רקע
פרנסואה רבלה
עלִילוֹת הָענָקִים גַרְגַנְטוּא וּפַּנְטַגְרוּאֵל
פרנסואה רבלה
תרגום: ק. א. ברתיני (מצרפתית)
דף  פתיחה.png
1דף פתיחה.png

פרנסואַ רבּלה נולד ב־1483 בצרפת ומת ב־1553, בערך, והיה

אחד הסופרים הגאוניים בתקופת הרנסנס (התחיה). אם כי לפי מקצועו רופא היה

וכומר, הרי בראש וראשונה הצטיין כסופר וכהוגה־דעות. בצורה לגלגנית ביותר

מתח ביקורת על סדרי החיים בארצו, אך דבריו חורגים ממסגרת תקופתם וקיימים לעד.

הוא מבדח ומחנך כאחד, ואנו יכולים ללמוד ממנו גם היום.


 

מדברי הפתיחה    🔗

בְּבָתֵּי הַמִרְקַחַת אָנוּ רוֹאִים תְּכוּפוֹת קֻפְסוֹת קְטַנְטַנוֹת מְצֻיָרוֹת לְהַפְלִיא בְּפַרְצוּפִים עַלִיזִים וְעוֹשׂי־הַעֲוָיוֹת כְּדֵי לְעוֹרֵר צְחוֹקָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת; אֶלָא שֶׁבִּפְנִים יָכוֹל אַתָּה לִמְצֹא סַם־מַרְפֵּא נִפְלָא, צֳרִי, עִנְבָּר אָפֹר, קְנֵה בֹּשֶׂם, אַף אֲבָנִים יְקָרוֹת וְכַדוֹמֶה. כַּיוֹצֵא בָּזֶה הָיָה סוֹקְרָטֶס הֶחָכָם: לְמַרְאִית עַיִן וּלְפִי הַעֲרָכָה חִיצוֹנִית לֹא שָׁוֶה הָיָה כִּקְלִפַּת הַשׁוּם, כָּל כָּךְ הָיָה מְכֹעָר בְּגוּפוֹ וְנִלְעָג בְּמַהֲלָכָיו: הָאַף מְחֻדָד, הַמַבָּע כְּשֶׁל פַּר,

הַפַּרְצוּף כְּשֶׁל מְטֹרָף, פָּשׁוּט בַּהֲלִיכוֹתָיו, מְלֻבָּשׁ כְּכַפְרִי, עָנִי וְאֶבְיוֹן; צוֹחֵק תָּמִיד, מִתְלוֹצֵץ תָּדִיר, מַסְתִּיר תָּמִיד אֶת יְדִיעוֹתָיו הָאֱלֹהִיוֹת. אוּלָם מִשֶׁפָּתַחְתָּ אֶת הַקֻפְסָה מָצָאתָ בְּתוֹכָהּ סַם נִפְלָא וְיָקָר, הֲבָנָה עַל־אֱנוֹשִית, מוּסָר נַעֲלֶה, אֹמֶץ שֶׁאֵין לְנַצְחוֹ, יִשׁוּב־הַדַעַת שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ, שַׁלְוָה בְּטוּחָה, בִּטָחוֹן גָמוּר וּבוּז

לֹא־יֵאָמֵן לְכָל מַה שֶׁבְּנֵי תְּמוּתָה שׁוֹמְרִים עָלָיו, רָצִים אַחֲרָיו, עוֹבְדִים לְמַעֲנוֹ, נִלְחָמִים עָלָיו.

כְּלַפֵּי מָה בָּאִים דִבְרֵי פְּתִיחָה אֵלוּ?

תַּלְמִידַי הַיְקָרִים, לִכְשֶׁתִּקְרְאוּ אֶת רָאשֵׁי הַפְּרָקִים שֶׁבַּסֵפֶר, תּוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּקַלוּת רַבָּה עַל כָּךְ, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָא דִבְרֵי לֵיצָנוּת, שׁוֹבְבוּת וּבְדָיוֹת עַלִיזוֹת. אוּלָם אֵין לְהִתְיַחֵס בְּקַלוּת כָּזֹאת אֶל יְצִירוֹתֵיהֶם שֶׁל מְחַבְּרִים, כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם אוֹמְרִים, שֶׁאֵין הָאִצְטְלָה הוֹפֶכֶת אָדָם לְרַב. לְפִיכָךְ יֵשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵפֶר וְלִשְׁקֹל יָפֶה־יָפֶה מַה שֶׁמְסֻפָּר בּוֹ. אָז רַק תָּבִינוּ שֶׁהַסַם הַנִמְצָא בְּתוֹךְ הַקֻפְסָה הוּא בַּעַל עֵרֶך שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מִזֶה שֶׁהֵעִידָה הַקֻפְסָה: לֵאמֹר, שֶׁהָעִנְיָנִים שֶׁמְדֻבָּר בָּהֶם אֵינָם עַלִיזִים כָּל כָּךְ, כְּפִי שֶׁהֵם נִרְאִים.

כְּלוּם רְאִיתֶם פַּעַם כֶּלֶב שֶׁמָצָא עֶצֶם מְמֻחָיָה? אִם רְאִיתֶם שֶׁכָּזֶה, בְּוַדַאי הִבְחַנְתֶּם בְּאֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת הוּא אוֹרֵב לָהּ, בְּאֵיזוֹ דְאָגָה הוּא שׁוֹמֵר עָלֶיהָ, בְּאֵיזֶה לַהַט הוּא אוֹחֵז בָּהּ, בְּאֵיזוֹ זְהִירוּת הוּא נוֹגְסָהּ, בְּאֵיזוֹ חִבָּה הוּא שׁוֹבְרָהּ וּבְאֵיזוֹ שְׁקִידָה הוּא מוֹצְצָהּ. וְכִי מִי מְעוֹרְרוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ? וְכִי לְמַה הוּא מְצַפֶּה? לִקְְצָת מֹחַ בִּלְבַד.

בְּדוֹמֶה לְכָךְ עֲלֵיכֶם לִהְיוֹת נְבוֹנִים כְּדֵי לְהָרִיחַ, לָחוּשׁ וּלְהַעֲרִיךְ סְפָרִים יָפִים, וְתוֹךְ עִיוּן מַתְמִיד לִשְׁבֹּר אֶת הָעֶצֶם וְלָמֹץ אֶת הַמֹחַ הַמֵזִין. פָּרְשׁוּ אֵפוֹא אֶת הַמַעֲשִׂים וְאֶת הַדְבָרִים וּבִבְדִיחוּת קִרְאוּ אֶת הַשְׁאָר.


 

ספר ראשון    🔗

============


פרק ראשון: על שלשלת־היוחסין ולידתו של גרגנטוא    🔗


הָבָה נְעַיֵן בְּדִבְרֵי־הַיָמִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת פַּנְטַגְרוּאֵל, מֵהֶם נוּכַל לִשְׁאֹב יְדִיעוֹת מְדֻיָקוֹת עַל שַׁלְשֶׁלֶת־הַיוּחֲסִין שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ וְכֵן לְהַכִּיר אֶת עַתִּיקוּתָהּ רָמַת הַיַחַס שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ. לִכְשֶׁנִרְצֶה נוּכַל לִלְמֹד מֵהֶם כֵּיצַד נִבְרְאוּ הָעֲנָקִים בָּעוֹלָם הַזֶה וְכֵיצַד יָצָא מֵהֶם לְאַחַר דוֹרוֹת גַרְגַנְטוּאַ, אָבִיו שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל. אוּלָם אַל־נָא יֶחֱרֶה אַפְּכֶם אִם אֲקַצֵר בִּרְשִׁימַת הַשֵׁמוֹת הָאֲרֻכָּה שֶׁל דוֹרוֹת הַקְדֻמִים, אִם כִּי רַבַּת עִנְיָן הִיא וַחֲשׁוּבָה.

וּלְוַאי וְהָיָה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַכִּיר בְּדִיוּק כָּזֶה אֶת שַׁלְשֶׁלֶת־הַיוּחֲסִין שֶׁלוֹ מִימֵי תֵּבַת נֹחַ וְעַד הַיוֹם! אַדְרַבָּה, יֵשׁ וְלֹא יָדוּעַ לָנוּ כְּלָל אִם קֵיסָר פְּלוֹנִי אוֹ נָסִיךְ אַלְמוֹנִי אֵינָם בֶּאֱמֶת צֶאֱצָאָיו שֶׁל קוֹטֵל קָנִים, וְאִלוּ הַקַבְּצָנִים הָעוֹמְדִים עַל פִּתְחֵי כְּנֵסִיוֹת וּמְבַקְשִׁים נְדָבוֹת מוֹצָאָם אוּלַי מִגֶזַע אֲצִילִים וּמְלָכִים.

בְּכָל אֹפֶן מַתְּנַת מְרוֹמִים הָיְתָה זוֹ, שֶׁדַוְקָא כְּתָב־הַיוּחֲסִין שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ הִשְׁתַמֵר בִּשְׁלֵמוּתוֹ. וְהָרְאָיָה, הוּא נִמְצָא בַּשָׂדֶה. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

הָיוּ הַחוֹרְשִׁים מְרִימִים אֶת רִגְבֵי הָאֲדָמָה וְהִנֵה פָּגְעוּ הָאִתִּים בְּקֶבֶר גָדוֹל שֶׁל אָרָד, אָרֹךְ עַד לְאֵין שִׁעוּר, שֶׁקָצֵהוּ לֹא נִמְצָא מֵעוֹלָם, הוֹאִיל וְהִגִיעַ עַד מִתַּחַת לְסֶכֶר הַנָהָר. פָּתְחוּ אֶת הַקֶּבֶר בְּמָקוֹם מְסֻמָן בִּדְמוּתוֹ שֶׁל גָבִיעַ, אֲשֶׁר סְבִיבוֹ חֲרוּתוֹת הָיוּ בְּאוֹתִיוֹת עַתִּיקוֹת: ‘כָּאן שׁוֹתִין’. מָצְאוּ שָׁם תִּשְׁעָה בַּקְבּוּקִים עֲרוּכִים וּמְסֻדָרִים כְּבוּלֵי יְתֵדוֹת לְמִשְׂחָק. וְהַבַּקְבּוּק הָאֶמְצָעִי חִפָּה עַל סִפְרוֹן עָבֶה, שָׁמֵן, גָדוֹל, אָפוֹר, יֶָפֶה, קָטָן וּבָלֶה וְנוֹתֵן בְּכָל זֹאת רֵיחַ כְּרֵיחַ הַוְרָדִים. בְּסִפְרוֹן זֶה נִמְצְאָה רְשִׁימַת הַדוֹרוֹת, שֶׁעָלֶיהָ מְדֻבָּר לְמַעְלָה. לֹא עַל נְיָר, לֹא עַל קְלָף וְלֹא עַל שַׁעֲוָה הָיְתָה כְּתוּבָה, כִּי אִם עַל קְלִפָּה שֶׁל בּוּקִיץ, שֶׁהָיְתָה בְּלוּיָה מֵרֹב יָמִים, עַד שֶׁכִּמְעַט אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בָּאוֹתִיוֹת.

ציור 8.png

וְאִם כִּי אֵינִי רָאוּי לְכָך, נִקְרֵאתִי לְפַעְנֵחַ אֶת פֵּשֶׁר הַתְּעוּדָה הַזֹאת, וּבְעֶזְרָתָם שֶׁל מִשְׁקָפַיִם עָלָה בְּיָדִי לְתַרְגְמָהּ לִלְשׁוֹן דוֹרֵנוּ. הָעַכְבָּרִים וְהָעָשׁ וִיצוּרִים מַשְׁחִיתִים אֲחֵרִים כִּרְסְמוּ אֶת הַהַתְחָלָה, אֶלָא שֶׁגַם מַה שֶׁנִשְׁאַר לִפְלֵטָה דַיוֹ לְהוֹכִיחַ אֶת עַתִּיקוּתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת גַרְגַנְטוּאַ וְאֶת רֹב תָּקְפָּהּ.

וְאֵלֶה תּוֹלְדוֹת הַמִשְׁפָּחָה: אָבִיו שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, רַבְגָרוֹן, אֵרַשׂ לְאִשָׁה אֶת גַרְגָמֶלָה, בַּת הַמֶלֶךְ שֶׁל תּוֹשָׁבֵי פַּרְפִּיוֹת, וְהִיא שֶׁיָלְדָה לוֹ אֶת גַרְגַנְטוּאַ. מִשֶׁיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם לֹא גָעָה בִּבְכִיָה כְּיֶתֶר הַתִּינוֹקוֹת: ‘מִי, מִי, מִי’, אֶלָא נָתַן בְּקוֹלוֹ הָרָם: ‘לִשְׁתּוֹת! לִשְׁתּוֹת!’ וְהַקוֹל הָלַךְ מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

לְשֵׁמַע הַצְעָקָה הָאֲיֻמָה הַזֹאת שֶׁל הָרַךְ הַנוֹלָד, שֶׁנָהַם וְדָרַשׁ לִשְׁתּוֹת, קָרָא הָאָב: ‘גָרוֹן־גָדוֹל־אַתָּה’ וַיְהִי שְׁמוֹ מֵאָז וְעַד עוֹלָם גַרְגַנְטוּאַ, אֲשֶׁר הִזְכִּיר בִּצְלִילָיו אֶת דִבְרֵי הָאָב הָרִאשׁוֹנִים אַחֲרֵי הֻלֶדֶת בְּנוֹ. וְהַשֵׁם מָצָא חֵן גַם בְּאָזְנֵי הָאֵם הַיוֹלֶדֶת.

הָיָה צִמְאוֹנוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק גָדוֹל מְאֹד וְלֹא נִמְצְאָה מֵינֶקֶת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תּוּכַל לְהֵינִיקוֹ דֵי צָרְכּוֹ. מֶה עָשׂוּ? הָיוּ מְבִיאִים אֵלָיו שִׁבְעָה־עָשָׂר אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה פָּרָה לְמַעַן הֵינִיקוֹ.

מִשֶׁהִגִיעַ הַיֶלֶד לְגִיל שֶׁל שָׁנָה וַעֲשָׂרָה חֳדָשִׁים, צִווּ הָרוֹפְאִים לְהוֹצִיא אוֹתוֹ לְטִיוּלִים. וְזוֹ דֶרֶךְ הַטִיוּל: גְדוֹל הָאוּמָנִים בְּדוֹרוֹ הִתְקִין עֲגָלָה בִּשְׁבִילוֹ. רְתוּמָה הָיְתָה לְזוּג שֶׁל שְׁוָרִים, וּבָהּ הָיוּ מוֹשִׁיבִים אֶת הַיֶלֶד, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת סְבִיבָן בְּנַחַת וּבַעֲלִיצוּת בְּמֶשֶׁךְ הַנְסִיעָה. מַרְאֵהוּ טוֹב וְנֶחְמָד, וּפָנָיו נִתְמָכִים בִּשְׁמוֹנַה־עָשָׂר סַנְטֵרִים.

וְהָיָה כִּי יִכְעַס וְיִרְגַז וְיִזְעַף, כִּי יִרְקַע בְּרַגְלָיו וְיִבְכֶּה וְיִצְוַח – וְהֵבִיאוּ לוֹ יַיִן לִשְׁתִיָה. וְיַיִן יְשַׂמַח לְבָבוֹ – וְהָיָה עַלִיז וְשָׁקֵט כְּמִקֹדֶם. אוֹמְנוֹתָיו כִּי רָצוּ לְבַדְחוֹ בַּבֹּקֶר, הָיוּ מַשְׁמִיעוֹת קוֹל בְּכוֹסוֹת וּבְסַכִּין, בְּבַקְבּוּקִים עִם מְגוּפוֹתֵיהֶם. הָיָה הַיֶלֶד מִתְמַלֵא עֲלִיצוּת לְקוֹל הַצִלְצוּל, נִנְעָר מִמְקוֹמוֹ, מְנַדְנֵד בְּעַצְמוֹ אֶת עֲרִיסָתוֹ, מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ וּמְמוֹלֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.


פרק שני: על מלבושיו של גרגנטוא    🔗


כְּשֶׁגָדַל הַיֶלֶד, וְהוּא בֶּן שָׁנָה וַעֲשָׂרָה חֳדָשִׁים, פָּקַד אָבִיו לְהַתְקִין לוֹ בִּגְדֵי הַשְׂרָד שֶׁלוֹ מִצֶבַע לָבָן וְכָחֹל. טָרְחוּ וְטָרְחוּ כְּדֵי לִגְזֹר אוֹתָם לְפִי אָפְנַת הַזְמַן הַהוּא. לְאַחַר חִטוּט בִּנְיָרוֹת עַתִּיקִים וּבְאַרְכִיוֹנִים שׁוֹנִים מָצָאתִי שֶׁלְבוּשׁוֹ כָּךְ הָיָה:

לְצֹרֶךְ כֻּתָּנְתּוֹ הִשְׁתַּמְשׁוּ בִּתְשַׁע מֵאוֹת אַמָה שֶׁל אֵטוּן; תְּפוּרָה הָיְתָה בְּלִי קְפָלִים, כֵּיוָן שֶׁקִפְלֵי הַכֻּתָּנוֹת לֹא הֻמְצְאוּ עַל יְדֵי הַתּוֹפְרוֹת, כִּי אִם בִּמְאֻחָר. בִּשְׁבִיל הַחֻלְצָה הִשְׁתַּמְשׁוּ בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁלֹש־עֶשְׂרֵה אַמָה שֶׁל אַטְלַס לָבָן, בִּשְׁבִיל שְׂרוֹכֵי הַחֻלְצָה לָקְחוּ אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעָה וָחֵצִי עוֹרוֹת שֶׁל כְּלָבִים.

לְצֹרֶךְ מִכְנָסָיו הוֹצִיאוּ אֶלֶף וְחָמֵשׁ וְעוֹד שְׁלִישׁ אַמָה שֶׁל אָרִיג לָבָן, וְאִלוּ הַבְּקִיעִים הָיוּ מֵאֲרִיג־דַמֶשֶׂק כָּחֹל. וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת, שֶׁרַגְלָיו יָפוֹת הָיוּ וּמַתְאִימוֹת בַּכֹּל לְקוֹמָתוֹ.

לְצֹרֶךְ מִנְעָלָיו הִשְׁתַּמְשׁוּ בְּאַרְבַּע מֵאוֹת וְשֵׁשׁ אַמָה שֶׁל קְטִיפָה כְּחֻלָה־אֲדַמְדֶמֶת, וּבְקַוִים מַקְבִּילִים פִּצְלוּ אוֹתָם עַד הֱיוֹתָם נֶחֱמָדִים לְמַרְאֶה. לְצֹרֶךְ הַסֻלְיוֹת לָקְחוּ אֶלֶף וּמֵאָה עוֹרוֹת שֶׁל פָּרוֹת חוּמוֹת.

בִּשְׁבִיל אֲפֻדָתוֹ צָרְכוּ אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אַמָה שֶׁל קְטִיפָה כְּחֻלָה, רְקוּמָה סְחוֹר־סְחוֹר בְּקִשׁוּטֵי תָּגִים נָאִים, וּבָאֶמְצַע שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף קְלוּעוֹת בִּקְנֵי זָהָב וּפְנִינִים לָרֹב.

חֲגוֹרָתוֹ הָיְתָה מִשְׁלֹש־מֵאוֹת אַמָה וּמַחֲצִית שֶׁל אֲרִיג מֶשִׁי, חֶצְיָהּ לָבָן וְחֶצְיָה כָּחֹל.

חַרְבּוֹ לֹא הָיְתָה תּוֹצֶרֶת וָלֶנְסִיָה, וְאַף פִּגְיוֹנוֹ לֹא מִסָרַגוֹסָה הָיָה, כִּי אָבִיו שָׂנֵא אֶת כְּלֵי־זֵינָם שֶׁל הַסְפָרַדִים וְהַמוֹרִים. חֶרֶב שֶׁל עֵץ נָאֶה נִתְּנָה לוֹ וּפִגְיוֹן שֶׁל עוֹר מְבֻשָׁל, שְׁנֵיהֶם צְבוּעִים וּמֻזְהָבִים, מַרְהִיבֵי עַיִן.

לְבִגְדוֹ הָעֶלְיוֹן צָרְכוּ תִּשְׁעַת אֲלָפִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אַמָה חָסֵר שְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁל קְטִיפָה כְּחֻלָה, שְׁזוּרָה בְּחוּטֵי זָהָב, כָּךְ שֶׁמֵרָחוֹק נִרְאֶה הָיָה מִין צֶבַע לְלֹא שֵׁם, כָּזֶה שֶׁעַל צַוְארֵי הַתּוֹרִים, שֶׁהָיָה מַרְהִיב עֵינֵי רוֹאָיו.

הַכִּפָּה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ עֲשׂוּיָה הָיְתָה מִשְׁלֹש־מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם וָרֶבַע אַמָה שֶׁל קְטִיפָה לְבָנָה, וְהִיא כֻּלָה רְחָבָה וַעֲגֻלָה לְפִי צוּרַת גֻלְגָלְתּוֹ, וְנוֹצָה כְּחֻלָה גְדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת הָיְתָה מְְקַשֶׁטֶת אֶת הַכִּפָּה וְנִתְלֵית בְּהָדָר מֵעַל אָזְנוֹ הַיְמָנִית.

עַל צַוָארוֹ תְּלוּיָה הָיְתָה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב, מִשְׁקָלָהּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה אֶלֶף שִׁשִׁים וְשָׁלֹש אוֹקִיָה, וּמַרְאֶה לָהּ כְּעֵין גַרְגְרֵי עֲנָבִים גְדוֹלִים, שֶׁבֵּינֵיהֶם אַבְנֵי יָשְׁפֵה חֲצוּבוֹת וּמְלֻטָשׁוֹת בְּתַבְנִית נְחָשִׁים עִם קַרְנַיִם נוֹצְצוֹת מִִכָּל עֵבֶר. אֲרֻכָּה הָיְתָה הַשַׁרְשֶׁרֶת, מַגִיעָה עַד לִכְרֵסוֹ, וְּבְקָצֶהָ מֶדַלְיוֹן שֶׁל זָהָב בְּמִשְׁקָל שֶׁל שִׁשִׁים וּשְׁמוֹנֶה אוֹקִיָה, עִם דְמוּת אָדָם כָּפוּל עַל גַבֵּי לוּחַ שֶׁל אֶמַל.

כְּדֵי לְהַתְקִין לוֹ כְּפָפוֹת הָיָה צֹרֶךְ בְּשִׁשָׁה עָשָׂר עוֹרוֹת שֶׁל שֵׁדִים, וְאִלוּ רִקְמָתָם עֲשׂוּיָה הָיְתָה מִשְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת שֶׁל זְאֵבֵי־אֵימִים.

עַל אֶצְבַּע שְׂמֹאלוֹ הִתְנוֹצְצָה טַבַּעַת־כַּדְכּוֹד, בְּגֹדֶל בֵּיצָה שֶׁל בַּת־יַעֲנָה, טְבוּעָה בְּתוֹךְ זָהָב שָׁחוּט. עַל הָאַמָה שֶׁל אוֹתָהּ יָד נְתוּנָה הָיְתָה טַבַּעַת מֵאַרְבַּע מַתָּכוֹת שׁוֹנוֹת, בְּלִי שֶׁאַחַת תִּכָּנֵס לִרְשׁוּת חֲבֶרְתָּהּ, וְאֵלוּ הֵן: זָהָב, בַּרְזֶל, כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת. עַל הַאַמָה שֶׁל יַד יָמִין נְתוּנָה הָיְתָה טַבַּעַת בְּצוּרָה לוּלְיָנִית, וּבָהּ יוֹשְׁבִים עַל מִלֵאת אֹדֶם, יַהֲלוֹם וְנֹפֶךְ, שֶׁלְפִי הַעֲרָכַת לוֹטְשֵׁי הָאֲבָנִים הַמְפֻרְסָמִים שָׁוְיָה הָיָה שִׁשִׁים וְתִשְׁעָה מִילְיוֹן שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כִּבְשָׂה בִּמְלוֹא צַמְרָן.

כְּפִי שֶׁכְּבָר נִזְכַּר לְמַעְלָה, מְלֻבָּשׁ הָיָה גַרְגַנְטוּאַ כְּחֻלוֹת וּלְבָנוֹת, כִּי אֵלֶה דִבְרֵי אָבִיו: הַלֹבֶן מֵעִיד עַל גִיל וְתַעֲנוּגוֹת, וְאִלוּ הַכְּחוֹל מַזְכִּיר אֶת הַמְרוֹמִים. הַבֵּן הָיָה אֵפוֹא לְאָבִיו גִיל מִמְרוֹמִים.


פרק שלישי: כיצד עברו ימי ילדותו של גרגנטוא    🔗


מִגִיל שָׁלֹש עַד חָמֵשׁ קִבֵּל גַרְגַנְטוּאַ אֶת חִנוּכוֹ וְאֶת מְזוֹנוֹתָיו לְפִי חֻקֵי מִשְׁמַעַת נְאוֹתִים עַל פִּי מִצְוַת אָבִיו. הַיָמִים הַלָלוּ עָבְרוּ עָלָיו כְּפִי שֶׁעָבְרוּ עַל יֶתֶר יַלְדֵי אַרְצוֹ, לֵאמֹר: בִּשְׁתִיָה, בַּאֲכִילָה וּבְשֵׁנָה; בַּאֲכִילָה, בְּשֵׁנָה וּבִשְׁתִיָה; בְּשֵׁנָה, בִּשְׁתִיָה וּבַאֲכִילָה.

הָיָה מִתְגַלְגֵל תָּמִיד בֶּעָפָר, מְלַכְלֵךְ אֶת אַפּוֹ, שׂוֹרֵט אֶת פְּנֵי עַצְמוֹ, מְעַקֵם אֶת נְעָלָיו, פּוֹעֵר פִּיו לִפְרָקִים לִקְרַאת זְבוּבִים וְרוֹדֵף בְּחֵשֶׁק אַחֲרֵי פַּרְפָֹרִים. הָיָה מַרְטִיב אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, מִתְנַגֵב בְּשַׁרְווּלָיו, מַזִיל רִירוֹ לְתוֹךְ הַמָרָק, פּוֹגֵע בְּכָל מְקוֹם עָבְרוֹ וְשׁוֹתֶה מִתּוֹךְ נַעֲלוֹ. הַכְּלַבְלָבִים שֶׁבְּבֵית אָבִיו הָיוּ אוֹכְלִים מִתּוֹךְ צַלַחְתּוֹ וְהוּא הָיָה נִלְוֶה אֲלֵיהֶם בַּאֲכִילָה. הָיָה נוֹשֵׁךְ בְּאָזְנֵיהֶם, וְאִלוּ הֵם הָיוּ שׂוֹרְטִים אֶת חָטְמוֹ. הָיָה הוּא נוֹשֵׁב לְתוֹךְ שַׂעֲרוֹת עוֹרָם, וְהֵם הָיוּ מְלַקְקִים אֶת שְׂפָתָיו.

כְּדֵי שֶׁיִשְׁתַּעֲשֵׁעַ כְּיַלְדֵי הַסְבִיבָה, הִתְקִינוּ לוֹ טַחֲנָה קְטַנְטֹנֶת וְהִסְתַּיְעוּ לְשֵׁם כָּךְ בִּכְנָפֶיהָ שֶׁל טַחֲנַת הָרוּחַ הַגְדוֹלָה שֶׁעַל הָהָר. וּלְמַעַן יִהְיֶה אַבִּיר טוֹב וְרָאוּי, הִתְקִינוּ לוֹ סוּס גָדוֹל וְיָפֶה מֵעֵץ, וְהוּא הָיָה מַצְעִיד אוֹתוֹ בְּגָאוֹן, מַקְפִּיץ אוֹתוֹ, מֵעִיף אוֹתוֹ, מַסְעִיר אוֹתוֹ, מַרְקִיד אוֹתוֹ, מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לָלֶכֶת בְּקֶצֶב, צַעַד צַעַד, בִּדְהָרָה, בְּשַׁעַט, בַּהֲלִיכָה יְשָׁרָה. הָיוּ מַחֲלִיפִים אֶת שַׂעֲרוֹת הַסוּס לְפִי הַחַגִים: הִנֵה הָפַךְ אֲדַמְדַם וְהִנֵה חוּם, הִנֵה אָפוֹר מְנֻמָר וְהִנֵה עֵין הָעַכְבָּר אוֹ עוֹר הַצְבִי, הִנֵה שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב, וְהִנֵה לָבָן כַּיוֹנָה.

וְאִלוּ גַרְגַנְטוּאַ עַצְמוֹ לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה. נָטַל בּוּל־עֵץ וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ סוּס־צַיִד; לָקַח מַכְבֵּשׁ מִבֵּית־הַבַּד וְהִתְקִין לְעַצְמוֹ סוּס לְכָל יְמוֹת הַשָׁבוּעַ; נָטַל גֶזַע אַלוֹן וְחָטַב מִמֶנוּ פִּרְדָה עִם אֻכָּף. עָשָׂה לוֹ עוֹד עֲשִׂירִיָה אוֹ תְּרֵיסַר סוּסֵי־רִתְמָה וְשִׁבְעָה סוּסֵי־דֹאַר וְהִשְׁכִּיב אֶת כֻּלָם עַל יָדוֹ.

יוֹם אֶחָד בָּא הָרוֹזֵן פַּתְבַּשָׂק עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ אֶל אָבִיו. אוֹתוֹ יוֹם בָּאוּ גַם הַדֻכָּס בַּדְבָּלֶה וְהַנָסִיךְ לַחְרוּחַ. בְּנֶאֱמָנוּת, שֶׁהַדִירָה הָיְתָה צָרָה בְּמִקְצָת לְמַעַן קָהָל רַב כָּזֶה, וְאַף הָאֻרְווֹת צָרוֹת מִדַי. מְנַהֵל הַמֶשֶׁק וְהָאַפְסְנַאי שֶׁל הָרוֹזֵן פַּתְבַּשָׂק, שֶׁבִּקְשׁוּ לָדַעַת אִם יֵשׁ עוֹד אֻרְווֹת פְּנוּיוֹת אֵישֶׁהוּ, פָּנוּ אֶל גַרְגַנְטוּאַ, הַיֶלֶד הָרַךְ, וְשָׁאֲלוּ אותוֹ בְּסוֹד הֵיכָן הֵן הָאֻרְווֹת שֶׁל הַסוּסִים הַגְדוֹלִים. סְבוּרִים הָיוּ כִּי הַקְטַנִים מְגַלִים הַכֹּל.

מֶה עָשָׂה הַקָטָן? הוֹלִיךְ אוֹתָם בְּמַעֲלוֹת הָאַרְמוֹן הָרְחָבוֹת, עָבַר עַל פְּנֵי הָאוּלָם הַשֵׁנִי לְתוֹךְ מִסְדְרוֹן גָדוֹל, וּמִשָׁם נִכְנְסוּ לְתוֹךְ צְרִיחַ רָחָב וְעוֹד עָלוּ בְּמַעֲלוֹת אֲחֵרוֹת. אָז אָמַר הָאַפְסְנַאי לִמְנַהֵל הַמֶשֶׁק: ‘יֶלֶד זֶה מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ שׁוֹלָל, כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ אֻרְווֹת בַּעֲלִיַת הַבַּיִת.’

‘טָעוּת הִיא בְּיָדְךָ,’ אָמַר מְנַהֵל הַמֶשֶׁק, ‘יוֹדֵעַ אֲנִי מְקוֹמוֹת בְּלִיוֹן, בְּשִׁינוֹן וְעוֹד, שֶׁשָׁם נִמְצָאוֹת הָאֻרְווֹת בִּמְרוֹמֵי הַבַּיִת; יִתָּכֵן וְנִמְצֵאת כְּנִיסָה מִצַד אַחֵר, מִן הַגִבְעָה; אֶשְׁאַל אוֹתוֹ עַל כָּךְ כְּדֵי לְהִוָכַח.’ וְהוּא שָׁאַל:

‘יַלְדִי הַנֶחְמָד, לְאָן אַתָּה מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ?’

‘אֶל אֻרְוַת הַסוּסִים הַגְדוֹלִים,’ עָנָה, ‘הֲרֵינוּ בָּאִים לְשָׁם, נַעֲלֶה רַק מַדְרֵגוֹת אֵלוּ.’ אַחַר הוֹלִיךְ אוֹתָם דֶרֶך אוּלָם אַחֵר גָדוֹל וְהִכְנִיס אוֹתָם לְתוֹךְ חַדְרוֹ. מִשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶלֶת אָמַר לָהֶם:

‘הֲרֵי לָכֶם הָאֻרְווֹת שֶׁבִּקַשְׁתֶּם; הֲרֵי אַמִיץ שֶׁלִי, הֲרֵי הָעַרְמוֹנִי, הֲרֵי הָרַמָךְ שֶׁלִי, הֲרֵי הַצַיָד.’ וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הִפְעִיל מָנוֹף גָדוֹל וְאָמַר: ‘הֲרֵינִי נוֹתֵן לָכֵם אֶת הַמְתֻלְתָּל הַזֶה, שֶׁהֻמְצָא לִי מִפְרַנְקְפוּרְט הָעִיר. לָכֶם הוּא; הֲרֵי זֶה מִתְקָן נֶחְמָד; הוֹסִיפוּ עַל כָּךְ פְּרָס, חֲצִי תְּרֵיסַר כְּלָבִים סְפָרַדִיִים וּשְׁנֵי כְּלָבִים מְהִירִים, וַהֲרֵי אַתֶּם מַלְכֵי הַקִיכְלִים וְהָאַרְנָבוֹת לְכָל יְמֵי הַחֹרֶף.’ ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,’ אָמְרוּ הֵם, ‘עַד הֵיכָן הִגַעְנוּ!’

לֹא יָדְעוּ אֵיזוֹהִי הַדֶרֶךְ יֵלְכוּ בָּהּ: לְהִתְחַבֵּא מֵרֹב בּוּשָׁה אוֹ לְמַלֵא שְׂחוֹק פִּיהֶם עַל בִּלוּי־זְמַן זֶה?

הֵם יָרְדוּ מִשָׁם סְפוּגֵי עֶלְבּוֹן, וְאִלוּ גַרְגַנְטוּאַ מוֹסִיף לִשְׁאֹל: ‘אוּלַי רוֹצִים אַתֶּם בְּאַפְסָר?’

‘נִכְוִינוּ כָּרָאוּי הַיוֹם,’ אָמַר מְנַהֵל הַמֶשֶׁק, ‘וְלֹא נוֹסִיף לָתֵת עַצְמֵנוּ לִצְלִיָה; דוֹמֶה שֶׁנִדְקַרְנוּ בְּשַׁפּוּדִים דַי וְהוֹתֵר. הָהּ, פָּעוֹט חָמוּד, חָמַדְתָּ לָצוֹן עָלֵינוּ בְּמִדָה רַבָּה! יוֹם יָבוֹא וְנִרְאֶה אוֹתְךָ אֲפִיפְיוֹר חָסִיד.’

‘מוּבָן, אֶלָא שֶׁאָז תִּהְיֶה אַתָּה חֲסִידָה, וְזֶה שֶׁעַל יָדְךָ מִתְחַסֵד!’

‘שְׁמַע־נָא! שְׁמַע־נָא!’ קָרָא הָאַפְסְנַאי, וְאִלוּ מְנַהֵל הַמֶשֶׁק אָמַר: ‘חֵי אֱלֹהִים, מָצָאנוּ בַּעַל־שִׂיחָה שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתוֹ! מַר פַּטְפְּטָן, יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים מִכָּל רַע!’

יָרְדוּ בְּחִפָּזוֹן רַב, וּמִשֶׁנִכְנְסוּ לְתוֹךְ הָאוּלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁבּוֹ הָיְתָה כָּל הַחֲבוּרָה, סִפְּרוֹ אֶת כָּל הַמַעֲשֶׂה, עַד שֶׁקָם צְחוֹק וְשָׁאוֹן כְּשֶׁל לַהֲקַת זְבוּבִים.



פרק רביעי: כיצד היה גרגנטוא תחת שלטון מחנכים    🔗


הָיָה רַבְגָרוֹן נֶהֱנֶה מִבְּנוֹ וּמִתְפַּלֵא עַל רֹב חָכְמָתוֹ. פָּנָה אֶל אוֹמְנוֹתָיו וְאָמַר לָהֶן: 'פִילִיפּוּס מֶלֶךְ מוּקְדוֹן לָמַד לָדַעַת אֶת חָכְמַת בְּנוֹ לְאַחַר שֶׁרָאָה כֵּיצַד הַלָז מַצְלִיחַ לְאַלֵף סוּס אֶחָד. אוֹתוֹ סוּס פָּרוּעַ הָיָה וְלֹא קִבֵּל מָרוּת עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹא נִמְצָא בֶּן־אָדָם שֶׁיָעֵז לַעֲלוֹת עָלָיו: הָיָה הוֹפֵךְ אֶת כָּל רוֹכְבָיו, מְשַׁבֵּר אֶת מַפְרַקְתּוֹ שֶׁל זֶה, אֶת רַגְלָיו שֶׁל אַחֵר, אֶת לִסְתוֹתָיו שֶׁל הַלָז. הִסְתַּכֵּל אֲלֶכְּסַנְדֶר בַּסוּס עַל פְּנֵי הַזִירָה וְהִסִיק, שֶׁאֵימָתוֹ בָּאָה לוֹ מִצֵל עַצְמוֹ. מֶה עָשָׂה? עָלָה עַל הַסוּס וְהֵרִיץ אוֹתוֹ לְעֵבֶר הַחַמָה, כְּשֶׁצִלוֹ נוֹפֵל לַאֲחוֹרָיו. וְכָך עָלָה בְּיָדוֹ לְהַדְרִיךְ אֶת הַסוּס וּלְשַׁעְבֵּד אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ. רָאָה אָבִיו כָּךְ וְהִכִּיר בִּבְנוֹ אֶת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, קָרָא לַאֲרִיסְטוֹ, שֶׁהָיָה גְדוֹל־הַפִילוֹסוֹפִים בְּיָוָן, שֶׁיְלַמֵד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה.

‘כָּךְ, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶן, יִהְיֶה גַם חֶלְקוֹ שֶׁל בְּנִי, שֶׁחוֹנַן אַף הוּא בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה וְעָלוּל הוּא לְהַגִיעַ לִגְדוֹלוֹת, אִם רַק יְקַבֵּל אֶת הַשְׂכָּלָתוֹ הַמַתְאִימָה. לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי לְמָסְרוֹ לְאֶחָד חָכָם, שֶׁיְלַמְדֵהוּ לְפִי יְכֹלֶת תְּפִיסָתוֹ. אֲנִי מִצִדִי לֹא אֶחְסֹךְ כְּלוּם מִכֹּחִי וּמִכַּסְפִּי וּבִלְבַד שֶׁיִלְמַד אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת.’

בָּחַר לוֹ לִבְנוֹ בְּאֶחָד מִגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים וּשְׁמוֹ תּוּבַל הוֹלוֹפֶרְנֶשׁ. הָיָה זֶה מְלַמֵד אֶת הַיֶלֶד אָלֶף־בֵּית מֵעַל גַּבֵּי לוּחַ, עַד שֶׁיָדַע לְקָרְאוֹ בְּעַל פֶּה בְּסֵדֶר הָפוּךְ; לְשֵׁם זֶה עָבַד אִתּוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים וּשְׁלֹשָׁה יְרָחִים. לְאַחַר מִכֵּן לִמְדָהוּ לִקְרֹא בְּדִקְדוּק הַשָׂפָה הַלָטִינִית וְכֵן בִּסְפָרִים אֲחֵרִים בְּשָׂפָה זוֹ. לְצֹרֶךְ זֶה הוֹצִיא שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שִׁשָׁה יְרָחִים וּשְׁבוּעַיִם, אֶלָא שֶׁעֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת לָמַד לִכְתֹּב וּלְהַעְתִּיק אֶת כָּל סְפָרָיו, כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן עֲדַיִן לֹא הָיְתָה מְלֶאכֶת הַדְפוּס קַיֶמֶת. רָגִיל הָיָה לָשֵׂאת אִתּוֹ אֶת כְּלֵי הַכְּתִיבָה, שֶׁמִשְׁקָלָם הִגִיעַ לִשְׁבַע מֵאוֹת טוֹנָה, וְאִלוּ הַקֶסֶת עַצְמָהּ שֶׁתְּלוּיָה הָיְתָה בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, דוֹמָה הָיְתָה לְחָבִית עֲנָקִית.

ציור 14.png

וְעוֹד קָרָא מְלַמְדוֹ לְפָנָיו סְפָרִים מִסְפָרִים שׁוֹנִים, בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְאַחַד עָשָׂר חֹדֶשׁ, עַד שֶׁנִבְחַן בָּהֶם וְיָדַע הַכֹּל בְּעַל־פֶּה לְלֹא סֵדֶר.

לְאַחַר זֶה שִׁנֵן לוֹ אֶת לוּחַ הַשָׁנָה בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁנֵי יְרָחִים, עַד שֶׁמֵת בְּמַחֲלַת הַחַצֶבֶת בִּשְׁנַת אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.

נָתְנוּ לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ כַּעְכְּעָן זָקֵן אַחֵר, שֶׁקָרָא לְפָנָיו מִתּוֹךְ סִפְרֵי קַדְמוֹנִים עַל מִדוֹת וְדָרָךְ אֶרֶץ; עַל הוֹפָעָה בְּצִבּוּר וְעַל יְחָסִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל מִנְהֲגֵי אֲכִילָה בְּפֻמְבֵּי וְעַל שֵׁנָה בַּלֵילוֹת, עַל חֹל וּמוֹעֵד. קָנָה גַרְגַנְטוּאַ הַרְבֵּה דַעַת, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶנָה.

רָאָה אָבִיו שֶׁבְּנוֹ מִשְׁתַּדֵל בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִלְמֹד הַרְבֵּה, וְאַף־עַל־פִּי כֵן אֵין תּוֹעֶלֶת בְּכָךְ. יְתֵרָה מִזוֹ: דַעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו, הוּא הָפַךְ לְתָם, לְבַעַל־חֲלוֹמוֹת וּלְטִפֵּשׁ. פָּנָה הָאָב לַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ בָּאָרֶץ הַשְׁכֵנָה וְסִפֵּר לוֹ עַל כָּךְ. עָנָה לוֹ זֶה, שֶׁמוּטָב לֹא לִלְמֹד כְּלוּם מֵאֲשֶׁר מִתּוֹךְ סְפָרִים כָּאֵלֶה וּמִפִּי מְלַמְדִים כָּאֵלֶה. כִּי כָּל יְדִיעָתָם אֵינָהּ אֶלָא הֶבֶל, וְהַשְׂכָּלָתָם אֵינָהּ אֶלָא פְּתַיוּת, הַמַשְׁחִיתָה אֶת רוּחַ הָאָדָם הַטוֹב וְהָאָצִיל. ‘טֹל, לְמָשָׁל, אֶת אַחַד הַצְעִירִים בְּנֵי זְמַנֵנוּ, שֶׁלָמַד בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם בִּלְבַד, וְתִרְאֶה אִם אֵינוֹ עוֹלֶה עַל בִּנְךָ בְּכֹחַ שְׁפִיטָתוֹ, בְּדִבּוּרוֹ הַנָאֶה, בִּנְאוּמָיו הַמְשֻׁכְלָלִים, וְכֵן בִּיחָסָיו עִם בְּנֵי אָדָם וּבְיָשְׁרוֹ. שֶׁאִם לֹא כֵן, קְרָא לִי קַצָב וּמְפַטֵם־נַקְנִיקִים.’

נִרְאוּ הַדְבָרִים לְרַבְגָרוֹן וְהֶחְלִיט לְנַסוֹת כָּךְ. עִם עֶרֶב, בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה, הִכְנִיס אֵלָיו הַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ אֶת אַחַד הַנְעָרִים, בְּשֵׁם דַקְרוּחַ, שֶׁהָיָה מְסֹרָק, מְלֻבָּשׁ, מְצֻחְצָח וְאָדִיב כָּל כָּךְ עַד שֶׁדָמָה יוֹתֵר לְמַלְאָךְ זָעִיר מֵאֲשֶׁר לְבֶן־אָדָם. פָּנָה הַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ אֶל רַבְגָרוֹן וְאָמַר:

‘רוֹאֶה אַתָּה אֶת הַיֶלֶד הָרַךְ הַזֶה? לֹא מָלְאוּ לוֹ עֲדַיִן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. נִרְאֶה, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, אֶת הַהֶבְדֵל שֶׁבֵין יְדִיעוֹת בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָכֶם בְּיָמִים עָבָרוּ וּבֵין אֵלוּ שֶׁל הַצְעִירִים בִּזְמַנֵנוּ.’

מָצָא הַנִסָיוֹן חֵן בְּעֵינֵי רַבְגָרוֹן, תָּבַע מִיָד שֶׁהַנַעַר יִשָׂא אֶת נְאוּמוֹ. לְאַחַר שֶׁהַנַעַר פָּנָה אֶל הַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ וְנָטַל רְשׁוּת הַדִבּוּר, כִּפָּתוֹ בְּיָדוֹ, פָּנָיו גְלוּיִים, שׂפָתָיו שָׁנִי, עֵינָיו בְּטוּחוֹת, מַבָּטוֹ לָטוּשׁ לְעֵבֶר פְּנֵי גַרְגַנְטוּאַ מִתּוֹךְ עֲנִיווּת שֶׁבַּעֲלוּמִים, שָׁהָה עַל רַגְלָיו וּפָתַח בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וּגְדֻלָה לְגַרְגַנְטוּאַ, רֵאשִׁית עַל אֲדִיבוּתוֹ, שֵׁנִית עַל רֹב יְדִיעוֹתָיו, שְׁלִישִׁית עַל אֲצִילוּתוֹ, רְבִיעִית עַל יְפִי גוּפוֹ. אַחַר הִטִיף לוֹ מוּסָר בְּנַחַת, שֶׁעָלָיו לְכַבֵּד וּלְהַעֲרִיךְ אֶת אָבִיו, שֶׁעָמַל לְהַקְנוֹת לוֹ הַשְׂכָּלָה; לְבַסוֹף בִּקֵשׁ מִמֶנוּ שֶׁיוֹאִיל לָקַחַת אוֹתוֹ לְאֶחָד מִשַׁמָשָׁיו הַנְמוּכִים, כִּי אֵין הוּא שׁוֹאֵל מִמְרוֹמִים אֶלָא מַתָּנָה זוֹ, שֶׁיִזְכֶּה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי גַרְגַנְטוּאַ, בְּשַׁמְשׁוֹ אוֹתוֹ בַּהֲנָאָה.

כָּל זֶה הֻבַּע בִּתְנוּעוֹת מַתְאִימוֹת כָּל כָּךְ, בְּמִבְטָא בָּרוּר כָּל כָּךְ, בְּקוֹל מְשַׁכְנֵעַ כָּל כָּךְ, בְּלָשׁוֹן לָטִינִית מְקֻשֶׁטֶת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַנַעַר דָמָה יוֹתֵר לְמִין צִיצֶרוֹ מִימֵי קֶדֶם מֵאֲשֶׁר לִצְעִירוֹן בֶּן־זְמַנוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מַעֲמָדוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ עָלוּב בְּיוֹתֵר. הוּא גָעָה בִּבְכִי כְּפָרָה, טָמַן פָּנָיו בְּתוֹךְ כִּפָּתוֹ, וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

כַּעֲסוֹ שֶׁל הָאָב גָבַר וְהָלַךְ וְרוֹצֶה הָיָה לְהַשְׁמִיד אֶת מְלַמְדוֹ שֶׁל הַבֵּן. אֶלָא שֶׁהַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ עִכֵּב בַּעֲדוֹ מִתּוֹךְ הַזְהָרָה נָאָה, עַד כִּי שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶל רַבְגָרוֹן. נָתַן פְּקֻדָה לִתֵּן לַמְלַמֵד אֶת שְׂכָרוֹ, לְהַשְׁקוֹתוֹ יָפֶה, וּלְאַחַר זֶה לְשַׁלְחוֹ לְכָל הָרוּחוֹת.

מִשֶׁעָזַב הַמְלַמֵד אֶת הַבַּיִת, פָּנָה רַבְגָרוֹן אֶל הַמִשְׁנֶה־לַמֶלֶךְ בִּדְבַר בְּחִירַת מְחַנֵךְ אַחֵר. בָּאוּ לִכְלָל דֵעָה, שֶׁמוּטָב לָקַחַת לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ אֶת רַבְעָמָל, מְחַנְכוֹ שׁל הַנַעַר שֶׁעָמַד בַּמִבְחָן, וְכֵן שֶׁיִסְעוּ כֻּלָם לְפָּרִיס כְּדֵי לָדַעַת מַהוּ חִנוּכָם שֶׁל בְּנֵי הַנֹעַר בְּצָרְפַת בַּיָמִים הָהֵם.


פרק חמישי: כיצד נשלח גרגנטוא לפריס    🔗


אוֹתָהּ שָׁנָה קִבֵּל רַבְגָרוֹן מִמֶלֶךְ נוּמִידִיָה אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה אָתוֹן לִתְשׁוּרָה; הִיא הָיְתָה הַגְדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הָעֲנָקִית, שֶׁמֵעוֹלָם לֹא רָאוּ כְּמוֹתָהּ, כִּי גָדְלָהּ הִגִיעַ עַד כְּדֵי שִׁשָׁה פִּילִים וּפַרְסוֹתֶיהָ פְּרוּסוֹת לְאֶצְבָּעוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן דוֹמָה לְסוּסָתוֹ שֶׁל יוּלְיוּס קֵיסָר, וְכָל אֹזֶן מֵאָזְנֶיהָ תְּלוּיָה לָהּ כְּגוֹן אַרְנֶבֶת, וְעַל גַּבָּה מֵעֵין קֶרֶן קְטַנָה. נוֹסָף עַל כָּךְ הָיָה שְׂעָרָה אֲדַמְדַם־כֵּהֶה מְנֻמָר בְּאָפוֹר. בְּרַם, נוֹרָא בְּיוֹתֵר הָיָה זְנָבָהּ, כִּי בְּעָבְיוֹ דָמָה לְעַמוּד־אֲבָנִים הַמְשַׁמֵשׁ מִשְׁעָן לַכְּנֵסִיָה, וְאִלוּ הַשְׂעָרוֹת נְעוּצוֹת הָיוּ בַּזָנָב כְּשִׁבֳּלֵי־הַדָגָן.

אָתוֹן זוֹ הוּבְאָה עַל אַרְבַּע אֳנִיוֹת־סוֹחֵר קְשׁוּרוֹת זוֹ־לְזוֹ, וּמִשֶׁרָאָה אוֹתָהּ רַבְגָרוֹן אָמַר: ‘הִנֵה מַה שֶׁמַתְאִים לְהוֹבָלַת בְּנִי לְפָּרִיס. הַכֹּל יֵלֵךְ, אִם יִרְצֶה הַשֵׁם, לְמֵישָׁרִין. וּבְבוֹא הָעֵת יִהְיֶה לְחָכָם גָדוֹל.’

לַמָחֳרָת, אַחֲרֵי שֶׁשָׁתוּ, יָצְאוּ גַרְגַנְטוּאַ, מְלַמְדוֹ רַבְעָמָל וְנַעֲרוֹ מְשַׁמְשׁוֹ דַקְרוּחַ לַדֶרֶךְ. וְכֵיוָן שֶׁמֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה לַח, הִנְעִילוֹ אָבִיו בְּמַגָפַיִם כְּתֻמִים. אֶת הַדֶרֶךְ עָבְרוּ מִתּוֹךְ עֲלִיצוּת עַד הָעִיר אוֹרְלֵיאָן, וְהָיוּ סוֹעֲדִים בְּהַרְחָבָה מִדֵי פַּעַם בְּפַעַם. לֹא רָחוֹק מֵאוֹרְלֵיאָן הִשְׂתָּרַע יַעַר גָדוֹל, שֶׁאָרְכּוֹ הִגִּיעַ עַד שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ פַּרְסָה וְאִלוּ רָחְבּוֹ עַד כְּדֵי שְׁבַע־עֶשְׂרֵה פַּרְסָה. אוֹתוֹ יַעַר רוֹחֵשׁ הָיָה בְּיַתּוּשִׁים וּבִצְרָעִים, עַד כִּי הָפַךְ מְקוֹם פֻּרְעָנוּת וּמְצוּקָה לָאֲתוֹנוֹת, לַחֲמוֹרִים וְלַסוּסִים הַמִסְכֵּנִים.

אֶלָא שֶׁאֲתוֹנוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ נָקְמָה כָּרָאוּי בְּעַד כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת וְהַסֵבֶל, שֶׁנִגְרְמוּ לָהֶם לְבַעֲלֵי הַחַיִים מִבְּנֵי מִינָהּ עַל־יְדֵי הַחֲרָקִים הָעוֹקְצָנִיים. וּנְקָמָה זוֹ בָּאָה בְּדֶרֶךְ מִשֶׁלָהּ שֶׁאֵין לְהַטִיל בָּהּ סָפֵק:

ציור 17.png

מִשֶׁנִכְנְסָה לְתוֹךְ הַיַעַר וְהַצְרָעִים פָּתְחוּ בְּהִתְנַפְּלוּת, שָׁלְפָה הָאָתוֹן אֶת זְנָבָה וּבִצְלִיפוֹת לְכָאן וּלְכָאן הֵטִילָה מֵהֶן חֳמָרִים חֳמָרִים, וְעִם כָּל צְלִיפָה וּצְלִיפָה הָיְתָה מַפִּילָה אַרְצָה אֶת הָעֵצִים עַצְמָם בְּדוֹמֶה לְקוֹצֵר, הַפּוֹעֵל בְּמַגָלוֹ וּמְכַלֶה אֶת הֶחָצִיר. מֵאָז אֵין בַּמָקוֹם הַהוּא לֹא יַעַר וְלֹא צְרָעִים וְיַתּוּשִׁים, אֶלָא שָׂדֶה בִּלְבַד.

לְבַסוֹף בָּאוּ לְפָּרִיס. שָׁם נָח גַרְגַנְטוּאַ שְׁנַיִם־שְׁלֹשָׁה יָמִים, אָכַל וְשָׁתָה עִם אֲנָשָׁיו כִּדְבָעֵי, חָקַר לִמְצֹא אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל גְדוֹלֵי הַחֲכָמִים אֲשֶׁר בָּעִיר וְכֵן מַהוּ הַיַיִן שֶׁנָהוּג לִשְׁתּוֹתוֹ כָּאן.


פרק ששי: כיצד הרים גרגנטוא את פעמוני הכנסיה    🔗


לֹא יָצְאוּ יָמִים מֻעָטִים וְגַרְגַנְטוּאַ בִּקֵר בּעִיר. הָיוּ כָּל רוֹאָיו מִסְתַּכְּלִים בּוֹ בִּפְלִיאָה, כִּי אֻכְלוֹסֵי פָּרִיס הֵם שׁוֹטִים כָּל כָּךְ, פְּתָאִים וֶאֱוִילִים מִטִבְעָם, עַד כִּי אֵיזֶה לֵיצָן, אֵיזֶה רוֹכֵל עָלוּב, אֵיזֶה פּוֹרֵט עַל קַתְרוֹס עַל־פָּרָשַׁת־רְחוֹבוֹת מְסֻגָל לֶאֱסֹף מִסְבִיבוֹ קָהָל רַב, בְּכָל אֹפֶן הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֵיזֶה דַרְשָׁן וּמַטִיף. הֵם הָלְכוּ אֵפוֹא אַחֲרֵי גַרְגַנְטוּאַ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, עֶד כִּי נֶאֱלַץ לָנוּחַ עַל־גַבֵּי הַמִגְדָלִים שֶׁל הַכְּנֵסִיָה נוֹטְר־דָם.

רָאָה אֶת הַפַּעֲמוֹנִים הָעֲנָקִיִים שֶׁבְּתוֹךְ הַמִגְדָלִים וְצִלְצֵל בָּהֶם בִּנְעִימוּת. לְאַחַר שֶׁעָשָׂה זֹאת עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁפַּעֲמוֹנִים אֵלֶה מַתְאִימִים לְזוֹגִים עַל צַוַאר אֲתוֹנוֹ, שֶׁרָצָה לְשָׁלְחָהּ אֶל אָבִיו עֲמוּסָה בִּגְבִינוֹת וּבְדָגִים טְרִיִים. מֶה עָשָׂה? הֵסִיר אוֹתָם מֵעַל הַמִגְדָלִים וּנְטָלָם לְדִירָתוֹ.

ציור 18.png

הָיְתָה כָּל הָעִיר כַּמֶרְקָחָה. כַּיָדוּעַ, נוֹטִים בְּנֵי פָּרִיס לְהִתְפָּרְצֻיוֹת תְּכוּפוֹת עַד כִּי אֻמוֹת הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמְמוֹת עַל סַבְלָנוּתָם שֶׁל מַלְכֵי צָרְפַת, שֶׁאֵין הֵם מְרַסְנִים אֶת אֻכְלוֹסֵיהֶם אֶלָא בְּדֶרֶךְ הַמִשְׁפָּט. הֻזְעַק הַקָהָל אֶל הַסוֹרְבּוֹנָה (הָאוּנִיבֶרְסִיטָה), שָׁם הֵבִיאוּ לִידִיעַת הַקָהָל עַל מַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ וְעַל הַפֻּרְעָנוּת הַגְדוֹלָה שֶׁבָּאָה עֵקֶב הֲרָמַת הַפַּעֲמוֹנִים.

לְאַחַר שֶׁהֻשְׁמְעוּ דְבָרִים כְּדָרְבָּנוֹת בְּעַד וּכְנֶגֶד, הֻחְלַט לְשַׁגֵר אֶת זְקַן הַפַקוּלְטָה לְלִמוּדֵי הַדָת אֶל גַרְגַנְטוּאַ, כְּדֵי שֶׁיוֹכִיחַ לוֹ עַד כַּמָה אֲיֻמָה הִיא הַתַּקָלָה שֶׁל אִבּוּד הַפַּעֲמוֹנִים. לְשֵׁם זֶה נִבְחַר מַר יַנוֹטוּס מִבְּרַגַמַרְדוֹ, אִם כִּי קָדַם לִבְחִירָה זוֹ וִכּוּחַ אִם לֹא כְּדַאי יוֹתֵר לְשַׁגֵר נוֹאֵם בִּמְקוֹם פְּרוֹפֶסוֹר לְדָת.

הוּא בָּא לְדִירָתוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, וּבִנְאוּם מַבְרִיק, מְעֹרָב בַּעֲטִישׁוֹת מְרֻבּוֹת וּבִפְסוּקִים לָטִינִיִים בִּקֵשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הַפַּעֲמוֹנִים. בִּנְדִיבוּתוֹ מִלֵא גַרְגַנְטוּאַ אֶת הַבַּקָשָה.

לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ כָּךְ הַיָמִים הָרִאשׁוֹנִים וְהַפַּעֲמוֹנִים הֻחְזְרוּ לִמְקוֹמָם, הִצִיעוּ בְּנֵי פָּרִיס, כְּאוֹת שֶׁל הַכָּרַת־תּוֹדָה לְגַרְגַנְטוּאַ עַל יָשְׁרוֹ, לְהַאֲכִיל אֶת אֲתוֹנוֹ וְלִדְאֹג לָהּ כָּל כַּמָה שֶׁגַרְגַנְטוּאַ יִרְצֶה בְּכָךְ. נֵאוֹת גַרְגַנְטוֹאַ לְכָךְ בְּרָצוֹן. נִשְׁלְחָה הָאָתוֹן לְמִרְעֶה בְּאַחַד הַיְעָרוֹת, וְסָפֵק גָדוֹל הוּא אִם נְשְׁאֲרָה שָׁם בַּחַיִים עַד הַיוֹם.


פרק שביעי: כיצד התמסר גרגנטוא ללימודים    🔗


גַרְגַנְטוּאַ נָתַן עַצְמוֹ כֻּלוֹ לְלִמוּדָיו שֶׁל רַבְעָמָל. רָצָה רַבְעָמָל לַעֲמֹד קֹדֶם עַל דַרְכֵי חִנוּכוֹ שֶׁל תַּלְמִידוֹ אֵצֶל מְלַמְדָיו הַקוֹדְמִים עַד שֶׁנַעֲשָׂה עַצְלָן, טַרְזָן וּבַעַר כָּל כָּךְ. מֶה עָשָׂה? אָמַר לְגַרְגַנְטוּאַ שֶׁיַמְשִׁיךְ בַּזְמַן הָרִאשׁוֹן לִנְהֹג כְּדַרְכּוֹ. וְכָךְ הָיָה דֶרֶךְ חַיָיו שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ: הָיָה מִתְעוֹרֵר בֵּין שְׁמוֹנֶה לְתֵשַׁע בַּבֹּקֶר. מִשֶׁקָם הָיָה מִתְלַבֵּשׁ לְפִי הָעוֹנָה, אֶלָא שֶׁהָיָה נִשְׁאָר בְּמִטָתוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה לְאַחַר זֶה, מְפַהֵק וּמִתְמַסֵר לְבַטָלָה. בְּרַם, מַלְבּוּשׁוֹ הֶחָבִיב עָלָיו הָיָה בֶּגֶד אָרֹךְ מִלֶבֶד, מְקֻשָׁט בְּפַרְוָה שֶׁל שׁוּעָלִים; הָיָה מִסְתָּרֵק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, כִּי מְחַנְכָיו הַקוֹדְמִים הוֹרוּהוּ, שֶׁהִסְתָּרְקוּת בְּצוּרָה אַחֶרֶת, רְחִיצָה וְנִקוּי – כְּמוֹהֶם כְּבִטוּל זְמַן בָּעוֹלָם הַזֶה.

לְאַחַר מִכֵּן הָיָה מְפַהֵק שׁוּב, מִשְׁתַּעֵל, יוֹרֵק, מִתְעַטֵשׁ, וּכְדֵי לְהִתְגַבֵּר עַל מֶזֶג־הָאֲוִיר הָרַע וְעַל הַטַל הַצוֹנֵן הָיָה סוֹעֵד סְעֻדַת שַׁחֲרִית: מֵעַיִם מְטֻגָנִים, נְתָחִים שֶׁל בְּשַׂר־בָּקָר אוֹ בְּשַׂר־גְדִי צְלוּיִים עַל גֶחָלִים, קָתְלֵי חֲזִיר עֲסִיסִיִים וּמְרָקִים אֵין מִסְפָּר.

ציור 20.png

הֵעִיר לוֹ רַבְעָמָל, שֶׁאֵין לֶאֱכֹל מִיָד לְאַחַר הַיְרִידָה מֵעַל הַמִטָה, וְכִי יֵשׁ קֹדֶם לַעֲשׂוֹת כַּמָה תַּרְגִילֵי גוּף, אֶלָא שֶׁגַרְגַנְטוּאַ הֵשִׁיב לוֹ:

‘הָכֵיצַד! וְכִי לֹא עָשִׂיתִי דֵי תַּרְגִילִים? וַהֲרֵי הִתְגַלְגַלְתִּי שֵׁשׁ־שֶׁבַע פְּעָמִים בַּמִטָה לִפְנֵי קוּמִי! וְכִי אֵין זֶה מַסְפִּיק? גַם אֲלֶכְּסַנְדֶר הַגָדוֹל הָיָה נוֹהֵג כָּךְ, לְפֵי עֲצַת רוֹפְאוֹ הַיְהוּדִי, וְהוּא חַי עַד יוֹם מוֹתוֹ, לְהַכְעִיס אֶת כָּל אוֹיְבָיו. רַבּוֹתַי הָרִאשׁוֹנִים הִרְגִילוּנִי לְכָךְ, בְּאָמְרָם שֶׁיָפָה סְעֻדַת שַׁחֲרִית לְזִכָּרוֹן טוֹב. וַהֲרֵי הַרְגָשָׁתִי טוֹבָה וְאוֹכֵל אֲנִי אֶת סְעֻדַת הַצָהֳרַיִם בְּתֵאָבוֹן.’

לְאַחַר שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת סְעֻדַת־שַׁחֲרִיתוֹ לָשׂבַע, הָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית־הַתְּפִלָה; הָיוּ מְבִיאִים לוֹ בְּתוֹךְ סַל גָדוֹל סִדוּר־תְּפִלוֹת עָבֶה, שֶׁמִשְׁקָלוֹ הִגִיעַ לְטוֹנָה וּמֵאָה וּשְׁלֹשָׁה קִילוֹגְרַם. שָׁם הָיָה שׁוֹמֵעַ הַרְבֵּה תְּפִלוֹת חוֹזְרוֹת וְהוֹלְכוֹת עַד שְׁלֹשִׁים פַּעַם, הָיָה מְטַיֵל בֵּין בִּנְיְנֵי הַמִנְזָר, בַּמִסְדְרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים, בִּשְׂדֵרוֹת הַגַן וְלוֹעֵס תְּפִלוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּפִי שִׁשָׁה־עָשָׂר נְזִירִים.

אַחַר כָּךְ הָיָה שׁוֹנֶה כְּמַחֲצִית הַשָׁעָה, עֵינָיו תְּקוּעוֹת בְּסֵפֶר וְלִבּוֹ נָתוּן לַמִטְבָּח. הָיָה מֵסֵב לַשֻׁלְחָן. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה אָדִישׁ מִטִבְעוֹ, הָיָ פּוֹתֵחַ בְּכַמָה תְּרֵיסָרִים שֶׁל קָתְלֵי חֲזִיר, לְשׁוֹנוֹת־בָּקָר מְעֻשָׁנוֹת, מֹחוֹת, נַקְנִיקִים וְכַדוֹמָה מְבַשְׂרֵי יַיִן. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ אַרְבָּעָה מֵאֲנָשָׁיו זוֹרְקִים לְתוֹךְ פִּיו בָּזֶה אַחַר זֶה לְלֹא הֶפְסֵק חַרְדָל בְּתַרְוָדִים מְלֵאִים; לְאַחַר זֶה הָיָה לוֹגֵם לְגִימָה גְדוֹלָה שֶׁל יַיִן לָבָן. וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹכֵל בָּשָׂר לְפִי הָעוֹנָה, בְּהֶתְאֵם לְמִדַת תַּאֲבוֹנוֹ, וְלֹא הָיָה פּוֹסֵק עַד שֶׁהִרְגִישׁ כְּאֵבִים בְּבִטְנוֹ. אֲשֶׁר לְמַשְׁקֶה, לָזֶה לֹא הָיָה גְבוּל וְלֹא הָיוּ כְּלָלִים קַיָמִים.

לְאַחַר מִכֵּן הָיָה נוֹטֵל יָדָיו בְּיַיִן קָרִיר, מְנַקֶה שִׁנָיו בְּכֶרַע שֶׁל חֲזִיר וּמְפַטְפֵּט בַּעֲלִיצוּת עִם אֲנָשָיו. מִיָד הָיוּ שׁוֹטְחִים מַרְבַד עַל הָרִצְפָּה, פּוֹרְשִׂים קְלָפִים רַבִּים, קֻבִּיוֹת וְשַׁח־מָט. הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחָקִים שׁוֹנִים, כְּגוֹן: זוּג אוֹ פֶּרֶט, מַחֲבוֹאִים, פִּקֵחַ בֵּין סוּמִים, דֹב־קוֹף, חֵרְשִׁים־אִלְמִים, לֶמֶךְ וְנַעֲרוֹ, שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד,

מַקְפֵּצָה, שְׁלֹשָׁה אֶצְבְּעוֹנִים, הַחֲזִירוֹן הַמֵת, מַעְגָל, מַטְבֵּעַ טוֹבֵעַ, זָנָב שֶׁל פָּרָה, שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד, מַטְאֲטֵא עָף, כַּדוּרִיוֹת, חוּגָה, לָבָן וְשָׁחוֹר, כָּדוּר־פֶּה וְעוֹד וְעוֹד מִשְׂחָקִים, שֶׁאִלוּ בָּאתִי לְפָרְטָם לֹא הָיִיתִי מַסְפִּיק.

לְאַחַר מִכֵּן הָיָה גַרְגַנְטוּאַ מִשְׂתָּרֵעַ לְשֵׁם שֵׁנָה שֶׁל שְׁתַּיִם־שָׁלֹש שָׁעוֹת, הָיָה מְנַעֵר קַלוֹת אֶת הַכָּרִים לְאַחַר שֶׁהֵקִיץ מִשׁנָתוֹ. מִיָד הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו יַיִן קַר, שֶׁהָיָה לוֹגֵם מִמֶנוּ לָרֹב.

מִשֶׁגָמַר אֶת לְגִימָתוֹ, הָיָה נִגָשׁ לְתַלְמוּדוֹ, בְּעִקָר לְלִמוּד הַתְּפִלוֹת. וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה כְּדֵי לְשַׁכְלֵל צוּרָתָן: הָיָה רוֹכֵב עַל פִּרְדָה זְקֵנָה, מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו וּמְנַדְנֵד רֹאשׁוֹ לְפָנִים וּלְאָחוֹר וְלִצְדָדִים לְפִי הֲלִיכַת הַפִּרְדָה, עַד שֶׁהָיָה מִתְרַחֵק לַחֻרְשָׁה וּמְנַסֶה לָצוּד אַרְנֶבֶת.

בַחֲזִירָתוֹ הָיָה נִכְנָס בְּרִיצָה לַמִטְבָּח, מִסְתַּכֵּל יָפֶה בַּקְדֵרוֹת לָדַעַת מַהִי הָאֲרוּחָה הַצְפוּיָה לוֹ. וַאֲנִי מַבְטִיחֲכֶם שֶׁהָיָה סוֹעֵד יָפֶה־יָפֶה וְהָיָה מַזְמִין גַם כַּמָה שַׁתְיָנִים טוֹבִים מִבֵּין שְׁכֵנָיו, שֶׁהָיוּ מִצְטָרְפִים אִתּוֹ לַסְעֻדָה. הָיוּ מַפְטִירִים בְּמִשְׂחֲקֵי שַׁח־מָט, קֻבִּיוֹת וְכַדוֹמֶה אוֹ עוֹרְכִים טִיוּלִים קַלִים בָּעִיר, מְעֹרָבִים בִּמְסִבּוֹת קְטַנוֹת, בִּסְעֻדוֹת קַלוֹת וּבְקִנוּחִים.

אַחֲרֵי כָל אֵלֶה הָיָה גַרְגַנְטוּאַ יָשֵׁן בְּלִי הֶרֶף עַד שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר שֶׁלְמָחֳרָת.


פרק שמיני: כיצד קיבל גרגנטוא חינוך חדש    🔗


רָאָה רַבְעָמָל אֶת דֶרֶךְ חַיָיו הַנִפְסֶדֶת שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, הֶחְלִיט לְהַדְרִיכוֹ אַחֶרֶת, אֶלָא שֶׁבְּרֵאשִׁית נָקַט שִׁיטָה שֶׁל סַבְלָנוּת, כֵּיוָן שֶׁדַעְתּוֹ הָיְתָה שֶׁאֵין הַטֶבַע נִתָּן לְהִשְׁתַּנוֹת פִּתְאֹמִית, בְּלִי שֶׁיִפְעֲלוּ עָלָיו בְּתֹקֶף.

לְשֵׁם הַתְחָלָה טוֹבָה פָּנָה רַבְעָמָל לְמַר תֵּיאוֹדוֹרוֹס, גְדוֹל הָרוֹפְאִים בִּזְמַנוֹ, וּבִקְשׁוֹ לְהוֹרוֹת לוֹ כֵּיצַד1 יוּכַל לְהָשִׁיב אֶת תַּלְמִידוֹ לְחַיִים תַּקִינִים יוֹתֵר. הִלְעִיטוֹ הָרוֹפֵא סַמֵי שִׁלְשׁוּל מִשִׂיחַ הַיַחְנוּן וּבִתְרוּפָה זוֹ נִקָה אֶת כָּל הַהֶרְגֵלִים הָרָעִים מִמֹחוֹ. כֵּן הוֹעִילָה תְּרוּפָה זוֹ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶנוּ אֶת כָּל מַה שֶׁלָמַד מִפִּי רַבּוֹתָיו הַקוֹדְמִים. בְּנוֹסָף לְכָךְ הִכְנִיס אֶת תַּלְמִידוֹ לְחֶבְרָתָם שֶׁל אַנְשֵׁי מַדָע וְחָכְמָה, שֶׁיִתְעַפֵּר בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם וְשֶׁתִּתְעוֹרֵר בּוֹ הַתַּאֲוָה וְהַהֲנָאָה לִלְמֹד אַחֶרֶת, לְהִתְעַשֵׁר בְּרוּחַ וּלְהַבְלִיט כְּבוֹד עַצְמוֹ.

לְשֵׁם זֶה שִׁנָה רַבְעָמָל אֶת כָּל אֹרַח חַיָיו שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, וְיוֹמוֹ שֶׁל זֶה הָיָה גָדוּשׁ בְּלִמוּד עַד אֶפֶס שָׁעָה פְּנוּיָה. הָיָה מַשְׁכִּים בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר. הָיוּ מְשַׁפְשְׁפִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּצוֹנְנִים וּבִשְׁעַת שִׁפְשׁוּף הָיָה אַחַד הַנְעָרִים קוֹרֵא לוֹ בְּפֶרֶק מִתּוֹךְ הַתְּנַ"ךְ בְּקוֹל צָלוּל וּבָרוּר. הָיָה מוֹרֵהוּ חוֹזֵר מִיָד עַל הַקָרוּא בְּתוֹסֶפֶת הֶסְבֵּרִים לְפִי הַצֹרֶךְ. לְאַחַר זֶה הָיָה צוֹפֶה לַשָׁמַיִם וְקוֹבֵעַ אִם מָצָא בָּהֶם כָּל מַה שֶׁסִמֵן אֶמֶשׁ וְכֵן מְקוֹמָם שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ וְהַיָרֵחַ וְאוֹתוֹתֵיהֶם לִקְרַאת הַיוֹם הַבָּא.

לְאַחַר מִכֵּן הָיוּ מַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ, סוֹרְקִים שְׂעַר רֹאשׁוֹ, חוֹבְשִׁים אֶת כּוֹבָעוֹ, מְבַשְׂמִים אוֹתוֹ וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מְשַׁנְנִים לוֹ שִׁעוּרוֹ שֶׁל אֶתְמוֹל. וְאַף הוּא הָיָה חוֹזֵר עָלָיו בְּעַל־פֶּה. כֵּיוָן שֶׁבָּטוּחַ הָיָה בִּידִיעוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּת הָיָה עוֹבֵר לִקְרִיאָה וּמַקְדִישׁ לְכָךְ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. מִשֶׁנִגְמְרָה הַקְרִיאָה הָיָה יוֹצֵא בְּלִוְיַת רַבְעָמָל וְכַמָה נְעָרִים לַפַּרְבָּר הַסָמוּךְ אוֹ לָאֲפָר. בַּדֶרֶךְ הָיוּ מַמְשִׁיכִים בְּשִׂיחָה עַל נוֹשֵׂא הַקְרִיאָה, וְאִלוּ שָׁם הָיו מְשַׂחֲקִים בְּכַדוּר וְהָיוּ מְפַתְּחִים אֶת הַגוּף בְּדוֹמֶה לָזֶה שֶׁפִּתְּחוּ קֹדֶם אֶת הָרוּחַ. הַמִשְׂחָק הָיָה חָפְשִׁי, וְהֵם הָיוּ מַפְסִיקִים אוֹתוֹ כִּרְצוֹנָם, אֶלָא שֶׁלָרֹב הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת רַק לְאַחַר שֶׁכֻּסוּ בְּזֵעָה וְהִתְעַיְפוּ דַיָם. אָז הָיוּ מַחֲלִיפִים כָּתְנוֹתֵיהֶם וְחוֹזְרִים הַבַּיְתָה לִרְאוֹת אִם הָאֲרוּחָה כְּבָר הוּכְנָה. אִם הָיָה צֹרֶךְ לְחַכּוֹת, הָיוּ מְבַלִים בָּזֶה שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים עַל פִּתְגָמִים וַאֲמָרוֹת מִתּוֹךְ הַשִׁעוּר הַנִלְמָד.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה בָּא גַם מַר תֵּאָבוֹן וְכֻלָם הָיוּ פּוֹנִים אֶל הַשֻׁלְחָן. עִם פְּתִיחַת הַסְעֻדָה הָיוּ נִזְכָּרִים בְּמַעֲשֶׂה מְבַדֵחַ עַל גְבוּרוֹת הַקַדְמוֹנִים, אַחַר כָּךְ הָיוּ עוֹבְרִים לְשִׂיחוֹת עַל מִדוֹת טוֹבוֹת וְכֵן עַל תְּכוּנוֹתָיו שֶׁל כָּל מַה שֶׁמָצוּי הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה עַל הַשֻׁלְחָן: עַל הַלֶחֶם וְעַל הַיַיִן, עַל הַמַיִם וְעַל הַמֶלַח, עַל הַבָּשָׂר וְעַל הַדָּגִים, עַל הַפֵּרוֹת וְעַל הַיְרָקוֹת, עַל השָׁרָשִׁים וְעַל הַטִפּוּל בָּהֶם.

וְכָךְ הָיָה גַרְגַנְטוּאַ רוֹכֵשׁ לוֹ יְדִיעוֹת בְּלִי עֶזְרַת הַסְפָרִים עָבֵי הַכֶּרֶס שֶׁל הַחוֹקְרִים הָעַתִּיקִים. מִזְמַן לִזְמַן הָיָה אָמְנָם בּוֹדֵק אֶת יְדִיעוֹתָיו לְפִי הַכָּתוּב בַּסְפָרִים הָאֵלֶה. וְכָל כָּךְ הִצְלִיחַ לִשְׁמֹר בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת כָּל הַדְבָרִים, עַד כִּי לֹא נִמְצָא בִּזְמַנוֹ רוֹפֵא אוֹ אִישׁ־מַדָע אַחֵר שֶׁיָדַע מַחֲצִית מִמַה שֶׁיָדַע הוּא. לְאַחַר שֶׁהָיוּ מַחֲלִיפִים דֵעוֹת עַל שִׁעוּרֵי הַיוֹם וּמְקַנְחִים בְּרִבָּה שֶׁל חַבּוּשִׁים, הָיוּ מְנַקִים שִׁנֵיהֶם וְנוֹטְלִים יְדֵיהֶם וְעֵינֵיהֶם בְּמַיִם זַכִּים וְגוֹמְרִים בְּבִרְכַּת הַמָזוֹן.

אַחֲרֵי הַסְעֻדָה הָיוּ מְבִיאִים קְלּפִים, לֹא לְשֵׁם מִשְׂחָק, כִּי אִם לְשֵׁם לִמוּד הַחֶשְׁבּוֹן לְפִי כָּל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת, הַמְצָאוֹת וְחִדוּדִים. וְכָךְ מָצָא גַרְגַנְטוּאַ עִנְיָן רַב בְּכָל מַה שֶׁנוֹגֵעַ לְתוֹרַת הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁלָמַד אוֹתָהּ מִתּוֹךְ שַׁעֲשׁוּעִים וְתַעֲנוּגוֹת. גַם אֶת שְׁאָר עַנְפֵי הַמַתֶּמַטִיקָה רָכַשׁ: אֶת הַגֵיאוֹמֶטְרִיָה וְאֶת הָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה, וְכֵן אֶת הַמוּסִיקָה. הֵם הָיוּ מְבַלִים בְּהַתְקָנַת צוּרוֹת שׁוֹנוֹת, הָיוּ שָׁרִים בַּחֲבוּרָה, בִּשְׁלֹשָה, אַרְבָּעָה קוֹלוֹת וְיוֹתֵר עַל נוֹשֵׂא מְסֻיָם. כֵּן לָמַד גַרְגַנְטוּאַ אֶת הַכֵּלִים הַבָּאִים: כִּנוֹר, מַקוֹשִׁית, נֵבֶל, חָלִיל, וִיוֹלָה וַחֲצוֹצְרָה.

לְאַחַר שֶׁבִּלָה כָּךְ אֶת שְׁעוֹת הָעִכּוּל הָיָה נִגָשׁ שׁוּב לְלִמוּדָיו וְהָיָה מַמְשִׁיךְ כְּשָׁלֹש שָׁעוֹת וְחוֹזֵר עַל שִׁעוּר הַבֹּקֶר, מוֹסִיף לִקְרֹא אוֹ כּוֹתֵב בְּסִגְנוֹן רוֹמָאִי עַתִּיק.

אַחַר כָּךְ הָיוּ עוֹזְבִים אֶת הַבַּיִת, וְסַיָס מְפֻרְסָם בְּשֵׁם גִמְנַסְט הָיָה מְאַמֵן אֶת גַרְגַנְטוּאַ בִּמְלֶאכֶת הָרְכִיבָה. הָיָה גַרְגַנְטוּאַ מְזֻיָן מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, מִתְיַשֵׁב עַל הַסוּס, מַפְרִיחוֹ בָּאֲוִיר, מַקְפִּיצוֹ עַל פְּנֵי בּוֹרוֹת, מַרְקִידוֹ עַל פְּנֵי מַחְסוֹמִים, מַמְרִיצוֹ לְהִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָל צַר, מַטֶה אוֹתוֹ לְכָאן וּלְכָאן. בַּחֲנִית הַפְּלָדָה שֶׁלוֹ הָיָה מִתְנַפֵּל וּפוֹלֵחַ דְלָתַיִם וְשַׁעַר, מַפִּיל אִילָן, מַבְקִיעַ שִׁרְיוֹן, מֵרִים אֻכָּף עַל נִשְׁקוֹ.

וּבָעוֹלָם כֻּלוֹ לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בְּכָל מִינֵי תְּנוּעוֹת, לַהֲטוּטִים וּמִשְׂחָקִים עַל גַּבֵּי הַסוּס. הוּא יָדַע לִקְפֹּץ מֵעַל גַב סוּס אֶחָד עַל גַבּוֹ שֶׁל שֵׁנִי בְּלִי לִנְגֹעַ בָּאֲדָמָה, מְזֻיָן בְּכִידוֹנוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו לַעֲלוֹת בְּלִי רְצוּעוֹת, וּבְלִי רֶסֶן לִנְהֹג בַּסוּס כִּרְצוֹנוֹ.

לְיָמִים הָיָה מִתְאַמֵן בְּקַרְדֹם, בַּהֲטָלַת חֲנִית, בַּהֲנָעַת פִּגְיוֹן, בְּשִׁמוּשׁ בְּשֶׁלַח. הָיָה רָץ בְּדוֹמֶה לִצְבִי, לְדֹב, לְאַיָל, לַחֲזִיר־יַעַר, לְאַרְנֶבֶת, לְקִיכְלִי, לְפַסְיוֹן, לְחוּגָה.

הוּא לָמַד לִלְחֹם, לָרוּץ, לִקְפֹּץ, לְטַפֵּס עַל קִירוֹת וְעַל עֵצִים. הוּא יָדַע לְשְׂחוֹת בְּמַיִם עֲמֻקִים, עַל גַבּוֹ, עַל בִּטְנוֹ, עַל צִדוֹ, בְּכָל גוּפוֹ, בְּרַגְלָיו בִּלְבַד, יָדוֹ הָאַחַת בָּאֲוִיר (וּבָהּ הֶחֱזִיק סֵפֶר, וְכָךְ חָצָה אֶת הַסֵינָה בְּלִי לְהַרְטִיבוֹ); הָיָה קוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמַיִם מֵעַל גַבֵּי אֳנִיָה, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נָטוּי כְּלַפֵּי הַמַיִם, הָיָה שׁוֹקֵעַ לְעֹמֶק, בּוֹקֵעַ סְלָעִים, מוֹדֵד תְּהוֹמוֹת, וּמִיָד חוֹזֵר וְעוֹלֶה, שׁוֹלֵט בָּאֳנִיָה, מֵחִישׁ דַרְכָּה, מֵאֵט אוֹתָהּ לְפִי הַזֶרֶם, מְעַכְּבָהּ בְּעֶצֶם הַסֶכֶר, בְּיָד אַחַת מוֹלִיכָהּ וּבַשְׁנִיָה מְנוֹפֵף בַּמָשׁוֹט, מוֹתֵחַ אֶת הַמִפְרָשׂ, עוֹלֶה לְרֹאשׁ הַתֹּרֶן עַל חֲבָלִים, מְתָאֵם אֶת הַמַצְפֵּן, מְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה.

מִשֶׁיָצָא מֵהַמַיִם הָיָה עוֹלֶה בִּמְהִירוּת עַל הָהָר וְיוֹרֵד מִשָׁם אַט־אַט, הָיָה מְטַפֵּס עַל עֵצִים בְּדוֹמֶה לְחָתוּל, מְקַפֵּץ מֵעֵץ לְעֵץ בְּדוֹמֶה לִסְנָאִי, מְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים בְּכֹחַ רַב וְיוֹרֶה בְּחִצִּים כְּרַב־קַשָׁת.

הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים מֵרוּמוֹ שֶׁל מִגְדָל כֶּבֶל עַד לָאֲדָמָה, אוֹחֵז בּוֹ גַרְגַנְטוּאָ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, מְטַפֵּס עַד לְרֹאשׁ הַמִגְדָל וְיוֹרֵד מִשָׁם בְּחִפָּזוֹן וּבִזְהִירוּת, מָשָׁל הוּא הוֹלֵךְ וְשָׁט עַל פְּנֵי שָׂדֶה שָׁטוּחַ.

כְּדֵי לְפַּתֵּחַ אֶת רֵאוֹתָיו וְאֶת חָזֵהוּ צוֹרֵחַ בְּקוֹל רָם, חַד וּמְמֻשָׁךְ. מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, כִּי פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ הַהוֹלֵךְ מִקְצֵה פָּרִיס וְעַד קָצֶהָ.

וּכְדֵי לְחַזֵק אֶת עֲצַבָּיו וְאֶת שְׁרִירָיו הִתְקִינוּ לוֹ שְׁנֵי מְטִילֵי עוֹפֶרֶת, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁבְעִים טוֹנָה מִשְׁקָלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם; הָיָה נוֹטֵל מְטִיל בְּכָל יָד, מְרִימָם לְמַעְלָה, מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, מַחֲזִיקָם בְּמַצָב זֶה שְׁלֹשֶת רִבְעֵי שָׁעָה וְיוֹתֵר לְלֹא תְּנוּעָה וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידָם

לְאַט.

לְאַחַר שֶׁגָמַר הָיוּ מְצַחְצְחִים וּמְנַקִים שׁוּב אֶת גַרְגַנְטוּאַ, מַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהָיוּ חוֹזְרִים אַט־אַט דֶרֶךְ אֲפָרִים וְשָׂדוֹת; הָיוּ תּוֹלְשִׁים עֲשָׂבִים וּצְמָחִים וּמְבִיאִים הַבַּיְתָה.

עַד שֶׁנַעֲשׂוּ הַהֲכָנוֹת לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב הָיוּ חוֹזְרִים עַל כַּמָה קְטָעִים מֵהַשִׁעוּר הֶחָדָשׁ וּמִמַה שֶׁקָרָא בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם. יֵשׁ לְהָעִיר, כִּי אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם פְּשׁוּטָה הָיְתָה וְצִמְחוֹנִית, וְאִלוּ אֲרוּחַת הָעֶרֶב שְׁמֵנָה וַעֲשִׁירָה.

כָּל שְׁעַת הָאֲרוּחָה הָיוּ מַמְשִׁיכִים בְּשִׁעוּר הַיוֹם וּמְתַבְּלִים בְּאִמְרֵי חָכְמָה וְדִבּוּרִים שֶׁל טַעַם. בִּגְמַר הָאֲרוּחָה הָיוּ נוֹתְנִים קוֹלָם בְּשִׁיר, הָיוּ פּוֹרְטִים עַל כְּלֵי נְגִינָה וּמְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחָקִים קָלִים. יֵשׁ שֶׁהָיוּ מַמְשִׁיכִים כָּךְ עַד שְׁעַת הַשֵׁנָה, וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְבַקֵר בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים מַשְׂכִּילִים אוֹ שֶׁל אֵלוּ שֶׁהָיוּ בְּחוּץ־לָאָרֶץ.

בְּעֶצֶם הַלַיְלָה, לִפְנֵי הַשְׁכִיבָה, הָיוּ יוֹצְאִים לְעֵבֶר הַבַּיִת הֶחָשׂוּף וּמִסְתַּכְּלִים אֲרֻכּוֹת בָּרָקִיעַ מֵעָל; הָיוּ מְצַיְנִים אֶת כּוֹכְבֵי הַשָׁבִיט, אֶת מַצַב הַכּוֹכָבִים זֶה לְעֻמַת זֶה.

אַחַר כָּךְ הָיָה גַרְגַנְטוּאַ חוֹזֵר בִּפְנֵי רַבּוֹ עַל כָּל מַה שֶׁלָמַד, שֶׁרָאָה, שֶׁשָׁמַע, שֶׁעָשָׂה בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם. וּלְאַחַר תְּפִלָה קְצָרָה הָיוּ עוֹלִים עַל מִשְׁכָּבָם. וְכָךְ הָיָה נִגְמָר יוֹם עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ.

בִּימוֹת הַגְשָׁמִים וְהַקֹר הָיָה רַבְעָמָל מְוַתֵּר עַל הַיְצִיאָה מֵהַבַּיִת. אָז הָיוּ מַדְלִיקִים אָח, שֶׁאִשָׁהּ בְּהִירָה וְיָפָה וּמְחַמֶמֶת אֶת הָאֲוִיר הַקַר. בְּשָׁעוֹת שֶׁל אַחַר הַצָהֳרַיִם הָיוּ נִשְׁאָרִים בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר, מְבַלִים זְמַנָם בְּאִגוּד הֶחָצִיר, בִּנְסִירַת עֵצִים וּבַחֲטִיבָתָם, בְּסִדוּר הָאֲלֻמוֹת שֶׁבָּאָסָם. וְעוֹד הָיוּ עוֹסְקִים בְּצִיוּר וּבְפִסוּל.

וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְהִסְתַּכֵּל בִּמְלָאכָה וּבַחֲרֹשֶת: כֵּיצַד מְחַשְׁלִים אֶת הַמַתֶּכֶת וְכֵיצַד מַתִּיכִים אֶת הַתּוֹתָחִים; כֵּיצַד עוֹבְדִים חוֹרְתֵי הָאֶבֶן, הַצוֹרְפִים, יוֹצְקֵי הַמַטְבְּעוֹת; כֵּיצַד עוֹשִׂים בִּמְלַאכְתָּם אוֹרְגֵי הַשְׁטִיחִים, הַסְרָטִים וְהַבַּדִים; כֵּיצַד עוֹבְדִים הַשֶׁעָנִים, הַמַדְפִּיסִים, לוֹטְשֵׁי הַמַרְאוֹת, הַצַבָּעִים וְיֶתֶר בַּעֲלֵי הַמְלָאכָה לְמִינֵיהֶם.

לְעִתִּים הָיוּ הוֹלְכִים לְהַאֲזִין לַשִׁעוּרִים שֶׁנִתְּנוּ בָּרַבִּים, לַחֲזָרוֹת, לְהַצְהָרוֹת, לִטְקָסִים פֻּמְבִּיִים, לִנְאוּמֵי סַנֵגוֹרְיָה, לִדְרָשׁוֹת הַכֹּהֲנִים, וּמִדֵי עָבְרָם בְּאוּלַמֵי הַסִיוּף הָיו מְנַסִים אֶת הַכֵּלִים וּמוֹכִיחִים כֹּשֶׁר פְּעֻלָה בְּכֻלָם לֹא פָּחוֹת, וְאוּלַי גַם יוֹתֵר, מֵאַלוּפֵי הַזְמַן.

הָיוּ מְבַקְרִים בְּבָתֵּי מִרְקַחַת שֶׁל בְּשָׂמִים וַעֲשָׂבִים; מִסְתַּכְּלִים בְּפֵרוֹת, בְּשָׁרָשִׁים, בְּעָלִים, בִּצְבָעִים וּבְתַעֲרָבְתָּם.

לְאַחַר סִבּוּב מֵעֵין זֶה הָיוּ חוֹזְרִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, שֶׁהָיְתָה הַפַּעַם דַלָה יוֹתֵר מֵהָרָגִיל. וְכָל כָּךְ לָמָה? כְּדֵי לְהַחֲלִישׁ אֶת פְּעֻלָתוֹ שֶׁל הָאֲוִיר הַלַח עַל הַגוּף, אֲשֶׁר לֹא הִתְאַמֵן, כָּרָגִיל, בַּעֲבוֹדָה גוּפָנִית וּבְהִתְעַמְלוּת.

בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְחַנֵךְ גַרְגַנְטוּאַ, וְכָךְ עָבְרוּ עָלָיו הַיָמִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ אֶת יְדִיעוֹתָיו, בְּאִמוּנִים וְלִמוּדִים מְמֻשָׁכִים. אָמְנָם בַּהַתְחָלָה קָשֶׁה הָיָה אֹרַח חַיִים זֶה לְגַרְגַנְטוּאַ, אֶלָא שֶׁבִּרְבוֹת הַיָמִים הִסְתַּגֵל לְכָךְ, וְדוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵין זֶה אֶלָא בִּלוּי זְמַן מְבַדֵר שֶׁל נָסִיךְ, וְלֹא לִמוּד שֶׁל חָנִיךְ.

אַף־עַל־פִּי כֵן הָיָה רַבְעָמָל קוֹבֵעַ לְתַלְמִידוֹ יוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ, שֶׁהָיָה מֻקְדָשׁ כֻּלוֹ לִמְנוּחַת הַגוּף וְהָרוּחַ. בְּיוֹם בָּהִיר וְצַח הָיוּ יוֹצְאִים לְפַרְבְּרֵי הָעִיר הַיָפִים, לַגְשָׁרִים וְלַחֻרְשׁוֹת, וְהָיוּ מְבַלִים שָׁם זְמַנָם בְּמִשְׂחָקִים סְתָם, בְּשִׁירָה, בִּמְחוֹלוֹת, בְּדִבְרֵי בְּדִיחָה, כְּשֶׁהֵם מִתְגַלְגְלִים בַּאֲפָר, מַבְרִיחִים צִפֳּרֵי־רֹן, צָדִים שַׂלְוִים, שׁוֹלִים צְפַרְדְעִים וְסַרְטָנִים.

וְאִם כִּי יוֹם כְּגוֹן זֶה עוֹבֵר הָיָה בְּלִי סְפָרִים וּקְרִיאָה, לֹא הָיָה חוֹלֵף לָרִיק. כִּי בְּחֵיק הַטֶבַע הָיוּ קוֹרְאִים בְּעַל־פֶּה שִׁירִים מֵהַסִפְרוּת הָעַתִּיקָה. הָיוּ מְחַבְּרִים בְּלָשׁוֹן עַתִּיקָה וַחֲדָשָׁה פִּתְגָמִים וּמִכְתָּמִים, פִּזְמוֹנִים וּבַלָדוֹת.


פרק תשיעי: כיצד פרצה מלחמה קשה בין רבגרון ובין שחורמרה    🔗


הִגִיעָה רֵאשִׁית הַסְתָו, עוֹנַת הַבָּצִיר. הָיוּ רוֹעָיו שֶׁל רַבְגָרוֹן עֲסוּקִים בִּשְׁמִירָה עַל כַּרְמֵי הַגְפָנִים וּמַבְרִיחִים אֶת הַזַרְזִירִים שֶׁלֹא יֹאכְלוּ מֵהָעֲנָבִים. בּאוֹתוֹ זְמַן עָבְרוּ אוֹפֵי־הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁבְּאֵזוֹר הַמֶלֶךְ שְׁחוֹרְמָרָה אֶת דֶרֶךְ הַמֶלֶךְ, וְהֵם מוֹבִילִים הָעִירָה כִּתְרֵיסַר מִטְעָנִים שֶׁל לַחְמָנִיוֹת. נִגְשׁוּ הָרוֹעִים וּבִקְשׁוּ מֵהֶם בַּאֲדִיבוּת לָתֵת לָהֶם מֵהַלַחְמָנִיוֹת בְּכֶסֶף מָלֵא, לְפִי מְחִירֵי הַשׁוּק.

וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי אֵין לְךְ מַאֲכָל טָעִים מִזֶה שֶׁל לַחְמָנִיוֹת טְרִיוֹת מְלֻפָּתוֹת בַּעֲנָבִים, וְנוֹסָף עַל כָּךְ הֲרֵי זֶה מַאֲכָל בָּרִיא וּמֵזִין.

אֶלָא שֶׁאוֹפֵי־הַלַחְמָנִיוֹת לֹא נָטוּ כְּלָל וּכְלָל לְהֵעָנוֹת לְבַקָשַׁת הָרוֹעִים. יְתֵרָה מִזוֹ: הֵם גִדְפוּ קָשׁוֹת אֶת הָרוֹעִים וְכִנוּ אוֹתָם בִּשְׁמוֹת גְנַאי, כְּגוֹן עַצְלָנִים, אַכְלָנִים, גַרְגְרָנִים, גַסֵי־רוּחַ, נְבָלִים וכַדוֹמֶה. וְעוֹד הוֹסִיפוּ, שֶׁלַחְמָנִיוֹת אֵלוּ יָפוֹת הֵן יוֹתֵר מִדַי בִּשְׁבִילָם וְכִי הָרוֹעִים דַיָם בְּפַת קִבָּר.

מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת הַדְבָרִים הַלָלוּ, יָצָא אַחַד הַרוֹעִים וּשְׁמוֹ חַשְׁלָן, שֶׁלֹא יָכֹל לָשֵׂאת אֶת כָּל הַהַשְׁמָצָה, וְהוּא צָעִיר מַשְׂכִּיל וּמְכֻבָּד, וְעָנָה מְתוּנוֹת: ‘מֵאֵימָתַי צָמְחוּ לָכֶם קַרְנַיִם לְנַגֵחַ בָּהֶן וְלָצֵאת לִקְטָטָה? וַהֲרֵי מִקֹדֶם הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לָנוּ מֵהַלַחְמָנִיוֹת בְּחֵפֶץ לֵב, וְאִלוּ עַכְשָׁו מְסָרְבִים אַתֶּם לָנוּ? וְכִי כָּךְ נוֹהֲגִים שְׁכֵנִים טוֹבִים? וְאָנוּ לֹא כָּךְ נוֹהֲגִים כְּלַפֵּיכֶם, בְּבוֹאֲכֶם הֵנָה לִקְנוֹת חִטִים לֶאֱפוֹת מֵהֶן אֶת הָעוּגִיוֹת וְאֶת הַלַחְמָנִיוֹת. יֶתֶר עַל כֵּן, הָיִינוּ נוֹתְנִים לָכֶם מֵעֲנָבֵינוּ. חַיֵיכֶם, שֶׁתִּתְחָרְטוּ עַל כָּךְ. בְּיוֹם מִן הַיָמִים תִּצְטָרְכוּ לָנוּ, וְאָז נְשַׁלֵם לָכֶם מִדָה כְּנֶגֶד מִדָה. זִכְרוּ־נָא זֹאת.’

אָז יָצָא נֶגְדוֹ מַר נַקָד, אַב־בֵּית־דִין שֶׁל כַּת אוֹפֵי הַלַחְמָנִיוֹת וְאָמַר:

‘אָכֵן, זוֹקֵף אַתָּה הַבֹּקֶר אֶת כַּרְבָּלְתְּךָ מַעְלָה־מַעְלָה. אָכַלְתָּ אֶמֶשׁ דֹחַן יוֹתֵר מִדַי. בּוֹא הֵנָה, וְאֶתֵּן לְךָ מִלַחְמָנִיוֹתַי.’

