הָיָה לַיְלָה, לֵיל חֹרֶף. נָשְׁבָה רוּחַ קָרָה, וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ מְכֻסִּים עֲנָנִים שְׁחוֹרִים וּכְבֵדִים. כּוֹכָב לֹא הֵנֵץ, קֶרֶן אוֹר לֹא נִרְאֲתָה, חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ. – – –

וּבַיַּעַר הָלְכוּ אָז אֲנָשִׁים וְתָעוּ. כָּל אֶחָד הִבִּיט, בִּקֵּשׁ: “אֵי הַדֶּרֶךְ?” וְאֶת הַדֶּרֶךְ לֹא רָאוּ, כִּי הָָיָה חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ. – – –

וּבְתוֹךְ הַיַּעַר, בְבַיִת קָטָן יָשַׁב אִישׁ אֶחָד. אִישׁ טוֹב מְאֹד. הוּא הָיָה חָבֵר גַם לְצִפֳּרֵי הַיַּעַר, וְגַם לַסְּנָאִים הַקְּטַנִּים וְלָאַרְנָבוֹת. וְאָמַר הָאִישׁ הַהוּא:

– תּוֹעִים אֲנָשִׁים בַּיַּעַר, בַּחֲשֵׁכָה. אֲנִי אַדְלִיק נֵר, אַעֲמִיד עַל הַחַלּוֹן, הַתּוֹעֶה יִרְאֶה מֵרָחוֹק אוֹר נוֹצֵץ וְיֵדַע אֶת דַּרְכּוֹ.

כָּךְ אָמַר. אַךְ הָרוּחַ הַקָּרָה בָּאָה, נָשְׁבָה בְּחָזְקָה, וְהַנֵּר שֶׁהָאִישׁ הַטּוֹב הִדְלִיק כָּבָה, וְשׁוּב הָיָה חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ…

אָז הִתְעַצֵּב הָאִישׁ מְאֹד. וְהוּא לָקַח אֶת הֶחָלִיל שֶׁלּוֹ, יָשַׁב יְחִידִי עַל יַד בֵּיתוֹ הַקָּטָן, יָשַׁב וְחִלֵּל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הָאָפֵל אֶת שִׁירָתוֹ, שִׁירַת־הַלֵּב שֶׁלּוֹ:

לִי–לִי–לִי, לִי–לִי–לִי – – –

וְכוֹכָב אֶחָד בַּשָּׁמַיִם אָמַר לַחֲבֵרוֹ:

– כּוֹכָב, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? קוֹל שִׁירָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ…

וְהַכּוֹכָב פָּתַח בַּשָׁמַיִם חַלּוֹן – חַלּוֹן קָטָן בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים הַשְּׁחוֹרִים, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ, הִבִּיט אֶל הָאֶָרֶץ, הִקְשִׁיב, וּפָנָיו מְאִירִים, מְאִירִים…

וְהָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אֶת הַכּוֹכָב, נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם אֵלָיו וְאָמְרוּ:

– כּוֹכָב, כּוֹכַב אוֹר, רְאֵה וְהַבִּיטָה: תּוֹעִים אֲנַחְנוּ בַּיַּעַר, בַּחֲשֵׁכָה, לְלֹא דֶּרֶךְ, לְלֹא נָתִיב. עֲמוֹד נָא אַתָּה, כּוֹכַב רוֹם, וְהָאִירָה לָנוּ.

כָּכָה הָגוּ הָאֲנָשִׁים. כָּכָה בִּקֵּשׁוּ. וְהֵם שׁוּב לֹא תָּעוּ בָּאֹפֶל, כִּי מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם, בָּרוֹם, עָמַד הַכּוֹכָב – וְהוּא מְנַצְנֵץ וּמְנַצְנֵץ.

וְהָאִישׁ הַטּוֹב עוֹד יָשַׁב עַל יַד בֵּיתוֹ הַקָּטָן בַּיַּעַר, יָשַׁב לוֹ יְחִידִי וְחִלֵּל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלּוֹ –

לִי–לִי–לִי, לִי–לִי–לִי – – –

תמונה 1

בִּכְפָר אֶחָד חַי לוֹ נַעַר רוֹעֶה צֹאן – אַמְנוֹן. וְהָיָה אַמְנוֹן הָרוֹעֶה נַעַר בּוֹדֵד, כִּי אָבִיו כְּבָר לֹא הָיָה בַּחַיִּים וְגַם אִמּוֹ מֵתָה עָלָיו, וְלֹא אָח הָיָה לוֹ וְלֹא אָחוֹת. בּוֹדֵד הָיָה.

וּבִכְפָר אַחֵר הָיְתָה לָהּ נַעֲרָה אַחַת רוֹעָה צֹאן – שׁוּלַמִּית. וְהָיְתָה גַם שׁוּלַמִּית נַעֲרָה בּוֹדֵדָה, כִּי גַם אָבִיהָ וְאִמָּהּ שֶׁלָהּ מֵתוּ עָלֶיהָ, וְגַם הִיא – לֹא אָח לָהּ וְלֹא אָחוֹת. בּוֹדֵדָה הָיָתָה.

וְנָהַג אַמְנוֹן אֶת עֵדֶר הַצֹּאן מִן הַכְּפָר שֶׁלּוֹ אֶל הֶהָרִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב. בָּרוֹם, מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אַמְנוֹן, – שָׁמַיִם רְחָבִים, כְּחֻלִּים־כְּחֻלִּים, וְרַק עֲנָנִים קַלִּים, לְבַנְבַנִּים שָׁטִים הֵנָּה וָהֵנָּה כְּסִירוֹת קְטַנּוֹת לְבָנוֹת הַשָּׁטוֹת עַל פְּנֵי יָם גָּדוֹל. וּלְמַטָּה, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מוֹרִיקִים שָׂדוֹת, מוֹרִיקִים עֵצִים, וְנַחֲלֵי מַיִם מִתְנוֹצְצִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּרְצוּעוֹת כֶּסֶף מְמֻשָּׁכוֹת. וְאַמְנוֹן יוֹשֵׁב לוֹ עַל סֶלַע בְּרֹאשׁ הָהָר, מַ‏בִּיט בָּעִזִּים וּבַכְּבָשִׂים הַלּוֹחֲכִים עֵשֶׁב רַךְ, וְהוּא שָׁר לוֹ וְגַם מְחַלֵּל בַּחֲלִיל הָעֵץ שֶׁלּוֹ.

וְגַם שׁוּלַמִּית נוֹהֶגֶת אֶת עֵדֶר מַרְעִיתָהּ אֶל הֶהָרִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַכְּפָר שֶׁלָּהּ, וְגַם הִיא יוֹשֶׁבֶת לָהּ עַל סֶלַע בְּרֹאשׁ הָר וְשָׁרָה חֶרֶשׁ וְגַם מְחַלֶּלֶת בַּחֲלִיל עֵץ.

וְהִנֵּה בְּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד יָצְאוּ לָהֶן לָשׁוּט עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שְׁתֵּי רוּחוֹת. רוּחוֹת רַכּוֹת, טוֹבוֹת – רוּחוֹת אָבִיב. וּמְשׁוֹטְטוֹת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת בְּכָל שָׂדֶה, בְּכָל גַּן; עוֹבְרוֹת עַל פְּנֵי כָּל עֵץ, נוֹשְׁבוֹת בּוֹ בְּרֹךְ, בְּחֹם – נוֹשְׁבוֹת וְאוֹמְרוֹת: “פְּרַח, עֵץ! פְּרַח! הָאָבִיב כְּבָר הִגִּיעַ”. וּכְשֶׁהֵן רוֹאוֹת פֶּרַח מוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּט מִן הָאֲדָמָה, הֵן מְלַטְּפוֹת אוֹתוֹ כְּאֵם שֶׁמְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשׁ יַלְדָּהּ, מְלַטְּפוֹת וְאוֹמְרוֹת: “צֵא, פֶּרַח קָטָן, צֵא! אַל תִּירָא. הָאָבִיב כְּבָר בָּא לָעוֹלָם”.

וְכָךְ שָׁטוֹת־טָסוֹת לָהֶן שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת בְּכָל עֵמֶק וּבְכָל הָר, בְּכָל יַעַר וּבְכָל כְּפָר – שָׁטוֹת וּמְחַלְּלוֹת בִּשְׁנֵי חֲלִילֵי כֶּסֶף דַּקִּים, מְחַלְּלוֹת וּמְבַשְּׂרוֹת בְּאָזְנֵי כָל בָּאֵי הָעוֹלָם:

– עֵת הָאָבִיב הִגִּיעַ! עֵת הָאָבִיב – – –

תמונה 2 וְהִנֵּה בָּאוּ שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת גַּם אֶל הָהָר שֶׁבְּרֹאשׁוֹ יוֹשֵׁב אַמְנוֹן הָרוֹעֶה, בָּאוּ, שָׁמְעוּ אֶת שִׁירָתוֹ שֶׁל אַמְנוֹן, – שָׁמְעוּ וְתָמְהוּ:

– מַה זֶּה! שֶׁמֶשׁ טוֹבָה מְאִירָה בָּעוֹלָם, צִפֳּרִים חָגוֹת וְשָׁרוֹת, דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת, וּמַדּוּעַ כֹּה עֲצוּבָה שִׁירָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַזֶּה?

וְעוֹמְדוֹת הָרוּחוֹת, מַקְשִׁיבוֹת… וְאַמְנוֹן שָׁר לוֹ וְגַם מְחַלֵּל:

– כּוֹכָב לְכוֹכָב יִרְמֹז בַּשָּׁמַיִם וְגַל אֱלֵי גַל יָשׁוּט בַּמַּיִם, וַאֲנִי – אֵי אָח לִי, וְאֵי אָחוֹת לִי

לִי–לִי–לִי – לִי–לִי–לִי– – –

– עַתָּה נוֹדַע הַדָּבָר – אוֹמְרוֹת הָרוּחוֹת – שִׁירָתוֹ עֲצוּבָה, כִּי בּוֹדֵד הוּא.

וְטָסוֹת לָהֶן שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת הָלְאָה. טִיסָה אַחַת – עָבְרוּ יַעַר, טִיסָה שְׁנִיָּה – עָבְרוּ כְּפָר, טִיסָה שְׁלִישִׁית – וְהֵן כְּבָר עַל הָהָר שֶׁבְּרֹאשׁוֹ יוֹשֶׁבֶת שׁוּלַמִּית הָרוֹעָה, יוֹשֶׁבֶת וְשָׁרָה לָהּ וּמְחַלֶּלֶת. וְהָרוּחוֹת תְּמֵהוֹת גַּם פֹּה:

– מַה זֶּה? שֶׁמֶשׁ טוֹבָה מְאִירָה בָּעוֹלָם, צִפֳּרִים חָגוֹת וְשָׁרוֹת, דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת, וּמַדּוּעַ כֹּה עֲצוּבָה שִׁירָתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?

