וְאַמְנוֹן הָרוֹעֶה הוֹסִיף לִרְעוֹת אֶת עֶדְרוֹ בֶהָרִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַכְּפָר שֶׁלּוֹ וְשׁוּלַמִּית הוֹסִיפָה לִרְעוֹת בֶּהָרִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַכְּפָר שֶׁלָּהּ. אַךְ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ יִנְהֲגוּ שׁוּב אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית אֶת עֶדְרֵיהֶם אֶל בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ, וְנִפְגְּשׁוּ שׁוּב אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית וְהָיוּ כָּל הַיּוֹם הַהוּא שְׁנֵיהֶם יַחַד: יַחַד יַשְׁקוּ אֶת עֶדְרֵיהֶם מִבְּאֵר הַמַּיִם, יַחַד יַבִּיטוּ אַחַר הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים הַלוֹחֲכִים עֵשֶׂב, וְיָשְׁבוּ וְסִפְּרוּ זֶה עִם זוֹ. וּכְשֶׁהַיּוֹם נוֹטֶה לַעֲרוֹב – וְאָסַף אַמְנוֹן אֶת עֶדְרוֹ לָלֶכֶת לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר שֶׁלּוֹ, וְאָסְפָה שׁוּלַמִּית אֶת עֶדְרָהּ לָלֶכֶת לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר שֶׁלָּהּ. וְאָמַר אָז אַמְנוֹן לְשׁוּלַמִּית:
– שָׁלוֹם לָךְ, שׁוּלַמִּית; וְשׁוּבִי נָא, שׁוּבִי הֵנָּה בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא. –
וְאָמְרָה גַם שׁוּלַמִּית לְאַמְנוֹן:
– שָׁלוֹם לְךָ, אַמְנוֹן. בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא שׁוּב אָבוֹא, שׁוּב נִתְרָאֶה.
כָּכָה יַעֲשׂוּ אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ.
* * *
וְלֹא הַרְחֵק מִן הֶהָרִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם רָעוּ אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית, וְלֹא הַרְחֵק מִבְּאֵר הַמַּיִם הַהִיא, אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ, עָמְדָה עִיר אַחַת, עִיר אֲשֶׁר הָאָדָם רַב בָּהּ וְאֲשֶׁר תָּמִיד רַבָּה בָּהּ הַתְּנוּעָה – עִיר גְּדוֹלָה מְאֹד.
וּבְתוֹךְ הָעִיר עָמַד בַּיִת אֶחָד רָם וְנִשָּׂא. בַּבַּיִת הַהוּא יָשַׁב הַמֶּלֶךְ, מַלְכָּה שֶׁל הָעִיר.
וּמִי הוּא הַמֶּלֶךְ שָׁם?
אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא: הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה רָעָה לְכָל אָדָם וּלְכָל חַי, וְאֲשֶׁר גַּם לַצֶּמַח בַּשָּׂדֶה לֹא יַעֲשֶׂה רָעָה – הוּא הַנִּבְחָר, הוּא מַלְכֵּנוּ.
וְאֵיךְ יָדְעוּ מִי הוּא הָאִישׁ הַטּוֹב הַזֶּה?
אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא: מִי שֶׁהוּא טוֹב בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רָעָה לְכָל חַי וְגַם לַצֶּמַח בַּשָּׂדֶה אֵינוֹ עוֹשֶׁה רָעָה – אוֹתוֹ אוֹהֲבוֹת גַּם צִפֳּרֵי הַיָּעַר. מִמֶּנוּ אֵין הֵן בּוֹרְחוֹת. הוּא חָבֵר לָהֶן וְהֵן חֲבֵרוֹת לוֹ.
וְכָכָה הָיוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא עוֹשִׂים:
בִּהְיוֹת עֲלֵיהֶם לִבְחוֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ, יֵצְאוּ כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד־מְיֻחָד אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר אֲשֶׁר עַל יַד הָעִיר, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלָיו עָפוֹת הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר אֶת פָּנָיו הֵן מְקַדְּמוֹת בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׁירָה וּבִרְנָנָה, וְהֵן עַל רֹאשׁוֹ עוֹמְדוֹת וְעַל כְּתֵפָיו, וּמְצַיְּצוֹת וְקוֹרְאוֹת גַּם לְכָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁתָּבֹאנָה – הָאִישׁ הַזֶּה הוּא הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.