חַשְׁלָן, בְּתֹם לְבָבוֹ, מִתְקָרֵב וּמוֹצִיא מֵחֲגוֹרָתוֹ מַטְבֵּעַ, מִתּוֹךְ הַנָחָה שֶׁנַקָד מוּכָן לָתֵת לוֹ לַחְמָנִיוֹת, אֶלָא שֶׁבִּמְקוֹם זֶה סָפַג צְלִיפוֹת שׁוֹט עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁנִסְתַּמְנוּ בְּצוּרַת חִתּוּלִים. לְאַחַר מַעֲשֵׂהוּ זֶה רָצָה נַקָד לִבְרֹחַ, אֶלָא שֶׁחַשְׁלָן הֵרִים קוֹל זְעָקָה כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל וְזָרַק לְעֶבְרוֹ מַקֵל עָבֶה שֶׁהֶחֱזִיק תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ. פָּגַע הַמַקֵל בְּרַקָתוֹ הַיְמָנִית שֶׁל רֹאשׁ יְרִיבוֹ, עַד כִּי נָפַל מֵעַל אֲתוֹנוֹ וְהוּא מְפַרְפֵּר בֵּין הַחַיִים וְהַמָוֶת.

אוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ בְּרִיצָה הָאֲרִיסִים, שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בִּקְלִיפַת הָאֱגוֹזִים וּבְמוֹטֵיהֶם הָאֲרֻכִּים דָשׁוּ אֶת אוֹפֵי־הַלַחְמָנִיוֹת כְּמִי שֶׁדָשׁ שִׁפּוֹן יָרֹק. וְאִלוּ יֶתֶר הָרוֹעִים וְהָרוֹעוֹת, מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל חַשְׁלָן, נִזְדַעֲקוּ כָּל אֶחָד עִם קַלְעוֹ וְהֵנִיסוּ אֶת הָאוֹפִים בְּאַבְנֵיהֶם הָרַבּוֹת בְּדוֹמֶה לְבָרָד. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הִשִׂיגוּ אֶת הַבּוֹרְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָׁה תְּרֵיסָרִים שֶׁל לַחְמָנִיוֹת וְשִׁלְמוּ לָהֶם בְּכָל זֹאת לְפִי הַמְחִיר הַמְקֻבָּל. אַף הוֹסִיפוּ לָהֶם כַּמָה סַלֵי עֲנָבִים לְבָנִים. לְאַחַר מִכֵּן סִיְעוּ הָאוֹפִים בִּידֵי נַקָד חֲבֵרָם, שֶׁהָיָה פָּצוּעַ כַּהֲלָכָה, לַעֲלוֹת עַל אֲתוֹנוֹ וְלַחֲזֹר בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין הַבַּיְתָה.

מִשֶׁהָלְכוּ לְדַרְכָּם, עָרְכוּ הָרוֹעִים וְהָרוֹעוֹת כֵּרָה בַּלַחְמָנִיוֹת הַיָפוֹת וּבָעֲנָבִים הַמְפֹאָרִים, אַחַר כָּךְ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ לְקוֹל הֶחָלִיל הָרַךְ וְלָעֲגוּ לְאוֹפֵי הַלַחְמָנִיוֹת הַמִתְרַבְרְבִים, שֶׁסָבְלוּ מִפֶּגַע רַע. בְּמִיץ שֶׁל עֲנָבִים רָחֲצוּ בִּזְהִירוּת אֶת רַגְלָיו שֶׁל חַשְׁלָן, עַד שֶׁנִרְפָּא מַהֵר מִכְּאֵבוֹ.

אֶלָא שֶׁבְּכָךְ לֹא נִסְתַּיֵם הַמְאֹרָע. אוֹפֵי הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, יָצְאוּ לְשַׁעַר הָעִיר וְשָׁטְחוּ בִּפְנֵי מַלְכָּם שְׁחוֹרְמָרָה אֶת קֻבְלָנָתָם: הֶרְאוּ אֶת סַלֵיהֶם הַשְׁבוּרִים, אֶת כּוֹבְעֵיהֶם הַמְרוּטִים, אֶת בִּגְדֵיהֶם הַקְרוּעִים, אֶת הַלַחְמָנִיוֹת הַשְׁדוּדוֹת וְהַמְרֻסָקוֹת, וּבְיִחוּד אֶת נַקָד הַפָּצוּעַ קָשׁוֹת, וְהוֹסִיפוּ כִּי כָּל זֶה נַעֲשָׂה בִּידֵי רוֹעָיו וַאֲרִיסָיו שֶׁל רַבְגָרוֹן בְּדֶרֶךְ הַמֶלֶךְ וּבְעֶצֶם הַיוֹם.

מִשֶׁשָׁמַע שְׁחוֹרְמָרָה הַמֶלֶךְ אֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה, נִתְכַּעֵס כַּעַס רַב, וּבְלִי לִשְׁאֹל וּלְבָרֵר אֶת הַפְּרָטִים לְמַעַן הַדִיוּק, הוֹצִיא צַו־גִיוּס בְּכָל אַרְצוֹ. הוּא נָתַן פְּקֻדָה, בְּתֹקֶף עֹנֶשׁ בִּתְלִיָה, שֶׁבִּשְׁעַת הַצָהֳרַיִם יִמָצֵא כָּל אֶחָד עַל הַכִּכָּר הַגְדוֹלָה שֶׁלִפְנֵי הָאַרְמוֹן, מְזֻיָן וּמוּכָן לַקְרָב. אֶת צַו־הַגִיוּס פִּרְסְמוּ הַמְתוֹפְפִים בְּכָל הָעִיר. וְאִלוּ הַמֶלֶךְ עַצְמוֹ הָלַךְ, עַד שֶׁהֵכִינוּ לוֹ אֶת הָאֲרוּחָה, לָתֵת הוֹרָאוֹת לְהַשְׁחִיז אֶת נִשְׁקוֹ, לְנַקוֹת אֶת הַתּוֹתָחִים, לְהָרִים אֶת הַנֵס, לְגוֹלֵל אֶת הַדֶגֶל, לְהָכִין תַּחְמֹשֶׁת וְאַסְפָּקָה.

בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה חִלֵק אֶת הַתַּפְקִידִים: קֹרַח מֻנָה לִמְפַקֵד הֶחָלוּץ, בְּמִסְפָּר שֶׁל שִׁשָׁה עָשָׂר אֶלֶף וְאַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹרִים, שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָׁה אֶלֶף וְאַחַד־עָשָׂר מְחָרְפִים נַפְשָׁם לַקְרָב. הַפָּרָשׁ הַגָדוֹל תֻּכִּיוֹן נִתְמַנָה עַל הַתּוֹתָחִים, שֶׁמִסְפָּרָם הִגִיעַ לִתְשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעָה־עָשָׂר כְּלֵי אָרָד. הַמְאַסֵף נִמְסַר לְפִקוּדוֹ שֶׁל הַדֻכָּס רַקְדְנָר.

וְהַמֶלֶךְ וּנְסִיכָיו מוּכָנִים הָיו לַקְרָב. לִפְנֵי צֵאתָם לַדֶרֶךְ שָׁלְחוּ שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת רֶכֶשׁ תַּחַת פִּקוּדוֹ שֶׁל רַבְסֶרֶן כּוֹלֵארוּחַ, שֶׁיַחְקֹר אֶת הַשֶׁטַח וְיִמְצָא אִם אֵין מַאֲרָב בַּסְבִיבָה.

לְאַחַר שֶׁסָרְקוּ יָפֶה, מָצְאוּ אֶת כָּל הַסְבִיבָה שְׁקֵטָה וְדוֹמֶמֶת בְּלִי קָהָל כָּל שֶׁהוּא. מִשֶׁשָׁמַע כָּךְ, נָתַן שְׁחוֹרְמָרָה פְּקֻדָה לִצְעֹד בִּמְהִירוּת אַחֲרֵי דִגְלוֹ. וְכָכָה, בְּלִי הוֹרָאוֹת וּמְדִידָה, תָּפְסוּ אֶת הַשָׂדוֹת אֶחָד אֶחָד; הִשְׁחֵיתוּ וְהָרְסוּ כָּל מַה שֶׁנִזְדַמֵן לַהֶם בְּדַרְכָּם, בְּלִי לַחְמֹל עַל רָשׁ וְעַל עָשִׁיר, עַל מָקוֹם קָדוֹשׁ אוֹ מְקוֹם יִשׁוּב רָגִיל; הֵנִיסוּ בָּקָר וְעוֹף; הֵסִיטוּ אֶת הָאֱגוֹזִים, בָּצְרוּ אֶת הָעֲנָבִים, עָקְרוּ גְפָנִים מִשָׁרְשָׁן, נִעֲרוּ אֶת הָאִילָנוֹת מִפֵּרוֹתֵיהֶם.

הֵם עָשׂוּ שַׁעֲרוּרִיָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ, וְלֹא נִמְצָא בְּדַרְכָּם אָדָם שֶׁיַעֲמֹד נֶגְדָם. אַדְרַבָּה, כָּל אֶחָד בִּקֵשׁ רַחֲמִים וָחֶסֶד, בַּאֲשֶׁר הָיוּ עַד כֹּה שְׁכֵנִים טוֹבִים וְלֹא פָּגְעוּ בָּהֶם לְרָעָה, וְעַל כֵּן אֵינָם רְאוּיִים לְיַחַס רַע כָּזֶה וּלְחָרוֹן וְזַעַם בְּמִדָה כָּזֹאת; הַיוֹשֵׁב בַּמְרוֹמִים עָלוּל לְהַעֲנִישׁ אֶת עוֹשֵׂי הָרָעוֹת עַל מַעֲשֵׂיהֶם. עַל טְעָנוֹת וְתַחֲנוּנִים אֵלוּ לֹא עָנוּ אֲנָשָׁיו שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה כְּלָל, אֶלָא הִזְכִּירוּ לָהֶם שֶׁכַּוָנָתָם לְלַמְדָם כֵּיצַד יֵשׁ לֶאֱכֹל לַחְמָנִיוֹת.


פרק עשירי: כיצד הציל אחד הנזירים את משק המנזר משוד האויב    🔗


הָלְכוּ כָּכָה וְנִתְּצוּ, גָזְלוּ וְהָרְסוּ עַד הַגִיעָם לְעִיר אַסְקוֹפּ. שָׁם שָׁדְדוּ אֶת הַגְבָרִים וְאֶת הַנָשִׁים וְלָקְחוּ מַה שֶׁיָכְלוּ; לֹא הָיָה דָבָר חַם אוֹ כָּבֵד מִדַי בִּשְׁבִילָם. וְאִם כִּי הַדֶבֶר קִנֵן שָׁם בְּרֹב הַבָּתִּים, הָיוּ נִכְנָסִים לְכָל מָקוֹם, שׁוֹדְדִים הַכֹּל, בְּלִי שֶׁהַמַחֲלָה תִּדְבַּק בָּהֶם. הֲרֵי זֶה הָיָה דָבָר מֻפְלָא! כִּי אַף הָרוֹפְאִים, הָרוֹקְחִים, כֹּהֲנֵי הַדָת, שֶׁהָיוּ מְהַלְכִים שָׁמָה כְּדֵי לְרַפֵּא, לַחְבֹּש, לְהַטִיף מוּסָר וּלְהַזְהיר אֶת הַחוֹלִים, נָפְלוּ אַף הֵם מֵהַמַחֲלָה; וְאִלוּ חַמְסָנִים וְרוֹצְחִים אֵלוּ לֹא נִפְגְעוּ כְּלָל.

לְאַחַר שֶׁעָרְכוּ אֶת הַשֹׁד בָּעִיר עָבְרוּ אֶל הַמִנְזָר הַסָמוּךְ בְּקוֹל שָׁאוֹן אָיֹם, אֶלָא שֶׁמְצָאוּהוּ סָגוּר וְדוֹמֵם. הָלַךְ לוֹ חֵיל הַצָבָא הָעִקָרִי עַד לְמַעְבֶּרֶת הַנָהָר, פְּרָט לְשֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל רַגְלִים וּמָאתַיִם תּוֹפְסֵי־חֲנִית, שֶׁנִשְׁאֲרוּ בַּמָקוֹם וְהִבְקִיעוּ אֶת הַגָדֵר כְּדֵי לְהַשְׁחִית אֶת כָּל הַגְפָנִים.

ציור 28.png

הָיוּ הַנְזִירִים הַמִסְכֵּנִים תּוֹהִים וְלֹא יוֹדְעִים בְּיַד מִי מֵהַקְדוֹשִׁים לְהַפְקִיד רוּחַם. גָמְרוּ אֹמֶר לַעֲרֹךְ כְּעֵין תַּהֲלוּכָה, בְּלִוְיַת שִׁירִים וּתְחִנוֹת נֶגֶד הַפּוֹלֵשׁ הַזָר, וְכֵן תְּפִלוֹת עַל הַשָׁלוֹם.

חַי בַּמִנְזָר נָזִיר אֶחָד וּשְׁמוֹ יוֹחָנָן הַמְקַצֵץ. הוּא הָיָה צָעִיר, זָרִיז, נוֹעָז, גָבוֹהַּ, רָזֶה, בַעַל לָשׁוֹן חֲרִיפָה. בַּדְחָן, צַוְחָן, רַחְרְחָן וְאִישׁ מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ. בְּקִצוּר, מִיוֹם שֶׁנִתְנַזְרוּ נְזִירִים לֹא קָם נָזִיר כָּמוֹהוּ. וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶה הָיָה מֻמְחֶה גָדוֹל בְּמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְסִדוּר הַתְּפִלוֹת.

מִשֶׁשָׁמַע אֶת הַשָׁאוֹן שֶׁקָם עַל יְדֵי הָאוֹרְבִים הַמִתְנַפְּלִים עַל הַכֶּרֶם, יָצָא הָאָח יוֹחָנָן כְּדֵי לִרְאוֹת מַה מִתְחוֹלֵל שָׁם. רָאָה שֶׁהֵם בּוֹצְרִים אֶת הַגְפָנִים, שֶׁעָבְדוּ עֲלֵיהֶן הַנְזִירִים כָּל יְמוֹת הַשָׁנָה וַעֲלֵיהֶן כָּל תִּקְוָתָם. אָז חָזַר לַאֲחוֹרָיו עַד לְלֵב הַמִנְזָר אֶל יֶתֶר אֶחָיו הַנְזִירִים, שֶׁעָמְדוּ מֻכֵּי תַּדְהֵמָה וְהִמְשִׁיכוּ בִּפְסוּקֵי הַזִמְרָה בַּשָׂפָה הַלָטִינִית.

‘יָפָה הַשָׁעָה לְזִמְרָה!’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן בְּלַעַג, ‘וְלָמָה לֹא תָּשִׁירוּ עַל סַלֵי הָעֲנָבִים הַהוֹלְכִים לְעוֹלָמָם? חַיֵיכֶם שֶׁהָאוֹיְבִים נִמְצָאִים בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם, וְהֵם בּוֹצְרִים עֲנָבִים וְעוֹקְרִים גְפָנִים מִשָׁרְשָׁן עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ כַּמָה שָׁנִים לֹא תִּזְכּוּ לִרְאוֹת שָׁם אֶלָא עוֹלֵלוֹת בִּלְבַד. בְּחַיֵי יַעֲקֹב הַקָדוֹשׁ! וְכִי מַה נִשְׁתֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן הַזֶה, אָנוּ, בְּנֵי הַשָׂטָן הַמִסְכֵּנִים?’

כֵּיוָן שֶׁשָׁמַע דִבּוּרִים אֵלֶה אָמַר < בַּעַל־הַתְּפִלָה: ‘מַה מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל שִׁכּוֹר זֶה כָּאן? יוּשַׂם־נָא מִיָד בַּכֶּלֶא! לְהַפְרִיעַ בְּמִדָה כָּזֹאת לְמַהֲלַךְ הַתְּפִלָה הַקְדוֹשָׁה, הֲיִתָּכֵן?’

‘אֲבָל הַתְּחִנוֹת הַלָלוּ שֶׁלָכֶם אֵינָן בְּעִתָּן!’ אָמַר הַנָזִיר. ‘שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי, רַבּוֹתַי, הַאֲזִינוּ, כָּל אוֹהֲבֵי יַיִן! אַחֲרַי! כֹּה תֹּאכַל אוֹתִי אֵשׁ מִשָׁמַיִם וְכֹה תּוֹסִיף, אִם כָּל אֵלֶה שֶׁלֹא יִתְּנוּ יָד לְהַצִיל אֶת הַכֶּרֶם יִשְׁתּוּ מִיֵינוֹ!’

וּבְאָמְרוֹ זֹאת פָּשַׁט אֶת בִּגְדוֹ הָאָרֹךְ וְתָפַס אֶת מַקֵל הַצְלָב, שֶׁהָיָה עָשׂוּי עֵץ חָזָק, אָרֹךְ כְּכִידוֹן, עָגֹל כְּאֶגְרוֹף וְזָרוּעַ פִּרְחֵי חֲבַצֶלֶת מְפֻתָּחִים, שְׁחוּקִים בְּמִקְצָת. וְהָאָח יוֹחָנָן יָצָא כָּכָה בְּחֻלְצָה קְצָרָה. אֶת מְעִילוֹ עָטַף מִסָבִיב לְצַוָארוֹ, וְכָךְ הִתְנַפֵּל לְפֶתַע עַל הָאוֹיְבִים שֶׁבְּלִי דֶגֶל, בְּלִי חֲצוֹצְרֶה וּבְלִי תֹּף בָּצְרוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, כִּי נוֹשְׂאֵי־הַדְגָלִים וְהַסְמָלִים הִשְׁעִינוּ אֶת דִגְלֵיהֶם וְסִמְלֵיהֶם אֶל הַקִירוֹת, הַמְתוֹפְפִים רוֹצְצוּ אֶת כְּלֵיהֶם מִצַד אֶחָד כְּדֵי לְמַלְאָם עֲנָבִים; הַחֲצוֹצְרוֹת עֲמוּסוֹת הָיוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת. וְכָל אֶחָד הָיָה עָסוּק בְּשֶׁלוֹ.

הָאָח יוֹחָנָן הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם בְּפִתְאֹמִיוּת כָּזוֹ, בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה, עַד שֶׁהִפִּיל אוֹתָם כַּחֲזִירִים, בְּהַכּוֹתוֹ עַל יָמִין וְעַל שׂמֹאל, לְפִי הַנוּסַח הַיָשָׁן. לָזֶה רוֹצֵץ גֻלְגֹלֶת, לָזֶה שָׁבַר יָד וָרֶגֶל, רִסֵק אַף, פָּצַע עֵינַיִם, שִׁסַע לְחָיַיִם, נִקֵב חָזֶה, בָּקַע כָּרֵס. הַאֲמִינוּ לִי, שֶׁזֶה הָיָה מַחֲזֶה אָיֹם שֶׁלֹא הָיָה כְּדֻגְמָתוֹ. אֵלֶה צָעֲקוּ לְעֶזְרָה, וְאֵלֶה פָּרְצוּ בִּתְפִלָה. אֵלֶה מֵתוּ בְּלִי לְדַבֵּר, וְאֵלֶה דִבְּרוּ בְּלִי לָמוּת, אֵלֶה מֵתוּ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, וְאֵלֶה דִבְּרוּ תּוֹךְ כְּדֵי מִיתָה.

וְצַעֲקָתָם שֶׁל הַפְּצוּעִים וְהַנוֹטִים לָמוּת הָלְכָה וְגָבְרָה עַד שֶׁבַּעַל־הַתְּפִלָה מֵהַמִנְזָר יָצָא עִם נְזִירָיו. מִשֶׁרָאוּ אֶת הַנוֹפְלִים בֵּין הַגְפָנִים הַהוֹלְכִים לָמוּת, קָרְאוּ לִפְנֵיהֶם תְּפִלַת־וִדוּי. בְּרַם הַנְזִירְזִירִים רָצוּ לְעֵבֶר הָאָח יוֹחָנָן וְסִיְעוּ לוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ. וְכַמָה מֵהֶם לָקְחוּ אֶת הַדְגָלִים וְאֶת הַסְמָלִים לְתוֹךְ חַדְרֵיהֶם וְהִתְקִינוּ לְעַצְמָם קִשׁוּרִים וְאַבְנֵטִים.

וְכָךְ הִשְׁמִיד יוֹחָנָן הַמְקַצֵץ בְּרֹב עֻזוֹ אֶת כָּל אֵלֶה שֶׁנִכְנְסוּ לַמִנְזַר עַל מְנָת לְקַלְקֵל. וּמִסְפָּרָם שְׁלֹשָה־עָשָׂר אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם, בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן, כַּמוּבָן, אֶת הַנָשִׁים וְהַטַף. אוֹתָהּ שָׁעָה, שְׁעַת הַהַשְׁמָדָה הַגְדוֹלָה בְּכֶרֶם הַמִנְזָר, הִתְקַדֶם שְׁחוֹרְמָרָה בִּזְהִירוּת רַבָּה אֶל מַעְבֶּרֶת הַנָהָר, עָבַר אוֹתָהּ חִישׁ עִם אֲנָשָׁיו וְהִשְׂתָּעֵר עַל הָעִיר רֹאשׁ־הַרְצַח וְלֹא נִתְקַל בְּכָל הִתְנַגְדוּת. תָּפַס בְּנָקֵל אֶת הַשְׂדֵרוֹת, אַחַר כָּךְ אֶת הַמְצוּדָה. שָׁם הִתְבַּצֵר יָפֶה, עַל כָּל הִתְנַפְּלוּת שֶׁלֹא תָּבוֹא. הַמָקוֹם הָיָה, לְפִי בְּנִיָתוֹ הַמְשֻׁכְלֶלֶת וּלְפִי מַ צָבוֹ הַטִבְעִי, נוֹחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְגוֹנְנוּת מִכָּל צַד.


פרק אחד־עשר: כיצד קרא רבגרון את בנו גרגנטוא לעזרה    🔗


נַעֲזֹב כָּעֵת אֶת שְׁחוֹרְמָרָה וְנַחֲזֹר אֶל יְדִידֵנוּ הַטוֹב גַרְגַנְטוּאַ הַיוֹשֵׁב בְּפָּרִיס, שָׁקוּד עַל לִמוּדֵי הַחָכְמָה וְהַמַדָע וְעַל אִמוּנֵי הַגוּף; נַחֲזֹר גַם אֶל אָבִיו הַזָקֵן רַבְגָרוֹן הַמְחַמֵם רַגְלָיו לְיַד אָח גְדוֹלָה, בְּהִירָה וְיָפָה, וְתוֹךְ כְּדֵי קְלִיַת עַרְמוֹנִים כּוֹתֵב עַל גַּבֵּי הָרֶמֶץ בְּחֻדוֹ שֶׁל מַקֵל, שָׂרוּף מֵחֲתִיַת הַגֶחָלִים, וּמְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ סִפּוּרִים יָפִים עַל יָמִים מִקֶדֶם.

אַחַד הָרוֹעִים מִשׁוֹמְרֵי הַכְּרָמִים וּשְׁמוֹ חוֹמְסָן הִגִיעַ אֵלָיו אוֹתָהּ שָׁעָה וְסָח לוֹ כָּל אוֹתָן הַגְזֵלוֹת וּמַעֲשֵׂי הַלִסְטִים שֶׁעָשָׂה שְׁחוֹרְמָרָה בְּאַרְצוֹ וּבְנָפוֹתָיו שֶׁל רַבְגָרוֹן.

‘אוֹי וַאֲבוֹי!’ פָּלַט רַבְגָרוֹן, ‘מַה זֶה, אֲנָשִׁים טוֹבִים? וְכִי חֲלוֹם אֲנִי רוֹאֶה? אוֹ אֶמֶת וְיַצִיב הוּא הַדָבָר הַמְסֻפָּר לִי? שְׁחוֹרְמָרָה, יְדִידִי הַוָתִיק מִיָמִים וְשָׁנִים, בַּעַל־בְּרִיתִי, מִשְׂתָּעֵר עָלַי בְּחֵמָה? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וְאֶרֶץ שֶׁמֵעוֹלָם לֹא צִעַרְתִּי אוֹתוֹ וְלֹא גָרַמְתִּי לַאֲנָשָיו נֵזֶק; אַדְרַבָּה, סִיַעְתִּי לוֹ בַּאֲנָשִׁים, בְּכֶסֶף, בְּחֶסֶד וּבְעֵצָה כָּל פַּעַם שֶׁיָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְטוֹבָתוֹ. אֵין זֹאת כִּי נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ רָעָה, אִם הֶעֱלִיבַנִי בְּמִדָה כָּזֹאת! אֵלִי בַּמְרוֹמִים, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת מִדַת גְבוּרָתִי וְאֹמֶץ רוּחִי, כִּי אֵין נִסְתָּר מִנֶגֶד עֵינֶיךָ. אִם יָצָא אָדָם זֶה מִדַעְתּוֹ וּכְדֵי לְהַחֲזִירוֹ אֵלֶיהָ אַתָּה שׁוֹלְחֵנִי לְשָׁם, תֵּן בְּלִבִּי עֹז וְחָכְמָה לַעֲשׂוֹת זֹאת מִתּוֹךְ כְּנִיעָה גְמוּרָה לִרְצוֹנְךָ הַקָדוֹשׁ! וְאַתֶּם, אֲנָשַׁי הַטוֹבִים, עֲבָדַי הַנֶאֱמָנִים, עֲלֵיכֶם לְהוֹשִׁיט לִי עֶזְרָה בְּיוֹם צָרָה. אֲהָהּ! זִקְנָתִי לֹא הָיְתָה רוֹדֶפֶת אֶלָא מְנוּחָה וְשַׁלְוָה וְכָל יָמַי לֹא שָׁאַפְתִּי דָבָר יוֹתֵר מִשָׁלוֹם, אֶלָא שֶׁכָּעֵת נֶאֱלָץ אֲנִי, לְצַעֲרִי, לַעֲמֹס שִׁרְיוֹן עַל כְּתֵפַי הָעֲיֵפוֹת וְהָרָפוֹת וְלִתְפֹּס כִּידוֹן בְּיָדִי הָרוֹעֶדֶת כְּדֵי לְהָגֵן וּלְהַצִיל אֶת אֶזְרָחַי הַמִסְכֵּנִים. וַהֲרֵי כָּךְ מְחַיֵב הַשֵׂכֶל, כִּי עַל עֲבוֹדָתָם אֲנִי מִתְקַיֵם וּבְזֵעַת אַפָּם אוֹכֵל אֲנִי לֶחֶם, אֲנִי וּבָנַי וּמִשְׁפַּחְתִּי. וְאַף־עַל־פִּי כֵן לֹא אֶפְתַּח בַּמִלְחָמָה עַד אֲשֶׁר אֲנַסֶה לְהַשִׂיג אֶת הַשָׁלוֹם בְּכָל הָאֶמְצָעִים. זֹאת הֶחְלַטְתִּי.’

אָז כִּנֵס רַבְגָרוֹן אֶת הַמוֹעָצָה וְהִצִיעַ בְּפָנֶיהָ אֶת כָּל הָעִנְיָן. הֻחְלַט לִשְׁלֹחַ אָדָם חָכָם אֶל שְׁחוֹרְמָרָה, כְּדֵי לִמְצֹא מַדוּעַ זֶה וְלָמָה הֵפֵר פִּתְאֹם אֶת הַשָׁלוֹם וּפָשַׁט עַל שְׁטָחִים, שֶׁלְזָר לֹא הָיְתָה כָּל זְכוּת עֲלֵיהֶם. כְּמוֹ־כֵן הֻחְלַט לִשְׁלֹחַ לִקְרֹא אֶת גַרְגַנְטוּאַ וַאֲנָשָיו שֶׁיִשְׁמְרוּ עַל הָאָרֶץ וְיָגֵנוּ עָלֶיהָ לְעֵת הַצֹרֶךְ.

כָּל הַהַחְלָטוֹת מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי רַבְגָרוֹן, נָתַן צַו לַעֲשׂוֹת כֵּן. שִׁגֵר מִיָד אֶת מְשַׁמְשׁוֹ לִמְצֹא חִישׁ־מַהֵר אֶת גַרְגַנְטוּאַ, שֶׁאֵלָיו עָרַךְ מִכְתָּב בְּזוֹ הַלָשׁוֹן:

'הַהִתְלַהֲבוּת, בָּהּ אַתָּה מִתְמַסֵר לַלִמוּדִים, דוֹרֶשֶׁת מִמֶנִי שֶׁלֹא לְהַטְרִידְךָ מִמְנוּחָתְךָ סְפוּגַת־הַחָכְמָה. אֶלָא שֶׁהַבְּגִידָה, שֶׁבָּאָה מִצַד יְדִידֵינוּ וּבַעֲלֵי־בְּרִיתֵנוּ לְשֶׁעָבַר, שָׂמָה קֵץ לַבִּטָחוֹן הַשָׁקֵט שֶׁל יְמֵי זִקְנָתִי. וְהוֹאִיל וְגוֹרָלִי רָצָה שֶׁשַׁלְוָתִי תֻּפְרַע עַל יְדֵי אֵלֶה שֶׁבָּטַחְתִּי בָּהֶם לַחֲלוּטִין, נֶאֱלָץ אֲנִי לִקְרֹא לְךָ לְעֶזְרַת הָאֲנָשִׁים וְהָרְכוּשׁ הַשַׁיָכִים לְךָ בְּתֹקֶף זְכוּת הַיְרֻשָׁה. כִּי שֶׁקֶר הַמַדָע וְהֶבֶל הַחָכְמָה, אִם אֵין בְּכֹחָם לַהֲפֹךְ לְמַעֲשִׂים בַּשָׁעָה הַנְכוֹנָה.

'כַּוָנָתִי הִיא לֹא לְהִתְגָרוֹת, אֶלָא לְהַשְׁקִיט; אֵינֶנִי רוֹצֶה כְּלָל לְהַתְקִיף, כִּי אִם לְהִתְגוֹנֵן; לֹא לִכְבֹּש אֲדָמוֹת, אֶלָא לִשְׁמֹר עַל אֶזְרָחַי הַנֶאֱמָנִים וְעַל אַדְמוֹת מוֹרַשְׁתִּי, שֶׁלְתוֹכָן פָּלַשׁ הַמֶלֶךְ שְׁחוֹרְמָרָה, לְלֹא נִמוּק וָטַעַם. מִיוֹם לְיוֹם נִמְשֶׁכֶת פְּעֻלָתוֹ הָאֲיֻמָה בְּצוּרָה קִיצוֹנִית שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִסְבֹּל, הוֹאִיל וּבְנֵי אָדָם חָפְשִׁים אֲנַחְנוּ.

'מָצָאתִי לְחוֹבָה לִי לְרַכֵּךְ אֶת כַּעְסוֹ הֶעָרִיץ וְהִצַעְתִּי לוֹ כָּל מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי כִּי יִהְיֶה לְרָצוֹן לוֹ. גַם שָׁלַחְתִּי אֵלָיו שְׁלִיחֵי־יְדִידוּת פְּעָמִים אֵין סְפוֹר כְּדֵי לָדַעַת עַל מָה וְלָמָה הוּא חָשׁ עַצְמוֹ נִפְגָע, אֶלָא שֶׁבִּתְשׁוּבָה לֹא קִבַּלְתִּי אֶלָא הַצְהָרַת מִלְחָמָה בְּצוּרָה זוֹ: יֵשׁ לוֹ, לְפִי מַה שֶׁהוּא קוֹבֵעַ, הָרְשׁוּת הַמְלֵאָה לִפְעֹל בְּשֶׁטַח אַדְמוֹתַי כִּבְתוֹךְ שֶׁלוֹ.

'וְעַל כֵּן, בְּנִי הָאָהוּב, חוּשָׁה מַהֵר לְהַצִיל, לֹא אוֹתִי בִּלְבַד (דָבָר שֶׁאַתָּה מְחֻיָב לַעֲשׂוֹתוֹ כְּבֵן), אֶלָא אֶת כָּל אֵלֶה שֶׁשֶׁלְךָ הֵם, שֶׁמֵחוֹבָתְךָ לְהַצִיל וְלִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. הַמִלְחָמָה תִּתְנַהֵל לְלֹא שֶׁפֶך־דָם רַב כְּכָל הָאֶפְשָׁר, וְעַד כַּמָה שֶׁהַדָּבָר הוּא בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת, בְּאֶמְצָעִים מְחֻכָּמִים וּבְתַחְבּוּלוֹת־עָרְמָה מִלְחַמְתִּיוֹת נַצִיל אֶת כָּל הַנְפָשׁוֹת וְנִשְׁלָחֵן בְּשָׁלוֹם וּבְשִׂמְחָה לְבָתֵּיהֶן! 'בְּנִי הַיָקָר מְאֹד. יְהִי שְׁלוֹם אֱלֹהִים עָלֶיךָ! דְרֹש בִּשְׁלוֹמָם שֶׁל רַבְעָמָל, גִמְנַסְט וְדַקְרוּחַ.

עֶשְׂרִים בְּסֶפְּטֶמְבֶּר.

אָבִיךָ רַבְגָרוֹן'


פרק שנים־עשר: כיצד פעל רבגרון למען השלום    🔗


שִׁגֵר רַבְגָרוֹן אֶל שְׁחוֹרְמָרָה אֶת אוּלְרִיךְ גַלֵה, רַב הַמְבַקְשִׁים שֶׁלוֹ, אָדָם פִּקֵחַ וְזָהִיר. יָצָא אוּלְרִיךְ מִיָד לְעֵבֶר מַחֲנֵהוּ שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה, וּלְאַחַר שֶׁהִתְגַבֵּר עַל תַּקָלוֹת וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת הִתְיַצֵב בִּפְנֵי שְׁחוֹרְמָרָה וְקָרָא נְאוּם אָרֹךְ עַל מַטְרַת בּוֹאוֹ. אֶלָא שֶׁחָזַר אֶל רַבְגָרוֹן כִּלְעֻמַת שֶׁהָלַךְ.

‘יְדִידִי, יְדִידִי הַנַעֲלֶה, מָה הַחֲדָשׁוֹת בְּפִיךָ?’;שָׁאַל אֲדוֹנָיו. ‘אַיִן,’ עָנָה אוּלְרִיךְ, ‘אֵין טוֹבוֹת בְּפִי, אוֹתוֹ אָדָם אִבֵּד אֶת שִׂכְלוֹ וֵאלֹהִים עֲזָבָהוּ.’ ‘אֱמֹר נָא, יְדִידִי,’ הִמְשִׁיךְ רַבְגָרוֹן, ‘מַה טַעַם הוּא נוֹתֵן לְמַעֲשֵׂה הַזְוָעָה שֶׁלוֹ?’ ‘הוּא לֹא דִבֵּר עַל כָּךְ כְּלָל,’ עָנָה אוּלְרִיךְ, ‘פְּרָט לָזֶה שֶׁהִזְכִּיר בַּחֲרוֹן אַף עַל לַחְמָנִיוֹת. סְבוּרַנִי שֶׁאוּלַי הֶעֱלִיב מִשֶׁהוּ כַּמָה מֵאוֹפֵי הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁלוֹ.’

‘רְצוֹנִי לִמְצֹא שֹׁרֶשׁ דָבָר לִפְנֵי עָבְרִי לְדִיוּן עַל נְקִיטַת פְּעֻלָה.’ לְאַחַר שֶׁחָקַר נוֹדַע לוֹ לְרַבְגָרוֹן, שֶׁאָכֵן נִלְקְחוּ כַּמָה לַחְמָנִיוֹת בְּכֹחַ מִידֵי אֲנָשָיו שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה, וְכִי נַקָד קִבֵּל חֲבָטַת־מַקֵל בְּרֹאשׁוֹ; וְאַף־עַל־פִּי כֵן נוֹדַע לוֹ גַם שֶׁבְּעַד הַלַחְמָנִיוֹת שֻׁלַם בְּכֶסֶף מָלֵא, וְכִי נַקָד הַנַ"ל הוּא שֶׁפָּצַע הָרִאשׁוֹן בְּשׁוֹטוֹ אֶת חַשְׁלָן. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָיְתָה דַעַת הַמוֹעָצָה, שֶׁמִן הַדִין הוּא כִּי רַבְגָרוֹן יִתְגוֹנֵן כְּכָל יְכָלְתּוֹ.

וּבְכָל זֹאת אָמַר רַבְגָרוֹן: ‘הוֹאִיל וְהַמְדֻבָּר הוּא בְּכַמָה לַחְמָנִיוֹת בִּלְבַד, אֲנַסֶה לְרַכֵּךְ אֶת שְׁחוֹרְמָרָה וּלְפַצוֹתוֹ, כִּי אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ בְּמִלְחָמָה בִּגְלַל זֶה.’ וּמִשֶׁחָקַר וְהֶעֱלָה, כִּי בְּסַךְ הַכֹּל נִלְקְחוּ אַרְבָּעָה־חֲמִשָׁה תְּרֵיסָרִים שֶׁל לַחְמָנִיוֹת, נָתַן פְּקֻדָה לֶאֱפוֹת מֵהֶן אוֹתוֹ לַיְלָה עַד כְּדֵי חָמֵשׁ עֲגָלוֹת; מֵהֶן אַחַת מְלֵאָה לַחְמָנִיוֹת אֲפוּיוֹת בְּחֶמְאָה, חֶלְמוֹנֵי בֵּיצִים, שַׁפְרָן נָאֶה וְתַבְלִין, עַל מְנָת לְחַלְקָן לְנַקָד. נוֹסָף עַל כָּךְ נִתַּן לוֹ בְּעַד הַנֵזֶק וְהָרִפּוּי שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשָׁה זָהוּב, שֶׁיְשַׁלֵם לַגַלָבִים אֲשֶׁר טִפְּלוּ בּוֹ וַחֲבָשׁוּהוּ, וְעוֹד נַחֲלָה עִם כְּרָמִים לוֹ וּלְבֵיתוֹ לַאֲחֻזַת עוֹלָם. בְּראשׁ הַכְּבֻדָה שֻׁגַר שׁוּב אוּלְרִיךְ, וְאַחֲרָיו חֲמֵשֶׁת הָעֶגְלוֹנִים עִם הַלַחְמָנִיות. בַּדֶרֶךְ לִקְטוּ פְּרָחָים לְקַשֵׁט בָּהֶם אֶת הָעֲגָלוֹת; וְאַף הֵם עַצְמָם, וְאוּלְרִיךְ בְּרֹאשׁ, נָשְׂאוּ זֵרִים לְאוֹת כִּי לְשָׁלוֹם פְּנֵיהֶם.

כְּשֶׁהִגִיעוּ עַד לְשַׁעַר רֹאשׁ־הַרְצַח בִּקְשׁוּ לְדַבֵּר אֶל שְׁחוֹרְמָרָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַבְגָרוֹן. לֹא רָצָה שְׁחוֹרְמָרָה לָתֵת לָהֶם לְהִכָּנֵס וְאַף לֹא לְדַבֵּר; הוּא שָׁלַח לָהֶם אֶת דְבָרוֹ כִּי עָסוּק הוּא, וְכִי יִמְסְרוּ מַה שֶׁיִמְסְרוּ לָרַבְסֶרֶן תֻּכִּיוֹן, שֶׁהָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה עוֹסֵק בַּהֲכָנַת חֵלֶק שֶׁל תּוֹתָח עַל הַחוֹמָה. פָּנָה אֵלָיו יְדִידֵנוּ וְאָמַר: 'אֲדוֹנִי, כְּדֵי לְקַצֵר בְּוִכּוּחִים וּלְגוֹלֵל מֵעָלֵינוּ כָּל אֲמַתְלָה לְאַשְׁמָה וְכֵן כְּדֵי לַחֲזֹר לִבְרִית הַיְדִידוּת הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ, אָנוּ מַחֲזִירִים לָכֶם בָּזֶה אֶת הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁשִׁמְשׁוּ עִלָה לַקְטָטָה. אֲנָשֵׁינוּ לָקְחוּ חֲמִשָׁה תְּרֵיסָרִים, שֶׁשִׁלְמוּ בַּעֲדָם בְּכֶסֶף מָלֵא; אֶלָא שֶׁרוֹדְפֵי שָׁלוֹם אָנוּ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאָנוּ מַחֲזִירִים תְּמוּרָתָם חָמֵשׁ עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת, מֵהֶן זוֹ בִּשְׁבִיל נַקָד, שֶׁתְּלוּנָתוֹ רַבָּה מֵהַיֶתֶר.

'נוֹסָף עַל כָּךְ, כְּדֵי שֶׁיָבוֹא עַל סִפּוּקוֹ הַמָלֵא, אֲנִי מוֹסֵר לוֹ בָּזֶה שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשָׁה זָהוּב. וּלְפִצוּי בְּעַד הַנֵזֶק וְהָרִפּוּי נִתֶּנֶת לוֹ נַחֲלָה עִם כְּרָמִים, לוֹ וּלְבֵיתוֹ לַאֲחֻזַת עוֹלָם, פְּטוּרָה מִכָּל מִסִים; וַהֲרֵי תְּעוּדַת הַדוֹרוֹן.

‘וּבְשֵׁם אֱלֹהִים, נִחְיֶה מִכָּאן וּלְהַבָּא בְּשָׁלוֹם; שׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם אֶל אַדְמוֹתֵיכֶם; הַעֲמִידוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ אֶת הַמָקוֹם הַזֶה, שֶׁעָלָיו אַתֶּם עוֹמְדִים וְשֶׁאֵין לָכֶם רְשׁוּת לְתָפְסוֹ, וּנְהִי־נָא יְדִידִים טוֹבִים כְּמִלְפָנִים.’

סִפֵּר תֻּכִּיוֹן אֶת כָּל הַדְבָרִים לִשְׁחוֹרְמָרָה אֲדוֹנָיו, אֶלָא שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי סִפּוּר הִשְׁתַּדֵל לְעוֹרֵר אֶת עֹז רוּחוֹ וְנַצְחָנוּתוֹ.

‘בְּנֵי בְּלִיַעַל אֵלוּ רוֹטְטִים מִפַּחַד; רַבְגָרוֹן עַצְמוֹ כֻּלוֹ רוֹעֵד. הַמִסְכֵּן, אֵין הוּא בָּקִי בְּנִהוּל מִלְחָמָה. עֲצָתִי הִיא לְעַכֵּב אֶת הַלַחְמָנִיוֹת וְאֶת הַכֶּסֶף, אֶלָא שֶׁבְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת נִתְכּוֹנֵן בִּמְהִירוּת וְנִתְבַּצֵר בְּעִיר זוֹ, וְכָכָה נוֹסִיף עֹשֶר עַל עֹשֶר. סוֹבְרִים הֵם שֶׁיֵשׁ לָהֶם עֵסֶק עִם צִפּוֹר, וְעַל כֵּן מַאֲכִילִים אוֹתְךָ לַחְמָנִיוֹת. הִנֵה פְּרִי הַיַחַס הַיְדִידוּתִי יוֹתֵר מִדַי שֶׁגִלִיתָ לְגַבֵּיהֶם: הֵם שׂוֹטְמִים אוֹתְךָ וּמְזַלְזְלִים בְּךָ. מְשַׁח אֶת הָרָשָׁע בְּשֶׁמֶן – וְתָקַע בְּךָ אֶת שִׁנָיו; יַסֵר אֶת הָרָשָׁע – וְהִתְרַפֵּס לְפָנֶיךָ.’ ‘כָּךְ, כָּךְ!’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘הֵם יְקַבְּלוּ אֶת חֶלְקָם; עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִבַּרְתָּ, קַח אֶת כָּל מַה שֶׁהֵבִיאוּ.’

‘אֶלָא שֶׁמֻכְרָח אֲנִי לְהַזְהִירְךָ עַל דָבָר אֶחָד,’ אָמַר תֻּכִּיוֹן, ‘שֶׁאַסְפָּקַת הַמָזוֹן שֶׁלָנוּ הִיא דַלָה בְּיוֹתֵר. אִם יָשִׂים עָלֵינוּ רַבְגָרוֹן מָצוֹר, אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיַעֲשׂוּ גַם הַיֶתֶר, דְהַיְנוּ: לַעֲקֹר אֶת כָּל שִׁנַי, מֵחֹסֶר לַעַס.’

נִתְכַּעֵס שְׁחוֹרְמָרָה: ‘וְכִי נִמְצָאִים אָנוּ כָּאן כְּדֵי לֶאֱכֹל, אוֹ כְּדֵי לְנַהֵל קְרָב?’ ‘לְנַהֵל קְרָב, כַּמוּבָן,’ עָנָה תֻּכִּיוֹן, ‘אוּלָם אֵין רוֹקְדִין בְּקֵבָה רֵיקָה; אִם אֵין קֶמַח אֵין קְרָב, וּמִמַלְכוּת הַכָּפָן הַגְבוּרָה פּוֹרַחַת.’

‘הַקֵץ לְפִטְפּוּטִים!’ קָרָא שְׁחוֹרְמָרָה, ‘קַח הַכֹּל מֵהֶם!’ אָז נָטְלוּ מֵהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַלַחְמָנִיוֹת, אֶת הַשְׁוָרִים וְאֶת הָעֲגָלוֹת, וְאֶת הַשְׁלִיחִים שִׁלְחוּ בְּלִי הַגֶד דָבָר: רַק הַזְהֵר הִזְהִירוּם לִבְלִי הִתְקָרֵב יוֹתֵר לְכָאן בִּגְלַל סְבָּה, שֶׁיְפָרְשׁוּ מָחָר. חָזְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל רַבְגָרוֹן, סִפְּרוּ לוֹ הַכֹּל וְהוֹסִיפוּ, שֶׁאֵין לִרְאוֹת אֶפְשָׁרוּת לְהָבִיא אֶת הָאוֹיֵב לִידֵי שָׁלוֹם, אֶלָא לְאַחַר מִלְחָמָה קָשָׁה.



פרק שלושה־עשר: יועציו של שחורמרה מעמידים אותו על עברי פי־פחת    🔗


שְׁלֹשָה מִשַׁלִיטָיו שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה הִתְיַצְבוּ לְפָנָיו, לְאַחַר שֶׁנִלְקַח כָּל מַה שֶׁנִלְקַח מִידֵי רַבְגָרוֹן, וְאָמְרוּ לוֹ, תּוֹךְ הֲרָמַת הַכּוֹבָעִים: ‘אֲדוֹנֵנוּ הָרָם! הַיוֹם הַזֶה אָנוּ מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת חָכְמָתְךָ, גְבוּרָתְךָ וְאֹמֶץ רוּחֲךָ. אֵין כָּמוֹךָ בַּמְלָכִים מֵאָז אֲלֶכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן.’

‘כַּסוּ רֹאשְׁכֶם,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה. 'רַב תּוֹדוֹת, מַלְכֵּנוּ; לְשֵׁרוּתְךָ אֲנַחְנוּ. הִנֵה מַה שֶׁאָנוּ מַצִיעִים: הַשְׁאֵר כָּאן אֵיזָה רַבְסֶרֶן שֶׁיְפַקֵד עַל מַחֲנֶה קָטָן כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַמָקוֹם; הוּא מְבֻצָר יָפֶה. וְאִלוּ אֶת חֵיל הַצָבָא שֶׁלְךָ חַלֵק לִשְׁנַיִם, מֵהֶם אֶחָד יִתְנַפֵּל עַל רַבְגָרוֹן עִם אֲנָשָׁיו וְיַשְׁמִידֵם בְּקַלוּת, אָז תִּשְׁתַּלֵט עַל כָּל הַכֶּסֶף, שֶׁאוֹתוֹ בֶּן־בְּלִיַעַל צָבַר בְּמִדָה רַבָּה.

'אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ בֶּן־בְּלִיַעַל, הוֹאִיל וּמוֹשֵׁל אָצִיל אֵין לוֹ פְּרוּטָה בַּכִּיס. לִצְבֹּר הוֹן הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל בֶּן־בְּלִיַעַל! אוֹתָהּ שָׁעָה יֵלֵךְ הַחֵלֶק הַשֵׁנִי בְּכִווּן שֶׁל אוֹנִי וְגַסְקוֹנְיָה. חַיָלֶיךָ יִכְבְּשׁוּ לְלֹא הִתְנַגְדוּת עָרִים, אַרְמוֹנוֹת וּמְצוּדוֹת. בְּעָרֵי הַחוֹף תִּשְׁתַּלֵט עַל כָּל הַסְפִינוֹת, וּבְלֶכְתְּךָ לְעֵבֶר סְפָרַד וּפּוֹרְטוּגַל תִּשְׁדֹד אֶת כְּרַכֵּי הַיָם עַד לִיסְבּוֹן, וְשָׁם תִּמְצָא תִּגְבֹּרֶת וְתוֹסֶפֶת כֹּחַ, כְּפִי שֶׁיָאֶה לְכוֹבֵשׁ. חֵי אֱלֹהִים! סְפָרַד תִּכָּנַע, כִּי תּוֹשָׁבֶיהָ אֵינָם אֶלָא בַּטְלָנִים. מִשָׁם תַּעֲבֹר אֶת הַגִיבְּרַלְטַר, שֶׁיִקָרֵא מֵאָז יַם־שְׁחוֹרְמָרָה.

‘לְאַחַר שֶׁעָבַרְתָּ אֶת יָם־שְׁחוֹרְמָרָה, הֲרֵי לְךָ סְמוּקְזָקָן, רַב־שׁוֹדְדֵי־הַיָם, הַנִכְנָע לְפָנֶיךָ לְעֶבֶד. לְאַחַר מִכֵּן תֵּצֵא לַמִלְחָמָה עַל הַמַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּלוּב, אַלְגִ’יר וּבֶּרְבֶּרְיָה. מִכָּאן אַתָּה מוֹשִׁיט יָדְךָ לְמַיוֹרְקָה, מִינוֹרְקָה, סַרְדִינְיָה, קוֹרְסִיקָה וְאִיִים אֲחֵרִים. אַתָּה פּוֹנֶה שְׂמֹאלָה וְכוֹבֵשׁ אֶת פְּרוֹבִינְצְיָה, אֶת גֵינוּאָה, אֶת פְלוֹרֶנְצְיָה עַד רוֹמָא. הָאֲפִיפְיוֹר הַמִסְכֵּן, הוּא כְּבָר מֵת מִפַּחַד. לְאַחַר כִּבּוּשׁ אִיטַלְיָה, הֲרֵי לְךָ נֵיאַפּוֹל, קַלַבְּרִיָה, סִיצִילְיָה כְּמֻנָחוֹת בְּקֻפְסָה יַחַד עִם הָאִי מַלְטָה. תָּאֵב אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הָאַבִּירִים הַמְגֻחָכִים, הַמְנַסִים לְהִתְנַגֵד לְךָ, מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָם! מִשָׁם אָנוּ עוֹבְרִים לִכְרֵתִים, לְקַפְרִיסִין, לְרוֹדוס, וּמִשָׁם לְיָוָן. הִנֵה הִיא בְּיָדֵנוּ: יִשְׁמֹר אֱלֹהִים עַל יְרוּשָׁלַיִם! כִּי אֵין הַשׂוּלְטָן יָכֹל לְהִדַמוֹת לְךָ בְּרֹב־כֹּחַ.’

‘אִם כֵּן, אוּכַל לִבְנוֹת אֶת מִקְדַשׁ שְׁלֹמֹה?’ שָׁאַל שְׁחוֹרְמָרָה. ‘לֹא, עוֹד לֹא; כַּתַּר זְעֵיר. אַל תְּהִי פָּזִיז בְּמַעֲשֶׂיךָ. עָלֶיךָ לִכְבּשׁ קֹדֶם אֶת אַסְיָה הַקְטַנָה וְאֶת כָּל הָאָרֶץ עַד נְהַר פְּרָת.’

ציור 36.png

‘וכִי נִרְאֶה אֶת בָּבֶל וְאֶת הַר סִינַי?’ שָׁאַל שְׁחוֹרְמָרָה. ‘אֵין צֹרֶךְ בְּכָךְ בְּשָׁעָה זוֹ דַוְקָא,’ אָמְרוּ הַשַׁלִיטִים, ‘וְכִי אֵין דֵי טֹרַח בְּכָךְ שֶׁנֶחֱצֶה אֶת הַיָם הַכַּסְפִּי וְנַעֲבֹר בִּרְכִיבָה אֶת שְׁלֹש־מְדִינוֹת עֲרָב?’ ‘בְּחַיַי,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘שֶׁיָצָאנוּ מִדַעְתֵּנוּ. הוֹ, מִסְכֵּנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!’

‘מַה יֵשׁ?’ הִתְפַּלְאוּ הַשַׁלִיטִים. ‘וְכִי מַה נִשְׁתֶּה בַּמִדְבָּרִיוֹת הַלָלוּ? וַהֲרֵי יוּלְיוּס אוֹגוּסְטוּס וְכָל צְבָאוֹ מֵתוּ שָׁם מִצָמָא. ‘כְּבָר נָתַנוּ פְּקֻדוֹת עַל הַכֹּל,’ עָנוּ הֵם, לִרְשׁוּתְךָ תִּשְׁעַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְפִינוֹת טְעוּנוֹת יֵינוֹת מֵהַמְשֻׁבָּחִים בָּעוֹלָם; הֵן בָּאוֹת לְיָפוֹ. שָׁם נִמְצָאִים עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם רִבּוֹא גְמַלִים וְאֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת פִּיל. וְכִי לֹא יְסַפְקוּ לָנוּ דֵי יַיִן?’

‘נָכוֹן,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘אֶלָא שֶׁלֹא נִשְׁתֶּה יַיִן קַר?’ ‘כּוֹבֵשׁ גִבּוֹר, מִי שֶׁמְבַקֵשׁ לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, אֵינוֹ נֶהֱנֶה תָּמִיד מִכָּל הַנוֹחֻיוֹת. תֵּן תוֹדָה לֵאלֹהִים עַל שֶׁהִגַעְתָּ, אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ, בְּשָׁלוֹם עַד לִנְהַר חִדֶקֶל.’

‘אֲבָל מָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ שָׁעָה חֵלֶק הַצָבָא הַמְיֹעָד לְהַכּוֹת אֶת הַשַׁתְיָן הַמָאוּס רַבְגָרוֹן?’ ‘הֵם אֵינָם מִתְבַּטְלִים,’ עָנוּ לוֹ, ‘וּבְקָרוֹב נִפְגֹש אוֹתָם. הֵם כָּבְשׁוּ בֵּינָתַיִם אֶת בְּרֵיטוֹנְיָה, אֶת נוֹרְמַנְדְיָה, אֶת פְלַנְדְרְיָה, אֶת הוֹלַנְד; הֵם חָצוּ אֶת הָרֵין עַל פְּנֵי כְּרֵסֵיהֶם שֶׁל הַשְׁוֵיצִים וְהַגֶרְמָנִים. אֲחָדִים מֵהֶם שִׁעְבְּדוּ אֶת לוּכְּסֶמְבּוּרְג, אֶת שַׁמְפַּנְיָה, אֶת סָבוֹיָה עַד לִיוֹן. כָּאוּ מָצְאוּ אֶת גְדוּדֵינוּ, אֲשֶׁר חָזְרוּ לְאַחַר כִּבּוּשִׁים רַבִּים בַּיָם הַתִּיכוֹן. הֵם נִתְקַבְּצוּ כֻּלָם בְּבּוֹהֶמְיָה, לְאַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת שְׁוַבְּיָה, בַּוַרְיָה, אוֹסְטְרִיָה, מוֹרַבְיָה וּשְׁטִירְיָה. לְאַחַר מִכֵּן הִתְנַפְּלוּ כֻּלָם יַחַד עַל לוּבֶּק, נוֹרְוֶגְיָה, שְׁוֶדְיָה עַד לִגְדוֹת יָם הַקֶרַח הַצְפוֹנִי. מִשֶׁגָמְרוּ אֶת הַכִּבּוּשִׁים הַלָלוּ, פָּנוּ לְעֵבֶר סְקוֹטְיָה, אַנְגְלִיָה, אִירְלַנְד. וּמִשָׁם, בְּדֶרֶךְ הַיָם, הִגִיעוּ עַד לְחוֹפֵי פְּרוּסְיָה, כָּבְשׁוּ אֶת פּוֹלִין וְאֶת לִיטָה, אֶת רוּסְיָה, וַלַכְיָה, הוּנְגַרְיָה, בּוּלְגַרְיָה, וַהֲרֵי הֵם בְּקוּשְׁטָא.’

‘נְמַהֵר,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם בְּמֻקְדָם. וְכִי לֹא נַשְׁמִיד אֶת כָּל הַכְּלָבִים הָאֵלָה, אֶת הַתֻּרְכִּים וְהַמֻשְׂלְמִים?’

‘וַדַאי וּוַדַאי,’ עָנוּ לוֹ, ‘נַשְׁמִיד. וְאֶת אַדְמוֹתֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם תְּחַלֵק לְכָל אֵלֶה אֲשֶׁר שֵׁרְתוּ אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה.’

‘הַשֵׂכֶל מְחַיֵב,’ עָנָה שְׁחוֹרְמָרָה, ‘וְכֵן הַצֶדֶק. הֲרֵי לָכֶם סוּרְיָה וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.’ ‘הֶאָח,’ עָנוּ לוֹ, ‘תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנֵנוּ מַלְכֵּנוּ.’ הָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד אָצִיל אֶחָד זָקֵן, בַּעַל נִסָיוֹן בַּחַיִים וּבִקְרָבוֹת, זָהִיר שְׁמוֹ. מִשֶׁשָׁמַע אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה אָמַר: ‘חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָא יִהְיֶה כָּל הַמִפְעָל הַזֶה דוֹמֶה לַמַעֲשֶׂה בְּכַד הֶחָלָב שֶׁל אוֹתוֹ סַנְדְלָר, שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ עָשִׁיר בְּדִמְיוֹנוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהַכַּד נִשְׁבַּר לֹא הָיָה לוֹ כְּדֵי מָזוֹן סְעֻדָה אַחַת! לְמָה אַתֶּם שׁוֹאֲפִים בְּכִבּוּשִׁים נָאִים אֵלֶה? מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָם שֶׁל טְרָדוֹת וּמִבְצָעִים אֵלֶה?’

‘הַסוֹף יִהְיֶה,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘שֶׁבַּחֲזִירָתֵנוּ נָנוּחַ כִּרְצוֹנֵנוּ.’ ‘וְאִם לֹא תַּחְזְרוּ לְעוֹלָם?’ אָמַר זָהִיר. ‘כִּי הַדֶרֶךְ אֲרֻכָּה הִיא וּמְלֵאַת סַכָּנוֹת. וְכִי לֹא כְּדַאי יוֹתֵר שֶׁנָנוּחַ כָּעֵת, בְּלִי לְהִסְתַּכֵּן?’

‘הוֹ! הֲרֵי לְךָ מְטֹרָף, חֵי נַפְשִׁי!’ אָמַר הַנָסִיךְ אִישְׁמָדוֹן. ‘לְפִי דְבָרֶיךָ מוּטָב שֶׁנֵלֵךְ לְהִתְחַבֵּא בְּפִנַת הָאֲרֻבָּה יַחַד עִם נְשׁוֹתֵינוּ וּנְבַלֶה שָׁם אֶת כָּל חַיֵינוּ בִּשְׁחִילַת פְּנִינִים אוֹ בִּסְרִיגָה. מִי שֶׁאֵינוֹ מְחָרֵף נַפְשׁוֹ אֵין לוֹ סוּס וְלֹא פֶּרֶד, אוֹמֵר מְשַׁל הַקַדְמוֹנִי.’

'וּמִי שֶׁמְחָרֵף נַפְשׁוֹ יוֹתֵר מִדַי נִשְׁאָר בְּלִי סוּס וּבְלִי פֶּרֶד, עָנָה זָהִיר. ‘דַי,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘נַעֲבֹר לְעִנְיָן אַחֵר. אֵין אֲנִי מְפַחֵד אֶלָא מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו שֶׁל רַבְגָרוֹן. הָבָה נְמַהֵר, וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי וְנֶאֱמָן לִי – אַחֲרַי!’


פרק ארבעה־עשר: כיצד עזב גרגנטוא את פריס וחש לעזור לארצו    🔗


אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא כְּבָר גַרְגַנְטוּאַ, לְאַחַר שֶׁקִבֵּל אֶת אִגֶרֶת אָבִיו, מִחוּץ לָעִיר פָּרִיס. רָכוּב עַל גַבֵּי אֲתוֹנוֹ הָעֲנָקִית כְּבָר עָבַר אֶת הַגְשָׁרִים בְּלִוְיַת רַבְעָמָל, גִמְנַסְט וְדַקְרוּחַ, שֶׁעָשׂוּ דַרְכָּם עַל סוּסֵי דֹאַר; יֶתֶר אֲנָשָׁיו הִתְנַהֲלוּ לְאִטָם וְהוֹבִילוּ אֶת סְפָרָיו וְאֶת יֶתֶר כְּלֵי תּוֹרָתוֹ. מִשֶׁהִגִיעוּ לְפֻנְדָק אֶחָד, נִמְסַר לוֹ מִפִּי אַחַד הָאֲרִיסִים כֵּיצַד תָּפַס שְׁחוֹרְמָרָה אֶת רֹאשׁ־הַרְצַח וְכֵיצַד שָׁלַח אֶת הָרַבְסֶרֶן כְּרֵסָן בְּרֹאשׁ מַחֲנֶה גָדוֹל לְהַתְקִיף אֶת הַיְעָרוֹת שֶׁבַּסְבִיבָה, וּמוּזָר הַדָבָר עַד כַּמָה הִצְלִיחַ בְּמַעֲשֵׂה הַגְזֵלָה. בְּסִפּוּרָיו אֵלֶה הִפִּיל פַּחַד עַל גַרְגַנְטוּאַ עַד כִּי לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂות.

בְּרַם, רַבְעָמָל יָעַץ לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ שֶׁיַעַבְרוּ אֶל מַר לוֹגִיוֹן, שֶׁהָיָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם יְדִידָם וּבַעַל־בְּרִיתָם. הוּא יֵדַע, בְּוַדַאי, לְהַדְרִיכָם. פָּנוּ מִיָד לְשָׁם וּמָצְאוּ אֶת לוֹגִיוֹן מוּכָן לְסַיֵעַ בְּיָדָם. הוּא חִוָה דַעְתּוֹ עַל כָּךְ, שֶׁיִשְׁלַח מִישֶׁהוּ מֵאֲנָשָׁיו לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וְלִמְצֹא מַהוּ הַמַצָב בּוֹ נִמְצָא הָאוֹיֵב, כְּדֵי שֶׁיֵדְעוּ לְכַוֵן צַעֲדָם בְּרֶגַע זֶה. וְכָךְ יָצָא לַדֶרֶךְ הַמְפַקֵחַ עַל הָאֻרְווֹת שֶׁל לוֹגִיוֹן, בְּלִוְיָתוֹ שֶׁל גִמְנַסְט, בָּה בְּשָׁעָה שֶׁגַרְגַנְטוּאַ הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ וְאָכַל קְצָת עִם אֲנָשָׁיו, אַף צִוָה לָתֵת לַאֲתוֹנוֹ מִסְפּוֹא קַל שֶׁל שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל: מֵאָה וַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה טוֹנָה וְתִשְׁעָה קִילוֹגְרַמִים.

רָכְבוּ גִמְנַסְט וּבֶן לִוְיָתוֹ, רָכְבוּ וְרָכְבוּ עַד כִּי מָצְאוּ אֶת אוֹיְבֵיהֶם מְפֻזָרִים וְלֹא מְסֻדָרִים, כְּשֶׁהֵם שׁוֹדְדִים וְחוֹמְסִים כְּכָל הָאֶפְשָׁר. מִשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הִתְכַּנְסוּ סְבִיבוֹ בְּרִיצָה וּבְקָהָל רַב. אָז קָרָא אֲלֵיהֶם:

‘רַבּוֹתַי, שֵׁד מִסְכֵּן אֲנִי. אֲנִי מְבַקֵשׁ רַחֲמִים עָלַי. עוֹד זָהוּב אֶחָד בְּכִיסִי. נִשְׁתֶּה אֶת שָׁוְיוֹ, וְאִלוּ סוּסִי זֶה יִמָכֵר כְּדֵי לְשַׁלֵם עַל בּוֹאִי בְּשָׁלוֹם. לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי זֹאת, קָחוּנִי, אַחִים, אֶל חֶבְרַתְכֶם, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מִי שֶׁהֵיטִיב לָצוּד, לְשַׁמֵן, לִצְלוֹת, לְהָכִין, וְאַף לְבַתֵּר עוֹף לְמַאֲכָל יוֹתֵר מִמֶנִי, הָעוֹמֵד כָּאן בִּפְנֵיכֶם. וְלִכְבוֹד בּוֹאִי הַמֻצְלָח הֲרֵינִי שׁוֹתֶה בְּנוֹכְחוּתָם שֶׁל כָּל בְּנֵי הַלְוָיָה הַטוֹבִים.’

אַחַר הַדְבָרִים הָאֵלֶה הֵרִים אֶת מְגוּפַת הַבַּקְּבּוּק וְלָגַם לְגִימָה הֲגוּנָה. הַבִּרְיוֹנִים הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, פָּעֲרוּ פִּיהֶם כְּרָחְבָּה שֶׁל רֶגֶל וְשִׁרְבְּבוּ לְשׁוֹנָם לְמַטָה בְּדוֹמֶה לְכַלְבֵי הַכְּפָר, מִתּוֹךְ צִפִּיָה לִלְגֹם גַם הֵם.

אֶלָא שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְקָרֵב בִּמְרוּצָה כְּרֵסָן כְּדֵי לַעֲמֹד עַל הַנַעֲשֶׂה. לוֹ, לִכְרֵסָן, הִגִישׁ גִמְנַסְט אֶת הַבַּקְבּוּק וְאָמַר:

‘הֲרֵי לְךָ, רַבְסֶרֶן, שְׁתֵה מִכָּאן כִּדְבָעֵי; אֲנִי כְּבָר נִסִיתִי לִלְגֹם. הֲרֵי זֶה יַיִן מְשֻׁבָּח!’ ‘הָכֵיצַד?’ אָמַר כְּרֵסָן, ‘לֵיצָן זֶה לוֹעֵג לָנוּ כָּאן. מִי אַתָּה?’ ‘שֵׁד מִסְכֵּן אֲנִי,’ עָנָה גִמְנַסְט. 'הוֹ, אָמַר כְּרֵסָן, ‘אִם שֵׁד אַתָּה, שְׂטֵה מִמֶנוּ וַעֲבֹר, כִּי כָּל שֵׁד עָנִי עוֹבֵר בְּכָל מָקוֹם בְּלִי שֶׁיְשַׁלֵם מִסִים וְאַרְנוּנְיוֹת. אֶלָא שֶׁאֵין זֶה מִדַרְכָּם שֶׁל שֵׁדִים עֲנִיִים שֶׁיִהְיוּ רְכוּבִים עַל סוּסִים נֶהְדָרִים. וְעַל כֵּן, אֲדוֹנִי הַשֵׁד, רֵד וְתֵן לִי אֶת הַסוּס.’

מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת הַמִלִים הָאֵלֶה, נִרְתְּעוּ אֲחָדִים מֵהֶם מֵרֹב אֵימָה וְהִצְטַלְבוּ, כִּי בְּטוּחִים הָיוּ בְּכָךְ שֶׁאֵין זֶה אֶלָא שֵׁד שֶׁהִתְחַפֵּשׂ. אֶחָד מֵהֶם, יוֹחָנָן הַטוֹב, מְפַקֵד הַמִשְׁטָרָה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת סִדוּר הַתְּפִלוֹת וְקָרָא בְּקוֹל:

‘אִם שָׁלוּחַ אַתָּה מִמָרוֹם, דַבֵּר מִיָד; וְאִם מֵהַשָׂטָן אַתָּה, לֵךְ מִכָּאן!’ אֲבָל הוּא לֹא הָלַךְ. רַבִּים מֵהַנֶאֱסָפִים נִרְתְּעוּ לְאָחוֹר, מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת הַמִלִים הָאֵלֶה, אֶלָא שֶׁבְּעֵינֵיהֶם הוֹסִיפוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּגִמְנַסְט. וְאִלוּ זֶה עָשָׂה עַצְמוֹ כְּיוֹרֵד מֵעַל גַב הַסוּס, וּכְשֶׁהִתְכּוֹפֵף הַצִדָה בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, הִסְתּוֹבֵב מִסָבִיב לָרְצוּעָה, כִּידוֹנוֹ עַל יְרֵכוֹ, וּלְאַחַר שֶׁעָבַר מִתַּחַת, הִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ אֶל עָל וְהֶחֱזִיק עַצְמוֹ בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו עַל גַּבֵּי הָאֻכָּף, כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה בְּגַבּוֹ לְעֵבֶר רֹֹאשׁוֹ שֶׁל הַסוּס. אַחַר אָמַר: אֲנִי הוֹלֵךְ אֲחוֹרַנִית.

וּבְלִי לְשַׁנוֹת מַעֲמָדוֹ קָפַץ עַל רֶגֶל אַחַת, פָּנָה לְצַד שְׂמֹאל וּבִדְהִירָה אַחַת נָפַל בִּמְאֻנָךְ חֲזָרָה עַל מוֹשָׁבוֹ. מִשֶׁרָאָה זֹאת כְּרֵסָן אָמַר: ‘אֲנִי לֹא הָיִיתִי כָּעֵת מְסֻגָל לַעֲשׂוֹת כָּךְ.’ ‘הִנֵה שָׁגִיתִי’, אָמַר גִמְנַסְט, ‘אֶחֱזֹר עַל הַדְהִירָה.’ וְאָז עָשָׂה שׁוּב אוֹתָהּ דְהִירָה, בִּפְנוֹתוֹ לְצַד יָמִין. לְאַחַר מִכֵּן שָׂם אֶת הָאֲגוּדָל שֶׁל יַד יְמִינוֹ עַל גַבֵּי הַמִרְדַעַת וְהִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה, כְּשֶׁכָּל גוּפוֹ נִתְמָךְ רַק בְּכֹחַ הַשְׁרִיר וְהָעֶצֶב שֶׁל הָאֲגוּדָל, וְכָךְ הִסְתּוֹבֵב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וּבָרְבִיעִית הִסְתּוֹבֵב בְּלִי לִנְגֹעַ בְּדָבָר וְהִתְרוֹמֵם בֵּין שְׁתֵּי אָזְנָיו שֶׁל הַסוּס, כְּשֶׁכָּל גוּפוֹ מֻפְנֶה לְמַעְלָה, וְהוּא נִשְׁעָן כֻּלוֹ עַל הָאֲגוּדָל שֶׁל יַד שְׂמֹאל; וּבְמַצָב זֶה הִסְתּוֹבֵב בִּתְנוּעַת טַחֲנָה. אַחַר כָּךְ חָבַט בְּכַף יְמִינוֹ בְּאֶמְצַע הָאֻכָּף וּבִתְנוּעָה אַחַת כַּבִּירָה הִתְיַשֵׁב עַל אֲחוֹרֵי הַסוּס, בְּדוֹמֶה לְמַה שֶׁעוֹשׂוֹת הַגְבִירוֹת.

אַחַר כָּךְ הִכְנִיס אֶת רַגְלוֹ מִתַּחַת לָאֻכָּף וְהִתְיַשֵׁב בְּפִשׂוּק רַגְלַיִם עַל גַבּוֹ שֶׁל הַסוּס וְעוֹד הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בִּלְהָטָיו כָּהֵנָה וְכָהֵנָה, עַד כִּי קָרָא בְּקוֹל: ‘אֲנִי יוֹצֵא מִדַעְתִּי, בְּנֵי שָׂטָן, אֲנִי מִתְרַגֵשׁ; הַחֲזִיקוּ בִּי, בְּנֵי שָׂטָן, הַחֲזִיקוּ, הַחֲזִיקוּ!’

שָׁמְעוּ הַבִּרְיוֹנִים כָּךְ וְאָמְרוּ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: ‘הֲרֵי זֶה מְהַתֵּל, אוֹ אוּלַי שֵׁד מִתְחַפֵּשׂ.’ בָּרְחוּ עַל נַפְשָׁם וְהִבִּיטוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם, מָשָׁל כֶּלֶב שֶׁסָחַב בְּשַׂר עוֹף.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה גִמְנַסְט כָּךְ, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, שָׁלַף כִּידוֹנוֹ וּבְמַהֲלֻמוֹת קָשׁוֹת הִתְנַפֵּל עַל הַמְפַקְדִים וְהִפִּיל אוֹתָם חֳמָרִים־חֳמָרִים, הַכֵּה וּפָצוֹעַ, הַכְאֵב וּמָחוֹץ, וְאִישׁ לֹא קָם נֵגְדוֹ, כֵּיוָן שֶׁחָשְׁבוּ כִּי שֵׁד נוֹרָא הוּא זֶה. כְּרֵסָן עַצְמוֹ רָצָה בְּמִרְמָה לִפְלֹחַ רֹאשׁוֹ בְּכִידוֹנוֹ, אֶלָא שֶׁגִמְנַסְט מְשֻׁרְיָן הָיָה יָפֶה, וְתוֹךְ כְּדֵי סִבּוֹב פִּתְאֹמִי פָּגַע בְּחֹד כִּידוֹנוֹ בִּכְרֵסָן וְעַד שֶׁזֶה מִשְׁתַּמֵט וְנוֹטֶה הַצִדָה, פִּלַח בְּמַכָּה אַחַת אֶת כְּרֵסוֹ וּמַחֲצִית כְּבֵדוֹ; מִכֹּבֶד הַמַכָּה נָפַל אַרְצָה וְנָפַח נַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע קְדֵרוֹת שֶׁל דָם.

לְאַחַר שֶׁבִּצַע זֹאת, נִמְלַט גִמְנַסְט, מִתּוֹךְ שֶׁיָדַע כִּי אֵין לְהַרְחִיק יוֹתֵר מִדַי בִּרְדִיפָה אַחֲרֵי הַמַזָל, וּמוּטָב לָהֶם לָאַבִּירִים לְכַבֵּד כָּרָאוּי אֶת מַזָלָם הַטוֹב וְלֹא לְהַרְגִיזוֹ אוֹ לְהַטְרִידוֹ יוֹתֵר מִדַי. לָכֵן עָלָה עַל סוּסוֹ וְדִרְבֵּן אוֹתוֹ לְעֵבֶר לוֹגִיוֹן.


פרק חמישה־עשר: כיצד הרס גרגנטוא את ארמון האויב וחזר אל אביו    🔗


לְאַחַר שֶׁחָזַר גִמְנַסְט אֶל גַרְגַנְטוּאַ וְסִפֵּר לוֹ עַל כָּל הַקוֹרוֹת אוֹתוֹ, עַל תַּחְבּוּלוֹת־עָרְמָתוֹ לַעֲמֹד אֶחָד נֶגֶד רַבִּים, הוֹסִיף וְאָמַר: ‘הֲרֵי הֵם כֻּלָם שׁוֹדְדִים, חַמְסָנִים וְגַזְלָנִים, וְאֵין הֵם יוֹדְעִים מִשְׁמַעַת צְבָאִית מַהִי, אֵין לָנוּ אֶלָא לָצֵאת נֶגְדָם וּלְהַשְׁמִידָם כִּבְהֵמוֹת.’

עָלָה גַרְגַנְטוּאַ עַל אֲתוֹנוֹ הָעֲנָקִית וְנָסַע בְּלִוְיַת אֲנָשָׁיו. פָּגַע אַלוֹן גָבוֹהַּ בַּדֶרֶךְ וְאָמַר: ‘הִנֵה מַה שֶׁנָחוּץ לִי, אִילָן זֶה יְשַׁמֵשׁ לִי רֹמַח.’ תָּלַשׁ אוֹתוֹ בְּקַלוּת, נִקָה אוֹתוֹ מִבַּדָיו וְעָשָׂה אוֹתוֹ חָלָק לַהֲנָאָתוֹ.

ציור 41.png

הִגִיעוּ עַד לְיַעַר. בָּא דַקְרוּחַ וְהוֹדִיעַ לוֹ כִּי הָאַרְמוֹן מֵעֵבֶר לַיַעַר עוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ כַּמָה מֵאַנְשֵׁי הָאוֹיֵב. כְּדֵי שֶׁיַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת הַדְבָרִים קָרָא גַרְגַנְטוּאַ בְּקוֹל: ‘וְכִי שָׁם אַתֶּם, אוֹ אֵין אַתֶּם שָׁם? אִם שָׁם אַתֶּם, אַל תּוֹסִיפוּ לִהְיוֹת שָׁם; אִם אֵין אַתֶּם שָׁם, אֵין לִי מַה לְהַגִיד.’

אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא תּוֹתְחָן מִתַּחַת לַמַעֲזִיבָה שֶׁל הַגַג, יָרָה מִתּוֹךְ הַתּוֹתָח וּפָגַע בְּרַקָתוֹ הַיְמָנִית בַּחֲמַת רוּחַ. אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִפְגִע גַרְגַנְטוּאַ יוֹתֵר מֵאַשֶׁר אִלוּ פָּגַע בּוֹ שָׁזִיף.

‘מַה זֹאת?’ שָׁאַל גַרְגַנְטוּאַ ‘כְּלוּם זוֹרְקִים אַתֶּם גַרְגְרֵי עֲנָבִים? הַבָּצִיר יַעֲלֶה לָכֶם בְּיֹקֶר!’ כִּי הוּא דִמָה בֶּאֱמֶת שֶׁהַכַּדוּר אֵינוֹ אֶלָא גַרְגֵר שֶׁל עֲנָבִים. הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ בָּאַרְמוֹן, מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת הַשָׁאוֹן, רָצוּ אֶל הַמִגְדָלִים וְאֶל הַמְצוּדוֹת וְיָרוּ עַל גַרְגַנְטוּאַ לְמַעְלָה מִתִּשְׁעַת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ יְרִיוֹת, שֶׁפָּגְעוּ כֻּלָן בְּרֹאשׁוֹ, עַד שֶׁאָמַר: ‘רַבְעָמָל יְדִידִי, זְבוּבִים אֵלֶה מְשַׁגְעִים אוֹתִי; תֵּן לִי כַּמָה עֲנָפִים מֵעַרְבֵי־נַחַל, שֶׁאָנִיס בָּהֶם אֶת הַזְבוּבִים.’ אָמַר לוֹ רַבְעָמָל, כִּי לֹא זְבוּבִים הֵם, אֶלָא יְרִיוֹת תּוֹתָח מִתּוֹךְ הָאַרְמוֹן. מֶה עָשָׂה גַרְגַנְטוּאַ? הָלַךְ עִם עֵצוֹ עַל פְּנֵי הָאַרְמוֹן וּבְרֹב כֹּחוֹ הִפִּיל מִגְדָלִים וּמְצוּדוֹת, עַד כִּי נֶהֱרַס הַכֹּל עַד הַיְסוֹד, וְכָכָה נִתְרַסְקוּ וְנִשְׁמְדוּ כָּל אֵלֶה אֲשֶׁר הָיוּ בִּפְנִים.

לְאַחַר שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת מְצוּדַת וֶדָה, הִמְשִׁיכוּ גַרְגַנְטוּאַ עִם אֲנָשָיו דַרְכָּם עַד שֶׁהִגִיעוּ לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל רַבְגָרוֹן, אֲשֶׁר חִכָּה לָהֶם בְּקֹצֶר־רוּחַ וּבְכִסוּפִים. לְאַחַר שֶׁרָאוּהוּ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו בְּחִבּוּקִים וּבִנְשִׁיקוֹת, וְכָל כָּךְ רַבָּה הַשִׂמְחָה עַד שֶׁאַחַד הָאֲנָשִׁים מֵת מֵרֹב חֶדְוָה (אָמְנָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ עַד כַּמָה יֵשׂ אֱמֶת בִּשְׁמוּעָה זוֹ).

גַרְגַנְטוּאַ עַצְמוֹ הֶחֱלִיף בְּגָדָיו וְעָשָׂה שְׂעָרוֹ בְּמַסְרֵק (שֶׁאָרְכּוֹ הָיָה כְּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֵמוֹת וּמְצֻיָד הָיָה כֻּלוֹ בְּשִׁנֵי פִּיל), וְעִם כָּל סְרִיקָה וּסְרִיקָה הָיָה מַפִּיל לְמַעְלָה מִשִׁבְעָה כַּדוּרֵי תּוֹתָח, שֶׁנִשְׁאֲרוּ שָׁם לְאַחַר מַעֲשֵׂה הַהֶרֶס בַּיַעַר שֶׁל וֶדָה.

מִשֶׁרָאָה כָּךְ רַבְגָרוֹן אָבִיו, חָשַׁב שֶׁכִּנִים הֵם, אֶלָא שֶׁרַבְעָמָל הֵרִים אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: ‘רְאֵה נָא אֶת כַּדוּרֵי הַתּוֹתָח שֶׁבִּנְךָ סָפַג מֵהָאוֹיְבִים, כְּשֶׁעָבַר בַּיַעַר שֶׁל וֶדָה. אֶלָא שֶׁהֵם בָּאוּ כֻּלָם עַל עָנְשָׁם וְאָבְדוּ כֻּלָם בְּתוֹךְ חָרְבוֹת הָאַרְמוֹן, כַּפְּלִשְׁתִּים שֶׁנָפְלוּ מִיָדוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן. דַעְתִּי הִיא, שֶׁעָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ כָּל כַּמָה שֶׁהַשָׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ, כִּי הַמַזָל יֵשׁ לוֹ שְׂעָרוֹת עַל הָרֹאשׁ: כֵּיוָן שֶׁעָבַר וְלֹא תָּפַסְתָּ בִּבְלוֹרִיתוֹ, שׁוּב אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת, הוֹאִיל וְקֵרֵחַ הוּא בְּרֹאשׁוֹ לְצַד הָעֹרֶף וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם.’ ‘נָכוֹן הַדָּבָר!’ אָמַר רַבְגָרוֹן, ‘אֶלָא שֶׁלֹא עַכְשָׁו הוּא הַזְמַן. כִּי הָעֶרֶב מִתְכַּוֵן אֲנִי לַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה לִכְבוֹדְכֶם. בְּרוּכִים הַבָּאִים!’

מִיָד נִגְשׁוּ לַהֲכָנַת הַסְעֻדָה, צָלוּ שִׁשָׁה־עָשָׂר שְׁוָרִים, שְׁלֹשָׁה עֶגְלֵי מַרְבֵּק, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם פָּרוֹת, שִׁשִׁים וּשְׁלֹשָׁה גְדָיֵי־עִזִים, תִּשְׁעִים וַחֲמִשָׁה כְּבָשִׂים, שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת חֲזִירִים רַכִּים, מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים קִיכְלִים, שְׁבַע מֵאוֹת חַרְטֻמָנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת תַּרְנְגוֹלִים גוּצִים, אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת אַרְנָבוֹת רַכּוֹת וּשְׁלֹש־מֵאוֹת וְשָׁלֹש חוּגוֹת. מִבְּשַׂר־צַיִד הֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג בְּבַת אַחַת כַּמוּת גְדוֹלָה, אַף־עַל־פִּי כֵן נִמְצְאוּ שָׁם לְמַאֲכָל אַחַד עָשָׂר חֲזִירֵי יַעַר, שֶׁשָׁלַח הַכֹּהֵן מִטוּרְפִּינָה, שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה חַיוֹת בָּר שֶׁנָתַן הָאַבִּיר מִגְרָמוֹן, מֵאָה וְאַרְבָּעִים פַּסְיוֹנִים שׁשָׁלַח אָצִיל אַחֵר מֵאֲחֻזָתוֹ הַשְׁכֵנָה, וְכֵן כַּמָה תְּרֵיסָרִים שֶׁל גוֹזָלִים, עוֹפוֹת־נָהָר, בַּרְוְזֵי־בָּר, שַׂלְוִים, אֲנָפוֹת, חֲסִידוֹת, תַּרְנְגוֹלוֹת־הֹדוּ, קְרִישִׁים וּמְרָקִים לָרֹב. אָכֵן מַאֲכָלִים רַבִּים, שֶׁהוּכְנוּ בְּטַעַם עַל־יְדֵי סְחַטְרֹטֶב, שָׂאסִיר וּגְמַעְמִיץ, טַבָּחָיו שֶׁל רַבְגָרוֹן. יוֹחָנָן, מִיכָאֵל וְצַחְכּוֹס הֵכִינוּ אֶת הַמַשְׁקָאוֹת לִשְׁתִיָה כַּדָת.


פרק ששה־עשר: כיצד אכל גרגנטוא בתוך סלט ששה צלינים    🔗


סִפּוּר־הַמַעֲשֶׂה דוֹרֵשׁ שֶׁנְסַפֵּר מַה שֶׁקָרָה לְשִׁשָׁה צַלְיָנִים עוֹלֵי רֶגֶל, אֲשֶׁר בָּאוּ מִסַן־סֶבַּסְטְיַן שֶׁלְיַד הָעִיר נַנְט, שֶׁמִפַּחַד הָאוֹיְבִים מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט לְאוֹתוֹ לַיְלָה, בְּהִסְתַּתְּרָם בְּגַן־הַיְרָקוֹת בְּתוֹךְ הַכְּרוּב וְהַחַסָה. גַרְגַנְטוּאַ הִרְגִישׁ צִמְאוֹן־מָה וְשָׁאַל אִם אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֵיזוֹ חַסָה לְסַלַט. שָׁמַע כִּי יֵשׁ לִמְצֹא בַּגַן קְלָחִים גְדוֹלִים וּגְבוֹהִים בְּדוֹמֶה לַעֲצֵי שָׁזִיף וֶאֱגוֹז, רָצָה לָלֶכֶת לְשָׁם בְּעַצְמוֹ וְחָזַר כְּשֶׁבְּיָדָיו כָּל מַה שֶׁרָצָה; אֶלָא שֶׁיַחַד עִם זֶה נָטַל גַם אֶת שֵׁשֶׁת הַצַלְיָנִים, שֶׁמֵרֹב פַּחַד לֹא הֵעֵזוּ לְדַבֵּר אוֹ לְהִשְׁתַּעֵל.

הָלַךְ לִשְׁטֹף אֶת הַחַסָה עַל־יַד הַבְּאֵר. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הִתְלַחֲשׁוּ הַצַלְיָנִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם: ‘כְּלוּם נִתֵּן עַצְמֵנוּ לִטְבִיעָה בֵּין עֲלֵי הַחַסָה? אוּלַי נְדַבֵּר? אֲבָל אִם נִפְצֶה פֶּה יַהֲרֹג אוֹתָנוּ כִּמְרַגְלִים.’

הֵם עוֹד מְדַיְנִים וְגַרְגַנְטוּאַ שָׂם אוֹתָם בְּיַחַד עִם הַחַסָה בְּתוֹךְ צַלַחַת עֲמֻקָה וּרְחָבָה כְּעֵין גִגִית, הִרְטִיבָם בְּשֶׁמֶן, בְּחֹמֶץ וּבְמֶלַח. הוּא הִסְפִּיק כְּבָר לִבְלֹעַ חֲמִשָׁה מֵהֶם. הַשִׁשִׁי הָיָה בְּתוֹךְ הַצַלַחַת, נֶחְבָּא מֵאֲחוֹרֵי חַסָה וְרַק מַקְלוֹ, מַקֵל הַנוֹדְדִים, בִּצְבֵּץ לְמַעְלָה. מִשֶׁרָאָה זֹאת, אָמַר רַבְגָרוֹן אֶל גַרְגַנְטוּאַ:

‘סְבוּרַנִי שֶׁזוֹהִי קֶרֶן שֶׁל חִלָזוֹן; אַל תֹּאכַל אוֹתָהּ.’ ‘לָמָה לֹא?’ אָמַר גַרְגַנְטוּאַ, ‘הֵם טוֹבִים מְאֹד לְמַאֲכָל בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹדֶשׁ הַזֶה.’ וּמִשֶׁהוֹצִיא אֶת הַמַקֵל, הֵרִים אִתּוֹ יַחַד גַם אֶת הַצַלְיָן, שֶׁבְּלָעוֹ יָפֶה, לָגַם לְאַחַר זֶה לְגִימַת יַיִן יָפָה וְחִכָּה שֶׁיַגִישׁוּ אֶת הָאֲרוּחָה.

הַצַלְיָנִים שֶׁנִבְלְעוּ בְּצוּרָה זוֹ, נִצְלוּ מֵהַטוֹחֲנוֹת כָּלִיל וְסָבְרוּ שֶׁנִמְצָאִים הֵם בְּתוֹךְ בּוֹר כֶּלֶא. רַק בִּשְׁעַת לְגִימָתוֹ הַחֲזָקָה שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ דִמוּ לְהִטָבַע בְּתוֹךְ פִּיו, אֶלָא שֶׁזֶרֶם הַיַיִן גְרָפָם לְתוֹךְ מְצוּלַת הַקֵבָה. מֶה עָשׂוּ? סָמְכוּ עַל מַקְלוֹתֵיהֶם וְקָפְצוּ לְמַעְלָה אֶל שְׂפֶת שִׁנָיו. אֲבָל קָרָה אָסוֹן, וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁבָּדַק אֶת הַקַרְקַע בְּמַקְלוֹ כְּדֵי לָדַעַת עַד כַּמָה הוּא מֵעֵבֶר לַסַכָּנָה, הִכָּה בְּכֹחַ עַל נִקְבָּהּ שֶׁל שֵׁן אַחַת חֲלוּלָה וְנָגַע בֶּעָצָב הַמְגֻלֶה שֶׁל הַלֶסֶת הַתַּחְתּוֹנָה. חָשׁ גַרְגַנְטוּאַ כְּאֵב נוֹרָא וּפָתַח בִּצְעָקָה מֵרֹב חֵמָה. כְּדֵי לְהָקֵל עַל כְּאֵבוֹ צִוָה לְהָבִיא אֶת הַמַחְצֵצָה שֶׁלוֹ, וּלְאַחַר שֶׁיָצָא אֶל מִתַּחַת לָאֱגוֹז פָּלַט אֶת הָאֲדוֹנִים הַצַלְיָנִים. תָּפַס וְהֶעֱלָה אֶת הָאֶחָד בְּרַגְלוֹ וְאֶת הַשֵׁנִי בִּכְתֵפָיו, אֶת הַשְׁלִישִׁי בְּזְרוֹעוֹ וְאֶת הָרְבִיעִי בְּתַרְמִילוֹ, אֶת הַחֲמִישִׁי בְּסוּדָרוֹ, וְאִלוּ אֶת הַמִסְכֵּן, שֶׁהִכָהוּ בְּמַקְלוֹ, תָּפַס בִּנְעָלָיו. הַצַלְיָנִים שֶׁנִפְלְטוּ בָּרְחוּ בִּצְעָדִים מְהִירִים לְתוֹךְ הַמַטָעִים, וּכְאֵבוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ שָׁקֵט.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִקְרָא גַרְגַנְטוּאַ עַל יְדֵי דַקְרוּחַ לַשֻׁלְחָן, כִּי הַכֹּל הָיָה כְּבָר מוּכָן. הַצַלְיָנִים הַנִמְלָטִים נָפְלוּ כֻּלָם, פְּרָט לְאֶחָד, בַּפַּח, שֶׁהָיָה טָמוּן לִזְאֵבִים. לְאַחַר שֶׁהָאֶחָד הַנִצָל נִתֵּק אֶת הַחֲבָלִים וְאֶת הַמוֹקְשִׁים, יָצְאוּ מִשָׁם וְשָׁכְבוּ לְכָל שְׁאֵרִית הַלַיְלָה בְּתוֹךְ בְּתוֹךְ בִּקְתָּה עֲזוּבָה. וְעִדוּד מָצְאוּ בִּדְבָרָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לָהֶם כִּי כָּל הַמוֹצְאוֹת אוֹתָם נֶחֱזוּ בִּשְׁעָתָם עַל־יְדֵי דָוִד הַמֶלֶךְ.


פרק שבעה־עשר: כיצד קיבל גרגנטוא בחגיגיות את פני הנזיר ובילה אתו בשיחה נאה    🔗


לְאַחַר שֶׁזָלְלוּ אֶת הַנְתָחִים הָרִאשׁוֹנִים, פָּתַח רַבְגָרוֹן וְסִפֵּר עַל גוֹרֵם הַמִלְחָמָה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין שְׁחוֹרְמָרָה וְהִגִיעַ עַד לָרֶגַע, שֶׁיוֹחָנָן הַמְקַצֵץ נִצַח בַּהֲגַנָתוֹ עַל כַּרְמֵי הַמִנְזָר. בִקֵשׁ גַרְגַנְטוּאַ שֶׁיֵלְכוּ לְחַפֵּשׂ מִיָד אֶת הַנָזִיר, כְּדֵי לְהִוָעֵץ בּוֹ מַה יֵשׁ עוֹד לַעֲשׂוֹת. הָלַךְ מְנַהֵל הַמֶשֶׁק לְחַפְּשׂוֹ וְהֵבִיא אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה רָכוּב עַל גַבֵּי אֲתוֹנוֹ שֶׁל רַבְגָרוֹן. מִיָד לְאַחַר בּוֹאוֹ – חִבּוּקִים, נְשִׁיקוֹת וּבְרָכוֹת לַאֲלָפִים: ‘הֶאָח, אָחִי יוֹחָנָן, יְדִידִי הַטוֹב, הֶאָח יוֹחָנָן, דוֹדָנִי הַגָדוֹל. קְרַב הֲלוֹם וַאֲחַנֵק אוֹתְךָ בְּחִבּוּקֵי זְרוֹעוֹתַ.’

וְהָאָח יוֹחָנָן פָּתַח בְּדִבְרֵי הֲלָצָה. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם אָדִיב וְחָבִיב כְּמוֹתוֹ: ‘הֵנָה!’ קָרָא גַרְגַנְטוּאַ. ‘שִׂימוּ שְׁרַפְרַף עַל יָדִי, מִצַד זֶה.’ ‘מַסְכִּים אֲנִי,’ עָנָה הַנָזִיר, ‘וּרְצוֹנְךָ רְצוֹנִי. הוֹ, יְדִידִי! הַגֵשׁ לִי מִבְּשַׂר הַחֲזִיר. שַׁמָשׁ, הַב יַיִן! אֵין יַיִן זֶה מֵהַגְרוּעִים בְּיוֹתֵר. מַהוּ הַיַיִן שֶׁשְׁתִיתֶם בְּפָּרִיס? כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה אֶת הָאָח קְלוֹדִיוּס מִסַן־דְנִי? כַּמָה טוֹב הוּא יְדִיד זֶה! אֶלָא שֶׁאֵיזֶה זְבוּב עָקַץ אוֹתוֹ. אֵינוֹ עוֹסֵק מֵאָז אֶלָא בְּלִמוּדִים. אֲנִי, לְמָשָׁל, פָּסַקְתִּי מִלִמוּדַי. בְּמִנְזָרֵנוּ אֵין אָנוּ לוֹמְדִים כְּלָל. רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה אוֹמֵר, שֶׁאֵין לְךָ דָבָר מְתֹעָב יוֹתֵר מִנָזִיר יַדְעָן. חֵי אֱלֹהִים, יְדִידִי וַאדוֹנִי, שֶׁהַכְּמָרִים הַגְדוֹלִים בְּיוֹתֵר אֵינָם הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר.’

‘בֶּאֱמוּנָה,’ אָמַר דַקְרוּחַ, ‘דוֹמֶה חוֹלֵם אֲנִי, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת דְבָרָיו הַיְשָׁרִים שֶׁל נָזִיר זֶה. כִּי הוּא מְבַדֵחַ כָּאן אֶת כֻּלָנוּ. וְלָמָה זֶה מְגָרְשִׁים אֶת הַנְזִירִים מִכָּל חֲבוּרָה טוֹבָה, מִתּוֹךְ שֶׁחוֹשְׁבִים אוֹתָם לְמַפְרִיעֵי־שִׂמְחָה, בְּדוֹמֶה לְכָךְ שֶׁהַדְבוֹרִים מַבְרִיחוֹת אֶת הַצְרָעִים מִסָבִיב לְכַוְרוֹתֵיהֶן?’

עַל כָּךְ עָנָה גַרְגַנְטוּאַ: 'לִכְשֶׁתַּעַמְדוּ עַל כָּךְ לָמָה מַקְנִיטִים קוֹף הַנִמְצָא בַּמִשְׁפָּחָה, תָּבִינוּ גַם לָמָה נִמְנָעִים כֻּלָם מֵחֶבְרָתָם שֶׁל הַנְזִירִים, כַּקָטֹן כַּגָדוֹל. הַקוֹף אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַל הַבַּיִת, כְּמוֹ הַכֶּלֶב; אֵין הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַחֲרֵשָׁה, כְּמוֹ הַשׁוֹר; אֵין הוּא נוֹתֵן חָלָב וָצֶמֶר, כְּמוֹ הַכִּבְשָׂה; אֵין הוּא נוֹשֵׂא מַשָׂא, כְּמוֹ הַסוּס. כָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אֵינוֹ אֶלָא לֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל, לְפִיכָךְ לוֹעֲגִים לוֹ הַכֹּל וּפוֹגְעִים בּוֹ.

כָּךְ גַם הַנָזִיר, הוּא אֵינוֹ חוֹרֵשׁ, כְּמוֹ הָאִכָּר; אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַל הַמְדִינָה, כְּמוֹ אִישׁ־הַצָבָא; אֵינוֹ מְרַפֵּא חוֹלִים, כְּמוֹ הָרוֹפֵא; אֵינוֹ מְלַמֵד וּמַטִיף כְּמוֹ הַמְחַנְכִים יִרְאֵי־אֱלֹהִים; אֵינוֹ מֵבִיא דִבְרֵי תּוֹעֶלֶת וְנוֹחִיוּת, כְּמוֹ הַסוֹחֵר. לְפִיכָךְ מְאוּסִים הֵם וּמְתֹעָבִים עַל הַכֹּל.'

‘בְּרַם,’ אָמַר רַבְגָרוֹן, ‘הֵם מִתְפַּלְלִים עָלֵינוּ בִּפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.’ ‘הָכֵיצַד? הֵם מְמַלְמְלִים פִּרְקֵי תְּהִלִים, שֶׁאֶת תָּכְנָם אֵין הֵם מְבִינִים; הֵם חוֹזְרִים עַל תְּפִלוֹת, כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָדָה, בְּלִי שֶׁיַחְשְׁבוּ עַל כָּךְ. וְכִי אֵין זֶה לִגְלוּג עַל אֱלֹהִים? וְכִי תְּפִלָה הִיא זוֹ הַיוֹצֵאת מֵהַלֵב? כָּל הַמַאֲמִינִים־בֶּאֱמֶת עוֹרְכִים בְּעַצְמָם אֶת תְּפִלוֹתֵיהֶם. הֲרֵי לְךָ אָחִינוּ, יוֹחָנָן, שֶׁכָּל אֶחָד נִכְסָף לְחֶבְרָתוֹ. הוּא אֵינוֹ מִתְחַסֵד כְּלָל, הוּא יָשָׁר, עַלִיז, חָבֵר טוֹב. הוּא עוֹבֵד, נוֹתֵן יָד לַנִדְכָּאִים, מְעוֹדֵד עֲנָוִים, מוֹשִׂיעַ לַסוֹבְלִים, שׁוֹמֵר עַל שְׂדוֹת הַמִנְזָר.’

בֵּינָתַיִם הִגִישׁוּ רִבָּה לְקִנוּחַ.

‘לֹא, לֹא!’ מִחָה הַנָזִיר, ‘אֵין אֲנִי אוֹכֵל רִבּוֹת. הָבוּ מַשְׁקֶה!’


פרק שמונה־עשר: כיצד הרדים הנזיר את גרגנטוא ובחצות אימץ את רוח הלוחמים    🔗


מִשֶׁנִגְמְרָה הַסְעֻדָה, הִתְיָעֲצוּ כֻּלָם בִּדְבַר הָעִנְיָן הַדָחוּף. הֻחְלַט לָצֵאת בַּחֲצוֹת בַּחֲשַׁאי וּלְמַשֵׁשׁ בַּסְבִיבָה כְּדֵי לָדַעַת הֵיכָן מְקוֹם הַמַאֲרָב שֶׁל הָאוֹיֵב הֻסְכַּם שֶׁעַד הַשָׁעָה הַהִיא מוּטָב לָהֶם שֶׁיִשְׁכְּבוּ לִישֹׁן עַל מְנָת לָקוּם רַעֲנַנִים וּזְרִיזִים יוֹתֵר.

קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ לְהֵרָדֵם. אָמַר לוֹ הַנָזִיר: ‘הֲרֵי לְךָ סְגֻלָה לְשֵׁנָה: קְרָא אֶת שִׁבְעַת הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים מִתּוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִים, וּמֻבְטַחַת לְךָ תַּרְדֵמָה עֲמֻקָה. גַם אֲנִי נוֹהֵג כָּכָה. נַתְחִיל יַחַד.’ מִשֶׁהִגִיעוּ רַק לְ’אַשְׁרֵי הָאִישׁ', כְּבָר נִשְׁמַע קוֹל נַחֲרָתָם. בְּרַם, הַנָזִיר הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ לִפְנֵי חֲצוֹת. הֵעִיר גַם אֶת הָאֲחֵרִים בְּקוֹל זִמְרָה:

‘קוּמָה ה’ וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ.'

כְּשֶׁהֵקִיצוּ כֻּלָם, אָמַר לָהֶם: ‘רַבּוֹתַי, בְּשִׁעוּל פּוֹקְחִים עֵינַיִם, וַאֲרוּחַת עֶרֶב בְּיַיִן. נַהֲפֹךְ אֶת הַסֵדֶר: נִפְתַּח בִּשְׁתִיָה, וְאִלוּ בָּעֶרֶב לִפְנֵי הָאֲרוּחָה יִשְׁתַּעֵל כָּל אֶחָד כְּכָל אֲשֶׁר יָכוֹל.’

עָנָה לוֹ גַרְגַנְטוּאַ: ‘אֵין הָרְפוּאָה גוֹרֶסֶת שֶׁכְּדַאי לִשְׁתּוֹת מִיָד לְאַחַר הַשֵׁנָה, כִּי הַקֵבָה מְלֵאָה עֲדַיִן.’ ‘אֲנִי נוֹטֵל,’ אָמַר הַנָזִיר, ‘אֶת הַסִדוּר וּבְכַמָה פְּסוּקִים אֲנִי מְנַקֶה אֶת רֵאוֹתַי, וַהֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָן לִשְׁתִיָה.’

מִיָד הֵבִיאוּ נִתְחֵי בָּשָׂר צָלוּי לָרֹב, מְרָקִים נָאִים עִם מַשְׁקָאוֹת. לְאַחַר מִכֵּן שָׂם כָּל אֶחָד אֶת כְּלֵי זֵינוֹ וְהִתְקַשֵׁט בָּהֶם כָּרָאוּי בְּבִגְדֵי הַשִׁרְיוֹן. הַנָזִיר לֹא רָצָה לִטוֹל אֶלָא אֶת גְלִימָתוֹ וְאֶת מַטֵה־הַצְלָב שֶׁלוֹ. אֶלָא שֶׁהֵם הִלְבִּישׁוּהוּ, שָׂמוּ עָלָיו אֶת כְּלֵי זֵינוֹ וְאַף הִרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי סוּס מִלְחָמָה.

עַל גַרְגַנְטוּאַ, רַבְעָמָל, גִמְנַסְט, דַקְרוּחַ וְהַנָזִיר נוֹסְפוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה מִבֵּין הַפָּרָשִׁים הָאַמִיצִים בְּיוֹתֵר שֶׁל בֵּית רַבְגָרוֹן, כֻּלָם חֲמוּשִׁים וּמְזֻיָנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, כִּידוֹן בַּכַּף וְלוֹטֵשׁ־נֶשֶׁק רָכוּב מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל כָּל אֶחָד.

יָצְאוּ כָּל הָאַבִּירִים לִקְרַאת הַקְרָב, וְהַנָזִיר מָצָא לְנָחוּץ לִפְנוֹת אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים אֵלֶה עַל מְנָת לְאַמֵץ אֶת רוּחָם:

‘חֶבְרַיָה, אַל פַּחַד וְאַל דְאָגָה, אֲנִי אוֹבִיל אֶתְכֶם בְּבִטְחָה. אִלוּ הָיָה בִּי כֹּחַ רַב כְּרֹב אָמְצִי הָיִיתִי מוֹרֵט אֶת הָאוֹיְבִים כִּמְרֹט אֶת נוֹצות הַבַּרְוָז. אֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ אֶלָא מִפְּנֵי הַתּוֹתָחִים. בְּרַם, יוֹדֵעַ אֲנִי מִין לַחַשׁ, שֶׁלִמְדַנִי סְגָן־שַׁמָשׁוֹ שֶׁל הַמִנְזָר, שֶׁבְּכֹחוֹ לְהָגֵן מִפְּנֵי כָּל אֵשׁ וּפֶגַע רַע. אִם יְנַסֶה מִי מִכֶּם לְהַחְבִּיא רֹאשׁוֹ נָמוּךְ־נָמוּךְ בְּדוֹמֶה לְבַרְוָז, חַיֵיכֶם שֶׁבְּמַטֵה־הַצְלָב שֶלִי אֶחְבֹּט אוֹתוֹ. תְּרוּפָה טוֹבָה מְשַׁמֵשׁ הוּא נֶגֶד פַּחְדָנוּת.’

וּדְבָרִים אֵלֶה סִיֵם הַנָזִיר בְּחֵמָה. מִיָד לְאַחַר זֶה עָבַר אֶל מִתַּחַת לְעֵץ אֱגוֹז, הִדֵק אֶת שׁוּלֵי הַקַסְדָה לְבַד שָׁבוּר, שֶׁנִתְלָה מֵעַל עֵץ הָאֱגוֹז. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן דִרְבֵּן בְּגַאֲוָה אֶת סוּסוֹ, שֶׁהָיָה רָגִישׁ לְדִגְדוּג, עַד שֶׁזֶה חָרַג קָדִימָה, וְהַנָזִיר, שֶׁרָצָה לְהַפְרִיד אֶת הַקַסְדָה מֵעַל הַבַּד, נָטַשׁ אֶת הָרֶסֶן וְנִתְלָה בְּיָדוֹ בָּעֲנָפִים; אוֹתוֹ רֶגַע חָמַק הַסוּס מִתַּחְתָּיו, וְהַנָזִיר נִשְׁאַר תָּלוּי עַל הָעֵץ, קוֹרֵא לְעֶזְרָה וְצוֹעֵק חָמָס.

ציור 47.png

דַקְרוּחַ הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָהוּ בְּכָךְ וְקָרָא לְגַרְגַנְטוּאַ: ‘אֲדוֹנִי, בּוֹא וּרְאֵה אֶת אַבְשָׁלוֹם הַתָּלוּי.’ נִתְעַכֵּב גַרְגַנְטוּאַ, בָּדַק אֶת מַעֲמָדוֹ שֶׁל הַנָזִיר וְכֵיצַד נִתְלָה זֶה, אַחַר־כָּךְ אָמַר לְדַקְרוּחַ: ‘אֵין הַשְׁוָאָתְךָ לְאַבְשָׁלוֹם נְכוֹנָה, כִּי אַבְשָׁלוֹם נִתְלָה בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, וְאִלוּ הַנָזִיר, שֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלָח, נִתְלָה בְּאָזְנָיו.’

‘הָבוּ עֶזְרָה, לְכָל הָרוּחוֹת!’ קָרָא הַנָזִיר.' וְכִי עֵת לְפִטְפּוּט הִיא? הֲרֵי דוֹמִים אַתֶּם לְמַטִיפִים שׁוֹטִים הָאוֹמְרִים, שֶׁמִי שֶׁיִרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ נָתוּן בְּסַכָּנַת־מָוֶת עָלָיו לְעוֹרְרוֹ לְוִדוּי, וְלֹא לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ.'

‘אַל תָּזוּז, חֲבִיבִי,’ אָמַר גִמְנַסְט, ‘הֲרֵינִי בָּא, שֶׁהֲרֵי אַתָּה נָזִיר קָטָן וְנֶחְמָד. רָאִיתִי בִּימֵי חַיַי לְמַעְלָה מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת תְּלוּיִים, וּבְכָל אֵלֶה לֹא מָצָאתִי אֶחָד שֶׁיִדְמֶה לְךָ בְּנַעֲנוּעִים לְכָאן וּלְכָאן.’

‘הַקֵץ לְמִלִים וּלְדִבְרֵי הַטָפָה!’ קָרָא הַנָזִיר. ‘הוֹשִׁיעוּ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים! אַחֶרֶת תִּתְחָרְטוּ, נִשְׁבָּע אֲנִי בִּגְלִימָתִי זוֹ!’

אָז יָרַד גִמְנַסְט מֵעַל סוּסוֹ, טִפֵּס וְעָלָה עַל הָעֵץ, הֵרִים אֶת הַנָזִיר בְּיָד אַחַת מִתַּחַת לְבֵית־הַשֶׁחִי, וְאִלוּ בַּשְׁנִיָה הִפְרִיד אֶת הַקַסְדָה מֵעַל בַּד הָעֵץ, וְכָךְ נָפַל הַנָזִיר מֵעַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ. כְּשֶׁרַק מָצָא עַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ, נֶחְפַּז הָאָח יוֹחָנָן וּפָשַׁט שִׁרְיוֹנוֹ וּכְלֵי נִשְׁקוֹ; לְאַחַר מִכֵּן נָטַל בְּיָדוֹ אֶת מַטֵה־הַצְלָב, עָלָה עַל סוּסוֹ, שֶׁדַקְרוּחַ תְּפָסוֹ בִּשְׁעַת בְּרִיחָה, וְכָךְ הָיוּ נוֹסְעִים בְּשִׂמְחָה לְיַד חֻרְשַׁת הַצַפְצָפוֹת.


פרק תשעה־עשר: כיצד הרג הנזיר את הקצין מקדים ואחר נפל בשבי    🔗


מִשֶׁשָׁמַע שֶׁחוֹרְמָרָה מִפִּי הַפְּלִיטִים עַל כְּרֵסָן וְגוֹרָלוֹ הַמַר, נִתְמַלֵא חֵמָה וְכִנֵס הִתְיָעֲצוּת, שֶׁאָרְכָה כָּל אוֹתוֹ הַלַיְלָה. תֻּכִּיוֹן וּפַחֲזָן הָיוּ בְּדֵעָה שֶׁכֹּחוֹ שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה גָדוֹל עַד כְּדֵי לְמַגֵר אֶת כָּל הַשֵׁדִים מִשַׁחַת, אֲשֶׁר יְנַסוּ לָבוֹא אֵלָיו. אֶלָא שֶׁשְׁחוֹרְמָרָה לֹא הֶאֱמִין בְּכָךְ, הוּא גַם לֹא חָשַׁד בְּכָךְ שֶׁעֲלוּלִים הֵם לָבוֹא.

עִם זֹאת שָׁלַח תַּחַת פִּקוּדוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מַקְדִים, לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת פָּרָשִׁים,כֻּלָם רְכוּבִים עַל גַבֵּי סוּסִים נֶהְדָרִים, עַל כֻּלָם הִזוּ מַיִם קְדוֹשִׁים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹשֵׂא אִצְטְלָה עִם עֲטִיפָה, כִּסְגֻלָה נֶגֶד הַשֵׁדִים.

יָצְאוּ כָּךְ בְּרִיצָה עַד לְלוֹגִיוֹן, אֶלָא שֶׁלֹא מָצְאוּ אִישׁ. לָכֵן עָבְרוּ מִלְמַעְלָה, וּבְתוֹךְ סֻכָּה שֶׁל רוֹעִים מָצְאוּ אֶת חֲמֵשֶׁת עוֹלֵי־הָרֶגֶל. כָּפְתוּ אוֹתָם וְהוֹבִילוּ אוֹתָם, מָשָׁל מְרַגְלִים הָיוּ, לַמְרוֹת צַעֲקוֹתֵיהֶם וְתַחֲנוּנֵיהֶם.

מִכָּאן יָרְדוּ לְעֵבֶר אַסְקוֹף; חָשׁ בָּהֶם גַרְגַנְטוּאַ וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: ‘חֶבְרַיָה, הוֹלְכִים אָנוּ לִקְרַאת אוֹיְבֵינוּ, שֶׁמִסְפָּרָם פִּי־עֲשָׂרָה מִשֶׁלָנוּ. מַה דַעְתְּכֶם, כְּלוּם נִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם?’

‘וְכִי מַה נַעֲשֶׂה, לְכָל הָרוּחוֹת?’ אָמַר הַנָזִיר. ‘כְּלוּם מְחַשֵׁב אַתָּה אֶת הָאֲנָשִׁים לְפִי מִסְפָּרָם וְלֹא לְפִי אֹמֶץ רוּחָם וְעֻזָם?’

וּלְאַחַר זֹאת קָרָא: ‘נִמְחַץ, שֵׁדִים, נִמְחַץ!’ כְּשֶׁשָׁמְעוּ כָּךְ, דִמוּ הָאוֹיְבִים, שֶׁאֵלֶה הֵם שֵֹדִים בֶּאֱמֶת וְהִתְחִילוּ בּוֹרְחִים בְּרֶסֶן שָׁמוּט, פְּרָט לְמַקְדִים, שֶׁהֶחֱזִיק אֶת כִּידוֹנוֹ בְּלִי לִגְרֹעַ עַיִן מֵהַנָזִיר, וּבְבַת־רֹאשׁ הִכָּה בּוֹ בְּכֹחַ בְּחָזֵהוּ. אֶלָא מִשֶׁפָּגַע הַבַּרְזֶל בַּגְלִימָה הַנוֹרָאָה, נַעֲשָׂה קֵהֶה וְחַלָשׁ, כְּנֵר שֶׁמַכִּים בּוֹ עַל הַסַדָן. אָז הִכָּה הַנָזִיר בְּמַטֵה־הַצְלָב שֶׁלוֹ עַל עֶצֶם שִׁכְמוֹ שֶׁל הַמַתְקִיף, בֵּין הַצַוָאר וְהַכָּתֵף, בְּכֹחַ רַב וּמַפְתִּיעַ, עַד כִּי הַלָה אִבֵּד אֶת חוּשָׁיו וְנָפַל אַרְצָה לְרַגְלֵי סוּסוֹ.

כְּשֶׁרָאָה אֶת הָאִצְטְלָה שֶׁל הַקָצִין, אָמַר הַנָזִיר לְגַרְגַנְטוּאַ: ‘כְּמָרִים הֵם אֵלֶה, וַהֲרֵי בְּיָדוּעַ שֶׁהַכֹּמֶר אֵינוֹ אֶלָא רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל נָזִיר. בְּחַיֵי הַקְדוֹשִׁים, שֶׁאֲנִי נָזִיר מֻשְׁלָם וְשֶׁאַשְׁמִיד אֶת כֻּלְכֶם כִּזְבוּבִים.’ וּבִדְהָרָה רְחָבָה רָדַף אַחֲרֵי הַבּוֹרְחִים, תָּפַס אֶת הַנֶחֱשָׁלִים וְחָבַט בָּהֶם עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל כַּחֲבֹט אֶת הַשִׁפּוֹן.

פָּנָה גִמְנַסְט אֶל גַרְגַנְטוּאַ בִּשְׁאֵלָה אִם גַם עָלָיו לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם. עָנָה לוֹ: ‘בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא, כִּי לְפִי תּוֹרַת הַצָבָא הַנְכוֹנָה אֵין לְהָבִיא לְעוֹלָם אֶת הָאוֹיֵב לִכְלָל יֵאוּשׁ, הוֹאִיל וּמַצָב זֶה דַוְקָא מוֹעִיל לְהַגְדִיל אֶת כֹּחוֹ וּלְהַגְבִּיר אֶת עֹז רוּחוֹ. נִצְחוֹנוֹת רַבִּים צָנְחוּ מִתּוֹךְ יְדֵיהֶם שֶׁל הַמְנַצְחִים רַק מִשׁוּם כָּךְ, שֶׁלֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּמִדָה וְרָצוּ לְהַשְׁמִיד אֶת הַמְנֻצָחִים עַד כָּלָה. פִּתְחוּ תָּמִיד לְאוֹיְבֵיכֶם אֶת כָּל הַדְלָתוֹת וְהַדְרָכִים, וּמוּטָב שֶׁתַּתְקִינוּ לָהֶם גֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף כְּדֵי שֶׁיִבְרְחוּ.’

‘נָכוֹן,’ אָמַר גִמְנַסְט, ‘אֶלָא שֶׁהַנָזִיר נִמְצָא בִּידֵיהֶם.’ ‘כְּלוּם תָּפְסוּ אוֹתוֹ?’ אָמַר גַרְגַנְטוּאַ, ‘בְּהֵן צֶדֶק, שֶׁזֶה יִהְיֶה לְרָעָתָם. אֶלָא שֶׁעַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא, לֹא נָזוּז מִכָּאן וּנְחַכֶּה כָּאן בִּדְמָמָה.’

חִכּוּ מִתַּחַת לַעֲצֵי הָאֱגוֹז, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַנָזִיר רָדַף וְהִכָּה לְלֹא רַחֵם כָּל מִי שֶׁפָּגַע בְּדַרְכּוֹ, עַד שֶׁפָּגַשׁ בְּפָּרָשׁ, שֶׁרָכוּב הָיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו אֶחָד מֵהַצַלְיָנִים הַמִסְכֵּנִים. כְּשֶׁרָאָה זֶה שֶׁהַנָזִיר עוֹמֵד לְהָרְגוֹ צָעַק בְּקוֹל:

‘הוֹ, אֲדוֹנִי רַב־הַנְזִירִים, יְדִידִי, חוּסָה עָלַי, אֲנִי מִתְחַנֵן אֵלֶיךָ.’ שָׁמְעוּ אֶת הַמִלִים הַלָלוּ, נִפְנוּ הַבּוֹרְחִים וְהֵבִינוּ כִּי אֵין זֶה אֶלָא נָזִיר שֶׁעָרַךְ אֶת הַשַׁעֲרוּרִיָה. מִיָד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְהִרְבִּיצוּ בּוֹ מַכּוֹת בְּדוֹמֶה לַחֲמוֹר שֶׁמַעְמִיסִים עָלָיו עֵצִים, אֶלָא שֶׁהוּא לֹא חָשׁ כְּאֵב כְּלָל, כָּל כָּךְ הָיָה עוֹרוֹ קָשֶׁה. לְאַחַר זֶה מְסָרוּהוּ לִשְׁמִירָה בִּידֵי שְׁנֵי קַשָׁתִים, וְכֵיוָן שֶׁהָפְכוּ סוּסֵיהֶם וְלֹא רָאוּ בִּפְנֵיהֶם אָדָם, בְּטוּחִים הָיוּ שֶׁגַרְגַנְטוּאַ וּכְנוּפְיָתוֹ נִמְלְטוּ. אָז רָצוּ בִּמְלוֹא כֹּחָם לְעֵבֶר עֲצֵי הָאְֱגוֹז כְּדֵי לִתְפֹּס אוֹתָם, וְאֶת הַנָזִיר הִשְׁאִירוּ בִּידֵי שְׁנֵי הַקַשָׁתִים.

שָׁמַע גַרְגַנְטוּאַ נַחֲרָתָם שֶׁל סוּסִים וְאָמַר לַאֲנָשָיו: ‘חֶבְרַיָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת צַעֲדָם שֶׁל אוֹיְבֵינוּ וַאֲנִי רוֹאֶה כְּבָר כֵּיצַד הֵם בָּאִים עָלֵינוּ בֶּהָמוֹן; נִצְטוֹפֵף כָּאן וְנַחֲזִיק בַּדֶרֶךְ כָּרָאוּי, וְכָכָה נוּכַל לְקַבֵּל אוֹתָם לְמַעַן אָבְדָנָם וּלְמַעַן כְּבוֹדֵנוּ.’



פרק עשרים: מה שארע לאח יוחנן ולצלינים    🔗


כְּשֶׁרָאָה הַנָזִיר אֶת הָאוֹיְבִים הַמִתְפַּזְרִים בְּלִי סֵדֶר, שִׁעֵר שֶׁהֵם הָלְכוּ לְהִתְנַפֵּל עַל גַרְגַנְטוּאַ וַאֲנָשָׁיו. נִצְטַעֵר מְאֹד עַל שֶׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַצִילָם. אַחַר בָּחַן פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוֹמְרָיו, שֶׁהָיוּ רָצִים בְּחֵפֶץ לֵב אַחֲרֵי הַחַיִל עַל מְנָת לָקַחַת שָׁלָל, וְאִלוּ כָּעֵת נֶאֶלְצוּ לַעֲמֹד וּלְהִסְתַּכֵּל בַּמוֹרָד, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלוֹחֲמִים יוֹרְדִים. שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ וְאָמַר לְעַצְמוֹ:

‘בְּנֵי־אָדָם אֵלֶה אֵינָם בְּקִיאִים כָּרָאוּי בְּמַעֲשֵׂי מִלְחָמָה, וְהָרְאָיָה: הֵם לֹא שָׁאֲלוּ לִשְׁמִי וְאַף לֹא נָטְלוּ מִמֶנִי אֶת חַרְבִּי.’

שָׁלַף מִיָד אֶת הַחֶרֶב מִנַרְתִּיקָהּ וְהִכָּה בָּהּ אֶת הַשׁוֹמֵר מִימִינוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכְּלֵי הַדָם בְּצַוָארוֹ שֶׁל זֶה נֶחְתְּכוּ, נָפַל מִיָד מֵת לָאָרֶץ. הָפַךְ הַנָזִיר סוּסוֹ לְצַד שְׂמֹאל. מִשֶׁרָאָה הַשׁוֹמֵר הַשֵׁנִי אֶת גוֹרַל חֲבֵרוֹ, פָּנָה בִּקְרִיאוֹת שֶׁל תַּחֲנוּנִים:

‘אֲדוֹנִי רַב־הַנְזִירִים, יְדִידִי הֶחָבִיב, הֶרֶף! אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר, אֲדוֹנִי הַחַשְׁמָן, אֲדוֹן כָּל הָאֲדוֹנִים…’ אֶלָא שֶׁהַלָה לֹא חָמַל וּפִלַח רֹאשׁוֹ בְּחַרְבּוֹ. לְאַחַר זֶה דִרְבֵּן הַנָזִיר אֶת סוּסוֹ וְטָס בְּדֶרֶךְ הָאוֹיְבִים, שֶׁנִתְקְלוּ בֵּינָתַיִם בְּגַרְגַנְטוּאַ וַחֲבֵרָיו, אֲשֶׁר גָזְרוּ אוֹתָם עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל. מִסְפָּרָם שֶׁל הָאוֹיְבִים נִתְמַעֵט כָּל כָּךְ, עַד שֶׁשׁוּב לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי גַרְגַנְטוּאַ, וְהֵם פָּתְחוּ בִּנְסִיגָה בִּמְהִירוּת רַבָּה. עָלָה הַנָזִיר עַל גַבֵּי סֶלַע שֶׁלְיַד הַדֶרֶךְ, הִתְנַפֵּל עַל הַנִמְלָטִים וְהִכָּה בָּהֶם הָמוֹן רַב, עַד כִּי חַרְבּוֹ נִשְׁבְּרָה לִשְׁנַיִם. וְכָךְ הִצִיל אֶת הַצַלְיָנִים, שֶׁהָיוּ מוּבָלִים כְּפוּתִים עַל גַבֵּי הַסוּסִים, וְלָקַח בַּשֶׁבִי אֶת תֻּכִּיוֹן.


פרק עשרים ואחד: כיצד חזר הנזיר עם הצלינים ועם תוּכיוֹן    🔗


מִשֶׁנִגְמְרָה תִּגְרָה זוֹ בְּהַצְלָחָה, חָזַר גַרְגַנְטוּאַ עִם אֲנָשָׁיו, פְּרָט לַנָזִיר, וּבַעֲלוֹת הַשַׁחַר הִגִיעוּ אֶל רַבְגָרוֹן וּמְצָאוּהוּ עֲדַיִן בַּמִטָה. לְאַחַר שֶׁרָאָה אוֹתָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, נָשַׁק לָהֶם בְּאַהֲבָה וְשָׁאַל לַנָזִיר. עָנָה לוֹ גַרְגַנְטוּאַ שֶׁהוּא נָפַל, כַּנִרְאֶה, בִּידֵי הָאוֹיְבִים.

‘אִם כָּךְ,’ אָמַר רַבְגָרוֹן, ‘פְּגִיעָתוֹ בָּהֶם תִּהְיֶה רָעָה.’ אָמַר שֶׁיָבִיאוּ אֲרוּחָה טוֹבָה כְּדֵי לְהָשִׁיב רוּחָם. קָרְאוּ לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ, אֶלָא שֶׁלֹא נִתְאַוָה לֶאֱכֹל וְלֹא נִתְאַוָה לִשְׁתּוֹת מֵרֹב דְאָגָה לְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַנָזִיר.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל רָם מֵעַל שַׁעַר הֶחָצֵר: ‘יַיִן, הַב יַיִן קַר, גִמְנַסְט יְדִידִי!’ יָצָא גִמְנַסְט וְרָאָה שֶׁהָאָח יוֹחָנָן הוּא זֶה, הַמוֹלִיךְ אֶת חֲמֵשֶׁת הַצַלְיָנִים הַמְשֻׁחְרָרִים וְאֶת תֻּכִּיוֹן הַשָׁבוּי.

גַרְגַנְטוּאַ וַאֲנָשָׁיו נֶחְפְּזוּ לִקְרָאתוֹ וְהִקְבִּילוּ פָּנָיו בְּרֹב שִׂמְחָה וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל רַבְגָרוֹן, וְזֶה שָׁאַל אוֹתוֹ לִפְרָטֵי הַהַרְפַּתְקָה. לְאַחַר שֶׁהַנָזִיר סִפֵּר הַכֹּל, יָשְׁבוּ כֻּלָם אֶל הַמִשְׁתֶּה. אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁאַל רַבְגָרוֹן אֶת עוֹלֵי־הָרֶגֶל מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ בָּאוּ וּלְאָן הָלְכוּ.

עָנָה עֲיַפְדֶרֶךְ בְּשֵׁם כֻּלָם: ‘אֲדוֹנִי, אֲנִי מִמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהוּא מִמָקוֹם פְּלוֹנִי, זֶה מִשָׁם וְזֶה מִשָׁם. אָנוּ בָּאִים מִסַן־סֶבַּסְטְיַן שֶׁעַל־יַד נַנְט, שֶׁעָרְכוּ שָׁם תְּפִלוֹת לַעֲצִירַת הַמַגֵפָה.’

שָׁמַע רַבְגָרוֹן כָּךְ, שִׁלַח אוֹתָם לַחָפְשִׁי, וְגַרְגַנְטוּאַ נָתַן לָהֶם צֵידָה לַדֶרֶךְ: תַּרְמִילִים מְלֵאֵי מָזוֹן וּבַקְבּוּקִים מְלֵאֵי יַיִן, וְעוֹד הוֹסִיף עַל כָּךְ כַּמָה מַטְבְּעוֹת לְצָרְכֵיהֶם בַּדֶרֶךְ. נָתַן לְכָל אֶחָד סוּס מִתּוֹךְ הָאֻרְוָה וְנִפְרַד מֵהֶם בְּשָׁלוֹם.

אָז הֵבִיאוּ בִּפְנֵי רַבְגָרוֹן אֶת תֻּכִּיוֹן הַשָׁבוּי. מִיָד שְׁאֵלוֹ רַבְגָרוֹן עַל שְׁחוֹרְמָרָה וְתַכְלִית מַעֲשָׂיו.

‘לְהֵיכָן רוֹצֶה הוּא לְהַגִיעַ בְּשָׁאוֹן וַהֲמֻלָה אֵלֶה שֶׁהֵקִים?’ ‘מְגַמָתוֹ,’ עָנָה תֻּכִּיוֹן, ‘הִיא לִכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ, אִם רַק יוּכַל.’ ‘רַב מִדַי,’ אָמַר רַבְגָרוֹן. ‘הַמַרְחִיב מִדַי זְרוֹעוֹתָיו יִתְפֹּס רַק מְעַט. מוּטָב הָיָה לוֹ לִשְׁחוֹרְמָרָה אִלוּ נִשְׁאַר בְּבֵיתוֹ וְהִמְשִׁיךְ לִשְׁלֹט כָּרָאוּי לְמֶלֶךְ, מֵאֲשֶׁר לִפְלֹשׁ לְתוֹךְ שֶׁלִי בִּגְזֵלָה וּבִשְׁדִידָה. כִּי בְּשִׁלְטוֹן צֶדֶק הָיָה מַגִיעַ לְהַרְחָבַת גְבוּלוֹתָיו, וְאִלוּ בְּהִתְנַפְּלוּת שֶׁל שֹׁד עָלַי וְעַל אֲחֻזוֹתַי יֵהָרֵס כָּלִיל. וְעַתָּה לֵךְ, חֲזֹר אֶל מַלְכְּךָ וְהַעֲמֵד אוֹתוֹ עַל טָעֻיוֹתָיו. אֵין אֲנִי תּוֹבֵע מִמְךָ כֹּפֶר נֶפֶשׁ. רְצוֹנִי הוּא שֶׁיַחֲזִירוּ לְךָ אֶת הַסוּס וְאֶת הַנֶשֶׁק.’

מִשֶׁסִיֵם קָרָא לַנָזִיר וּלְנֹכַח כָּל הַקָהָל שְׁאֵלוֹ: ‘אֶחָא יוֹחָנָן, יְדִידִי הַטוֹב. אַתָּה הוּא שֶׁלָקַחְתָּ בַּשֶׁבִי אֶת תֻּכִּיוֹן הַנִמְצָא לְפָנַי?’ ‘אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, הֲרֵיהוּ כָּאן, וְרוֹצֶה הָיִיתִי שֶׁיַעֲנֶה הוּא לְךָ עַל כָּךְ בְּגִלוּי לֵב.’

אָמַר תֻּכִּיוֹן: ‘כֵּן, אֲדוֹנִי, הוּא אֲשֶׁר לָקַח אוֹתִי בַּשֶׁבִי, וַהֲרֵינִי נִמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ.’ ‘וְכִי הִתְכַּוַנְתָּ לְכֹפֶר נֶפֶשׁ?’ שָׁאַל רַבְגָרוֹן אֶת הַנָזִיר. ‘לֹא, אֵין זֶה רֹאשׁ דַאֲגוֹתַי.’ ‘וְכַמָה אַתָּה רוֹצֶה בַּעֲדוֹ?’ 'לֹא כְלוּם, עָנָה הַנָזִיר, ‘אֵין זֶה חָשׁוּב כְּלָל.’ צִוָה רַבְגָרוֹן לָתֵת לַנָזִיר שִׁשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף זָהוּב. אוֹתָהּ שָׁעָה עָרְכוּ לוֹ לַשָׁבוּי סְעֻדָה כַּהֲלָכָה. שָׁאַל אוֹתוֹ רַבְגָרוֹן מָה רְצוֹנוֹ: לְהִשָׁאֵר אֶצְלוֹ אוֹ לַחֲזֹר אֶל מַלְכּוֹ. עָנָה תֻּכִּיוֹן שֶׁמוּכָן הוּא לְקַבֵּל אֶת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לוֹ.

‘אִם כָּךְ, אָמַר רַבְגָרוֹן, חֲזֹר אֶל מַלְכְּךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמְךָ!’ נָתַן לוֹ חֶרֶב, תּוֹצֶרֶת וִינָה, בְּנַרְתִּיק שֶׁל זָהָב וַעֲנָק שֶׁל זָהָב מְשֻבַּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִינָר לְמַתָּנָה.

לְאַחַר שִׂיחָה עָלָה תֻּכִּיוֹן עַל סוּסוֹ. לְשֵׁם בִּטְחוֹנוֹ נָתַן לוֹ גַרְגַנְטוּאַ שְׁלֹשִים תּוֹפְסֵי כִּידוֹן וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים קַשָׁתִים, תַּחַת פִּקוּדוֹ שֶׁל גִמְנַסְט, שֶׁיְלַווּהוּ לְפִי הַצֹרֶךְ עַד לְשַׁעֲרֵי רֹאשׁ־הַרְצַח.

לְאַחַר שֶׁתֻּכִּיוֹן הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, הֶחֱזִיר הַנָזִיר לְרַבְגָרוֹן אֶת שִׁשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף הַזָהוּב וְאָמַר:

‘אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ, לֹא עַכְשָׁו עָלֶיך לְהַעֲנִיק מַתָּנוֹת כְּגוֹן אֵלֶה. הַמְתֵּן עַד לְסוֹפָהּ שֶׁל הַמִלְחָמָה, שֶׁהֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת מֶה עָלוּל לִקְרוֹת. וּמִלְחָמָה עֲרוּכָה בְּלִי מְלַאי שֶׁל כֶּסֶף רָאוּי לִשְׁמוֹ, כָּמוֹהָ כִּנְשִׁיבַת רוּחַ חַלָשָׁה. עֲצַבֵּי הַקְרָבוֹת הֵם הַמַטְבְּעוֹת הַמְצַלְצְלִים.’


פרק עשרים ושנים: כיצד חזר תוּכיוֹן אל שחורמרה    🔗


שָׁמְעוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל רַבְגָרוֹן עַל הַנֵזֶק הָרַב שֶׁנִגְרַם לוֹ מִידֵי שְׁחוֹרְמָרָה, מִהֲרוּ וְשִׁגְרוּ אֵלָיו שְׁלִיחִים שֶׁיַצִיעוּ לוֹ אֶת עֶזְרָתָם בַּאֲנָשִׁים כִּבְכֶסֶף וּבְצִיוּד מִלְחַמְתִּי. נִצְטָרְפוּ הַסְכוּמִים לְמֵאָה שְׁלֹשִים וְאַרְבָּעָה מִילְיוֹן וּשְׁנַיִם וָחֵצִי דִינָר זָהָב. וְאִלוּ כְּלָל הָאֲנָשִׁים הִגִיעַ לַחֲמִשִׁים אֶלֶף, בְּעֵרֶךְ, שֶׁבָּאוּ עַל שְׂכָרָם וְעַל מְזוֹנוֹתֵיהֶם לְמֶשֶׁךְ שִׁשָׁה יְרָחִים וְאַרְבָּעָה יָמִים.

גַרְגַנְטוּאַ לֹא סֵרַב וְאַף לֹא קִבֵּל אֶת הַהַצָעָה. הוּא הוֹדִיעַ כִּי יְנַהֵל אֶת הַמִלְחָמָה כָּךְ שֶׁלֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ לְהַטְרִיד אֲנָשִׁים בְּמִסְפָּר רַב. הוּא בִּקֵשׁ רַק אֶת הַגְדוּדִים שֶׁרַבְגָרוֹן הָיָה מַחֲזִיק בַּנָפוֹת הַסְמוּכוֹת וְשֶׁמֻרְכָּבִים הָיוּ מֵאַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ־מֵאוֹת פָּרָשִׁים מְזֻיָנִים, שִׁשִׁים וְשִׁשָׁה אֶלֶף רַגְלִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה אֶלֶף לוֹטְשֵׁי כְּלֵי נֶשֶׁק, מָאתַיִם כְּלֵי־תּוֹתָח גְדוֹלִים, כָּל אֵלֶה חֲמוּשִׁים וּמְלֻוִים בְּטַפְסָרִים, בְּנוֹשְׂאֵי־כֵּלִים, בְּטַבָּחִים וּבִשְׁאָר אֲנָשִׁים, שֶׁיֵשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לְשֵׁם נִהוּל קְרָבוֹת. כָֻּלָם מְאֻמָנִים לִפְעֻלָה, רְגִילִים לֵילֵךְ וּלְהַכִּיר אֶת כָּל הַדַגָלִים, זְרִיזִים לְכָל פְּקֻדָה הַבָּאָה מִסַרְנֵיהֶם, קַלִים בְּמֵרוֹצָם, אַמִיצִים בְּמַכָּתָם, נְבוֹנִים בְּמַעֲלָלָם, הַכֹּל בְּמִדָה רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁדוֹמִים הָיוּ יוֹתֵר לְהַרְמוֹנְיָה שֶׁל עוּגָבִים אוֹ לְמַנְגָנוֹן שֶׁל שְׁעוֹנִים מֵאֲשֶׁר לְחֵיל צָבָא.

בֵּינָתַיִם חָזַר תֻּכִּיוֹן לְרֹאשׁ־הַרְצַח וּבָא וְהִתְיַצֵב בִּפְנֵי שְׁחוֹרְמָרָה וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְבָרִים שֶׁרָאָה וְשֶׁעָשָׂה כְּסִדְרָם. וְסִיֵם בְּכָךְ שֶׁיָעַץ לוֹ לִכְרֹת בְּרִית עִם רַבְגָרוֹן, שֶׁלְפִי דַעְתּוֹ הוּא הַטוֹב בִּבְנֵי־הָאָדָם. וְעוֹד הוֹסִיף, שֶׁאֵין מִן הָאַבִּירוּת וּמִן הַהִגָיוֹן לְקַנְטֵר כָּכָה אֶת הַשְׁכֵנִים, שֶׁהֵפִיק מֵהֶם תָּמִיד טוֹבוֹת בִּלְבַד, וְשֶׁיֵצְאוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר מֵהָעֵסֶק הַזֶה בַּאֲבֵדוֹת רַבּוֹת וּבִמְצוּקוֹת, הוֹאִיל וְכֹחוֹ שֶׁל רַבְגָרוֹן גָדוֹל מִשֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה.

לֹא גָמַר עֲדַיִן אֶת דְבָרָיו, וּפַחְזָן אָמַר בְּקוֹל רָם: ‘אוֹי לוֹ לְשַׁלִיט שֶׁאֲנָשָׁיו עֲשׂוּיִים לְהִשָׁחֵד כְּתֻכִּיוֹן; כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת אֹמֶץ לִבּוֹ שֶׁנִשְׁתַּנָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה מִצְטָרֵף בְּרָצוֹן אֶל אוֹיְבֵינוּ וְנִלְחָם וּבוֹגֵד בָּנוּ, אִלוּ רַק הָיוּ מַסְכִּימִים לְהַשְׁאִירוֹ אֶצְלָם.’

לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה שָׁלַף תֻּכִּיוֹן אֶת חַרְבּוֹ בְּזַעַם וְדָקַר בָּהּ אֶת פַּחְזָן, שֶׁנָפַל מֵת בּוֹ בַּמָקוֹם. וְתוֹךְ כְּדֵי שָׁלְפוֹ אֶת נִשְׁקוֹ מִן הַגוּפָה הַמֵתָה, אָמַר: ‘כֵּן יֹאבְדוּ כָּל אֲשֶׁר יָעֵזוּ לְהַשְׁמִיץ אֶת מְשָׁרְתֵי הַמֶלֶךְ הַנֶאֱמָנִים!’

נִתְמַלֵא שְׁחוֹרְמָרָה חֵמָה, וּבַהֲצִיצוֹ בַּחֶרֶב הַמְטַפְטֶפֶת דָם קָרָא: ‘וְכִי נִתַּן לְךָ כְּלִי זֶה כְּדֵי לְהָמִית בְּנוֹכְחוּתִי אֶת יְדִידִי הַטוֹב פַּחְזָן?’ צִוָה לְרוֹבֵי הַקַשָׁתִים לִקְרֹעַ אֶת תֻּכִּיוֹן לִגְזָרִים. מִשֶׁעָשׂוּ כָּךְ, נִתְכַּסְתָה כָּל הָרִצְפָּה בְּדָם. לְאַחַר מִכֵּן צִוָה שְׁחוֹרְמָרָה לַעֲרֹךְ אֶת קְבוּרָתוֹ שֶׁל פַּחְזָן בְּכָבוֹד רַב, וְאִלוּ אֶת גוּפָתוֹ שֶׁל תֻּכִּיוֹן לְהַשְׁלִיךְ מֵעֵבֶר לַחוֹמָה לְתוֹךְ הַגַיְא.

פָּרְצָה הַשְׁמוּעָה עַל הַשַׁעֲרוּרִיָה לְתוֹךְ שׁוּרוֹת הַצָבָא; הִתְחִילוּ רַבִּים רוֹטְנִים עַל שְׁחוֹרְמָרָה, וְצָבוּעַ אָמַר לוֹ:

‘אֲדוֹנִי, אֵין אֲנִי רוֹאֶה מָה הֵן תּוֹצְאוֹת הָעִנְיָן הַזֶה. מִסְתַּכֵּל אֲנִי בַּאֲנָשֶׁיךָ וְרוֹאֶה שֶׁאֹמֶץ רוּחָם יָרוּד הוּא. דַעְתָּם הִיא שֶׁמְלַאי הַמָזוֹן דַל הוּא, וְשֶׁהֵם גוּפָם נִתְמַעֲטוּ בְּמִסְפָּר, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁתִּגְבֹּרֶת גְדוֹלָה מִתּוֹסֶפֶת עַל אוֹיְבֵינוּ; מִשֶׁיָשִׂימוּ מָצוֹר עָלֵינוּ, אֵין אֲנִי רוֹאֶה כֵּיצַד נִמָלֵט מֵהֶרֶס גָמוּר.’

‘שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם,’ אָמַר שְׁחוֹרְמָרָה, ‘צוֹרְחִים אַתֶּם לִפְנֵי שֶׁבָּאוּ לִפְשֹׁט אֶת עוֹרְכֶם. אַדְרַבָּה, תְּנוּ לָהֶם לָאוֹיְבִים רַק לָבוֹא.’


פרק עשרים ושלושה: כיצד נחל שחורמרה מפלה    🔗


עַל גַרְגַנְטוּאַ הוּטַל הַפִּקוּד עַל כָּל הַצָבָא; רַבְגָרוֹן עַצְמוֹ נִשְׁאַר בְּתוֹךְ מְצוּדָתוֹ. לְכָל אֵלֶה שֶׁיְבַצְעוּ מַעֲשֵׂי גְבוּרָה הֻבְטְחוּ מַתָּנוֹת רַבּוֹת. וְכָךְ הִגִיעוּ עַד לְמַעְבֶּרֶת הַוֶדָה וּבְעֶזְרַת סְפִינוֹת וּגְשָׁרִים קַלִים שֶׁהֻתְקְנוּ בְּחִפָּזוֹן עָבְרוּ מִגָדָה לְגָדָה. מִשֶׁהִסְתַּכֵּל לְאַחַר זֶה בְּמַעֲמַד הָעִיר הָרָצוּי, נָתַן גַרְגַנְטוּאַ דַעְתּוֹ עַל כָּךְ מַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ גִמְנַסְט:

‘אֲדוֹנִי, הַצָרְפָתִים מִטִבְעָם אֵינָם שָׁוִים כְּלוּם אֶלָא בַּשָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָז הֵם רָעִים יוֹתֵר מֵהַשָׂטָן; מִשֶׁרַק מִתְמַהְמְהִים הֵם, תַּשׁ כֹּחָם כִּנְקֵבוֹת. דַעְתִּי הִיא שֶׁמִיָד לְאַחַר שֶׁאֲנָשֶׁיךָ יָנוּחוּ קְצָת וְיֹאכְלוּ, תִּשְׁלַח אוֹתָם לְהַתְקָפָה.’

מָצְאָה הָעֵצָה חֵן בְּעֵינֵי גַרְגַנְטוּאַ. סִדֵר אֶת חֵילוֹ בִּגְדוּדִים וְשָׁלַח אוֹתָם לְהַתְקָפָה. הַנָזִיר לָקַח אִתּוֹ שִׁשָׁה נוֹשְׂאֵי־דֶגֶל עַל אַנְשֵׁיהֶם וּמָאתַיִם פָּרָשִׁים, עָבַר אֶת הַבִּצוֹת בִּזְרִיזוּת רַבָּה וְתָפַס אֶת דֶרֶךְ הַמֶלֶךְ. אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְשְׁכָה הַהַתְקָפָה; אֲנָשָׁיו שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה הָיוּ חוֹכְכִים, אִם כְּדַאי לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחוֹמוֹת אוֹ לִשְׁמֹר עַל הָעִיר בְּלִי לָזוּז מִשָׁם. לְבַסוֹף פָּרַץ שְׁחוֹרְמָרָה עִם קְבוּצַת פָּרָשִׁים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. נֶעֶרְכָה לוֹ פְּגִישָׁה חֲגִיגִית בִּירִיוֹת תּוֹתָחִים, שֶׁנִתְּכוּ כְּבָרָד אֶל מוּל הַגְבָעוֹת; אַנְשֵׁי גַרְגַנְטוּאַ נָסוֹגוּ לְתוֹךְ הַגַיְא כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם לַתּוֹתָחִים.

אַנְשֵׁי הָעִיר הִתְגוֹנְנוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, אֶלָא שֶׁיְרִיוֹתֵיהֶם חָלְפוּ מֵעַל לְרָאשֵׁי אוֹיְבֵיהֶם בְּלִי לִפְגֹעַ בָּהֶם. רָצוּ אֲנָשָׁיו שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה, שֶׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ הַחוֹמָה, לְהִסוֹג אָחוֹרָה, אוּלָם הַנָזִיר תָּפַס אֶת הַמַעֲבָר; לְפִיכָךְ עָרְקוּ לְכָל צַד לְלֹא סֵדֶר וּמִשְׁעָן. הָיוּ אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי גַרְגַנְטוּאַ לְהוּטִים לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם, עִכֵּב הַנָזִיר בַּעֲדָם. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה שָׁלַח אֶת הַדֻכָּס שַׁקְדָן לְיָעֵץ לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ שֶׁיִתְקַדֵם וְיִתְפֹּס אֶת הַגִבְעָה הַשְׂמָאלִית עַל מְנָת לִמְנֹעַ מִשְׁחוֹרְמָרָה לְהִסוֹג מִצַד זֶה. עָשָׂה גַרְגַנְטוּאַ כָּךְ וְשָׁלַח לְשָׁם אַרְבַּע פְּלֻגוֹת, אֶלָא שֶׁלֹא עָלָה בְּיָדָם לְהַגִיעַ מַהֵר לְרֹאשׁ הַגִבְעָה, הוֹאִיל וְנִפְגְשׁוּ פָּנִים אֶל פָּנִים עִם שְׁחוֹרְמָרָה וְהַנִלְוִים אֵלָיו.

הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּחָזְקָה. עִם זֹאת נִפְגְעוּ קָשֶׁה מֵהָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה שֶׁיָרוּ בָּהֶם חִצִים וְהִמְטִירוּ עֲלֵיהֶם כַּדוּרֵי תּוֹתָחִים. מִשֶׁרָאָה כָּךְ, מִהֵר גַרְגַנְטוּאַ לְעֶזְרָתָם, וְתוֹתָחָיו פָּתְחוּ בְּהַרְעָשָׁה עַל קְצֵה חוֹמָה זֶה, עַד כִּי נֶאֱלָצִים הָיוּ לְהַזְעִיק לְכָאן אֶת כָּל כֹּחוֹת הָעִיר הַמְזֻיָנִים. אוֹתָהּ שָׁעָה רָאָה הַנָזִיר שֶׁחֵלֶק הַחוֹמָה, שֶׁהוּא שָׂם עָלָיו מָצוֹר, נִתְרוֹקֵן מֵאַנְשֵׁי־הַחַיִל וּמִשׁוֹמְרִים. מֶה עָשָׂה? פָּנָה לְעֵבֶר הַחוֹמָה וְעָלָה עָלֶיהָ עִם חֵלֶק רַב מֵאֲנָשָׁיו, בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַמִתְנַפֵּל בְּמַפְתִּיעַ מַפִּיל אֵימָה וָפַחַד יוֹתֵר מִזֶה שֶׁלוֹחֵם רְצוּפוֹת. לֹא הֵרִים אֵפוֹא כָּל שָׁאוֹן, עַד שֶׁאֲנָשָׁיו כֻּלָם הִגִיעוּ לַחוֹמָה מַמָשׁ, פְּרָט למָאתַיִם פָּרָשִׁים שֶׁהִשְׁאִיר בַּחוּץ עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא. וְאָז פָּרְצוּ בִּקְרִיאַת פֶּתַע וְהִתְנַפְּלוּ עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם בַּשַׁעַר, הָרְגוּ אוֹתָם וּפָרְצוּ פְּנִימָה, אַחַר עָבְרוּ בְּרִיצָה אֶל הַשַׁעַר הַמִזְרָחִי, מְקוֹם הַמְבוּכָה, וּמִשֶׁהִתְנַפְּלוּ עַל אוֹיְבֵיהֶם מֵאָחוֹר, הִשְׁתַּלְטוּ עֲלֵיהֶם בִּמְהִירוּת.

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַנְצוּרִים שֶׁאַנְשֵׁי גַרְגַנְטוּאַ הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם מִכָּל צַד, מָסְרוּ עַצְמָם בִּידֵי הַנָזִיר וּבִקְשׁוּ רַחֲמִים. אִלֵץ אוֹתָם לִמְסֹר אֶת כְּלֵי נִשְׁקָם וּלְהִסְתַּגֵר בְּתוֹךְ בָּתֵּי הַתְּפִלָה, וְהֶעֱמִיד שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם. לְאַחַר שֶׁהִבְקִיעַ אֶת הַשַׁעַר הַמִזְרָחִי יָצָא לְעֶזְרַת גַרְגַנְטוּאַ. שְׁחוֹרְמָרָה סָבוּר הָיָה שֶׁתִּגְבֹּרֶת בָּאָה אֵלָיו מִתּוֹךְ הָעִיר, וּבְחֻצְפָּה הִתְקַדֵם אֶל מוּל גַרְגַנְטוּאַ, עַד שֶׁשָׁמַע כִּי הַלָה קוֹרֵא: ‘אָחָא יוֹחָנָן! יְדִידִי! מַה טוֹב שֶׁבָּאתָ לְכָאן!’

רָאוּ שְׁחוֹרְמָרָה וַאֲנָשָׁיו כִּי הַכֹּל הוּא לְאַחַר יֵאוּשׁ, פָּתְחוּ בִּבְרִיחָה לְכָל צַד. רָדַף גַרְגַנְטוּאַ אַחֲרֵיהֶם וְהִכָּה בָּהֶם הַכֵּה וּפָצוֹעַ עַד חָרְמָה.


פרק עשרים וארבעה: כיצד נס שחורמרה מן הפח אל הפחת וגרגנטוא גילה נדיבות    🔗


בְּרֹב יֵאוּשׁ בָּרַח שְׁחוֹרְמָרָה לְאִי מְרֻחָק, אֶלָא שֶׁבַּדֶרֶך מָעֲדוּ קַרְסֻלֵי סוּסוֹ וְהוּא נָפַל לָאָרֶץ; נִתְמַלֵא עָלָיו חֵמָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁדְקָרוֹ בְּחַרְבּוֹ וְהִפִּיל אוֹתוֹ מֵת. כֵּיוָן שֶׁרָצָה לְהַמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ וְלֹא נִמְצָא לוֹ עַל מָה לִרְכֹּב, נִסָה לִטֹל אֶת הַחֲמוֹר שֶׁבַּטַחֲנָה הַסְמוּכָה. יָצְאוּ הַטוֹחֲנִים וְהִכּוּהוּ רֶצַח וְאַף הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בְּגָדָיו וְלֹא נָתְנוּ לוֹ לְכַסוֹת מַעֲרֻמָיו, כִּי אִם חָלוּק בָּלֶה. וְכָךְ הָלַךְ לוֹ מִשָׁם הָרַתְחָן הַמִסְכֵּן, עַד שֶׁהִגִיעַ לִשְׂפַת הַנָהָר.

פָּגְעָה בּוֹ קוֹסֶמֶת זְקֵנָה; סָח לָהּ אֶת כָּל הַקוֹרוֹת אוֹתוֹ, נִבְּאָה לוֹ שֶׁעֲתִידָה מַלְכוּתוֹ לַחֲזֹר לִרְשׁוּתוֹ בְּבוֹא הַמִפְלָצוֹת. מֵאָז אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ וְלֹא כְלוּם עַל גוֹרָלוֹ שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה. אַף־עַל־פִּי־כֵן נִמְסַר לִי שֶׁהוּא כַּיוֹם הַזֶה שְׂכִיר־יוֹם בָּעִיר לִיוֹן וְהוּא רַתְחָן כְּפִי שֶׁהָיָה. וְכֵן עוֹדֶנוּ מַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לְזָרִים עַל בּוֹא הַמִפְלָצוֹת, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְצַפֶּה, כַּנִרְאֶה, שֶׁתִּתְקַיֵם נְבוּאָתָהּ שֶׁל הַקוֹסֶמֶת הַזְקֵנָה וְתַחֲזֹר אֵלָיו מַלְכוּתוֹ.

בְּתֹם הַקְרָב פָּקַד גַרְגַנְטוּאַ, רֵאשִׁית כֹּל, אֶת אֲנָשָׁיו וּמָצָא שֶׁרַק מְעַטִים מִבֵּינֵיהֶם נָפְלוּ בִּשְׂדֵה הַקֶּטֶל, וְאַף אֵלֶה רַגְלִים הָיוּ מִפְּלֻגָתוֹ שֶׁל רַבְסֶרֶן טוּלְמַר. רַבְעָמָל פָּצוּעַ הָיָה, כֵּיוָן שֶׁכַּדוּר שֶׁל רוֹבֶה חָדַר בְּעַד אֲפֻדָתוֹ. נָתַן גַרְגַנְטוּאַ לַאֲנָשָׁיו לָנוּחַ וְצִוָה עַל גִזְבָּרָיו לְשַׁלֵם לַתּוֹשָׁבִים בְּעַד הָאֲרוּחָה וְשֶׁלֹא יִגָרֵם כָּל רַע לָעִיר, הוֹאִיל וְשֶׁלוֹ הִיא עַכְשָׁו. לְאַחַר הַסְעֻדָה צִוָה גַרְגָנְטוּאַ לְשַׁלֵם לְכָל פָּרָשָׁיו שְׂכַר שִׁשָׁה יְרָחִים וְשִׁלְחָם לְבָתֵּיהֶם. אַחַר־כָּךְ הִזְעִיק אֶל הַכִּכָּר שֶׁלִפְנֵי הָאַרְמוֹן אֶת כָּל אֵלֶה שֶׁנִשְׁאֲרוּ לִפְלֵיטָה מִצִדוֹ שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה וּפָנָה אֲלֵיהֶם בְּמִלִים אֵלֶה:

'שָׁנִים עַל שָׁנִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, אֲבוֹת־אֲבוֹתֵינוּ וְכָל קַדְמוֹנִינוּ נוֹהֲגִים לְפִי מִזְגָם וְטִבְעָם הַמְיֻחָדִים לָהֶם, שֶׁלְשֵׁם פִּרְסוּם נִצְחוֹנוֹתֵיהֶם וְכִבּוּשֵׁיהֶם הָיוּ בְּמַעֲשֵׂי הַחֲנִינָה שֶׁלָהֶם מְקִימִים מַצְבוֹת־זִכָּרוֹן וּמַזְכְּרוֹת־נִצָחוֹן בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְנֻצָחִים, בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּמִפְעָלִים אַדְרִיכָלִיִים בָּאֲרָצוֹת הַנִכְבָּשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁדַעְתָּם הָיְתָה שֶׁהַזִכָּרוֹן הַחַי שֶׁל בְּנֵי־אָדָם נִרְכָּשׁ בְּיֶתֶר קַלוּת בִּנְדִיבוּת מֵאֲשֶׁר בִּכְתוֹבוֹת אִלְמוֹת עַל גַּבֵּי שַׁעֲרֵי־נִצָחוֹן, עַמוּדֵי־תְּהִלָה וּפִּירָמִידוֹת, הַנִתָּנִים לִפְגִיעוֹת הָאֲוִיר וּלְקִנְאָתָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם. הַזְמַן הַמְאַכֵּל וּמְמַעֵט כָּל דָבָר, מַגְדִיל וּמַרְבֶּה אֶת הַמַעֲשִׂים הַטוֹבִים, הוֹאִיל וְחֶסֶד, הַנִגְמָל מִתּוֹךְ נְדִיבוּת לְאָדָם בַּר־דַעַת, גָדֵל וְהוֹלֵךְ תָּדִיר עַל־יְדֵי הַמַחֲשָׁבָה הָאֲצִילָה וְהַזִכָּרוֹן. וְכֵיוָן שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצֶה בְּשׁוּם פָּנִים לִסְטוֹת מֵהָאֲדִיבוּת שֶׁבָּאָה לִי בִּירֻשָׁה מֵאֲבוֹתַי, הֲרֵינִי סוֹלֵחַ לָכֶם וְגוֹאֵל אֶתְכֶם וְעוֹשֶׂה אֶתְכֶם חָפְשִׁים וּבְנֵי חוֹרִין כְּמִקֹדֶם.

'וְעוֹד, עִם יְצִיאַתְכֶם מִן הַשְׁעָרִים יְקַבֵּל כָּל אֶחָד תַּשְׁלוּם בְּעַד שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיוּכַל לִפְרשׁ לְבֵיתוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. שֵׁשׁ מֵאוֹת פָּרָשִׁים וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים רַגְלִים, תַּחַת פִּקוּדוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא־כֵּלַי אֲלֶכְּסַנְדֶר, יְלַווּכֶם בַּדֶרֶךְ, גְזֵרָה שְׁמָא יִפְגְעוּ בָּכֶם הָאִכָּרִים. וְרַבּוֹת אֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּךְ שֶׁשְׁחוֹרְמָרָה אֵינוֹ כָּאן, כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה מְאֹד לְהַסְבִּיר לוֹ, כִּי לֹא לְשֵׁם כְּבוֹדִי וְהַגְדָלַת שְׁמִי, לֹא לְשֵׁם תְּהִלָתִי וְהַרְחָבַת רְכוּשִׁי נֶעֶרְכָה הַמִלְחָמָה הַזֹאת. אֶלָא שֶׁהוֹאִיל ועִקְבוֹתָיו נֶעֶלְמוּ, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ וּלְאָן בָּרַח, רְצוֹנִי הוּא שֶׁמַלְכוּתוֹ תַּעֲבֹר בִּשְׁלֵמוּתָהּ לִבְנוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרַךְ הוּא עֲדַיִן בַּשָׁנִים (כִּי אֵינוֹ אֶלָא בֶּן־חָמֵשׁ), הֲרֵי תִּתְנַהֵל עַל־יְדֵ זִקְנֵי הַנְסִיכִים וְחַכְמֵי הַמַלְכוּת. וְכֵיוָן שֶׁמַלְכוּת נְטוּשָׁה כְּגוֹן זוֹ עֲשׂוּיָה לְהֵחָרֵב בְּנָקֵל, אִם לֹא יִבְלְמוּ אֶת תַּאֲוָתָם וְקַמְצָנוּתָם שֶׁל הַמְנַהֲלִים, אֲנִי מְצַוֶה וְרוֹצֶה שֶׁרַבְעָמָל יִהְיֶה מְמֻנֶה עַל כָּל הַשַׁלִיטִים, עַד לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיַכִּיר בְּכָךְ כִּי הָעוֹצֵר מְסֻגָל לִפְעֹל וְלִמְלֹךְ מֵעַצְמוֹ.

‘אֲנִי סוֹבֵר, שֶׁהַסְלִיחָה הַנִתֶּנֶת בְּנָקֵל לְעוֹשֵׂי רַע גוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ הִזְדַמְנוּת נוֹסֶפֶת לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּיֶתֶר קַלוּת. לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתַּסְגִירוּ לִי, רֵאשִׁית, אֶת נַקָד הַמְפֹאָר, שֶׁשִׁמֵשׁ בְּחֻצְפָּתוֹ הַפּוֹחֶזֶת מָקוֹר וְגוֹרֵם רִאשׁוֹן לְמִלְחָמָה זוֹ; שֵׁנִית, אֶת חֲבֵרָיו אוֹפֵי־הַכְּעָכִים, שֶׁנִמְנְעוּ מִלְתַקֵן מִיָד אֶת רֹאשׁוֹ הַמְטֹרָף; וּלְבַסוֹף אֶת כָּל הַיוֹעֲצִים, הַקְצִינִים וְרָאשֵׁי הַצָבָא שֶׁל שְׁחוֹרְמָרָה, שֶׁעוֹרְרוּ אוֹתוֹ, כַּנִרְאֶה, לָצֵאת מֵהַכֵּלִים עַד כְּדֵי לְהַטְרִיד אוֹתָנוּ בְּמִדָה זוֹ.’

בִּגְמַר נְאוּמוֹ עָשָׂה גַרְגַנְטוּאַ כְּכָל אֲשֶׁר הִבְטִיחַ וְאַף הֶעֱנִיק מַתָּנוֹת לְכָל מְפַקְדָיו וְעוֹזְרָיו וְחָזַר אֶל אָבִיו כְּדֵי לְסַפֵּר לוֹ עַל כָּל הַנִצְחוֹנוֹת וְהַגְבוּרוֹת.


פרק עשרים וחמישה: כיצד בנה גרגנטוא לנזיר מנזר ברציה    🔗


כְּשֶׁרָאָה רַבְגָרוֹן אֶת בְּנוֹ וְאֶת בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַנֶאֱמָנִים, גָדְלָה שִׂמְחָתוֹ לְלֹא תְּתֹאָר. עָרַךְ לְמַעֲנָם סְעֻדָה שֶׁלֹא הָיְתָה כְּדֻגְמָתָהּ מִימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בִּגְמַר הַסְעֻדָה חִלֵק לָהֶם אֶת כָּל כְּלֵי הַיְקָר שֶׁבְּמִזְנוֹנוֹ: אֲגַרְטְלִים עַתִּיקִים, סְפָלִים, גְבִיעִים, נִבְרָשׁוֹת וְכַיוֹצֵא בָּהֶם. כֻּלָם זָהָב וּמְקֻשָׁטִים בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת וְאֶמַל. בְּנוֹסָף עַל כָּךְ צִוָה לִמְנוֹת לְכָל אֶחָד מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא דִינָר. וּלְבַסוֹף עוֹד נָתַן לְכָל אֶחָד מֵהֶם לַאֲחֻזַת עוֹלָם (פְּרָט לַמִקְרִים שֶׁיָמוּתוּ חֲשׂוּכֵי־בָּנִים) אַרְמוֹנוֹת וְקַרְקָעוֹת סְמוּכִים, כְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָא כָּל אֶחָד נוֹחַ בִּשְׁבִילוֹ.

לֹא נִשְׁאַר אֶלָא הַנָזִיר לְהַעֲנִיק לוֹ פְּרָס. רָצָה גַרְגַנְטוּאַ לַעֲשׂוֹתוֹ כֹּמֶר בְּאַסְקוֹף, אֶלָא שֶׁהַלָה סֵרַב. הִצִיעַ לוֹ כָּמְרִיוֹת אֲחֵרוֹת וְלֹא קִבֵּל: ‘כֵּיצַד,’ אָמַר, ‘אוּכַל לְהַדְרִיךְ אֲחֵרִים, שָׁעָה שֶׁאֲנִי גוּפִי אֵינִי יוֹדֵע לְהַדְרִיךְ אֶת עַצְמִי? אִם סָבוּר אַתָּה שֶׁפָּעַלְתִּי וְשֶׁעָתִיד אֲנִי לִפְעֹל לְטוֹבָתְךְ וּלְשֵׁרוּתְךָ, הַרְשֵׁה־נָא לִי לְיַסֵד מִנְזָר מִשֶׁלִי וּלְפִי טַעְמִי.’

נִרְאֲתָה לוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ בַּקָשָׁתוֹ שֶׁל הַנָזִיר, הִצִיעַ לוֹ אֶת כָּל חֶבֶל רְצִיָה שֶׁעַל שְׂפַת הַנָהָר לוּאָרָה, מַהֲלַךְ שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת מִן הַיַעַר הַגָדוֹל. רָצָה הָאָח יוֹחָנָן שֶׁמִנְזָרוֹ יִהְיֶה שׁוֹנֶה מִן הַשְׁאָר.

‘רֵאשִׁית,’ אָמַר גַרְגַנְטוּאַ, ‘אֵין צֹרֶךְ בִּבְנִיַת חוֹמָה מִסָבִיב, שֶׁהֲרֵי כָּל שְׁאָר הַמִנְזָרִים מֻקָפִים חוֹמָה.’

‘נָכוֹן,’ אָמַר הַנָזִיר, ‘וְדָבָר זֶה אֵינוֹ לְלֹא־סִבָּה: בְּמָקוֹם שֶׁיֵשׁ חוֹמָה, מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, קַיֶמֶת גַם הִתְלוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת, קִנְאָה וְקֶשֶׁר חֲשָאִי.’ פְּרָט לָזֶה, הוֹאִיל וּבַמִנְזָרִים הַכֹּל מָדוּד וּמְתֻכְנָן, מֻגְבָּל וּמְחֻלָק לְפִי הַשָׁעוֹת, נִתְּנָה הוֹרָאָה שֶׁלֹא לְהַתְקִין שָׁם שָׁעוֹן וְלוּחַ־שָׁעוֹת כָּל שֶׁהוּא, אֶלָא שֶׁהַכֹּל יֵעָשֶׂה לְפִי הַמִקְרֶה וְהַצֹרֶךְ. ‘אִבּוּד־זְמַן אֲמִתִּי הוּא,’ אָמַר גַרְגַנְטוּאַ, ‘שֶׁסוֹפְרִים אֶת הַשָׁעוֹת, וְאֵין לְךָ שִׁגָעוֹן גָדוֹל מִזֶה שֶׁשׁוֹלְטִים לְפִי קוֹל הַמְצִלָה וְלֹא לְפִי דְרִישַׁת הַשֵׂכֶל הַיָשָׁר וְהַהֲבָנָה.’

וְעוֹד כַּמָה וְכַמָה שִׁנוּיִים הִנְהִיג הַנָזִיר, לְאַחַר שֶׁגַרְגַנְטוּאַ עָמַד עַל הַמִגְרָעוֹת וְהַסְדָרִים הַמְקֻלְקָלִים שֶׁבְּרֹב הַמִנְזָרִים וְהַכָּמְרִיוֹת. הַבִּנְיָן הֶחָדָשׁ בְּצוּרַת מְשֻׁשֶׁה הָיָה, שֶׁבְּכָל זָוִית וְזָוִית שֶׁלוֹ נָתוּן הָיָה צְרִיחַ עָגֹל גָדוֹל. הַכֹּל בָּנוּי הָיָה בְּשֵׁשׁ דְיוֹטוֹת, בִּכְלָל זֶה הַמַרְתְּפִים שֶׁמִתַּחַת. נְהַר הַלוּאָרָה נִמְצָא הָיָה מִצְפוֹנוֹ שֶׁל הַבִּנְיָן. הַבִּנְיָן כֻּלוֹ הֵכִיל תִּשְׁעַת אֲלָפִים שְׁלֹש־מֵאוֹת שְׁלֹשִים וּשְׁנַיִם חֶדֶר, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה קָשׁוּר בְּחֶדֶר־מִשְׁנֶה, בְּתָא, בְּמֶלְתָּחָה, בְּבֵית תְּפִלָה וּבִיצִיאָה לְתוֹךְ אוּלָם עֲנָקִי. בְּכָל צְרִיחַ וּצְרִיחַ הָיוּ סֻלָמוֹת מוֹלִיכִים מִלְמַעְלָה לְמַטָה וַחֲזָרָה, וְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה עֲשׂוּיָה הָיְתָה בְּחֶלְקָהּ שַׁיְשׁ אָדֹם וּבְחֶלְקָהּ שַׁיִשׁ יָרֹק. הָיוּ מִשְׁתַּמְשִׁים בְּמַדְרֵגוֹת אֵלוּ לִכְנִיסָה מִן הַחֲדָרִים לְתוֹךְ אוּלָם גָדוֹל, וּמִמֶנוּ לְתוֹךְ הַחֲדָרִים.

בֵּין הַצְרִיחִים נִמְתָּחוֹת הָיוּ סִפְרִיוֹת מְצֻיָדוֹת יָפֶה בִּסְפָרִים כְּתוּבִים יְוָנִית, רוֹמִית, עִבְרִית, צָרְפָתִית, טוֹסְקַנִית וּסְפָרַדִית, שֶׁמְחֻלָקִים הָיוּ לְפִי הַשָׂפוֹת בִּדְיוֹטוֹת שׁוֹנוֹת.

בֵּין צְרִיחִים אֲחֵרִים נִמְתְּחוּ מֵעֵין גָלֶרְיוֹת אֲרֻכּוֹת, מְצֻיָרוֹת יָפֶה בִּתְמוּנוֹת מִמֵי־הַגְבוּרוֹת הָעַתִּיקִים וּמִתֵּאוּרֵי הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל הֶחָצֵר מְצוּיָה הָיְתָה בְּאֵר נֶהְדֶרֶת בְּנוּיָה בַּהַט נָאֶה, וְעַל שְׂפַת הַנָהָר הִשְׂתָּרַע גַן נֶחְמָד לְמַרְאֶה. בֵּין הַצְרִיחִים הָיְתָה רְחָבָה לְמִשְׂחָקִים וּלְאִמוּנִים שׁוֹנִים. מֵאֲחוֹרֵי צְרִיחַ אֶחָד נָטוּעַ הָיָה גַן עִם עֲצֵי פְּרִי, וּמֵאֲחֲרָיו הִשְׂתָּרְעָה הַחֻרְשָׁה שֶׁשִֹמְשָׁה לְצַיִד, וּמִן הַצַד – הָאֻרְווֹת, הַדִירִים, הָרְפָתִים, הַלוּלִים, הַשׁוֹבָכִים.

הָאוּלַמוֹת, הַחֲדָרִים וְהַתָּאִים כֻּלָם מְקֻשָׁטִים הָיוּ בִּשְׁטִיחִים וּמַרְבַדִים לְפִי הָעוֹנָה. הָרִצְפָּה מְכֻסָה הָיְתָה לֶבֶד יָרֹק. הַמִטוֹת מְכֻסוֹת הָיוּ רִקְמָה, וְרֵיחוֹת בֹּשֶׂם הָיוּ מְרַחֲפִים בַּחֲלַל הַחֲדָרִים מֵאָז הַבֹּקֶר.


פרק עשרים וששה: כיצד התנהלו חייהם של בני רציה?    🔗


חַיֵיהֶם שַׁל תּוֹשָׁבֵי רְצִיָה, הַגְבָרִים וְהַנָשִׁים, מִתְנַהֲלִים הָיוּ לֹא לְפִי תַּקָנוֹת, חֻקִים וּכְלָלִים, אֶלָא לְפִי רְצוֹנָם וְחִשְׁקָם. קָמִים הָיוּ מִמִטָתָם כְּשֶׁהִתְחַשֵׁק לָהֶם לַעֲשׂוֹת זֹאת; שׁוֹתִים, אוֹכְלִים, עוֹבְדִים, יְשֵׁנִים – כְּשֶׁחָשְׁקוּ בְּכָךְ. לֹא הָיָה אָדָם מְעוֹרֵר אוֹתָם, לֹא הָיָה אָדָם מְאַלֵץ אוֹתָם לִשְׁתּוֹת, לֶאֱכֹל אוֹ לַעֲשׂוֹת מָה. אֵלוּ הָיוּ הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ. לֹא הָיְתָה קַיֶמֶת אֶלָא סִיסְמָה אַחַת בִּלְבַד: עֲשֵׂה מַה שֶׁלִבְּךָ חוֹשֵׁק.

כֵּיוָן שֶׁבְּנֵי אָדָם חָפְשִׁים, שֶׁקִבְּלוּ חִנוּךְ טוֹב וְנִמְצָאִים בְּחֶבְרָה טוֹבָה, נְטִיָה טְבוּעָה בְּנַפְשָׁם לִהְיוֹת בַּעֲלֵי מִדוֹת טוֹבוֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָרַע. נְטִיָה זוֹ שְׁמָהּ כָּבוֹד עַצְמִי. אֶלָא שֶׁעִם בּוֹא הַלַחַץ וְהָאֹנֶס נַעֲשִׂים בְּנֵי אָדָם מְשֻׁעְבָּדִים וּמְדֻכָּאִים, וְהַנְטִיָה הַטִבְעִית לְטוֹב מְחַפֶּשֶׂת אֶמְצָעִים לִשְׁבֹּר אֶת עֹל הַשִׁעְבּוּד, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מִתְגָרִים תָּדִיר בַּדְבָרִים הָאֲסוּרִים עֶלֵינוּ וְחוֹשְׁקִים בְּמַה שֶׁנִמְנַע מִמֶנוּ.

וְכָאן עָלַי לְסַפֵּר לָכֶם עַל דִבְרֵי הַחִידָה, שֶׁנִמְצְאוּ בִּשְׁעַת חֲפִירַת הַיְסוֹדוֹת לְבִנְיַן הַמִנְזָר עַל גַּבֵּי לוּחַ שֶׁל אָרָד, וְאֵלֶה הֵם:

'בְּנֵי תְּמוּתָה מִסְכֵּנִים הַמְחַכִּים לְאֹשֶר,

הַאֲזִינוּ לַאֲמָרַי: מוֹדִיעַ אֲנִי בָּזֶה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה

לִשְׁמֹעַ, שֶׁבַּחֹרֶף הַבָּא בְּקָרוֹב, וְאוּלַי גַם לִפְנֵי זֶה,

יָקוּמוּ אֲנָשִׁים עֲיֵפִים מִמְנוּחָה וּמִשֶׁקֶט וְיֵצְאוּ בְּרֹאשׁ

גָלוּי לְהָסִית אֶת הַבְּרִיוֹת מִכָּל הַסוּגִים. הֵם יְעוֹרְרוּ

לִמְרִיבוֹת יְדִידִים וּקְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה. בֵּן יָקוּם בְּאָבִיו,

וְרָאשֵׁי־עָם יִרְאוּ עַצְמָם מֻתְקָפִים עַל־יְדֵי נְתִינֵיהֶם. יִרְאַת

הַכָּבוֹד תְּאַבֵּד אֶת עֶרְכָּהּ, וְכָל אָדָם לֹא יִשְׁאַף אֶלָא

לַעֲלוֹת בְּכֹחַ וּלְאַחַר מִכֵּן לָרֶדֶת מַטָה־מַטָה. אֲנָשִׁים חַסְרֵי

אֱמוּנָה וְנֶעְדְרֵי יֹשֶר יִשְׁלְטוּ בְּאוֹתָהּ הַמִדָה כְּמוֹשְׁלֵי

צֶדֶק. וּמַבּוּל, מַבּוּל מַזִיק וְגוֹרֵם רָעוֹת, יָבוֹא! וְכִי אֶפְשָׁר

אַחֶרֶת? הָאָרֶץ תְּבַקַע תְּהוֹמוֹתֶיהָ, וּמֵימֵיהֶן יִפְרְצוּ לְפֶתַע.

הַגִיעוּ עַצְמְכֶם מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַמְכוֹנָה הָעֲגֻלָה.

רַבִּים יִהְיוּ שֶׁיֵאָחֲזוּ בָּהּ וְיִשְׁתַּדְלוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם

לְשַעְבְּדָה וְלִכְלֹא אוֹתָהּ. הִיא תְּאַבֵּד אֶת חֵרוּתָהּ וְאֶת

הָאוֹר מִמָרוֹם. אֶלָא שֶׁלִפְנֵי חֻרְבָּן זֶה תִּרְעַד רְעִידָה חֲזָקָה

וּמְמֻשֶׁכֶת. תּוֹךְ שָׁעוֹת מְעַטוֹת תְּשַׁנֶה צוּרָתָהּ עַד כְּדֵי

כָּךְ, שֶׁאֲפִלוּ אֵלֶה שֶׁאָחֲזוּ בָּהּ בְּכֹחַ יִטְשׁוּהָ וְיַנִיחוּהָ

לְמַעַן אֵלֶה שֶׁבָּאוּ בְּאֹרַח בִּלְתִּי צָפוּי. אָז יָבוֹא הַקֵץ

לְתַרְגִיל אָרֹךְ וּמְיַגֵעַ זֶה. הַמַיִם יִגְאוּ וְיֵלְכוּ,

וּבְנֵי־אָדָם יִתְפַּזְרוּ לְכָל עֵבֶר. אֶלָא שֶׁעוֹד לִפְנֵי הַגָלוּת

הַגְדוֹלָה תֵּרָאֶה בָּאֲוִיר שַׁלְהַבְתָּהּ שֶׁל אֵשׁ עֲצוּמָה,

שֶׁתְּלַחֵךְ אֶת הַמַיִם. לְאַחַר הַתְּאוּנוֹת הָאֵלֶה יָשׁוּבוּ

הַנִבְחָרִים לְאֵיתָנָם, מְלֵאֵי עֹשֶר וְכָל טוּב וּמֶגֶד שָׁמַיִם,

וְאִלוּ הָאֲחֵרִים יִהְיוּ מְחֻסְרֵי כֹּל. וְכָךְ יָבוֹא כָּל אֶחָד עַל

גְמוּלוֹ. הוֹ! כָּבוֹד וּתְהִלָה לְמִי שֶׁיַעֲלֶה בְּיָדוֹ בְּסוֹפוֹ

שֶׁל דָבָר לְהִשָׁאֵר וּלְהַמְשִׁיךְ בַּחַיִים.'

מִשֶׁגָמַר גַרְגַנְטוּאַ אֶת קְרִיאַת הַדְבָרִים, נֶאֱנַח עֲמֻקוֹת וְאָמַר לִבְנֵי לִוְיָתוֹ: ‘אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁלֹא יְאַבֵּד תִּקְוָתוֹ וְשֶׁיִשְׁאַף לְהַגִיעַ לְתַכְלִיתוֹ עַל אַף הַכֹּל.’

אָמַר לוֹ הַנָזִיר: ‘מַה פֵּשֶׁר חִידָה זוֹ, לְפִי דַעְתְּךָ?’ ‘הַפֵּשֶׁר?’ עָנָה לוֹ גַרְגַנְטוּאַ, ‘לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית.’



 

ספר שני    🔗

===========


פרק ראשון: כיצד נולד פנטגרואל האיום    🔗


בָּן חֲמֵשׁ-מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה הָיָה גַרְגַנְטוּאַ בְּלִדְתּוֹ אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל בְּנוֹ. אֵם הַיֶלֶד, אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, פְּתַחְמַקוֹר, קִשְׁתָה בְּלִדְתָהּ וּמֵתָה בְּצִירֶיהָ, בַּאֲשֶׁר כָּבֵד וְגָדוֹל לְהַפְלִיא הָיָה הָרַךְ הַנוֹלָד.

וּכְדֵי שֶׁתָּבִינוּ יָפֶה מַה טַעַם נִתַּן שֵׁם זֶה פַּנְטַגְרוּאֵל לַיְצוּר הֶחָדָשׁ שֶׁהֻטְבַּל, עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת בַּצֹרֶת הָיְתָה, וְכָל כָּךְ כָּבְדָה הַבַּצֹּרֶת עַד כִּי מֶשֶׁךְ שְׁלשִׁים וְשִׁשָׁה יְרָחִים, שֶׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, אַרְבָּעָה יָמִים, שְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה מִזֶה לֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, וְחֹם הַשֶׁמֶשׁ הָיָה לוֹהֵט בְּלִי הֶרֶף, עַד שֶׁהָאֶרֶץ כֻּלָהּ נֶעֶשְׂתָה חֲרֵבָה. אִילָן לֹא נִמְצָא עָטוּי עָלִים אוֹ פְּרָחִים; הָעֲשָׂבִים אִבְּדוּ יַרְקוּתָם, הַנְהָרוֹת חָרְבוּ, הַבְּאֵרוֹת נִתְיַבְּשׁוּ; הַדָגִים הַמִסְכֵּנִים, שֶׁחֲסֵרִים הָיוּ מְזוֹנָם הַיְסוֹדִי, שׁוֹטְטוּ וְצָרְחוּ נוֹרָאוֹת עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; הָעוֹפוֹת נָפְלוּ מֵעָל מֵחֹסֶר טַל; הַזְאֵבִים, הַשׁוּעָלִים, הַצְבָאִים, חֲזִירֵי-הַיַעַר, הָאַיָלִים, הָאַרְנָבוֹת, הַשְׁפָנִים, הַחֻלְדוֹת, הַנְמִיּוֹת, הַתְּחָשִׁים וּשְׁאָר בַּעֲלֵי-הַחַיִּים נִמְצְאוּ פְּזוּרִים מֵתִים עַל פְּנֵי הַשָׂדוֹת, וּפִיוֹתֵיהֶם פְּעוּרִים.

אֲשֶׁר לִבְנֵי-אָדָם, צַר הָיָה מְאֹד עֲלֵיהֶם! אִלוּ רְאִיתֶם אוֹתָם בְּעֶלְבּוֹנָם, כְּשֶׁהֵם שׁוֹלְחִים לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם כִּכְלָבִים לְאַחֵר רִיצָה שֶׁל שֵׁשׁ שָׁעוֹת. רַבִּים הִשְׁלִיכוּ עַצְמָם לְתוֹךְ בְּאֵרוֹת, אֲחֵרִים הִתְמַתְּחוּ תַּחַת כְּרֵסֵיהֶן שֶׁל פָּרוֹת כְּדֵי לִהְיוֹת בַּצֵּל.

הָיְתָה כָּל הַסְבִיבָה שְׁרוּיָה בְּבַטָלָה גְמוּרָה לְלֹא כָּל עֲבוֹדָה; וְצַר הָיָה לִרְאוֹת אֶת עֲמָלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם לִשְׁבֹּר צְמָאָם הָאָיֹם. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמַרְתְּפוֹ הָיָה אוֹתָהּ שָׁנָה קָרִיר וּמָלֵא מַשְׁקָאוֹת!

יוֹם שִׁשִׁי אֶחָד נִרְאוּ פִּתְאֹם טִפּוֹת מַיִם גְדוֹלוֹת מְבַצְבְּצוֹת וּבוֹלְטוֹת כְּזֵעַת אָדָם בְּשֶׁפַע. שָׂשׂ הַקָהָל הַמִסְכֵּן לְמַרְאֵה הַטִפּוֹת, כֵּיוָן שֶׁסָבַר כִּי טַל זֶה בָּא בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. בְּרַם, מִשֶׁנִסָה לְאָסְפוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶנּוּ מְלוֹא הַגָבִיעַ, מָצָא שֶׁאֵין זֶה אֶלָא מֵי-מֶלַח גְרוּעִים וּמְלוּחִים יוֹתֵר מִמֵי הַיָם, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךָ זֵעָה שֶׁאֵינָהּ מְלוּחָה.

וְהוֹאִיל וּבְאוֹתוֹ יוֹם מַמָשׁ נוֹלַד בְּנוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ קָרָא לוֹ אָבִיו בִּשֵׁם פַּנְטַגְרוּאֵל, כִּי פַּנְטָה בִּיוָנִית פֵּרוּשׁוֹ ‘כְּמוֹ הַכֹּל’, וְאִלוּ גְרוּאֵל בְּעַרְבִית מַשְׁמָעוֹ צָמֵא'.


פרק שני: כיצד נמצא אביו של הנולד במצר    🔗


וּמִי הוּא שֶׁנִמְצָא בַּמֵצַר וּבִמְבוּכָהּ שָׁעָה שֶׁנוֹלַד פַּנְטַגְרוּאֵל? הֱוֵי אוֹמֵר, אָבִיו גַרְגַנְטוּאַ. הוֹאִיל וְרָאָה בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת אֶת פְּתַחְמַקוֹר אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵתָה וְאֶת בְּנוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל שֶׁנוֹלַד גָדוֹל וְיָפֶה לְמַרְאֶה, וְלֹא יָדַע מַה לוֹמַר וּמֵה לַעֲשׂוֹת. תָּקַף אוֹתוֹ הִסוּס, אִם עָלָיו לִבְכּוֹת וּלְהִתְאַבֵּל עַל אִשְׁתּוֹ אוֹ לִצְחֹק מִשִׂמְחָה עַל בְּנוֹ. הָיָה דוֹמֶה אָז בְּמַרְאֵהוּ וּבְמַצָבוֹ לְעַכְבָּר שֶׁנִּלְכַּד אוֹ לְדַיָה שֶׁנָצוֹדָה בָּרֶשֶׁת.

‘כְּלוּם עָלַי לִבְכּוֹת?’ קָרָא. ‘כֵּן, וְעַל שׁוּם מָה? אִשְׁתִּי הַטוֹבָה כָּל כָּךְ שָׁבְקָהּ חַיִים; זוֹ שֶׁהָיְתָה מְחוֹנֶנֶת בְּמַעֲלוֹת אֵלֶה וְאֵלֶה. שׁוּב לֹא אֶרְאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם וְלֹא אֶמְצָא כְּדֻגְמָתָהּ לְעוֹלָם. הֲרֵי זוֹ בַּעֲדִי אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת. הוֹ, אֵלִי שֶׁבַּשָׁמַיִם! מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָאתִי שֶׁכֹּה עוֹלַלְתָּ לִי? וְלָמָה לֹא הֵבֵאתָ עָלַי קֹדֶם אֶת הַמָוֶת? לִחְיוֹת בִּלְעָדֶיהָ אֵין זֶה אֶלָא כִּלָיוֹן לִי. הָהּ, פְּתַחְמַקוֹר חֲמוּדָתִי, יְדִידָתִי, שְׁפַנָתִי הַקְטַנָה (קוֹמָתָהּ הִגִיעָה בְּכָל זֹאת לְעֶשְׂרִים מֶטֶר וּמַשֶׁהוּ), שׁוּב לֹא אֶרְאֵךְ לְעוֹלָם. הָהּ, פַּנְטַגְרוּאֵל הַמִסְכֵּן, אִבַּדְתָּ אֶת אִמְךָ הַטוֹבָה, אֶת מֵינִקְתְּךָ הַנְעִימָה, אֶת גְּבִרְתְּךָ הָאֲהוּבָה! הוֹ, מָוֶת בּוֹגֵד, אַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי קָשֶׁה, שֶׁחוֹמֵס אַתָּה מִמֶנִי זוֹ שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה עַל-פִּי דִין לְחַיֵי נֶצַח.’

וּבְאָמְרוֹ זֹאת גָעָה בִּבְכִי כְּפָרָה, אֶלָא שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ צָחַק כְּעֵגֶל, מִשֶׁעָלָה לְפָנָיו זֵכֶר בְּנוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל.

‘הוֹ, בְּנִי הַקָּטָן, תִּינוֹקִי הָרַךְ, הֶעָלַז כָּל כָּךְ, הַצוֹחֵק כָּל כָּךְ, הַיָפֶה כָּל כָּךְ, הֶאָח! מַה מְרֻצֶה אֲנִי! מַה טוֹב לִי! הָבָה נִשְׁתֶּה! נָסִיר מֵעַל עַצְמֵנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה! הָבֵא הֵנָּה מֵהַטוֹב שֶׁבַּיֵינוֹת; שְׁטֹף אֶת הַכּוֹסוֹת, שִׂים אֶת הַמַפָּה, גָרֵשׁ אֶת הַכְּלָבִים, לַהֵט אֶת הָאָח, הַצֵת אֶת הַמְנוֹרָה, סְגֹר אֶת הַדֶלֶת, בְּחַשׁ אֶת הַמָרָק, שַׁלַח אֶת הָעֲנִיִים, תַּן לָהֶם מַה שֶׁהֵם מְבַקְשִׁים; הָבֵא לִי אֶת בְּגָדַי, אֶלְבַּשׁ פְּאֵר כְּדֵי לָחֹג כִּדְבָעֵי אֶת הַכְנָסָתוֹ שֶׁל בְּנִי בִּבְרִית.’

בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שׁוֹמֵעַ הוּא אֶת תְּפִלַת הָאַשְׁכָּבָה מִפִּי הַכְּמָרִים עִם הַלְוָיַת אִשְׁתּוֹ, וְשׁוּב עַצְבוּת תּוֹקֶפֶת אוֹתוֹ. בְּרַם, אֵין הוּא מִתְכַּוֵן לִבְכּוֹת הַרְבֵּה:

‘אִשְׁתִּי הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ,’ אוֹמֵר הוּא, ‘וְאַתָּה, אֱלֹהֵי, יוֹדֵעַ וָעֵד שֶׁאֵין בְּכֹחִי לְהָשִׁיב אוֹתָהּ לַחַיִים. הִיא כְּבָר נִמְצֵאת בְּגַן-עֵדֶן, אִם לֹא לְמַעְלָה מִזֶה; עָלַי לִמְצֹא לִי אֵחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.’


פרק שלישי: כיצד עברה ילדותו של פנטגרואל    🔗


כּוֹתְבֵי דִּבְרֵי-הַיָמִים וְהַמְשׁוֹרְרִים לְמִינֵיהֶם מְתָאֲרִים בִּפְרוֹטְרוֹט אֶת יְמֵי יַלְדוּתָם שֶׁל רַבִּים, שֶׁנוֹלְדוּ כְּתִינוֹקוֹת מֻפְלָאִים בְּכֹחָם וּגְבוּרָתָם. יַאַרְכוּ הַדְבָרִים אִם אֲנַסֶה לַחֲזֹר עַל כָּל הַסִפּוּרִים הַלָלוּ; וְאִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לְדַעְתָּם, הֲרֵי תִּמְצָאוּם בְּכַמָה וְכַמָה סְפָרִים. אֶלָא שֶׁמֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם סִפּוּר-מַעֲשֶׂה מֻפְלָא בְּדוֹמֶה לָזֶה שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל הַיֶלֶד, כִּי לֹא יֵאָמֵן כֵּיצַד גָדַל קָטָן זֶה בְּכֹחוֹ הָרַב בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר כָּל כָּךְ. אִם, לְמָשָׁל, מְסַפְּרִים עַל הֶרְקוּלֵס, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה חָנַק שְׁנֵי נְחָשִׁים, הֲרֵי אֵין זֶה דָבָר גָדוֹל, כֵּיוָן שֶׁנְחָשִׁים אֵלֶה קְטַנִים הָיוּ וְחַלָשִׁים. וְאִלוּ פַּנְטַגְרוּאֵל בַּעֲרִיסָתוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה אָיֹם בְּהַרְבֵּה מִזֶה.

אֶלָּא שֶׁלְשֵׁם שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל סִפּוּר-הַמַעֲשֶׂה אֲנִי מַפְסִיק כָּאן כְּדֵי לוֹמַר לָכֶם שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל שׁוֹתֶה הָיָה עִם כָּל אֲרוּחָה וַאֲרוּחָה חֲלָבָן שֶׁל אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת פָּרוֹת; וּכְדֵי לְהַתְקִין אִלְפָּס לְבַשֵׁל בּוֹ אֶת הַדַיְסָה שֶׁלוֹ הָיוּ חָרָשֵׁי-הַנְחֹשֶׁת שֶׁל כָּל הַסְבִיבָה טוֹרְחִים עַל כָּךְ זְמַן רַב. הָיוּ מַגִישִׁים לוֹ אֶת הַדַיְסָה בְּתוֹךְ שֹׁקֶת גְדוֹלָה, אֶלָא שֶׁשִׁנָיו צָמְחוּ לוֹ בִּמְהִירוּת וְהָיוּ חֲזָקוֹת וְקָשׁוֹת עַד שֶׁנָגַס מֵהָאֶבֶן, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת עוֹד הַיוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַשֹׁקֶת נִשְׁמְרָה בְּעֵינָהּ לִפְנֵי הָאַרְמוֹן בְּבּוּרְז'.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁרָצוּ שֶׁיִינַק מֵאַחַת הַפָּרוֹת (הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה לוֹ מֵינֶקֶת אַחֶרֶת), הִתְפָּרֵק מֵהַחֲבָלִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה זְרוֹעוֹ הָאַחַת קְשׁוּרָה לָעֲרִיסָה, תָּפַס אֶת הַפָּרָה מִתַּחַת לְבִרְכָּהּ וְאָכַל כְּמַחֲצִית כְּרֵסָהּ. הָיָה אוֹכְלָה כָּלִיל אִלְמָלֵא גָעֲתָה חֲרָדוֹת; נִתְקַהֲלוּ הַבְּרִיוֹת וְתָלְשׁוּ אֶת הַפָּרָה מִתּוֹךְ יָדָיו שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל. אֲבָל הַבֶּרֶךְ נִשְׁאֲרָה בְּיָדוֹ, וְהוּא זָלַל מִמֶנָה, מָשָׁל אַתֶּם אוֹכְלִים נַקְנִיקִיָה. רָצוּ לִטֹל מִמֶנוּ אֶת הָעֶצֶם, בְּלָעָהּ כִּבְלֹעַ הַשָׁלָךְ דָגִיג. רָאוּ הָאֲנָשִׁים כָּךְ, כְּפָתוּהוּ בִּכְבָלִים עָבִים כְּגוֹן אֵלוּ שֶׁבִּנְמֵל הַבְר אֲשֶׁר בְּנוֹרְמַנְדִיָה.

ציור 64.png

וַיְהִי הַיוֹם וְדֹב אֶחָד גָדוֹל, שֶׁאָבִיו כִּלְכֵּל אוֹתוֹ, בָּרַח וּבָא אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל לְלַקֵק אֶת פָּנָיו. פֵּרֵק פַּנְטַגְרוּאֵל מֵעָלָיו אֶת הַכְּבָלִים, תָּפַס בְּמַר דֹב וְשִׁסְעוֹ לִגְזָרִים כְּשַׁסַע הָאֶפְרוֹחַ. רָאָה גַרְגַנְטוּאַ כָּךְ, חָשַׁשׁ שֶׁמָא יִפָּצַע. מֶה עָשָׂה? צִוָה לְהַתְקִין לְמַעֲנוֹ אַרְבַּע שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל לְרַתְּקוֹ. נִשְׁאַר פַּנְטַגְרוּאֵל דוֹמֵם וְשָׁקֵט. אֶת הַשַׁלְשְׁלָאוֹת לֹא יָכֹל לְנַתֵּק בְּקַלוּת, מַה גַם שֶׁבְּתוֹךְ עֲרִיסָתוֹ לֹא הִסְפִּיק לוֹ הַמֶרְחָב לִתְנוּפַת זְרוֹעוֹתָיו.

אַךְ הִנֵה הִגִּיעַ יוֹם חַג גָדוֹל: גַרְגַנְטוּאַ אָבִיו עָרַךְ מִשְׁתֶּה לְכָל נְסִיכֵי חֲצֵרוֹ. הָיוּ כָּל הַמְשַׁמְשִׁים טְרוּדִים בְּשֵׁרוּתָם לְרֶגֶל הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא שָׂמוּ לֵב כִּמְעַט לְפַּנְטַגְרוּאֵל הַמִסְכֵּן, שֶׁנִמְצָא שֶׁכוּחַ בְּמִקְצָת. מֶה עָשָׂה? שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ:

נִסָה לְנַתֵּק בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת שַׁלְשְׁלָאוֹת עֲרִיסָתוֹ וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ: הֵן הָיוּ חֲזָקוֹת מִדַי; אָז רָקַע בְּרַגְלָיו בְּכֹחַ רַב, עַד שֶׁפָּרַץ אֶת קְצֵה עֲרִיסָתוֹ, שֶׁעֲשׂוּיָה הָיְתָה כְּקִיר עָבֶה מוּצָק. לְאַחֵר שֶׁהוֹצִיא רַגְלָיו דֶרֶךְ הַפִּרְצָה, הִתְמַתַּח כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל עַד שֶׁנָגַע בְּכַפּוֹת רַגְלָיו בַּקַרְקַע. אָז הִתְרוֹמֵם בְּכֹחַ רַב, הָעֲרִיסָה קְשׁוּרָה לְגַבּוֹ, מָשָׁל חֹמֶט מְטַפֵּס עַל קִיר. וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּמִין סְפִינָה זְקוּפָה, עֲמוּסָה חֲמֵשׁ-מֵאוֹת חָבִיוֹת. וּבְצוּרָה זוֹ נִכְנַס בְּעֹז לְתוֹךְ אוּלָם הַמִשְׁתֶּה, עַד כִּי הַקָהָל כֻּלוֹ נִבְהַל. כֵּיוָן שֶׁיָדָיו כְּפוּתוֹת הָיוּ, לֹא יָכֹל לָקַחַת דָבָר לַאֲכִילָה. בְּעָמָל רַב עָלָה לוֹ לִלְגֹם קַלוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ. רָאָה אָבִיו כָּךְ וְהֵבִין שֶׁלֹא נָתְנוּ לוֹ לַבֵּן לִלְעֹט. לְפִי בַּקָשַׁת הַנְסִיכִים וְהָאֲדוֹנִים, שֶׁלָקְחוּ חֶבֶל בַּמִשְׁתֶּה, צִוָה לְהַתִּיר אוֹתוֹ מִשַׁלְשְׁלָאוֹתָיו. הָרוֹפְאִים אַף אָמְרוּ, שֶׁאִלוּ הָיָה קָשׁוּר כָּךְ לַעֲרִיסָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָיו, הָיָה סוֹבֵל מִמַחֲלַת הַכְּלָיוֹת. מִשֶׁשֻׁחְרֵר מִשַׁלְשְׁלָאוֹתָיו, הוֹשִׁיבוּהוּ, אֶלָא שֶׁהוּא מִהֵר וְנִפֵּץ בְּמַכַּת אֶגְרוֹף אַחַת אֶת עֲרִיסָתוֹ לִרְסִיסִים, בְּתוֹר מְחָאָה וְהַבָּעַת זַעַם, שֶׁלֹא לַחֲזֹר אֵלֶיהָ לְעוֹלָם.


פרק רביעי: מעשי פנטגרואל, האציל הרך בשנים    🔗


כָּךְ גָדַל פַּנְטַגְרוּאֵל מִיוֹם לְיוֹם, שָׁמַן וְעָבָה לְעֵין רוֹאָיו, וְאָבִיו עָלֵץ בּוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. צִוָה לְהַתְקִין לוֹ קֶשֶׁת-פְּלָדָה לִרְדֹף אַחֲרֵי הַצִפּוֹרִיוֹת. בִּמְאֻחָר יוֹתֵר שְׁלָחוֹ לְבֵית-מִדְרָשׁ שֶׁיִלְמַד שָׁם תּוֹרָה וִיבַלֶה אֶת שְׁנוֹתָיו הָרַכּוֹת. רָאָה הַיֶלֶד אֶת חֲבֵרָיו בְּבֵית הַסֵפֶר הַמִשְׁתַּעַמְמִים מֵרֹב פְּנַאי וְאֵין לָהֶם בַּמֶה לְבַלוֹת אֶת הַזְמַן, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם. יוֹם אֶחָד רָאָה סֶלַע רָם וְרָחָב, נָטַל מִמֶנוּ גוּשׁ גָדוֹל, כְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמָהּ בְּרִבּוּעַ, הִשְׁעִין אוֹתוֹ עַל אַרְבָּעָה עַמוּדִים בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל שָׂדֶה, שֶׁהַתַּלְמִידִים יְשַׂחֲקוּ שָׁם בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי, יַעֲלוּ עָלָיו וְיַעַרְכוּ שָׁם מְסִבּוֹת עִם בַּקְבּוּקִים רַבִּים, עִם קָתְלֵי חֲזִיר וּמִמְרַח-כָּבֵד, וְכֵן שֶׁיַחַרְתוּ בּוֹ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם בְּאוֹלָר.

