדֹּק אוֹתוֹ,” אָמְרָה הַשּׁוּעָלָה.

“בָּרוּר,” אָמַר הָרוֹפֵא. “בּוֹא הֵנָּה, בָּחוּר.”

“הוּא מֵעוֹלָם לֹא יָדַע לָרוּץ בִּמְהִירוּת,” אָמְרָה הָאֵם כְּשֶׁהִנִּיחַ ג’וֹן דּוּלִיטְל אֶת הַגּוּר עַל בִּרְכָּיו. “רִיצָתוֹ הָאִטִּית כִּמְעַט עָלְתָה לָנוּ בְּחַיֵּינוּ. תּוּכַל לוֹמַר לִי מַה לָּקוּי אֵצְלוֹ?”

“בְּוַדַּאי שֶׁאֹמַר לָךְ,” אָמַר הָרוֹפֵא, שֶׁהָפַךְ עַתָּה אֶת הַגּוּר הַמּוּטָל עַל בִּרְכָּיו, וְאַרְבַּע כַּפּוֹתָיו מִטַּלְטְלוֹת בָּאֲוִיר. “שֵׁם הַמַּחֲלָה ‘כַּף־רֶגֶל־שְׁטוּחָה’. זֶה הַכֹּל. הַשְׁרִירִים שֶׁלּוֹ חַלָּשִׁים. בְּלִי שְׁרִירֵי־רַגְלַיִם חֲזָקִים אֵין אֲחִיזָה טוֹבָה בַּקַּרְקַע. עֲלַיִךְ לְאַמֵּן אוֹתוֹ כָּל יוֹם. אִמְרִי לוֹ לְהִתְרוֹמֵם עַל אֶצְבְּעוֹתָיו כָּךְ: אַחַת, שְׁתַּיִם! אַחַת, שְׁתַּיִם! אַחַת, שְׁתַּיִם!”

הָרוֹפֵא קָם וְהִדְגִּים אֶת הַתַּרְגִּיל, הַמְחַזֵּק אֶת כַּף־רַגְלוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל.

“אִם תְּאַלְּצִי אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּרְגִּיל עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים פַּעַם כָּל בֹּקֶר וְכָל עֶרֶב, אֲנִי מְקַוֶּה כִּי תִּרְאִי בְּקָרוֹב שִׁפּוּר בִּמְהִירוּתוֹ,” אָמַר הָרוֹפֵא.

“תּוֹדָה רַבָּה,” אָמְרָה הַשּׁוּעָלָה. “קָשֶׁה לִי מְאֹד לְאַלֵּץ אֶת יְלָדַי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בִּקְבִיעוּת. הִנֵּה אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא. דֶּנְדֶּלְיוֹן, כָּל בֹּקֶר וְכָל עֶרֶב, שְׁלשִׁים פַּעַם עַל הַבְּהוֹנוֹת, גָּבֹהַּ כְּכָל שֶׁתּוּכַל. הוֹ, אֵל־אֱלֹהִים! הַקְשִׁיבוּ!”

הַשּׁוּעָלָה נֶאֶלְמָה דֹּם, הַמִּכְחוֹל הַנָּאֶה שֶׁל זְנָבָהּ יָשָׁר וְרוֹטֵט, חָטְמָהּ זָקוּר וְעֵינֶיהָ הַקְּרוּעוֹת לִרְוָחָה מְלֵאוֹת פַּחַד. מֵעֵבֶר לַמִּדְרוֹן, נִשְׁמַע הַצְּלִיל הַמַּחֲרִיד, הַמַּקְפִּיא אֶת לִבּוֹ שֶׁל כָּל שׁוּעָל.

“תְּרוּעַת קֶרֶן־הַצַּיָּדִים!” לָחֲשָׁה הַשּׁוּעָָלָה מִבֵּין שִׁנֶּיהָ הַנּוֹקְשׁוֹת זוֹ לָזוֹ. “הֵם יָצְאוּ! הֲרֵי – זֶה – זֶה קוֹל… קֶרֶן־הַצַּיָּדִים!”

כְּשֶׁשָּׁבָה הַקֶּרֶן וְהֵרִיעָה, הִתְחִילָה הַשׁוּעָלָה הַמִּסְכֵּנָה לְהִתְרוֹצֵץ סְבִיב גּוּרֶיהָ כִּמְטֹרֶפֶת.

“מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?” קוֹנְנָה. “לוּלֵא הַיְלָדִים הָיִיתִי יְכוֹלָה לַחֲמֹק מִידֵי הַכְּלָבִים. הוֹ, מַדּוּעַ הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְאוֹר הַיּוֹם? חָשַׁשְׁתִּי כִּי תֵּלֵךְ לְךָ אִם אֶדְחֶה אֶת הַבִּקּוּר עַד הַחֲשֵׁכָה, וּבְבוֹאִי הִשְׁאַרְתִּי עֲקֵבוֹת אַחֲרַי. אֵיזוֹ טִפְּשָׁה הָיִיתִי! מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?”

כְּשֶׁהֵרִיעָה הַקֶּרֶן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וְהִצְטָרְפָה אֵלֶיהָ נְבִיחַת הַכְּלָבִים רָצוּ הַגּוּרִים אֶל אִמָּם וְנִדְחֲקוּ מִתַּחַת לְגוּפָהּ.

“אַל תִּדְאֲגִי, נַטְשֵׁיד,” אָמַר הָרוֹפֵא. “לֹא יִתְפְּסוּ הַיּוֹם, לֹא אוֹתָךְ וְלֹא אֶת יְלָדַיִךְ. יִקְפְּצוּ הַגּוּרִים לְכִיסִי – בּוֹאוּ, בַּחוּרִים, הוֹפּ! הִנֵּה, כָּךְ. וְאַתְּ, נַטְשֵׁיד, הִכָּנְסִי לְתוֹךְ מְעִילִי, לְיַד הֶחָזֶה שֶׁלִּי. הִנֵּה כָּךְ – הִדָּחֲקִי פְּנִימָה יוֹתֵר. אַתְּ יְכוֹלָה לִתְקֹעַ אֶת רַגְלַיִךְ וְאֶת זְנָבֵךְ בַּכִּיס הָאֲחוֹרִי שֶׁלִּי. וּכְשֶׁאֲכַפְתֵּר אֶת הַמְּעִיל, יִהְיֶה הַמַּחֲסֶה שֶׁלָּךְ שָׁלֵם. אַתְּ יְכוֹלָה לִנְשֹׁם?”

“כֵּן, אֲנִי יְכוֹלָה לִנְשֹׁם,” אָמְרָה הַשּׁוּעָלָה. “אֲבָל הַכְּלָבִים יָרִיחוּ אֶת רֵיחֵנוּ, וַהֲלֹא עַל־יְדֵי הָרֵיחַ הֵם מְגַלִּים אוֹתָנוּ.”

“אֲנִי יוֹדֵעַ,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֲבָל הָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים לְהָרִיחַ אֶתְכֶם. וְעִם הַכְּלָבִים אֲנִי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר. הָעִקָּר, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶתְכֶם הָאֲנָשִׁים. תִּהְיוּ אִלְּמִים כְּאֶבֶן, אַל תָּנוּעוּ וְאַל תְּנַסּוּ לִבְרֹחַ, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִהְיֶה.”

עָמַד לוֹ ג’וֹן דּוּלִיטְל בְּקָרַחַת־יַעַר קְטַנָּה, תָּפוּחַ מִכָּל צְדָדָיו בִּגְלַל הַשּׁוּעָלִים הַמֻּסְתָּרִים בִּמְעִילוֹ, וְצִפָּה לְבוֹאָם שֶׁל הַצַּיָּדִים.

עִרְבּוּבְיַת הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַכְּלָבִים, הָאֲנָשִׁים, הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַסּוּסִים הָלְכָה וְגָבְרָה.

ג’וֹן דּוּלִיטְל הֵצִיץ מִבֵּין הָעֲנָפִים שֶׁבַּמַּחֲסֶה שֶׁלּוֹ וְרָאָה אֶת הַכְּלָבִים הָרִאשׁוֹנִים בָּרֶכֶס.

לִפְנֵי שַׁיֶּרֶת הַצַּיָּדִים דָּהַר אָדָם זָקֵן וְצָנוּם וְשָׂב, סֶר וִילְיָם פִּיבּוֹדִי, אֲדוֹנָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַצַּיִד. בְּמַחֲצִית הַמִּדְרוֹן הָפַךְ פָּנָיו וְאָמַר אֶל אִישׁ הָרוֹכֵב עַל סוּסָה אֲפֹרָה מֵאַחֲרָיו:

“ג’וֹנְס, הֵם פּוֹנִים אֶל הַחֹֹרֶשׁ. אַל תַּנִּיחַ לְמַנְהִיגֵי־הַכְּלָבִים לִפְרֹץ לְתוֹכוֹ לִפְנֵי שֶׁהִקַּפְנוּ אוֹתוֹ. שְׁמֹר אֶת גֶלוֹבֵי – הוּא הִתְקַדֵּם יוֹתֵר מִדַּי. שְׁמֹר, שֶׁלֹּא יַבְרִיחַ אֶת הַשּׁוּעָל לַצַּד הַשֵּׁנִי!”