כָּכָה הָיוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת בּוֹחֲרִים לָהֶם אֶת מַלְכֵיהֶם מֵאָז וּמִתָּמִיד.
__________
וְהִנֵּה עוֹמְדִים פַּעַם לִבְחוֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ. וְרַבָּה הַתְּכוּנָה. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל בָּאֶיהָ מַשְׁכִּימִים בַּיּוֹם הַמְיֻעָד בַּבֹּקֶר, לוֹבְשִׁים כֻּלָּם בִּגְדֵי חַג, יוֹצְאִים בְּלֵב נָכוֹן אֶל הַיַּעַר וְאֶל הַשָּׂדֶה – יוֹצְאִים, מְצַפִּים כָּל הַיּוֹם לִבְשׂוֹרַת הַצִּפֳּרִים, מְחַכִּים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַנִּבְחָר. אַךְ הִנֵּה נָטוּ כְּבָר צִלְלֵי עֶרֶב, פָּנָה הַיּוֹם – וְאֵי הַבְּשׂוֹרָה, אֵי הַבָּחִיר?…
וְשָׁבוּ הָאֲנָשִׁים בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַיַּעַר כִּמְבֻיָּשִׁים. שָׁבוּ וְחִכּוּ לַיּוֹם הַמְיֻעָד בַּשָּׁנָה הַבָּאָה. אַךְ גַּם בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה שָׁבִים הָאֲנָשִׁים בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַיַּעַר כְּנִכְלָמִים, חֲפוּיֵי רֹאשׁ. וְכָךְ עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה – – – הָאֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם, מְצַפִּים: הוֹי, אַיֶּךָּ, הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת? אֵיפֹה אַתָּה נֶחְבָּא?. לָמָה מִפָּנֵינוּ תִּסָּתֵר?… כָּךְ קוֹרְאִים כָּל הַלְּבָבוֹת. כָּכָה יִתְפַּלֵלוּ. אַךְ חוֹלְפוֹת שָׁנִים, חוֹלְפִים זְמַנִּים – וְהַבַּיִת הַנִּשָּׂא עוֹמֵד עָגוּם, מְיֻתָּם. וְהַבְּשׂוֹרָה, בְּשׂוֹרַת הַצִּפֳּרִים, אֵינָהּ בָּאָה, אַף אֵינָהּ בָּאָה.
_________
עֲגוּמָה וְדוֹאֶגֶת יוֹשֶׁבֶת לָהּ הָעִיר הַהִיא. וַעֲגוּמִים וְדוֹאֲגִים יוֹשְׁבִים לָהֶם עַל בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה.
נֶעֱצֶבֶת הָעִיר הַהִיא עַל מַלְכָּהּ כִּי אֵינֶנּוּ. וְעַל מַה נֶּעֱצָבִים אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה?
אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה נֶעֱצָבִים עַל הַטָּלֶה הַקָּטָן, הַטָּלֶה הַצּוֹלֵעַ, כִּי זֶה יוֹמַיִם אָבַד מֵעֶדְרוֹ שֶׁל אַמְנוֹן – אָבַד וְאֵינֶּנוּ.
בְּכָל הַשְּׁבִילִים הָלַךְ אַמְנוֹן לְחַפְּשֵׂהוּ. בֵּין כָּל הַסְּלָעִים בִּקְשָׁהוּ – בִּקְשָׁהוּ וְלֹא מְצָאָהוּ.
וּמְסַפֵּר אַמְנוֹן לְשׁוּלַמִּית אֶת עַגְמַת לִבּוֹ. וְשׁוּלַמִּית אוֹמֶרֶת:
– אֲנִי אֶרְעֶה הַיּוֹם עַד עֵת עֶרֶב גַּם אֶת הָעֵדֶר שֶׁלָּךְ. וְאַתָּה לֵךְ, אַמְנוֹן, דְּרוֹשׁ לַטָּלֶה הָאוֹבֵד. בַּקְּשֵׁהוּ.
וְלָקַח אַמְנוֹן אֶת מַקְלוֹ וְאֶת תַּרְמִילוֹ וְהָָלָךְ.