פַּנְטַגְרוּאֵל הָיָה קוֹרֵא בְּסִפְרֵי-הַדוֹרוֹת וְדִבְרֵי-הַיָמִים שֶׁל אֲבוֹתָיו וְקַדְמוֹנָיו. מָצָא שָׁם כִּי ז’וֹפְרוּאַ הַמְכֻנֶה ז’וֹפְרוּאַ בַּעַל-הַשֵׁן-הַגְדוֹלָה, אָבִיו-זְקֵנוֹ שֶׁל דוֹדָנָהּ-שֶׁל-אֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה שֶׁל דוֹדָתוֹ-שֶׁל חֲתָנוֹ-שֶׁל דוֹדָהּ-שֶׁל כַּלַּת-חוֹתַנְתּוֹ, נִקְבַּר בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת הַקְרוֹבוֹת. לָקַח אִתּוֹ אֲחָדִים מֵחֲבֵרָיו וְהִגִיעַ עַד לְקִבְרוֹ שֶׁל ז’וֹפְרוּאַ בַּעַל-הַשֵׁן-הַגְדוֹלָה.

אֵימָה כָּלְשֶׁהִי תָּקְפָה אוֹתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת תְּמוּנַת דְּיוֹקְנוֹ, כֵּיוָן שֶׁמֻצָג הָיָה כְּאָדָם זָעוּם שֶׁשָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ מִנַרְתִּיקָהּ עַד לְמַחֲצִיתָהּ. רָאשֵׁי-הַכֹּהֲנִים שֶׁבַּסְבִיבָה הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁהַצַיָרִים וְהַפַּיְטָנִים חָפְשִׁים הֵם לְצַיֵר וּלְתָאֵר כִּרְצוֹנָם וּכְדִמְיוֹנָם. אֶלָא שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל לֹא הִסְתַּפֵּק בִּתְשׁוּבָה זוֹ וְאָמַר: ‘לֹא צִיְרוּ מַה שֶׁצִּיְרוּ בְּלִי סִבָּה לְכָךְ. סָבוּר אֲנִי שֶׁבְּמוֹתוֹ עָשׂוּ לוֹ עָוֶל, וְהוּא דוֹרֵשׁ מִקְרוֹבָיו נְקָמָה בַּעֲדוֹ; אֶחְקֹר אֶת הַדָבָר וְאֶעֱשֶׂה מַה שֶׁרָאוּי יִהְיֶה לַעֲשׂוֹת.’ לֹא חָזַר לְבֵית-מִדְרָשׁוֹ, אֶלָא רָצָה לְבַקֵר אֶת יֶתֶר הָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת שֶׁבְּצָרְפַת. עָבַר עַל פְּנֵי אֵלֶה שֶׁבְּלַה-רוֹשֶׁל, בְּבּוֹרְדוֹ, בְּמוֹנְפֶּלְיֶה וַאֲחֵרוֹת וְלֹא מָצָא אֲחִיזָה בָּהֶן, כִּי כָּל אַחַת וְאַחַת וְחֶסְרוֹנָהּ. כְּשֶׁהִגִיעַ לְוָלֶנְסְיָה שֶׁבְּדוֹפִינֶה, רָאָה שֶׁהַבִּרְיוֹנִים הָיוּ מַכִּים אֶת הַסְטוּדֶנְטִים. יוֹם-רִאשׁוֹן אֶחָד, כְּשֶׁכָּל הַקָהָל יָצָא בְּרִקוּדִים, רָצָה אַף אַחֵד הַסְטוּדֶנְטִים לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ הַבִּרְיוֹנִים. נִתְכַּעֵס פַּנְטַגְרוּאֵל וְגֵרֵשׁ אֶת כֻּלָּם עַד לִשְׂפַת הָרוֹנָה, שֶׁשָׁם רָצָה לְטַבֵּעַ אֶת כֻּלָם, אֶלָא שֶׁהֵם הִתְחַבְּאוּ בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה כַּחֲפַרְפָּרוֹת, כַּחֲצִי פַּרְסָה מִתַּחַת לַנָהָר, שֶׁהַחוֹרִים נִרְאִים שָׁם עַד הַיוֹם. מִשָׁם עָבַר לְבּוּרְז' וּמִשָׁם לְאוֹרְלֵיאַן. כָּאן הִתְעַכֵּב לִזְמַן מְמֻשָׁךְ, כִּי חֶבְרַת הַסְטוּדֶנְטִים הָיְתָה טוֹבָה וְעַלִיזָה. לְיַגֵעַ אֶת הַמֹחַ לֹא כְּדַאי הָיָה, כִּי הַתּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחַהּ שֶׁל רְאִיָה. לָמַד שָׁם אֶת מִשְׂחַק-הַכַּדוּר כָּרָאוּי.


פרק חמישי: כיצד בא פנטגרואל לפריס    🔗


לְאַחֵר שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל לָמַד אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָהּ בְּאוֹרְלֵיאַן הֶחְלִיט לָצֵאת לָאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּפָּרִיס. בְּרַם, קֹדֶם יְצִיאָתוֹ נוֹדַע לוֹ, שֶׁפַּעֲמוֹן עֲנָקִי כָּבֵד מֻנָח שָׁקוּעַ בְּתוֹךְ הַקַרְקַע בְּאוֹרְלֵיאַן מִלִפְנֵי מָאתַיִם וְאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי גָדוֹל וְכָבֵד הָיָה, עַד כִּי שׁוּם אַמְצָאָה וְתַחְבּוּלָה לֹא הוֹעִילוּ לַהֲרִימוֹ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. בָּאוּ תּוֹשְׁבֵי אוֹרְלֵיאַן אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל וּבִקְשׁוּהוּ בַּעֲנִיווּת רַבָּה לְהוֹשִׁיעָם. הֶחְלִיט לָשֵׂאת אֶת הַפַּעֲמוֹן לִמְקוֹמוֹ הַמְיֹעָד לוֹ בְּמִגְדַל הַכְּנֵסִיָה.

פָּנָה לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְהֵרִים אֶת הַפַּעֲמוֹן בַּזֶרֶת בְּאוֹתָהּ הַקַלוּת שֶׁאַתֶּם הֱיִיתֶם מְרִימִים פַּעֲמוֹנִית-יָד. וְלִפְנֵי שֶׁנְשָׂאוֹ אֶל מִגְדַל הַכְּנֵסִיָה נִתְחַשֵׁק לוֹ לְהַשְׁמִיעַ בּוֹ מֵעֵין שִׁיר-שֶׁל-בֹּקֶר עַל-פְּנֵי הָעִיר וּלְצַלְצֵל בּוֹ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת. עָשָׂה כָּךְ, וְלִבָּם שֶׁל כָּל הַתּוֹשָׁבִים נִתְמַלֵא שִׂמְחָה רַבָּה. בְּרַם, תַּקָלָה אַחַת נִגְרְמָה עַל-יְדֵי כָּךְ, שֶׁלְשֵׁמַע הַצִּלְצוּל נֶהְפַּךְ הַיַיִן בֶּחָבִיוֹת וְנִתְקַלְקֵל.

לְאַחֵר זֹאת בָּא פַּנְטַגְרוּאֵל לְפָּרִיס. מִשֶׁנִכְנַס, יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר לִרְאוֹתוֹ, כִּי תּוֹשָׁבֵי פָּרִיס הֵם, כַּיָדוּעַ לָכֶם, שׁוֹטִים מִטִבְעָם. הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ בְּנֵי-פָּרִיס בְּתִמָהוֹן רַב וְלֹא בְּלִי פַּחַד גָדוֹל, שֶׁמָא יִטֹל אֶת הָאַרְמוֹן וְיִשָׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר, לְאֵיזוֹ אֶרֶץ נָכְרִיָה וּרְחוֹקָה, בְּדוֹמֶה לְאָבִיו שֶׁנָטַל אֶת פַּעֲמוֹנֵי נוֹטְר-דָם וְתָלָה אוֹתָם כְּזוֹגִים עַל צַוַאר אֲתוֹנוֹ.

תַּלְמוּדוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל בְּפָרִיס עָלָה יָפֶה, כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְבִינִים, כֵּיוָן שֶׁתְּפִיסָתוֹ הָיְתָה מְהִירָה וַעֲמֻקָה, וְזִכְרוֹנוֹ דּוֹמֶה בְּמִדָתוֹ לִשְׁתֵּים-עֶשְרֵה חָבִיוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. יוֹם אֶחָד קִבֵּל אִגֶרֶת אֲרֻכָּה מֵאָבִיו, שֶׁעוֹרְרוֹ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּלְחֶסֶד, וַהֲרֵי קְטָעִים מִתּוֹךְ הָאִגֶרֶת:

'אָבִי רַבְגָרוֹן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִשְׁתַּדֵּל כְּכָל יְכָלְתּוֹ לָתֵת לִי אֶת הַחִנוּךְ הָרָצוּי, שֶׁאֶלְמַד וְאֶרְכֹּשׁ יְדִיעוֹת לְמַעְלָה מִשְׁאִיפָתוֹ. אֶלָא שֶׁדַעַת לְנָבוֹן נָקָל, שֶׁהַזְמַנִּים הָהֵם לֹא הָיוּ עֲשׂוּיִים לָתֵת בְּשֶׁטַח הַלִמוּדִים כְּפִי שֶׁזֶה נִתָּן לַעֲשׂוֹת הַיוֹם, וְאַף מְלַמְדִים טוֹבִים כְּשֶׁלְךָ לֹא הָיוּ לִי. וְעַל כֵּן, לְמָשָׁל, אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי בֵּין הַמְלֻמָדִים הַמְפֻרְסָמִים בְּדוֹרִי, אֵינִי רָאוּי אוּלַי לְהִתְקַבֵּל הַיוֹם אַף לְכִתָּהּ אָלֶף.

'כַּיוֹם הַזֶה נִלְמָדוֹת שָׂפוֹת מְכֻבָּדוֹת, כְּגוֹן יְוָנִית, עִבְרִית, בַּבְלִית וְלָטִינִית; הֻמְצְאָה מְלֶאכֶת הַדְפוּס, כְּשֵׁם שֶׁהַשָׂטָן הִמְצִיא אֶת הַתּוֹתָחִים. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי-מַדָע.

'לָכֵן, בְּנִי הַיָקָר, הֲרֵינִי פּוֹקֵד עָלֶיךָ, שֶׁתִּשְׁתַּמֵשׁ בִּימֵי נְּעוּרֶיךָ לְלִמוּדִים וּלְדִבְרֵי תּוֹרָה. הֲרֵי אַתָּה נִמְצָא בְּפָּרִיס בְּחֶבְרַת מוֹרְךָ הַגָדוֹל רַבְיֶדַע, אֲשֶׁר יַדְרִיכְךָ וִילַמֶדְךָ לְטוֹבָתְךָ וּלְתוֹעַלְתְּךָ. לְמַד, בְּנִי, חֶשְׁבּוֹן וְהַנְדָסָה, מוּסִיקָה, שָׂפוֹת עַתִּיקוֹת. בִּהְיוֹתְךָ בֶּן-חָמֵשׁ כְּבָר הִקְנֵיתִי לְךָ יְדִיעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בְּכָל אֵלֶה; הַמְשֵׁךְ, בְּנִי, וּלְמַד אֶת כָּל יְסוֹדוֹת הָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה. רְצוֹנִי שֶׁתֵּדַע בְּעַל-פֶּה קְטָעִים מִמִשְׁפָּט הָאֶזְרָחִים, שֶׁתַּסְבִּיר אוֹתָם בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה.

'אֲשֶׁר לִידִיעוֹת הַטֶבַע, רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתַחְקֹר עַד כְּדֵי לָדַעַת מַה בַּיָם, מַה בַּנְהָרוֹת וּמַה בַּיַבָּשָׁה; אֶת הָעוֹף בַּשָׁמַיִם, אֶת הָאִילָנוֹת וְאֶת הַשִׂיחִים שֶׁבַּיְעָרוֹת, אֶת צִמְחֵי הַשָׂדֶה וְאֶת הַמַּתָּכוֹת הַצְפוּנוֹת בְּחֵיק תְּהוֹמוֹת; אֶת הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת בַּמִזְרָח וּבַדָרוֹם.

'וְעוֹד: עַיֵן יָפֶה בְּסִפְרֵי הָרְפוּאָה הַיְוָנִיִים, הָעַרְבִיִים וְהַלָטִינִיִים, וּבְעֶזְרַת הַנִתּוּחִים הָאֲנָטוֹמִיִים לְמַד אֶת הָעוֹלָם הָאַחֵר, הַנִקְרָא אָדָם. בְּקִצוּר, רְצוֹנִי לִרְאוֹתְךָ כְּעֵין תְּהוֹם שֶׁל יְדִיעוֹת. וּזְכֹר, שֶׁעִם בַּגְרוּתְךָ וְצֵאתְךָ לִהְיוֹת אִישׁ בֵּין אֲנָשִׁים, לְאַחֵר שֶׁתְּסַיֵם תַּלְמוּדְךָ וּמְנוּחָתְךָ, עָלֶיךָ לִלְמֹד פָּרָשׁוּת וְנֶשֶׁק, כְּדֵי לְהָגֵן עַל בֵּיתִי וּלְהַצִיל אֶת יְדִידֵינוּ מֵהַתְקָפוֹתֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים.

'וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר אָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם כִּי “בִּקֶשׁ-לֵץ חָכְמָה וָאֵין”, וְדַעַת בְּלִי מוּסָר אֵינָהּ אֶלָא הֶרֶס לַנְשָׁמָה, עָלֶיךָ לְהִתְיַחֵס בְּחַשְׁדָנוּת לְכָל מִינֵי סִלוּפִים בָּעוֹלָם הַזֶה. הֱיֵה נָכוֹן לַעֲזֹר לְכָל הַקָּרוֹב, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. כַּבֵּד אֶת מוֹרֶיךָ וְהִמָנַע מֵחֶבְרַת אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לְךָ לְהִדַמוֹת לָהֶם.

'וּלְאַחֵר שֶׁתִּקְנֶה אֶת כָּל חָכְמַת פָּרִיס, חֲזֹר אֵלַי, שֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ וַאֲבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתִי.

אָבִיךָ גַרְגַנְטוּאַ'


מִשֶׁקִבֵּל אֶת הָאִגֶרֶת וּקְרָאָה, נִתְמַלֵא שׁוּב חֵשֶׁק וְאֹמֶץ-רוּחַ וְהִתְלַהֵב מִתַּלְמוּדוֹ יוֹתֵר מִתָּמִיד. אִלוּ רְאִיתֶם אוֹתוֹ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים, שֶׁרוּחוֹ בַּלִמוּדִים דוֹמָה לְאֵשׁ בְּסִּירִים שֶׁנִתְיַבְּשׁוּ, כָּל כָּךְ הָיָה לוֹהֵט לְלֹא עֲיֵפוּת.


פרק ששי: כיצד מצא פנטגרואל את כליכול, שנעשה אהובו לכל ימי חייו    🔗


יוֹם אֶחָד טִיֵל פַּנְטַגְרוּאֵל מִחוּץ לָעִיר בְּלִוְיַת אֲנָשָׁיו וַחֲבֵרָיו לְלִמוּדִים, שֶׁנִהֵל אִתָּם וִכּוּחִים וְשִׂיחוֹת פִילוֹסוֹפִיוֹת. פָּגַע בְּאָדָם אֶחָד יְפֵה-מַרְאֶה וְהָדוּר בְּכָל קַוֵי גוּפוֹ, אֶלָא שֶׁפָּצוּעַ הָיָה קָשֶׁה בְּכַמָה וְכַמָה מֵאֵבָרָיו, מָשָׁל נִמְלַט מִפִּיּוֹת שֶׁל כְּלָבִים. מִשֶׁרָאָה אוֹתוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל מֵרָחוֹק, אָמַר לִבְנֵי לִוְיָתוֹ: ‘רוֹאִים אַתֶּם אָדָם זֶה הַבָּא מֵעֵבֶר לַגֶשֶׁר? חַיֵיכֶם, שֶׁאֵין הוּא אֻמְלָל אֶלָא עַל-פִּי מִקְרֶה, כֵּיוָן שֶׁהַכָּרַת פָּנָיו תָּעִיד, שֶׁהַטֶבַע חֲנָנוֹ בְּיֹפִי וּבְעשֶׁר; בְּרַם, הַרְפַּתְקָאוֹת שׁוֹנוֹת הֱבִיאוּהוּ לִידֵי מַצָב עָגוּם וּלְמִסְכֵּנוּת.’

כְּשֶׁהַלָה הִתְקָרֵב עַד מִמוּלָם, אָמַר לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘יְדִידִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּתְעַכֵּב לְרֶגַע כָּאן וְשֶׁתַּעֲנֶה עַל שְׁאֵלוֹתַי, וַאֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁלֹא תִּתְחָרֵט עַל כָּךְ; חֵשֶׁק רַב יֵשׁ לִי לָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ, כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי, בִּמְצוּקָתְךָ, כִּי רַחֲמַי נִכְמְרוּ עָלֶיךָ. אִם כֵּן, יְדִידִי, אֱמֹר-נָא לִי מִי אַתָּה? מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ וּמַה שִׁמְךָ?’

עָנָה לוֹ הָאָדָם גֶרְמָנִית. ‘יְדִידִי,’ אָמַר לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘אֵין אֲנִי מֵבִין לְשׁוֹן-עִלְגִים זוֹ.’ דִבֵּר אֵלָיו דֶנִית. ‘וְכִי מְבִינִים אַתֶּם?’ פָּנָה פַּנְטַגְרוּאֵל אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ. דִבֵּר אֵלָיו אַנְגְלִית, דִבֵּר אֵלָיו סְפָרַדִית, דִבֵּר אֵלָיו אִיטַלְקִית, הוֹלַנְדִית, עִבְרִית, יְוָנִית וְעוֹד כַּמָה שָׂפוֹת. אָמַר לוֹ לְבַסוֹף פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘יְדִידִי, אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה צָרְפָתִית?’

‘מוּבָן, אֲדוֹנִי,’ עָנָה הַלָה. ‘הֲרֵי זוֹהִי שְׂפַת-הָאֵם שֶׁלִי, כִּי לַדָתִי וְגִדוּלִי בְּגַנֶיהָ שֶׁל צָרְפַת, בְּחֶבֶל טוּר.’

‘אִם כָּךְ,’ שָׂמַח פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘סַפֵּר נָא לָנוּ עַל עַצְמְךָ: מַה שִׁמְךָ וּמֵאַיִן אַתָּה בָּא. כִּי מֵרְאִיָה רִאשׁוֹנָה לָקַחְתָּ לִבִּי בְּאַהֲבָה, וְלוּ לַעֲצָתִי וְלִתְשׁוּקָתִי תִּשְׁמַע, הָיִיתָ נִלְוֶה לַאֲנָשַׁי וְהָיִינוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתָּה, קְשׁוּרִים בְּאַהֲבָתֵנוּ כְּדָוִד וְיוֹנָתָן.’ ‘אֲדוֹנִי,’ אָמַר הַלָה, ‘שְׁמִי מִיוֹם שֶׁהֻכְנַסְתִּי בִּבְרִית הוּא כָּלְיָכוֹל, וְּכַיוֹם הַזֶה אֲנִי בָּא מִתֻּרְכִּיָה, שֶׁלְשָׁם הוֹבִילוּנִי כְּשָׁבוּי בְּמַסַע-הַצְלָב הָאַחֲרוֹן, בְּעֵת צָרָה. בְּרָצוֹן רַב אֲסַפֵּר לָכֶם עַל כָּל הַקוֹרוֹת אוֹתִי; וְהוֹאִיל וְאַתָּה מְבַקְשֵׁנִי שֶׁאֶשָׁאֵר עַל יָדְךָ, הֲרֵי מוּטָב שֶׁנִדְחֶה אֶת הַסִפּוּר לְפַעַם אַחֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו יֵשׁ לִי צֹרֶךְ רַב לֶאֱכֹל; שִׁנַי חַדוֹת, וְתַאֲבוֹנִי עָצוּם לִבְלֹעַ הַכֹּל.’

צִוָה פַּנְטַגְרוּאֵל לְהוֹלִיכוֹ לִמְעוֹנוֹ וּלְהָבִיא לוֹ אֹכֶל לָרֹב. אָכַל כָּרָאוּי עַד שְׁקִיעַת הַחַמָה, פָּרַשׁ לִישֹׁן עִם הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְיָשַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָה עַד לַמָחֳרָת עִם אַרוּחַת הַצָהֳרַיִם. יָצָא שֶׁלֹא עָשָׂה אֶלָא שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וּקְפִיצָה מֵהַמִטָה עַד הַשֻׁלְחָן.


פרק שביעי: כיצד ניצל כליכול מידי התורכים    🔗


כָּלְיָכוֹל יוֹשֵׁב הָיָה בַּחֲבוּרָתוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה לַהֲנָאָתוֹ, מִתְלוֹצֵץ וּמְסַפֵּר מִתּוֹךְ צְחוֹק. שְׁאֵלוֹ פַּעַם פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘צְחוֹק זֶה מַה פֵּרוּשׁוֹ, כָּלְיָכוֹל?’

עָנָה לוֹ:> ‘עוֹמֵד אֲנִי בְּאֶמְצַע סִפּוּרִי עַל מַצָבִי הֶעָלוּב, כְּשֶׁהַתֻּרְכִּים הִתְעַלְּלוּ בִּי.’ ‘אִם כֵּן, סַפֵּר-נָא לִי כֵּיצַד נִצַלְתָּ מִיָדָם,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל. פָּתַח כָּלְיָכוֹל וְאָמַר:

'אֵין אֲנִי מוֹסִיף וְאֵין אֲנִי גוֹרֵעַ, אֶלָא מוּכָן אֲנִי לְסַפֵּר לְךָ הַכֹּל לַאֲמִתּוֹ, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: הַתֻּרְכִּים הַמְאוּסִים הַלָלוּ שָׂמוּנִי עַל שַׁפּוּד, כְּשֶׁאֲנִי כֻּלִי מָרוּחַ בְּשֻׁמָן כְּשָׁפָן, כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי רָזֶה כָּל כָּךְ, שֶׁבְּלִי מְרִיחָה זוֹ הָיָה בְּשָׂרִי חֲסַר טַעַם לְגַמְרֵי. בְּדֶרֶךְ זוֹ צָלוּ אוֹתִי חַיִים, אֶלָא שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִרְדַם הַצוֹלֶה. אָז נוֹטֵל אֲנִי בִּשִׁנַי אוּד בַּקָצֶה שֶׁלֹא נִשְׂרַף עֲדַיִן וְזוֹרְקוֹ לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל הַצוֹלֶה, וְאוּד שֵׁנִי אֲנִי מֵטִיל בְּכֹחַ אֶל מִתַּחַת לְמִטַּת-שָׂדֶה, שֶׁעָמְדָה לְיַד הַתַּנוּר, וְשֶׁעָלֶיהָ שָׁטוּחַ הָיָה מִזְרַן-הַקַשׁ שֶׁל הַצוֹלֶה. הַקַשׁ הֻצַת מִיָד. אָחֲזָה הָאֵשׁ בַּמִטָה וּמֵהַמִטָה בָּרִצְפָּה, שֶׁעֲשׂוּיָה הָיְתָה עֵץ אַשׁוּחַ. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הָאוּד הַבּוֹעֵר, שֶׁזָרַקְתִּי לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל הַצוֹלֶה, בּוֹעֵר בְּלִי שֶׁחָשׁ בּוֹ. מִשֶׁנִתְעוֹרֵר כֻּלוֹ מְבֻלְבָּל, קָרָא לְעֵבֶר הַחַלוֹן כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל: “דַל-בָּרוֹת! דַל-בָּרוֹת!” כְּלוֹמַר:

“שְׂרֵפָה! שְׂרֵפָה”. אַחַר מִהֵר וּבָא אֵלַי כְּדֵי לְהַשְׁלִיכֵנִי לְתוֹךְ הָאֵשׁ, וּכְבָר הִסְפִּיק לַחְתֹּךְ אֶת הַחֲבָלִים, שֶׁקָשְׁרוּ בָּהֶם יָדַי וְרַגְלַי, שָׁעָה שֶׁמְנַהֵל-הַמֶשֶׁק, שֶׁשָׁמַע אֶת קוֹל הַצְעָקָה וְשֶׁחָשׁ אֶת הֶעָשָׁן מִתּוֹךְ הָרְחוֹב, בָּא בְּרִיצָה כְּדֵי לְהַצִיל מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצִיל. רָאָה אֶת הַנַעֲשֶׂה, שָׁלַף מִתּוֹךְ גוּפִי אֶת הַשַׁפּוּד וּתְקָעוֹ בַּצוֹלֶה, שֶׁנָפַל מֵת בּוֹ בַּמָקוֹם. אָמְנָם, כְּשֶׁשָׁלַף אֶת הַשַׁפּוּד מִתּוֹךְ גוּפִי, נָפַלְתִּי אַרְצָה עַל-גַּבֵּי מֶלְקְחֵי הַגֶחָלִים וְקִבַּלְתִּי מַכָּה בְּנָפְלִי, אֶלָא שֶׁלֹא הָיָה הַדָבָר נוֹרָא. הַפֶּחָה שֶׁרָאָה כִּי הַבַּיִת בּוֹעֵר כֻּלוֹ וְכִי כָּל עָשְׁרוֹ עוֹלֶה בָּאֵשׁ, יָצָא מִכֵּלָיו וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לְכָל הָרוּחוֹת עַד שֶׁנִטְרְפָה דַעְתּוֹ.

'כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי כָּךְ, נִתְמַלֵאתִי פַּחַד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: הַשֵׁדִים הָאֵלֶה יָבוֹאוּ עַכְשָׁו לִטֹל אֶת הַמְשֻׁגָע מִכָּאן. כְּלוּם יִטְלוּ גַם אוֹתִי? הֲרֵי צָלוּי אֲנִי לְמֶחֱצָה. הִצְטַלַבְתִּי – וְאִישׁ לֹא בָּא. אוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה הַפֶּחָה לְהִתְאַבֵּד עַל-יְדֵי כָּךְ שֶׁיִתְקַע בְּתוֹךְ עַצְמוֹ אֶת שַׁפּוּדִי וִינַקֵב אֶת לִבּוֹ. נָתַן אֶת הַשַׁפּוּד כְּלַפֵּי חָזֵהוּ, אֶלָא שֶׁלֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהַחְדִירוֹ. פָּנִיתִי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי: "אֲדוֹנִי, אַתָּה מְאַבֵּד זְמַנְךָ לַשָׁוְא, כָּךְ לֹא תִּתְאַבֵּד לְעוֹלָם. רַק תִּפְצַע עַצְמְךָ וְתִסְבֹּל כָּל יְמֵי חַיֶיךָ מִידֵיהֶם שֶׁל הַחוֹבְשִׁים. אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, מוּכָן אֲנִי לִרְצֹחַ אוֹתְךָ, בְּלִי שֶׁתַּרְגִישׁ בְּכָךְ.

הַאֲמֵן לִי שֶׁכְּבָר רָצַחְתִּי רַבִּים אֲחֵרִים, שֶׁחָשׁוּ אֶת עַצְמָם בְּטוֹב מִמְלַאכְתִּי". “הוֹ, יְדִידִי!” אָמַר הַלָה, “אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ, גְמֹל אִתִּי אֶת הַחֶסֶד הַזֶה, הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ תְּמוּרַת זֹאת אֶת אַרְנָק הַכֶּסֶף שֶׁלִי; הִנֵהוּ, קָחֵהוּ. יֵשׁ בּוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרָף מִצְרִי וְעוֹד כַּמָּה יַהֲלוֹמִים יָפִים וְאַבְנֵי אֹדֶם”.

“וְהֵיכָן הֵם?” שֶׁאַל רַבְיֶדַע. “בְּחַיֵי יוֹחָנָן הַקָדוֹשׁ,” אָמַר כָּלְיָכוֹל, “הֵם רְחוֹקִים מְאֹד, אִם בִּכְלָל עֶרְכָּם קַיָם עוֹד. וְכִי הֵיכָן הוּא הַשֶׁלֶג שֶׁל אֶשְׁתַּקַד?” '

‘סַיֵם, בְּבַקָשָׁה,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, 'וְנֵדַע כֵּיצַד חִסַלְתָּ אֶת הַפֶּחָה שֶׁלְךָ? ‘בְּהֵן צֶדֶק,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘שֶׁאֵין אֲנִי מְשַׁקֵר: כָּפַתִּי אֶת רַגְלָיו וְיָדָיו בַּחֲבָלַי, עַד שֶׁלֹא יָכֹל לִבְעֹט, אַחַר כָּךְ תָּקַעְתִּי אֶת שַׁפּוּדִי בְּגוּפוֹ וְתָלִיתִי אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁקָשַׁרְתִּי אֶת הַשַׁפּוּד לִשְׁנֵי קְרָסִים עָבִים, שֶׁגַרְזִנִים הָיוּ תְּלוּיִים עֲלֵיהֶם. לְאַחַר מִכֵּן חָתִיתִי גֶחָלִים וְאֵשׁ יָפָה מִתַּחְתָּיו וְצָלִיתִי אֶת נִכְבָּדִי, כְּשֵׁם שֶׁצוֹלִים וְחוֹרְכִים דָגִים מְלוּחִים בְּתוֹךְ מַעֲשֵׁנָה. וְאָז נָטַלְתִּי אֶת אַרְנָקוֹ וְכֵן כִּידוֹן קָטָן, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל הַקֶרֶס, וּבָרַחְתִּי בִּדְהָרָה, וְהַשֵׁם יוֹדֵעַ אִם חַשְׁתִּי בִּזְרוֹעִי, שֶׁדָמְתָה אָז לְכֶרַע שֶׁל כֶּבֶשׂ צָלוּי.’ ‘כְּשֶׁיָרַדְתִּי לָרְחוֹב, מָצָאתִי אֶת הַבְּרִיוֹת שֶׁנִזְדַעֲקוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ בְּמַיִם רַבִּים. מִשֶׁרָאוּנִי צָלוּי וְחָרוּךְ לְמֶחֱצָה, רִחֲמוּ עָלַי, כַּמוּבָן, וְזָרְקוּ עָלַי אֶת כָּל הַמַּיִם, רִעַנְנוּ אוֹתִי בְּשִׂמְחָה וְגָרְמוּ לִי הֲנָאָה מְרֻבָּה. הֵם לֹא עָשׂוּ לִי כָּל רַע. פְּרָט לְתֻרְכִּי פָּעוֹט אֶחָד, בַּעַל חֲטוֹטֶרֶת מִפָּנִים, שֶׁכִּרְסֵם בִּגְנֵבָה אֶת נִתְחֵי שֻׁמָנִי. אֶלָא שֶׁהִכִּיתִי עַל-גַבֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו בְּכִידוֹנִי, עַד שֶׁלֹא שָׁב לְכַרְסֵם בַּשְׁנִיָה. צַיְנוּ, בְּבַקָשָׁה, שֶׁצְלִיָתִי רִפְּאָה אוֹתִי כָּלִיל מִמַחֲלַת הַנָשִׁית, שֶׁסָבַלְתִּי מִמֶנָה לְמַעְלָה מִשֶּׁבַע שָׁנִים.’

‘בְּרַם, בְּשָׁעָה שֶׁהַתֻּרְכִּים נֶהֱנוּ בְּהִסְתַּכְּלָם בִּי, הָיְתָה הָאֵשׁ הוֹלֶכֶת וּמְנַצַחַת וְאוֹחֶזֶת בִּלְמַעְלָה מֵאַלְפַּיִם בַּיִת, עַד שֶׁאֶחָד מֵהֶם הִבְחִין בְּכָךְ וְקָרָא: “בְּשֵׁם מֻחַמַד, הָעִיר כֻּלָהּ עוֹלָה בָּאֵשׁ וְאָנוּ עוֹמְדִים כָּאן וּמִתְעַנְגִים”. וְכָךְ פּוֹרֵשׁ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, וַאֲנִי פּוֹנֶה לְעֵבֶר הַשַׁעַר. לְאַחַר שֶׁמָצָאתִי עַצְמִי עַל-גַבֵּי תְּלוּלִית סְמוּכָה, פָּנִיתִי לַאֲחוֹרַי, בְּדוֹמֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְרָאִיתִי אֶת הָעִיר כֻּלָהּ עוֹלָה בָּאֵשׁ כִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵא לִבִּי שִׂמְחָה, אֶלָא שֶׁבָּאתִי עַל עָנְשִׁי!’

‘כֵּיצַד?’ שֶׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל. ‘בְּשָׁעָה שֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי בְּחֶדְוָה רַבָּה בָּאֵשׁ הַיָפָה,’ הִמְשִׁיךְ כָּלְיָכוֹל, ‘וְהִתְלוֹצַצְתִּי בִּדְבָרִים אֵלֶה: “הוֹ, פַּרְעוֹשִׁים מִסְכֵּנִים! הוֹ, עַכְבָּרִים אֻמְלָלִים! חֹרֶף קָשֶׁה צָפוּי לָכֶם, כִּי הָאֵשׁ מְקַנֶנֶת בַּאֲסַמְכֶם”, הֵגִיחוּ לְמַעְלָה מִשֵׁשׁ, וְאוּלַי שְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה, מֵאוֹת וְאַחַד-עָשָׂר כְּלָבִים, גְדוֹלִים וּקְטַנִים כְּאֶחָד, שֶׁבָּרְחוּ מִן הָעִיר מֵחֲמַת הָאֵשׁ. מִשֶׁחָשׁוּ אֶת רֵיחַ בְּשָׂרִי הֶחָרוּךְ, בָּאוּ בְּרִיצָה יָשָׁר אֵלַי, וְהָיוּ בּוֹלְעִים אוֹתִי בּוֹ בַּמָּקוֹם, אִלְמָלֵא נִזְכַּרְתִּי בִּתְרוּפָה בְּדוּקָה וּמְנֻסָה לִכְאֵב-שִׁנַיִם.’ ‘מַה פִּתְאֹם עָלָה אָז בְּדַעְתְּךָ כְּאֵב-שִׁנַיִם? וְכִי לֹא נִרְפֵּאתָ מִכָּל כְּאֵבֵי-הַהִצְטַנְנוּת?’

‘לְכָל הָרוּחוֹת,’ עָנָה כָּלְיָכוֹל, ‘וְכִי יֵשׁ לְךָ כְּאֵב-שִׁנַיִם גָדוֹל מִזֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכְּלָבִים תּוֹפְסִים בְּרַגְלֶיךָ? אֶלָא שֶׁפִּתְאֹם נִזְכַּרְתִּי בְּנִתְחֵי-שֻׁמָנִי וְהִשְׁלַכְתִּים לְעֵבֶר הַכְּלָבִים. מִיָד הִתְחִילוּ הַכְּלָבִים מִסְתַּכְסְכִים וְתוֹקְעִים שִׁנֵיהֶם זֶה בָּזֶה כְּדֵי לַחֲטֹף נְתָחִים. וְכָךְ עֲזָבוּנִי לְנַפְשִׁי, וַאֲנִי נִמְלַטְתִּי שָׂמֵחַ וּמְרֻצֶה. וּבְכֵן יְחִי הָאִטְלִיז לְמִמְכַּר-בָּשָׂר-צָלוּי!’


פרק שמיני: כליכול ומהלכיו    🔗


כָּלְיָכוֹל בֶּן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ הָיָה אָז, בְּעֵרֶךְ. קוֹמָתוֹ הָיְתָה בֵּינוֹנִית, לֹא גְבוֹהָה בְּיוֹתֵר, אַף לֹא נְמוּכָה מִדַי. חָטְמוֹ הָיָה נִשְׁרִי בְּמִקְצָת, בְּדוֹמֶה לְנִצָב שֶׁל תַּעַר. כָּלְיָכוֹל אָדִיב הָיָה וְנָעִים בַּהֲלִיכוֹתָיו, אֶלָא שֶׁמִטִבְעוֹ נוֹטֶה הָיָה לְמַחֲלָה שֶׁבַּתְּקוּפָה הַהִיא הָיוּ אוֹמְרִים עָלֶיהָ:> חֶסְרוֹן-כִּיס הוּא הַגָדוֹל שֶׁבַּכְּאֵבִים.

וּמִכָּל מָקוֹם הָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ שִׁשִׁים וְשְׁלשָׁה אֶמְצָעִים לְסַפֵּק צְרָכָיו, שֶׁהַשָׁכִיחַ בְּיוֹתֵר הָיָה – סְחִיבָה בִּגְנֵבָה. מְחַבֵּל, שַׁקְרָן, שַׁתְיָן, שׁוֹחֵק-מַרְצֶפֶת בְּכָל מָקוֹם שֶׁרַק הָיָה בְפָּרִיס, וּבְסִכּוּם – הַמֻצְלָח בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם כֻּלוֹ.

וְהָיָה מַמְצִיא תָּדִיר מַשֶׁהוּ כְּנֶגֶד הַסַרְדְיוֹטִים וּכְנֶגֶד כָּל מִשְׁמָר. לְיָמִים אָסַף שְׁלשָׁה-אַרְבָּעָה בִּרְיוֹנִים, הִשְׁקָה אוֹתָם כְּשֵׁם שֶׁהִשְׁקוּ נוֹשְׂאֵי-צְלָב, אַחַר כָּךְ הוֹלִיךְ אוֹתָם לְאַחַת הַכְּנֵסִיּוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמִשְׁמָר הָיָה עוֹלֶה מִשָׁם (וְכֵיצַד הָיָה מַבְחִין בְּכָךְ? הָיָה מַצִיב כִּידוֹנוֹ עַל הַמַרְצֶפֶת וּמַטֶה אָזְנוֹ; מִשֶׁשָׁמַע אֶת כִּידוֹנוֹ מִזְדַעֲזֵעַ, הָיָה זֶה סִימָן מֻבְהָק שֶׁהַמִשְׁמָר קָרֵב וְהוֹלֵךְ), הָיוּ הוּא וּבְנֵי חֲבוּרָתוֹ תּוֹפְסִים בַּדוּפָנִית, מְנַעְנְעִים אוֹתָהּ בְּכֹחַ וְדוֹחֲפִים אוֹתָהּ בְּבַת-רֹאשׁ בַּמוֹרָד. וְכָךְ הָיוּ מַפִּילִים אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר לָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נִמְלָטִים מֵהַצַד הַשֵׁנִי, הוֹאִיל וּלְאַחַר יוֹמַיִם הִכִּיר כָּלְיָכוֹל אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת, הַסִמְטָאוֹת וְהַמַעֲבָרִים שֶׁבְּפָּרִיס.

פַּעַם אַחֶרֶת הֵכִין אָבָק שְׂרֵפָה בִּמְקוֹם עָבְרוֹ שֶׁל מִשְׁמָר, וּמִשֶׁהִתְקָרֵב הִצִיתוֹ וְהִסְתַּכֵּל בַּהֲנָאָה בַּהֲדָרָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר הַבּוֹרְחִים לְכָל צַד. בְּרַם, רוֹדֵף הָיָה בִּמְיֻחָד אֶת הַמְלַמְדִים וְרָאשֵׁי-הַדָת לְמִינֵיהֶם. כָּל פַּעַם שֶׁהָיָה פּוֹגֵשׁ בָּהֶם בָּרְחוֹב, לֹא הָיָה מַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַמְנוּת לִגְרֹם לָהֶם רָעָה, אִם שֶׁהָיָה מַתִּיז רֶפֶשׁ עַל כִּפַּת הַנִפְגָּע, אִם שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר לַאֲחוֹרֵיהֶם זַנְבוֹת-שׁוּעָל אוֹ אָזְנֵי-אַרְנֶבֶת וְכַדוֹמֶה.> בְּגָדָיו שֶׁל כָּלְיָכוֹל מְלֵאִים הָיוּ כִּיסִים וְכִיסוֹנִים שֶׁהִגִיעוּ לְמִסְפָּר שֶׁל עֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה וּלְמַעְלָה מִזֶה. בְּזָה הֶחֱזִיק אוֹלָר קָטָן, דַקִיק וְחַד כְּמַחֲטוֹ שֶׁל פַּרְוָן, שֶׁבּוֹ הָיָה חוֹתֵך אַרְנָקִים; וּבָזֶה – עִנְבֵי-בֹּסֶר שֶׁהָיָה מַשְׁלִיכָם עַל הַבְּרִיּוֹת; בָּזֶה – גַרְגְרִים קוֹצִיִים, מְמֻלָאִים פְּלוּמָה אוֹ פֵּרוּרֵי לֶחֶם, שֶׁהָיָה זוֹרֵק עַל בִּגְדֵיהֶם וְכוֹבְעֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים טוֹבִים; וּבָזֶה – קֻפְסָאוֹת מְלֵאוֹת פַּרְעוֹשִׁים וְכִנִים, שֶׁהָיָה שוֹאֲלָם מֵהַקַבְּצָנִים שֶׁלְיַד הַשְׁעָרִים בְּבָתֵּי-הַקְבָרוֹת וְזוֹרְעָם עַל צַוְארוֹנֵיהֶן שֶׁל רִיבוֹת חֲמוּדוֹת; בָּזֶה – מְחָטִים וְחוּטִים, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בָּהֶם תַּעֲלוּלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים; וּבָזֶה – בַּקְבּוּקוֹן מָלֵא שֶׁמֶן יָשָׁן, שֶׁהָיָה מַכְתִּים בּוֹ בִּגְדֵיהֶם וְשִׂמְלוֹתֵיהֶם הַחֲדָשִׁים וְהַנָאִים שֶׁל בְּנֵי-אָדָם, שֶׁהָיוּ נִתְקָלִים בּוֹ; בָּזֶה – מִטְפַּחַת-אַף, סְפוּגָה אַבְקַת חֲלַבְלוּב, רְקוּמָה לְהַפְלִיא, שֶׁהָיָה מְנַעֵר קַלוֹת לְעֵבֶר פָּנֶיהָ שֶׁל גְבֶרֶת נָאָה, תּוֹךְ כְּדֵי אֲמִירָה: ‘בְּבַקָשָׁה לְהִסְתַּכֵּל: עֲבוֹדַת יָד עֲדִינָה בְּיוֹתֵר!’ עַד שֶׁהַגְבֶרֶת הָיְתָה פּוֹרֶצֶת בַּעֲטִישָׁה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת; וּבָזֶה – צְבָת קַלָה, קֶרֶס, מָשׁוֹף קָטָן וְכַדוֹמֶה כֵּלִים, שֶׁלֹא עָמְדוּ בִּפְנֵיהֶם דְלָתוֹת, אַרְגָזִים וְתֵבוֹת מִכָּל הַמִינִים. וְכֵן הָיָה מוֹצֵא דְרָכִים לְשַׁסוֹת כְּלָבִים בַּעֲלָמוֹת עֲדִינוֹת.


פרק תשיעי: כיצד שמע פנטגרואל על אסון אביו ועזב את פריס    🔗


בְּיוֹם מִן הַיָמִים קִבֵּל פַּנְטַגְרוּאֵל יְדִיעָה, שֶׁאָבִיו נֶחְטַף וְהָעֳבַר לְאֶרֶץ-הַפְּלָאוֹת עַל כַּנְפֵי מְכַשְׁפָה, וְהַמֻשְׁחָתִים, הָעָם הַשָׁכֵן, שֶׁשָׁמְעוּ עַל הֵעָלְמוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, יָצְאוּ מִתּוֹךְ גְבוּלוֹת אַרְצָם וְתָפְסוּ אֶת שִׁטְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ אַפְמָקוֹם הָעֲנָקִית וְשָׂמוּ מָצוֹר עַל עִיר הָאַלְמוֹנִים הַגְדוֹלָה. מִיָד עָזַב פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת פָּרִיס בְּלִי לוֹמַר דָבָר לְאִישׁ, כֵּיוָן שֶׁהַמַצָב דָרַשׁ זְרִיזוּת, וּבָא עַד רוּאָן בְּלִוְיַת אֲנָשָׁיו: כָּלְיָכוֹל, רַבְיֶדַע, אֵיתָן וְעֵרָן. מִשֶׁהִגִיעוּ לְשֶׁפֶךְ הַנָהָר סֶנָה כְּדֵי לְהַפְלִיג בְּדֶרֶךְ הַיָם, בָּא בִּמְרוּצָה שָׁלִיחַ מְיֻחָד וְהֵבִיא אִתּוֹ מִכְתָּב, שֶׁעָלָיו כְּתוּבוֹת הָיוּ הַמִלִים הָאֵלֶה:

לָאָהוּב בְּיוֹתֵר שֶׁל הַנָשִׁים הַיָפוֹת וְהַנֶאֱמָן בְּמִדָה פְּחוּתָה בְּיוֹתֵר מִבֵּין הָאַבִּירִים


פ. נ. ט. ג. ר. ל.


פָּתַח פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת הַמַעֲטָפָה וּמָצָא בָּהּ טָבַּעַת-זָהָב עִם יַהֲלוֹם וְאַף לֹא מִלָה כְּתוּבָה. הֶרְאָה אֶת הַמִכְתָּב לְכָלְיָכוֹל, שֶׁאָמַר לוֹ כִּי נִכְתַּב מָה עַל הַנְיָר, אֶלָא שֶׁהַדָבָר נַעֲשָׂה בְּדַקוּת רַבָּה כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁאֵין לִרְאוֹת אֶת הָעֲקֵבוֹת. מֶה עָשָׂה? הִרְטִיב אֶת הַנְיָר בַּמַיִם, שָׂם אוֹתוֹ עַל-פְּנֵי לַהֶבֶת, הִסְתַּכֵּל בּוֹ מֵרָחוֹק לְאוֹר הַנֵר, שִׁפְשֵׁף אוֹתוֹ בְּאֵפֶר, הִרְטִיב אוֹתוֹ בְּחֹמֶץ, שִׁמֵן אוֹתוֹ בְּשֻׁמַן עֲטַלֵפִים – וְלֹא הֶעֱלָה כְּלוּם: הַנְיָר נִשְׁאַר חָלָק כְּשֶׁהָיָה. אָמַר כָּלְיָכוֹל לְפַּנְטַגְרוּאֵל:

‘עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ הַטַבַּעַת, אוּלַי נִמְצָא בָּהּ מָה.’ הִתְבּוֹנְנוּ בָּהּ יָפֶה וּמָצְאוּ כָּתוּב מִבִּפְנִים עִבְרִית: ‘לָמָה שְׁבַקְתַּנִי’. קָרְאוּ לוֹ לְרַבְיֶדַע, שֶׁהִסְבִּיר לָהֶם אֶת פֵּרוּשׁ הַמִלִּים.

נִתְעַגֵם פַּנְטַגְרוּאֵל, שֶׁנִזְכַּר מִיָד כִּי אָמְנָם עָזַב אוֹתָהּ גְבֶרֶת בְּלִי לוֹמַר לָהּ שָׁלוֹם. תְּקָפוֹ חֵשֶׁק עַז לָשׁוּב לְאַלְתַּר וּלְהִתְנַצֵל לְפָנֶיהָ, אֶלָא שֶׁרַבְיֶדַע הִזְכִּיר לוֹ אֶת פְּרִידָתוֹ שֶׁל אֶנֵיאַס מִדִידוֹנָה בְּמִצְוַת הָאֵלִים, כְּפִי שֶׁמְסֻפָּר בִּסְפָרִים עַתִּיקִים, וְכֵן פִּתְגָם קַדְמוֹנִי הָאוֹמֵר: ‘כְּשֶׁהַסְפִינָה עַל עָגְנָהּ וְהַשָׁעָה דוֹחֶקֶת, מוּטָב לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל מְאֲשֶׁר לְהִתִּירוֹ’. שָׁמַע בְּקוֹלוֹ, וּמִשֶׁהִתְחִילָה רוּחַ צְפוֹנִית-מַעֲרָבִית מְנַשֶׁבֶת הֶחֱלִיקוּ בִּמְלֹא הַמִפְרָשִׂים לְעֹמֶק הַיָם וְאָצוּ לְדַרְכָּם. עָבְרוּ אֲרָצוֹת וְאִיִים, עַד שֶׁהִגִיעוּ לְאֶרֶץ אַפְמָקוֹם בְּמֶרְחָק שֶׁל שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וּמַשֶׁהוּ מֵעִיר הָאַלְמוֹנִים.

כְּשֶׁרַק עָלוּ לַיַבָּשָׁה וְהִתְרַעְנְנוּ בְּמִקְצָת, אָמַר לָהֶם פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘יְלָדִים, הָעִיר אֵינָהּ רְחוֹקָה מִכָּאן; לִפְנֵי לֶכְתֵּנוּ הָלְאָה מוּטָב שֶׁנִשְׁקֹל יָפֶה מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. כְּלוּם הֶחְלַטְתֶּם בְּנַפְשְׁכֶם לָלֶכֶת אִתִּי לַחַיִים וְלַמָוֶת?’

‘כֵּן, אֲדוֹנֵנוּ,’ אָמְרוּ כֻּלָם, ‘יָכוֹל אַתָּה לִבְטֹחַ בָּנוּ כְּפִי שֶׁאַתָּה בָּטוּחַ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ שֶׁלְךָ.’

‘בְּרַם, דָבָר אֶחָד מְעוֹרֵר בִּי סְפֵקוֹת: שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה מִסְפָּרָם וּמַה סִדְרָם שֶׁל הָאוֹיְבִים שֶׁשָׂמוּ מָצוֹר עַל הָעִיר. נֵשֵׁב וּנְעַיֵן אֵיזוֹהִי הַדֶרֶךְ לִמְצֹא זֹאת.’

עָנוּ כֻּלָם יַחַד: ‘תֵּן לָנוּ שֶׁנֵלֵךְ לְשָׁם וְנִרְאֶה, וְאַתָּה חַכֵּה לָנוּ כָּאן, יְהִי לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁעוֹד הַיוֹם אָנוּ מְבִיאִים לְךָ יְדִיעוֹת בְּטוּחוֹת.’

‘אֲנִי,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ מַחֲנָם בְּקֶרֶב הַמִשְׁמָר וְהַנוֹטְרִים וְלָשֶׁבֶת אִתָּם בְּמִשְׁתֶּה, בְּלִי שֶׁאָדָם יַכִּירֵנִי, לִבְדֹק אֶת תּוֹתְחֵיהֶם, אֶת אָהֳלֵי הַסְרָנִים, בְּלִי שֶׁיַרְגִישׁוּ בִּי.’

‘אֲנִי,’ אָמַר רַבְיֶדַע, ‘יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת וְאֶת כָּל הַגְבוּרוֹת שֶׁל הַגִבּוֹרִים וְרָאשֵׁי-הַצָבָא מִיָמִים עָבָרוּ, וְכֵן אֶת כָּל הָעָרְמוֹת וְהָאַמְצָאוֹת הַחֲרִיפוֹת שֶׁל תּוֹרַת הַצָבָא. אֵלֵךְ, וְאִם גַם יִמְצָאוּנִי, אֵדַע לְהִתְחַמֵק מֵהֶם.’

‘אֲנִי,’ אָמַר אֵיתָן, ‘אֶכָּנֵס לְתוֹךְ חֲפִירוֹתֵיהֶם, לַמְרוֹת כָּל הַמִשְׁמָרוֹת וְהַמַאֲרָבִים, כֵּיוָן שֶׁאֶעֱבֹר עַל גוּפוֹתֵיהֶם, תּוֹךְ שֶׁאֲרוֹצֵץ אֶת רַגְלֵיהֶם, אִם גַם חֲזָקִים יִהְיוּ כַּשָׂטָן.’

‘אֲנִי,’ אָמַר עֵרָן, ‘אֲנִי אֶחְדֹר לְשָׁם כְּצִפּוֹר, כֵּיוָן שֶׁגוּפִי קַל וְזָרִיז, לְפִיכָךְ אֵדַע לִקְפֹּץ מֵעַל לַחֲפִירוֹתֵיהֶם וְלַעֲבֹר בְּכָל מַחֲנָם, בְּלִי שֶׁיַרְגִישׁוּ בִּי. אֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ מִירִיוֹת וּמֵחִצִים, שֶׁלֹא אֶפָּגַע מֵהֶם. אֲנִי מִתְכּוֹנֵן לִצְעֹד עַל שִׁבֳּלֵי הַקָמָה, עַל עֵשֶׂב הַשָׂדוֹת בְּלִי לְכַמְשָׁם.’


פרק עשירי: כיצד היכו אנשיו של פנטגרואל שוק על ירך שש מאות וששים פרשים    🔗


עֵרָן עוֹדוֹ מְדַבֵּר וְהִנֵה שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִׁים פָּרָשִׁים, רְכוּבִים עַל סוּסִים קַלִים, שֶׁבָּאוּ לְשָׁם בִּמְרוּצָה, כְּדֵי לִבְדֹק מַה טִיבָהּ שֶׁל הַסְפִינָה שֶׁעָגְנָה בַּנָמָל, וְשֶׁמִהֲרוּ לְלֹא רֶסֶן לְתָפְסָהּ, אִם רַק יַעֲלֶה הַדָבָר בְּיָדָם.

אָמַר אָז פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘יְלָדִים, הִסוֹגוּ לְתוֹךְ הָאֳנִיָה. הִנֵה אוֹיְבֵינוּ בָּאִים. אֶלָא שֶׁאֲנִי אַשְׁמִידֵם כְּהַשְׁמֵד בְּהֵמוֹת. הִתְרַחֲקוּ וְהֵהָנוּ בִּרְאִיָה.’

עָנָה כָּלְיָכוֹל: ‘לֹא, אֲדוֹנִי, אֵין זֶה מִן הַהִגָיוֹן שֶׁתִּפְעַל לְבַדְךָ. אַדְרַבָּה, עָלֶיךָ לְהִתְרַחֵק וְלִפְרשׁ לְתוֹךְ הָאֳנִיָה, אַתָּה וְכָל הַיֶתֶר. אֲנִי לְבַדִי אַשְׁמִידֵם. אֶלָא שֶׁאֵין לְהַשְׁהוֹת אֶת הַדָבָר. הִתְקַדְמוּ.’

עָנוּ הַשְׁאָר: ‘יָפֶה אָמַר, אֲדוֹנִי, פְּרשׁ אַתָּה, וְאָנוּ כָּאן נְסַיֵעַ לְכָלְיָכוֹל. תִּרְאֶה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת.’ ‘כִּרְצוֹנְכֶם, אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, אֶלָא שֶׁאִם תִּהְיֶה, חָלִילָה, יֶדְכֶם עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֲמַהֵר לְעֶזְרַתְכֶם.’

מֶה עָשָׂה כָלְיָכוֹל? הוֹצִיא שְׁנֵי חֲבָלִים עֲבֻתִּים מִן הָאֳנִיָה וּקְשָׁרָם אֶל עַמוּד הַמָנוֹף שֶׁעַל-גַבֵּי הַסִּפּוּן, הוֹרִיד קְצוֹתֵיהֶם עַד לַיַבָּשָׁה וְעָשָׂה מֵהֶם שְׁנֵי מַעְגָלִים, אֶחָד גָדוֹל וְהַשֵׁנִי קָטָן, נָתוּן בְּתוֹךְ הַגָדוֹל. אָמַר לְרַבְיֶדַע: ‘עֲלֵה עַל הָאֳנִיָה וּמִשֶׁאֲצַלְצֵל לְךָ, סוֹבֵב מַהֵר אֶת עַמוּד-הַמָנוֹף עַל הַסִפּוּן וְהַעֲלֵה אֶת הַחֲבָלִים.’ אַחַר פָּנָה אֶל אֵיתָן וְאֶל עֵרָן. ‘חֶבְרַיָה, הִשָׁאֲרוּ כָּאן וּתְנוּ עַצְמְכֶם בְּגָלוּי בִּידֵי אוֹיְבֵיכֶם, צַיְתוּ לָהֶם וַעֲשׂוּ עַצְמְכֶם שֶׁאַתֶּם מִתְמַכְּרִים לָהֶם; אֶלָא שֶׁעֲלֵיכֶם לְהִזָהֵר שֶׁלֹא לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ מַעְגְלֵי הַחֲבָלִים; הִתְרַחֲקוּ מֵהֶם וְעִמְדוּ מִחוּץ לָהֶם.’

נִכְנַס מִיָד לְתוֹךְ הָאֳנִיָה, נָטַל חֲבִילַת תֶּבֶן וַאֲבַק שְׂרֵפָה, שֶׁפִּזְרָם עַל פְּנֵי שֶׁטַח הַמַעְגָלִים וְהִתְיַצֵב מִן הַצַד עִם גַחֶלֶת בּוֹעֶרֶת.

פָּרָשֵׁי הָאוֹיְבִים הִתְקָרְבוּ בִּדְהָרָה רְחָבָה. הָרִאשׁוֹנִים הִתְנַגְשׁוּ אֲפִלוּ בָּאֳנִיָה. וְהוֹאִיל וְהַחוֹף הָיָה חֲלַקְלַק – מָעֲדוּ וְנָפְלוּ, הֵם וְסוּסֵיהֶם, בְּמִסְפָּר שֶׁל אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה. מִשֶׁרָאוּ זֹאת הָאֲחֵרִים, הִתְקָרְבוּ מַהֵר, כִּי סָבְרוּ שֶׁנִתְקְלוּ בַּהִתְנַגְדוּת. בְּרַם, כָלְיָכוֹל אָמַר לָהֶם:

‘רַבּוֹתַי, דוֹמַנִי שֶׁנֶחְבַּלְתֶּם. סִלְחוּ-נָא. אֵין זוֹ אַשְׁמָתֵנוּ, אֶלָא אַשְׁמַת הַמַיִם, שֶׁשַׁמְנוּנִיִים הֵם. אָנוּ מוֹסְרִים אֶת עַצְמֵנוּ לִרְשׁוּתְכֶם וְלִרְצוֹנְכֶם.’ גַם הַשְׁנַיִם הָאֲחֵרִים וְרַבְיֶדַע שֶׁעַל הַסִפּוּן אָמְרוּ כָּךְ. אֶלָא שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי דַבְּרָם הִתְרַחֵק כָּלְיָכוֹל בְּמִקְצָת, וּמִשֶׁרָאָה שֶׁכָּל הַפָּרָשִׁים נִמְצְאוּ בְּתוֹךְ הַמַעְגָל וְשֶׁשְׁנֵי חֲבֵרָיו הִתְרַחֲקוּ מִמֶנוּ, בְּעוֹד שֶׁהָאוֹיְבִים עָמְדוּ לַעֲלוֹת בֶּהָמוֹן עַל הָאֳנִיָה לְבָדְקָהּ, קָרָא פִּתְאֹם לְרַבְיֶדַע: ‘מְשֹׁךְ! מְשֹׁךְ!’ מִיָד הִתְחִילוּ הַחֲבָלִים מִתְגוֹלְלִים וְנִקְלָעִים מִסָבִיב לַסוּסִים עַד שֶׁנָפְלוּ אַרְצָה, הֵם וְרוֹכְבֵיהֶם. רָאוּ הַפָּרָשִׁים כָּךְ, רָצוּ לִשְׁלֹף חַרְבוֹתֵיהֶם וְלַחְתֹּךְ אֶת הַחֲבָלִים, אֶלָא שֶׁכָּלְיָכוֹל כְּבָר הִסְפִּיק לְהַצִית אֶת אָבָק הַשְׂרֵפָה. אָכְלָה הָאֵשׁ אֶת כֻּלָם, בְּנֵי-אָדָם וְסוּסִים, אִישׁ לֹא נִצַל, פְּרָט לְאֶחָד שֶׁרָכוּב הָיָה עַל סוּס תֻּרְכִּי וְשֶׁחִפֵּשׂ דֶרֶךְ לְהִמָלֵט. הִבְחִין בּוֹ עֵרָן וְרָדַף אַחֲרָיו בִּזְרִיזוּת, עַד שֶׁתְּפָסוֹ בְּמֶרְחָק שֶׁל פָּחוֹת מִמֵאָה צַעַד. קָפַץ עַל אֲחוֹרָיו שֶׁל הַסוּס, כָּבַל אוֹתוֹ וֶהֱבִיאוֹ לָאֳנִיָה.



פרק אחד-עשר: כיצד התכוננו פנטגרואל ואנשיו לקרב    🔗


מִשֶׁנִגְמְרָה הַתְּבוּסָה כָּךְ, שָׂמַח פַּנְטַגְרוּאֵל מְאֹד וְשִׁבַּח אֶת זְרִיזוּתָם שֶׁל בְּנֵי לְוְיָתוֹ. אָמַר לָהֶם לְשׁוֹבָב נַפְשָׁם בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה עַל הַחוֹף וּלְצָרֵף לְחֶבְרָתָם אַף אֶת הַשָׁבוּי. אֶלָא שֶׁשֵׁד מִסְכֵּן זֶה חָשַׁשׁ שֶׁמָא יִבְלַע אוֹתוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל כָּל-כֻּלוֹ. דָבָר זֶה עָלוּל הָיָה פַּנְטַגְרוּאֵל לַעֲשׁוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁלוֹעוֹ רָחָב הָיָה וְעָשׂוּי הָיָה לְבָלְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בּוֹלְעִים גְלוּלָה. בְּרַם, לֹא הָיָה מוֹצֵא סִפּוּק בָּזֶה, מָשָׁל חֲמוֹר שֶׁמַכְנִיס קִטְנִית לְתוֹךְ לוֹעוֹ הָעֲנָקִי.

הָיוּ מְסֻבִּים כָּךְ, עַד שֶׁעֵרָן אָמַר: ‘בְּשֵׁם כָּל הָרוּחוֹת, כְּלוּם לֹא נִטְעַם לְעוֹלָם מִצֵיד-יַעַר? בָּשָׂר מְשֻׁמָר וּמָלוּחַ זֶה מַרְגִיזֵנִי. הִנֵה אָבִיא לָכֶם שׁוֹק שֶׁל סוּס, שֶׁאַךְ זֶה שָׂרַפְנוּ, הִיא תִּהְיֶה צְלוּיָה לְמַדַי.’

תּוֹךְ כְּדֵי קוּמוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, הִבְחִין בִּקְצֵה הַיַעַר, עִם הַכְּנִיסָה, אַיָל יָפֶה וְגָדוֹל, שֶׁיָצָא מִמַחֲבּוֹאוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הָאֵשׁ שֶׁל כָּלְיָכוֹל. מִיָד רָץ אֵלָיו כְּחֵץ מִקֶשֶׁת וּתְפָסוֹ תּוֹךְ דַקָה אַחַת. וּבִשְׁעַת רִיצָה, זְרוֹעוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת, צָד בָּאֲוִיר אַרְבַּע חוּגוֹת גְדוֹלוֹת, עֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה קִיכְלִים אֲפוֹרִים, שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם אֲדֻמִים, שִׁשָׁה-עָשָׂר פַּסְיוֹנִים, תִּשְׁעָה חַרְטֻמָנִים, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה אֲנָפוֹת, שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם גוֹזָלִים.

בְּרַגְלָיו הֵמִית כְּעֶשֶׂר-שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אַרְנָבוֹת וּשְׁפַנִים, שְׁמוֹנָה-עָשָׂר תַּרְנְגוֹלֵי-בָּר, שְׁנֵי תְּחָשִׁים וּשְׁלשָׁה שׁוּעָלִים גְדוֹלִים.

עַל הָאַיָל הֵנִיף אֶת חַרְבּוֹ וְהָלַם עַל רֹאשׁוֹ. אַחַר עֲמָסוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְאָסַף אֶת תַּרְנְגוֹלֵי הַבָּר, אֶת הָאַרְנָבוֹת וְאֶת כָּל הַיֶתֶר. וּמֵרָחוֹק הִשְׁמִיעַ קוֹל קְרִיאָה:

‘כָּלְיָכוֹל, יְדִידִי! חֹמֶץ, חֹמֶץ!’ פַּנְטַגְרוּאֵל הַטוֹב סָבוּר הָיָה שֶׁהַלָה חָשׁ בְּלִבּוֹ, צִוָה שֶׁיָבִיאוּ לוֹ חֹמֶץ. אֶלָא שֶׁכָּלְיָכוֹל תָּפַס כִּי הַמְדֻבָּר הוּא בְּאַרְנֶבֶת רַכָּה וְהֶרְאָה לוֹ, לְפַּנְטַגְרוּאֵל, כֵּיצַד עֵרָן נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו אֶת הָאַיָל וְאֶת כָּל שְׁאָר הַצַיִד.

הִתְחִיל רַבְיֶדַע בַּהֲכָנוֹת לִצְלִיָה וּלְתִבּוּל, וְהַסְעֻדָה הָיְתָה כַּדָת. נִתְעוֹרֵר כָּלְיָכוֹל וְאָמַר: ‘מוּטָב שֶׁנְהַרְהֵר כָּעֵת בָּעִנְיָנֵנוּ. מָה אֶמְצָעִים יֵשׁ בְּיָדֵנוּ לְהִשְׁתַּמֵט מִידֵיהֶם שֶׁל אוֹיְבֵינוּ.’

‘יָפֶה דָרַשְׁתָּ,’ אָמַר לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל וּפָנָה אֶל הַשָׁבוּי בִּדְבָרִים אֵלֶה: ‘יְדִידִי, אֱמֹר-נָא לָנוּ אֶת הָאֱמֶת וְאַל תַּעְלִים דָבָר, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁנִפְשֹׁט עוֹרְךָ חַיִים, הוֹאִיל וַאֲנִי הוּא הָאוֹכֵל יְלָדִים רַכִּים. מְסֹר לָנוּ דִין-וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַצָבָא וְסַפֵּר לָנוּ עַל הַסְדָרִים וְעַל חֲלֻקַת הַכֹּחוֹת.’ עָנָה הַשָׁבוּי: ‘לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּתוֹךְ הַמַחֲנֶה נִמְצָאִים שְׁלשׁ-מֵאוֹת עֲנָקִים מְזֻיָנִים בְּאַבְנֵי-סִיד; גְבוֹהִים הֵם הָעֲנָקִים, אִם כִּי לֹא כְּמוֹתְךָ, פְּרָט לְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא בְּרֹאשָׁם וּשְׁמוֹ זְאֵבְאֵימִים, וְהוּא מְזֻיָן בְּסַדָנִים שֶׁל בַּרְזֶל מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ; בְּנוֹסָף עַל כָּךְ מֵאָה שִׁשִׁים וּשְׁלשָׁה אֶלֶף רַגְלִים עוֹטֵי עוֹרוֹת שֶׁל שֵׁדִים, אֲנָשִׁים חֲזָקִים וְאַמִיצִים; אַחַד עָשָׂר אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת פָּרָשִׁים מְזֻיָנִים; שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת תּוֹתָח כָּפוּל; רוֹבִים אֵין-מִסְפָּר; תִּשְׁעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף סוֹלְלֵי-דְרָכִים.’

‘וְהַמֶלֶךְ אַף הוּא שָׁם?’ שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל. ‘כֵּן, אֲדוֹנִי, הוּא בְּעַצְמוֹ, וְאָנוּ קוֹרְאִים לוֹ מֻפְקָר מֶלֶךְ הַמֻשְׁחָתִים, וְאָהֳלוֹ נִמְצָא בִּשְׁמִירָה מַתְמֶדֶת שֶׁל הָעֲנָקִים.’

‘דַי!’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל. ‘אִם כֵּן, יְלָדַי, כְּלוּם מוּכָנִים אַתֶּם לָלֶכֶת אִתִּי לְשָׁם?’ ‘אָרוּר כָּל הָעוֹזֵב אוֹתְךָ!’ עָנָה כָּלְיָכוֹל. ‘כְּבָר הִרְהַרְתִּי בְּכָךְ כֵּיצַד אֲבִיאֵם אֵלֶיךָ כֻּלָם פְּגָרִים מֵתִים בְּדוֹמֶה לַחֲזִירִים.’

‘בְּקִצוּר,’ אָמַר רַבְיֶדַע, ‘אֲנִי הוֹפֵךְ אוֹתָם רְאוּיִים לִצְלִיָה, לְבִשׁוּל, לְטִגוּן וּלְמִמְרָח. הֵם גַם אֵינָם רַבִּים כָּל כָּךְ בְּמִסְפָּר. כְּלוּם לֹא הִגִיעוּ חַיָּלָיו שֶׁל קְשֶׂרְקְשֵׂשׂ לִשְׁלשׁ-מֵאוֹת רִבּוֹא, וְאַף-עַל-פִּי כֵן הִכָּה אוֹתָם תֶּמִסְטוֹקְלֵס וְאִתּוֹ אֲנָשִׁים מְעַטִים. אַל פַּחַד, בְּשֵׁם אֱלֹהִים!’

‘הָבָה אֵפוֹא, יְלָדִים,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘נִפְתַּח בַּהֲלִיכָה!’



פרק שנים-עשר: כֵּיצַד נִצַח פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת הַמֻשְׁחָתִים וְאֶת הָעֲנָקִים    🔗


אַחַר כָּךְ קָרָא פַּנְטַגְרוּאֵל לַשָׁבוּי וְשִׁלְחוֹ בִּדְבָרִים אֵלוּ: ‘חֲזֹר לְמַחַנְךָ וּלְמַלְכְּךָ וְסַפֵּר לוֹ עַל כָּל מַה שֶׁרָאִית, עַל מְנַת שֶׁיְקַבְּלֵנִי בְּסֵבֶר-פָּנִים יָפוֹת מָחָר עִם צָהֳרַיִם, בְּעֵרֶךְ; כֵּיוָן שֶׁמִיָד לְאַחֵר בּוֹא סְפִינָתִי, וְזֶה יִהְיֶה לְלֹא סָפֵק מָחָר לְכָל הַמְאֻחָר, אוֹכִיחַ לוֹ בְּעֶזְרָתָם שֶׁל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא לוֹחֲמִים וְשִׁבְעֵת אֲלָפִים עֲנָקִים, הָעוֹלִים עָלַי בְּגָבְהָם, שֶׁטֵרוּף-דַעַת וְחֹסֶר-הִגָיוֹן הוּא מִצִדוֹ שֶׁהִשְׂתָּעֵר כָּכָה עַל אַרְצִי.’ וְכָךְ הֶעֱמִיד פַּנְטַגְרוּאֵל פָּנִים כְּאִלוּ צָבָא רַב נִמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ עַל הַיָם.

עָנָה הַשָׁבוּי שֶׁהוּא מוֹסֵר עַצְמוֹ עֶבֶד לְיָדָיו וְשֶׁמוּכָן וּמְזֻמָן הוּא לְהִלָחֵם לְיָדוֹ כְּנֶגֶד הָהֵם. אֶלָא שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל סֵרַב לְהַסְכִּים לְכָךְ וְצִוָה עָלָיו לָלֶכֶת מִיָד. כֵּן נָתַן לוֹ קֻפְסָה מְלֵאָה פִּלְפֵּל-הָרִים וַחֲלַבְלוּב, רְקוּחִים בְּיַיִן שָׂרוּף כְּעֵין רִבָּה, בִּשְׁבִיל מַלְכּוֹ, וְאָמַר לוֹ, שֶׁאִם מַלְכּוֹ יוּכַל לֶאֱכֹל מֵרִבָּה זוֹ אוֹקִיָה אַחַת בְּלִי לִשְׁתּוֹת, סִימָן הוּא שֶׁיוּכַל לַעֲמֹד נֶגְדוֹ לְלֹא חֲשָׁשׁ. הִתְחַנֵן לְפָנָיו הַשָׁבוּי בְּיָדָיו הַכְּפוּתוֹת, שֶׁיְרַחֵם עָלָיו בִּשְׁעוֹת הַקְרָב.

עָנָה לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל: ‘לְאַחֵר שֶׁתּוֹדִיעַ לְמַלְכְּךָ עַל הַכֹּל, הַשְׁלֵךְ יְהָבְךְ עַל הָאֱלֹהִים. הוּא לֹא יַעַזְבֶךָ. אֲנִי גוּפִי, אִם כִּי חָזָק וְעַז אֲנִי, כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, וְאִם כִּי חַיִל רַב עוֹמֵד לִרְשׁוּתִי, אֵין אֲנִי סוֹמֵךְ לֹא עַל כֹּחִי וְלֹא עַל כֵּלַי, אֶלָא עַל הָאֱלֹהִים בִּלְבַד, כִּי לֹא יִטֹשׁ לְעוֹלָם אֶת הַבּוֹטְחִים בּוֹ.’

פָּרַשׁ הַשָׁבוּי לְדַרְכּוֹ וּפַּנְטַגְרוּאֵל אָמַר לַאֲנָשָׁיו: ‘יְלָדִים, הִסְבַּרְתִּי לוֹ לַשָׁבוּי שֶׁאָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מָחָר עִם צָהֳרַיִם בְּחֵילוֹת רַבִּים; מֻבְטְחַנִי שֶׁכָּל הַלַיְלָה יַעַבְדוּ שָׁם וְיִתְכּוֹנְנוּ לִקְרַאת הַהֲגַנָה. אֶלָא שֶׁדַעְתִּי הִיא, כִּי נַתְקִיף אוֹתָם עוֹד הַלַיְלָה עִם שֵׁנָה רִאשׁוֹנָה.’

אוּלָם מוּטָב כִּי נַעֲזֹב כָּאן אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל וּבְנֵי-לְוְיָתוֹ וּנְסַפֵּר עַל הַמֶּלֶךְ מֻפְקָר וּצְבָאוֹ. כְּשֶׁחָזַר הַשָׁבוּי אֶל מַחֲנֵהוּ, מִהֵר אֶל הַמֶלֶךְ וְסָח לוֹ עַל הָעֲנָק הַגָדוֹל וְהַגִבּוֹר פַּנְטַגְרוּאֵל, שֶׁהִכָּה עַד חָרְמָה וְצָלָה לְלֹא רַחֵם אֶת שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִׁים וְתִשְׁעַת הַפָּרָשִׁים, וְשֶׁהוּא לְבַדוֹ נִשְׁאַר בַּחַיִים עַל מְנַת שֶׁיָבִיא אֵלָיו אֶת הַיְדִיעָה. בְּנוֹסָף עַל כָּךְ מִלֵא פַּנְטַגְרוּאֵל יָדָיו לְהוֹדִיעַ לַמֶלֶךְ עַל הַהַתְקָפָה שֶׁהוּא מֵכִין לְמָחָר בִּשְׁעוֹת הַצָהֳרַיִם.

כֵּן מָסַר לוֹ אֶת הַקֻפְסָה עִם הָרִבָּה. אֶלָא מִשֶׁטָעַם כַּפִּית אַחַת בִּלְבַד, חָשׁ יְקוֹד בִּגְרוֹנוֹ, אֲבַעְבּוּעוֹת עָלוּ לוֹ בָּעִנְבָּל, וּלְשׁוֹנוֹ נִתְקַלְפָה. וְכָל תְּרוּפָה שֶׁנָתְנוּ לוֹ הָיְתָה לְלֹא הוֹעִיל, וְלֹא חָשׁ הֲקֵלָה כָּלְשֶׁהִי, פְּרָט לִשְׁתִיָה בְּלִי הֶפְסֵק. מִשֶׁרַק הִפְרִיד אֶת הַגָבִיעַ מִפִּיו, הִתְחִילָה לְשׁוֹנוֹ נְמַקָה מִצְרִיבָה. מֶה עָשׂוּ? יָצְקוּ לְתוֹךְ פִּיו יַיִן בְּמַשְׁפֵּךְ. רָאוּ כָּךְ אֲנָשָׁיו, הַמַצְבִּיאִים, הַפַּחוֹת וְשׁוֹמְרֵי-רֹאשׁוֹ, טָעֲמוּ אַף הֵם מֵהָרִבָּה לִרְאוֹת אִם בֶּאֱמֶת מְעוֹרֶרֶת הִיא צִמָאוֹן עַד כְּדֵי כָּךְ; תָּקְפָה גַם אוֹתָם צָרֶבֶת.

הָיוּ הַבַּקְבּוּקִים וְהַצִנְצָנוֹת הוֹלְכִים וּמִתְרוֹקְנִים, וְהַשְׁמוּעָה הִתְפַּשְׁטָה מַהֵר בְּכָל הַמַחֲנֶה עַל הַשָׁבוּי שֶׁסָח בִּדְבַר הַהַתְקָפָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְקַיֵם מָחָר עִם צָהֳרַיִם וְעַל הַמֶּלֶךְ וּמַצְבִּיאָיו וְשׁוֹמְרֵי-רֹאשׁוֹ הַמִתְכּוֹנְנִים לְכָךְ תּוֹךְ כְּדֵי שְׁתִיָה בְּשֶׁפַע. עָשׂוּ הַחַיָלִים אַף הֵם כָּךְ, שָׁתוּ ‘לְחַיִים’ וְהִשְׁתַּכְּרוּ. בְּקִצּוּר, שָׁתוּ וְשָׁתוּ עַד שֶׁנָפְלוּ כֻּלָם וְנִרְדְמוּ כַּחֲזִירִים בְּלִי סֵדֶר כָּלְשֶׁהוּ.

וְעַכְשָׁו נַחֲזֹר אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל הַטוֹב וּנְסַפֵּר עַל דַרְכּוֹ בְּמִקְרֶה זֶה. נָטַל אֶת תֹּרֶן הָאֳנִיָה בְּיָדוֹ כְּמִי שֶׁנוֹטֵל מַטֶה וְשָׂם לְתוֹךְ סַל-הַתֹּרֶן מָאתַיִם שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע חָבִיוֹת יַיִן לָבָן בִּמְקוֹם צֵידָה לַדֶרֶךְ, קָשַׁר לַחֲגוֹרָתוֹ אֶת הַבּוּצִית, כְּשֶׁהִיא מְלֵאָה מֶלַח, מָשָׁל אִשָׁה נוֹשֵׂאת סַלְסִלָה. וְכָךְ יָצָא לַדֶרֶךְ עִם בְּנֵי לְוְיָתוֹ.

מִשֶׁהִתְקָרְבוּ לְמַחֲנֶה הָאוֹיְבִים, פָּנָה פַּנְטַגְרוּאֵל אֶל עֵרָן וְאָמַר לוֹ: ‘הִכָּנֵס לְתוֹךְ הָעִיר תּוֹךְ כְּדֵי טִפּוּס עַל הַחוֹמָה כְּעַכְבָּר, כְּפִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת זֹאת, וֶאֱמֹר לָהֶם שָׁם שֶׁיֵצְאוּ וְיִתְנַפְּלוּ עַל אוֹיְבֵיהֶם, אַחַר כָּךְ רֵד וְקַח אִתְּךָ אֲבוּקָה בּוֹעֶרֶת עַל מְנָת לְהַשְׁלִיךְ אֵשׁ בָּאֹהָלִים וּבַדְגָלִים שֶׁל הַמַחֲנֶה. לְאַחַר מִכֵּן צְרַח כְּכָל שֶׁתּוּכַל בְּקוֹלְךָ הַגַס, הַמַפִּיל אֵימָה, וּפְרשׁ מִן הַמַחֲנֶה.’

‘יָפֶה,’ אָמַר עֵרָן, ‘וְכִי לֹא כְּדַאי שֶׁאֶסְתֹּם אֶת פִּיוֹת הַתּוֹתָחִים?’ ‘לֹא, לֹא,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘אֶלָא שֶׁתַּשְׁלִיךְ אֵשׁ בַּאֲבַק הַשְׂרֵפָה שֶׁלָהֶם.’

עָשָׂה עֵרָן כָּךְ. מִיָד יָצְאוּ הַלוֹחֲמִים שֶׁבָּעִיר אֶל מִחוּץ לָהּ. אָז הִצִית עֵרָן אֶת הָאֹהָלִים וְאֶת הַדְגָלִים, תּוֹךְ כְּדֵי עָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם, בְּלִי שֶׁיַרְגִישׁוּ בּוֹ, כָּל כָּךְ עַזָה הָיְתָה תַּרְדֵמָתָם וְנַחֲרָתָם. בָּא לִמְקוֹם הַתּוֹתָחִים וְהִצִית אֶת הָאָבָק, אֶלָא שֶׁדָבָר זֶה גָרַר אַחֲרָיו סַכָּנָה רַבָּה לְעֵרָן עַצְמוֹ, שֶׁכִּמְעַט נִשְׂרַף בָּאֵשׁ, וְאִלְמָלֵא זְרִיזוּתוֹ הַמֻפְלָאָה הָיָה נִצְלֶה וּמִטַגֵן כְּאֶפְרוֹחַ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּנְטַגְרוּאֵל מְפַזֵר אֶת הַמֶּלַח שֶׁבַּבּוּצִית, וְכֵיוָן שֶׁהָאוֹיְבִים יְשֵׁנִים הָיוּ בְּפִיוֹת פְּעוּרִים, מִלֵא אֶת גְרוֹנוֹתֵיהֶם עַד שֶׁהַמִסְכֵּנִים הָעֲלוּבִים הַלָלוּ פָּרְצוּ בְּשִׁעוּל מְמֻשָׁךְ כְּשׁוּעָלִים. לְאַחַר מִכֵּן הִתִּיז עֲלֵיהֶם מַיִם וֶהֱצִיפָם עַד שֶׁטָבְעוּ כֻּלָם, פְּרָט לִשְׁלשׁ-מֵאוֹת הָעֲנָקִים.

הוֹ! מִי יוּכַל כָּעֵת לְסַפֵּר כֵּיצַד נָהַג פַּנְטַגְרוּאֵל כְּלַפֵּי שְׁלשׁ-מֵאוֹת הָעֲנָקִים? הוֹ, בַּת-הַשִׁיר, נוּחִי עָלַי בְּשָׁעָה זוֹ, פְּחִי בִּי הָרוּחַ וְעִזְרִי לִי לִמְצֹא אֶת הַכֹּחַ לְסַפֵּר עַל הַקְרָב הָאָיֹם שֶׁנֶעֱרַךְ!


פרק שלושה-עשר: כיצד מחץ פנטגרואל את שלוש-מאות הענקים ואת זאבאימים מצביאם    🔗


כְּשֶׁרָאוּ הָעֲנָקִים שֶׁכָּל הַמַחֲנֶה הוּצַף, הוֹצִיאוּ בְּחִפָּזוֹן אֶת מֻפְקָר מַלְכָּם מִתּוֹךְ הַמְצוּדָה. הִבְחִין בָּהֶם כָּלְיָכוֹל וְאָמַר לפַּנְטַגְרוּאֵל: ‘הִסְתַּכֵּל, אֲדוֹנִי, בַּעֲנָקִים אֵלֶה שֶׁיָצְאוּ, הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם בְּתָרְנְךָ וְהַךְ בָּהֶם בַּנִימוּס, בְּדֶרֶךְ הַסִיוּף הָעַתִּיקָה, כִּי הַשָׁעָה כְּשֵׁרָה לְכָךְ. אַף אָנוּ לֹא נַעֲמֹד מִן הַצַד. וְכִי דָוִד בְּשַׁעְתּוֹ לֹא הִכָּה אֶת גָלְיַת? וַאֲנִי הֲרֵי שָׁקוּל כְּנֶגֶד שְׁנֵים-עָשָׂר דָוִדִים! וְאֵיתָן הֶעָבֶה, שֶׁעַז הוּא כְּאַרְבְּעָה שְׁוָרִים, אַף הוּא יִתְרֹם חֶלְקוֹ. הַךְ אֵפוֹא בְּחֻדוֹ שֶׁל הַלַהַב וּבַנִצָב!’

עָנָה פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר: ‘יֵשׁ בִּי אֹמֶץ, אֶלָא שֶׁאַף הֶרְקוּלֵס בִּשְׁעָתוֹ לֹא הֵעֵז לָצֵאת בְּבַת אַחַת נֶגֶד שְׁנַיִם!’ ‘וְכִי מַשְׁוֶה אַתָּה עַצְמְךָ לְהֶרְקוּלֵס? – הִתְפַּלֵא כָּלְיָכוֹל – הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּשִׁנֶיךָ יוֹתֵר עֹז וּבְאֶצְבַּע צְרֵדָה שֶׁלְךָ יוֹתֵר חָכְמָה מְאֲשֶׁר בְּכָל גוּפוֹ וּבְרוּחוֹ שֶׁל הֶרְקוּלֵס! אֵין אָדָם שֹׁוֶה אֶלָא לְפִי שֶׁהוּא מַעֲרִיךְ עַצְמוֹ.’

עוֹדָם מְדַבְּרִים וְהִנֵה זְאֵבְאֵימִים עִם כָּל עֲנָקָיו בָּאִים. כְּשֶׁרָאָה זְאֵבְאֵימִים אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל עוֹמֵד לְבַדּוֹ, תְּקָפַתּוּ רוּחַ שֶׁל חֻצְפָּה וְזָדוֹן, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה קַלָה יַשְׁמִיד אֶת הַבַּרְנָשׁ. אָמַר לִבְנֵי חֲבוּרָתוֹ הָעֲנָקִים: ‘אִם מִי מִכֶּם יְנַסֶה לְהִלָחֵם בָּהֶם, אַשְׁמִידוֹ בְּאַכְזְרִיוּת; רְצוֹנִי שֶׁתִּתְּנוּ לִי לְהִלָחֵם לְבַדִי. עֲלֵיכֶם לְהִסְתַּפֵּק בִּרְאִיָה בִּלְבַד וְלֵהָנוֹת אוֹתָהּ שָׁעָה.’ צִיְתוּ הָעֲנָקִים וּפָרְשׁוּ לְצַד מַלְכָּם וְשִׂמְחוּ לִבָּם בְּבַקְבּוּקֵי יַיִן. נִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם גַם כָּלְיָכוֹל וּבִלָה אִתָּם יַחַד בְּמִשְׁתֶּה, תּוֹךְ כְּדֵי סַפְּרוֹ לָהֶם מַעֲשִׂיוֹת יָפוֹת.

זְאֵבְאֵימִים הִתְקַדֵם כְּלַפֵּי פַּנְטַגְרוּאֵל וּבְיָדוֹ גוּשׁ פְּלָדָה, בְּמִשְׁקָל שֶׁל כְּעֶשֶׂר טוֹנוֹת, שֶׁבְּקָצֵהוּ הָיוּ שְׁלשָׁה-עָשָׂר חֻדֵי יַהֲלוֹם, וְהַקָטָן שֶׁבָּהֶם גָדוֹל הָיָה כַּפַּעֲמוֹן שֶׁבְּנוֹטְר-דַם בְּפָּרִיס. וְכֹחַ-פְּלָאִים טָמוּן הָיָה בְּגוּשׁ זֶה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא נִתַּן לִכְפִיפָה אוֹ לִשְׁבִירָה, וְאִלוּ כָּל מַה שֶׁפָּגַע בּוֹ נִשְׁבַּר וְרֻצַץ בּוֹ בַּמָקוֹם.

וְכָךְ הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב זְאֵבְאֵימִים בְּגַאֲוָה רַבָּה. אוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִים פַּנְטַגְרוּאֵל עֵינָיו כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וְהִפְקִיד רוּחוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן תּוֹךְ כְּדֵי אֲמִירָה: ‘אֵלִי שֶׁבַּשָׁמַיִם, אַתָּה הָיִיתָ בְּעֶזְרִי מֵאָז וּמֵעוֹלָם. הוֹשִׁיעָה-נָא גַם עַתָּה. גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא לְשֵׁם כָּבוֹד וְעשֶׁר אֲנִי עוֹרֵךְ מִלְחָמָה זוֹ, אֶלָא לְשֵׁם הֲגַנָה עַל אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף. עֲשֵׂה לְמַעַן אֵלֶה וּשְׁלַח מִמָרוֹם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁיַשְׁמִידוּ אֶת הָרְשָׁעִים הַלָלוּ כְּמוֹ שֶׁנִשְׁמַד בִּזְמַנוֹ חֵיל סַנְחֵרִיב.’

אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקָרֵב זְאֵבְאֵימִים בְּפִיו הַפָּעוּר. יָצָא נֶגְדוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל בָּעֹז וְקָרָא בְּקוֹל רָם וְצוֹרֵחַ כְּכָל שֶׁיָכֹל: ‘עַד מָוֶת, נָבָל! עַד מָוֶת!!’ וּמִיָד זָרַק עָלָיו מִתּוֹךְ הַבּוּצִית שֶׁל חֲגוֹרָתוֹ שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה חָבִיוֹת מֶלַח, עַד שֶׁמִלֵא לוֹ עֵינָיו וְסָתַם לוֹ חָטְמוֹ וּגְרוֹנוֹ. נִרְגַז זְאֵבְאֵימִים כֻּלוֹ וְהֵנִיף עָלָיו אֶת גוּשׁ הַפְּלָדָה לְרוֹצֵץ אֶת מֹחוֹ, פַּנְטַגְרוּאֵל זָרִיז הָיָה, רַגְלוֹ קַלָה וְעֵינוֹ חַדָה. נִרְתַּע צַעַד אֶחָד אֲחוֹרַנִית בְּרַגְלוֹ הַשְׂמָאלִית, אֶלָא שֶׁצַעֲדוֹ לֹא הָיָה הַפַּעַם רָחָב לְמַדַי, וְהַמַכָּה נָפְלָה עַל הַבּוּצִית הַתְּלוּיָה לוֹ בַּחֲגוֹרָתוֹ, עַד שֶׁנְתִפּוֹצְצָה לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנִים וְשִׁשָׁה שְׁבָרִים, וְיֶתֶר הַמֶלַח נִשְׁפַּךְ.

רָאָה פַּנְטַגְרוּאֵל כָּךְ. פָּתַח זְרוֹעוֹתָיו בְּהִדוּר וּלְפִי אֳמָנוּת הַקַרְדֹם נָתַן לוֹ בִּקְצֵה תָּרְנוֹ, מָשָׁל הָיְתָה זוֹ חֶרֶב קְצָרָה וְחַדָה, מַכָּה מִתַּחַת לְחָזֵהוּ, וּמִשֶׁשָׁלַף אוֹתוֹ הִכָּה בּוֹ בֵּין הַצַוָאר וּבֵין הַצַוָארוֹן. לְאַחַר זֶה עָשָׂה צַעַד קָדִימָה בְּרַגְלוֹ הַיְמָנִית וְהִכָּה בְּרֹאשׁ-תָּרְנוֹ אֶת אוֹיְבוֹ בְּבִטְנוֹ, עַד שֶׁנִשְׁבַּר מִכֹּבֶד הַמַּכָּה. אָסַף זְאֵבְאֵימִים שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, הֵרִים מִן הַקַרְקַע אֶת גוּשׁ הַפְּלָדָה וְהִתְכַּוֵן לְהַטְבִּיעוֹ בְּפַּנְטַגְרוּאֵל. שׁוּב נִרְתַּע פַּנְטַגְרוּאֵל הַצִדָה וְהַגוּשׁ שָׁקַע בְּעֹמֶק שֶׁל שִׁבְעִים וְשָׁלשׁ רֶגֶל בָּאֲדָמָה, לְאַחֵר שֶׁהִבְקִיעַ צוּק שֶׁל סֶלַע.

מִשֶׁרָאָה פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת זְאֵבְאֵימִים מִשְׁתַּדֵל לַעֲקֹר אֶת גוּשׁ הַפְּלָדָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה, נֶחְפַּז אֵלָיו לִכְרֹת רֹאשׁוֹ, אֶלָא שֶׁתָּרְנוֹ נָגַע בְּלִי מֵשִׂים בְּצֵלַע הַגוּשׁ, שֶׁהָיָה בּוֹ, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, כֹּחַ-פְּלָאִים; נִתְרַסֵק הַתֹּרֶן בְּמֶרְחַק שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מֵהַיָדִית. מִיָד נָתַן בְּקוֹלוֹ: ‘כָּלְיָכוֹל, הֵיכָן אַתָּה?’

שָׁמַע כָּלְיָכוֹל וְאָמַר לַמֶלֶךְ וְלָעֲנָקִים: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הֵם יִגְרְמוּ רָעָה זֶה לָזֶה, אִם לֹא יַפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם.’ הִמְשִׁיכוּ הָעֲנָקִים בִּשְׁתִיָּה כַּהֲלָכָה, מָשָׁל הָיוּ מְבַלִים בְּמִשְׁתֵּה חֲתֻנָה. רָצָה עֵרָן לָקוּם לְעֶזְרַת אֲדוֹנָיו, עִכֵּב אוֹתוֹ עֲנָק אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ‘אִם זָז אַתָּה מִכָּאן, מֵת אַתָּה!’

אוֹתָהּ שָׁעָה תָּפַס פַּנְטַגְרוּאֵל בַּשְּׁאֵרִית תָּרְנוֹ וְהִכָּה בָּהּ לְכָאן וּלְכָאן עַל פְּנֵי זְאֵבְאֵימִים, אֶלָא שֶׁלֹא גָרַם לוֹ רָעָה, מָשָׁל מַכֶּה אָדָם בְּאֶצְבָּעוֹ עַל גַּבֵּי סַדָנוֹ שֶׁל נַפָּח. בֵּינָתַיִם עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל זְאֵבְאֵימִים לִשְׁלֹף אֶת הַגוּשׁ מִן הָאֲדָמָה וְהִתְכּוֹנֵן לְהַכּוֹת בּוֹ אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל, אֶלָא שֶׁזֶה הִזְדָרֵז וְנִתְחַמֵק מִכָּל הַמַכּוֹת וְאַף קָרָא כְּלַפָּיו: ‘רָשָׁע! הֲרֵינִי לְקַצֵּץ אוֹתְךָ כַּבָּשָׂר הַמְיֹעָד לְמִלוּי; שׁוּב לֹא תִּגְרֹם רָעוֹת לַאֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים!’ וְתוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בָּעֵט בּוֹ בְּרַגְלוֹ בְּעֹז כָּזֶה, שֶׁהַלָה נָפַל וְרַגְלָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה. תְּפָסוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל וּסְחָבוֹ לְמֶרְחָק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת. פָּלַט זְאֵבְאֵימִים אֶת הַדָם מִגְרוֹנוֹ וְצָרַח בְּכָל כֹּחוֹ. הִתְרוֹמְמוּ לְקוֹל צְרִיחָתוֹ כָּל הָעֲנָקִים עַל מְנָת לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ. אָמַר לָהֶם כָּלְיָכוֹל: ‘רַבּוֹתַי, אַל תֵּלְכוּ לְשָׁם, הַאֲמִינוּ לִי שֶׁלֹא כְּדַאי לָכֶם. אֲדוֹנֵנוּ דַעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו וְהוּא מַכֶּה עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, בְּלִי לְהַבְחִין. פְּגִיעָתוֹ בָּכֶם תִּהְיֶה רָעָה.’

אֶלָא שֶׁהָעֲנָקִים לֹא רָצוּ לְהִתְחַשֵׁב בִּדְבָרָיו, לְאַחֵר שֶׁרָאוּ כִּי פַּנְטַגְרוּאֵל הָיָה חֲסַר-נֶשֶׁק. רָאָם פַּנְטַגְרוּאֵל מִתְקָרְבִים וְהוֹלְכִים, תָּפַס לוֹ לִזְאֵבְאֵימִים בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְהֵרִים גוּפָתוֹ כְּכִידוֹן לְמַעְלָה וְהִכָּה בָּהּ אֶת הָעֲנָקִים, שֶׁמְזֻיָנִים הָיוּ בַּאֲבָנִים. הָיָה מַפִּיל בָּהֶם וּמְקַצֵץ, מָשָׁל בַּנַאי הַמְנַקֶה סְבִיבוֹ אֶת כָּל הַחֲלָקִים הַמְיֻתָּרִים, עַד כִּי לֹא נוֹתַר אֶחָד שֶׁלֹא הִפִּילוֹ אַרְצָה. בֵּינָתַיִם הָיוּ עֵרָן וְאֵיתָן טוֹבְחִים אֶת אֵלוּ שֶׁסְרוּחִים הָיוּ עַל הָאָרֶץ. וְעוֹד פַּנְטַגְרוּאֵל יָדוֹ נְטוּיָה וְהוּא דוֹמֶה לַקוֹצֵר הַמַפִּיל בְּמַגָלוֹ (לֵאמֹר: זְאֵבְאֵימִים) אֶת עִשְׂבֵי הַשָׂדֶה (לֵאמֹר: הָעֲנָקִים).


פרק ארבעה-עשר: כיצד רבידע, שנחתך ראשו, תוקן בידי כליכול    🔗


לְאַחַר מְלֶאכֶת-הַשְׁמָדָה עֲנָקִית זוֹ, פָּנָה לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל לִמְקוֹם הַבַּקְבּוּקִים וְהִזְמִין, כַּמוּבָן, אֶת כָּלְיָכוֹל וְאֶת הַשְׁאָר. נִצְטָרְפוּ כֻּלָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, פְּרַט לְאֵיתָן, שֶׁעֲנָק אֶחָד שְׂרָטוֹ בְּמִקְצָת בְּפָנָיו, שָׁעָה שֶׁהוּא הִכְרִיעוֹ וּטְבָחוֹ, וּפְרָט לְרַבְיֶדַע שֶׁלֹא הוֹפִיעַ כְּלָל.

נִתְעַצֵב פַּנְטַגְרוּאֵל עַד כִּי רָצָה לְהִתְאַבֵּד, אֶלָא שֶׁכָּלְיָכוֹל אָמַר לוֹ: ‘רֶגַע קָט, אֲדוֹנִי, הָבָה נְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בֵּין הַחֲלָלִים וְנֵדַע אֶת הַדָבָר לַאֲמִתּוֹ.’ חִפְּשׂוּהוּ וּמְצָאוּהוּ מֵת וְהוּא מַחֲזִיק רֹאשׁוֹ הֶעָרוּף הַשׁוֹתֵת דָם בֵּין שְׁתֵּי יָדָיו. קָרָא אֵיתָן וְאָמַר: ‘אֲהָהּ! מָוֶת רָשָׁע! גָזַלְתָּ מִתּוֹכֵנוּ אֶת הַמֻשְׁלָם בִּבְנֵי הָאָדָם!’ שָׁמַע פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת הַדְבָרִים הַלָלוּ וְקָם בְּעַצְבוּת גְדוֹלָה, שֶׁלֹא רָאוּ כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם כֻּלוֹ, וְלֹא מָצָא לוֹ תַּנְחוּמִים. אֶלָא שֶׁכָּלְיָכוֹל אָמַר: ‘יְלָדִים, אַל תַּזִילוּ דְמָעוֹת: הוּא עֲדַיִן חַם, הֲרֵי אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתוֹ וְהוֹפְכוֹ חַי וּבָרִיא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. אִם אֵין אֲנִי מְרַפְּאוֹ, הֲרֵינִי מִתְחַיֵב בְּרֹאשִׁי. מוּטָב שֶׁתַּנִיחוּ לָהֶן לַדְמָעוֹת וְתַעַזְרוּ לִי.’

מֶה עָשָׂה? נִקָה יָפֶה-יָפֶה בְּיַיִן לָבָן אֶת הַצַוָאר, אַחַר כָּךְ אֶת הָרֹאשׁ וְזָרָה עֲלֵיהֶם מִין אֲבָקָה, שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא בְּכִיסוֹ תָּדִיר. לְאַחַר מִכֵּן מָרַח עֲלֵיהֶם מִין שֶׁמֶן וְכִוֵן אוֹתָם עוֹרֵק אֶל עוֹרֵק, עָצָב אֶל עָצָב וְחֻלְיָה אֶל חֻלְיָה, גְזֵרָה שֶׁמָא יִהְיֶה עֲקוּם-צַוָאר, כֵּיוָן שֶׁכָּלְיָכוֹל מְתַעֵב הָיָה אֲנָשִׁים מִמִין זֶה.

אַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ מִסָבִיב לַצַוָאר כַּמָה דְקִירוֹת מַחַט לְחַזֵק בִּתְפִירָה אֶת הָרֹאשׁ, שֶׁשׁוּב לֹא יִפֹּל, וְעוֹד מָרַח קְצָת שֶׁמֶן, שֶׁלְפִי דְבָרָיו מְעוֹרֵר הוּא לִתְחִיָה.