הָאִישׁ הָרוֹכֵב עַל הַסּוּסָה הָאֲפֹרָה זִנֵּק קָדִימָה, הִצְלִיף בְּשׁוֹט אָרֹךְ וְצָעַק:

“גֶלוֹבֵי! הִנֵּה, גֶלוֹבֵי!”

הָרוֹפֵא הֵצִיץ בְּעַד לֶעָלִים וְרָאָה כִּי מַנְהִיג־הַלְּהָקָה קָרוֹב מְאֹד. אַךְ גֶלוֹבֵי הַמְאֻמָּן לְהַפְלִיא הֵאֵט פִּתְאֹם כַּמָּה מֶטְרִים לִפְנֵי הָעֵצִים, וְנִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, נוֹבֵחַ וּמְחַכֶּה לִשְׁאָר הַכְּלָבִים.

“אֱלֹהִים!” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. “הַאִם רָאִיתָ בָּעוֹלָם מַשֶּׁהוּ יַלְדוּתִי כָּל־כָּךְ? כָּל הַמְּהוּמָה הַזֹּאת בִּגְלַל שׁוּעָל קָטָן מִסְכֵּן!”

כְּשֶׁהִתְפַּזְּרוּ הַכְּלָבִים הַמְיַלְּלִים סְבִיב הַחֹרֶשׁ בְּהַדְרָכַת הַצַּיָּדִים בַּעֲלֵי הַשּׁוֹטִים הָאֲרֻכִּים, הִתְחִילוּ הָאֲנָשִׁים צוֹעֲקִים זֶה אֶל זֶה וְהָרַעַשׁ הָיָה מַחֲרִיד.

“נִתְפֹּס אוֹתוֹ,” רָעַם קוֹלוֹ שֶׁל חַקְלַאי שָׁמֵן, רָכוּב עַל פּוֹנִי. “חַכּוּ עַד שֶׁיַּכְנִיס אוֹתָם ג’וֹנְס לַחֹרֶשׁ. נִתְפֹּס אוֹתוֹ!”

“לֹא, לֹא, לֹא תִּתְפֹּס,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא, וְהַמַּבָּט הַתַּקִּיף שׁוּב נִרְאָה בְּפָנָיו. “לֹא הַפַּעַם, יְדִידִי הַשָּׁמֵן, לֹא הַפַּעַם.”

נִלְהָבִים וְקִצְרֵי־רוּחַ רִחְרְחוּ הַכְּלָבִים פֹּה־וָשָׁם, מְצַפִּים לָרְשׁוּת לִפְרֹץ לַחֹרֶשׁ הַקָּטָן וּלְסַיֵּם אֶת הַצַּיִד.

הַפְּקֻדָּה נִתְּנָה פִּתְאֹם, וּמִיָּד זִנְּקוּ הַכְּלָבִים אֶל הַשִּׂיחִים מִכָּל הָעֲבָרִים.

ג’וֹן דּוּלִיטְל עָמַד בְּקָרַחַת־הַיַּעַר שֶׁלּוֹ, יָדָיו עַל כִּיסָיו, וְהוּא מְנַסֶּה לִרְאוֹת בְּבַת־אַחַת אֶת הַכְּלָבִים שֶׁפָּרְצוּ מִכָּל הַצְּדָדִים. פִּתְאֹם, בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ בְּבוֹאָם, קָפְצוּ אַרְבָּעָה כְּלָבִים גְּדוֹלִים עַל גַּבּוֹ, וְהוּא נָפַל וּמַמָּשׁ נִמְעַךְ מִתַּחַת לַעֲרֵמַת כַּלְבֵי־צַיִד נֶאֱבָקִים, מְיַלְּלִים וּמִסְתַּבְּכִים.

בּוֹעֵט וְהוֹלֵם בְּאֶגְרוֹפִים לְכָל צַד קָם הָרוֹפֵא בְּקשִׁי עַל רַגְלָיו.

