לי.ח רבניצקי    🔗

[ברלין, ד' תשרי תרפ"ב. 921 x/6].

יקירי רבניצקי.

מחר אכתוב אליך באֹרך ולפרטי פרטים. עתה אשתמש בהזדמנות לכתוב מלים אחדות ע"י שליח נאמן כמר יצחק גולדברג¹.

אחרי גלגולים ויסורים מרובים, יסורי גוף ונפש, באתי לברלין. בא אני בדברים עם מולי“ם שונים. לפי שעה אני מוצא לנכון להוציא את הספרים הנחוצים והחשובים ביותר, מן הצד המסחרי, על יסוד של קבלת אחוזים. כלומר, הספרים יצאו ע”י אחרים, בכספם, ובשם “מוריה” כמובן, ולנו ישלמו אחוזים מכל מהדורה, 25% מן המחיר הקצוב בשער בגרמניה וחו“ל, כלומר, בארצות הווליוטה הגבוהה². לעשות תיכף איזה מעשה קבוע בנוגע ל”מוריה" – לא טוב, לדעתי. הכל שוטף ומתנועע, ויש לחכות בבחירת מקום קבוע וצורה קבועה לעבודת “מוריה” לימים טובים מאלה.

ההוצאה הארעית כאן תהיה עפ“'י פוטוגרפיה (אמצעי זול ומהיר מאד), ואין צורך לשם זה לא במטריצין ולא בסטיריאוטיפין, אלא באכסמפליאר אחד של כל ספר, שאנו אומרים להוציאו. עליך לשלוח איפוא אלי תומ"י אכסמפליאר אחד של ראשי הספרים העקריים, העוברים לסוחר, בין ספרי למוד ובין ספרות, אכסמפליאר נקי ומהודר ביותר, להעתיק אותם בפוטוגרפיה. הסטיריאוטיפים שיתקבלו ע”י מעשה זה יהיו שייכים לנו ונוכל להשתמש בהם פעם שניה, לפי שאני אמכֹר רק מהדורה אחת של כל ספר, וביחד כעשרים ספרים, האלפביתים (ברגמן³, שרגרודסקה⁴), ספורי המקרא, ספרי האגדה, שירַי ועוד ועוד. מחר בפרוטרוט. ראה, אל תאחר לשלוח, הזמן עובר, וכל שעה יקרה.

כשאקבל ד“ק ע”ח ההתקשרות אשלח אליך תומ“י. כמו כן דברתי עם שטיבל, שישלח לך ע”ח רוסו⁵. הוא מלא את יד המוכ“ז ה”ר יצחק גולדברג לשלם לך לפי הגליונות שעשית. אל נא תזלזל במקח.

והנני מחבקך ומנשקך –

שלך באהבה, המתגעגע לשלחן עבודתנו המשותפת, הרצוץ ויגע

חיים נחמן

[הכתובת:] Berlin, Savigny-Platz 5, Pension Köstermann, Ch. N. Bialik

 

לי.ח רבניצקי    🔗

921 x/7 [ה' תשרי תרפ"ב], ברלין.

יקירי רבניצקי.

אתמול שלחתי אליך דברים ביד ה“ר יצחק גולדברג, שיבא לא”י בעוד ח“י ימים, ומחר אכתוב אליך באורך ובפרוטרוט. לא חפצתי להחמיץ הזדמנות חדשה שבאה לידי לשלוח אליך ברכת שלום. בבוא יצחק גולדברג תמסור לו את כתבי אנ–סקי שתרגמת⁶ ותקבל מחירם מידו – עפ”י פקודת שטיבל, שעשה אותו שליח להולכת תשלומיך. אל תזלזל במחיר.

בדבר “מוריה” ו“דביר” עדין לא עשיתי מאומה. אומרים לשלחני לאמריקה, ואני מהסס בדבר. כמה יגעתי!

אם רצונך לעשות דבר ל“מוריה” – אל נא תתמהמה מלשלוח אלי קומפלקט שלם של כל ספרי “מוריה”, מן המהודרים יותר, כדי לצלמם ולהוציאם באופן זה לאור. הצִלוּם עומד כאן תחת סטיריאוטיפים ומטריצין. יוצא יפה ובזול. שאר אופני ההדפסה קשים ויקרים וממושכים יותר.

מחר באֹרך ובפרוטרוט.

שלך באהבה, המתגעגע על שלחן העבודה המשותפת שלנו עד לכלות הנפש,

ח. נ. ביאליק

שלום לפֵיה⁷, לאֶליו ולביתו.

 

למ.י. ברדיצ’בסקי    🔗

[ברלין] מוצאי יום הכפורים, התרפ"ב.

חבר נעלה,

ביום הסליחה – הלא סלח סלחת גם לחבר את אשר לא נזהר לבוא אל ביתך, כאשר אמר, למועד. הן גר אני פה, והעיר נכריה לי, ולא אדע עוד בין ימינה לשמאלה, והנדודים כלו כחי. שא נא אפוא לעיף.

וגם זאת: בדברים אשר דברתי עמך לא באה כל חדשה, וָאֹמַר: למה אוגיעך לשוא?

ולא כתבתי לך זאת, אלא מפני שהגידו לי, כי בעניני זמנים הנך מן המחמירים. אכן יש ישיבת־חברים ושיחת רֵעים שהיא יפה בבואה – כמציאה – בהסח־הדעת דוקא ויש שהקביעות תחלה יפה לה. מכאן ולהבא אתאמץ לשים עלי חומרי המקום שאני הולך לשם. 

ודבר נא בשמי שלום גם לרעיתך הנעלה ולַמד עלי לפניה זכות. היא, ידעתי, תתן לי חנינה.

בשלום ח. נ. ביאליק

– ושלום לבנך הטוב, אשר טרח לי כל כך הרבה.

 

לא. דרויאנוב⁸    🔗

מוצאי יוה“כ התרפ”ב, ברלין, סַוִינִי־פלַטץ 5.

יקירי דרויאנוב,

כדי שלא אכפיל דברי אכתוב את הפרטים באֹרך (על כל אותם הענינים המשותפים) לרבניצקי, ואליך אכתֹּב רק על הדברים הנוגעים אל עצמך ובשרך. – – –

הצעה ספרותית חדשה, הקרובה להתממש, ואתה תשתתף בה. – – – ההצעה שהזכרתי בקצרה כך היא: באיניציאטיבה של שמריהו לוין, גליקסון, דרויאנוב וביאליק נוסדת הוצאה מיוחדת (כסניף של “דביר” – כך התניתי) למקצוע תורת הלאומיות לכל ענפיה, שתוציא: א) שורה שלמה של ספרים חדשים, ערוכים עפ"י תכנית מסוימה (שכבר עֻבּדה בראשי פרקיה העקריים) ומקיפים כל תורת הלאומיות מצדי צדדים לכל הפרובלימות (גזע, הסטוריה, מדינה, אקונומיקה, תרבות, שפה וכו') התלויות בה, לפי המסקנות של המדע הזה בימינו. הספרים הללו צריכים לשמש כמין בית אולפן לאלה הרוצים להכיר את תורת הלאומיות על בוריה ובאופן סיסטמטי. ב) ביבליותיקה של ספרים. פרי רוחם של טובי הסופרים, ראשי המדברים בשאלות הלאומיות והתחיה בישראל מאז החִלָה ועד היום, היא הביבליותיקה, שהצעתיה לפניך באודיסה, ושכבר גם ערכנו שנינו יחד את רשימת סופריה החיים והמתים, אלה שקובצי מאמריהם ראויים לבוא בביבליותיקה מעין זו. לדבר זה לא יחסר, כמדומה, כסף, והענין הולך ומקבל כעין צורה של יש ממש⁹. ואם כך – הרי אתה וגליקסון תהיו עורכי ההוצאה ומנהליה. – – –

עניני “דביר” יגעים לפי שעה. לא שאי אפשר לעשות כלום, – אפשר ואפשר, אלא שאין אני האיש הצריך והיכול לעסוק בעניני קבוץ כספים. כל ימי מתרחק אני מן ה“כעור” הזה. נסיוני בקרלסבד, לשים את המשא הזה על שכם “אנשי המעשה” שבנו, לא הצליח. אני איני רוצה לעסוק בזה. די לי בטפולי עם הצד האחד – צד הסופרים והספרות. את הצד השני, הממוני, יקבלו עליהם אחרים. ואעפ"כ יש עוד תקוה, שיֵעשה כאן איזה דבר. נזכה ונראה.

את מסעי לאמריקה עוד לא החלטתי. אני שקול בדעתי: האלך אם לא אלך? כמה קשה עלי הליכה זו! לוא ראית ללבי! אך היש לי רשות להסתלק? הן ציוני אני, עומד באורגניזציה, והשעה שעת סכנה, והחברים גוזרים, ואני איש רַך ואיני יכול לסרב הרבה.

על כל הפקפוקים האלה נוסף גם שלום גופי הרעוע. אין שלום בעצָמי. הנדודים כִּלו כחי, ואני עתה רצוץ, עיף ויגע עד מות. יש שעות, אשר אשאל באמת את נפשי למות. משא שלשת צמדי גמלים עמוס עלי עתה, ואני איש אין כח. – – –

שלך בגעגועים ח. נ. ביאליק

 

לי.ח רבניצקי    🔗

הוש“ר [תרפ”ב] ברלין.

יקירי רבניצקי.

עד היום – ועד בכלל – היו כל דברינו יגעים, ואני יָגֵע שבעתים: על כן דחיתי את דבָרַי המפֹרטים אליך מיום ליום, באמרי: אולי ייטב המחר מן התמול. לדאבוני, לא באה התקוה; ואני מפקיר את עצמי וכותב אליך ככל אשר יעלה העט. 

ולמען תבין איככה הגעתי עד הלום, עלי לספר לך מעט “הסטוריה”.

בצאת החבורה הגדולה משלנו מקושטא לא“י, נשארתי בקושטא, אני וחבורתי הקטנה עמי, ישוב וצַפּוֹת לקבלת הויזות ולפרעון החוב של ועד העליה. שנים אלה היו קשורים, כנראה, “כשלהבת בגחלת”, ומאחר ש”הראש“ – – – קצרה ידו מלשלם לנו את חובו, ממילא לא נזדרז ולא זֵרֵז בהשגת הויזות. הגיע הדבר לידי “בזיונות”, כלומר: לידי הַקָשה במקל על גבי השלחן וכו' וכו'. סוף סוף - לא שִלֵם! ולולא ברנרד כהן, הריוויזור מברלין, שבא ופָרע לי מכיסו, כי עתה יצאתי ריקם, כלומר: לא הייתי יוצא מקושטא כל עיקר, באפס כסף להוצאת הדרך. בין כך ובין כך ארכה ישיבת חבורתנו – שמונה נפשות אדם – עד כארבעה שבועות, ונאכל את יתר כספנו. לא נשאר בידינו בלתי אם מעט מאד. עלי להעיר כי גם פרעונו של ברנרד כהן לא היה שלם: הפסדתי על חלוף מטבע – הוא שלם לי בלירות תורכיות תחת לי“ש – כעשרים וחמש לירה, לפי שבינתים נשתנה השער. ואת בני חבורתי: – – – הלא ידעת: כלם ישבו בלי פרוטה, ועלי היו כלם. ואולם לא על “אבוד הדמים” צר לי, כי אם על “אבוד הימים”, מפני שבינתים עבר הזמן והגיעו ימי הקונגרס – וכל חשבונותי לצאת תחלה, לפני הקונגרס, לברלין ו”לבדוק שם את הקרקע" בנוגע ל“דביר”, לתקוע שם איזו יתד ל“מוריה”, ולהכין את אשר יש להכין – כל המחשבות האלה בטלו מאליהן, מאחר שנתעכבנו בקושטא עד היום האחרון, ואל הקונגרס באנו ברוב נסים ליום הפתיחה ממש. מובן מאליו, כי נפלנו מיד אל תוך ה“יריד”, ולא מצאנו לא “אזנים קשובות” ולא “לבבות מוכנים” לעניני “דביר”. בידנו לא הבאנו שום דבר של ממש בצורת תכנית מודפסת או בדמות מחברת מסברת ומבארת את עניני ה“דביר”. כל ענינו לא היה אלא תורה שבעל פה, וזו אינה עושה רושם. אלו היה קיים באותה שעה איזה מין “ועד” או דוגמה של ועד בברלין, וַעַד שיש לו אדרס וגזבר ומזכיר ושאר המכשירין, כי עתה אולי הצלחנו בקונגרס, מאחר שהיה הדבר נראה בעיני הקהל כדבר העשוי, העומד וקיים מכבר. אפשר היה גם למכור מניות – אלו הבאנו בידינו שטרי־מניות ממש, נדפסות על ניר של ציורים וחותמות, כנהוג. אבל באין כל זאת – נדמה לקהל כל ענין ה“דביר” כרעיון מופשט, כהלכתא למשיחא, כדבר שלא לבש עדיין צורה של מציאות ממשית. בעיני הסופרים אמנם ישר מאד דבר ה“דביר” וכלם סמכו עליו את ידיהם, ואולם אנשי המעשה המעטים, שאספתים ברוב עמל תחת גג אחד, – – – הֵחלו ב“בקרת”, כביכול, וסימו ב“עצות טובות”. ראיתי בחוש שהם משתמטים. אחרי כן נודעו לי סבות הדבר, סבות מבישות ומחפירות מאד. – – – “והשטנים” האלה לא לשם שמים התכונו. אם כה ואם כה – עשיתי להם “סקנדל” קטן באותה אספה – וי"א: גדול – ויצאתי בלא כלום.

הקונגרס, שגרם לי התמרמרות רבה ומפח נפש ורגז עצבים עד לאין שעור, דלדל את יתר כחי המעט. שנתדלדל כבר ע“י הנדודים וע”י קושטא ו – – – ויתר המשחיתים. אמרתי לשבת בשלוה ולנוח ימים אחדים או שבועות בקרלסבד, והנה קפץ עלי רוגזה של הנסיעה לאמריקה. הטילו עלי להשתתף במשלחת השניה, שתצא מצד האקסקוטיבה הציונית בתחלת החרף, – כלומר: בעוד ימים אחדים –לאמריקה. איני יודע, מה ראו לתת עינם בי ובמה אועיל להם, אבל החברים והמנהיגים ו“דעת הקהל” גוזרים, ואני מה כֹחי לעמד כנגד כלם? אומרים: השעה גדולה, קשה, הסטורית, שעת סכנה! אולי באמת כך הוא, ודאי כך הוא, אבל חי אלהים, אם ידעתי, במה אושיע אנכי. הלא ידעתני: האני האיש אשר יכשר לאמריקה? דרכי אמריקה ומנהגיה תועבה הם לי. שנאתי את המונם ושאונם ורעש גלגלם שנאת מות. והנה עתה אנכי הולך לנפול בידם ובפיהם ולהיות מאכל לשני זהבם ולעטי עתונאיהם. שמרני, אלהים, כי ירֵא אנכי מאד!

ובכן – אמריקה! אבל קודם כל, הרי עוד עלי להיות בברלין – והנני בורח לברלין, למרות מצותו החמורה של הרופא עלי לשבת ולהתרפא עוד כמה ימים בקרלסבד או במקום מרפא אחר. בלחישה אגלה לך, כי אמרתי להתחמק בברלין ולמצוא שם פתחון פה להשתמט מן ה“משלחת”, ובימים הראשונים לבואי חשבתי כי אמנם נפטרתי ממנה. אמרתי לעסוק, אחרי נוחי מעט, בעניני “מוריה” – חיי שעה – ובעניני “דביר” – חיי עולם; או להפך: לברוא איזה “ועד”, שאטיל עליו את ה“דביר”, כדי שאוכל להִפָּנות כֻּלי לעניני “מוריה”. כך אמרתי. אבל אחרת אמר אלהים. בברלין לא מצאתי לא את המנוחה, הדרושה כל כך לעצבי ההרוסים, ולא את היכלת לעבודה. ובעיקר, מה אוכל עשות פה ל“מוריה”, אם אין בידי לא כתב יד אחד מן החדשים, לא מטריצות ואף לא ספר סתם מספרי “מוריה” הנדפסים? אתה לא האמנת לי ולא שמעת בקולי, בהזהירי אותך מראש כי אין לעשות בא“י דבר, וכי מתחלה יש להוליך את כל הכבודה אשר ל”מוריה" ברלינה. עתה אשא אנכי את עון עקשותך וקוצר-ראיתך. יושב אנכי פה זה שלשה שבועות ויותר – ולא אוכל עשות מאומה. התאמין? קשה למצוא כאן ספר נדפס מספרי “מוריה”. לעשות סדור חדש – קשה מאד. אין אותיות ראוּיות לספרינו. בימי המלחמה פשט פה המנהג להשתמש במין אותיות ליפציגיות, שלפי טעמי הן מכוערות מאד, ולנקוד – פסולות הן אליבא דכלא עלמא, ואי אפשר בשום פנים להשתמש בהן לשם סדור ספרי למוד או ספרי שירים וכדומה. ובלאו הכי-ענין הסדור מחדש קשה הוא ועולה ביוקר, ומתנהל בעצלתים. מטעמים אלה נוח אפוא לנו להדפיס – ספרינו הישנים. כמובן – עפ“י התחבולה החדשה, שהמציאוה, כנראה, בימי המלחמה, היא: דפוס־מַנוּל (מאנוּל־דרוּק), (ענינה בקירוב כך: באופן כימי מסירים את האותיות מעל גבי עמודי האכּסמפליאר הנדפס ומעבירין אותן על אבן, ומזו חוזרים ומדפיסים כמה שרוצים), או ע”י צִלוּם פוטוגרפי. אך גם לזה וגם לזה יש צורך באכסמפליאר נדפס, נקי ומשובח, בן מהדורה ראשונה, שהאותיות, הנקודות והציורים – אם יש שם כאלה – יהיו מפורשים ובלתי פגומים, ואכסמפליארים כאלה מספרי “מוריה”, ביחוד מספרי הלמוד, כמעט שאין להשיג פה. וכל שכן שאין כאן סמן וזֵכר לספרי הלמוד ושאר הספרים שיצאו בימי המלחמה (א“ב שרגרודסקה, “שתילים”¹⁰, “שבילים”¹¹ וכו', ספוהמ”ק ח"א עם פרוש המלות), בקושי יש למצוא פה אַחַד ספרי השירים – שלי או של טשרניחובסקי – ואחד הכרכים של ספרי האגדה¹². כל זמן שלא יהיה פה בידי קומפלקט שלם של כל ספרי “מוריה” – העברים, היהודיים והרוסים (כונתי באלה ל“אידישע אגדות”¹³ Агада¹⁴), כלומר, של אלה הטעונים מהדורה חדשה – אי אפשר לעשות פה מאומה. דע וזכָר זאת!

לפי שעה באתי בדברים עם אחד מגדולי המדפיסים בליפסיאה, היא ליפציג, להוציא במַנוּל־דרוק הנ“ל את ספר שירי, כי מצאתי ממנו אכסמפ'¹⁵ נקי, ופה, בברלין, אני מוסר לסִדוּר את “שפת הילדים” המתוקן ששלח ברכוּז. כל הציורים של שפ”י פסולים לאכילת כלבים, ויש להכין חדשים. ענין הטפול בדפוס מסרתי – בשכר מסוים, כמובן – בידי ח. א. קרופניק¹⁶ (הוא קרופניק מתלמידי ישיבת טשרנוביץ¹⁷ לפנים, ועתה עוזר קבוע, כמעט רידקטור, ב“רונדשוי”)¹⁸. זהו כל מה שיכלתי לעשות עד עכשיו. ואולם גם זה עדין במצב רופף, בבחינת תלוי ועומד, מטעמים המבוארים להלן.

