לבן עמי

ידידי יקירי בן עמי,

כל מה שכותבים ושיכתבו במ“ע שבחו”ל הוא כאַיִן מול המציאות¹. היום יגמרו את קבורת המתים – יותר משלש מאות חללים יהודים. מן החוליגַנים נפלו חללים יותר משש מאות. החורבן גדול מאד. כעשרים אלף נפש נשארו בעירום ובחוסר כל. המולדבנקה² נחרבה לגמרי. אנשי הצבא והפוליציא היו עם החוליגנים להחריב ולהרוג. לולי ה“מגִנים” הגבורים – אבדנו כלנו.

מאנשי שלומנו לא נפל ולא נעדר איש ונצא כלנו שלמים בגופנו ובממוננו, אבל לא בלבנו. הסכנה היתה גדולה וגם עתה עדין לא עברה לגמרי. החרב תלויה על ראש כלנו ובכל רגע היא מוכנה לשחיטה.

ברך את מזלך שהוציאך מן המקום הזה לפני הרעה.

ושלום לך ולב"ב.

בחפזון רב

ח.נ. ביאליק

ושלום לך מאת ר' מנדלי. הוא רוצה לנסוע לג’יניבה ולהיות שכן לך. כתוב אליו.

לש. בן־ציון

[אודיסה, סוף אוקטיַבר או תחלת נויַבּר 1905 – מרחשון תרס"ו]

[לש. בן־ציון]

יקירי גוטמן,

ברגע זה קראתי מכתבך ומכתב רעיתך לבנך. יש לכם עתה משלות הרשעים ולנו – אוי ואבוי, אוי ואבוי! הרג, חרבן ואבדון.

בו ברגע שחזרנו מן האניה³ החל ההרס וההרג⁴ וַיֶארַך עד יום השבת. ה“סך הכל” של הפרעות הוא בקרוב כך: כארבע מאות הרוגים יהודים (יותר משלש מאות ראיתי בעינַי ומָניתי בפִי בבית הקברות), אלפי פצועים וארבעים אלף מישראל מוטלים בחוצות בעירום ובחֹסר כל.

זאת באודיסה – ובשאר הערים מה עשו! עד עתה נחרבו כששים וחמש עיר חרבן גמור ומוחלט, תל שממה. ביניהן קיוב, קרמנטשוג, וילנא, יֶקַטירינוסלַב, ניקולַייב, יֶליסבטגראד וכו' וכו'.

ה“מגִנים” самооборона עבדו בחרף נפש ולולא הפוליציא והצבא שעזרו את החוליגנים – ודאי לא גדל החורבן כל כך. מן החוליגנים באודיסה נפל גם כן רב, אבל עדין לא הוברר כמה.

י"א 300 ויש מוסיפים עד 650.

אמנם בר מזל אתה, חביבי, יצאת ב“כי טוב” כפול ומכופל, לקול תרועת הששון⁵. האם לא הגיע אליך שעה קלה אחרי הפליגך קול הדם ושועת הרוגים והרוסים?

אשריך שלא ראית ולא שמעת.

כתוב.

שלך ח.נ ביאליק

לשלום־עליכם⁶

[אודיסה, 4.11.1905. י“ט מרחשון תרס”ו].

תרגום מאידית

מה אתה אומר לאסוננו⁷? טוב הדבר? והכל בגללך. לוא באת לאודיסה והיית מתראה עמי – כי אז אולי היתה זכות שנינו מסייעת. בקצור, תשתדל לבוא לפחות עכשיו למחננו. ולמען השם להודיעני קודם על־ידי הטלגרף, כדי שאוכל להקדים ולנסוע, כנהוג.

היה שלום ובֹא אלינו.

ח. נ. ביאליק

לש. בן־ציון

אודיסה, [י“ד] כסלו [תרס”ו], 29.11.1905.

גוטמן,

מיום צאתך מעמנו – אין לך יום שלא יחרב ויִבָּרא בו עולם אחר עולם. ערבוביא ואנדרלמוסיא. חורבן ויצירה⁸. ומובן מאליו שמלאכה זו נעשית ע"י אחרים, ואנו, אברכי המשי וצפרין קדישין, מבחוץ. אין לנו, הקוֶועטשֶׁערס⁹ ובעלי התחתוניות, חלק ונחלה בכל זה. כלואים אנו בחדר ודוחקים את עצמנו – ובטלים. שממון, שממון.

ומתוך השעמום נאספנו לפונדק אחד ואנו אומרים ליסד לנו קלוב קטן בשביל הסופרים העברים (שכבר אינם…¹⁰) וכנותהון שבאודיסה. מי ידוע, אולי ירא ה' בעָנינו ונחם אותנו משממוננו. הרבה שליחים למקום זה ששמו קלוב: שַׁח־מַט, קוביות, טֵה עם אַנגעמכטס…¹¹

ו“מוריה” עושה חיל… הפוסטה והטלגרף שובתים, וממילא אין הזמנות. אלמלא שביתת הפוסטה היה הסזון¹² עולה יפה, לפי ערך, למרות הפרעות.

השביתות התכופות והממושכות משליכות המוני עם לתהום הדלות. עוני וצרה שאין להם סוף, ה' ירחם.

כשתפסק שביתת הפוסטה ישלחו תיכף ומיד את ה“בן עמי” המתוקן¹³ וספוהמ“ק¹⁴ חלק ד' לקראקוי לדפוס. שלח איפוא תיכף ומיד בלי אחור כל שהוא את מותר ה”בן עמי" המתוקן שבידך בחבילה מובטחת היטב – לפי שעה ימסרו לדפוס בן עמי ח“ב למהדורה חדשה. לא מפני שכלו הראשונים, אלא שהמדפיס שוַויצר, שהכין נייר בשבילנו, דוחק. כן נדפיס אפשר אלף אכסמפ' ב”ע 1 וספוהמ“ק 1, והכל מטעם הנ”ל.

המכונה של דפוס שלי¹⁵ לא נתקבלה – וברוך ה'! בשעת מהומה זו – גם דחיה זו לטובה!

ובעולמי שלי, הפנימי – אין כלום. לא כלום ממש. לבי רעב כנחש, ואני מאכילו נבלות וטרפות. חלומות רעים והרהורים של זעף, חֵמה ורוע לב. אוּוּ!!

ואתה גוטמן? אתה?

הנה לקחת מעמנו גם… את בנך¹⁶… נשרפו כל הגשרים בינינו! יחד עם ה“ב”ע" שתשלח שלח גם את ספורו של אז"ר¹⁷.

ואם אינו מוכן עדין – הזדרז.

ושלום לידידנו היקר והחביב הר' א"ז רבינוביץ. בלכתי עם רבניצקי אל החוף לשלח אותו ואת יחיאלי¹⁸ ־ קרנו מכשול, ולצערנו לא יכלנו לנשק לו ולברכו. צער גדול נצטערנו באותו היום. יהי צערנו כפרתנו.

ומה שלומו של בית אז"ר? הכבר באו אל המנוחה? ואיך ואיה?

הזקן ר' מנדלי יצא למונפיליר, מקום מגורי אחת מבנותיו. הוא יחרוף שם, כנראה. ואולי יצא משם לג’יניבה, מקום מגורי ביתו של בן עמי.

אודיסה מתרוקנת. כחמשים אלף איש עזבו את העיר ויצאו לחו“ל. את מכתבי זה אני כותב בבית לוינסקי, בשעת אספה, וע”כ דברי מקוטעים.

ושלום לרעיתך וכל בניך. ואמור שלום ליחיאלי ולכל חבריך המורים. וּשְׁקָה בשבילי עוד פעם את בנך יצחק.

כתוב, כתוב.

שלך, ח. נ. ביאליק

לא. ז. רבינוביץ¹⁹

ידיד יקר הר' א"ז רבינוביץ.

שלום לך ולביתך.

בשבוע העבר כתב לך ידידנו ה' רבניצקי, והנני ממלא בזה את דבריו. בעריכת ספרך תולדות הספרות²⁰ אנו עוסקים ועוסקים, אלא שהמלאכה קשה ומרובה, ולפיכך היא מתנהלת בכבדות ובעצלתים, ומפני ששוק הספרים ג“כ “מתנהל בעצלתים” בימי מהומה אלו – ממילא אין סבה לזריזות מיוחדת, לא כל הזריז – נשכר בשעות רעות אלו. ואולם איך שהוא, ספרך יֵעָרֵך ויודפס, אי”ה, ונראה נחת זה מזה. אלו לא חסנו על הוצאות לבטלה היינו שולחים אליך את הפרקים הראשונים המתוקנים²¹ וראית בעיניך ושמח לבך.

ואתה מה שלומך ומה חייך בארה"ק? ומה הארץ ואנשיה בעיניך? למה אין אתה וגוטמן כותבים כלום על כל אותם הדברים שאנו מתגעגעים ומתאוים לשמוע עליהם. גוטמן כועס ומתרגז – על מי ועל מה איני יודע. שחצנות – – נזרקה בו, והוא בועט ומתרגז ואין נחת.

כתוב כתוב, הרבה כתוב. עמנו אין חדשות. תקוה מועטת ופחד מרובה. מצבי הפרטי לא נשתנה מכמות שהיה. עיני תלויות למקרה. הדפוס – בשבוע זה יתברר לי אם אפתחהו ואם לאו. כמדומה, שתפתר השאלה בחיוב. החבורה מתפרדת ומתדלדלת²² עוד מעט ואכלה יפו את אודיסה²³. חורבן וריקנות. המקום ירחם.

באהבה ובידידות

שלך ח. נ. ביאליק

לי. ד. ברקוביץ

אודיסה 3.1.1906 (י“ט טבת תרס”ו).

יקירי ברקוביץ,

ראשית – מזל טוב²⁴, עוד לפני בוא מכתבך “לקחה אזני שמץ מנהו” ו“אלי דבר יגונב”, הכל כמו שכתוב באיוב. –

היה מאושר!

ואולם מה שאתה ובית חותנך²⁵ אומרים לצאת לאמריקה – זה אינו מוצא חן בעיני כל עיקר. לא לכם אמריקה. לא לכם. ירא אני פן אבוד תאבדון בתוך היריד הגדול ההוא. יש שם חירות – אבל חירות זו מטלת על אדם שכמותי אימה גדולה. רואה אני לפרקים את העתונים האמיריקנים ושַמָה תאחזני. כמה גסות, כמה המוניות, כמה חֹסר טעם וכמה רעש! רעש, רעש – ואני שונא את הרעש תכלית שנאה. כלום נואשת, יקירי, מרוסיא לצמיתות עולם? כלום אינך מאמין לראות עוד כאן בנחמתנו?

ואני אומר לך: יעבור הרעש ותחדל המהומה – ואנשי שלומנו ישובו להתבצר במצודותיהם שכבשו להם במשך עשרים השנים האחרונות ועבודת התחיה תשוב לכבודה ולמקומה, ונזכה עוד לראות שעות הרבה של קורת רוח בעולם הזה, ברוסיא. סוף סוף, פליטת נשמתנו הלאומית משתמרת בתוך כנסת ישראל שברוסיא, ועוד שנים רבות תעבורנה עד שתגיע הכנסת האמריקנית להתחרות בענין זה עם הרוסית. איך שהוא, צר לי, צר לי מאד, לראות את חבורתנו הקטנה מתמעטת והולכת כ“פְרי החג” השחוטים²⁶. הייתי רוצה לראות אותם כשהם מוסיפים והולכים כ“נרות חנוכה” בהדלקתם²⁷ וככוכבי השמים ביציאתם.

ואולם אם כלה ונחרצה מעמך לצאת לאמריקה – יהי צאתך ובואך לשלום. אפשר גם זו לטובה. וראה: אל תמכור את נפשך לעבודה זרה של העתונות היומית באמריקה. מוטב לך להיות גורף ביבין ופושט נבלות. אל תכתוב אלא מתוך רוה"ק, אל תַּתִּיר את הקשר שבינך ובין חבריך הסופריך ברוסיא. אל תכתוב זרגונית. לְמוד, למוד ולמוד. ולעולם תתגעגע על ארץ מולדתך, על עירתך הקטנה, על ימי ילדותך, על ימי רעבונך, על האזוב אשר בקיר בית אביך, על חטאות נעוריך ועַל ביאליק. הגעגועים האלה יעמדו לך בעת צרה ויטהרו את נפשך מכל סיג ופגם.

ולארנסטינא תאמר: מקנא אני בה שזכתה במציאה יפה שכמותך. אזא יאהר זאל איך האבען אַחוץ שווארצקייט²⁸. זוכר אני וזוכר “את אותם” הימים – כמו שנהגו לכתוב סופרי הצופה – כשהייתי “אני והיא” מדלגים על ההרים כביכול ומקפצים על הגבעות שאצל הלימַן²⁹. שמא תאמר אגלה לך כאן את כל המעשים כלם שעשיתי “אני והיא” בשותפות? עורבא פרח! לא מיניה ולא מקצתיה! אמנם תהא זאת נחמתך, שכבר שקלה ארנסטינא למיטרפסה “והקב”ה עשה לה סוף שחור" – שהרי נישאת לבחור שחור שכמותך. גְבִרְתִּי ארנסטינא! (עכשיו אסור לי לומר פשוט “ארנסטינא” בלא שם ומלכות) כשיבוא כבודֵך לאמריקה תפקדיני לפרקים ב“פריסת שלום”?

כך, כך, יקירִי. פזור וגלות, גלות ופזור. אין רגע של מנוחה, אין שעה שלמה של שלוה. נולדה מחשבה בלב – אין שהות להביאה לידי מעשה, התחלת בדבר – אין אתה יכול להביאו לידי גמר. לפני הפרעות היו מחשבות רבות בלבי ובלב חברי באודיסה לכונן מרכז ספרותי קטן, מקדש מעט, לטובי הסופרים שבנו, וכבר גם עשינו מעשה במקצת³⁰ – פתאום והנה פרעות. חוששני שהפרעות יפסיקו את החיים הרוחניים בעמנו לימים רבים.

ואעפ"כ לא נואשתי עוד. בעוד ימים, כשתרוח עלינו השעה מעט, נשוב לאותן המחשבות שנפסקו לפי שעה, ובודאי תתן גם אתה ידך עמנו.

כתוב לי, יקירי, כמה תשהה בלמברג ומתי תפליג בים. ובכלל, הרבֵּה עלי את מכתביך, כתוב מדרכך, מאמריקה ומאשר אתה שם.

חוברת “השלח” (המשולשת) תהא כנראה אחרונה, לפי שעה. את רשימתך בחוברת “הזמן” האחרונה³¹ לא ראיתי עוד, אך שמעתי בשבחה. ירחון “הזמן” לפי השמועה, יחדל גם הוא מצאת. האומנם?

ושלום לשופמַן. מוקיר אני מאד את מעשי ידיו הדקים והעמוקים. מה מעשיו בלמברג?³² למה הוא ממעט לכתוב? צריכים עתה לברוא מרכז ספרותי אחד שישתתפו בו כל הכשרונות האמתיים, וע"י כך תהא משפחתנו הקטנה, המפוזרת בארבע רוחות העולם, מכונסת לפחות במקום ספרותי אחד וממילא תעשה רושם ויִוָדע כחה. עוד הפעם שלום לך ולארנסטינא.

שלכם באהבה

ח. נ. ביאליק

לשלום עליכם

[אודיסה, ³³3.1.1906. י“ט טבת תרס”ו].

שלום עליכם יקירי!

ובכן יוצא אתה את הארץ ואת פניך לא ראיתי! אצבע אלהים ובֹהן ידו! חבל, חבל. עצמותינו השבורות מתפזרות על שבעה ימים. עד מתי, שלום עליכם, עד אנה? מה יהא הסוף, אני שואל אותך, אדרבא, אמור לי, היכן הוא היושר של הקב“ה? הא, היכן היא האמת שלו? וכי מה איכפת לו, דרך משל, אם יושב לו יהודי אחד ששמו “שלום עליכם” על שפת הדניפר וכותב מעשיות יפות ליהודיו – והם, היהודים, מתגלגלים מצחוק ומוצאים להם שעה קלה של קורת רוח בעולם הזה, אחרי העבודה הקשה ואחרי היגיעות והטרדות המרובות… ואולם לך והקשה קושיות על הרבוש”ע.

בקצור, יהא צאתך לשלום ועשה חיל באמריקה, ואולם את עמך שמור, אל תמכרהו לתגרנים בכסף נבזה. וכשתעמֹד לך השעה… שמעני, ושוב אלינו, אל חבריך הישנים. סוף סוף אין ארץ טובה כרוסיא ואין עיר טובה כאודיסה. לאודיסה, לאודיסה, שלום עליכם, כי יש “תקוה” ס’איז דא א“האפנונג”³⁴. דאס איז אזא מין צייטונג³⁵ שעתיד להופיע בשם זה בעירנו. לפי שעה יש רשיון, והכסף עדין אצל הקב“ה. כשתגיע השעה הנכונה – נשלח איך, שלום עליכם, את הרצים רוכבי הרכש והאחשתרנים בני הרמכים להביאך אלינו לאודיסה. ואז – בעבורנו אל תמנע מים… אגב אני איני עתיד להשתתף באותה “האפנונג”, אלא שאר חברינו. ה”סבא" שלנו הוא עתה בפרנציא, אצל בתו, וזהו האדרס אליו:

Crénol (Drome). Mr. Abramowitch, Францiя

ועוד הפעם שלום שלום לך, צאתך ושובך לשלום. אני נושא אליך את מטפחתי מרחוק, אני זורק את מגבעתי, אני קורא הוררא ואני בוכה בחשאי…

כתוב מאשר אתה שם. כתוב הרבה.

בחבה גדולה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. “מידד”³⁶ יכתוב אליך בקרוב מכתב מיוחד.

ננ. בב. אברהם אליהו³⁷ עודנו כנראה בדרך, כתוב אליו על פי האדרס של “כרמל” בניו־יורק (לוין אפשטיין) או על שם הפירמא ויסוצקי בניו־יורק בשבילו.

ש. בן־ציון יצא כבר (ביום 18 דיקאב³⁸. רגע אחד לפני הפרעות) לארץ־ישראל.

לבן עמי

אודיסה, י“א שבט תרס”ו.

ידיד נפש ה' בן עמי.

יודע אני שמלא כעס וחמה אתה עלי, ויודע אני שחטאתי וחטאתי לפניך בשתיקה, וממילא אני מצדיק עלי את כל חֹמר דינך למפרע, אלא שאין מדקדקין בשעת חירום וערבוביא ומהומה ופורענות, שעה שהכל מעורבב וטרוף ומבולבל, זדונות בשגגות וחמורות בקלות ופשיעות באונסין; ובתוך אנדרלמוסיא זו שאין כל בריה יכולה למצוא בה את ידיה ורגליה, חטאתי הקטנה מה היא כי תשים אליה לב. אתה אשריך ואשרי חלקך שזכית לישב בשלוה ובכבודו של עולם, בין הררי אלף ותחת שמי שוויץ, מְקום אין בומבות³⁹ ואין בעותי מות ואין פוגרומים; אבל אנחנו – מה אנו ומה חיינו, אומ’שטעהנס געזאגט⁴⁰. כלנו חשובים כמתים והמת, כידוע, הרי הוא חופשי מן המצוות ומן החובות, ואפילו מחובת כתיבה לידיד נאמן כמוך.

ובכלל איני יודע כתיבה זו למה היא? – הבל הבלים, הכל הבל! כל מה שנעשה עתה בארץ רוסיא הרי ידוע לך מפי העתונים, והנעשה עתה במחננו, בתוך אנשי שלומנו? – אין דבר נעשה אצלנו. נמס כל לב, רפו כל ידים, אבדה כל עצה ונתפרדה כל חבילה. הכל מרגישים את קצר כחם לעומת הנוראות הגדולות הבאות עלינו – ואין לנו אלא לשבת בדד ולדום: כי מה אנו ומה כחנו ומה גבורתנו, בן עמי?

אין לנו גם מקצת נחמה. ה“מנין” הקטן משלנו פוחת והולך, פוחת והולך⁴¹. אין לנו מסיעתנו עתה באודיסה אלא שלושה ארבעה אנשים שאינם מצטרפים ל“מנין שלם”. אין אדם רואה פני חברו אלא לעתים רחוקות. כל הענינים יגעים ומדולדלים, הלב כחמץ נוקשה, החיים תפלים וסרי טעם. זה לי כמה חדשים שלא נצנץ במחי אפילו ניצוץ אחד של רעיון. התרשלות ושפלות ידים, בין הזמנים ובין המצרים – ומתי יגיע הסוף לכל זאת?

יושב אני כלוא בבית ולא אצא אלא לקנטור “מוריה” לפרקים. שממה עלי נפשי, אחי, ואין כח עוד.

ומה יש עוד לספר לך? יש בונדיסטים, ציוניסיטים וצרופיהם וצרופי צרופיהם – ואולם תפל נא אש מן השמים ואכלתם, את כלם, ביום אחד. רָקָב וסְחִי ומאוס! עזות וחוצפה ותועבה שאין כמותה בכל אומה ולשון! אין תקוה לנו עוד, בן עמי. אין לנו לא מות ולא חיים, אלא יסורי גיהנם עולמי.

ואתה מה? הנה הקרה לך אלהים גם אורח יקר – את זקננו היקר, ר' מנדלי, שיחיה, ואתה נתמלאת מחורבננו. בר־מזל אתה. מה מעשיך בג’יניבה? ובמה אתה עוסק? ומה פרנסתך? ומה שלום אשתך ובניך הנחמדים? היכן דר זקננו? ודאי שכן קרוב הוא אליך – לא כך?

כתוב וכתוב.

בגעגועים ובאהבה

ח. נ. ביאליק

מה שלום תמר וירמיה ומיכה ושרה⁴²?

נ.ב שלחתי אליך היום חוברת “משירי הזעם”⁴³ – הקבלת אותה?

לח. פ. ברגמן וש. ח. ברכוז⁴⁴

אודיסה 20.2.1906 (ח' אדר תרס"ו).

לה"ה ח. פ. ברגמן וש. ח. ברכוז

עברנו על פני מחברתכם “תשורה לתינוקות” ומצאנו להעיר דברים אלו:

כונתכם בודאי רצויה. בודאי יש צֹרך לתינוקות בקריאה עצמית מתוך חוברות קטנות מן הטפוס הילקוטי (ר"ל, שתהא כל אחת מן החוברות כוללת בתוכה כמה מאמרים, ספורים, שירים וכו' קצרים בתכלית הקצור), אלא שמחבר חוברת ממין זה צריך לשים לב לדברים אלו:

א) חֹמר קריאה צריך להיות לא מן הסוג החריסטומטי, שהעיקר בו התועלת הלמודית, המוסרית וכו' והעֹנג הוא טפל; אלא להפך, כל החֹמר צריך להצטיין בחדושו, בתכנו המלא ענין ספורי־ילדותי, דמיוני, אגדי או חדודי ובדיחי, שהרי כל עיקרה של הקריאה הביתי הוא לשם עֹנג ושעשוע רוחני.

ב) חבור חוברות קריאה לתינוקות עברים – יש בו קושי גדול מיוחד; ראשית, אין בכל הספרות העברית חֹמר ראוי לכך משלה, והמחבר או המלקט צריך אם לברוא הכל מבראשית בידי עצמו ואם ללקט הכל מתוך ספרויות־ילדים של אחרים, לתרגם, ליַהֵד ולהתאים לרוח התינוק העברי; והשנית, והיא העיקר, החֹמר הלשוני שבחוברות ממין זה צריך להיות מכֻוָן ככל האפשר אל החֹמר הלשוני שסגל לו כבר הילד בבית אביו ובבית ספרו. דבר זה אפשר בלשון חיה, אבל בלשון העברית, שלעולם התפתחותו של התינוק גבוהה ממדרגת ידיעתו באותה לשון⁴⁵, קשה וקשה מאֹד למחבר לעמֹד בגזרות שלמעלה, בסעיף א'. לא שאי אפשר – אלא שקשה. אומנות מרובה ויתרה דרושה כאן למחבר: צריך לְשַׁעֵר מתחלה את מדת החֹמֶר הלשוני שנמצא ברשות רוב התינוקות הלומדים עברית, ובגבולות הצרים של אותו החֹמר – שהוא, עפ“י רוב, קל מסובין – הוא, המחבר, צריך להתחכם ולברוא ע”י צרופים שונים חֹמר קריאה־ביתית חדש ויפה ומושך את הלב.

מכל האמור תבינו מאליכם כי מחברתכם “תשורה לתינוקות” כמו שהיא עתה אינה מתאמת לכל התנאים הנ"ל. אמנם סגנונה קל ונוח ויפה מאד, אבל תכנה – רֵיח מאמרים וספורים של חריסטומטיא־למתחילים נודף ממנו. רוב החֹמר ישן נושן, שאין דעת התינוקות נוחה הימנו בקריאה־ביתית. הוציאו ממנה את החמר הישן ושאינו מושך את הלב, והַרבו בה בספורים קטנים חדשים ומלאים ענין־ילדותי (יהיו לקוחים מתוך ספרי קריאה – אבל לא מתוך חריסטומטיות – של הגוים, ובלבד שתיהדו אותם) – וקבלנו מידכם את החוברת בתודה; אבל החוברת בצורתה שיש לה עכשיו הרי היא כמין “כוי”: מכלל חריסטומטיא למתחילים יצאה ולכלל חוברת לשם קריאה־עצמית לא באה.

ברגשי כבוד וידידות

בשם מערכת “מוריה”

ח. נ. ביאליק

נ.ב בתור דוגמא למאמרים ילדותיים שעם כל יָפיָם, קצורם וקלותם הם בכל זאת מלאים ענין ולפעמים גם רעיון יכולים לשמש לכם כמה וכמה ממאמריו וספוריו הילדותיים של טולסטוי באלפא־ביתות ובחריסטומטיות למתחילים שחבר בעצמו. כגון ספורו הקצר (בן שמונה או תשע שורות) “העורים והפיל” וכדומה.

ליעקב כהן

21.2.1906 אודיסה (ט' אדר תרס"ו).

כהני הנחמד,

תודה לך על מתנתך החביבה⁴⁶. הרֹשם הכללי שמתקבל מתוך ספר־שיריך הוא מעין זה של יפהפיה “גמוּשה” ורכה העושה “חֵנדיליך”⁴⁷ לעצמה כנגד הראי, מתעגבת על עצמה ושָׂשה על עצמה – וכלה חמודות… ומי שעומד בשעה זו מאחוריה ואורב לה – בולמוס אחד אוחזו: לחבק אותה כלה בשתי ידים, לחבק בכל כח, ולמלא כל גומות־החן וכפלי הגו נשיקות, נשיקות.

יפי, רכרוכית, חמדת חיים וצהלת החיים המכירים את עצמם – זהו הגון היסודי של כל שיריך.

עלה וגדָל.

שלך באהבה ובחמדה

ח. נ. ביאליק

למרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה בוילנא

אוד(יסה) 6.3.1906 (כ“ב אדר תרס”ו).

לכבוד מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה בוילנא.

בתשובה על מכתבכם מיום י"ב אדר⁴⁸ הנני מתכבד להודיע דברים אלו.

א) את עריכת החלק הבלטריסטי בַירחון החדש שהמרכז הציוני אומר להוציא אני מקבל עלי בחפץ לב. אימתי? כשלא יטיל עלי המרכז לעקֹר בגלל זה תיכף את דירתי מאודיסה למקום־הירחון, בין שיהא מקום זה בא“י ובין שיהא בעיר אחרת ברוסיה. עקירה כזו הרי היא עתה לי כגזרה שאין אני יכול לעמוד בה. לדעתי, וכן דעת “אחד העם”, שנמלכתי בו, אפשר לערוך את הבלטריסטיק גם בריחוק מקום, מבלי לגרום ע”י תקלה כל שהיא לגוף הירחון או לדיקנות התִשְׁלַחַת. אפשר להכין בלטריסטיק מראש לכמה חדשים אם יש חֹמר טוב בדלוסקמא – ואינה נפסלת אפילו בכמה וכמה לילות⁴⁹, מה שאין כן פובליציסטיקא. –

ב) כל סופר שמעשי ידיו יתקבלו על ידי להירחון, ואין הוא, הסופר, יכול לצפות למתן שכרו עד ההדפסה – עליכם לתת לו עפ“י הוראתי סכום ידוע למפרע, כלומר אחר קבלת הכ”י ולפני ההדפסה.

ג) לסופר מפורסם והוא עני גדול – עליכם לתת לו עפ“י הוראתי בתור יוצא מן הכלל סכום ידוע – עד שלשים רו”כ – למפרע שבלמפרע, כלומר, אפילו כשלא נתקבל ממנו עדיין הכ"י.

ד) המרכז מתחייב שלא להפסיק את הוצאת הירחון ושלא להחליף את עורכו בתוך שנתו הראשונה.

ה) במקצוע שלי הרי אני בן־חורין גמור, ואין מרותו ורשותו של שום אדם עלי.

ו) שכרי בעד 1.5־2 גליונות בלטריסטיק (ספורים, שירים, פיליטון) – באודיסה 50 רו"כ בהתחלת כל חדש.

לבסוף אתכבד להעיר שהשם “חרמון” אינו נראה לי כל עיקר, כמו שאינו נראה גם לשאר חברינו. אין בשם זה כלום. אגב, כבר נסתאב ע“י תשמיש בגליציה⁵⁰. ואשר למקום העריכה והיציאה של הירחון – תמיהני מדוע לא נבחרה אודיסה תחת וילנא. סוף סוף הרי אודיסה סמוכה יותר לא”י, וגם חבורת סופרים “השלחיים” יש כאן. וזכות עורך “השלח” הראשון תגן עלינו. עיינו בדבר.

בכבוד גדול

ח. נ. ביאליק

לי.ד. ברקוביץ

12.3.1906 אודיסה [כ“ח אדר תרס”ו]

חביבי ברקוביץ.

ל“השלח” יש תקוה, החליטו באספת הציונים בוילנא לקצוב לתמיכת “השלח” 4 אלפים רובל לשנה – ובכן יוכל להתקיים בכבוד ורוחה. כנראה, יצא ברוסיא ולא בא“י⁵¹. ה”האפנונג"⁵² עדין תלויה ועומדת עד שיבא – לא אליהו, אלא לוינסקי ממסעיו. – שולח אני לך חוברת אחת “משירי הזעם”.

בחבה ח.נ. ביאליק

שלום לארנסטינא.

מכתביך קבלתי. במכתב אחר אאריך יותר. למה אתם מטלטלים עצמכם בקרקוי ובלמברג?⁵³

לבן עמי

אודיסה 23.4.1906 (י“א אייר תרס”ו)

ידיד חביב בן עמי.

תודה רבה לך על מתנותיך היפות. אשתי שָׂשָׂה עליהן כתינוקת, וכבר עמדה וקשטה בהן את כל כתלי ביתנו. תודה.

ואולם שמחה יתרה הביא לי מכתבך העברי. הרי מפליא אתה לעשות בלשון קדש. העבודה, אלו נסית לכתוב ספור קטן בעברית – עלה הדבר בידך על הצד היותר טוב. נס נא, ו“אין לך דבר העומד בפני הרצון”. אם אשוב עוד לערוך את “השלח” אכפה עליך את הרי שוויץ כגיגית שתכתוב דוקא בעברית. החוברת הראשונה – צריך שיבא בה דבר עברי מאת “בן עמי”.

ואני החוטא והמחטיא לקחתי וכתבתי זרגון. תרגמתי את ה“משא נמירוב” יהודית, ואני שולח לך בזה חוברת אחת⁵⁴. תרגומו הרע של פרץ⁵⁵ גרם לי לכך. קרא נא את תרגומי שלי והודיעני דעתך.

בקרוב אפתח כאן בית דפוס, לספרים עברים בעיקרו. מקצת עבודה תספיק לי “מוריה” ומקצת אמצא “מן הצד”.

למה אין ירמיה⁵⁶ כותב אלי כלום? מה שלומו עתה ובמה הוא עוסק? ומה שלום ילדיך מיכה ותמר?

לרעיתך היקרה שלום רב. אשתי דורשת בשלום כלכם. – כתוב הרבה.

שלך לעולם ח. נ. ביאליק

שלום לזקננו ר' מנדלי שיחיה. בקרוב אכתוב אליו באֹרך. היו סבות רבות שעכבו את מכתבי אליו.

לי.ד. ברקוביץ

אודיסה, 30.4.1906 [י“ח אייר תרס”ו].

חביבי ברקוביץ.

אתה מחכה ואני מחכה. אתה מחכה למכתב ארוך מביאליק ואני מחכה לישועות ונחמות בקרוב בימינו⁵⁷. התאפק, יקירי, וחכה עוד מעט; כשתבאנה הישועות והנחמות יבוא גם מכתבי הארוך לידך. “תקוות” יש, חביבי, אבל לפי שעה אינן אלא תקוות. מתי יתקימו איני יודע.

באַחַד מכתביך הִצַעתָּ קובץ ספורים לבני הנעורים בשביל “מוריה”. בעוד ימים אני פותח כאן בית דפוס ויתברר הדבר אם לקבל קובצך ואם לא. לפי שעה חכה.

“קדימה”⁵⁸ אינה עוסקת בהוצאת “ספורים”.

“בכפר” שלך ב“הזמן”⁵⁹ קראתי. כפתור ופרח!

