בראש הכרך הראשון של “עיונים במחשבת ישראל” הקדמנו שלשה פרקים: א) “הקדמה”, שהיא הקדמה כללית לספר “עיונים במחשבת ישראל” בכללו ולכרך הראשון בפרט; ב) “לחייו ולכתביו של שמעון ראבידוביץ”, שהוא נסיון ראשון לסקור באופן מקיף חייו וכתביו של שמעון ראבידוביץ, וכאמור שם, התקווה היא שהביוגרפיה הקצרה ההיא תעודד עיון נוסף בכתביו וברעיונותיו של שמעון ראבידוביץ; ג) “ביבליוגרפיה נבחרת של כתבי שמעון ראבידוביץ”.

כאן ברצוננו להסביר פרטים אחדים לגבי תכנו של כרך זה, השני לספר “עיונים במחשבת ישראל”.

 

א. משה מנדלסזון    🔗

בשנת 1926 פנו העורכים הכלליים של “מהדורת היובל” לכתבי מנדלסזון (M. Mendelssohn: Gesammelte Schriften: Jubilӓumsausgabe) א. אלבוגן, י. גוטמן וא. מיטווך אל שמעון ראבידוביץ בהצעה שיטול לידיו את עריכת הכתבים היהודיים־גרמניים של מנדלסזון (Schriften zum Judentum). הוא התמסר למחקר זה, ובשנת 1930 יצא לאור הכרך הראשון מארבעת הכרכים שהיה עליו להתקין לדפוס. לכרך זה, כרך 7 (לפי מיספור הכרכים של “מהדורת היובל”), הקדים מחקרים מקיפים בגרמנית על פולמוס מנדלסזון־לוטר (Lavater), על הערות מנדלסזון לבוני (Bonnet), על דיני־ישראל (Ritualgesetze der Juden) ועל תקנת שבועת־היהודים (Judeneid) שהופיעו בכרך 7 הנזכר.

הוא גם הכין ופירסם עיבוד עברי של מחקרו בדבר פולמוס מנדלסזון־לוטר והערות מנדלסזון לבוני¹, שניתן להלן בכרך זה.

לאחר מכן, המשיך ראבידוביץ בהכנותיו לכרך השמיני. הוא חבר מבואות לתרגום ספר תהלים למנדלסזון, להקדמת מנדלסזון ל“תשועת ישראל” לר' מנשה בן ישראל, ולספרו של מנדלסזון “ירושלים” – כל אלה נועדו לכרך השמיני. אולם, בעלות הנאצים לשלטון נפסקה הוצאת כרך 8, וההקדמות שהכין ראבידוביץ, לרבות טופס מהמהדורה הראשונה של “ירושלים” מסומן למדפיס, וכן של תרגום ספר תהלים מוגה לפי כתב ידו של מנדלסזון בספריה הממלכתית של פרוסיה (Preussische Staatbibliothek) נשארו אצלו ונמצאים כיום בעזבונו. חלק ממחקרו שנועד לכרך השמיני הזה פירסם בעברית², ומופיע בכרך זה.

לפי הפרוספקט של “כתבי מנדלסזון, מהדורת היובל” היה על ראבידוביץ להתקין לדפוס כרכים 9–10, שצריכים היו להכיל:

כנראה שראבידוביץ לא הגיע לכתיבת המבואות לשני הכרכים האלה, או להכנת דברי מנדלסזון עצמם. בראשית שנות השבעים למאה העשרים, קיימת תכנית להשלים את הכרכים החסרים של “מהדורת היובל”, וכך ייתכן שיפורסמו המבואות הגרמניים שהכין ראבידוביץ לכרך השמיני.

בראש מחקר, שפירסם בשנת 1929, העיר ראבידוביץ, שהוא פרק מספר שהתעתד לחבר על מנדלסזון³. כנראה שינה אחר־כך את דעתו בענין כתיבתו של ספר זה, כי מלבד מאמר נוסף שפירסם בשנת 1936 במלאות ק"נ שנה לפטירתו של מנדלסזון⁴ (מופיע להלן בכרך זה), לא המשיך ראבידוביץ בפירסום מחקרים מיוחדים על מנדלסזון. בשנות הארבעים הוזמן על־ידי “מוסד ביאליק” ועל־ידי הוצאת הספרים Jewish Publication Society לחבר ספרים על מנדלסזון. הוא לא נענה לפניות אלה בהעדיפו לחבר תחילה ספר על קרוכמאל (עיין להלן). למרות זאת המשיך בהרצאותיו ובסמינריונים שלו באוניברסיטה על שם ברנדייס לטפל באישיותו ובתורתו של מנדלסזון לפי השקפותיו החדשות בענין תולדות המחשבה היהודית. תורתו בפרשה זאת נשארה ברובה תורה שבעל פה. ברם, רמז לגישתו החדשה במחקר מנדלסזון נמצא בעיון אחד שחיבר בשנותיו האחרונות והופיע בדפוס רק לאחר פטירתו⁵.