הענין כך: מצב המולו“ת בברלין, בין ל”אידיש" ובין לעברית, איננו משובח ביותר, ביחוד לאלה המתחילים עתה, כלומר: לאלה שלא בצרו להם איזה מקום ולא כבשו להם מסלות עד עכשיו. הסבות לכן שונות: מהן פוליטיות, כגון ענין המחיצות שבין מדינה לחברתה, שנויי הוליוטה, חוסר הבטחון, הקושי לבני מדינות שונות לבוא בקשרים מסחריים, ומהן – סבות אחרות. אם נמצאו כאלה אשר נשאו את עיניהם אל המולו“ת וגם הכריזו על “תוקף מעשיהם”, שלפי שעה לא באו עוד לעולם, אלא עתידים, לפי הבטחתם, לבוא,– אין כל אלה בלתי אם אנשים הרוצים להִבָּנות על חשבון הספרות, מי שהיו “עסקנים”, בעונותינו, או מי שצריכים היו להיות, עפ”י תכונתם, ל“מיניסטרים” לענינים הלאומיים באוקראינה, ברוסיה הלבנה, אלא שגלו, בעונותם, לברלין, והם הולכים בטלים, והנה הם מבקשים להם בתוך אחיהם הגולים “מלאכה נקיה וקלה”. והללו הם הם המיסדים את הוצאות הספרים, כביכול, והרי יש כאן מקום לעסקנות ולשנוררות בצורה יפה, והכל לשם שמים: לשם הספרות ולשם הסופרים ולשם הכלל. משליכים פרוטות לסופרים אחדים, מזמינים – שוב בפרוטות – סופר אחד בעל שם בתור משתתף או עומד בראש – ומאספים או רוצים לאסוף בתוך כך ממון. כך עשה מי שצריך להיות, ולא היה, למיניסטר – – –, כך עושים גם אחדים משלנו ומאנשי שלומנו – כגון מי שהיה מעין שר החיצון שלנו בציונות וקבל גט פטורין, – – – הלא הם הם “בעלי הטובות” השוקדים על תקנת הכלל ומתוך כך – על תקנת עצמם וכיסם. כן נודע לי, כי עוד לפני בואי לברלין, ועוד גם לפני צאתי לחו“ל, עשו הרבה מ”בעלי הטובות" הנ“ל שלא בפנַי סחורה בי ובשמי, מהם בעלי אידיש, מהם בעלי עברית. ולא בי בלבד, אלא בכל “חבורת ביאליק”. אחד אסף כסף לשם גאולת “חבורת הסופרים האודיסאים שביאליק בראשה” – מרוסיה לחו”ל, ואחד – – אסף מניות ל“פאלקס־פערלאג”, ש“ביאליק ישתתף בהנהלתה הספרותית ויעמד בראש מחלקתה העברית”. מסביב לכל מוסד כזה מתקבצים פרזיטים שונים, בריות אוכלות ואינן עושות, שמוציאות הכסף הנאסף לצרכי עצמן ולהנאתן – ולא הסופרים ולא הספרות נהנים. סוף “בניני תהו” כאלה להתמוטט מיד, כי הידים העסקניות המטפלות בהם, לא רק שאינן נקיות, כי גם לא תצלחנה לכל מלאכה, והכל אינו אלא מעשה תרמית וגנבת דעת ואחיזת עינים. ואפילו במקום שיש מעט רצון נאמן, אין דעת ואין כשרון ואין יכלת לעשות דבר של ממש.

ומפני שהמולו“ת היא תחבולה נאה לשנוררות, לפיכך רבו האוחזים בה, ורבו גם המנסים והרוצים לאחוז בה; ורבו המדברים והמטפלים והמסרסים, אעפ”י שאין בכל דבריהם ונסיונותיהם ורצונותיהם שום ממש. אין כאן אלא משום “דְרוש וקבל שכר”, ואפילו במקום שאין כל שכר. שיחת יהודים בעסק אף הוא עסק. על הדבר הזה כבר עמדו במקצת בעלי הממון – ואין הרבה קופצים על כל אותם מיני ה“אקציות”, שמוציאים חדשים לבקרים כל אותם העסקנים. קשה עתה למשוך את אנשי הכסף ל“עסק” כזה כקריעת ים סוף. כל הקומבינציות של – – וחבריו – – – לא הועילו להעלות בחכה לא לויתן ולא דגי רקק, לא מן האמיגרנטים העשירים יוצאי רוסיה ולא מן היהודים הגרמנים. הללו “פסיכולוגיה” של אמיגרנטים להם, חרדים על כספם וזהירים בו, והללו – לבם רחק, בכלל, מעסקים כאלה. אלה ואלה – מוצאים עסקים יותר טובים לשם ריוח: ספיקולציה, וַליוטה וכדומה. ולפיכך לא נתקיים ה“שדוך” שעשו בעלי ה“פאלקס־פערלאג” עם המו“ל הגרמני המפורסם – יהודי מומר, כמדומה – אולשטיין, ונתבטל תיכף לתחלתו, ועתה מתהלכים שוב בעלי ה”פאלקס־פערלאג" “בגפם” עם הפורטפל הספרותי תחת בית־שחים ומבקשים להם כלה עם נדוניה עשירה. ויש אומרים שגם הפורטפל הספרותי שלהם איננו כל כך מלא וגדוש. הם הכניסו לנדוניא גם את ה“אידישע אגדות” שלנו ושאר הדברים שהבטחנו להם, אבל מאחר שאינם יכולים לפי שעה למלאות בכח עצמם את התחייבויותיהם כנגדנו, ממילא בטל המקח. וכבר הודעתי להם – והם הסכימו – שפקע שעבודנו מהם, ואני בן-חורין למכור את ספרי הז’רגון של שנינו לטוב בעיני. ובאמת כבר קבלתי הצעה – לא רעה – מאת ה“קולטור ליגא”, אלא שהיא מחכה עוד לאשור מאת ההנהלה בוורשה. גם אולשטיין הנ"ל – שפתח בעצמו מחלקת ספרים עברים ויהודיים בשם “כלל פערלאג” – אמר לבוא עמי – על ידי שליחו קאלישסקי¹⁹ – בדברים, אלא שאני מהסס עדין בדבר. אומרים, שהוא איש קשה ולא כשר ביותר.

הרבה מן הסופרים העברים בברלין – אחדים מהם היו בקרלסבד – מאלה הקרובים אצל עסקנות ספרותית, חכו, לדבריהם, בקֹצר רוח לבואי, אולי על יָדִי, כלומר, ע“י “מוריה” ו”דביר“, יטהר מעט האויר המול”י מזוהמתו. וכדי שתבין הדברים על בורים עלי להודיעך בקצור את דברי הכתות המוליו“ת למערכותיהן השונות, כפי שנתבררו לי קמעא קמעא, קצת על פי שמועה וקצת מתוך ראיה, בקרלסבד ובברלין. אלו נודעו לי כל הדברים כמו שהם מיד בקרלסבד, אפשר שהייתי אוחז בטכסיס אחר, יותר מעשי ויותר מכוון אל המטרה הרצויה, ואפשר שהייתי גם מצליח יותר. ואולם כל אלה “הנוגעים בדבר” סבבוני מתחלה בכחש, ועל כל פנים, לא היו תמימים עמי, והעלימו ממני כמה דברים, למען הכשילני ולמען הסירני מעל דרכם, בחרדתם, פן אהיה להם למוקש. מתוך כך תתברר לך גם זאת, מדוע קשה עתה למשוך את לב אנשי המעשה לענין ספרותי, ואפילו מעולה ביותר. זבובי המות הרבים, אלה המרקדים מסביב לעסקי הספרות, כבר הטילו זוהמתם בכל התחלה ספרותית־מולי”ת ויבאישו את ריחם בעיני הקהל עד לבלי האמן עוד. הסכן הסכינו אנשי הכסף לראות התחלות ספרותיות בלי המשך, כספים מקובצים יורדים לטמיון בלי תועלת, – ובטלה האמונה. הוצאה ספרותית חדשה הוי אומר: תחבולה חדשה לקבצנות, לאבוד ממון לבטלה, חלום יעוף, אבק פורח. אלו באתי לספר הכל, אין אני מספיק. ראשי ה“מערכות” – בקצור נמרץ – אלה הם:

א) מערכת – –. הלא זוכר אתה, שנתיסדה לפני שלש שנים, כמדומה, בלונדון, הוצאת ספרים לאומית, כביכול. – – – וזוכר אתה עוד שהודיעו על דבר הספרים שהוזמנו ושעומדים לצאת: – – – בהוצאת ספרים זו היו “מעונינים”, כלומר, נוגעים בדבר, כמעט כל המיסדים כאחד. א. א. נתן עיניו במוסד זה – להיות מנהלו והעומד בראשו, מאחר, שלדעתו, כבר מלאו ימיו בעבודת הציוניות – –, וראוי הוא שינוח מעט מעבודתו הקשה על זר הדפנים בתור ראש המוסד ומנהלו. ב. ב. אמר להעמיס על שכמו את ההנהלה הספרותית; ג. ג. אמר לתת את ההנהלה המסחרית על כתפיו של – – חתנו. ד– – וה – –, בקנאתם בשטיבל, שאמר מעט ועשה הרבה, אמרו לקנות להם חיי עולם בכסף אחרים, ולגול מעל עצמם ובשרם את החרפה של “אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים”. כל אלה חברו להם יחד מסביב למוסד הזה, וצרפו למנינם מצד אחד את – – בתור “מומחה” לעברית ומן הצד השני את המפורסם – – בתור חריף ובקי לעניני מולו“ת ודפוס. וכל אלה, מלבד – –, שלא יכול לעזוב את א”י – על מי יטוש את מעט הצאן? – נקבצו ובאו אל הקונגרס, לצוד ציד ולכוון את הרוחות. כשבאתי אני שמה והצעת “דביר” בידי – נצטמצמו פתאם וכבשו את מחשבותיהם בלבם. כלם החרישו ולא הודיעוני מאומה מכל אשר עשו עד עתה בעניני הוצאת הספרים שלהם. שמעתי מן הצד רק קטעי ידיעות ורמזי דברים או נתפרנסתי בשמועות פורחות ולחישות חשאים, בכלי שני ושלשי, שלא הייתי בטוח באמתותן. ו. וז. ספרו לי בלחישה ובזעף על “השערוריות” הנעשות בפנה זו. – – – והכל ע"ח הסופרים והספרות. הכסף הנאסף כבר נאכל רובו ודבר ההוצאה של הספרים – אבק פורח.

שמעתי – ושמרתי בלבי. בודאי – אמרתי – יש בדברים גם הרבה מן ההפלגה, אבל מקצת אמת יש. אין לשון הרע ורכילות בלי קצת אמת. ואולם מתוך המנהגים המוזרים, שנהגו עמי רוב “הנוגעים בדבר”, שמניתי למעלה, בעת הישיבות שנקבעו לפרשת “דביר”, נוכחתי כי אכן הרבה אמת בדבר. ולבסוף נתגלתה לי כל האמת מפי אחד מבעלי הדבר עצמו, הם – השומע אתה? – ראו אותי כמשיג גבולם. ולפיכך השתדלו, שהישיבות שנקבעו לשם “דביר” לא תבאנה לידי תוצאות ממשיות. להגיד לי מה שבלבם מפורש לא העזו, ואחזו בדיפלומטיה – ובזו הלא אין כחי יפה.

ב) מערכת – – –. הלא גם את זאת תזכר, מה שקראנו בעתונים באודיסה ע“ד ישיבת סופרים בברלין, שהשתתפו בה – – – והחליטו ליסד הוצאת ספרים משולשת: לעברית, לאשכנזית ולז’רגון. ה”שִלוש" הזה נתאחד ב – – שנמסר לרשות – – המתוק וסיעתו. בני הסיעה היו – – – הם הם המנהלים הספרותיים. מה שהביאו לספרות איני יודע. הוציאו שתי מחברות של – –, מהדורה פוטוגרפית של – –, שנים שלשה תרגומים מעברית לאשכנזית או להפך; אבל לפי שעה – מאספים כסף. – – – לוקחים מכל הבא ליד. לוקחים שלא ברשות גם ספרים של אחרים ומדפיסים ואינם משלמים שכר למחבריהם – – –, והכל כמובן לתקנת הסופרים והספרות. בכל שנה מדפיסים חשבונות שיש בהם דיפיציט. הדיפיציט מתמלא מקופת ציונים ונדיבים – –, ועד עכשיו אין בשום פנים לברר: – –מה הוא? מוסד צבורי או פרטי? זהו מין כוי. – – – בין כך ובין כך – ובונה הספרות הרשמי של הציונות הוא עתה – –. וכשמצאני זה בקרלסבד ושמע את שֵמע ה“דביר”

נתכרכמו פניו. ירא היה פן אשיג גבולו וארד לחייו. בימים הראשונים כרכר סביבי כרכורים. הציע “יד אחת”, שותפות, “חלוקת העבודה”, קביעת מקצוע עברי מיוחד, פנה קטנה בשביל – – כגון ספרי למוד, למשל – אבל בראותו כי אין אזנים בקרלסבד מצד ה“ראשים” ל“דביר” – נתקררה דעתו ושב לשקו ולתרמילו בלב שקט. ובכל זאת נסה גם אחרי כן, בברלין, למשכני – אם בתור בעל “מוריה” ואם בתור בעל ה“דביר” – לשותפות, אבל נוכחתי שאין כונתו כי אם להִבָּנות על ידי. לבנות – אין לו לא כח ולא כסף ולא רצון ודעת. בכלל אין כסף לאדונים אלה, ומה שיש להם – לא בא לידם אלא בדרך שנוררות.

ג) מערכת ה"פאלקס פערלאג“. עליה כבר דברתי למעלה. לבני חבורה זו יש, לדבריהם, “פורטפל” ספרותי, כביכול, מלא וגדוש ו”שטַט" של גבאים ואמרכלים – אבל כיסם ריק, בעונותם הרבים, והם הולכים ומחזרים אחרי שותפים ו“בעלי מניות”, אבל לפי שעה אין קופצים עליהם. מחיר ה“מניות” שהיה בידם כבר נאכל ע"י המשמשים הרבים, ועתה הם מקשקשים בלגינא ריקה ואין קול ואין כסף. מפני דחקם הסתלקו בעל כרחם מכתבי היד שמסרתי – – במוסקבה והם מחזירים אותם, את כתבי היד, שוב לרשותנו. כמובן, אשתדל להוציאם, כשיזדמן לידי, בדרך אחרת. על כל פנים, מכל הגדולות אשר חלמו להם האנשים האלה – להוציא גם ספרים עברים וגם ז’רגוניים, והכל ביד רחבה – לא נשאר מאומה, ולא מהם ולא על ידם יִבָּנֶה דבר. 

יש עוד בעולם “קולטור ליגא” לז’רגון טהור, ובנוסח “הסטרא דשמאלא”, אך הללו הם מחוץ לתחומנו. ברצון יקבלו הללו מידנו את ספרינו הכתובים יהודית להוצאה – וכבר הגיעה אלי בענין זה הצעה מהם – אבל לא ירד בני עמם. גזעם ונופם במקום טומאה. הם טמאים וממונם טמא.

ד) ואחרון אחרון – שטיבל. זה, כידוע לך, ירד מעט מנכסיו והתחיל ל“הצטמצם”. מנהלו לחובר נוהג גם הוא, מתוך פרינציפיון, קמוץ וחסכון. הוא שטיבל, איננו – – עוד – – כלשעבר. זהיר הוא בבחירת סופרים ומתרגמים ומקמץ בתשלומין. בשכר תרגום הוא משלם עתה, למשל, מן 500 עד אלף מרקה גרמנית לגליון, הכל לפי טיב המתרגם. ספר חדש הוא מקבל בקושי, מאחר שכבר הוא מטופל בִּישנים. ממילא מובן, שרבו עתה הנחרים בו מאותם הסופרים עצמם, שהיו סמוכים על שלחנו ונהנו מידו הרחבה, המלאה והפתוחה. איך שהוא, שערי שטיבל ננעלו, לפי שעה, עד בוא עת טובה מזו. – – – ואעפי"כ עשה האיש הזה לספרות העברית – אם כי במקצוע אחד בלבד – מה שלא עשו אלף “בעלי טובות”. יהי זכור לטוב.

ה) יש פה עוד הוצאת ספרים עברית אחת, וחשובה מאד, היא הוצאת “האלמנה והאחים ראם” מִוילנא, שנקנתה ע“י האחים בני המנוח חיים כהן מפטרבורג (את אחד האחים הלא ידעת) – והם פתחו להם סניף גדול פה בברלין, ואולם עם אלה לא הרביתי עוד לבוא בדברים, כי מתוך המו”מ הראשון הרגשתי, שגם הם אינם להוטים ביותר אחרי ספרים חדשים. די להם בשלהם. הוצאתם בולעת אוצרות קרח (ש“ס בבלי, ירושלמי, המשניות הגדולות, רמב”ם, מדרשים ועוד ועוד) ולפי שעה אינם רודפים אחרַי, וגם אני – לא לכבוד הוא ל“מוריה” לרדוף אחריהם. אני מתאפק איפוא וממתין, אולי עוד יבאו אלי.

ו) בימים האחרונים הולך ומתיסד פה עוד מָכוֹן אחד – “כלל־פערלאג”; קַיָם הוא על יד הוצאת אולשטיין המפורסמת בגרמניה, כעין זו של סִיטִין ברוסיה. אחד מאנשי אולשטיין ועושי דברו, קַאלישסקי שמו, מעין עורך אחד העתונים הרבים היוצאים ע“י אולשטיין (זה מוציא כחמשה עשר עתונים שונים), פּתּה את בעליו לפתוח על יד הוצאתו הענקית גם סניף עברי־ז’רגוני. האפאראט המול”י של אולשטיין – גדול מכדי כח דמיונך. לא יאומן כי יסופר. ראיתי בעיני – ולא האמנתי. עולם מלא! ש“י עולמות כאחד! מכונות דפוס, מכונות סדור ומכונות יציקה, צינקוגרפיה, ליטוגרפיה, פוטוגרפיה, סיעה של ציירים מומחים, – והכל במדה ענקית, רחובות שלמים, כרך גדול של דפוסים, ארבעת אלפים פועלים, אמנים נפלאים אשר לא ראתה עין ולא שמעה אזן כמוהם. יש שם מכונות שמוציאות ביום אחד שלשים אלף אכסמפליארים של ספר שלם בן שנים עשר גליונות דפוס בצורה מקופלת (בראשירט). אני בעיני ראיתי בהֵהָפך בִּן-רֶגַע נְיָר נקי וחלק נתון במכונה בצורת צלינדר (כמשפט גלילי הניר שמדפיסים עליהם את העתונים) לספר שלם בן י”ב גליונות מקופלים ומסודרים זה על זה לפי סמני המספר של הדפים. הכל נעשה על ידי המכונה האחת: ההדפסה, החתוך, הקפול והחבור, באופן שנכנס ניר נקי ויוצא ספר שלם. אין הספר חסר אחרי זה בלתי אם תפירה ועטיפה. והנה על יד המו“ל הענק הזה, שמציף על גרמניה בכל יום ים של ספרים ועתונים לכל סוגיהם ומיניהם, נפתח גם סניף עברי־ז’רגוני העומד ברשות קאלישסקי הנ”ל. ש“י איש הורוויץ הוא אחד המנהלים הספרותיים של הסניף הזה. הסניף הוא אבטונומי ומתכלכל בממון מיוחד לכך, שהשקיעו בזה בני חבורה קטנה על אחריות עצמם. אולשטיין ממציא להם רק את האפאראט המול'”י שלו ומכשיר חלק ממנו להוצאה עברית. כלומר, בורא להם במַסְשטַב שלו גם מַסְדֵרָה של אותיות עבריות, לפי ששאר מכשירי ההדפסה שוים הם לכל לשון. עקר מטרתה של הוצאה חדשה זו – כמשפט רוב הוצאות אולשטיין בגרמנית – להמציא לשוק הגדול, להמונים, ספרי יידיש ועברית בזול גדול ובשפע רב. הם אומרים להוציא על פי שטה זו את הכל, בלי הבדל, גם מן הספרות העתיקה, גם מן החדשה, גם רומ“ל²⁰, והכל בדמות ספרים קטנים, ספרי אגורה. ואולם גם מן הגדולים לא יאספו ידם, כשתגיע השעה. לפי שעה הנה רק זה “הַחִלָם לעשות”, ואם יצליחו, עתיד לויתן שלהם לבלוע את כל דגי הרקק. באפאראט כשלהם יוכל גם חסר רגלים וידים לחולל נפלאות. וכבר העמידו להם שש מכונות לסדור עברי מן הטפוסים החדשים, מלבד הסדור של יד שיש להם. ועם כל זאת קשה לאנשים כמונו – בעלי “מוריה” ו”דביר" – להתקשר עמהם קשר מסחרי על יסוד של שותפות וכדומה. כסף רב אין לחבורה זו. הם מונים למרקות גרמניות, והכל נוהג אצלם במנהג אשכנז: דיקנות של חצי פרוטה ושל פחות משוה חצי פרוטה. קאלישסקי וחבורתו רודפים אחרי, וכשהגענו לעיקר הענין, ראיתי כי לא דרכיהם דרכי. רוצים הם – וגם יכולים לצורך מטרתם – לזכות בספרים מן ההפקר, שלא תעלה להם הסחורה בדמים מרובים, וכשהזכרתי לפניהם הונורַר עשרים אחוזים ויותר אחזתם רעדה. המשא ומתן בינינו נפסק לפי שעה, אבל יש תקוה שיתחדש. ועוד פגם אחד בדבר: האותיות שלהם, המכוניות, לא תכשרנה לפי שעה לצורך ספרי “מוריה” ו“דביר”. אפשר להשתמש בהן, וגם זה בקושי, רק לצרכי עתונים, ואולי גם לספרי יודיש המוניים. אותיות היפות לנו יש רק מעט מאד. אבל חסרון קטן זה יוכל להמנות בקרוב, והם מבטיחים להזמין כל מיני אותיות לפי הצורך.

– ומה עשיתי אחרי כל זאת ל“מוריה”?