פִּתְאֹם פָּתַח רַבְיֶדַע בִּנְשִׁימָה, אַחַר כָּךְ פָּקַח קִמְעָה-קִמְעָה עֵינָיו, פִּהֵק, הִתְעַטֵשׁ. אָז אָמַר כָּלְיָכוֹל:

‘אִם כָּךְ, שְׁמַע מִזֶה שֶׁנִּרְפָּא כָּלִיל.’ נָתַן לוֹ כּוֹס גְדוֹלָה עִם יַיִן לָבָן לִשְׁתִיָה וּצְלִי-בָּשָׂר לַאֲכִילָה. כָּכָה שָׁב רַבְיֶדַע לְאֵיתָנוֹ, פְּרָט לְכָךְ שֶׁהָיָה צָרוּד מֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, וּמֵאָז נוֹתַר לוֹ שִׁעוּל יָבֵשׁ.

אוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח בְּדִבּוּר וְסָח עַל מַה שֶׁרָאָה בָּעוֹלָם הַהוּא, עַל מַלְכוּת הַשֵׁדִים וְעַל הַשָׂטָן, שֶׁדִבֵּר אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים וְסָעַד אִתּוֹ יַחַד. הוּא הָיָה זָעֵף עַל שֶׁכָּלְיָכוֹל הֱשִׁיבוֹ לִתְחִיָה, כֵּיוָן שֶׁבִּלָה יָפֶה בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּחַיֵיהֶם שֶׁל יוֹרְדֵי-בּוֹר.

‘כֵּיצַד?’ שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל. ‘אֵין נוֹהֲגִים כְּלַפֵּיהֶם בְּמִדָה רָעָה בְּיוֹתֵר, כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְדַמִים, עָנָה רַבְיֶדַע, אֶלָא שֶׁמַעֲמָדָם נִשְׁתַּנָה תַּכְלִית שִׁנוּי.’

‘לְמָשָׁל?’ ‘רָאִיתִי אֶת אַלֶכְּסַנְדֶר הַגָדוֹל שֶׁהָיָה מְתַקֵן נַעֲלַיִם קְרוּעוֹת וְהִתְפַּרְנֵס בְּכָךְ; אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קְשֶׂרְקְשֵׂשׂ מַכְרִיז הָיָה עַל מְכִירַת חַרְדָל; רוֹמוּלוּס הָיָה מוֹכֵר מֶלַח; כֹּרֶשׁ רוֹעֵה-בָּקָר הָיָה; דֶמוֹסְתֶּנֵס – כּוֹרֵם; אֶנֵיאַס – טוֹחֵן; חַנִיבַּעַל – טַבָּח; אֲכִילֵס – מְאַלֵם תֶּבֶן; אַרְתַּחְשַׁסְתְּא – מְלַחֵךְ פִּנְכָּה; טְרָיָנוּס-קֵיסָר – הָיָה עוֹסֵק בְּדֵיג-צְפַרְדֵּעִים; נֵירוֹן-קֵיסָר הָיָה פּוֹרֵט עַל נֵבֶל, וּמְשַׁמְשׁוֹ מַקְנִיטוֹ לְלֹא הֶפְסֵק: אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִכָּל טוּב וְנוֹתֵן לַאדוֹנָיו פַּת-קִבָּר וְיַיִן שֶׁהֶחְמִיץ, וְכַדוֹמֶה רַבִּים. הַכְּלָל, כָּל אֵלֶה שֶׁגְדוֹלִים וְשַׁלִיטִים הָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶה, מִתְפַּרְנְסִים שָׁם בְּקֹשִׁי רַב, וְחַיֵיהֶם עֲלוּבִים בְּיוֹתֵר. וּלְהֵפֶךְ, הַחֲכָמִים וְהָעֲלוּבִים בְּחַיֵי הָעוֹלָם הַזֶה הִגִיעוּ שָׁם לִגְדֻלָה. כָּךְ, לְמָשָׁל, רָאִיתִי אֶת דְיוֹגֶנֵס שֶׁהָיָה מְהַלֵךְ בְּגַאֲוָה בִּמְלוֹא תִּפְאַרְתּוֹ, לָבוּשׁ אַרְגָמָן וְשַׁרְבִיט-מְלָכִים בִּימִינוֹ, וְהוּא מִתְנַפֵּל עַל אַלֶכְּסַנְדֶר הַגָדוֹל, עַל שֶׁלֹא תִּקֵן נְעָלָיו כָּרָאוּי, וּמְשַׁלֵם לוֹ בַּחֲבָטוֹת שֶׁל מַקֵל.’

‘מוּטָב,’ אָמַר לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘שֶׁתִּשְׁמֹר לְמַעֲנֵנוּ אֶת כָּל הַסִפּוּרִים הַנָאִים הַלָלוּ לְפַעַם אַחֶרֶת. אֱמֹר-נָא לָנוּ רַק כֵּיצַד מִתְיַחֲסִים שָׁם לַמַלְוִים-בְּרִבִּית.’

‘רְאִיתִים שָׁם,’ אָמַר רַבְיֶדַע, ‘שֶׁהֵם עֲסוּקִים כֻּלָם בְּכָךְ, שֶׁכָּל הַיוֹם מְחַפְּשִׂים הֵם סִכּוֹת חֲלוּדוֹת וּמַסְמְרִים יְשָׁנִים בִּשְׁלוּלִיוֹת הַמַיִם שֶׁבָּרְחוֹבוֹת, כְּפוֹחֲחִים בָּעוֹלָם הַזֶה. אֶלָא שֶׁתְּמוּרַת מֵאָה קִילוֹגְרַם שֶׁל שִׁבְרֵי מַתֶּכֶת אֵין אַתָּה יָכֹל לְקַבֵּל שָׁם יוֹתֵר מִפְּרוּסַת לֶחֶם. וְאַף מְכִירָה זוֹ לֹא נַעֲשֵׂית אֶלָא בְּקֹשִׁי: הָעֲנִיִים הַלָלוּ מִסְתּוֹבְבִים שָׁם כַּמָה שָׁבוּעוֹת לְלֹא לֶחֶם וְהֵם עוֹבְדִים יוֹמָם וָלַיְלָה לְלֹא הֶפְסֵק עַד בּוֹא יוֹם הַשׁוּק.’ ‘וּבְכֵן, יְלָדִים,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה, בְּבַקָשָׁה מִכֶּם.’ הוֹצִיאוּ אֶת הַבַּקְבּוּקִים וְאֶת כָּל מְלַאי הַמָזוֹן וְיָשְׁבוּ לַעֲרֹךְ אֶת הַמִשְׁתֶּה כַּדָת. אֶלָא שֶׁהַמֶלֶךְ מֻפְקָר הַמִסְכֵּן לֹא הָיָה מְסֻגָל לָקַחַת חֶבֶל בַּמִשְׁתֶּה.

אָמַר אָז כָּלְיָכוֹל: ‘וְכִי אֵיזוֹ אֻמָנוּת נְלַמֵד אֶת הָאָדוֹן הַמֶלֶךְ הַזֶה, שֶׁיִהְיֶה מֻמְחֶה בָּהּ לִכְשֶׁיִהְיֶה מֵעֵבֶר לָעוֹלָם הַזֶה, לְכָל הָרוּחוֹת?’

‘נָכוֹן,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘הֶעָרָתְךָ צוֹדֶקֶת בְּהֶחְלֵט. עֲשֵׂה כַּהֲבָנָתְךָ וְכִרְצוֹנְךָ, הֲרֵיהוּ בִּרְשׁוּתְךָ.’

‘תּוֹדָה רַבָּה,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘אֵין אֲנִי בּוֹחֵל בִּתְשׁוּרָה כְּגוֹן זוֹ, מַה גַם שֶׁבָּאָה מִיָדְךָ.’


פרק חמישה-עשר: כיצד נכנס פנטגרואל לעיר האלמונים    🔗


לְאַחַר נִצָחוֹן נִפְלָא זֶה שִׁגֵר פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת עֵרָן לְעִיר הָאַלְמוֹנִים, שֶׁיוֹדִיעַ וִיסַפֵּר כֵּיצַד נִלְקַח הַמֶלֶךְ מֻפְקָר בַּשֶׁבִי וְכֵיצַד מֻגְרוּ כָּל אוֹיְבֵיהֶם. מִשֶׁשָׁמְעוּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת, נִתְקַהֲלוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר וּבָאוּ לְפָנָיו בְּסֵדֶר לְמוֹפֵת וּבְטֶקֶס רַב, וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר וּבְשִׂמְחָה עֶלְיוֹנָה לְתוֹךְ הָעִיר, שֶׁהִצִיתוּ בָּהּ מְדוּרוֹת לְאוֹת שִׂמְחָה וְתַעֲנוּגוֹת. וְשֻׁלְחָנוֹת עֲגֻלִים עֲנָקִיִים נֶעֶרְכוּ בָּרְחוֹבוֹת, וְהֵם מְלֵאִים מַאֲכָלִים בְּשֶׁפַע.

אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל דְבָרִים אֵלֶה בִּפְנֵי כָּל חַבְרֵי הַמוֹעָצָה: ‘רַבּוֹתַי, חַשֵׁל אֶת הַבַּרְזֶל כָּל עוֹד הוּא חַם. עָלֵינוּ, אֵפוֹא, קֹדֶם כֹּל לִכְבּשׁ בְּהַתְקָפָה אֶת כָּל מַלְכוּת הַמֻשְׁחָתִים. כָּל הָרוֹצִים לְהִצְטָרֵף אֵלַי יִתְכּוֹנְנוּ לָצֵאת מָחָר, וְנִפְתַּח בַּהֲלִיכָה. וְלֹא מִשׁוּם שֶׁחֲסַר-אֲנָשִׁים אֲנִי שֶׁיְסַיְעוּ לִי לְכְבּשׁ אֶת הָאוֹיְבִים, אֶלָא מִשׁוּם שֶׁרוֹאֶה אֲנִי עִיר זוֹ שֶׁמְלֵאָה הִיא תּוֹשָׁבִים עַד אֶפֶס מָקוֹם לְהִסְתּוֹבֵב בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ; עַל כֵּן מוּטָב שֶׁאוֹלִיכֵם לְמֻשְׁחָתִיָה לְיַשְׁבָם שָׁם; אֶת הָאָרֶץ הַהִיא, הַיָפָה, הַפּוֹרִיָה, הַנְעִימָה מִכָּל אַרְצוֹת תֵּבֵל – לָהֶם אֶתְּנְנָה. כָּל הָרוֹצֶה לָבוֹא לְשָׁם יִתְכּוֹנֵן לְמָחָר, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי.’

נִתְפַּשְׁטָה הַיְדִיעָה בְּכָל חוּצוֹת הָעִיר, לַמָחֳרָת נִמְצְאוּ בַּכִּכָּר שֶׁלִפְנֵי הַטִירָה עַד לְאֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲמִשִׁים וְשֵׁשׁ רִבּוֹא וְעוֹד אַחַד-עָשָׂר אִישׁ, בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַנָשִׁים וְהַטַף. פָּתְחוּ בִּצְעִידָה יְשִׁירָה בְּכִווּן מֻשְׁחָתִיָה וְצָעֲדוּ בְּסֵדֶר נָאֶה לְמוֹפֵת, בְּדוֹמֶה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִצְרַיִם לְעֵבֶר יַם-סוּף.

וּבְטֶרֶם אַמְשִׁיךְ סִפּוּרִי, רְצוֹנִי לִמְסֹר לָכֶם כֵּיצַד הִתְנַהֵג כָּלְיָכוֹל בַּמֶלֶךְ מֻפְקָר, שְׁבוּיוֹ. הִלְבִּישׁוֹ אֲפֻדַת בַּד וּמִכְנְסֵי-מַלָח, לְלֹא סַנְדָלִים. עַל רֹאשׁוֹ שָׂם כִּפָּה כְּחֻלָה עִם נוֹצַת תַּרְנְגוֹל וְחָגַר אוֹתוֹ חֲגוֹרָה כְּחֻלָה-יְרֻקָה. בְּמַדִים אֵלֶה הוֹלִיכוֹ בִּפְנֵי פַּנְטַגְרוּאֵל וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

ציור 87.png

‘כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה כַּפְרִי מֻגֻשָׁם זֶה?’ ‘לֹא, כַּמוּבָן.’ עָנָה פַּנְטַגְרוּאֵל. 'הֲרֵי זֶה הָאָדוֹן הַמֶלֶךְ. רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹתוֹ בֶּן-אָדָם כַּהֲלָכָה; כֵּיוָן שֶׁשֵׁדִים אֵלֶה, הַמְלָכִים, אֵינָם אֶלָא בְּנֵי-בָּקָר, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם שָׁוִים דָבָר. אֵין הֵם יוֹדְעִים אֶלָא לַעֲשׂוֹת רָעוֹת לִנְתִינֵיהֶם הַמִסְכֵּנִים וּלְהַפְרִיעַ אֶת הָעוֹלָם כֻּלוֹ מִמְנוּחָתוֹ בְּמִלְחָמוֹת וּבִקְרָבוֹת דָמִים לְמַעַן תַּאֲוָתָם הַמְאוּסָה וְהַפּוֹשַׁעַת. רְצוֹנִי לְלַמְדוֹ אֻמָנוּת וְלַעֲשׂוֹתוֹ כָּרוֹז שֶׁל רֹטֶב חָרִיף. הָבָה, נִשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ הָרָם: “רֹטֶב חָרִיף, מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת רֹטֶב חָרִיף?” '

וְהַמִסְכֵּן נָתַן בְּקוֹלוֹ: ‘זֶה נָמוּךְ מִדַי!’ אָמַר לוֹ כָּלְיָכוֹל. תָּפַס בְּאָזְנוֹ וְצָעַק: ‘זַמֵר בְּקוֹל רָם: סוֹל, רֶה, דוֹ… כָּךְ, שֵׁד מִשַׁחַת! יֵשׁ לְךָ גַרְגֶרֶת טוֹבָה; מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתָ מְאֻשָׁר כְּמוֹ הַיוֹם, שֶׁשׁוּב אֵינְךָ מֶלֶךְ.’

יוֹמַיִם לְאַחַר זֶה הַשִׂיא אוֹתוֹ כָּלְיָכוֹל לְפַנָסָנִית זְקֵנָה. עָרַךְ לָהֶם סְעֻדַת-חֲתֻנָה יָפָה: רָאשֵׁי כְּבָשִׂים, קָתְלֵי חֲזִיר בְּחַרְדָל וְיֵינוֹת טוֹבִים. נָתַן לָהֶם פַּנְטַגְרוּאֵל סֻכָּה קְטַנָה בָּרְחוֹב הַנָמוּךְ וּמַכְתֵּשׁ-אֶבֶן לִכְתֹּשׁ בּוֹ אֶת הָרֹטֶב. וְכָךְ נִהֵל הַזוּג אֶת בֵּיתוֹ וּמָצָא פַּרְנָסָתוֹ בְּכָבוֹד. אֶלָא שֶׁהַבְּרִיוֹת סָחוּ אַחַר כָּךְ, שֶׁאִשְׁתּוֹ חוֹבֶטֶת בּוֹ כְּמִי שֶׁחוֹבֵט גֶבֶס לִבְנִיָה, וְהַבַּעַל הַמִסְכֵּן אֵינוֹ מֵעֵז כְּלָל לְהִתְגוֹנֵן, עַד כְּדֵי כָּךְ נִשְׁתַּטָה.


פרק ששה-עשר: כיצד שימשה לשונו של פנטגרואל מחסה לחיל צבא גדול    🔗


כְּשֶׁנִכְנָס פַּנְטַגְרוּאֵל עִם כָּל הַכְּנוּפְיָה לְאֶרֶץ מֻשְׁחָתִיָה, הָיָה כָּל אֶחָד צוֹהֵל מִשִׂמְחָה. הַתּוֹשָׁבִים נִכְנְעוּ לְפָנָיו מִיָד, וּמֵרְצוֹנָם הַטוֹב הֵבִיאוּ לוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת כָּל הֶעָרִים, פְּרָט לַזְהוּמִים. הַלָלוּ רָצוּ לַעֲמֹד נֶגְדוֹ וְשָׁלְחוּ תְּשׁוּבָה בִּידֵי שְׁלִיחָיו, שֶׁאֵין הֵם נִכְנָעִים.

‘לִתְפֹּס אוֹתָם וּלְהִכְנִיסָם בַּשַׂק!’ פָּקַד פַּנְטַגְרוּאֵל. נִסְתַּדְרוּ כֻּלָם בְּטוּרִים כְּדֵי לָצֵאת לְהַתְקָפָה. אֶלָא שֶׁבַּדֶרֶךְ, מִשֶׁעָבְרוּ בְּשָׂדֶה גָלוּי וְרָחָב, הִפְתִּיעָם גֶשֶׁם שׁוֹטֵף. הִתְחִילוּ מִתְלַבְּטִים וּמִצְטוֹפְפִים זֶה אֶל זֶה. רָאָה פַּנְטַגְרוּאֵל כָּךְ, אָמַר לָהֶם עַל-יְדֵי מְפַקְדָיו שֶׁאֵין זֶה וְלֹא כְּלוּם, שֶׁהֵצִיץ מִבַּעַד לֶעָבִים וְרָאָה שֶׁלֹא יִהְיֶה אֶלָא טַל קַל בִּלְבַד, אוּלָם מִכָּל מָקוֹם רָאוּי שֶׁיִסְתַּדְּרוּ יָפֶה, וְהוּא יְכַסֶה עֲלֵיהֶם. עֲשׂוּ כָּךְ, וּפַּנְטַגְרוּאֵל הוֹצִיא לְשׁוֹנוֹ עַד לְמַחֲצִיתָהּ וְכִסָה בָּהּ עֲלֵיהֶם, מָשָׁל תַּרְנְגֹלֶת הַמְחַפָּה עַל אֶפְרוֹחֶיהָ.

ציור 89.png

וְאִלוּ אֲנִי, הַמְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַקוֹרוֹת הַלָלוּ כְּפִי שֶׁאֵרְעוּ בֶּאֱמֶת, הִתְחַבֵּאתִי תַּחַת עֲלֵה חֲלַבְלוּב שֶׁהָיָה רָחָב כְּקִמְרוֹן שֶׁל גֶּשֶׁר, אֶלָא שֶׁלְאַחֵר שֶׁרָאִיתִי כֵּיצַד כִּסָה עֲלֵיהֶם פַּנְטַגְרוּאֵל, נֶחְפַּזְתִּי אַף אֲנִי לְשָׁם לִמְצֹא מַחֲסֶה עַל-יָדָם. לֹא עָלָה הַדָבָר בְּיָדִי, כָּל כָּךְ רַב הָיָה מִסְפָּרָם. מֶה עָשִׂיתִי? טִפַּסְתִּי אֶל מֵעַל לַלָשׁוֹן וְהָלַכְתִּי כְּדֵי שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת עַד שֶׁהִגַעְתִּי לְתוֹךְ פִּיו. עָשִׂיתִי דֶרֶךְ קְצָרָה וְהִבְחַנְתִּי שָׁם בִּסְלָעִים גְבוֹהִים, בִּיעָרוֹת גְדוֹלִים, בְּעָרִים גְדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת.

הַבַּרְנָשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַעְתִּי בְּדַרְכִּי הָיָה זוֹרֵעַ כְּרוּב, מֻכֵּה-תִּמָהוֹן כֻּלִי שְׁאִלְתִּיו: ‘מַה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן, יָדִיד?’ ‘אֲנִי שׁוֹתֵל.’ ‘כֵּיצַד וּלְשֵׁם מָה?’ ‘הוֹ, אֲדוֹנִי! כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁכֻּלָנוּ נִהְיֶה עֲשִׁירִים? כָּךְ אֲנִי מִתְפַּרְנֵס וּמוֹבִיל אֶת הַכְּרוּב לִמְכֹּר בַּשׁוּק שֶׁל הָעִיר הַסְמוּכָה.’

‘הָכֵיצַד?’ הִתְפַּלֵאתִי, ‘וְכִי יֵשׁ כָּאן עוֹלָם חָדָשׁ?’ ‘חָדָשׁ לָאו דַוְקָא. אֶלָא שֶׁאוֹמְרִים כִּי שָׁם בַּחוּץ, מֵעֵבֶר לְכָאן, יֵשׁ עוֹלָם אַחֵר, עִם אֲדָמָה אַחֶרֶת, עִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. וְאִלוּ עוֹלָמֵנוּ עַתִּיק הוּא יוֹתֵר.’

‘וּמַה שְׁמָה שֶׁל הָעִיר, שֶׁאַתָּה מוֹבִיל לְשָׁם אֶת הַכְּרוּב לִמְכִירָה?’ ‘גַרְגֶרֶת, אֲדוֹנִי. אֲנָשֶׁיהָ הֵם אַנְשֵׁי-עָמָל וְיוֹדְעִים לַעֲרֹךְ סְעֻדָה כַּדָת.’ בְּקִצוּר, הֶחְלַטְתִּי לָלֶכֶת לְשָׁם. בַּדֶרֶךְ פָּגַעְתִּי בְּאָדָם אֶחָד שֶׁשִׁדֵל יוֹנִים. ‘מִנַיִן לְךָ יוֹנִים אֵלוּ, יְדִידִי?’ ‘מֵהָעוֹלָם הַהוּא בָּאוּ, אֲדוֹנִי!’ הִרְהַרְתִּי בְּכָךְ שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל מְפַהֵק הָיָה, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ נִכְנָסוֹת יוֹנִים בִּמְעוּפָן לְתוֹךְ לוֹעוֹ, מִשׁוּם שֶׁדִמוּ שֶׁשׁוֹבָךְ הוּא. אֶת הָעִיר מָצָאתִי יָפָה, בְּצוּרָה וְעַלִיזָה. הָלַכְתִּי מִשָׁם וְעָבַרְתִּי בֵּין הַסְלָעִים (שֶׁהָיוּ שִׁנָיו שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל), וּמִשֶׁעָלִיתִי עַל אֶחָד מֵהֶם נִתְגַלָה לְפָנַי אַחַד הַמַרְאוֹת הַיָפִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם: מִגְרְשֵׁי מִשְׂחָקִים, כָּרִים נֶהְדָרִים, כְּרָמִים נָאִים וַהֲמוֹן בָּתִּים מְפֻזָרִים בַּשָׂדוֹת. שָׁהִיתִי שָׁם אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים מְלֵאִים.

לְאַחַר מִכֵּן יָרַדְתִּי בְּדֶרֶךְ הַטוֹחֲנוֹת הָאֲחוֹרִיוֹת וְהִגַעְתִּי לַלְסָתוֹת, אֶלָא שֶׁלִסְטִים הִתְנַפְּלוּ עָלַי בַּיַעַר הַגָדוֹל שֶׁמִצַד הָאָזְנַיִם. אַחַר מָצָאתִי כְּפָר קָטָן בַּמוֹרָד – שֶׁאֶת שְׁמוֹ שָׁכַחְתִּי וְשָׁם הִשְׂתַּכַּרְתִּי קְצָת כְּדֵי קִיוּמִי. וְיוֹדְעִים אַתֶּם כֵּיצַד? בַּשֵׁנָה! שֶׁשָׁם שׂוֹכְרִים אֲנָשִׁים יוֹמִית כְּדֵי לִישֹׁן, וְהֵם מִשְׂתַּכְּרִים חָמֵשׁ-שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת לְיוֹם, אֶלָּא שֶׁהַיוֹדְעִים לִנְחֹר יָפֶה מִשְׂתַּכְּרִים עַד כְּדֵי שֶׁבַע פְּרוּטוֹת וּמַחֲצִית.

וְאָז הִרְהַרְתִּי בְּכָךְ, שֶׁאָמְנָם נְכוֹנָה הִיא הָאִמְרָה, שֶׁאֵין מַחֲצִית הָעוֹלָם יוֹדַעַת כֵּיצַד חַיָה מַחֲצִיתָהּ הַשְׁנִיָה, הוֹאִיל וְאַף אָדָם לֹא תֵּאֵר עֲדַיִן אֶרֶץ זוֹ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מְדִינוֹת מְיֻשָׁבוֹת, בְּנוֹסָף עַל הַמִדְבָּרִיוֹת הָרַבּוֹת וְעַל זְרוֹעַ הַיָם הָרְחָבָה, הֲלֹא כָּל אֵלֶּה כְּתוּבִים כָּעֵת בְּ’תוֹלְדוֹת הַגְרוֹנִיִים'. לְבַסוֹף, כְּשֶׁרָצִיתִי לַחֲזֹר עָבַרְתִּי דֶרֶךְ זְקָנוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל וְהֵטַלְתִּי עַצְמִי עַל כְּתֵפָיו וּמִשָׁם קָפַצְתִּי עַל הָאָרֶץ וְהִתְיַצַבְתִּי לְפָנָיו. כְּשֶׁהִבְחִין בִּי שְׁאֵלַנִי: ‘מֵאַיִן אַתָּה בָּא?’

עָנִיתִי לוֹ: ‘מִגְרוֹנְךָ, אֲדוֹנִי.’ ‘וּמֵאֵימָתַי אַתָּה נִמְצָא שָׁם?’ ‘מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁעָלִיתָ עַל הַזְהוּמִים.’ ‘וּבְכֵן, עָבְרוּ מֵאָז שִׁשָׁה יְרָחִים. וְכֵיצַד הָיִיתָ מִתְקַיֵם? מֶה הָיִיתָ שׁוֹתֶה?’

‘אֲדוֹנִי,’ עוֹנֶה אֲנִי, ‘הָיִיתִי גוֹבֶה מֶכֶס מִכָּל הַנְתָחִים הַטוֹבִים, שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בִּגְרוֹנְךָ.’ ‘ח-ח-ח, חָבֵר נֶחְמָד אַתָּה. לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, שֶׁכָּבַשְׁנוּ אֶת מֻשְׁחָתִיָה כֻּלָהּ. הֲרֵינִי שָׂם אוֹתְךָ נְצִיב-הַטִירָה פַּרְפֶּרֶת.’ ‘תּוֹדָה רַבָּה, אֲדוֹנִי,’ אָמַרְתִּי; ‘אֵינִי רָאוּי לְכָךְ.’


 

ספר שלישי    🔗

============

פרק ראשון: פנטגרואל מישב במושחתיה אפמקומיים    🔗


לְאַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶת מֻשְׁחָתִיָה כֻּלָהּ, הֶעֱבִיר לְשָׁם פַּנְטַגְרוּאֵל מוֹשָׁבָה שֶׁל אַפְמְקוֹמִיִים בְּמִסְפָּר 9,876,543,210 אִישׁ, בְּלִי לְחַשֵׁב אֶת הַנָשִׁים וְהַטַף: בַּעֲלֵי־מְלָאכָה מִכָּל הַסוּגִים, מוֹרִים וּמְלַמְדִים בְּכָל הַמִקְצוֹעוֹת הַחָפְשִׁיִים, כְּדֵי לְשׁוֹבֵב רוּחָהּ שֶׁל הָאָרֶץ, לְאַכְלֵס אוֹתָהּ וּלְקַשְׁטָהּ, כֵּיוָן שֶׁשׁוֹמֵמָה הָיְתָה בְּרֻבָּהּ.

אֶת הָאֻכְלוּסִיָה הֶעֱבִיר לְשָׁם, רֵאשִׁית, מֵחֲמַת הַמִסְפָּר הָאָיֹם שֶׁל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, שֶׁהָיוּ פָּרִים וְרָבִים בְּאַפְמָקוֹם בְּדוֹמֶה לְאַרְבֶּה וּבְדוֹמֶה לִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם. טַעַם שֵׁנִי לַדָבָר הָיָה פִּרְיוֹנָה שֶׁל הַקַרְקַע בְּמֻשְׁחָתִיָה, בְּהִירוּת הַשָׁמַיִם הַשׁוֹפְעִים בַּרְיוּת; אֶלָא שֶׁהַתַּכְלִית הָעִקָרִית הָיְתָה: לְהַחֲזִיק בָּאָרֶץ הַכְּבוּשָׁה עַל־יְדֵי יִשׁוּבָהּ בִּנְתִינִים יְדוּעִים וּמְהֵימָנִים. כִּי הֲרֵי אֵלוּ לֹא יָדְעוּ וְלֹא שֵׁרְתוּ מֵעוֹלָם אָדוֹן אַחֵר מִלְבַדוֹ. מִיָד לְאַחַר שֶׁהָיוּ נוֹלָדִים וְנִכְנָסִים לָעוֹלָם הַזֶה, הָיוּ יוֹנְקִים יַחַד עִם חֲלֵב אִמָם אֶת מֶתֶק הָאֲדִיבוּת שֶׁל מַלְכוּתוֹ, וּפַּנְטַגְרוּאֵל בָּטוּחַ הָיָה שֶׁהָאַפְמְקוֹמִיִים, בְּכָל מְקוֹמוֹת פְּזוּרֵיהֶם, הָיוּ בּוֹחֲרִים בַּמָוֶת מֵאֲשֶׁר בִּמְרִידָה בְּשַׁלִיטָם, וְשֶׁאַף אֶת הָאֻמוֹת הַנִסְפָּחוֹת יַחֲזִיקוּ בְּנֶאֱמָנוּתָן וּבְּהַכְנָעָתָן.

וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת. הַכֹּל הָיָה כְּפִי שֶׁצָפָה מֵרֹאשׁ: אִם הָאַפְמְקוֹמִיִים הָיו לִפְנֵי יְצִיאָתָם מֵאַרְצָם נֶאֱמָנִים וּמַכִּירֵי־טוֹבָה, הֲרֵי הַמֻשְׁחָתִים, לְאָחָר שֶׁשׂוֹחֲחוּ אִתָּם כַּמָה יָמִים, נַעֲשׂוּ נֶאֱמָנִים עוֹד יוֹתֵר. וְדָבָר זֶה בָּא, כַּנִרְאֶה, מִטִבְעָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם לְהִתְלַהֵב בַּתְּחִלָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַנִתָּנוֹת לָהֶם כִּרְצוֹנָם. הָיוּ רַק קוֹבְלִים עַל כָּך, שֶׁשְׁמוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל הִגִיעַ אֲלֵיהֶם בְּאִחוּר רַב כָּל כָּךְ.

שִׂימוּ לֵב וְצַיְנוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁהַמִדָה הָרְאוּיָה לִשְׁמֹר עַל אֲרָצוֹת נִכְבָּשׁוֹת וּלְהֵאָחֵז בָּהֶן אֵינָהּ כְּלָל, כְּפִי שֶׁהָיְתָה דַעְתָּם הַמֻטְעֵית שֶׁל כַּמָה עָרִיצִים, לַחְמֹס, לִכְפּוֹת, לְעַנוֹת, לְהַקְנִיט אֶת הָעַמִים, תוֹךְ כְּדֵי שְׁלִיטָה עֲלֵיהֶם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, הַכְּלָל: לֶאֱכֹל וְלִזְלֹל אֶת הָעַמִים. אֶלָא יֵשׁ, בְּדוֹמֶה לְתִינוֹקוֹת שֶׁנוֹלְדוּ, לַהֲנִיקָם, לְיַשְׁנָם, לְעַלְסָם. מָשָׁל אִילָנוֹת שֶׁרַק זֶה נִשְׁתְּלוּ, יֵשׁ לְחַזְקָם, לְתָמְכָם, לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי כָּל הַתְּאוּנוֹת, הָאֲסוֹנוֹת וְהָעֶלְבּוֹנוֹת. בְּדוֹמֶה לְאָדָם שֶׁיָצָא בְּשָׁלוֹם אַחֲרֵי מַחֲלָה קָשָׁה וּמְמֻשֶכֶת. יֵשׁ לְפַנְקָם, לְרַחֲמָם, לְשַׁקְמָם, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁתִּשְׁתָּרֵשׁ בָּהֶם הַדֵעָה, כִּי אֵין בָּעוֹלָם מֶלֶךְ וְשַׁלִיט אַחֵר, שֶׁהָיוּ רוֹצִים בּוֹ כִּידִיד.

אוֹזִירִיס מֶלֶךְ מִצְרַיִם כָּבַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ לֹא בְּכֹחַ הַנֶשֶׁק, אֶלָא בַּהֲקִלוֹ אֶת הַלַחַץ, בְּלַמְדוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטוֹב וְלִחְיוֹת חַיִים בְּרִיאִים, בְּתִתּוֹ חֻקִים נוֹחִים, בְּהַעֲנִיקוֹ טוֹבוֹת וַחֲסָדִים. וְאַף אֲלֶכְּסַנְדֶר־מוֹקְדוֹן נַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בִּגְלַל דַרְכּוֹ זוֹ. הֶרְקוּלֵס עַצְמוֹ שָׁלַט עַל כָּל הַיַבָּשָׁה לְאַחַר שְׁשִׁחְרֵר אֶת בְּנֵי-הָאָדָם מִמִפְלָצוֹת, מִמְצוּקוֹת, מִנְגִישׂוֹת, מֵעָרִיצוּת, וְכָל שְׁלִיטָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָא בְּיָד רַכָּה, בְּצֶדֶק וּבְרַחֲמִים, וּמִשְׁתַּמֵשׁ הָיָה בְּחֻקִים רַכִּים וּמַתְאִימִים לִתְנָאֵיהֶם שֶׁל כָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהָיָה סוֹלֵחַ, אֶלָא אַף שׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת עֲבָרָם וְאֶת כָּל פְּגִיעוֹתֵיהֵם הַקוֹדְמוֹת. וְכָךְ נָהַג גַם פַּנְטַגְרוּאֵל.


פרק שני: כיצד שלט כליכול כנציב־הטירה פרפרת    🔗


נָתַן פַּנְטַגְרוּאֵל צַו לְמֶמְשֶׁלֶת מֻשְׁחָתִיָה לְהַעֲבִיר לְכָלְיָכוֹל אֶת נְצִיבוּת הַטִירָה פַּרְפֶּרֶת, שֶׁשָׁוְיָהּ הַכְנָסָה שְׁנָתִית בְּגֹדֶל שֶׁל 6,789,106,789 דִינָר זָהָב עוֹבֵר לַסוֹחֵר. בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַהַכְנָסָה הַלֹא־בְּטוּחָה בְּחִלְזוֹנוֹת וּבְחִפּוּשִׁיוֹת, שֶׁאַף הִיא הָיְתָה עוֹלָה בִּמְמֻצָע ל־2,435,768 עַד 2,435,769 אֲדַרְכְּמוֹן. וְיֵשׁ שֶׁהָיְתָה עוֹלָה עַד כְּדֵי 1,234,554,321 שָׂרָף, כְּשֶׁהַשָׁנָה הָיְתָה שְׁנַת שֶׁפַע בְּחִלְזוֹנוֹת וּבְחִפּוּשִׁיוֹת סוּג אָלֶף. אֶלָא שֶׁשָׁנָה כְּגוֹן זוֹ נְדִירָה הָיְתָה.

וְהָאָדוֹן נְצִיב־הַטִירָה הֶחָדָשׁ שׁוֹלֵט הָיָה יָפֶה וְבִתְבוּנָה רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁבִּזְבֵּז בְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם אֶת הַהַכְנָסָה הַבְּטוּחָה וְהַלֹא־בְּטוּחָה שֶׁל שְׁלֹש־שְׁנוֹת נְצִיבוּתוֹ. וְהַבִּזְבּוּז לֹא נַעֲשָׂה, כְּפִי שֶׁאַתֶּם סְבוּרִים, עַל־יְדֵי כָּךְ שֶׁיִסֵד מִנְזָרִים וּבָתֵי־תְּפִלָה, בָּתֵּי־מִדְרָשׁ וּבָתֵּי־חוֹלִים וְכַדוֹמֶה, אֶלָא עַל-יְדֵי כָּךְ שֶׁעָרַךְ אַלְפֵי מִשְׁתָּאוֹת זְעִירוֹת וּמְסִבּוֹת עַלִיזוֹת פְּתוּחוֹת לְכָל הָרוֹצֶה בָּהֶן. הָיָה מַפִּיל אֶת הָעֵצִים, שׂוֹרֵף אֶת גִזְעֵיהֶם הֶעָבִים עַל מְנָת לִמְכֹּר אֶת אֶפְרָם, מְקַבֵּל מִפְרָעוֹת בְּכֶסֶף, קוֹנֶה בְּיֹקֶר וּמוֹכֵר בְּזוֹל, אוֹכֵל אֶת הַדָגָן, בְּעוֹדוֹ בְּשִׁבֳּלָיו הַיְרֻקוֹת.

מִשְׁמָסְרוּ עַל כָּך לְפַּנְטַגְרוּאֵל, לֹא כָּעַס, לֹא זָעַם וְלֹא זָעַף. הֲרֵי כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם פַּעַם וּפַעֲמַיִם, שֶׁהָיָה הַבַּרְנָשׁ הַקָטֹן-הַגָדוֹל וְהַטוֹב בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹא חָגַר חֶרֶב מֵעוֹלָם. הָיָה מְקַבֵּל כָּל דָבָר מִצִדוֹ הַטוֹב וְדוֹרֵשׁ כָּל מַעֲשֶׂה לְטוֹבָה; לֹא הָיָה מִתְרַגֵז וְלֹא הָיָה נֶעֱלָב לְעוֹלָם. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת כָּלְיָכוֹל הַצִדָה וְהוֹכִיחַ לוֹ, שֶׁאִם יַמְשִׁיךְ כָּכָה וְלֹא יִנְהַג חִסָכוֹן, אִי־אֶפְשָׁר, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת, קָשֶׁה יִהְיֶה שֶׁיֵעָשֶׂה פַּעַם עָשִׁיר.

'עָשִׁיר?׳ עָנָה כָּלְיָכוֹל. ׳וְכִי נָתַתָּ דַעְתְּךָ עַל כָּךְ? כָּל עוֹד אֲנִי חַי עַלִיז, שַׂמֵחַ, בְּמַצַב־רוּחַ טוֹב, לֹא אֶהְיֶה אֶלָא עָשִׁיר מִדַי. כָּל הָעוֹלָם צוֹעֵק: חִסָכוֹן! חִסָכוֹן! אֶלָא כָּל הַמְדַבֵּר עַל חִסָכוֹן אֵינוֹ יוֹדֵע חִסָכוֹן מַהוּ. יֵשׁ לִשְׁאֹל בַּעֲצָתִי שֶׁלִי. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁתַּמַשְׁתִּי בְּאַרְבַּע מִדוֹת טוֹבוֹת אֵלוּ:

׳הַתְּבוּנָה — שֶׁהוֹצֵאתִי אֶת כַּסְפִּי מֵרֹאשׁ. מִי יוֹדֵע אִם יַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם לְהִתְקַיֵם עוֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וַאֲפִלוּ כָּך, כְּלוּם יֵשׁ מְטֹרָף בָּעוֹלָם שֶׁיָעֵז לְהַבְטִיחַ שֶׁיִחְיֶה שָׁלֹש שָׁנִים?

׳הַצֶדֶק — שֶׁקָנִיתִי בְּיֹקֶר, לֵאמֹר בְּאַשְׁרַאי, וְשֶׁמָכַרְתִּי בְּזוֹל, לֵאמֹר בִּמְזֻמָנִים. וְכֵן שָׁנָתַתִּי אֹכֶל לִבְנֵי־הַחֲבוּרָה הַטוֹבִים וְהַנֶחֱמָדִים, שֶׁהָיוּ חַסְרֵי מָזוֹן;

׳הַכֹּח —שֶׁהִפַּלְתִּי אֶת הָאִילָנוֹת הַגְבוֹהִים, שֶׁהָרַסְתִּי אֶת הַיְעֲרוֹת הָעֲבֻתִּים, אֶת מְאוּרוֹת הַזְאֵבִים, חֲזִירֵי הַיַעַר, הַשׁוּעָלִים, אֶת מַחְבּוֹאֵי הַשׁוֹדְדִים וְהָרוֹצְחִים, אֶת בָּתֵי־הַמְלָאכָה שֶׁל זַיְפָנֵי מַטְבְּעוֹת, וְהָפַכְתִּי אוֹתָם לְעַרְבוֹת בָּר וְלַאֲפָרִים;

׳הִסְתַּפְּקוּת בְּמֻעָט — שֶׁאוֹכֵל אֲנִי אֶת דְגָנִי בְּעוֹדוֹ בְּשִׁבֳּלָיו הַיְרֻקוֹת, מָשָׁל נָזִיר הַמִתְפַּרְנֵס בְּחַסָה וּבְשָׁרָשִׁים וְחוֹסֵךְ אֶת הַשְׁאָר לְמַעַן הַנָכִים וְהָאֶבְיוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁבְּכָךְ אֲנִי חוֹסֵךְ שְׂכָרָם שֶׁל הַמְנַכְּשִׁים, הַקוֹצְרִים, הַמְאַלְמִים, הַדָשִׁים, הַטוֹחֲנִים וְהָאוֹפִים. וְכִי חִסָכוֹן קָטָן הוּא? בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאֲנִי חוֹסֵךְ מַה שֶׁהַתּוֹלָעִים אוֹכְלוֹת וְכֵן אֶת הַפְּחָת שֶׁל הָאַמְבָּרִים.

׳מִדָגָן יָרֹק אַתָּה מַתְקִין לְעַצְמְךָ רֹטֶב יָרֹק וְנָאֶה, בִּשׁוּל קַל וְעִכּוּל נוֹח; רֹטֶב זֶה מַרְחִיב אֶת הַדַעַת וּמְבַדֵחַ אֶת הָרוּחַ, מַרְהִיב אֶת הָעַיִן, פּוֹתֵחַ אֶת הַתֵּאָבוֹן, מְעַדֵן אֶת הַטַעַם, מְחַזֵק אֶת הַלֵב, מְדַגְדֵג אֶת הַלָשׁוֹן, מַבְהִיר אֶת צֶבַע הַפָּנִים, מְאַמֵץ אֶת הַשְׁרִירִים, מַשְׁקִיט אֶת הַדָם, מְרַעֲנֵן אֶת הַכָּבֵד, מְבַדֵחַ אֶת הַטְחוֹל, מֵקֵל עַל הַכְּלָיוֹת, מְפַקֵק אֶת הַחֻלִיוֹת וְגוֹרֵם לְכָךְ שֶׁתִּתְעַטֵשׁ יָפֶה, תֵּאָנַח, תִּשְׁתָּעֵל, תִּירֹק, תְּפַהֵק, תִּנְשֹׁם, תִּנְחַר, תָּזִיעַ כִּדְבָעֵי וְעוֹד אֶלֶף יִתְרוֹנוֹת כְּגוֹן אֵלֶה.'

׳אֲנִי מֵבִין,׳ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳רְצוֹנְךָ לוֹמַר, שֶׁאֲנָשִׁים לֹא נְבוֹנִים בְּיוֹתֵר אֵינָם מְסֻגָלִים לְהוֹצִיא הַרְבֵּה בִּזְמַן מֻעָט. אֵין אַתָּה הָרִאשׁוֹן הַטוֹעֶה בְּהַנָחָה זוֹ. וְיָכוֹל הָיִיתִי לִמְנוֹת לְךָ כַּמָה וְכַמָה דֻגְמוֹת יָפוֹת, כְּגוֹן זוֹ שֶׁל נֵירוֹן-קֵיסָר.׳


פרק שלישי: כיצד דיבר כליכול בשבחם של הלוֹוים והמלווים    🔗


אוּלָם מוּטָב שֶׁתַּגִיד לִי,׳ הִמְשִׁיךְ פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳מָתַי תִּשְׁתַחְרֵר מֵחוֹבוֹתֶיךָ?׳ ׳לִכְשֶׁיָבוֹא הַמָשִׁיחַ,׳ עָנָה כָּלְיָכוֹל, ׳כְּשֶׁהָעוֹלָם כֻּלוֹ יִהְיֶה מְרֻצֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה יוֹרֵשׁ אֶת עַצְמְךָ. יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים מִלִהְיוֹת פָּטוּר מֵחוֹבוֹת. כֵּיוָן שֶׁלֹא יִהְיֶה אָז אָדָם שֶׁיַלְוֶה לִי אַף דִינָר אֶחָד. כֵּיצַד הַפִּתְגָם אוֹמֵר: ״לֹא הִשְׁאַרְתָּ מַחְמֶצֶת בָּעֶרֶב, לֹא תִּתְרוֹמֵם עִם שַׁחַר הָעִסָה בַּמִשְׁאֶרֶת״. חַיָב אַתָּה כֶּסֶף לְמִישֶׁהוּ, יִתְפַּלֵל הַלָה יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּרִיאוּתְךָ וּשְׁלוֹמְךָ וְעַל חַיִים אֲרֻכִּים לְךָ, גְזֵרָה שֶׁמָא תָּמוּת בְּלֹא עֵת וְיֹאבַד כַּסְפּוֹ. הוּא אוֹהֵב אֶת הַשַּרְווּל יוֹתֵר מֵהַיָד, אֶת הַכֶּסֶף יוֹתֵר מֵהַחַיִים. וְּרְאָיָה טוֹבָה לְכָךְ מַה שֶׁאֵרַע לַמַלְוִים בְּרִבִּית שֶׁבְּאַדְמוֹנִיָה: מִשֶׁרָאוּ שֶׁהַדָגָן וְהַיֵינוֹת יוֹרְדִים בִּמְחִיר וּבָאוֹת וְשָׁבוֹת הַשָׁנִים הַטוֹבוֹת, קָמוּ וְתָלוּ עַצְמָם.׳

שָׁתַק פַּנְטַגְרוּאֵל וְלֹא עָנָה דָבָר. הִמְשִׁיךְ כָּלְיָכוֹל וְאָמַר: ׳חַיֶיךָ שֶׁאַתָּה מַרְגִיזֵנִי, כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל חוֹבוֹתַי וְעַל נוֹשַי. בֶּאֱמֶת, מִבְּחִינָה זוֹ דִמִיתִי עַצְמִי חָזָק וְנוֹרָא, כֵּיוָן שֶׁיָצַרְתִּי נוֹשִׁים וּמַלְוִים טוֹבִים.

׳כְּלוּם סוֹבֵר אַתָּה, שֶׁאֵין אֲנִי מַרְגִישׁ בְּטוֹב בֹּקֶר־בֹּקֶר, שָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה לְפָנַי אֶת הַמַלְוִים, הַנִכְנָעִים כָּל כָּךְ, הַמוּכָנִים לְשָׁרְתֵנִי וְהַחוֹלְקִים לִי כָּבוֹד. וְעוֹד: הֲרֵי, לְפִי דַעְתִּי, הַחוֹבוֹת מְשַׁמְשִׁים מֵעֵין קֶשֶׁר בֵּין הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מֵעֵין שִׂיחָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת הָאָדָם, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הָיָה כָּל הַמִין הָאֱנוֹשִׁי כָּלֶה וְעוֹבֵר מִן הָעוֹלָם. הַחוֹבוֹת הֵם בְּעֶצֶם אוֹתָה הָרוּחַ הַכָּל־עוֹלָמִית, הַמְחַיָה הַכֹּל.

׳תָּאֵר לְעַצְמְךָ בְּשֶׁקֶט רֶגַע קָט צוּרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאֵין בּוֹ לֹא לוֹוֶה וְלֹא מַלְוֶה; הַיָרֵח הָיָה נִשְׁאָר אָפֵל וְשׁוֹתֵת דָם: וְכִי לְשֵׁם מָה תִּתֵּן לוֹ הַחַמָה אֶת אוֹרָהּ? הַחַמָה לֹא הָיְתָה מְאִירָה לָאָרֶץ וְלַדָרִים עָלֶיהָ; אַף הַאֲדָמָה לֹא הָיְתָה מַעֲלָה אֵדֶיהָ אֶל צְבָא הַשָׁמַיִם. לֹא הָיוּ הַמַיִם יוֹצְאִים מִן הָאֲדָמָה;הַמַיִם לֹא הָיוּ מִתְאַדִים וְנֶהְפָּכִים לַאֲוִיר; הָאֲוִיר לֹא הָיָה יוֹצֵר אֶת הָאֵשׁ; הָאֵשׁ לֹא הָיְתָה מְחַמֶמֶת אֶת הָאֲדָמָה. וְזוֹ לֹא הָיְתָה יוֹצֶרֶת כִּי אִם תִּפְלָצוֹת, עֲנָקִים וּנְפִילִים; גְשָׁמִים לא הָיוּ יוֹרְדִים; אוֹר מִמָרוֹם לֹא הָיָה נִשְׁפָּךְ; רוּחַ לֹא הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת; קַיִץ וְחֹרֶף לֹא הָיוּ מִתְחַלְפִים. ׳בְּנֵי אָדָם לֹא הָיוּ עוֹזְרִים אֶחָד לַחֲבֵרוֹ; לְחִנָם הָיוּ צוֹעֲקִים חָמָס, קוֹרְאִים לְעֶזְרָה, מַזְעִיקִים לִשְׂרֵפָה — אִישׁ לֹא הָיָה בָּא. וְלָמָה? כֵּיוָן שֶׁלֹא לָוָה קֹדֶם כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיוּ חָבִים לוֹ כְּלוּם לֹא הָיָה אִישׁ מִתְעַנְיֵן בַּהֲרִיסָתוֹ, בְּטֵרוּף סְפִינָתוֹ, בְּמוֹתוֹ. הַכְּלָל, בְּעוֹלָם זֶה, שֶׁנוֹצַר מֵעִקָרוֹ לְשֵׁם עֶזְרָה הֲדָדִית, הָיוּ מְגָרְשִׁים אֶת הָאֵמוּן, אֶת הַתִּקְוָה, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת מְקוֹמָם הָיוּ תוֹפְסִים הַחֲשָׁד, הַבּוּז וְהַמַשְׂטֵמָה יַחַד עִם כָּל מַחֲנֵה הַפְּגָעִים, הָרָעוֹת, הַקְלָלוֹת וְהָאֲסוֹנוֹת.

׳הַבְּרִיוֹת הָיוּ הוֹפְכִים זְאֵבִים זֶה נֶגֶד זֶה, לִסְטִים, רוֹצְחִים, שׁוֹדְדִים וּרְשָׁעִים. וְאָז קַל הָיָה יוֹתֵר לְכַלְכֵּל דָגִים בָּאֲוִיר וְלִרְעוֹת צְבָאִים בְּקַרְקַע הָאוֹקְיָנוֹס מֵאֲשֶׁר לָשֵׂאת אֶת הָאֲסַפְסוּף שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל.

׳וְאִם נַמְשִׁיךְ בַּתֵּאוּר וְנַעֲבֹר לָעוֹלָם הַקָטָן שֶׁשְׁמוֹ אָדָם, הֲרֵי הָיִיתָ מוֹצֵא מְבוּכָה אֲיֻמָה: הָרֹאשׁ לֹא הָיָה מַשְׁאִיל אֶת אוֹר הָעֵינַיִם כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אֶת הָרַגְלַיִם. הָרַגְלַיִם לֹא הָיוּ מוֹלִיכוֹת אֶת הַגוּף, וְהַיָדַיִם הָיוּ פּוֹסְקוֹת מִלַעֲבֹד בִּשְׁבִילוֹ. הַלֵב הָיָה פּוֹסֵק מִלְהַזְרִים אֶת דָמוֹ לְכָל הַאֵבָרִים, וְהָרֵאוֹת לֹא הָיוּ מְסַפְּקוֹת לָהֶן אֲוִיר. הַמֹחַ הָיָה נָח מִפְּעֻלָתוֹ וְלֹא הָיָה נוֹתֵן אֶת כֹּחַ הַתְּחוּשָׁה לָעֲצַבִּים וְלֹא אֶת כֹּחַ הַתְּנוּעָה לַשְׁרִירִים.

׳בְּקִצוּר, עוֹלָם כָּזֶה שֶׁל אַנְדְרָלָמוּסְיָה, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁאִיל וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל, הָיָה יוֹרֵד מַהֵר לְטִמְיוֹן.

׳וְעַכְשָׁו תָּאֵר לְעַצְמְךָ, לְהֵפֶךְ, עוֹלָם אַחֵר, שֶׁבּוֹ כָּל אֶחָד שׁוֹאֵל וּמַשְׁאִיל. לוֹוֶה וּמַלְוֶה, שֶׁבּוֹ כֻּלָם חַיָבִים וּבַעֲלֵי־חוֹב — הוֹ, אֵיזוֹ הַרְמוֹנְיָה הָיְתָה שׂוֹרֶרֶת בַתְּנוּעוּת הַסְדוּרוֹת בִּשְׁמֵי־הַשָׁמַיִם! אֵלִי שֶׁבַּשָׁמַיִם! הֲרֵי זֶה הָיָה תּוֹר הַזָהָב, שָׁבּוֹ שׁוֹלְטִים הַחֶסֶד וְהַטוֹב בִּלְבַד! הוֹ עוֹלָם מְאֻשָׁר! הוֹ בְּנֵי אָדָם מְאֻשָׁרִים פִּי כַּמָה וְכַמָה! וְעוֹלָמֵנוּ הַקָטָן עַד כַּמָה מְאֻשָׁר, כִּי הֲרֵי אַף הוּא, גוּף הָאָדָם, לֹא נוֹצַר אֶלָא לְשֵׁם שְׁאִילָה וְהַשְׁאָלָה. ׳הַדָם הוּא הַנֶפֶשׁ; הַדָם הוּא הַחַיִים. הַגוּף אֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָא עֲבוֹדָה מְיַגַעַת אַחַת: לִיצֹר אֶת הַדָם תָּדִיר. בְּיִצוּר זֶה לוֹקְחִים חֵלֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר, אֶלָא שֶׁאֵין אֶחָד פּוֹעֵל בְּלִי לִשְׁאֹל מִקוֹדְמוֹ וּבְלִי לְהַשְׁאִיל

לְאַחֵר.׳



פרק רביעי: כיצד שאל כליכול בעצתו של פנטגרואל אם כדאי לו לשאת אשה    🔗


לַמָחֳרָת בָּא כָּלְיָכוֹל אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר לוֹ: ׳בָּאתִי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתְךָ. רְצוֹנִי לָשֵׂאת אִשָׁה, דַעְתְּךָ מַה הִיא?׳ ׳כֵּיוָן שֶׁהֶחְלַטְתָּ', עָנָה פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳שׁוּב אֵין צֹרֶך לְדַבֵּר בְּכָךְ; עֲשֵׂה כְּהַחְלָטָתְךָ.

׳אוּלָם', אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלִי עֲצָתְךָ וְהַסְכָּמָתְךָ לְכָךְ.׳ ׳אֲנִי מַסְכִּים לְכָךְ,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳הֲרֵינִי מְיָעֵץ לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. ׳אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳אִם דַעְתְּךָ הִיא שֶׁמוּטָב כִּי אֶחְיֶה לְבַדִי כְּפִי שֶׁהִנְנִי כַּיוֹם, הָיִיתִי מַעְדִיף לֹא לָשֵׂאת אִשָׁה.׳

׳אִם כֵּן, אַל תִּשָׂא אִשָׁה כְּלָל,׳ הֵשִׁיב פָּנְטַגְרוּאֵל.

׳אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁאֶשָׁאֵר גַלְמוּד כָּל יְמֵי חַיַי?׳ ׳אִם כֵּן, שָׂא אִשָׁה, בְּשֵׁם אֱלֹהִים,׳ הֵשִׁיב פָּנְטַגְרוּאֵל. ׳אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳אִם אִשְׁתִּי לֹא תַּעֲנִיק לִי אֹשֶׁר, תֵּרֵד לְחַיַי וְתוֹצִיא אוֹתִי מִדַעְתִּי?׳

׳אִם כֵּן, אַל תִּשָׂא אִשָׁה,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳כֵּיוָן שֶׁזֶה עָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ.׳ ׳אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳בְּמִקְרֶה שֶׁל מַחֲלָה הֲרֵי אִשָׁה הִיא שֶׁתּוּכַל לַהֲפֹךְ מִשְׁכָּבִי.׳ ׳אִם כֵּן, שָׂא אִשָׁה, בְּשֵׁם אֱלֹהִים,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל. ׳אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳אִם בִּשְׁעַת מַחֲלָתִי תִּטֹש אוֹתִי אִשְׁתִּי וּתְזַלְזֵל בִּי, הֲרֵי תִּגְרֹם בְּכָך לְמוֹתִי.׳

׳אִם כֵּן,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳אַל תִּשָׂא אִשָׁה.׳ ׳ אוּלָם,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳כֵּיצַד אֵלֵךְ עֲרִירִי כָּל יְמֵי חַיַי בְּלִי בֵּן וּבְלִי בַּת שֶׁיִשְׂאוּ שְׁמִי אַחֲרַי וְיִירְשׁוּ נַחֲלָתִי, שֶׁאוּכַל לְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשִׁי בָהֶם בִּימֵי זִקְנָתִי?׳

׳אִם כֵּן,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳שָׂא אִשָׁה.׳ ׳ תְּשׁוּבוֹתֶיךָ, אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳מַזְכִּירוֹת אוֹתוֹ פִּזְמוֹן לְלֹא־סוֹף, שֶׁסוֹפוֹ נָעוּץ בִּתְחִלָתוֹ.׳ ‘וְאַף בִּשְׁאֵלוֹתֶיךָ’, הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוֵּאל, ׳אַתָּה חוֹזֵר בְּלִי סוֹף עַל ״אִם״ וְעַל ״אוּלָם״, עַד שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְהַבְחִין וּלְהַחְלִיט מָה. כִּי הָעִקָר הוּא, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה חִשְׁקְךָ מַהוּ.׳

הוֹאִיל וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְקַבֵּל עֵצָה בְּרוּרָה מִפִּיו שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל, פָּנָה כָּלְיָכוֹל וְהָלַךְ לְהַפִּיל גוֹרָל בְּקֻבִּיוֹת וְשָׁאַל בְּפוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת. יָצְאוּ הַתְּשׁוּבוֹת לִשְׁלִילָה, אֶלָא שֶׁכָּלְיָכוֹל טָעַן שֶׁאֵין הַתְּשוּבוֹת נְכוֹנוֹת.

ציור 97.png

קָם רַבְיֶדַע וְקָרָא בְּקוֹל: ׳כָּךְ דַרְכָּם שֶׁל הַבְּרִיוֹת לָדַעַת, לִרְאוֹת וּלְהַגִיד מֵרֹאשׁ אֲסוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים. אוּלָם אֲהָהּ! מַה נָדִיר הוּא הַמִקְרֶה שֶׁאָדָם יִרְאֶה, יֵדַע וְיַגִיד מֵרֹאשׁ אֲסוֹן עַצְמוֹ! וּמַה צָדְקוּ דִבְרֵי אֶזוֹפּוּס בִּמְשָׁלָיו, הָאוֹמֵר כִּי כָּל אָדָם נוֹשֵׂא דוּשַׂק עַל צַוָארוֹ: בַּשַׂק שֶׁמִלְפָנָיו נִמְצָאִים כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם וַאֲסוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁהֵם תָּמִיד נֶגֶד עֵינָיו; בַּשַׁק שֶׁמֵאֲחוֹרָיו נִמְצָאִים עֲווֹנוֹתָיו וַאֲסוֹנוֹתָיו שֶׁלוֹ, שֶׁאֵין הוּא רוֹאָם וְשׁוֹמְעָם לְעוֹלָם.׳



פרק חמישי: כיצד הפנה פנטגרואל את כליכול לשאול בעצת מכשפה    🔗


יָמִים מֻעָטִים לְאַחַר זֶה קָרָא לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל לְכָלְיָכוֹל וְאָמַר לוֹ: ׳כֵּיוָן שֶׁרוֹצֶה אֲנִי בְּטוֹבָתְךָ, חָשַׁבְתִי וּמָצָאתִי שֶׁאֵין טוֹב לְךָ כִּי אִם לִפְנוֹת לִמְכַשֵפָה שֶׁתַּגִיד לְךָ כֵּיצַד לִנְהֹג, לָשֵׂאת אִשָׁה אוֹ לֹא. בִּכְפָר פְּלוֹנִי מִתְגוֹרֶרֶת הִיא. קַח אֶת רַבְיֶדַע וֵאלֹהִים יַצְלִיחַ דַרְכֶּךָ.׳

עָשׂוּ כָּךְ. לְאַחַר שֶׁשָׁהוּ שְׁלשָׁה יָמִים בַּדֶרֶךְ, מָצְאוּ בֵּיתָהּ שֶׁל הַמְכַשֵׁפָה עַל גַב הַר תַּחַת עֵץ עַרְמוֹן עָבֹת. נִכְנְסוּ לַבִּקְתָּה הָרְעוּעָה, שֶׁרִהוּטָהּ זָעוּם הָיָה וְכֻלָהּ מְעֻשָׁנָה. אֶת הַזְקֵנָה מָצְאוּ בְּקֶרֶן זָוִית לְיַד הַתַּנוּר, כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה קְרָעִים, שִׁנֶיה נָשְׁרוּ לָהּ, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת, וְהִיא כְּפוּפָה תַחַת כֹּבֶד שָׁנֶיהָ. הִיא עֲסוּקָה הָיְתָה בְּהֲכָנַת מָרָק שֶׁל כְּרוּב עִם שֻׁמַן-חֲזִיר צָהֹב וְעֶצֶם שֶׁנִתְיַשְׁנָה.

׳אוֹי וַאֲבוֹי!׳ אָמַר רַבְיֶדַע: ׳דוֹמַנִי שֶׁלֹא נְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִפִּיה, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ פֹּארַת זָהָב, שֶׁכֵּן יָדוּעַ הוּא מִימֵי קֶדֶם, כִּי אֵין לַחְדֹר לְתוֹךְ הַשְׁאוֹל בְּלִי פֹּארָה שֶׁל זָהָב.׳

׳אַל דְאָגָה,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳שַׂמְתִּיָה בְּתַרְמִילִי.׳ אָז פָּנָה אֵלֶיהָ בִּבְרָכָה תּוֹך קִדָה וְהִגִישׁ לָהּ שֵׁשׁ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שְׁוָרִים מְעֻשָׁנוֹת, קְדֵרָה מְלֵאָה כַּדוּרֵי בָּשָׂר, נֹאד מָלֵא מַשְׁקֶה, אַרְנָק מָלֵא מַטְבְּעוֹת זָהָב שֶׁאַךְ זֶה יָצְאוּ מִבֵּית הַיְצִיקָה. לְבַסוֹף, תּוֹךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָה, הוֹשִׁיט לְכַף יָדָהּ פֹּארַת זָהָב מְשֻׁבֶּצֶת זְגוּגִית צְהֻבָּה. לְאַחַר זֶה הִרְצָה לְפָנֶיהָ בְּקִצוּר אֶת מַטְרַת בּוֹאוֹ וּבִקֵשׁ לוֹמַר לוֹ מַה דַעְתָּה בִּדְבַר נִשׂוּאָיו.

נִשְׁאֲרָה הַזְקֵנָה בִּשְׁתִיקָתָהּ זְמַן-מָה, מְהֻרְהֶרֶת וְחוֹרֶקֶת שֵׁן, אַחַר כָּךְ הִתְיַשְׁבָה עַל גַבֵּי עָבִיט הָפוּךְ, נָטְלָה לְיָדֶיהָ שְׁלֹשָׁה כִּישׁוֹרִים, סוֹבְבָה וְגוֹלְלָה אוֹתָם בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת, אַחַר כָּך נִסְתָה חֻדוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁהִשְׁאִירָה בְּתוֹךְ כַּפָּהּ אֶת הַחַד בְּיוֹתֵר. אָז נָטְלָה אֶת סְלִילֶיהָ, סוֹבְבָה אוֹתָם תֵּשַׁע פְּעָמִים וּבַתְּשִׁיעִית הִתְעַכְּבָה וְחִכְּתָה עַד שֶׁיַעַמְדוּ מִתְּנוּעָתָם. חָלְצָה סַנְדַל־הָעֵץ שֶׁלָהּ, שָׂמָה סִנָרָהּ עַל רֹאשָׁהּ וּבְאָרִיג עַתִּיק עִם פַּסֵי צִבְעוֹנִים קָשְׁרָה אוֹתָם מִסָבִיב לְצַוָארָהּ. וּבִלְבוּשָׁהּ הַמְשֻׁנֶה גָמְעָה גְמִיעָה הֲגוּנָה מִתּוֹךְ הַנֹאד, שָׁלְתָה מִתּוֹךְ אַרְנָק שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת, הִכְנִיסָה אוֹתָם לְתוֹךְ שָׁלֹש קְלִפּוֹת שֶׁל אֱגוֹזִים וְשָׂמָה אוֹתָם עַל גַבֵּי סִיר עִם נוֹצוֹת, סוֹבְבָה שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים אֶת הַמַטְאֲטֵא מֵעַל לַתַּנוּר, זָרְקָה לְתוֹךְ הָאֵשׁ מַחֲצִית חֲבִילָה שֶׁל זְרָדִים וְעֲנַף דַפְנָה יָבֵשׁ, הִסְתַּכְּלָה חֶרֶשׁ בִּבְעִירָתָם, שֶׁלֹא הֶעֶלְתָה כָּל הִתְנַפְּצוּת וְכָל שָׁאוֹן.

וִּפתְאֹם צָעֲקָה אֲיֻמוֹת, תּוֹךְ כְּדֵי הֲגִיָתָהּ בֵּין שְׂפָתֶיהָ מִלִים מְשֻׁנוֹת עַד שֶׁכָּלְיָכוֹל אָמַר לוֹ לְרַבְיֶדַע: ׳בֵּאלֹהִים, שֶׁאֲנִי רוֹעֵד כֻּלִי, דוֹמֶה מֻקְסָם אֲנִי. רְאֵה־נָא כֵּיצַד נִתְמַתְּחָה וְגָבְהָה. מַה פֵּרוּשָׁן שֶׁל תְּנוּעוֹת כְּתֵפַיִם אֵלֶה? לְשֵׁם מָה מַרְטִיטָה הִיא שְׂפָתֶיהָ בְּדוֹמֶה לְקוֹל הַמְפַצֵחַ סַרְטָן? אָזְנַי מְצַלְצְלוֹת, סוֹבֵר אֲנִי שֶׁמִיָד נִרְאֶה שֵׁדִים יוֹצְאִים. קוּמָה וְנִבְרַח, כִּי מֵת אֲנִי מִפַּחַד! שָׁלוֹם, גְבֶרֶת; תּוֹדָה רַבָּה עַל הָעֵצוֹת. לֹא אֶשָׂא אִשָׁה לְעוֹלָם, לֹא.׳

הִתְחִיל מִתְחַמֵק מִן הַחֶדֶר, אֶלָא שֶׁהַזְקֵנָה עָלְתָה עָלָיו בִּזְרִיזוּתָהּ. תּוֹךְ כְּדֵי הַחֲזִיקָהּ אֶת הַכִּישׁוֹר בְּיָדָהּ יָצְאָה לְתוֹךְ הַגִנָה שֶׁלְיַד הַבַּיִת. שָׁם הִתְנַשְׂאָה שִׁקְמָה עַתִּיקָה. טִלְטְלָה אוֹתָהּ שָׁלֹש פְּעָמִים, נָשְׁרוּ מֵעָלֶיהָ שִׁשָׁה עָלִים, כָּתְבָה עַל גַבָּם בְּכִישׁוֹרָהּ חֲרוּזִים קְצָרִים. אַחַר זְרָקָתַם לָרוּחַ וְאָמְרָה לָהֶם: ׳לְכוּ חַפְּשׂוּם, אִם רְצוֹנְכֶם בְּכָךְ; מְצָאוּם, אִם תּוּכְלוּ; גוֹרָל הַנִשׂוּאִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם.׳

מִשֶׁאָמְרָה מִלִים אֵלֶה, חָמְקָה לְתוֹךְ הַבִּקְתָּה, הֵגִיפָה אֶת הַדֶלֶת וְשׁוּב לֹא נִרְאֲתָה. הֵם רָצוּ אַחֲרֵי הֶעָלִים לְאָסְפָם, וְזֶה עָלָה לָהֶם בְּעָמָל רַב, כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ נְשָׂאָם בֵּין שִׂיחֵי הַבִּקְעָה. עָרְכוּ אוֹתָם כְּסִדְרָם וּמָצְאוּ אֶת הַמִשְׁפָּט הַבָּא:

הִיא תְּחַלֵל

אֶת כְּבוֹדְךָ.

הִיא תֹּאהַב,

אַךְ לֹא אוֹתְךָ.

הִיא תִּמְצֹץ

בְּלִי לַחְדֹל

עוֹרְךָ תִּפְשֹׁט,

אַךְ לֹא הַכֹּל.



פרק ששי: כיצד פנה כליכול לעצתו של פיטן    🔗


אָסְפוּ רַבְיֶדַע וכָלְיָכוֹל אֶת הֶעָלִים וְחָזְרוּ לַחֲצֵרוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל סָפֵק שְׂמֵחִים סָפֵק נִרְגָזִים. שְׂמֵחִים עַל שֶׁחָזְרוּ בְּשָׁלוֹם, נִרְגָזִים עַל הַדֶרֶךְ הַקָשָׁה שֶׁעָשׂוּ, שֶׁכֵּן מְלֵאָה הָיְתָה אֲבָנִים וְחַתְחַתִּים. מָסְרוּ לוֹ לְפַּנְטַגְרוּאֵל דִין-וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַסָעָם וְעַל הַמְכַשֵׁפָה וּמַעֲשֶׂיהָ; לְבַסוֹף הִגִישׁוּ לוֹ אֶת עֲלֵי הַשִׁקְמָה עִם הַכְּתוֹבוֹת בַּחֲרוּזִים וּבִרְמָזִים. קָרָא פַּנְטַגְרוֹאֵל וְאָמַר לוֹ לְכָלְיָכוֹל בַּאֲנָחָה:

׳הַנְבוּאָה מַגִידָה בְּרוּרוֹת: אֻמְלָל תִּהְיֶה בְּנִשׂוּאֶיךָ.׳ ׳אַתָּה בָּקִי בְפֵשֶׁר נְבוּאוֹת,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳כָּחֲזִיר בִּבְשָׂמִים. אַל יִחַר אַפְּךָ עַל דְבָרַי אֵלֶה, כֵּיוָן שֶׁנִרְגָז אֲנִי בְּמִקְצָת. הַהֶפֶךְ הוּא הַנָכוֹן. מוּבָן שֶׁאִשְׁתִּי תֹּאהַב לֹא אוֹתִי, אֶלָא אֶת הַתִּינוֹקוֹת, יוֹצְאֵי חֲלָצַי. אַף אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם, אִם כִּי עֲדַיִן לֹא יָצְאוּ לַאֲוִיר הַעוֹלָם.׳

׳אֵין כָּמוֹךָ לְעַקְשָׁנוּת,׳ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, 'וּבְכֵן, מוּכָן אֲנִי לָתֵת לְךָ עֵצָה נוֹסֶפֶת. הַבַּרְבּוּרִים, כַּיָדוּע, אֵינָם נוֹתְנִים קוֹלָם בְּשִיר אֶלָא אִם כֵּן הֵם חָשִׁים אֶת הַמָוֶת מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. שִׁירַת הַבַּרְבּוּר הִיא אֵפוֹא עֵדוּת נֶאֱמָנָה לְכָךְ שֶׁמִיָד יָמוּת. בְּדוֹמֶה לוֹ הַפַּיְטָנִים, מִשֶׁמִתְקָרֵב יוֹם מוֹתָם, רוּח הַנְבוּאָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם וְהֵם מַגִידִים עֲתִידוֹת. לֹא רָחוֹק מִכָּאן גָר פַּיְטָן וּשְׁמוֹ חָתוּלְנַחֲרָן. סוּר אֵלָיו וְתִשְׁמַע אֶת שִׁירָתוֹ. אוּלַי תּוּכַל בְּעֶזְרַת הַשֵׁם לְהָבִין מִשִׁירוֹ בְּרוּרוֹת עַל דַרְכְּךָ בַּחַיִים.׳

׳טוֹב,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל. ׳נֵלֵךְ לְשָׁם מִיָד, רַבְיֶדַע, גְזֵרָה שֶׁמָא יַקְדִים לָמוּת.׳ יָצְאוּ מִיָד לַדֶרֶךְ וּבָאוּ לְדִירָתוֹ שֶׁל הַפַּיְטַן הַזָקֵן. מָצְאוּ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת גְסִיסָה, פָּנָיו גְלוּיִים, מַבָּטוֹ מֵאִיר וְהוּא כֻּלוֹ נוֹהֵר מִשִׂמְחָה. שָֹם כָּלְיָכוֹל, תּוֹךְ כְּדֵי בִּרְכַּת שָׁלוֹם, עַל הָאַמָה שֶׁל יַד שְׂמֹאלוֹ טַבַּעַת זָהָב וּבָהּ שְׁקוּעָה אֶבֶן סַפִּיר יָפָה וְכֵן שָׂם עַל מִטָתוֹ, לְפִי מִנְהַג קַדְמוֹנִים, תַּרְנְגוֹל לָבָן, שֶׁהֵרִים רֹאשׁוֹ, נִעֵר כַּרְבָּלְתּוֹ וְנוֹצוֹתָיו וְקָרָא בְּקוֹל. לְאַחַר זֶה בִּקְשׁוֹ כָּלְיָכוֹל לְהַבְהִיר לוֹ אֶת עִנְיַן הַנִשׂוּאִין וְּלפַזֵר סְפֵקוֹתָיו.

אָמַר הַזָקֵן הַטוֹב שֶׁיָבִיאוּ לוֹ דְיוֹ, נְיָר וְנוֹצָה. הֵבִיאוּ לוֹ וְכָתַב חֲרוּזִים אֵלֶה:

שָׂא אִשָׁה, אַל תִּשָׂאֶנָה.

מָצָא אִשָׁה מָצָא טוֹב.

לֹא נָשָׂאתָ אִשָׁה עֲדֶנָה —

עַד מָה הֵיטַבְתָּ כֹּה לַחְשֹׁב.

שֵׁב בְּתַעֲנִית, אֱכֹל כִּפְלַיִם,

הֲרֹס מַה שֶׁהֵקַמְתָּ זֶה עַתָּה,

הָקֵם מַה שֶׁנֶהֱרַס בְּיָדַיִם,

אַחֵל חַיִים לוֹ וּמִיתָה.

שָׂא אִשָׁה, אַל תִּשָׂאֶנָה.

מָצָא אִשָׁה וְכוּלֵי…


פרק שביעי: כיצד פנה כליכול למר טרפון ולאח יוחנן    🔗


יָצְאוּ מֵחַדְרוֹ שֶׁל חָתוּלְנַחֲרָן הַפַּיְטָן, קָרָא כָּלְיָכוֹל בְּשׂוּם־לֵב אֶת הַכָּתוּב וְאָמַר לְרַבְיֶדַע: ׳הוּא מְטֹרָף, הַמִסְכֵּן! אַף-עַל־פִּי-כֵן הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ בְּכָל לֵב: דוֹמַנִי, שֶׁהוּא קָרַב לְקִצוֹ. הָבָה נִדְאַג לְמַצֵבָה עַל קִבְרוֹ. אֶלָא שֶׁלְאַחַר שֶׁשָׁמַעְתִּי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, לֹא חָכַמְתִּי יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיִיתִי קֹדֶם לָכֵן. מַה דַעְתְּךָ עַל תְּשׁוּבוֹתָיו? הוּא נִזְהָר שֶׁלֹא לְהִתָּפֵס בְּדִבּוּר. אֵין הוּא עוֹנֶה אֶלָא בְּדָבָר וְהִפּוּכוֹ.׳

׳אַף-עַל-פִּי־כֵן,׳ אָמַר רַבְיֶדַע, ׳אַל נָשׁוּב אֶל אֲדוֹנֵנוּ בְּלִי תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה. מוּטָב לָנוּ לִפְנוֹת אֶל מַר טַרְפוֹן, אִצְטַגְנִין מְפֻרְסָם, חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים וּמַגִיד עֲתִידוֹת.׳

לַמָחֳרָת בָּאוּ לִמְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל הָאִצְטַגְנִין. נָתַן לוֹ כָּלְיָכוֹל פַּרְוַת זְאֵבִים, חֲנִית מְצֻפַּת זָהָב בְּנַרְתִּיק שֶׁל קְטִיפָה וַחֲמִשִׁים חֲרִיצֵי חָלָב. אַחַר סָח לוֹ אֶת עִנְיָנוֹ.

הִסְתַּכֵּל מַר טַרְפוֹן יָפֶה־יָפֶה בְּפָנָיו, בָּדַק כַּף יְמִינוֹ, נִקֵד בְּחֻדוֹ שֶׁל פִּגְיוֹן אֶת כַּף שְׂמֹאלוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁאֵין דַרְכּוֹ לְנִשׂוּאִין. הֶחְלִיט לִפְנוֹת אֶל יוֹחָנָן הַמְקַצֵץ.

׳יוֹחָנָן אַחָא, יְדִידִי הַטוֹב,׳ אָמַר לוֹ תּוֹךְ כְּדֵי גָרְדוֹ אֶת אָזְנוֹ הַשְׂמָאלִית, נַחֲמֵנִי בִּיגוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁחָשׁ אֲנִי עַצְמִי מְדֻכְדָךְ לְאַחַר דְבָרָיו שֶׁל אִצְטַגְנִין מְטֹרָף זֶה. יוֹחָנָן אַחָא, יְדִידִי הַטוֹב, כָּל הַכָּבוֹד לְךָ, לַמְדֵנִי-נָא הַדֶרֶךְ אֵלֵךְ בָּהּ: לָשֵֹאת אִשָׁה אוֹ לֹא?׳ ׳אִם רְצוֹנְךָ בְּנִשׂוּאִין, מַהֵר לעֲשׂוֹת זֹאת כְּכָל הָאֶפְשָׁר,׳ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן. ׳הַכְרֵז עַל כָּךְ מִיָד. כְּלוּם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁסוֹף הָעוֹלָם קָרֵב וְהוֹלֵךְ? הַיוֹם אֲנוּ קְרוֹבִים לְכָךְ יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל. הַאֲזִינָה לְקוֹל הַפַּעֲמוֹנִים בַּכְּנֵסִיָה; וְכִי מָה אוֹמְרִים הֵם?

׳אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָם,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל. ׳שְׁמַע: שָׂא אִשָׁה, קַח אִשָׁה, קַח, קַח. מָצָא אִשָׁה מָצָא טוֹב, טוֹב, טוֹב. אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אִשָׁה, הַכֹּל מַזְמִינִים אוֹתִי לְכָךְ.׳

׳וּבְכֵן מַהֵר', אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ׳הַכֹּל הוֹלֵךְ וּמִזְדַקֵן, וַאֲפִלוּ הַשַׁיִש וְהַבַּהַט. הִנֵה רוֹאֶה אֲנִי כְּבָר אֶת שְׂעַר רֹאשְׁךָ שֶׁהִכְסִיף. זְקָנְךָ הוֹפֵךְ בַּעֲדִי לְמַפַּת הָעוֹלָם לְפִי הַצְבָעִים: אָפוֹר, לָבָן, חוּם וְשָׁחוֹר. הִסְתַּכֵּל! הִנֵה אַסְיָה, כָּאן הַנְהָרוֹת פְּרָת וְחִדֶקֶל. הִנֵה אַפְרִיקָה, כָּאן גְדוֹת הַנִילוּס. בְּמֶרְחַק-מָה – אֵירוֹפָּה. נְהָרוֹת, הָרִים! חַיֶיךָ, שֶׁשָׁעָה שֶׁהַשְׁלָגִים מְכַסִים אֶת הֶהָרִים, רוֹצֶה לוֹמַר אֶת הָרֹאשׁ וְהַסַנְטֵר, שׁוּב לֹא נִשְֹאַר לוֹ לְאָדָם הַרְבֵּה לִחְיוֹת, כִּי בְּעָמְקֵי הַלֵב שׁוּב אֵין הַחֹם שׁוֹלֵט אָז.׳ ׳אוּלָם חוֹשֵׁש אֲנִי,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳שֶׁבִּשְׁעַת חֵרוּם, כְּשֶׁהַגוֹרָל יְאַלְצֵנִי לְהִפָּרֵד מְאִשְׁתִּי לִזְמַן אָרֹךְ וּלְהִלָווֹת לְמַלְכֵּנוּ פַּנְטַגְרוּאֵל בְּדַרְכּוֹ, לֹא תִזְכְּרֵנִי אִשְׁתִּי וְתִשְׁכָּחֵ­נִי. לָכֵן, יוֹחָנָן אַחָא, מוּטָב שֶׁלֹא אֶשָׂא אִשָה כְּלָל. כְּלוּם אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים, שָׁעָה שֶׁאָנוּ מִתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם? הַאֲזִינָה: ׳׳אַל תִּשָׂא, אַל תִּקַח אִשָׁה, אַל תִּקַח, אַל תִּקַח. אִם תִּשָׂא תִּתְחָרֵט, תִּתְחָרֵט, רֵט, רֵט״.׳


פרק שמיני: כיצד חיפש כליכול עצות    🔗


חָזְרוּ לָאַרְמוֹן וסִפְּרוּ לוֹ לְפַּנְטַגְרוּאֵל אֶת כָּל הַדְבָרִים. קָרָא פַּנְטַגְרוּאֵל פַּעַם ופַעֲמַיִם אֶת חֲרוּזָיו שֶׁל חָתוּלְנַחֲרָן הַפַּיְטָן, קָרָא וְאָמַר: ׳מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי תְּשׁוּבָה שֶׁנֶהֱנֵיתִי הֵימֶנָה כָּל כָּך. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּנִדוֹן נִשׂוּאִין פּוֹעֵל אָדָם לְפִי מַחְשְׁבוֹתָיו וְרוּחוֹ וְנוֹעָץ עִם עַצְמוֹ. זוֹ הָיְתָה דַעְתִּי מֵאָז וּמִתָּמִיד, אֶלָא מִכֵּיוָן שֶׁדַעְתְּכֶם אַחֶרֶת הִיא, נְנַסֶה דֶרֶךְ חֲדָשָׁה לְפִי הַהַנָחָה הַבָּאָה: כָּל מַה שֶׁשַׁיָךְ לְאָדָם מֻרְכָּב מִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הַנֶפֶשׁ, הַגוּף, הַרְכוּשׁ. כְּדי לִשְׁמֹר עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלֶה מְיֹעָדִים שְׁלֹשָה מִינֵי אֲנָשִׁים: חוֹקְרֵי הַדָת — לַנֶפֶשׁ, הָרוֹפְאִים — לַגוּף, הַיוֹעֲצִים הַמִשְׁפָּטִיִים — לָרְכוּשׁ. לָכֵן הָיִיתִי מַבִּיעַ מִשְׁאָלָה, שֶׁבָּרִאשׁוֹן בַּשָׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה נַזְמִין לִסְעֻדָה חוֹקֵר־דָת, רוֹפֵא וְיוֹעֵץ מִשְׁפָּטִי וְנִקַח עֵצָה מִפִּיהֶם עַל הַנוֹשֵׂא הַגוֹרֵם לָנוּ מְבוּכָה. וְעוֹד אָדָם אֶחָד מוּטָב שֶׁנַזְמִינוֹ לִסְעֻדָה זוֹ, הֲרֵי הוּא יְדִידֵנוּ צוֹנְפָן הַפִילוֹסוֹף. עֵרָן, דְאַג לְכָךְ שֶׁאַרְבַּעְתָּם יִהְיוּ מֻזְמָנִים לְיוֹם א׳.׳

הַסְעֻדָה בְּיוֹם א׳ טֶרֶם הֵחֵלָה, וְהָאוֹרְחִים הוֹפִיעוּ. לְאַחַר שֶׁהִגִישׁוּ אֶת הַמָנָה הַשְׁנִיָה קָם כָּלְיָכוֹל וְאָמַר: ׳רַבּוֹתַי, הַשְׁאֵלָה קְצָרָה בְּיוֹתֵר: כְּלוּם עָלַי לָשֵׂאת אִשָׁה אוֹ לֹא? אִם אֵין אַתֶּם פּוֹתְרִים לִי שְׁאֵלָה זוֹ, נֶחְשֶׁבֶת הִיא בְּעֵינַי לְלֹא פִּתְרוֹן.׳ עָנָה חוֹקֵר־הַדָת וְאָמַר: ׳דַעְתִּי הִיא שֶׁכְּדַאי לְךָ לָשֵׂאת אִשָׁה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה חֲכָמָה וְאֵשֶת חַיִל.'

'רְצוֹנְךָ לוֹמַר שֶׁעָלַי לָשֵׂאת אִשָׁה כְּפִי שֶׁתֹּאֲרָה עַל־יְדֵי שְׁלֹמֹה הַמֶלֶךְ? קָשֶׁה לְמָצְאָהּ. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, דַעְתְּךָ מַה הִיא?׳ ׳רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ,׳ הֵשִׁיב הָרוֹפֵא, יָפֶה וּבָרִיא; אִם תִּשָׂא אִשָׁה שֶׁתִּדְמֶה לְךָ בְּיֹפִי וּבִבְרִיאוּת, הֲרֵי יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְכֶם וּרְאוּיִים לִמְלוּכָה. חוּשָׁה אֵפוֹא וְשָׂא אִשָׁה כְּעֶרְכֶּךָ.׳

׳אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה. אֶעֱרֹך מִשְׁתֶּה גָדוֹל וְאַזְמִין אוֹתְךָ וְאֶת רַעְיָתְךָ; אַף תּוּכַל לְהָבִיא אִתְּךָ אֶת הַשְׁכֵנוֹת.׳ וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שָׂם בְּכַף יָדוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא כַּמָה מַטְבְּעוֹת זָהָב.


פרק תשיעי: כיצד דן צונפן הפילוסוף בשאלת הנישואין    🔗


פָּנָה פַּנְטַגְרוּאֵל אֶל צוֹנְפָן הַפִילוֹסוֹף וְאָמַר: ׳הִגִיע תּוֹרְךָ לוֹמַר: כְּלוּם עָלָיו לָשֵׂאת אִשָׁה אוֹ לֹא?׳ ׳גַם זֶה וְגַם זֶה,׳ הֵשִׁיב צוֹנְפָן. ׳מַה שָׁמְעוּ אָזְנַי?׳ שָׁאַל כָּלְיָכוֹל. ׳מַה שֶׁאָמַרְתִּי,׳ הֵשִׁיב צוֹנְפָן. ׳אִם כָּךְ, לָשֵׂאת אִשָׁה אוֹ לֹא? שָׁאַל כָּלְיָכוֹל. ׳לֹא זֶה וְלֹא זֶה,׳ הֵשִׁיב צוֹנְפָן. 'יִכָּנֵס בִּי הָרוּחַ אִם מֵבִין אֲנִי מָה!׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳חַכֵּה רֶגַע. הִנֵה אָשִׂים אֶת מִשְׁקָפַי עַל אָזְנִי זוֹ הַשְׂמָאלִית כְּדֵי לִתְפֹּס דְבָרֶיךָ בְּיֶתֶר בְּהִירוּת.׳ אוֹתָהּ שָׁעָה הִבְחִין פַּנְטַגְרוּאֵל לְיַד דֶלֶת הָאוּלָם בִּכְלַבְלָבוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ; אָמַר לְכָל הַחֲבוּרָה: ׳מַלְכֵּנוּ נִמְצָא לֹא רָחוֹק מִכָּאן, נָקוּם לִכְבוֹדוֹ. ׳עוֹד לֹא כִּלָה דְבָרוֹ, וְגַרְגַנְטוּאַ נִכְנַס לְאוּלָם הַמִשְׁתֶּה. קָם כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו. בֵּרְכָם גַרְגַנְטוּאַ בַּאֲדִיבוּת וְאָמַר: 'יְדִידַי הַטוֹבִים, עֲשׂוּ עִמִי חֶסֶד, אַל תַּעַזְבוּ אֶת הַשֻׁלְחָן וְאַל תַּפְסִיקוּ דִבְרֵיכֶם. הָבִיאוּ לְמַעֲנִי כִּסֵא לִקְצֵה הַשֻׁלְחָן. הָבוּ יַיִן. בְּרוּכִים הַבָּאִים. וְעַכְשָׁו הָגִידוּ לִי, בְּבַקָ­שָׁה, בַּמֶה מְדֻבָּר?׳

סָח לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל כֵּיצַד הִצִיג כָּלְיָכוֹל בְּעָיָה בִּפְנֵי הַנֶאֱסָפִים וְכֵיצַד, לְאַחַר שֶׁשָׁמַע אֶת תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם שֶׁל חוֹקֵר־הַדָת וְשֶׁל הָרוֹפֵא, פָּנָה אֶל צוֹנְפָן הַפִילוֹסוֹף וּשְׁאֵלוֹ אִם לָשֵׂאת אִשָׁה אוֹ לֹא, וְכֵיצַד עָנָה לוֹ הַלָה: ׳גַם זֶה וְגַם זֶה׳, שְׁאֵלוֹ בַּשְׁנִיָה, עָנָה לוֹ: ׳לֹא זֶה וְלֹא זֶה׳. קוֹבֵל כָּלְיָכוֹל עַל תְּשׁוּבוֹת אֵלֶה, שֶׁיֵשׁ בָּהֵן דָבָר וְהִפּוּכוֹ.

׳דוֹמַנִי,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ׳שֶׁיָרַדְתִּי לְתוֹךְ בְּאֵר אֲפֵלָה וְשׁוּב אֵינִי מְסֻגָל לְהַבְחִין הֵיכָן הָאֱמֶת נִסְתֶּרֶת. אֵין אֲנִי רוֹאֶה כְּלוּם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ כְּלָל, אֲנִי חָשׁ עַצְמִי מְטֻמְטָם, אֲחוּז כְּשָׁפִים. עֲמֹד, מַר צוֹנְפָן. וּבְכֵן, הַאִם עָלַי לָשֵׂאת אִשָׁה?׳

צוֹנְפָן: נִרְאֶה כִּי כֵן. כָּלְיָכוֹל: וְאִם לֹא? צוֹנְפָן: אֵינֶנִי רוֹאֶה אָסוֹן בְּכָךְ. כָּלְיָכוֹל: אֲבָל אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִשָׁאֵר גַלְמוּד כָּל יְמֵי חַיַי! צוֹנְפָן: כִּרְצוֹנְךָ. כָּלְיָכוֹל: אִם כֵּן, עָלַי לָשֵׂאת אִשָׁה? צוֹנְפָן: אוּלַי. כָּלְיָכוֹל: וְאָז אֶמְצָא טוֹב? צוֹנְפָן: זֶה תָּלוּי בְּזוֹ שֶׁתִּפְגשׁ. כָּלְיָכוֹל: וְאִם הַפְּגִישָׁה תִּהְיֶה טוֹבָה, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְקַוֶה, אֶהְיֶה מְאֻשָׁר? צוֹנְפָן: בַּמִדָה הָרְאוּיָה. כָּלְיָכוֹל: נַהֲפֹךְ אֶת הַדָבָר. וְאִם נַנִיחַ, פְּגִישָׁתִי תִּהְיֶה רָעָה? צוֹנְפָן: שׁוּב אֵין אֲנִי אַחֲרָאִי לְכָךְ. כָּלְיָכוֹל: אוּלָם הַגִידָה לִי בְּרֹב חַסְדְךָ כֵּיצַד לִנְהֹג. צוֹנְפָן: כִּרְצוֹנְךָ.

כָּלְיָכוֹל: בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֵין אֲנִי רוֹצֶה אֶלָא עֵצָה בְּרוּרָה: מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? צוֹנְפָן: לֹא כְלוּם. כָּלְיָכוֹל: כֵּיוָן שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ אֵין אֲנִי מַגִיעַ לִכְלָל תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, אֶפְתַּח בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת: הֲנָשׂוּי אַתָּה אוֹ לֹא? צוֹנְפָן: לֹא זֶה וְלֹא זֶה, וְגַם זֶה וְגַם זֶה. כָּלְיָכוֹל: יִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהִים! אֲנִי מֵזִיעַ מֵרֹב עָמָל, וְחָשׁ שֶׁכְּלֵי הָעִכּוּל שֶׁלִי פָּסְקוּ מִלִפְעֹל. שְׁרִירַי מְתוּחִים כְּדֵי לְהַכְנִיס לְתוֹךְ תַּרְמִיל הֲבָנָתִי אֶת דְבָרֶיךָ וּתְשׁוּבוֹתֶיךָ.

צוֹנְפָן: אֵין אֲנִי מֻדְאָג מִכָּךְ! כָּלְיָכוֹל: אִם כֵּן, יְדִידִי, הֲנָשׂוּי אַתָּה אוֹ לֹא? צוֹנְפָן: נִדְמֶה. כָּלְיָכוֹל: אוּלַי הָיִיתָ כְּבָר נָשׂוּי פַּעַם? צוֹנְפָן: יִתָּכֵן. כָלְיָכוֹל: וּמַהִי הַרְגָשָׁתְךָ בְּחַיֵי הַנִשׂוּאִין הַפַּעַם? צוֹנְפָן: כְּפִי שֶׁמַזָלִי גָרַם. כָלְיָכוֹל: נִשְׁבָּע אֲנִי בְּכָל הַקָדוֹשׁ, שֶׁהָיִיתִי מְקַבֵּל עָלַי בְּרָצוֹן לְהוֹצִיא עֲטִישָׁה מִנִבְלַת חֲמוֹר מֵאֲשֶׁר עֵצָה מִפִּיו שֶׁל זֶה.

אוֹתָה שָׁעָה קָם גַרְגַנְטוּאַ וְאָמַר: ׳תּוֹדָה לָאֵל, הָעוֹלָם נִתְבַּגֵר מֵאָז הִכַּרְתִּיו לָרִאשׁוֹנָה. אָכֵן, קַל יִהְיֶה מִכָּאן וְאֵילַךְ לִתְפֹס אֲרָיוֹת בְּרַעְמוֹתֵיהֶם; סוּסִים בְּשַׂעֲרוֹתֵיהֶם; שׁוֹרֵי־בָּר בְּפִיוֹתֵיהֶם; פָּרִים בְּקַרְנֵיהֶם; זְאֵבִים בְּזַנְבוֹתֵיהֵם; עִזִים בְּזִקְנֵיהֶן; צִפֳּרִים בְּכַרְעֵיהֶן; וּלְעוֹלָם לֹא לִתְפֹס פִילוֹסוֹפִים כְּצוֹנְפָן בְּדִבְרֵיהֶם. שָׁלוֹם, יְדִידַי!׳ גָמַר וּפָרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה. רָצוּ פַּנְטַגְרוּאֵל וְהַיֶתֶר לָלֶכֶת אַחֲרָיו, אֶלָא שֶׁלֹא הִרְשָׁה לָהֶם לַעֲשׂוֹת זֹאת. לְאַחַר שֶׁגַרְגָנְטוּאַ הָלַךְ, קָם פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר: ׳נֹהַג הָיָה בִּימֵי קֶדֶם לִמְנוֹת אֶת הָאוֹרְחִים בְּרֵאשִׁית הַסְעֻדָה. אָנוּ נַהֲפֹך אֶת הַסֵדֶר; נִמְנֶה אוֹתָם בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַסְעֻדָה. אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה. וְהָרְבִיעִי הֵיכָן הוּא? כְּלוּם אֵין זֶה יְדִידֵנוּ רַסָן הַיוֹעֵץ הַמִשְׁפָּטִי?׳

עַל כָּך הֵשִׁיב רַבְיֶדַע, שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ לִמְסֹר לוֹ אֶת הַהַזְמָנָה וְלֹא מְצָאוֹ, כֵּיוָן שֶׁשׁוֹמֵר־הַסַף שֶׁל בֵּית־הַמִשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן קָרָא לוֹ לְהוֹפִיעַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בִּפְנֵי הַנִבְחָרִים וּלְנַמֵק פְּסַק־דִין שֶׁהוֹצִיא. לְפִיכָךְ יָצָא בְּיוֹם שֶׁקָדַם לְכָךְ לַבֵּרוּר הַנַ״ל. ׳רְצוֹנִי,׳ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳לִשְׁמֹעַ בַּמֶה מְדֻבָּר. זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה שׁוֹפֵט הוּא וְהוֹצִיא לְמַעְלָה מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים פְּסָקִים. לֹא הוֹעִילוּ כָּל הָעִרְעוּרִים שֶׁנַעֲשׂוּ מִשְׁנֵי הַצְדָדִים, בֵּית־הַמִשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן אִשֵׁר אֶל כָּל הַפְּסָקִים שֶׁבָּאוּ מִפִּי רַסָן. וְעַכְשָׁו, בִּימֵי זִקְנָתוֹ, יַטְרִיחוּ אוֹתוֹ לָתֵת הֶסְבֵּרִים! יֵשׁ דְבָרִים בְּגוֹ, וַהֲרֵינִי רוֹצֶה בְּכָל לֵב לַעֲזֹר לוֹ. הָרַע פָּרַץ בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ לְסַיֵע בִּידֵי עוֹשֵׂי הַמִשְׁפָּט וְהַצֶדֶק. גָמַרְתִּי אֹמֶר לָלֶכֶת שָׁמָה.׳


פרק עשירי: כיצד שיכנע פנטגרואל את כליכול לפנות אל מטורף    🔗


יָצָא פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת הַחֶדֶר וְרָאָה בַּמִסְדְרוֹן אֶת כָּלְיָכוֹל שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וְהוֹזֶה הֲזָיוֹת תּוֹךְ כְּדֵי נִדְנוּדִים בְּרֹאשוֹ. נִגַשׁ אֵלָיו וְאָמַר: ׳דוֹמֶה אַתָּה בְּרֶגַע זֶה לְעַכְבָּר שֶׁנָפַל בַּפַּח; כְּכָל שֶׁהוּא מִתְאַמֵץ לַחֲמֹק מִתּוךְ הַזֶפֶת הוּא הוֹלֵךְ וְנִלְכָּד יוֹתֵר. אַף אַתָּה כָּךְ: כְּכָל שֶׁמִתְכַּוֵן אַתָּה לְהֵחָלֵץ מֵהַמָבוֹךְ אַתָּה הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ בּוֹ. אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כָּעֵת אֶלָא אֶמְצָעִי אֶחָד. שְׁמַע! יוֹדֵעַ אֲנִי פִּתְגָם עֲמָמִי אֶחָד, שֶׁהַמְטֹרָף מְלַמֵד לִפְרָקִים אֶת הֶחָכָם. וְהוֹאִיל וְהַחֲכָמִים בִּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם לֹא נָתְנוּ לְךָ סִפּוּק, פְּנֵה לְעֲצָתוֹ שֶׁל מְטֹרָף; יִתָּכֵן שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ תָּבוֹא עַל סִפּוּקְךָ וְתִהְיֶה מְרֻצֶה בְּהֶחְלֵט. גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כַּמָה שַׁלִיטִים, מְלָכִים וּמְדִינוֹת הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד, כַּמָה נִצְחוֹנוֹת נִנְחֲלוּ, כַּמָה מַצָבִים מְסֻבָּכִים נִתְבַּטְלוּ — רַק הוֹדוֹת לַעֲצוֹתֵיהֶם, לְהוֹרָאוֹתֵיהֶם וְלִנְבוּאוֹתֵיהֶם שֶׁל מְטֹרָפִים. כְּלוּם יֵשׁ צֹרֶךְ לְהָבִיא לְפָנֶיךָ דֻגְמוֹת? יָכוֹל אַתָּה לִדְרשׁ עַל כָּך מִגְזֵרָה שָׁוָה: אָדָם דוֹאֵג וּמְפַקֵחַ מִקָרוֹב עַל עִנְיָנָיו הַפְּרָטִיִים, שָׂם עַיִן מַתְמֶדֶת עַל כָּל הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ, אֵין הוּא מְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ מְאַבֵּד אַף שְׁעַת־כּשֶׁר לִרְכּשׁ וּלְהַגְדִיל עָשְׁרוֹ; אָדָם כְּגוֹן זֶה קָרוּי חָכָם בְּפִי הַבְּרִיוֹת, אִם כִּי כְּסִיל הוּא נֶחְשָׁב לְפִי הַעֲרָכָה עֶלְיוֹנָה, שְׁמֵימִית, כֵּיוָן שֶׁלְפִי הַעֲרָכָה זוֹ צָרִיךְ אָדָם חָכָם וְנָבוֹן לִשְׁכֹּחַ אֶת עַצְמוֹ, לְהִתְרַחֵק מֵעִנְיְנֵי עַצְמוֹ, לְהַרְחִיק אֶת הַחוּשִׁים מִכָּל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶה, לְהִטַהֵר מִכָּל דְאָגָה אֱנוֹשִׁית וּלְזַלְזֵל בַּכֹּל. מַה שְׁקוֹרְאִים בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם שִׁגָעוֹן.

