בישיבת… ירושלים, 19 במאי 1936

– – – אין אנו עומדים עדיין לאחר המאורעות. עוד לא הגענו לחיסול המהומות. עוד יש סכנה של פרעות ושל טירור ממושך. וישנה עוד סכנה של ריביזיה פוליטית לרעתנו. בשבוע האחרון באה אמנם הקלה ניכרת במצבנו המדיני. מתן הרשיון לפריקה בחוף תל‑אביב הוא מעשה רב¹. אילו בא קודם, כאשר רק דרשנו אותו, היה אולי מחיש את קץ השביתה ומונע הרבה פורעניות. עכשיו אולי אין לו עוד אותו הערך לגבי חיסול השביתה והמהומות, אולם ערכו הפנימי עומד בעינו. זוהי התחלה של כיבוש גדול – אחד הכיבושים הפוליטיים הגדולים ביותר בשנים האחרונות. הרשיון הוא אמנם זמני, וכשיפתח נמל יפו תנסה אולי הממשלה לבטלו ותדרוש מאתנו לשוב ליפו. אבל נתקע יתד לנמל יהודי, ועלינו לשמור על כיבוש זה כעת כעל בּבת עיננו ולא נזוז מחוף תל‑אביב. לא מזח זמני ולא מזח קבוע עלינו לבנות. אין לנו להסתפק בזאת, אלא לעשות כל המאמצים להקמת נמל יהודי. גם מתוך השדיול הוא מעשה רב². הפסקת העליה בשעה זו היתה יכולה לשמש התחלת הליקבידציה, היתה משמשת נצחון מכריע להתקפה הערבית. ניצלנו מהסכנה, והלקח הזה לא יעבור בלי תוצאות בשביל הערבים ובשביל הפקידות. – – –

אולם עם כל אלה, לא ירדו מעל ראשנו שתי הסכנות הגדולות: סכנת מהומות בארץ, וסכנה של ריביזיה פוליטית לרעתנו בלונדון.

האיניציאטיבה לריביזיה לא נולדה בימי המאורעות, אלא קדמה להם בכמה חדשים. – – –

במצב זה אסור לנו להסתפק בתגובה יומיומית על המאורעות, אלא נחוץ לנו קו‑פעולה מחושב, הבנוי מצד אחד על צרכינו, ומצד שני על הבנת הגורמים החיצוניים המסייעים או המפריעים לעבודתנו.

אסור לנו להסתפק בפוליטיקה שלילית בלבד – רק באמירת “לא” למועצה המחוקקת ובהתנגדות לחוק‑הקרקעות, – אלא דרושה לנו תכנית קונסטרוקטיבית אשר תתקבל על דעת‑הקהל.

מסוכן להסתפק בעמדה דפנסיבית בלבד. עלינו לקחת בידינו את האיניציאטיבה לתנופה פוליטית לשם שינוי הקו של המדיניוּת האנגלית בארץ. – – –