– לא הרבה. בקרלסבד ראיתי את ציטרון²¹ ונתקשרתי עמו בכתב, שיחדש את עבודתו בסדור כתבי יל“ג ובחבור הלקסיקון של הסופרים העברים החדשים (מימי מנדלסון עד היום)²² וגם יתן ל”רשומות" מזכרונותיו. ע“ח זה, וגם ע”ח שכר מאמרו ב“רשומות”, כרך ראשון²³, נתתי לו מעט כסף – מעט זה הרבה הוא בליטא –. אחר כן הלכתי לפראג וגמרתי בכתב עם הד“ר הר”ח בראָדי²⁴ שיקבל ע“ע את סדורה ועריכתה של השירה והמליצה הספרדית בשביל “מוריה”. הוא נתחייב בכתב להמציא לי כרכים אחדים משלו ומשל אחרים במקצוע הנ”ל – בתוכם גם שירי החול של הרמב“ע²⁵, כל שירי ר' יהודה הלוי בסדר חדש, ועוד ועוד. שכר כל גליון לצמיתות 500 מרק גרמניות. עט זה עתיד אני לשלוח גם אליו מעט כסף בתור ד”ק. פה, בברלין קניתי מאת הסופר הצעיר²⁶ – מובטחני בעתידו הספרותי של זה – שלשה כרכים, דברי ימי ישראל בשביל תלמידי הגמנסיון של המחלקות הגבוהות. לפי שעה מסר הכרך הראשון הכולל את ההסטוריה הישראלית מראשיתה עד סוף חרבן בית שני, כרך בן 400–350 עמודים, פורמט מנדלי. ש"ס 15% בספרים. כלומר: בעד כל אלף אכזמפ' אני חייב לתת לו 150 אכסמפ' בשביל הגמנסיון בלודז. ההסטוריה, לפי טעמי, טובה היא מאד, ויפה גם לעם. הכרך השני יהיה מוכן במשך השנה הבאה (את רוב החומר כבר ראיתי בידו), והכרך השלשי, – בסוף שתי שנים ומחצה, לא יאוחר משלש.

אגב. מציטרון קבלתי מכתב אתמול, והוא דורש עוד כסף, שאם לא כן אינו יכול להפנות לעבודה בשבילנו.

– בהפגשי עם בן אביגדור עה“ש בקרלסבד בא לפני בהצעות גדולות, ודבר על לבי להתאחד עמו ולעבוד יחד. אמצעים יש לו, והוא רוצה לחזור בתשובה. מכיר הוא בשגיונותיו הקודמים והוא רוצה להפרד מעל ה”צנטראל" ללכת בדרכים חדשים. הכרתי כי באמת ובתמים דבר האיש, וכבר נטה לבי אחריו, ואולם בינתים מת²⁷. חבל!

ובבואי לברלין הייתי יגע מאד. יָגֵע מהתלבטות לבטלה ואובד עצות. ובעודני עומד באמצע כל הצעות הבאות אלי מכמה צדדים, מארבע רוחות, – ואנסה לגשת להוצאת מקצת מספרינו בכח עצמי. איני בטוח אמנם כי תעלה בידי לעשות מעשה רב. אמצעַי מועטים. היוקר יאמיר מיום ליום. לרגלי ירידת שער המרקה נפלה בהלה בשוק. רבו הקופצים על הסחורות, והסחורות מתמעטות ונעלמות. הפועלים תובעים הוספות, ובתי העבודה נמנעים מלקבל הזמנות חדשות לעתיד לבוא, והמחירים אינם קבועים, אלא יורדים ועולים לרגעים. אין בטחון ואין קֶבע. ואעפי“כ אנסה להוציא קצת ספרים. כאמור למעלה, בראשית מכתבי, מסרתי לדפוס את שירַי וגם אומר אני למסור את שירי טשרניחובסקי; לאלה השנים כבר קניתי נייר, אלא שאין עוד בידי הקובץ היפה של טשרניחובסקי למען העתיקו בפוטוגרפיה. אי אפשר כאן למצוא אכסמפליאר כזה, ומצפה אני בכליון עינים לקומפליקט של ספרי “מוריה”, שלפי דברי אחי במכתבו, כבר נשלח אלי. עד היום (24 בנובמבר²⁸) לא קבלתיו עוד. לפני זמן מה בא אלי רק אכסמפליאר אחד “בבואות” של פיכמן²⁹, שנשלח ע”י אליהו שלך. והיכן השאר? מלבד השירים מסרתי לסדור חדש ולדפוס גם את “שפת הילדים” המתוקן והמחודש ע“י ברכוז, זה שהביא אלי גליקסון³⁰ מא”י. לפי שעה מכין הצייר לש“י ציורים חדשים מהחל ועד כלה, ועד שיוכשר לדפוס עוד יעברו ימים. כמו כן לא מצאתי לו עוד נייר. כמו כן אומר אני למסור לסדור את ה”יודישע וויצען" שלך³¹ ואת ה“יודישע אגדות” שלנו, חלק רביעי. בבקשה ממך לשלוח אלי מן ה“יודישע אגדות” גם את שלשת החלקים הראשונים. למכרם למו“ל באמריקה אין צורך. נוח יותר להדפיסם כאן – מקום ההדפסה בזול – ולשלחם לאמריקה. לקחתי לי כאן לעוזר את ח. א. קרופניק – זה שהיה תלמיד הישיבה ועתה הוא עובד קבוע בה”רונדשוי" – הוא בקי בעניני הוצאת ספרים והדפסה, והוא ימשיך את העבודה גם אחרי צאתי מפה לאמריקה – אם, בכלל, אצא. קבעתי לו שכר: עשרים אחוזים מן הריוח הנקי, אחרי נכיון כל ההוצאות, של כל הספרים שיצאו וימכרו בהשתתפותו, וע“ח זה יקבל אלפַּיִם מרקה לחודש. לפי שעה העבודה מתנהלת בעצלתים. בכל אופן עליך להודיעני מיד, מה הם הספרים שאתם אומרים להדפיס במקומכם שם, כדי שלא נשוב להוציאם גם כאן ולא נכשל בהוצאה כפולה של ספר אחד. ובכלל תמיהני אם כדַאי לכם להוציא בא”י שום ספר, אחרי שההדפסה בא"י עולה ביוקר כל כך.

הודיעני את דעתך בדבר סדרם הנכון של הוצאת ספרי “מוריה”: אֵי מוקדם ואֵי מאוחר? לדעתי יש להוציא תחלה עוד את “ספורי המקרא” ו“ספרי האגדה”, כל ששת החלקים, ואולי גם “דברי אגדה”. לפי שעה די. הלואי שתעלה בידנו הוצאת ספרים אלה בימי החרף ומצא לנו לפי שעה. לשניאור³² – איש קשה וקפריזי זה – השיבותי, בלי טענות ומענות ודין ודברים, את זכות ספרו³³. יעשה בו כטוב בעיניו. כנראה, יוציאהו בעצמו. יוציא ויצליח! אני אוהב אותו – עם כל קשיו ומריו – אהבה עזה. גבוה הוא משכמו ומעלה מכל הננסים הנחרים בו ושוטמים אותו. ואם גם יהיה מלא פשעים כרמון – על כל פשעיו תכסה אהבתי. ואולם ראה זה בדקתי ומצאתי: טוב הוא שבעתים מאשר יחשבו עליו. כל מריו וזדונו איננו בלתי אם למראה עינים. תוכו טוב מבָרוֹ שבעתים. וסוף סוף, הרי יחיד הוא בשירה, אין כמהו לכח וגבורה. שבע השנים האחרונות הוסיפו לרוחו ולכשרונו עֹז וגבורה אשר לא ידעה שירתנו כמוהם מיום היותה.

פה שמעתי כי חברי ה“גנבים”, אוכלי עמל זרים, סביב שתו עלינו לגזֹל את יגיענו, פרי עמל חיינו – ובערים שונות: בוורשה, בגליציה, בלונדון ובאמריקה הולכים ומדפיסים את ספרי “מוריה”, באין מוחה ובאין מכלים דבר. גם בא“י, שמעתי, עשו כזאת. מה לעשות? האמנם נראה באכול זרים יגיענו ונחשה? יש לפנות בקובלנא לאגודת הסופרים והעתונאים, שיש לה סניפים בכל מקום, ביחוד בוורשה ובאמריקה, שתקבל ע”ע את ההגנה על זכויותינו. אנא כתוב בענין זה דברים לברקוביץ וזרזהו לשקוד על תקנתנו, והוא יכול לעשות הרבה לטובתנו. אני כתבתי לסניף שבוורשה.

לפרופ' קרויס לא כתבתי עוד עד היום, לפי שחשבתי בתחלה ללכת בעצמי לווינא ולדבר שם עמו פנים אל פנים. בינתים נודע לי שכבר – לפני שנה או שנתים – מכר את ספרו – כל הכרכים – “קדמוניות התלמוד” למו“ל ברליני אחר, וזה כבר הולך ומדפיס את הכרך הראשון. התראיתי עם המו”ל הזה והוא הביא לי להראותני כעשרה גליונות שנדפסו על ידו באמצעות הצלום ממהדורה שלנו³⁴. אני פתיתיו להסתלק מן הענין ואיימתי עליו שגם אנחנו נשוב ונוציא את החלק הזה. האיום השפיע עליו והוא נוטה להתפשר. לפי שעה לא אדע במה יִגָמר הדבר.

את המכתב הזה אמרתי לשלוח אליך עוד לפני חמשה שבועות, אבל מפני אריכותו לא יכלתי לשלחו ע“י הפוסטה וחכיתי להזדמנות. עתה באה ההזדמנות, ובינתים נוספו חדשות: המו”מ עם ה“כלל פערלאג” נתחדש. רואה אני כי קופצים על עסק של הוצאת ספרים – ואפילו על כזה של “מוריה” – מעטים. להוציא בעצמי – קשה כקריעת ים סוף! באין כסף ובאין כל, ועל כן הטיתי אזן ל“כלל פערלאג” יותר מבראשונה. תנָאַי אלה הם: א) “כלל פערלאג” משלם לנו, “בעלי מוריה”, 25% מן המחיר הקצוב בשער הספרים (לפי המחיר בכל מדינה ומדינה בפ"ע) בעד אלה הספרים שאנחנו מכניסים לו מן העבר, בין שלנו בין של מחברים אחרים, וכן בעד הספרים מעשי ידי שנינו שנכניס לו גם לעתיד. בעד ספרי מחברים אחרים שיבאו מכאן ולהבא – יחשב הונורר מן 15 עד %10, הכל לפי טיב הספר והסופר. ב) מלבד זה אנו שנינו מקבלים 25% בריוח הנקי של כל ספרי “מוריה”. ג) השם “הוצאת מוריה” נשאר קבוע במקומו בשערי כל ספרי הוצאתנו, אלא שמוסיפים למטה: “נדפס בהוצאת כלל”. ד) ע“ח ההונורר והריוח אנו מוציאים שכר קבוע לחודש 100 לי”ש אנג' לשנינו יחד. ה) כל ספרי הוצאת “כלל פערלאג”, בין של “מוריה” ובין שאינם של “מוריה”, בעברית ובשאר הלשונות, נמסרים בסוכנות לצעירינו, כלומר לאחי ולאֶליו, שיטפלו במכירתם בכל המזרח. ו) הקשר נעשה לשלש שנים. אם יסכים לתנאים אלה, ואפילו אם בשנויים קלים, חושבני לגמור את העסק. דרך אחרת קשה למצא. אין ברירה. ובבקשה ממך להודיעני טלגרפית את דעתך, הן או… “הן” שתי פעמים. ל“לאו” איני מחכה. ואם “הן” יהא מן הצורך להעביר את כל הכבודה, המטריצין וכתבי היד, הכל הכל, לברלין ע"י שליח מיוחד.

עד היום, זה כשלשה וארבעה שבועות מיום בוא ה“בבואות”, לא הגיעוני עוד ספרי “מוריה” ששלח לי אחי מתוך הביבליותיקה שלי. חקרו ודרשו בפוסטה שבמקומכם. חמתי על אחי שפתח את ארגזי ספרַי וחמתי עליך שאתה פוטר את עצמך מכל המצוות, ואם לסַכֵּן ספרים – אז מסכנים ומשחיתים דוקא ספרי הביבליותיקה שלי. אתה יודע כמה חרד אני לפליטת ספרי, ועד כמה נזהרתי ברשימת האכסמפליארים של מהדורות “מוריה” הראשונות. וכי לא יכלת להמציא אכסמפליארים ממקום אחר או משלך, ולא לפתוח ארגָזַי שלא בפני ולהכניס לשם ערבוביא ואנדרלמוסיא. מכאן ולהבא אני אוסר לגעת בהם יד.

לאמריקה – עדיין ספק אם אלך. נזכה ונראה. כל יום מְשַׁנֶה הַחְלָטָתִי. 

אתה מתרעם מדוע לא דאגתי גם לך לשלוח לך כסף. שיננא! מהיכן? לאחי שלחתי את כל ההונורר שקבלתי משטיבל בעד “וילהלם טל” שיהא נדפס ב“התקופה”³⁵ (ברשיון “אמנות”³⁶). יותר לא מצאתי בשום מקום, ואחרי התגוררי בחו“ל כששה חדשים אזל כל כספי. והרי יש, כמדומה, לדאוג גם להדפסת הספרים. כאמור, כבר מסרתי לדפוס ספרים אחדים וקניתי להם נייר (לשירים שלי ושל טשרניחובסקי, לשפ“י המחודש, ל”יודישע אגדות" ול“וויצען” שלך, לספוהמ"ק ועוד). קראתי כבר עלי ההגהה מן ה”יודישע אגדות", חלק רביעי.

מצאתי פה הרבה שירים חדשים, קודש וחול, של רשב“ג מתוך שני כת”י בבתי העקד בברלין. פלאי פלאים! כשלשים שירים! חמדה גנוזה! מתי אבא ואשב עמך אל השלחן? מתי, מתי?

ה“דביר” יש לו תקוה. בקרוב אכתוב בפרוטרוט לדרויאנוב. כתוב לי מכל המוצאות אתכם, בפרטי פרטים! שלום לכלכם.

שלכם ח. נ. ביאליק

אם לא אקבל קומפליקט שלם ונקי מכל ספרי “מוריה” – הנני בכל רע! פה אין להשיג כלום. שלחו גם את ספוהמ“ק ח”א המחודש, עם הפירוש. את א“ב שרגורודסקה, את החריסטומטיות. הכל, הכל. אשת לרנר הוציאה בוורשה את ה”שתילים" של בעלה המנוח. כך עושים לנו! עוד שנה אחת – ופֵרקו את “מוריה”.

– עשה כל מה שבכחך והַדְפֵס את ה“רשומות” ח"ב, ואת דרויאנוב תזרז להכין את הכרך השלשי.

דברתי עם אחדים מזקני הסופרים (ברנפלד, הורוויץ) והבטיחו זכרונות³⁷. יש לשוב ולהדפיס גם את ה“רשומות” הראשונות, אבל לזה יש עוד פנאי. 

אלו היה מעט כסף בידי הייתי יכול לרכוש ספרים וכ"י טובים. אבל בדליכא!

ה“דביר” – דומה כאלו נתקעה לו יתד קטנה, ובודאי הִרְצָה על כך לפניכם גליקסון, ובכל זאת עדין לבי נוקפני. אין אתה מכיר בטיב אנ"ש, אין לסמוך לא על הבטחתם ולא על מוצא פיהם, ולא על חתימת ידם, עד שיעשו מעשה ממש, בעין ובמזומן.

א. א., לפני צאתו מברלין למסעיו, התחייב להעביר על שם “דביר” מן המונח בבנק שלנו בלונדון סכום לא פחות מן אלף וחמש מאות לי“ש, סכום שיש בו כדי פרנסת ה”דביר" בצמצום בשנה הראשונה; אבל עד עכשיו לא מלא את הבטחתו, ועדין אני יושב ומצפה לבשורה. מה עושה לפי שעה דרויאנוב העני, וגליקסון מה עושה? איני יודע. הנשלח להם מעט כסף ע“ח עבודתם ב”דביר“? אני איני רוצה לכתוב לדרויאנוב עד שיתברר לי בֵרור גמור ענין ה”דביר" לעתיד. הכל תלוי בסכום זה שהבטיח א. א. (– – –) בשבוע הבא אאסוף לי בזה כמאה וחמשים איש מעשירי האמיגרנטים ואדבר באזניהם על ה“דביר”. מבטיחים תוצאות לא רעות, ואני מקטני אמנה.

ומה שלום דינַבורג³⁸? העובד הוא את עבודתו הספרותית ל“מוריה”³⁹, כמו שנתחייב? אמנם יש עוד לשאול אם עמדנו אנחנו בהתחייבותנו לגביה? אבל את התשובה אני יודע מראש. אמור לו, כי מברלין, כלומר – מ“פאלקס פערלאג”, אין תקוה לו. לפי שעה אינם אלא גוף מת. אל נא ישא עיניו למרחוק. ואמר לו שלום וברכה בשמי. סוף סוף נשב עוד “שֶבת אחים גם יחד” ועל אפם וחמתם של כל שונאי ישראל נעסוק בתורה ובעבודה ונזכה לאכול בסֻכה של לויתן.

אם אגמור עם “כלל פערלאג” - אטלגרף לך ואתה תקח עמך את כל ארגזי המטריצין וארגז כתבי היד כלם ותבא לברלין. באופן אחר לא נבֹא לעולם לידי איזו “תכלית”.

דרך אגב, אחד מן התנאים שאני נוטל על ה“כלל פֶרלַג” הוא, שהוא מתחייב לברוא אַפַּרט של הדפסה והוצאה בשבילנו גם בא"י בשעת האפשרות הראשונה.

שטיבל הבטיחני למסור את ספרי הוצאתו בסוכנות לצעירינו. אבל לסמוך על הבטחותיו אין צורך. עלול הוא שלא לקיים וכמֹהו כפרעה⁴⁰.

ומה עוד, רבניצקי? המתגעגע אתה עלי? אמור אמת, זקן! או אולי אינך אלא כועס שלא יגעתי למצוא בשבילך “גמילות חסד”?

כתוב, איש יהודי, כתוב.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב.⁴¹

 

לד"ר יעקב קלצקין    🔗

[ברלין] [21] XI/1 [ל' תשרי תרפ"ב].

[לד"ר יעקב קלצקין]

יקירי קלצקין,

ברכתי ותודתי לך על אשר עשית למעני בוורשה, אם כי לא הגיעתני משם עוד כל ידיעה. אין קול ואין רמז. זרז נא אותם⁴² למלא את הבטחתם: לשלם לי בעד כל המהדורות שיצאו עד היום⁴³ ולהפסיק את ההוצאה של שירַי (גם העברים גם הז’רגונים⁴⁴ במשמע) מכאן ולהבא. את המטריצות ישלחו אלי עפ"י האדרס שבידך. 

איני יודע המטריצות משלי אשר ביד “אחיאסף” מה הן. אם הוא הספר “הליכות המדינה” שתרגמתי מגרמנית⁴⁵ או ספר אחר. יואילו להודיעני משם. בין כך ובין כך עליהם לבוא עמי בענין זה בדברים, ומדוע הם מחשים?

עם דוד כהן⁴⁶ ואחד משותפיו דברתי, ולא יצא לפי שעה כלום. את נסיעתי לאמריקה דחיתי, מטעמים רבים, לשבועות מספר.

בבואך לברלין – סורה אלי ונדבר.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

למ. בן־אליעזר    🔗

ברלין, חשון? התרפ"ב.

[למ. בן־אליעזר]

יקירי גלמבוצקי.

שמחתי לשמוע כי יצאת “משם”⁴⁷, ברוך שהוציאך.

והתרגזך אלי – לשוא. אני לא הוצאתי מסניף מוסקבה בלתי אם כסף מעט, את הרביעית מזה שהיה בידם, ורביעית זו לסופרי אודיסה, להם ולבני ביתם, כארבעים נפש, יוצאי חפזון כלם, לא הספיקה אפילו כדי “המוציא”. את השאר הנחתי לסופרי מוסקבה ואגפיה. אנה בא הכסף – איני יודע. ואני מה כי תצעק אלי?

ואולם סולח אני לך. ידעתי את נפש הגולה והנודד. מבשרי אחזה. הן גם אני גולה ונודד עתה. עמל עשרים וחמש שנותי, שלי ושל חברי ב“מוריה”, ירד כמעט כלו לטמיון, ואני עתה משענת קנה רצוץ לאלה הנושאים אלי עין. 

ספרך המתורגם “דוד קופרפילד”⁴⁸ נלקח בזמנו לא“י, כי לשלחו אליך מרוסיה לא היתה שום אפשרות. איש לא יכול לקבל ע”ע את אחריות הדרך. אמרנו כי בארץ אחרת יש תקוה לכתב היד. ובכל אופן, אני לא הייתי יכול ורשאי לעכב, מאחר שכתב היד היה קנוי ל“תורגמן”. את שכר עבודתך, כמה שהוא, הלא קבלת בזמנו, ואיני יודע, מה רעה עשו לך אם הוציאו שם, בא“י, את הספר? ברם, אחר שגלה ה”תורגמן" מאודיסה נפסקו כל הקשרים – לפי שעה – ביני ובינו, וגם אני לא נודע לי ע“ד יציאת הספר – וכן ע”ד יציאת יתר הספרים – כי אם בבואי לקושטא. לא ידי היתה אפוא בכל הדבר הזה. ובכלל, איני מבין, מה מקום לתלונות ולצעקות על דברים כאלה בשעה שהכל חרב ונחרב, “ביום הרס רב בנפֹל מגדלים”. העולם – וביחוד עולמנו אנחנו – חזר כלו לתהו ובהו, ואתה מספיד את תרגומך.

– אתה מבקש מעמי לפנות לחיים קצנלסון ולהודיעו כי הספר “דוד קופרפילד” הופקע מרשות ה“תורגמן”. מדוע הופקע? על איזה יסוד?