׳הָבָה אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה מְעַנְיֵן בְּיוֹחָנָן הַזָקֵן, הַמְשֻׁגָע מִפָּרִיס. ׳לִפְנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל צוֹלֵה־בָּשָׂר בְּפָּרִיס עָמַד סַבָּל וְאָכַל אֶת לַחְמוֹ לְאַחַר שֶׁיִבְּשׁוֹ עַל גַבֵּי עֲשַׁן-הַצְלִיָה. וְהַלֶחֶם הַמְעֻשָׁן עָרֵב לְחִכּוֹ. צוֹלֵה־הַבָּשָׂר לֹא מִחָה בּוֹ. אוּלָם לְאַחַר שֶׁכָּל הַלֶחֶם נֶאֱכַל בִּזְלִילָה, נִתֵּר צוֹלֵה־הַבָּשָׂר מִמְקוֹמוֹ, תָּפַס לַסַבָּל בְּצַוְארוֹנוֹ וְדָרַשׁ תַּשְׁלוּם בְּעַד עֲשַׁן הַצְלִיָה שֶׁהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ. טָעַן הַסַבָּל שֶׁלֹא גָרַם לוֹ בַּאֲכִילָתוֹ זוֹ כָּל נֵזֶק, שֶׁאֵינוֹ חָב לוֹ כְּלוּם: הֲרֵי הֶעָשָׁן נִתְנַדֵף הַחוּצָה וְאָבַד. כְּלוּם נִשְׁמַע כַּדָבָר הַזֶה בְּפָּרִיס שֶׁיִמְכְּרוּ עֲשַׁן־צְלִיָה בָּרְחוֹבוֹת? צוֹלֵה־הַבָּשָׂר טָעַן לְעֻמָתוֹ ׳שֶׁאֵין הוּא מְחֻיָב לְכַלְכֵּל סַבָּלִים בַּעֲשָׁנוֹ, וְאִיֵם עָלָיו שֶׁעוֹמֵד הוּא לְהָסִיר מִמֶנוּ אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ, הַחֲבָלִים וְהַקְרָסִים, אִם לֹא יְשַׁלֵם מִיָד אֶת הַמַגִיעַ. אָז שׁוֹלֵף הַסַבָּל אֶת מַקְלוֹ כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ.

׳הָרִיב הָיָה גָדוֹל, וְנִתְקַהֲלוּ מִסְבִיבָם תּוֹשָׁבֵי פָּרִיס הַבַּטְלָנִים. נִזְדַמֵן לְשָׁם דֶרֶךְ מִקְרֶה יוֹחָנָן הַמְשֻׁגָע. מִשְׁרָאָה אוֹתוֹ צוֹלֵה־הַבָּשָׂר, פָּנָה אֶל הַסַבָּל בִּשְׁאֵלָה: רוֹצֶה אַתָּה שֶׁיוֹחָנָן הַזָקֵן יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ? הִסְכִּים לְכָךְ הַסַבָּל. שָׁמַע מַר יוֹחָנָן אֶת טַעֲנוֹ­תֵיהֶם וְאָמַר לוֹ לַסַבָּל שֶׁיִשְׁלֶה מִתּוֹךְ אַבְנֵטוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף. עָשָׂה כָּךְ. נָטַל מַר יוֹחָנָן אֶת הַמַטְבֵּעַ וּנְתָנוֹ עַל כְּתֵפוֹ הַשְׂמָאלִית, מָשָׁל, בּוֹחֵן הוּא מִשְׁקָלוֹ; לְאַחַר מִכֵּן הִשְׁמִיעַ קוֹל צְלִילוֹ שֶׁל מַטְבֵּעַ עַל כַּף יָדוֹ הַשְֹמָאלִית, מָשָׁל, בּוֹחֵן הוּא אֶת עֶרְכּוֹ וְטִיבוֹ; אַחַר כָּךְ שָׂמוֹ עַל אִישׁוֹן עֵינוֹ הַיְמָנִית, מָשָׁל, בּוֹחֵן הוּא אִם הֻטְבַּע כַּהֲלָכָה. כָּל זֶה נַעֲשָׂה תּוֹךְ שְׁתִיקָתוֹ הַגְמוּרָה שֶׁל הַקָהָל הַמִתְבַּטֵל וְתוֹךְ צִפִּיָתוֹ הַבְּטוּחָה שֶׁל צוֹלֵה־הַבָּשָׂר וְיֵאוּשׁוֹ שֶׁל הַסַבָּל. לְבַסוֹף הִשְׁמִיע צְלִילִים הוֹלְכִים וְחוֹזְרִים שֶׁל הַמַטְבֵּעַ עַל־גַבֵּי הַדוּכָן. לְאַחַר זֹאת עָטָה רוֹמְמוּת, וְתוֹךְ כְּדֵי הַחֲזִיקוֹ בְּמַטֵהוּ כְּשַׁרְבִיט מְלָכִים, כּוֹבַע־הַבַּרְדְלָס שֶׁלוֹ עִם אָזְנִיוֹת הַנְיָר חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ בְּצוּרָה מְשֻׁנָה, אַחַר שֶׁהִשְׁתַּעֵל פַּעַם וּפַעֲמַיִם כִּדְבָעֵי, אָמַר בְּקוֹל רָם: ׳׳בֵּית הַמִשְׁפָּט מוֹדִיעַ, שֶׁהַסַבָּל אֲשֶׁר אָכַל לַחְמוֹ הַסָפוּג בַּעֲשָׁנוֹ שֶׁל צוֹלֵה־הַבָּשָׂר שִׁלֵם לָזֶה בִּצְלִילֵי כַּסְפּוֹ. בֵּית־הַמִשְׁפָּט מְצַוֶה שֶׁכָּל אֶחָד מִשְׁנֵי הַצְדָדִים יִפְרֹשׁ לְעֶבְרוֹ״. פְּסַק־דִין זֶה שֶׁל אוֹתוֹ מְטֹרָף נִדְמֶה הָיָה צוֹדֵק כָּל כָּךְ וְאֲפִלוּ נִפְלָא, עַד כִּי הַבְּרִיוֹת מְסֻפָּקִים הָיוּ אִם הָיָה נִתָּן מַשֶׁהוּ צוֹדֵק יוֹתֵר, אִלוּ הָיוּ פּוֹנִים בְּעִנְיָן זֶה אֶל בֵּית־הַמִשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן. וּבְכֵן, יְדִידִי, הַרְהֵר בְּכָךְ, אִם לֹא כְּדַאי לְךָ לִפְנוֹת לַעֲצָתוֹ שֶׁל מְטֹרָף.

ציור 108.png

׳בְּרָצוֹן, ׳הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳אֶלָא מִי הוּא הַמְטֹרָף מִמַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה?׳ ׳בַּלְבְּלָן נִרְאֶה לִי מְטֹרָף בְּמִדָה מַסְפֶּקֶת,׳ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל. ׳מְשֻׁגָע לְכָל הַדֵעוֹת,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל. ׳נֵלֵךְ אֵלָיו וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהוּ.׳ ׳רְצוֹנִי לָלֶכֶת קֹדֶם וְלִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל רַסָן. עַד שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶת עֵרָן שֶׁיָבִיא הֵנָה אֶת בַּלְבְּלָן.׳



פרק אחד־עשר: כיצד הפיל רסן פוּר והוציא פסק־דין    🔗


לַמָחֳרָת הִגִיעַ פַּנְטַגְרוּאֵל לְבֵית־הַמִשְׁפָּט. הַנָשִׂיא, הַיוֹעֲצִים וְהַשׁוֹפְטִים בִּקְשׁוּ מִמֶנוּ לְהִכָּנֵס אִתָּם לַיְשִׁיבָה כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה הֵם הַנִמוּקִים שֶׁהֱבִיאוּהוּ לְרַסָן לְהוֹצִיא פְּסַק-דִין מְסֻיָם.

נִכְנַס פַּנְטַגְרוּאֵל בְּרָצוֹן וּמְצָאוֹ לְרַסָן הַיוֹשֵׁב בַּיָצִיעַ וְאֵינוֹ עוֹנֶה עַל כָּל הַשְׁאֵלוֹת אֶלָא תְּשׁוּבָה אַחַת, שֶׁהוּא זָקֵן וּבָא בַּיָמִים, שֶׁרְאִיָתוֹ לָקְתָה וְשֶׁהוּא סוֹבֵל מִכָּל הַמַחֲלוֹת וְהַאֲסוֹנוֹת שֶׁהַזִקְנָה גוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ. לְפִיכָךְ שׁוּב אֵינוֹ מַבְחִין בַנְקֻדוֹת שֶׁעַל גַבֵּי הַקֻבִּיוֹת וְדוֹמֶה הוּא לְיִצְחָק שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְלֹא הִבְחִין בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו. יִתָּכֵן שֶׁבִּגְלַל זֶה עִרְבֵּב אַרְבַּע בְּחָמֵשׁ, וּבִפְרָט שֶׁהִשְׁתַּמֵשׁ בְּקֻבִּיוֹת קְטַנוֹת. ׳אֶלָא שֶׁאֵין לְהַעֲנִישׁ אָדָם עַל מִגְרָעוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּטֶבַע, שֶׁכֵּן הַנוֹהֵג אַחֶרֶת מַאֲשִׁים בְּעֶצֶם אֶת הַטֶבַע וְלֹא אֶת הָאָדָם,׳ הוֹסִיף רַסָן.

׳מָה הֵן הַקֻבִּיוֹת שֶׁאַתָּה מַזְכִּיר?׳ שָׁאַל מַר פַּטְפְּטָן, נְשִׂיא בֵּית־הַדִין. ׳קֻבִּיוֹת הַמִשְׁפָּט,׳ הֵשִׁיב רַסָן. ׳אֵלוּ שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּמְשִׁים בָּהֶן כָּאן וְשֶׁמִשְׁתַּמְשִׁים בָּהֶן כָּל הַדַיָנִים, כְּשֶׁעֲלֵיהֶם לְהוֹצִיא אֵיזֶה פְּסָק. חַכְמֵי הַמִשְׁפָּט הַגְדוֹלִים אָמְרוּ שֶׁהַפָּלַת הַגוֹרָל טוֹבָה הִיא בְּהֶחְלֵט, יְשָׁרָה, מוֹעִילָה, נְחוּצָה בִּשְׁעַת בּוֹרְרוּת וּמִשְׁפָּט.׳ ׳וְכֵיצַד עוֹשֶׂה אַתָּה?׳ שְׁאֵלוֹ מַר פַּטְפְּטָן. ׳אֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹתְכֶם, רַבּוֹתַי. לְאַחַר שֶׁאֲנִי עוֹבֵר עַל כָּל הַתִּיק, מִסְתַּכֵּל וְקוֹרֵא, מְחַטֵט וּמְעַלְעֵל אֶת הַקֻבְלָנוֹת, הַדְחִיוֹת, הַתְּבִיעוֹת, הַיְדִיעוֹת, גְבִיַת הָעֵדֻיוֹת, הַחֲקִי­רוֹת, הַשְׁאֵלוֹת, הַתְּשׁוּבוֹת, הַתְּשׁוּבוֹת לִתְּשׁוּבוֹת, הַהֲזַמוֹת, הַהִסְתַּיְגֻיוֹת, הַתִּזְכּוֹרוֹת, הַסֵרוּבִים, הַמַסְקָנוֹת, הַהַשְׁעָרוֹת, הַהוֹכָחוֹת, וְכַדוֹמֶה גְלוּלוֹת וְתַבְלִינִים מִצַד אֶחָד, וִּמַצד שֵׁנִי, כְּפִי שֶׁמְחֻיָב לַעֲשׂוֹת כָּל דַיָן טוֹב, הֲרֵינִי שָׂם עַל שֻׁלְחַן לִשְׁכָּתִי אֶת כָּל הַמִסְמָכִים שֶׁל הַנִתְבָּע, וַאֲנִי מְנַסֶה גוֹרָלוֹ לָרִאשׁוֹנָה, בְּדוֹמֶה לָזֶה שֶׁאַתֶּם עוֹשִׁים. לְאַחַר מִכֵּן אֲנִי שָׂם לְצַד שֵׁנִי אֶת הַמִסְמָכִים שֶׁל הַתּוֹבֵע, וּמְנַסֶה גוֹרָלוֹ שֶׁלוֹ.׳

'וְכֵיצַד,׳ שָׁאַל מַר פַּטְפְּטָן, ׳יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁדִבְרֵי הַטוֹעֲנִים מִשְׁנֵי הַצְדָדִים סְתוּמִים הֵם?׳ ׳פָּשׁוּט מְאֹד׳ הֵשִׁיב רַסָן, ׳לְפִי זֶה שֶׁיֵש תִּיקִים עָבִים מִצַד אֶחָד אוֹ מִצַד שֵׁנִי. אָז אֲנִי מִשְׁתַּמֵשׁ בַּקֻבִּיוֹת הַקְטַנוֹת שֶׁלִי לְפִי הַחֹק הַרוֹמִי הָעַתִּיק, בָּאֲפֵלָה אָנוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַדְבָרִים הַקְטַנִים. אָמְנָם יֵשׁ בִּרְשׁוּתִי קֻבִּיוֹת אֲחֵרוֹת גְדוֹלוֹת, שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶן, כְּמוֹכֶם אַתֶּם, בְּמִקְרִים שֶׁהָעִנְיָן בָּרוּר יוֹתֵר, כְּלוֹמַר כְּשֶׁהַתִּיקִים דַקִים הֵם.׳

׳וּלְאַחַר שֶׁעָשִׂיתָ זֹאת,׳ שָׁאַל מַר פַּטְפְּטָן, כֵּיצַד אַתָּה מוֹצִיא אֶת הַפְּסָק?׳ ׳כְּמוֹתְכֶם, רַבּוֹתַי; אֲנִי מוֹצִיא אֶת פְּסַק־הַדִין לְטוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁזָכָה בְּגוֹרָל. כִּי הֲרֵי כָּךְ דוֹרֵשׁ הַחֹק.׳

׳אִם כָּך,׳ שְׁאַל מַר פַּטְפְּטָן, ׳אִם אַתָּה דָן לְפִי הַגוֹרָל, לָמָה אֵינְךָ מוֹצִיא אֶת פְּסַק-הַדִין מִיָד לְאַחַר שֶׁהַצְדָדִים מוֹפִיעִים לְפָנֶיךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְלֹא כָּל דְחִיָה? לָמָה כָּל הַכְּתִיבָה וְהַסִדוּרִים?׳ ׳אֲנִי נוֹהֵג כְּמוֹתְכֶם, רַבּוֹתַי,׳ עָנָה רַסָן. ׳כָּל אֵלֶה נְחוּצִים לִי לְמַעַן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: ׳אָלֶף: לְמַעַן הַצוּרָה, כֵּיוָן שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אֵין עֵרֶךְ לְכָל הַנַעֲשֶׂה. יָתֵר עַל כֵּן, יָדוּעַ לָכֶם, שֶׁבְּדִינִים מִשְׁפָּטִיִים הַצוּרָה הִיא הַקוֹבַעַת, וְהִיא הַהוֹרֶסֶת תָּכְנָם וְעִקָרָם; ׳בֵּית: הֵם מְשַׁמְשִׁים לִי אִמוּנִים רְאוּיִים וּמוֹעִילִים לַבְּרִיאוּת. רוֹפֵא גָדוֹל שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ הָיָה אוֹמֵר לִי תְּכוּפוֹת שֶׁהַגוֹרֵם הַיְחִידִי לְקִלְקוּל בְּרִיאוּתְכֶם וְקִצוּר יְמֵיכֶם, רַבּוֹתַי הַדַיָנִים, הִיא הַהִמָנְעוּת מֵאִמוּנִים גוּפָנִיִים. וְהָרְאָיָה, יוֹם אֶחָד נִכְנַסְתִּי לְחַדְרָם שֶׁל הַשׁוֹפְטִים, לְאַחַר שֶׁשִׁחַדְתִי אֶת שוֹמֵר־הַסַף, וּמְצָאתִים שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים בִּקְלָפִים. הָיָה זֶה לִפְנֵי אֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם אוֹ לְאַחֲרֶיהָ, לֹא חָשׁוּב, וּבִלְבַד שֶׁהַמִשְׂחָק הָיָה הוֹגֵן, בָּרִיא, עַתִּיק וְחֻקִי. אָכֵן, רַבּוֹתַי, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵין לְךָ אִמוּן מוֹעִיל יוֹתֵר לַבְּרִיאוּת מֵהֲרָקַת תִּיקִים, דִפְדוּף נְיָרוֹת, סִמוּן מַחְבָּרוֹת, מִלוּי סַלִים וּבְדִיקַת הַחֹמֶר הַמִשְׁפָּטִי.

׳גִימֶל: כְּמוֹתְכֶם, רַבּוֹתַי, סוֹבֵר אֲנִי שֶׁהַזְמַן מַבְשִׁיל כָּל דָבָר; הַזְמַן הוּא אֲבִי כָּל אֱמֶת; לְפִיכָךְ, רַבּוֹתַי, אֲנִי דוֹחֶה אֶת הוֹצָאַת הַמִשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁהָעִנְיָן יִתְלַבֵּן, יִתְקַלֵף וְיִדַיֵן וְיַבְשִׁיל, עַד שֶׁפְּסַק־הַדִין שֶׁיוּצָא לְפִי הַגוֹרָל יִתְקַבֵּל בְּיֶתֶר שֶׁקֶט עַל־יְדֵי הַצְדָדִים. לִשְׁפֹּט מִיָד, בְּטֶרֶם גָמַל הָעִנְיָן וְהוּא עוֹדוֹ בֹּסֶר, הֲרֵי זֶה מְסֻכָּן. הַטֶבַע מְלַמֵד אוֹתָנוּ, שֶׁאֵין לֶאֱכֹל אֶת הַפֵּרוֹת אֶלָא אִם כֵּן הִבְשִׁילוּ. לְפִיכָךְ, רָבּוֹתַי, נוֹהֵג אֲנִי כְּמוֹתְכֶם, אֲנִי מִזְדַיֵן בְּסַבְלָנוּת וּמְחַכֶּה עַד בִּשׁוּלוֹ שֶׁל הַמִשְׁפָּט וְעַד שֶׁיִשְׁתַּכְלְלוּ כָּל אֵבָרָיו, כְּלוֹמָר כָּל הַמִסְמָכִים וְהַתִּיקִים. כָּל מִשְׁפָּט עִם הִוָלְדוֹ אֵינוּ דוֹמֶה אֶלָא לְדֹב שֶׁרַק זֶה יָצָא מֵרֶחֶם אִמוֹ: לְלֹא שְׂעָרוֹת, לְלֹא רַגְלַיִם, לְלֹא רֹאשׁ; אֵיזוֹ אֻמְצַת בָּשָׂר חַסְרַת צוּרָה וְאֵבָרִים, וְאִלוּ הַדֻבָּה־הָאֵם מְלַקֶקֶת אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא מְקַבֵּל צוּרָה. כָּךְ גַם אָנוּ, רַבּוֹתַי, נוֹהֲגִים בְּיַחַס לְכָל מִשְׁפָּט, שֶׁלְכַתְּחִלָה חֲסַר־צוּרָה וְאֲבָרִים הוּא, אֶלָא שֶׁלְאַחַר שֶׁמִלֵאנוּ וּפִטַמנוּ וְדָחַסְנוּ אוֹתוֹ כִּדְבָעֵי, הֲרֵי קִבֵּל אֶת צוּרָתוֹ הָרְאוּיָה.׳


פרק שנים־עשר: כיצד צידד פנטגרואל בזכותו של רסן    🔗


רַסָן גָמַר דְבָרָיו וּמַר פַּטְפְּטָן אָמַר לוֹ לָצֵאת מִן הַיָצִיע. אָז פָּנָה אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר לוֹ: ׳הַשֵׂכֶל מְחַיֵב, נָסִיךְ רַב חֶסֶד וּמְרוֹמָם, לֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁשִׁלְטוֹנְךָ פָּרוּשׂ עַל בֵּית הַמִשְׁפּט, אֶלָא גַם בִּגְלַל חָכְמָתְךָ וְתוֹרָתְךָ הָרַבָּה, שֶׁאַתָּה תַּחְלִיט בִּשְׁאֵלָה זוֹ עַל דַרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה וְהַמוּזָרָה שֶׁל רַסָן, לְאַחַר שֶׁבְּמוֹ עֵינֶיךָ רָאִיתָ וּבְמוֹ אָזְנֶיךָ שָׁמַעְתָ שֶׁהוֹדָה עַל הַשִׁמוּשׁ בְּקֻבִּיוֹת לְצֹרֶךְ הוֹצָאַת פִּסְקֵי־דִין. וַהֲרֵינוּ מְבַקְשִׁים מִמְךָ לְהַחְלִיט לְפִי הַצֶדֶק וְהַחֹק'.

קָם פַּנְטַגְרוּאֵל וְהֵשִׁיב: ׳רַבּוֹתַי, אֵין אֲנִי, כַּיָדוּעַ לָכֶם, שׁוֹפֵט לְפִי מִקְצוֹעִי. אוּלָם כֵּיוָן שֶׁמָצָא הַדָבָר חֵן בְּעֵינֵיכֶם לְכַבְּדֵנִי בְּאִצְטְלָה זוֹ, הֲרֵינִי מַסְכִּים לְשַׁמֵשׁ מְמַלֵא־מָקוֹם שֶׁל דַיָן. מוֹצֵא וּמַכִּיר אֲנִי בְּרַסַן כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת, שֶׁרָאוּי הוּא שֶׁיִסְלְחוּ לוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ. רֵאשִׁית, הַזִקְנָה; שֵׁנִית, הַפַּשְׁטוּת; גָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵיכֶם עַד כַּמָה דְבָרִים אֵלוּ מְחַפִּים עַל הַכֹּל; שְׁלִישִׁית, יֵשׁ לְהוֹדוֹת שֶׁכָּל פִּסְקֵי־הַדִין שֶׁהוֹצִיא רַסָן עַד עַכְשָׁו, פְּרָט לָזֶה, צוֹדְקִים וִישָׁרִים הֵם; מֶשֶךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה וְיוֹתֵר לֹא מָצְאוּ בּוֹ כָּל דֹפִי. כְּלוּם, טִפָּה אַחַת מִן הַיָם שֶׁתִּפֹּל לְתוֹךְ הַנָהָר תַּהֲפֹךְ מֵימָיו מְלוּחִים? ׳אֲבַקֶשְׁכֶם אֵפוֹא, לֹא לְמַעַן כְּבוֹדִי, אֶלָא לְמַעַן יְדִידוּתֵנוּ מֵאָז וּמִתָּמִיד, שֶׁתִּסְלְחוּ הַפַּעַם לְרַסָן, בִּתְנַאי כָּפוּל: אָלֶף: עַל־יְדֵי פִּצוּי שֶׁיִנָתֵן לַצַד הַמְקֻפָּח לְפִי פְּסַק־הַדִין שֶׁל רַסָן; בֵּית: לָתֵת לוֹ לְעֵזֶר דַיָן צָעִיר, מְלֻמָד, נָבוֹן, זָרִיז וְנֶאֱמָן, שֶׁיַדְרִיכֶנוּ בְּהוֹצָאַת פִּסְקֵי־הַדִין.

׳וְאִם רְצוֹנְכֶם לְפַטְרוֹ לְגַמְרֵי מִתַּפְקִידוֹ, הֲרֵינִי מְבַקֶשְׁכֶם מְאֹד לִמָסְרוֹ לִי כִּתְשׁוּרָה, וְאֲנִי אֶמְצָא בִּמְדִינוֹתַי מָקוֹם מַתְאִים לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ.׳ מִשְׁגָמַר דְבָרָיו, הֶחֱוָה פַּנְטַגְרוּאֵל קִדָה לְבֵית הַמִשְׁפָּט וְיָצָא. לְיַד הַדֶלֶת מָצָא אֶת כָּלְיָכוֹל, אֶת רַבְיֶדַע, אֶת הָאָח יוֹחָנָן וְאֶת הַיֶתֶר. עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וּפָנוּ לְדַרְכָּם אֶל גַרְגַנְטוּאַ. בַּדֶרֶךְ סִפֵּר לָהֶם פַּנְטַגְרוּאֵל מַעֲשֵׂה מִשְׁפָּט רַסָן עַל כָּל פְּרָטָיו.


פרק שלושה־עשר: כיצד שמע כליכול עצה מפי בלבלן    🔗


בְּיוֹם הַשִׁשִׁי שָׁב פַּנְטַגְרוּאֵל; אוֹתָהּ שָׁעָה בָּא גַם בַּלְבְּלָן בְּדֶרֶךְ הַמַיִם. עִם בּוֹאוֹ נָתַן לוֹ כָּלְיָכוֹל שַׁלְפּוּחִית שֶׁל חֲזִיר נְפוּחָה יָפֶה וּמַשְׁמִיעָה קוֹל בִּגְלַל הָאֲפוּנִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָהּ, וְחֶרֶב עֲשׂוּיָה עֵץ מֻזְהָבָה יָפֶה, וְתִיק קָטָן עָשׂוּי מִשִׁרְיוֹנוֹ שֶׁל חֹמֶט, וּבַקְבּוּק מָלֵא יַיִן וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה בֻּלְבּוּסִים. חָגַר בַּלְבְּלַן אֶת הַחֶרֶב וְאֶת הַתִּיק, נָטַל אֶת הַשַׁלְפּוּחִית בַּיָד, אָכַל חֵלֶק מְהַבֻּלְבּוּסִים, שָׁתָה אֶת הַיַיִן עַד תֻּמוֹ.

הִסְתַּכֵּל בוֹ כָּלְיָכוֹל תּוֹךְ סַקְרָנוּת וְאָמַר: ׳לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם מְשֻׁגָע שֶׁלֹא יִשְׁתֶּה בְּרָצוֹן וּבִגְמִיעוֹת מְמֻשָׁכוֹת.׳ לְאַחַר מִכֵּן הִרְצָה לְפָנָיו אֶת שְׁאֵלָתוֹ בְּלָשׁוֹן מְלִיצִית וְהֲדוּרָה. עוֹד לֹא כִּלָה דְבָרוֹ, וּבַלְבְּלָן נָתַן לוֹ סְנוֹקֶרֶת בֵּין שְׁתֵּי כְּתֵפָיו, הֶחֱזִיר לְיָדָיו אֶת הַבַּקְבוּק וְסָטַר עַל חָטְמוֹ בְּשַׁלְפּוּחִית הַחֲזִיר, וְעַל כָּל דָבָר וְדָבָר הָיָה מֵשִׁיב תּוֹךְ טִלְטוּל רֹאשׁ: ׳בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מְטֹרָף שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל, מְטֹרָף שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל, מַעֲרֶכֶת חֲלִילִים!׳

אַחַר פָּרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה וְשִׂחֵק בַּשַׁלְפּוּחִית, תוֹךְ כְּדֵי הִתְעַנְגוֹ עַל צְלִילֵי הָאֲפוּנִים, מִכָּאן וְאֵילַךְ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹצִיא מִלָה מִפִּיו. הִשְׁתָּדֵל כָּלְיָכוֹל לְשָׁאֳלוֹ שׁוּב, שָׁלַף בַּלְבְּלָן חֶרֶב־הָעֵץ שֶׁלוֹ וְרָצָה לַחְבֹּט בּוֹ.

׳קָלַעְנוּ יָפֶה,׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ׳הוּא מֵשֻׁגָע כָּרָאוּי, אֵין לְהַכְחִיש זֹאת, אֶלָא שֶׁמְשֻׁגָע יוֹתֵר הוּא זֶה שֶׁהֱבִיאוּ לְכָאן, וַאֲנִי הַמְשֻׁגָע בְּיוֹתֵר עַל שֶׁהִבַּעְתִּי לְפָנָיו אֶת מַחְשְׁבוֹתַי.׳

׳אַל לָנוּ לְהִתְרַגֵשׁ, אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, נִתְבּוֹנֵן בִּתְנוּעוֹתָיו וְנָשִׂים לֵב לִדְבָרָיו. כְּלוּם הִבְחַנְתֶּם כֵּיצַד מְטַלְטֵל הוּא רֹאשׁו בְּטֶרֶם יִפְתַּח בְּדִבּוּר? לְפִי תּוֹרַת הַפִילוֹסוֹפְיָה הַקְדוּמָה אֶפְשָׁר לָדוּן שֶׁתְּנוּעָה זוֹ נַעֲשֵׂית עִם בּוֹאָהּ שֶׁל רוּח הַנְבוּאָה; רוּח זוֹ, שֶׁנִכְנְסָה בְּאֹפֶן פִּתְאֹמִי לְתוֹךְ חֹמֶר חַלָשׁ וּקְטַן-מִדוֹת (וַהֲרֵי, כַּיָדוּעַ לָכֶם, אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ שֶׁל מֹחַ גָדוֹל לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ גֻלְגֹלֶת קְטַנָה!), טִלְטְלָתוֹ בְּעֹז כָּזֶה. הוּא אוֹמֵר שֶׁמְטֹרָף אַתָּה, וְעוֹד אֵיזֶה מְטֹרָף! מְטֹרָף שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל, שֶׁבִּימֵי זִקְנָתוֹ נִתְחַשֵׁק לוֹ לְשַׁעְבֵּד וּלְקַשֵׁר עַצְמוֹ בְּנִשׂוּאִים.׳

׳אַדְרַבָּה,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳אֵין אֲנִי מִתְכַּוֵן לְהוֹצִיא עַצְמִי מִכְּלָל הַמְשֻׁגָעִים. מְשֻׁגָע אֲנִי, הֲרֵינִי מוֹדֶה בְּכָךְ, כָּל הָעוֹלָם מְטֹרָף הוּא, אֶלָא שֶׁנִשְׁבָּע אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין אֲנִי מוֹצֵא עֵצָה בְּרוּרָה מִפִּי כֹּל, אֵפְנֶה לְנִחוּשֶׁיהָ שֶׁל צִנְצֶנֶת הַקְדוֹשָׁה, שֶׁהַרֵי בַּלְבְּלָן הוּא שֶׁמָסַר לְיָדִי אֶת הַבַּקְבּוּק. לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ עַד שֶׁאֶשְׁמַע דָבָר עַל הַמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת. נֵלֵךְ יַחַד! אֲנִי מַפְצִיר בָּכֶם, אַל תַּעַזְבוּנִי. נִרְאֶה דְבָרִים נִפְלָאִים בְּדַרְכֵּנוּ הָאֲרֻכָּה.׳

׳בְּרָצוֹן רַב,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳אֶלָא שֶׁלִפְנֵי צֵאתֵנוּ לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה זוֹ, הֲרַת הַמִקְרִים וְהַסַכָּנוֹת…׳

׳סַכָּנוֹת כֵּיצָד?׳ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ׳הַסַכָּנוֹת בּוֹרְחוֹת מִפָּנַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי נִמְצָא, בְּדוֹמֶה לָאֲפֵלָה הַבּוֹרָחָת מִפְּנֵי הַשֶׁמֶש.׳

׳אַגַב,׳ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, לִפְנֵי צֵאתֵנוּ לַדֶרֶךְ עָלֵינוּ לִדְאֹג לְכַמָה דְבָרִים: אָלֶף: יֵשׁ לְשַׁגֵר מִיָד אֶת בַּלְבְּלָן לִבְּלוּאַ; בֵּית: לְבַקֵשׁ דַעְתּוֹ וּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָבִי אֲדוֹנִי מַלְכִּי. וְעוֹד יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ בְּמַדְרִיךְ וּמְתֻרְגְמָן.׳

הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל שֶׁיְדִידוֹ חוֹבֵבְזָרוֹת יַסְפִּיק בְּהֶחְלֵט, שֶׁהִתְכַּוֵן בֵּין הַשְׁאָר לַעֲבֹר בְּאֶרֶץ פַּנָסִיָה וְּלהִצְטַיֵד שָׁם בְּפַנָס מֵאִיר וּמוֹעִיל שֶׁיְשַׁמֵשׁ לָהֶם בַּדֶרֶךְ.

׳צוֹפֶה אֲנִי מֵרֹאשׁ, אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל ׳שֶׁלֹא נִשְׁתַּעֲמֵם בַּדֶרֶךְ, אוּלָם דָבָר אֶחָד מַעְכִּיר אֶת רוּחִי, שֶׁאֵין אֲנִי מְדַבֵּר יָפֶה פַּנָסִית.׳

׳אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ לְפֶה,׳ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ׳אֲנִי שׁוֹמֵעַ פַּנָסִית כִּלְשׁוֹן הָאֵם שֶׁלִי; וַאֲנִי מִשְׁתַּמֵשׁ בָּה כִּלְשׁוֹנִי הָרְגִילָה. הִנֵה, לְמָשָׁל:

בְּרִיס מַרְג דַלְגוֹתְרִיק נֻבְּסְטִיז זוֹס,

אִסְקֶבְּס פְּרוּסְק: אַלְבּוֹק קְרִינְקְס זַקְבַּק;

מִסְבֵּה דִילַבְּרִיקְס מֹרְפּ נִיפּ סְטַנְכְּס בּוֹס

סְטְרוֹמְבְּטְס, כָּלְיָכוֹל וַלְמַפּ קְבוֹסְט גְרוּפְס בַּק.


נַחֵשׁ, רַבְיֶדַע, פֵּרוּשָׁם שֶׁל הַדְבָרִים.׳ ׳הֲרֵיהֶם שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל שֵׁדִים וְרוּחוֹת מִכָּל הַסוּגִים,׳ הֵשִׁיב רַבְיֶדַע. ׳הֲרֵי זוֹ לְשׁוֹנָהּ הַאֲצִילָה שֶׁל פַּנָסִיָה. בַּדֶרֶךְ אַתְקִין לְךָ מִלוֹן זָעִיר וּבִזְמַן שֶׁלֹא יֶאֱרַךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר זוּג נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת עַד הִקָרְעָן תּוּכַל לִלְמֹד לָשׁוֹן זוֹ. מַה שֶׁאָמַרְתִּי קֹדֶם בְּפַנָסִית נִשְׁמָע בִּלְשׁוֹנֵנוּ כָּךְ:

אַחֲרֵי מְאֹהָב אֲסוֹנוֹת רוֹדְפִים,

טוֹבָה לֹא יִרְאֶה כְּלָל וְעִקָר;

אֲנָשִׁים נְשׂוּאִים אשֶׁר חוֹטְפִים,

נָשׂוּי כָּלְיָכוֹל, וְעַל כֵּן מְאֻשָׁר.׳

׳אִם כָּךְ, אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, אֵין לָנוּ אֶלָא לִשְׁמֹע רְצוֹנוֹ שֶׁל אַבָּא מַהוּ וְלִטֹל רְשׁוּת פְּרִידָה מִמֶנוּ.׳



פרק ארבעה־עשר: כיצד נפרד פנטגרואל מאביו    🔗


נִכְנַס פַּנְטַגְרוּאֵל לָאוּלָם הַגָדוֹל שֶׁבַּטִירָה וּמְצָאוֹ לְגַרְגַנְטוּאַ אָבִיו שֶׁיָצָא לְאַחַר יְשִׁיבַת מוֹעָצָה, סָח לוֹ בְּקִצוּר אֶת כָּל הַמַעֲשִׂים, הִרְצָה לְפָנָיו עַל מַטְרַת הַנְסִיעָה וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ רְשׁוּת פְּרִידָה. אוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִיק גַרְגַנְטוּאַ בְּיָדָיו שְׁתֵּי חֲבִילוֹת עָבוֹת שֶׁל בַּקָשׁוֹת, מֵהֶן שֶׁכְּבָר נִתְאַשְׁרוּ עַל יָדָיו וּמֵהֶן שֶׁנָטַל לְבָדְקָן. מִיָד מָסַר אֶת הַחֲבִילוֹת לְאוּלְרִיךְ גַלֵה, שׁוֹמֵר־הַבַּקָשׁוֹת הַנֶאֱמָן שֶׁלוֹ, אַחַר נָטַל אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל הַצִדָה וּבְּפָנִים עַלִיזוֹת מֵהָרָגִיל אָמַר לוֹ:> ׳בְּנִי הַיָקָר מְאֹד, הַשֶׁבַח לָאֵל, שֶׁנָתַן חָכְמָה בְּלִבְּךָ לַעֲרֹך נְסִיעָה זוֹ. אֶלָא שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתַּחְשֹׁב עַל נִשׂוּאִין גַם לְעַצְמְךָ, כִּי זֶה מַתְאִים לְגִילְךָ.׳

׳אָב טוֹב וְרַחֲמָן,׳ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ׳עֲדַיִן לֹא הִרְהַרְתִּי בְכָךְ; בְּנִדוֹן זֶה סָמַכְתִּי עַל רְצוֹנְךָ הַטוֹב וְעַל פְּקֻדָתְךָ הָאַבְהִית. אֲנִי בּוֹחֵר בַּמָוֶת מֵאֲשֶׁר לָשֵׂאת אִשָׁה שֶׁלֹא כִּרְצוֹנְךָ. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁמֻתָּר לוֹ לְאָדָם לָשֵׂאת אִשָׁה בְּלִי הַסְכָּמַת הוֹרָיו.׳

׳בְּנִי הַיָקָר מְאֹד, נֶאֶמְנוּ עָלַי דְבָרֶיךָ. וְכֵיוָן שֶׁסוֹמֵךְ אַתָּה עָלַי בִּדְבַר הַנִשׂוּאִים, אֶדְאַג לְכָךְ. וְעַתָּה הִכּוֹן לַדֶרֶךְ, אַתָּה וְכָלְיָכוֹל. קְחוּ אִתְּכֶם אֶת רַבְיֶדַע, אֶת הָאָח יוֹחָנָן וְאֲחֵרִים לְפִי בְּחִירַתְכֶם. הִשְׁתַּמְשׁוּ בְּאוֹצָרִי כִּרְצוֹנְכֶם. עֲשׂוּ כַּטוֹב בְּעֵינֵיכֶם. קְחוּ אֶת אַנְשֵׁי הַצֶוֶת הַנִרְאִים לָכֶם: קְבַרְנִיטִים, מַלָחִים, מְתֻרְגְמָנִים. בְּהֵעָדֵרְךָ אֲחַפֵּשׂ אִשָׁה לְמַעַנְךָ וְאָכִין מִשְׁתֵּה־חֲתֻנָה.׳

יָמִים מִסְפָּר לְאַחַר מִכֵּן נִפְרַד פַּנְטַגְרוּאֵל מִגַרְגַנְטוּאַ הַטוֹב, וּבְלִוְיַת כָּלְיָכוֹל, רַבְיֶדַע, יוֹחָנָן הַמְקַצֵץ, גִמְנַסְט, אֵיתָן, עֵרָן וַאֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי הֶחָצֵר, בְּעִקָר חוֹבֵבְזָרוֹת, הַנוֹסֵעַ הַגָדוֹל, הִגִיעַ לַנָמָל. כָּאן הִרְכִּיב אֶת אַנְשֵׁי הַצֶוֶת כִּדְבָעֵי. מַלָחִים, קְבַרְנִיטִים, תוֹפְסֵי-מָשׁוֹט, מְתֻרְגְמָנִים, בַּעֲלֵי־מְלָאכָה, אַנְשֵׁי-צָבָא, מָזוֹן, תּוֹתָחִים, תַּחְמשֶׁת, מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, בְּגָדִים וַחֲפָצִים אֲחֵרִים, כְּפִי שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְשֵׁם נְסִיעָה מְסֻכֶּנֶת וּמְמֻשֶׁכֶת. בֵּין הַשְׁאָר רָאִיתִי שֶׁהִטְמִין לְמַכְבִּיר מֵעֶשְׂבּוֹ פַּנְטַגְרוּאֵלִיוֹן, בֵּין יָרֹק וְלֹא־מְבֻשָׁל וּבֵין רָקוּח וּמוּכָן לְשִׁמוּשׁ. וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת שֶׁהַפַּנְטַגְרוּאֵלִיוֹן עוֹלֶה בְּגָבְהוֹ עַל כָּל הָעֵצִים לְמִינֵיהֶם, אִם כִּי אֵינוֹ אֶלָא עֵשֶׂב נוֹבֵל שָׁנָה־שָׁנָה, וְלֹא עֵץ. וְזוֹ דֶרֶךְ צְמִיחָתוֹ: זוֹרְעִים אוֹתוֹ עִם שׁוּב הַסְנוּנִיוֹת וְתוֹלְשִׁים אוֹתוֹ מִן הַקַרְקַע כְּשְׁהַחַרְגוֹלִים נַעֲשִׂים צְרוּדִים. וְעֵשֶׂב זֶה מוֹעִיל כִּתְרוּפָה לְכָל מַחֲלָה וּלְכָל צָרָה שֶׁלֹא תָּבוֹא.



 

ספר רביעי    🔗

============

פרק ראשון: כיצד יצא פנטגרואל לדרך    🔗


הִתְקִינוּ שְׁתֵּים־עֶשְֹרֵה סְפִינוֹת. הַנוֹסְעִים הָאֲצִילִים מְלֻבָּשִׁים הָיוּ לְבָנִים וַחֲמוּדִים. הַקְבַרְנִיט הָרָאשִׁי סִמֵן אֶת הַדֶרֶךְ וְאַף כִּוֵן אֶת מַחֲטֵי הַמַצְפְּנִים. לְאַחַר מִכֵּן מָתְחוּ אֶת הַמִפְרָשִֹים עִם בֹּקֶר. אֲשֶׁר לִמְקוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת הָיוּ הַדֵעוֹת מְחֻלָקוֹת, אֶלָא שֶׁהַקְבַרְנִיט הָרָאשִׁי וְחוֹבֵבְזָרוֹת קָבְעוּ שֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּסָמוּךְ לְסִין, בְּהֹדוּ הָעֶלְיוֹנָה. לְפִיכָךְ יָעֲצוּ שֶׁלֹא לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַפּוֹרְטוּגֵיזִים הָרְגִילָה, כֵּיוָן שֶׁאֵלוּ עוֹשִֹים דַרְכָּם אֲרֻכָּה: חוֹצִים אֶת קַו הַמַשְׁוֶה וְאֶת כֵּף הַתִּקְוָה הַטוֹבָה עַד לַצִיר הַדְרוֹמִי. מוּטָב שֶׁלֹא לְהִתְקָרֵב לְיָם־הַקֶרַח.

לַפְנֵי צֵאתָם לַדֶרֶךְ נָשָֹא פַּנְטַגְרוּאֵל לִפְנֵי אֲנָשָׁיו נְאוּם קָצָר, וְאַחַר זֶה שָׁרוּ כֻּלָם אֶת הַפֶּרֶק מִתְּהִלִים ’בְּצֵאת יִשְֹרָאֵל מִמִצְרַיִם’.

בַּיוֹם הָרְבִיעִי לְהַפְלָגָתָם הִבְחִינוּ הַנוֹסְעִים בָּאִי לֹאקַיָם. יָפֶה הָיָה הָאִי וּמַרְהִיב עַיִן בְּפַנָסָיו הָרַבִּים וּבְמִגְדְלֵי הַשַׁיִשׁ שֶׁהִקִיפוּהוּ וַעֲטָרוּהוּ סָבִיב.

ציור 115.png

חָקַר פַּנְטַגְרוּאֵל וּמָצָא שֶׁמוֹשֵׁל הָאִי יָצָא לְרֶגֶל חֲתֻנַת אָחִיו. יָרְדוּ עַל הַחוֹף וְעַד שֶׁהַשַׁיָטִים עֲסוּקִים הָיוּ בְּאַסְפָּקַת הַמַיִם, עָרְכוּ פַּנְטַגְרוּאֵל וּבְנֵי לִוְיָתוֹ כַּמָה קְנִיוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת וּשְׁטִיחִים, שֶׁל צִפָּרִים, שֶׁל דָגִים וּבַעֲלֵי־חַיִים מֻפְלָאִים, כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי הָיָה לִימֵי הַשׁוּק הַגָדוֹל בַּמָקוֹם, שֶׁלְשָׁם מִתְכַּנְסִים הָיוּ שָׁנָה־שָׁנָה כָּל סוֹחֲרֵי אַפְרִיקָה הַיְדוּעִים.

קָנוּ שָׁם שְׁלֹשָה קַרְנַפִּים יַפִים וּצְעִירִים, אֶחָד מֵהֶם זָכָר, שֶׁעוֹרוֹ אֲדַמְדַם־חָרוּךְ, וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, שֶׁעוֹרָן אָפוֹר מְנֻמָּר; כֵּן קָנוּ רְאֵם מִידֵי סְקִתִּי שֶׁבָּא מֵחֶבֶל הַטָטָרִים. הָרְאֵם הוּא בַּעַל חַיִים גָדוֹל כְּשׁוֹר­פָּר, שֶׁרֹאשׁוֹ דוֹמֶה לָזֶה שֶׁל הַצְבִי, אוּלָם קְצָת יוֹתֵר גָדוֹל, שֶׁקַרְנָיו עֲנֵפוֹת בְּרַחֲבוּת, רַגְלָיו שְׁסוּעוֹת־פַּרְסָה, שְֹעָרוֹ אָרֹךְ כִּשְֹעָרוֹ שֶׁל הַדֹב, עוֹרוֹ קָשֶׁה כְּגוּפוֹ שֶׁל שִׁרְיוֹן כִּמְעַט. נֶאֱמַר לָנוּ שֶׁמְעַטִים כְּמוֹתוֹ בִּסְקִתִּיָה כֻּלָהּ; שֶׁמַחֲלִיף צִבְעוֹ הוּא לְפִי מְקוֹמוֹת מַרְעִיתוֹ. הוּא נוֹטֵל אֵפוֹא אֶת צִבְעֵי הָעֲשָֹבִים, הָאִילָנוֹת, הַשִֹיחִים, הַפְּרָחִים, הַסְלָעִים וּבִכְלָל אֶת צִבְעֵי הַדְבָרִים שֶׁהוּא קָרֵב אֲלֵיהֶם. תְּכוּנָה זוֹ מְשֻׁתֶּפֶת לוֹ וּלְבַעֲלֵי־חַיִים רַבִּים אֲחֵרִים, וּבְיִחוּד לַזִקִית, שֶׁהִיא עַצְמָהּ מִין לְטָאָה, שֶׁכָּתְבוּ עָלֶיהָ רַבּוֹת.

מַה שֶׁהִפְלִיא אוֹתָנוּ בִּמְיֻחָד בִּרְאֵם זֶה הוּא שֶׁלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁעוֹרוֹ וּפָנָיו נִשְׁתַּנוּ בְּצִבְעֵיהֶם, אֶלָא אַף הַשְֹעָרוֹת נָטְלוּ אֶת צִבְעֵי הַדְבָרִים הַסְמוּכִים לָהֶם. לְיַד כָּלְיָכוֹל בִּגְלִימַת הַצֶמֶר שֶׁלוֹ הָפַךְ שְֹעָרוֹ אָפוֹר; לְיַד פַּנְטַגְרוּאֵל בְּאַדֶרֶת הָאַרְגָמָן שֶׁלוֹ הָפַךְ הַשֵֹעָר אָדֹם; לְיָד הַקְבַרְנִיט לְבוּש הַלְבָנִים נִרְאָה הַשֵֹעָר לָבָן. בְּרַם, צִבְעוֹ הַטִבְעִי שֶׁל הַשֵֹעָר דוֹמֶה הָיָה לָזֶה שֶׁל חֲמוֹרֵינוּ.


פרק שני: כיצד קיבל פנטגרואל מכתבים מגרגנטוא אביו    🔗


עָסוּק כְּפִי שֶׁהָיָה בִּקְנִיוֹתָיו שָׁמַע פִּתְאֹם פַּנְטַגְרוּאֵל עֶשֶֹר יְרִיוֹת רוֹבִים שֶׁבָּאוּ מִן הָרָצִיף וּמְלֻוִים הָיוּ בְּקוֹלות קְרִיאָה וְשִֹמְחָה מִכָּל הַסְפִינוֹת. פָּנָה לְעֵבֶר הַחוֹף וְהִבְחִין בְּאַחַת הָאֳנִיוֹת הַקְטַנוֹת שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ אָבִיו, וּשְמָהּ ’סְנוּנִית’, כֵּיוָן שֶׁבְּצִדָהּ הָאֲחוֹרִי חֲרוּטָה הָיְתָה דְמוּתָה שֶׁל סְנוּנִית־יָם. הֲרֵי זֶה מֵעֵין דָג בַּשְֹרָנִי, לְלֹא קַשְֹקַשִֹים, שֶׁכְּנָפָיו סְחוּסִיוֹת כְּשֶׁל עֲטַלֵף וְהֵן אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת מְאֹד, וּבְעֶזְרָתָן יוֹדֵעַ הוּא לָטוּס כִּמְטַחֲוֵי־קֶשֶׁת וְיוֹתֵר. אֳנִיָה זוֹ קַלָה הָיְתָה כִּסְנוּנִית, עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה כִּי אֵין הִיא צָפָה, אֶלָא עָפָה עַל־פְּנֵי הַמַיִם. עַל קְצֵה הָאֳנִיה נִמְצָא הָיָה קַרְנָן, נוֹשֵֹא־כֵּלָיו הֶחָרוּץ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, שֶׁנִשְׁלַח בִּמְיֻחָד עַל־יְדֵי הַמֶלֶךְ עַל מְנָת לִשְׁמֹעַ עַל מַצָבוֹ ובְרִיאוּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, פַּנְטַגְרוּאֵל הַטוֹב, וּלְהָבִיא לוֹ אִגְרוֹת.

לְאַחַר בְּרָכָה הֲדוּרָה שְׁאֵלוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל לְקַרְנָן: ’כְּלוּם הֵבֵאתָ אִתְּךָ אֶת הַיוֹנָה, הַשְׁלִיחָה מִמָרוֹם?’ ’הֵן’, הֵשִיב קַרְנָן, ’כָּאן הִיא, מְעֻטָפָה בְּתוֹךְ סַל זֶה.’ הָיְתָה זוֹ יוֹנָה אֲפוֹרָה, שֶׁנִלְקְחָה מִתּוֹךְ שׁוֹבָכוֹ שֶׁל גַרְגַנְטוּאַ, שֶׁהַיְתָה דוֹגֶרֶת עַל בֵּיצֶיהָ בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָש שֶׁהָאֳנִיָה עָמְדָה לְהַפְלִיג, וּמְיֹעֶדֶת הָיְתָה לְהָבִיא בְּשֹוֹרוֹת עַל מַהֲלַךְ הַנְסִיעָה. פֻּרְעָנוּת אִלוּ הָיְתָה בָּאָה עַל פַּנְטַגְרוּאֵל, הָיוּ קוֹשְׁרִים לִכְרָעֶיהָ קִשׁוּרִים שְׁחוֹרִים; עַכְשָׁו שֶׁהַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר וּבְשָׁלוֹם, כָּרְכוּ לִכְרָעֶיהָ סְרָטִים שֶׁל מֶשִׁי לָבָן וּבְלִי שְׁהִיוֹת נוֹסָפוֹת שִׁלְחוּהָ לַמְרוֹמִים. הִתְעוֹפְפָה הַיוֹנָה מַהֵר, כְּשֶׁהִיא חוֹצָה אֶת הָאֲוִיר בִּמְהִירוּת לֹא תֵּאָמֵן, כֵּיוָן שֶׁאֵין לְךָ עוֹף אַחֵר דוֹמֶה בִּמְהִירוּת לְיוֹנָה, לְאַחַר שֶׁהֵטִילָה בֵּיצֶיהָ אוֹ שֶׁנִתְבַּקְעוּ לָהּ אֶפְרוֹחֶיהָ. אָכֵן עָבְרָה הַיוֹנָה בְּפָחוֹת מִשְׁעָתַיִם אוֹתָהּ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה שֶׁהָאֳנִיָה נֶאֶלְצָה לְעָבְרָהּ מֶשֶׁךְ שְׁלֹשָה יָמִים וּשְלֹשָה לֵילוֹת, עַד שֶׁהִגִיעָה לַשוֹבָךְ וּמָצְאָה בַּקֵן אֶת בֵּיצֶיהָ. רָאָה גַרְגַנְטוּאַ הַגִבּוֹר שֶׁסֶרֶט לָבָן כָּרוּךְ עַל כְּרָעֶיהָ, נִרְגַע וְיָדַע שֶׁשָׁלוֹם לִבְנוֹ.

וְכַךְ נָהֲגוּ גַרְגַנְטוּאַ וּפַּנְטַגְרוּאֵל כְּדֵי לָדַעַת זֶה עַל מַעֲשָֹיו שֶׁל זֶה. לְאַחַר שֶׁהִתִּירוּ אֶת הַיוֹנָה, קָרָא פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת דִבְרֵי אָבִיו הַשְׁלוּחִים אֵלָיו לֵאמֹר: ’בְּנִי הַיָקָר מְאֹד, הָאַהֲבָה שֶׁכָּל אָב נוֹשֵׂא בְּקִרְבּוֹ אֶל בְּנוֹ הָלְכָה וְגָדְלָה בִּי, עַד שֶׁמִיוֹם נְסִיעָתְךָ מִכָּאן לֹא מָשָׁה מַחֲשַׁבְתִּי מִמְךָ אַף רֶגַע, וַאֲנִי נָתוּן כָּל הַזְמַן בַּחֲשָׁשׁ, שֶׁמָא אֵרְעָה לָכֶם אֵיזוֹ תַּקָלָה בְּדַרְכְּכֶם הַקָשָׁה, כִּי, כַּיָדוּעַ, אֵין לְךָ אַהֲבָה אֲמִתִּית שֶׁלֹא תִּגְרֹר אַחֲרֶיהָ פַּחַד וַחֲשָׁשׁוֹת. וְכֵיוָן שֶׁלְפִי אִמְרַת קַדְמוֹנִים כָּל הַתְחָלָה שֶׁל מַעֲשֶׁה שָׁוָה לְמַחֲצִיתוֹ, מִהַרְתִּי בְּפַחְדִי לְשַׁגֵר אֶת קַרְנָן, שֶׁאֵדַע בְּאֶמְצָעוּתוֹ כֵּיצַד עָבְרוּ עָלֶיךָ יְמֵי הַנְסִיעָה הָרִאשׁוֹנִים. הוֹאִיל וְאִם עָבְרוּ, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְקַוֶה, בְּשָׁלוֹם, הֲרֵי רוֹאֶה אֲנִי מֵרֹאשׁ שֶׁתַּגִיעַ לְקִצָהּ שֶׁל נְסִיעָה זוֹ בְּהַצְלָחָה גְמוּרָה.

’הִשַֹגְתִּי כַּמָה סְפָרִים מְבַדְחִים שֶׁהַמוֹכָּ“ז יִמְסְרֵם לְךָ. קְרָא בָּהֶם לִכְשֶׁתִּרְצֶה לָנוּחַ מִלִמוּדֶיךָ הַחֲשׁוּבִים. הַמוֹכָּ”ז יִמְסֹר לְךָ פְּרָטִים עַל הַנַעֲשֶׁה בֶּחָצֵר. יְהִי שְׁלוֹם אֱלֹהִים עָלֶיךָ!

’דְרשׁ בִּשְׁלוֹמָם שֶׁל כָּלְיָכוֹל, הָאָח יוֹחָנָן, רַבְיֶדַע, חוֹבֵבְזָרוֹת, גִמְנַסְט וַאֲחֵרִים מִמְשַׁמְשֶׁיךָ, יְדִידַי הַטוֹבִים.

’מִבֵּית אָבִיךָ, הַשְׁלֹשָׁה־עָשָֹר בְּיוּנִי.

’אָבִיךָ וִידִידְךָ גַרְגַנְטוּאַ’


פרק שלישי: כיצד ערך פנטגרואל מכתב תשובה לאביו    🔗


גָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת קְרִיאַת הָאִגֶרֶת וְנִכְנַס בְּשִֹיחָה עִם קַרְנָן עַל הַנַעֲשֶׁה בְּבֵית אָבִיו, עַד שֶׁכָּלְיָכוֹל סַבְלָנוּתוֹ פָּקְעָה וְהוּא שָׁאַל: ’וְאֵימָתַי תִּשְׁתֶּה? אֵימָתַי נִשְׁתֶּה? אֵימָתַי יִשְׁתֶּה מַר קַרְנָן?’

’ הֵיטַבְתָּ לִשְׁאֹל,’ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל. ״תֵּן פְּקֻדָה לְהַתְקִין סְעֻדָה קַלָה וּבֵינִי בֵינִי אֶעֱרֹךְ אֲנִי תְּשׁוּבָה לְאַבָּא.’

יָשַׁב וְכָתַב:’ אָבִי הַטוֹב וְהַנָעִים מָאֹד. ’כְּכָל הַדְבָרִים הַלֹא־צְפוּיִים וְהַמַפְתִיעִים הַבָּאִים עָלֵינוּ בְּחַיֵי הָעוֹלָם הַזֶה וּמְבִיאִים אִתָּם זַעֲזוּעִים עֲמֻקִים בְּחוּשֵׁינוּ ובִתְכוּנוֹתֵינוּ הַגוּפָנִיוֹת (עַד שֶׁהָרוּחַ מְאַבֶּדֶת לִפְרָקִים אֶת כֹּחָהּ, וְשׁוּב אֵין הִיא מִשְׁתַּלֶטֶת עַל הַגוּף, אֲפִלוּ כְּשֶׁהַיְדִיעוֹת הֵן טוֹבוֹת וְנִכְסָפוֹת), כֵּן גַם עוֹרֵר בִּי בּוֹאוֹ הַפִּתְאֹמִי שֶׁל נוֹשֵֹא כֵּלֶיךָ קַרְנָן הִתְרַגְשׁוּת מְרֻבָּה, כֵּיוָן שֶׁלֹא צִפִּיתִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ עַל הַבַּיִת לִפְנֵי סִיוּמָהּ שֶׁל הַנְסִיעָה.

’וְכֵיוָן שֶׁכֹּה הִגְדַלְתָּ לַעֲשֹוֹת בְּטוּבְךָ הָרַב, עָלַי לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עַל כָּךְ. דַאֲגָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ אֵלַי גָדְלוּ לְאֵין שִׁעוּר, עַד שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד לִגְמֹל לְךָ. אֶהְיֶה אֵפוֹא אֲסִיר תּוֹדָה לְךָ כָּל יְמֵי חַיַי. מָצָאתִי כָּאן לְמִקְנֶה רְאֵם סְקִתִּי, בַּעַל־חַיִים מְשֻׁנֶה וְנִפְלָא בַּחֲלִיפוֹת צְבָעָיו הַמִשְׁתַּנִים בְּעוֹרוֹ וּבְשַֹעֲרוֹתָיו לְפִי הַדְבָרִים הַסְמוּכִים לְבַעַל־חַיִים זֶה. קָחֵהוּ לְאוֹת רָצוֹן. אֵין לְךָ דָבָר קַל מִלְהַאֲכִילוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹחַ וְרַךְ כְּטָלֶה. וְעוֹד אֲנִי שׁוֹלֵחַ לְךָ שְׁלֹשָה קַרְנַפִּים צְעִירִים, שֶׁהֵם בֵּיתִיים וּמְאֻלָפִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חֲתַלְתּוּלִים. שֹוֹחַחְתִּי עִם קַרְנָן וְהִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּיצַד לְהִתְהַלֵךְ עִמָהֶם.

’כְּמוֹ כֵן אֲנִי שוֹלֵחַ לְךָ מַרְבַד נִפְלָא עִם רִקְמָה צִבְעוֹנִית עַל חַיָיו וּפְעֻלוֹתָיו שֶׁל אֲכִילֵס הַגִבּוֹר, וַאֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁכָּל מַה שֶׁאֶמְצָא בְּדַרְכִּי: חַיוֹת מֻפְלָאוֹת, אֲבָנִים יְקָרוֹת, עוֹפוֹת־פְּלָאִים וּצְמָחִים חֲדָשִׁים – הַכֹּל אָבִיא אֵלֶיךָ.

’מִלֹאקַיָם, הַחֲמִשָׂה־עָשָֹר בְּיוּנִי. ’כָּלְיָכוֹל, הָאָח יוֹחָנָן, רַבְיֶדַע, חוֹבֵבְזָרוֹת, גִמְנַסְט, אֵיתָן, עֵרָן דוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמְךָ בְּהַדְרַת כָּבוֹד.

’בִּנְךָ הַצַיְתָן וְעַבְדְךָ פַּנְטַגְרוּאֵל’.

בְּלֶב־יָם קָרָא פַּנְטַגְרוּאֵל לִפְנֵי יְדִידָיו מִתּוֹךְ הַסְפָרִים שֶׁשָׁלַח לוֹ אָבִיו. מָצְאוּ הַכֹּל שֶׁהֵם נֶחְִמָדִים וְטוֹבִים. בְּחֵפֶץ לֵב אֶתֵּן לָכֶם אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם, אִם רַק תִּפְנוּ אֵלַי בְּנִדוֹן זֶה.


פרק רביעי: כיצד עמד כליכול על המקח בקניית כבשה    🔗


בַּיוֹם הַחֲמִישִׁי הִבְחַנוּ בִּסְפִינַת־סוֹחֵר שֶׁנוֹפְפָה לְעֶבְרֵנוּ בְּמִפְרָשֶׂיהָ. שִֹמְחָתֵנוּ לֹא קְטַנָה הָיְתָה, כַּמוּבָן, וְאַף זוֹ שֶׁל הַסוֹחֲרִים גְדוֹלָה הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁהֵם שָֹמְחוּ לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת עַל הַיַבָּשָׁה, וְאִלוּ אָנוּ – עַל הַיָם הָרָחָב. בַּפְּגִישָׁה נוֹדַע לוֹ לְפַּנְטַגְרוּאֵל שֶׁבָּאִים הֵם מִפַּנָסִיָה, וְאָז רָבְתָה הַשִֹמְחָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי כָּךְ נוּכַל לָדַעַת עַל מַצַב הָאָרֶץ וְעַל מִדוֹתֵיהֶם וּמִנְהֲגֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמָקוֹם.

הַסוֹחֲרִים סָחוּ לָנוּ שֶׁבְּסוֹף יוּלִי עוֹמֶדֶת לְהִתְכַּנֵס הָאֲסֵפָה הַכְּלָלִית שֶׁל תּוֹשָבֵי פַּנָסִיָה, וְאִם נַסְפִּיק לָבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, דָבָר שֶׁלֹא יִקְשֶׁה בְּיוֹתֵר, נוּכַל לִרְאוֹת אֶת חֲבוּרַת הַפַּנָסִיִים הַנָאָה, כְּשֶׁהֵם מְסֻבִּים לִסְעֻדָה וּמְפַנְסִים בְּעַמְקוּת.

עַד שֶׁאָנוּ סָחִים עַל זֶה וְעַל זֶה, מָצָא לוֹ כָּלְיָכוֹל סוֹחֵר־צֹאן וּשְמוֹ דִינְדִינוֹ, שֶׁבָּא אִתּוֹ בִּדְבָרִים, עַד שֶׁפָּרְצָה תִּגְרָה בֵּינֵיהֶם וְכִמְעַט שֶׁנִגְרְמָה שְׁפִיכוּת־דָמִים. בָּא פַּנְטַגְרוּאֵל וְהִשְׁקִיט אֶת הָרוּחוֹת, לָחֲצוּ יָד לְיָד וְהֵרִימוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְאוֹת הִתְפַּיְסוּת.

אָז פָּנָה כָּלְיָכוֹל וְאָמַר בְּלַחַשׁ לְרַבְיֶדַע וְלָאָח יוֹחָנָן: ’הִתְרַחֲקוּ קְצָת וְהַמְתִּינוּ רֶגַע, וְאָז תּוּכְלוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ קַלוֹת לְמִשְׁמַע אֹזֶן וּלְמַרְאִית עַיִן. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהַמִשְֹחָק יַעֲלֶה יָפֶה.'

נִגָשׁ אֶל הַסוֹחֵר וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ שֶׁיוֹאִיל לַעֲשֹוֹת עִמוֹ חֶסֶד וְלִמְכֹּר לוֹ כִּבְשָֹה אַחַת. ’הוֹ, הוֹ! יְדִידִי וּשְׁכֵנִי הַטוֹב, יוֹדֵעַ אַתָּה לִלְעֹג יָפֶה לַאֲנָשִים מִסְכֵּנִים. בְּנֶאֱמָנוּת, לָקוֹחַ אָדִיב אַתָּה, קוֹנֶה־הַכְּבָשִֹים הָאַמִיץ! בְּנֶאֱמָנוּת, פַּרְצוּף לְךָ לֹא כְּשֶׁל קוֹנֵה־כְּבָשִֹים אֶלָא כְּשֶׁל חוֹתֵךְ־אַרְנָקִים.’ ’קְצָת סַבְלָנוּת, אָמַר כָּלְיָכוֹל. ’אַךְ עֲשֵֹה־נָא בְּרֹב חַסְדְךָ וּמִכְרָה לִי כַּיוֹם אַחַת מִכִּבְשֹוֹתֶיךָ. בְּכַמָה?"

’הכֵיצַד’, הֵשִיב הַסוֹחֵר, ’וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאֵלֶה הֵם כְּבָשִֹים מְגֻדְלֵי־צֶמֶר, שְׁמֵנִים וְעָבִים?’ ’נַנִיחַ,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַךְ מְכֹר לִי בְּטוּבְךָ כִּבְשָֹה אַחַת; אֲנִי מְשַׁלֵם לְךָ מִיָד טָבִין וּתְקִילִין. בְּכַמָה?’

’שְׁכֵנִי הַטוֹב, יְדִידִי הַטוֹב, ’הֵשִׁיב הַסוֹחֵר, ’הַטֵה אָזְנְךָ הַשְׁנִיָה.’ כָּלְיָכוֹל: לִפְקֻדָתְךָ. הַסוֹחֵר: אַתָּה הוֹלֵךְ לְפַנָסִיָה? כָּלְיָכוֹל: הֵן. הַסוֹחֵר: לִרְאוֹת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ? כָּלְיָכוֹל: הֵן. הַסוֹחֵר: בְּשִֹמְחָה? כָּלְיָכוֹל: הֵן. הַסוֹחֵר: דוֹמַנִי שֶׁשִׁמְךָ חוּשָׁם הַכִּבְשָֹה. כָּלְיָכוֹל: כַּטוֹב בְּעֵינֶיךָ. הַסוֹחֵר: וְאֵינְךָ כּוֹעֵס עַל כָּךְ. כָּלְיָכוֹל: כְָּךְ אֲנִי מֵבִין. הַסוֹחֵר: אַתָּה, נִדְמֶה לִי, הַמְשֻׁגָע שֶׁל הַמֶלֶךְ. כָּלְיָכוֹל: הֵן. הַסוֹחֵר: הוֹ, הוֹ! אַתָּה הוֹלֵךְ לִרְאוֹת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, שִׁמְךָ חוּשָׁם הַכִּבְשָֹה, אַתָּה הַמְשֻׁגָע שֶׁל הַמֶלֶךְ! הִסְתַּכֵּל בְּכִבְשָֹה זוֹ, שְׁמָה כְּשִׁמְךָ: חוּשָׁם, חוּשָׁם, חוּשָׁם! מֶה, מֶה, מֶה! כַּמָה יָפֶה הַקוֹל! כָּלְיָכוֹל: יָפֶה וְנָעִים.

הַסוֹחֵר: נַתְנֶה כָּךְ, יְדִידִי וּשְׁכֵנִי הַטוֹב: אַתָּה, חוּשָׁם הַכִּבְשָֹה, תַּעֲלֶה עַל כַּף מֹאזְנַיִם זוֹ; וְאִלוּ כִּבְשָֹתִי שֶׁלִי תַּעֲלֶה עַל הַכַּף הַשְׁנִיָה; אֲנִי מִתְעָרֵב עַל מֵאָה חִלְזוֹנִים, שֶׁכִּבְשָֹתִי עוֹלָה עָלֶיךָ בְּמִשְׁקָלָהּ, בְּעֶרְכָּהּ וּבַחֲשִׁיבוּתָהּ.

’קְצָת סַבְלָנוּת,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַךְ דָבָר גָדוֹל תַּעֲשֶׂה עִמָדִי וְעִם יְלָדַי אִם תּוֹאִיל לְמָכְרָהּ לִי. בְּבַקָשָׁה מִמְךָ, אֲדוֹנִי נִכְבָּדִי.’ ’יְדִידֵנוּ וּשְׁכֵנִי הַטוֹב,’ מֵשִׁיב הַסוֹחֵר, ’מִצַמְרָם שֶׁל כְּבָשִֹים אֵלֶה יַעֲשֹוּ אֲרִיגִים נִפְלָאִים; מֵעוֹרָם יַעֲשֹוּ דִבְרֵי־עוֹר יָפִים לְהַפְלִיא; מֵהָקְרָבַיִם יַתְקִינוּ מֵיתָרִים לְכִנוֹר אוֹ לְנֵבֶל. מַה דַעְתְּךָ?’ ’בְּבַקָשָׁה מִמְךָ,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’מְכֹר לִי אַחַת הַכְּבָשֹוֹת, הֲרֵי לְךָ תְּמוּרָתָהּ בִּמְזֻמָנִים. בְּכַמָה?’

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הֶרְאָה אֶת אַרְנַק־חֲגוֹרָתוֹ שֶׁמָלֵא מַטְבְּעוֹת זָהָב נוֹצְצִים. ’יְדִידִי וּשְׁכֵנֵנוּ הַטוֹב,’ הֵשִׁיב הַסוֹחֵר, ’בְּשָֹרָם אֵינוֹ רָאוּי אֶלָא לִמְלָכִים וְלִנְסִיכִים, עַד כְּדֵי כָּךְ עָדִין הוּא, טָעִים וְרֵיחָנִי. הֲרֵינִי מוֹבִיל אוֹתָם מֵאֶרֶץ בָּהּ אֵין הַחֲזִירִים אוֹכְלִים אֶלָא פֵּרוֹת וְהַצַבִּים מִתְכַּלְכְּלִים בְּפִרְחֵי הֲדָרִים בִּלְבַד.’ ’אַךְ מְכֹר לִי,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַחַת מִכִּבְשֹוֹתֶיךָ, וַאֲשַׁלֵם לְךָ כְּיַד מְלָכִים, בְּהֵן צֶדֶק. בְּכַמָה?’

’יְדִידֵנוּ וּשְכֵנִי הַטוֹב,’ אָמַר הַסוֹחֵר, ’הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּסְתַּכֵּל יָפֶה בִּכְבָשִֹים אֵלוּ, עַד כַּמָה חוֹנְנוּ בְּכָל סְגֻלוֹת תֵּבֶל. אֱחֹז, בְּבַקָשָׁה, בְּקַרְנֵיהֶם וְנַסֵה לְנַפְּצָן בֶּעֱלִי שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ בְּמֶלְקָחַיִם. לְאַחַר מִכֵּן טְמֹן אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה וְהַשְקֵה אוֹתָן תְּכוּפוֹת. לְאַחַר יְרָחִים מְעַטִים תִּרְאֶה שֶׁיַעֲלֶה מֵהֶן אַסְפָּרָג יָפֶה לְהַפְלִיא.’

’קְצָת סַבְלָנוּת.’ הֵשִיב כָּלְיָכוֹל, ’אִם כֵּן נְמַהֵר לְסַיֵם.’ ’וְאִלוּ,’ אָמַר הַסוֹחֵר, ’הָיִיתִי מַרְאֶה לְךָ, שְכֵנֵנוּ וִידִידִי הַטוֹב, וּמְשַבֵּחַ כָּל אֵבָרֶיָה שֶׁל הַכִּבְשָֹה: אֶת הַכְּרָעַיִם, אֶת הַשוֹקַיִם, אֶת הֶחָזֶה, אֶת הַכָּבֵד, אֶת הַצְלָעוֹת, אֶת הַטְחוֹל, אֶת הָרֹאש…’

’מַהֵר, מַהֵר,’ אָמַר בַּעַל הַסְפִינָה, ’הַקֵץ לַמִקוּחַ. מְכֹר לוֹ אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ; וָלֹא – אַל תְּשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתוֹ לַשָׁוְא.’

רוֹצֶה אֲנִי’ עָנָה הַסוֹחֵר, ’לַעֲשֹוֹת זֹאת לְמַעַנְךָ. אֶלָא שֶׁיִצְטָרֵךְ לְשַלֵם שָׁלֹש לִירוֹת זָהָב הַכִּבְשָֹה, לִבְחִירָה.’

’זֶה הַרְבֵּה,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ’בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ יָכוֹל אַתָּה לִקְנוֹת בְּכֶסֶף זֶה חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ. אֵין אַתָּה הָרִאשׁוֹן בְּדֶרֶךְ חַיַי הָרוֹצֶה לְהִתְעַשֵׁר יֶתֶר עַל הַמִדָה, וְסוֹפוֹ שְׁבִירַת מַפְרֶקֶת.’

’טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ,’ אָמַר הַסוֹחֵר, ’הַקְטַנָה בְּכִבְשֹוֹתַי שָׁוָה אַרְבַּע פְּעָמִים יוֹתֵר מֵאֵיזוֹ כִּבְשָֹה יְקָרָה אַחֶרֶת. כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה…’

’אֲדוֹנִי הַמְבֹרָךְ,’ עָנָה כָּלְיָכוֹל, ’אַתָּה מִתְחַמֵם יוֹתֵר מִדַי. טוֹב, הִנֵה הַכֶּסֶף, קָחֵהוּ.’ מָנָה כָּלְיָכוֹל אֶת הַכֶּסֶף לַסוֹחֵר, בָּחַר לוֹ מִתּוֹךְ הַצֹאן כִּבְשָֹה גְדוֹלָה וְיָפָה, נְטָלָהּ כְּשֶׁהִיא פּוֹעָה וְגוֹעָה; פָּתְחוּ גַם הַיֶתֶר בִּפְעִיָה וּגְעִיָה וְהִסְתַּכְּלוּ לְעֵבֶר הַכִּבְשָֹה שֶׁנִלְקְחָה. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַסוֹחֵר לְרוֹעָיו:

’הוּא יָדַע לִבְחֹר יָפֶה! הוּא בָּקִי בְּכָךְ!" פִּתְאֹם, אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אֵרַע הָדָבָר, הֵטִיל כָּלְיָכוֹל אֶת הַכִּבְשָֹה הַפּוֹעָה לְתוֹךְ הַיָם. קָפְצוּ אַף הַיֶתֶר תּוֹךְ פְּעִיָה לְתוֹךְ הַמַיִם, זוֹ אַחַר זוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה בְּשׁוּם פָּנִים לְעַכֵּב בַּעֲדָן, שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כֵּיצַד הוֹלְכוֹת הַכְּבָשֹוֹת תָּמִיד אַחַת אַחֲרֵי חֲבֶרְתָּהּ. הוֹאִיל וְהִיא הַטִפְּשָׁה בְּבַעֲלֵי־הַחַיִים.

הַסוֹחֵר, מִשֶׁרָאָה אֶת כִּבְשֹוֹתָיו הַהוֹלְכוֹת וְטוֹבְעוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ לְעֵינָיו, הִתְאַמֵץ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְעַכֵּב בַּעֲדָן – וְלַשָוְא. קָפְצוּ כֻּלָן וְאָבְדוּ. לְבַסוֹף אָחַז בְּצַמְרָהּ שֶׁל כִּבְשָֹה אַחַת גְדוֹלָה, הֱרִימָהּ לַצַד הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַסְפִינָה מִתּוֹךְ כַּוָנָה לְעַכֵּב אֶת זוֹ, וְאַחֲרֶיהָ תִּתְעַכִֵּבְנָה גַם הָאֲחֵרוֹת. אֶלָא שֶׁהַכִּבְשָֹה חֲזָקָה הָיְתָה, מָשְׁכָה אֶת הַסוֹחֵר לְתוֹךְ הַמַיִם עַד שֶׁטָבַע. וְכָךְ קָרָה גַם לְיֶתֶר הָרוֹעִים. כָּל אֶחָד אָחַז בְּקַרְנֶיהָ אוֹ בְּצַמְרָהּ שֶׁל כִּבְשָֹה, אֶלָא שֶׁנִגְרְרוּ אַחֲרֵיהֶן וְטָבְעוּ בַּמַיִם. הִסְתַּכֵּל כָּלְיָכוֹל וְאִחֵל לָהֶם אֵיזֶה דָג שֶׁיְמֻנֶה לָהֶם כִּלְיוֹנָה הַנָבִיא בִּשְעָתוֹ, אוֹ אָז יִנָצְלוּ מִמָוֶת.

ציור 122.png

פרק חמישי: כיצד עבר פנטגרואל את הרשאה    🔗


הִמְשַׁכְנוּ וְעָבַרְנוּ לַמָחֳרָת אֶת הַרְשָׁאָה. זוֹהִי אֶרֶץ מְלֻכְלֶכֶת וּמְלֵאַת שְֹרִיטוֹת. שָׁם רָאִינוּ אֶת שְׁלִיחֵי בֵּית־הַדִין וְאֶת הַקַטֵגוֹרִים לְמִינֵיהֶם. לֹא הִזְמִינוּ אוֹתָנוּ לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל, אֶלָא שֶׁבְּלָשׁוֹן מְלִיצִית וַאֲרֻכַּת כִּבּוּדִים אָמְרוּ לָנוּ שֶׁעוֹמְדִים הֵם לְשֵׁרוּתֵנוּ, אִם רַק נְשַׁלֵם לָהֶם. הָיִינוּ תוֹהִים עַל כָּךְ, עַד שֶׁאַחַד הַמְתֻרְגְמָנִים סִפֵּר לָנוּ כֵּיצַד חַי וּמוֹצֵא קִיוּמוֹ עַם זֶה.

שְׁלִיחֵי בֵּית־הַדִין מִתְפַּרְנְסִים מִכָּךְ, שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מַכּוֹת, וְאִם, חַס וְחָלִילָה, עוֹבֵר זְמַן וְלֹא הֻכּוּ, הֲרֵיהֶם נְדוֹנִים לְרָעָב, הֵם, נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם.

’וְהִנֵה כֵּיצַד הֵם עוֹשִֹים.’ הִסְבִּיר הַמְתֻרְגְמָן: ’נָזִיר, אוֹ כֹּהֵן, אוֹ מַלְוֶה־בְּרִבִּית, אוֹ עוֹרֵךְ־דִין, כִּי יִרְצֶה לַעֲשֹוֹת רַע לְמִישֶׁהוּ מִתּוֹשָבֵי אַרְצוֹ, הֲרֵיהוּ שׁוֹלֵחַ אֵלָיו אֶחָד מִשְׁלִיחֵי בֵּית־הַדִין. זֶה יַזְמִין אוֹתוֹ, יַעֲלִיב אוֹתוֹ, יַרְגִיז אוֹתוֹ לְלֹא בּוּשָׁה, עַד שֶׁהָאִישׁ, אִם רַק אֵינוֹ חוֹלֶה בְּשִׁתּוּק, נֶאֱלָץ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְחָבְטוֹ בְּמַקֵל אוֹ בְּחֶרֶב עַל הָרֹאש אוֹ לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעֵבֶר לְחַלוֹן אַרְמוֹנוֹ. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הֲרֵי שְׁלִיחַ בֵּית־הַדִין מֻבְטָח לוֹ קִיוּמוֹ לְמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה חֳדָשִים, הוֹאִיל וְהַנָזִיר, אוֹ הַכֹּהֵן, אוֹ הַמַלְוֶה־בְּרִבִּית, אוֹ הָעוֹרֵךְ־דִין יִתֵּן לוֹ תַּשְׁלוּם וּפִצוּי מִידֵי אוֹתוֹ אִישׁ.'

’בְּנַעֲלוֹ הַקְדוֹשָׁה שֶׁל בֶּנוּאַ,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ’רְצוֹנִי לִבְדֹק אִם אָמְנָם כָּךְ הוּא.’ 'יָרַד לָאָרֶץ, שִׁלְשֵׁל יָדוֹ לְתוֹךְ אַרְנָקוֹ וְהוֹצִיא מִשָם עֶשְֹרִים דִינָר זָהָב. אַחַר קָרָא בְּקוֹל, בִּפְנֵי כָּל הָקָהָל, אֶל שְׁלִיחֵי בֵּית־הָדִין: ’מִי רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ עֶשְֹרִים דִינָר זָהָב עַל מְנָת שֶׁיִסְפֹּג מַלְקוֹת כְּשֵׁד?’ ’אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי,’ קָרְאוּ הַכֹּל. ’אַתָּה תַּחְבֹּל אוֹתָנוּ יָפֶה, אֵין סָפֵק בְּכָךְ, אֶלָא שֶׁכְּדַאי הוּא הַדָבָר לְשֵׁם הָרֶוַח הַנָאֶה.’

בָּאוּ כֻּלָם בְּרִיצָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד רָצָה לִהְיוֹת הָרִאשוֹן. בְָּחַר הָאָח יוֹחָנָן בְּאֶחָד מֵהֶם בַּעַל סַנְטֵר אָדֹם, שֶׁעַל יַד יְמִינוֹ טַבַּעַת כֶּסֶף גְדוֹלָה. אָז רָאִיתִי שֶׁהַקָהָל כֻּלוֹ רוֹטֵן, וְשָׁמַעְתִּי אֶחָד מֵהֶם, צָעִיר וְכָחוּשׁ, קוֹבֵל תּוֹךְ רִטוּן שֶׁאֲדֹם־הַסַנְטֵר גוֹזֵל מֵהֶם אֶת כָּל הַפַּרְנָסָה, כִּי אִלְמָלֵא נִמְצְאוּ בָּאָרֶץ כֻּלָהּ אֶלָא שְׁלֹשִים חַבְטוֹת־מַקֵל, הָיָה הוּא מְקַבֵּל תַּשְׁלוּם בְּעַד עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי. אוּלָם כָּל הַמִלְמוּלִים וְהַקֻבְלָנוֹת לֹא בָּאוּ אֶלָא מִתּוֹךְ קִנְאָה.

חָבַט הָאָח יוֹחָנָן אֶת אֲדֹם־הַסַנְטֵר בְּמַקֵל עַל גַבּוֹ וְעַל כְּרֵסוֹ, עַל זְרוֹעוֹתָיו וְעַל רַגְלָיו, עַל רֹאשוֹ וְעַל הַכֹּל, עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה כִּי רְצָחוֹ נֶפֶשׁ. לְאַחַר מִכֵּן נָתַן לוֹ אֶת עֶשְֹרִים הַדִינָר. וְהִנֵה קָם הָאִיש מְאֻשָׁר, מָשָׁל, מֶלֶךְ הָיָה. אָמְרוּ הַיֶתֶר אֶל הָאָח יוֹחָנָן: ’אֲדוֹנֵנוּ הָאָח הַשָֹטָן, חֲבֹט־נָא בְּטוּבְךָ גַם אֲחֵרִים בְּפָחוֹת כֶּסֶף, כֻּלָנוּ שֶׁלְךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַשָֹטָן, שֶׁלְךָ עַל תִּיקֵינוּ, נְיָרוֹתֵינוּ וְעֵטֵינוּ.’

קָרָא אָז אֲדום־הַסַנְטֵר בְּקוֹל רָם: ’הָכֵיצַד, קַבְּצָנִים עֲלוּבִים, יוֹרְדִים אַתֶּם לְפַרְנָסָתִי? כְּלוּם רְצוֹנְכֶם לְפַתוֹת אֶת לָקוֹחִי? הֲרֵינִי תּוֹבֵעַ אֶתְכֶם לְדִין עַל כָּךְ, לְכָל הָרוּחוֹת.’ אַחַר פָּנָה אֶל הָאָח יוֹחָנָן בְּפָנִים צוֹחֲקוֹת וְעַלִיזוֹת וְאָמַר לוֹ: ’אֲדוֹנִי הַשָֹטָן הַטוֹב, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ שֶׁתוֹאִיל לַחֲבֹט אוֹתִי שׁוּב בַּחֲצִי הַמְחִיר שֶׁנָקַבְתָּ, חֲבֹט כִּדְבָעִי, עַל הָרֹאש, עַל הַגַב, עַל הָרֵאוֹת, עַל הַכֹּל.’

שִׁסְעוֹ הָאָח יוֹחָנָן וּפָנָה לַצַד הַשֵׁנִי. יֶתֶר הָעָם נִצְטוֹפֵף מִסָבִיב לְכָלְיָכוֹל, לְרַבְיֶדַע, לְגִמְנַסְט וְלַאֲחֵרִים וּבִקְשׁוּ לְהַעֲנִיק לָהֶם מַכּוֹת תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם קָטָן, אַחֶרֶת נְדוֹנִים הֵם לְתַעֲנִית אֲרֻכָּה. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהָשִׁיב לָהֶם, וּפַנְטַגְרוּאֵל צִוָה לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרָה לְאוֹת פְּרִידָה.


פרק ששי: כיצד עבר פנטגרואל את האיים תוהו ובוהו    🔗


אוֹתוֹ יוֹם עָבַרְנוּ אֶת שְׁנֵי הָאִיים תֹּהוּ וָבֹהוּ וְלֹא מָצָאנוּ אֶפְשָׁרוּת לְבַשֵׁל שָׁם, כֵּיוָן שֶׁבּוֹלְעָן, הָעֲנָק הַגָדוֹל, בָּלַע אֶת כָּל הַתַּנוּרִים, הַכִּירוֹת, הַדְוָדִים, הַקַלָחוֹת, הַמַחֲבַתוֹת וְהַקְדֵרוֹת שֶׁבְּכָל הַמְדִינָה, לְאַחַר שֶׁלֹא נִמְצְאוּ טַחֲנוֹת־רוּחַ שֶׁהָיָה רָגִיל לִהְיוֹת נִזוֹן בָּהֶן. אֵרַע שֶׁשָׁעוֹת מֻעָטוֹת לִפְנֵי כֵן חָלָה פִּתְאֹם, לְאַחַר שֶׁקֵבָתוֹ, אֲשֶׁר מְסֻגֶלֶת הָיְתָה לְעַכֵּל טַחֲנוֹת־רוּחַ, לֹא עָמְדָה בִּפְנֵי הַתַּנוּרִים וְהַקַלָחוֹת, וְאִלוּ אֶת הַדְוָדִים וְהַקְדֵרוֹת עִכְּלָה יָפֶה.

הִשְׁתַּמְשׁוּ הָרוֹפְאִים בִּתְרוּפוֹת שׁוֹנוֹת, אֶלָא שֶׁהַכְּאֵב גָדַל וְגָבַר עַל הַכֹּל, וּבוֹלְעָן הָאָצִיל מֵת הַבֹּקֶר בְּצוּרָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר. וְכִי יוֹדֵעַ אָדָם מֵרֹאשׁ מַה יִגְרֹם לְמוֹתוֹ? כְּלוּם לֹא יְדוּעִים לָנוּ מִקְרִים רַבִּים מִן הֶעָבָר, שֶׁאֲנָשִים מֵתוּ מִדְבָרִים שֶׁל מַה־בְּכָךְ? וַהֲרֵי לָכֶם כַּמָה דֻגְמָאוֹת: אֶסְכִּילֶס קִבֵּל הַתְרָאָה מִפִּי שְׁלִיחֵי הָאֵלִים שֶׁסוֹפוֹ לַמוּת בְּיוֹם מְסֻיָם מִנְפִילָתוֹ שֶׁל חֵפֶץ שֶׁיִפֹּל עַל רֹאשׁוֹ. הָיָה נִזְהָר אוֹתוֹ יוֹם וְיָצָא אֶל מִחוּץ לָעִיר, רָחוֹק מִבָּתִים, מֵעֵצִים וּמִכָּל מַה שֶׁעָלוּל לִנְפֹּל. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מֵת בְּאוֹתוֹ יוֹם, כֵּיוָן שֶׁשִׁרְיוֹן שֶׁל צָב, שֶׁנִמְצָא הָיָה בְּמַקוֹרוֹ של נֶשֶׁר, נָפַל עַל רֹאשוֹ וּפִלַח אֶת מֹחוֹ. בְּדוֹמֶה לְכָךְ מֵת אֲנַקְרֵאוֹן הַמְשׁוֹרֵר הַיְוָנִי לְאַחַר שֶׁנֶחֱנַק בְּחַרְצָן שֶׁל עֲנָבִים. אֲחֵרִים מֵתוּ מִתּוֹךְ הַתְקָפַת צְחוֹק. וְאִלוּ בּוֹלְעָן הַטוֹב מֵת לְאַחַר שֶׁבָּלַע נֵתַח שֶׁל חֶמְאָה, כְּפִי שֶׁיָעֲצוּ לוֹ הָרוֹפְאִים לַעֲשֹוֹת, מוּל פִּיו שֶׁל כִּבְשָׁן לוֹהֵט.


פרק שביעי: כיצד הותקפו פנטגרואל וחבריו מסערת־ים    🔗


עָבַרְנוּ אוֹתוֹ יוֹם אִיִים רַבִּים אֲחֵרִים נִפְלָאִים וְיָפִים, פּוֹרִים וּמַרְהִיבֵי עַיִן. לַמָחֳרָת פָּגַעְנוּ בִּסְפִינוֹת רַבּוֹת טְעוּנוֹת נְזִירִים וּפְרוּשִׁים וְאַנְשֵׁי דָת לְמִינֵיהֶם שֶׁעוֹשִֹים הָיוּ דַרְכָּם לַאֲסֵפָה גְדוֹלָה שֶׁעָמְדָה לִנְקֹט אֶמְצָעִים נֶגֶד אֶפִּיקוֹרְסִים. רָאָה אוֹתָם כָּלְיָכוֹל וּפָרַץ בְּשִֹמְחָה רַבָּה, וְאִלוּ פַּנְטַגְרוּאֵל נִשְׁאַר שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וְעָגוּם.

רָאָה זֹאת הָאָח יוֹחָנָן וּשְׁאֵלוֹ לְפַּנְטַגְרוּאֵל לָמָה קָפְצָה עָלָיו פִּתְאֹם עַצְבוּת זוֹ שֶׁלֹא כָּרָגִיל; אוֹתוֹ רֶגַע הִבְחִין הַקְבַרְנִיט בְּנִפְנוּפֵי הַדֶגֶל שֶׁעַל הַתֹּרֶן, דָבָר שֶׁבִּשֵֹר סַכָּנָה קְרוֹבָה וְסַעֲרַת יָם אַדִירָה. נָתַן פְּקֻדַת הָכֵן לְכָל הַמַלָחִים, הַקְצִינִים, הַסַפָּנִים וְכֵן לְכָל הַנוֹסְעִים, צִוָה לִמְתֹּחַ אֶת הַמִפְרָשִֹים, לְהוֹרִיד אֶת הַתֹּרֶן הָאֲחוֹרִי.

פִּתְאֹם הִתְחִיל הַיָם מִתְנַפֵּחַ וְסוֹאֵן מִלֶב־תְּהוֹמוֹת; הִתְחִילוּ הַגַלִים מַכִּים בְּצַלְעוֹת סְפִינוֹתֵינוּ; הִתְחִילָה הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בְּעֹז בְּחוּטֵי הַתַּיִל. הַשָׁמַיִם רָעֲמוּ מֵעָל, הִבְרִיקוּ, הִמְטִירוּ, הִדְהֲדוּ; אִבֵּד הָאֲוִיר אֶת שְׁקִיפוּתוֹ וְנַעֲשָֹה אָטוּם, מְעֻרְפָּל, חָשֹׁךְ עַד שֶׁלֹא רָאִינוּ שׁוּם אוֹר, פְּרָט לִבְרָקִים. דוֹמֶה, הָיִינוּ רוֹאִים אֶת הַתֹּהוּ־וָבֹהוּ הַקָדוּם, שֶׁהָאֵשׁ וְהָאֲוִיר וְהַיָם וְהָאָרֶץ, כָּל הַיְסוֹדוֹת הַלָלוּ שִׁמְשׁוּ בְּעִרְבּוּבִיָה מִשְׁתַּבֶּרֶת.

כָּלְיָכוֹל יָשַׁב עַל הַסִפּוּן עָצוּב וְקוֹדֵר כֻּלוֹ, מֵת לְמֶחֱצָה. הוּא קָרָא לְעֶזְרָה אֶת כָּל הַקְדוֹשִׁים, וְאַחַר נָתַן בְּקוֹלוֹ בְּאֵימָה רַבָּה: ’מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי בְּשָׁעָה זוֹ עַל הַיַבָּשָׁה! הוֹ מַה מְאֻשָׁרִים הֵם הָאֲנָשִׁים הָעֲסוּקִים כָּעֵת בִּשְׁתִילַת כְּרוּב! הוֹ, אָבִי! עַל שׁוּם מָה לֹא עֲשִֹיתַנִי שׁוֹתֵל כְּרוּב? הָה, מַה קָטָן מִסְפָּרָם שֶׁל אֵלֶה שֶׁאֱלֹהִים עֲשָֹאָם שׁוֹתְלֵי־כְּרוּב! כֵּיוָן שֶׁאֵלוּ עוֹמְדִים תָּמִיד בְּרֶגֶל אַחַת עַל הַיַבָּשָה וְאַף הַשְׁנִיָה אֵינָה רְחוֹקָה מִשָׁם.

’הוֹ, אֵל אֱלֹהִים! נַחְשׁוֹל זֶה עוֹמֵד לַהֲצִיפֵנִי! הוֹ, יְדִידַי הַטוֹבִים, הָבוּ מְעַט חֹמֶץ! אֲנִי מֵזִיעַ מֵרֹב אֵימָה, אֲהָהּ! הַמִפְרָשִֹים נִקְרְעוּ, הָעַמוּדִים נִשְׁבְּרוּ, הַחֲבָלִים נִתְּקוּ, הַטַבָּעוֹת נִתְפַּקְעוּ, הַתֹּרֶן מֻטֶה הַמַיְמָה, אֲהָהּ, אֲהָהּ! אָבַדְנוּ! בֶּה־בֶּה־בֶּה, בּוּ־בּוּ־בּוּ! הִסְתַּכֵּל בְּמַחַט הַמַצְפֵּן, מֵאַיִן בָּאָה עָלֵינוּ פֻּרְעָנוּת זוֹ? בְּחַיַי, אֲנִי מְפַחֵד מְאֹד! בּוּ, בּוּ, בּוּ! אֲנִי אוֹבֵד בְּפַחְדִי! בּוּ, בּוּ, בּוּ! אֲנִי טוֹבֵעַ, אֲנִי טוֹבֵעַ, אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת. אֲנָשִׁים טוֹבִים, אֲנִי טוֹבֵעַ־עַ־עַ!’


פרק שמיני: כיצד התחוללה הסערה    🔗


וְאִלוּ פַּנְטַגְרוּאֵל כֵּיצַד נָהַג אוֹתָהּ שָׁעָה? לְאַחַר שֶׁעָרַךְ תְּפִלָה לֵאלֹהִים, שָׁמַע בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַקְבַרְנִיט וְהֶחֱזִיק בְּעֹז בַּהֶגֶה. הָאָח יוֹחָנָן עָמַד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ בְּיַחַד עִם רַבְעָמָל, רַבְיֶדַע וַאֲחֵרִים, כְּדֵי לְסַיֵעַ לַמַלָחִים בַּעֲבוֹדָתָם. כָּלְיָכוֹל לְבַדוֹ נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל הַסִפּוּן, בּוֹכֶה וּמְקוֹנֵן. עָבַר הָאָח יוֹחָנָן עַל פָּנָיו וְאָמַר לוֹ: ’בֵּאלֹהִים, כָּלְיָכוֹל הַעֵגֶל, כָּלְיָכוֹל הַבַּכְיָן, כָּלְיָכוֹל הַצַעֲקָן, מוּטָב שֶׁתַּעֲזֹר לָנוּ מִשֶׁתֵּשֵׁב כָּאן עַל אֲחוֹרֶיךָ כְּקוֹף וְתִבְכֶּה כְּפָרָה.’

’בֶּה, בֶּה, בֶּה, בּוּ, בּוּ, בּוּ,’ הֵשִׁיב עַל כָּךְ כָּלְיָכוֹל, ’אַחָא יוֹחָנָן, יְדִידִי הַטוֹב, אָבִי הַטוֹב, הֲרֵינִי טוֹבֵעַ, הֲרֵינִי טוֹבֵעַ. אָבַדְתִּי יְדִידִי, הֲרֵינִי טוֹבֵעַ. הוֹ, אָבִי, דוֹדִי; הַמַיִם חָדְרוּ לְתוֹךְ נְעָלַי עַד הַצַוָארוֹן. בּוּ, בּוּ, בּוּ, הוּ, הוּ, הַ, הַ, אֲנִי טוֹבֵעַ. הֲרֵינִי נִמְצָא בְּרֹאשִׁי לְמַטָה וְרַגְלַי לְמַעְלָה. הוֹ, הוֹ, הוֹ, אֲהָהּ! נַחְשׁוֹל זֶה שָׁלוּחַ מִכָּל הָרוּחוֹת וְעוֹמֵד לְהַטְבִּיעַ אֶת סְפִינָתֵנוּ. הוֹ, אַחָא יוֹחָנָן, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְוַדוֹת לִפְנֵי מוֹתִי, קַבֶּל־נָא אֶת וִדוּיַי…’

’בּוֹא הֵנָה לְעֶזְרָה לָנוּ.’ קָרָא הָאָח יוֹחָנָן, ’בְּשֵׁם שְׁלֹשִׁים גְדוּדֵי רוּחוֹת וְשֵׁדִים, בּוֹא!’ ’אַל נָא נְקַלֵל וּנְגַדֵף בְּשָׁעָה זוֹ,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, 'אָבִי הַיָקָר; מָחָר – כָּל כַּמָה שֶׁתִּרְצֶה! אֲהָהּ! סְפִינָתֵנוּ מְלֵאָה מַיִם! אֲנִי טוֹבֵעַ! בֶּה, בֶּה, בֶּה, בּוּ, בּוּ, בּוּ! אֲנִי נוֹתֵן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים רִבּוֹא דִינָרִים לְמִי שֶׁיַעֲמִידֵנִי כָּעֵת עַל הַיַבָּשָׁה, אֲהָהּ! צַוָאָה קְצָרָה, לְכָל הַפָּחוֹת.’ ’אֶלֶף שֵׁדִים,’ קָרָא הָאָח יוֹחָנָן, ’מְקַפְּצִים עַל פְּנֵי פַּחְדָן זֶה! מָצָאת לְךָ זְמַן לְדַבֵּר עַל צַוָאוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּסַכָּנָה, וְחַיֵינוּ תְּלוּיִים עַל חוּט הַשַֹעֲרָה! גִמְנַסְט, הֵנָה! הִנֵה כָּבָה הַפַּנָס!’

’הוֹ, אֲנָשִׁים טוֹבִים, אֲנִי טוֹבֵעַ! אֲנִי אוֹבֵד!’ הִמְשִׁיךְ כָּלְיָכוֹל. ’פוּ, מַה מְכֹעָר הוּא בַּכְיָן זֶה! הִי, סַפָּן, הַמְשֵׁךְ לְהַפְעִיל אֶת הַמַשְׁאֵבָה! מָה, נִפְצַעְתָּ? קְשֹׁר כָּאן אֶת הַחֶבֶל; כָּךְ, יַלְדִי.’