אל “הגבירה” נשוב ואת ה“שפחה” נגרש⁶⁰. צא ולמד מאברהם אבינו.

שלום לארנסטינא ולשלום עליכם.

שלך ח. נ. ביאליק

לא.ז. רבינוביץ

אודיסה 13.7.1906 [ד' אב תרס"ו]

ידידנו היקר הר' א. ז. רבינוביץ.

הננו שולחים אליך היום:

א) את הכת"י “תולדות ישראל”, כבקשתך,

ב) ואת החוברת הראשונה של ספרך “תולדות הספרות העברית”. חוברת זו תצא למכירה, ופתקה נדפסת תהא דבוקה בתורה, להודיע שהחוברות הבאות תצאנה בזו אחר זו, ושההקדמה ותוכן הענינים יבאו בסוף חלק ראשון. מחיר החוברת הראשונה יהא 20 קופ', וכך יהא רשום על גבי המעטפה. המלים “בהשתתפות מערכת מוריה” שע"ג המעטפה – לא באו אלא בשביל ההוספות הרבות שנכתבו בחוברת זו על ידינו (הוספות אלו רשמתי לך בחוברת השלוחה בעט עופרת כחולה בשני חצי עיגולים)⁶¹.

אם בחוברות הבאות לא יהא לנו אלא לתקן תקונים רידקציוניים – נסלק כתובת זו מעל גבי המעטפה. העיקר שתשתדל לעשות את כל הספר מוצק אחד ולא שברים שברים. וגם אל קשור הלשון תשים לבך תשומה מיוחדת.

לתשובתך התכופה אנו מחכים.

שלום לב“ב, לגוטמן ולביתו ולכל אנ”ש.

שלך בלב ובנפש ח. נ. ביאליק

ר¹ לז. שניאור

אודיסה, מוצאי שמחת תורה, תרס"ז.

בן־נשרי, מחמד בת עיני, מרגלית טובה שלי, שניאורוני חביבי.

נשיקות רבות עם תודה יוצאת מן הלב קבל נא, יקירי, חלף מתנתך החביבה שהבאת לי בהסח הדעת, לי ולכל ישראל. אתמול באני ספרך² ומכתבך – ולא פסקה שמחה מלבי כל היום וכל הלילה. שמחת תורה! ישמחך אלהים כאשר שמחתני. מי יתנך עמי, שניאור’ל, מי יתנך כבן לי. הידעת אגדת חז“ל על הנשר או על ה”חול" (עוף אגדי – פֶניקס – ששמו בעברית כך). העוף ההוא – אש יוצאת מקנו אחת למאה שנה ושורפתו ולא נשאר ממנו אלא כזית, וממנו הוא חוזר ונברא. אני רואה בחוש שנתקימו בנו דברי אגדה זו. אם מתוך אפר השרפה הלאומית של השנים האחרונות³ קמו לנו טשרניחובסקים, שניאורים ודומיהם – הרי יש לנו תקוה. ואם גם נגזרה מיתה על ספרותנו – מוטב שתצא נשמתה מתוך שניאורים. זוהי מיתה יפה, מעין זו שאתה היית עורג לה באחד משיריך שנדפסו ב“השבוע” כמדומה⁴, לפני שנים אחדות. הואיל וכך – מה היללה ומה היבבה שאתה מיבב במכתבך? ראה, הנה כספיח נגלית מתוך נהלולים, כצמח פרא, אשר לא עמל בו איש ולא גדלוהו ידים, ועתה עלית, ותגדל, ותיף את עיני השמש תנקר. הזוכר אתה יום בואך לאודיסה? כגור אריה קטן שברח..⁵. בעיניך דלקו שתי לשונות אש קטנות ואתה תוהה וחורג ובועט וגם נושך לפעמים, ועתה, ראה, כפיר אריות נדמית, ועוד מעט והיית לאריה טורף ודורס! אי, אי, שניאור. מיללים ומיבבים רק החתולים והכפירים שואגים. קום ושאג! ואם יכאב לך – נהם! חסר אתה מאתים רו“כ⁶ – הבל הבלים! לי אין מכנסים ואעפי”כ ה' הוא האלהים ומשה ותורתו אמת. היהודים קבצנים הם – זהו “קימא־לן” ישן נושן, וסופרי היהודים – עליהם נגזרה קבצנות עוד ע“י אנשי כנסת הגדולה, כמדומה⁷. תהא זאת נחמתך, שהסופרים הקבצנים נוקמים לאלף דור. שקספיר היה “שלעפֶּער”⁸ רוב ימיו, מחזר בתיאטריות ונודד – ומה גדולה נקמתו מכל הדורות שלאחריו. כמה פרופיסורים הוציאו שנותיהם והמיתו את עצמם באהל שקספיר, כמה ממון בזבזו על כך הכרסנים ו”החזירים“, כמה מלומדים נהרגים על קוצו של יוד משלו ועל קטנה שבאותיותיו. האומנות⁹, היופי והחלומות הגדולים – הם נחלת הקבצנים דהשתא, כמו שהקבצנים הקדמונים לקחו להם את העולם הבא¹⁰. טבע הדבר מחייב כך. המשוררים הקדמונים, יוצרי השירה ונושאיה מעולם (הקובזַרים, המינֶנזינגרים והטרובדורים) היו “שלֶעפֶּערס” אף הם – ואת מימיהם שותים הכל עד היום. סוף דבר, כך יאה וכך נאה לך שתהא קבצן, ו”קבצנו יחד". אלא מה? יש בזה לפעמים משום צער ועגמת נפש – יושבים וכותבים שיר ומתנחמים! כלום איני יודע אתכם, בחורים נאים, שבעד פרזה יפה אחת, בעד קורטוב של “רעיון” חדש – נכונים אתם לתת במתנה גמורה את אביכם ואת אמכם ואת זוג מכנסיכם החדשים, שקניתם אתמול בעד הפרוטה האחרונה – ולמה איפוא אתה מבלבל את המוח ומספר לי מעשיות?

ואף על פי כן צריך אתה לצאת לחוץ לארץ. וכשתרצה תצא. האלהים שהביאך לאודיסה, לוורשה ולוילנא – הוא יביאך על כנפי נשרים גם לציריך, לפריז ולכל רוחות העולם. הצעותיך הספרותיות שאתה מציע לפני – אין להן לפי שעה על מה שיסמכו. לפי שעה, לא אודיסה היא המקום למו“מ ספרותי ו,בעלנים” לענינים כאלה אין כאן. כרסתנים נדיבים גם כן אין. לפנים היה בית־מסחר ויסוצקי מחזיק בידי בעלי כשרונות ותלמידי חכמים צעירים – ועתה הוא מושך את ידיו מענינים כאלה. כך אמר לי אתמול אחד הממונים שבבית־מסחרו, שדברתי עמו עליך. ממונה זה היה ה“שר של תמיכה” בקנטורה ועל ידו יצאו כל הכספים ממין זה. על מי איפוא יש לך להשען – רק על נפשך.

היום בא הנה קפלן מוורשה¹¹ ואפשר שיתחדש כאן “השלוח”, או חדשות אחרות תצמחנה, שמהן אוכל להפיק תועלת בשבילך. חושבים כאן גם ע“ד יסוד פונד ספרותי. אבל לפי שעה אין כל אלה אלא דברי חלומות בטלים למפרע, ואיני יודע מה איעצך. “מוריה” אף היא אינה קונה עתה כל ספורים¹² חדשים. גם הישנים מונחים כאבנים. את ה”מצב המסחרי" של הספרים והספרות בודאי יודע אתה בלעדי: הרי קרוב אתה לעולם זה. איך שהוא עדין אנסה, אדבר, אפתה, אשתדל – כולי האי ואולי שבאולי.

ולהתיאש אין צורך. תתיאש ותתנחם. כלנו תלוים על בלימה – אבל אין דרך אחרת ואין ברירה. ובאמת, מה ברירה אחרת לנו? אדרבה, עוץ עצה, הפקח. ראית את פרישמן – ויצא לבך. ואני לבי יצא לו עוד לפני שנתים ושלש. דברך עליו – אמת וצדק. עוד לפני דעתי את פרישמן פנים אל פנים – אמרתי כדבריך, והסופרים מן ה“מהוגנים” לגלגו עלי, אעפ"י שהרגשתי שהם מודים בלבם לדברי. יש לפרישמן “קדש קדשים”, ובא הוא ומוציא את לבו לאטלז. אוהב אני את פרישמן ומכבדו כבוד גדול, אותו, את המקלל, המחרף, המנאץ, עם הרעל שבשפתיו ועם אלהיו שבלבו. טוב הוא לנו ולספרות מן המברכים, מאלה המתמוגגים באהבתם את כנסת ישראל וכו' וכו', ובכלל מכל אלה הנאנחים והנאנקים על צרות הכלל ועל הלאומיות וכדומה. טהור פרישמן מבפנים, טהור מאד, ולא אחליפנו ולא אמיר אותו בכל אלה המתקדשים והמטהרים מבחוץ לעין רואים. ואולם הוא עצמו, פרישמן, לא יודה לך על קדשי־קדשיו בשום פנים. בוש הוא בכך, כי נפש יפה הוא. הסופרים, הספרות והעם אמנם חטאו לו חטאה גדולה¹³ שאין לו כפרה; כפיות טובה כזו חרפה ותועבה היא לנו. ואולם מה אפשר לעשות, שניאור? אדרבה, עוץ עצה…

את “מעשי בראשית” שלך¹⁴ קראתי. הם הכריעוני! קלל קללתיך על שפרסמת דבר זה בזרגון. למעה“ש, תרגמהו לעברית ופרסם את שאר הפרקים בעברית תחלה. את הקובץ¹⁵ קראתי בו ביום שקבלתיו מתחלה ועד סוף. שיריך אלה, שקראתי רובם בשעתם במאספים שונים, עתה כשהם קבוצים יחד הרי הם מצטרפים לצרור “בֹשם” שלא בא עוד כמוהו בספרותנו. נשתוממתי. פואיזיה כזאת עוד לא ראתה ספרותנו עד היום. ואם תזוח דעתך עליך – תזוח! איני חושש. מובטחני, שיודע אתה זאת בלעדי. לבי מלא ושעתי קצרה עתה. נחפז אני אל בית הנתיבות. אנא, שניאור, כתוב לי הרבה ואל תחשוב עמי חשבונות של מה בכך ושל שניות¹⁶. אפרי מפוזר לשבעה ימים: לדפוס, למוריה, למשניות¹⁷, לענינים של רידקציה, להגהה ולשאר מלאכות, שאין בכלן לפרנסני, ואני מוכרח איפוא לבזבז זמן רב לבקשת פרנסה מן הצד. ברוך השם, הרי בעל לאשה אני, ויש לי “בופעט”¹⁸ וספה… סוף דבר בעה”ב, בלי עין הרע. כתוב, חביבי, כתוב. במכתב השני אאריך.

שלך בנשיקה

ח. ביאליק

רא. לי. ח. ברנר

אודיסה, 19/XI 906 [ט“ו כסלו תרס”ז].

חביבי ברנר,

למה לא קראת לי אל “המעורר”¹⁹? אמנם אני לא הייתי מחכה להזמנה והייתי משתתף בעבודתך באהבה וברצון גם בלא קריאה, אבל, העובדה, שלא הייתי יודע “המעורר” זה מה טיבו והיכן הוא וכו' וכו' – כל אותם הדברים שהמשתתף באיזו ענין ספרותי צריך לדעתו מראש. אחר כן, כשנוע לי מן הצד מה טיבו של “המעורר” הכינותי לך דבר קטן אחד – ויצא קול ש“המעורר” פסק מלצאת ונתתי אותו דבר ל“היום”²⁰, חבל. אשתדל לכתוב, כשאפנה, דבר חדש בשבילך.

מחייב אתה, ברנר, את ה“דֻבים” הספרותיים שלנו. הם אינם זזים ממקומם וכל מעורר לא יעוררם. מקנא אני בך, ברנר. אני נשתקעתי במ"ט שערי טומאה ואלהים יוקיר רגליו מביתי.

ושלום שלום לך, החביב והאמיץ.

שלך באהבה עזה ח. נ. ביאליק

שלום לנארודיצקי²¹. אַיֶכּה? הזוכר אתה?…. היכן עלומינו, נארודיצקי? פרחו להן הצפרים! אוי, נארודיצקי, היכן נעורינו?

רב. לשלום־עליכם

[אודיסה, כסלו תרס"ז. נובמבר 1906 ²² ]

ידיד יקר “שלום עליכם”!

ראשית, שלום בואך²³! היום קראנו ב“היום”²⁴ ע“ד ה”שלום עליכם הרחב" שנתנה לך אמריקה – ונשמח. יתן לך ה' ומצאת מנוחה אשר תיטב לך.

והשנית – קרא בעיון את מכתבו של רבניצקי²⁵ ואל יהא קל בעיניך. אם לא יעלה ח“ו הענין יפה – את נפש הסבא היקר שלנו או קובעים. יושב הוא עתה במרחקים²⁶ ומצפה ומצפה לסוף מעשה – וָאָיִן. הרעש עולמות, הפוך את אמריקה – והמצא כסף ל”ועד היובל" עפ"י האדרס של גזברנו ה' שמואל ברבש. לעזרתך אנו מקוים. בודאי גם יד שאר מכירינו וידידינו שבאמריקה תכון עמך. חֲזַק חזק וחִזֵק את אחרים.

והיכן חתנך²⁷ החביב עלי ברקוביץ והיכן בתך ארנסטינא? הנשארו בלבוב? ²⁸ [במקור חסר ציון הערה. הוספתי כאן כדי לשמור על הרצף. א"ד]

כתוב, ידיד, כתוב, ואל תשכח את רעיך הישנים.

שלך ח. נ. ביאליק

רג. לשלום־עליכם

[כסלו תרס"ז. נובמבר 1906²⁹].

(תרגום מאידית)

כן, כן, שלום־עליכם יקר. כלנו שבענו נחת של אמת, בקראנו את הדברים על הכבוד הגדול שנתנה לך אמריקה³⁰. מי יתן והיה זה לסופרי ישראל כלם מבלי לגרֹם נזק לך. דומני, כבוד כזה מאכל נעים הוא לחיך האדם. חלילה לך מחשוב עלי מי יודע מה… האמן נא לי, כי אין עיני צרה בך ושמח אני בטובתך בכל לבי, ומי שעינו רעה בך הלואי ועיניו תכלינה. מה? החושב אתה כי בן־יחיד אתה לכנסת ישראל. “עט זהב”³¹ – אוי, אוי, “מציאה” חשובה היא זאת. כבר נזדמן לנו לראות עטי זהב. אינך זוכר? אם כן קצר הוא זכרונך. אתה בעצמך בקשת ממני רחמים באגרת אחת ודבריך היו, כי כיון שהגיעה אליך השמועה שזיטומיר נתנה לי במתנה עט זהב, ועל־כן אולי סברה היא שאשתדל בפני עיר מולדתך יאמפלי³², שאך היא תעשה עמך מעשה־להטים זה³³… ובכן נזכרת. נוּ, נוּ, רואה אתה, שהאלהים אינו עוזב את בני־אדם; ואם לא יאמפלי – קיימה זאת ניו־יורק. בקצור, אין להתאונן על אלהים, הוא עזרך, ואם כך הדבר מן היושר הוא שלא לשכוח את הקרובים. שלום־עליכם אחינו, הצילנו־נא! בצרה גדולה אנחנו. לא כאן המקום לסַפּר לך את כל הפרטים כלם, הזמן לא יספיק לכך. במלה אחת: רע ומר לנו. ומה פירושו של רע ומר? כן, רע ומר כזה שקוראים הבריות רע ומר. פשוט גועל־נפש! קבלנו עלינו מין קבֹּלת להוציא ליובלו של זקננו היקר כל כתביו. מילא, מה שעבר עלינו אל־נא תשאל. צרות צרורות. חזקים אנו מברזל שיכלנו לשאת את זה. צייר בנפשך: עוד לפני שנה וחצי נוסד פה, כביכול, מין “ועד היובל”, שר’ מנשה מרגלית³⁴ עומד “בראשו”³⁵ – נו, נו, אין סוף לראשות זו ועוד רשים אנחנו³⁶. — קודם הפרעות, ימח שמן, אחר־כך הבחירות³⁷, תבוא כליה עליהן, ואחרי ככלות הכל אין עם מי לדבר. ואנו, מבין אתה, הבטחנו (עוד לפני שנה וחצי) לסבא הרים וגבעות, ספרנו לו כל התכנית, והוא התכונן לדבר, בדק את כל הכתבים, וכן הלאה. בקצור, יושב הוא בג’יניבה ומצפה, אוי ואבוי, כאותו ר’ טרייטיל, לחתונה הממשמשת ובאה, ואתה לך ועשה, קרא בקול “חי וקיים” אם בגליון השביעי³⁸ שקענו עד צואר ולא נוכל למוש ממקומנו. אין כסף, שואלים את מרגלית, והוא: מי, מה, מתי. הוא, במחילה מכבודו, “עובר בטל”. בקצור, רע ומר לנו. נשקפת סכנה לנו, שלא נוציא ליובל של נדחה³⁹ אפילו שני חלקים מן הכתבים. זה יהיה לזקננו במצבו עכשיו מהלומה גדולה. בודד הוא שם, בלי ידידים ואחים, והרי לך עוד בזיון כזה! דבורים, הכרזות בקול רם בעתונים – ולא כלום. ולמי קרה כזאת? לו, לסבא, ליוצרה של ספרותנו היפה, לארי שבחבורה. האם נוכל להניח את הדבר כך, שיגיע לידי שערוריה כזאת? הן ירק נירק בפני עצמנו, בפני הספרות היהודית, בפני העם כלו. לא כן, אחי, עלינו להרעיש את העולם ועליך החובה יותר מאשר על כלנו. אתה יכול עכשיו לעשות הרבה. התאספו ובקשו עצה.

[לא נמצא סוף האגרת]

רד. ליוסף קלוזנר

אודיסה, 6/XII 906 [ב' טבת תרס"ז].

קלוזנר חביבי.

מה יהא בסופך? למה אתה מנסה את אלהיך? אל תתחכם הרבה ואל תצטדק הרבה – קום ועשה, והכל יהא כשורה. היה כאן פיאלקוב⁴⁰ ואמר לי, שאוירא דפטרבורג אינו יפה לך⁴¹. מצדי צדדים, בגשמיות וברוחניות. מאמרים להאנציקלופדיא הרוסית תוכל לשלוח גם מהכא, מאודיסה, ומה איפוא היתרון לפ"ב על אודיסה? הרי חלש אתה ומדוכא, המנוחה דרושה לך – וכי לא יפה לך שתדור בעיר מנוחה כאודיסה. קרוב לבית אמך ולמשפחתך?

החתימה על “השלח” תעלה כנראה יפה⁴². ואולם כל זמן שביאתך לאודיסה תהא מוטלת בספק אף יציאתו של “השלח” אינה ודאית לי. בוא. אגב, קפלן⁴³, כנראה, רוצה לעשות “מחזקות” ועדין לא נתיאש מהשב את “השלח” לוורשה – דוּדקוּ, בראט! ⁴⁴ אוסישקין⁴⁵ לא איש וישתטה. אם לא ישנה קפלן את רשיונו על השלח מוורשה לאודיסה – נוציא כאן ירחוננו בשם “הירדן” – ושדהו של אחיאסף יסתחף לצמיתות עולם. הודיענו נא את זאת, וגם הוא אל נא יתפקח הרבה.

הגע בעצמך: כתבתי מין דבר – בקרת? פיליטון? השד יודע – על שירתנו הצעירה⁴⁶. יש בו כשמונה, תשעה עמודי “השלח”. אנשים אומרים: קאלוס! כשתזכה תראה. — אדם אחד מריגא – מנחם זאב פולוצקי – שלח לאוסישקין מכתב בשבילך וזה מסרו לי ע"מ שאמסרנו לך. בעוד ימים אשלחנו. כתוב.

שלך ח. נ. ביאליק

אם גזרה היא מלפניך שלא תבוא לכאן – נבקש לנו רדקטורים אחרים במקומך. אמור לכהן⁴⁷ שישלח לי שיר יפה בשביל החוברת הראשונה.

הודיעני את האדריסאות להבלטיריסטים שבחו"ל: של כהן, שופמן וכו' וכ'. אין בידי אף שורה אחת.

רה. ליעקב כהן

[אודיסה] 12/XII 906 [ח' טבת תרס"ז].

ליעקב כהן, בברן.

אח,

השלח, כידוע לך, יצא מסתמא מראשית השנה החדשה. אֱזר נא אפוא את חלציך ושלח לי שיר, ותיכף ומיד, בלי שהִיָה כל שהיא. השמעת? אין פנאי לחכות אפילו רגע. בידי אין עדין “יופי” אפילו שורה אחת, ואם אין אתה וחבריך הבֶרניים לי – אין לי אלא להפיל את עצמי לים השחור, שהוא ברגע זה מצונן מאד, ומראהו איום ונורא.

אגב, אפשר יש בין חבריך בבֶרן בן־אדם שהוא כותב ספורים יפים. אם יש – משוך נא ברחמיך הרבים בריה “יפה” זו לבית מדרשי. חסר לי עוד למניני כתשעה יהודים בערך…

ראיתי את שיריך ב“המעורר” – “רוח בקר”⁴⁸ ועוד – כמה יפה אתה כהן! הרי לך חנופה קלה – ואתה, ר’ יהודי, שלם לי תיכף ומיד את מחירה במזומנים שיר אחד או שנים – ואוסיף לך עליה כהנה וכהנה.

במחנה שכינה שלכם רובצת עתה אשה גדולה אחת, אשה חשובה, אשה הגונה – ו“אִירַא יַאן” שמה, ציירת היא, ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם סופרת. אם פוגע אתה בה לפעמים – אמָר נא לה בשמי שלום.

ומה לך עוד? – אַ הַא, “עבריה”⁴⁹! יש לנו, אדם־בִיקר, ב“ה משלנו, יש לנו רָב! שנוררים אנו, ב”ה, על ימין ועל שמאל, ואין לנו צרך בדברים הבאים ממדינת הים. ואעפי"כ, כשתבא לידי אקימנה.

והיה שלום

שלך ח. נ. ביאליק

רו. למ. י. ברדיצ’בסקי

[אודיסה, י' טבת תרס"ז] 14־28/XII 906.

אדוני הד"ר,

מראשית שנת 907 “השלח” מתחדש באודיסה, הנני מזמינך שוב בזה לעבוד עמי במחיצתי. עריכת הבלטריסטיק מסורה גם עתה בידי. אם רוצה אתה – שלח בהקדם. אין בידי בשביל החוברת הראשונה אפילו שורה אחת משל אחרים.

בעוד ימים יצא הספר האחרון של החלק הספורי מכה“ק, שסדרתי אני ושני חבֵרי בשביל התלמידים⁵⁰; ראוים הם⁵¹ גם לגדולים. רוצה אתה – ושלחתים אליך לראותם. יש בהם כל החלק הספורי שבתנ”ך, מתוקן ומסודר יפה ככתבם וכלשונם⁵², בלא שנויים פוגמים כל שהוא. בסופם באו בתור הוספות: יונה, דניאל (מתורגם עברית) ואסתר.

בחבה ובכבוד

ח. נ. ביאליק

רז לי. ד. ברקוביץ ולז. שניאור

אודיסה, 14־28/XII 906 [י' טבת תרס"ז].

ברקוביץ ושניאור.

היום נודע לי ששניכם בג’יניבה, ואתה, ברקוביץ, נעשית “אבא” למז“ט. מז”ט לך ולרעיתך. למה בושת להודיעני את הדבר עד היום? אֵי, חברה!

ועתה בשורה ובקשה לי אליכם: בשורה – “השלח” יתחדש – באודיסה – מראשית שנת 907, ובקשה – לשלוח תיכף ומיד דברים ל“השלח” בשביל החוברת הראשונה, כל אחד מן היפה והמעולה שיש בידו “בעין”. אין לפי שעה בידי אפילו שורה אחת. כסף, כמובן, אשלח לכם תיכף משיבואו דבריכם לידי. יש לי אתה רב. כלומר, לא לי, אבל אני הרי העורך של החלק “היפה”.

אתה, שניאור, הרי כתבת לי שיש בידך דברים טובים – הזדרז ושלח. ברוגז אני עליך. אדם נוטל ובורח⁵³ לחו"ל ואינו כותב לי כלום; ואולם “ברוגז” מן הצד, אין לי פנאי לכך, ביום פקדי ופקדתי. לפי שעה שלח ספור, שיר וכדומה ותקבל כסף.

ואתה, ברקוביץ, שלח ספור גדול, קטן – מה שיש, ובלבד שיהא מן המובחר. יאנוואר הרי זה דופק בחלון ואין ל“אדונך העורך” אפילו “כי הוא זה”. ודע, שגם עליך אני “ברוגז”, אלא שאין פנאי לכך וכו' וכו'.

הרי סמוכים אתם עכשיו אצל שני זקנים, ר' מנדלי ובן־עמי. רואים אתם אותם לפרקים? ומה? כתבו, ראזבויניקיס⁵⁴!

שלום ליולדת מרת ארנסטינא.

אין לי פנאי

שלכם ח. נ. ביאליק

שניאור! הבקרת שאמרתי לכתוב על קובצך⁵⁵ נתגלגלה במאמר ע"ד “שירתנו הצעירה”, שיבוא בחוברת הראשונה של “השלח”⁵⁶. עליך אולי אכתוב בפרוטרוט מאמר מיוחד⁵⁷.

רח. לא. ז. רבינוביץ

Одесса, 14־28/XII 906 [אודיסה, י' טבת תרס"ז].

[לא. ז. רבינוביץ]

ידיד זקן.

מראשית השנה⁵⁸ מתחדש “השלח” באודיסה, ואני מזמינך לעבוד עמי במחיצת היופי, שאני עורכו כבתחלה. שכרך תקבל בעין יפה ובמועדו.

ודאי לבכם עלי, אנשי ארץ ישראל, שלא נתתי משלי ל“העֹמר”⁵⁹; לחנם. כתבתי כל אותו הזמן דבר אחד, שהוא רע בעיני מצד צורתו, ואינו יפה בשביל “העֹמר” מצד תכנו⁶⁰. חוץ מזה ה“סנדל” לא הולדתי כלום.

הפרקים החדשים מספרך “תולדות הספרות”⁶¹ אמנם יפים מחבריהם הקודמים. באלה הימים נגש להכינם לדפוס. עַבֵּד ולטש נא את הסגנון וההרצאה.

ומה שלומך, ידיד יקר ויקר במאד מאד מאד? רבות רבות יש לי להגיד לכם ואין רצון להגיד כלום.

שלך באהבה עזה ח.נ. ביאליק

רט. לשמריהו לוין

אודיסה, 25/VII 906 [כ“א טבת תרס”ז ].

ידיד יקר ונעלה ד"ר שמריהו לֶוִין.

שלום,

בודאי ידועים לך כל הדברים שהיו בינינו, “חכמי אודיסה”, ובין “שלום עליכם” ור’ א“א ליוברסקי⁶² וה’ ספירשטיין⁶³ ועוד בנוגע להוצאת כתבי ר’ מנדלי הזרגונים והעברים בשנת יובלו הענין בקצרה הוא כך: לפני שנתים נוסד כאן ועד של כמה אנשים (מרגלית, אחד העם, ברבש, לוינסקי, רבניצקי, אני ועוד) שקבלו ע”ע להוציא כל כתבי אברמוביץ, מהדורה יובלית, בחמשה ששה כרכים, ליום מלאות לו שבעים שנה לחייו וחמשים לעבודתו הספרותית. יובל זה, שחל בשנה העברה, נדחה מפני. המהומות והפורעניות לשנה הנוכחית, אבל בין כך נטרפו השעות גם על “הועד” הנ“ל וע עכשיו לא עלתה בידו אלא לאסוף כסף כדי הוצאת כרך אחד זרגוני ושליש כרך עברי. פָּניִנו ע”כ אל חברינו באמריקה, שיקומו ויעזרונו להמציא לנו את האמצעים דֵי הַשלֵם כל המהדורא עד סופה. היהודים שבאמריקה חייבים לעשות זאת: הם נהנו ממעשה ידיו של מנדלי יותר ממנו בעצמו. הם הציפו את כל הארצות בהוצאות ספרי מנדלי, מבלי ששלמו לו בעד זה אף פרוטה אחת⁶⁴. הספרים שהדפיס מנדלי בעצמו מונחים בידו כאבנים, מפני שאי אפשר לו לעמוד בהתחרותם של המו"לים האמריקנים, שלהם הכל עולה בזולי זול. הכלל, הוא נגזל על ידם גזלה גדולה ועתה הגיעה השעה שישיבו לו מקצת הגזלה. ואולם גם זה לא העִקר. העִקר שאנו צריכים להשתמש בשעת הכֹּשר ולהכניס לתוך אוצר ספרותנ מרגליות יקרות כיצירות מנדלי, ואם לא עכשיו אימתי?

מנדלי עוסק עתה בתרגומי מבחר יצירותיו לעברית (פישקה – ספר הקבצנים – כבר נגמר ועתה הוא הולך ומתרגם את “חיי־שלמה”), וכלום מלתא זוטרתי היא – “כל מנדלי” בעברית? עתה, בשעת ירידה זו לספרותנו, כל שכן שעלינו להתחזק ולחזק את הספרות בכל מה שאפשר. מהדורא שלמה של מנדלי הוא חזוק גדול לספרות העברית מאין כמוהו, ועליך, הסופר העברי, החובה לסייע בדבר בכל כחך⁶⁵.

הנני בטוח, כי עשה תעשה וגם יכל תוכל. שמך, חבר הדומה⁶⁶, הולך וכובש לפניך. השתמש בתגא שלך ואל נא תשכח את אמנו הזקנה, נחמתנו היחידה בעָיְינו ובצרתנו.

ההתחלה כבר נעשתה ע“י הקו”ק שפרסם ש“ע⁶⁷ בעתוני אמריקה. עצתו טובה מאד⁶⁸, ובודאי יביא הענין סכום הגון, שהננו מבקשים לשלחו תיכף לתעודתו ע”ש שמואל ברבש באודיסה, הוא הגזבר של ועד היובל.

את כל זאת אני כותב לך בשם כל חברינו, כמובן, ואין אתה בן חורין מחובתך זו בשום פנים.

ומה שלומך אתה? גולה אתה ונודד, ואולם, כנראה, הדרך באמריקה אינה ממעטת את השם⁶⁹. עשה והצלח ויהי אלהים עמך.

באהבה ח. נ. ביאליק

שלום לא“א ליוברסקי ול”שלום עליכם".

“השלח” יצא באודיסה. ההתעוררות גדולה, והחותמים – כדי חייו המצומצמים במשך שנה אחת. שלח דברים טובים מאמריקה ל“השלח” ואל נא תשכחהו.

שלך הנ"ל

רי. לשלום־עליכם

אודיסה, 25/XII 906 [כ“א טבת תרס”ז ].

[תרגום מאידית]

“שלום־עליכם” היקר.

אמנם הצלפת⁷⁰ – אבל המעשה היה ראוי לכך. הלואי והידים לא תכאבנה לך, הוי, רבונו של עולם! קונם עלי שנה טובה אם לא צדקת בדבריך. אבל די, הלואי וכבר נזכה לראות גם מעט נחת. המבין אתה למה אני מתכוון? מתכוון אני באמת לאלפַּים הדולר⁷¹, שבלעדיהם אין אנו כדאים שהארץ תשא אותנו. המבין אתה? בנפשנו הדבר; לא בנפשנו אנו, אלא בנפשה של כנסת ישראל כלה. פנים יפות יהיו לה לכנסת ישראל אם הגדול שבסופריה, האמן והצייר הגדול ביותר של חייה יֵצא באצטלא ששרוול וחצי לה, היינו – כרך וחצי של כתבים במקום ששה כרכים, שהוכרז עליהם בקולי־קולות בכל המקומות. בקצור, כבוד כל החברותא הספרותית שלנו נתון על כף־המאזנים. השמת לבך לכך? הן איני צריך לשים אצבעי בפיך.

ואתה רואה עולם מלא חיים. הוי, הוי, הוי, ידידי הטוב. בחיי שאנו מקנאים בך קצת. אנו מוטלים כאן עמוק בתוך הבִּצה, כדבעי. עמוק עמוק, היינו, תשע אמות בתוך האדמה, ומתי נזכה לצאת לאויר העולם – רק האלהים יודע.

אולי, אחא, סברה היא, כי… כפי היות ש“השלח” מתחדש מהשנה החדשה באודיסה ואני העורך של הספרות היפה – ועל כן תאיר את פני חסדך אל ביאליק שלך ותזַכה אותו לחובורת השניה – לראשונה לא תספיק – בספור טוב באמת של שלום־עליכם, ספור עם “פִּלפּלין”, שאלהים ובני־אדם יביטו אלי בקנאה?.. מה תאמר לזה? הדבר לא היה רע כלל. הלא כן? משתוקק אני לשמוע, וגם לראות, את תשובתך לזה.

ושלום לך, והלואי ותצליח בכל אשר תפנה, ואל־נא תשכח ידידים טובים, ועוד פעם שלום.