– הוצאת “דביר” תקנה מידך בחפץ לב את קובצי ספוריך, ואולם לפי שעה עדיין אין “דביר” אלא שם בעלמא, אני מנסה נסיון לקומם את ה“דביר” בברלין ולתת לו פה לא רק שם כי אם גם יד. הדבר, מקוה אני, יקום באלה הימים ואז אפרש לפני הועד את הצעתך.

– ומכאן גם תשובה לבקשתך השלישית, והיא השנויה גם במכתבך השני, להלוות לך סכום מסוים. מאין, אחי? משלי? – חי טרוצקי ולֶנין אם השאירו לי מחוט ועד שרוך נעל. יצאתי מן הארץ ריקם, ולא הצלתי מאומה. לא הבאתי בידי כי אם רכוש “בכח”, אבל לא “בפעל”. כל הוני – מטריצות, כתבי יד, זכיות על ספרים וכדומה, אבל כדי להפוך את זאת לרכוש “בעין”, להון ממש, יש צורך שוב בכסף, וזה אין לי. ו“הדביר” –הלא אמרתי לך, שלפי שעה הוא רק הולך ונבנה על “הנייר”. מה שהיה לו מן המזומן יצא לשכר סופרים. גם ל“דביר” יש כת"י, אבל כסף אָיִן

– נכון אני לעזור לעתונך⁴⁹ בכל לב. באמתחתי אמנם יש חומר לשבועון כזה, שאתה אומר להוציא (הלא זוכר אתה את האגדות שכתבתי בשביל ה“שתילים”, ושאבדו כמה מהם – הם וציוריהם היפים אשר הכינותי בכספי – בדרך הליכה למוסקבה); אבל מה אעשה, והאמתחת גופה היא בארץ ישראל, ופה, בברלין, אין תחת ידי כל מאומה. בבואי לא"י לא אמנע ממך מן הטוב אשר בידי.

הנוח לך לבוא לברלין? איני יודע. גם אני גר ונכרי פה ועדין לא מצאתי בה את ידי ואת רגלי. אבל כמדומה, אעפ“י שגלו לכאן “סנהדרין” – השכינה לא גלתה עמהם⁵⁰. אין רוח הקדש שורה על אוירה העברי של ברלין. קור, פזור מקום, פרוד לבבות, רפיון יד, צרות עין, תחרות, – וכעס ומכאובים רבים. שטיבל – נצטמצם כחו והוא אוסף ידיו לאט לאט. משלם הוא עכשיו בעד עבודת תרגום, למשל, מן 500 עד אלף מרק לגליון. ספרים ותרגומים חדשים כמעט שאינו מקבל, וכש”כ שאינו מזמין מלכתחלה.

תמו דברי. ואתה קרא ושפוט ועשה כשקול דעתך. אך אל נא תרגז, יקירי, אל נא, ברגז. גם בלאו הכי ימי כלנו ועניני כלנו – כעס ומכאובים, ולמה נוסיפה עוד על אלה? נאריכה את רוחנו ונמשול ב“עצבינו”, אולי נזכה לימים טובים מאלה.

והנני שלך ח. נ. ביאליק 

 

לדוד שמעונוביץ    🔗

[ברלין] 921 XII/12⁵¹ [י“א כסלו תרפ”ב].

יקירי שמעונוביץ.

שמחתי לשמוע קולך ממקום לא פללתי – מרחובות⁵². מי יתן והגעתי גם אני למקומך ונשב “שבת אחים”. – ו“מוריה” – דע לך – עודנה חַיָה. ה“דביר” – “דביר”, ו“מוריה” – “מוריה”. אין מלכות נוגעת בחברתה. והחוזה אשר עשינו⁵³ – אף הוא חוזה. כרך⁵⁴ שיריך יצאו, אי“ה, ע”י “מוריה”⁵⁵. המוכנים הם בידך? המסודרים הם כהלכה? אם לאו – קום מהר, עצל, שב וסַדר והכן והמצא לידי, והכל יעלה יפה, אי"ה. ובכן?

– את שיריך החדשים, שפרסמת ב“התקופה”, קראתי כמעט כלם. מהם עִדית, מהם עדית שבעדית. – – –

לאמריקה לא אלך. אם יהי אלהים עמדי, אפשר שאעלה לחג המצות לא"י – על מנת לשוב.

והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ענה מיד, מה מצב הסדור של שיריך ולמתי תוכל להמציא את כתב היד.

 

לי.ח רבניצקי    🔗

[ברלין] 1921 XII/21 [כ' כסלו תרפ"ב].

יקירי רבניצקי.

את מגלתי הארוכה⁵⁶ כבר שלחתי אליך, וע“י הפוסטה ולא ע”י שליח, כמו שדמיתי מראש, מפני שהשליח לא עמד בהבטחתו ולא בא.

עתה אני משיב על דברי מכתבך האחרון ששלחת ע*י דיזנהוף. כבר קניתי פה הרבה נייר, בערך, ויספיק לספרים אחדים. קובץ שירַי נצטלם כלו ובקרוב – בעוד ימים אחדים – יתחילו בהדפסתו. יש נייר גם בשביל שירי טשרניחובסקי, אבל עד היום לא מצאתי אכסמפליאר אחד של ההוצאה המהודרת. מכל הספרים ששלחת אלי מא“י לא הגיע לידי עד היום אף אחד; מלבד ה”בבואות“, שאין לי כל צורך בו⁵⁷. הסכלתם עשֹה כי שלחתם חבילות חבילות גדולות. הן יתעכבו בדרך כמה חדשים, ואפשר שלא יבאו לכאן כלל. יותר טוב לשלוח ספר ספר ע”י הפוסטה. אם אין אתם רוצים לקצר יָמַי, מהרו שלחו אלי עוד הפעם – אך בשום פנים לא מתוך הארגזים שלי: היד הנוגעת בהם תִּקָצץ! – קומפליקט שלם של הספרים, שיש צורך לחזור ולהדפיסם, ואלו הם: כל ספוהמ“ק, ד”נ וד“כ⁵⁸, כל “דברי אגדה” (ב“ספר אגדה” אין צורך, מצאתיו כאן), “די יודישע אגדות”, ג' חלקים,Агада ) ב”ח, שירי טשרניחובסקי, “אלף בית" שרגרודסקה, מהדורה ראשונה משובחת, מנדלי, ג”ח, מהדורה משובחת וגם מהדורה אחרונה עם המלואים וההוספות, פרץ, ש"ע, הספרות לבני הנעורים כמה שיצאו (ביב' “מוריה”, הירשלי, עלי כנור, יתומים וכו' וכו'. – הכל, כמובן, מלבד אלה שאתם מוציאים אותם), כל ספרי הלמוד החשובים. סוף דבר: כל מה שיש לו תקוה בשוק. קש וגבבא אל תשלחו. דרך אגב, אל תשכחו את מיטב החריסטומטיות. והכל מן הנקי והמהודר.

מלבד השירים מסרתי לדפוס “די יודישע אגדות”, החלק הרביעי, וכבר הביאו אלי קורקטין. כל הספר יסודר ויודפס במשך חודש, ואחריו – ספרך ה“יודישע וויצען”. בעוד ימים אחדים אשלח מהם גם אליך גליונות הגהה. קניתי כמו כן נייר בשביל כל ספוהמ“ק, ד”נ וד“כ, ובשביל ספר למוד הסטוריה (מאת שמחוני) לבתיה”ס התיכונים, מחלקות העליונות, שיחזיק כארבע מאות עמודים – ספר חשוב מאד, לדעתי.

“שפת ילדים” הולך ומצטייר. באלה הימים תגָמר עבודת הציור ונגש לסדורו. לפי שעה קשה לי להשלים עם האותיות “פרנק ריל”⁵⁹ שדבקו כספחת בכל בתי הדפוס פה ואין מהן מנוס, אבל, כנראה, עלי להשתמש בהן בעל כרחי, מאין אחרות.

לכל הספרים ההם יש נייר, מוכן ומשֻלָם. מלבד זה קניתי פַרְטִיָא⁶⁰ של נייר, כחצי וואַגון, פורמט של השירים, ויפה הוא גם ל“רשומות”. מצד זה אין לפי שעה עכוב. אבל עצם ענין ההדפסה קשה כקריעת ים סוף. אין אותיות לספרים מנוקדים, שתהיינה מתאימות לצרכי ספרי “מוריה” ולטעמי. אָיִן.

הנייר הולך וכלה מן השוק. היוקר יאמיר. המרקה עולה והמחירים אינם יורדים. ובעלי נייר והמדפיסים עדין הולכים ומעלים כל פעם את המחירים. לפני שבוע הוסיפו (גם על אלה הספרים שכבר החלו בהדפסתם) 40% על המחיר הקודם, ומן 15טען יאנואר יוסיפו עוד פעם ארבעים. חוששני, שעוד מעט ולא ייקר ענין ההוצאה בא"י מברלין. הודיעני מה ערך הגרוש לעמת המרקה ואבדוק את חשבוני. אולי באמת אינו כדאי.

ואתם גם אתם החלותם להדפיס – יישר כחכם! בשעה טובה ומוצלחת! הוציאו ככל אשר תהי לאל ידכם ועשו חיל. אל תֵּרדמו. צריכים אנחנו לקומם את הריסות “מוריה” ויהי מה.

ואולם את שירי רשב“'ג אין להוציא עד בֹּאי. כמו שכתבתי לך במגלתי הקודמת מצאתי כאן בכת”י – כלומר: המציאו לי העתקות – אוצר שלֵם של שירים ונוסחאות חדשים: כשלשים שיר, מהם קֹדש ומהם חול, ובהם נפלאים מאד. בשום פנים אי אפשר להוציא עתה את רשב"ג כמו שהם, שהרי שירים חדשים אלה ביחד עם הפטרבורגיים⁶¹ עלולים לתת צורה חדשה לכל הספר, וכל הדבר צריך עיון רב ותקון ושכלול. סוף דבר, מלאכה כזאת אין לעשות בחפזון. אל נא תגע איפוא במטריצין עד בֹּאי.

בדבר “ספרנו” יפה עשית. המציאה אלי הנה את הספרים ואת כתבי היד, מתוקנים לדפוס, ואמסרם מיד להדפסה. הזדרז נא. כמו כן תעורר את לוריא⁶², שישלח אלי את ספרי הלמוד הכלליים הנמצאים ברשות “ועד החנוך” (פיזיקא, אלגברה ועוד) שדבר עליהם עמי בקרלסבד וברלין, ואמסור גם אותם לדפוס. יזדרז נא.

עם שטיבל דברתי. הוא משתמט, כנראה. מטופל הוא בסופרים ובחובות – –. ומלבד זה הוא, כמדומה, גם – –, כלומר: סוחר. ואעפי"כ אזכירהו, כשאראנו, שוב. הוא הבטיחני לכתוב לגולדברג שישלם לך ואיני יודע אם קיים הבטחתו.

בדבר מסירת הסוכנות לצעירינו דברתי עמו זה כבר, והבטיחני לעשות גם בקשתי זאת. אשתדל לראותו ולדבר עמו שוב בענין זה, אולי ישמע לי.

ואם תאמר: מאין לקחתי כסף לקנית נייר ולהדפסה? ויש לאמר: מע דרֵעהט זיך⁶³. מכאן שאין לך לבוא עלי בטרוניא. כל מה שאני טורח איני טורח אלא בשביל כלנו. אני יחיד אני פה, ואתם הרבים, וכחכם – הגופני, לפחות – רב מכחי. – – –

– לאמריקה לא אלך. שחקה לי השעה הפעם ונפטרתי מענשה של הליכה לאמריקה. יהי שם אלהים מבֹרך!

– האדרס הרשום למעלה בפירמה הוא של ח. א. קרופניק, זה הוא שליחי ועושה דבָרִי ב“מוריה”. כמדומה, שאיש חרוץ וישר הוא, אלא שבאלפים מרקה, שהוא מקבל לחודש – על חשבון חלקו בריוח – אינו יכול להִפָּנות כלו לעבודת “מוריה” ונמצאת העבודה פגומה ומתנהלת בעצלתים.

עניני “דביר” מתחילים לקבל צורה של ממשות (בקרוב אכתוב בפרוטרוט ע"ז לדרויאנוב), אלא שמהומת הבירזה הביאה הרבה רעה לעולם, והעבודה נתעכבה לפי שעה עד שֹׁך סערת הלבבות ועד עבור תִּמְהון־הלבב.

קבלתי מאודיסה מאת ידידנו ה“ר סובול שאלה: אם לתת לבא כחנו מינקובסקי סכום של מיליונים אחדים (ברוסיה כבר התחילו מונים למליונים) כדי לפדות מידי גויים את ספרי “מוריה” השבויים ולמסרם לרשותו שלו – של סובול –? כמובן, אמרתי: הן והן! ובקשתי כל מיני בקשות לעשות כזאת.– כ”ץ⁶⁴ נמצא עתה פה, בברלין, והוא מחזר על כל פתחי ארכעותיהם⁶⁵ של שליחי הסוביט ומזרזם ומעוררם להביא את הספרים לחו"ל. לדעתי, נוח להם, לספרים, שיהיו באודיסה ביד מינקובסקי וסובול. מה דעתך?

ואמור שלום לפֵיה, לאֶליה ולאחי ולכל אנ"ש – וכתוב!

שלך ח. נ. ביאליק

מקוה אני כי מעתה יבאו אליך מכתבי לעתים קרובות.

 

לח. פ. ברגמן    🔗

ברלין, ער“ש, 23 דיקאב. [1921. כ”ב כסלו תרפ"ב].

לידידי היקר הר' ח. פ. ברגמן שלום וברכה.

כבר השיבותיך, כי “מוריה”, ב“ה, עדין קימת בעולם והיא מקוממת את חרבותיה ועוד יגדל כבודה מבראשונה. כן אני מאמין ומקוה. קבעתי, לפי שעה, דירתי בברלין, ואולם חברי רבניצקי ובנו ואחי הם בא”י, והם משם ואני מפה עמלים בתקומת “מוריה”. בקרוב נפרסם פרוספקט בענין זה, ואל תשמע בקול מלחשים.

בין שאר הספרים אני מכין עתה בברלין מהדורה חדשה ומתוקנת של “שפת ילדים” א‘. ברכוז מא"י שלח אלי אכסמפ’ עם תקונים מעטים יפים, ועל פיו תצא המהדורה החדשה.

הרעותָ כי נתת את ספריך החדשים לזרים⁶⁶. אל תפַשק רגליך לכל עובר ואל תפזר דרכיך.

וכתוב, ידידי, מכל הנשמע אתך וע"ד עבודותיך החדשות.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

לי.ח רבניצקי    🔗

[ברלין] 922 II/5 [ז' שבט תרפ"ב].

יקירי רבניצקי.

סלח אם ממעט אני במכתבים. אין זאת כי מקֹצר רוח ומעבודה קשה.

שולח אני לך את ההמשך של ה“יודישע וויצען”, גליון שביעי, והתחלת ה“מבוא לכה”ק" לברנפלד⁶⁷. הקבלת את הגליונות הקודמים של ה“וויצען” ושל “דברי ימי ישראל” לשמחוני? מה דעתך עליהם? לצערי, כל הגליונות אינם נקיים משגיאות, ומגיהים אין בבתי הדפוס, ואני לבדי איני מספיק. בגליונות אחדים נסמכתי על אחרים – ביחוד בספרינו הז’רגונים – ה“יודישע אגדות” וה“וויצען” – ונכשלתי, ועוד עתיד אני להכשל, כי כבדה עלי מלאכת העריכה והיא אוכלת כל זמני. סגנונו של שמחוני מקולקל מאד, וכל כמה שאני מתקן עדין נשאר מקום להתגדר.

קבלתי את הקדמתך לה“וויצען”, ובזמנה תודפס. לפי שעה אנו עומדים בגליון תשיעי לסדור. כל הספר יחזיק כששה עשר, שבעה עשר גליונות, ויגמר בח"ז. עבודת ספרי הלמוד המנוקדים מתנהלת בעצלתים. לפי שעה לא הוכנו עוד הציורים, ומי יודע אחרי מתי יוכנו. הצַיָר העוסק בעבודה זו חלה בינתים. המקום ירחם.

נצטערתי מאד על מחלת אשתך. פקוד אותה בשמי לשלום ואמור לה, שאני מצוה עליה לשוב מיד לאיתנה. לא טוב ולא נכון היות האדם חולה.

צויתי לשלוח לכם חמשים אכסמפ' משירי המכורכים מהדורת ברלין. קבעו מחירים במקומכם לפי הראוי והודיעוני מיד כמה קצבתם. וכמה מחיר ה“רשומות” במקומכם? שלחו לכאן מן ה“רשומות” מספר מסוים של אכסמפ' עפ"י אדרס “יודישער פערלאג”. – –

עדין איני יודע אם ומתי אצא לא"י. אקוה לברר הדבר באלה הימים.

למעה“ש שלח לי תומ”י בלי אחור את החלק השלשי של “יודישע אגדות” – בלעדי חלק זה יהיו החלקים הנשארים כאבנים שאין להן הופכים. שימו לבכם לזאת – ומהרו.

כתוב. שלום לכלכם. בקרוב אכתוב לך באֹרך.

שלכם ח. נ. ביאליק

שלום לאחה“ע⁶⁸ ולכל אנ”ש.

 

לדניאל פרסקי    🔗

[ברלין] 922 II/6 [ח' שבט תרפ"ב].

למר דניאל פרסקי

בניו־יורק.

חבר נכבד,

ברגע זה קבלתי את החבילה⁶⁹ בצרוף מכתבך והנני ממהר לענותך, בחששי פן אחמיץ תשובתי – ונחמצה.

דבריך הטובים אלי, ספורך ע“ד הרהורך האחרון בשכבך על הארץ במינסק “בימים ההם”⁷⁰ ־ נגעו עד מעמקי נפשי; ולמראה הקונטרס הקטן עם שירי הנעתקים המה לבי המית פלאים. כמעט בכיתי. נצנצו לפני רגע אחד ימי נעורי הטובים, ימי החסד והרצון. אין אני יודע מי ומה אתה, אח רחוק: הזקן אם צעיר? ומה מעשיך: התורתך אומנותך אם לא? ואולם אחת אדע אל נכון: עליכם ועל שכמותכם עולמנו הקטן עומד. אתם החייתם את עם ה'. אתם, חסידי ספרותנו הנלהבים, באהבתכם את לשוננו אהבה זכה וקדושה, בדבקותכם בה, במסירות נפשכם עליה – עתידים לחולל את פלא הפלאים של תחית המתים. לגיון אחד צנוע וקטן שכמותכם שקול בעיני כנגד עשרה לגיונות ושפעת קלגסים של מגיפי תריסין ומצחצחי חרבות שלנו. אתם – כונתי לך ולחבריך בעלי “הדאר”, הנלחמים בגבורה לתקומת לשוננו בארץ הדולרים, העמלים לתקוע לה יתד קטנה ולנטוע לה אֹהל דל בין החומות ועמודי הברזל באמריקה המקרצפים שמים ומנקרים עיני השמש בגאותם. לכו בכחכם זה ויהי עמלכם ברוך ומבֹרך שבעתים, אחים יקרים וחביבים. גם אתמול גם שלשום, מאז באוני הגליונות הראשונים של “הדאר”, נדברנו בהם, אני וחברי שניאור, כמה פעמים והזכרנו שמכם לטוב ולברכה על הטוב ועל החסד שתגמלו לשפתנו בעמלכם הגדול לתקנתה באמריקה. “הדאר” הוא מפעל תרבותי יקר ונעלה מצדי צדדים, וראוי הוא שישמש מופת לכל העתונים העברים גם ביתר הארצות (כמה הם ומה הם, בעונותינו הרבים?) בין מצד תכנו ובין מצד שפתו וסגנונו המצוין. אכן כדאי הוא “הדֹאר“ שתמסרו את נפשכם על קיומו ולא תתנוהו למוט. אם פקודת כל העתונים העברים באמריקה יפָּקד גם עליו – חטאת העברים שבמדינתכם בל תִמָח. לוא ידעתי במה אוכל אועיל לכם גם אני. לצערי הרב איני מופנה עתה לעבודה ספרותית. יגע אני בעשר אצבעותי לתקן את אשר עותו ל”מוריה” שמונת שנות הדמים ולקומם את הריסותיה. והעיר אשר אני מתגורר בה עתה נכריה לי, לא אדע מוצאיה ומובאיה, והעם אשר אני מתהלך בקרבו – עם גולה ונודד אשר לא ידע מחרתו, ואין עיניו ולבו בלתי אם אל הבצע. על כן תכבד עלי עבודתי שבעתים ואני עיף ויגע מאד. זה לי שמונה שנים אשר לא ידעתי מנוחה יום אחד. וזאת נחמתי כי בקיץ הזה אצא אל אחד המקומות השאננים לנוח שם אם מעט ואם הרבה.

ועתה – אל הסדר:

א) את מאת הדולר קבלנו ונמסרו להגזבר של ה“דביר”. לפי שעה נשלח לך שובר זמני, ולכשתִקָבע בהחלט היחידה החדשה של המניה בהתאם לתנאי השער הכספי בגרמניה, יקצבו לך מספר מניות כדי כספך. באלה הימים תקבלו את מחברת ה“דביר“ שיצאה פה בצירוף שתי תכניות⁷¹. קראוה אתה וחבריך ועשו ממנה מטעמים לקוראי “הדֹאר”. מפני מצב בריאותי ומפני טעמים רבים אחרים, חשובים מאד, אי אפשר לי לפי שעה לזוז ממקומי; אבל גם בלעדי יכולים אתם לכשתרצו לעשות במדינתכם הרבה לתקנת ה”דביר". עוררו והעירו את קהלכם. אל דֳמי לכם. זכרו, כי בלי כנוס הרוח – נעלה חרס בידינו. את כל עמלנו תשא הרוח הזרה אשר תאכל כרקב בעצמותינו.