’הוֹ אַחָא יוֹחָנָן,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’יְדִידִי, אַל נָא נְגַדֵף. בֶּה, בֶּה, בֶּה, בּוּ, בּוּ, בּוּ, אֲנִי מֵת, יְדִידִי. אֲנִי סוֹלֵחַ לַכֹּל. שָׁלוֹם! בּוּ, בּוּ. בּוּוּוּ! כָּל הַקְדוֹשִׁים, הֲרֵינִי נוֹדֵר נֵדֶר, שֶׁאִם תַּעַזְרוּ לִי לִדְרֹךְ עַל הָאֲדָמָה וְלָצֵאת מִגֶדֶר סַכָּנָה, אָקִים לִכְבוֹדְכֶם כְּנֵסִיָה קְטַנָה אוֹ שְׁתַּיִם. בּוּ, בּוּ, בּוּ. מַיִם נִכְנְסוּ לְתוֹךְ פִּי עַד כְּדֵי שְׁמוֹנָה־עָשָֹר דְלָיִים וּלְמַעְלָה מִזֶה. כַּמָה מָרִים הֵם וּמְלוּחִים!’

ציור 127.png

’אִם אוֹסִיף לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ יְבָבוֹת אֵלֶה.’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ’הֲרֵינִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹךְ הַיָם. הוֹ, תּוֹפֵס־מָשׁוֹט, כָּךְ, יְדִידִי. אֱחֹז יָפֶה. בְּנֶאֱמָנוּת, הִנֵה רְעָמִים וּבְרָקִים כִּדְבָעֵי. דוֹמֶה, כָּל הַשֵׁדִים נִשְׁתַּחְרְרוּ הַיוֹם.’

’הוֹ.’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַחָא יוֹחָנָן, חוֹטֵא אַתָּה בְּגִדוּפֶיךָ וּבְקִלְלוֹתֶיךָ. דוֹמֶה, שׁוֹאֵב אַתָּה כֹּחַ מֵהֶן, מָשָׁל לְחוֹטֵב עֵצִים, שֶׁעִם כָּל חֲטִיבָה וַחֲטִיבָה נוֹשֵׁם הוּא בְּעֹז: הֵן! וְעַל־יְדֵי כָּךְ הוּא מֵקֵל עַל עֲבוֹדָתוֹ.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן חוֹטֵא אַתָּה, יְדִידִי הַנָעִים. אַךְ אִלוּ הָיִינוּ אוֹכְלִים עַכְשָׁו בְּשַֹר גְדִי צָלוּי עַל גֶחָלִים, כְּלוּם הָיִינוּ מוֹנְעִים עַצְמֵנוּ מִסַכָּנַת הַסְעָרָה?’

’הוּא מְפַטְפֵּט הֲבָלִים.’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, הוּא מְדַבֵּר שְׁטֻיוֹת, הַמִסְכֵּן.’ ’בֶּה, בֶּה, בֶּה,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ’בּוּ, בּוּ, בּוּ, אֵין אֲנִי רוֹאֶה לֹא שָׁמַיִם וְלֹא אָרֶץ. אֲהָהּ! מֵאַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת אֵין לָנוּ כָּאן אֶלָא אֵשׁ וָמַיִם. בּוּ, בּוּ, בּוּ, אֲנִי טוֹבֵעַ!’ וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְיַבֵּב וּלְקוֹנֵן.

’אַדָמָה, אֲדָמָה! קָרָא פִּתְאֹם פַּנְטַגְרוּאֵל, ’אֲנִי רוֹאֶה אֲדָמָה! אֹמֶץ־לֵב, יְלָדִים! שׁוּב אֵין אָנוּ רְחוֹקִים מֵהַחוֹף. אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַשַׁחַק הַמִתְבַּהֵר.’ ’עֹז־רוּחַ!’ קָרָא הַקְבַרְנִיט, ’שׁוּב אָנוּ שָׁטִים כִּרְצוֹנֵנוּ. הָרֵם הַמִפְרָשֹ, מְתַח הַיְתָרִים! הָרֵם הַמוֹט!’ ’הַ!’ קָרָא רַבְיֶדַע, ’הֲרֵינִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים רַבִּים עַל הַחוֹף. אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַזַרְקוֹר.’ ’הִי, הִי,’ קָרָא הַקְבַרְנִיט, ’הַכְפֵּל הַמִפְרָשִֹים!’ ’הֻכְפְּלוּ!’ עָנוּ הַמַלָחִים לְעֻמָתוֹ. ’הֲרֵינוּ בַּנָמָל!’ אָמַר הַקְבַרְנִיט. ’הֲרֵי זוֹ מִלָה יָפָה!’ קָרָא כָּלְיָכוֹל. ’אֹמֶץ וְעֹז, יְלָדִים!’ קָרָא פַּנְטַגְרוּאֵל. ’הִסְתַּכְּלוּ בְּסִירוֹת אֵלֶה שֶׁנִשְׁלְחוּ לְעֶזְרָה לָנוּ מֵהָאִיִים הַסְמוּכִים. אַךְ מִיהוּ חֲדַל־אִישִׁים זֶה הַמְיַלֵל וּמְיַבֵּב לְלֹא הֲפוּגָה?’

’הֲרֵי זֶה הַשֵׁד הַמִסְכֵּן כָּלְיָכוֹל, הָרוֹטֵט בְּקַדַחַת שֶׁל עֵגֶל מֵרֹב פַּחַד.’ ’אִם פַּחְדוֹ בָּא לְרֶגֶל הַסְעָרָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה, אֵין אֲנִי רוֹגֵז עַל כָּךְ וְאֵינִי מְמַעֵט לְכַבְּדוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִם הַפַּחַד מְשַׁמֵשׁ לָרֹב סִימָן לְגַסוּת־לֵב, הֲרֵי הֶעְדֵר גָמוּר שֶׁל פַּחַד, בְּשְׁעַת אֵימָה, סִימָן הוּא לְחֹסֶר הֲבָנָה וּלְדַלוּת שֵֹכֶל. אָכֵן, לִטְבֹּעַ בְּלֶב־יַמִים דָבָר אָיֹם הוּא וּמַבְחִיל. תּוֹדָה לָאֵל, לֹא מֵת אַף אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ. אֶלָא שֶׁהַסְפִינָה רֻפְּטָה כָּרָאוּי, יֵשׁ לְתַקֵן אֶת הַפָּרוּץ.’


פרק תשיעי: כיצד נעשה כליכול כשוך הסערה בן־לויה כמקודם    🔗


’הַ, הַ,’ קָרָא כָּלְיָכוֹל, ’הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים. הַסְעָרָה חָלְפָה. הֲרֵינִי מְבַקֵשׁ מִכֶּם שֶׁתִּתְּנוּ לִי לָרֶדֶת רִאשׁוֹן. רְצוֹנִי לָלֶכֶת לַעֲסָקַי. כְּלוּם יֵש צֹרֶךְ שֶׁאוֹסִיף לַעֲ‏זֹר לָכֶם? חַכּוּ, אֲחַזֵק כָּאן אֶת הַיֶתֶר. יֵשׁ בִּי אֹמֶץ בְּמִדָה רַבָּה, וּפַחְדִי מֻעָט. תֵּן הֵנָה, כָּךְ. אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁאֵין בִּי שֶׁמֶץ שֶׁל פַּחַד.’

’הוֹרֵד הַמִפְרָשִֹים!’

’יָפֶה נֶאֱמַר. הָכֵיצַד, אַחָא יוֹחָנָן, אֵינְךָ עוֹשֶׂה כְּלוּם? וְכִי הִגִיעָה הַשָׁעָה לִשְׁתּוֹת? כְּלוּם בְּטוּחִים אָנוּ שֶׁאֵין סוּפָה חֲדָשָׁה מִתְרַגֶשֶׁת לָבוֹא? כְּלוּם עָלַי שׁוּב לְסַיֵעַ אֶתְכֶם? אָכֵן, אֲנִי מִתְחָרֵט, אֶלָא שֶׁחֲרָטָה זוֹ בָּאָה בְּאִחוּר זְמַן, עַל שֶׁלֹא שָמַעְתִּי בְּקוֹלָם שֶׁל הַפִילוֹסוֹפִים הַטוֹבִים הַמְלַמְדִים שֶׁהַטִיוּל עַל שְֹפַת הַיָם וְהַהַפְלָגָה לְיַד הַחוֹף הֵם דְבָרִים נְעִימִים וּבְטוּחִים, כַּהֲלִיכָה בָּרֶגֶל כְּשֶׁאַתָּה אוֹחֵז בְּרֶסֶן הַסוּס. הַ, הַ, הַ, הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים. כְּלוּם עָלַי עוֹד לַעֲזֹר לָכֶם? תְּנוּ לִי, הִנֵה אֶעֱשֶׁה זֹאת.’

רַבְיֶדַע, יָדוֹ הָאַחַת הָיְתָה מְקֻלָפָה וְשׁוֹתֶתֶת דָם, לְאַחַר שֶׁהֶחְֶזִיק בְּכֹחַ אֶת אַחַד הַחֲבָלִים. שָׁמַע אֶת נְאוּמוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר: ’הַאֲמִינָה לִי, אֲדוֹנִי, שֶׁפַּחְדִי לֹא הָיָה קָטָן מִזֶה שֶׁל כָּלְיָכוֹל. אֶלָא מָה? לֹא מָנַעְתִּי עַצְמִי מִלְסַיֵעַ. הַמָוֶת הוּא צַו הַגוֹרָל, שֶׁיֵשׁ לְהִכָּנַע לוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בַּעֲבוֹדָה, בְּהִתְאַמְצוּת, בִּשְׁמִירָה יְכוֹלִים לְהִמָנַע מִמֶנוּ לִפְרָקִים. אִם בִּשְׁעַת סַכָּנָה נַעֲשֶׁה הָאָדָם אָדִישׁ וְעָצֵל, הֲרֵיהוּ פּוֹנֶה לַשָׁוְא בִּתְפִלָתוֹ לֵאלֹהִים: הוּא מָלֵא רֹגֶז וְחָרוֹן.’

’הֲרֵינִי מַפְקִיד עַצְמִי לְכָל הָרוּחוֹת,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ’אִם כַּרְמָהּ שֶׁל אַסְקוֹף לֹא הָיְתָה נְתוּנָה לְבָצִיר וּלְהֶרֶס, אִלוּ הָיִיתִי מִסְתַּפֵּק בִּתְפִלוֹת וּבְמִזְמוֹרֵי תְּהִלִים, כְּפִי שֶׁעָשֹוּ יֶתֶר הַנְזִירִים.’ ’הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ’הוֹ, יְדִידִי הַקְבַרְנִיט, שְׁתֵּי מִלִים בִּלְבַד, אַל תִּכְעַס: מַהוּ עָבְיָם שֶׁל קַרְשֵׁי הָאֳנִיָה?’

’שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת,’ הֵשִׁיב הַקְבַרְנִיט. ’וּבְכֵן,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’הֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים תָּדִיר בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מֵהַמָוֶת. הַ, יְדִידִי, אַתָּה מוֹדֵד תָּמִיד אֶת הַסַכָּנָה בְּאַמוֹת. אֲשֶׁר לִי, אֵינֶנִי מְפַחֵד כְּלָל. הֲרֵינִי אַמִיץ וְלֹא בְּאֹמֶץ שֶׁל כֶּבֶשֹ, אֶלָא בָּזֶה שֶׁל זְאֵב. אֵין אֲנִי מְפַחֵד אֶלָא מִפְּנֵי הַסַכָּנוֹת. כְּלוּם עָלַי לְהוֹסִיף וְלַעֲזֹר לְךָ? הֲרֵינִי רָעֵב לְאַחַר שֶׁעָבַדְתִּי וְהִתְעַיַפְתִי כְּאַרְבָּעָה שְׁוָרִים.’

’נִשְבָּע אֲנִי בְּמַטֶה זֶה, יְדִידִי,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן לְכָלְיָכוֹל, ’שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַסְעָרָה הָיִיתָ מְפַחֵד לְלֹא סִבְָּה וָטַעַם, כֵּיוָן שֶׁאֵין גוֹרָלְךָ לָמוּת בַּמַיִם. אַתָּה תִּהְיֶה בְּוַדַאי נָדוֹן לִתְלִיָה אוֹ לִשְֹרֵפָה. אָדוֹן פַּנְטַגְרוּאֵל, רְצוֹנְךָ בִּמְעִיל גֶשֶׁם טוֹב? תֵּן צַו לִפְשֹׁט אֶת עוֹרוֹ שֶׁל כָּלְיָכוֹל וְהִתְכַּסֵה בּוֹ. אַל תִּקְרַב אֶל אֵשׁ וְאַל תַּעֲבֹר לִפְנֵי כִּבְשָׁנָם שֶׁל נַפָּחִים. כִּי תּוֹךְ דַקָה אַחַת תֵּהָפֵךְ לְאֵפֶר, אֶלָא שֶׁיָכוֹל אַתָּה לְהַפְקִיר עַצְמְךָ, כְּכָל שֶׁתִּרְצֶה, לְגֶשֶׁם, לְשֶׁלֶג, לְבָרָד. הַשְׁקַע עַצְמְךָ בְּמַיִם עֲמֻקִים בְּיוֹתֵר וְלֹא תֵּרָטֵב. הַתְקֵן לְךָ מֵעוֹרוֹ מַגָפַיִם שֶׁל חֹרֶף, הֵם לֹא יֵרָטְבוּ לְעוֹלָם. כָּלְיָכוֹל יְדִידִי, אַל תְּפַחֵד לְעוֹלָם מֵהַמַיִם, אֲנִי מְבַקֶשְׁךָ. חַיֶיךָ יָבוֹאוּ לְקִצָם עַל־יְדֵי יְסוֹד אַחֵר.’

’נָכוֹן,’ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ’אֶלָא שֶׁהַטַבָּחִים הַשֵׁדִים חוֹלְמִים לִפְעָמִים וְטוֹעִים בְּמַעֲשֵֹיהֶם; יֵשׁ שֶׁיַעֲמִידוּ לְבַשֵׁל מַה שֶׁצָרִיךְ לִצְלוֹת.’

אוֹתוֹ רֶגַע יָרַדְנוּ בַּנָמָל. אַנְשֵׁי הָאִי קִבְּלוּ אוֹתָנוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יַפוֹת וְנִגְשׁוּ מִיָד לְבֶדֶק הָאֳנִיָה. הָעֲבוֹדָה נֶעֶשְֹתָה בִּמְהִירוּת וּבְקַלוּת, כֵּיוָן שֶׁכָּל תּוֹשָבֵי הָאִי חָרָשִׁים הָיוּ.


פרק עשירי: האי פרא ותושביו    🔗


עִם שְעַת הַצָהְָרַיִם, מִשֶׁהָיִינוּ מִתְקָרְבִים לָאִי פֶּרֶא, הִבְחִין פַּנְטַגְרוּאֵל בְּלִוְיָתָן עֲנָק, שֶׁהָלַךְ וְקָרֵב מַמָש עָלֵינוּ. כָּלְיָכוֹל מֵת מִפַּחַד, הִתְחִיל צוֹעֵק וּמְקוֹנֵן יֶתֶר עַל הַמִדָה.

’אַל תְּפַחֵד.’ אָמַר פַּנְטַגְרוֵּאֵל.

’בְּנֶאֱמָנוּת,’ הֵשִיב כָּלְיָכוֹל, ’עֲשֵֹה כָּךְ, שֶׁנִהְיֶה מִחוּץ לַסַכָּנָה. מָתַי רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאֲפַחֵד, אִם לֹא בִּשְעַת סַכָּנָה גְלוּיָה?’

’אֵין לְךָ לְפַחֵד,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’מִלִוְיָתָנִים הַזוֹרְקִים מַיִם אֶל עָל מֵהָאָזְנַיִם וּמֵהַפֶּה.’

נָעֲצוּ פַּנְטַגְרוּאֵל וּבְנֵי לִוְיָתוֹ כִּידוֹנִים וַחֲנִיתוֹת בְּגוּפָהּ שֶׁל הַמִפְלֶצֶת עַד שֶׁמֵתָה. לְאַחַר מִכֵּן הוֹבִילוּ הַמַלָחִים אֶת הַלִוְיָתָן לְאִי סָמוּךְ כְּדֵי לְנַתְּחוֹ וּלְהוֹצִיא אֶת שֻׁמָנוֹ. פַּנְטַגְרוּאֵל לֹא נִתְפַּעֵל מִלִוְיָתָן זֶה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר רָאָה גְדוֹלִים וְרַבִּים מִמֶנוּ. נִתְעַכְּבוּ לְיַד נָמָל קָטָן עָזוּב שֶׁנִמְצָא בְּצִלוֹ שֶׁל יַעַר לֹא־גָדוֹל גָבוֹהַּ וְעָבֹת, שֶׁנַחַל מַיִם זַךְ, בָּהִיר, עֵין הַכֶּסֶף, יָצָא מִתּוֹכוֹ. שָׁם, מִתַּחַת לְאֹהָלִים יָפִים, הֻתְקְנוּ הַמִטְבָּחִים וְנֶעֶרְכוּ הַשֻׁלָחָנוֹת.

תּוֹךְ כְּדֵי אָכְלוֹ עִם רֵעָיו בְּשִֹמְחָה הִבְחִין פִּתְאֹם פַּנְטַגְרוּאֵל בְּכַרכַּשְתָּנִים זְעִירִים הָעוֹלִים בְּהִתְלַהֲבוּת וּלְלֹא קוֹל עַל־גַבֵּי אִילָן גָבוֹהַּ. ’מָה הֵם בַּעֲלֵי־חַיִים אֵלֶה?’ שְׁאֵלוֹ לְחוֹבֵבזָרוֹת. ’הֲרֵי הֵם כַּרְכַּשְׁתָּנִים.’ הֵשִיב חוֹבֵבזָרוֹת. ’אֵיבַת נֶצַח שֹוֹרֶרֶת בֵּינֵיהֶם וּבֵין “מִתְחַפְּשִֹים”, תּוֹשָבֵי הָאִי הַסָמוּךְ, וּמִלְחָמָה מְמֻשֶׁכֶת מִתְנַהֶלֶת בֵּינֵיהֶם. הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים סוֹבְרִים לְלֹא סָפֵק שֶׁאַף אָנוּ “מִתְחַפְּשִֹים”, וְהֵם מְטַכְּסִים עֵצָה כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מֵאִתָּנוּ.’

’יְדִידִי הַטוֹב,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’אוּלַי תּוּכַל לִמְצֹא עֵצָה כֵּיצָד לְסַיֵם מִלְחָמָה זוֹ שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָאוֹיְבִים?' ’לְפִי שָׁעָה אֵין הַדָבָר אֶפְשָׁרִי,’ אָמַר חוֹבֵבזָרוֹת. ’בְּעָבְרִי בִּמְקוֹמוֹת אֵלֶה לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים נִסִיתִי לְהַשְׁלִים בֵּינֵיהֶם, אֶלָא שֶׁקַל יוֹתֵר לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין חָתוּל לְעַכְבָּר, בֵּין כֶּלֶב לְאַרְנֶבֶת.’ עוֹד חוֹבֵבְזָרוֹת מְדַבֵּר וְהָאָח יוֹחָנָן הִבְחִין בְּעְשְֹרִים אוֹ שְׁלֹשִים כַּרְכַּשְׁתָּנִים קַלֵי־רֶגֶל שֶׁנִכְנְסוּ בִּמְהִירוּת לִמְצוּדָתָם.

’כָּאן תָּחוּל טָעוּת, רוֹאֶה אֲנִי מֵרֹאשׁ.’ אָמַר לְפַּנְטַגְרוּאֵל, ’כַּרְכַּשְׁתָּנִים אֵלוּ יַחְשְׁבוּ אוֹתְךָ דֶרֶךְ מִקְרֶה לְמִתְחַפֵּשֹ, אִם כִּי אֵינְךָ דוֹמֶה לוֹ. נַעֲזֹב אֶת הַסְעֻדָה וְנָכִין עַצְמֵנוּ לַעֲמֹד נֶגְדָם.’

קָם פַּנְטַגְרוּאֵל וְיָצָא מִתּוֹךְ הַיַעַר; חָזַר מַהֵר וּבִשֵֹר לָנוּ שֶׁגִלָה מִשְֹמֹאל מַאֲרָב שֶׁל כַּרְכַּשְׁתָּנִים זוֹעֲמִים, וְאִלוּ מִיָמִין, בְּמֶרְחָק שֶׁל מַחֲצִית הַפַּרְסָה, גְדוּד גְדוֹל שֶׁל כַּרְכַּשְׁתָּנִים עֲנָקִיִים וּגְבוֹהִים, שֶׁהִתְקַדְמוּ לְעֶבְרֵנוּ לְקוֹל עַלִיז שֶׁל חֲלִילִים, תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת. עָמַדְנוּ וּמָנִינוּ שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה דְגָלִים, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָבָר שֶׁלֹא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. הַסֵדֶר וְהַהֲלִיכָה הַגֵאָה הֵעִידוּ שֶׁהָיוּ כַּרְכַּשְׁתָּנִים לְמוּדֵי־מִלְחָמָה. הֵם הָיוּ מְעֻטָרִים בְּכָל מִינֵי נַקְנִיקִים מִגֹדֶל שׁוֹנֶה וְנָאֶה.

פַּנְטַגְרוּאֵל כִּנֵס מוֹעֶצֶת חֵרוּם וְהֻחְלַט שֶׁבְּכָל מִקְרֶה יַעַמְדוּ הַכֹּל עַל מִשְׁמַרְתָּם.


פרק אחד־עשר: כיצד ערך האח יוחנן בעזרת הטבחים קרב בכרכשתנים    🔗


רָאָה הָאָח יוֹחָנָן אֶת מִצְעַד הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים וְאָמַר לְפַּנְטַגְרוּאֵל: ’הָיִיתִי רוֹצֶה מְאֹד שֶׁתִּשָׁאֵר עַל הָאֳנִיָה כְּצוֹפֶה בִּלְבַד וְאֶת הַשְׁאָר אֶעֱשֶׁה אֲנִי עִם אֲנָשַׁי.’ ’וְכִי מִי הֵם אֲנָשֶׁיךָ?’ שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל. ’הֲרֵי הֵם טַבָּחֶיךָ,’ הֵשִיב הָאָח יוֹחָנָן. ’כֵּיוָן שֶׁלִמְחֹץ אֶת הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים מַסְפִּיקִים הַטַבָּחִים בְּהֶחְלֵט. וְכִי לֹא הָיָה פּוֹטִיפַר שַֹר הַטַבָּחִים שֶׁל פַּרְעֹה גַם מַצְבִּיא עַל פָּרָשֵי־מִצְרַיִם? וְכִי לֹא נִבְחַר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָלַיִם וּלְכָבְשָהּ?’

’אִם כָּךְ, אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’סָבוּר אַתָּה שֶׁזוֹהִי מִלְחָמָה מִטְבָּחִית, וְאַתָּה מִצְטָרֵף אֶל הַטַבָּחִים? עֲשֵֹה כְּמֵיטַב יְדִיעָתְךָ, וַאֲנִי אֲחַכֶּה לַתּוֹצָאוֹת.’

ציור 133.png

עָבַר הָאָח יוֹחָנָן בְּצַעַד זָרִיז עַל עַל פְּנֵי אָהֳלֵי הַמִטְבָּחִים וּבְרֹב אֲדִיבוּת וַעֲלִיצוּת אָמַר לָהֶם: ’חֶבְרַיָה, רְצוֹנִי לִרְאוֹתְכֶם הַיוֹם נוֹחֲלֵי כָּבוֹד וְנִצָחוֹן. בּוֹאוּ לְהַכּוֹת אֶת הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים הַמְנֻוָלִים. אֲנִי אֶעְֶמֹד בְּרֹאשְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ!’

’הַמְפַקֵד,’ הֵשִבוּ הַטַבָּחִים, ’לִפְקֻדָתְךָ אָנוּ! תַּחַת פִּקוּדְךָ רוֹצִים אָנוּ לִחְיוֹת וְלָמוּת!’ ’לִחְיוֹת – כֵּן; לָמוּת – לֹא,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ‘לָמוּת הֲרֵי זוֹ מְנַת־חֶלְקָם שֶׁל הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים. נְבוּזַרְאֲדָן יְשַׁמֵשׁ לָכֶם סִסְמָה.’ בִּפְקוּדָתוֹ שֶׁל הָאָח יוֹחָנָן הֻתְקַן מִיָד חֲזִיר־הַבַּרְזֶל הַגָדוֹל שֶׁהוּרַד מֵעַל הָאֳנִיָה. זוֹ הָיְתָה מְכוֹנָה גְדוֹלָה, שֶׁלְתוֹכָהּ יָכוֹל הָיָה לְהִכָּנֵס מִסְפַּר אֲנָשִׁים גָדוֹל. נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ כָּל הַטַבָּחִים, וְהָאָח יוֹחָנָן בְּחַרְבּוֹ הָאֲרֻכָּה נִכְנַס אַחֲרוֹן וְסָגַר אֶת הַדֶלֶת בְּעֶזְרַת הַקְפִיצִים מִבִּפְנִים.

נִתְקָרְבוּ הַכַּרְכַּשְׁתָנִים אֶל פַּנְטַגְרוּאֵל עַד שֶׁמֻכְרָח הָיָה לְשַׁגֵר אֶת גִמְנַסְט, שֶׁיִשְמַע מָה רְצוֹנָם וְשֶׁיַבִּיעַ לָהֶם אֶת רִגְשֵׁי יְדִידוּתוֹ הַבְּטוּחִים. אוּלָם אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא זוֹעֵם וּפָרוּעַ, הִתְנַפֵּל עַל הַצִיר וְרָצָה לְתָפְסוֹ בְּצַוָארוֹ.

’יְדִידִי,’ אָמַר גִמְנַסְט, ’לֹא תּוּכַל לְהִכָּנֵס לְשָׁם אֶלָא חֲתִיכוֹת־חֲתִיכוֹת,’ שָׁלַף חַרְבּוֹ וּפִלְחוֹ לִשְׁנַיִם.

רָאוּ הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים כָּךְ, מִהֲרוּ כֻּלָם עַל גִמְנַסְט וְהִפִּילוּהוּ אַרְצָה בַּחֲמָתָם, עַד שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל וַאֲנָשָׁיו בָּאוּ בְּרִיצָה לְעֶזְרָתוֹ. אָז הִתְחִיל הַקְרָב בְּרֹב אַנְדְרָלָמוּסְיָה. רָאָה הָאָח יוֹחָנָן אֶת הַמְהוּמָה, פָּתַח אֶת דַלְתוֹת הַחֲזִיר וְיָצָא עִם חַיָלָיו הַטוֹבִים, מֵהֶם שֶׁהָיוּ מְזֻיָנִים בְּשַׁפּוּדֵי בַּרְזֶל, וּמֵהֶם בְּמֶלְקָחַיִם שֶׁל מִטְבָּח, מִי בְּרִשְׁתוֹת צְלִיָה וּמִי בְּכִירַיִם, מִי בְּמַחֲבַת וּמִי בֶּעֱלִי, מִי בְּתַרְוָד וּמִי בְּמַכְתֵּשׁ, מִי בְּפֻמְפִּיָה וּמִי בְּדוּד. וְכֻלָם נוֹתְנִים בְּקוֹל אֵימִים וְנַהֲמָה: נְבוּזַרְאֲדָן, נְבוּזַרְאֲדָן, נְבוּזַרְאֲדָן. הִבְחִינוּ הַכַּרְכַּשְׁתָנִים בְּתִגְבֹּרֶת אוֹיֵב וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם בִּמְנוּסָה שׁוֹעֶטֶת, מָשָׁל רָאוּ פִּתְאֹם אֶת הַשֵׁדִים כֻּלָם. הִכָּה בָּהֶם הָאָח יוֹחָנָן וְהִפִּילָם כְּהַפֵּל זְבוּבִים, אַף אֲנָשָׁיו לֹא חָסוּ עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁכָּל שְֹדֵה הַקְרָב מְכֻסֶה הָיָה כֻּלוֹ כַּרְכַּשְׁתָּנִים חֲלָלִים וּפְצוּעִים.

אוּלָם אֵרַע דְבַר־פֶּלֶא, הַאֲמִינוּ מַה שֶׁתַּאֲמִינוּ: מִפְּאַת צָפוֹן בָּא בִּמְעוּפָה חֲזִיר גָדוֹל, שָׁמֵן, עָבֶה, אָפוֹר, שֶׁכְּנָפָיו אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת הָיוּ כִּכְנָפֶיהָ שֶׁל טַחֲנַת־רוּחַ. נוֹצָתוֹ אֲדֻמָה־חַכְלִילִית הָיְתָה כְּעֵין הַשַׁלְהֶבֶת. עֵינַיִם הָיוּ לוֹ אֲ‏דֻמוֹת וְדוֹלְקוֹת כְּכַדְכּוֹד, אָזְנַיִם יְרֻקוֹת כְּנֹפֶךְ, שִׁנַיִם צְהֻבּוֹת כְּפִטְדָה, זָנָב אָרֹךְ שָׁחוֹר כְּשַׁיִשׁ; רַגְלַיִם לְבָנוֹת, שְׁקוּפוֹת וְזַכּוֹת כְּיַהֲלוֹמִים וּשְׁטוּחוֹת בִּרְחָבָה כְּרַגְלֵי בַּרְוָזִים. עַל צַוָארוֹ תָּלוּי הָיָה עֲנָק זָהָב עִם אוֹתִיוֹת יְוָנִיוֹת, שֶׁלֹא הִבְחַנְתִּי מֵהֶן אֶלָא עַד כְּדֵי שָׁלֹש מִלִים: ’בּוּר מְלַמֵד חָכָם’.

מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה נָאֶה וָצַח. אוּלָם עִם בּוֹאָהּ שֶׁל בִּרְיָה מְשֻנָה זוֹ הִרְעִימוּ הַשָׁמַיִם מִצַד שְֹמֹאל עַד שֶׁנִדְהַמְנוּ כֻּלָנוּ. רָאוּ הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים, הִשְׁלִיכוּ כְּלֵי־זֵינָם וּמַקְלוֹתֵיהֶם, כָּרְעוּ לָאָרֶץ וְהֵרִימוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם הַצְמוּדוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה לְאוֹת הַעֲרָצָה. הִשְׁמִיעַ פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת אוֹת הַהִסְתַּלְקוּת, וְהַמִלְחָמָה נִפְסְקָה.

פָּרַח הַחֲזִיר פְּעָמִים רַבּוֹת בֵּין שְׁנֵי הַמַחֲנוֹת, זָרַק מֵעַל לְמַעְלָה מֵעֶשְׁרִים וְשִׁבְעָה הִין חַרְדָל, אַחַר כָּךְ נֶעְלַם בַּמְרוֹמִים.



פרק שנים עשר: כיצד ניהל פנטגרואל משא־ומתן עם מלכת הכרכשתנים    🔗


לְאַחַר שֶׁשְׁנֵי הַמַחֲנוֹת נִשְׁאֲרוּ דְמוּמִים עִם תֹּם הַקְרָב, בִּקֵשׁ פַּנְטַגְרוּאֵל לְנַהֵל מַשָֹא־וּמַתָּן עִם תִּפְלֶצֶת, מַלְכַּת הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים. נִתַּן לוֹ הַדָבָר בְּקַלוּת.

הַמַלְכָּה בֵּרְכָה בְּרֹב הָדָר וְחֵן אֶת פַּנְטַגְרוּאֵל וּבִקְשָׁה מִמֶנוּ סְלִיחָה עַל הַטָעוּת הַמְצַעֶרֶת שֶׁחָלָה בִּגְלַל הוֹדָעַת־שָׁוְא, שֶׁמְרַגְלֶיהָ הֵבִיאוּ לָהּ. לְפִי הוֹדָעָה זוֹ נָחַת מִתְחַפֵּשֹ, אוֹיְבָם מֵאָז וּמִקֶדֶם, בָּאִי פֶּלֶא.

לְאַחַר מִכֵּן חָזְרָה שׁוּב עַל הַבַּקָשָׁה שֶׁיִסְלַח לָהּ, עַל מְנָת שֶׁהִיא וְכָל הַבָּאִים אַחֲרֶיהָ יִשְׁמְרוּ לוֹ אֱמוּנִים, וּלְאוֹת זֶה יְקַבֵּל מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כַּרְכַּשְׁתָּנִים, שֶׁיוּכַל לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם שֵׁשׁ פְּעָמִים בַּשָׁנָה כְּמָנָה עִקָרִית בִּסְעֻדָה. אָמְרָה וְעָשְֹתָה: לַמָחֳרָת שָלְחָה אֶת הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים בְּמִסְפָּרָם הַמָלֵא אֶל גַרְגַנְטוּאַ הַטוֹב,

וְהַלָה שְׁלָחָם כִּתְשׁוּרָה לְמַלְכָּהּ שֶׁל פָּרִיס. אוּלָם עִם חִלוּף הָאֲוִיר וְכֵן מִפְּאַת חֹסֶר חַרְדָל מֵתוּ כֻּלָם וְנִקְבְּרוּ בְּסִמְטָה שֶׁל פָּרִיס, הַנוֹשֵֹאת אֶת שְמָם עַד הַיוֹם הַזֶה, הִיא סִמְטַת הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים.

הוֹדָה פַּנְטַגְרוּאֵל לַמַלְכָּה וְאַף סָלַח לָהּ עַל הַעֶלְבּוֹן שֶׁנִגְרַם לוֹ. אַחַר שָׁאַל בְּסַקְרָנוּת עַל טִיבוֹ שֶׁל הַחֲזִיר הַמְעוֹפֵף. עָנְתָה לוֹ שֶׁזוֹהִי דְמוּתוֹ שֶׁל יוֹם־הָאַכְלָנִים, אֵלָם־מָגִנָם בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, מְיַסְדוֹ שֶׁל גֶזַע הַכַּרְכַּשְׁתָּנִים. לְפִיכָךְ דוֹמֶה הוּא לַחֲזִיר, כֵּיוָן שֶׁהַכַּרְכָּשׁוֹת הַמְמֻלָאוֹת מוֹצָאָן מֵהַחֲזִיר. שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל מַה טַעַם יֵשׁ בִּזְרִיקָה זוֹ שֶׁל חַרְדָל מֵעַָל עַל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה. הֵשִׁיבָה הַמַלְכָּה, שֶׁהַחַרְדָל הוּא בָּשְֹמָם הַשְׁמֵימִי, שֶׁאִם תִּזְרַע מִמֶנוּ קַמְצוּץ עַל פִּצְעֵיהֶם שֶׁל כַּרְכַּשְׁתָּנִים מְחוּצִים, מִיָד הֵם מִתְרַפְּאִים, וְהַמֵתִים שָׁבִים לִתְחִיָה.

נִפְרַד פַּנְטַגְרוּאֵל מִתִּפְלֶצֶת הַמַלְכָּה וּפָרַשׁ לִסְפִינָתוֹ. עָשֹוּ כָּךְ גַם הַיֶתֶר, אָסְפוּ אֶת כְּלֵי־הַזַיִן וְאֶת חֲזִיר־הַבַּרְזֶל וְהִפְלִיגוּ בְּדַרְכָּם הָלְאָה.


פרק שלושה עשר: כיצד ירד פנטגרואל לאי רוח    🔗


יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן בָּאנוּ לָאִי רוּחַ. חַיֵיכֶם שֶׁלֹא מָצָאתִי קִיוּם וְאֹרַח חַיִים מוּזָרִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאִי זֶה. אֵין הַתּוֹשָׁבִים מִתְקַיְמִים אֶלָא בְּרוּחַ. אֵין הֵם אוֹכְלִים וְאֵין הֵם שׁוֹתִים אֶלָא רוּחַ. לֹא תִּמְצָא בְּבָתֵּיהֶם אֶלָא נַפְנָפוֹת. בְּתוֹךְ גַנֵיהֶם אֵין הֵם זוֹרְעִים אֶלָא גַרְעִינֵי רוּחַ. לְשֵׁם כַּלְכָּלָתָם הֵם מִשְׁתַּמְשִׁים בִּמְנִיפוֹת שֶׁל נוֹצוֹת, שֶׁל נְיָר, שֶׁל בַּד, כָּל אֶחָד לְפִי טַעֲמוֹ וִיכָלְתּוֹ. הָעֲשִׁירִים מִתָקַיְמִים מִטַחֲנוֹת־רוּחַ. כְּשֶׁעוֹרְכִים הֵם כֵּרָה אוֹ מִשְׁתֶּה, מְסַדְרִים אֶת הַשֻׁלְחָנוֹת לְיַד טַחֲנָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וּמֶשֶׁךְ כָּל הַסְעֻדָה הֵם מְדַיְנִים זֶה עִם זֶה בְּטִיבָם, בְּרִיאוּתָם, הִדוּרָם וּנְדִירוּתָם שֶׁל רוּחוּת, מָשָל מִתְוַכְּחִים כַּיוֹם עַל טִיבָם שֶׁל מַשְׁקָאוֹת. לְשֵׁם רִפּוּי חוֹלִים מִשְׁתַּמְשִׁים הֵם בְּרוּחַ פְּרָצִים, כְּשֵם שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּמְשִׁים כַּיוֹם בְּמִיצִים לְמִינֵיהֶם.

רָאִיתִי שָׁם אָדָם שֶׁכְּרֵסוֹ נְפוּחָה, וְהוּא דָן בְּמַלְקוֹת אֶת מְשַׁמְשָׁיו. סָבוּר הָיִיתִי כִּי הָרוֹפְאִים פָּקְדוּ עָלָיו לַעֲשֹוֹת כָּךְ לְטוֹבַת עַצְמוֹ וּלְטוֹבַת הַזוּלַת, עַד שֶׁהֶעֱמִידוּנִי עַל הָאֱמֶת, שֶׁאָדָם זֶה מַעֲנִישׁ אֶת מְשַׁמְשָׁיו עַל שֶׁגָנְבוּ מִמֶנוּ שֶׁטַח נִכָּר שֶׁל רוּחַ דְרוֹמִית־מַעֲרָבִית, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר עָלֶיהָ כִּשְׁמֹר נֵתַח בָּשָֹר טוֹב לָעוֹנָה הָרָעָה.

הָיָה כָּל תּוֹשָׁב בָּאִי נוֹשֵֹא אִתּוֹ בַּחֲגוֹרָתוֹ מַפּוּחַ נָאֶה. רוּחַ כִּי חָסְרָה לוֹ, הָיָה מְיַצְרָהּ בְּמַפּוּחַ זֶה.

פַּנְטַגְרוּאֵל הִתְפַּעֵל מֵהַכֹּל וְשִׁבַּח אֶת הַסֵדֶר וְאֶת אֹרַח חַיֵיהֶם; אָמַר לְשַׁלִיטָם: ’מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶתְכֶם עַל אָשְׁרְכֶם; כֵּיוָן שֶׁכָּל חַיֵיכֶם אֵינָם אֶלָא רוּחַ, הֲרֵי אֵין זֶה עוֹלֶה לָכֶם וְלֹא כְלוּם: עֲלֵיכֶם רַק לִנְשֹׁב.’

’אָמְנָם כֵּן,’ הֵשִׁיב הַשַׁלִיט, ’אֶלָא שֶׁבְּחַיִים אֵלֶה עֲלֵי אֲדָמוֹת אֵין לְךָ דָבָר מֻשְׁלָם. לִפְרָקִים, שָׁעָה שֶׁמְסֻבִּים אָנוּ לַשֻׁלְחָן וְנִזוֹנִים בְּאֵיזוֹ רוּחַ גְדוֹלָה וְטוֹבָה, יוֹרֵד לְפֶתַע גֶשֶׁם קַל הַמְגָרֵשׁ אֶת הָרוּחַ וּמַשְׁמִידוֹ. וְכָךְ הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד כַּמָה וְכַמָה סְעֻדוֹת מֵחֹסֶר מָזוֹן.’

’וְעוֹד,’ הִמְשִׁיךְ הַשַׁלִיט, ’סוֹבְלִים אָנוּ שָׁנָה־שָׁנָה מִפֻּרְעָנוּת גְדוֹלָה וְקָשָׁה, שֶׁעֲנָק אֶחָד וּשְׁמוֹ בּוֹלְעָן, וְהוּא מִתְגוֹרֵר בָּאִי תֹּהוּ, בָּא לְכָאן שָׁנָה־שָׁנָה בִּתְקוּפַת הָאָבִיב כְּדֵי לְקַבֵּל סַם מְשַׁלְשֵׁל וְהוּא בּוֹלֵעַ מִסְפָּר רַב שֶׁל טַחֲנוֹת־רוּחַ כִּבְלֹעַ גְלוּלוֹת, וְאַף מַפּוּחִים הוּא בּוֹלֵעַ לָרֹב. דָבָר זֶה גוֹרֵם לָנוּ צָרוֹת רַבּוֹת, וְאָנוּ יוֹשְׁבִים בְּתַעֲנִית שָׁלֹש־אַרְבַּע פְּעָמִים בַּשָׁנָה.’

’וְכִי אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים כֵּיצַד לְקַדֵם אֶת פְּנֵי הָרָעָה?’ שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל.

’בַּעֲצַת הָרוֹפְאִים שָׁאַלְנוּ, ’הֵשִׁיב הַשַׁלִיט, ’וּבְעוֹנַת הָאָבִיב, שֶׁאָז רָגִיל הוּא לָבוֹא לְכָאן, שַֹמְנוּ בְּכָל טַחֲנוֹת הָרוּחַ תַּרְנְגוֹלִים וְתַרְנְגוֹלוֹת לְמַכְבִּיר. לְאַחַר שֶׁבְּלָעָם לָרִאשׁוֹנָה, כִּמְעַט וּמֵת מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים בְּקוֹל בְּקִרְבּוֹ וְהָיוּ פּוֹרְחִים לְכָאן וּלְכָאן בְּתוֹךְ כְּרֵסוֹ, עַד שֶׁגָרְמוּ לוֹ עֲוִיתוֹת אֲיֻמוֹת. יְתֵרָה מִזוֹ: כָּל שוּעֲלֵי הַמָקוֹם אַף חָדְרוּ לְתוֹכוֹ וְרָדְפוּ אַחֲרֵי הַתַּרְנְגוֹלוֹת. נִדְמֶה הָיָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לָמוּת. אוּלָם קוֹסֵם אֶחָד בָּא וְהִצִילוֹ עַל־יְדֵי שֶׁהִכְנִיס לוֹ לְפִיו מֵעוֹרוֹ שֶׁל כֶּלֶב סְלוּקִי. מִיָד נִתְעוֹרְרָה בּוֹ בְּחִילָה וְהֵקִיא וְשָׁב לִבְרִיאוּתוֹ.’

’שׁוּב אֵין לָכֶם מִמַה לְפַחֵד, אֲנָשִׁים טוֹבִים, ’אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’בּוֹלְעָן זֶה מֵת, הֲרֵינִי מַבְטִיחֲכֶם. הוּא מֵת בַּחֲנִיקָה, תּוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת נֵתַח שֶׁל חֶמְאָה מוּל פִּיו שֶׁל כִּבְשָׁן בּוֹעֵר, כְּפִי שֶׁפָּקְדוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים.’


פרק ארבעה־עשר: כיצד רימה האכר את השד    🔗


לַמָחֳרָת בָּאנוּ לְאִי הַכּוֹפְרִים. לְפָנִים עֲשִׁירִים הָיוּ, חָפְשִׁים, עַלִיזִים, אֲבָל יָרְדוּ מִנִכְסֵיהֶם בְּשֶׁל מַעֲשֶׁה שֶׁהָיָה. עַכְשָׁו תּוֹשָבֵי הָאִי אֶבְיוֹנִים הָיוּ. נִכְנַס פַּנְטַגְרוּאֵל לִכְנֵסִיָה קְטַנָה שֶׁעָמְדָה הֲרוּסָה לְמֶחֱצָה. רָאָה שָׁם אָדָם אֶחָד רוֹטֵט כֻּלוֹ, וּשְׁלֹשָה אֲחֵרִים עוֹמְדִים סְבִיבוֹ וּמַשְׁבִּיעִים אֶת הָרוּחוֹת הָרָעִים. שְׁאֵלָם לְשֹרֶשׁ הַדָבָר. סִפְּרוּ לוֹ:

לִפְנֵי כַּמָה שָׁנִים פָּרְצָה כָּאן מַגֵפַת דֶבֶר. רַבִּים מֵתוּ וְאַף בַּעֲלֵי הַחַיִים נִגְפוּ. הִסְתַּתֵּר אָדָם זֶה בִּימֵי הַצָרָה עַד עֲבֹר הַמַגֵפָה. לְאַחַר מִכֵּן יָצָא לַשָֹדֶה וּפָתַח בַּחֲרִישָׁה. בָּא שֵׁד קָטָן וּשְׁאֵלוֹ לָאִכָּר מַה מַעֲשֵֹהוּ. עָנָה לוֹ שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ חִטָה, כְּדֵי שֶׁיוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס בַּשָׁנָה הַבָּאָה.

’אוּלָם, ’אָמַר הַשֵׁד, ’אֵין זֶה שָֹדְךָ; שֶׁלִי הוּא. וְאַף־עָל־פִּי־כֵן אֵין אֲנִי עוֹסֵק בִּזְרִיעַת חִטִים. הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ אֶת הַשָֹדֶה בִּתְנַאי שֶׁנְחַלֵק אֶת יְבוּלוֹ.’ ’מוּטָב.’ הֵשִׁיב הָאִכָּר.

’כְּלוֹמַר, שֶׁהַיְבוּל יְחֻלַק לִשְׁנַיִם: אֶחָד שֶׁיִצְמַח מֵעַל לָאֲדָמָה, וְהַשֵׁנִי בְּתוֹכָהּ. וְהַבְּחִירָה בְּיָדִי, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי בֶּן שֵׁדִים מִמִשְׁפַּחַת אֲצִילִים, וְאִלוּ אַתָּה אֵינְךָ אֶלָא מְנֻוָל. הֲרֵינִי בּוֹחֵר בַּמֶה שֶׁיִהְיֶה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, וְאַתָּה תְּקַבֵּל מַה שֶׁמֵעָלֶיהָ. אֵימָתַי תֶּאֱסֹף אֶת הַיְבוּל?’

’בְּמַחֲצִית יוּלִי.’ אָמַר הָאִכָּר. ’עֲבֹד, עֲבֹד, מְנֻוָל, וַאֲנִי אָבוֹא לַמוֹעֵד הַנָכוֹן, ’אָמַר הַשֵׁד. בְּמַחֲצִית יוּלִי הוֹפִיעַ הַשֵׁד בְּלִוְיַת גְדוּד שֶׁל שֵׁדוֹנִים. פָּגַע בָּאִכְָּר וְאָמַר: ’וּבְכֵן מְנֻוָל, כֵּיצַד עָבַדְתָּ בְּהֵעָדְרִי? יֵשׁ לְחַלֵק אֶת הַיְבוּל.’ ’נָכוֹן,’ הֵשִׁיב הָאִכָּר וּפָתַח בַּקָצִיר. הִתְנַפְּלוּ הַשֵׁדִים וְתָלְשׁוּ אֶת שָׁרְשֵׁי הַקַשׁ.

חָבַט הָאִכָּר אֶת הַחִטִים בַּגֹרֶן, זָרָה אוֹתָן, הִנִיחָן בְּשַֹקִים וְהוֹבִילָן לַשׁוּק לִמְכִירָה. עָשֹוּ אַף הַשֵׁדוֹנִים כָּךְ. הֵבִיאוּ אֶת יְבוּלָם לִמְכִירָה. מָכַר הָאִכָּר אֶת שֶׁלוֹ וְאִלוּ הַשֵׁדוֹנִים עָמְדוּ וְעָמְדוּ – וְאַנְשֵׁי הַמָקוֹם לָעֲגוּ לָהֶם.

אָמַר הַשֵׁד לָאִכָּר: ’רִמִיתַנִי הַפַּעַם, מְנֻוָל שֶׁכְּמוֹתְךָ, וְלֹא תִּשְׁנֶה.’

וְכִי מָה אַתָּה רוֹצֶה?’ שָׁאַל הָאִכָּר, ’כְּלוּם לֹא הָיִיתָ הַבּוֹחֵר?’ ’וּמַה בִּרְצוֹנְךָ לִזְרֹעַ בְּשָֹדֵנוּ לַשָׁנָה הַבָּאָה?’ ’כְּדֵי לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת יֵש לִזְרֹעַ לֶפֶת.’ הֵשִיב הָאִכָּר.

’טוֹב, ’אָמַר הַשֵׁד, ’אַתָּה מְנֻוָל כִּדְבָעֵי. זְרַע לֶפֶת. אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַסְעָרוֹת וְהַבָּרָד. אוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹחֵר בְּמַה שֶׁמֵעַל לָאֲדָמָה. עֲבֹד, מְנֻוָל, עֲבֹד.’

’הִגִיעָה עוֹנַת הָאָסִיף. שׁוּב הוֹפִיעַ הַשֵׁד עִם לַהֲקַת שֵׁדוֹנָיו. הֵחֵלוּ לִקְצֹר אֶת עֲלֵי הַלֶפֶת. עָבַר אַחֲרֵיהֶם הָאִכָּר וְהוֹצִיא מִן הָאֲדָמָה אֶת קִלְחֵי הַלֶפֶת לְתוֹךְ שַֹקִים. הָלְכוּ יַחַד לַשוּק. מָכַר הָאִכָּר אֶת שֶׁלוֹ, וְאִלוּ הַשֵׁד לֹא מָכַר וְאַף הָיָה לְלַעַג.

’נְסַיֵם אֶת פָּרָשַׁת הַשָֹדֶה. מְנֻוָל שֶׁכְּמוֹתְךָ, ’אָמַר הַשֵׁד, ’וְשׁוּב לֹא תּוּכַל לְרַמוֹתֵנִי. נֵצֵא בִּשְֹרִיטוֹת זֶה עַל זֶה, וְהַמְנַצֵחַ יְקַבֵּל אֶת הַשָֹדֶה כֻּלוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים נַעֲרוֹךְ אֶת הַפְּגִישָׁה, אָז אֶשְֹרָטְךָ כַּהֲלָכָה שְֹרִיטַת־שֵׁדִים.’

חָזַר הָאִכָּר לְבֵיתוֹ עָצוּב וּמְהֻרְהָר. רָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ בְּכָךְ וְסָבְרָה שֶׁמָא נִגְנַב כַּסְפּוֹ בַּשׁוּק. אֶלָא לְאַחַר שֶׁנוֹדְעָה לָהּ סִבַּת הָעַצְבוּת וּלְאַחַר שֶׁרָאֲתָה אֶת אַרְנָקוֹ מָלֵא מַטְבְּעוֹת, עוֹדְדָה אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת וְהִבְטִיחָה שֶׁלֹא יִקְרֶה לוֹ כָּל אָסוֹן, כֵּיוָן שֶׁמָצְאָה אֶמְצָעִי.

’סְמֹךְ עָלַי, בַּעְלִי, ’אָמְרָה, הַשָֹדֶה יִהְיֶה שֶׁלָנוּ.’ בַּיוֹם הַקָבוּעַ, הוּא הַיוֹם שֶׁבּוֹ בָּאנוּ לָאִי, בָּרַח הַבַּעַל לַכְּנֵסִיָה, וְשָׁם הֲרֵי מָצָאנוּ אוֹתוֹ. כַּעֲבֹר דַקוֹת מִסְפָּר בָּאָה גַם אִשְׁתּוֹ הַזְקֵנָה וְסִפְּרָה כֵּיצַד עָלָה בְּיָדָהּ לְרַמוֹת אֶת הַשֵׁד וְלִזְכּוֹת בַּשָֹדֶה:

הַשֵׁד בָּא לְפִתְחוֹ שֶׁל הָאִכָּר וְקָרָא: ’הִי מְנֻוָל, צֵא לַשְֹרִיטוֹת!’ מִשֶׁלֹא בָּאָה כָּל תְּשׁוּבָה נִכְנַס וּמָצָא אֶת הָאִשָׁה מִתְפַּלֶשֶׁת בֶּעָפָר, בּוֹכָה וּמְקוֹנֶנֶת.

’מַה זֹאת?’ שָׁאַל הַשֵׁד, הֵיכָן הוּא? מַה מַעֲשֵֹהוּ?’ ’הָהּ, הֵיכָן הוּא? עָנְתָה הַזְקֵנָה, ’הָרָשָׁע, הַתַּלְיָן, הָרוֹצֵחַ. הוּא הָפַךְ אוֹתִי לְאֻמְלָלָה, אֲנִי אוֹבֶדֶת, אֲנִי מֵתָה מֵרֹב כְּאֵב שֶׁגָרַם לִי.’

’הָכֵיצַד?’ שָׁאַל הַשֵד, ’וְכִי מֶה עָשָֹה לָךְ? הֲרֵינִי מַלְקֶה אוֹתוֹ מִיָד.’ ’הָהּ, ’הֵשִׁיבָה הָאִשָׁה, ’הוּא אָמַר לִי, הַתַּלְיָן, הֶעָרִיץ, שֹוֹרֵט־הַשֵׁדִים, שֶׁקָבַע לְהַיוֹם קְרָב־שְֹרִיטוֹת אִתְּךָ. רָצָה לְנַסוֹת אֶת צִפָּרְנָיו וּשְֹרָטַנִי בְּזִרְתּוֹ, וַהֲרֵינִי גוֹוַעַת מִכְּאֵב. וְעוֹד הָלַךְ אֶל הַנַפָּח לְחַשֵׁל אֶת צִפָּרְנָיו וּלְחַדְדָן. אַתָּה אָבוּד, אֲדֹנִי הַשֵׁד. קוּם בְּרַח.’ נִבְהַל הַשֵׁד וּבָרַח.


פרק חמישה־עשר: כיצד שמענו מלים קפואות בלב־ים    🔗


יָצָאנוּ לְהַמְשִׁיךְ דַרְכֵּנוּ. הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּלֵב־יָם בְּמִשְׁתָּאוֹת, בִּמְסִבּוֹת, בְּשִֹיחוֹת, וְהִנֵה קָם פַּנְטַגְרוּאֵל לְהִסְתַּכֵּל מִסְבִיבוֹ, אַחַר אָמַר לָנוּ: ’חְֶבְרַיָה, וְכִי אֵין אַתֶּם שׁוֹמְעִים דָבָר? דוֹמֶה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲנָשִים מְשֹוֹחֲחִים בָּאֲוִיר; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין אֲנִי רוֹאֶה אָדָם. הַקְשִׁיבוּ.’

נַעֲשֵֹינוּ כֻּלָנוּ מַקְשִׁיבִים תּוֹךְ תְּשֹוּמֶת־לֵב, וּבְאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת שָׁאַפְנוּ אֲוִיר, כְּחִלְזוֹנִים בְּקוֹנְכִיוֹתֵיהֶם, אוּלַי נִתְפֹּס אֵיזֶה קוֹל. וּכְדֵי שֶׁלֹא לְאַבֵּד כְּלוּם שַֹמְנוּ כַּפּוֹת יָדֵינוּ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנֵינוּ, וְעִם זֹאת לֹא שָׁמַעְנוּ דָבָר. אוּלָם פַּנְטַגְרוּאֵל הִמְשִׁיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא שוֹמֵעַ קוֹלוֹת שוֹנִים בָּאֲוִיר, שֶׁל גְבָרִים וְשֶׁל נָשִׁים. הֶחְלַטְנוּ שֶׁנִתְפֹּס גַם אָנוּ אֶת הַקוֹלוֹת וִיהִי מָה, אוֹ שֶׁאָזְנֵינוּ נֶאֶטְמוּ. סוֹף־סוֹף עָלָה בְּיָדֵינוּ לְהַבְחִין בְּקוֹלוֹת וְאַף לִשְמֹעַ מִלִים שְׁלֵמוֹת; מַה שֶׁהִפְחִיד אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר, וְלֹא בְּלִי סִבָּה, הוּא – שֶׁלֹא רָאִינוּ אִיש, וְעִם זֹאת שָׁמָעְנוּ קוֹלוֹת שׁוֹנִים שֶׁל גְבָרִים, נָשִׁים וָטַף וְאַף שֶׁל סוּסִים, עַד שֶׁכָּלְיָכוֹל קָם וְקָרָא:

ציור 139.png

’לְכָל הָרוּחוֹת, כְּלוּם לָצוֹן הוּא הַדָבָר? אֲבוּדִים אָנוּ. נִבְרַח! שָֹמוּ לָנוּ מַאֲרָב מִסָבִיב. אַחַא יוֹחָנָן, כְּלוּם כָּאן אַתָּה, יְדִידִי? עֲמֹד עַל יָדִי, בְּבַקָשָה מִמְךָ. הַקְשִׁיבוּ! אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל תּוֹתָחִים. נִבְרַח! שׁוּב אֵין בִּי אֹמֶץ־רוּחַ עַל הַיָם. רַק עַל הַיַבָּשָׁה יָשׁוּב אֵלַי עֻזִי. נִבְרַח. אֵין אֲנִי אוֹמֵר זֹאת מֵרֹב פַּחַד, הוֹאִיל וְאֵין אֲנִי מְפַחֵד, פְּרָט לְרִגְעֵי סַכָּנָה. אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר זֹאת תָּמִיד. מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי כָּעֵת בְּבֵיתִי, וְלוּ גַם הָיִיתִי בְּרַוָקוּת עוֹלָמִית. נִבְרַח, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמוֹד נֶגְדָם. הֵם עוֹלִים עָלֵינוּ בְּמִסְפָּר שֶׁל עֲשָֹרָה נֶגֶד אֶחָד, אֲנִי מַבְטִיחֲכֶם. הֵם יַהַרְגוּנוּ. אֶל הַסִפּוּן! אֶל הַתֹּרֶן! אֶל הַמִפְרָשִֹים! נִבְרַח!’

שְָׁמַע פַּנְטַגְרוּאֵל אֶת הַצְוָחוֹת וְאֶת הַשַׁעֲרוּרִיָה שֶׁהֵקִים כָּלְיָכוֹל, אָמַר: ’מִי הוּא הֶעָרִיק? נִרְאֶה קֹדֶם מָה הֵן הַבְּרִיוֹת הַלָלוּ. אוּלַי הֵן בְּמִקְרֶה מִשֶׁלָנוּ. עֲדַיִן אֵינֶנִי רוֹאֶה אִישׁ, וְעִם זֹאת אֲנִי חָשׁ מֵאָה אֶלֶף מִסְבִיבִי!’

עָנָה הַקְבַרְנִיט וְאָמַר: ’אֲדוֹנִי, אַל תְּפַחֵד. כָּאן תְּחוּמוֹ שֶׁל יָם־הַקֶרַח, שֶׁבְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף הָאַחֲרוֹן הִתְחוֹלֵל כָּאן קְרָב בֵּין הַחַדְעֵינִיִים וּבֵין הָעֲנָנִיִים. אָז נִקְפְּאוּ בָּאֲוִיר דִבְרֵיהֶם וְצַעֲקוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִׁים וְהַנָשִׁים, הִתְנַגְשׁוּת הַהֲמוֹנִים, שִׁקְשׁוּק הַשִׁרְיוֹנִים, נַחֲרוֹת הַסוּסִים וּשְׁאָר קְרִיאוֹת הָאֵימִים. וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁתָּקְפּוֹ שֶׁל הַחֹרֶף פָּג, הַבֹּהַר וְהַזֹהַר שֶׁל עוֹנַת הָאָבִיב הִגִיעוּ, מַפְשִׁירִים הַקוֹלוֹת מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ וְנִשְׁמָעִים לָנוּ!’

’בֵּאלֹהִים,’ קָרָא כָּלְיָכוֹל. ’כְּלוּם אֵין אָנוּ כְּדָאִים שֶׁנִרְאֶה אַחַד הַקוֹלוֹת. וַהֲרֵי בִּשְׁעַת מַתַּן־תּוֹרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה בְּרֹאשׁ הָהָר רָאָה הָעָם אֶת הַקוֹלוֹת!’ ’הִנֵה, רְאוּ’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’הִנֵה כַּמָה מֵהֶם שֶׁלֹא הִפְשִׁירוּ עֲדַיִן.’ וְהוּא זָרַק מְלוֹא חָפְנָיו עַל הַסִפּוּן מִלִים קְפוּאוֹת, שֶׁנִדְמוּ לִגְרִיסֵי פְּנִינִים מִצְבָעִים שוֹנִים. הִבְחַנוּ בְּמִלִים אֲדֻמוֹת, יְרֻקוֹת, שְחוֹרוֹת, כְּחֻלוֹת, זְהֻבּוֹת, שֶׁמִשֶׁהִפְשִירוּ בְּתוֹךְ יָדֵינוּ כַּשֶׁלֶג, שָמַעְנוּ אוֹתָן בְּאָזְנֵינוּ, אַךְ בְּלִי שֶׁנְבִינֵן, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ בְּלָשׁוֹן זָרָה וּמְשֻׁנָה, פְּרָט לְמִלָה אַחַת גְדוֹלָה, שֶׁהָאָח יוֹחָנָן חִמֵם אוֹתָהּ בְּיָדָיו, וְאָז פָּרְצָה כְּקוֹלָם שֶׁל עֲצֵי עַרְמוֹן עַל־גַבֵּי אֵשׁ וְהִפְחִידָה אֶת כֻּלָנוּ.

’הָיְתָה זוֹ,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ’יְרִיַת תּוֹתָח בִּשְׁעָתָהּ'. בִּקֵשׁ כָּלְיָכוֹל מִפַּנְטַגְרוּאֵל עוֹד וְעוֹד. לֹא רָצָה פַּנְטַגְרוּאֵל. ’אִם כֵּן,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’מְכֹר לִי.’

’לִמְכֹּר מִלִים,’ עָנָה פַּנְטַגְרוּאֵל, ’הֲרֵי זֶה עִסְקָם שֶׁל עוֹרְכֵי־דִין. אֲנִי מוּכָן לִמְכֹּר לְךָ אֶת הַשְׁתִיקָה, וּבִמְחִיר יוֹתֵר גָבוֹהַּ.’

וּבְאָמְרוֹ זֹאת הִשְלִיךְ שְלֹשָה־אַרְבָּעָה חֳפָנִים עַל הַסִפּוּן. הִבְחַנְתִּי בָּהֶן מִלִים עוֹקְצוֹת, מִלִים שׁוֹתְתוֹת־דָם, מְבֻטָאוֹת בִּשְׁעַת חִתּוּךְ־גָרוֹן, מִלִים אֲיֻמוֹת וְלֹא נְעִימוֹת בְּיוֹתֵר לָעַיִן. שָׁמַעְנוּ מִלִים פְּרָאִיוֹת וְקוֹל הֲמֻלַת מִלְחָמָה. אַחַר כָּךְ שָׁמַעְנוּ אֲחֵרוֹת כְּקוֹל תֻּפִּים וַחֲלִילִים, כְּקוֹל קֶרֶן וַחֲצוֹצְרָה. רָצִיתִי לְהַטְמִין מֵהֶן כַּמָה אֲדֻמוֹת וּלְשָׁמְרָן בְּתוֹךְ שֶׁמֶן, כְּפִי שֶׁשׁוֹמְרִים שֶׁלֶג וְקֶרַח, אוֹ בְּקַשׁ נָקִי. אוּלָם פַּנְטַגְרוּאֵל הִתְנַגֵד לְכָךְ, בְּאָמְרוֹ שֶׁטֵרוּף דַעַת הוּא לִשְׁמֹר דָבָר שֶׁאֵינוֹ חָסֵר לְעוֹלָם.


פרק ששה־עשר: כיצד הגיעו לתחומו של מר קבה    🔗


יוֹם אֶחָד יָרַדְנוּ עַל אִי מְפֹאָר וְנֶהְדָר מִכָּל הָאִיִים הֵן בְּנוֹפוֹ וְהֵן בְּמוֹשְׁלוֹ. מִכָּל צַד הָיָה מְחֻסְפָּס, אַבְנִי, הֲרָרִי, צָחִיחַ, לֹא נָעִים לָעַיִן, קָשֶׁה לַהֲלִיכָה בָּרֶגֶל. אֶלָא לְאַחַר שֶׁטִפַּסְנוּ וְעָלִינוּ וְנִכְנַסְנוּ בְּרֹב זֵעָה וְלֹא בְּלִי קֹשִׁי, מָצָאנוּ אֶת רֹאשׁ הָהָר פּוֹרֶה, בָּרִיא וְנָעִים, עַד כִּי נִדְמֶה שֶׁזֶהוּ גַן־עֵדֶן מַמָשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת.

מוֹשְׁלוֹ שֶׁל אִי זֶה הָיָה מַר קֵבָה, אֲדוֹן כָּל הַמְלָאכוֹת וְהָאֻמָנֻיוֹת. אּם סוֹבְרִים אַתֶּם שֶׁהָאֵשׁ הוּא אֲבִי כָּל הַמְלָאכוֹת, אֵינְכֶם אֶלָא טוֹעִים. אִם חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁתּוּבַל־קַיִן הוּא אֲבִי כָּל חָרָשׁ, אֵינְכֶם אֶלָא טוֹעִים. כֵּיוָן שֶׁמַר קֵבָה הוּא אֲבִי כָּל הַחָכְמוֹת וְהָאֻמָנֻיוֹת. לוֹ, לְמֶלֶךְ זֶה, עָלֵינוּ לְהִשָׁבַע אֱמוּנִים, הוֹאִיל וְהוּא שַׁלִיט, הוּא קַפְּדָן, הוּא קָשֶׁה, הוּא מוּצָק. בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תְּשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ, לֹא תְּפַתֶּה אוֹתוֹ, לֹא תַּשִׁיא אוֹתוֹ, הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. אֵינוֹ מְדַבֵּר כִּי אִם בְּסִימָנִים, אֶלָא שֶׁהַכֹּל נִשְׁמָעִים לְסִימָנִים אֵלוּ בְּיֶתֶר זְרִיזוּת מֵאֲשֶׁר לְכָל מֶלֶךְ אַחֵר. אֵין הוּא מַרְשֶׁה שׁוּם דִחוּי לְאַחַר אַזְהָרוֹתָיו. לִפְקֻדוֹתָיו שֶׁל מַר קֵבָה רוֹעֲדִים הַשָׁמַיִם, וְהָאָרֶץ כֻּלָה רוֹטֶטֶת. פְּקֻדָתוֹ הִיא:

לַעֲשֹוֹת אֶת הַנָחוּץ לְלֹא דְחִיָה אוֹ לָמוּת. הַכֹּל מְמַהֲרִים לַעֲשֹות רְצוֹנוֹ, הַכֹּל עֲסוּקִים לְמַעֲנוֹ. תְּמוּרַת זֹאת הוּא גוֹמֵל חֶסֶד לָעוֹלָם בָּזֶה שֶׁהוּא יוֹצֵר כָּל הַמְכוֹנוֹת, מַמְצִיא כָּל הָאֻמָנֻיוֹת, כָּל הַמְלָאכוֹת. וְאַף אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִים מְאַלֵף הוּא, שֶׁיֵדְעוּ לַעֲשֹוֹת דְבָרִים שֶׁהַטֶבַע מָנַע מֵהֶם. עַל־יְדֵי כָּךְ נַעֲשִֹים הָעוֹרְבִים, הַתֻּכִּים, הַזַרְזִירִים – פַּיְטָנִים; וְהַכֹּל לְמַעַן הַכָּרֵס.

הוּא מְאַלֵף וּמְבַיֵת אֶת הַנְשָׁרִים, אֶת הַנִצִים, אֶת הָעֵיטִים וּבַעֲלֵי־חַיִים פְּרָאִיִים אֲחֵרִים, כָּךְ שֶׁהֵם יוֹדְעִים לָטוּס, לָנוּד, לָשׁוּט, לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְנַפֵּל פִּתְאֹם עַל הָאָרֶץ. וְהַכֹּל לְמַעַן הַכָּרֶס.

אֶת הַפִּילִים, הָאֲרָיוֹת, הַדֻבִּים, הַסוּסִים, הַכְּלָבִים הוּא מְלַמֵד לִרְקֹד, לָאוּץ, לְהִתְנַפֵּל, לָצוּף, לְהִתְחַבֵּא, לְהָבִיא מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה, לָקַחַת מַה שֶׁהוּא חוֹשֵק. וְהַכֹּל לְמַעַן הַכָּרֵס.

מַעָמְקֵי תְּהוֹם הוּא מוֹצִיא אֶת הַדָגִים, אֶת הַזְאֵבִים הוּא מַשְלִיךְ מִתּוֹךְ הַיְעָרוֹת, אֶת הַדֻבִּים מִבֵּין הַסְלָעִים, אֶת הַשׁוּעָלִים מִמְאוּרוֹתֵיהֶם, אֶת הַנְחָשִׁים מֵחוֹרֵיהֶם. וְהַכֹּל לְמַעַן הַכָּרֵס.

בְּקִצוּר, הוּא גָדוֹל עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּחֲמָתוֹ הַכֹּל, אָדָם וּבְהֵמָה. וְהַכֹּל לְמַעַן הַכָּרֵס. לְיָדוֹ שֶׁל מַר קֵבָה נִמְצֵאת תָּמִיד הַנְסִיכָה אֶבְיוֹנוּת. כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַדֶרֶךְ, נִנְעָלִים מִיָד כָּל בָּתֵּי־הַנִבְחָרִים, נֶאֱלָמִים כָּל הַצַוִים, מִתְבַּטְלוֹת כָּל הַפְּקֻדוֹת. אֵין הִיא מְשֻעְבֶּדֶת לְשוּם חֹק, הִיא פְּטוּרָה מִכָּל. וְהַכֹּל בּוֹרְחִים מִפָּנֶיהָ לְכָל עֵבֶר וּמַעְדִיפִים לִטְבֹּעַ בְּלֶב־יָם, לַעֲבֹר שִׁבְעַת מְדוֹרֵי גֵיהִנוֹם, הָרִים וְנַחְשׁוֹלִים, מֵאֲשֶׁר לִנְפֹּל בְּיָדֶיהָ.


פרק שבעה־עשר: כיצד נהגו אנשי חצרו של מר קבה    🔗


בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל מַר קֵבָה הִבְחִין פַּנְטַגְרוּאֵל בִּשְׁנֵי מִינֵי אֲנָשִׁים טַרְדָנִים. הָרִאשׁוֹנִים נִקְרְאוּ בְּשֵׁם יִדְעוֹנִים, הַשְׁנִיִים בְּשֵׁם עוֹבְדֵיכְּרֵסִים. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְדַבְּרִים מִתּוֹךְ הַבֶּטֶן; הֵם הָיוּ קוֹסְמִים, מְנַחֲשִׁים וּמוֹלִיכִים שׁוֹלָל אֶת הֶהָמוֹן. הָיוּ מְשִׁיבִים עַל כָּל הַשְׁאֵלוֹת בְּיַחַס לַהֹוֶה וְלֶעָתִיד, אֶלָא שֶׁהָיוּ מְשַׁקְרִים וּבוֹדִים מִלִבָּם. עוֹבְדֵיכְּרֵסִים הָיוּ מִתְקַהֲלִים תָּמִיד, מֵהֶם עַלִיזִים וְקַלִים, מֵהֶם עֲצוּבִים, קַפְּדָנִים, קָשִׁים; כֻּלָם הוֹלְכֵי בָּטֵל הָיוּ, לֹא עָבְדוּ כְּלָל וְהָיוּ לְמַעֲמָסָה חַסְרַת תּוֹעֶלֶת עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה, כֵּיוָן שֶׁפָּחֲדוּ, כַּנִרְאֶה, לְהַעֲלִיב אֶת הַבֶּטֶן וּלְהַרְזוֹתָהּ. הַכֹּל הָיוּ לְבוּשִׁים מַחֲלָצוֹת, מֻסְוִים וּמִתְחַפְּשִֹים. הָיוּ מַעֲרִיצִים אֶת קֵבָה וְחוֹשְׁבִים אוֹתוֹ לֵאלֹהִים וּמַקְרִיבִים לוֹ הַכֹּל.

הָיִינוּ מִסְתַּכְּלִים כָּךְ בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם וַאֲרֶשֶׁת פְּנֵיהֶם שֶׁל פַּחְדָנִים אֵלוּ עִם פִּיוֹתֵיהֶם הָרְחָבִים, וְהִנֵה שָׁמַעְנוּ קוֹל פַּעֲמוֹן חָזָק. מִיָד הִסְתַּדְרוּ הַכֹּל כְּלִפְקֻדַת־קְרָב, אִישׁ אִישׁ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, לְפִי דַרְגָתוֹ וְיִחוּסוֹ. וְכָךְ הִתְקָרְבוּ כְּלַפֵּי מַר קֵבָה בְּלֶכְתָּם אַחֲרֵי כַּרְסְתָן צָעִיר, גָדוֹל וְאַמִיץ, שֶׁנָשָֹא עַל גַבֵּי מַקֵל אָרֹךְ וּמֻזְהָב יָפֶה פֶּסֶל־עֵץ, חָרוּט בְּצוּרָה גְרוּעָה וּמְצֻיָר בְּאֹפֶן מְכֹעָר. דוֹמֶה הָיָה פֶּסֶל זֶה לִדְיוֹקָנוֹ שֶׁל אַכְלָן כְּפִי שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ בְּקַרְנָבָל. הָיְתָה זוֹ דְמוּת מְשֻׁנָה, מַצְחִיקָה, מְכֹעֶרֶת וַאֲיֻמָה לְמַרְאֶה, עֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת מִבִּטְנָהּ, רֹאשָהּ גָדוֹל מִכָּל יֶתֶר הַגוּף עִם לְסָתוֹת רְחָבוֹת נוֹרָאוֹת, שֶׁהָיוּ מְלֵאוֹת שִׁנַיִם. שִׁנַיִם אֵלוּ הָיוּ נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ לְאַחַר שֶׁהֵנִיעוּ אוֹתָן בְּחֶבֶל דַק מֻסְתָּר בְּתוֹךּ הַמַקֵל.

כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל עוֹבְדֵיכְּרֵסִים, רָאִיתִי שֶׁאַחֲרֵיהֶם הוֹלְכִים מְשַׁמְשִׁים רַבִּים עֲמוּסֵי סַלִים, קְלָתוֹת, קְדֵרוֹת וְסִירִים. הָיוּ שָׁרִים שִׁירֵי תְּהִלָה וְתִשְׁבְָּחוֹת וּמַקְרִיבִים לֵאלֹהֵיהֶם:

לֶחֶם לָבָן, לֶחֶם קִבָּר, מְרָקִים, חֲמִיצוֹת, לְשׁוֹנוֹת בְּחַרְדָל, לְשׁוֹנוֹת בַּחֲזֶרֶת, זֵיתִים, מִמְרָחִים, בְּשַֹר־בָּקָר מִכָּל הַמִינִים, צַיִד, דָגִים, בַּרְוָזִים, יוֹנִים, תַּרְנְגוֹלֵי־הֹדוּ, דַיוֹת, קָתְלֵי־חֲזִיר, צַלְעוֹת כְּבָשִֹים, צְלִי גְדָיִים, נִתְחֵי שֻׁמָן, גְבִינוֹת, חֲרִיצֵי חָלָב, אֲפַרְסֵקִים, רִבּוֹת, לְפָדִים, גְלִידוֹת, עוּגוֹת וְכַיוֹצֵא בָּהֶם מִינֵי מַאֲכָל לַעֲשָֹרוֹת. וְהַיֵינוֹת קִשְׁטוּ אֶת הַכֹּל.

ציור 143.png

רָאָה פַּנְטַגְרוּאֵל אֲסַפְסוּף זֶה שֶׁל מַקְרִיבִים עַל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, נִתְמַלֵא חֵמָה וְהָיָה יוֹרֵד מִשָׁם, אִלְמָלֵא עִכְּבָהוּ רַבְיֶדַע שֶׁיִרְאֶה אֶת סוֹף הַמַחֲזֶה.

’וְכִי מַה מַקְרִיבִים נְבָלִים אֵלֶה לֵאלֹהֵיהֶם בִּימֵי לֹא־בָּשָֹר?' תָּמַהּ פַּנְטַגְרוּאֵל.

’אֹמַר לְךָ.’ עָנָה הַקְבַרְנִיט, ’הֵם מְבִיאִים לוֹ בֵּיצִים כְּתוּשׁוֹת, חֶמְאָה טְרִיָה, רֶסֶק אֲפוּנִים, תֶּרֶד, דָגִים מְלוּחִים, סֻלְתָּנִיוֹת, כְּרוּב בְּשֶׁמֶן, סַלָטִים מֵאֶלֶף מִינִים, אִלְתִּית, חִלְזוֹנוֹת בְּקוֹנְכִיוֹתֵיהֶם, צַבִּים, סַרְטָנִים, קַרְפִּיוֹנִים, צְדָפִים; בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת, בֵּיצִיוֹת וְכַדוֹמֶה. לְשֵׁם קִנוּחַ מַגִישִׁים לוֹ אֹרֶז, חֶמְאַת שְׁקֵדִים, בָּטְנִים, תְּאֵנִים, תְּמָרִים, צִמוּקִים, אֱגוֹזִים וְכַיוֹצֵא בָּהֶם.’ הֵם עָבְדוֹ בַּאֲרִיכוּת לֶאֱלִילָם קֵבָה. וְעִם זֹאת הוֹדָה מַר קֵבָה שֶׁאֵין הוּא אֵל, כִּי אִם יְצוּר מִסְכֵּן, מְכֹעָר וָדָל.


פרק שמונה־עשר: מר קבה הממציא    🔗


פָּרְשׁוּ עוֹבְדֵיכְּרֵסִים וְהַלְכוּ, וּפַּנְטַגְרוּאֵל הִתְחִיל עוֹקֵב אַחֲרֵי פְּעֻלָתוֹ שֶׁל מַר קֵבָה. הַלֶחֶם, כַּיָדוּעַ לָכֶם, עַל כָּל תְּשׁוּרוֹתָיו וְצוּרוֹתָיו, הוּא מְנָת־מְזוֹנוֹ, וּבִרְכַּת מְרוֹמִים הִיא שֶׁיִמְצָא לַחְמוֹ וְיִשְׁמֹר עָלָיו.

בְּרֵאשִׁית הִמְצִיא אֶת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, שֶׁתַּצְמִיחַ דָגָן. הִמְצִיא אֶת כְּלֵי הַזַיִן לְהָגֵן בָּהֶם עַל הַדָגָן. הִמְצִיא אֶת הָרְפוּאָה וְאֶת הַמָתֵמָטִיקָה כְּדֵי לָדַעַת לִשְׁמֹר עַל הַדָגָן בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים מִפְּנֵי תַּקָלוֹת הַבָּאוֹת מִן הָאֲוִיר, מִבַּעֲלֵי הַחַיִים, מִגְנֵבוֹת וּמִגָזֵל. הִמְצִיא טַחֲנוֹת־מַיִם, טַחֲנוֹת־רוּחַ, רֵחַיִם שֶׁל יָד, עַם כָּל מִינֵי חִדוּשִׁים וְשִׁכְלוּלִים, כְּדֵי לִטְחֹן אֶת הַדָגָן וּלְהָפְכוֹ לְקֶמַח, אֶת הַשְֹאוֹר כְּדֵי לְהַתְפִּיחַ אֶת הָעִסָה, אֶת הַמֶלַח כְּדֵי לָתֵת לוֹ טַעַם, אֶת הָאֵשׁ כְּדֵי לֶאֱפוֹת אוֹתוֹ, אֶת הַשָׁעוֹן כְּדֵי לִקְבֹּעַ זְמַן אֲפִיָתוֹ.

אִם קָרָה שֶׁהָדָגָן חָסֵר הָיָה בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ, הִמְצִיא אֶמְצָעִים לְהוֹבִיל אוֹתוֹ וְלַהֲבִיאוֹ מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת. הִמְצִיא עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת לְשֵׁם נוֹחִיוּת הַהוֹבָלָה. כְּדֵי שֶׁהַיָם וְהַנְהָרוֹת לֹא יַפְרִיעוּ, הִמְצִיא סְפִינוֹת, אֳנִיוֹת, סִירוֹת, שֶׁבָּהֶן עוֹבֵר הוּא עַל־פְּנֵי יַמִים, אֲגַמִים וּנְהָרוֹת וּמֵבִיא דָגָן מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, לֹא יְדוּעוֹת. בִּשְׁנוֹת בַּצֹרֶת, כְּשֶׁאֵין גְשָׁמִים יוֹרְדִים כְּלָל אוֹ יוֹרְדִים לֹא בְּעִתָּם וְהַדָגָן נִשְׁאָר טָמוּן בָּאֲדָמָה, אוֹ כְּשֶׁיוֹרְדִים גְשָמִים בְּשֶׁפַע וּבְשִׁטָפוֹן וּמַטְבִּיעַ אֶת הַדָגָן; אוֹ כְּשֶׁבָּרָד מַכֶּה אוֹתוֹ, רוּחוֹת שׁוֹדְפִים אוֹתוֹ, סְעָרוֹת מַשְׁחִיתוֹת אוֹתוֹ – נֶגֶד כָּל הַפֻּרְעָנֻיוֹת הַלָלוּ הִמְצִיא מַר קֵבָה אֶמְצָעִים וְתַכְסִיסִים לְהִלָחֵם בָּהֶן.

אוּלָם צָרָה חֲדָשָׁה בָּאָה. הַשׁוֹדְדִים וְהַחַמְסָנִים גָזְלוּ אֶת הַדָגָן וְהַלֶחֶם. מֶה עָשָֹה מַר קֵבָה? הִמְצִיא אֶת הָאֻמָנוּת לִבְנוֹת עָרִים גְדוֹלוֹת, מִבְצָרִים וְאַרְמוֹנוֹת כְּדֵי לִשְמֹר בָּהֶן אֶת הַתְּבוּאָה. וְכֵן קָרָה שֶׁלֹא מָצָא דָגָן בְּשָֹדֵהוּ וְשָׁמַע שֶׁהוּא נִמְצָא לָרֹב בֶּעָרִים, בַּמִבְצָרִים וּבָאַרְמוֹנוֹת; הִמְצִיא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הָאֶמְצָעִים לַהֲרֹס אֶת הַמִבְצָרִים, לְנַתֵּץ אֶת הָאַרְמוֹנוֹת בְּעֶזְרָתָם שֵׁל אֵילֵי־בַּרְזֶל, תּוֹתָחִים וּבַלִיסְטְרָאוֹת; וְעוֹד הִמְצִיא אֶת אֲבַק־הַשְֹרֵפָה, שֶׁהוּא חָזָק יוֹתֵר, אָיֹם יוֹתֵר, שְֹטָנִי יוֹתֵר מֵהַסוּפָה.


פרק תשעה־עשר: כיצד עברו הנוסעים ליד האי חנף    🔗


לַמָחֳרַת הִמְשַכְנוּ וְהִגַעְנוּ עַד לָאִי חָנֵף. לֹא יָכְלָה סְפִינָתוֹ שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵל לַעֲגֹן, כֵּיוָן שֶׁרוּחַ לֹא נָשְבָה, וְהַיָם הָיָה שָׁקֵט בְּיוֹתֵר. הַיִינוּ שָׁטִים אַט־אַט, עוֹבְרִים מִצַד אֶל צַד עַל צַלְעוֹת הָאְָנִיָה, אִם כִּי הוֹסַפְנוּ מִפְרָשִֹים עַל הַמִפְרָשִֹים.

הָיִינוּ כֻּלָנוּ שְׁקוּעִים בְּהִרְהוּרִים, מִשְׁתַּעַמְמִים וַעֲגוּמִים. פַּנְטַגְרוּאֵל הָיָה מְנַמְנֵם עַל־גַבֵּי סַפְסַל בְּפֶתַח הָאְָנִיָה, וּבְיָדוֹ סֵפֶר יְוָנִי עַתִּיק, שֶׁכֵּן הָיְתָה דַרְכּוֹ לְהֵרָדֵם, כְּשֶׁסֵפֶר מֻנָח עַל חָזֵהוּ. רַבְיֶדַע הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה עָסוּק בְּחִשׁוּבִים בְּאֵיזֶה כִּווּן וְגֹבַהּ נִמְצָאִים אָנוּ לְגַבֵּי הַקֹטֶב. הָאָח יוֹחָנָן יָרַד לַמִטְבָּח לְנַחֵשׁ, לְפִי הַקְצִיצוֹת הַמִתְבַּשְׁלוֹת, מַה הַשָׁעָה.

כָּלְיָכוֹל הֶחֱזִיק בֵּין שְֹפָתָיו גִבְעוֹל שֶׁל פַּנְטַגְרוּאֵלִיוֹן וְנָפַח בּוּעוֹת. גִמְנַסְט הִתְקִין מְנַקִיוֹת־שִׁנַיִם מִזְרָדִים. רַבעָמָל הָיָה שָׁקוּעַ בַּהֲזָיוֹת, וּכְדֵי לִצְחֹק הָיָה מְדַגְדֵג עַצְמוֹ וּמְגָרֵד רֹאשוֹ בִּקְצֵה הָאֶצְבַּע. עֵרָן עָשָֹה מִקְלִפַּת אֱגוֹז טַחֲנָה קְטַנְטֹנֶת נֶחְמָדָה עִם אַרְבַּע כְּנָפַיִם יָפוֹת מִגִזְעֵי אַלוֹן רַכִּים. חוֹבֵבְזָרוֹת הָיָה מַטְלִיא אֵיזֶה פַּנָס יָשָׁן. קְבַרְנִיטֵנוּ הָיָה מְחַטֵט בְּחָטְמֵיהֶם שֶׁל הַמַלָחִים, וְהִנֵה חָזַר הָאָח יוֹחָנָן מֵהַמִטְבָּח וְרָאָה שֶׁפַּנְטַגְרוּאֵל הֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ. הִפְסִיק אֶת הַדְמָמָה הָעַקְשָׁנִית וְשָׁאַל בְּקוֹל רָם כֵּיצַד יֵשׁ לְבַלוֹת אֶת הַזְמַן בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל שֶׁקֶט גָמוּר עַל הַיָם.

גַם כָּלְיָכוֹל עָזַר לוֹ לָאָח יוֹחָנָן וּבִקֵשׁ אֶמְצָעִי נֶגֶד הָרֹגֶז. גִמְנַסְט אַף הוּא שָׁאַל מַהִי הַתְּרוּפָה נֶגֶד סַנְוֵרִים. רַבְעָמָל רָצָה לָדַעַת מַה יֵשׁ לַעֲשֹוֹת כְּדֵי שֶׁלֹא לִישֹן כְּכֶלֶב. רַבְיֶדַע פִּהֵק רְחָבוֹת, עַד שֶׁהִדְבִּיק אֶת הַיֶתֶר (וְהַכֹּל פָּתְחוּ בְּפִהוּק) וְשָׁאַל מַהִי הַתְּרוּפָה נֶגֶד פִּהוּקִים. חוֹבֵבְזָרוֹת רָצָה לָדַעַת כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהָבִיא אֶת הַקֵבָה לִידֵי שִׁווּי מִשְׁקָל וּלְנַעֲנוּעַ. עֵרָן שָׁאַל, תּוֹךְ כְּדֵי שַֹחֲקוֹ בְּטַחֲנָתוֹ הַקְטַנְטֹנֶת, מָה הֵם הַסִימָנִים הַמֻבְהָקִים לְרָעָב. אֵיתָן, שֶׁשַָׁמַע אֶת הָרַעַשׁ, בָּא בְּרִיצָה אֶל הַסִפּוּן וּבְהְיוֹתוֹ עֲדַיִן לְיַד הַמָנוֹף קָרָא וְשָׁאַל עַל שׁוּם מָה רִירוֹ שֶׁל אָדָם־בְּתַעֲנִית מְסֻכָּן לִנְחָשִׁים וּלְבַעֲלֵי־חַיִים אַרְסִיִים.

’יְדִידִים’ הֵשִׁיב פַּנְטַגְרוּאֵל, ’עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֵיכֶם יֵשׁ תְּשׁוּבָה אַחַת בִּלְבַד, שֶׁתִּנָתֵן לָכֶם לֹא בְּהַרְצָאוֹת אֲרֻכּוֹת, אֶלָא בְּקִצוּר נִמְרָץ: קֵבָה רֵיקָה אֵין לָהּ אָזְנַיִם, אֵין הִיא שׁוֹמַעַת כְּלָל. אַךְ תָּבוֹאוֹ עַל סִפּוּקְכֶם עַל־יְדֵי סִימָנִים, תְּנוּעוֹת וּמַעֲשִֹים.

’וַהֲרֵי לָכֶם דֻגְמָה: טַרְקְוִינְיוּס הַגֵאֶה, הָאַחֲרוֹן לְמַלְכֵי רוֹמָא הָעַתִּיקָה (וְאוֹתוֹ רֶגַע מָשַׁךְ פַּנְטַגְרוּאֵל בְּחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן, וְהָאָח יוֹחָנָן מִהֵר לַמִטְבָּח), נַָתַן תְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹת לִבְנוֹ סֶכְּסְטוּס, שֶׁשִׁגֵּר אֵלָיו שָׁלִיחַ לְהִוָדַע כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג כְּדֵי לְהִשְׁתַּלֵט עַל תּוֹשָׁבֵי עִירוֹ. פִּקְפֵּק טַרְקְוִינִיוּס בְּנֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁל הַשָׁלִיחַ, הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ גַן נִסְתָּר וְהִתִּיז בְּחַרְבּוֹ לְעֵינֵי הַשָׁלִיחַ אֶת רָאשֵׁי הַפְּרָגִים הַגְבוֹהִים בְּיוֹתֵר. חָזַר הַשָׁלִיחַ וּתְשׁוּבָה אֵין בְּפִיו וְרַק סִפֵּר לַאֲדוֹנָיו מַה שֶׁרָאָה בַּגַן. הֵבִין הַבֵּן שֶׁהָעֵצָה הַיְעוּצָה לוֹ הִיא לְהָסִיר אֶת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל אֲבוֹת הָעִיר, שֶׁעַל־יְדֵי כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ יֶתֶר הָעָם.’

עוֹד לֹא גָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל דִבּוּרוֹ, וְהַמֶלְצָרִים הִתְחִילוּ בִּפְעֻלָתָם, עָרְכוּ הַשֻׁלְחָנוֹת וְהַמִזְרוֹנִים, כִּסוּ אוֹתָם בְּמַפּוֹת רֵיחָניוֹת, בְּצַלָחוֹת, בְּכוֹסוֹת, בִּגְבִיעִים, בְּקַנְקַנִים, בְּמַפִּיוֹת וּבְמִמְלָחוֹת. אַחַר־כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הַיֵינוֹת וְאֶת הַמַאֲכָלִים.

עֲדַיִן לֹא הִגִישׁוּ קִנוּחַ, וְרוּחַ צְפוֹנִית־מַעֲרָבִית הִתְחִילָה מְנַשֶׁבֶת וּמְנַפַּחַת אֶת הַמִפְרָשִֹים. פָּתְחוּ כֻלָם בְּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִים. פָּנָה פַּנְטַגְרוּאֵל וְאָמַר:

’הוֹדוּ, יְדִידִים, כְּלוּם לֹא נִפְתְּרוּ כָּל שְׁאֵלוֹתֵיכֶם?’ ’שׁוּב אֵינִי מְפַהֵק, תּוֹדָה לָאֵל,’ אָמַר רַבְיֶדַע. ’שׁוּב אֵינִי יָשֵׁן כְּכֶלֶב,’ אָמַר רַבְעָמָל. ’שׁוּב אֵינִי סוֹבֵל מִסַנְוֵרִים,’ אָמַר גִמְנַסְט. ’שׁוּב אֵינִי יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית,’ אָמַר אֵיתָן. ’שׁוּב אֵין קֵבָתִי מִתְנוֹדֶדֶת, ’אָמַר חוֹבֵבְזָרוֹת, ’כֵּיוָן שֶׁהֶעְמַסְתִּי עָלֶיהָ כָּרָאוּי.’ ’שׁוּב אֵין אֲנִי מְרֻגָז, ’אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אֲנִי עַלִיז כְּתֻכִּי.’


פרק עשרים: כיצד עברו ליד האי גנבים    🔗


הִמְשִיכָה הָרוּחַ בִּנְשִׁיבָתָהּ. וְהַסְפִינָה הִתְקַדְמָה בִּמְהִירוּת. עַד מְהֵרָה הִבְחִין פַּנְטַגְרוּאֵל מֵרָחוֹק בְּאֶרֶץ הֲרָרִית, הִצְבִּיעַ עָלֶיהָ לְחוֹבֵבְזָרוֹת בִּשְאֵלָה: ’רוֹאֶה אַתָּה מִצַד שְֹמֹאל צוּק גָבוֹהַּ עִם שְׁתֵּי דַבָּשׁוֹת?’ ’אֲנִי רוֹאֶה יָפֶה,’ הֵשִיב חוֹבֵבְזָרוֹת, ’הֲרֵי זֶה אִי גַנָבִים. רְצוֹנְךָ לָרֶדֶת לְשָׁם?

’לֹא,’ אַָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל. ’יָפֶה אָמַרְתָּ,’ עָנָה חוֹבֵבְזָרוֹת, ’אֵין שָׁם אַף דָבָר הָרָאוּי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. הָאֲנָשִׁים שָׁם כֻּלָם גַנָבִים וְשׁוֹדְדִים. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בְּמִדְרוֹן זֶה הַבְּאֵר הַיָפָה בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִסְבִיבָה יַעַר גָדוֹל. תּוֹפְסֵי־הַמָשׁוֹט שֶׁלְךָ יוּכְלוּ לִמְצֹא שָׁם מַיִם מְתוּקִים וְעֵצִים’. ’נָכוֹן מְאֹד,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַל נֵרֵד לְעוֹלָם לְאֶרֶץ שֶׁל גַנָבִים וְשׁוֹדְדִים. הֵם גְרוּעִים מֵאוֹכְלֵי אָדָם. הֵם יִבְלְעוּנוּ חַיִים, אֲנִי מַבְטִיחֲךָ. אַל נֵרֵד, בְּבַקָשָׁה מִמְךָ, גְמֹל אִתִּי אֶת הַחֶסֶד הַזֶה! בֵּאלֹהִים, אֲנִי חָשׁ כְּבָר בָּרַעַל הָאָיֹם, שֶׁבּוֹ הֵם מַרְדִימִים אֶת הַבְּרִיוֹת עַל מְנָת לִטֹל מֵהֶם הַכֹּל. הוֹ, נַעֲבֹר וְאַל נֵרֵד!’

’נֵרֵד, נֵרֵד!’ קָרָא הָאָח יוֹחָנָן, ’כֵּיוָן שֶׁנִתְפֹּס אוֹתָם בַּשַֹק. אַל נְפַחֵד, נֵרֵד!’ ’נָזִיר מְטֹרָף זֶה,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ’אַמִיץ הוּא כְּכָל הַרוּחוֹת וְאֵינוֹ דוֹאֵג לַאֲחֵרִים.’ ’לֵךְ מִכָּאן, פַּחְדָן שֶׁכְּמוֹתְךָ,’ קָרָא הָאָח יוֹחָנָן, ’לֵךְ וְתֵן מֹחֲךָ לְנִתּוּחַ כְּדֵי לִרְאוֹת מַה יֵשׁ בְּתוֹכוֹ. שֵד מְשֻגָע זֶה פַּחְדָן וְרָשָע הוּא, עַד שֶׁהוּא עוֹמֵד לָמוּת כָּל רֶגַע מֵרֹב שִגָעוֹן שֶׁל פַּחַד; אִם אַתָּה מְפַחֵד, אַל תֵּרֵד; הִשָאֵר כָּאן עִם הַמִטְעָן.’

מִשֶׁשָמַע דְבָרִים אֵלֶה, נֶעְלָם כָּלְיָכוֹל וְהִסְתַּתֵּר בַּמְזָוֶה בֵּין הַכְּרוּב וְהַלֶחֶם.

’אֲנִי חָש בִּי הִתְנַגְדוּת דְחוּפָה,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ’כְּקוֹל הַנִשְמַע מֵרָחוֹק וְאוֹמֵר לִי שֶׁלֹא צָרִיךְ לָרֶדֶת. כָּל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי חָש בִּי הַרְגָשָה כְּגוֹן זוֹ וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ, לֹא הָיִיתִי מִתְחָרֵט עַל כָּךְ.’ ’שְמָעֵנִי, ’אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ’עַד שֶׁתּוֹפְסֵי הַמָשוֹט מְטַפְּלִים בְּאַסְפָּקַת הַמַיִם הַמְתוּקִים, מִתְחַמֵם שָם כָּלְיָכוֹל כִּזְאֵב בְתוֹךְ תַּנוּר. כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לִצְחֹק? תֵּן פְּקֻדָה לִטְעֹן אֶת הַתּוֹתָח שֶׁלְנֶגֶד עֵינֶיךָ. הֲרֵי זֶה יִהְיֶה מֵעֵין בִּרְכַּת שָלוֹם לִבְנוֹת־הַשִיר הַשוֹכְנוֹת בָּהָר.’

’יָפֶה,’ עָנָה פַּנְטַגְרוּאֵל, אְֶמֹר לְרַב־הַתּוֹתְחָנִים לָבוֹא אֵלַי.’ בָּא רַב־הַתּוֹתְחָנִים בְּרִיצָה. אָמַר לוֹ פַּנְטַגְרוּאֵל שֶׁיִטְעַן אֶת הַתּוֹתָח בַּאֲבַק־שְֹרֵפָה טָרִי. מִשֶׁנִשְׁמְעָה הַיְרִיָה הָרִאשׁוֹנָה, עָשֹוּ אַף יֶתֶר הָאֳנִיוֹת כָּךְ, וְעַכְשָׁו תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת קוֹל הָרַעַשׁ.

כָּלְיָכוֹל קָפַץ מִתּוֹךְ הַמְזָוֶה, כֻּתָּנְתוֹ לִבְשָֹרוֹ, גֶרֶב אֶחָד מַחֲצִיתוֹ עַל הָרֶגֶל, זְקָנוֹ זָרוּעַ כֻּלוֹ פֵּרוּרֵי לֶחֶם, וּבְיָדוֹ חָתוּל גָדוֹל קָשׁוּר לְגַרְבּוֹ הַשֵׁנִי. כֻּלוֹ רוֹעֵד וּמַקִישׁ בְּשִׁנָיו, מְזַעְזֵעַ שְֹפָתָיו, כְּקוֹף זֶה הַמְחַפֵּשֹ אֶת פַּרְעוֹשָׁיו, נִגְרַר אֶל הָאָח יוֹחָנָן, שֶׁהָיָה יָשׁוּב עַל הָרְחָבָה שֶׁל הַצֵלַע הַיְמָנִית, וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ רַחֲמִים, שֶׁיָגֵן עָלָיו בְּחַרְבּוֹ, הוֹאִיל וְרָאָה, אָמַר, כֵּיצַד חָרְגוּ הַשֵׁדִים כֻּלָם מִמוֹסְרוֹתֵיהֶם. רָאָהוּ פַּנְטַגְרוּאֵל שֶׁהוּא כֻּלוֹ רוֹטֵט, נִרְגָשׁ וְשָֹרוּט, לֹא יָכֹל לְהַבְלִיג עַל צְחוֹקוֹ.

’מָה רְצוֹנְךָ לַעֲשֹוֹת בְּחָתוּל זֶה?’ שְאֵלוֹ. ’אֵיזֶה חָתוּל!’ אָמַר כָּלְיָכוֹל. ’חָשַׁבְתִּי שֶׁשֵׁדוֹן הוּא בַּעַל־שְֹעָרוֹת טִפְּשִׁיוֹת, שֶׁתְּפַסְתִּיו בַּחֲשַׁאי. יֵלֵךְ הַשֵׁדוֹן לְכָל הָרוּחוֹת! הוּא שָֹרַט אֶת זְקָנִי כְּסַרְטָן.’

וְהִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֶת הֶחָתוּל.



 

ספר חמישי    🔗

==============

פרק ראשון: כיצד הגיע פנטגרואל אל האי צלצלן    🔗


שַׁטְנוּ שְׁלֹשָה יָמִים וְלֹא גִילִינוּ דָבָר. בַּיוֹם הָרְבִיעִי הִבְחַנוּ בַּאֲדָמָה, וּקְבַרְנִיטֵנוּ אָמַר לָנוּ שֶׁכָּאן הָאִי צַלְצְלָן.