שלך ח. נ. ביאליק

מברקוביץ שלך לא קבלתי עדין כל תשובה. בחור יפה! יַסר אותו קצת! — ראה בקשתיך.

ריא. למ. י. ברדיצ’בסקי

אודיסה, 26/XII 1906 [כ“ב טבת תרס”ז ].

אדני הד"ר,

שולח אני לך לפי שעה את החלק הראשון מ“שירת ישראל”⁷² ואת החוברת הראשונה מ“תולדות הספרות העברית”, שנכתבה ע“י א. ז. רבינוביץ ואני הוספתי עליה משלי כל אותם המקומות, שציינתי לך שם מן הצד בעט עופרת⁷³. את “ספורי המקרא” אשלח לך בעוד ימים, לאחר שיתקבל מביה”ד החלק החמשי, האחרון מפני שבו עִקר העבודה, ואני רוצה שתראה את כל חמשת החלקים כלם בבת אחת.

בחלק הבלטריסטי ב“השלח” אני לבדי אהיה ה“דן היחיד”, ולא יהא לך עסק עם שום איש אחר. תשלומין תקבל מידי, ובזמנו ובעין יפה, ולא יהא לך שום עסק לא עם “אחיאסף” – שאין להם עתה כל מגע בצד זה⁷⁴ – ולא עם שום איש אחר.

לדבריך אחכה

באהבה ח. נ. ביאליק

ריב. למ. י. ברדיצ’בסקי

אודיסה, 9/22 I 1907 [ז' שבט תרס"ז ].

[למ. י. ברדיצ’בסקי]

חבר יקר,

בשובי זה היום מקיוב, מקום שנקראתי לשם בפתע פתאום, מצאתי את “אגדת המתה” שלך⁷⁵ ואת מכתביך. השעה לא הספיקה עוד לי לעיין בגוף האגדה. מחר אעיין בה ואודיעך תומ"י את דעתי בה. לפי שעה תודה רבה לך.

את “דברי נביאים” שבקשת אצוה לשלוח, וכמובן בלא מחיר. ביישתני⁷⁶.

ע"ד החוברת “תולדות הספרות העברית”⁷⁷ כתוב כאשר עם רוחך⁷⁸ ואל תשא פנים. ודאי לך “שלא אשא לעונך” – אתמהה!!

כשיתקבל מביהד“פ החלק החמשי מספוהמ”ק נשלח לך את כל החלקים. מלאכה גדולה ויפה עשינו, כמדומה. ואולם “דברי נביאים” לקויים בסדורם ואנו אומרים להוציא מהדורא חדשה (מן החלק הראשון) מתוקנת. שני החלקים הנשארים עדין לא יצאו, אבל כשיצאו יהיו יותר מתוקנים מן הראשון.

את גליונות ההגה"ה⁷⁹ קשה עתה לשלוח. הזמן דחוק. סמוך עלי. כסף עד לחשבון נשלח לך. אולי יש בידך ספור גדול בכמות ובאיכות לשלש ארבע חוברות, מעין מעבר הנהר⁸⁰ וכדומה.

באהבה ובכבוד ח. נ. ביאליק

בעוד עשרה ימים אני קרוא ללכת למינסק, ואם יש לך לכתוב אלי כתוב מיד.

ריג. למ. י. ברדיצ’בסקי

אודיסה 11/I 1907 [ט' שבט תרס"ז ].

[למ. י. ברדיצ’בסקי]

אדני הד"ר.

שלום.

“אגדת המתה” שלך נמסרה לדפוס בשביל החוברת הראשונה של “השלח”⁸¹. תיכף בגמר הסדור של אגדתך – ישולח לך כל השכר.

השם “אגדת מתה”, או כלישנא אחרינא: “אגדה של מתה”, – אינו חלק. אולי תמצא שם יותר חלק הודיעני מיד, אולי לא תאחר. כמו כן הייתי רוצה שתחתום על הדבר שמך מפורש ומלא, בלא ר“ת⁸². אם כך גם רצונך, אנא הודיעני בטלגרמה ע”ח שלי, עפ"י האדרס שלמעלה⁸³.

ואשר לעצם הדבר – אני רוצה קצת אריכות יתרה ויבשה בראש האגדה וקצת נטיה לצדדין בסופה. הסגנון לקוי קצת אפילו לדידך. מחכה אני לדברים טובים ושפירים מזה.

בכבוד גדול

ח. נ. ביאליק

ריד. למ. י. ברדיצ’בסקי

אודיסה 17/I 1907 [ט“ו שבט תרס”ז ].

[למ. י. ברדיצ’בסקי]

ד"ר נעלה,

בודאי אני “מניח את הדברים” לך ועליך“, כמאמרך⁸⁴, אבל הרי יכול אני להגיד לך, במכתב פרטי, כאשר עם לבבי, דבר המותר אפילו בספרות עניה. אלו לא מצאה “אגדת המתה” חן בעיני כמו שהיא, ואלו לא ראיתי בה את ברדיטשבסקי – הרי לא הייתי מדפיסה. באמת, הפקח שבך מוסר עצמו ברצון אל ה”עִוֵר" שבך: מאמין אתה במזלך הנעלם יותר מדי. ממילא אין לך גם להתפעל מדעתו של כל אדם. לך בדרכך, וארור האיש אשר יתן לפניך מכשול.

תודה לך בעד הסכמתך לפרש שמך ולשנות השם – אבל לצערי המרובה נתאחרה קצת תשובתך. וכבר נדפסה כל האגדה בשמה הראשון (אגדת מתה) ובר"ת של שמך. חבל, חבל.

מחר ישלחו אליך את כל המגיע לך בעד דבר זה.

גליונות להגהה לא יכלנו, למרות רצוננו, לשלוח לך. השעה דחוקה מאד ועלינו להיות דיקנים כפי האפשר לפני הקהל. אתך הסליחה. אם דבר בידך הקדם לשלוח ונספיק לשלוח לך גם קורקטין.

בכבוד גדול

ח. נ. ביאליק

רטו. למ. י. ברדיצ’בסקי

אודיסה, 15/II 1097 [י“ד אדר תרס”ז ].

[למ. י. ברדיצ’בסקי]

אדני הד"ר, שלום.

חוברת “השלח” א' בודאי כבר הגיעה לידך. לצערי, נפלו בה שגיאות רבות. מרובה הבהלה ורב החפזון.

“השלח” נערך, כמו לפנים, ע“י שנים (אני וקלוזנר), כל אחד בחלק שלו, ולא בא בו כל שנוי. נוסח המודעה שב”ידיד"⁸⁵ ושאר העתונים אינו אלא בשביל סבות פורמליות⁸⁶. בקרוב נשיג את הרשיון הדרוש והכל יהא כדבעי.

לדברך אחכה.

בכבוד וחבה ח. נ. ביאליק

רטז. לא. ז. רבינוביץ

אודיסה, 15/II 1907 [י“ד אדר תרס”ז ].

[לא. ז. רבינוביץ]

ידיד יקר,

ספורך קבלתי, והוא עתיד לבוא בחוברת ג'⁸⁷. לתשלומיך אל תדאג: בו ביום שיהא ספורך מסודר לדפוס ישולח אליך שכרך במלואו.

ובעירנו רבה המהומה, ובבית דפוסי רבה הטרדה, וב“מוריה” מעט לפי ערך הפדיון, ואין איש יודע את מחרתו – המקום ירחם!

שטיינברג⁸⁸ ישלח אליך בקרוב ספורי ילדים בשביל הוצאתך⁸⁹. אני עבדך הרי איני כותב לילדים; ואולם אם תנוח עלי הרוח בודאי לא אסיח דעתי ממך.

את החוברת הראשונה של “השלח” בודאי קבלת כבר – הודיעני נא את דעתך ודעת קהלכם עליה.

כשיִפָנה קצת בית הדפוס מעבודתו הטורדנית נשוב להדפיס את תולדות הספרות העברית שלך.

בחבה רבה  שלך ח. נ. ביאליק

כל אנ"ש דורשים בשלומך ובשלום גוטמן.

ריז. ליעקב לרנר

אודיסה, 15/II 1907 [י“ד אדר תרס”ז ].

[ליעקב לֶרנר ⁹⁰ ]

א. נ.

שיריך מעידים על כשרון צעיר שסופו להתפתח. כתוב. לפי שעה אין להדפיס עוד שיריך.

בכבוד ח. נ. ביאליק

ריח. למ. י. ברדיצ’בסקי

[אודיסה] 23/II 1907 [כ“ב אדר תרס”ז].

[למ. י. ברדיצ’בסקי]

אדני הד"ר,

ספורך “הזר” אינו משופרי שלך. קויתי לדבר טוב מזה. יש בו אמנם מומנטים יפים: הרגשת “הנפילה” של הזר בשעת דבורו ואחר כך; אבל ההקדמה הארוכה שלפני זה ותאורים ודברים שלא לצרך המרובים שם כל כך – כל אלו ממעטים את דמות הספור ופוגמים אותו, לדעתי.

הנני משיב לך ע“כ את הכ”י ומבקש מעמך לשלוח אלי מן המיטב אשר יתן לך אלהים⁹¹.

בחבה ובכבוד גדול

ח. נ.ביאליק

נ.ב. מבית דפוסי נשלחה אליך בשבוע זה, עפ"י רצון המחבר, הספר “מהות המוסר” של הר' ישראל יוסף סירקיס⁹². הנני מסב את עינך ולבך אל ספר מוזר זה, שיש הרבה ניצוצות בו, מעין “קלפת נֹגַה”, טוב ורע בערבוביא. המחבר הוא כנראה משורר וחושב אִלֵם, חזן שאבד קולו בילדותו. ואולם יש שם גם הרבה טרוף הדעת ובלבול מושגים שאולים ולקוחים מאחרים. שים נא עינך עליו וכתוב לי⁹³.

לצערו לא נתקבלו עדין הספרים⁹⁴ מקרקוי ולא יכלתי לשלחם אליך עד היום. ומה חוברת ראשונה⁹⁵ בעיניך? הרי קבלת אותה?

הנ"ל

ריט. לי. ד. ברקוביץ

אודיסה, 24/II 1907 [כ“ג אדר תרס”ז ].

ברקוביץ,

שותק אתה⁹⁶. נו, נו, שתוק, אף אני אשתוק.

ואותו חברה־מאן⁹⁷היאך קוראים לו– זה, אותו שניאור– היכן הוא?

מילא בקיצור, בודאי כך היושר וכך המנהג בג’יניבה. אם כך–יהא כך,

ח.נ. ביאליק

רכ. לי. ד. ברקוביץ

אודיסה, 9/III 1907 [ז' ניסן תרס"ז].

ברקוביץ,

איני יודע מה היה לך. טפה מרה תלויה בקולמוסך. מי עכר רוחך, ברקוביץ. טהור וצלול היית – ומי עכרך?

הבל הבלים, ברקוביץ. יושב בשמים ישחק. הנה, למשל, קח את הנוצה ונס – ותראה ש“תלך במרוצה” והכל יבוא על מקומו בשלום. שב, עצל, וכתוב דבר יפה ושלח ל“השלח” – לשון נופל על לשון – ואל תעמוד על המקח. והעקר, אל נא תדרוש כסף למפרע. אין זה מן הנמוס, ואדם הגון אינו נוהג לעשות כך, גזרה שמא ישיבו את פניו. ובעצמו של דבר, יש לך אפשרות להשתכר אצל “השלח” סכום קצוב מדי חדש, כמו שאתה רוצה, אבל הרי עליך לשלוח תחלה מה שבידך. אני ערב לך על שכרך שתקבלנו בו בחדש, עוד לפני ההדפסה.

ועוד הפעם, מה זה היה לך, ברקוביץ? היכן ברקוביץ?

והנה אתה מתחיל במכתבך להקשות קושיות ולחקור במה שמופלא, ובנסתרות – עֶ, אם כן אפיקורס אתה, ואיני רוצה לדבר עמך יותר, והיה שלום, אתה וארנסטינא.

שלך ח. נ. ביאליק

ענה מיד ואם יש בידך מן המוכן פיליטון צרפהו.

הנפלה קטטה בינך ובין שניאור? למה נפרדתם?

רכא. ליעקב לרנר

אודיסה [14/III] 1907 [י“ב ניסן תרס”ז ].

לה' יעקב לרנר, זדולבונובה.

א. נ.

גם שיריך אלה⁹⁸ יפים, אעפ“י שלפי תכנם אין להם מקום ב”השלח". כתוב ותצלח. את בקשתך בדבר משלח “השלח” אין, לצערי, בידי למלאות. זה הוא מעניני האדמיניסטרציא, שאיני משתתף בה.

ושלום ח. נ. ביאליק

רכב. לבן־עמי

אודיסה 12/IV 907 [י“ב סיון תרס”ז ].

ידיד יקר וחביב בן עמי.

שומע אני פעמים עליך מפי ידידינו, שמקבלים ממך מכתבים לפרקים, והלואי שתהיינה השמועות טובות מִשֵׁהֶן עד עכשו. לאסון רעיתך היקרה נשבר לבי. מה נאמר ומה נדבר – השתיקה יפה. חדלתי גם מזעום ומהתעבר, מין רגש של קֵהות וטמטום הלב אחזני. איני יכול לתפוש עט. קשה עלי אפילו כתיבת מכתב גלוי בן שתי שורות.

את מכתבך (מתחת להרי חשך) מסרתי בזמנו לקלוזנר, אבל הוא מצא שהמכתב שייך לחלקי; ואולם אחרי העיון החלטנו שנינו, שאין לתתו ב“השלח”, מפני שעבר זמנו; וחוץ מזה, אין לנו כאן מתרגם חשוב. אם אין העתקה בידך – הודיעני ואשיבנו לך.

בשבוע העבר יצא רבניצקי לקרקוי להדפיס שם את שירַי⁹⁹ ואת “ספר האגדה” (קובץ האגדות המשובחות שבתלמוד ומדרשים כצורתן וכלשונן) המסודר ע"י שנינו. בבית דפוסי צר המקום. “השלח” אוכל את כל דפוסי הקטן. בקרקוי יכתוב רבניצקי גם את מאמרו עליך ועל תולדותיך¹⁰⁰.

מכתבי הסבא ר' מנדלי שיחיה לא עלתה בידינו¹⁰¹ להוציא אלא כרך זרגוני אחד. אפשר שאחרי השתדלות והתאמצות גדולה ומרובה עוד תעלה בידינו להוציא אף כרך עברי אחד, הלואי.

אם יבחרוני להַאג אל הקונגרס¹⁰² ויתנו להוצאות הדרך – אפשר שנזכה בקרוב לראות איש את אחיו – מי יתן והיה!

ובחיי הפרטיים אין ריח ואין טעם. סלוק שכינה, חסרון כיס ובקשת “גמילות חסדים” – זה חלקי כל הימים. אין פרנסה לנשמה ולגוף. הכל הבל! ופעמים תנוח עלי רוח לאבד עצמי לדעת – ואני מתעצל לעשות הדבר הטוב הזה. אין לי כח גם לזאת. ואולם גם המות הבל. מה בכך אם אחיה.

ופעמים נפשי יוצאת מתוך געגועים לימים רחוקים ולידידים אהובים חביבים ולחיים של יופי וקדושה ואני שואל את נפשי למות מות נשיקה מתוך אותם הגעגועים.

וסוף כל סוף – הכל הבל. זוהמה וקַטנות – זה חלקי. מבקש הייתי לנפש פנה קטנה, זוית כל שהיא, שאמלוך בה יחידי ובשלוה – והנה נטרפו עלי כל השעות. השקר יסובבני מחוץ ומבפנים וקצתי בחיי.

זכרני לטובה, אח נעים ואומלל כמוני.

שלך באהבה עזה

ח. נ. ביאליק

רכג. ליעקב לרנר

אודיסה, 13/V 907 [י“ג סיון תרס”ז ].

אדוני ה' יעקב לרנר.

מסבות שונות נתאחרה תשובתי ואתך הסליחה.

שירך “הרְאיון” גם הוא, כאחיו הקודמים¹⁰³, מעיד בכשרונך. כתוב והשתלם. העמק והַגבר את כח שירתך והיית לברכה. אולי אשתמש עוד בשירך “הראיון” ואפשר לא. יש בו שלמות מצד הצורה, אבל התוכן ישן, אם כי בכללו הוא עושה רושם נאה¹⁰⁴.

בכבוד ח. נ. ביאליק

רכד. לא. ז. רבינוביץ

אודיסה, 14/V 1907 [י“ד סיון תרס”ז ].

ידיד יקר ה' א. ז. רבינוביץ.

לחנם אתה מתרעם עלי. ע“ד קבלת הכ”י עניתיך במועדו¹⁰⁵. הנני מאשר גם הפעם את קבלת הכ“י האחרון (על משלי, איוב וכו'¹⁰⁶). את הערותיך ע”ד החשבון אמסור מחר ללוינסקי¹⁰⁷ והוא מסתמא יעשה את חפצך וימלא את כל משאלותיך לטובה.

להתעסק בהדפסת חבורך¹⁰⁸ בודאי אנו רוצים ורוצים, אלא שמחַכים אנו לקצת פדיון שתכניס לנו החוברת הראשונה. מכירתה מתנהלת בעצלתים. ואולם בתחלת החורף נקרב אל ההדפסה בכל אופן. אין באמת להחמיץ את הדבר עוד. וגם אתה מצדך אל נא תתרשל מלקרוא תגר על הדבר לפני לוינסקי וזרזהו זירוז אחר זירוז להמשיך את ההדפסה.

שלך באהבה        

ח. נ. ביאליק

נ. ב. הכן נא דבר טוב ומשובח בשביל השלח החוברת המאה, שתצא בעוד שלשה חדשים.

שלום לכל מ“שלנו”.

רכה. ליעקב כהן ¹⁰⁹

החביב והיקר כהן,

עשיתי את כל המעשה בשתיקה, שלא כדרכי¹¹⁰ – סלח אח! יש כאן צרות רבות ונאמנות, ויש כאן שטן ובני שטן מרקדים באמצע.

ואת שכר שירך האחרון¹¹¹ קבלת? ואת “השלח” אתה מקבל? שלח דברים טובים לחוברות הבאות. עוד 4 חדשים – ויצאה החוברת המאה של “השלח”, חוברת חגיגית.

הצעירים שבג’יניבה – שניאור, ברקוביץ – משכו ידיהם מן “השלח”. מתנפחים הם – למה? השד יודע. קטנות המֹחין ודברי שטות ושטן מרקד באמצע.

בַא! יהא כך. אתה לא תעזבני – לא כך? אם “השלח” גם בחלקו היפה יהא מתנונה והולך – לא בי יהא האשם, אלא באותו השטן.

קבל בזה מכתב שנתקבל בשבילך במערכת “השלח”.

שלך ח"נ ביאליק

רכו. לי. ח. רבניצקי

[אודיסה, י“ט תמוז תרס”ז] 18/VI 907.

רבניצקי היקר,

משיב אני לך היום שני אכסמפ' מן חצי הגליון הראשון של שירַי¹¹². האחד מוגה על ידי. בנוגע להצבע של הוויניֶטקא¹¹³ – כל הדוגמאות כאחת אינן מתקבלות על לבי, ואני צרפתי אל הגליונות המושבים את השער של מחברתי “משירי הזעם” מהדורה ראשונה – ובצבע כזה¹¹⁴ הייתי בוחר; ואעפ“י שאיני יודע מה יהי מראהו על הניר החדש הזה, בכ”ז, כמדומה לי, שהוא יותר מתאים לשירַי ולהציורים¹¹⁵. בכל אופן, עשו נא גם נסיון זה, ואם יעלה יפה – בחרו בו, ואם לא יעלה יפה – דעתי נוטה לבחור באין ברֵרה דוקא בצבע “המימי” של הגליון המוגה או בסתם שחור כזה ששלחתם לי בתוך שאר הצבעים, ושיש לו, דרך אגב, גם מעלה קטנה: עולה בזול.

צבע האותיות אינו מבהיק – מדוע? האומנם הנייר גורם?

בנוגע את השאר: הנייר, הסדור, שני הקוים לרֹחב, שמי ושם כל שיר מתחת לקו התחתון וכו' וכו' – אני אומר: יישר! הכל עשוי יפה ובטוב טעם, ודעתי נוחה מאד. חבל שלא הספיק לוינסקי לראות וליהנות. כשעה אחת לפני בוא הגליונות לידי נסע ווארשאה, ומשם ישלח כסף לך ולפישר (מפישר נתקבלה היום טלגרמה של דרישת כסף; אבל כבר לא מצאה את לוינסקי באודיסה).

סוף דבר, הכריעו בדבר הצבע ושלח אלי שוב הגליון הראשון, שלם, להגהה ולסתם ראיה. בהגהת שאר הגליונות אני סומך עליך, אבל עתיד אתה ליתן דין וחשבון לְפָני על כל קוץ ותג. העינים ביד¹¹⁶, רבניצקי! אל תהא ותרן. הֲרוג על קוץ ודגש. הזהר בנקודות שתבאנה מכונות תחת אותיותיהן. ובסמני ההפסק הזהר. זהירות, מתינות ועיון!

אגב, כפי הנראה, לא יבא הצבע השני אלא ב“שערים” של חמשת הספרים¹¹⁷ ובשערים של הפואימות הגדולות, שיש להם ציורי מִסְגָרות, כגון “מתי מדבר”, “מגלת האש”, ו“משירי הזעם” – ובאמת הדין עמכם בזה – ואם כן לא יהא עלינו לשלם עודף על המחיר הקצוב אלא בעד אותם הגליונות שיש להם “שערים”, והסכנה איפוא אינה גדולה כל כך.

את 12 העמודים של “ספר האגדה” החזרתי ג"כ לכם במעטפה אחת עם גליונות שירי, ואותם לא הִגַהתִי כלל, מטעם האמור למטה. על המקומות הפנויים של אותם העמודים (ביחוד על עמוד ראשון) העירותי בשבילך, רבניצקי, מה שיש לי להעיר על צורת הספר וסדורו. קח מבית הדפוס וראה. ואני חוזר כאן על דברי ומְסַכֵּם אותם בקצרה:

1) כל האותיות, בין הגדולות של ה“פתיחה” ובין הקטנות של שאר הפרקים, אינן ראויות ל“אכילת כלב”, וחוששני שלא “יקברו” ח"ו את כל הספר. לדעתי צריכים לסדר הכל מחדש באותיות יותר גדולות (בכל הספר אני מדבר ולא “בפתיחה”; את זו צריכים, אדרבא, לשוב ולסדר באותיות קטנות קצת משל הפתיחה של עכשיו, אבל שמנות יותר). ובכלל עלינו לתת אותיות שמנות ושחורות, מעין “דברי חכמים”¹¹⁸, ולא כחושות ומוכות שחפת, רעי תאר ודלי מראה. מין רוח של קבצנות שורה עתה על כל הספר, ורוח זה – יכנס הרוח באבי אביו! רוח משחית ומנַוֵל הוא, ועלינו להתרחק מכיעור כזה ת' פרסה.

2) את מראי המקומות שבסוף כל מאמר (מסכת או מדרש פלוני וכדומה) עלינו להשמיט¹¹⁹, כדעתך הראשונה, רבניצקי – מראה העינים הוכיח לי כי צדקת ממני. ואנחנו נתן את ציוני המקורות ומראי המקומות בתכן הענינים, כמו שעשה, למשל, לבנר¹²⁰. כך נאה יותר. הציונים הרבים והמשונים מבלבלים את העין והמֹח ומשחיתים את צורת העמוד.

3) למעט ולצמצם ברְוָחים שבין מאמר למאמר ולהעמידם על משהו. ואולי מוטב שלא להשאיר בין מאמר לחברו שום רֶוַח כלל, ולהסתפק רק באבזאטץ¹²¹ וב“אות” האלפאביטית שבצדו¹²²; שהרי כל מאמר אינו אלא בבחינת פסוק לגבי כל הפרק הקטן, וכלום ראית פסוקים מרוחקים כל כך זה מזה? רֶוַח כל שהוא אפשר להשאיר רק במקום שבא קו שָׁכוב וגם כאן הֱוֵי נוהג צמצום כפי האפשר. — על דבר זה עמדתי אחרי ראיתי בעליל עד כמה גרמו הרוחים והחורים (אתווין דדין כאתווין דדין¹²³) להשחית את צורת הספר. אגב יש כאן גם משום חסכון נְיָר הכסף.

4) להרבות בנקוד ולהזהר בסמני הפסק, שהם מקולקלים מאד בכ"י.

5) מפני כל האמור למעלה לא הגהתי את העמודים שקבלתי. תקותי חזקה – ואחרת אי אפשר – שתחַדֵש את כל הסדור באותיות אחרות (אם אין לפישר – יקנה) וההגהה איפוא למותר עתה. לא ציינתי שם אלא אותן ההערות הכלליות בשבילך וגם מעט תקונים ושנויים שנראו לי אגב עיון. את “הפתיחה” צריך לדעתי לחלק לשני פרקים קטנים (I, II) ולסדרם זה אחר זה אחרי השם הכללי “פתיחה” שלמעלה. שמו של הפרק I – “האגדה והמשל”, ושל פרק II – “אגדה והלכה”; חלוקה זו – ושמות אלו מתאימים יותר אל תוכן כל הפרק. ובאמת כך עלתה עוד במחשבה לפנינו באודיסה.

כן צריכים להעביר את המאמר “ט” “שאל פילוסופוס” אחרי מאמר ג', כי שם מקומו לפי התכן. עיין היטב בפנים. בשם הפרקים “המים העליונים” – מחקתי את המלה “העליונים”, מפני שהפרק מדבר גם במלאכת המים סתם, וכדומה תקונים מעין אלו.

6) כן עלינו ולדעתי לבטל את החלטתנו (שנשארה אמנם תלויה) בדבר סדור מאמרים אחדים באותיות קטנות מחבריהם. יפה לספר אגדה האחדות והשווי בצורה. כל חליפות וגונוניות ונִמור – מורידין בו ולא מעלין.

ואשר לכרך העברי של לוינסקי¹²⁴: התבשר! מוורשה ישלח לך לוינסקי 100 רו“כ להתחלת ההדפסה של אותו כרך (הלקחת עמך את הכ"י של אברמוביץ?). הענין כך: בעצתי יֵצֵא “קול קורא” לכל הסופרים העברים ולכל תופש עט בישראל, שישתתפו הם בעצמם בהוצאת אותו הכרך העברי (ספר הקבצנים ועמק הבכא) בתור מתנה מאת ה”נכדים" לזקנם¹²⁵. ובפירוש התנו, ש“הקהל העברי” סתם, זה המטומטם וערל הלב, פסול לנתינה, אלא דוקא הסופרים… “אידיאה” זו הביאה את הכל להתפעלות. מחר יודפס קול הקורא ואשלחנו אליך. לפי שעה נאסף כאן מבין הסופרים כמאה רו"כ (לוינסקי 25 רו“כ, קלוזנר ורבינוביץ¹²⁶ במזומנים כ”א 10 רו“כ, אני 10 רו”כ, יעקב רבינוביץ 5 רו"כ, קבק 5 ועוד). עשינו רשימה של רוב הסופרים העברים – גם אם מחציתם יתנו – יֵאָסֵף כל הסכום הדרוש. הרי זה כבוד גדול ופיוס להזקן ומכת לחי להקהל העברי. מה דעתך על זאת, רבניצקי?

כתוב מכתבים ושלח גליונות ראשון ראשון שיודפס. — את ה“כתובים”¹²⁷ אשלח לאחר שאעבור עליהם.

שלום וברכה לפישר ולב"ב וביחוד לבנו הגדול.

ושלום לך ולעבודתך.    שלך באהבה ח. נ. ביאליק

רכז. למרדכי טמקין

אודיסה, 29/VI 1907 [א' אב תרס"ז].

[למרדכי טמקין¹²⁸]

א. נ.

שיריך – אין תוכם כבָרָם. תוכם פואיזיא של כשרון גדול ומבוגר, ובָרָם – הסגנון והצורה – של אדם, או תינוק, שאינו יודע בין ימינו לשמאלו מהי פואיזיא ומהו שיר.

אמור את האמת, האין שיריך תרגומים רעים של דברים יפים?

אם טעיתי – הרי אתה כשרון גדול, שצריך ללמוד הרבה ולסגל לו את דרכי הלשון העברית ודרכי השירה.

ואם לא טעיתי – הרי יש כאן משום גנבה סתם וגנבת דעת.

ח. נ. ביאליק

נ. ב. בנוגע לה“אינסיטוט¹²⁹” – פְּנה לבעליו.

רכח. לגב' מאניה ביאליק

יום אחד אחרי הקונגרס השמיני בהַאג, 22/VIII ¹³⁰ — 9 1907 [י“ב אלול תרס”ז].

[לגבי מאניה ביאליק¹³¹. תרגום מאידית]

מאניטשקה היקרה.

האמת ניתנה להאמר, שאיני יודע לאן לכתוב לך: אם לשֵׁאבוֹ¹³² או לאודיסה. עוד לא זכיתי לקבל ממך אפילו אגרת אחת, אף כי כתבתי לך לשאבוֹ מדי יום ביומו. איני מבין פירושו של דבר– –

יצאתי מאודיסה ביום ששי. בשבת בצהרים, בשעה שתים או שלש בערך, באתי לוורשה. ביום ראשון בבקר (בשעה 8) באתי לברלין. טיילתי שעות אחדות מסביב למלון צֶנטרל ומסביב לתחנת הרכבת וקניתי כרטיס להאג (שלמתי 36 מרק). בכל הדרך שמאודיסה להאג עברתי רק ג' פעמים מרכבת לרכבת. הדרך מוורשה לברלין היא נאה מאד, מברלין להאג – נאה ממנה. נסעתי כל הדרך במחלקה ב‘. באתי להאג ביום ראשון, בשעה 9 בערך בלילה, והספקתי עוד להשתתף ברוב הועידות המוקדמות (אסיפות שלפני הקונגרס) של הציונים ובכל האספות של “עבריה”¹³³. המשרד שלח אותי ואת ד"ר ברנפלד¹³⁴, שבא יחד עמי, למין מלון שהיינו מוכרחים ביום ב’ בבֹקר לברוח ממנו. בשל האורחים הרבים שבאו להאג לועידת־השלום¹³⁵ ולקונגרס הציוני נתיקר הכל. וחוץ מזה נמצא ליד האג, בפרבר הנקרא שֵיוֵוינינגן, מקום־מרפא גדול מאד, אשר אליו יבואו בקיץ אלפי אנשים לרחוץ בים ולשבוע נעימות. זה גורם, כמובן, להעלאת מחירם של כל צרכי אוכל־נפש בכל שנה – ועל אחת כמה וכמה בשנה זו, כששני קונגרסים בעיר. הלכתי עם ד"ר ברנפלד לשיווינינגן ושכרנו שם חדר ואנו דרים שנינו בו, וכל אחד משלם ½1 גולדין (כל גולדין הוא 80 קופ') ליממה; על־כן נותנים לנו בבֹקר קפה ופת־שחרית חנם. אין זה יקר כל־כך. מן הראוי היה לך לחזות בהדרה של שיווינינגן. זהו מקום־מרפא למופת. איזו בתים ואכסניות! איזו סדורים! איזה ים! איזה עם! איזו חדוה של חיים!

משיווינינגן יוצאת בכל רגע חשמלית להאג, ובמחיר 20 סנט (16 קופ') בידך כרטיס הלוך ושוב. ביום ב' וביום ג' בקרתי את האספות של “עבריה” והועידות המוקדמות של ציוני־רוסיה. אף על פי שיש משרד של הקונגרס והוא נותן ידיעות על הכל – בכל זאת עלה לכל אחד ביסורים עד שידע מאומה. העיר גדולה והציונים היו מפוזרים ומפורדים, כל חברה כִנסה את אספותיה ברוחב אחר, שפת המקום (הולנדית) אינה ידועה, ועל־כן קשה היה לדעת דבר. ביום ד' בבקר נפתח הקונגרס. אחד הולנדי, מן הגדולים, כמעט חבר־מיניסטר בהאג, איש זקן, זקן־הקונגרס, ושמו דֵי־פינטוֹ, מהיהודים הפורטוגיזים (הספרדים), נאם את נאום־הפתיחה הראשון, כמדומה – צרפתית, ולא הבינותי אף מלה אחת; אבל אומרים, שברך את הציונות בברכת כל טוב ואני נהנה הנאה גדולה. שימי לב, הדבר קטן הוא – יהודי כזה! כמעט חבר־מיניסטר! פששש!

אחר־כך נקראו טלגרמות וברכות מכל קצוי עולם, והנאספים קראו הידד, וגם אני בתוכם. ופתאום והנה רעש: נורדאו, נורדאו! ונורדאו, קדקד־כסף נאה לו ועינים יפות ופקחות, נגלה על הבימה, ופה זהב נפתח והוא מפיק מרגליות. לא, לא מרגליות – חצים וחצצים¹³⁶, שלהבות־אש וחזיזים התעופפו מפיו. הרי זה פה פתוח! את אירופה עשה לתל שממה. “כל זמן שאתם, העמים, לא תעשו משפט עם ישראל – קרא בקול גדול, קול נביא – לא יהיה שלום להם, לעולם, וכל ועידות־השלום שלכם אינן אלא קומדיה”¹³⁷.