בכרך שלפנינו הופרדו הפתיחות של שנים ממאמרי ראבידוביץ על מנדלסזון ונקבעו כ“פתיחה” למדור זה הכולל מאמריו המכונסים של ראבידוביץ על משה מנדלסזון⁶.

 

ב. נחמן קרומכאל    🔗

בשנת 1924 הוציא ראבידוביץ את ספרו של רנ“ק “מורה נבוכי הזמן” בצירוף מאמרים ומכתבים של רנ”ק בשם כולל: “כתבי רנ”ק" והקדים לו מבוא בן 225 עמוד. המבוא המעמיק הקנה למחברו הצעיר, בן עשרים ושבע, שם בין החוקרים בתחום מדעי היהדות. חמשת הפרקים של המבוא הם: “חיי רנ”ק“, “היסטוריה בקורת ומסורת”, “הגליניות”, “לשון ותרגום” ו”חתימה". בגלל חוסר מקום לא כלל כל החומר שהכין לתוך מבואו⁷. חלק ממנו פירסם בכתבי־עת שונים⁸, ונדפס שנית בכרך זה. כמו כן, הכין בשנות העשרים “קיצור מורה נבוכי הזמן”⁹, אשר נמצא בכתב־יד בעזבונו.

לפי דעתו של ראבידוביץ, למרות ספרו “כתבי רנ”ק“, עדיין לא זכה רנ”ק לתשומת־לב הראויה לו, ועל־כן תמיד היה בדעתו לחבר ספר מקיף וכולל על רנ“ק. בשנת 1925 הכין תכנית מפורטת בגרמנית לספר זה וגם מילא את שולי הדפים של טופס אחד של “כתבי רנ”ק” בהערות ופירושים עבריים לשם כתיבת ספר זה. אלא בינתיים פנה למחקרים אחרים, ואף פעם לא ניגש לחבר ספר חדש זה, והתכנית המפורטת וכן הטופס של “כתבי רנ”ק" המלא הערות – עברו לעזבונו.

כשהספר “כתבי רנ”ק" עצמו אזל מן השוק, שנים אחדות לאחר שהופיע, רצה ראבידוביץ להוציא מהדורה שניה. הוא חשב לעשות כך בשנת 1940, למלאות מאה שנה לפטירתו של רנ“ק, אלא זה לא עלה בידו¹⁰. רק שנתיים לפני פטירתו הפתאומית בשנת 1957, התחיל להכין את המהדורה השנייה של “כתבי רנ”ק” לדפוס. הוא עצמו לא זכה להתקדם במידה ניכרת בטיפולו בהדפסת הספר, ובני משפחתו הצליחו להוציאו לאור בשנת 1961, לפי תוכן הענינים שבעזבונו. מכיוון שמאמרו הטכני של ראבידוביץ “רשימות צונץ להוצאת ‘מורה נבוכי הזמן’”¹¹ נדפס שנית במהדורת 1961 של “כתבי רנ”ק"¹², לא הוכנס המאמר לכרך הנוכחי.

 

ג. הספרות העברית החדשה באספקלריה של תורת “על פרשת בתים”    🔗

ראבידוביץ גדל על ברכי הספרות העברית החדשה, ואם עסק בעיקר בר' סעדיה גאון, ברמב“ם, במנדלסזון ובקרוכמאל, לא גרע עיסוק זה מזיקתו האיתנה לספרות העברית החדשה, לה הקדיש הרבה מכשרונו וכוחו החל מה”קורסים לגדולים" בימי נעוריו בעיר מושבו ביאליסטוק עד לסמינריונים שלו במחלקת המסיימים באוניברסיטה על שם ברנדייס. אישית, קיים יחסי־ידידות קרובים עם גדולי הספרות העברית בארץ־ישראל ובתפוצות. במיוחד התידד עם ביאליק, ולאחר כל פגישה עם ביאליק בברלין בשנות העשרים, נוהג היה לרשום ביומן מיוחד פרטי־השיחה כדי לשמור בדיוק את הדברים ששמע מפיו של ביאליק. הוא החשיב מאד את יומן ביאליק זה, ולאחר שעבר מגרמניה לאנגליה בשנת 1933 וישב בלונדון בימי מלחמת העולם השנייה, בתקופת התקפות האויר הקשות של הגרמנים, העתיק בכתב ידו את היומן הזה ושלחו, מטעמי בטחון, לאחיו ד"ר יעקב ראביד בניו־יורק. כל ימיו רצה להכין את היומן הזה לדפוס, וגם התעתד לחבר ספר מיוחד על ביאליק, אישיותו ושירתו¹³, אולם לא זכה לכך. הפתיחה של “ספר ביאליק” נתפרסמה בשנת 1968 וקטע מהיומן עצמו בשנת 1970 ¹⁴.