“תִּסְתַּלְּקוּ!” אָמַר בִּשְׂפַת הַכְּלָבִים. “תּוֹבִילוּ אֶת הַצַּיָּד לְמָקוֹם אַחֵר. הַשּׁוּעָל הַזֶּה הוּא שֶׁלִּי.”

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּלָבִים דְּבָרִים בִּשְׂפָתָם, לֹא פִּקְפְּקוּ עוֹד מִי הָאִישׁ שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ זֶה עַתָּה.

“צַר לִי מְאֹד, דּוֹקְטוֹר,” אָמַר גֶלוֹבֵי, כֶּלֶב יָפֶה, בַּעַל כֶּתֶם חוּם מֵעַל עֵינוֹ הָאַחַת.

“לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה הָאִישׁ. הֲלֹא קָפַצְנוּ עָלֶיךָ מֵאָחוֹר. לָמָּה לֹא דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ כְּשֶׁהָיִינוּ בַּחוּץ?”

“אֵיךְ יָכֹלְתִּי?” אָמַר הָרוֹפֵא בְּמֹרַת־רוּחַ, כְּשֶׁהוּא דּוֹחֵף מֵעָלָיו כֶּלֶב הַמְרַחְרֵחַ בְּכִיסוֹ. “אֵיךְ יָכֹלְתִּי – כַּאֲשֶׁר שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם עוֹשִׂים מְהוּמָה כָּזֹאת? תִּרְאוּ, הִנֵּה הַצַּיָּדִים בָּאִים. אַל תַּרְאוּ לָהֶם שֶׁאַתֶּם מְרַחְרְחִים סְבִיבִי. תּוֹצִיא אֶת הַלְּהָקָה מִכָּאן, גֶלוֹבֵי, מַהֵר!”

“בְּסֵדֶר, דּוֹקְטוֹר. אֲבָל אֲנִי מֵרִיחַ יוֹתֵר מִשּׁוּעָל אֶחָד בְּכִיסֶיךָ,” אָמַר גֶלוֹבֵי.

“יֵשׁ כָּאן מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה,” אָמַר הָרוֹפֵא. “וַאֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם.”

“אוּלַי תִּתֵּן לָנוּ אֶחָד מֵהֶם, דּוֹקְטוֹר?” שָׁאַל הַכֶּלֶב. “הֵם גַּנָּבִים קְטַנִּים. הֵם אוֹכְלִים אַרְנָבוֹת וְתַרְנְגוֹלוֹת, הֲלֹא אַתָּה יוֹדֵעַ.”

“לֹא,” אָמַר הָרוֹפֵא. “לֹא אוּכַל לָתֵת אַף אֶחָד. הֵם חַיָּבִים לִמְצֹא מָזוֹן לְעַצְמָם. אַתֶּם מְקַבְּלִים מָזוֹן. תִּסְתַּלְּקוּ אַחַת־שְׁתַּיִם.”

בְּרֶגַע זֶה נִגַּשׁ אֵלָיו סֶר וִילְיָם פִּיבּוֹדִי.

“שֹׁמּוּ שָׁמַיִם! דּוּלִיטְל!” קָרָא. “רָאִיתָ אֶת הַשּׁוּעָל? הַכְּלָבִים דָּהֲרוּ הַיְשֵׁר הֵנָּה.”

“לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר לְךָ, וִיל, גַּם אִלּוּ רָאִיתִי,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אַתָּה יוֹדֵעַ דַּעְתִּי עַל צֵיד־שׁוּעָלִים.”

“מְשֻׁנֶּה,” רָטַן סֶר וִילְיָם לְמַרְאֵה הַכְּלָבִים הַנְּבוֹכִים, הַמִּתְרוֹצְצִים בֵּין הַשִּׂיחִים. “לֹא יִתָּכֵן שֶׁאָבְדוּ לָהֶם הָעֲקֵבוֹת. הֵם יָרְדוּ לְכָאן בְּבִטָּחוֹן מָלֵא. מְשֻׁנֶּה!”

בְּרֶגַע זֶה צָעֲקוּ הַצַּיָדִים כִּי הַכְּלָבִים מָצְאוּ עֲקֵבוֹת אֲחֵרִים וְהֵם פּוֹנִים דָּרוֹמָה. סֶר וִילְיָם רָץ אֶל סוּסוֹ.

“לַעֲזָאזֵל, דּוּלִיטְל!” צָעַק. “בִּלְבַּלְתָּ אֶת כַּלְבֵי־הַצַּיִד.”