רושם נאומו של נורדאו היה באמת עצום. היה זה אחד הרגעים היפים ביותר (ואולי הרגע האחד היפה) בקונגרס השמיני הדל. אחר־כך התחילו עסקים “לסדר היום” וכל מיני הרצאות ופטומי־מלים, שאליבא דאמת האזנתי אליהם בפֵּאה השמאלית. במקצת, תביני לי, לקוי אני ב“עברי”. אמנם חזקה על כל יהודי שהוא מבין גרמנית, ואף על פי כן אין אידית דומה לגרמנית. וחוץ מזה, אין באמת מה לשמוע. כשקוראים אותם הדברים עצמם אבל כעבור ימים אחדים, למשל, ב“הזמן” או ב“יֶברֶיסְקַיָה זשיזן”¹³⁸, החִיות מתפשטת ממש באברים. אבל לשמוע כל זה באזנים – נמאס הדבר. כי דרכם של בני־אדם לדבר דברי־שטות.

ויש שנשמעה גם מלה נאה. צ’לינוב¹³⁹ ספר במתק שפתים, בקולו המתוק כצפיחית בדבש, על נסיעתו לאמא ארץ־ישראל והביא באמת לקונגרס האהוב והיקר פרישת־שלום חמה וחביבה מהאם הזקנה והמתוקה ארץ־ישראל. הקונגרס כמעט שהתמונג ממתיקות, כגריסי־סוקר בכוס טֵה פושר. סופו של דבר היה, שכבדו את צ’לינוב במחיאות מרעישות¹⁴⁰ (מחיאות־כפים) וגם אני בתוכם.

ואחר־כך שוב עסקים בחשבונות ובענינים וב“סדר היום” ועוד במשהו. בהן שלי שאיני יודע מהו. אמנם הגיע לאזני שמץ דבר, ויותר מששמעתי קראתי למחרת היום ולמחרת מחרתו ב“וועלט” וב“העולם” (ה“וועלט” יצא בהאג לכבוד הקונגרס בכל יום¹⁴¹) – אבל הדבר נשכח ממני. כי נשא אותי לבי “לכל השנים הטובות”: לרחוב, לשיווינינגן, לים, ליער, למוזיאון ולכל הרוחות. הקב“ה זימן לי מין בן־אדם וקורלניק שמו¹⁴², בחור נמוך וחִוֵר, עם גומות־חן ועינים מחייכות חיוך של ערמה וחבוש כפת־כובע המחייכת אף היא חיוך של ערמה, בקצור: נפש בעלת מזמה, ונטלטלנו ימים ולילות אצל “כל השנים הטובות”. ושוב זימן לי הקב”ה דוקטור אחד וברנפלד שמו, יהודי שהוא מלא על כל גדותיו מרירות, עד כדי חמיצות… התביני – העסקים אנים לעילא ולעילא, ועל־כן הוא מלא זעף ותביעות וטענות לו לכל העולם ולכל כלל ישראל – והקונגרס הוא האשם… הוא שפך עליו – בהיותנו לבדנו, כמובן – גפרית וזפת. (עם שני בני אדם נאים הללו גרתי). אבל הקב“ה זִכני בש”י הורוויץ¹⁴³, יהודי עשיר שאינו חסר, בלי עין הרע, אלא כאב־ראש, והריהו מטיח ראשו בכֹתל והמציא מין אגודה ספרותית בשם מפוצץ “סיני”. כלומר, הוא, ש"י הורוויץ, רוצה ליתן לנו תורה חדשה על הר סיני חדש, שמקומו אי־שם בברלין. והרי היתה כאן ועידה של חברת “עבריה” (אלה הם בני־חבורה, פרחחים עדַין, הרוצים שידברו עברית בלבד) – ונשאתי שם נאומים אחדים בעברית, כן בועידה שלהם וכן באספה פומבית שלהם. ועוד פעם דברתי באספה של “סיני” על הספרות העברית.

ובינתים פורחים הימים. בני־אדם מלאו דבורים כמו תוף. הרבה קולות צרודים. ויש בני־אדם אחרים המתנמנמים בשעת הנאומים ועונים להם בקול נחרתם – והם מתעוררים רק כשהדבר מגיע לידי מחיאות, כונתי – מחיאות־כפים. באספותיהם של ציוני רוסיה – בבית מיוחד – מתהפכים עולמות. דוקטור צ’לינוב ואוסישקין מתחרים זה בזה וריב ביניהם מי ישב בראש ויכָּנס לועד הפועל¹⁴⁴. ולכל אחד מהם צד שלו – ובני־אדם עובדים ועושים מעשים. בקצור, הגיעו לידי פשרה, ששניהם יבּחרו לועד הפועל, שמשתתפים בו תמיד אנשים מעטים – כמדומה שבעה. כלומר, כך נמנו וגמרו ציוני רוסיה, וגם ציוני אויסטריה הבטיחו להצביע לטובת השנַים. והנה בא פתאום לאספה הרוסית נשיא הקונגרס בכבודו ובעצמו – האדון וולפסון¹⁴⁵, ממלא מקומו – של ד"ר הרצל – ותוך כדי שיחה עם ציוני רוסיה מעל פני הבימה הוא רומז להם רמז בנוסח קַפּוּליה¹⁴⁶, כי אינו רוצה שאוסישקין יהיה חבר הועד הפועל, ואפילו אם יתנו לו כל הכסף שבעולם. עם אוסישקין – הוא אומר – אינו יכול לעבוד. ויתר על כן, יש סברה, שבמקום שבעה חברים לועד הפועל – יבחרו הפעם בשלשה, כי ככל שהחברים בועד יהיו מעטים תצליח יותר העבודה, ובכן יש, חוץ ממנו, מן הנשיא, עוד שני מקומות – ויש. לפי דעתו, אנשים הראויים להם יותר מאוסישקין וצ’לינוב. קמה, מסתמא, המולה גדולה: היכי תמצי, היכ תמצי, וכי בכדִי טרח אוסישקין והרעיש את העולם – ולשם מה? כסבור היה, שתהיינה לדבר איזו תוצאות, ופתאום הא לך דבר כזה. הרתיחה גדלה. אבל וולפסון אומר, שאין הדבר עלול להשתנות; ואם אין מסכימים לדבר אין הוא רוצה להיות נשיא, ומה תעשי לו? ודעי לך זאת, שוולפסון הוא יהודי שאינו טפש, והוא צועק וחוזר וצועק בקול רם: “אין אני הרצל”. מחמת עניווּת והוא אומר זאת; הוא חושש, כנראה, פן יבואו בני־אדם לכלל טעות ויחשבו שכמוהו כהרצל. ולאמתו של דבר, כפי שאומרים בני־אדם, הוא טורח הרבה בקונגרס לחקות את הרצל לכל דקדוקיו. אם הדבר מצליח בידו – זו היא שאלה אחרת. עלי, למשל, עשה רושם כיהודי עשיר שאינו שוטה על פי טבעו, אלא מכיון שאינו יושב במקומו, הרי הוא עושה רושם במקצת שבמקצת כמי שאינו נמצא בביתו, ואף כי עושה הכל לפי דרכו של אדם היודע מוצאי הבית ומבואיו, אולי דוקא מפני שהוא עושה את הדבר אין הוא נעשה. וחוץ מזה, עוד נשתיירו אצלו תנועות אחדות המקלקלות את האילוזיה ומגלות לך תיכף, שאין הוא הרצל. לא נראה לי, למשל, דרכו להתכופף מדי פעם בפעם, בשימו את המשקפים על עיניו, כשהוא בא לקרוא פתקה, ומסירם מניה וביה. הוא עושה זאת כדרך הקבצנים, ורעיון עולה על לבך: הנה עוד מעט ויוציא מכיסו הסמוך לחזהו קופסה של טבק להרחה עם מטפחת אדומה. גם צליל קולו אינו מוצא חן בעיני. הוא עמום וצרוד במקצת – – קול כזה יש לרובל של עופרת… במלה אחת, זהו התפוח החמוץ האמתי שיוצאים בו ידי חובה כשאין אתרוג.

רושם רע במיוחד עשו עלי האספות לשם התיעצות של ציוני רוסיה. דומה היה כאילו צ’לינוב ואוסישקין נלחמים זה בזה על עסקי גבאות. ריח רע היה נודף מכל הענין, והוא ליוה את צ’לינוב ואת אוסישקין בצאתם לביתם כמי שספגו מלקות.

האם זה הכל? לא. בימים האחרונים היו עוד רגעי־אורה אחדים. ד“ר לוין¹⁴⁷ דרש בחמימות על ארץ־ישראל ועל חנוך לאומי והיה בדברים כדי לעורר ענין; וגם נואמים אחרים הטילו קצת חמימות. אחת ההחלטות הנאות, אף כי ללא הועיל, היא שהקונגרס יראה את העברית כשפתו הרשמית. מלבד זאת, מצויים הרבה ענינים שיש בהם ענין מחוץ לאולם הקונגרס: פגישות, התודעויות, טפוסים, שיחות וכדומה. פגשתי כאן הרבה מכרים ישנים, שלא פללתי לראותם עד עולם, וכן הגעתי לידי הרבה התודעויות חדשות: נארודיצקי מלונדון¹⁴⁸, שייקה וינר מזיטומיר¹⁴⁹, שלום־עליכם, ליוברסקי¹⁵⁰, אירא יאן¹⁵¹ (היא הזקינה עוד יותר), ד”ר מגנס¹⁵², פרופ’ מרגלית¹⁵³, פרופ’ שץ¹⁵⁴, ליליֶן¹⁵⁵, שיינקין¹⁵⁶, ועוד ועוד עסקנים, אמנים, סופרים, מלומדים, דוקטורים, פרופיסורים – כזבובים לרֹב. הרבה מהם באים באמת לשם הרעיון והרבה באים ליריד… ויש שבאים סתם, מתוך סקרנות, בינתים שוררות כאן חדות חיים ותנועה. בני־אדם מצטלמים, קונים גלויות־ראוה, אוכלים במסעדות ומקלקלים את הקיבה.

הסיום של הקונגוס לא היה מרומם ביותר. וולפסון קרא בקולו הקהוי והמעובש מתוך פסת נייר איזה נאום שכתבו לו והיה נִכּר שלא הספיק עדיין להשגירו על לשונו. עוד היה מי שנִסה בסוף לשיר “עוד לא אבדה” – אבל הנסיון לא הצליח. יצאתי בלב כבד וברוח נשברה. לא היה חשק אפילו לבכות.

הקונגרס הביא לידי דבר אחד טוב: נתקבלו החלטות להתחיל בעבודה בכובד־ראש בארץ־ישראל עצמה, מבלי לחכות לצַ’רטר¹⁵⁷. אם ההחלטות עתידות להתקיים – זה יספר הקונגרס התשיעי.

כמדומה, שהקונגרס בצורתו של עכשיו אין לו עוד טעם. לשם דיון בשאלות החשובות ובמעשים האמתים שהציונות עומדת בפניהם יש לעשות קונגרס של מתי מספר – חמשים ששים איש, בעלי־מקצוע ומומחים, היודעים ורוצים לעבוד ויכולים להביא תועלת. ואילו קונגרס גדול צריך להיות רק אחת לחמש שנים ואפיו צריך להיות כשל הפגנה לאומית. אותו יש לעשות בפומביות גדולה ואליו צריכים לבוא יהודים מכל השדרות – מארבע פנות העולם. המטרה העיקרית של קונגרסים כאלה צריכה להיות לרומם את הרגש הלאומי ולחזק את הרוח לשם עבודה לטובת הכלל. ולפי זה עליו להיות בעל תכנית אחרת לגמרי.

ועכשיו קצת דברים מבדחים. וכמדומה שאין עם מתבדח כהולנדים. מן הראוי היה לך לצאת בעצם היום לחוף הים: בני־אדם דומים לנמלים הללו הרוחשים בחול, הם מרקדים, מקפצים, משתובבים. אור וחיים. כל העיר האג מפולגה בתעלות, שעל פניהן משוטטות אָרבות וסירות. הולנדיה כלה היתה לפנים בִצה – וצאי וראי איך הפכו את זו לגן עדן. העיר האג היא עתיקה. הרחובות העשירים ביותר צרים הם מאד, אבל מלאים תמיד עֹשר ומקושטים כביום־חג. אלפי בני־אדם שלבושם יפה ונקי מצטופפים. בהולנדיה יש יהודים; נראה, שטוב להם והם מתבוללים במקצת, אף על פי שיש ביניהם גם אדוקים. ראיתי כאן את שני בתי הכנסת – של הספרדים ושל האשכנזים; את האנדרטה של שפינוזה, את המוזיאון וכו'. פעמַים רחצתי בים המכה גלים אדירים. הים שלנו¹⁵⁸ עשיר ממנו בצבעים, וזה – חזק ממנו וסוער יותר, הייתי אומר: ימִי יותר. פעמַים ביום יש כאן גאות ושפל (прилвь и отливь) כלומר, המים מוסיפים והולכים ופוחתים והולכים. רואים זאת בעינים. בשעת גאות המים שוטפים והולכים חוצה, חוצה, וחילופיהם בשעת שפל.

המכתב כבר מונח אצלי ימים אחדים ולא שלחתיו. היום יום א' בשבוע, כ"ה באבגוסט (לפי מנין חו"ל), ורק היום אני יוצא משיווינינגן לאמשטרדם. משם אסע לקֶלן, ומקלן אפליג בנהר רינוס למגנצא ואראה קצת את גרמניה. משם אסע לשווייץ. להוצאות הדרך השגתי כאן. אצטרך לסַלק בכתיבה.

– – – לא אוכל להבין איך זה אדם שולט בעצמו ואינו כותב לי עד עכשיו כלום. האם בשאבוֹ אַת? ומה על אודות תקון הבית? הכלל – רוצה הייתי לדעת על הכל. כמדומה, שאין זו מלאכה קשה לכתוב מלים אחדות. אבל הלא מַאנִי אַת. בקצור; יהא כך. מסתמא יודעת אַת מה שאת עושה. ואַת עושה בחכמה גדולה. מוטב כך – לא כן?

מיד בקבלך את המכתבים תכתבי לי מכתב לבזיל, שאגיע שמה כעבור ימים אחדים. הכתובת היא כך – לכתוב אותה בדיוק: Шаейцарія, Базель, Basel, (Suisse) Mr. Ch. N. Bialik, Poste restante. פירושן של שתי המלים האחרונות: “פוסט רֶסטנט” – “דוֹ ווֹסְטְרֶבּוֹבַנִיָה” [עד דרוש], ובבואי לבזל אלך תיכף לפוסטה ואשאל למכתב. ואם לא אקבל שם ממך מכתב לא אוסיף לכתוב אליך. – –

בבזיל אכתוב לך את כתבתי הבאה.

אני שולח ברכה מקרב לב לחנה יהודית¹⁵⁹ ובניה. חנה יהודית, כשמַאנִי תכתוב לבזיל תוסיפי גם אַת מכתב ותודיעני מכל אשר אתך: מה היתה פעולת שאבו עליך, מה שלום הילדים והכל־הכל.

שלום לכן, אל־נא תהיינה עצלות ואל־נא תהיינה רעות. את שני הדברים אני יודע בעצמי יפה יפה.

שלכן העצל והרע

ח. נ. ביאליק

מַאנִי, אַת יכולה לכתוב גם לג’יניבה על פי הכתובת (מכתב סגור) של שלום עליכם¹⁶⁰. מסתמא אהיה שם. הכתובת היא כך:

Женева, Шв йцарія. Mr Tabinovitz (Schalom־Aleichem) für Ch. N. Bialik, Rue Dancet, 1, Genève (Suisse). אני אהיה שם ימים אחדים.

שכא¹ לש. אנ־סקי

אודיסה [בתחלת הקיץ של תרע"ו ²].

[תרגום מאידית]

אנ–סקי היקר והנלבב³!

אנו עוברים היום למעון־קיץ, ואין דיו ועט, ועל כן אני כותב בעפרון.

1. המעשיה שלך “לגלוג”⁴ היתה כבר מסודרה לגמרי בדפוס⁵. להצלחתנו פסל הצנזור מתוך איזה נמוק את ההקדמה, ועל כן נהיה מוכרחים לחזור ולסדר אותה, ואם כך נוכל אולי לתקן לפי הנוסח החדש, שהבאתי. לעברית יהיה זה מתורגם בימים הקרובים⁶.

2. המתרגם של הדרמה שלך⁷, שעליו חשבתי, עסוק בשעה זו. אבל עוד לא נואשתי ממצוא מתרגם אחר.

3. המאסף (שלנו⁸) יגמר בחודש הבא. הסִדור בדפוס כבר נגמר ואין הוא חסר אלא הדפסה.

4. למאסף־פרץ⁹ מבטיחה החבריה לתת חומר. קצת כבר נתנה. אם כלם יקיימו את הבטחותיהם – איני יודע. דרך אגב, יודע אתה בודאי, שגם בפטרוגרד מאספים חומר למאסף. האין לחשוש שיאָסף “יותר מדי”?

5. אומר אתה לזוֵג את פרץ עם שלום־עליכם¹⁰ – היודע אני? אולי אין זה דרך מעוקל. יש לעיין בדבר.

6. אם נוסע אני לפטרוגרד – עדין אינני יודע. זה תלוי בכמה דברים. אם אסע אקח אתי את ה“הגדה”¹¹.

7. פרישמן שב מקיוב דוקא כשרוחו טובה עליו. “השנה הטובה” יודעת אותו מתי אמת בפיו ומתי לא.

8. פרוג חולה, חולה מאד, וזקוק לרחמים.

9. בבית הסבא לא הייתי זה ימים אחדים. אפשר שקבל בינתים מפטרוגרד את הסטיפנדיה¹² או ידיעה על אודותיה.

10. את שירי ר – – אקרא. אם יש להפיק תועלת מהם אשתמש בהם¹³.

11. והיה בריא וחזק – בלי סוּקַר¹⁴ – ידיד וחבר נלבב ויקר.

שלך חיים נחמן

שכב¹⁵ לש. דובנוב

אודיסה, יום ה' לחדש סיון שנת תרע"ו.

ידידי הנעלה מאד,

דבריך נגעו עד מעמקי לבי¹⁶. גם אני זכרתי באהבה ובגעגועים את הימים הראשונים, הרחוקים והקרובים כל כך, אשר דברת עליהם במכתבך. מיום שעמדתי על דעתי משכני לבי לאודיסה, היא העיר אשר אוו למושב להם טובי סופרינו, נקיי־הדעת ונקיי־העט, מורַי ורבותי הראשונים. הסופרים האלה, המעטים במספר, היו לי למופת ולעינים; את דבריהם שתיתי בצמא ואחריהם הלך לבי. וברוך אלהים אשר נחני בדרך אמת ויביאני לחסות בכנפי החבורה הקטנה, חבורת סופרי אודיסה. עד עולם אברך מזלי על החסד הזה.

“התהלה מטילה חובות” – אומר אתה אלי במכתבך, והוא הוא הדבר אשר יביא רעד בעצמותי. לא איש עול וחובה אנכי. אם באמת בחר אלהים קנה נבוב כמוני להיות לחליל לו – אני מה וכחי מה? יחייני רוח פיו ומגע אצבעותיו ידובבני, ואני די לי שאני חי ורואה את אור השמש ואת ירק העשב; רב לי, רב מדי, שזכיתי למצוא על דרכי רֵעים־מורים כסופרי אודיסה ליהנות מאוֹרם ולהתחמם כנגד אוּרם.

ובעוד ה“חג”, אשר בדו לי ידידי מלבם, לא כלה, והנה השמועה על מות שלום־עליכם באה. כך מנהגו של עולם: הללו “מתיבלים” והללו נובלים… הסבא שלנו גם הוא נבל, נבל מאד, בימים האחרונים. חצי בשרו יבש כמעט, וקומתו נגרעה עד החצי. ופרוג שלנו גם הוא “קרוב למקח”¹⁷. בשבוע שעבר נתחוהו – זאת הפעם השנית – ובעוד ימים ינתחוהו שוב, ומי יודע מה תהי אחרית הנתוחים.

טריווש¹⁸ הודיעני את כתבתו ובעוד ימים יקבל שכרו הקצוב. זרזהו לעבודה, וגם אתה, ידידנו, אל נא תתרשל מלתקן את הצריך תקון. הכן נא בעוד מועד גם את הציורים אשר יבואו בכרך זה, העומד להמסר לדפוס, כי בטרם היות בידינו הציורים, לפחות של הגליונות הראשונים, הרי אין לגשת לסדור.

והנני האומר שלום לך ולרעיתך הכבודה

המתגעגע עליך באהבה

ח. נ. ביאליק

שלום לך בשם הסבא ובשם רבניצקי וכל ידידינו.

שכג לש. ש. קנטורוביץ¹

ה' שבט תרע"ז, אודיסה.

ידיד נכבד.

סלח לי על עכוב תשובתי: ידי נפצעה וימים רבים לא תפשתי עט.

איני מוצא תרגום טוב למלה “פריוד” במובן הדקדוקי מן המלה “מחזור” (“מאמר מחזורי”, “משפט מחזורי”), שהרי כל עקרו של הפריוד הוא זה שפרקיו הקטנים מסודרים מסביב למשפט מרכזי אחד והם כגלגל החוזר מסביב לציר.

לחלקו העולה אפשר לקרֹא מעלֶה ולכשנגדו – מוֹרָד (מעלֵה המחזור, מורַד המחזור). מה דעתך?

יודע אני ע"ד ספרים המדברים בחוקות השיר והמליצה, אבל תמיהני אם יכשרו לך. הגדול והישן שבהם הוא הספר “נופת צופים”, מֶסיר ליאון².

יש גם ספרו של הסטנובי³ – שכחתי שם הספר⁴ – וספרו של פראנסיס המשורר⁵, וכן ספר “שרשות גבלות”⁶, אבל רובם עוסקים רק בדרכי השיר והמליצה הקדמונים ולא יצלחו עתה לכל מלאכה.

בעניני ממונות ־ בבקשה ממך פנה אל הקונטורה ולא ימנעו ממך את כל משאלותיך. אני איני מטפל בענינים אלה. את מכתבך אמסור לרבניצקי והוא יענך.

והנני הדו"ש

ח. נ. ביאליק

שכד⁷ לדוד פרישמן

דְוִידִי וידידי,

אם ישרה נפשך בך ואם אין עם לבבך להורידני לבאר שחת בחצי ימי – אנא חוס נא עלי ועל טפי ועוללי ושלח כמה שהוא מן “הנפשות” למסדר האותיות העומד בטל. ואם אינך משלח תיכף ומיד – הוסף עוד “נפש” אחת על נפשותיך⁸ – את נפשי אני.

שלך חנ"ב 

שכה ⁹ לש. אנ־סקי

אודיסה [קיץ תרע"ז¹⁰].

[תרגום מאידית]

אנ־סקי היקר והנלבב!

תסלח נא לי, שאני כותב על פסת־נייר כזו. זו היא מתנת הסבתא¹¹. תודה לה על כך.

האמנתי לך ושלחתי על ידי רובינשטיין¹² את ה“הגדה”¹³. בבקשה ממך להחזירה לי תיכף, שלא יגרום לי הדבר צרות. היא אינה שלי. לא אשלח לך את התרגום של הדרמה שלך¹⁴ עד אשר תשלח לי את ה“הגדה”.

והסבא דִבר באמת לתוך הפונוגרף¹⁵. הוא צוח, כי טִפש הוא, טפש, טפש!

חותמים על האלבומים¹⁶ נאסוף. עכשיו הקהל נמוג והולך במעונות הקיץ, ואין לעשות כלום.

ושלום לך, חבר יקר.

שלך ח. נ. ביאליק

שכו לדוד פרישמן

בין המצרים¹⁷ התרע"ז, אודיסה.

למי שסבר וקִבֵּל, לערוך בהוצאות שטִבֵּל¹⁸, ספרים בלשון הבִּבֵּל, והוא כשוכב בראש חִבֵּל,

ר' דוד ני"ו.

יקירי,

צדיק כמוני יודע נפש עורך בישראל, ובו ביום שהגיעני מכתבך ישבתי לתרגם את “בין שני העולמות” לאנ־סקי והיום כליתיו ושלחתיו אליך באחריות¹⁹. בחרתי לי בתרגום זה לשון ספרי יראים, שתהא נוחה להשמע ותהא מובנת, כמדומה, גם לבעל עגלה. כך נאה לדרמה אגדית גם מצד תכנה העממי וגם מצד היותה עומדת לעלות על הבמה.

ועתה הנה שמרתי את מוצא שפתי, אל נא תחל גם אתה את דברך ובו ביום שיגיעך המכתב הזה – תשלח את גרים ספר שלישי²⁰. באמת צריך אתה לשלוח שני ספרים, שהרי גם אני נתתי לך ארבע מערכות, תחת השתים שהבטחתי, אלא שותרן אני מטבעי ולא אדקדק עמך כחוט השערה. אומר אתה ספר אחד – יהא אחד…

אגב, עם זה תקבל גם את המחברת הראשונה של גרים, שיצאה באלה הימים. ההוצאה איננה מהודרת ביותר, אבל, לפי התנאים הקשים, גם לא גרועה ביותר. הציורים נפגעו בהדפסה גם מחוסר צבע יפה וגם מאין מדפיס אמן. בכל פנה – תשעה קבין צרות, חביבי. אין נייר, אין פועלים ואין כלום. המקום ירחם.

המחברת הראשונה נדפסה במספר 3000 אכסמפ' ומחירה נקצב 1.50 ר', ואם כן יגיע לך מ“מוריה” על חשבון שכרך עוד רבוא רבבות דינרי זהב וכסף, ממש אוצרות קרח²¹. הוא אשר אמרתי, בהתחברך ל“מוריה” לא תתחרט.

המחברת השניה הולכת ונסדרת. אל נא תעכב איפוא בידך את השלישית.

כותב אתה מכתבים על ימין ועל שמאל, ובי צרה עינך מהודיעני לפרקים מה מעשיך ומה מחשבותיך ומה שלומך וכו' וכו'. איש רע אתה ולבי עליך!

ודבר משלי אין עתה בידי לשלוח אליך. אין! ריק אני כמצולה שאין בה לא דגים ולא נחשים ועקרבים. והיה בפקוד אותי אלהים ופקדתי גם אותך. בהן שלי!

– אמור שלום למר שטיבל ולאשתו הקטנה והיפה והמתחטאת. את מכתבו קבלתי – והנה נעשה רצונו.

– והיכן הנעלים אשר הבטחתם²²? בדאים! כמוכם כפרעה!

– אל²³ נא תעכב את שכר תרגומי. שלח כאשר תשית עליך ועל שטיבל, אך אל תעכב. יש שגם מדפיס ומו“ל וגרַז’דַנין²⁴ וטובארישץ²⁵ ובורגני וקצת סופר – ביחד – זקוק ל”אותו דבר".

והנני שלך באהבה

ח. נ. ביאליק 

שכז לד. פרישמן

19 סנטיאבר 1917 [ט“ז תשרי תרע”ח ], אודיסה.

פרישמן יקר,

אם באמת ובתמים כתבת את אשר כתבת – ונראים הדברים שכך הוא – אין פסיכולוגוס רע ממך. האמנם בכל ימי שבתך עמי לא תכנת עוד את רוחי ולא התבוננת, כי לא אני האיש ההולך את רעהו בעקבה והמבקש במעשיו חשבונות רבים? אלו היה קורטוב של אמת בכל חשדותיך והרהוריך והשערותיך הייתי מפשק חמש אצבעותי ומחנק את עצמי מתוך בוז לעצמי. ראית שנדפסו שנים שלשה פרורים משלי ב“שתילים”¹ וב“העם”² וחלשה דעתך³, אך הלא אתה ולבך יודעים, כי פרורים כאלה אך מפל עט הם ולך לא יכשרו. יש בידי דברים קטנים לתינוקות, ואם אקרבם לך, פֶּחָתִי, היֵרצו לך? היש להם מקום במאספים שאתה מוציא? דמיתי לצאת בימי הקיץ לנוה שדה ולכתב את אשר יעלה על רוחי, אך מן השמים עכבוני ואני נשארתי באודיסה וידי ריקות. אם תבא בי הרוח, היה בטוח, לא אַחל דברי וראשית פריי יהי לך. לאנוס את נפשי לכתיבה איני יכול ואיני רגיל. סופר בדרך ארעי הייתי מעודי וכך אהיה, כנראה, כל ימי. ובכל זאת, אחרי קראי את מכתביך, נכון הייתי לתת למי שהוא את אורלוגין הזהב אשר בכיסי, ובלבד שתעלה בידי לכתב דבר הגון ונאה לך ולהניח את דעתך. שלום רוחך יקר לי כשלי, ואתה אם תאמין ואם תחדל. רשאי אתה לחשדני בכל החטאים המנויים ב“על־חטא“, אך לא בפניות ומחשבות זרות מעין אלה האמור במכתבך⁴. איש תמים ופשוט אנכי, כֻּלי זכוכית, ו”חכמות" ו“מיתודות” ו“שִטות” בנוגע לחברי לא אדע. פגול הם בעיני. פי!

– את 600 הרו“כ שכר תרגומי בצרוף הנעלים קבלתי בזמנם – ותודה רבה לך ולשולחם. תודה כפולה – על הנעלים⁵. אך אלה הן נעלים! עין לא ראתה כמוהן! שום אשימן על שלחן הכתיבה, אחת מזה ואחת מזה; והיו לעיני תמיד. לפי שעה הן גנוזות בארון, וכל אורח שנכנס אנו מכבדים אותו בראיַת הנעלים. כל זמן שאנו ממשמשים בהן אנו מוצאים בהן טעם חדש. יש “מבינים” שבודקים את הנעלים בכל חמשת חושיהם כאחד, ומוצאים שיש באותן הנעלים מעין הנאת כל החושים. חס אני עליהן לנעלן, ואני מטייל עוד בנעלותי הבלות. שנה ראשונה אשתמש בהן רק לשבתות וימים טובים. שנה שניה – רק לזמן תפילה וקריאת שמע, שנה שלישית – רק לזמן כתיבת שירים, וכן הלאה… באופן כזה, תעלה, כמדומה, בידי לקימן עד זמן כניסה לארץ ישראל, שלפי דברי קליינמן⁶, תחול מיד אחרי תֹם המלחמה. דרך אגב, במכתבך הקודם שאלת למדת הרגל של אשתי. מדתה 36№, והיה אם יעלה רצון מלפני מר שטיבל, ושלח גם לפי המספר הנ”ל זוג נעלים, ואני אשלח בתודה ככל אשר ישית עלי. אמור לו בשמי שלום – לו ולרעיתו. 

– השטר הראשון שהיה בידך, הגיע אלינו בזמנו ונשתלם, וזה שחזר אליך הוא, כמדומה, השני. גם אנחנו לא ידענו מה היה לו. ביום הפרעון חזרנו על כל בתי הבנק שבאודיסה והשטר לא נמצא. לא קבלנו שום הודעה לא מאחד הבנקים ולא מהנוטריון. המקרה – לא נעים לנו. אני שולח לך היום את התשלומים – 300 ר’– בצרוף הוצאת המחאה 4.30 ר', ואתה תואיל בטובך לאשר את הקבלה. – השטר השלישי גם הוא כבר נתקבל פה ונשתלם בזמנו. הואילה נא לאשר גם את תשלומו של זה.

– סדורן של שיחות גרים, מחברת שניה, הולך ונמשך, אבל המלאכה, ככל המלאכות עתה בימינו, ימי ממשלת ה“חברים”, מתנהלת בכבדות רבה.

עודף שכרך המגיע לך ע“ח שיחות גרים תקבל בקרוב. ועניניך אתה ב”התקופה" וב"הוצאת שטיבל“, כפי ששמעתי, יגעים קצת. אכן בזמן קשה ובימים רעים קרבת אל העבודה. פיכמן נד כקנה, אם ללכת אליך אם לא. היום כך, ומחר אחרת, ואין לעמוד על אפיו. לדעתי, אין טוב לך בלתי אם להכין לפי שעה חֹמר ספרותי ככל אשר תוכל, וההדפסה וההוצאה לשוק תבאנה אחר כך. למה לך לדחוק את השעה, והיא אינה כשרה עתה כלל להדפסה? מחיר הנייר – שני רובל הפונט תחת עשר קופיקות. אותיות טובות אין, פועלים אין. בתי דפוס עברים – אין. אין כלום. ומי אמן ויעבוד בתנאים כאלה?

– בעירנו יושב ל – – פנוי ממלאכה ורעב. אולי תמסור לידו עבודה של תרגום כל שהיא. סגנונו לא רע, ולפעמים עולה יפה. בוחר היה לתרגם מטורגניוב, כגון “כתבי הציד” וכדומה. מה דעתך?

– ועתה בקשה אחת גדולה: הסופר – היושב עתה עם בני ביתו בג – – גוע ממש מרעב. כל ימי המלחמה תמכו בידו מאודיסה; עתה אין התמיכה מספקת כלל, מפני מעוט הסכום ומפני ירידת השער; וחוץ מזה, רבו חובותיו משכבר, ואין קומצנו משביעו. אנו אומרים אפוא לאסף בשבילו סכום הגון, בערך, ולשים קץ בפעם אחת למצוקות רעב שלו ולהבטיח את פרנסתו המצומצמת לזמן מסוים. אני וחברי מבקשים אפוא מעם מר שטיבל שישתתף בדבר זה, ואתה היה השליח למצוה. אנא עשה נא ואל תאחר. השעה דוחקת.