בראשית שנות החמישים, התחיל ראבידוביץ להעלות על הכתב דברי־עיון בשם: “על פרשת בתים: פרק ממבוא לפילוסופיה של תולדות ישראל”¹⁵. כאן פיתח את רעיונותיו על היחס בין הבית הראשון והבית השני, וכן תפיסתו את החיים הרוחניים של עם ישראל מתקופת התלמוד עד לימיו באספקלרית היחסים והמאבק בין “בתים” אלה. בסוף המסה “על פרשת בתים” ניתח את הספרות העברית לפי השקפה חדשה זו. ניתוח יותר מפורט של הספרות העברית החדשה לאור תורת “על פרשת בתים” פירסם בשלשה “נספחים” בכרך השני של “בבל וירושלים”¹⁶. נספחים אלה ניתנים כאן כחלק ששי של “עיונים במחשבת ישראל”. לשם הבנה יתירה של ההנחות עליהן מבוסס חלק זה, מן הראוי לעיין בפרק “על פרשת בתים” שנדפס שנית בכרך הראשון של “עיונים במחשבת ישראל”.

 

ד. שברי עיונים    🔗

חלק זה מכיל שלשה מאמרים קצרים על א. ד. גורדון, משה הס ושמעון דובנוב וכן תכנה של חוברת אחת על מ. ז. פיארברג.

לאחר היסוסים רבים, הוחלט לא להכניס לספר זה מאמרים ותיאורים קצרים, רובם דברי הערכה או “הספד” על אישי רוח ועשייה כגון חיים נחמן ביאליק¹⁷, מיכה יוסף ברדיצבסקי¹⁸, י. ח. ברנר¹⁹, א. ד. גורדון²⁰, תיאודור הרצל²¹, ברל כצנלסון²², גוסטב לנדויאר²³, אויגן מיטווך²⁴, ישראל נרודיצקי²⁵, פרץ סמולנסקין²⁶, נחום סוקולוב²⁷ ואברהם שטיבל²⁸. למרות ענינם הרב של מאמרים אלה, שרובם מבוססים על הכרותו האישית של ראבידוביץ את נושא המאמר, הורגש שאין מקומם בספר זה.

עם כל שקידתו המיוחדת של ראבידוביץ בחקר הפילוסופיה של ימי הבינים, מנדלסזון וקרוכמאל, התעניין בכל גילוייה של היצירה היהודית. אישיותו, ידיעותיו והשקפותיו גרמו לכך שהתנגד לצמצום האופק המצוי, לדעתו, בין הרבה מהחוקרים במחנה “חכמת ישראל”, ולנטייתם להקל ראש בעיון בתקופה החדשה; הוא מצידו דרש עיון בכל גילוייה של הפילוסופיה, ההיסטוריה, הספרות והתרבות היהודית בעבר ובהווה כאחת²⁹. לכן מצאנו לראוי שספר זה, “עיונים במחשבת ישראל”, המוקדש בעיקרו לעיונים בפילוסופיה היהודית, לרבות לעיונים הדנים בספרות העברית החדשה, פותח במחקר המנתח את כל גילוייה של היצירה העברית מהתנ"ך עד לימינו וחותם בהערות כלליות אחדות על שמעון דובנוב, וההיסטוריוגרפיה והמציאות היהודית.

* * *

מקום הופעתם לראשונה של המאמרים המופיעים בכרך הנוכחי הוא:

“משה מנדלסזון: פתיחה”, “התקופה” 25 (תרפ"ט) 498–501; “העולם” 24 (1936) 74.

“משה מנדלסזון ויוהן קספר לוטר”, “התקופה” 25 (תרפ"ט) 502–520; 26־27 (תר"ץ) 547–594 ³⁰.

“הפילוסופיה של ‘ירושלים’”, “ספר ביאליק”, בעריכת י. פיכמן (תל־אביב, תרצ"ד) 99–140; נדפס בשנית בשינויים אחדים בשם: “משנתו של מנדלסזון בפילוסופיה ישראלית”, “העולם” 24 (1936) 74–75, 91–92, 103–105, 121–122, 152–153, 167–169, 201–202.

“תרגום התהלים למנדלסזון”, “ספר קלוזנר”, בעריכת נ. ה. טורטשינר, א. א. קבק, א. צ’ריקובר וב. שוחטמן (תל־אביב, תרצ"ז) 283–301 ³¹.

“משה מנדלסזון: ק”נ לפטירתו“, “דבר” 11 (תרצ"ו) י”ד שבט³².