___________
הוֹלֵךְ אַמְנוֹן וְהוּא רוֹאֶה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים בַּדָּרֶךְ, וְנִגָּשׁ אַמְנוֹן אֲלֵיהֶם, מְבָרְכָם לְשָׁלוֹם, וְהָאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ, אִם גַּם הוּא הוֹלֵךְ הַיּוֹם עִם כָּל הַהוֹלְכִים הָעִירָה. וְשׁוֹאֵל אַמְנוֹן:
מַה יּוֹם מִיָּמִים בָּעִיר? וְהָאֲנָשִׁים מִתְפַּלְאִים: הַאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ? הֲלֹא הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הַמְיֻעָד, אֲשֶׁר בּוֹ יֵצְאוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל בָּאֶיהָ לְשַׁחֵר אֶת פְּנֵי הַבָּחִיר, לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ. וְאַמְנוֹן שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹאֵל: “וְאוּלַי רְאִיתֶם טָלֶה קָטָן צוֹלֵעַ?” וְגַם סִמָּנִים נוֹתֵן אַמְנוֹן: חוּם הוּא הַטָּלֶה. וְעַל חָזֵהוּ וּבִקְצוֹת אָזְנָיו פַּסִּים לְבָנִים, וְהָאֲנָשִׁים אוֹמְרִים: לֹא, הֵם לֹא רָאוּ. אַךְ עֵצָה הֵם יוֹעֲצִים לְאַמְנוֹן: יֵלֶךְ־נָא גַּם הוּא אִתָּם הָעִירָה. כִּי הֲלֹא הַיּוֹם הוֹלְכִים וּבָאִים שָׁמָּה מִכָּל הַדְּרָכִים וּמִכָּל הַיִּשּׁוּבִים שֶׁמִּסָּבִיב, וְהוּא יִשְׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים לַטָּלֶה, אוּלַי הֵם יַגִּידוּ לוֹ. – –
* * *
וְשָׁם, בָּעִיר, בַּיַּעַר שֶׁעַל יַד הָעִיר – הֲמוֹנֵי־הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים. כְּגַלֵּי יָם יָנוּעוּ. וְכֻלָּם עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת, כֻּלָּם מְצַפִּים לַפֶּלֶא – לְפֶלֶא הַבְּשׂוֹרָה, לְגִלּוּי הַבָּחִיר. וּבֵין כֻּלָּם גַּם הוּא – אַמְנוֹן: “אוּלַי רְאִיתֶם טָלֶה קָטָן? הוּא צוֹלֵעַ”. וּמַבִּיטִים עָלָיו אֲנָשִׁים בְּתִמָּהוֹן. מוֹשְׁכִים בְּכִתְפֵיהֶם. וּמִכָּל צַד הוֹדְפִים אוֹתוֹ, דּוֹחֲקִים. כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְהוּא אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְגַם הַבְּגָדִים שֶׁלָּהֶם אֲחֵרִים, הוּא בָּא יָחֵף, בָּא בְּמַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ, וְהַכֹּל מִתְבּוֹנְנִים בּוֹ: “מַה מִּתְלַבֵּט פֹּה הַלָּזֶה?”… לֹא. לֹא טוֹב לְאַמְנוֹן כָּאן. כְּזָר הוּא פֹּה… – וְהוּא גַּם עָיֵף כְּבָר. וּמַה יִּסְתּוֹבֵב עוֹד כָּאן? וְעָלָיו לָשׁוּב כְּבָר לְעֶדְרוֹ, לְהָרָיו – – וְיוֹצֵא אַמְנוֹן מִבֵּין כָּל הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים, יוֹצֵא אֶל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּעַר, מוֹצֵא לוֹ מָקוֹם מְבֻדָּד וְיוֹשֵׁב לוֹ יְחִידִי לָנוּחַ קְצָת.
יָשַׁב, הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ אֶת חֲלִיל הָעֵץ שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל מְחַלֵּל וְהוֹמֶה בְּעֶצֶב: “אוֹי אַיֶךָּ, טָלֶה קָטָן? תָּמִיד שְׁמַרְתִּיךָ. תָּמִיד טִפַּלְתִּי בָּךְ. וְאָָנָה תָּעִיתָ? אֵיכָה נִדַּחְתָּ? צַר לִי עָלֶיךָ, טָלֶה קָטָן, צוֹלֵעַ. מְאֹד. מְאֹד צַר לִי – לִי – לִי – לִי – לִי – לִי” – – –
מְחַלֵּל לוֹ כָּךְ אַמְנוֹן חֶרֶשׁ בַּחֲלִילוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאַרְבַּע צִפֳּרִים טָסוּ חִישׁ־חִישׁ אֶל תּוֹךְ הַַיַּעַר, בָּאוּ וְהִתְחִילוּ מְצַפְצְפוֹת וְקוֹרְאוֹת: “צִפֳּרִים, צִפֳּרִים! הַיְדַעְתֶּן? אַמְנוֹן פֹּה!”