ב) את דברי שני הקטעים של “הדאר”⁷² – קראתי בזמנם. היה ברוך על דבריך הטובים. ואולם ה“דביר” ראוי לדברי תעמולה והתעוררות רבים וארוכים מאלה. בדברים מעטים כאלה לא יִוָסר ולא יִוָכח קהל אמריקני. דברו אליו השכם ודבר. הסבירו לו את הענין ואת כל טיבו. אולי ישמע ויֵעָנה, כדבריך.

ג) קראתי את ה“הספדים”⁷³ ושחקתי. זה פעמַיִם המיתוני⁷⁴ – ואחיה. בכית א"א ליוברסקי, נדרו להכין “סעודה”⁷⁵ ושכחתו את הנדר לבסוף – כמה ראויים הדברים לר' אברם־אליה! אברם־אֶלי העני! הוא מת⁷⁶ בלי “נחת”.

ד) על המתנה ששלחת לי – המחברת הקטנה – היה ברוך. מחברת זו היא היא שהרעידה נימא בלבי. אל תוך מחברות כאלה, ממש כמו זו ששלחת לי, הייתי נוהג בילדותי ובבחרותי להעתיק גם אני את שירַי. זכרתי את נעורי ויהמה עלי לבי. היה ברוך שבעתים.

ה) רשימת כתבי היד שנתפרסמה ע“י דרויאנוב ב”הארץ“⁷⁷ מעורבבת קצת, ואינה מדויקת כל צרכה. יש כתבי יד שהם של “מוריה” והוא נתנם ל”דביר“. ובדבר שירי רשב”ג – תנוח דעתך: אצלנו מסודרים (וכבר יש להם “אמהות” – מטריצות בלע"ז) כל שירי רשב“ג, בין חֹל ובין קֹדש. אגב, שמעתי כי באמריקה נתפרסמו ע”י ד“ר דוידזון חמשים משירי רשב”ג, גופם העברי ותרגומם האנגלי של זנגוויל⁷⁸. חסד גדול תעשה עמדי אם תואיל להמציא לי המחברת, ובהקדם.

ו) דבריך על המלון⁷⁹ נכונים. אני וחברי רבניצקי אמנם החלונו לעסוק בסדורו של מלון, אם כי עפ"י תכנית אחרת מזה שאתה עוסק בו, ואולם שנות האף והחרון טרפו עלינו את השעה ומלאכתנו שבתה בתחלתה. ואולם דעתנו לשוב עוד אליה. אך אל נא תמנעך זאת מעסוק בשלך⁸⁰. זה שלך יש בו צרך השעה וברכה רבה בו. אבל הזהר לבלי הִמשך אחרי המחֻדשות יותר מדי, והרחק גם מן המסֻפקות. המלה “פוחלץ”⁸¹ היא משובשת, כמדומה, מעקרה⁸², ומלון שמושי אין לו להכניס עצמו לספקות.

ז) מכונת סדור של אותיות ונקודות כאחת היא באמת המצאה נפלאה שבכחה להביא “מהפכה”⁸³. בבעלי “קרן היסוד” אין, כמדומה, לבטוח בענין זה⁸⁴. רחוקים הם, כמדומה, מעסקים כאלה. דבר בית־דפוס מודרני ומשוכלל בא“י יקום ע”י חבורה מיוחדת של בני אדם שיכנסו “בעובי הקורה” ויתנו את נפשם על הדבר. היש כאלה במדינתכם?

ח) המלים החדשות שמצאת במעשי ידי – לא חדשתין בכונה, לשמן, אלא הן נתחדשו לי מאליהן, בתוך כתיבה, ולצרך. ואולם יותר ממה שמצאת במעשי ידַי שלי, נתחדש ונשתקע משלי במעשה ידיהם של אחרים שנערכו ותוקנו על ידי, – בתור עורך “השלח” ו“מוריה” – או שנתרגמו על ידי מלשונות לעז, אם בשמי המפורש ואם בעלום שמי. כמובן, איש זר לא יוכל לעמוד על אלה, לפי שלא ידע מה של המחבר ומה של העורך. ודע, שאני משתמט מלהשתמש בחדושי לשון אפילו משל עצמי, אלא אני מבליעם במעשה ידיהם של אחרים תחלה ומניח להם להשתרש בספרות, ואחר כך, לאחר שיפוג קצת הרושם, אני מכניסם שוב תחת כנפַי, ואף זו בקושי, כמהסס וחוכך בדבר. הנה הפעל “רשרש”, למשל, שאני אני הפושע הוא שחדשתיו – פשוט, בדיתיו מן הלב – אל נא ייסרני אלהים – והבלעתיו ראשונה באחד מספורי שופמן שנערכו על ידי ב“השלח” בוורשה. ומה תמהתי בראותי מקץ שבועַיִם לצאת המחברת והנה פשט שמושה של מלה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא: ברנר, שופמן עצמו, ואפילו סוקולוב במאמר ראשי ב“הצפירה” בשורה ראשונה ממש – כלם התחילו פתאם ברשרוש מרשרשים. מקץ ירח ימים והנה קנתה לה מלה זו מקום מכובד גם בשיריהם של חשובי המשוררים, כשמעונוביץ ועוד. על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחרי מולדתה ומוצאה של מלה זו ולשאול אותה: בת מי את? ועד היום הכל מחזיקים בה והכל סבורים שהיא מלה עתיקה, מדרשית או תלמודית. הגיע הדבר לידי כך, שהד"ר קלוזנר התערב עמי, כי ראה המלה הזאת במדרש או בתלמוד. מובן מאליו, שלא זכה בדין. ואולם עוד מעט ואני, גם אני, אתחיל להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים. גדול כחה של השפעה. אבל אודה לפניך בלחישה, כי אני עצמי נמנעתי מהשתמש במלה זו שנים הרבה אחרי שחדשתיה, ותמיהני אם תמצָאֶנָה במעשה ידַי הספרותיים יתר על פעם אחת. 

הרבה חדושי לשון משוקעים על ידי גם בקצת ספרי למוד הערוכים על ידי או גם בכתביהם של סופרים אחרים, ששמעו מפי ולא אמרו דבר בשם אומרו. ברגע זה אני זוכר, למשל, את המלים: “סוכך” ל“מחסה ממטר” או “משֶמֶש” (зонтик); את המלה “גזוזרה”, מיוהדת מן “גזוזטרא”, למעקה (балкон), על סמך התרגום למלה “הגזרה והבניה” שבמקרא⁸⁵, שמתרגם: “גזוזטרא”; “אפלולית” – להוראת אפלה מועטת, עלטת בין השמשות (полутьма), ועוד הרבה כיוצא בהן שאינן עולות על לבי ברגע זה.

– את המלה “מִרְקעת”⁸⁶ אכן אני הצעתיה. ואולי טוב ממנה – רֶקַע ע"מ שטח.

– המלה “הֲגָבָה” שאמרו לך בשמי – לא דיקו האומרים יפה, וצ“ל: “תְּגוּבָה” (реагированіе), על משקל “תשובה”, מפני ששרשה “גוּב” מגזרת נע”ו, והוא פועל סורי, נמצא כמה פעמים בירושלמי ובתרגום הסורי (ועין שרש זה, למשל, אצל דַלמן ותמצאנו מיד) בבנין הפעיל: הָגֵב, בהוראת “הָשֵב”, ואני יחדתי שרש זה בבנין הפעיל הנ“ל למושג “רעאַגירען” ואת המלה “תגובה” לשם הפֹעל. התבונן בדבר ותמצא כי נכונה ונאה מלה זו לענינה מצדי־צדדים, ותוכה כברה. אגב, רגיל אני בשיחתי להשתמש בפֹעל “הַדְגֵּם” (מן “דוגמא”) להוראת “דעמאנסטרירען”, “אילוסטרירען”, כלומר: הסברת רעיון או מחשבה ע”י דוגמא מוחשית או משל וציור וכדומה.

ואולם כל זה אמור בחדושי מלים. חשובים מהם לאין ערוך – צרופים חדשים של מלים ישנות, ואלה משוקעים לרוב בכתבַי, פוק דוק ותשכח.

השם אשר אמרת לקרוא למלונך לא טוב בעיני, ואולם אין בפי שם אחר טוב ממנו. התבונן עוד בדבר ויגעת – ומצאת.

שמות הפעֻלה שאתה אומר להוציא מן הפְעָלים (צלילה, המטרה וכו') וכן הבנינים הפעולים (מקבלי הפעולה) מן הפועלים (עושי הפעולה) – דבר זה מותר, כמובן, ובקצת מקומות – מהראוי לעשותו, אבל גם בזה יש לנהוג זהירות, שלא לגדוש את הסאה ושלא לאבד ניָר לבטלה. שהרי סוף סוף אין לך כמעט פעל שאין לבנות ממנו שם הפעולה (לפי צורת בנינו) ואין כמעט בנין אב שאין להוציא ממנו תולדתו. האין טוב להניח את הדבר לדקדוק? אפשר לתת בראש המלון מעט כללים, שהלומדם יעשה על פיהם מלאכה זו מאליו.

ארכה תשובתי יותר מדי, ואני אין לי פנאי, ולא עשיתי זאת אלא מפני שאתה כדאי. והיה שלום וברכה, כה לחי! ⁸⁷

 

לי.ח רבניצקי    🔗

922 II/14 [ט“ז שבט תרפ”ב], ברלין.

יקירי רבניצקי.

משתמש אני בהזדמנות לשלוח אליך את ה“יודישע אגדות” חלק ד', שנגמר כלו וגליון אחד, הראשון, של ספר למוד “דברי ימי ישראל” לד"ר שמחוני, שהולך ונסדר. ומאפס פנאי אהיה כמכליב ואמנה את הספרים שיצאו או שהולכים ונעשים:

יָצאו: ספר שירַי, “יודישע אגדות”. נגמרים בדפוס: כל ששת ספרי האגדה (בשבוע זה יגמר האחרון), שירי טשרניחובסקי, “משירי עם”⁸⁸. נמסרו לצִלום: “ספורי המקרא”, ד“נ, ד”כ, שני כרכי שלום עליכם, “מפי העם” לפרץ, “אוצר המשלים והפתגמים” לטביוב, “אלף בית” לשרגרודסקה. הולכים ונסדרים: “שפת ילדים”, “דברי ימי ישראל” לשמחוני, “מבוא לכתבי הקדש” לברנפלד. נייר מוכן לכל אלה הספרים, וחוץ מזה הזמנתי וואגוֹן שלם של נייר שאקבלנו בשבוע הבא.

מברנפלד קניתי מבוא שלם לכה“ק, 75 גליונות דפוס, ספר גדול וחשוב, שסופו להתפשט הרבה. הוא הולך ונדפס אצל איצקובסקי⁸⁹. כבר נתתי להמחבר ד”ק עשרת אלפים מרק ועלי להכניס לו במשך ההדפסה, ע“ח הכרך הראשון – 25 גליונות – עוד עשרים אלף. שכר סופרים חמשה עשר %. יותר מזה – אין חשבון ואין שום מו”ל משלם.

אני עומד במו"מ לרכוש עוד ספרים חדשים. ובינתים אוסיף לחדש גם את המהדורות של הישנים, בזה אחר זה, לפי חשיבות הספרים וערכם.

מצאתי פה את מאיר, בנו של ה' מנדלי ז“ל, וגמרתי עמו להוציא ספרי מנדלי, ד' כרכים, במהדורה חדשה. השתדל להכין את הכרך הרביעי של מנדלי – מאמרי הפובליציסטיקה והבקרת⁹⁰. השתמש בביבליוגרפיה שביד דינבורג (היכן זה, ומדוע אין אתה שולח לי כתבי ידו –החריסטומטיות ההסטוריות⁹¹; האמנם אינן מוכנות עוד?). גם ב”התורן" השבועי באמריקה נדפסה בהמשכים ביבליוגרפיה מלאה ושלמה על מנדלי (של מלאכובסקי⁹², כמדומה). דרשנה משם⁹³ והכן. הדבר נחוץ להצלחת המהדורה החדשה, שאני חושב להוציאה בשמונה ספרים.

מברודי⁹⁴ לא קבלתי דבר, לפי שלא נתפניתי לכתוב אליו. תקפו עלי צרות וטרדות. קרויס מכר בימי המלחמה ספרו “קדמוניות התלמוד” לאחר. בשבוע זה אנסה לצעוק אליו, אולי אועיל.

את החבילות ששלחתם קבלתי באחור זמן, אבל העיקר חסר. בקושי ובדרך נס מצאתי כאן שני חלקים הראשונים של “יודישע אגדות”, אבל השני חסר גליון אחד, הגליון השלשי, ובבקשה להריצו אלי תומ“י בלי שום אחור במעטפה מיוחדה ולצרף אליו גם את כל החלק השלשי של ה”יודישע אגדות", שאינו בנמצא כלל לא בברלין ולא בשום מקום. הדבר נחוץ. בלי החלקים הראשונים אין קונה לחלק הרביעי. זכר זאת.

באלה הימים אשלח לך עוד רשימה של הספרים שעליך להמציאם לי, ואתה אל תשלח חבילות; כי אם ספר ספר אחד, במעטפה מיוחדת, לפי שהחבילה שוהה בדרך שלשה חדשים.

עבודת הסדור בספרים מנוקדים מתנהלת בעצלתים. אין אותיות עם נקודות מצויות בבתי הדפוס ולמעני הם התחילו להזמין נקודות, ועד שיסתדר הדבר יעברו ימים. בגלל זה נתעכב סדורו של “שפת ילדים” עד עכשיו. חוששני שכך יעלה גם ליתר הספרים המנוקדים, ובפרט אלה, שיש להכין להם ציורים, דבר הלוקח זמן רב, מפני שגם ציירים יודעי עברית ונבוני דבר, כאַפטר⁹⁵, למשל, אין פה. הציורים שהזמנתי בשביל “שפת ילדים” אינם מהודרים כלל, אבל הספר יצא בכל זה מהודר במקצת מצד ההדפסה.

– את שני חלקי “ספרנו” קבלתי שלשֹׁם. כמה מרובה המלאכה. הרי יש לסדר ולצייר ולהזמין קלישאות!

– את ענין המכירה פרקתי מעל צוארי. מסרתי את כל הדבר ביד ה“אידישער פערלאג”, שמשתתף בו עכשיו צעיר אחד בעל מרץ וסדרן נפלא. התנאים בקצור כך: המכירה היחידית מסורה להם בכל העולם, מלבד בארץ ישראל, שהיא מסורה לנו ולבנינו. הנחה אני נותן להם 39–%38 מן ברוטו, והם נותנים למו“ס 25%. המחירים נקבעים על ידי. ד”ק הם נותנים לי מאתים אלף מרק, שהם מונחים בידי עד סוף השנה. ספרים הם לוקחים לפי מדת הצורך ומשלמים במזומן לפי המחיר הקצוב בגרמניה, החצי מיד והחצי השני בסוף החודש. החשבון של הספרים הנמכרים לחו“ל לפי הווליוטה הגבוהה – בסוף כל שלשה חדשים. הם נותנים את המכירה הראשית של ספרי הוצאתם (או של מסורים להם למכירה ראשית) בארץ־ישראל לבנינו בתנאים נוחים. – בימים האלה אפרסם פרוספקט ע”ד “מוריה” ואשלחהו אליך. 

העבודה רבה. אני העורך והמסדר והמגיה והסוחר וכולי. קבלתי לי את ח"א קרופניק לעוזר ומנהל ואני נותן לו משכרת קבועה: ששת אלפים מרק לחדש, מלבד חמשה אחוזים מן הריוח הנקי. בלעדיו אבדתי בעמלי.

הדוחק של הכסף גדול. מה שאני עושה – מעשה נסים הוא. אל תדינני לכף חוב, אם אני ממעט במכתבים. אני רובץ תחת משאי.

ללוריא אכתֹב. ההסטוריה הכללית ששלח לי (רובינזון⁹⁶) הולכת ומִתרגמת יפה ע"י פרלמן⁹⁷; כבר מסר לידי שני הגליונות הראשונים.

בקרוב אכתוב לך בפרוטרוט.

עם בן־ציון⁹⁸ גמור. פיכמן הניח הרבה את דעתי במכתביו האחרונים. כונתו היתה, כנראה. רצויה. אוי אוי לרִחוק מקום. אשתדל לבוא לימי פסח.

שלום לדרויאנוב. אם תמציאו לי את ה“רשומות”, כרך ג', אמסרהו לסדור. כל מה שאתם מדפיסים שם – אין זה אלא אבוד ממון. אכסמפליאר אחד לא ימָכר בחו"ל. אין לעמוד כלל במחירי הווליוטה הגבוהה. – מכתביך קבלתי. אכן גם “פירמה” “חותמת” הכינות “למוריה”. אם זו כאן הכל כאן.

והנני שלך, החמור למשא והשור לעול,

ח. נ. ביאליק

כתבתי כקודם.

 

לי.ח רבניצקי    🔗

[ברלין, כ“ב שבט תרפ”ב] 922 II/20.

יקירי רבניצקי.

תודה לך על מכתביך התכופים. גם להבא אל נא תָמֹד לי במדתי. האמינה לי, כי טוב לך ממני. יגֵע אני, ורובץ תחת שבעים צרורות משאי.

וכדי שלא לדחות תשובתי עוד לימים רבים, אכתוב לך בקצור ומיד:

את החבילות האחרונות קבלתי במועדן: את ה“רשומות”, כתבי מנדלי ושני החלקים “יודישע אגדות” (והיכן השלשי? – שלחוהו מהרה. בלי הקומפלקט השלם אין להוציאם לשוק. שלחו תיכף את השלשי. אם לא יכשר לצִלום אמסרהו לסדור); ולפני זה קבלתי את “ספרנו”, שני ספרים. קבלתי גם את מכתבך בצרוף הציורים והספור הנוסף ל“ספרנו”.

עבודת הספרים המנוקדים והמצוירים מתנהלת בעצלתים ובכבדות רבה. אין כאן נקודות. אָיִן. גם ציורים טובים אין להשיג. ובשביל כך גם עבודת הצלום של ספוהמ“ק מתנהגת בכבדות, שהרי הציורים הישנים, שלא יצלחו עוד ואינם עולים יפה כלל בצלום – יש להחליף בחדשים, וזוהי עבודה קשה. כשאפנה מן העבודה העומדת על הפרק – צלום דברי הספרות והדפסתם – ש”ע, פרץ וכו' – אגש בכח גדול למלאכת ספוהמ"ק והאלפאביתות וספרי הלמוד המנוקדים.

ע“י ויליקובסקי הצעיר⁹⁹ שלחתי לך אכסמפ' אחד שלם של “יודישע אגדות”, ח' 4, וגליון אחד נקי של “דברי ימי ישראל” לשמחוני וגם מכתב נתתי בידו אליך¹⁰⁰. הקבלת? ב”יודישע אגדות" נפלו שבושים אחדים שמצערים אותי. המסדרים הם בורים, ויש ביניהם גם ערלים ממש, ובית הדפוס רחוק, ובעל הדפוס דוחק, וקשה להוציא דבר מתוקן. נתתי דעתי להקים כאן ביד"פ עברי בידי חבורה קטנה בעלת הון. ואולם הדבר הוא לפי שעה הלכתא למשיחא.

ה“רשומות”¹⁰¹ – מראהו רע. הנייר טוב, אבל ההדפסה רעה מאד. ה' ירחם. אם גם “אוצר השירה והמליצה”¹⁰² יצא, חלילה, כך – נוח לו שלא יצא. אין אני מתרעם, כמובן, על שאתם מדפיסים בא“י. עשיה כל שהיא טובה מבטלה, אבל מצטער אני על שאנו עוברים על “בל תשחית” דממונא ודספרא. – אגב, מה המחיר אשר קצבתם לו? תמיהני אם ימכרו כאן, בחו”‘ל, אפילו חמשה אכסמפ’¹⁰³. אמריקה אולי תקנה מעט. לדעתי, יש לכם מכאן ולהבא להדפיס בא“י רק ספרים קטנים ומחברות כאלה, שיש להם תקוה להמכר כלם בא”י ובאמריקה. אבל ספרים גדולים, שנצרכים גם לשוקי אירופה, יש לשלוח להדפסה לכאן. סוף סוף, הרי צריכים להרויח, שאם לא כן,– תקומה לא תהא לנו.

– אם ה“רשומות”, חלק שלשי, כבר מוכן ומתוקן כלו, בלי שיור, בידי דרויאנוב – המציאו את החומר אלי, ואני אמסרנו כאן להדפסה. ואולם את הכ“י עליכם לשלוח ביד איש נאמן, מי שיקבל עליו את האחריות. אולי תוכלו לשלוח ביד ה' פַּאיֶנסון¹⁰⁴, השוהה כעת בא”י, או ביד ויליקובסקי הצעיר? להם אפשר, בלי שום חשש, למסור כתב היד.