וְעוֹמְדוֹת הָרוּחוֹת, מַקְשִׁיבוֹת… וְשׁוּלַמִּית שָׁרָה לָהּ חֶרֶשׁ:

– עָלֶה אֶל עָלֶה יִלְחַשׁ, יָנוּעַ, וְצִפּוֹר אֶל צִפּוֹר תָּשִׁיר, תָּרִיעַ, וַאֲנִי – אֵי אָח לִי, וְאֵי אָחוֹת לִי

* * *

לִי–לִי–לִי – לִי–לִי–לִי– – –

– עַתָּה נוֹדַע הַדָּבָר – אוֹמְרוֹת הָרוּחוֹת – שִׁירָתָהּ עֲצוּבָה, כִּי גַם הִיא בּוֹדֵדָה.

וְעָמְדוּ שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת וְהִתְלַחֲשׁוּ: מַה לַּעֲשׂוֹת לַנַּעֲרָה הַזֹּאת? וּמַה לַּעֲשׂוֹת לַנַּעַר הַהוּא?… הִתְלַחֲשׁוּ הָרוּחוֹת וְהִתְלַחֲשׁוּ, אַחַר פִּזְּזוּ בְּשִׂמְחָה וְנִפְרְדוּ זוֹ מִזּוֹ: הָרוּחַ הַטּוֹבָה הָאַחַת עָמְדָה לָהּ מוּל שׁוּלַמִּית, וְהָרוּחַ הַטּוֹבָה הָאַחֶרֶת טָסָה טִיסָה אַחַת, טָסָה טִיסָה שְׁנִיָּה – וְהִיא כְּבָר עַל יַד אַמְנוֹן…

עָמְדָה הָרוּחַ הַטּוֹבָה, עָמְדָה רוּחַ הָאָבִיב עַל אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְהִתְחִילָה הוֹמָה בַּחֲלִיל הַכֶּסֶף הַדַּק, הוֹמָה וְשָׁרָה בְּאָזְנָיו בְּקוֹלָהּ שֶׁלָּהּ, שֶׁל שׁוּלַמִּית הָרוֹעָה:

– עָלֶה אֶל עָלֶה יִלְחַש, יָנוּעַ, וְצִפּוֹר אֶל צִפּוֹר תָּשִׁיר, תָּרִיעַ, וַאֲנִי – מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי –

לִי–לִי–לִי – לִי–לִי–לִי– – –

וְאַמְנוֹן שׁוֹמֵעַ, מִשְׁתָּאֶה: מַה זֶּה? מִי הִיא הַשָּׁרָה כֹּה?

וּמַבִּיט אַמְנוֹן הֵנָּה, מַבִּיט שָׁמָּה – אֵינוֹ רוֹאֶה… אֲבָל הַקּוֹל הֲלֹא כָּל־כָּךְ קָרוֹב, וְהוּא קוֹרֵא, מוֹשֵׁךְ:

– מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי־לִי־לִי – לִי־לִי־לִי – – – וְקָם אַמְנוֹן, מַתְחִיל הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַקוֹל, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ אַמְנוֹן הָרוֹעֶה, הוֹלְכִים אַחֲרָיו הַכְּבָשִׂים וּפוֹעִים, הוֹלְכוֹת אַחֲרָיו הָעִזִּים וּמְקַשְׁקְשׁוֹת בְּזוּגִים שֶּׁבְּצַוְּארֵיהֶם, וְהַקּוֹל – קוֹל חֲלִיל הַכֶּסֶף, קוֹלָהּ שֶׁל שׁוּלַמִּית, קוֹרֵא, מוֹשֵׁךְ:

– מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי־לִי־לִי– – –

וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עָמְדָה לָהּ הָרוּחַ הַטּוֹבָה הָאַחֶרֶת מוּל שׁוּלַמִּית הָרוֹעָה, עָמְדָה וְחִלְּלָה גַם הִיא בַּחֲלִיל הַכֶּסֶף, חִלְּלָה וְשָׁרָה בְּקוֹלוֹ שֶׁלּוֹ, קוֹלוֹ שֶׁל אַמְנוֹן הָרוֹעֶה:

– כּוֹכָב לְכוֹכָב יִרְמֹז בַּשָּׁמַיִם וְגַל אֱלֵי גַל יָשׁוּט בַּמַּיִם, וַאֲנִי – מִי יִתְּנֵךְ כְּאָחוֹת לִי – לִי־לִי־לִי – לִי־לִי־לִי – – –

וְשׁוּלַמִּית שׁוֹמַעַת, מִשְׁתָּאָה: מַה זֶּה? מִי הוּא הַשָּׁר כֹּה?

וּמַבִּיטָה שׁוּלַמִּית הֵנָּה, מַבִּיטָה שָׁמָּה – אֵינָהּ רוֹאָה… אֲבָל הַקּוֹל הֲלֹֹא כָּל־כָּךְ קָרוֹב, וְהוּא קוֹרֵא, מוֹשֵׁךְ:

– מִי יִתְּנֵךְ כְּאָחוֹת לִי־לִי־לִי – לִי־לִי־לִי – – – וְקָמָה שׁוּלַמִּית, מַתְחִילָה הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי הַקּוֹל. וּכְשֶׁהוֹלֶכֶת שׁוּלַמִּית הָרוֹעָה, הוֹלְכִים אַחֲרֶיהָ הַכְּבָשִׂים וּפוֹעִים, הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ הָעִזִּים וּמְקַשְׁקְשׁוֹת בְּזוּגִים שֶׁבְּצַוְּארֵיהֶן. וְכָךְ הוֹלֵךְ אַמְנוֹן, הוֹלֶכֶת שׁוּלַמִּית, הוֹלְכִים זֶה לִקְרַאת זוֹ, הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁבְּאֵם הַדֶּרֶךְ, עַל יַד בְּאֵר מַיִם, נוֹשֵׂא אַמְנוֹן אֶת עֵינָיו – וְהִנֵּה נַעֲרָה רוֹעָה לְפָנָיו, הִיא וְעֵדֶר הַצֹּאן שֶׁלָּהּ. וְנוֹשֵׂאת שׁוּלַמִּית אֶת עֵינֶיהָ – וְהִנֵּה נַעַר רוֹעֶה לְפָנֶיהָ, הוּא וְעֵדֶר הַצֹּאן שֶׁלּוֹ. וְעָמְדוּ שְׁנֵיהֶם תַּחְתָּם. עָמְדוּ וְשָׁתְקוּ. שָׁתְקוּ הֵם, שָׁתַק כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהֶם. וְאַמְנוֹן נִגַּשׁ אֶל שׁוּלַמִּית וְאָמַר:

– הַאַתְּ הִיא זֹאת?…

וְאַף שׁוּלַמִּית הִבִּיטָה אֶל אַמְנוֹן וְאָמְרָה חֶרֶשׁ:

– הוּא זֶה?…

וְשׁוּב שָׁתְקוּ שְׁנֵיהֶם – – וְאַמְנוֹן שָׁאַל אַחַר כָּךְ:

– אֵיפֹה אַתְּ רוֹעָה?

אָמְרָה שׁוּלַמִּית:

– מִשִּׁבְעָה הָרִים יָרַדְתִּי וְעַל שִׁבְעָה הָרִים עָלִיתִי עַד שֶׁבָּאתִי הֵנָּה.

וְתָמֵהַּ אַמְנוֹן:

– כָּל־כָּךְ רָחוֹק וַאֲנִי אֶת קוֹלֵךְ שָׁמַעְתִּי. שָׁמַעְתִּי וְהָלָכְתִּי.

וּתְמֵהָה גַם שׁוּלַמִּית:

– גַּם אֲנִי אֶת קוֹלְךָ שָׁמָעְתִּי…

וּשְׁתֵּי רוּחוֹת הָאָבִיב שׁוֹמְעוֹת, מְפַזְּזוֹת בְּשִׂמְחָה…

וְאַמְנוֹן שׁוֹאֵל:

– מִי לָךְ בִּכְפָרֵךְ?

וּמְסַפֶּרֶת שׁוּלַמִּית:

– אַבָּא שֶׁלִּי כְּבָר אֵינוֹ בַּחַיִּים. וְגַם אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה. וְלֹא אָח לִי וְלֹא אָחוֹת.

– גַּם אֲנִי – אוֹמֵר אַמְנוֹן – לֹא אָח לִי וְלֹא אָחוֹת.

וְשָׁתַק אַמְנוֹן. וְשָׁתְקָה שׁוּלַמִּית. וְאַט־אַט נָעוּ הַדְּשָׁאִים עַל הָאָרֶץ. וְאַט־אַט נָעוּ הַזַּלְזַלִּים עַל הָעֵצִים – – –

וְאָז אָמַר אַמְנוֹן לְשׁוּלַמִּית:

– אֶהְיֶה אֲנִי לָךְ כְּאָח, אַתְּ רוֹצָה?

– כֵּן… – לָחֲשָׁה שׁוּלַמִּית. – וְאַחַר הוֹסִיפָה:

– וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ כְּאָחוֹת – – –

וּשְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת שׁוֹמְעוֹת וְהֵן שָׂשׂוֹת, מְפַזְּזוֹת – – –

וְאַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית הִשְׁקוּ יַחַד מִבְּאֵר הַמַּיִם אֶת עֶדְרֵי הַצֹּאן שֶׁלָהֶם. הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שָׁתוּ לָרְוָיָה. אַחַר רָבְצוּ לָהֶם, וְאַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית יָשְׁבוּ זֶה עַל יַד זוֹ, וּמִסָּבִיב הוֹרִיקוּ שָׂדוֹת, הוֹרִיקוּ עֵצִים וְצִפֳּרִים חָגוּ וְשָׁרוּ, דְּבוֹרִים זִמְזְמוּ, וְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב עָמְדָה בַּשָּׁמַיִם וְהֵאִירָה וְהֵאִירָה – –

וְהָרוּחוֹת שׁוּב הָלְכוּ לָהֶן לָשׁוּט בְּכָל עֵמֶק וּבְכָל הָר, בְּכָל עִיר וּבְכָל כְּפָר, לָשׁוּט וּלְחַלֵּל בְּאָזְנֵי כָּל הָעוֹלָם בַּחֲלִילֵי הַכֶּסֶף שֶׁלָהֶם:

הָאָבִיב בָּא! הָאָבִיב בָּא! – – –

וְאַמְנוֹן הָרוֹעֶה הוֹסִיף לִרְעוֹת אֶת עֶדְרוֹ בֶהָרִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַכְּפָר שֶׁלּוֹ וְשׁוּלַמִּית הוֹסִיפָה לִרְעוֹת בֶּהָרִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַכְּפָר שֶׁלָּהּ. אַךְ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ יִנְהֲגוּ שׁוּב אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית אֶת עֶדְרֵיהֶם אֶל בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ, וְנִפְגְּשׁוּ שׁוּב אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית וְהָיוּ כָּל הַיּוֹם הַהוּא שְׁנֵיהֶם יַחַד: יַחַד יַשְׁקוּ אֶת עֶדְרֵיהֶם מִבְּאֵר הַמַּיִם, יַחַד יַבִּיטוּ אַחַר הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים הַלוֹחֲכִים עֵשֶׂב, וְיָשְׁבוּ וְסִפְּרוּ זֶה עִם זוֹ. וּכְשֶׁהַיּוֹם נוֹטֶה לַעֲרוֹב – וְאָסַף אַמְנוֹן אֶת עֶדְרוֹ לָלֶכֶת לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר שֶׁלּוֹ, וְאָסְפָה שׁוּלַמִּית אֶת עֶדְרָהּ לָלֶכֶת לָשׁוּב אֶל הַכְּפָר שֶׁלָּהּ. וְאָמַר אָז אַמְנוֹן לְשׁוּלַמִּית:

– שָׁלוֹם לָךְ, שׁוּלַמִּית; וְשׁוּבִי נָא, שׁוּבִי הֵנָּה בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא. ­–

וְאָמְרָה גַם שׁוּלַמִּית לְאַמְנוֹן:

– שָׁלוֹם לְךָ, אַמְנוֹן. בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא שׁוּב אָבוֹא, שׁוּב נִתְרָאֶה.

כָּכָה יַעֲשׂוּ אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ.

* * *

וְלֹא הַרְחֵק מִן הֶהָרִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם רָעוּ אַמְנוֹן וְשׁוּלַמִּית, וְלֹא הַרְחֵק מִבְּאֵר הַמַּיִם הַהִיא, אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ, עָמְדָה עִיר אַחַת, עִיר אֲשֶׁר הָאָדָם רַב בָּהּ וְאֲשֶׁר תָּמִיד רַבָּה בָּהּ הַתְּנוּעָה – עִיר גְּדוֹלָה מְאֹד.

וּבְתוֹךְ הָעִיר עָמַד בַּיִת אֶחָד רָם וְנִשָּׂא. בַּבַּיִת הַהוּא יָשַׁב הַמֶּלֶךְ, מַלְכָּה שֶׁל הָעִיר.

וּמִי הוּא הַמֶּלֶךְ שָׁם?

אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא: הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה רָעָה לְכָל אָדָם וּלְכָל חַי, וְאֲשֶׁר גַּם לַצֶּמַח בַּשָּׂדֶה לֹא יַעֲשֶׂה רָעָה – הוּא הַנִּבְחָר, הוּא מַלְכֵּנוּ.

וְאֵיךְ יָדְעוּ מִי הוּא הָאִישׁ הַטּוֹב הַזֶּה?

אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא: מִי שֶׁהוּא טוֹב בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רָעָה לְכָל חַי וְגַם לַצֶּמַח בַּשָּׂדֶה אֵינוֹ עוֹשֶׁה רָעָה – אוֹתוֹ אוֹהֲבוֹת גַּם צִפֳּרֵי הַיָּעַר. מִמֶּנוּ אֵין הֵן בּוֹרְחוֹת. הוּא חָבֵר לָהֶן וְהֵן חֲבֵרוֹת לוֹ.

וְכָכָה הָיוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא עוֹשִׂים:

בִּהְיוֹת עֲלֵיהֶם לִבְחוֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ, יֵצְאוּ כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד־מְיֻחָד אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר אֲשֶׁר עַל יַד הָעִיר, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלָיו עָפוֹת הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר אֶת פָּנָיו הֵן מְקַדְּמוֹת בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׁירָה וּבִרְנָנָה, וְהֵן עַל רֹאשׁוֹ עוֹמְדוֹת וְעַל כְּתֵפָיו, וּמְצַיְּצוֹת וְקוֹרְאוֹת גַּם לְכָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁתָּבֹאנָה – הָאִישׁ הַזֶּה הוּא הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.

כָּכָה הָיוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת בּוֹחֲרִים לָהֶם אֶת מַלְכֵיהֶם מֵאָז וּמִתָּמִיד.

__________

וְהִנֵּה עוֹמְדִים פַּעַם לִבְחוֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ. וְרַבָּה הַתְּכוּנָה. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל בָּאֶיהָ מַשְׁכִּימִים בַּיּוֹם הַמְיֻעָד בַּבֹּקֶר, לוֹבְשִׁים כֻּלָּם בִּגְדֵי חַג, יוֹצְאִים בְּלֵב נָכוֹן אֶל הַיַּעַר וְאֶל הַשָּׂדֶה – יוֹצְאִים, מְצַפִּים כָּל הַיּוֹם לִבְשׂוֹרַת הַצִּפֳּרִים, מְחַכִּים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַנִּבְחָר. אַךְ הִנֵּה נָטוּ כְּבָר צִלְלֵי עֶרֶב, פָּנָה הַיּוֹם – וְאֵי הַבְּשׂוֹרָה, אֵי הַבָּחִיר?…

וְשָׁבוּ הָאֲנָשִׁים בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַיַּעַר כִּמְבֻיָּשִׁים. שָׁבוּ וְחִכּוּ לַיּוֹם הַמְיֻעָד בַּשָּׁנָה הַבָּאָה. אַךְ גַּם בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה שָׁבִים הָאֲנָשִׁים בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַיַּעַר כְּנִכְלָמִים, חֲפוּיֵי רֹאשׁ. וְכָךְ עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה – – – הָאֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם, מְצַפִּים: הוֹי, אַיֶּךָּ, הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת? אֵיפֹה אַתָּה נֶחְבָּא?. לָמָה מִפָּנֵינוּ תִּסָּתֵר?… כָּךְ קוֹרְאִים כָּל הַלְּבָבוֹת. כָּכָה יִתְפַּלֵלוּ. אַךְ חוֹלְפוֹת שָׁנִים, חוֹלְפִים זְמַנִּים – וְהַבַּיִת הַנִּשָּׂא עוֹמֵד עָגוּם, מְיֻתָּם. וְהַבְּשׂוֹרָה, בְּשׂוֹרַת הַצִּפֳּרִים, אֵינָהּ בָּאָה, אַף אֵינָהּ בָּאָה.

_________

עֲגוּמָה וְדוֹאֶגֶת יוֹשֶׁבֶת לָהּ הָעִיר הַהִיא. וַעֲגוּמִים וְדוֹאֲגִים יוֹשְׁבִים לָהֶם עַל בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּאֵם הַדֶּרֶךְ אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה.

נֶעֱצֶבֶת הָעִיר הַהִיא עַל מַלְכָּהּ כִּי אֵינֶנּוּ. וְעַל מַה נֶּעֱצָבִים אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה?

אַמְנוֹן הָרוֹעֶה וְשׁוּלַמִּית הָרוֹעָה נֶעֱצָבִים עַל הַטָּלֶה הַקָּטָן, הַטָּלֶה הַצּוֹלֵעַ, כִּי זֶה יוֹמַיִם אָבַד מֵעֶדְרוֹ שֶׁל אַמְנוֹן – אָבַד וְאֵינֶּנוּ.

בְּכָל הַשְּׁבִילִים הָלַךְ אַמְנוֹן לְחַפְּשֵׂהוּ. בֵּין כָּל הַסְּלָעִים בִּקְשָׁהוּ – בִּקְשָׁהוּ וְלֹא מְצָאָהוּ.

וּמְסַפֵּר אַמְנוֹן לְשׁוּלַמִּית אֶת עַגְמַת לִבּוֹ. וְשׁוּלַמִּית אוֹמֶרֶת:

– אֲנִי אֶרְעֶה הַיּוֹם עַד עֵת עֶרֶב גַּם אֶת הָעֵדֶר שֶׁלָּךְ. וְאַתָּה לֵךְ, אַמְנוֹן, דְּרוֹשׁ לַטָּלֶה הָאוֹבֵד. בַּקְּשֵׁהוּ.

וְלָקַח אַמְנוֹן אֶת מַקְלוֹ וְאֶת תַּרְמִילוֹ וְהָָלָךְ.

___________

הוֹלֵךְ אַמְנוֹן וְהוּא רוֹאֶה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים בַּדָּרֶךְ, וְנִגָּשׁ אַמְנוֹן אֲלֵיהֶם, מְבָרְכָם לְשָׁלוֹם, וְהָאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ, אִם גַּם הוּא הוֹלֵךְ הַיּוֹם עִם כָּל הַהוֹלְכִים הָעִירָה. וְשׁוֹאֵל אַמְנוֹן:

מַה יּוֹם מִיָּמִים בָּעִיר? וְהָאֲנָשִׁים מִתְפַּלְאִים: הַאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ? הֲלֹא הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הַמְיֻעָד, אֲשֶׁר בּוֹ יֵצְאוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל בָּאֶיהָ לְשַׁחֵר אֶת פְּנֵי הַבָּחִיר, לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ. וְאַמְנוֹן שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹאֵל: “וְאוּלַי רְאִיתֶם טָלֶה קָטָן צוֹלֵעַ?” וְגַם סִמָּנִים נוֹתֵן אַמְנוֹן: חוּם הוּא הַטָּלֶה. וְעַל חָזֵהוּ וּבִקְצוֹת אָזְנָיו פַּסִּים לְבָנִים, וְהָאֲנָשִׁים אוֹמְרִים: לֹא, הֵם לֹא רָאוּ. אַךְ עֵצָה הֵם יוֹעֲצִים לְאַמְנוֹן: יֵלֶךְ־נָא גַּם הוּא אִתָּם הָעִירָה. כִּי הֲלֹא הַיּוֹם הוֹלְכִים וּבָאִים שָׁמָּה מִכָּל הַדְּרָכִים וּמִכָּל הַיִּשּׁוּבִים שֶׁמִּסָּבִיב, וְהוּא יִשְׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים לַטָּלֶה, אוּלַי הֵם יַגִּידוּ לוֹ. – –

* * *

וְשָׁם, בָּעִיר, בַּיַּעַר שֶׁעַל יַד הָעִיר – הֲמוֹנֵי־הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים. כְּגַלֵּי יָם יָנוּעוּ. וְכֻלָּם עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת, כֻּלָּם מְצַפִּים לַפֶּלֶא – לְפֶלֶא הַבְּשׂוֹרָה, לְגִלּוּי הַבָּחִיר. וּבֵין כֻּלָּם גַּם הוּא – אַמְנוֹן: “אוּלַי רְאִיתֶם טָלֶה קָטָן? הוּא צוֹלֵעַ”. וּמַבִּיטִים עָלָיו אֲנָשִׁים בְּתִמָּהוֹן. מוֹשְׁכִים בְּכִתְפֵיהֶם. וּמִכָּל צַד הוֹדְפִים אוֹתוֹ, דּוֹחֲקִים. כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְהוּא אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְגַם הַבְּגָדִים שֶׁלָּהֶם אֲחֵרִים, הוּא בָּא יָחֵף, בָּא בְּמַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ, וְהַכֹּל מִתְבּוֹנְנִים בּוֹ: “מַה מִּתְלַבֵּט פֹּה הַלָּזֶה?”… לֹא. לֹא טוֹב לְאַמְנוֹן כָּאן. כְּזָר הוּא פֹּה… – וְהוּא גַּם עָיֵף כְּבָר. וּמַה יִּסְתּוֹבֵב עוֹד כָּאן? וְעָלָיו לָשׁוּב כְּבָר לְעֶדְרוֹ, לְהָרָיו – – וְיוֹצֵא אַמְנוֹן מִבֵּין כָּל הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים, יוֹצֵא אֶל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּעַר, מוֹצֵא לוֹ מָקוֹם מְבֻדָּד וְיוֹשֵׁב לוֹ יְחִידִי לָנוּחַ קְצָת.