– אֵיזֶה אַמְנוֹן? – שׁוֹאֶלֶת צִפּוֹר אַחַת – זֶה שֶׁרִפָּא אֶת כְּנָפִי הַשְּׁבוּרָה?
– כֵּן! כֵּן! – עוֹנוֹת אַרְבַּע הַצִפֳּרִים – אַמְנוֹן! אַמְנוֹן הָרוֹעֶה!
וְצִפּוֹר אַחֶרֶת שׁוֹאֶלֶת:
– זֶה אַמְנוֹן שֶׁהֵרִים אֶת אֶפְרוֹחִי הַקָּט, שֶׁנָּפַל מִתּוֹךְ הַקֵּן?
– זֶה! זֶה! אַמְנוֹן! אַמְנוֹן מִן הֶהָרִים. אַמְנוֹן שֶׁלָּנוּ, הוּא פֹּה, מְחַלֵּל עַתָּה בֶּחָלִיל שֶׁלּוֹ. בּוֹאוּ! בּוֹאוּ! – – –
וְלַהֲקוֹת לַהֲקוֹת צִפֳּרִים, הֵן וְאֶפְרוֹחֵיהֶן הַקְטַנִּים מַתְחִילִים חוֹפְזִים מִכָּל פַּאֲתֵי הַיָּעַר. אַרְבַּע הַצִּפֳּרִים בְּרֹאשׁ וְכֻלָּם אַחֲרֵיהֶן – – טָסִים, חָשִׁים, מַגִּיעִים אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יוֹשֵׁב לוֹ אַמְנוֹן בַּשָּׂדֶה, צוֹהֲלִים, רוֹנְנִים:
– שָׁלוֹם, אַמְנוֹן! שָׁלוֹם!
וְאַמְנוֹן רוֹאֶה אֶת חֲבֵרָיו פֹּה וְגַם לִבּוֹ הוֹמֶה אֲלֵיהֶם, מְחַלֵּל: “שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, צִפֳּרִים! וּמַה שְּׁלוֹם הֶהָרִים? וּמַה שְּׁלוֹם שׁוּלַּמִּית? – – וְאֶת הַטָּלֶה הַקָּטָן לֹא מָצָאתִי, צִפֳּרִים. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו”.
וְהַצִּפֳּרִים מְרַחֲפוֹת עָלָיו, מְנַחֲמוֹת אוֹתוֹ: “אַל תֵּעָצֵב, אַמְנוֹן שֶׁלָּנוּ, אַל תֵּעָצֵב! הַטָּלֶה יָשׁוּב אֵלֶיךָ, תַּאַסְפֵהוּ” – –
וּבֵינָתַיִם וְהַיּוֹם כְּבָר הוֹלֵךְ לַעֲרוֹב. וְהָאֲנָשִׁים – כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל הַנֶּאֱסָפִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ הַיוֹם הַיַּעְרָה, לִבָּם חָרֵד, נוֹפֵל… הִנֵּה כְּבָר נוֹטִים הַצְּלָלִים. הַאִם גַם הַיּוֹם יָשׁוּבוּ כִּמְבֻיָּשִׁים, חֲפוּיֵי רֹאשׁ?… הוֹי אַיֶּךָּ, הַבָּחִיר? אַיֶּךָּ, הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת? אֵיפֹה אַתָּה נֶחְבָּא? לָמָּה מִפָּנֵינוּ תִּסָּתֵר?– – –
אַךְ הַבִּיטוּ… מַה לַהֲקוֹת הַצִּפֳּרִים וְהָאֶפְרוֹחִים הַלָּלוּ הַמִּתְכַּנְּסִים מִכָּל הָעֲבָרִים? – אָנָה נִמְשָׁכִים הֵם? אָנָה כֹּה יֵחָפֵזוּן?..