הָיִינו שׁוֹמְעִים כְּעֵין שָׁאוֹן הַבָּא מֵרָחוֹק, תָּכוּף וְחָזָק, עַד שֶׁדִמִינוּ לִשְׁמֹע קוֹלוֹת שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי כְּנֵסִיָה גְדוֹלִים, שֶׁל פַּעֲמוֹנִיוֹת קְטַנְטַנוֹת וְשֶׁל פַּעֲמוֹנִים בֵּינוֹנִיִים הַמְצַלְצְלִים כֻּלָם יַחַד. הָיִינוּ מִתְקָרְבִים וְהוֹלְכִים, וְקוֹל הַצִלְצוּל גוֹבֵר וְהולֵךְ. ‘אֲנִי מְשַׁעֵר,’ אָמַר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘שֶׁלַהֲקַת דְבוֹרִים פָּתְחָה בְּטִיסָה, וּכְדֵי לְקָרְאָן חֲזָרָה נִתְאַסְפוּ הַבְּרִיוֹת וְהֵם מַשְׁמִיעים קוֹל בִּדְוָדִים, בְּכִירַיִם, בְּקַלָחוֹת, בִּמְצִלְתַּיִם. נִשְׁמַע!’

הוֹסַפְנוּ לְהִתְקָרֵב, וְנִדְמֶה הָיָה לָנוּ שֶׁבְּתוֹךְ צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים לְלֹא־הֶרֶף מַבְחִינִים אָנוּ בְּזִמְרַת אֲנָשִׁים. הִבִּיעַ פַּנְטגְרוּאֵל דַעְתּוֹ, שֶׁלִפְנֵי הַיְרִידָה לָאִי, מוּטָב שֶׁנָשׁוּט בְסִירָה קַלָה עַד לְצוּק קָטָן, שְֶׁלְיָדוֹ רָאִינוּ מָעוֹן בּוֹדֵד וְגִנָה קְטַנָה. מָצָאנוּ שָׁם נָזִיר אֶחָד שֶׁהִסְבִּיר לָנוּ טִיבוֹ שֶׁל הַצִלְצוּל וְאַף כִּבֵּד אוֹתָנוּ בְּצוּרָה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר. נָתַן לָנוּ לָצוּם אַרְבָּעָה יָמִים רְצוּפִים; אַחֶרֶת, אָמַר, לֹא יְקַבְּלוּנוּ בָּאִי צַלְצְלָן. וְכִי הָיְתָה בְּרֵרָה?

מִשֶׁגָמַרְנוּ אֶת יְמֵי הַצוֹם, נָתַן לָנוּ הַנָזִיר אִגֶרֶת לְכֹהֵן אֶחָד שֶׁבָּאִי צַלְצְלָן. הַלָה הָיָה בַּרְנָשׁ זָקֵן, קֵרֵחַ, עִם סַנְטֵר צָבוּע וּפָנִים סְמוּקִים. לְפִי הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הַנַָזִיר קִבֵּל אֶת פָּנֵינוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְתֵאֵר לָנוּ אֶת סְגֻלוֹתָיו שֶל הָאִי. לְפִי זֶה הָיָה הָאִי מְיֻשָׁב לְכַתְּחִלָה בִּמְקוֹנְנִים; אוּלָם לְפִי חֹק הַטֶבַע נֶהֶפְכוּ לְעוֹפוֹת, וְהֵם חַיִים בְּתוֹךְ כְּלוּבִים.

הָיוּ הַכְּלוּבִים גְדוֹלִים, מְהֻדָרִים וּבְנוּיִים לְהַפְלִיא. הָעוֹפוֹת הָיוּ גְדוֹלִים, יָפִים, וְדָמוּ לְאֲנָשִׁים בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ. הָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּבְנֵי־אָדָם, יְשֵׁנִים וּמְעַכְּלִים כִּבְנֵי־אָדָם.

ציור 150.png

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אָמַר הַכֹּהֵן, לֹא הָיוּ אֵלוּ בְּנֵי־אָדָם. נוצוֹתֵיהֶם הִקְסִימוּנוּ. מֵהֶן שֶהָיוּ לְבָנוֹת, מֵהֶן שְׁחוֹרוֹת כֻּלָן, מֵהֶן מַחֲצִיתָן לְבָנוֹת וּמַחֲצִיתָן שְׁחוֹרוֹת, מֵהֶן אֲדֻמוֹת כֻּלָן, מֵהֶן מַחֲצִיתָן כְּחֻלוֹת וּמַחֲצִיתָן לְבָנוֹת. נִפְלָא הָיָה לִרְאוֹתָן.

שְׁאַלְנוּהוּ לַכֹּהֵן מִי הוּא שֶׁמַכְרִיחַ אוֹתָן לְזַמֵר לְלֹא הֶפְסֵק. עָנָה: ‘הַפַּעֲמוֹנִים הַתְּלוּיִים מֵעַל לִכְלוּבֵיהֶן’. וְאַחַר־כָּךְ הוֹסִיף:

‘רְצוֹנְכֶם שֶׁאַכְרִיחַ אוֹתָן לְזַמֵר?’ ‘בְּבַקָשָׁה מִמְךָ,’ עָנִינוּ. אָז צִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן שֵׁשׁ פְּעָמִים בִּלְבַד, וְהָעוֹפוֹת פָּרְצוּ כֻּלָם בְּזִמְרָה.

‘וְאִם אֲנִי אֲצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן,’ שָׁאַל כָּלְיָכוֹל, כְּלוּם יִתְּנוּ קוֹלָם בְּזִמְרַָה אַף אֵלֶה שֶׁנוֹצוֹתָם מִצֶבַע שֶל דָג מָלוּחַ מְעֻשָן?'

‘מוּבָן’ עָנָה הַכֹּהֵן. עָשָֹה כָּלְיָכוֹל כָּךְ, מִיָד נִתְקַהֲלוּ הָעוֹפוֹת וְנָתְנוּ בְּקוֹלָם יַחַד, אֶלָא שֶׁהַפַּעַם הָיָה הַקוֹל פְּרָאִי וְלֹא נָעִים.

‘וּמֵאַיִן,’ שָׁאַל כָּלְיָכוֹל, ‘בָּאִים כָּל הָעוֹפוֹת הַלָלוּ?’> הֵם כֻּלָם עוֹפוֹת־נוֹד וּבָאִים מִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים לְאַחַר שֶׁעָזְבוּ אֶת בֵּית הוֹרֵיהֶם וְאֶת יְדִידֵיהֶם, וְכָאן נוֹשְֹאִים הֵם שֵׁמוֹת שׁוֹנִים: כְּמַרְמָרִים, נְזִירְזִירִים, פְּרוּשְׁרוּשִׁים.'

הַכֹּהֵן עָרַךְ לָנוּ מִשְׁתֶּה כַּהֲלָכָה. לְאַחַר הַמָנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁאֵלוֹ הָאָח יוֹחָנָן:

‘בְּאִי זֶה אֵין לָכֶם אֶלָא כְּלוּבִים עִם עוֹפוֹת. אֵין הֵם עוֹבְדִים אֶת הָאֲדָמָה, וְכָל מַעֲשֵֹיהֶם הֵם רַק בְּמִשְֹחָק, בְּזִמְזוּם וּבְזִמְרָה. ובְּכֵן מֵאַין בָּא לָכֶם כָּל הַמָזוֹן הַזֶה בְּשֶׁפַע?’

‘מִכָּל הָעוֹלָם,’ עָנָה הַכֹּהֵן. לְאַחַר שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ, הוֹלִיך אוֹתָנוּ הַכֹּהֵן לְתוֹךְ חֶדֶר מְפֹאָר, עִם שְׁטִיחִים וּמַרְבַדִים, כֻּלוֹ מְצֻפֶּה זָהָב. לְכָאן הֵבִיאוּ לָנוּ פֵּרוֹת בְּשֶׁפַע, רִבּוֹת וְיֵינוֹת לְמַכְבִּיר, וְהַכֹּהֵן הִצִיעַ לָנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת עֲמַל הַדֶרֶך. אוֹתָהּ שָׁעָה אַף צִוָה לְהַכְנִיס לְתוֹךְ אֳנִיוֹתֵינוּ מָזוֹן לָרֹב.

נַחְנוּ יָפֶה כָּל הַלַיְלָה, אֶלָא שֶׁאֲנִי לא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹם עַיִן בִּגְלַל צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים לְלֹא הֲפוּגָה. בַּחֲצוֹת עוֹרֵר אוֹתָנוּ הַכֹּהֵן לִשְׁתִיָה: ‘כְּלוּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים’, אָמַר, ‘שֶׁצָרִיך לַחְסֹךְ שֵׁנָה וְלֹא לַחְסֹךְ אֶת כָּל הַטוֹב הַצָפוּן בְּאִי זֶה. עֲלֵיכֶם כְּבָר הָיָה לֶאֱכֹל שָׁלֹש פְעָמִים, וְאַתֶּם יְשֵׁנִים! בָּאִי צַלְצְלָן קָמִים עִם שַׁחַר כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת הַמָזוֹן. כְּכָל שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה לְאָכְלוֹ, הֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה. קְצֹר אֶת הֶחָצִיר בְּעִתּוֹ – יַעֲלֶה וְיִצְמַח וְיִגְדַל; לֹא תִּקְצֹר אוֹתוֹ – סוֹפוֹ לְהִתְנַמֵךְ כַּדֶשֶׁא. וּבְכֵן נָרִימָה כּוֹסוֹת, יְדִידִים!’

לִפְנוֹת בֹּקֶר עוֹרְרָנוּ הַכֹּהֵן לַאֲכִילַת מְרָקִים שְׁמֵנִים. מֵאָז לֹא סָעַדְנוּ אֶלָא אֲרוּחָה אַחַת, שֶׁאָרְכָה כָּל הַיוֹם, וְשׁוּב לֹא הָיִינוּ מַבְחִינִים אִם אֲרוּחַת־צָהֳרַיִם הִיא אוֹ אֲרוּחַת־עֶרֶב, אִם אֲרוּחַת־בֹּקֶר אוֹ אֲרוּחַת־אַרְבַּע. לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים נִפְרַדְנוּ מִן הָאִי וְהַכֹּהֵן בֵּרְכָנוּ לַדֶרֶךְ.


פרק שני: האיים ברזלית ומרמה    🔗


לְאַחַר שֶׁמִלֵאנוּ כְּרֵסֵינוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, יָצָאנוּ לָדֶרֶךְ. בְּפָחוֹת מֵעֲשָֹרָה יָמִים הִגַעְנוּ עַד הָאִי בַּרְזִלִית, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב. רָאִינוּ שָׁם מִסְפָּר עָצוּם שֶׁל עֵצִים שֶׁהִצְמִיחוּ אִתִּים, מַעְדְרִים, חֶרְמֵשִׁים, מַגָלִים, מַסוֹרִים, מִסְפָּרַיִם, מֶלְקָחַיִם, כַּשִׁילִים וְגַרְזִנִים. אֲחֵרִים מְלֵאִים הָיוּ חֲנִיתוֹת, חֲרָבוֹת, פִּגְיוֹנִים וְסַכִּינִים.

רָצָה מִי לְהִצְטַיֵד בָּהֶם, לֹא הָיָה צָרִיך לַעֲשׂוֹת דָבָר, אֶלָא לָגֶשֶׁת וּלְהָסִיט, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ אָז נוֹשְׁרִים כִּנְשֹׁר שְׁזִיפִים. וּמִשֶׁנָשְׁרוּ הָיוּ פוֹגְעִים בְּמִין עֵשֶֹב שֶׁנִקְרָא נַרְתִּיק וְהָיוּ נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ.

מִתַּחַת לְאִילָנוֹת אֲחֵרִים רָאִיתִי יַבְּלִית גְבוֹהָה, שֶׁצָמְחָה כְּקַתִּים שֶל כִּידוֹנוֹת וּרְמָחִים, שֶׁהָיוּ מִתְרוֹמְמִים כְּלַפֵּי הָאִילָנוֹת כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַלַהַב הַמַתְאִים לָהֶם.

כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַסְפִינָה, רָאִיתִי מִתַּחַת לְשִֹיחַ כָּלְשֶׁהוּ בְּנֵי־אָדָם כָּלְשֶׁהֵם שֶׁעָשׂוּ מַשֶׁהוּ וְלִטְשׁוּ אֵיכְשֶׁהוּ כְּלֵי־בַּרְזֶל כָּלְשֶׁהֵם.

לְאַחַר יוֹמַיִם בַּאנוּ לְאִי אַחֵר, הוּא הָאִי מִרְמָה. הָאָרֶץ שָׁם צְחִיחָה וְרָזָה, עַד שֶׁהָעֲצָמוֹת (כְּלוֹמַר הַסְלָעִים) נוֹקְבוֹת אֶת עוֹר בְּשָֹרָהּ.

הֶרְאָה לָנוּ הַקְבַרְנִיט שְׁנֵי צוּקִים קְטַנִים בְּצוּרַת קֻבִּיוֹת, שֶׁלְפִי מַרְאֵיהֶן לְבָנוֹת הָיוּ כְּבַהַט אוֹ כִּמְצֻפּוֹת שֶׁלֶג, אֶלָא שְֶׁאָמַר כִּי הֵן עֲשֹוּיוֹת מֵעֲצָמוֹת. אָמַר לָנוּ הַקְבַרְנִיט שֶׁמְשַׁמְשֹׁות הֵן לְמִשְׂחַק, וְכִי מִסָבִיב לָהֶן קָרוּ כַּמָה וְכַמָה אֲסוֹנוֹת שֶׁל אִבּוּד רְכוּשׁ

וְחַיִים.


פרק שלישי: כיצד הגענו אל האי צינוק    🔗

עָבְרוּ כַּמָה יָמִים. לְאַחַר שֶׁנִמְנַעְנוּ פְּעָמִים מִסְפָּר מִטְבִיעָה בְּלֶב־יָם, הֶחֱלִיקָה סְפִינָתֵנוּ לְיַד כַּמָה אִיִים שׁוֹמֵמִים וַעֲזוּבִים, בֵּינֵיהֶם גַם הָאִי צִינוֹק. לֹא רָצָה פַּנְטַגְרוּאֵל לָרֶדֶת לְשָׁם. וְאָמְנָם הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת, שֶׁאִלְמָלֵא כָּך הָיִינוּ נוֹפְלִים בִּשְׁבִי וּבְמַאֲסָר בִּפְקֻדָתוֹ שֶׁל חוֹטְפָן, דֻכָּסָם שֶׁל הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים. הַלָלוּ הֵם חַיוֹת אֲיֻמוֹת וְנוֹרָאוֹת: הֵם אוֹכְלִים תִּינוֹקוֹת וְנִזוֹנִים בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ. שְׂעַר עוֹרָם מֻפְנֶה כְּלַפֵּי פְּנִים וְלֹא כְּלַפֵּי חוּץ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם נוֹשֵׂא תַּרְמִילוֹ כְּשֶׁהוּא פָּתוּחַ, אַךְ לֹא כֻּלָם בְּאוֹתָהּ צוּרָה. יֵשׁ שֶׁנוֹשְׂאִים אוֹתוֹ עַל הַצַוָאר וְיֵשׁ שֶׁנוֹשְׂאִים עַל הַשֶׁכֶם, יֵשׁ – מִן הַצַד, וְיֵשׁ – עַל הַבֶּטֶן, וְכָל זֶה בִּגְלַל סִבּוֹת נִסְתָּרוֹת.

צִפָּרְנַיִם לָהֶם חַדוֹת, אֲרֻכּוֹת, עַזוֹת, עַד שֶדָבָר לֹא נִצָל מֵהֶן כְּשֶׁהֵן תּוֹפְסוֹת אוֹתוֹ. עַל רֹאשָׁם כּוֹבָעִים, כִּפּוֹת וּמִגְבָּעוֹת בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנוֹת.

כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ לְאַרְצָם פָּגַעְנוּ בְּקַבְּצָן אֶחָד. נָתַנוּ לוֹ כַּמָה מָעוֹת וְאָמַר לָנוּ:

'אֲנָשִׁים טוֹבִים, מִי יִתֵּן וִיצָאתֶם מִכָּאן מַהֵר בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים. הִתְבּוֹנְנוּ יָפֶה בְּצוּרָתָם שֶׁל הָעַמוּדִים הַגְבוֹהִים וְשֶׁל הַקִמְרוֹנִים בְּבֵית־הַמִשְׁפָט הַחוֹטְפָנִי. שִׂימוּ לֵב, שֶׁאִם אַתֶּם חַיִים עוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָנִים וְעוֹד שְׁנוֹת חַיֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי כְּלָבִים, תִּזְכּוּ לִרְאוֹת אֶת הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים שַׁלִיטֵיהֶם שֶׁל אֵירוֹפָּה כֻּלָהּ וּבַעֲלֵיהֶם שֶׁל כָּל הָרְכוּשׁ וְהָאֲחֻזוֹת הַנִמְצָאִים שָׁם. הֵם חוֹטְפִים הַכֹּל. הֵם תּוֹלִים, שֹוֹרְפִים, עוֹרְפִים, רוֹצְחִים, אוֹסְרִים, הוֹרְסִים וּמְפוֹצְצִים הַכֹּל; הַטוֹב וְהָרַע לְלֹא הֶבְדֵל. כִּי הַחֵטְא, לְפִי הַעֲרָכָתָם, הוּא מִדָה טוֹבָה, הָרִשְׁעוּת נִקְרֵאת אֶצְלָם טוּב־לֵב, הַבְּגִידָה – נֶאֱמָנוּת; לַגָזֵל הֵם קוֹרְאִים נְדִיבוּת; הֶחָמָס הוּא סִיסְמָתָם. וְהַכֹּל הֵם עוֹשִׂים בְּסַמְכוּת עֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין לְעַרְעֵר עָלֶיהָ.

כְּדֵי לְהַכִּירָם שִׂימוּ לֵב לְכָךְ, שֶׁאֲבוּסִים נִמְצָאִים אֶצְלָם מֵעַל לְטוּרֵי הַשִׁנַיִם. בְּיוֹם מִן הַיָמִים תִּזְכְּרוּ זֹאת. דֶבֶר כִּי יָבוֹא עַל הָאָרֶץ, כָּפָן אוֹ מִלְחָמָה, סוּפוֹת, מַבּוּל, פֻּרְעָנֻיוֹת שׁוֹנוֹת – אַל תְּיַחֲסוּ כָּל אֵלֶה לְכוֹכְבֵי לֶכֶת גוֹרְמֵי־רָעָה וְלֹא לְאַכְזְרִיוּתָם שֶׁל מַלְכֵי אֶרֶץ עָרִיצִים, אַף לֹא לְדִבְרֵיהֶם שֶׁל נְבִיאֵי־שֶׁקֶר וְלֹא לְרִשְׁעוּתָם שֶׁל מַלְוִים־בְּרִבִּית אוֹ שֶׁל זַיְפָנֵי־מַטְבְּעוֹת, לֹא לְבוּרוּתָם וְלֶאֱוִילוּתָם שֶׁל הָרוֹפְאִים, הַחוֹבְשִׁים וְהָרוֹקְחִים לְמִינֵיהֶם; יַחֲסוּ כָּל אֵלֶה לְרִשְׁעוּתָם הַגְדוֹלָה לְאֵין שִׁעוּר, הָאֲיֻמָה לְאֵין־תֵּאוּר, שֶׁל הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים.

'אֵין רִשְׁעוּת זוֹ יְדוּעָה לָעוֹלָם, וְדוֹמָה הִיא בְּכָך לְחָכְמָה נִסְתֶּרֶת, לְפִיכָך אֵין הִיא בָּאָה עַל עָנְשָׁהּ, יַלְדֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם הֵם עַצְמָם מְפַחֲדִים מֵהֶם וְשׂוֹטְמִים אוֹתָם בְּאֹפֶן אָיֹם.

‘וְעַל כֵּן, כְּחַנִיבַּעַל שֶׁהֻשְׁבַּע עַל־יְדֵי אָבִיו חַמִלְכָּר לִרְדֹף אֶת הָרוֹמָאִים כָּל יְמֵי חַיָיו, נִשְׁבַּעְתִּי אַף אֲנִי לְאָבִי הַמָנוֹח לַעֲמֹד כָּאן מִבַּחוּץ וּלְצַפּוֹת לְכָך שֶחָזִיז וָרַעַם מִמְרוֹמִים יִפְגְעוּ בַּהֶם בִּפְנִים וְיַהַפְכֵם לְאֵפֶר, כֵּיוָן שֶׁעַד הַיוֹם נִקְשִים הֵם בְּנֵי־הָאָדָם, עַד שֶׁאֵינָם חָשִׁים בָּרַע שֶׁצָמַח מֵהֶם, וְאִם חָשִׁים הֵם, אֵין הֵם מְעִזִים לְכַלוֹתָם.’

‘הָכֵיצַד?’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘הָהּ, לֹא, אֵין אֲנִי הוֹלֵך לְשָׁם. נַחֲזֹר!’ מִשֶׁחָזַרְנוּ עַל עִקְבוֹתֵינוּ, מָצָאנוּ אֶת הַשַׁעַר סָגוּר. נֶאֱמַר לָנוּ שֶׁקַלָה הִיא הַכְּנִיסָה לְמָקוֹם זֶה, אֶלָא שֶׁהַיְצִיאָה מִמֶנוּ קָשָׁה, וְכִי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לָצֵאת בְּלִי כְּתָב־פִּטוּרִין.

גָרוּע בְּיוֹתֵר הָיָה מַצָבֵנוּ כְּשֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁמֻכְרָחִים הָיִינוּ לְהִתְיַצֵב בִּפְנֵי הַמִפְלֶצֶת הָאֲיֻמָה בְּיוֹתֵר, שֶׁשְׁמָהּ חוֹטְפָן. הוּא הָיָה בַּעַל שְלֹשָּה רָאשִים מְחֻבָּרִים יַחַד, שֶל אֲרִי נוֹהֵם, שֶל כֶּלֶב שוֹחֶה וְשֶל זְאֵב מְפַהֵק, שֶדְרָקוֹן הָיָה מִתְּפַּתֵל מִסְבִיבָם וְנוֹשֵׁךְ זְנַב עַצְמוֹ. יָדָיו הָיוּ מְלֵאוֹת דָם, הַצִפָּרְנַיִם אֲרֻכּוֹת וְחַדוֹת כְּשֶׁל שׁוּעָל פֶּרֶא, הַסַנְטֵר כְּשֶׁל מַקוֹרוֹ שֶׁל עוֹרֵב, הַשִׁנַיִם כְּשֶׁל חֲזִיר־יַעַר בֶּן־אַרְבַּע, הָעֵינַיִם דוֹלְקוֹת כְּפִתְחוֹ שֶׁל גֵיהִנוֹם, הַגוּף מְכֻסֶה כֻּלוֹ מַכְתְּשִים וַעֲלָיִים עַד שֶׁהַצִפָּרְנַיִם בִּלְבַד הֵן שֶבָּלְטוּ.

מִפְלֶצֶת זוֹ הָיְתָה יְשׁוּבָה בְּיַחַד עִם חֲתוּלֵי בָּר אֲחֵרִים, מְשַׁמְשִׁים וְעוֹזְרִים. מֵעַל לַכִּסֵא הָרָאשִׁי הָיְתָה תַּבְנִית אִשָׁה זְקֵנָה מַחֲזִיקָה בִּימִינָה נִצָב שֶׁל מַגָל וּבִשְׂמֹאלָהּ מֹאזְנַים, וְעַל אַפָּהּ מִשְׁקָפַיִם. כַּפּוֹת הַמֹאזְנַיִם הָיוּ תַּרְמִילִים קְטִיפָנִיִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה מָלֵא מַטְבְּעוֹת וּמוּרָד כְּלַפֵּי מַטָה, וְהַשֵׁנִי רֵיק וּמוּרָם כְּלַפֵּי מַעְלָה, הָיְתָה זוֹ תְּמוּנַת הַמִשְׁפָּט הַחוֹטְפָנִי.


פרק רביעי: כיצד הופענו בפני החוטפן    🔗


אֲנָשִׁים מְשֻׁנִים, חֲבוּשֵׁי תַּרְמִילִים וְשַׂקִים, עִם פִּסוֹת נְיָר כְּתוּבוֹת פָּנִים וְאָחוֹר, הוֹשִׁיבוּ אוֹתָנוּ עַל גַבֵּי שְׁרַפְרַף בִּפְנֵי חוֹטְפָן.

‘אַחַי הַמִסְכֵּנִים,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘הֲרֵי זֶה נָמוּך בְּיוֹתֵר וְקָשֶׁה לָשֶׁבֶת עָלָיו.’

‘שְׁבוּ,’ קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים, ‘שֶׁלֹא נִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר עַל כָּך. הָאֲדָמָה תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ לְבָלְעֲכֶם חַיִים, אִם לֹא תַּעֲנוּ כַּהֲלָכָה.’

חוֹטְפָן, יָשׁוּב בֵּין הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים, פָּנָה אֵלֵינוּ בְּקוֹל זוֹעֵם וְצָרוּד: "הֲרֵי זֶה, עֲנֵה לִי, פְּתֹר לִי חִידָה:'

בֵּן מִצְרִי לוֹחֵם

נָשְׂאָה עַלְמָה בַּבֶּטֶן.

יָצָא מֵרֶחֶם אֵם

הַוָלָד, לוֹחֵשׁ כַּפֶּתֶן.

עָלְתָה הָאֵם גְבָעוֹת,

עָלְתָה עַד לַשָׁמַיִם –

וְאֵין יוֹדֵע עוֹד

אִם שָׁם הִיא אוֹ בַּמַיִם.

‘הֲרֵי זֶה, עֲנֵה, פְּתֹר’. ‘בְּשֵׁם אֱלֹהִים’, עָנִיתִי, אִלוּ הָיָה בְּבֵיתִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֵיזֶה קוֹסֵם, הָיִיתִי פּוֹתֵר, בְּשֵׁם אֱלֹהִים; הֲרֵי אֲנִי תָּם וְלֹא אֵדַע'.

‘הֲרֵי זֶה,’ אָמַר חוֹטְפָן, ‘אַרְאֶה לְךָ שֶמוּטָב שֶׁתִּפֹּל בְּיָדָיו שֶל בְּכוֹר־שָׂטָן, הֲרֵי זֶה, וּבְכַפֵּיהֶם שֶׁל הַשֵׁדִים, הֲרֵי זֶה, מֵאֲשֶׁר בְּצִפָּרְנֵינוּ שֶׁלָנוּ, הֲרֵי זֶה; וְכִי רוֹאֶה אַתָּה? נַזְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, טוֹעֵן אַתָּה בִּתְמִימוּת, שֶׁרוֹצֶה אַתָּה לְהִפָּטֵר עַל־יְדֵי כָּך מֵעִנוּיֵינוּ, הֲרֵי זֶה! חֻקֵינוּ, הֲרֵי זֶה, דוֹמִים לְמַסֶכֶת שֶל קוּרֵי עַכָּבִישׁ. הַיַתּוּשִים וְהַפַּרְפָּרִים הַפְּשׁוּטִים, הֲרֵי זֶה, נוֹפְלִים לְשָׁם וּנְצוֹדִים; וְאִלוּ הַזְבוּבִים הַגְדוֹלִים קוֹרְעִים אוֹתָם, הֲרֵי זֶה, וְעוֹבְרִים. בְּדוֹמֶה לְכָךְ, הֲרֵי זֶה, אֵין אָנוּ מְחַפְּשִׂים אֶת הַגַנָבִים וְהַשׁוֹדְדִים הַגְדוֹלִים דַוְקָא, הֲרֵי זֶה; הֵם קָשִׁים בְּיוֹתֵר לְעִכּוּל, הֲרֵי זֶה, וְהֵם עֲלוּלִים לִגְרֹם לָנוּ אָסוֹן, הֲרֵי זֶה, וְאַתֶּם, הַחַפִים מִפֶּשַׁע, הֲרֵי זֶה, הַתְּמִימִים הַגְדוֹלִים, הֲרֵי זֶה, הַשָׂטָן הַגָדוֹל יָשִׁיר עַל קִבְרְכֶם, הֲרֵי זֶה!’

לֹא יָכוֹל הָיָה הָאָח יוֹחָנָן לָשֵׂאת אֶת הַדְבָרִים וְשִׁסַע אֶת חוֹטְפָן: ‘הוֹ, אֲדוֹנִי הַשָׂטָן, כֵּיצַד רוֹצֶה אַתָּה שֶׁיַעֲנֶה לְךָ עַל דָבָר לֹא יָדוּעַ לוֹ? כְּלוּם אֵין אַתָּה מִסְתַּפֵּק בְּדִבְרֵי אֱמֶת?’

‘הֲרֵי זֶה’, קָרָא חוֹטְפָן, ‘לֹא קָרָה בְּקוֹרוֹת מַלְכוּתִי, הֲרֵי זֶה, שֶׁיְדַבֵּר מִי טֶרֶם נִשְׁאַל, הֲרֵי זֶה. מִי הוּא שֶׁהִתִּיר כָּאן מֵאֲסוּרָיו מְטֹרָף זֶה?’

‘שֶׁקֶר דִבַּרְתָּ,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן בְּלִי נִיד שְׂפָתַיִם. ‘הֲרֵי זֶה, כְּשֶׁיַגִיעַ תּוֹרְךָ לַעֲנוֹת,’ אָמַר חוֹטְפָן, ‘הֲרֵי זֶה, יִהְיֶה לְךָ עֵסֶק יָפֶה, הֲרֵי זֶה, נָבָל!’

‘שֶׁקֶר דִבַּרְתָּ,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן בַּחֲשַׁאי. ‘הֲרֵי זֶה, כְּלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה,’ אָמַר חוֹטְפָן, ‘שֶׁאַתָּה נִמְצָא בְּבֵית־מִדְרָשׁ, הֲרֵי זֶה, שָׁם מְחַפְּשִׂים הַבַּטְלָנִים אַחֲרֵי הָאֱמֶת? הֲרֵי זֶה, כָּאן יֵשׁ לָנוּ עֲסָקִים אֲחֵרִים: כָּאן, עוֹנִים בְּהֶחְלֵט מַה שֶׁלֹא יוֹדְעִים, הֲרֵי זֶה; מוֹדִים בְּכָך, הֲרֵי זֶה, שֶׁלֹא עָשוּ.’ אַחַר פָּנָה אֶל כָּלְיָכוֹל וְאָמַר: ' הֲרֵי זֶה, הֲרֵי זֶה, וְכִי אַתָּה, לֵץ שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֵין אַתָּה, הֲרֵי זֶה, רוֹצֶה לוֹמַר וְלֹא כְלוּם?'

עָנָה כָּלְיָכוֹל וְאָמַר: ‘בְּשֵׁם הַשָׂטָן, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדֶבֶר הִדְבִּיקָנוּ, בְּשֵׁם הַשָׂטָן, שֶׁתֹּם־לֵבָב לֹא יַעֲמֹד לָנוּ כָּאן, בְּשֵׁם הַשָׂטָן! בְּכוֹר שָׂטָן עוֹרֵך כָּאן תְּפִלַת אַשְׁכָּבָה, הֲרֵינִי מִתְחַנֵן לְפָנֶיךָ בְּשֵׁם הַשָׂטָן וּבְּשֵׁם מַה שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵם, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ לָלֶכֶת. שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, בְּשֵׁם הַשָׂטָן!’

‘לָלֶכֶת! הֲרֵי זֶה,’ קָרָא חוֹטְפָן, ‘זֶה שְׁלֹש מְאוֹת שָׁנִים לֹא קָרָה שֶׁיָצָא מִכָּאן אָדָם בְּלִי שֶׁיַשְׁאִיר, הֲרֵי זֶה, אֶת שְׂעָרוֹ וְאֶת עוֹרוֹ, הֲרֵי זֶה! כֵּיוָן שֶׁאַחֶרֶת, הֲרֵי זֶה, כְּאִלוּ נִתְבַּעְתֶם לְהוֹפִיעַ כָּאן לַשַׁוְא, הֲרֵי זֶה! אֻמְלָל אַתָּה, הֲרֵי זֶה, וְגוֹרָלְךָ יִקְשֶׁה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי זֶה, אִם לֹא תֵּדַע לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה, הֲרֵי זֶה!’

מֶה עָשָׂה כָּלְיָכוֹל? זָרַק לְאֶמְצַע הָרִצְפָּה אַרְנָק מָלֵא דִינְרֵי זָהָב. לְקוֹל הַצִלְצוּל הִתְחִילוּ כֹּל הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים לְנַגֵן בְּצִפָּרְנֵיהֶם, מָשָׁל כִּנוֹרוֹת הָיוּ, וְקָרְאוּ כֻּלָם בְּקוֹל רָם: ' זֶהוּ הַתַּבְלִין. הַמִשְׁפָּט הָיָה טוֹב מְאֹד. טָעִים וּמְתֻּבָּל כַּהֲלָכָה. הַלָלוּ אֲנָשִׁים טוֹבִים הֵם.'

‘בֵּית הַדִין מְאַשֵׁר, הֲרֵי טוֹב,’ אָמַר חוֹטְפָן, ‘לְכוּ יְלָדִים, הֲרֵי טוֹב, וְעִבְרוּ לְדַרְכְּכֶם, הֲרֵי טוֹב, הֲרֵי טוֹב! אֵין אָנוּ שְׂטָנִיִים כָּל כָּךְ, הֲרֵי טוֹב, הֲרֵי טוֹב!’ כְּשֶׁעָבַרְנוּ אֶת הָאִי צִינוֹק, מְלֻוִים הָיִינוּ בְּשׂוֹרְטָנֵי הָרִים. הַלָלוּ הִתְרוּ בָּנוּ, בַּעֲלוֹתֵנוּ עַל הַסְפִינוֹת, שֶׁלֹא נַעֲשֶׂה דַרְכֵּנוּ טֶרֶם הִגַשְׁנוּ תְּשׁוּרוֹת נָאוֹת לַגְבֶרֶת חוֹטְפָנִית וְלְכָל הַחֲתוּלוֹת הַמְפֻטָמוֹת, אַחֶרֶת יִצְטָרֵך לְפִי הַפְּקֻדָה שֶׁנִתְּנָה לוֹ, לַהֲשִׁיבֵנוּ אֶל הָאִי צִינוֹק.

‘יָפֶה.’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ‘עָלֵינוּ לְבַקֵר כָּאן לֹא רָחוֹק בְּאוֹצַר דִינָרֵינוּ וְנִתֵּן לַכֹּל בְּעַין יָפָה.’> ‘אַךְ,’ אָמְרוּ הַנְעָרִים, ‘אַל־נָא תִּשְׁכְּחוּ אֶת הַיַיִן לַשֵׁדִים הָעֲנִיִים.’


פרק חמישי: כיצד זמם האח יוחנן לכלות את החתולים המפוטמים    🔗


אוֹתוֹ רֶגַע הִבְחִין הָאָח יוֹחָנַן בְּשִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה סְפִינוֹת וְאֲסָדוֹת שֶׁהִגִיעוּ לַנָמָל. רָץ לְשָׁם וּמָצָא שֶׁהֵן טְעוּנוֹת צָרְכֵי מָזוֹן, צֵיד חַיוֹת וְעוֹפוֹת. שָׁאַל אֶת הַנוֹסְעִים וּמָצָא שֶׁנְתָחִים טְעִימִים אֵלוּ מְיֹעָדִים הֵם לְחוֹטְפָן, לַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים וְלַחֲתוּלוֹת הַמְפֻטָמוֹת.

‘כֵּיצַד, שָׁאַל, קוֹרְאִים אַתֶּם לְסַמִים אֵלוּ?’

‘שֹׁחַד וּשְֹׁחִיתוּת,’ עָנוּ הַנוֹסְעִים. ‘אַךְ הֲרֵי הוֹדִיעוּ מִשֵׁם הַמֶלֶך,’ אָמַר לָהֶם כָּלְיָכוֹל, ‘שֶׁאִסוּר גָמוּר חָל עַל צֵיד צְבָאִים, חֲזִירֵי יַעַר, אַיָלִים וִיעֵלִים, וְהָעוֹבֵר עַל כָּך דִינוֹ לִתְלִיָה!’ ‘נָכוֹן,’ הֵשִׁיב לוֹ אַחַד הַנוֹסְעִים, ‘אֶלָא שֶׁאָנוּ מְפַחֲדִים מִפְּנֵי חוֹטְפָן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִפְּנֵי הַמֶלֶךְ. וּמָחָר מַשִׂיא חוֹטְפָן חֲתוּלָה מְפֻטֶמֶת מִשֶׁלוֹ לַחֲתוּל־עֲנָק, חֲתוּל־מַרְבֵּק.’

'אִם כֵּן, אָמַר הָאָח יוֹחָנָן לְכָלְיָכוֹל, ‘נַעֲשֶׂה שְׁנֵי דְבָרִים; אָלֶף: נִתְפֹּס אֶת כָּל הָאַסְפָּקָה הַזֹאת (שָֹבַעְתִי דַיִי אֶת הַשִׁמוּרִים הַמְלוּחִים!); מוּבָן שֶנְשַׁלֵם בַּעֲדָהּ. בֵּית: נַחֲזֹר אֶל הָאִי צִינוֹק וְנִתְפֹּס בַּשַׂק אֶת כָּל הַשֵׁדִים הָהֵם.’

‘בְּלִי סָפֵק, אֵין אֲנִי הוֹלֵך לְשָׁם,’ עָנָה כָּלְיָכוֹל, ‘הֲרֵי אֲנִי מוּג־לֵב לְפִי טִבְעִי.’

‘בֶּאֱמוּנָה,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ' מַהוּ הַמַסָע שֶׁאָנוּ עוֹרְכִים? הֲרֵי זֶה מַסָע שֶׁל בַּטְלָנִים; אֵין אָנוּ אֶלָא אוֹכְלִים, יְשֵׁנִים וְחוֹלְמִים, וְאֵין אָנוּ עוֹשִׂים כְּלוּם. אֲנִי כְּשֶׁלְעַצְמִי, אִם אֵין אַנִי עוֹשֶֹה מַעֲשֶׂה־גְבוּרָה הֲרֵינִי סוֹבֵל מִנְדוּדֵי שֵׁנָה. כְּלוּם לְקַחְתֶּם אוֹתִי בֶּן לְוָיָה לְמַסָע זֶה עַל מְנָת שֶׁאֶקְרָא לָכֶם מִזְמוֹרֵי־תְּהִלִים וְאֶשְׁמַע מִכֶּם קְרִיאַת וִדוּי? עַל שׁוּם מָה לֹא נֵלֵך בְּדַרְכֵי הֶרְקוּלֵס וּבְדַרְכֵי אֲחֵרִים, שֶׁהִצִילוּ אֶת הַבְּרִיוֹת מִפְּגָעִים רָעִים? כְּמוֹתָם נַעֲשֶׂה גַם אָנוּ, נִתְפֹּס אֶת הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים בַּשַׂק וּנְשַׁחְרֵר אֶת הָאָרֶץ מֵעָרִיצוּת. וּבְכֵן, נֵלֵך? הֲרֵינִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁנַהֲרֹג אוֹתָם בְּקַלוּת.'

‘אֲדֹנָי,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל,' ‘גָמַל אִתָּנוּ חֶסֶד וְהִצִילָנוּ מִצִפָּרְנֵיהֶם; אֵין אֲנִי חוֹזֵר לְשָׁם, אֲנִי כְּשֶׁלְעַצְמִי; עֲדַיִן חָשׁ אֲנִי עַצְמִי נִרְגָשׁ מִמַה שֶׁסָבַלְתִּי שָׁם. וְהָיִיתִי מְרֻגָז שָׁם עַל שׁוּם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: רֵאשִׁית, עַל שֶׁהָיִיתִי שָׁם מְרֻגָז; שֵׁנִית עַל שֶׁהָיִיתִי מְרֻגָז שָׁם; שְׁלִישִׁית עַל שֶׁמְרֻגָז הָיִיתִי שָׁם. וְעַתָּה, אַחָא יוֹחָנָן, הַטֵה אָזְנֵךָ הַיְמָנִית וּשְׁמַע: כֹּל פַּעַם שֶׁתִּרְצֶה לָרֶדֶת שְׁאוֹלָה, מוּכָן וּמְזֻמָן אֲנִי לְשַׁמֵשׁ לְךָ בֶּן־לְוָיָה לְלֹא הִפָּרֵד. אוּלָם אִם בִּרְצוֹנְךָ, דֶרֶך מִקְרֶה, לַחֲזֹר אֶל הָאִי צִינוֹק, בְּחַר לְךָ בֶּן־לְוָיָה אַחֵר, אֲנִי אֵינֶנִי חוֹזֵר; תְּהִי אֲמִירָה זוֹ חֲזָקָה בְּעֵינֶיךָ כְּחוֹמַת נְחֹשֶת.’

‘אַךְ עַל שׁוּם מָה,’ שָׁאַל הָאָח יוֹחָנָן, ' זָרַקְתָּ לִפְנֵיהֶם אַרְנָק מָלֵא דִינְרֵי זָהָב. כְּלוּם מְיֻתָּרִים הֵם אֶצְלְךָ?'

‘כֵּיוָן,’ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ‘שֶׁעַל כָּל דִבּוּר וְדִבּוּר הָיָה חוֹטְפָן פּוֹתֵחַ תַּרְמִילוֹ וּמוֹסִיף “הֲרֵי זֶה, הֲרֵי זֶה”. יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי שֶׁמֵרֹב זַעַם הוּא מַשְׁמִיט אֶת הַבֵּית וְהַכַּוָנָה הִיא לְזָהָב. פְּרָט לָזֶה, כְּלוּם סָבוּר אַתָּה שֶׁתַּרְמִיל־קְטִיפָה יָאֶה הוּא לְמַטְבְּעוֹת אֲחֵרִים לֹא שֶׁל זָהָב? בַּנְתָּ, אַחָא יוֹחָנָן?’

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ שְׁלִיחָיו שֶׁל חוֹטְפָן מַמְשִׁיכִים לְחַכּוֹת בַּנָמָל וּמְצַפִּים לַדִינָרִים הַמֻבְטָחִים. מִשֶׁרָאוּ שֶׁעוֹמְדִים אָנו לִמְתֹּח אֶת הַמִפְרָשִׂים, פָּנוּ אֶל הָאָח יוֹחָנָן וְהִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹא יַפְלִיג מִשָׁם לִפְנֵי שֶׁיְסַלֵק אֶת הַיַיִן לַשֵׁדִים הָעֲנִיִים. ‘הָכֵיצַד,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ‘עוֹדְכֶם כָּאן, שׂוֹרְטָנִים שְֹטָנִיִים? מִיָד תְּקַבְּלוּ אֶת יֵינְכֶם, הֲרֵינִי מַבְטִיחֲכֶם.’

שָׁלַף חַרְבּוֹ מִנַרְתִּיקָהּ, יָצָא מִן הַסְפִינָה וְהִתְכַּוֵן לְהָרְגָם, קָמוּ וּבָרְחוּ וְנֶעֶלְמוּ מִן הָעַין. עִם זֹאת לֹא נִפְטַרְנוּ עֲדַיִן מִפֻּרְעָנוּת, כֵּיוָן שֶׁכַּמָה מִן הַמַלָחִים יָרְדוּ, לְאַחַר קַבָּלַת רְשׁוּת מִפַּנְטַגְרוּאֵל, לְפֻּנְדָק אֶחָד שֶׁלְיַד הַנָמָל, שָׁעָה שֶׁאָנוּ נִמְצֵאנוּ בִּפְנֵי חוֹטְפָן. אֵין אֲנִי יוֹדֵע אִם שִׁלְמוּ כֻּלָם אֶת הַמַגִיעַ אוֹ לֹא, אַךְ זְקֵנָה אַחַת, שֶׁרָאֲתָה אֶת הָאָח יוֹחָנָן, פָּנְתָה אֵלָיו בְּקֻבְלָנָה וְנָטְלָה אִתָּה שְׁנֵי שׁוֹטְרִים וְסַמָל כְּעֵדִים.

טָעֲנוֹ וְטָעֲנוּ, אִבֵּד הָאָח יוֹחָנָן סַבְלָנוּתוֹ וְשָׁאַל: ‘יְדִידַי, כְּלוּם רוֹצִים אַתֶּם לוֹמַר שֶׁמַלָחֵינוּ אֵינָם אֲנָשִׁים טוֹבִים? הֲרֵינִי אוֹמֵר אֶת הַהֶפֶך; הֲרֵינִי עוֹמֵד לְהוֹכִיחַ זֹאת כַּדִין, בְּעֶזְרַת חַרְבִּי.’

פָתְחוּ בְּרִיצָה וּבָרְחוּ, נִשְׁאֲרָה הַזְקֵנָה לְבַדָה, שֶׁקָבְלָה עַל שֶׁהַמַלָחִים לֹא שִׁלְמוּ אֶת דְמֵי הַשִׁמוּשׁ בַּמִטָה לְאַחַר הָאֲרוּחָה; הִיא בִּקְשָׁה אֵפוֹא חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת.

‘בְּזִיל הַזוֹל,’ אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ‘כְּפוּיֵי טוֹבָה הֵם, לֹא תָּמִיד יִמְצְאוּ בִּמְחִיר זֶה2 הֲרֵינִי מוּכָן לְשַׁלֵם בַּעֲדָם, אֶלָא שֶׁרוֹצֶה הָיִיתִי קֹדֶם לִרְאוֹת אֶת הַמִטָה.’

הוֹלִיכַתְהוּ הַזְקֵנָה לִמְעוֹנָהּ, שִׁבְּחָה וּמָנְתָה כָּל מַעֲלוֹתֶיהָ הַטוֹבוֹת. נָתַן לָהּ הָאָח יוֹחָנָן חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן פִּלַח בְּחַרְבּוֹ אֶת הַקֶסֶת3 וְאֶת הַכַּר לִשְׁנַיִם וְשִׁלַח אֶת הַנוֹצוֹת בָּרוּחַ דֶרֶךְ הַחַלוֹן. רָצָה הַזְקֵנָה לְמַטָה וְצָעֲקָה חָמָס, קָרְאָה לְעֶזְרָה וְהִתְנַפְּלָה עַל הַנוֹצוֹת לְאָסְפָן. וּבְתוֹך אֲפֵלַת־נוֹצוֹת זוֹ סָחַב הָאָח יוֹחָנָן אֶת הַמִזְרָן עַל שְׁנֵי סְדִינָיו אֶל הַסְפִינָה.


פרק ששי: כיצד הגענו לארץ הבוּרים    🔗


כְּשֶׁרַק עָלָה הָאָח יוֹחָנָן עַל הַסְפִינָה, פָּקַד פַּנְטַגְרוּאֵל לְהָנִיף אֶת הַמִפְרָשִׂים. אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע קָמָה רוּחַ חֲזָקָה עַד שֶׁאָבְדָה לָהֶם הַדֶרֶך וְכִמְעַט שֶׁחָזְרוּ בְּכִווּן אַרְצוֹ שֶׁל חוֹטְפָן. פִּתְאֹם נִכְנְסוּ לְתוֹךְ שִׁבֹּלֶת שֶמֵימֶיהָ הָיוּ זוֹעֲפִים וַעֲמֻקִים. סַפָּן צָעִיר אֶחָד, שֶׁנִמְצָא בִּקְצֵה הַתֹּרֶן הַקִדְמִי, צָעַק שֶׁעֲדַיִן רוֹאֶה הוּא בָּתֵּיהֶם שֶל הַחֲתוּלִים הַמְפֻטָמִים. נִבְהַל כָּלְיָכוֹל וְנִצְטַעֵק: ‘אֲדֹנִי, יְדִידִי, עַל אַף כָּל הָרוּחוֹת וְהַנַחְשׁוֹלִים, הַפְנֵה אָחוֹרָה! אַל נַחֲזֹר לְאֶרֶץ זוֹ שֶׁהִנַחְתִי בָּהּ אֶת אַרְנָקִי.’

נְשָׂאָם הָרוּחַ לְיַד אִי, שֶׁלֹא הֵעֵזוּ לְכַתְּחִלָה לָרֶדֶת לְשָׁם; לְבַסוֹף מָצְאוּ שָׁם סְלָעִים גְבוֹהִים, הִשְׁלִיכוּ עֹגֶן וְחִזְקוּ יָפֶה אֶת הַסְפִינוֹת. לְאַחַר שׁפַּנְטַגְרוּאֵל עָרַךְ תְּפִלַת הוֹדָיָה, חִפֵּשׂ וּמָצָא דֶרֶך לַחוֹף. הַמַיִם שְׁקֵטִים הָיוּ וְהָרוּחוֹת נִרְגְעוּ.

שָׂמוּ רַגְלֵיהֶם עַל הַסְלָעִים, מִיָד מָצָא רַבְיֶדַע תּוֹשָׁבִים מִסְפָּר. הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵלָיו פָּנָה הָיָה לָבוּשׁ אֲפֻדַת מֶשִׁי מַבְרִיק וְכִפָּה עִם סִימָנִית עַל רֹאשׁוֹ, קָרָא לְעַצְמוֹ מָמוֹנָר.

שְׁאֵלוֹ רַבְיֶדַע עַל הַסְלָעִים וְהָעֲמָקִים הַמְשֻׁנִים. אָמַר לוֹ מָמוֹנָר, שֶׁזוֹהִי אַחַת הַנָפוֹת שֶׁל סַנֵגוֹרְיָה, וְכִי מֵעֵבֶר לֶהָרִים יְכוֹלִים אָנוּ לִמְצֹא אֶת אִי הַבּוּרִים.

‘וְאִלוּ אַתֶּם,’ שָׁאַל הָאָח יוֹחָנָן, ‘מִמָה אַתֶּם מִתְקַיְמִים כָּאן? אֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶצְלְכֶם אֶלָא נוֹצוֹת, קְסָתוֹת וּגְוִילִים!’

‘הֲרֵי אָנוּ חַיִים עַל כֵּלִים אֵלֶה,’ עָנַה מָמוֹנָר, כֵּיוָן שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵשׁ לוֹ עִנְיָן כָּאן בְּעַל־כָּרְחוֹ עוֹבֵר בְּיָדֵנוּ'.

‘עַל שׁוּם מָה?’ שָׁאַל כָּלְיָכוֹל, ‘כְּלוּם סַפָּרִים אַתֶּם?’ ‘הֵן’ עָנָה מָמוֹנָר, ' יוֹדְעִים אָנוּ לְסַפֵּר יָפֶה אֶת הָאַרְנָקִים.' ‘בֵּאלֹהִים,’ אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘מִמֶנִי לֹא תְּקַבְּלוּ לֹא דִינָר וְלֹא פְּרוּטָה, אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ, אֲדוֹנִי הַיָפֶה, שֶׁתּוֹאִיל לְהוֹלִיכֵנִי אֶל הַבּוּרִים, כֵּיוָן שֶׁבָּאִים אָנוּ מֵאֶרֶץ הַחֲכָמִים שֶׁלֹא הִרְוַחְנוּ שָׁם כְּלוּם.’ עָבְרוּ לְשָׁם. פַּנְטַגְרוּאֵל הִתְפַּלֵא לְמַרְאֵה הַבָּתִּים, הֵם דָרִים בְּתוֹךְ מַכְבֵּשׁ גָדוֹל שֶׁעוֹלִים אֵלָיו בַּחֲמִשִׁים מַדְרֵגוֹת כִּמְעַט. לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לַמַכְבֵּשׁ הַגָדוֹל (כֵּיוָן שֶׁיֵשׁ קְטַנִים וְקְטַנְטַנִים וּגְדוֹלִים יוֹתֵר מִכֹּל הַמִינִים) עוֹבְרִים בִּפְרוֹזְדוֹר נִרְחָב מְקֻמָר עַל עַמוּדִים וְרוֹאִים שָׁם הֲרִיסוֹת מִכֹּל הָעוֹלָם, עֲצֵי תְּלִיָה לְגַנָבִים מְפֻרְסָמִים, גַרְדֻמִים וְכַדוֹמֶה, עַד שֶאֵימָה תּוֹקֶפֶת אֶת הָרוֹאֶה.

מָמוֹנָר הוֹלִיך אוֹתָנוּ עַל פְּנֵי חֲדָרִים שׁוֹנִים עַד שֶׁעָלִינוּ לַעֲלִיָה אַחַת בְּמַדְרֵגוֹת צָרוֹת. מִכָּאן הֶרְאָה לָנוּ דֶרֶךְ אֶשְׁנָב (כֵּיוָן שֶהַכְּנִיסָה לְשָּׁם אֲסוּרָה הָיְתָה) נְסִיכִים וּבַעֲלֵי אֲחֻזוֹת בְּתוֹך הַמַכְבֵּשׁ. ‘וְעַל שׁוּם מָה שָׂמִים אוֹתָם בְּמַכְבֵּשׁ?’ שָׁאַל פַּנְטַגְרוּאֵל. ‘כְּדֵי לִרְאוֹת אִם לֹא נִשְׁאֲרָה בָּהֶם טִפָּה שֶׁלֹא סְחָטוּהָ. שָׂמִים יַחַד אִתָּם: טִירוֹת, גַנִים, יְעָרוֹת וְסוֹחֲטִים מֵהֶם זָהָב לִשְׁתִיָה.’



פרק שביעי: כיצד הגענו לאי ששמו שלמוּת    🔗


שׁוּב פָּגְעָה בָּנוּ סְעָרָה בַּיָם, וְהַקְבַרְנִיט נֶאֱלַץ לִפְנוֹת לְכָאן וּלְכָאן, עַד שֶׁיָצָא מִן הַשִּׁבֹּלֶת. לְאַחַר יוֹמַיִם נִתְבַּהֲרוּ הַשָׁמַיִם בְּמִקְצָת, וְאָנוּ יָרַדְנוּ בְּאַחַד הַנְמַלִים לֹא רָחוֹק מֵאַרְמוֹן הַמַלְכָּה תַּמְצִית. עַל הַחוֹף מָצָאנוּ קַשָׁתִים וְאַנְשֵׁי צָבָא לְמִינֵיהֶם, שֶׁשׁוֹמְרִים הָיוּ עַל מַחְסְנֵי הַנֶשֶׁק וְהָתַּחְמֹשֶת.

לְכַתְּחִלָה הִפִּילוּ עָלֵינוּ פַּחַד, כֵּיוָן שֶׁלָקְחוּ מִמֶנוּ אֶת כְּלֵי זֵינֵנוּ וְאַף עָרְכוּ חֲקִירָה מֵאַיִן בָּאנוּ וּלְאַן אָנוּ הוֹלְכִים.

‘מַצָרְפַת בָּאנוּ וּתְאֵבִים אָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַמַלְכָּה תַּמְצִית וְאֶת הַמַלְכוּת שְׁלֵמוּת,’ עָנִינוּ. ‘בָּרוּך בּוֹאֲכֶם’ אָמְרוּ לָנוּ. מְפַקְדָם הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לְאַרְמוֹן הַמַלְכָּה תּוֹך דְמָמָה וְטֶכֶס רַב. הַבִּנְיָן הָיָה גָבוֹהַּ וְנִשָׂא. בַּיְצִיעִים הָרִאשוֹנִים מָצָאנוּ הֲמוֹנֵי אֲנָשִים חוֹלִים, שֶׁמְסֻדָרִים הָיוּ לְפִי מַחֲלוֹתֵיהֶם. מְצֹרָעִים לְחוּד, מֻרְעָלִים לְחוּד, מֻכֵּי דֶבֶר לְחוּד וְכֵן הָלְאָה.

בַּיָצִיעַ הַשֵׁנִי הֶרְאָה לָנוּ הַמְפַקֵד אֶת הַמַלְכָּה הַצְעִירָה, כְּבַת אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנִים, לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁהָיְתָה יָפָה, עֲנֻגָה, לְבוּשַׁת הָדָר בֵּין נַעֲרוֹתֶיהָ וְסָרִיסֶיהָ.

אָמַר לָנוּ הַמְפַקֵד: ‘אֵין הַשָׁעָה כְּשֵׁרָה לְדַבֵּר אֵלֶיהָ. הִתְבּוֹנְנוּ רַק בְּמַה שֶׁהִיא עוֹשָׂה. הַמַלְכָּה מְרַפֵּאת אֶת כָּל הַמַחֲלוֹת בְּלִי שֶׁתִּגַע בָּהֶן רַק תּוֹך כְּדֵי הַשְׁמָעַת שִׁיר.’ אַחַר כָּך הֶרְאָה לָנוּ אֶת הָעוּגָבִים, שֶהִיא מְנַגֶנֶת וּמְרַפֵּאת בָּהֶם. עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים בָּעּוּגָבִים, וְהַחוֹלִים הִתְחִילוּ בָּאִים, כְּשֶׁהֵם מוּבָלִים בִּידֵי הַשַׁמָשִׁים. תְּחִילָה בָּאוּ הַמְצֹרָעִים, שָׁרָה לָהֶם שִׁיר וְנִתְרַפְּאוּ. אַחַר כָּךְ בָּאוּ הַמֻרְעָלִים, שָׁרָה לָהֶם שִׁיר וְקָמוּ בְּרִיאִים. אַחַר כָּךְ הָעִוְרִים, הַחֶרְשִׁים, הָאִלְמִים, הַנִכְפִּים – שָׁרָה לָהֶם וְנִתְרַפְּאוּ.

מִיָד נָפַלְנוּ אַרְצָה מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת וְהִתְלַהֲבוּת וְלֹא קָם בָּנוּ כֹּחַ לוֹמַר מִלָה. נִשְׁאַרְנוּ אֵפוֹא שְׁטוּחִים עַל הַקַרְקַע, עַד שֶׁהַמַלְכָּה נָגְעָה בּוֹ בְּפַּנְטַגְרוּאֵל בְּזֵר שׁוֹשַׁנִים לְבָנוֹת שֶׁבְּיָדָהּ, אָז נִתְעוֹרַרְנוּ מֵחוּשֵׁינוּ וְקַמְנוּ. בְּלָשׁוֹן מְלִיצִית וְנָאָה בֵּרְכָה הַמַלְכָּה אֶת בּוֹאֵנוּ לְשָׁלוֹם, אֶלָא שֶׁקָשֶׁה הָיָה לָנוּ לַעֲמֹד עַל תֹּכֶן הַנְאוּם.

לְאַחַר מִכֵּן פָּנְתָה הַמַלְכָּה אֶל שַׁמָשֶׁיה בִּקְרִיאָה: ‘טַבָּחִים, אֶל הַתְּרוּפָה.’

הִיא עַצְמָה פָּרְשָׁה, וְהַשַׁמָשִׁים הִכְנִיסוּ אוֹתָנוּ לְתוֹךְ חֶדֶר קָטָן וְכִבְּדוּ אוֹתָנוּ בִּסְעֻדָה מְצֻיֶנֶת. לְאַחַר הַסְעֻדָה הֻכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הָאוּלָם, שָׁם בִּלְתָה הַמַלְכָּה בְּחֶבְרַת נַעֲרוֹתֶיהָ וּנְסִיכֶיהָ בְּמִשְׂחָקִים וּבְשַׁעֲשׁוּעִים.

וְעוֹד רָאִינוּ שָׁם דְבָרִים רַבִּים נִפְלָאִים וּמְשֻׁנִים, שֶׁאֲנִי מִתְפַּעֵל מֵהֶם עַד הַיוֹם.


פרק שמיני: כיצד היו פועלים השמשים בארמונה של תמצית    🔗


הַשַׁמָשִׁים אָמְרוּ לָנוּ בְּגָלוּי, שֶׁהַמַלְכָּה מְחוֹלֶלֶת פְּלָאִים בְּמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְרִפּוּיָם שֶׁל חוֹלִים חַסְרֵי מַרְפֵּא. אֲשֶׁר לַיֶתֶר, הֲרֵי הֵם, הַשַׁמָשִׁים, עֲסוּקִים בְּכָךְ.

רָאִיתִי שָׁם שַׁמָש שֶׁרִפֵּא אֶת הַנְפוּחִים־בְּנוֹזְלִים בְּכָךְ שֶׁהִכָּה תֵּשַׁע פְּעָמִים עַל בִּטְנָם בְּחֻדוֹ שֶׁל גַרְזֶן.

אַחֵר רִפֵּא קַדַחַת בְּכָךְ שֶׁקָשַׁר לְצִדָם הַשְׂמָאלִי שֶׁל הַחוֹלִים זָנָב שֶׁל שׁוּעָל. אַחֵר רִפֵּא מַחֲלַת שִׁנַיִם בְּכָךְ שֶׁשָׁטַף שָׁלֹש פְּעָמִים בְּחֹמֶץ אֶת הַשָׁרָשִׁים, וּלְאַחַר מִכֵּן יִבְּשָׁם בַּשֶׁמֶשׁ.

אַחֵר טִפֵּל בְּחוֹלֵי שִׁגָרוֹן בְּכָךְ שֶׁאִלֵץ אוֹתָם לְהַצְמִיד אֶת הַשְׂפָתַיִם וְלִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם. אַחֵר רִפֵּא בִּזְמַן קָצָר מֵאֶבְיוֹנוּת תִּשְׁעָה אֲדוֹנִים עַל־יְדֵי כָּךְ שֶׁנָטַל מֵהֶם כָּל חוֹבוֹתֵיהֶם, תּוֹך כְּדֵי קָשְׁרוֹ חֶבֶל עַל צַוָארוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם, וּבְּקָצֵהוּ שֶׁל הַחֶבֶל תָּלוּי הָיָה אַרְנָק מָלֵא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִינָרֵי זָהָב נוֹצְצִים מוּל הַשֶׁמֶשׁ.

אַחֵר זָרַק בְּאֹרַח פְּלָאִים בָּתִּים אֶל מֵעֵבֶר לַחַלוֹנוֹת, וְעַל־יְדֵי כָּךְ טֹהֲרוּ מֵאֲוִירָם הַמַבְאִישׁ. אַחַר כָּךְ רָאִיתִי הֲמוֹן שַׁמָשִׁים, שֶׁהָפְכוּ עוֹרָם שֶׁל כּוּשִׁים לָבָן עַל־יְדֵי כָּךְ שֶׁשִׁפְשְׁפוּ בְּשָׂרָם בְּתַחְתִית שֶׂל סַל.

אֲחֵרִים יָדְעוּ בִּשְׁלֹשָה זוּגוּת שֶׁל שוּעָלִים לַחֲרֹש אַדְמַת טְרָשִׁים. אֲחֵרִים כִּבְסוּ לְבָנִים, עַד שֶׁאָבַד צִבְעָם. אֲחֵרִים גָזְזוּ אֶת הַחֲמוֹרִים וְטָווּ צֶמֶר. אֲחֵרִים בָּצְרוּ עֲנָבִים מִשִׂיחֵי בַּרְקָנִים וּמָסְקוּ זֵיתִים מִקוֹצִים. אֲחֵרִים עָשֹוּ דְבָרִים גְדוֹלִים מֵאַיִן, וּלְאַיִן הָפְכוּ דְבָרִים גְדוֹלִים. אֲחֵרִים עֲסוּקִים הָיוּ בִּמְדִידַת קְפִיצוֹתֵיהֶם שְל פַּרְעוֹשִׁים, כֵּיוָן שֶׁדָבָר זֶה, אָמְרוּ, חָשׁוּב לְגַבֵּי נִהוּל מַמְלָכוֹת וְנִהוּל מִלְחָמוֹת.

אֲחֵרִים הָיוּ מַתְקִינִים פַּנָסִים מִשַׁלְחוּפִיוֹת. אֲחֵרִים חָתְכוּ אֵשׁ בְּמִסְפָּרַיִם וְשָׁאֲבוּ מַיִם בְּרֶשֶׁת. אֲחֵרִים הָפְכוּ אֶת הַצֹרֶך לְמַעֲלָה יְתֵרָה, וְדָבָר זֶה נִרְאָה לִי יָפֶה וּבְעִתּוֹ.


פרק תשיעי: מה ראינו באי המזמורים    🔗


שׁוּב עָשִׂינוּ דַרְכֵּנוּ בַּיָם בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם. בַּשְׁלִישִׁי בָּאנוּ לְאִי הַמִזְמוֹרִים, שָׁם רָאִינוּ דָבָר שֶׁלֹא נִשְׁכָּחֵהוּ לְעוֹלָם.

הַדְרָכִים הָיוּ שָׁם בַּעֲלֵי־חַיִים, אִם לְקַבֵּל אֶת דַעְתּוֹ שֶל אֲרִיסְטוֹ הַפִילוֹסוֹף, הָאוֹמֵר שְֶׁבַּעַל־חַיִים הוּא יְצוּר נָע בְּאֹפֶן עַצְמִי. וּבְאִי זֶה הָיוּ הַדְרָכִים נָעוֹת מֵעַצְמָן, אֲחָדוֹת רָצוֹת, אֲחֵרוֹת עוֹבְרוֹת, אֲחָדוֹת מִצְטַלְבוֹת, אֲחֵרוֹת חוֹצוֹת. שָׁמַעְתִּי אֶת הַנוֹסְעִים וְהַתּוֹשָׁבִים מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם:

‘לְאָן מוֹלִיכָה דֶרֶך זוֹ?’ ‘מִצָהֳרַיִם וְעַד לְעִיר פְּלוֹנִית; אֶל בֵּית הַכְּנִיסָה, אֶל הַנָהָר.’ אַחַר כָּךְ הָיוּ עוֹמְדִים בַּדֶרֶך בְּמָקוֹם מְסֻיָם, לֹא מִתְיַגְעִים וְלֹא עֲמֵלִים, וּמַגִיעִים לְמָקוֹם הָרָצוּי. וְכֵיוָן שֶׁאֵין לְךָ דָבָר מֻשְׁלָם, וְכָל דָבָר יֵשׁ לוֹ פְּגִימוֹת, הֲרֵי אַף שָׁם, נֶאֱמַר לָנוּ, הָיוּ אֲנָשִים שֶקָרְאוּ לָהֶם שׁוֹדְדֵי־דְרָכִים וְשׂוחֲקֵי־מִרְצֶפֶת. הָיוּ הַדְרָכִים הַמִסְכֵּנוֹת חוֹשְׁשׁוֹת מִפְּנֵיהֶם וּבוֹרְחוֹת. רָאִיתִי אַחַד הַלִסְטִים שֶׁנִתְפַּס עַל־יְדֵי הָרָשׁוּת, עַל שֶׁהָלַך שֶׁלֹא כַּחֹק בַּדֶרֶך לְבֵית־הַסֵפֶר: הִיא הָיְתָה הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר.

הִתְבּוֹנֵן פַּנְטַגְרוּאֵל בְּמַהֲלָכָן שֶׁל הַדְרָכִים וְאָמַר לָנוּ, שֶׁלְפִי דַעְתּוֹ כָּאן, בְּאִי זֶה, בָּא אוֹתוֹ חָכָם לִידֵי מַסְקָנָה שֶׁהָאֲדָמָה הִיא הַמִסְתּוֹבֶבֶת מִסָבִיב לַצִיר, וְלֹא הַשָׁמַיִם, אִם כִּי לָנוּ נִדְמֶה הַהֵפֶך מִזֶה.

בַּדֶרֶך חֲזָרָה אֶל סְפִינוֹתֵינוּ רָאִינוּ לְיַד הַחוֹף כֵּיצַד מְעַנִים שְׁלֹשָׁה שׁודְדִים בְּסִבּוּב עַל פְּנֵי גַלְגַל, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹדְדֵי־דְרָכִים שֶנִתְפְּסוּ בַּמַאֲרָב, וְעוֹד לִסְטִים אֶחָד שֶׁשָׂרְפוּ אוֹתוֹ עַל־גַבֵּי אֵשׁ קְטַנָה, לְאַחַר שֶׁמָחַץ דֶרֶךְ אַחַת וְשִׁבֵּר אַחַת מִצַלְעוֹתֶיהָ. נֶאֱמַר לָנוּ שֶזוֹהִי הַדֶרֶך הַהוֹלֶכֶת לְאֹרֶךְ הַנִילוּס.


פרק עשירי: מה ראינו בארצו של שומען    🔗


לְאַחַר שֶׁעָזַבְנוּ אֶת הָאִי רָאִינוּ אֶת יָם הַתִּיכוֹן שֶׁהוּא פָּתוּחַ וּמְפֻלָשׁ עַד הַתְּהוֹם בְּדוֹמֶה לְיַם־סוּף שֶׁנִקְרַע לִפְנֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל. רָאִינוּ הֲמוֹן דָגִים לְמִינֵיהֶם, מֵהֶם רוֹקְדִים, מֵהֶם עָפִים, מִתְקוֹטְטִים, מְקַרְטְעִים, מְגַדְפִים וּמְקַלְלִים.

חִפַּשְׂנוּ בְּאֶרֶץ זוֹ מַשֶׁהוּ לֶאֱכֹל וְשָׁמַענוּ פִּתְאֹם קוֹל צוֹרֵם וּמְשֻׁנֶה. פָּנִינוּ לְעֵבֶר הַקוֹל וּמָצָאנוּ זָקֵן אֶחָד גִבֵּן וּמִפְלַצְתִּי. קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם שֹׁוֹמְעָן. פִּיו הָיָה שָׁסוּעַ עַד לְאָזְנָיו וְבְתוֹכוֹ שֶׁבַע לְשׁוֹנוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שְׁסוּעָה לְשִׁבְעָה חֲלָקִים. וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה מְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת.

עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כָּל גוּפוֹ הָיוּ לוֹ אָזְנַיִם לָרֹב, כְּמַלְאַךְ הַמָוֶת הַמָלֵא עֵינַיִם. סוּמָא הָיָה וְרַגְלָיו מְשֻׁתָּקוֹת. רָאִיתִי מִסְבִיבוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לְאֵין סְפוֹר, שֶׁהִקְשִׁיבוּ בְּשִׂימַת לֵב, מֵהֶם אֶחָד הֶחֱזִיק מַפַת הָעוֹלָם וּלְפִיהָ נָתַן לָהֶם הֶסְבֵּרִים, עַד שֶׁנַעֲשֹוּ יַדְעָנִים וְחֲכָמִים תּוֹךְ דַקוֹת מְעַטוֹת, וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל כַּמָה וְכַמָה דְבָרִים בְּהִדוּר וּבְזִכָּרוֹן טוֹב, עַד שֶׁחַיָיו שֶׁל אָדָם לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים כְּדֵי לָדַעַת מֵאִית מִכָּל הַדְבָרִים הַלָלוּ. אֵלֶה הָיוּ דְבָרִים שֶׁבְּגֵיאוֹגְרַפְיָה מִכָּל הָאָרֶץ, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי שׁוֹמְעָן.

רָאִיתִי שָׁם כּוֹתְבֵי דִבְרֵי־הַיָמִים מֵהָעֵת הָעַתִּיקָה וְרַבִּים אֲחֵרִים מֵהַזְמַן הֶחָדָשׁ, שֶׁהִתְחַבְּאוּ מֵאֲחוֹרֵי מַרְבַד וְכָּתְבוּ בַּחֲשַׁאי מַעֲשִׂיוֹת יָפוֹת, עַל חַגִים וְהִלוּלִים עִם סוּסִים, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי שוֹמְעָן. מֵאֲחוֹרֵי מָסָך שֶׁל קְטִיפָה עִם עֲלֵי מִנְתָּה רָאִיתִי לְיַד שׁוֹמְעָן מִסְפָּר גָדוֹל שֶׁל סְטוּדֶנְטִים צְעִירִים. שָׁאַלְתִּי מַה מַטְרַת לִמוּדֵיהֶם, עָנוּ שֶׁהֵם לוֹמְדִים לִהְיוֹת עֵדִים, כֵּיוָן שֶׁבִּגְמַר לִמוּדֵיהֶם יוּכְלוּ לַחֲזֹר לְאַרְצָם וּלְהִתְפַּרְנֵס מִמִקְצוֹעַ הָעֵדוּת, שֶׁיוּכְלוּ לְהָעִיד עַל הַכֹּל, וְכָל זֶה עַל־יְדֵי שׁוֹמְעָן.


פרק אחד־עשר: כיצד באנו לפנסיה    🔗


בַּיוֹם הָרְבִיעִי שֶׁלְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁהָיִינוּ מִתְקָרְבִים לְפַּנָסִיָה, רָאִינוּ עַל־פְּנֵי הַיָם כְּעֵין שַׁלְהָבוֹת קְטַנוֹת מְעוֹפְפוֹת. אֲשֶׁר לִי, הֲרֵי דִמִיתִי לִרְאוֹת דָגִים, שֶׁבִּלְשוֹנוֹת הָאֵש שֶׁלָהֶם הָיוּ מְזַנְקִים מִתּוֹךְ הַמַיִם, אוֹ גַחֲלִילִיוֹת. אוּלָם הַקְבַרְנִיט הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁאֵלֶה הֵם פַּנָסֵי מִשְׁמָר, שֶׁהָיוּ בּוֹלְשִׁים וּמְלַוִים אֶת הַפַּנָסִים הַזָרִים.

מִיָד נִכְנַסְנוּ לִנְמַל פַּנָסִיָה. לְיַד הַנָמָל יֵשׁ עֲיָרָה קְטַנָה, שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ מִתְפַּרְנְסִים מִנֵרוֹת. מִכָּאן וְעַד לַטִירָה הוֹלִיכוּ אוֹתָנוּ שְׁלֹשָׁה נוֹשְׂאֵי־פַּנָסִים, מֵחֵיל הַמִשְׁמָר בַּנָמָל, חֲבוּשֵׁי כִּפּוֹת גְבוֹהוֹת, שֶׁלָהֶם הִסְבַּרְנוּ אֶת גוֹרֵם נְסִיעָתֵנוּ וְאֶת תַּכְלִיתָהּ, כְּלוֹמַר: לְקַבֵּל מֵאֵת מַלְכַּת פַּנָסִיָה פַּנָס לְהָאִיר דַרְכֵּנוּ עַד לַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת. הִבְטִיחוּנוּ שְֶׁהַדָבָר יֵעָשֶֹה בְּרָצוֹן.

מִשֶׁהִגַעְנוּ לַטִירָה הַמַלְכוּתִית הִצִיגוּנוּ שְׁנֵי פַּנָסֵי־כָּבוֹד בִּפְנֵי הַמַלְכָּה. בִּלְשׁוֹנוֹ הַפַּנָסִית הִרְצָה כָּלְיָכוֹל בְּקִצוּר עַל מְנִיעֵי מַסָעֵנוּ. הַמַלְכָּה נָהֲגָה בָּנוּ מִנְהַג הַכְנָסַת אוֹרְחִים נָאָה וְאַף הִזְמִינָה אוֹתָנוּ לַאֲרוּחַת עֶרֶב כְּדֵי לִבְחֹר בְּיֶתֶר קַלוּת אֶת הַפַּנָס שֶׁיְשַׁמֵשׁ לָנוּ מַדְרִיךְ. דָבָר זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ. גַם לֹא הֶחְמַצְנוּ כָּל אֶפְשָׁרוּת לְצַיֵן לְעַצְמֵנוּ אֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם, בִּגְדֵיהֶם, הֲלִיכוֹתֵיהֶם וְכֵן דַרְכֵי שֵׁרוּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי פַּנָסִיָה.

הַמַלְכָּה לְבוּשָׁה הָיְתָה בְּדֹלַח־צוּרִים מַעֲשֵׂה דַמֶשֶֹק, זָרוּעַ יַהֲלוֹמִים גְדוֹלִים, הַפַּנָסִים הַמְיֻחָסִים לְבוּשִׁים הָיוּ אֶבֶן שְׁקוּפָה; הַשְׁאָר עָטוּי הָיָה קֶרֶן, נְיָר, שַׁעֲוָנִית.

הִגִיעָה הַשָׁעָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. הַמַלְכָּה הִתְיַשְׁבָה בְּרֹאשׁ, אַחֲרֶיהָ בָּאוּ הַיֶתֶר לְפִי הַדַרְגָה וְהַחֲשִׁיבוּת. כְּמָנוֹת עִקָרִיוֹת הִגִישׁוּ לָהֶם נֵרוֹת גְדוֹלִים, הַמַלְכָּה בִּלְבַד קִבְּלָה אֲבוּקָה קָשָׁה וְעָבָה מִשַׁעֲוָה לְבָנָה.

לַמָחֲרָת בַּבֹּקֶר צִוְתָה הַמַלְכָּה לבְחֹר בִּשְׁבִילֵנוּ פַּנָס מֵהַנִפְלָאִים בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַדְרִיכֵנוּ וְאָז נִפְרַדְנוּ מִשָׁם.


פרק שנים־עשר: כיצד התקרבנו אל מקדש צנצנת    🔗


פַנָסֵנוּ הָאָצִיל הֵאִיר לָנוּ וְהוֹלִיכָנוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה עַד שֶׁהִגַעְנוּ לָאִי הַנִכְסָף, בּוֹ הָיְתָה הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת. מִשֶׁיָרַד עַל הָאֲדָמָה, נִתֵּר כָּלְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר לוֹ לְפַּנְטַגְרוּאֵל: ‘הַיוֹם הַזֶה אָנוּ מוֹצְאִים מַה שֶׁחִפַּשְׂנוּ בְּעָמָל רַב וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה כָּל כָּך’. אַחַר־כָּךְ מָסַר עַצְמוֹ לִפְקֻדָתוֹ שֶׁל פַּנָסֵנוּ. הַלָה פָּקַד עָלֵינוּ לְצַפּוֹת תּוֹךְ תִּקְוָה וְלֹא לְהִבָּהֵל מִכָּל מַה שֶׁנִרְאֶה.

עִם הִתְקָרְבֵנוּ לְמִקְדָשָׁה שֶׁל הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת עָבַרְנוּ כֶּרֶם עֲנָבִים גָדוֹל, שֶׁגְפָנָיו הָיוּ מִזַנִים שׁוֹנִים. בִקְצֵה הַכֶּרֶם עָבַרְנוּ מִתַּחַת לְקִמְרוֹן עַתִּיק, שֶׁעָלָיו כְּתוּבִים הָיוּ שְׁנֵי חֲרוּזִים אֵלוּ:

רְצוֹנְךָ שַׁעַר זֶה לַעֲבוֹר –

הִצְטַיֵד בְּפַּנָס מַרְבֵּה־אוֹר.

‘אֲשֶׁר לָזֶה’, אָמַר כָּלְיָכוֹל, ‘הֲרֵי דָאַגְנוּ לְכָךְ מִבְּעוֹד מוֹעֵד’. קִמְרוֹן זֶה נִסְתַּיֵם בְּמִנְהָרָה רְחָבָה וְיָפָה, כֻּלָהּ עֲשֹוּיָה גְפָנִים שֹוֹרְקוֹת, שֶׁבְּקָצֶהָ שְׁלֹשָה קִיסוֹסִים עַתִּיקִים, רַעֲנַנִים בְּיַרְקוּתָם וַעֲמוּסֵי גַרְגְרִים. כָּאן בִּקֵשׁ מִמֶנוּ פַּנָסֵנוּ הַמְיֻחָס לְהַתְקִין לְעַצְמֵנוּ מֵעֵין כִּפּוֹת מֵעַנְפֵי קִיסוֹס אֵלֶה וּלְחָבְשָׁן עַל הָרֹאשׁ. עָשִׂינוּ כְּבַקָשָתוֹ.

‘וְעוֹד דָבָר,’ הוֹסִיף הַפַּנָס, ‘לְעוֹלָם לֹא תִּתְקַבְּלוּ עַל־יְדֵי הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת אִם בַּקְבּוּק, כֹּהֲנָהּ הַגָדוֹל, לֹא יִרְאֶה שֶׁנַעֲלֵיכֶם מְכֻסוֹת זְמוֹרוֹת שֶׁל גְפָנִים, שֶׁלְפִי זֶה יִוָכַח כִּי בּוֹחֲלִים אַתֶּם בְּיַיִן, וְכִי רוֹמְסִים אַתֶּם אֶת הַגֶפֶן בְּרַגְלֵיכֶם.’

יָרַדְנוּ אֶל מִתַּחַת לָאֲדָמָה. יָצְאוּ נֶגְדֵנוּ אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר שֶׁל הַמִקְדָשׁ. מִשֶׁרָאוּנוּ עֲטוּרֵי כִּפּוֹת שֶׁל קִיסוֹס וּזְמוֹרוֹת גְפָנִים עַל רַגְלֵינוּ, הִכְנִיסוּנוּ שֶׁנָבוֹא עַד לִפְנֵי הַנָסִיך בַּקְבּוּק, הַכֹּהֵן הַגָדוֹל שֶׁל הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת. יָרַדְנוּ בְּמַדְרֵגוֹת רַבּוֹת, כֻּלָן שַׁיִשׁ, שָׁעָה שֶפַּנָסֵנוּ בִּקֵשׁ מִמֶנוּ לִהְיוֹת דְמוּמִים. לְאַחַר שֶׁסָפַרְנוּ שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה מַדְרֵגוֹת, בְּעֵרֶך, פָּרַץ כָּלְיָכוֹל בִּצְעָקָה לְעֵבֶר הַפַּנָס:

‘אֲדוֹנִי רַב־הַפְּלָאִים, אֲבַקֶשְׁךָ מִקֶרֶב לֵב קָרוּע וּמֻרְתָּח – נַחֲזֹר! אֲנִי מֵת מִפַּחַד. אֲנִי מַסְכִּים לֹא לָשֵׂאת אִשָׁה עוֹלָמִית. רַבּוֹת טָרַחְתָּ לְמַעֲנִי; יִגְמֹל לְךָ הָאֵל כְּרֹב חַסְדְךָ, אַךְ נַחֲזֹר, בְּבַקָשָׁה. כָּאן אַתָּה, אַחָא יוֹחָנָן? אֲבַקֶשְׁךָ, כְּרֵסָנִי הַטוֹב, אַל תַּעַזְבֵנִי. אֲנִי מֵת מִפַּחַד. כְּלוּם חַרְבְּךָ אִתְּךָ? אֲנִי חֲסַר כֹּל. נַחֲזֹר!’

‘אֲנִי כָּאן’, אָמַר הָאָח יוֹחָנָן, ‘אֲנִי כָּאן. אַל תְּפַחֵד. אֲנִי אוֹחֵז בְּצַוְארוֹנְךָ, וּשְׁמוֹנָה־עָשָׂר שֵׁדִים אֵין בְּכֹחָם לְנַתֶּקְךָ מִכַּפּוֹת יָדַי, אִם כִּי לֹא מְזֻיָן אֲנִי. וְכִי יֵשׁ צֹרֶך בִּכְלֵי זַיִן, שָׁעָה שֶׁהַלֵב הַטוֹב מִצְטָרֵף לִזְרוֹע טוֹבָה?’

מַדְרִיכֵנוּ הָאָצִיל בִּקֵשׁ מִמֶנוּ לְהַפְסִיק אֶת הַדִבּוּרִים, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מִתְקָרְבִים לַמָקוֹם הַמְיֹעָד. בִּקְצֵה הַמַדְרֵגוֹת נִתְקַלְנוּ בְּשַׁעַר שֶׁל יָשְׁפֵה עָדִין, שֶׁדַלְתוֹתָיו הָיוּ עֲשׂוּיוֹת נְחשֶׁת. מִכָּאן וְאֵילַךְ, אָמַר הַפַּנָס, אֲסוּרָה הַכְּנִיסָה, וְעָלֵינוּ לְהִשָׁמַע לְהוֹרָאוֹתָיו שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָדוֹל בַּקְבּוּק.

הֵסִיר בַּקְבּוּק אֶת הַיַהֲלוֹם הַגָדוֹל שֶׁתָּלוּי הָיָה עַל חִבּוּרָן שֶׁל הַדְלָתַיִם, זְרָקוֹ יָמִינָה לְתוֹך קֻפְסָה שֶׁל כֶּסֶף, מָשַׁך בְּחֶבֶל שְֶל שְָׁנִי מִכָּל צַד וְצַד שֶׁל הַדְלָתַיִם, קְשָׁרָם אֶל גֻלוֹת שֶׁל זָהָב וְהִסְתַּלֵק. מִיָד נִפְתְּחוּ הַדְלָתוֹת מֵעַצְמָן בְּרִשְׁרוּשׁ עָדִין וְרַךְ. עַל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ חֲרוּתִים הָיוּ הַמִשְׁפָּטִים שֶׁלְקַמָן: הַמַזָל מוֹלִיךְ אֶת הַנִכְנָע, סוֹחֵב אַחֲרָיו אֶת הַמַמְרֶה.

הַכֹּל נָע וְהוֹלֵך אֶל קִצוֹ.


פרק שלושה –עשר: הנברשת הגדולה    🔗


לִפְנֵי שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַל הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת, רְצוֹנִי לְתָאֵר לָכֶם נִבְרֶשֶׁת נִפְלָאָה, שֶׁבְּעֶזְרָתָהּ נִזְרַע אוֹר מִסָבִיב בְּשֶׁפַע כָּזֶה, שֶׁעִם הֱיוֹתֵנוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה הָיִינוּ רוֹאִים שָׁם כִּלְאוֹר הַשֶׁמֶשׁ בַּצָהֳרַיִם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

לְאֶמְצַע הַקִמְרוֹן קְשׁוּרָה הָיְתָה טַבַּעַת שֶׁל מִקְשָׁה בְּעֹבִי שֶׁל אֶגְרוֹף קָמוּץ, עָלֶיהָ תְּלוּיוֹת הָיוּ שָׁלֹשׁ שַׁרְשְׁרוֹת, מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, שֶׁנִצְמְדוּ בִּמְשֻׁלָשׁ לְלוּחַ שֶׁל פָּז. בְּלוּחַ זֶה הָיוּ אַרְבָּעָה חוֹרִים, וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מֵעֵין מְנוֹרָה קְטַנָה מצֶבַע שוֹנֶה, כֻּלָן עֲשֹוּיוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת: הָאַחַת אַחְלָמָה, הַשְׁנִיָה כַּדְכֹּד לוּבִי, הַשְׁלִישִׁית לֶשֶׁם, הָרְבִיעִית פֶּחָם נוֹצֵץ. וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֵן מְלֵאָה כֹּהַל, מְזֻקָק חֲמֵשׁ פְּעָמִים בְּאַבִּיק, עִם פְּתִילָה בּוֹעֶרֶת עֲשֹוּיָה פִּשְׁתָּה.

בְּמֶרְחַק שֶׁל אֲמָתַיִם וָחֵצִי, בְּעֵרֶךְ, מִתַּחַת לִמְנוֹרוֹת אֵלוּ עָבְרוּ הַשַׁרְשָרוֹת דֶרֶךְ שְׁלֹשָה קָנִים שֶׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ מְנוֹרַת בְּדֹלַח עֲגֻלָה גְדוֹלָה, שֶׁמֵעָלֶיהָ נָתוּן הָיָה פַּךְ, אַף הוּא שֶׁל בְּדֹלַח, בְּתַבְנִית שֶׁל דְלַעַת, שֶׁהָיָה מַגִיעַ עַד הַמְנוֹרָה הַגְדוֹלָה וּמַזְלִיף עָלָיו כֹּהַל בְּלִי הֶרֶף, עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה כִּי גוּף כַּדוּרִי זֶה בּוֹעֵר כֻּלוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָצִיץ בַּחַמָה, כַּךְ אִי אֶפְשָר הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בְּנִבְרֶשֶׁת זוֹ, כָּל כַּךְ הָיְתָה הָאוֹרָה מִתְחַלֶפֶת וּמְנַצְנֶצֶת בְּזָהֳרָה עַל־פְּנֵי כָּל הַמִקְדָש. קִלוּחֵי הַזֹהַר הָיוּ מְלַקְקִים אֶת חֶלְקַת הַשַׁיִשׁ הַמְשֻׁבָּץ זָהָב וְכֶסֶף, וּמוֹפִיעִים הָיוּ חֲלִיפוֹת צִבְעֵי הַקֶשֶׁת, כְּפִי שֶׁאָנוּ מַבְחִינִים בָּהֶם, שָׁעָה שֶׁהַשֶׁמֶשׁ הַבְּהִירָה נוֹגַעַת בְּעַנְנֵי הַגֶשֶׁם מֵרָחוֹק.


פרק ארבעה-עשר: הבאר ומימיה    🔗


עוֹד אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים בְּהִתְפַּעֲלוּת בְּכָל אֲשֶׁר סְבִיבֵנוּ בְּתוֹךְ עוֹלָם שֶׁל זֹהַר זֶה, וְהַכֹּהֵן הַגָדוֹל שׁוּב הוֹפִיעַ לְפָנֵינוּ בְּפָנָיו הַצוֹחֲקִים וְהָעַלִיזִים. רָאָה שֶׁאָנוּ נִדְהָמִים כָּל כָּךְ, נְטָלָנוּ וְהוֹלִיכָנוּ עַד לְאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַמִקְדָשׁ מִתַּחַת לְאוֹתָה נִבְרֶשֶׁת וְהֶרְאָה לָנוּ בְּאֵר פְּלָאִים. שְֹפָתָהּ וְצַלְעוֹתֶיהָ שֶׁל הַבְּאֵר עֲשֹוּיוֹת הָיוּ בַּהַט צָח וְשָׁקוּף. גָבְהָה הָיָה כְּרֶבַע הָאָמָה, וְצוּרַת מְשֻבַּע לָהּ עִם הַרְבֵּה פִּתּוּחִים. מִבִּפְנִים הָיְתָה עֲגֻלָה בְּדַיְקָנוּת. בְּכָל זָוִית וְזָוִית, בַּקָצֶה, תָּקוּעַ הָיָה עַמוּד שֵׁן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד צֶבַע אַחֵר לוֹ.

הָרִאשׁוֹן – סַפִּיר כִּתְכֵלֶת הַשָׁמַיִם.

הַשֵׁנִי – כְּצֶבַע הַיַקִנְתּוֹן.

הַשְׁלִישִׁי – יַהֲלוֹם בּוֹעֵר כְּבָרָק.

הַרְבִיעִי – אֹדֶם חִוֵר, שֶׁשַׁלְהַבְתּוֹ חַכְלִילִית־סְגֻלָה.

הַחֲמִישִׁי – אִזְמָרַגְד מְפֹאָר.

הַשִׁישִׁי – שְׁבוֹ שָֹשֹ בִּגְוָנָיו.

הַשְׁבִיעִי – זַרְחַן־יָרֵחַ שָׁקוּף וּמַבְרִיק, שֶׁהַלְבָנָה מְבַצְבֶּצֶת מִתּוֹכוֹ.

הֲרֵי הֵם שִׁבְעַת הַצְבָעִים שֶׁל כּוֹכְבֵי הַלֶכֶת, כְּפִי שֶׁנִרְאוּ עַל יְדֵי הַבַּבְלִים הָעַתִּיקִים. זֶרֶם הַמַיִם הָיָה בָּא בִּשְׁלֹשָׁה צִנוֹרוֹת שֶׁל גִבְעוֹלֵי מַרְגָנִיוֹת, וְקוֹל הַזֶרֶם הָיָה צָלוּל וְנָעִים לָאֹזֶן. מִיָד צִוָה בַּקְבּוּק לְהַגִישׁ לָנוּ גְבִיעִים וּסְפָלִים לִשְׁתּוֹת מֵהַמַיִם. מִשֶׁטָעַמְנוּ חִוִינוּ דַעְתֵּנוּ שֶׁמַיִם אֵלֶה חַיִים הֵם וּמְרַעְנְנִים.

ציור 169.png

אָמַר לָנוּ בַּקְבּוּק:

שִֹימוּ לֵב לְמַעֲלָה נוֹסֶפֶת שֶׁל מַיִם אֵלֶה. כְּשֶׁהוֹצִיא משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִמִצְרַיִם, הָיוּ הוֹלְכִים בַּמִדְבָּר לְלֹא מָזוֹן. נָתַן לָהֶם אֶת הַמָן, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה אוֹכְלוֹ מוֹצֵא בּוֹ טַעַם שֶׁרָצָה. אַף מַיִם אֵלֶה כָּךְ. שְׁתוּ מֵהֶם וּרְאוּ בְּדִמְיוֹנְכֶם כָּל יֵינוֹת שֶׁבַּעוֹלָם, וְאַתֶּם חָשִׁים בְּטַעֲמָם.'

עָשִֹינוּ כָּךְ. קָפַץ כָּלְיָכוֹל מֵרֹב שִֹמְחָה, וְאַף הָאָח יוֹחָנָן קָפַץ לְעֻמָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁטָעֲמוּ מִכָּל הַיֵינוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.


פרק חמישה־עשר ואחרון: דבר הקוסמת    🔗


שָׁאַל בַּקְבּוּק:

‘מִי הוּא הַמְצַפֶּה לִדְבַר הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת?’ ‘אֲנִי’ הֵשִׁיב כָּלְיָכוֹל, ‘עַבְדְךָ הֶעָלוּב וְהַנִכְנָע.’ ‘יְדִידִי,’ אָמַר לוֹ הַלָה, ‘עָלַי לָתֵת לְךָ הוֹרָאָה אַחַת: מִשֶׁתָּבוֹא אֶל הַקוֹסֶמֶת, שִׂים לֵב שֶׁתִּשְׁמַע אֶת הַמִלָה בְּאֹזֶן אַחַת בִּלְבַד.’

לְאַחַר מִכֵּן הִלְבִּישׁוֹ בַּקְבּוּק בִּגְדֵי אִכָּר וְהִשְׁבִּיעוֹ הַשְׁבָּעוֹת מְרֻבּוֹת, נְטָלוֹ מִתּוֹךְ חֲבוּרָתֵנוּ וְהוֹלִיכוֹ בְּיַד יָמִין דֶרֶךְ דֶלֶת שֶׁל זָהָב אֶל מִחוּץ לַמִקְדָשׁ. שָׁם מָצָא אוּלָם מְקֻמָר קָטָן, עָשׂוּי אֲבָנִים שְׁקוּפוֹת, שֶׁאוֹר הַשֶׁמֶשׁ הָיָה חוֹדֵר בַּעֲדָן בְּשֶׁפַע רַב, עַד שְֶנִדְמֶה הָיָה כִּי מְקוֹר הָאוֹר הוּא מִבִּפְנִים וְלֹא מִבַּחוּץ.

בְּתוֹך בְּאֵר שְֶׁל בַּהַט מְלֵאָה מַיִם זַכִּים נִמְצְאָה צִנְצֶנֶת, כֻּלָהּ בְּדֹלַח צַח. אָמַר לוֹ בַּקְבּוּק לְכָלְיָכוֹל שֶׁיְנַשֵׁק אֶת שְׂפַת הַבְּאֵר. אַחַר הוֹשִׁיב אֶת כָּלְיָכוֹל עַל הָרִצְפָּה, פָּתַח לְפָנָיו סֵפֶר עָבֶה וְהִכְרִיחוֹ לָשִׁיר לְפִי הַתָּוִים וְהַצִיוּר שֶׁמָצָא שָׁם:

הוֹ בַּקְבּוּק!

מָלֵא אַתָּה

סוֹדוֹת, רָזִים,

וֲאֲנִי לְךָ כֹּה מַאֲזִין

בְּאֹזֶן רַק אַחַת, כֻּלִי קַשׁוּב.

הַמַשְׁקֶה שֶׁלְךָ כֹּה זַךְ וְנֶאֱמָן

וְאֵין בּוֹ שְָׁוְא, בּוֹ אֵין זִיוּף.

בַּצַר לִי רַק אֵלֶיךָ אֶתְחַנֵן

לָתֵת לִי עֲצָתְךָ הַנְבוֹנָה.

הַשְׁמִיעֵנִי הַמִלָה הַנְכוֹנָה.

אֲנִי לְךָ כֹּה מַאֲזִין.

מָלֵא אַתָּה

סוֹדוֹת, רָזִים.

הוֹ בַּקְבּוּק!

אַחַר זָרַק מַשֶׁהוּ לְתוֹך הַבְּאֵר. הִתְחִילוּ הַמַיִם רוֹתְחִים בְּעֹז. הִקְשִׁיב כָּלְיָכוֹל בְּאָזְנוֹ הָאַחַת בִּדְמָמָה, עַד שֶׁצִנְצֶנֶת הוֹצִיאָה קוֹל כְּקוֹל שֶׁל נְחִיל דְבוֹרִים, אוֹ שֶׁל גֶשֶם נִתָּךְ לְפֶתַע. וְאָז נִשְמְעָה הַמִלָה: ‘לְגֹם’.

קָם בַּקְבּוּק, נָטַל בְּרַכּוּת אֶת כָּלְיָכוֹל בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר לוֹ: ‘יְדִידִי, בַּר־מַזָל אַתָּה: שָׁמַעְתָּ מַהֵר אֶת דְבָרָה שֶׁל צִנְצֶנֶת. קוּם וְנֵלֵךְ לְעַיֵן מַה פֵּרוּשָׁה שֶׁל מִלָה זוֹ.’

עָצַר בַּקְבּוּק אֶת שְׁאוֹן הַמַיִם, הוֹלִיך אֶת כָּלְיָכוֹל אֶל אוּלָם הַמִקְדָש הַגָדוֹל, נָטַל שָׁם סֵפֶר־שֶׁל־זָהָב עָבֶה, נָתַן לוֹ שֶׁיִבְלָעֶנוּ. פָּקַח עֵינָיו בְּתִמָהוֹן, אָמַר לוֹ בַּקְבּוּק:

‘וְכִי יְחֶזְקֵאל הַנָבִיא בִּשְׁעָתוֹ לֹא אָכַל אֶת הַמְגִלָה וַתְּהִי בְּפִיו כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק? הַקוֹסֶמֶת צִנְצֶנֶת שׁוֹלַחַת לְךָ סֵפֶר זֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָא מֵעֵין מַשְׁקֶה, שֶׁיָכוֹל הוּא לְמַלֵא לִבּוֹ שֶׁל אָדָם חָכְמָה וְתוֹרָה. וְעַכְשָׁו, יְדִידִים, לְכוּ לְדַרְכְּכֶם. הַסְפִינוֹת מְחַכּוֹת לָכֶם עֲמוּסוֹת כָּל טוּב.’

‘אֲבָל מַה בִּדְבַר עֵצָה בְּיַחַס לְנִשׂוּאִים,’ שָׁאַל כָּלְיָכוֹל, ‘אִשְׁתִּי תַּרְבִּיץ לִי מַכּוֹת אוֹ לֹא?’

‘יְדִידִי,’ אָמַר בַּקְבּוּק בְּחִיוּךְ, ‘אִם תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וְלֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל יְדִיעַת־שָׁוְא, תּוּכַל לְהַבְחִין בְּנָקֵל בֵּין אָדָם רַע לְבֵין אָדָם טוֹב. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁתֵּדַע אָז לִבְחֹר לְךָ אִשָׁה כִּלְבָבְךָ.’

‘אֵין לְךָ אֲמִירָה טוֹבָה מִזוֹ שֶׁשָׁמַעְנוּ עַתָּה מִפִּי הַקוֹסֵם הַטוֹב,’ הֵעִיר פַּנְטַגְרוּאֵל, ‘שֶׁהֲרֵי אַף אֲנִי אָמַרְתִּי כָּך כְּשֶׁנִשְׁאַלְתִּי. וּבְכֵן, לְגֹם! מַה דַעְתְּךָ עַל כָּך, אַחָא יוֹחָנָן יְדִידִי?’

‘לְגֹם,’ אָמַר יוֹחָנָן, ‘לְגֹם!’ נָתַן לָנוּ בַּקְבּוּק אִגְרוֹת חֲתוּמוֹת אֶל הַמֶלֶך גַרְגַנְטוּאַ וְשִׁלַח אוֹתָנוּ לְדַרְכֵּנוּ.




  1. במקור כתוב, כנראה שגיאת דפוס, “כיצר”. הערת פב"י.  ↩

  2. כך במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  3. כך במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48569 יצירות מאת 2700 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!