הַכְּלָבִים הָאֲחֵרִים שֶׁעוֹד נִשְׁאֲרוּ בַּחֹרֶשׁ הָלְכוּ וְנֶעֶלְמוּ כְּמוֹ צְלָלִים. אַחַד הַגּוּרִים הִתְנוֹעֵעַ בְּכִיסוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא. בְּרֶגַע זֶה עָלָה סֶר וִילְיָם עַל סוּסוֹ.

“אֱלֹהִים, שׁוּב שָׁכַחְתִּי,” מִלְמֵל הָרוֹפֵא. “עָלַי לְבַקֵּשׁ מִוִּיל הַלְוָאָה!”

כְּשֶׁכִּיסָיו מְלֵאִים שׁוּעָלִים יָצָא הָרוֹפֵא בְּרִיצָה מֵהַחֹרֶשׁ, לְהַשִּׂיג אֶת רֹאשׁ־הַצַּיָּדִים.

“שְׁמַע, וִיל!” קָרָא. “אוּלַי תַּלְוֶה לִי לִירָה? אֵין לִי כֶּסֶף לָשׁוּב לְאֶשְׁבִּי.”

סֶר וִילְיָם הָפַךְ פָּנָיו וְעָצַר אֶת הַסּוּס.

“אַלְוֶה לְךָ חָמֵשׁ לִירוֹת, אוֹ עֶשֶׂר, ג’וֹן,” אָמַר סֶר וִילְיָם, “אִם רַק תֵּצֵא מֵהָאֵזוֹר הַזֶּה וְתַפְסִיק לְהַעֲלוֹת אֶת הַכְּלָבִים שֶׁלִּי עַל עֲקֵבוֹת כּוֹזְבִים. הִנֵּה, קַבֵּל.”

“תּוֹדָה, וִיל,” אָמַר הָרוֹפֵא, לָקַח אֶת הַמַּטְבֵּעַ וֶהֱטִילוֹ לַכִּיס, עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אַחַד הַגּוּרִים. “אַחֲזִיר לְךָ אֶת הַחוֹב בַּדֹּאַר.”

עַכְשָׁו עָמַד בִּקְצֵה הַחֹרֶשׁ וְהִסְתַּכֵּל בַּצַּיָּדִים הַנֶּעֱלָמִים מֵעֵבֶר לָאֹפֶק.

“אֵיזֶה סְפּוֹרְט יַלְדוּתִי!” רָטַן. “אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין מַה הֵם מוֹצְאִים בּוֹ. אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים דּוֹהֲרִים בַּשָּׂדוֹת, מְיַלְּלִים כַּחֲתוּלִים וְתוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת־פַּח – וְכָל זֶה כְּדֵי לָצוּד חַיַּת־בַּר אַחַת קְטַנָּה! מַעֲשֵׂה־יַלְדוּת גָּמוּר!”

הָרוֹפֵא חָזַר אֶל הַנַּחַל וְאֶל מַחֲסֵה הָעֵצִים, הוֹצִיא אֶת הַשּׁוּעָלִים מִכִּיסָיו וְהֶעֱמִיד אוֹתָם עַל הָאֲדָמָה.

“הִזָּהֲרִי עַכְשָׁו, נַטְשֵׁיד,” אָמַר. “וְאַל תִּסְתַּכְּנִי עוֹד.” הוּא רָכַן וְלִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל דֶּנְדֶּלְיוֹן, הַגּוּר בַּעַל הַכַּף־הַשְּׁטוּחָה. “וְאַתָּה, בַּחוּרִי – מַעְלָה וּמַטָּה עַל הָאֶצְבָּעוֹת. אַל תִּשְׁכַּח!”

“תּוֹדָה, ג’וֹן דּוּלִיטְל,” אָמְרָה הַשּׁוּעָלָה בְּצֵאתָהּ לַדֶּרֶךְ אֶל מְאוּרָתָהּ, בְּרֹאשׁ מִשְׁפַּחְתָּהּ.

“אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּינוּ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת. שָׁלוֹם!”