וּמְמַהֲרִים אֲנָשִׁים אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁמָּה נוֹהֲרוֹת הַצִּפֳּרִים. וְהֵם רוֹאִים: בַּשָּׂדֶה, עַל הָאָרֶץ יוֹשֵׁב לוֹ הוּא – זֶה הַנַּעַר שֶׁהִתְלַבֵּט לוֹ פֹּה הַיּוֹם כְּמוֹ זָר, יוֹשֵׁב יָחֵף. מַקְלוֹ לְרַגְלוֹ, עַל שִׁכְמוֹ תַּרְמִילוֹ, וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל אֶת הָאֲנָשִׁים: יוֹשֵׁב, מְחַלֵּל בַּחֲלִיל־עֵץ, וְהַצִּפֳּרִים – גַּם עַל רֹאשׁוֹ הֵן, גַּם עַל כְּתֵפָיו – וְצָהֳלָה וְצִיּוּץ וְרִנָּה – – –
וְהַשְּׁמוּעָה עוֹבֶרֶת תֵּכֶף בֵּין כָּל הֲמוֹנֵי הַנֶּאֱסָפִים וְכֻלָּם פּוֹנִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וְרִאשׁוֹנִים בָּאִים הַיְלָדִים, נִצָּבִים עַל אַמְנוֹן, מַקִּיפִים אוֹתוֹ. וְהַצִּפֳּרִים שְׂמֵחוֹת מְאֹד לִקְרַאת הַיְלָדִים, מִתְעוֹפְפוֹת־מְנַתְּרוֹת בֵּינֵיהֶם. וְצִיף וְצִיף וְצִיף וְצִיף – –
* * *
וְאָז כְּשֶׁהֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים וְהַיְלָדִים עָמְדוּ כָּךְ מִסָּבִיב לְאַמְנוֹן וְצִפֳּרָיו, יָצָא פִּתְאֹם קוֹל אֶחָד קוֹרֵא וְאוֹמֵר:
– הֲלֹא הוּא הוּא זֶה! הִנֵּהוּ!…
אִישׁ לֹא יָדַע מִפִּי מִי יָצָא הַקּוֹל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה, אַךְ לֵב כָּל הָעוֹמְדִים נִתְמַלֵּא פִּתְאֹם שִׂמְחָה וְאוֹרָה, וְהַקְּרִיאָה נִשֵּׂאת כְּבָר עַל כָּל שְׂפָתַיִם, נִשֵּׂאת בְּעֹז, בְּבִטְחָה:
– הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר לוֹ מְחַכִּים! הִנֵּהוּ! הִנֵּהוּ!
וְאַמְנוֹן מַחֲרִישׁ, מִשְׁתָּאֶה: מַה פֹּה? מַה קּוֹרְאִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? מָה רוֹצִים הֵם?..
וַהֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב. כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים זוֹרְמִים כֻּלָּם וְנוֹהִים אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים, אַחֲרֵי בְּשׂוֹרָתָן – וְאַף הַקְּרִיאָה הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְחָזֵק, הָלֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט:
– נִמְצָא הַנִּבְחָר! יְחִי מַלְכֵּנוּ! יֶחִי! – –
וְהִנֵּה נִרְאִים גַּם שִׁבְעָה אֲנָשִּים זְקֵנִים מְאֹד – זִקְנֵי הָעִיר. כָּל הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים מְפַנֶּה לָהֶם דֶּרֶךְ בְּכָבוֹד, וְהֵם צוֹעֲדִים אַט, כְּבָאֵי חַג, נִגָּשִׁים אֶל אַמְנוֹן וְאוֹמְרִים:
– הֱיֵה בָּרוּךְ לָנוּ! רַבּוֹת חִכִּינוּ לָךְ.
וְאַמְנוֹן אֵינוֹ מֵבִין. מָה הֵם סָחִים?..
וְשִׁבְעַת זִקְנֵי הָעִיר אוֹמְרִים:
– זֶה יָמִים רַבִּים לָנוּ לְלֹא מֶלֶךְ. וְגַם הַיּוֹם – כְּבָר פָּג לִבֵּנוּ. כִּמְעַט שֶׁלֹּא פִּלַּלְנוּ לְךָ עוֹד, וְהִנֵּה בִּשְּׂרוּ פִּתְאֹם כָּל צִפֳּרֵי הַיַּעַר בּוֹאֶךָ. בְּחָרוּךָ.