הלאיתיך בדברים הרבה, ואתה עיף ויגע גם בלעדי. סלח. והאמן כי נאמן ושלם לבבי עמך כל הימים.

שלך באמונה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. את העיקר לא שכחתי. התמונות אשר דרשת מוכנות כבר, ובעוד ימים אשלחן אליך.

שכח לד. פרישמן

יקירי פרישמן,

כותב אני לך מבית־החולים, באותו החדר עצמו, שמצא בו מנוח גופך הטהור לפני שנתים. אותו החדר ואותה המטה, אך אהה – לא אותה המשמשת! השד לקחה – ואיננה. אין מזל לי, העני. מחר אני עולה לגרדֹם; ואתה אַל נא תתחלחל. אינני חולה מסוכן, חלילה. אלא נתאויתי תאוה לטעום טעם של אזמל⁷. אראה נא, מה יצא מזה. והעיקר, אל נא תפרסם את הדבר ברבים ולא ביחיד. סודך הוא – שא! אקוה לשוב בעוד חמשה־שבעה ימים אל ביתי ואל מטתי ואכתב לך בפרוטרוט. לפי שעה קבל תודתי ונשיקתי על הרהור תשובה שלך⁸. ידעתי כי כן תעשה. היה ברוך. וברך נא בשמי את מר שטיבל על נדבתו ההגונה לטובת שני הסופרים המסכנים. בשובי לאיתני לא אאחר לשלוח את הכסף לתעודתו. 

וקבל שוב הבטחתי: כל היוצא מעטי ראשונה, אותו אשלח לך. היה בטוח.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

917 x/9 [ו' מרחשון תרע"ח ], אודיסה.

שכט לד. פרישמן

918 II/22 [כ“ג אדר תרע”ח ], אודיסה.

יקירי פרישמן,

ה' שטיבל הממני! לדבריו, לא הגיעכם גם אחד ממכתבי, שכתבתי אליך ואליו לפני כמה שבועות, האמנם? אכן “נסים” כאלה נעשים עתה בכל יום, וכבר חדל חדלנו מהתפלא, ובכל זאת ה“נס” האחרון היה הפעם בעיני כחדש.

הודיעני נא, אם אשיב אליך מיד את אלף הרובל, ששלחת בשביל הסבא⁹, או אעכבם בידי עד שוב סדרי הפוסטה למנהגם. לפי שעה, אין הפוסטה שלנו נוהגת להמציא את הכספים, השלוחים בידה, לבעליהם, ויש קצת אחריות בדבר. משער אני, שגם במקומכם כך – האין זאת?

ואשר לשיר חדש¹⁰ – בוש אני להסתכל בפניך. עני ואביון¹¹ אני. אין לי. התאמין לי, פרישמן? הלא בודאי תאמין לי. בכל אופן, הלא לא תחשדני ברֹע לב. ומי יודע, אפשר תחשדני, יסלח לך אלהים!

ה' שטיבל מדבר ע"ד “התקופה” ספר שני, ואיה הראשון? היָצא¹²?

יש לשער, כי רואים אתם חיים טובים במוסקבה, אם אין לכם בעולמכם אלא דאגות ע“ד ספרות ושירים ו”תקופות“ ועוד דברים של מה בכך כאלה. אכן אנשים מאושרים אתם.

והנני שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. ראשי כואב עתה עלי עד לידי טרוף הדעת, ואנא שא לי על דברי שטות.

של לא. י. שטיבל

918 I/22 [כ“ג אדר תרע”ח ], אודיסה.

[לא. י. שטיבל]

אדוני הנעלה,

מתוך מכתבך נִכּר, כי שני מכתבי אשר הריצותי לפני כמה שבועות אליך ואל פרישמן לא הגיעו לידכם, ואני מצטער על זה מאד מאד. אמנם לא אלה המכתבים הראשונים והאחרונים שאבדו: ומי יודע אם גם זה, השלוח עתה, לא יאבד. על כל פנים, אני עושה את שלי וכותב, והפוסטה – כטוב בעיניה תעשה.

ואם באמת אבדו מכתבי הקודמים – הרי נשארתי חייב תשובה לפרישמן ולך על כמה וכמה דברים והרי לא קבלת אתה תודתי ותודת אשתי על מתנתך הטובה – מתנה בזמנה – ששלחת לה, והרי גם פרישמן אינו יודע אם הגיעו אלף הרוב, לידי ולא ידע את ספקותי ושאלותי בענין זה. סוף דבר, ענין רע.

מה אעשה אפוא עתה? – ראשית, קבל בזה שוב תודת שנינו – שלי ושל אשתי – על הנעלים שזִכִּיתָנו בהן. והשנית – הואילה, בבקשה, להודיעני בהקדם, מה אעשה לאלף הרו“כ השניים, שנשלחו אלי ע”י פרישמן? הסבא הרי מת¹³ ובעזבונו אין כתבי יד אשר יכשרו לך. חושב אני להשיבם אליך, אלא שהפוסטה מעכבת עתה כספים.

מן האלף הרוב' הראשונים שלחתי 500 ל – – וחמש מאות היעודות לבר־טוביה¹⁴ עדיין שמורות בידי. לא מצאתי שום תחבולה להמציאן לידו. תהיינה מונחות עד עת מצוא, אולי תִּקָּרֶה לפני איזו הזדמנות. או אולי תמצא אתה איזו תחבולה לשלוח את הכסף ליד בר־טוביה – הודיעני נא והשיבותי גם את חמש מאות האלה לידך ביחד עם האלף.

ובעיקר בקשתך – בדבר שליחת שירים ל“התקופה“, ־ חייך, אדוני, אם אדע מה לענותך. זה לי כששה ירחים אשר לא תפשתי עט, ובידי אין מאומה. אלו יכלתי הייתי גונב שיר או שני שירים ממי שהוא, כדי לעשות נחת רוח לפרישמן. אבל עתה איני מוכשר אפילו לכך. ובכלל, מעודי הייתי לכל עורכַי ורידקטורַי משענת קנה רצוץ. יש שתנוח עלי לפעמים הרוח ואני כותב שיר אחד או שנים, ואולם לכתֹּב לכתחלה, בשביל שיש צֹרך בכך – את הדבר הזה לא עשיתי מעודי ולא נסיתי בו. אם תמצא לומר – אין אני, עבדך, בגדר סופר כלל, ואוי לו לעורך הבוטח בי. ומובן מאליו, שאם יצא איזה דבר מתוקן מתחת ידי – לך ול”תקופתך" הוא ולא לאחר.

והנני המוקיר פעלך

בכבוד ח. נ. ביאליק

שלא ¹⁵ לד. פרישמן

יקירי פרישמן,

ה' ל – – הראני היום יותר משני גליונות חדשים ולדבריו יש בידו עוד כשני גליונות תרגום, מלבד אלה שכבר המציא לידך. ביחד עם הקודם – יעלה החֹמר המתֻרגם עד כשבעה גליונות. הוא, – –, איננו מזדרז לשלוח את הפרקים שבידו אליך, מיראתו את סדרי הפוסטה המקֻלקלים. הן גם על המשלוח האחרון לא קבל תשובה. איך שהוא, מעיד אני עליו שהוא עוסק בעבודתו בשקידה, ומהראוי שתזרז את “גזברך” ולא יעכב את שכר המתרגם בידו, כי אליו ישא את נפשו.

אולי יצוה ה' שטיבל לתת לל – על"ח מן הכסף שבידי?

אם כך – הודיעני כמה ואתנה.

והנני שלך ח. נ. ביאליק

– שלום לה' שטיבל.

– הקבלת, לפחות, את מכתבי האחרון?

שלב לח. הלר

אודיסה, IV/3 918 [ד' אייר תרע"ח ].

אדוני הרב הגאון והחכם הר“ח הֶלֶר נ”י!

דוגמא של עבודתו על התרגומים הקדמונים באה לידי בזמנה. מי יתן ותראה עבודתו אור בקרוב: אני הראשון המתפלל על כך ובקוצר רוח אחכה לגמר סדור כתביו. אם יכשר בעיני אדוני לעשות את “מוריה” שליח להוצאתם, נשמח על שליחות מצוה זו בכל לב, כי יודעים אנחנו להכיר את פעולתו, שיש בה משום קידוש שם האמת והאומה.

ועתה הנני בא בהצעה חשובה לפני אדוני, ובבקשה שלא לדחותה, וזה הדבר:

קבוצת אנשים מחשובי עירנו הביעו את חפצם לראות את כ' פא“פ בעירנו וליהנות מתורת פיו. ובשביל כך הם מבקשים מאד מעם אדוני, לטרוח ולבוא לאודיסה, להרצות לפני קהל יודעי תורה ונבוני דבר הרצאה אחת או שתים בעניני תורה וחכמה, לפי ראות עיני כ‘. שמענו, כי כבר הרצה כ’ בהומל שתי פעמים והצליח. יהי איפוא רצונו לזכות גם את עירנו בהרצאות מעין הנ”ל.

את הוצאות הנסיעה ושכר הבטלה נשיב לאדוני בעין יפה.

– אם יאמר כ' הן – יואיל נא להודיעני ולקבוע את הזמן, כי עוד עלינו להכין את אשר נכין, וזקוקים אנו להרחבת זמן בכדי שיֵעשה.

ואני אשמח שמחה מיוחדת בבוא כ' לעירנו. אז נדבר את אשר עלינו לדבר בעניני עבודתו הספרותית והמדעית ובשאר ענינים חשובים, ואולי תהי שעת רצון ונצרף הרבה מחשבות טובות למעשים טובים.

והנני המצפה לתשובתו התכופה,

בברכת שלום, המוקירו מאד מאד,

ח. נ. ביאליק

שלג ליעקב לרנר

יום 21/8 לחודש מאי [י' סיון] שנת תרע"ח.

ידידי לרנר.

אנו שולחים לך ביד המוכ“ז מר רוגוב¹⁶ סך 500 רו”כ (חמש מאות רו"כ). סדור הספר¹⁷ נגמר זה עתה ולהדפסתו אנו נגשים בימים האלה ובודאי ימָצא למכירה לסזון הבא. ההדפסה נתאחרה שלא באשמתנו. קשה הוצאת ספר מקריעת הים השחור. אין אותיות, אין ניָר, אין פועלים, אין זרם אלקטרי ואין כל. את מחברת הדקדוק שלח ונסדרנה. המחיר לא נקצב ברשימה, משום שהספר לא יצא אז, ולא נגמר סדורו, ולא ידענו כמה גליונות יכיל. בקטלוג החדש נכניס, כמובן, את המחיר.

ושלום לך.

הכותב על רגל אחת ובאצבע קטנה ובדיו מימית

ח. נ. ביאליק

שלד לא. זוני

[אודיסה VI/20 1918, כ“ג תמוז תרע”ח].

יקירי זוני¹⁸.

הרי לך “פריסת שלום” – ה“כנסת”¹⁹. שלומנו ושלום היהודים ברוסיה? – אין שלום! אבל גדול הפחד מפני הימים הנוראים העתידים לבוא – ובודאי יבואו. לפי שעה מפיגים את הפחד בספיקולציה ובדברי ריבות של מפלגות וכדומה.

חדשות בספרות ג“כ אָין. פרישמן יושב במוסקבה בביתו של עשיר אחד חובב ספרות²⁰, המבזבז לתאָבון מאות אלפים רובל לצרכי ספרות. לפי שעה עלה ביד פרישמן להוציא מאסף גדול – “התקופה” – בן 45 גליונות, ושם יש דברים אחדים הגונים, אלא שמפני הפסק חבור הדרכים עדיין לא הגיע למדינת אוקראינה. ואתה היה ברוך לי על אגרתך הקטנה. אל נא תשכחני ובבוא שליח לידך המצא לי דבר וחצי דבר על אנ”ש.

השליח מאיץ בי ועלי לכלות. בעת אחרת אכתוב לך בפרטות.

והנני שלך באהבה ח"נ ביאליק

שלה²¹ לא. זוני

לזוני.

מחפזון שכחתי לכתוב לך, כי אחד ממאויי הוא לראות שיריך קבוצים ויוצאים על ידי ב“מוריה”, ואם אפשר גם קובץ מאמרים ע"ד הספרות העברית. יודע אני כי יש לך דברים טובים גם בענין זה.

שלך ח. נ. ביאליק

שלו לח. הלר

918 VII/9 [י“ג אב תרע”ח], אודיסה.

לכ' הגאון החכם הר“ח הלר נ”י.

שלום וברכה מרובה למר!

צר לי מאד, שנפסק בינינו המו“מ בדבר הענינים שרמזתי עליהם באחד ממכתבַי הקודמים²². אני עומד ומצפה ליום שנוכל לראות זה את זה פא”פ ונדבר על כל אשר נדבר מפה לאוזן. הדברים שבכתב אין בהם כדי להניח את הדעת.

כ' הודיעני – ואולי הודיע זאת היקר מר שיינבוים²³ – על דבר תרגום הפשיטא שנמצא בידו מועתק לכתב עברי²⁴. אכן דבר גדול עשה אדוני, ומאד הייתי משתוקק לראות את מעשה ידיו ופרי רוחו. אולי תתגלגל הזכות ע“י “מוריה” להוציא את מעשה ידיו הנ”ל לרשות הרבים. ובכלל, מהראוי שכ' יודיעני מזמן לזמן ע"ד עבודתו המדעית שבכתב, וביחוד אחרי גמר איזו עבודה שלמה. חושבני, שיש בזה משום זכות הרבים.

והנני חותם באהבה וברכה מן הלב,

המוקירו בכל לב

ח. נ. ביאליק

שלז לי. ח. רבניצקי

918 VIII/15 [כ' אלול תרע"ח ], מאלין.

יקירי רבניצקי.

לא כתבתי אליך עד היום, מפני – וכי אין אתה יודע מפני מה? מפני העצלות, ימח שמה, מפני העצלות. ואם כן, מה לי לשקר ולבדות טעמים חדשים? הטעם הזה מספיק. די והותר.

בקיוב עשיתי שני ימים וחצי ותקנתי מה שתקנתי. באתי בדברים עם סמיאטיצקי²⁵ ובעליו ־ זלטופולסקי²⁶ ושושנה²⁷ – בדבר “אמנות”, להעבירה לאודיסה, ונתקבלו אי־אילו החלטות. באודיסה יִקָבֵע ועד תמידי, מצורף מאנשים שונים, מומחים למקצעותיהם, שידונו ע"ד ערכם של כתבי היד (בעיקרם – ספרי למוד למדעים כלליים) ויקבלו בענין זה החלטות. כתבי היד שיתקבלו בהוצאה – ימסרו אחרי כן לעורכים, אם לתקון התכן, כשיהא צורך, ואם לתקון הסגנון. בין חברי הועד, שיכנסו לישיבה אחת או שתים בשבוע, לפי הצורך, בשכר קבוע, נמנית גם אתה. בעד עריכת כל ספר – תשלום מיוחד, לפי המדובר, או מכל גליון. אני קבלתי עלי עריכה קבועה – של הסגנון – בשכר קבוע. בכל אופן, מטרתה של “אמנות” – לברוא ספרים ללמודים כללים בעברית – ראויה לתהלה ולעזרה, ואין להסתלק ממנה. אנו, בעלי “מוריה”, צריכים גם להשתתף בה, כמו שתבין זאת מאליך. ואם לא תבין – אסביר לך את הדבר בעל פה, בשובי לאודיסה.

מצאתי בקיוב בית יציקת אותיות, שאפשר להזמין שם גם אותיות עבריות, וכבר כתבתי בענין זה לר' משה שלנו²⁸ בפרוטרוט.

כל ימי שבתי במאלין הגשמים יורדים, וכמעט שאיני מטייל, אבל מנוחה שלמה מצאתי פה ורוגז רוחי וְעַצַבַּי פג מעט. כתבתי גם ארבעה פרקים חדשים של ה“ספיח”²⁹ וכמדומה שעלו יפה, ביחוד הפרק הרביעי.

עברתי על תרגומו של שיינבוים³⁰ ואמצאהו טוב וכשר. הסגנון קל ומדויק וההסברה יפה. השויתיו אל התרגום הרוסי – והנה איננו נופל ממנו. גוף הספר (שעברתי על כלו בתרגום רוסי) ראוי להתפרסם. אין טוב ממנו – בתור מבוא לפילוסופיה – בשביל הקורא העברי, ואני שמח מאד שנפל תרגומו ביד “מוריה”, לזכות את הרבים.

במאלין קבלתי מכתבים מאת הֶלֶר³¹, שיינבוים ובנימין אפשטיין³². הראשון מסכים לבוא לאודיסה להרצות הרצאותיו, ואולם מתנה הוא תנאי שאין לעמוד בו: לתת לו שנים עשר–12–אלפים רו‘“כ לטובת מוסד אחד שהוא אומר ליסד, מלבד שכר הוצאות. כמובן, אין לעמוד בתנאי זה, ועלינו להשיב פניו. שיינבוים מסכים לקבל בשכר תרגומו 15%, ואני הודעתיו הסכמתנו לכך, והענין נגמר אפוא, אלא שיצטרך עוד לתקן תרגומו ולמלאותו עפ”י המהדורה האחרונה שבידי, שיש בה כמה תוספות דברים, שאינם בתרגום. אפשטיין העלוב מסכים לשנים עשר אחוזים, אלא שהוא מבקש לתת לו 300 אכסמפ’ מספרו במחיר שיעלה לנו. אפשר להסכים גם לכך, והיום אני מודיע לו זאת במכתב.

אם לא אלך מזה לשנים שלשה ימים לזיטומיר, אצא מפה ביום הראשון או ביום השני – (18 או 19 אווגוסט) – לקיוב ואחרי עשותי שם שנים שלשה ימים אשוב לאודיסה ונחדש את עבודתנו ברשב"ג³³.

לפי שעה מסור נא ע“י אחי בשביל המשרתת שלי, שנשארה בלי כסף – חמשים רו”כ (.р 50).

והנני אומר שלום לך ולאֶליו³⁴ ולכל אנ"ש.

שלך ח. נ. ביאליק

– שלום לפיכמן וללאדיז’ינסקי.

– קבלתי את ה“רשומות”³⁵. הנייר וההדפסה אינם מן המשובחים ביותר.

– אחרי חתימת המכתב הגיעני מכתבך מיום VIII/12, שבו אתה מודיעני ע“ד איזה מכתב “מיום שלשֹׁם” ואליהו מרמז שם על “זריזות”, רמז שיש להבין מתוכו שגם הוא כתב לי איזה מכתב, וכנראה מתוך דבריך, נסבו הדברים ע”א אותיות וצבע. ומפני שלא קבלתי לא ממך ולא מאליהו אפילו תמונת אות, לפיכך עליכם לחזור ולכתוב לי לקיוב, ובאחריות, כל מה שבלבכם וברצונכם – ואדעה.

אם הכתוב מדבר רק ע“ד אותיות וצבע – הרי כבר כתבתי בענין זה בפרוטרוט לר' משה שלנו. ע”ד בית היציקה כתבתי עוד לר' משה לפני 4 שבועות. –

את טשרניחובסקי³⁶ אשתדל לראות.– כסף אין בידי. מוטב שתשלח לקיוב עפ"י אדרס של חותני – – את כל הסכום המגיע לטשרניחובסקי לפי החשבון (יש לחשוב לו 15%), ובהיותי בקיוב אמסור לו את כל הסכום. כך יהיה נאה יותר.

האדרס של בית היציקה איננו כמו שאתה כותב. – –

שלח לד. פרישמן

יקירי פרישמן.

מכתביך ומכתב שטיבל האחרונים נמסרו לידי שלשֹׁם בשובי ממאלין, הוא המקום אשר ישבתי שם כשבעה שבועות. את בקשתך ע“ד מסירת שלש מאות רו”כ ע"ח שלך להגברת ר. אעשה היום.

שואל אתה: מה עושה אלהים עמנו? – מעשים לא יעָשו! הנה, למשל, עתה, בעודני רושם את הטורים האלה, “נוע תנוע הארץ כשכור”, כתלי הבתים ירעדו, והחלונות יזועו, והזכוכיות תתפוצצנה, והחרדה והזעקה הקיפו את כל העיר, ואנשים ונשים וטף נסים מנוסת מות, ומירכתי העיר עולים קולות נפץ ותמרות עשן ועמודי אש עד לב השמים. אוצרות כלי הנפץ הועלו בסערה, מעשה קיוב³⁷. שאל את פיכמן³⁸ ויגדך.

“התקופה”³⁹ בצרוף שני “בני בקועה” כרוכים בתוכה – “האחות ביאטריסה”⁴⁰ וגליון אחד של “תמונת גריי”⁴¹ – אף הם הגיעוני. דפדפתי בהם קצת. יש ויש! יש הרבה דברים טובים. לך בכחך!

כשאפנה אעיין בהצעתך ובהצעת ה' שטיבל בדבר עבודת תרגום. את “יֶבגֵינִי אוניֶגין”⁴² לא אקח. לא לי הוא. בחור אבחר לי איזו עבודה אחרת. בכל לבי רוצה אני לעשות לך ולאיש הטוב ה' שטיבל קורת רוח. האמינה נא.

ולפי שעה אין בידי מאומה. במאלין כתבתי אמנם ארבעה פרקים חדשים של “הספיח”, ואולם הם מובטחים כבר, מלפני שלש שנים, לגליקסון⁴³, וכבר הכריז על כך כמה פעמים בעתונים ובמאספים שיצאו על ידו⁴⁴. ואולם אם יצא איזה דבר חדש מתחת ידי – כל היוצא לך הוא. לך ולא לשום איש אחר בעולם כלו.

שלך באהבה נאמנה

ח. נ. ביאליק

אלול התרע"ח.

שלט¹ לא. ז. בן־ישי

יקירי בן ישי.

לא הודעתני ע“י מי לשלוח לך את אלף הרו”כ, שנתת לשַרַגרודסקה², אם ע“י המוכ”ז ואם ע“י הפוסטה, ע”כ נתַנו לך המחאה לה' סירקיס³ ידידנו, והוא בודאי ישלם לך.

ג – – נסע לא“י. אם השאיר בשבילך כסף – האלפַים רו”כ שאתה נושה בו – איני יודע.

בדבר ההונורר של דבריך ב“רשומות”⁴ – צריכים לבדוק בפנקסים. בכל אופן מצער הוא, ואי אפשר עתה לטפל בזה, ביחוד כשהשליח מאיץ והקונטורה סגורה. באלה הימים יתבררו החשבונות ונשתדל לשלוח לך את המגיע.

ה“רשומות” ספר שני לא יצא עוד, וממילא אי אפשר לשלחו אליך. ואולי כונתך לראשון. האומנם איננו בידך? הודיעני ונשלחהו.

לנסוע לא"י – אין הדבר קל כל כך. ובכל זאת אִלו היית כאן, אפשר שהיית מקבל רשיון, אחרי השתדלות. ואולם עליך לדעת, כי מלבד רשיון עוד יש צורך בכסף, רב כסף. שכר נסיעה בלבד עולה לעשרות אלפים לאיש.

בחבה רבה

ח. נ. ביאליק

ראיתי שיריך ב“התקופה” שניה.⁵ יפים מאד. “התעמקת”.

לבן_עמי

[אודיסה, כ“ח כסלו תרפ”א] Odessa 1920 XII/9¹

שלום לך ידידי, בן־עמי, שלום וברכה.

נמצאה לי הזדמנות לכתוב אליך, אבל איני יודע מאין אתחיל. האם יש עתה דברים שנִתְּנו להכתב? ואם יש עתה מלים וצרופי אותיות כאלה באחת מן הלשונות שיש בכחם להביע את כל אשר ירחש הלב? אפסח נא אפוא על הכל, על הכל – ולא אכתב לך כי אם על ענין קטן: בעירך ובמקומך יושב בנו של שטינברג (הסופר העברי המנוח), נחום שמו, והוא ד“ר לרפואה, ואשה יש לו שם, והוא, כמובן מאליו, בדוחק גדול, מאין פרוטה ומאין כלום בידו. מכאן, מאודיסה, אי אפשר בשום פנים להמציא לו עתה שום כסף ושום תמיכה, אעפ”י שיש בידינו בשבילו מעט כסף, מן המגיע לו בעד ספרי אביו. צדקה גדולה היית עושה עם נחום הנ“ל ועם זכרון הסופר המנוח – אלו מצאת במקומך איש עשיר אחד מן היודעים את “מוריה” ובעליה ומן המאמינים ובוטחים בנו, בעלי “מוריה”, וזה ישלם לנחום שטיינברג הנ”ל ע“ח שלנו סך חמשת אלפים רו”כ והיתה לו קצת רוחה. אנחנו נשיב את הכסף לאיש הנותנו בתשואות חן בשעת האפשרות הראשונה, כשיתחדש איזה חבור בין ארצנו ובין חו“ל. דבר זה עצמו יוכל לעשות אותו האיש בנוגע לך. בידינו יש גם בשבילך אלפַּיִם רו”כ (.р2000) מממכר ספריך, ויכול אתה לקבל ממי שתקבל על חשבוננו, על מנת שנשיב בשעת האפשרות וההזדמנות הראשונה.

ומה אכתוב עוד? מתעתדים אנו, אני ורבניצקי, לעלות עם “מוריה” לא"י. היש תקוה כי גם אתה וביתך תבאו שמה ועוד נתראה פנים “בטרם נלך ואיננו”?

ושלום לרעיתך ולבניך-

שלך המצפה עוד לראותך פעם אחת בחיי²

ח. נ. ביאליק

קראנו פה בעתונים את דברי מכתבך לנורדאו³.

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

מאני היקרה.

אני כותב בקרון הרכבת מעֵבר לקַזַטין⁴. עברנו את הדרך עד הֵנה בשלום. בקרון – דוחק, והוא מלוכלך, אבל חם בו. אם עד מוסקבה לא יהיה גרוע מזה אין הנסיעה נוראה כל כך. אבל אני מאמין, שמקיוב ואילך תיטב עוד. ברכבת זו, בקרון אחר, נוסעים גם הקויפמנים⁵. בקרון יש צעירים אחדים המשמשים אותנו בחבה יתרה. פֶּן הצעיר⁶ וקרובו של מינקובסקי⁷ עזרו לנו הרבה והקלו מעלינו.

מניטשקה! שמרי על בריאותך. אל תמנעי ממך דבר. אל תתרגזי ואל תדאגי.

דרישת שלום מקרב לב לכל אנ"ש: לרבניצקי, לבית דרויאנוב, לבית לַדיז’ינסקי, לבית וידרוביץ⁸ ולכל אחד ואחד.

שלך ח. נ. ביאליק

[1921] II/27 [י“ט אדר א' תרפ”א], שעה 11 על פי השֶׁמֶש⁹.

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

[קיוב] 921¹⁰ III/5 [כ“ה אדר א' תרפ”א].

מאני היקרה.

הגענו בשלום לקיוב ביום ב' לפנות ערב, בשעה שבע. הרכבת הבין־לאומית¹¹ למוסקבה עברה “מתחת לחטמנו”. נשארנו פה שבוע שלם, עד הרכבת השניה, אשר תצא ביום א' הבא. מובן, שהשבוע אינו הולך לגמרי לאבוד; מתראים עם מכרים, עושים דבר-מה ל“דביר”, ואף על פי כן גורם זה צער.

כאמור, עברנו את הדרך בשלום. בבית¹² מצאתי הכל בסדר. יש כדי פרנסה בדוחק. – – –

כתבתי לך מהדרך ואיני יודע אם קבלת¹³. – – –

מחר– ביום ראשון – נצא אי"ה למוסקבה. כרטיסים כבר יש לנו.

אני מנשק אותך, יקירתי –

שלך ח. נ. ביאליק

בבקשה ממך, שמרי על בריאותך. אל תדאגי, היי שלוה.

לגב' ביאליק. תרגום מרוסית

מוסקבה 921 III/8 [כ“ח אדר א' תרפ”א].

יקרה,

הגענו בשלום. מובן, שהדרך קשה, אבל אין הדבר נורא. לַנו בבית מאז"ה¹⁴. היום אנו עוברים לדירה אחרת. על אודות הענין אין אנו יודעים עדַין כלום.

מקיוב כתבנו. כמה זמן עלינו יהיה לשהות כאן אין אנו יודעים.

היי שלום –

שלך ח. נ. ביאליק

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

[מוסקבה, כ“ט אדר א' תרפ”א] 1921 III/9¹⁵ Москва

מאני היקרה.

מקיוב כתבתי לך שלשה מכתבים, אבל איני בטוח שקבלת אותם. עכשיו אנו כבר במוסקבה. עברנו את הדרך לקיוב לא רע לגמרי. מתוך דוחק במקצת, אבל מהר. הגענו שמה ביום השני לפנות ערב; אבל הרכבת למוסקבה עברה “מתחת לחטמנו“, ונאלצים היינו להשאר שבוע תמים, עד צאת הרכבת ה”בין־לאומית" השניה. אולם השבוע לא עבר עלינו לשוא. התראינו כמעט עם כל אנשי שלומנו ועם ידידינו, בקרנו מוסדות ומכרים, עשינו דבר-מה ל“דביר” וכו'. – בבית החותן הכל בסדר. מובן, שאין מותרות – אבל יש כדי מחיה. – – –

גם הדרך למוסקבה¹⁶ לא היה קשה ביותר לי ולליַאלי¹⁷. לנו היה מקום בקרון ה“בין־לאומי”. אולם לקליינמן¹⁸ ולקויפמן¹⁹ היה הדרך קשה מאד. הם נכנסו בדוחק רב לקרון פשוט, שהיה מלא עד אפס מקום, וכמעט שיצאה נשמתם.– היוקר במוסקבה הוא גדול. שלמנו מחיר נסיעה בעגלה מתחנת הרכבת הבריאנסקאית אל העיר, לבית מזא“ה,.р30,000. לפי שעה, ביממה הראשונה, נשארנו בביתו של מאז”ה, אבל נעבור לאלפרין (וויטאלי –חיים – מרקוביץ²⁰), מידידינו. גורקי²¹ הוא בפטרוגרד; אבל הוא ישוב כעבור ימים אחדים. אנשים בעלי נסיון אומרים כי נצליח²². היום בשעה שש (ביום ד') תהיה לנו התיעצות קטנה עם ידידינו בענין שלנו.

דרישת שלום מקרב לב לכל אנ"ש: לרבניצקי, לדרויאנוב, ללאה וידרוביץ, לסמיאטיצקי, לבית גרנובסקי²³, לה' סובול²⁴, ללוינסקי²⁵ וכו', לכֹּל, לכֹּל.

ועוד פעם: למעה"ש שמרי על בריאותך. אל תדאגי ואל תמנעי ממך דבר. אני רוצה למצוא אותך בריאה, רעננה, עליזה וטובה. בבקשה ממך, יקרה.

נשיקה חזקה –

שלך ח. נ. ביאליק

שלום לליכטנשטיינים²⁶ בשם שושנה אביבית²⁷. היא נחמדה ובעלת־שם במוסקבה²⁸.

לגב' ביאליק. תרגום מאידית²⁹

[מוסקבה, ו' אדר ב' תרפ"א] 921 III/16

מאני היקרה.

כבר כתבתי לך כמה פעמים, מעט מזה ודאי הגיע לידך. עכשיו המצב הוא כך: בשל ועידת השלטון (סיֶזד) במוסקבה לא יכלנו לעשות כלום לטובתנו. מפריעים גם המאורעות בקרונשטדט³⁰. גורקי הוא בפטרוגרַד ונסיוננו להִדבר עמו לא הצליח, בשל המאורעות הללו. אבל יש לנו תקוות טובות, שהדבר יצליח בידנו, ויתכן כי גורקי יבוא בקרוב הנה. על כל פנים כל אלה שבקרנו אותם מבטיחים אותנו, כי הענין הוא בסדר. אלא שהכל מתנהל בכבדות הרבה יותר משצפינו לכך. המרחקים במוסקבה הם גדולים מאד ובמשך יום אחד אין לחַדש הרבה. כמה זמן ימשך הדבר – אין אנו יודעים.

לפי שעה אנו עוסקים גם בצרכי צבור. בקרנו את “הבימה”, היא עומדת על בסיס נכון והגיעה לידי תוצאות טובות למדי.

את יַאני³¹ לא הצלחתי לראות, אף על פי שהוא נמצא בועידה במוסקבה.

אל תדאגי לי. שמרי על בריאותך.

אנו גרים בבית ידידים – בבית משפחת זלקינד³² – ואין אנו חסרים דבר.

נסי לכתוב על פי הכתובת:

Арбат. Нижнье-Кисловскій пер. 6. “Габима”

דרישת שלום מקרב לב לכל.

שלך ח. נ. ביאליק

שלום לך ידידי מר ליכטנשטיין³³. את המכתב הזה כתבתי בחדרה היפה ועל הגליון של בתך הנחמדה שושנה. ראיתיה במשחקה ב“יהודי הנצחי” ואני מוסר לך שלום בשמה ומודיעך כי טובה, נחמדה ובריאה היא למראה ואל תדאג לה. אנא מסור את המכתב הזה לידי אשתי.

בחבה ח. נ. ביאליק

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

תענית אסתר [תרפ"א], מוסקבה.

מאני האהובה והיקרה.