עַתָּה, כְּשֶׁסּוֹפִי חוֹתֶרֶת בְּשָׁלוֹם כְּדֵי לְהִצְטָרֵף אֶל בַּעֲלָה רִפְשִׁי, וְנַטְשֵׁיד וְגוּרֶיהָ פְּטוּרִים כָּרֶגַע מֵאֵימָתָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַצַּיִד, יָצָא דּוֹקְטוֹר דּוּלִיטְל לְחַפֵּשׂ מֶרְכָּבָה שֶׁתַּחֲזִיר אוֹתוֹ לְאֶשְׁבִּי.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר סִדְרָה אֲרֻכָּה שֶׁל הוֹפָעוֹת מֻצְלָחוֹת, בָּא גִ’יפּ בְּרִיצָה אֶל קְרוֹנוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא וּבְפִיו יְדִיעָה מַרְעִישָׁה.

“חֲבֵרִים,” אָמַר, “אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּלוֹסְם נִמְלַט בְּאֹרַח מַחְפִּיר!”

“שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!” קָרָא טוֹ־טוֹ, “וְלָקַח עִמּוֹ אֶת הַכֶּסֶף?”

“כֵּן, לָקַח אֶת הַכֶּסֶף – יִמַּח שְׁמוֹ!” רָטַן גִ’יפּ. “וְהוּא הָיָה חַיָּב לָרוֹפֵא סְכוּם כֶּסֶף שֶׁדֵּי הָיָה בּוֹ לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ בְּכָבוֹד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.”

“אָמַרְתִּי לָרוֹפֵא שֶׁלֹּא יִתֵּן בּוֹ אֵמוּן,” נָהֲמָה דֶּבּ־דֶּבּ וְטָפְחָה בִּכְנָפֶיהָ מֵרֹב יֵאוּשׁ. “נִחַשְׁתִּי מִיָּד שֶׁהוּא טִפּוּס מְפֻקְפָּק. עַכְשָׁו הוּא חַי כְּמוֹ לוֹרְד, וְאִלּוּ אָנוּ חוֹסְכִים כָּל פְּרוּטָה כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹבוֹת שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ.”

“זֶה לֹא חָשׁוּב,” קָרָא גַּבּ־גַּבּ. “טוֹב מְאֹד שֶׁהִסְתַּלֵּק. עַכְשָׁו יִהְיֶה לָנוּ קִרְקָס אֲמִתִּי – הַקִּרְקָס שֶׁל דּוּלִיטְל – אֲשֶׁר כָּל הַחַיּוֹת הִתְפַּלְּלוּ לוֹ תָּמִיד. בָּרוּך שֶׁפְּטָרַנוּ מִבְּלוֹסְם הָרַמַּאי!”

וְאָכֵן, הָרוֹפֵא לָקַח לְיָדָיו אֶת הַנְהָלַת הַקִּרְקָס. הַצְלָחָתוֹ הָיְתָה כֹּה רַבָּה, עַד שֶׁהָיָה לוֹ כֶּסֶף לִשְׁלֹחַ אֶת כָּל חַיּוֹת הַג’וּנְגֶל, בָּאֳנִיָּה מְיֻחֶדֶת, אֶל אַרְצוֹת מוֹצָאָן. כָּל מִשְׁתַּתֵּף קִבֵּל חֵלֶק בָּרְוָחִים, וַאֲפִלּוּ לְגִ’יפּ, לְגַבּ־גַּבּ, לְדֶבּ־דֶּבּ, לָעַכְבָּר הַלָּבָן, לִסְוִיזְל, כַּלְבּוֹ שֶׁל הַמֻּקְיוֹן, וּלְטוֹבִּי, כַּלְבָּן שֶׁל הַצָּגוֹת הַבֻּבּוֹת, נִפְתְּחוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת בַּבַּנְק.

יוֹם אֶחָד לִפְנֵי שֶׁהוֹדִיעַ הָרוֹפֵא עַל עֲזִיבַת הַמָּקוֹם בָּאָה אֵלָיו חֲבוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁל צְעִירִים, הֵם הֵבִיאוּ זֵר פְּרָחִים אַדִּיר, כְּשֶׁיָּרַד מִמַּדְרֵגוֹת הַקָּרוֹן וְאִחֲלוּ לוֹ דֶּרֶךְ צְלֵחָה. אַחַר־כָּךְ, בְּדַרְכָּם חֲזָרָה לִשְׁלוּלִיתָה, סִפֵּר דּוּלִיטְל לְמַתְיוּ מָג כִּי פְּגִישָׁה זוֹ הָיְתָה הָעִנְיָן הַיָּחִיד שֶׁגָּרַם לוֹ צַעַר כְּשֶׁנִּפְרַד מֵחַיֵּי־הַקִּרְקָס.