– לפיכמן ולגוטמן אכתוב בקרוב. כבר הודעתיך כי מכתבי פיכמן האחרונים הניחו את דעתי מעט. נוכחתי כי אכן היתה כונתו רצויה. אלי הגיעה השמועה בצורה כזו שהיתה מעברת אותי על דעתי. לפי שעה יכינו שניהם את אשר יכינו¹⁰⁵ וימציאו את החומר אלי. ואולי טוב לחכות עד בואי לא“י. סוף סוף אי אפשר להדפיס הכל בבת אחת. וטוב שנסדר את הדברים בא”י כשנשב יחד ונדון על כל פרט בחבורה.

– הלא ידעת כי שירי שמעונוביץ מכורים ל“מוריה”. כבר כתבתי לו וקבלתי תשובתו. בֹּא אתה עמו בדברים. הלא קרוב אתה אליו. מגוריו ברחובות.

– זרז גם את דינבורג לגמור את ספרו. בהיות לנו עתה ספרו של שמחוני, יהיו ספרי דינבורג דבר בעתו. שני הספרים ישלימו זה את זה והיו בביה"ס תאומים. – כמו כן תקבל מיד שֵׁינבוים את תרגומו למבוא הפילסופיה של ירוזלם¹⁰⁶ ותמציאהו אלי, או יהא מונח בידך עד בואי. אין לדחותו. הספר והתרגום שניהם חשובים.

ואני מסרתי את המכירה הראשית בכל הארצות, מלבד א“י – ל”עבר“, הוא המחלקה העברית של ה”יודישער פערלאג“. נכנס לשם בתור שותף זה הד”ר הצעיר, שגם אתה מכירו – רוזנשטיין מקיוב¹⁰⁷ – הוא השתתף עמי באודיסה בועד לתמיכת נגועי הפרעות והראה כשרון רב של סדרן ועובד חרוץ. מיום שנכנס ל“עבר” באו לו לזה “חיים חדשים” והפדיון נתרבה פי עשרים. הוא מבטיח למכור את כל ספרי הוצאותינו במשך שלשה חדשים. לפי שעה פרסמנו בכל עתוני תבל הציוניים (ארבע מאות) פרוספקטים של “מוריה” ורשימת ספריה לארצות הווליוטה הגבוהה. החלטנו לעכב לפי שעה את המכירה פה בארץ, ונשלח תחלה – אם ימצאו קופצים – לאמריקה ושאר הארצות בנות הווליוטה הגבוהה. אעפ"י שיש מפקפקים – ורוזנשטיין אחד מהם – אם כדאי הדבר. החלטתי לעשות נסיון ולחכות שלשה ארבעה שבועות עד בוא ידיעה מאמריקה. תנאי החוזה ביני ובין “עבר” כבר הודעתיך בראשי פרקים במכתבי הקודם. בקרוב אמציא לך העתקה שלמה של החוזה.

– את ארץ ישראל הוצאתי מן הכלל. שם תהא המכירה הראשית מסורה, כמובן, לצעירינו¹⁰⁸, וגם ספרי הוצאת “עבר” בכלל זה. בימים הקרובים – אפשר מחרתים – אשלח לכם חבילות אחדות של ספרי “מוריה” ו“עבר” והיתה לצעירינו מעט עבודה ומחיה. אחי מתאונן שאתה ואֶליה בנך מרחיקים אותו מהשתתף ומקחת חלק בעבודות התלויות בהדפסת הספרים והוצאתם. האמת הדבר?

– הספרים אעפ“י שנגמרו מקצתם בדפוס – שירַי, “די יודישע אגדות”, “ספרי האגדה” ועוד, ־ אבל עדין אינם בגדר הכנסה לחנות ולאוצר, אם מחסרון גמר מלאכה אחרונה – קשירה, כריכה, מעטפה, וכדומה, ואם מסבה אחרת. בתי הדפוס והכורכים עמוסים עבודה לעיפה ואינם מספיקים. כבר למדו גם שלא לעמוד בדבורם ועוברים את הזמן הקבוע. פעמים גמר המלאכה מתעכב ע”י מחסור כל שהוא במכשירי עבודה – כגון חותמת – שטאמפ – לכריכה, או בד הגון וכדומה. סוף סוף, אין השנים כתקונן גם פה, וכל הדברים יגעים. יש שמעכבות גם השביתות המצויות. לפי שעה אנו מוציאים לשוק קמעא קמעא.

ספרך “די יודישע וויצען” הולך ונסדר. כבר ראיתי את הגליון הרביעי. בעוד ימים אשלח לך את הגליונות הנקיים, בצרוף אכסמפליארים בודדים משאר הספרים הנדפסים. הזדרז להכין את ההקדמה או המבוא והריצם אלי.

גם את זאת הודעתיך במכתבי הקודם, שרכשתי ל“מוריה” ספר גדול בן 75 גליונות של ברנפלד – מבוא הסטורי־ספרותי לכתבי הקדש. הכרך הראשון הולך ונדפס, וכבר היה בידי הגליון השלשי. הספר טוב ובודאי יצליח בשוק. דבר בעתו הוא.

יש לי עוד מחשבות גדולות. עליהן – במכתבי הבאים. עתה אין פנאי.

– ומה לך עוד? אפשר נשתמט לי איזה דבר, ששכחתי להודיעך עליו, אשתדל למלאות את החסר במכתבי הבא.

– ומה צעירינו? העוסקים הם במכירת הספרים? המשתכרים הם קצת? – אמור להם שלום בשמי.

וברכת שלום כפולה חמשים לאחד העם. לוא ידע כמה מתגעגע אני לראותו – אותו ואותך החלמוני¹⁰⁹ (חוששני שנתחלבנת מעט בינתים), ואת כלכם, את כלכם. ולוא ידעת כמה רע לי, וכמה עיף אני ויגע. ולוא ידעת, כמה גדול דוחק הכסף, ולוא ידעת כמה נהרסו עצבי וקירות לבבי – לוא ידעת לא היית מקנא בי.

שלך, שלכם ח. נ. ביאליק

– כתוב הרבה ובפרוטרוט. שלום לדרויאנוב ולגליקסון. העושים הם ב“דביר”?

– הראית את הפרוספקט שפרסמתי (“מוריה” – לידידיה) בשתי לשונות ובצרוף רשימת הספרים היוצאים והעומדים לצאת? שם “נתתי חלק” להמולי"ם הלסטים באמריקה שמוציאים ספרי “מוריה” שלא ברשות. היועילו הדברים להחזירם בתשובה? תמיהני. – – –

 

לד"ר א. קמינקא    🔗

ברלין 1922 II/20 [כ“ב שבט תרפ”ב].

לידידי הנעלה הד"ר א. קמינקא שלום וברכה!

שמחתי לקבל ממך אגרת ולשמוע את קולך שבכתב. אוירא דברלין אינו מחכים ואינו מרנין¹¹⁰, אלא מטריד ומיגע.

ה“דביר” הולך ונבנה לאט לאט ובאלה הימים אשלח אליך בענין זה מחברת בצרוף תכניות למעשי ספרות שונים. אקוה, כי גם אתה תהיה בבונים.

ובדבר אבריל.¹¹¹ – אל נא תעשני שליח לדבר זה. יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. יכול אתה לדרוש ממנו את כתב היד לשם תקון וכדומה והוא לא ימנענו ממך. ואני עסוק לפי שעה בתקומת “מוריה” ובחדושה. באלה הימים יתפרסם בעתונות קול קורא גם בענין זה. לפי שעה, אני מוציא ספרי הישנים, ואולם גם מן החדשים לא אמשוך יד.

והנני הדורש שלומך באהבה

ח. נ. ביאליק 

 

למ. קרטון, תרגום מאידית¹¹²    🔗

למר משה קַרטוֹן, בוקרשט.

אהובי ויקירי.

אגרתך זעזעה את לבי. לדאבוני מצאה אותי בזמן שהייתי בעצמי במצוקה גדולה ולא יכלתי לעשות מאומה. אני גֵר בארץ זו וליהודי משלנו קשה להִדבר עם יהודי גרמניה. איני יודע – האמֵן לי – לאן לפנות. ואף על פי כן אשתדל לעשות דבר־מה. אבל להשען עלי הרבה אי אפשר. אנַסה.

שלך ח. נ. ביאליק

 

למ. קרטון תרגום מאידית    🔗

[ברלין, כ“ב שבט תרפ”ב] 922 II/20.

[תרגום מאידית]

קַרטון היקר.

בשובי מדרכי מצאתי את אגרתך הקורעת לב. יש בידי בשבילך אלף מרק, אבל איך לשלוח לך זאת? עוץ עצה. חושבני, כי אין דרך לפני אלא לשלוח אליך ע"י בנק מקומי, וישלמו לך בבוקרשט בלֵיאִים. אולי יש לך דרך אחרת.

כתֹב אלי תיכף.

ואל תתיאש. אוי, אל תתיאש. מבין אני, כי נקל להגיד זאת. מצייר אני לעצמי מצבו של אדם כמוך בנכר. אבל מה יש לעשות? במה אוכל לעזור לך מלבד באנחה? מצבי ודאי טוב הרבה ממצבך, ואין דמיון כלל ביניהם. אבל גם אני איני אלא זר [פה].

אולי עוד אנסה לעשות באיזה מקום בשבילך. אבל איני בטוח כי הדבר יצליח בידי.

שלך ח. נ. ביאליק 

 

לא. דרויאנוב¹¹³    🔗

ברלין, 922 II/24 [כ“ו שבט תרפ”ב].

אל נא תזעף עלי, אח יקר, אם אוקיר ממך את מכתבי. איש קשה־רוח וכבד־עֹל ועמוס־תלאה אנכי כל ימי שבתי בברלין. עבודתי ל“מוריה” – עלי ועל צוארי כֻלה, ואין עוזר לי, ואין ידיד ורע, ואין דורש טוב באמת, אשר יקל לי מעט מעֻלי הכבד ואשר עזֹב יעזֹב עמי. וכל שכן שאין שעה קלה של קורת רוח ואין פנה קטנה לעבודת הנפש ולמנוחת הנפש. מן הבוקר עד הערב יוגיעוני משחרים ומבקרים אשר לא אדע מי הם ולא אבין מה ישאלו מעמי, ולי אין הכח לאחוז פתאם בערפם ולגלגלם מעל המדרגות. אם יארכו לי פה עוד הימים ככה – אינני ערב אם לא אצא מדעתי ואם לא אשלח יד בנפשי. היה נכון לשמוע, כי באחד הלילות נמלט ביאליק מברלין ועקבותיו לא נודעו.

וגלגל החיים כאן גם הוא אינו סובב על צירו למישרים. מתנדנד ומתפקפק הוא לכאן ולכאן ויחוג וינוע כשכור. שביתות, מעלות ומורדות של השער וכל פגעיהם ותוצאותיהם הרעות. ובאין בטחון ביום המחר – אין רצון ואין תשוקה לעבודה ולמפעל הדורשים מעט ארך־רוח ומתינות, ואין מקום למעשים שיש בהם משום בנין קמעא קמעא, לבנה על גבי לבנה ונדבך אחרי נדבך. הכל – וביחוד יהודינו הגרים והגולים – נחפזים ורצים, חוטפים ועושים, חוטפים ומשתכרים – וביום אחד של “ירידה” יבֹא איד כלם פתאם, ובאפס יד כלם ישברו. – – –

והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

לי.ח. רבניצקי    🔗

22 III/30 [א' ניסן תרפ"ב], ברלין.

רבניצקי היקר.

מכתבך גרם לי צער מרובה, שהפר את שְׂשון תקותי לראותך בקרוב ולשבת עמך שוב שבת אחים בעבודת־יחד¹¹⁴. זכורני, שהיתה פיה חוששת בעיניה באודיסה ובקושטא, אבל מי פלל כי יגיע הדבר לידי נתוח קשה ולידי חטוט העין? רוצה אני להאמין, כי הנתוח עבר בשלום ולא יביא לידי תוצאות קשות. מי יתן והיה.

ובעצם הנסיעה – אין לך לפי שעה להחליט דבר. אם גם נסיעתי לא“י לפני הפסח לא תתקים, אבל עדין אין היא מן הנמנעות תומ”י אחר פסח. חכה אפוא עד בוא אליך מכתבי השני ואגיד לך דבר ברור. או שאבוא אני ואשתי תומ“י אחר פסח ונגמֹר שם את רשב”ג, או שתבא אתה לכאן – וכמובן, תביא עמך גם את כל כתבי היד והמטריצאות הנצרכות, ונעבֹד שנינו פה.

את הכרך השלשי של “יודישע אגדות” קבלתי ואמסרהו לסדור. לצלמו אי אפשר. מראהו רע מאד ואין לו תקנה אלא סדור חדש. את החלק הרביעי, ששלחתי אליך ע"י וליקובסקי הצעיר, בודאי קבלת. כמו כן בודאי הגיעו אליך הגליונות הבודדים של שאר הספרים ההולכים ונדפסים. מדוע לא תחוה לי את דעתך עליהם?

דבר הסדור וההדפסה מתנהל בעצלתים, ומתוך יגיעה וטרח רב. אין כאן בתי דפוס עברים הגונים. דפוס איצקובסקי נסתאב. האותיות שבורות והפועלים מתנמנמים. הוא עושה רושם של בית הקברות ישן. ושאר בתי הדפוס – הסדור העברי דבר טפל שבטפלים הוא להם. מלבד זה הוכפלו מחירי ההדפסה והנייר בחודש האחרון. ובעוד ימים אחדים ישֻלשו, ודבר הוצאת הספרים הולך וקשה. כמעט שיִשָנֶה פה במקצוע זה חזון רוסיה. שער המרקה העולה ויורד מטיל ערבוביה בכל פעולה ועסק. לקנות נייר מן המוכן כמעט שאי אפשר. הנייר הולך ונעלם מן השוק, ובתי החרשת נמנעים מלקבל הזמנות חדשות, ושכר הפועלים הולך ועולה מיום ליום, והיוקר יאמיר משעה לשעה. זה עתה הביאו לי קַלקולציה של סדור עברי פשוט לגליון אחד – כגליונות מנדלי (33 שורות העמוד עם הדפסה באלפים אכסמפ') עם מטריצין, בלי נייר, כמובן, ובלי קשירה (ברושירען) – והנה מחירו עתה – ביום זה – 4500 מרק הגליון, ובתנאי, שאם בינתים יִגְבַּה מחיר הפועלים – והגבהה זו באה בדרך קבע בכל ראש חדש – יגבה ממילא גם מחיר הגליון לפי הערך.

– ההגהה אמנם רעה היא, מטעמים שכתבתי לך כבר. בבתי הדפוס עצמם אין מגיהים, ולבקר שוב את תקוני ההגהה האחרונה – בתוך המכונה – אי אפשר, לפי שבגרמניה, עכוב כל שהוא בעבודת הסדור עולה בחשבון ומשתלם. בספרים היודיים נסמכתי על אחרים הבקיאים באורתוגרפיה היהודית יותר ממני – ויצאו שבושים לא מעטים, ומהם קשים. מצאתי עתה צעיר, שהוא מתאמר למגיה טוב; אראה ואדע.

היום שלחתי אליך באחריות עוד גליונות נקיים אחדים של דברי הימים (לשמחוני) ושל ה“וויצען”¹¹⁵. שניהם יהיו נגמרים בדפוס בשבוע הבא, כלומר עד פסח. מן הראשון – יצא לפי שעה רק חצי הכרך, במחברת מיוחדת בת 9 גליונות, עד תחלת בית שני. הדפסת החצי השני, הגדול מחברו, הולכת ונמשכת בלי הפסק. ואולם עליך לדעת כי גמר בדפוס אין זה עוד יציאה לשוק. עדין יש קושר וכורך בעולם. כן, למשל, “ספרי האגדה” כלם נגמרו בדפוס זה כמה, אבל עדין מתגלגלים הם בבית הקושר והכורך.

המצב של ספרינו לפי שעור מציאותם, הוא בדיוק כזה: שירים שלי, “ספר האגדה” (6 חלקים), ש“ע ג' חלקים, “משירי עם” – אלה מוכנים כלם ממש, אלא שרובם ככלם – מלבד שירַי שיצאו ראשונה – עדין מחוסרים כריכה או גם קשירה, ואין להוציאם ערומים לשוק. טשרניחובסקי – כמעט נדפס כלו. – הא”ב של שרגרודסקה, “היאותה”¹¹⁶, פרץ – נגמר צִלומָם, ובמשך שנים שלשה שבועות לפי הבטחת קרופניק על סמך הבטחת המדפיס – יצאו מבית הדפוס גם הם. “ספורי המקרא”, כל החלקים – צלומם הולך ומתקרב לגמר, אלא שעדין אנו מטפלים בציוריהם: מחליפים ישן בחדש, מחפשים, מתקנים – ומתעַנִים. אם אחרי כל הטֹרח יצא איזה דבר מתוקן, שאינו למטה מכבודה של “מוריה” – איני בטוח. סוף סוף, צלום הוא, ומתוך אוריגינל רע, בעל ציורים רעים ומטושטשים.

מן המסודרים מחדש נגמרו עד עכשיו ממש: “די יודישע אגדות” ח“ד (אלה כבר קשורים ומעוטפים כלם) ומחברת ראשונה של ההסטוריה לשמחוני; “שפת הילדים” – הולך ונסדר לפי מדת הציורים המוכנים. ואולם הכנה זו של הציורים הולכת ונמשכת עד אין סוף. הצַיָר העברי שעסק בכך חלה בתוך העבודה ומסרנו את העבודה לגויים. סו”ס יגמר דבר הציורים באלה הימים, אבל הספר יראה אור רק אחרי הסזון הזה שאנו עומדים בו. ממילא מובן כי עד שלא יגָמר “שפת הילדים” אי אפשר לי לטפל ב“ספרנו”, אבל גם הוא יבא יומו.

כתבי מנדלי ימסרו באלה הימים לצִלוּם ובמשך חודש ימים יגמרו כלם.

רכשתי ל“מוריה” שני ספרים חדשים. אחד – קובץ ספורים ליעקב שטיינברג, ואחד – ספר דקדוק שמושי – נטיות כל השמות והפעלים לכל משקליהם ותכניותיהם, ספר חשוב במקצוע שלו¹¹⁷. זה השני כבר נמסר לסדור, והראשון ימסר בסוף החדש¹¹⁸.

שלחתי לכם חמשים אכסמפ' מקובץ שירַי המכורכים, מן הראשונים שיצאו מבית הכורך, וחמש מאות “משירי עם”. אתה והצעירים כותבים שקבלתם רק שלשים אכסמפ'. חקרו ודרשו בפוסטה. בבקשה לנהל את החשבונות של הקבלות והמשלחות בדיוק, וכמובן גם של המכירה. בעלי “עבר” הגידו לי שעדין לא הגיעו ה“רשומות” לידם. המחירים שלכם מסוכנים. בשביל חו“ל שלנו יש להפחית. הצעירים כותבים, שיש להם תקנה כנגד המשחיתים הקונים ספרים לפי הווליוטה הנמוכה ושולחים לאמריקה – אדרבה, יודיעוה גם אותי ואדענה. אנחנו לא מצאנו עד עתה כל תחבולה, וכמעט שלא נמכרו משירי לאמריקה עפ”י המחיר הגבוה כלום. חוששני, שאין לדבר זה שום תקנה, ולנו כאן אין להתחשב כלל בארצות הווליוטה הגבוהה.

שירַי ו“ספר האגדה” ימָכרו, כנראה, מהרה, ויש כבר לדאוג להכין מהדורה חדשה (הראשונה היתה של אלפים אכסמפ'), ואולם זו השניה תעלה פי שלשה או גם פי ארבעה מן הראשונה. מחיר הקילו נייר הוא עתה 25־20 מרק, ובנייר גרוע הכתוב מדבר. ומחיר הדפסה – כמה שנאמר למעלה.

כתיבת מכתבי זה נפסקה באמצע ונתעכב המכתב בידי ימים מספר. בינתים הגיעוני מכתביך. אתה מבקשני לכתוב אליך בלי רמזים. איני יודע על איזה רמזים אתה מרמז. האין מכתבי מפורשים די הצורך? הערתך זו עצמה – רמז לא נעים בה.

ואשר לנסיעתך כאן – הנה בינתים הוחלט אצלי, שלא אבוא בקיץ זה לא“י, ולפיכך אין טוב לשנינו כי אם להִועד יחד פה בגרמניה. אכן כבדה ממני העבודה ולא אוכל שאתה לבדי. כשתבוא תדע כל אשר עשיתי פה ל”מוריה" ול“דביר” והשתוממת. אני אמנם שלמתי מחיר יקר, ואיני יודע אם היה הדבר כדאי, אבל מה שעשוי עשוי, ואין צועקין על העבר.