איזו פעם היא זאת, שאני כותב אליך, איני יודע בעצמי. אם את מקבלת את מכתבַי – איני בטוח בדבר. אנו יושבים כאן במוסקבה זה השבוע השלישי ועניננו עדַין לא זז ממקומו. אנו מצפים שגורקי ישוב מחר, והענין יתקדם בבת אחת. יש לנו כאן ידידים אחדים שיעזרו לנו. אמיל קרוטקי הוא אדם חביב וטוב (אשתו היתה משחקת בתיאטרון של הירשביין בשם דוּמְסְקַיָה – התזכרי אותה?), והוא מוכן לשמשנו. גם השאר שס– –³⁴ נתן לנו מכתבים אליהם עושים כל מה שביכלתם, ואנו מקוים שהתוצאות תהיינה טובות. חושבני, כי כשבועים נצטרך עוד לשבת כאן.

את הזמן אנו מבלים כאן לא בעצבות יתרה. הייתי פעמים אחדות ב“הבימה”. מציגים שם את המחזה “היהודי הנצחי” יפה מאד. ראיתי גם קטעים מן ה“דבוק” של אנ-סקי – והרי זה הפלא ופלא. בין שושנה ליכטנשטיין (אביבית) וצמח³⁵ נפל ריב־דברים והיא לא לקחה חלק במשחק.

אני ראיתי את משפחת פרידמן³⁶, את צוזמר³⁷, את לדיז’ינסקי (סולמון). מסרי דרישת שלום לקרוביהם. וביחוד למשפחת לדיז’ינסקי. יתכן שיבוא לאודיסה. 

אנו מתאכסנים בבית זלקינד. תוכלי לכתוב גם על פי הכתובת של מאז"ה. –

לבי מלא דאגה, איך אַת מתקיימת לבדך? אם את חסרה כסף – קחי מגרנובסקי (עוד מגיע לי ממנו מאה אלף רו"כ), או מסובול ורשמי כמה את לוקחת.

מה שלום בֶּרל³⁸ ובני ביתו.

נסי להטיל אלי אגרת. שלחי באחריות, שלחי בהזדמנות, הרי משהו יגיע אלי.

ליאלי מתאכסנת בבית פרידמן. אף היא לא הצליחה לעת עתה להשיג דבר־מה, אך יש תקוות. כסף קבלה כאן למדי. לה ולילדיה ודאי ינתן הרשיון. אם גם לו, לבעלה, ינתן, הוא דבר המוטל בספק.

היום בערב אנו הולכים לסעודת פורים בבית ראש הציונים צֶ’ריקובר³⁹ ומסתמא לא תהא העצבות שרויה שם. נוּ, ואַת מניטשקה? האם תשבי גלמודה בבית?

כתבי אם יש מי שנכנס אצלך ואיך עוברים עליך הימים?

המנשקך באהבה

שלך ח. נ. ביאליק

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

921 III/30 [כ' אדר ב' תרפ"א], מוסקבה.

מאני היקרה.

הנה יושבים אנו כאן כמעט חודש ימים ועניננו זז ממקומו רק מעט. רק היום התראינו עם גורקי, ששב למוסקבה שלשום. הוא מבטיח לעזור לנו בכל אשר יוכל. חושבני, שנצטרך לשבת במוסקבה זמן מסוים עד שנביא את עניננו לידי גמר. לפסח נהיה מסתמא בבית. לעת עתה מלאנו כמה דברים שבפורמליות, הדרושים לעניננו. ענינו על שאלון שיש בו שורה של שאלות המוצעות לפני כל מי שרוצה לצאת מרוסיה. יש לצרף לזה תמונות פוטוגרפיות בשלשה טופסים. אבל בידנו יש רק שתים שתים לאיש, ועלינו לעשות פה עוד העתקה אחת – והיה בזה משום מניעה קטנה. עלינו גם לבקש אנשים שיהיו ערֵבים לנו. ואף על פי כן נראה הדבר כי מחר מחרתים נוכל למסור את השאלונים כשהם כתובים וחתומים והדבר יתקדם ביתר מהירות.

אני וקליינמן עוד גרים בבית משפחת זלקינד ואין אנו חסרים דבר. במקצת הרי זו הכבדה לבעלי הבתים החביבים שלנו. החיים הם כל כך קשים כאן והיקרות היא גדולה כל כך! ליטרה לחם קיבר – חמוץ מאד – מחירה מן 2 עד 3 אלפים רובל. חמאה – 18 אלף. עגלה – 7–8 אלפים. מהתחנה לעיר שלמנו 30 אלף. המרחקים הם גדולים ואם נלך ברגל לכל מקום לא נספיק. בכל מקום לכלוך, בוץ, עזובה. הטרַם המעט משרך דרכו רק לצרכם של פקידי השלטון. אשר למים אין המצב אף הוא משופר ביותר. מביאים אותם בידים. מאור יש בכל מקום.

– גם בחיי היהודים יש לראות את העזובה בכל. כל איש דואג רק למנת-הלחם (פּאיוֹק). עניני הכלל, חיי התרבות – הכל מוזנח. ובכל זאת מצאנו כאן אחדים מידידינו, על אף הכל – הם מחזיקים מעמד ומשתדלים גם לעשות מעט, כמעט כמו אצלנו באודיסה. נעשה משהו לטובתם של הסופרים המקומיים – רק מעטים מאד נותרו מהם – ונותנים להם את האפשרות לעבוד. מזא"ה כותב זכרונות מצוינים⁴⁰. יש כבר אצלו 40–50 גליונות־דפוס. נכתבים כאן עוד דברים.

מבחינה פוליטית יש כאן יותר חירות. הרי זה בכל זאת המרכז.

אמיל קרוֹטקי הוא צעיר מצוין. את אשתו אַת מכירה; היא היתה משחקת בתיאטרון של הירשביין בשם Думская. פגשתי כאן גם את באסיה. היא נפרדה מבעלה, הירשקאן⁴¹

ליאלא קויפמן וכל ה“כבודה” שלה היא בבית פרידמן. אני הייתי אצלם בסך הכל פעם אחת. הכל אצלם כשורה. רק הפרנסה לקויה קצת משהיתה קודם לכן; אבל יש להם כדי קיום. יתכן שפרידמן יקפוץ ויבוא לאודיסה.

גם ענינה של ליאלא לא סֻדר, כמובן, עדַין. אבל היא אשת חיל. היא דופקת על כל השערים.

בשעת הפנאי אני קופץ ונכנס לפרקים לתיאטרון. ראיתי ב“תיאטרון האמנותי” את “בשפל”⁴² של גורקי; הייתי גם ב“עטלף”⁴³. הלז פנה זיוו. ובכלל לקויה כאן האמנות.

ב“הבימה” נעשית העבודה בשקידה. ראיתי בחזרה קטעים מ“הדבוק” של אנ-סקי. נפל ריב־דברים בין שושנה ל“הבימה”. אבל חושבני שהם יתפייסו.

את יאני לא ראיתי כאן.

ומה עוד? את האגרות ימסור לך סלומון (שלמה) לדיז’ינסקי, הנוסע עכשיו הביתה, והוא יספר לך נוסף לזה את הכל.

ושוב – היי שלום, יקירתי. שמרי על בריאותך; ואל תדאגי. אמרי שלום לכל ידידינו: לרבניצקי, לבית דרויאנוב, לבית לדיז’ינסקי, לבית גרנובסקי וכו'. ראיתי כאן את גיסו של דרויאנוב. המסכן מתאמץ להחלץ מכאן.

שלך ח. נ. ביאליק

לגב' ביאליק. תרגום מאידית

[מוסקבה, י“ב ניסן תרפ”א] 921 IV/20.

מאני היקרה.

ובכן, לפסח כבר לא נחזור. הרשיונות שלנו כבר היו מוכנים למסירה לידינו ולפתע פתאום הודיעו לנו, כי “וורעמענו”, היינו: לפי שעה, נדחה כל הענין. אין אנו יודעים עדין מה שורש דבר. הבטיחו לנו לחקור את הענין, אבל תשערי את הרושם שעשה בלבנו. אין אנו יודעים את נפשנו מרוב צער. אבל יש להזדיין בסבלנות ולחכות. אני מקוה, כי הכל יסתיים בטוב. שאם לא כן הרי יהיה בזה משום בדיחה רעה.

ובכן זה לי הפסח הראשון בלעדיך, בנכר. מילא, אשר לי כאשר לי, אבל אַת יחידה וגלמודה! מניטשקה, השתדלי להמנות ל“סדר” אצל אחת הידידות – אצל לאה וידרוביץ, למשל, ואל תדאגי. יש לקבל גם את זה באהבה.

חדשות כמעט שאין עמי לכתוב לך, ומה שיש לי אין לכתוב. – תני דעתך לסייע ל – – שיהיה לו לצרכי הפסח, לבל ידע מחסור. אם חסרה את כסף – קחי על חשבוני אצל ידידינו, כשאשוב נעשה חשבון.

ושמחת בחג הפסח.

אני מנשקך ומחבקך-

שלך ח. נ. ביאליק

דרישת שלום מקרב לב לכל אנ"ש.

לד"ר יעקב איגר

921 V/11 [ג' אייר תרפ"א], מוסקבה.

לאדוני הנעלה

חכים ורופא

הד"ר יעקב איגר⁴⁴

שמחתי לקבל מכ' אגרת שלום, וביותר לדעת מפיו, כי בימי מהומה אלה קבע אדוני עתים לתורה ויכתב ספר חשוב: תולדות רופאי ישראל מימי קדם. אכן בימי הרעה האלה אין ליחידי הסגולה שיור אלא התורה הזאת והיא כל נחמתנו.

– והנני לשַתף בזה את אדוני בשמחתי: אתמול קבלנו רשיון לצאת לא“י, אני וחברַי הסופרים העברים באודיסה, שנים עשר בתי אבות⁴⁵. אומרים אנו לצאת דרך גבול לטלנד⁴⁶, וא”כ נשוב עוד הפעם מקץ שלשה שבועות למוסקבה.

– בתרגום מאמרי ברגסון עיינתי קצת. המתרגם הוא עדַין, כנראה, טירון לספרות ואיננו רגיל בכך. סגנונו טעון עדַין טפול. וביחוד לגבי סופר פילוסוף כברגסון, שמקפיד מאד על הלטוש והברק הסגנוני. לפי ששמעתי וקראתי, כבר עסוקה הוצאת שטיבל בתרגומי ברגסון ומסרה, כמדומה, את העבודה לסופר הצעיר רב הכשרון ייבין⁴⁷.

את כתב היד השיבותי לקריינין⁴⁸ להמציאו ליד אדוני או לבעליו.

והנני האומר שלום וברכה לו ולעבודתו המועילה

בכבוד ויקר ח. נ. ביאליק

נ. ב. – “מוריה” אומרת לתקוע לה יתד בא"י ובאירופה. בנפש חפצה תקבל עליה הוצאת ספרו המדעי של אדוני ותשקוד על תקנתו הפנימית והחיצונית.

לי.ח. רבניצקי

921 VIII/25 [כ“א אב תרפ”א] קושטא.

יקירי רבניצקי.

עיניך הרואות כי אנכי – ועמי כל החברים הנשארים⁴⁹ – עודנו יושבים פה. ומדוע? ראשית, לא נתקבלו הויזות בלתי היום; והשנית, עד היום לא הושב לנו הכסף, שנשאר ביד “ועד העליה”. יש תקוה שהיום יושב, אעפ“י שכבר אבדה אמונתם בעיני, כי על כן דחה דחוני ב”מחר" זה מאה פעמים וכל פעם נתבדו. אין האנשים ההם מכירים לא באחריות של דברים ולא באחריות של מעשים. ישיבתי פה, ושל חברי, במשך שני חדשים כִּלתה את כל כספנו המעט ולא נדע במה נכלכל מעתה את מסענו לאירופה ואת ימי שבתנו שמה; וכל זה בעטים של אנשים קלי דעת, שנתמנו לכתחלה פרנסים לשם עזרת גולים והם מצוים ועומדים להקל לנודד מעניו ומרגזו.

איך שיהיה, בין שאקבל את כספי (שנלקח מידי – דרך אגב – שלא מדעתי) ובין לא – מחר יצא אצא עם כל החבורה לקרלסבד. הלואי שלא יקרנו מכשול בדרך ולא נחמיץ את הקונגרס, כמו שכבר החמצתי כמה דברים חשובים, כגון את ברלין – שלפני הקונגרס – ואת פרנצנסבד, מקום שחשבתי לנוח קצת מעָצְבִּי ומרוגז עֲצַבַּי וגם אמרתי לרַפא שם את אשתי הצריכה רפואה, ואולי גם נתוח. עתה אאנס ללכת ברלינה אחרי הקונגרס: לשם עניני “מוריה” ועניני “דביר” ועוד.

– קראתי בעתונים הידיעה ע“ד ישיבת אגודת הסופרים בא”י בהשתתפות מקצת מחברינו, ושם נאמר, כי תשובתנו על מכתבה של האגודה נקראה באותה ישיבה⁵⁰, ואולם כל החלטה לא נתקבלה בענין זה. בלחישה – וגם בקול רם – אומר לך, כי טובה היא ההתאחדות מאד מאד. סוף סוף אחת היא הכונה, ולמה ל“התגודד”? אחרי הגבאות ואחרי ה“קלייזלעריי” וה – – אין אנו להוטים. ואני שמח כי ע"י ההתאחדות ירבה כחנו ועבודתנו תשגה. על הפרטים עוד נדון ובודאי עוד נבֹא אל עמק השוה. 

כתוב לי, יקירי, לקרלסבד אל הקונגרס על כל דבר. המצאתם מנוחה ועבודה? היש מקום למנוחה ולעבודה בא“י, כלומר, לעבודה שיש בה “נחת”? איך “הסתדרת” אתה ואיה? ואיך אחי ובנך אֶלי? ושאר חברינו איך? כתוב לי גם את רשמיך ע”ד המצב וע“ד היחוסים ש”בין אדם לחברו" במקומכם.

ומה שאר אנ"ש מתושבי הארץ? – – –

ושאר חברינו היכן? מה דרויאנוב? בתו וחתנו שבו לאודיסה, מסבות שאינן ברורות עוד לנו, אבל שבו בשלום, בלי שום פגע. המצב באודיסה איננו רע כל כך עתה. הלחם איננו כל כך ביוקר, כמו שאפשר היה לשער. כך שמעתי מפי הבאים מאודיסה.

אמור שלום לכל חברינו. כמה נכסף אני לקומץ קטן של מנוחה. כמלֹא אצבע! רוצה אני לשוב אל שלחן העבודה. קצה נפשי בנדודים שיש בהם בטול תורה ואבוד כח, ממון וזמן.

המחבק ומנשק את כלכם

ח. נ. ביאליק

נ. ב. המצאת כסף? בבקשה אל נא תשכח מִתת לאחי את הקצוב לו מדי חדש בחדש. אקוה לשוב בעוד שני ירחים.

שלך הנ"ל

לבן־עמי

[קרלסבד, אלול תרפ"א].

ידיד נפשי ולבבי

בן־עמי.

מה כמהה נפשי לראותך. קויתי לחבקך ולנשקך בקרלסבד – והנה מנע ממני אלהים גם את העֹנג היחידי הזה. לוּ ידעת את כל התלאה אשר מצאה אותי ואת חברַי בכל שנות המלחמה והמהפכה! לא יאמן כי יסֻפּר. ועתה זה לי שבעה חדשים תמימים אשר אשבע נדודים ולא אדע מנוחה. הקונגרס לא הביא לי קורת רוח. ומי יודע אם אמצא לי מקום אשר ייטב לי בימים הקרובים. חברי כלם – רבניצקי, דרויאנוב ועוד – הלכו לא“י וגם אני כבר שלחתי את חפצי לשם, ואולם כדי לקומם את “מוריה” שנחרבה כלה ברוסיה, עלי לשבת באירופה זמן מסוים. בעוד שמונה ימים אצא מקרלסבד ואלך ברלינה לרגל עסקי “מוריה” ועסקי ה”דביר“ – מוסד ספרותי חדש שאני עוסק ביצירתו – ומשם אכתוב לך בפרוטרוט. תוכל לכתוב שמה בשבילי עפ"י האדרס של “יודישער פערלאג”.

ואתה מה שלומך ושלום ביתך? ברוך אלהים כי הֶחיך וקימך עד היום. היו ימים ואנחנו אמרנו כי לא נוסיף לראות עוד איש את אחיו עד העולם. יהי שם אלהים מבֹרך!

ואמור שלום לבני ביתך-

באהבה עזה

שלך ח. נ. ביאליק

רעיתי דורשת בשלום כלכם.

דרישת שלום מיוחדת למיכה ותמר.

למ. קרטון [תרגום מאידית]

קרלסבד, ספט. 1921 [אלול תרפ"א].

ה' קַרטון⁵¹ היקר והנלבב,

תודה מקרב לב לך על מתנתך היפה⁵². היא נגעה אל לבי. חי נפשי אם אדע במה אשיב לך תודה. אני בדרך – וידַי ריקות. אשתדל להשיב לך תודה בפעם אחרת.

פה, ב“יריד”, בתוך הרעש וההמולה, איני יכול לעשות מאומה לטובתך. ודאי מן הראוי היה לשים אליך לב במיוחד. אני מאמין הרבה בך ובכשרונך. אתה יכול למסור את בקשתי לכל ידידינו, שיעשו בשבילך ככל אשר יוכלו. ראוי והגון אתה לכך.

והיה מאושר כחפץ ידידך־תמיד

ח. נ. ביאליק

למ"י ברדיטשבסקי

ברלין סַוִינִי־פלִטץ 5, פנסיון קֶסטֶרמַן, טלפון 66/22.

[כ“ח אלול תרפ”א. 921 x/1].

להד“ר מ”י ברדיטשבסקי, שלום וברכה.

חבר נעלה.

מאד אחזיק לך טובה, אם תמציא לי שעה של קורת רוח לראותך פנים אל פנים באהל ביתך ולדבר עמך פה אל פה.

ח. נ. ביאליק

כתבתי למעלה.

לי.ח רבניצקי

[ברלין, ד' תשרי תרפ"ב. 921 x/6].

יקירי רבניצקי.

מחר אכתוב אליך באֹרך ולפרטי פרטים. עתה אשתמש בהזדמנות לכתוב מלים אחדות ע"י שליח נאמן כמר יצחק גולדברג¹.

אחרי גלגולים ויסורים מרובים, יסורי גוף ונפש, באתי לברלין. בא אני בדברים עם מולי“ם שונים. לפי שעה אני מוצא לנכון להוציא את הספרים הנחוצים והחשובים ביותר, מן הצד המסחרי, על יסוד של קבלת אחוזים. כלומר, הספרים יצאו ע”י אחרים, בכספם, ובשם “מוריה” כמובן, ולנו ישלמו אחוזים מכל מהדורה, 25% מן המחיר הקצוב בשער בגרמניה וחו“ל, כלומר, בארצות הווליוטה הגבוהה². לעשות תיכף איזה מעשה קבוע בנוגע ל”מוריה" – לא טוב, לדעתי. הכל שוטף ומתנועע, ויש לחכות בבחירת מקום קבוע וצורה קבועה לעבודת “מוריה” לימים טובים מאלה.

ההוצאה הארעית כאן תהיה עפ“'י פוטוגרפיה (אמצעי זול ומהיר מאד), ואין צורך לשם זה לא במטריצין ולא בסטיריאוטיפין, אלא באכסמפליאר אחד של כל ספר, שאנו אומרים להוציאו. עליך לשלוח איפוא אלי תומ"י אכסמפליאר אחד של ראשי הספרים העקריים, העוברים לסוחר, בין ספרי למוד ובין ספרות, אכסמפליאר נקי ומהודר ביותר, להעתיק אותם בפוטוגרפיה. הסטיריאוטיפים שיתקבלו ע”י מעשה זה יהיו שייכים לנו ונוכל להשתמש בהם פעם שניה, לפי שאני אמכֹר רק מהדורה אחת של כל ספר, וביחד כעשרים ספרים, האלפביתים (ברגמן³, שרגרודסקה⁴), ספורי המקרא, ספרי האגדה, שירַי ועוד ועוד. מחר בפרוטרוט. ראה, אל תאחר לשלוח, הזמן עובר, וכל שעה יקרה.

כשאקבל ד“ק ע”ח ההתקשרות אשלח אליך תומ“י. כמו כן דברתי עם שטיבל, שישלח לך ע”ח רוסו⁵. הוא מלא את יד המוכ“ז ה”ר יצחק גולדברג לשלם לך לפי הגליונות שעשית. אל נא תזלזל במקח.

והנני מחבקך ומנשקך –

שלך באהבה, המתגעגע לשלחן עבודתנו המשותפת, הרצוץ ויגע

חיים נחמן

[הכתובת:] Berlin, Savigny-Platz 5, Pension Köstermann, Ch. N. Bialik

לי.ח רבניצקי

921 x/7 [ה' תשרי תרפ"ב], ברלין.

יקירי רבניצקי.

אתמול שלחתי אליך דברים ביד ה“ר יצחק גולדברג, שיבא לא”י בעוד ח“י ימים, ומחר אכתוב אליך באורך ובפרוטרוט. לא חפצתי להחמיץ הזדמנות חדשה שבאה לידי לשלוח אליך ברכת שלום. בבוא יצחק גולדברג תמסור לו את כתבי אנ–סקי שתרגמת⁶ ותקבל מחירם מידו – עפ”י פקודת שטיבל, שעשה אותו שליח להולכת תשלומיך. אל תזלזל במחיר.

בדבר “מוריה” ו“דביר” עדין לא עשיתי מאומה. אומרים לשלחני לאמריקה, ואני מהסס בדבר. כמה יגעתי!

אם רצונך לעשות דבר ל“מוריה” – אל נא תתמהמה מלשלוח אלי קומפלקט שלם של כל ספרי “מוריה”, מן המהודרים יותר, כדי לצלמם ולהוציאם באופן זה לאור. הצִלוּם עומד כאן תחת סטיריאוטיפים ומטריצין. יוצא יפה ובזול. שאר אופני ההדפסה קשים ויקרים וממושכים יותר.

מחר באֹרך ובפרוטרוט.

שלך באהבה, המתגעגע על שלחן העבודה המשותפת שלנו עד לכלות הנפש,

ח. נ. ביאליק

שלום לפֵיה⁷, לאֶליו ולביתו.

למ.י. ברדיצ’בסקי

[ברלין] מוצאי יום הכפורים, התרפ"ב.

חבר נעלה,

ביום הסליחה – הלא סלח סלחת גם לחבר את אשר לא נזהר לבוא אל ביתך, כאשר אמר, למועד. הן גר אני פה, והעיר נכריה לי, ולא אדע עוד בין ימינה לשמאלה, והנדודים כלו כחי. שא נא אפוא לעיף.

וגם זאת: בדברים אשר דברתי עמך לא באה כל חדשה, וָאֹמַר: למה אוגיעך לשוא?

ולא כתבתי לך זאת, אלא מפני שהגידו לי, כי בעניני זמנים הנך מן המחמירים. אכן יש ישיבת־חברים ושיחת רֵעים שהיא יפה בבואה – כמציאה – בהסח־הדעת דוקא ויש שהקביעות תחלה יפה לה. מכאן ולהבא אתאמץ לשים עלי חומרי המקום שאני הולך לשם. 

ודבר נא בשמי שלום גם לרעיתך הנעלה ולַמד עלי לפניה זכות. היא, ידעתי, תתן לי חנינה.

בשלום ח. נ. ביאליק

– ושלום לבנך הטוב, אשר טרח לי כל כך הרבה.

לא. דרויאנוב⁸

מוצאי יוה“כ התרפ”ב, ברלין, סַוִינִי־פלַטץ 5.

יקירי דרויאנוב,

כדי שלא אכפיל דברי אכתוב את הפרטים באֹרך (על כל אותם הענינים המשותפים) לרבניצקי, ואליך אכתֹּב רק על הדברים הנוגעים אל עצמך ובשרך. – – –

הצעה ספרותית חדשה, הקרובה להתממש, ואתה תשתתף בה. – – – ההצעה שהזכרתי בקצרה כך היא: באיניציאטיבה של שמריהו לוין, גליקסון, דרויאנוב וביאליק נוסדת הוצאה מיוחדת (כסניף של “דביר” – כך התניתי) למקצוע תורת הלאומיות לכל ענפיה, שתוציא: א) שורה שלמה של ספרים חדשים, ערוכים עפ"י תכנית מסוימה (שכבר עֻבּדה בראשי פרקיה העקריים) ומקיפים כל תורת הלאומיות מצדי צדדים לכל הפרובלימות (גזע, הסטוריה, מדינה, אקונומיקה, תרבות, שפה וכו') התלויות בה, לפי המסקנות של המדע הזה בימינו. הספרים הללו צריכים לשמש כמין בית אולפן לאלה הרוצים להכיר את תורת הלאומיות על בוריה ובאופן סיסטמטי. ב) ביבליותיקה של ספרים. פרי רוחם של טובי הסופרים, ראשי המדברים בשאלות הלאומיות והתחיה בישראל מאז החִלָה ועד היום, היא הביבליותיקה, שהצעתיה לפניך באודיסה, ושכבר גם ערכנו שנינו יחד את רשימת סופריה החיים והמתים, אלה שקובצי מאמריהם ראויים לבוא בביבליותיקה מעין זו. לדבר זה לא יחסר, כמדומה, כסף, והענין הולך ומקבל כעין צורה של יש ממש⁹. ואם כך – הרי אתה וגליקסון תהיו עורכי ההוצאה ומנהליה. – – –

עניני “דביר” יגעים לפי שעה. לא שאי אפשר לעשות כלום, – אפשר ואפשר, אלא שאין אני האיש הצריך והיכול לעסוק בעניני קבוץ כספים. כל ימי מתרחק אני מן ה“כעור” הזה. נסיוני בקרלסבד, לשים את המשא הזה על שכם “אנשי המעשה” שבנו, לא הצליח. אני איני רוצה לעסוק בזה. די לי בטפולי עם הצד האחד – צד הסופרים והספרות. את הצד השני, הממוני, יקבלו עליהם אחרים. ואעפ"כ יש עוד תקוה, שיֵעשה כאן איזה דבר. נזכה ונראה.

את מסעי לאמריקה עוד לא החלטתי. אני שקול בדעתי: האלך אם לא אלך? כמה קשה עלי הליכה זו! לוא ראית ללבי! אך היש לי רשות להסתלק? הן ציוני אני, עומד באורגניזציה, והשעה שעת סכנה, והחברים גוזרים, ואני איש רַך ואיני יכול לסרב הרבה.

על כל הפקפוקים האלה נוסף גם שלום גופי הרעוע. אין שלום בעצָמי. הנדודים כִּלו כחי, ואני עתה רצוץ, עיף ויגע עד מות. יש שעות, אשר אשאל באמת את נפשי למות. משא שלשת צמדי גמלים עמוס עלי עתה, ואני איש אין כח. – – –

שלך בגעגועים ח. נ. ביאליק

לי.ח רבניצקי

הוש“ר [תרפ”ב] ברלין.

יקירי רבניצקי.

עד היום – ועד בכלל – היו כל דברינו יגעים, ואני יָגֵע שבעתים: על כן דחיתי את דבָרַי המפֹרטים אליך מיום ליום, באמרי: אולי ייטב המחר מן התמול. לדאבוני, לא באה התקוה; ואני מפקיר את עצמי וכותב אליך ככל אשר יעלה העט. 

ולמען תבין איככה הגעתי עד הלום, עלי לספר לך מעט “הסטוריה”.

בצאת החבורה הגדולה משלנו מקושטא לא“י, נשארתי בקושטא, אני וחבורתי הקטנה עמי, ישוב וצַפּוֹת לקבלת הויזות ולפרעון החוב של ועד העליה. שנים אלה היו קשורים, כנראה, “כשלהבת בגחלת”, ומאחר ש”הראש“ – – – קצרה ידו מלשלם לנו את חובו, ממילא לא נזדרז ולא זֵרֵז בהשגת הויזות. הגיע הדבר לידי “בזיונות”, כלומר: לידי הַקָשה במקל על גבי השלחן וכו' וכו'. סוף סוף - לא שִלֵם! ולולא ברנרד כהן, הריוויזור מברלין, שבא ופָרע לי מכיסו, כי עתה יצאתי ריקם, כלומר: לא הייתי יוצא מקושטא כל עיקר, באפס כסף להוצאת הדרך. בין כך ובין כך ארכה ישיבת חבורתנו – שמונה נפשות אדם – עד כארבעה שבועות, ונאכל את יתר כספנו. לא נשאר בידינו בלתי אם מעט מאד. עלי להעיר כי גם פרעונו של ברנרד כהן לא היה שלם: הפסדתי על חלוף מטבע – הוא שלם לי בלירות תורכיות תחת לי“ש – כעשרים וחמש לירה, לפי שבינתים נשתנה השער. ואת בני חבורתי: – – – הלא ידעת: כלם ישבו בלי פרוטה, ועלי היו כלם. ואולם לא על “אבוד הדמים” צר לי, כי אם על “אבוד הימים”, מפני שבינתים עבר הזמן והגיעו ימי הקונגרס – וכל חשבונותי לצאת תחלה, לפני הקונגרס, לברלין ו”לבדוק שם את הקרקע" בנוגע ל“דביר”, לתקוע שם איזו יתד ל“מוריה”, ולהכין את אשר יש להכין – כל המחשבות האלה בטלו מאליהן, מאחר שנתעכבנו בקושטא עד היום האחרון, ואל הקונגרס באנו ברוב נסים ליום הפתיחה ממש. מובן מאליו, כי נפלנו מיד אל תוך ה“יריד”, ולא מצאנו לא “אזנים קשובות” ולא “לבבות מוכנים” לעניני “דביר”. בידנו לא הבאנו שום דבר של ממש בצורת תכנית מודפסת או בדמות מחברת מסברת ומבארת את עניני ה“דביר”. כל ענינו לא היה אלא תורה שבעל פה, וזו אינה עושה רושם. אלו היה קיים באותה שעה איזה מין “ועד” או דוגמה של ועד בברלין, וַעַד שיש לו אדרס וגזבר ומזכיר ושאר המכשירין, כי עתה אולי הצלחנו בקונגרס, מאחר שהיה הדבר נראה בעיני הקהל כדבר העשוי, העומד וקיים מכבר. אפשר היה גם למכור מניות – אלו הבאנו בידינו שטרי־מניות ממש, נדפסות על ניר של ציורים וחותמות, כנהוג. אבל באין כל זאת – נדמה לקהל כל ענין ה“דביר” כרעיון מופשט, כהלכתא למשיחא, כדבר שלא לבש עדיין צורה של מציאות ממשית. בעיני הסופרים אמנם ישר מאד דבר ה“דביר” וכלם סמכו עליו את ידיהם, ואולם אנשי המעשה המעטים, שאספתים ברוב עמל תחת גג אחד, – – – הֵחלו ב“בקרת”, כביכול, וסימו ב“עצות טובות”. ראיתי בחוש שהם משתמטים. אחרי כן נודעו לי סבות הדבר, סבות מבישות ומחפירות מאד. – – – “והשטנים” האלה לא לשם שמים התכונו. אם כה ואם כה – עשיתי להם “סקנדל” קטן באותה אספה – וי"א: גדול – ויצאתי בלא כלום.

הקונגרס, שגרם לי התמרמרות רבה ומפח נפש ורגז עצבים עד לאין שעור, דלדל את יתר כחי המעט. שנתדלדל כבר ע“י הנדודים וע”י קושטא ו – – – ויתר המשחיתים. אמרתי לשבת בשלוה ולנוח ימים אחדים או שבועות בקרלסבד, והנה קפץ עלי רוגזה של הנסיעה לאמריקה. הטילו עלי להשתתף במשלחת השניה, שתצא מצד האקסקוטיבה הציונית בתחלת החרף, – כלומר: בעוד ימים אחדים –לאמריקה. איני יודע, מה ראו לתת עינם בי ובמה אועיל להם, אבל החברים והמנהיגים ו“דעת הקהל” גוזרים, ואני מה כֹחי לעמד כנגד כלם? אומרים: השעה גדולה, קשה, הסטורית, שעת סכנה! אולי באמת כך הוא, ודאי כך הוא, אבל חי אלהים, אם ידעתי, במה אושיע אנכי. הלא ידעתני: האני האיש אשר יכשר לאמריקה? דרכי אמריקה ומנהגיה תועבה הם לי. שנאתי את המונם ושאונם ורעש גלגלם שנאת מות. והנה עתה אנכי הולך לנפול בידם ובפיהם ולהיות מאכל לשני זהבם ולעטי עתונאיהם. שמרני, אלהים, כי ירֵא אנכי מאד!