יָשַׁב, הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ אֶת חֲלִיל הָעֵץ שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל מְחַלֵּל וְהוֹמֶה בְּעֶצֶב: “אוֹי אַיֶךָּ, טָלֶה קָטָן? תָּמִיד שְׁמַרְתִּיךָ. תָּמִיד טִפַּלְתִּי בָּךְ. וְאָָנָה תָּעִיתָ? אֵיכָה נִדַּחְתָּ? צַר לִי עָלֶיךָ, טָלֶה קָטָן, צוֹלֵעַ. מְאֹד. מְאֹד צַר לִי – לִי – לִי – לִי – לִי – לִי” – – –

מְחַלֵּל לוֹ כָּךְ אַמְנוֹן חֶרֶשׁ בַּחֲלִילוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאַרְבַּע צִפֳּרִים טָסוּ חִישׁ־חִישׁ אֶל תּוֹךְ הַַיַּעַר, בָּאוּ וְהִתְחִילוּ מְצַפְצְפוֹת וְקוֹרְאוֹת: “צִפֳּרִים, צִפֳּרִים! הַיְדַעְתֶּן? אַמְנוֹן פֹּה!”

– אֵיזֶה אַמְנוֹן? – שׁוֹאֶלֶת צִפּוֹר אַחַת – זֶה שֶׁרִפָּא אֶת כְּנָפִי הַשְּׁבוּרָה?

– כֵּן! כֵּן! – עוֹנוֹת אַרְבַּע הַצִפֳּרִים – אַמְנוֹן! אַמְנוֹן הָרוֹעֶה!

וְצִפּוֹר אַחֶרֶת שׁוֹאֶלֶת:

– זֶה אַמְנוֹן שֶׁהֵרִים אֶת אֶפְרוֹחִי הַקָּט, שֶׁנָּפַל מִתּוֹךְ הַקֵּן?

– זֶה! זֶה! אַמְנוֹן! אַמְנוֹן מִן הֶהָרִים. אַמְנוֹן שֶׁלָּנוּ, הוּא פֹּה, מְחַלֵּל עַתָּה בֶּחָלִיל שֶׁלּוֹ. בּוֹאוּ! בּוֹאוּ! – – –

וְלַהֲקוֹת לַהֲקוֹת צִפֳּרִים, הֵן וְאֶפְרוֹחֵיהֶן הַקְטַנִּים מַתְחִילִים חוֹפְזִים מִכָּל פַּאֲתֵי הַיָּעַר. אַרְבַּע הַצִּפֳּרִים בְּרֹאשׁ וְכֻלָּם אַחֲרֵיהֶן – – טָסִים, חָשִׁים, מַגִּיעִים אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם יוֹשֵׁב לוֹ אַמְנוֹן בַּשָּׂדֶה, צוֹהֲלִים, רוֹנְנִים:

– שָׁלוֹם, אַמְנוֹן! שָׁלוֹם!

וְאַמְנוֹן רוֹאֶה אֶת חֲבֵרָיו פֹּה וְגַם לִבּוֹ הוֹמֶה אֲלֵיהֶם, מְחַלֵּל: “שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, צִפֳּרִים! וּמַה שְּׁלוֹם הֶהָרִים? וּמַה שְּׁלוֹם שׁוּלַּמִּית? – – וְאֶת הַטָּלֶה הַקָּטָן לֹא מָצָאתִי, צִפֳּרִים. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו”.

וְהַצִּפֳּרִים מְרַחֲפוֹת עָלָיו, מְנַחֲמוֹת אוֹתוֹ: “אַל תֵּעָצֵב, אַמְנוֹן שֶׁלָּנוּ, אַל תֵּעָצֵב! הַטָּלֶה יָשׁוּב אֵלֶיךָ, תַּאַסְפֵהוּ” – –

וּבֵינָתַיִם וְהַיּוֹם כְּבָר הוֹלֵךְ לַעֲרוֹב. וְהָאֲנָשִׁים – כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל הַנֶּאֱסָפִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ הַיוֹם הַיַּעְרָה, לִבָּם חָרֵד, נוֹפֵל… הִנֵּה כְּבָר נוֹטִים הַצְּלָלִים. הַאִם גַם הַיּוֹם יָשׁוּבוּ כִּמְבֻיָּשִׁים, חֲפוּיֵי רֹאשׁ?… הוֹי אַיֶּךָּ, הַבָּחִיר? אַיֶּךָּ, הָאִישׁ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת? אֵיפֹה אַתָּה נֶחְבָּא? לָמָּה מִפָּנֵינוּ תִּסָּתֵר?– – –

אַךְ הַבִּיטוּ… מַה לַהֲקוֹת הַצִּפֳּרִים וְהָאֶפְרוֹחִים הַלָּלוּ הַמִּתְכַּנְּסִים מִכָּל הָעֲבָרִים? – אָנָה נִמְשָׁכִים הֵם? אָנָה כֹּה יֵחָפֵזוּן?..

וּמְמַהֲרִים אֲנָשִׁים אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁמָּה נוֹהֲרוֹת הַצִּפֳּרִים. וְהֵם רוֹאִים: בַּשָּׂדֶה, עַל הָאָרֶץ יוֹשֵׁב לוֹ הוּא – זֶה הַנַּעַר שֶׁהִתְלַבֵּט לוֹ פֹּה הַיּוֹם כְּמוֹ זָר, יוֹשֵׁב יָחֵף. מַקְלוֹ לְרַגְלוֹ, עַל שִׁכְמוֹ תַּרְמִילוֹ, וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל אֶת הָאֲנָשִׁים: יוֹשֵׁב, מְחַלֵּל בַּחֲלִיל־עֵץ, וְהַצִּפֳּרִים – גַּם עַל רֹאשׁוֹ הֵן, גַּם עַל כְּתֵפָיו – וְצָהֳלָה וְצִיּוּץ וְרִנָּה – – –

וְהַשְּׁמוּעָה עוֹבֶרֶת תֵּכֶף בֵּין כָּל הֲמוֹנֵי הַנֶּאֱסָפִים וְכֻלָּם פּוֹנִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וְרִאשׁוֹנִים בָּאִים הַיְלָדִים, נִצָּבִים עַל אַמְנוֹן, מַקִּיפִים אוֹתוֹ. וְהַצִּפֳּרִים שְׂמֵחוֹת מְאֹד לִקְרַאת הַיְלָדִים, מִתְעוֹפְפוֹת־מְנַתְּרוֹת בֵּינֵיהֶם. וְצִיף וְצִיף וְצִיף וְצִיף – –

* * *

וְאָז כְּשֶׁהֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים וְהַיְלָדִים עָמְדוּ כָּךְ מִסָּבִיב לְאַמְנוֹן וְצִפֳּרָיו, יָצָא פִּתְאֹם קוֹל אֶחָד קוֹרֵא וְאוֹמֵר:

– הֲלֹא הוּא הוּא זֶה! הִנֵּהוּ!…

אִישׁ לֹא יָדַע מִפִּי מִי יָצָא הַקּוֹל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה, אַךְ לֵב כָּל הָעוֹמְדִים נִתְמַלֵּא פִּתְאֹם שִׂמְחָה וְאוֹרָה, וְהַקְּרִיאָה נִשֵּׂאת כְּבָר עַל כָּל שְׂפָתַיִם, נִשֵּׂאת בְּעֹז, בְּבִטְחָה:

– הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר לוֹ מְחַכִּים! הִנֵּהוּ! הִנֵּהוּ!

וְאַמְנוֹן מַחֲרִישׁ, מִשְׁתָּאֶה: מַה פֹּה? מַה קּוֹרְאִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? מָה רוֹצִים הֵם?..

וַהֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב. כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים זוֹרְמִים כֻּלָּם וְנוֹהִים אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים, אַחֲרֵי בְּשׂוֹרָתָן – וְאַף הַקְּרִיאָה הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְחָזֵק, הָלֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט:

– נִמְצָא הַנִּבְחָר! יְחִי מַלְכֵּנוּ! יֶחִי! – –

וְהִנֵּה נִרְאִים גַּם שִׁבְעָה אֲנָשִּים זְקֵנִים מְאֹד – זִקְנֵי הָעִיר. כָּל הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים מְפַנֶּה לָהֶם דֶּרֶךְ בְּכָבוֹד, וְהֵם צוֹעֲדִים אַט, כְּבָאֵי חַג, נִגָּשִׁים אֶל אַמְנוֹן וְאוֹמְרִים:

– הֱיֵה בָּרוּךְ לָנוּ! רַבּוֹת חִכִּינוּ לָךְ.

וְאַמְנוֹן אֵינוֹ מֵבִין. מָה הֵם סָחִים?..

וְשִׁבְעַת זִקְנֵי הָעִיר אוֹמְרִים:

– זֶה יָמִים רַבִּים לָנוּ לְלֹא מֶלֶךְ. וְגַם הַיּוֹם – כְּבָר פָּג לִבֵּנוּ. כִּמְעַט שֶׁלֹּא פִּלַּלְנוּ לְךָ עוֹד, וְהִנֵּה בִּשְּׂרוּ פִּתְאֹם כָּל צִפֳּרֵי הַיַּעַר בּוֹאֶךָ. בְּחָרוּךָ.

וְכָל הָאֲנָשִׁים שׁוֹמְעִים, מוֹחֲאִים כָּף, מְרִיעִים קוֹל גָָּדוֹל:

– יְחִי הַנִּבְחָר! יְחִי מַלְכֵּנוּ!