וְכָל הָאֲנָשִׁים שׁוֹמְעִים, מוֹחֲאִים כָּף, מְרִיעִים קוֹל גָָּדוֹל:
– יְחִי הַנִּבְחָר! יְחִי מַלְכֵּנוּ!
וְאֶת אַמְנוֹן הַמִּשְׁתָּאֶה לוֹקְחִים מִמְּקוֹם יְשִׁיבָתוֹ עַל הָאָרֶץ. הוֹלְכִים וּמוֹלִיכִים אוֹתוֹ בְּרִנָּה וְשִׂמְחָה אֶל הַבַּיִת הָרָם וְהַנִּשָּׂא. וּכְשֶׁהוּא עַל פֶּתַח הַבַּיִת – הַצִּפֳּרִים עוֹד עָפוֹת אַחֲרָיו, קוֹרְאוֹת וּמְצַפְצְפוֹת נוּגוֹת – – וְרָצִים יוֹצְאִים תֵּכֶף בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר, תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת, מַכְרִיזִים:
תמונה 3
– בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם לַחַג הַגָּדוֹל! בּוֹאוּ! – –
וְאֶת אַמְנוֹן מַכְנִיסִים לְחֶדֶר יָפֶה. וְתֵכֶף מְבִיאִים בְּגָדִים אֲחֵרִים, בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וִיקָר, מַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ. וְאֶת בְּגָדָיו שֶׁלּוֹ, בִּגְדֵי הָרוֹעֶה, לוֹקֵחַ אַמְנוֹן, עוֹטְפָם, שָׂמָם יַחַד עִם חֲלִילוֹ בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל, מַנִּיחַ בַּפִּנָּה, מְכַסֶּה – – וּמִן הַחֶדֶר מְבִיאִים אֶת אַמְנוֹן אֶל אוּלָם גָּדוֹל; וּבְאֶמְצַע הָאוּלָם כִּסֵּא מְפֹאָר, כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. וּמְרִימִים אֶת אַמְנוֹן, מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ עַל הַכִּסֵּא, וְכָל הָאֲנָשִׁים וְכָל הַיְלָדִים שְׂמֵחִים בְּכָל לֵב, וְהֵם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה:
– יְחִי הַנִּבְחָר! יֶחִי! – –
וְהִתְחִיל בָּעִיר הַחַג הַגָּדוֹל. עַל כָּל הַבָּתִּים דְּגָלִים וּבְכָל הָרְחוֹבוֹת שִׁירָה וְזִמְרָה וּמִשְׁתֶּה וְרִקּוּד. וּכְשֶׁבָּא הָעֶרֶב, מַעֲלִים אוֹרוֹת בְּכָל הַחוּצוֹת וְעַל כָּל הַגַּגּוֹת. וְאַמְנוֹן בַּבַּיִת הָרָם וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל הָאוֹרְחִים, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, עוֹבְרִים לְפָנָיו. כֻּלָּם בָּאִים לִרְאוֹתוֹ, כֻּלָּם יְבָרְכוּהוּ – –
אַךְ עָיֵף כְּבָר אַמְנוֹן מְאֹד. רוֹצֶה לָנוּחַ, רוֹצֶה לִישׁוֹן. וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ שׁוּב לַחֶדֶר הַיָּפֶה, מַצִּיעִים לוֹ מִטַּת־זָהָב. אוֹמְרִים לוֹ: “לֵיל שָׁלוֹם” וְיוֹצְאִים, עוֹזְבִים אוֹתוֹ לְבַדּוֹ. וְאַמְנוֹן מִתְפַּשֵּׁט מַהֵר אֶת בִּגְדֵי הַיְקָר, עוֹלֶה עַל הַמִּטָּה, שׁוֹכֵב. וּמִן הָעִיר, דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב הַפָּתוּחַ, מַגִּיעַ אֵלָיו קוֹל הַשִּׁירָה וְהַחֶדְוָה וְהַצָּהֳלָה. וְאַמְנוֹן שׁוֹמֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ… רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת חוֹשֵׁב הוּא עַתָּה: “הִנֵּה אֲנִי פֹּה, וָהִיא – שׁוּלַמִּית?… – וּמַה לַּטָּלֶה”? – אַךְ עָיֵף אַמְנוֹן מְאֹד – וְעֵינָיו תֵּכֶף נֶעֱצָמוֹת – – – – – – – – – – – – – –
* * *
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.