ובכן – אמריקה! אבל קודם כל, הרי עוד עלי להיות בברלין – והנני בורח לברלין, למרות מצותו החמורה של הרופא עלי לשבת ולהתרפא עוד כמה ימים בקרלסבד או במקום מרפא אחר. בלחישה אגלה לך, כי אמרתי להתחמק בברלין ולמצוא שם פתחון פה להשתמט מן ה“משלחת”, ובימים הראשונים לבואי חשבתי כי אמנם נפטרתי ממנה. אמרתי לעסוק, אחרי נוחי מעט, בעניני “מוריה” – חיי שעה – ובעניני “דביר” – חיי עולם; או להפך: לברוא איזה “ועד”, שאטיל עליו את ה“דביר”, כדי שאוכל להִפָּנות כֻּלי לעניני “מוריה”. כך אמרתי. אבל אחרת אמר אלהים. בברלין לא מצאתי לא את המנוחה, הדרושה כל כך לעצבי ההרוסים, ולא את היכלת לעבודה. ובעיקר, מה אוכל עשות פה ל“מוריה”, אם אין בידי לא כתב יד אחד מן החדשים, לא מטריצות ואף לא ספר סתם מספרי “מוריה” הנדפסים? אתה לא האמנת לי ולא שמעת בקולי, בהזהירי אותך מראש כי אין לעשות בא“י דבר, וכי מתחלה יש להוליך את כל הכבודה אשר ל”מוריה" ברלינה. עתה אשא אנכי את עון עקשותך וקוצר-ראיתך. יושב אנכי פה זה שלשה שבועות ויותר – ולא אוכל עשות מאומה. התאמין? קשה למצוא כאן ספר נדפס מספרי “מוריה”. לעשות סדור חדש – קשה מאד. אין אותיות ראוּיות לספרינו. בימי המלחמה פשט פה המנהג להשתמש במין אותיות ליפציגיות, שלפי טעמי הן מכוערות מאד, ולנקוד – פסולות הן אליבא דכלא עלמא, ואי אפשר בשום פנים להשתמש בהן לשם סדור ספרי למוד או ספרי שירים וכדומה. ובלאו הכי-ענין הסדור מחדש קשה הוא ועולה ביוקר, ומתנהל בעצלתים. מטעמים אלה נוח אפוא לנו להדפיס – ספרינו הישנים. כמובן – עפ“י התחבולה החדשה, שהמציאוה, כנראה, בימי המלחמה, היא: דפוס־מַנוּל (מאנוּל־דרוּק), (ענינה בקירוב כך: באופן כימי מסירים את האותיות מעל גבי עמודי האכּסמפליאר הנדפס ומעבירין אותן על אבן, ומזו חוזרים ומדפיסים כמה שרוצים), או ע”י צִלוּם פוטוגרפי. אך גם לזה וגם לזה יש צורך באכסמפליאר נדפס, נקי ומשובח, בן מהדורה ראשונה, שהאותיות, הנקודות והציורים – אם יש שם כאלה – יהיו מפורשים ובלתי פגומים, ואכסמפליארים כאלה מספרי “מוריה”, ביחוד מספרי הלמוד, כמעט שאין להשיג פה. וכל שכן שאין כאן סמן וזֵכר לספרי הלמוד ושאר הספרים שיצאו בימי המלחמה (א“ב שרגרודסקה, “שתילים”¹⁰, “שבילים”¹¹ וכו', ספוהמ”ק ח"א עם פרוש המלות), בקושי יש למצוא פה אַחַד ספרי השירים – שלי או של טשרניחובסקי – ואחד הכרכים של ספרי האגדה¹². כל זמן שלא יהיה פה בידי קומפלקט שלם של כל ספרי “מוריה” – העברים, היהודיים והרוסים (כונתי באלה ל“אידישע אגדות”¹³ Агада¹⁴), כלומר, של אלה הטעונים מהדורה חדשה – אי אפשר לעשות פה מאומה. דע וזכָר זאת!

לפי שעה באתי בדברים עם אחד מגדולי המדפיסים בליפסיאה, היא ליפציג, להוציא במַנוּל־דרוק הנ“ל את ספר שירי, כי מצאתי ממנו אכסמפ'¹⁵ נקי, ופה, בברלין, אני מוסר לסִדוּר את “שפת הילדים” המתוקן ששלח ברכוּז. כל הציורים של שפ”י פסולים לאכילת כלבים, ויש להכין חדשים. ענין הטפול בדפוס מסרתי – בשכר מסוים, כמובן – בידי ח. א. קרופניק¹⁶ (הוא קרופניק מתלמידי ישיבת טשרנוביץ¹⁷ לפנים, ועתה עוזר קבוע, כמעט רידקטור, ב“רונדשוי”)¹⁸. זהו כל מה שיכלתי לעשות עד עכשיו. ואולם גם זה עדין במצב רופף, בבחינת תלוי ועומד, מטעמים המבוארים להלן.

הענין כך: מצב המולו“ת בברלין, בין ל”אידיש" ובין לעברית, איננו משובח ביותר, ביחוד לאלה המתחילים עתה, כלומר: לאלה שלא בצרו להם איזה מקום ולא כבשו להם מסלות עד עכשיו. הסבות לכן שונות: מהן פוליטיות, כגון ענין המחיצות שבין מדינה לחברתה, שנויי הוליוטה, חוסר הבטחון, הקושי לבני מדינות שונות לבוא בקשרים מסחריים, ומהן – סבות אחרות. אם נמצאו כאלה אשר נשאו את עיניהם אל המולו“ת וגם הכריזו על “תוקף מעשיהם”, שלפי שעה לא באו עוד לעולם, אלא עתידים, לפי הבטחתם, לבוא,– אין כל אלה בלתי אם אנשים הרוצים להִבָּנות על חשבון הספרות, מי שהיו “עסקנים”, בעונותינו, או מי שצריכים היו להיות, עפ”י תכונתם, ל“מיניסטרים” לענינים הלאומיים באוקראינה, ברוסיה הלבנה, אלא שגלו, בעונותם, לברלין, והם הולכים בטלים, והנה הם מבקשים להם בתוך אחיהם הגולים “מלאכה נקיה וקלה”. והללו הם הם המיסדים את הוצאות הספרים, כביכול, והרי יש כאן מקום לעסקנות ולשנוררות בצורה יפה, והכל לשם שמים: לשם הספרות ולשם הסופרים ולשם הכלל. משליכים פרוטות לסופרים אחדים, מזמינים – שוב בפרוטות – סופר אחד בעל שם בתור משתתף או עומד בראש – ומאספים או רוצים לאסוף בתוך כך ממון. כך עשה מי שצריך להיות, ולא היה, למיניסטר – – –, כך עושים גם אחדים משלנו ומאנשי שלומנו – כגון מי שהיה מעין שר החיצון שלנו בציונות וקבל גט פטורין, – – – הלא הם הם “בעלי הטובות” השוקדים על תקנת הכלל ומתוך כך – על תקנת עצמם וכיסם. כן נודע לי, כי עוד לפני בואי לברלין, ועוד גם לפני צאתי לחו“ל, עשו הרבה מ”בעלי הטובות" הנ“ל שלא בפנַי סחורה בי ובשמי, מהם בעלי אידיש, מהם בעלי עברית. ולא בי בלבד, אלא בכל “חבורת ביאליק”. אחד אסף כסף לשם גאולת “חבורת הסופרים האודיסאים שביאליק בראשה” – מרוסיה לחו”ל, ואחד – – אסף מניות ל“פאלקס־פערלאג”, ש“ביאליק ישתתף בהנהלתה הספרותית ויעמד בראש מחלקתה העברית”. מסביב לכל מוסד כזה מתקבצים פרזיטים שונים, בריות אוכלות ואינן עושות, שמוציאות הכסף הנאסף לצרכי עצמן ולהנאתן – ולא הסופרים ולא הספרות נהנים. סוף “בניני תהו” כאלה להתמוטט מיד, כי הידים העסקניות המטפלות בהם, לא רק שאינן נקיות, כי גם לא תצלחנה לכל מלאכה, והכל אינו אלא מעשה תרמית וגנבת דעת ואחיזת עינים. ואפילו במקום שיש מעט רצון נאמן, אין דעת ואין כשרון ואין יכלת לעשות דבר של ממש.

ומפני שהמולו“ת היא תחבולה נאה לשנוררות, לפיכך רבו האוחזים בה, ורבו גם המנסים והרוצים לאחוז בה; ורבו המדברים והמטפלים והמסרסים, אעפ”י שאין בכל דבריהם ונסיונותיהם ורצונותיהם שום ממש. אין כאן אלא משום “דְרוש וקבל שכר”, ואפילו במקום שאין כל שכר. שיחת יהודים בעסק אף הוא עסק. על הדבר הזה כבר עמדו במקצת בעלי הממון – ואין הרבה קופצים על כל אותם מיני ה“אקציות”, שמוציאים חדשים לבקרים כל אותם העסקנים. קשה עתה למשוך את אנשי הכסף ל“עסק” כזה כקריעת ים סוף. כל הקומבינציות של – – וחבריו – – – לא הועילו להעלות בחכה לא לויתן ולא דגי רקק, לא מן האמיגרנטים העשירים יוצאי רוסיה ולא מן היהודים הגרמנים. הללו “פסיכולוגיה” של אמיגרנטים להם, חרדים על כספם וזהירים בו, והללו – לבם רחק, בכלל, מעסקים כאלה. אלה ואלה – מוצאים עסקים יותר טובים לשם ריוח: ספיקולציה, וַליוטה וכדומה. ולפיכך לא נתקיים ה“שדוך” שעשו בעלי ה“פאלקס־פערלאג” עם המו“ל הגרמני המפורסם – יהודי מומר, כמדומה – אולשטיין, ונתבטל תיכף לתחלתו, ועתה מתהלכים שוב בעלי ה”פאלקס־פערלאג" “בגפם” עם הפורטפל הספרותי תחת בית־שחים ומבקשים להם כלה עם נדוניה עשירה. ויש אומרים שגם הפורטפל הספרותי שלהם איננו כל כך מלא וגדוש. הם הכניסו לנדוניא גם את ה“אידישע אגדות” שלנו ושאר הדברים שהבטחנו להם, אבל מאחר שאינם יכולים לפי שעה למלאות בכח עצמם את התחייבויותיהם כנגדנו, ממילא בטל המקח. וכבר הודעתי להם – והם הסכימו – שפקע שעבודנו מהם, ואני בן-חורין למכור את ספרי הז’רגון של שנינו לטוב בעיני. ובאמת כבר קבלתי הצעה – לא רעה – מאת ה“קולטור ליגא”, אלא שהיא מחכה עוד לאשור מאת ההנהלה בוורשה. גם אולשטיין הנ"ל – שפתח בעצמו מחלקת ספרים עברים ויהודיים בשם “כלל פערלאג” – אמר לבוא עמי – על ידי שליחו קאלישסקי¹⁹ – בדברים, אלא שאני מהסס עדין בדבר. אומרים, שהוא איש קשה ולא כשר ביותר.

הרבה מן הסופרים העברים בברלין – אחדים מהם היו בקרלסבד – מאלה הקרובים אצל עסקנות ספרותית, חכו, לדבריהם, בקֹצר רוח לבואי, אולי על יָדִי, כלומר, ע“י “מוריה” ו”דביר“, יטהר מעט האויר המול”י מזוהמתו. וכדי שתבין הדברים על בורים עלי להודיעך בקצור את דברי הכתות המוליו“ת למערכותיהן השונות, כפי שנתבררו לי קמעא קמעא, קצת על פי שמועה וקצת מתוך ראיה, בקרלסבד ובברלין. אלו נודעו לי כל הדברים כמו שהם מיד בקרלסבד, אפשר שהייתי אוחז בטכסיס אחר, יותר מעשי ויותר מכוון אל המטרה הרצויה, ואפשר שהייתי גם מצליח יותר. ואולם כל אלה “הנוגעים בדבר” סבבוני מתחלה בכחש, ועל כל פנים, לא היו תמימים עמי, והעלימו ממני כמה דברים, למען הכשילני ולמען הסירני מעל דרכם, בחרדתם, פן אהיה להם למוקש. מתוך כך תתברר לך גם זאת, מדוע קשה עתה למשוך את לב אנשי המעשה לענין ספרותי, ואפילו מעולה ביותר. זבובי המות הרבים, אלה המרקדים מסביב לעסקי הספרות, כבר הטילו זוהמתם בכל התחלה ספרותית־מולי”ת ויבאישו את ריחם בעיני הקהל עד לבלי האמן עוד. הסכן הסכינו אנשי הכסף לראות התחלות ספרותיות בלי המשך, כספים מקובצים יורדים לטמיון בלי תועלת, – ובטלה האמונה. הוצאה ספרותית חדשה הוי אומר: תחבולה חדשה לקבצנות, לאבוד ממון לבטלה, חלום יעוף, אבק פורח. אלו באתי לספר הכל, אין אני מספיק. ראשי ה“מערכות” – בקצור נמרץ – אלה הם:

א) מערכת – –. הלא זוכר אתה, שנתיסדה לפני שלש שנים, כמדומה, בלונדון, הוצאת ספרים לאומית, כביכול. – – – וזוכר אתה עוד שהודיעו על דבר הספרים שהוזמנו ושעומדים לצאת: – – – בהוצאת ספרים זו היו “מעונינים”, כלומר, נוגעים בדבר, כמעט כל המיסדים כאחד. א. א. נתן עיניו במוסד זה – להיות מנהלו והעומד בראשו, מאחר, שלדעתו, כבר מלאו ימיו בעבודת הציוניות – –, וראוי הוא שינוח מעט מעבודתו הקשה על זר הדפנים בתור ראש המוסד ומנהלו. ב. ב. אמר להעמיס על שכמו את ההנהלה הספרותית; ג. ג. אמר לתת את ההנהלה המסחרית על כתפיו של – – חתנו. ד– – וה – –, בקנאתם בשטיבל, שאמר מעט ועשה הרבה, אמרו לקנות להם חיי עולם בכסף אחרים, ולגול מעל עצמם ובשרם את החרפה של “אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים”. כל אלה חברו להם יחד מסביב למוסד הזה, וצרפו למנינם מצד אחד את – – בתור “מומחה” לעברית ומן הצד השני את המפורסם – – בתור חריף ובקי לעניני מולו“ת ודפוס. וכל אלה, מלבד – –, שלא יכול לעזוב את א”י – על מי יטוש את מעט הצאן? – נקבצו ובאו אל הקונגרס, לצוד ציד ולכוון את הרוחות. כשבאתי אני שמה והצעת “דביר” בידי – נצטמצמו פתאם וכבשו את מחשבותיהם בלבם. כלם החרישו ולא הודיעוני מאומה מכל אשר עשו עד עתה בעניני הוצאת הספרים שלהם. שמעתי מן הצד רק קטעי ידיעות ורמזי דברים או נתפרנסתי בשמועות פורחות ולחישות חשאים, בכלי שני ושלשי, שלא הייתי בטוח באמתותן. ו. וז. ספרו לי בלחישה ובזעף על “השערוריות” הנעשות בפנה זו. – – – והכל ע"ח הסופרים והספרות. הכסף הנאסף כבר נאכל רובו ודבר ההוצאה של הספרים – אבק פורח.

שמעתי – ושמרתי בלבי. בודאי – אמרתי – יש בדברים גם הרבה מן ההפלגה, אבל מקצת אמת יש. אין לשון הרע ורכילות בלי קצת אמת. ואולם מתוך המנהגים המוזרים, שנהגו עמי רוב “הנוגעים בדבר”, שמניתי למעלה, בעת הישיבות שנקבעו לפרשת “דביר”, נוכחתי כי אכן הרבה אמת בדבר. ולבסוף נתגלתה לי כל האמת מפי אחד מבעלי הדבר עצמו, הם – השומע אתה? – ראו אותי כמשיג גבולם. ולפיכך השתדלו, שהישיבות שנקבעו לשם “דביר” לא תבאנה לידי תוצאות ממשיות. להגיד לי מה שבלבם מפורש לא העזו, ואחזו בדיפלומטיה – ובזו הלא אין כחי יפה.

ב) מערכת – – –. הלא גם את זאת תזכר, מה שקראנו בעתונים באודיסה ע“ד ישיבת סופרים בברלין, שהשתתפו בה – – – והחליטו ליסד הוצאת ספרים משולשת: לעברית, לאשכנזית ולז’רגון. ה”שִלוש" הזה נתאחד ב – – שנמסר לרשות – – המתוק וסיעתו. בני הסיעה היו – – – הם הם המנהלים הספרותיים. מה שהביאו לספרות איני יודע. הוציאו שתי מחברות של – –, מהדורה פוטוגרפית של – –, שנים שלשה תרגומים מעברית לאשכנזית או להפך; אבל לפי שעה – מאספים כסף. – – – לוקחים מכל הבא ליד. לוקחים שלא ברשות גם ספרים של אחרים ומדפיסים ואינם משלמים שכר למחבריהם – – –, והכל כמובן לתקנת הסופרים והספרות. בכל שנה מדפיסים חשבונות שיש בהם דיפיציט. הדיפיציט מתמלא מקופת ציונים ונדיבים – –, ועד עכשיו אין בשום פנים לברר: – –מה הוא? מוסד צבורי או פרטי? זהו מין כוי. – – – בין כך ובין כך – ובונה הספרות הרשמי של הציונות הוא עתה – –. וכשמצאני זה בקרלסבד ושמע את שֵמע ה“דביר”

נתכרכמו פניו. ירא היה פן אשיג גבולו וארד לחייו. בימים הראשונים כרכר סביבי כרכורים. הציע “יד אחת”, שותפות, “חלוקת העבודה”, קביעת מקצוע עברי מיוחד, פנה קטנה בשביל – – כגון ספרי למוד, למשל – אבל בראותו כי אין אזנים בקרלסבד מצד ה“ראשים” ל“דביר” – נתקררה דעתו ושב לשקו ולתרמילו בלב שקט. ובכל זאת נסה גם אחרי כן, בברלין, למשכני – אם בתור בעל “מוריה” ואם בתור בעל ה“דביר” – לשותפות, אבל נוכחתי שאין כונתו כי אם להִבָּנות על ידי. לבנות – אין לו לא כח ולא כסף ולא רצון ודעת. בכלל אין כסף לאדונים אלה, ומה שיש להם – לא בא לידם אלא בדרך שנוררות.

ג) מערכת ה"פאלקס פערלאג“. עליה כבר דברתי למעלה. לבני חבורה זו יש, לדבריהם, “פורטפל” ספרותי, כביכול, מלא וגדוש ו”שטַט" של גבאים ואמרכלים – אבל כיסם ריק, בעונותם הרבים, והם הולכים ומחזרים אחרי שותפים ו“בעלי מניות”, אבל לפי שעה אין קופצים עליהם. מחיר ה“מניות” שהיה בידם כבר נאכל ע"י המשמשים הרבים, ועתה הם מקשקשים בלגינא ריקה ואין קול ואין כסף. מפני דחקם הסתלקו בעל כרחם מכתבי היד שמסרתי – – במוסקבה והם מחזירים אותם, את כתבי היד, שוב לרשותנו. כמובן, אשתדל להוציאם, כשיזדמן לידי, בדרך אחרת. על כל פנים, מכל הגדולות אשר חלמו להם האנשים האלה – להוציא גם ספרים עברים וגם ז’רגוניים, והכל ביד רחבה – לא נשאר מאומה, ולא מהם ולא על ידם יִבָּנֶה דבר. 

יש עוד בעולם “קולטור ליגא” לז’רגון טהור, ובנוסח “הסטרא דשמאלא”, אך הללו הם מחוץ לתחומנו. ברצון יקבלו הללו מידנו את ספרינו הכתובים יהודית להוצאה – וכבר הגיעה אלי בענין זה הצעה מהם – אבל לא ירד בני עמם. גזעם ונופם במקום טומאה. הם טמאים וממונם טמא.

ד) ואחרון אחרון – שטיבל. זה, כידוע לך, ירד מעט מנכסיו והתחיל ל“הצטמצם”. מנהלו לחובר נוהג גם הוא, מתוך פרינציפיון, קמוץ וחסכון. הוא שטיבל, איננו – – עוד – – כלשעבר. זהיר הוא בבחירת סופרים ומתרגמים ומקמץ בתשלומין. בשכר תרגום הוא משלם עתה, למשל, מן 500 עד אלף מרקה גרמנית לגליון, הכל לפי טיב המתרגם. ספר חדש הוא מקבל בקושי, מאחר שכבר הוא מטופל בִּישנים. ממילא מובן, שרבו עתה הנחרים בו מאותם הסופרים עצמם, שהיו סמוכים על שלחנו ונהנו מידו הרחבה, המלאה והפתוחה. איך שהוא, שערי שטיבל ננעלו, לפי שעה, עד בוא עת טובה מזו. – – – ואעפי"כ עשה האיש הזה לספרות העברית – אם כי במקצוע אחד בלבד – מה שלא עשו אלף “בעלי טובות”. יהי זכור לטוב.

ה) יש פה עוד הוצאת ספרים עברית אחת, וחשובה מאד, היא הוצאת “האלמנה והאחים ראם” מִוילנא, שנקנתה ע“י האחים בני המנוח חיים כהן מפטרבורג (את אחד האחים הלא ידעת) – והם פתחו להם סניף גדול פה בברלין, ואולם עם אלה לא הרביתי עוד לבוא בדברים, כי מתוך המו”מ הראשון הרגשתי, שגם הם אינם להוטים ביותר אחרי ספרים חדשים. די להם בשלהם. הוצאתם בולעת אוצרות קרח (ש“ס בבלי, ירושלמי, המשניות הגדולות, רמב”ם, מדרשים ועוד ועוד) ולפי שעה אינם רודפים אחרַי, וגם אני – לא לכבוד הוא ל“מוריה” לרדוף אחריהם. אני מתאפק איפוא וממתין, אולי עוד יבאו אלי.

ו) בימים האחרונים הולך ומתיסד פה עוד מָכוֹן אחד – “כלל־פערלאג”; קַיָם הוא על יד הוצאת אולשטיין המפורסמת בגרמניה, כעין זו של סִיטִין ברוסיה. אחד מאנשי אולשטיין ועושי דברו, קַאלישסקי שמו, מעין עורך אחד העתונים הרבים היוצאים ע“י אולשטיין (זה מוציא כחמשה עשר עתונים שונים), פּתּה את בעליו לפתוח על יד הוצאתו הענקית גם סניף עברי־ז’רגוני. האפאראט המול”י של אולשטיין – גדול מכדי כח דמיונך. לא יאומן כי יסופר. ראיתי בעיני – ולא האמנתי. עולם מלא! ש“י עולמות כאחד! מכונות דפוס, מכונות סדור ומכונות יציקה, צינקוגרפיה, ליטוגרפיה, פוטוגרפיה, סיעה של ציירים מומחים, – והכל במדה ענקית, רחובות שלמים, כרך גדול של דפוסים, ארבעת אלפים פועלים, אמנים נפלאים אשר לא ראתה עין ולא שמעה אזן כמוהם. יש שם מכונות שמוציאות ביום אחד שלשים אלף אכסמפליארים של ספר שלם בן שנים עשר גליונות דפוס בצורה מקופלת (בראשירט). אני בעיני ראיתי בהֵהָפך בִּן-רֶגַע נְיָר נקי וחלק נתון במכונה בצורת צלינדר (כמשפט גלילי הניר שמדפיסים עליהם את העתונים) לספר שלם בן י”ב גליונות מקופלים ומסודרים זה על זה לפי סמני המספר של הדפים. הכל נעשה על ידי המכונה האחת: ההדפסה, החתוך, הקפול והחבור, באופן שנכנס ניר נקי ויוצא ספר שלם. אין הספר חסר אחרי זה בלתי אם תפירה ועטיפה. והנה על יד המו“ל הענק הזה, שמציף על גרמניה בכל יום ים של ספרים ועתונים לכל סוגיהם ומיניהם, נפתח גם סניף עברי־ז’רגוני העומד ברשות קאלישסקי הנ”ל. ש“י איש הורוויץ הוא אחד המנהלים הספרותיים של הסניף הזה. הסניף הוא אבטונומי ומתכלכל בממון מיוחד לכך, שהשקיעו בזה בני חבורה קטנה על אחריות עצמם. אולשטיין ממציא להם רק את האפאראט המול'”י שלו ומכשיר חלק ממנו להוצאה עברית. כלומר, בורא להם במַסְשטַב שלו גם מַסְדֵרָה של אותיות עבריות, לפי ששאר מכשירי ההדפסה שוים הם לכל לשון. עקר מטרתה של הוצאה חדשה זו – כמשפט רוב הוצאות אולשטיין בגרמנית – להמציא לשוק הגדול, להמונים, ספרי יידיש ועברית בזול גדול ובשפע רב. הם אומרים להוציא על פי שטה זו את הכל, בלי הבדל, גם מן הספרות העתיקה, גם מן החדשה, גם רומ“ל²⁰, והכל בדמות ספרים קטנים, ספרי אגורה. ואולם גם מן הגדולים לא יאספו ידם, כשתגיע השעה. לפי שעה הנה רק זה “הַחִלָם לעשות”, ואם יצליחו, עתיד לויתן שלהם לבלוע את כל דגי הרקק. באפאראט כשלהם יוכל גם חסר רגלים וידים לחולל נפלאות. וכבר העמידו להם שש מכונות לסדור עברי מן הטפוסים החדשים, מלבד הסדור של יד שיש להם. ועם כל זאת קשה לאנשים כמונו – בעלי “מוריה” ו”דביר" – להתקשר עמהם קשר מסחרי על יסוד של שותפות וכדומה. כסף רב אין לחבורה זו. הם מונים למרקות גרמניות, והכל נוהג אצלם במנהג אשכנז: דיקנות של חצי פרוטה ושל פחות משוה חצי פרוטה. קאלישסקי וחבורתו רודפים אחרי, וכשהגענו לעיקר הענין, ראיתי כי לא דרכיהם דרכי. רוצים הם – וגם יכולים לצורך מטרתם – לזכות בספרים מן ההפקר, שלא תעלה להם הסחורה בדמים מרובים, וכשהזכרתי לפניהם הונורַר עשרים אחוזים ויותר אחזתם רעדה. המשא ומתן בינינו נפסק לפי שעה, אבל יש תקוה שיתחדש. ועוד פגם אחד בדבר: האותיות שלהם, המכוניות, לא תכשרנה לפי שעה לצורך ספרי “מוריה” ו“דביר”. אפשר להשתמש בהן, וגם זה בקושי, רק לצרכי עתונים, ואולי גם לספרי יודיש המוניים. אותיות היפות לנו יש רק מעט מאד. אבל חסרון קטן זה יוכל להמנות בקרוב, והם מבטיחים להזמין כל מיני אותיות לפי הצורך.

– ומה עשיתי אחרי כל זאת ל“מוריה”?

– לא הרבה. בקרלסבד ראיתי את ציטרון²¹ ונתקשרתי עמו בכתב, שיחדש את עבודתו בסדור כתבי יל“ג ובחבור הלקסיקון של הסופרים העברים החדשים (מימי מנדלסון עד היום)²² וגם יתן ל”רשומות" מזכרונותיו. ע“ח זה, וגם ע”ח שכר מאמרו ב“רשומות”, כרך ראשון²³, נתתי לו מעט כסף – מעט זה הרבה הוא בליטא –. אחר כן הלכתי לפראג וגמרתי בכתב עם הד“ר הר”ח בראָדי²⁴ שיקבל ע“ע את סדורה ועריכתה של השירה והמליצה הספרדית בשביל “מוריה”. הוא נתחייב בכתב להמציא לי כרכים אחדים משלו ומשל אחרים במקצוע הנ”ל – בתוכם גם שירי החול של הרמב“ע²⁵, כל שירי ר' יהודה הלוי בסדר חדש, ועוד ועוד. שכר כל גליון לצמיתות 500 מרק גרמניות. עט זה עתיד אני לשלוח גם אליו מעט כסף בתור ד”ק. פה, בברלין קניתי מאת הסופר הצעיר²⁶ – מובטחני בעתידו הספרותי של זה – שלשה כרכים, דברי ימי ישראל בשביל תלמידי הגמנסיון של המחלקות הגבוהות. לפי שעה מסר הכרך הראשון הכולל את ההסטוריה הישראלית מראשיתה עד סוף חרבן בית שני, כרך בן 400–350 עמודים, פורמט מנדלי. ש"ס 15% בספרים. כלומר: בעד כל אלף אכזמפ' אני חייב לתת לו 150 אכסמפ' בשביל הגמנסיון בלודז. ההסטוריה, לפי טעמי, טובה היא מאד, ויפה גם לעם. הכרך השני יהיה מוכן במשך השנה הבאה (את רוב החומר כבר ראיתי בידו), והכרך השלשי, – בסוף שתי שנים ומחצה, לא יאוחר משלש.

אגב. מציטרון קבלתי מכתב אתמול, והוא דורש עוד כסף, שאם לא כן אינו יכול להפנות לעבודה בשבילנו.

– בהפגשי עם בן אביגדור עה“ש בקרלסבד בא לפני בהצעות גדולות, ודבר על לבי להתאחד עמו ולעבוד יחד. אמצעים יש לו, והוא רוצה לחזור בתשובה. מכיר הוא בשגיונותיו הקודמים והוא רוצה להפרד מעל ה”צנטראל" ללכת בדרכים חדשים. הכרתי כי באמת ובתמים דבר האיש, וכבר נטה לבי אחריו, ואולם בינתים מת²⁷. חבל!

ובבואי לברלין הייתי יגע מאד. יָגֵע מהתלבטות לבטלה ואובד עצות. ובעודני עומד באמצע כל הצעות הבאות אלי מכמה צדדים, מארבע רוחות, – ואנסה לגשת להוצאת מקצת מספרינו בכח עצמי. איני בטוח אמנם כי תעלה בידי לעשות מעשה רב. אמצעַי מועטים. היוקר יאמיר מיום ליום. לרגלי ירידת שער המרקה נפלה בהלה בשוק. רבו הקופצים על הסחורות, והסחורות מתמעטות ונעלמות. הפועלים תובעים הוספות, ובתי העבודה נמנעים מלקבל הזמנות חדשות לעתיד לבוא, והמחירים אינם קבועים, אלא יורדים ועולים לרגעים. אין בטחון ואין קֶבע. ואעפי“כ אנסה להוציא קצת ספרים. כאמור למעלה, בראשית מכתבי, מסרתי לדפוס את שירַי וגם אומר אני למסור את שירי טשרניחובסקי; לאלה השנים כבר קניתי נייר, אלא שאין עוד בידי הקובץ היפה של טשרניחובסקי למען העתיקו בפוטוגרפיה. אי אפשר כאן למצוא אכסמפליאר כזה, ומצפה אני בכליון עינים לקומפליקט של ספרי “מוריה”, שלפי דברי אחי במכתבו, כבר נשלח אלי. עד היום (24 בנובמבר²⁸) לא קבלתיו עוד. לפני זמן מה בא אלי רק אכסמפליאר אחד “בבואות” של פיכמן²⁹, שנשלח ע”י אליהו שלך. והיכן השאר? מלבד השירים מסרתי לסדור חדש ולדפוס גם את “שפת הילדים” המתוקן והמחודש ע“י ברכוז, זה שהביא אלי גליקסון³⁰ מא”י. לפי שעה מכין הצייר לש“י ציורים חדשים מהחל ועד כלה, ועד שיוכשר לדפוס עוד יעברו ימים. כמו כן לא מצאתי לו עוד נייר. כמו כן אומר אני למסור לסדור את ה”יודישע וויצען" שלך³¹ ואת ה“יודישע אגדות” שלנו, חלק רביעי. בבקשה ממך לשלוח אלי מן ה“יודישע אגדות” גם את שלשת החלקים הראשונים. למכרם למו“ל באמריקה אין צורך. נוח יותר להדפיסם כאן – מקום ההדפסה בזול – ולשלחם לאמריקה. לקחתי לי כאן לעוזר את ח. א. קרופניק – זה שהיה תלמיד הישיבה ועתה הוא עובד קבוע בה”רונדשוי" – הוא בקי בעניני הוצאת ספרים והדפסה, והוא ימשיך את העבודה גם אחרי צאתי מפה לאמריקה – אם, בכלל, אצא. קבעתי לו שכר: עשרים אחוזים מן הריוח הנקי, אחרי נכיון כל ההוצאות, של כל הספרים שיצאו וימכרו בהשתתפותו, וע“ח זה יקבל אלפַּיִם מרקה לחודש. לפי שעה העבודה מתנהלת בעצלתים. בכל אופן עליך להודיעני מיד, מה הם הספרים שאתם אומרים להדפיס במקומכם שם, כדי שלא נשוב להוציאם גם כאן ולא נכשל בהוצאה כפולה של ספר אחד. ובכלל תמיהני אם כדַאי לכם להוציא בא”י שום ספר, אחרי שההדפסה בא"י עולה ביוקר כל כך.

הודיעני את דעתך בדבר סדרם הנכון של הוצאת ספרי “מוריה”: אֵי מוקדם ואֵי מאוחר? לדעתי יש להוציא תחלה עוד את “ספורי המקרא” ו“ספרי האגדה”, כל ששת החלקים, ואולי גם “דברי אגדה”. לפי שעה די. הלואי שתעלה בידנו הוצאת ספרים אלה בימי החרף ומצא לנו לפי שעה. לשניאור³² – איש קשה וקפריזי זה – השיבותי, בלי טענות ומענות ודין ודברים, את זכות ספרו³³. יעשה בו כטוב בעיניו. כנראה, יוציאהו בעצמו. יוציא ויצליח! אני אוהב אותו – עם כל קשיו ומריו – אהבה עזה. גבוה הוא משכמו ומעלה מכל הננסים הנחרים בו ושוטמים אותו. ואם גם יהיה מלא פשעים כרמון – על כל פשעיו תכסה אהבתי. ואולם ראה זה בדקתי ומצאתי: טוב הוא שבעתים מאשר יחשבו עליו. כל מריו וזדונו איננו בלתי אם למראה עינים. תוכו טוב מבָרוֹ שבעתים. וסוף סוף, הרי יחיד הוא בשירה, אין כמהו לכח וגבורה. שבע השנים האחרונות הוסיפו לרוחו ולכשרונו עֹז וגבורה אשר לא ידעה שירתנו כמוהם מיום היותה.