“רבי נחמן קרוכמאל כחוקר ומבקר”, “השלח” 42 (תרפ"ד) 167–182, 252–266 ³³.

“רבי נחמן קרוכמאל: יחסו ל’חסידות‘, ל’השכלה’ ול’לאומיות'”, “התורן” 11 (תרפ"ה) 155–174.

“רבי אברהם אבן עזרא בהארתו של רנ”ק", “השלח” 45 (תרפ"ו) 32–44.

“גאולת דמות”, “העולם” 14 (1926) 588–589, 609–611, 628–629.

“קליטת רנ”ק והשפעתו", “העולם” 15 (1927) 119–120, 138–139, 179–180, 199–200, 258–259, 338–340, 358–359.

“ר' יצחק אברבנאל ורנ”ק", “מצודה” ה’־ו' (תש"ח) 290–298; נדפס גם: “הדאר” 26 (תש"ו) גליון היובל 798–800.

“ראשון בשני: ח. נ. ביאליק”, “בבל וירושלים” (לונדון־וולתאם, מאסס., 1957) 568–605.

“שני בראשון: יעקב שטיינברג”, “בבל וירושלים” (לונדון־וולתאם, מאסס., 1957) 606–619.

“יראת מקרא”, “בבל וירושלים” (לונדון־וולתאם, מאסס., 1957) 620–645.

“דור המעבר ומשוררו: מ. ז. פיארברג” (ברלין, תרפ"ג) חוברת של 48 עמודים; נדפס קודם, בשינויים: “התקופה” 11 (תרפ"א) 399–419.

“א. ד. גורדון: רעיון העבודה ורעיון הלאומיות”, “התקופה” 24 (תרפ"ח) 440–458.

“משנתו העיונית של משה הס”, “מאזנים” ו' (סידרה שניה) (תרצ"ח) 436–449.

“שמעון דובנוב: קדוש על כרחו”, “ספר דובנוב”, בעריכת ש. ראבידוביץ (לונדון־ירושלים־וולתאם, מאסס., תשי"ד) 13–23; נדפס גם “בצרון” 28 (1953) 3–14.

המאמרים מופיעים כאן כנתינתם לראשונה. טעויות־דפוס תוקנו, במידת האפשר לפי כתב־היד המקורי או לפי הערות ראבידוביץ בטפסים שלו. כיון שכל החומר סודר מחדש בדפוס, היה צורך להכניס מיספור רצוף של ההערות בכל המאמרים בהם מיספור ההערות המקורי היה מיוחד לכל עמוד ועמוד. מאחר שהמאמרים נדפסו בארצות שונות במשך תקופה של כמעט 35 שנה, מצויים בהם נוהגים שונים בענינים טכניים כגון כתיב מלא וחסר, והוא הדין בצורת ההערות ופיסוקן. לכן נכללו בספר זה אי־אלו שינויים לשם העקיבות, אולם בכל מקום שהחומר היה מובן מאליו, לא עמדנו על עקיבות שלמה, במיוחד בכתיב מלא וחסר, וגם באיות מלים כגון דוגמא / דוגמה. כמו־כן, הוספנו לנוחיות הקורא חומר ביבליוגרפי בסוגריים מרובעים בתוך ההערות.

לבסוף, רצוני להביע את תודותי העמוקות לארבע נפשות יקרות. לאמי היקרה, לשיקול־דעתה הצלול, להבנתה העמוקה ולאהבתה הנאמנה חייב אני יותר משניתן לי להביע; בלי עזרתה, לא היה ספר זה מופיע מעולם. מודה אני לדודי, אחי אבי ז“ל, אברהם ראביד, איש תל־אביב, אשר מזמן פטירת אבי ז”ל מעודד אותי ועוזר לי בטיפולי בכתבי אבי ז“ל. כאן במיוחד רצוני להודות לו על מסירותו הרבה והנאמנה שהשתתף אתי ועזר לי בקריאת עמודי ההגהה לכרך זה. כמו־כן, מודה אני לקרובי פנחס פיק, אשר העמיד לרשותי בסבר פנים יפות פרי נסיונו במערכת ה”אנציקלופדיה העברית“. לבסוף, נתונות תודותי גם למר ראובן מס, ידידו של אבי ז”ל משנות העשרים, עת עמלו יחד למען הספר העברי בברלין. עכשיו בשנים תשכ“ז־תש”ל, שנים קשות למדינת־ישראל בכלל ולמשפחתו בפרט, השתתף הוא במסירות ובנאמנות בהקמת ציון זה לזכר ידידו המנוח.

בנימין חיים יצחק ראביד בן שמעון ראבידוביץ, ז"ל

אוניברסיטה על שם מק־גיל

מונטריאול, קנדה

כ“ב בתמוז, תש”ל

שלש־עשרה שנה לפטירת אבי־מורי ז”ל.