וְאֶת אַמְנוֹן הַמִּשְׁתָּאֶה לוֹקְחִים מִמְּקוֹם יְשִׁיבָתוֹ עַל הָאָרֶץ. הוֹלְכִים וּמוֹלִיכִים אוֹתוֹ בְּרִנָּה וְשִׂמְחָה אֶל הַבַּיִת הָרָם וְהַנִּשָּׂא. וּכְשֶׁהוּא עַל פֶּתַח הַבַּיִת – הַצִּפֳּרִים עוֹד עָפוֹת אַחֲרָיו, קוֹרְאוֹת וּמְצַפְצְפוֹת נוּגוֹת – – וְרָצִים יוֹצְאִים תֵּכֶף בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר, תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת, מַכְרִיזִים:

תמונה 3

– בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם לַחַג הַגָּדוֹל! בּוֹאוּ! – –

וְאֶת אַמְנוֹן מַכְנִיסִים לְחֶדֶר יָפֶה. וְתֵכֶף מְבִיאִים בְּגָדִים אֲחֵרִים, בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וִיקָר, מַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ. וְאֶת בְּגָדָיו שֶׁלּוֹ, בִּגְדֵי הָרוֹעֶה, לוֹקֵחַ אַמְנוֹן, עוֹטְפָם, שָׂמָם יַחַד עִם חֲלִילוֹ בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל, מַנִּיחַ בַּפִּנָּה, מְכַסֶּה – – וּמִן הַחֶדֶר מְבִיאִים אֶת אַמְנוֹן אֶל אוּלָם גָּדוֹל; וּבְאֶמְצַע הָאוּלָם כִּסֵּא מְפֹאָר, כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. וּמְרִימִים אֶת אַמְנוֹן, מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ עַל הַכִּסֵּא, וְכָל הָאֲנָשִׁים וְכָל הַיְלָדִים שְׂמֵחִים בְּכָל לֵב, וְהֵם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה:

– יְחִי הַנִּבְחָר! יֶחִי! – –

וְהִתְחִיל בָּעִיר הַחַג הַגָּדוֹל. עַל כָּל הַבָּתִּים דְּגָלִים וּבְכָל הָרְחוֹבוֹת שִׁירָה וְזִמְרָה וּמִשְׁתֶּה וְרִקּוּד. וּכְשֶׁבָּא הָעֶרֶב, מַעֲלִים אוֹרוֹת בְּכָל הַחוּצוֹת וְעַל כָּל הַגַּגּוֹת. וְאַמְנוֹן בַּבַּיִת הָרָם וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר וְכָל הָאוֹרְחִים, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, עוֹבְרִים לְפָנָיו. כֻּלָּם בָּאִים לִרְאוֹתוֹ, כֻּלָּם יְבָרְכוּהוּ – –

אַךְ עָיֵף כְּבָר אַמְנוֹן מְאֹד. רוֹצֶה לָנוּחַ, רוֹצֶה לִישׁוֹן. וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ שׁוּב לַחֶדֶר הַיָּפֶה, מַצִּיעִים לוֹ מִטַּת־זָהָב. אוֹמְרִים לוֹ: “לֵיל שָׁלוֹם” וְיוֹצְאִים, עוֹזְבִים אוֹתוֹ לְבַדּוֹ. וְאַמְנוֹן מִתְפַּשֵּׁט מַהֵר אֶת בִּגְדֵי הַיְקָר, עוֹלֶה עַל הַמִּטָּה, שׁוֹכֵב. וּמִן הָעִיר, דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב הַפָּתוּחַ, מַגִּיעַ אֵלָיו קוֹל הַשִּׁירָה וְהַחֶדְוָה וְהַצָּהֳלָה. וְאַמְנוֹן שׁוֹמֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ… רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת חוֹשֵׁב הוּא עַתָּה: “הִנֵּה אֲנִי פֹּה, וָהִיא – שׁוּלַמִּית?… – וּמַה לַּטָּלֶה”? – אַךְ עָיֵף אַמְנוֹן מְאֹד – וְעֵינָיו תֵּכֶף נֶעֱצָמוֹת – – – – – – – – – – – – – –

* * *

אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה בְּמַעְיָן שֶׁנָּבַע בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל.

וְהַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל מַה הוּא?

הוֹלֵךְ אָדָם וְצוֹעֵד בְּתוֹךְ חוֹל יוֹם אֶחָד, הוֹלֵךְ

וְצוֹעֵד בְּתוֹךְ חוֹל שְׁנֵי יָמִים, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה – – – וְעוֹד

הוֹלֵךְ בַּחוֹל וְהוֹלֵךְ וְאֵין עֵץ אֶחָד, אַף לֹא אֶחָד, לָשֶׁבֶת

לָנוּחַ בְּצִלּוֹ. וְאֵין שׁוּם נַחַל, שׁוּם בְּאֵר, שׁוּם שְׁלוּלִית

לְרַוּוֹת מֵהֶם אֶת הַצָּמָא הַבּוֹעֵר, וְלֹא אַמָּה וְלֹא חֲצִי אַמַּת

עֵשֶׂב – מַאֲכָל לַגָּמָל וְלַסּוּס. רַק חוֹל וָחוֹל – – יָם גָּדוֹל

שֶׁל חוֹל לְלֹא קֵץ וּלְלֹא סוֹף – – – וְהַהוֹלֵךְ בּוֹסֵס בְּיַם חוֹל

זֶה וּבוֹסֵס, וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם לוֹהֶטֶת וּמַכָּה עַל רֹאשׁוֹ

וּמַכָּה, וְהוּא עָיֵף, צָמֵא וְכוֹשֵׁל, וּפֹה וָשָׁם רוֹאֶה הוּא

עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת, וְהוּא יוֹדֵעַ מָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: אֵלֶּה הֵן

עֲצָמוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם וְשֶׁל גְּמַלִּים, אֲשֶׁר פֹּה בְּמִדְבַּר

הַחוֹל הַזֶּה תָּעוּ, וּפֹה גַם נָפְלוּ וָמֵתוּ, וְהַהוֹלֵךְ מַבִּיט עַל

הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר אֶת רַגְלָיו בִּשְׁאֵרִית

כֹּחוֹתָיו. יְבֵשָׁה הַלָּשׁוֹן, יְבֵשָׁה הַנֶּפֶשׁ וְכָל הַגּוּף מָט

וְנִמְשָׁךְ לָאָרֶץ. עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְהוּא יִצְנַח, יִפֹּל – –

* * *

זֶהוּ הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְכָךְ הוֹלְכִים בּוֹ הַהוֹלְכִים…

וְהִנֵּה בְּתוֹךְ הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

הַזֶּה, בְּמָקוֹם אֶחָד בּוֹ, נָבַע מַעְיָן. מַעְיָן זַךְ, קָרִיר.

וּמִסָּבִיב לַמַּעְיָן הַהוֹמֶה צָמְחָה חֹרְשַׁת דְּקָלִים רַעֲנַנִּים,

נוֹתְנֵי צֵל. וּבֵין עַנְפֵי הַדְּקָלִים שָׁכְנוּ צִפֳּרִים, בָּנוּ

קִנִּים לָהֶן וְצִיְּצוּ וְצִפְצֵפוּ. וְהַהוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר,

כְּשֶׁהָיוּ קְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, הָיוּ גְּמַלֵּיהֶם

פּוֹשְׁטִים אֶת צַוְּארֵיהֶם, מְרַחְרְחִים בָּאֲוִיר וּמְרַחְרְחִים,

וּפִתְאֹם – וְהַגְּמַלִּים נוֹשְׂאִים אֶת רַגְלֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת,

מַתְחִילִים רָצִים־רָצִים וְנוֹחֲרִים… וְאָז יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים:

רֵיחַ מַיִם הֵרִיחוּ הַגְּמַלִּים. וּבְעוֹד שָׁעוֹת – וְהַהוֹלְכִים

מַגִּיעִים אֶל הַמַּעְיָן, מְחַיִּים נַפְשָׁם, נָחִים, מַחֲלִיפִים כֹּחַ

* * *

וּכְשֶׁהָיָה הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר נִפְרָד מִן

הַמָּקוֹם הַטּוֹב הַזֶּה, הָיָה עוֹמֵד בְּטֶרֶם יֵלֵךְ, מְזַמֵּן אֶת

הַצִּפֳּרִים וְאוֹמֵר: – שִׁמְעוּ, צִפֳּרִים, וּנְבָרֵךְ.

וְהַצִּּפָּרִים עוֹמְדוֹת עַל הַדְּקָלִים, מַקְשִׁיבוֹת.

וְהָאִישׁ אוֹמֵר: “יְבֹרַךְ הַמַּעְיָן, שֶׁמֵימָיו אָנוּ שׁוֹתִים! יְבֹרְכוּ הָעֵצִים, שֶׁבְּצִלָּם אָנוּ יוֹשְׁבִים!”

וְהַצִּפֳּרִים עוֹנוֹת: “יְבֹרְכוּ, יְבֹרָכוּ!” – –

וְהָאִישׁ אוֹמֵר: "תְּבֹרַךְ הָאֲדָמָה, הָאֵם שֶׁל

כֻּלָּנוּ, אֵם כָּל חָי, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה יוֹצְאִים כָּל הַמַּעְיָנוֹת

וּמִמֶּנָּה צוֹמְחִים כָּל הָאִלָּנוֹת!" – –

וְהַצִּפֳּרִים עוֹנוֹת: “תְּבֹרַךְ! תְּבֹרָךְ!”– –

וְכָךְ נִפְטָר הָאִישׁ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וּמַמְשִׁיךְ

אֶת דַּרְכּוֹ הַקָּשָׁה בַּמִּדְבָּר בְּלֵב חָדָשׁ וּבְכֹחוֹת חֲדָשִׁים

עַד אֲשֶׁר הוּא מַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם.

כֵּן נָבַע לוֹ הַמַּעְיָן הַזַךְ בְּתוֹךְ הַמִּדְבָּר

הַגָּדוֹל מֵאוֹת־מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. נָבַע וְזָרַע מִסָּבִיב לוֹ אֶת

הַחַיִּים, אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַבְּרָכָה – – –

* * *

אַךְ לֹא רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, בִּמְאוּרָה

לְרַגְלֵי גִבְעַת חוֹל אַחַת, הָיָה מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל נָחָשׁ עֲַקלָּתוֹן.