בצאתך את הארץ תקח עמך את הדברים האלה, אַל תַּפֵּל דבר. בלעדיהם תהי כל נסיעתך לבטלה. ואלה הם: א) את המטריצות של שירי רשב“ג עם אכסמפליאר אחד של ההעתק המתוקן על ידי (הוא נמצא בארגז של כתבי היד) ועם השירים החדשים לגבירול שהבאתי ממוסקבה (אף הם בארגז הנ"ל). 2) המטריצות של “רשומות” א' (פה לא ראהו איש, וכשנוציא ממנו מהדורה חדשה תתפשט במהרה). כדאי לדעתי להביא גם את המטריצות של “רשומות” ב' ולהוציא כאן עוד מהדורה אחת. 3) את המטריצין וההעתק של “אוצר השירה והמליצה” לטביוב. 4) את כל כתבי היד שלי בלי כל שיור, היינו: א) “דון־קישוט” חלק שני, כתוב בכתב בלתי נקי, כאחת־עשרה מחברות, כמדומה, מסומנות על השער הכחול במספרים (1–11), ההתחלה חסרה, והיא בידי פה בברלין (מה שנשאר בפרנצנסבד וקבלתי עתה בחזרה¹¹⁹). ב) קובץ שירי הילדים שלי, כנקיים כבלתי נקיים, נדפסים ושאינם נדפסים, נמצאים בחבילה אחת. חסד גדול תעשה עמי אם תצרף לזה אכסמפ'¹²⁰ אחד של כל מחברות “שתילים” (הירחון שיצא במוסקבה, לבני הנעורים, ע"י “אמנות” בעריכת גלמבוצקי), כל אלה שבאו שם שירי (“קטינא כל בו” ושאר שירי ילדים) וכן את מחברות “הגנה” של היילפרין¹²¹ שבאו שם שירי ילדים, משלי. ביחוד עליך למצוא את השיר “קטינא כלבו” שחזר ונדפס, כמדומה, בא”י – ב“מולדת”. ג) את כל אגדות הילדים שלי (שלמה המלך, דוד המלך ועוד) כתבי יד ונדפסים (גם מאלה חזרו ונדפסו בא"י ותקח מן הנדפס), כלן נמצאות במחברות בודדות ומקובצות בחבילה אחת, כנקיות כבלתי נקיות, בלי יוצא מן הכלל. הן נצרכות לי מאד מאד לטובת “מוריה” ולטובת כל עסקינו המשותפים. ד) כל הציורים (של הצייר אַפּטר) השייכות לאגדות הנ“ל, נמצאות בפַפקה (תיק של ניר כעין פנקס) בארגז כתבים, כלם בלי יוצא מן הכלל. ה) קבוצת שירַי, מאמרַי וספורַי שהוצאתי מתוך מאספים, ירחונים ועתונים שונים, שלמים ומקוטעים, בלי יוצא מן הכלל, כלם כמו שהם בחבילותיהם. ו) את כל מחברות הפֵּרוש למשניות, כנקיות כבלתי נקיות, בשלש מהדורות מיוחדות, כלן בלי יוצא. ז) את שאר כתבי היד המשותפים שלנו, כמו את “ספר האגדה” המתוקן, את המלון¹²² וכל השאר. טוב להביא גם את חלק המלון שסדרתי ל”ספר האגדה" בתחלת העבודה¹²³ ולא גמרתיו. ז) את כל התרגומים הרוסים לשירים שלי, מסודרים כלם יפה, בהעתקה של מכונה, בקובץ גדול אחד.

מלבד זה בבקשה לצוות להעתיק בשבילי את פרקי “ספיח” שבאו ב“משואות”. כמדומה, שפרקים אלה אינם בתוך כתבי ידי. חסרון הפרקים האלה יכול לעכב את הוצאת כתבי הפרוזיים, שאני אומר עתה להכין לדפוס. הבא כמו כן עמך את כל כתבי היד של אחרים, הישנים והחדשים (של הספורים ההסטוריים לבני הנעורים, – “ימים מקדם”¹²⁴ ועוד; של פיכמן – “שבילים” וכדומה; של ש. בן־ציון ועוד). כמו כן למען השם לבלי לשכֹח להביא עמך קובץ שלם של “ביבליותיקה ‘מוריה’ לבני הנעורים”, כל כ“ה המחברות. מהדורה נקיה, אודיסאית, וגם שבע המחברות הקודמות, שיצאו בפני עצמן (הירשלי, יתומים וכו'). אני אצַלם אותן כאן בשביל השוק של הווליוטה הנמוכה, ויביאו ריוח טוב מאד, גדול הרבה משאר הספרים הגדולים, ובלי טפול מרובה. אין כאן שום ספרות לילדים ולבני הנעורים, והדרישה מרובה. הביאה עמך בשבילי גם קומפלקט שלם של מחברות “ספרי”¹²⁵, – דבר זה נחוץ מאד – ואעשה גם מהם מטעמים בשביל “מוריה”. יש לי איזו זכות עליהן, שהרי טפלתי בעריכתן, והרבה מהן כתבתי בעצם ידי וספק הוא, משל מי יש בהן יותר: משלי או משל מחבריהן. על כל פנים גם בעלי “ספרי” – (מי הם עתה? רבינוביץ?¹²⁶) – לא יפסידו אלא, אדרבא, ירויחו הרבה. יש לי קומבינציה יפה להם. מהראוי להוציא פה גם את ספרי ה”תורגמן“. לחנם הם רקֵבים שם בא”י, ופה אין קונה להם מפני יוקר מחירם.

סוף דבר: אל תַּפֵּל דבר מכל אשר שאלתי מעמך בזה. אולי טוב יותר שתקח עמך את כל ארגז הכתבים כמו שהוא, בלי שיור. יש רק להוציא משם דברים, שאין להם שיכות אל כתבי היד (כמו מפת א"י, התמונות שאין להן שיכות לכתבי היד, וכדומה). 

דרך אגב, המטריצין של “אחרית ירושלים” (בירוניקה) ו“טגורי“ לפרישמן¹²⁷ נפסלו עתה, מאחר שיצאו אלו הספרים כבר במקום אחר, בוורשה, ע”י שטיבל ואחרים¹²⁸. חבל על הכסף והטֹרח הרב שהשקענו בסדור כתבים אלה. וי לחסרון כיס ולאבוד זמן לבטלה.

שכחתי להוסיף לבקש ממך להביא לי גם את כתבַי הז’רגונים, נדפסים ובלתי נדפסים, הלא הם: א) “מארינקא” הנדפס¹²⁹. ב) “די טרובע איז פארשעהמט געווארען”, תרגום אפלבוים בכ"י¹³⁰, נמצא בחבילת כתבַי בארגז. ג) שירַי הז’רגוניים, הכרך הנדפס באודיסה¹³¹. אנא זכָר נא.

הכתבתי לך על הכל? איני בטוח. רגש התעוב לכתיבת מכתבים, שהגיע בי לידי מחלה בשנים האחרונות, גבר עלי עתה יותר. כל ראשי לחלי ופעמים תוקפתני יגיעה שמפלת אותי למשכב ואיני מסוגל לשום עבודה שבכתב. עפ"י תמונתי אתה דן, שזקנתי. אבל לוא ראית ללבבי כי אז הכרת בי לא רק סמני זקנה, אלא גם סמני מחלה, ואולי מחלה שאין לה רפואה.

בוא בוא ועזרני פן ארבץ תחת משאי.

בודאי לבך עלי על שאיני שולח לך כסף. אבל שוכח אתה כי באתי לכאן ריקם. לולא המלוות, הגדולות עם הקטנות, שקבלתי לא הייתי יכול להרים משא כבד כזה של “מוריה” ותקומתה. עד עכשיו כבר כמעט נדפסו רוב ספרי “מוריה” החשובים, אבל עדיין אין גם בהם אחד שהגיע לגמר מלאכתו, מלבד שירַי ו“ספר האגדה”, שכבר יצאו המעוטפים שבו לשוק, אבל לא המכורכים; הזמנות אמנם יש הרבה מצד הקונים, אבל כל זמן שלא נשלחו, אין כסף. אתם חיים עפ“י ווליוטה גבוהה ואנחנו – מאה לי”ש מִחיַת חודש אחד שלכם,– הוא בעינינו הון רב. ואעפי“כ שלחתי לך בחוהמ”פ ע“י שליח (קוּצֶנוֹק) שהלך בשם פיביל מרקוביטש שפירא¹³² ליפו, על מנת לבנות בתים, המחאה על סך 75 לי”ש, חמשים לך ועשרים וחמש לאחי. דרוש נא את הכסף מיד אחי שפירא ביפו. שותף הוא לסופרסקי, והם יסדו חברה לבנין בתים במגרש שבין נוה שלום לתל אביב. מסור את הדבר גם לאחי.

אמור לצעירים שישלחו הספרים ל“עבר” באופן כזה שיבאו לידם בטח ויודיעו תמיד תחלה לקרופניק שלי במכתב מיוחד ע“ד המשלוח והכמות. מן ה”רשומות" ששלחו, לדבריהם, שלשים אכסמפ' לא באו עד עכשיו אלא שמונה עשר, וגם אלה נמסרו לאדרסַט אחר, ששלחם בטוב לבו לתעודתם ל“עבר”. בודאי יש איזה דֶפקט טכני באופן המשלוח שלהם. יבררו נא זאת ויתקנו את המעוות לעתיד. מלבד זה יזמינו נא גם מספרי הוצאת “עבר” לפי הצורך ולפי הדרישה במקומכם. ימצאו נא את הקטלוג של “עבר” – ויזמינו על פיו, ובכלל ישתדלו נא לבוא בדברים את המולי“ם שבחו”ל, ואל יסמכו עלי. אני די לי בעבודתי. אם לא יזמינו ספרי “עבר”, הרי בטל החוזה שבינינו בנוגע לסעיף זה שהמכירה הראשית של ספרי “עבר” מסורה בא“י ל”מוריה" והם, הצעירים, מפסידים את נפשם.

מלבד השירים הראשונים, 50 אכסמפ', נשלחו לכם עוד מאה שירים מכורכים, וחמש מאות “משירי עם”. יודיעו ע“ד קבלת הספרים וע”ד המחירים שקצבו עליהם, ויזקפו הכל בחשבון.

בשביל “רשומות” ד' יש בידי חומר חשוב רב (עשרה מכתבים נפלאים – שלשה מהם של יל"ג – זכרונות ברנפלד ועוד), אלא שאני מתקשה בשליחתם. כשתבוא לכאן נעיין בדבר.

ושלום לך ולפַיה ולצעירינו ולכל אנ"ש.

המצפה לבואך בקוצר נשימה

ח. נ. ביאליק

ושלום לפיכמן. באלה הימים אכתוב לו. ממכירת הספרים שאני שולח – יסלקו נא הצעירים קמעא קמעא את החובות שאני חב לאלה שלקח מהם פיכמן בשבילי¹³³. וגם אני מפה אשלח באלה הימים סכום מסוים לחשבון החוב. הרגיע נא, בבקשה, את כלם. לא תפול פרוטה שלהם ארצה.

הנ"ל

– יסלח לי פיכמן את שתיקתי. אין זה רוע לב. שוב אותה המחלה.

– באלה הימים אסע להומבורג (מקום מרפא) סמוך לפרנקפורט, מהלך י"ב שעות מברלין, לנוח מעט, וכשתבוא לברלין תכתוב לי מיד. האדרס לשם הוא אדרס “אמנות”¹³⁴. בכל אופן תתראה ביום בואך עם קרופניק והוא ידאג לך למצוא לך מקום אשר ייטב לך.

שלום לדרויאנוב. אמור לו שיעבוד עבודתו ב“דביר” מתוך מנוחה ואמונה ובטחון גמור. ה“דביר” יצא מחתוליו, וגם מחלות הילדים כבר עברו עליו. ה“דביר” הוא מעתה מוסד איתן ובטוח.

 

ליעקב כהן    🔗

יום כ“ד לחודש ניסן, תרפ”ב.

לה' יעקב כהן, וורשה.

חבר נכבד,

קבוצת סופרים נגשת להוציא בברלין קובץ מוקדש למחשבה ולבקֹרת בשם “סנה”. תעודתו של קובץ זה היא לא להרבות מעשי ספרות, אלא לשמש כלי מבטא להגות רוחם של נושאי רעיון התחיה בשעה זו, שעת חורבן ובנין. סערות גדולות הרעישו בשנים האחרונות את מוסדות חייה של כנסת ישראל ושנו את פניהם מבחוץ ומבפנים. כל בעל לב מרגיש עתה הכרח פנימי לשוב ולחשב חשבון נפשנו ועולמנו. הקובץ “סנה”, שבודאי יהיה ראשון לשורה שלמה של קבצים, נועד להיות קרן־זוית לחשבון־נפש זה. צורך מיוחד יש עכשיו בקובץ כזה, מאחר שאין לנו במה ספרותית קבועה המוקדשת לשאלות החיים.

מתכבדים אנו להזמין אותך בזה, שתואיל להשתתף בהוצאתנו. אם יש בדעתך לשלוח לנו דבר בשביל הקובץ הראשון, בבקשה להמציאו לידינו לא יאוחר מסוף סיון ש"ז. שכר־הסופרים הקצוב הוא אלפים מרקות גרמניות לגליון של דפוס.

הקובץ יצא בעריכתי הראשית¹³⁵.

ברגשי כבוד וחבה

בשם המערכת

ח. נ. ביאליק

הכתובת היא לפי שעה זו של “דביר”.

 

לגב' רחל בִן גריון¹³⁶    🔗

[ברלין] 922 V/11 [י“ג אייר תרפ”ב].

גברת נעלה,

על שאלתך¹³⁷ אני עונה בלב תמים: הן והן, אך בתנאי אחד: אם יצא מתחת ידי דבר שאני עצמי אראנו כדאי והגון לזכרו היקר של מי“ב ז”ל.

על כל פנים הדבר יכול להעשות רק אחרי צאתי מברִלין אל אחד המקומות הקרובים, להנפש שם מעט. עד אז איני מסוגל לעבודה ספרותית כל שהיא.

יציאתי מברלין, אם לא יבוא עכוב, תחול בשבוע הבא, והנני אומר שלום וברכה לגברתי ולבנה היקר עמנואל.

המכבד אבלך הגדול

ח. נ. ביאליק

 

לש. דובנוב    🔗

הומבורג אשר על הרמה (גרמניה) VI/15 1922 [י“ט סיון תרפ”ב].

להר' שמעון דובנוב בבריזין הסמוכה לדנציג.

ידיד יקר ונעלה.

הבשורה ע“ד צאתך לרוחה, אתה וביתך, מגוב הדובים וחזירי היער¹³⁸, כבר שמחה את לבבי בעתה, בבואה אלי איש מפי איש ודרך העתונים. עתה, בשמעי את קולך מפי כתבך אתה, שמחתי למשנה וברכתיך מרחוק: יהי צאתך ובואך לשלום מעתה ועד מאה ועשרים שנה. מי יתן ומצאת את המנוחה השלמה אשר תיטיב לך ולעבודתך הגדולה והכבירה, למען תספר באזנינו ובאזני בנינו ובני בנינו את כל אשר עולל ה' לעמו ואת אשר התעלל בו. סוף סוף אתה היחידי בינינו אשר לא יצאת ריקם מ”שם", כי אם “ברכוש גדול”, ועליך “המצוה לספר”. וככל אשר תרבה לספר – כן תהיה משובח.

ואני בצאתי עם ה“חבורה” מאודיסה, אחרי אשר קרענו את הים השחור, שמתי פני, כשאר חברי, לארץ ישראל, ובנטותי לרגל עניני “מוריה” ו“דביר” לברלין – נתקעתי בה ושוב לא היה סִפק בידי להעקר ממנה עד היום. אולי השטן מעכב, ואולי מעכבים מן השמים. מי יודע, אולי גלגלוני לכאן לשם תקון פגימות והעלאת ניצוצות, כידוע ליודעי ח“ן. ואולי “סוד גלגול” זה הוא מעין גלגול המחילות שלפני תחית המתים. ואעפי”כ אומר לך: גלגול מחילות בחוץ לארץ סמוך לחבוט הקבר שברוסיה – שבעה מדורי גיהנם בעולם האמת יפים ממנו! לא הוא ולא התחיה שלאחריו! אם בגלגולי זה תקנתי מה שהוא ומי שהוא – תגיד ה“היסטוריה”, – גבירה זו השוכבת בחיקך תמיד, – לאחר מאה ועשרים שנים. אבל אחת אני יודע כעת עתה, ברגע זה: מכל מעשה ה“תקונים” יצאתי אני עצמי וידי על ראשי ועל חזי ועל חלצי – על שלשתם כאחד. חרש הנשבר אני ואין בי מתום, כלשון הכתוב: כל ראשי לחלי וכל לבבי דוי. בקצור, חש אני בכל האברים ואיני עוסק בתורה¹³⁹, – סמן מובהק שאין אלה יסורים של אהבה¹⁴⁰. עתה נמלטתי אל הומבורג אשר עם הרמה לתקן מעט גם את עצמי, ואם יש תקנה עוד, אשוב בעוד זמן מה לברלין, – אל ה“יריד”, על מנת להמלט משם לארץ ישראל בתחלת החורף הבא, או, לפחות, באמצעו.

בברלין לא עשיתי אמנם גדולות, אבל מה שהוא עשיתי: קוממתי את “מוריה” – בחלקה החשוב ביותר – ובססתי את ה“דביר”. במשך זמן קצר בערך – בחמשה חדשים – עלתה בידי להוציא כחמש מאות גליונות דפוס משל ספרי “מוריה”, מהם סדור חדש ומהם ע“י מַנול. עד עתה יצאו: קובצי שירי ושירי טשרניחובסקי, כל כתבי מנדלי, שלום עליכם, פרץ, “ספרי האגדה”– ששה חלקים – ותרגומם באידיש ארבעה חלקים, מלבד כמה ספרי למוד: החל מאלפאביתות וכלה ב”ספורי המקרא" וכו‘. בתוך אלה שיצאו עד עתה יש גם מקצת ספרים חדשים, כגון מבוא לכה“ק של ברנפלד – ספר גדול בכמות, שלא נגמר עוד בדפוס,– ספר של הד”ר שמחוני “דברי ימי ישראל” – ספר עזר לבתי ספר תיכונים, – “די אידישע וויצען”, מלוקטים ומסודרים ע“י רבניצקי (פולקלור), – ועוד. מלבד זאת יצאו ע”י “מוריה” גם בא"י קצת ספרים, ובתוכם “רשומות”, כרך ב’.

בעת הזאת נתבסס גם ה“דביר” וקרב לעבודה ממשית. הולכים ונדפסים כמה ספרים חשובים: “יסודות המשפט העברי”¹⁴¹, “תולדות הנגינה העברית”¹⁴², “תולדות עבודת אלהים והתפלה בישראל” (הפרופ' אלבויגן), “אגדת התנאים והאמוראים” לבאכר ועוד ועוד. ה“דביר” נגש גם להוציא רבעון מדעי עברי בעריכת הפרופ' אלבויגן, הד“ר אפשטיין והד”ר טורטשינר¹⁴³.

עיניך הרואות כי אמנם נעשה מה שהוא, ואולם כל זה איננו שוה לי עת אזכרה, כי כל הנטעים האלה הולכים ונשתלים כאן, בחוץ לארץ, ואני אחד הנוטעים. ואתה הלא ידעת טבעם של נטעים כאלה, אם בני קימא הם: אחרי שהם משרישים קמעא, שוב קשה לעקרם ולשתלם במקום אחר, ומי יודע אם לא יקשרו גם אותי למקום נטיעתם, ונמצאתי שוב מתרחק ממטרתי האחרונה וראשית מאויי עתה: להחיש את כניסתי לארץ ישראל.

מכאן – מפרשת העבודה של “מוריה” ו“דביר” האמורה בראשי פרקים למעלה – הרי לך מכללא גם מעין תשובה כלפי אלה, שהפריחו אליך שמועות ע“ד מדת כחם ויכלתם של שני בתי הוצאה אלה. שתיקת “מוריה” ו”דביר" – כחם יפה מדבורם של שאר המולי“ם. ואיני יודע, מתי היתה שעת הכושר לדבור בין שני אלה ובינך: ברוסיה? ואם משעה שבאת – הרי לא ראינו ממך תמונת אות, וזה לנו מכתבך הראשון. שתיקת “מוריה” אינה איפוא בשום פנים סמן להסתלקותה מן הזכות ברצון, או סמן לחוסר רצון או כח. היא שתקה מטעם פשוט: מפני ש”בעל הדברים" לא נמצא במעמדה ולא ידעה להיכן לכוון את דבורה. לא שאני בא, ח“ו, בטרוניא עליך ועל שתיקתך – חלילה לי. מששתקת – שמע מינה לא נתפנית לכתיבה או לשיחה. אדרבה, רוצה אני שלא תתפלא, למה לא מצאת גם אותנו, בעלי “מוריה” ו”דביר“, בין ה”סבים וגם סובבים“¹⁴⁴. אכן פירושך על הפסוק הזה שבהלל הוא נפלא מאד, כפתור ופרח. אבל הזהר נא, הזהר והזהר, שאלה ה”סבים וגם סובבים אותך בשם ה' כי תמילם" – הזהר מהם, שהם לא ימולו, במחילה, אותך ואת כבודך. ידעתי את המולי“ם ההם ואת שיחם, גם את דרכיהם בחנתי בימי שבתי המעטים בברלין – והנה ראה זה בדקתי ומצאתי: רוב מולי”ם אלה – ערלים, ורובא דרובא – מולי“ם ואינם פורעים¹⁴⁵. ואשר למדת הכח והיכולת של “מוריה” ו”דביר“, הנה כל אלה המולי”ם יחד, עם היותם מתושבי המקום, ומקצתם – מכשירי דפוס גדולים ועצומים עומדים לשמשם – עם כל זאת, כלם יחד, בכל השתדלותם, לא הוציאו בברלין אף את החצי מזה שהוציאה “מוריה” במשך אותו הזמן, וכולם, בדברם עמי, הביעו לפני את השתוממותם על העבודה הרבה אשר עבדה “מוריה” בעונת החורף. 