וּמִי הוּא זֶה? זֶהוּ אֲבִיהֶם שֶׁל כָּל נַחֲשֵׁי הַמִּדְבָּר. נָחָשׁ

רַע מְאֹד, שׂוֹנֵא כָל טוֹב וְכָל שִׂמְחָה טוֹבָה. וּכְשֶׁהָיָה נָחָשׁ

עֲקַלָּתוֹן שׁוֹמֵעַ אֶת רִנְנַת הַצִּפֳּרִים עַל הַדְּקָלִים

וּכְשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הָאֲנָשִׁים עוֹנִים וְאוֹמְרִים: "יְבֹרַךְ

הַמַּעְיָן, יְבֹרְכוּ הָעֵצִים", הָיָה מִתְפַּתֵּל וּמִתְעַוֵּת, מוֹצִיא

אֶת שְׁנֵי עָקְצֵי לְשׁוֹנוֹ וְכוֹעֵס וְתוֹסֵס: תְּסְסְסְ – – – וְתָמִיד

רַק זָמַם מְזִמּוֹת: אֵיךְ לְהָבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה – מְקוֹם

הַחַיִּים וְהַבְּרָכָה.

וְהִנֵּה פַּעַם רוֹאֶה הַנָּחָשׁ אִישׁ בָּא מִן

הַמִּדְבָּר אֶל הַמַּעְיָן. וְאִתּוֹ גַּם עֲבָדִים. הָאִישׁ יוֹשֵׁב לוֹ

וְהָעֲבָדִים מְבִיאִים מַיִם, רוֹחֲצִים אֶת רַגְלָיו, מְשָׁרְתִים

לְפָנָיו וְהוּא צוֹעֵק, פּוֹקֵד, מְצַוֶּה… וְנָחָשׁ עֲַקלָּתוֹן

מַבִּיט בְּעֵינָיו הָעֲגֻלּוֹת וּבְלִבּוֹ בָּאָה מַחֲשָׁבָה אַחַת,

מַחֲשָׁבָה רָעָה, אֲפֵלָה…

וּבַלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁנִרְדְמּוּ הָעֲבָדִים וְגַם

הָאִישׁ שָׁכַב לוֹ עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ, עֵינָיו עֲצוּמוֹת,

וְהוּא יָשֵׁן וְלֹא יָשֵׁן – אָז עָלְתָה פִּתְאֹם מִדִּמְמַת הַַלַּיְלָה

בַּּמִּדְבָּר אֵיזוֹ לְחִישָׁה:

– תְּסְסְ – תְּסְסְ – –

נִבְהַל הָאִישׁ. אַךְ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן לוֹחֵשׁ:

הַסְסְ… הַסְסְ.. אַל תָּעִיר אֶת הָעֲבָדִים. רַק אַתָּה שְׁמַע. בָּאתִי לְיָעֵץ לְךָ עֵצָה טוֹבָה.

וְהָאִישׁ שׁוֹאֵל בַּלָּאט: מָה הָעֵצָה?

וְאָז עוֹלֶה מֵחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה בַּמִּדְבָּר קוֹל לְחִישָׁה:

– קַח אֶת הַמַּעְיָן… קַח… יְהִי שֶׁלָּךְ, רַק שֶׁלָּךְ…

וְהָאִישׁ שׁוֹאֵל בַּלָּאט: אֵיךְ אֶקָּחֶנּוּ?

וְאָז שׁוּב עוֹלֶה מֵחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה הַקּוֹל:

תְּפוֹסְסְסְ…. תְּפוֹס בַּחֶרֶב וּבִידֵי הָעֲבָדִים… תְּפוֹסְסְסְ…

וְיוֹתֵר לֹא אָמָר הַנָּחָשׁ. בָּרַח, הִסְתַּתֵּר לוֹ בַּמְּאוּרָה שֶׁלּוֹ. מִתְפַּתֵּל מִשִּׁמְחָה. צוֹחֵק – – –

וְהָאִישׁ פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו, מַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה: מִי זֶה לָחַשׁ בְּאָזְנָיו?… הַאִם חָלַם?…

וּבַלַּיְלָה הַהוּא לֹא יָשֵׁן עוֹד הָאִישׁ. הוּא

הִתְהַפֵּךְ עַל מִשְׁכָּבוֹ מִצַּד אֶל צַד, וּפִתְאֹם קָפַץ וְהִתְחִיל

קוֹרֵא קוֹל גָּדוֹל:

– קוּמוּ, עֲבָדִים! קוּמוּ!

וְהָעֲבָדִים הַמְבֹהָלִים הֵקִיצוּ, נֶחְפְּזוּ אֵלָיו, וְהוּא צוֹעֵק, מְפַקֵּד:

מַהֲרוּ, עִקְרוּ עֵצִים! גַּדְּעוּ עֲנָפִים! שִׁבְרוּ סַנְסִנִּים! מַהֵרוּ!…

וְהָעֲבָדִים שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֲדוֹנֵיהֶם. הוּא הַמְצַוֶּה וְהָעֲבָדִים הָעוֹשִׂים.

וְתוֹהֶה הַמַּעְיָן, וְתוֹהִים הַדְּקָלִים, וַחֲרֵדוֹת

וְנִפְחָדוֹת תּוֹהוֹת הַצִּפֳּרִים: מָה הָאָסוֹן הַזֶּה שֶׁהִתְחוֹלֵל

פֹּה פִּתְאֹם?

וְהָאִישׁ מְנַפְנֵף בַּחֶרֶב שֶׁבְּיָדוֹ, מְפַקֵּד:

סַמְּנוּ גְּבוּלוֹת! תִּקְעוּ יְתֵדוֹת! גָּדֵר הָכִינוּ! מַהֲרוּ! מַהֵרוּ! – –

וְהָעֲבָדִים שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֲדוֹנֵיהֶם. הוּא הַמְצַוֶּה וְהֵם הָעוֹשִׂים.

וּבַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁקָּרְבוּ וּבָאוּ הוֹלְכֵי

הַמִּדְבָּר אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, יָצָא הָאִישׁ לִקְרָאתָם בְּחַרְבּוֹ,

עָמַד הוּא וַעֲבָדָיו עַל הַגְּבוּל אֲשֶׁר סִמְּנוּ מִסָּבִיב

לַחֹרְשָׁה, עָמָד וְקָרָא:

– עִמְדוּ! לֹא לָבוֹא! אָסוּר!

וּתְמֵהִים הַבָּאִים: אָסוּר? מַדּוּעַ? לָמָּה?…

וְהָאִישׁ קוֹרֵא: שֶׁלִּי הַַמַּעְיָן, שֶׁלִּי הַחֹרְשָׁה!

וְהָאֲנָשִׁים מִּשְׁתּוֹמְמִים: שֶׁלָּךְ?…

וְהַמַּעְיָן הֲלֹא יוֹצֵא מִן הָאֲדָמָה, אִמֵּנוּ־כֻּלָּנוּ, אֵם כָּל

חָי – –

וְהָאִישׁ צוֹעֵק: הֲרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַיְתֵדוֹת הֲלָּלוּ? הֲרוֹאִים אַתֶּם אֶת הַגָּדֵר הֲזֹּאת?…

וּמַתְחִילִים הָאֲנָשִׁים לְהִתְחַנֵּן: יְגֵעִים

אֲנַחְנוּ. צְמֵאִים… בַּּמֶּה נְחַיֶּה אֶת נַפְשֵׁנוּ בַּמִּדְבָּר

הַגָּדוֹל?

אַךְ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַגִּיעַ שׁוּב לְאָזְנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַקּוֹל הַהוּא, קוֹל הַלְּחִישָׁה:

– תְּסְסְ, תְּסְסְ… אַל תִּשְׁמַע לָהֶם! הַמַּעְיָן שֶׁלָּךְ. רַק שֶׁלָּךְ. אַתָּה הַשּׁוֹלֵט פֹּה!

וְהָאִישׁ מֵנִיף חַרְבּוֹ, חוֹזֵר עַל הַקּוֹל, צוֹעֵק:

– שֶׁלִּי! רַק שֶׁלִּי! אֲנִי הַשּׁוֹלֵט פֹּה – – –

וְמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם יָרְדָה הָעַצְבוּת עַל הַמָּקוֹם

הַזֶּה, עֲבָדִים עָמְדוּ בְּמִשְׁמָרוֹת לִבְלִי תֵּת לְהוֹלְכֵי

בַמִּדְבָּר לָבוֹא אֶל הַמַּעְיָן הַמְפַכֶּה וְאֶל הַחֹרְשָׁה

הַמְצִלָּה. וְשׁוּב לֹא נִשְׁמַע בַּּמָּקוֹם הַהוּא קוֹל הַתּוֹדָה

וְקוֹל הַבְּרָכָה. וְאָבֵל הָמָה מֵאָז הַמַּעְיָן, אֲבֵלִים רִשְׁרְשׁוּ

מֵאָז הָעֵצִים וַעֲצוּבוֹת צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים. וְרַק אֶחָד הָיָה

שֶׁשָּׂמַח: הֲלֹא הוּא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן. זֶה נְחַשׁ הַמִּדְבָּר הָרַע,

הַשּׂוֹנֵא כָּל טוֹב וְכָל שִׂמְחָה טוֹבָה. הוּא הָאֶחָד שֶׁשָּׂמַח – –

* * *

ב

וְהִנֵּה קָרָה פַעַם דָּבָר אֶחָד. דָּבָר רַע מְאֹד.

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, מִיִּשּׁוּב אֶחָד שֶׁל בְּנֵי אָדָם

אֶל יִּשּׁוּב אַחֵר שֶׁל בְּנֵי אָדָם עוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת אֹרְחַת

אֲנָשִׁים, הֵם וּגְמַלֵּיהֶם. וְנָעִים הֵם וְתוֹעִים יָמִים וְלֵילוֹת

בְּתוֹךְ הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ צִחֵי צָמָא, תְּשׁוּשׁים, מֻכֵּי שָׁרָב – – –

סוֹבְלִים הָאֲנָשִׁים, סוֹבֶלֶת הַבְּהֵמָה – סוֹבְלִים וְשׁוֹתְקִים.

וְכִי מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?.. וּנְכֵאִים וּדְווּיִים שׁוֹתְקִים גַּם

הַיְלָדִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. רַק יֶלֶד אֶחָד בּוֹכֶה מַר בְּלִי

הֲפוּגוֹת. קָטָן הַיֶּלֶד וְחוֹלֶה. פּוֹרֵשׁ יָדָיו הַקְּטַנּוֹת

וְהָרָזוֹת: “אִמָּא, מַיִם, מָיִם” – וּמַיִם לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ אָיִן.

גְּדוֹלָה הַצָּרָה וְאֵין עוֹזֵר.

אַךְ הִנֵּה הִתְחִילוּ פִּתְאֹם הַגְּמַלִּים נוֹשְׁמִים

וְשׁוֹאֲפִים בִּנְחִירֵיהֶם בְּחָזְקָה… וְרֶגַע – וְהֵם נוֹשְׂאִים

רַגְלֵיהֶם, פּוֹנִים־חוֹפְזִים כֻּלָּם אֶל עֵבֶר אֶחָד, מְשַׁרְבְּבִים

צַוְּארֵיהֶם וְנוֹחֲרִים־נוֹחֲרִים – – – וּבַַמַּחֲנֶה עוֹבֶרֶת תֵּכֶף

הָרִנָּה, הַבְּשׂוֹרָה: "מַיִם קְרוֹבִים! מָיִם!

" וּבְעוֹד שָׁעוֹת – וְהִנֵּה נִרְאִים כְּבָר רָאשֵׁי

הַדְּקָלִים…"נִצַּלְנוּ! נִצָּלְנוּ!.. הַיְשׁוּעָה! מַעְיַן

הַיְשׁוּעָה!" – – חֶדְוָה. תְּרוּעָה. צָהֳלַת־לֵב – – –

אַךְ מַה זֶּה? מָה הַגָּדֵר הַזֹּאת? וּמָה הַשּׁוֹמְרִים

הַלָּלוּ הָעוֹמְדִים וְצוֹעֲקִים: "עִמְדוּ! לֹא לָגֶשֶׁת! לֹא

לְהִכָּנֵס!" – –

לֹא לְהִכָּנֵס? וְאֲנַַחְנוּ כָּל עוֹד הַנְּשָׁמָה בָּנוּ. וַאֲנַחְנוּ בַצָּמָא כָּלִים! אַךְ

הָעֲבָדִים אוֹמְרִים: "אֲנַחְנוּ מָה? אֲנַחְנוּ רֲק עֲבָדִים. כָּל

אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָנוּ לַעֲשׂוֹת – אָנוּ עוֹשִׂים".

וּמִתְחַנְּנִים הָאֲנָשִׁים: "עֲשׂוּ לְמַעַן יְלָדֵינוּ

אֵלֶּה הַקְּטַנִּים! עֲשׂוּ לְמַעַן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתָּנוּ.

רַחֵמוּ!" – –

וְהוֹלֵךְ אַחַד הָעֲבָדִים אֵלָיו, אֶל אֲדוֹנֵיהֶם:

הִנֵּה כָּךְ וָכָךְ. בָּא מַחֲנֵה אֲנָשִׁים עֲיֵפִים, צִחֵי צָמָא. וְגַם

יְלָדִים אִתָּם, וְחוֹלִים. צַוֵּה אֲדוֹנֵנוּ.

וְהָאָדוֹן אוֹמֵר: “מַיִם בַּכֶּסֶף יִשְׁתּוּ!”

וּמְסַפֵּר הָעֶבֶד: “לָאֲנָשִׁים אֵין כֹּל, רַק כְּסוּתָם לְעוֹרָם.”

וְשׁוֹתֵק הָאָדוֹן. הוּא כְּחוֹשֵׁב… אַךְ בְּאוֹתוֹ

הָרֶגַע עוֹלֶה שׁוּב בְּאָזְנָיו הַקּוֹל הַהוּא, קוֹל

הַלְּחִישָׁה:

– תְּסְסְ…תְּסְסְ.. אִם תִּתֵּן לָאֵלֶּה – וּבָאוּ הַכֹּל וּבִקֵּשׁוּ. אַל תַּעַשׂ. אַל תַּעַשׂ – –

וְהָאָדוֹן שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל, וְהוּא חוֹזֵר עָלָיו, צוֹעֵק:

– לֹא לָתֵת! הַיִּשּׁוּב כְּבָר לֹא רָחוֹק. יֵלְכוּ לָהֶם!

וְהָלָכוּ!… הוֹלְכִים הַגְּמַלִּים כְּשֶׁהֵם מְסִבִּים

אֶת רָאשֵׁיהֶם אֲחוֹרַנִּית וְנוֹחֲרִים וְנוֹחֲרִים מַר, וְהוֹלְכִים

הָאֲנָשִׁים כְּשֶׁרֹאשָׁם מֻשְׁפָּל וְעֵינֵיהֶם מֻשְׁפָּלוֹת. הֵם כְּמוֹ

מִתְבַּיְּשִׁים לְהַבִּיט בְּעֵינֵי הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם וְאַף בְּעֵינֵי

הַגְּמַלִּים… וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן הַחוֹלֶה – כֹּחַ לִבְכּוֹת כְּבָר

לֹא הָיָה בוֹ, וְהוּא רַק מִתְיַפֵּחַ בִּיבָבָה, נֶאֱנָח וְגוֹנֵחַ.

וְעִם עֶרֶב נִשְׁתַּתֵּק לְגַמְרֵי. עֻלְפָּה נַפְשׁוֹ בוֹ וְהוּא שָׁכַב

אֵין־אוֹנִים.

וְאָז לָקְחָה אוֹתוֹ אִמּוֹ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ.

הַמַּחֲנֶה עָמַד וְהָאֵם יָשְׁבָה לָהּ מֵרָחוֹק עַל הַחוֹל. הַיֶּלֶד

בְּחֵיקָהּ וְהִיא יוֹשֶׁבֶת דְּמוּמָה… לֹא קוֹל, לֹא מִלָּה… רַק

דִמְעוֹתֶיהָ נִגָּרוֹת־נִגָּרוֹת וְנוֹפְלוֹת עַל הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ –

וְהָאֲדָמָה סוֹפֶגֶת, שׁוֹתָה – – –

וּבַלַּיְלָה הַהוּא קָרָה עַל הַמַּעְיָן דָּבָר מְשֻׁנֶּה:

שָׁכְבוּ לָהֶם הָעֲבָדִים, כְּמִשְׁפָּטָם יוֹם יוֹם, עַל

הָאָרֶץ לִישׁוֹן. וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה הֵקִיץ אֶחָד מֵהֶם תּוֹהֶה

וְתָמֵהַּ:

אֵיזֶה קוֹל נִשָּׂא אֵלָיו… כְּקוֹל בְּכִי… וּמֵרִים

הוּא אֶת רֹאשׁוֹ, מַקְשִׁיב… לַיְלָה… דְּמָמָה, אֵין רָחַשׁ…

וּמַנִּיחַ הוּא שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ עַל הָאָרֶץ, עוֹצֵם עֵינָיו – וְשׁוּב

אוֹתוֹ הַקּוֹל… וְהוּא מִן הָאֲדָמָה עוֹלֶה… מִתּוֹכָהּ… קוֹל

בְּכִי תַמְרוּרִים קוֹרֵעַ לֵב… בּוֹכָה הָאֲדָמָה בִּדְמִי לָיְלָה.

בּוֹכָה וּמְבַכָּה – – – וְנוֹפֵל פַּחַד גָּדוֹל עַל הָעָבֶד. כָּל

הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו. –

וּלְמָחֳרָת – מְסַפְּרִים כָּל חֲבֵרָיו בְּלַחַשׁ פְּחָדִים: גַּם הֵם שָׁמְעוּ אֶת הַקּוֹל. כֻּלָּם שְׁמָעוּהוּ.

וּבַלַּיְלָה הַשֵׁנִי שׁוּב: קוֹל מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה…

קוֹל בְּכִי תַמְרוּרִים – – – בּוֹכָה הָאֲדָמָה בִּדְמִי הַלַּיְלָה,

בּוֹכָה וּמְבַכָּה – – –

וּמְסַפְּרִים הָעֲבָדִים בַּבֹּקֶר לַאֲדוֹנֵיהֶם. אַךְ

הוּא צוֹחֵק וְגַם כּוֹעֵס: ”מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חֲלַמְתֶּם,

עֲבָדִים? וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַעְתִּי אָנִי? הַאִם אָזְנַי אֲטוּמוֹת?"

וְהַלַּיְלָה הַבָּא הָיָה לַיְלָה נוֹרָא. לֵיל בַּלָּהוֹת:

הָמוּ רוּחוֹת. יִלְּלוּ סְעָרוֹת. בִּרְקֵי אֵשׁ

הִתְעוֹפָפוּ. רְעָמִים שָׁאֲגוּ וַיִּתְפּוֹצְצוּ בְּלֵב עוֹלָם. הָיָה

הַמִּדְבָּר לַחֲרָדָה, רָגְזָה כָּל הָאָרֶץ – רָגְזָה, לָקְחָה אֶת

מַעְיַן הַבְּרָכָה, אָסְפָה אוֹתוֹ אֶל תּוֹכָהּ וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ

וַתְּכַס. הָיָה מַעְיָן וְאֵינֶנוּ… נֶעְלָם – –

וַיִּיבְשׁוּ הַדְּקָלִים. וַיִּבֹּל הַדֶּשֶׁא.

וְהַצִּפֳּרִים נָסוּ אֶל אֲשֶׁר נָסוּ. וּמְקוֹם הַחַיִּים וְהַטּוֹב

הָפַךְ וְַיהִי גַם הוּא לְמִדְבָּר. מִדְבָּר שׁוֹמֵם, דּוֹמֵם, מֵת – –

* * *

וְאָז קָָרָא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן לְחַג. בָּאוּ

הִתְאַסְפוּ כָּל נַחֲשֵׁי הַמִּדְבָּר הָרָעִים וְעָשׂוּ הִלוּלָה

וְחִנְגָּה. הִלּוּלַת נְחָשִׁים בּאֹפֶל לַיִל בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל.

וְנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן הִזְדַּקֵּף, הוֹצִיא שְׁנֵי עֳקָצָיו מִפִּיו,

תָּסַס, שָׂשׂ וְרָקַד:

– אֲנִי נִצַּחְתִּי! אָנִי! – – –

נִצַּחְתָּ?… אַל תִּתְפָּאֵר, נָחָשׁ! אַל תִּתְפָּאֵר!

עוֹד לֹא נִגְמָר… הַהֶמְשֵׁךְ עוֹד יָבוֹא – – – וְשִׁמְעוּ

וַאֲסַפֵּר:

ג

חוֹלְפִים יָמִים, חוֹלְפִים חֳדָשִׁים, חוֹלְפוֹת שָׁנִים

עַל שָׁנִים וְהַמִדְבָּר הַגָּדוֹל עוֹמֵד כַּאֲשֶׁר עָמָד. אֵין אַמַּת

צֵל מֵגֵן, אֵין אַמַּת מַיִם מְחַיָּה, אֵין כִּבְרַת דֶשֶׁא מַרְנִין.

הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל כִּנְחֹשֶׁת מְלֻבֶּנֶת וְהָָאָרֶץ מִתַּחַת –

חוֹלוֹת־חוֹלוֹת קוֹדְחִים, צוֹרְבִים. וּבְתוֹךְ הַחוֹלוֹת פֹּה וָשָׁם

עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת. הֲלֹא הֵן עַצְמוֹת בְּנֵי אָדָם וְעַצְמוֹת

גְּמַלִּים, אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא הַזֶּה תָּעוּ וּבַמִּדְבָּר

הַזֶּה גַּם כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ. – – – מָוֶת וְשִׁמָּמוֹן – – –

וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ הַיְשִׁימֹון הַזֶּה הוֹלֵךְ פַּעַם

אָדָם אֶחָד. הוֹלֵךְ לֵאֶה, כָּפוּף. כְּבֵדִים צְעָדָיו, כְּבֵדִים

עָלָיו כָּל אֲבָרָיו. וְרַק נֶחָמָה אַחַת לוֹ: אִתּוֹ בְּתַרְמִילוֹ

נוֹשֵׂא הוּא כַּד מַיִם עָטוּף. וְשׁוֹמֵר הָאִישׁ עַל כַּד הַמַּיִם

כְעַל בָּבַת עֵינוֹ. הַצָּמָא מוֹצֵץ, מְעַנֶּה, אַךְ הָאִישׁ רַק

טִִפִּין־טִפִּין שׁוֹתֶה. וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת. כִּי אֶל הַכַּד הַזֶּה

הָאֶחָד הֲלֹא הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ לְיִשּׁוּב

בְּנֵי אָדָם…

וַיְהִי בֹקֶר וַיְהִי עֶרֶב וְהַהֵלֶךְ מַמְשִׁיךְ אֶת

דַּרְכּוֹ הַקָּשָׁה. וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא מֵרָחוֹק: עַל יַד תֵּל חוֹל

יוֹשֵׁב נִשְׁעָן אישׁ אֶחָד. וְשָׂמַח הַהֵלֶךְ מְאֹד: לֹא לְבַדּוֹ

יֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר. וְהוּא נִגָּשׁ אֶל הַיּוֹשֵׁב, שׁוֹאֵל לְשָׁלוֹם

לוֹ וְאוֹמֵר: "הִנֵּה שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, רָפָה הַשָּׁרָב, נֵלֵךְ

עַתָּה יָחַד".

אַךְ הָאִישׁ עוֹנֶה בְּקוֹל רָפֶה:

– אֵין בִּי כֹּחַ לָלֶכֶת עוֹד. נֶחֱלַשְׁתִּי מִצָּמָא. אֵשֵׁב – –

וְשׁוּב הוֹלֵךְ לוֹ הָאִישׁ הָלְאָה לְבַדּוֹ.

וּכְשֶׁהַצָּמָא מֵצִיק לוֹ כְּבָר מְאֹד מְאֹד, הוּא עוֹמֵד, מוֹצִיא

בִּזְהִירוּת אֶת הַַכַּד, מַגִּישׁוֹ אֶל פִּיו, אוֹמֵר לִגְמוֹעַ

גְּמִיעָה אַחַת, וְפִתְאֹם שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל קוֹרֵא אֵלָיו, קוֹל

נֶעְלָם:

– הִנֵּה אַתָּה שׁוֹתֶה, וְאֶת אָחִיךָ הָאָדָם עָזַבְתָּ מִתְעַטֵּף בַּצָּמָא – –

וְנִשְׁאָר הוּא עוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, וְהַלֵּב הוֹלֵם

בּוֹ, מַכֶּה… אַךְ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַגִּיעַ לְאָזְנָיו עוֹד קוֹל

אֶחָד, קוֹל לְחִישָׁה:

– תְּסְסְ…. תְּסְסְ… אַל תִּשְׁמָע. רַק כַּד מַיִם אֶחָד לָךְ. וְהוּא שֶׁלָּךְ. שְׁתֵה לְבַדֶּךָ… שְׁתֵה – –

וְהָאִישׁ גוֹמֵעַ גְמִיעָה… וּפִתְאֹם – וְהוּא הִכִּיר, יָדַע לְמִי קוֹל הַלְּחִישָׁה הַזֶּה וְהוּא קָרָא:

– לֹא, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן! לֹא, נָחָשׁ רַע! בְּקוֹלְךָ לֹא אֶשְׁמַע! לֹא! – –

וְהוּא מִהֵר וְשָׁב אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל יַד הַתֵּל. נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר:

– גְּמַע נָא, גְּמַע מִן הַכַּד!

גָּמַע הָאִישׁ וְאוֹרוּ עֵינָיו. וְהוּא אָמַר:

– תּוֹדָה לְךָ, אִישׁ טוֹב!

הִנֵּה לְךָ רַק הַמַּיִם הָאֵלֶה וְאַתָּה בַּמִּדְבָּר – וַתִּתֵּן גַּם

לִי…

וְהִתְאוֹשֵׁשׁ הָאִישׁ, קָם, וְהֵם הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם

יָחַד. יַחַד הָלָכוּ, יַחַד גַּם שָׁתוּ מִן הַכַּד. קִמְעָה־קִמְעָה

שָׁתוּ, טִפִּין־טִפִּין. אַךְ הַכַּד אֶחָד, הַמַּיִם בּוֹ מְעַטִּים,

וְהַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא גָּדוֹל מְאֹד – – וְלְמָחֳרָת אַחַר הַצָּהֳרַיִם

כְּבָר הָיָה הַכַּד רֵיק, יָבֵשׁ. וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָלְכוּ גַם יַחַד

בְּלִי כֹחַ. עַל הָרֹאשׁ מַכָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת, אֶת הָרַגְלַיִם

צוֹרֵב הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ, וְהָאֲוִיר מִסָּבִיב – תַּנּוּר בּוֹעֵר…

אֵשׁ לְבָנָה בְּתוֹךְ אֵשׁ לְבָנָה… וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים מְשָׂרְכִים

אֶת דַּרְכָּם וּמְשָׂרְכִים, גוֹרְרִים אֶת רַגְלַיהֶם וְגוֹרְרִים עַד…

שֶׁשְּׁנֵיהֶם נָפְלוּ אֵין אוֹנִים. נָפְלוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם. דַּי….

בָּא הַקֵּץ – – –

וּכְשֶׁיָדְעוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתָם

לָמוּת, הִתְקָרְבוּ זֶה אֶל זֶה וְחִבְּקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. יַחַד

הָלָכוּ, יַחַד חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּכַּד הָאֶחָד,

וְעַתָּה יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת אָחִיו – – –

כָּךְ שָׁכְבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים עַל חוֹל הַמִּדְבָּר,

אַף מִלָּה לֹא הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם: כֹּחַ לֹא הָיָה בָּהֶם. וּבָרֶגַע

הָאַחֲרוֹן זָכְרוּ שְׁנֵיהֶם אֶת בָּתֵּיהֶם, זָכְרוּ אֶת יַלְדֵיהֶם

הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּם עוֹד, זָכְרוּ – וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם.

בָּכוּ בְּלִי מִלִּים, בְּלִי קוֹל… רַק הַדְּמָעוֹת נִגְּרוּ

מֵעֵינֵיהֶם עַל הַחוֹל וְנִגְּרוּ, וְהָאֲדָמָה סוֹפֶגֶת, שׁוֹתָה – –

* * *

וְאָז קָרָה פִּתְאֹם דָּבָר:

שׁוֹכְבִים כָּכָה שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים חֲבוּקִים

וּמְעֻלָּפִים וּלְאָזְנֵיהֶם מַתְחִילָה נִשֵּׁאת פִּתְאֹם וְעוֹלָה

אֵיזוֹ שִׁירָה…מִן הָאֲדָמָה, מִתּוֹכָהּ, מִמַּעֲמַקֶּיהָ עוֹלָה

הַשִּׁירָה… שָׁרָה הָאֲדָמָה… וְהַשִּׁירָה כֹּה נִפְלָאָה, כֹּה

נִפְלָאָה!… כָּמוֹהָ לֹא שָׁמְעָה עוֹד אָזְנָם – –

וְעוֹלָה הִיא הַשִּׁירָה מִמַּעֲמַקִּים, עָלֹה וְגָבֹר,

עָלֹה וְהִתְרוֹמֵם־וְהִתְרוֹמֵם – – וּפִתְאֹם בְּתוֹכָהּ, בְּתוֹךְ

הַשִּׁירָה – גּוּל־גּוּל־גּוּל – – – מַעְיָן! מַעְיָן חַי!…

הָאֵם־הָאֲדָמָה פָּתְחָה אֶת פִּיהָ – וְזִנֵּק הַמַּעְיָן, הַמַּעְיָן

הַטּוֹב, הַזַּךְ, הַטָּהוֹר – –

וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים שָׁתוּ, חָיוּ. וְהֵם קָמוּ, נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוַּאר רֵעֵהוּ, בָּכוּ מִשִּׂמְחָה –

וּמִשֶּׁנִּפְתַּח הַמַּעְיָן – הִתְחִילוּ שּוּב

צוֹמְחִים הַדְּקָלִים הָרָמִים, נוֹתְנֵי הַצֵּל. וּבָאוּ שׁוּב צִפֳּרִים

וּבָנוּ קִנִּים לָהֶן, וּבְלֵב הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל שׁוּב נִשְׁמְעָה

הַהֶמְיָה מַרְנִינַת הַלֵּב, הָרִשְׁרוּשׁ הַמְנַחֵם וְהַצִּיּוּץ

וְהַצִּפְצוּף. וְשׁוּב בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הַהוֹלְכִים

בַּיְשִׁימוֹן לְהַחֲיוֹת נַפְשָׁם, וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹל הַתּוֹדָה

וְקוֹל הַבְּרָכָה – – –

וְרַק הָאֶחָד לֹא שָׂמַח: נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, הוּא –

מִשֶּׁהִגִּיעָה שׁוּב לְאָזְנָיו רִנְנַת הַצִּפֳּרִים עַל הַדְּקָלִים

וּמִשֶּׁשָּׁמַע שׁוּב אֶת קוֹל הָעוֹנִים וְאוֹמְרִים: "יְבֹרַךְ

הַמַּעְיָן! יְבֹרְכוּ הָעֵצִים!" אֲחָזַתּוּ עֲוִית, וְהוּא בָּרַח מַהֵר

אֶל תּוֹךְ מְאוּרָתוֹ. הִתְכַּנֵּס בָּהּ וְהִצְטַנֵּף, אָטַם אֶת

אָזְנָיו, כִּסָּה אֶת עֵינָיו, וְכָךְ מוּטָל הוּא שָׁם בָּאֲפֵלָה

וְנָמֵק בְּרָעָתוֹ.

וְהַמַּעְיָן הַזַּךְ נָבַע וְנָבַע בְּתוֹךְ הַמִּדְבָּר

הַגָּדוֹל, נָבַע וְזָרַע מִסָּבִיב לוֹ אֶת הַחַיִּים, אֶת הַטּוֹב וְאֶת

הַבְּרָכָה עַד הָעוֹלָם – – –