ואולם אין לכחד: בזמן האחרון תנאי העבודה המולי“ת בברלין, גם מפני היוקר, גם מפני ההתחרות וגם מחוסר בתי דפוס הגונים, הולכים וקשים, ותנאי שלך בדבר הזמן, – הוא בשעה זו קשה מאד: ומי יודע מה עוד יוליד לנו יום מחר? אם יאמיר היוקר כמו עד עכשיו – אין ספק שכל ענין המולו”ת בגרמניה יתמוטט פתאום. גם עתה כבר הושוו כמעט המחירים לאלה שבאנגליה, ובפרטים מועטים גם עולים עליהם. ואולם לדבר זה, אם יעלה ויבוא, אין תקנה, ושום מו“ל לא יעמוד בפניו. תנאי אפשר להתנות ואפשר גם לקבלו, אבל בימינו הרבה שליחים למקום לבטלו. על כרחנו עלינו למסור את הדבר בידי המזל והמקרה, כי גם תנאים שבכתב אינם מועילים. שביתה אחת, למשל, מבטלת הכל. כל התנאים שהטלתי אני והרבה מולי”ם אחרים על המדפיסים וגם הקנסות החמורים לא הועילו להוציא מידם גליון נדפס בזמנו. ואת הקנס משלם לעולם המו“ל, ולא המדפיס, לפי שכל החמצה גוררת אחריה בהכרח עלית מחיר ההדפסה – והמו”ל שלם ישלם. – – 

בעיקר הדבר אומר לך, כי “מוריה”, בהשתתפות “דביר”, יכולה ורוצה לקבל על עצמה את הוצאת ההיסטוריה שלך –, אבל סדור הדבר והוצאתו לפועל צריך עיון רב ושקול הדעת ושיחה פה אל פה במקום המעשה, כלומר בברלין, במקום שהספרים עתידים לצאת, ולא אני ולא אתה בני חורין לבטל מימי הבטלה והמנוחה הספורים לנו. נחכה נא אפוא ימים מעטים: בשבוע זה או בשלאחריו יבוא לגרמניה, – ברלינה – רבניצקי מודענו,– הוא צריך היה לצאת מא“י בשבעה לח”ז,– וממני וממנו תסתיים שמעתתא. חזקה על שני “חברים” כמותנו, שלא נכשילך בבני אדם שאינם מהוגנים, אפילו אם בני אדם הללו יהיו מולי“ם, והמולי”ם נהיה אנחנו. סוף סוף, טוב חבר אחד ישן מעשרה חדשים. לולא המתרגם האומלל טריווש שהיה לנו – מי יודע אם לא כבר ראינו מחצית הכרכים יוצאים.

ובכן זאת עצתי: אל תתפתה ואל תאנס לשום מו"ל שבעולם. יבוא רבניצקי במהרה, ונבוא עוד הפעם בדברים בענין זה, ואם מה' יצא הדבר – והרי בודאי מה' יצא – יגָמר בכי טוב, ויֵעשה ויצליח. בינתים אולי ארד לברלין ואבוא בדברים גם עם קרופניק או עם שכמותו. סוף דבר: נחכה מעט, הכל “יבוא על מקומו בשלום”.

ושלום לך ול“עזרך” היקרה ולכל עוזריך, שלום שלום ומנוחה שלמה.

אוהבך ומוקירך ח. נ. ביאליק

אשתי אומרת שלום לך ולרעיתך ולבתך סופיה.

 

לח. פ. ברֶגמן    🔗

[הומבורג] כ' סיון [תרפ"ב].

יקירי ברגמן,

שב במקומך לפי שעה, ואל תבקש לך גדולות בארץ נכריה. הדרכים משובשות בוִיזות ובשאר מרעין בישין, ומשנה מקום בזמן הזה – משנה מזל לרע. עוד תבא השעה ונפקד כלנו לטובה.

“שפת הילדים” הולך ונגמר. הסדור, הקלישאות והציורים קשים פה כקריעת ים סוף, וסוף סוף איני בטוח שיצא דבר מתוקן. אין מה לחשוב עתה ע"ד תקונים יסודיים. די לנו לעמוד בשלנו.

רבניצקי ואשתו באו אתמול לברלין לשם רפוי. אשתו הזקנה חולה מסוכנת.

אני יושב לשם מנוחה והתרפאות כאן, בהומבורג. נהייתי ונחליתי מאד. התפלל עלי, איש צדיק!

והעקר– סבלנות! הוי, מי יתן לי לעצמי מעט סבלנות.

הדו"ש באהבה ח. נ. ביאליק

 

לי.ח. רבניצקי וש. בן־ציון    🔗

[הומבורג, 1922] VI/16 [כ' סיון תרפ"ב].

לאַחַי וחברי רבניצקי וגוטמן.

שלום וברוך בואכם¹⁴⁶, אחים יקרים. רוצה אני לדאות אליכם על כנפי נשרים, אלא שהפספורט ־ שכלה זמנו לפני יומים, והוא מונח עתה בפוליציי להארכת הזמן – הוא שמעכבני, וכנראה אוציאנו משם רק ביום ב' אחרי שבת. לבוא בלי תעודה לברלין לבי מהסס, מפני הידיעות התכופות בעתונים ע"ד חפושים ובדיקות תמידים, יום יום. איך שהוא, בעוד שנים שלשה ימים – ואני אתכם במחיצתכם. האריכו רוחכם. אכן יש על מה לדבר. השפתים

תבֹּלנה. הכינו אזנים!

אם אקבל את הפספורט ביום ב' אצא עוד בו ביום. ואם לאו – למחרתו.

ואתה רבניצקי, יקירי, הנך בעל יסורים. שמעתי ויצא לבי. ואולם טוב, כי באת הנה. טוב מאד. וגם אתה, גוטמן, היטבת לבוא. היטבתם שניכם – אף כי אחרתם מעט.

והנני המצפה לחבקכם ולנשקכם

ח. נ. ביאליק

שלום לפַיָה העניה! שלום וברכת רפואה שלמה.

ושלום וברכה לכלכם בשם אשתי.

 

לי.ח. רבניצקי    🔗

[הומבורג] 22 VI/20 [כ“ד סיון תרפ”ב].

יקירי רבניצקי,

רואה אתה, זריזות קפצה עלי ואני מריץ אליך מכתב אחר מכתב. בזה הרגע קבלתי מגלה כפולה כתובה פנים ואחור מאת ברקוביץ מניו־יורק בדבר עסק ביש שלנו עם השודדים והגנבים, בעלי ה“היברו פובליש' קומפ' " ימ”ש¹⁴⁷. מכל המו“מ עמם לא יצא כלום. אינם רוצים להמציא שום חשבון על העבר. נכונים הם לשלם איזה סך מסוים (“אַ רונדע סומע”) על העבר בתנאי שנמסור להם הזכות על גנבתם לצמיתות. האמתלא שלהם, שהם עושים מה שעושים בהיתר עפ”י חוקי אמריקה, וגם הרבנים האמריקאים עושים כך: הללו הדפיסו ספרי רומ“ל של ראם בלי רשות. מאגודת הסופרים היהודיים שבניו־יורק (אגודת י"ל פרץ) ג”כ אין תקוה. ידה קצרה לעזור ואין משגיחין בה. הוא מיעץ לפנות במכתב חתום ע“י שנינו (קול קורא) אל המורים ואל דעת הקהל ואל ההסתדרות העברית ולהכריז חרם על הספרים הגנובים, כמו שעשינו לפני כמה שנים, והוא בטוח כי אחרי מעשה כזה לא יהין איש מן המורים להשתמש בהם. מלבד זה הוא מיעץ לצוות לסוכננו באמריקה להתחרות עם הגנבים ע”י הוזלת המחיר של אלה הספרים, שהוציאו הגנבים שכמותם. הוא אומר עוד: “אמנם אפשר לנסות עוד פעם ולבוא תחלה בהתראה אחרונה וחמורה אל אנשי ההיברו פובל' קומ', אבל מסופקני אם הועל תועילו בזה”. – עכ"ל.

עצתי לערוך קול קורא, מעין זה שלעבר¹⁴⁸, בהוספת דברים נמרצים “מענינא דיומא” (כלומר, להראות על הרשעות והתועבה שבגנבה כזאת ביחס לאנשים שנמצאו, מחמת המאורעות, בצרה גדולה, באין יכולת להגן על עצמם) ולשלוח העתקות לברקוביץ ולרזניק¹⁴⁹ (מזה קבלתי באלה הימים מכתב מלא חבה והשתפכות הנפש בצרוף בקשה ותחנה “לחדש ימינו כקדם”, וכבר שלח סכום מסוים, מאה אלף מארק, ל“עבר” ע“ח ספרינו, וכנראה כבר התקשר עם “עבר”. דרך אגב, הוא כותב שבדבר החשבונות של העבר שבינינו יתן לנו פצוי לאחר שיתברר לו הדבר מפי העורך־דין שלו – מה פירוש הדבר? מה מקום לבירור של עו”ד כאן?). ואולם מי יערוך קול קורא כזה? אלו היה בידי טופס קול הקורא הישן הייתי יכול לתקנו ולהכשירו לנדון שלפנינו, אבל לכתוב קול קורא חדש אין שעתי וכחי מספיקים. אולי כדאי לדרוש מרזניק את נוסח קול הקורא הישן. בידו בודאי הוא נמצא, לפי שהדפיסו במספר רב. פנה אליו. יכול אתה לעשות זאת ע“י רוזנשטיין שעומד במו”מ עמו, ואולי תנסה אתה את כחך לערוך קול קורא כזה?

עד כאן בענין הגנבים. מכאן ואילך בא ברקוביץ בהצעה חדשה, חשובה מאד, שכבר נגע בה באחד המכתבים, וזה הדבר: בהכירו היטב את מצב החנוך העברי באמריקה הוא בא לידי החלטה, כי כל “כלי יוצר” עליהם לא יצלח, אם לא יתנו על יד הילדים חוברות קטנות, בנות 8 עמודים כל אחת, עם ציור אחד בעמוד ראשון מענין החוברת, על ניר עבה ובהיר, באותיות גדולות ומנוקדות, בעלות תוכן קל ונעים (ספורים, אגדות, מחזות ומשלים מחיי עמנו) ובמחיר מצער, 5 סנט כל אחת. אלה הם ראשי תנאי ההוצאה. אם ידפיסו את החוברות בגרמניה וישלחון לאמריקה – יהי זה, לדעתו, עסק טוב מאד. אפשר למכור שם בכל שבוע מחברת אחת בחמשה או ששה אלפים אכסמפלרים. אילו הדפיס החוברות באמריקה היתה כל אחת עולה לו ששים דולר. אם יש חשבון להדפיס בגרמניה ולשלוח לאמריקה – כי עתה נכון הוא להשתתף בהוצאה זו ולקבל עליו כל עבודה (ספרותית וטכנית) שנטיל עליו. שכחתי להוסיף, כי הפורמט צריך, לדעתו, להיות גדול, כזה של ספר, ובסוף המחברת יבאו באורים למלים הקשות ותרגומן ללשון המדינה. כדי למעט בהוצאות יש להדפיס את החוברות לא אחת אחת, אלא כמה בבת אחת. ע"י כך תהא היכלת להמציאן לבתי הספר באמריקה תכופות, בכל שבוע. עד כאן תוכן¹⁵⁰ הצעתו.

לדעתי, ההצעה טובה מאד וכדאית היא שנטפל בה ונוציאה אל הפועל. חמר ספרותי ימציא ברקוביץ, וגם לנו יש ויהיה מעט – משלנו ומשל “ספרי” – ואין הדבר חסר אלא “קום ועשה”. הוא – ברקוביץ מטעים שני תנאים: האחד, שהתוכן והסגנון יהיו קלים מסובין, ערוכים לתינוקות ולילדים בני אמריקה, שהכנתם העברית מועטת מאד, מועטת כל כך עד שמחברותיו של ברקוביץ שיצאו עד הנה (“מקראות קטנות”¹⁵¹) הן “מורכבות” וקשות בשבילם יותר מדי. ותנאי שני, שהנייר יהיה לבן דוקא, יהיה פשוט וזול, אבל לבן, ולא כהה, כדרך שמדפיסים עכשו בגרמניה. ילדי אמריקה מואסים במחברת שנייר שלה כהה. הצד הטוב שמבחברות אלה, שאין הוצאותיהן מרובות, ומכירתן תכופה, ומדת התפשטותן מרובה, כלומר אפשר להדפיס ולהוציא הרבה אכספליארים לכל מהדורה, מה שמוזיל מאד את מחיר ההדפסה. לדעתי, אפשר להדפיס כל מחברת עשרה עשרת אלפים אכסמפליארים, חצים לאמריקה וחצים לאירופה ושאר ארצות. לא כך? הודיעני דעתך תומ"י, אחרי שתעיין בדבר עם קרופניק – ואדע מה לענות לברקוביץ. בבקשה שלא לדחות תשובתך. ביזניס! יש, לדעתי, לדרוש מברקוביץ שימציא דוגמה מוחשית משל מחברות מסוג זה שהוא רוצה בהן – “כזה ראה ועשה!”, ולא נהיה כסומין בארובה.

את המכתב הקטן של אחד העם קבלתי. אוי לנו שראינוהו בכך¹⁵². ואני אמרתי, היה יהיה לנו לאות ולמופת באמץ רוחו וב“כבוש היצר”. כמה חלשה דעתו! כמה רפו ידיו! יחזקהו ויאמצהו אלהים. מתפלל אני ליום שאבוא לא"י, אולי אוכל להנעים עליו כמה שהוא את שבתו שם. 

ומה מצב פַיה? הודיעני. רוצה אני לשמוע מפיך. למה אתה מעלים צערך?

שלך בלב ובנפש, אעפ"י שאני שותק ומאריך בשתיקה,

ח. נ. ביאליק

– ומה כותב לך א"ה בדבר קובץ מכתביו¹⁵³?

שלום לגוטמן. אני כותב אליו מיד. הוא כועס עלי. הדין עמו. ואעפי"כ אין הדין עמו. הדין עם שנינו. אוי רשעים, למה אין אתם יודעים לדין את חברכם לכף זכות אפילו בשעה שאתם רואים אותו רודף בסיף וכו' ונמצא הרוג מפרפר וכו'¹⁵⁴ - אוי אוי, איגואיסטים! אוי לכם מיום הדין!

אַי וועט מען אייך פיצקען¹⁵⁵!

אִי גוטמאנען, אִי רבניצקען!

 

לש. דובנוב    🔗

[הומבורג] 1922 VII/3 [ז' תמוז תרפ"ב].

להר' ש. דובנוב בבריזין על יד דאנציג.

ידידי הנעלה,

ידידנו רבניצקי בא לברלין, הוא ואשתו החולה, והוא יושב שם זה כעשרה ימים. בהיותי בברלין בשבוע העבר עיינתי עמו בנדון שלנו, ובעיקר הדבר באנו לידי החלטה, כי “מוריה” מקבלת על עצמה, אם היא לבדה ואם בהשתתפות “דביר”, את הוצאת ההסטוריה שלך בעשרה כרכים. את התנאי העקרי שלך, את קביעת הזמן, אנו מקבלים עלינו באהבה וברצון, הואיל והוא לטובת שני הצדדים. כל ספר מרובה כרכים – נוח לו ולמחברו ולמול“ו וגם לעולם, שיהיו כרכיו יוצאים תכופים בזה אחר זה, בלי הפסקות יתרות. ואולם לא אכחד ממך, כי לא תמיד, וכל שכן, בזמן הזה, הדבר תלוי ברצון טוב ונאמן. בימינו יש אשר הרצון הנאמן ביותר לא יעמוד בפני המעצורים, שאינם צפויים מראש. גם עתה, למשל, בעודני כותב את המכתב הזה, הולכת ונמשכת זה ימים מספר שביתת פועלי הדפוס בברלין ואין יודע מתי תכלה. אחת אני יכול להבטיחך, כי מצדנו אנחנו לא יבא כל מעצור. כל מה שבכחנו נעשה להחיש את צאת הכרכים איש אחרי אחיו במועדם הקבוע. אפשר להדפיס בבת אחת בשני בתי דפוס. על כל פנים, שום מו”ל אחר, ואפילו זה שיש לו דפוס משלו, אינו נמצא לענין זה במצב טוב מבעלי “מוריה”. יודע אני את כח ההדפסה של כל אחד ממול"י ברלין העברים – ואני מבטיחך, כי אין כח אחד מהם יפה משלנו. – –

מה יש אפוא לעשות עתה, מיד?– לדעתי עליך להמציא לידנו את מותר הכ“י שבידך מתרגום טריווש, כדי לצרפו אל זה שבידנו – רבניצקי הביאו עמו לברלין – ועם זה יש להמשיך לפי שעה תרגום אותו הכרך, שכבר התחלנו בו, ולהביאו לידי גמר. כמדומה, שכבר נתרגם יותר ממחצית הכרך, ולמה תהי היגיעה לריק? עד בואך מקצה שני חדשים לברלין, אפשר שכבר יגמר תרגום אותו הכרך ונוכל לגשת תומ”י להדפסתו (כמדומה שהוא השביעי למנין הכרכים) וביחד עמך נסדר את כל העבודה לעתיד.

ובכלל חושב אני כי מלבד המשכת תרגום אותו הכרך שכבר התחלנו בו, אין לעשות בענין זה עד בואך לברלין קטנה וגדולה. המלאכה כבדה ומורכבת ובלי “יד בעלים” באמצע לא תֵעשה. כל מהלך העבודה ודבר צאתה אל הפועל דורשים את שבתך פה “על האבנים” במקום המעשה, וגם אנחנו מצדנו לא נתיחס אל העבודה רק כמולי"ם בלבד. סוף סוף לאו קטלי קניא באגמא אנן. דובנוב ויצירי כפיו אינם לנו ענין של משא ומתן בלבד. ומינך ומינן תסתיים שמעתתא.

ובכן, אני מחכה לתשובתך המוחלטת בענין זה. חושב אני, כי הענין בדרך כלל ברור לך ולא הנחתי מקום לספקות. על הפרטים עוד אפשר לדבר במכתבים הבאים, וטוב מזה – פנים אל פנים. 

ואיני צריך להגיד לך עד כמה אני שמח על הבשורה בדבר בואך וקביעת ישיבתך בברלין. בת קול של ימים רחוקים וטובים עלתה אלי מבשורה זו. היכן, היכן הם אותם הימים?

והנני הדו"ש רעיתך ובתך בכל לב –

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

לח. פ. ברגמן    🔗

[הומבורג] 922 VII/7 [י“א תמוז תרפ”ב].

ידיד יקר,

תודתי וברכתי לך על דברי הנחומים¹⁵⁶. אין אני מתיאש, חלילה. עיף אני מאד, ומקצר רוח ועבודה קשה יש אשר תנוח עלי רוח רעה וטפה מרה נזרקת מפי קולמוסי.

לארץ ישראל אַל תלך, לפי שעה. מצב המורים בא"י, לרגל צמצום התקציב ושטת הקמוץ, קשה עתה מאד, קשה שבעתים ממצבם של סתם בני אדם. הארך רוחך עוד מעט.

ידידנו רבניצקי שרוי עתה בצער גדול. מחלת אשתו אנושה, בימים האלה יֵעָשֶׂה לה נתוח קשה בגופה, והיא צריכה לרחמים רבים.

כשיצא “שפת הילדים” – הוא קרוב לגמר – אשתדל לשלוח אליך קצת כסף. לפי שעה ידינו ריקות ואני עצמי נמצא במצור ובמצוק.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

שלום וברכה לך ידיד יקר, ר' ישראל בלקינד. אכן צעיר אתה מכלנו. וכן יגדל כחך! שמחתי לשמוע את קולך ממקום אשר לא פללתי¹⁵⁷. חזק ואמץ. 

 

ש. א. הורודצקי    🔗

922 VII/8 [י“ב תמוז תרפ”ב] הומבורג.

שלום וברכה,

המקום טוב, אף כי לא מקום מנוחה הוא לי. עד היום עדַין אינני בקו הבריאה וממילא גם אינני בקו ה“כתיבה” ולא נתפניתי עד היום לכתוב דברים בשביל התרגום הרוסי של ברדיטשבסקי ז"ל¹⁵⁸. מסור נא את הדברים לגברת ברדיטשבסקי ביחד עם ברכת שלומי לה ולבנה עמנואל.

בדבר הסכום עשרת אלפים פנה לך אל מזכירנו מר וויסלבסקי¹⁵⁹ והוא לא יאחר מלסלק לך את המגיע לפי החוזה. היום שלחתי אליו עוד מקצת מן החומר של כ"י שלך¹⁶⁰ ערוך ומתוקן לדפוס. המזכיר כתב לי, כי כבר מסר את ספרך לדפוס והתחילו בסדורו. בשעה טובה.

אשתי דורשת בשלומך. חושבים אנו לשהות פה עוד כחדש ימים. ואתה האינך אומר לצאת אל אחד מנאות הקיץ?

והנני האומר לך שלום –

בידידות ח. נ. ביאליק