פה שמעתי כי חברי ה“גנבים”, אוכלי עמל זרים, סביב שתו עלינו לגזֹל את יגיענו, פרי עמל חיינו – ובערים שונות: בוורשה, בגליציה, בלונדון ובאמריקה הולכים ומדפיסים את ספרי “מוריה”, באין מוחה ובאין מכלים דבר. גם בא“י, שמעתי, עשו כזאת. מה לעשות? האמנם נראה באכול זרים יגיענו ונחשה? יש לפנות בקובלנא לאגודת הסופרים והעתונאים, שיש לה סניפים בכל מקום, ביחוד בוורשה ובאמריקה, שתקבל ע”ע את ההגנה על זכויותינו. אנא כתוב בענין זה דברים לברקוביץ וזרזהו לשקוד על תקנתנו, והוא יכול לעשות הרבה לטובתנו. אני כתבתי לסניף שבוורשה.

לפרופ' קרויס לא כתבתי עוד עד היום, לפי שחשבתי בתחלה ללכת בעצמי לווינא ולדבר שם עמו פנים אל פנים. בינתים נודע לי שכבר – לפני שנה או שנתים – מכר את ספרו – כל הכרכים – “קדמוניות התלמוד” למו“ל ברליני אחר, וזה כבר הולך ומדפיס את הכרך הראשון. התראיתי עם המו”ל הזה והוא הביא לי להראותני כעשרה גליונות שנדפסו על ידו באמצעות הצלום ממהדורה שלנו³⁴. אני פתיתיו להסתלק מן הענין ואיימתי עליו שגם אנחנו נשוב ונוציא את החלק הזה. האיום השפיע עליו והוא נוטה להתפשר. לפי שעה לא אדע במה יִגָמר הדבר.

את המכתב הזה אמרתי לשלוח אליך עוד לפני חמשה שבועות, אבל מפני אריכותו לא יכלתי לשלחו ע“י הפוסטה וחכיתי להזדמנות. עתה באה ההזדמנות, ובינתים נוספו חדשות: המו”מ עם ה“כלל פערלאג” נתחדש. רואה אני כי קופצים על עסק של הוצאת ספרים – ואפילו על כזה של “מוריה” – מעטים. להוציא בעצמי – קשה כקריעת ים סוף! באין כסף ובאין כל, ועל כן הטיתי אזן ל“כלל פערלאג” יותר מבראשונה. תנָאַי אלה הם: א) “כלל פערלאג” משלם לנו, “בעלי מוריה”, 25% מן המחיר הקצוב בשער הספרים (לפי המחיר בכל מדינה ומדינה בפ"ע) בעד אלה הספרים שאנחנו מכניסים לו מן העבר, בין שלנו בין של מחברים אחרים, וכן בעד הספרים מעשי ידי שנינו שנכניס לו גם לעתיד. בעד ספרי מחברים אחרים שיבאו מכאן ולהבא – יחשב הונורר מן 15 עד %10, הכל לפי טיב הספר והסופר. ב) מלבד זה אנו שנינו מקבלים 25% בריוח הנקי של כל ספרי “מוריה”. ג) השם “הוצאת מוריה” נשאר קבוע במקומו בשערי כל ספרי הוצאתנו, אלא שמוסיפים למטה: “נדפס בהוצאת כלל”. ד) ע“ח ההונורר והריוח אנו מוציאים שכר קבוע לחודש 100 לי”ש אנג' לשנינו יחד. ה) כל ספרי הוצאת “כלל פערלאג”, בין של “מוריה” ובין שאינם של “מוריה”, בעברית ובשאר הלשונות, נמסרים בסוכנות לצעירינו, כלומר לאחי ולאֶליו, שיטפלו במכירתם בכל המזרח. ו) הקשר נעשה לשלש שנים. אם יסכים לתנאים אלה, ואפילו אם בשנויים קלים, חושבני לגמור את העסק. דרך אחרת קשה למצא. אין ברירה. ובבקשה ממך להודיעני טלגרפית את דעתך, הן או… “הן” שתי פעמים. ל“לאו” איני מחכה. ואם “הן” יהא מן הצורך להעביר את כל הכבודה, המטריצין וכתבי היד, הכל הכל, לברלין ע"י שליח מיוחד.

עד היום, זה כשלשה וארבעה שבועות מיום בוא ה“בבואות”, לא הגיעוני עוד ספרי “מוריה” ששלח לי אחי מתוך הביבליותיקה שלי. חקרו ודרשו בפוסטה שבמקומכם. חמתי על אחי שפתח את ארגזי ספרַי וחמתי עליך שאתה פוטר את עצמך מכל המצוות, ואם לסַכֵּן ספרים – אז מסכנים ומשחיתים דוקא ספרי הביבליותיקה שלי. אתה יודע כמה חרד אני לפליטת ספרי, ועד כמה נזהרתי ברשימת האכסמפליארים של מהדורות “מוריה” הראשונות. וכי לא יכלת להמציא אכסמפליארים ממקום אחר או משלך, ולא לפתוח ארגָזַי שלא בפני ולהכניס לשם ערבוביא ואנדרלמוסיא. מכאן ולהבא אני אוסר לגעת בהם יד.

לאמריקה – עדיין ספק אם אלך. נזכה ונראה. כל יום מְשַׁנֶה הַחְלָטָתִי. 

אתה מתרעם מדוע לא דאגתי גם לך לשלוח לך כסף. שיננא! מהיכן? לאחי שלחתי את כל ההונורר שקבלתי משטיבל בעד “וילהלם טל” שיהא נדפס ב“התקופה”³⁵ (ברשיון “אמנות”³⁶). יותר לא מצאתי בשום מקום, ואחרי התגוררי בחו“ל כששה חדשים אזל כל כספי. והרי יש, כמדומה, לדאוג גם להדפסת הספרים. כאמור, כבר מסרתי לדפוס ספרים אחדים וקניתי להם נייר (לשירים שלי ושל טשרניחובסקי, לשפ“י המחודש, ל”יודישע אגדות" ול“וויצען” שלך, לספוהמ"ק ועוד). קראתי כבר עלי ההגהה מן ה”יודישע אגדות", חלק רביעי.

מצאתי פה הרבה שירים חדשים, קודש וחול, של רשב“ג מתוך שני כת”י בבתי העקד בברלין. פלאי פלאים! כשלשים שירים! חמדה גנוזה! מתי אבא ואשב עמך אל השלחן? מתי, מתי?

ה“דביר” יש לו תקוה. בקרוב אכתוב בפרוטרוט לדרויאנוב. כתוב לי מכל המוצאות אתכם, בפרטי פרטים! שלום לכלכם.

שלכם ח. נ. ביאליק

אם לא אקבל קומפליקט שלם ונקי מכל ספרי “מוריה” – הנני בכל רע! פה אין להשיג כלום. שלחו גם את ספוהמ“ק ח”א המחודש, עם הפירוש. את א“ב שרגורודסקה, את החריסטומטיות. הכל, הכל. אשת לרנר הוציאה בוורשה את ה”שתילים" של בעלה המנוח. כך עושים לנו! עוד שנה אחת – ופֵרקו את “מוריה”.

– עשה כל מה שבכחך והַדְפֵס את ה“רשומות” ח"ב, ואת דרויאנוב תזרז להכין את הכרך השלשי.

דברתי עם אחדים מזקני הסופרים (ברנפלד, הורוויץ) והבטיחו זכרונות³⁷. יש לשוב ולהדפיס גם את ה“רשומות” הראשונות, אבל לזה יש עוד פנאי. 

אלו היה מעט כסף בידי הייתי יכול לרכוש ספרים וכ"י טובים. אבל בדליכא!

ה“דביר” – דומה כאלו נתקעה לו יתד קטנה, ובודאי הִרְצָה על כך לפניכם גליקסון, ובכל זאת עדין לבי נוקפני. אין אתה מכיר בטיב אנ"ש, אין לסמוך לא על הבטחתם ולא על מוצא פיהם, ולא על חתימת ידם, עד שיעשו מעשה ממש, בעין ובמזומן.

א. א., לפני צאתו מברלין למסעיו, התחייב להעביר על שם “דביר” מן המונח בבנק שלנו בלונדון סכום לא פחות מן אלף וחמש מאות לי“ש, סכום שיש בו כדי פרנסת ה”דביר" בצמצום בשנה הראשונה; אבל עד עכשיו לא מלא את הבטחתו, ועדין אני יושב ומצפה לבשורה. מה עושה לפי שעה דרויאנוב העני, וגליקסון מה עושה? איני יודע. הנשלח להם מעט כסף ע“ח עבודתם ב”דביר“? אני איני רוצה לכתוב לדרויאנוב עד שיתברר לי בֵרור גמור ענין ה”דביר" לעתיד. הכל תלוי בסכום זה שהבטיח א. א. (– – –) בשבוע הבא אאסוף לי בזה כמאה וחמשים איש מעשירי האמיגרנטים ואדבר באזניהם על ה“דביר”. מבטיחים תוצאות לא רעות, ואני מקטני אמנה.

ומה שלום דינַבורג³⁸? העובד הוא את עבודתו הספרותית ל“מוריה”³⁹, כמו שנתחייב? אמנם יש עוד לשאול אם עמדנו אנחנו בהתחייבותנו לגביה? אבל את התשובה אני יודע מראש. אמור לו, כי מברלין, כלומר – מ“פאלקס פערלאג”, אין תקוה לו. לפי שעה אינם אלא גוף מת. אל נא ישא עיניו למרחוק. ואמר לו שלום וברכה בשמי. סוף סוף נשב עוד “שֶבת אחים גם יחד” ועל אפם וחמתם של כל שונאי ישראל נעסוק בתורה ובעבודה ונזכה לאכול בסֻכה של לויתן.

אם אגמור עם “כלל פערלאג” - אטלגרף לך ואתה תקח עמך את כל ארגזי המטריצין וארגז כתבי היד כלם ותבא לברלין. באופן אחר לא נבֹא לעולם לידי איזו “תכלית”.

דרך אגב, אחד מן התנאים שאני נוטל על ה“כלל פֶרלַג” הוא, שהוא מתחייב לברוא אַפַּרט של הדפסה והוצאה בשבילנו גם בא"י בשעת האפשרות הראשונה.

שטיבל הבטיחני למסור את ספרי הוצאתו בסוכנות לצעירינו. אבל לסמוך על הבטחותיו אין צורך. עלול הוא שלא לקיים וכמֹהו כפרעה⁴⁰.

ומה עוד, רבניצקי? המתגעגע אתה עלי? אמור אמת, זקן! או אולי אינך אלא כועס שלא יגעתי למצוא בשבילך “גמילות חסד”?

כתוב, איש יהודי, כתוב.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב.⁴¹

לד"ר יעקב קלצקין

[ברלין] [21] XI/1 [ל' תשרי תרפ"ב].

[לד"ר יעקב קלצקין]

יקירי קלצקין,

ברכתי ותודתי לך על אשר עשית למעני בוורשה, אם כי לא הגיעתני משם עוד כל ידיעה. אין קול ואין רמז. זרז נא אותם⁴² למלא את הבטחתם: לשלם לי בעד כל המהדורות שיצאו עד היום⁴³ ולהפסיק את ההוצאה של שירַי (גם העברים גם הז’רגונים⁴⁴ במשמע) מכאן ולהבא. את המטריצות ישלחו אלי עפ"י האדרס שבידך. 

איני יודע המטריצות משלי אשר ביד “אחיאסף” מה הן. אם הוא הספר “הליכות המדינה” שתרגמתי מגרמנית⁴⁵ או ספר אחר. יואילו להודיעני משם. בין כך ובין כך עליהם לבוא עמי בענין זה בדברים, ומדוע הם מחשים?

עם דוד כהן⁴⁶ ואחד משותפיו דברתי, ולא יצא לפי שעה כלום. את נסיעתי לאמריקה דחיתי, מטעמים רבים, לשבועות מספר.

בבואך לברלין – סורה אלי ונדבר.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

למ. בן־אליעזר

ברלין, חשון? התרפ"ב.

[למ. בן־אליעזר]

יקירי גלמבוצקי.

שמחתי לשמוע כי יצאת “משם”⁴⁷, ברוך שהוציאך.

והתרגזך אלי – לשוא. אני לא הוצאתי מסניף מוסקבה בלתי אם כסף מעט, את הרביעית מזה שהיה בידם, ורביעית זו לסופרי אודיסה, להם ולבני ביתם, כארבעים נפש, יוצאי חפזון כלם, לא הספיקה אפילו כדי “המוציא”. את השאר הנחתי לסופרי מוסקבה ואגפיה. אנה בא הכסף – איני יודע. ואני מה כי תצעק אלי?

ואולם סולח אני לך. ידעתי את נפש הגולה והנודד. מבשרי אחזה. הן גם אני גולה ונודד עתה. עמל עשרים וחמש שנותי, שלי ושל חברי ב“מוריה”, ירד כמעט כלו לטמיון, ואני עתה משענת קנה רצוץ לאלה הנושאים אלי עין. 

ספרך המתורגם “דוד קופרפילד”⁴⁸ נלקח בזמנו לא“י, כי לשלחו אליך מרוסיה לא היתה שום אפשרות. איש לא יכול לקבל ע”ע את אחריות הדרך. אמרנו כי בארץ אחרת יש תקוה לכתב היד. ובכל אופן, אני לא הייתי יכול ורשאי לעכב, מאחר שכתב היד היה קנוי ל“תורגמן”. את שכר עבודתך, כמה שהוא, הלא קבלת בזמנו, ואיני יודע, מה רעה עשו לך אם הוציאו שם, בא“י, את הספר? ברם, אחר שגלה ה”תורגמן" מאודיסה נפסקו כל הקשרים – לפי שעה – ביני ובינו, וגם אני לא נודע לי ע“ד יציאת הספר – וכן ע”ד יציאת יתר הספרים – כי אם בבואי לקושטא. לא ידי היתה אפוא בכל הדבר הזה. ובכלל, איני מבין, מה מקום לתלונות ולצעקות על דברים כאלה בשעה שהכל חרב ונחרב, “ביום הרס רב בנפֹל מגדלים”. העולם – וביחוד עולמנו אנחנו – חזר כלו לתהו ובהו, ואתה מספיד את תרגומך.

– אתה מבקש מעמי לפנות לחיים קצנלסון ולהודיעו כי הספר “דוד קופרפילד” הופקע מרשות ה“תורגמן”. מדוע הופקע? על איזה יסוד?

– הוצאת “דביר” תקנה מידך בחפץ לב את קובצי ספוריך, ואולם לפי שעה עדיין אין “דביר” אלא שם בעלמא, אני מנסה נסיון לקומם את ה“דביר” בברלין ולתת לו פה לא רק שם כי אם גם יד. הדבר, מקוה אני, יקום באלה הימים ואז אפרש לפני הועד את הצעתך.

– ומכאן גם תשובה לבקשתך השלישית, והיא השנויה גם במכתבך השני, להלוות לך סכום מסוים. מאין, אחי? משלי? – חי טרוצקי ולֶנין אם השאירו לי מחוט ועד שרוך נעל. יצאתי מן הארץ ריקם, ולא הצלתי מאומה. לא הבאתי בידי כי אם רכוש “בכח”, אבל לא “בפעל”. כל הוני – מטריצות, כתבי יד, זכיות על ספרים וכדומה, אבל כדי להפוך את זאת לרכוש “בעין”, להון ממש, יש צורך שוב בכסף, וזה אין לי. ו“הדביר” –הלא אמרתי לך, שלפי שעה הוא רק הולך ונבנה על “הנייר”. מה שהיה לו מן המזומן יצא לשכר סופרים. גם ל“דביר” יש כת"י, אבל כסף אָיִן

– נכון אני לעזור לעתונך⁴⁹ בכל לב. באמתחתי אמנם יש חומר לשבועון כזה, שאתה אומר להוציא (הלא זוכר אתה את האגדות שכתבתי בשביל ה“שתילים”, ושאבדו כמה מהם – הם וציוריהם היפים אשר הכינותי בכספי – בדרך הליכה למוסקבה); אבל מה אעשה, והאמתחת גופה היא בארץ ישראל, ופה, בברלין, אין תחת ידי כל מאומה. בבואי לא"י לא אמנע ממך מן הטוב אשר בידי.

הנוח לך לבוא לברלין? איני יודע. גם אני גר ונכרי פה ועדין לא מצאתי בה את ידי ואת רגלי. אבל כמדומה, אעפ“י שגלו לכאן “סנהדרין” – השכינה לא גלתה עמהם⁵⁰. אין רוח הקדש שורה על אוירה העברי של ברלין. קור, פזור מקום, פרוד לבבות, רפיון יד, צרות עין, תחרות, – וכעס ומכאובים רבים. שטיבל – נצטמצם כחו והוא אוסף ידיו לאט לאט. משלם הוא עכשיו בעד עבודת תרגום, למשל, מן 500 עד אלף מרק לגליון. ספרים ותרגומים חדשים כמעט שאינו מקבל, וכש”כ שאינו מזמין מלכתחלה.

תמו דברי. ואתה קרא ושפוט ועשה כשקול דעתך. אך אל נא תרגז, יקירי, אל נא, ברגז. גם בלאו הכי ימי כלנו ועניני כלנו – כעס ומכאובים, ולמה נוסיפה עוד על אלה? נאריכה את רוחנו ונמשול ב“עצבינו”, אולי נזכה לימים טובים מאלה.

והנני שלך ח. נ. ביאליק 

לדוד שמעונוביץ

[ברלין] 921 XII/12⁵¹ [י“א כסלו תרפ”ב].

יקירי שמעונוביץ.

שמחתי לשמוע קולך ממקום לא פללתי – מרחובות⁵². מי יתן והגעתי גם אני למקומך ונשב “שבת אחים”. – ו“מוריה” – דע לך – עודנה חַיָה. ה“דביר” – “דביר”, ו“מוריה” – “מוריה”. אין מלכות נוגעת בחברתה. והחוזה אשר עשינו⁵³ – אף הוא חוזה. כרך⁵⁴ שיריך יצאו, אי“ה, ע”י “מוריה”⁵⁵. המוכנים הם בידך? המסודרים הם כהלכה? אם לאו – קום מהר, עצל, שב וסַדר והכן והמצא לידי, והכל יעלה יפה, אי"ה. ובכן?

– את שיריך החדשים, שפרסמת ב“התקופה”, קראתי כמעט כלם. מהם עִדית, מהם עדית שבעדית. – – –

לאמריקה לא אלך. אם יהי אלהים עמדי, אפשר שאעלה לחג המצות לא"י – על מנת לשוב.

והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ענה מיד, מה מצב הסדור של שיריך ולמתי תוכל להמציא את כתב היד.

לי.ח רבניצקי

[ברלין] 1921 XII/21 [כ' כסלו תרפ"ב].

יקירי רבניצקי.

את מגלתי הארוכה⁵⁶ כבר שלחתי אליך, וע“י הפוסטה ולא ע”י שליח, כמו שדמיתי מראש, מפני שהשליח לא עמד בהבטחתו ולא בא.

עתה אני משיב על דברי מכתבך האחרון ששלחת ע*י דיזנהוף. כבר קניתי פה הרבה נייר, בערך, ויספיק לספרים אחדים. קובץ שירַי נצטלם כלו ובקרוב – בעוד ימים אחדים – יתחילו בהדפסתו. יש נייר גם בשביל שירי טשרניחובסקי, אבל עד היום לא מצאתי אכסמפליאר אחד של ההוצאה המהודרת. מכל הספרים ששלחת אלי מא“י לא הגיע לידי עד היום אף אחד; מלבד ה”בבואות“, שאין לי כל צורך בו⁵⁷. הסכלתם עשֹה כי שלחתם חבילות חבילות גדולות. הן יתעכבו בדרך כמה חדשים, ואפשר שלא יבאו לכאן כלל. יותר טוב לשלוח ספר ספר ע”י הפוסטה. אם אין אתם רוצים לקצר יָמַי, מהרו שלחו אלי עוד הפעם – אך בשום פנים לא מתוך הארגזים שלי: היד הנוגעת בהם תִּקָצץ! – קומפליקט שלם של הספרים, שיש צורך לחזור ולהדפיסם, ואלו הם: כל ספוהמ“ק, ד”נ וד“כ⁵⁸, כל “דברי אגדה” (ב“ספר אגדה” אין צורך, מצאתיו כאן), “די יודישע אגדות”, ג' חלקים,Агада ) ב”ח, שירי טשרניחובסקי, “אלף בית" שרגרודסקה, מהדורה ראשונה משובחת, מנדלי, ג”ח, מהדורה משובחת וגם מהדורה אחרונה עם המלואים וההוספות, פרץ, ש"ע, הספרות לבני הנעורים כמה שיצאו (ביב' “מוריה”, הירשלי, עלי כנור, יתומים וכו' וכו'. – הכל, כמובן, מלבד אלה שאתם מוציאים אותם), כל ספרי הלמוד החשובים. סוף דבר: כל מה שיש לו תקוה בשוק. קש וגבבא אל תשלחו. דרך אגב, אל תשכחו את מיטב החריסטומטיות. והכל מן הנקי והמהודר.

מלבד השירים מסרתי לדפוס “די יודישע אגדות”, החלק הרביעי, וכבר הביאו אלי קורקטין. כל הספר יסודר ויודפס במשך חודש, ואחריו – ספרך ה“יודישע וויצען”. בעוד ימים אחדים אשלח מהם גם אליך גליונות הגהה. קניתי כמו כן נייר בשביל כל ספוהמ“ק, ד”נ וד“כ, ובשביל ספר למוד הסטוריה (מאת שמחוני) לבתיה”ס התיכונים, מחלקות העליונות, שיחזיק כארבע מאות עמודים – ספר חשוב מאד, לדעתי.

“שפת ילדים” הולך ומצטייר. באלה הימים תגָמר עבודת הציור ונגש לסדורו. לפי שעה קשה לי להשלים עם האותיות “פרנק ריל”⁵⁹ שדבקו כספחת בכל בתי הדפוס פה ואין מהן מנוס, אבל, כנראה, עלי להשתמש בהן בעל כרחי, מאין אחרות.

לכל הספרים ההם יש נייר, מוכן ומשֻלָם. מלבד זה קניתי פַרְטִיָא⁶⁰ של נייר, כחצי וואַגון, פורמט של השירים, ויפה הוא גם ל“רשומות”. מצד זה אין לפי שעה עכוב. אבל עצם ענין ההדפסה קשה כקריעת ים סוף. אין אותיות לספרים מנוקדים, שתהיינה מתאימות לצרכי ספרי “מוריה” ולטעמי. אָיִן.

הנייר הולך וכלה מן השוק. היוקר יאמיר. המרקה עולה והמחירים אינם יורדים. ובעלי נייר והמדפיסים עדין הולכים ומעלים כל פעם את המחירים. לפני שבוע הוסיפו (גם על אלה הספרים שכבר החלו בהדפסתם) 40% על המחיר הקודם, ומן 15טען יאנואר יוסיפו עוד פעם ארבעים. חוששני, שעוד מעט ולא ייקר ענין ההוצאה בא"י מברלין. הודיעני מה ערך הגרוש לעמת המרקה ואבדוק את חשבוני. אולי באמת אינו כדאי.

ואתם גם אתם החלותם להדפיס – יישר כחכם! בשעה טובה ומוצלחת! הוציאו ככל אשר תהי לאל ידכם ועשו חיל. אל תֵּרדמו. צריכים אנחנו לקומם את הריסות “מוריה” ויהי מה.

ואולם את שירי רשב“'ג אין להוציא עד בֹּאי. כמו שכתבתי לך במגלתי הקודמת מצאתי כאן בכת”י – כלומר: המציאו לי העתקות – אוצר שלֵם של שירים ונוסחאות חדשים: כשלשים שיר, מהם קֹדש ומהם חול, ובהם נפלאים מאד. בשום פנים אי אפשר להוציא עתה את רשב"ג כמו שהם, שהרי שירים חדשים אלה ביחד עם הפטרבורגיים⁶¹ עלולים לתת צורה חדשה לכל הספר, וכל הדבר צריך עיון רב ותקון ושכלול. סוף דבר, מלאכה כזאת אין לעשות בחפזון. אל נא תגע איפוא במטריצין עד בֹּאי.

בדבר “ספרנו” יפה עשית. המציאה אלי הנה את הספרים ואת כתבי היד, מתוקנים לדפוס, ואמסרם מיד להדפסה. הזדרז נא. כמו כן תעורר את לוריא⁶², שישלח אלי את ספרי הלמוד הכלליים הנמצאים ברשות “ועד החנוך” (פיזיקא, אלגברה ועוד) שדבר עליהם עמי בקרלסבד וברלין, ואמסור גם אותם לדפוס. יזדרז נא.

עם שטיבל דברתי. הוא משתמט, כנראה. מטופל הוא בסופרים ובחובות – –. ומלבד זה הוא, כמדומה, גם – –, כלומר: סוחר. ואעפי"כ אזכירהו, כשאראנו, שוב. הוא הבטיחני לכתוב לגולדברג שישלם לך ואיני יודע אם קיים הבטחתו.

בדבר מסירת הסוכנות לצעירינו דברתי עמו זה כבר, והבטיחני לעשות גם בקשתי זאת. אשתדל לראותו ולדבר עמו שוב בענין זה, אולי ישמע לי.

ואם תאמר: מאין לקחתי כסף לקנית נייר ולהדפסה? ויש לאמר: מע דרֵעהט זיך⁶³. מכאן שאין לך לבוא עלי בטרוניא. כל מה שאני טורח איני טורח אלא בשביל כלנו. אני יחיד אני פה, ואתם הרבים, וכחכם – הגופני, לפחות – רב מכחי. – – –

– לאמריקה לא אלך. שחקה לי השעה הפעם ונפטרתי מענשה של הליכה לאמריקה. יהי שם אלהים מבֹרך!

– האדרס הרשום למעלה בפירמה הוא של ח. א. קרופניק, זה הוא שליחי ועושה דבָרִי ב“מוריה”. כמדומה, שאיש חרוץ וישר הוא, אלא שבאלפים מרקה, שהוא מקבל לחודש – על חשבון חלקו בריוח – אינו יכול להִפָּנות כלו לעבודת “מוריה” ונמצאת העבודה פגומה ומתנהלת בעצלתים.

עניני “דביר” מתחילים לקבל צורה של ממשות (בקרוב אכתוב בפרוטרוט ע"ז לדרויאנוב), אלא שמהומת הבירזה הביאה הרבה רעה לעולם, והעבודה נתעכבה לפי שעה עד שֹׁך סערת הלבבות ועד עבור תִּמְהון־הלבב.

קבלתי מאודיסה מאת ידידנו ה“ר סובול שאלה: אם לתת לבא כחנו מינקובסקי סכום של מיליונים אחדים (ברוסיה כבר התחילו מונים למליונים) כדי לפדות מידי גויים את ספרי “מוריה” השבויים ולמסרם לרשותו שלו – של סובול –? כמובן, אמרתי: הן והן! ובקשתי כל מיני בקשות לעשות כזאת.– כ”ץ⁶⁴ נמצא עתה פה, בברלין, והוא מחזר על כל פתחי ארכעותיהם⁶⁵ של שליחי הסוביט ומזרזם ומעוררם להביא את הספרים לחו"ל. לדעתי, נוח להם, לספרים, שיהיו באודיסה ביד מינקובסקי וסובול. מה דעתך?

ואמור שלום לפֵיה, לאֶליה ולאחי ולכל אנ"ש – וכתוב!

שלך ח. נ. ביאליק

מקוה אני כי מעתה יבאו אליך מכתבי לעתים קרובות.

לח. פ. ברגמן

ברלין, ער“ש, 23 דיקאב. [1921. כ”ב כסלו תרפ"ב].

לידידי היקר הר' ח. פ. ברגמן שלום וברכה.

כבר השיבותיך, כי “מוריה”, ב“ה, עדין קימת בעולם והיא מקוממת את חרבותיה ועוד יגדל כבודה מבראשונה. כן אני מאמין ומקוה. קבעתי, לפי שעה, דירתי בברלין, ואולם חברי רבניצקי ובנו ואחי הם בא”י, והם משם ואני מפה עמלים בתקומת “מוריה”. בקרוב נפרסם פרוספקט בענין זה, ואל תשמע בקול מלחשים.

בין שאר הספרים אני מכין עתה בברלין מהדורה חדשה ומתוקנת של “שפת ילדים” א‘. ברכוז מא"י שלח אלי אכסמפ’ עם תקונים מעטים יפים, ועל פיו תצא המהדורה החדשה.

הרעותָ כי נתת את ספריך החדשים לזרים⁶⁶. אל תפַשק רגליך לכל עובר ואל תפזר דרכיך.

וכתוב, ידידי, מכל הנשמע אתך וע"ד עבודותיך החדשות.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

לי.ח רבניצקי

[ברלין] 922 II/5 [ז' שבט תרפ"ב].

יקירי רבניצקי.

סלח אם ממעט אני במכתבים. אין זאת כי מקֹצר רוח ומעבודה קשה.

שולח אני לך את ההמשך של ה“יודישע וויצען”, גליון שביעי, והתחלת ה“מבוא לכה”ק" לברנפלד⁶⁷. הקבלת את הגליונות הקודמים של ה“וויצען” ושל “דברי ימי ישראל” לשמחוני? מה דעתך עליהם? לצערי, כל הגליונות אינם נקיים משגיאות, ומגיהים אין בבתי הדפוס, ואני לבדי איני מספיק. בגליונות אחדים נסמכתי על אחרים – ביחוד בספרינו הז’רגונים – ה“יודישע אגדות” וה“וויצען” – ונכשלתי, ועוד עתיד אני להכשל, כי כבדה עלי מלאכת העריכה והיא אוכלת כל זמני. סגנונו של שמחוני מקולקל מאד, וכל כמה שאני מתקן עדין נשאר מקום להתגדר.

קבלתי את הקדמתך לה“וויצען”, ובזמנה תודפס. לפי שעה אנו עומדים בגליון תשיעי לסדור. כל הספר יחזיק כששה עשר, שבעה עשר גליונות, ויגמר בח"ז. עבודת ספרי הלמוד המנוקדים מתנהלת בעצלתים. לפי שעה לא הוכנו עוד הציורים, ומי יודע אחרי מתי יוכנו. הצַיָר העוסק בעבודה זו חלה בינתים. המקום ירחם.

נצטערתי מאד על מחלת אשתך. פקוד אותה בשמי לשלום ואמור לה, שאני מצוה עליה לשוב מיד לאיתנה. לא טוב ולא נכון היות האדם חולה.

צויתי לשלוח לכם חמשים אכסמפ' משירי המכורכים מהדורת ברלין. קבעו מחירים במקומכם לפי הראוי והודיעוני מיד כמה קצבתם. וכמה מחיר ה“רשומות” במקומכם? שלחו לכאן מן ה“רשומות” מספר מסוים של אכסמפ' עפ"י אדרס “יודישער פערלאג”. – –

עדין איני יודע אם ומתי אצא לא"י. אקוה לברר הדבר באלה הימים.

למעה“ש שלח לי תומ”י בלי אחור את החלק השלשי של “יודישע אגדות” – בלעדי חלק זה יהיו החלקים הנשארים כאבנים שאין להן הופכים. שימו לבכם לזאת – ומהרו.

כתוב. שלום לכלכם. בקרוב אכתוב לך באֹרך.

שלכם ח. נ. ביאליק

שלום לאחה“ע⁶⁸ ולכל אנ”ש.

לדניאל פרסקי

[ברלין] 922 II/6 [ח' שבט תרפ"ב].

למר דניאל פרסקי

בניו־יורק.

חבר נכבד,

ברגע זה קבלתי את החבילה⁶⁹ בצרוף מכתבך והנני ממהר לענותך, בחששי פן אחמיץ תשובתי – ונחמצה.

דבריך הטובים אלי, ספורך ע“ד הרהורך האחרון בשכבך על הארץ במינסק “בימים ההם”⁷⁰ ־ נגעו עד מעמקי נפשי; ולמראה הקונטרס הקטן עם שירי הנעתקים המה לבי המית פלאים. כמעט בכיתי. נצנצו לפני רגע אחד ימי נעורי הטובים, ימי החסד והרצון. אין אני יודע מי ומה אתה, אח רחוק: הזקן אם צעיר? ומה מעשיך: התורתך אומנותך אם לא? ואולם אחת אדע אל נכון: עליכם ועל שכמותכם עולמנו הקטן עומד. אתם החייתם את עם ה'. אתם, חסידי ספרותנו הנלהבים, באהבתכם את לשוננו אהבה זכה וקדושה, בדבקותכם בה, במסירות נפשכם עליה – עתידים לחולל את פלא הפלאים של תחית המתים. לגיון אחד צנוע וקטן שכמותכם שקול בעיני כנגד עשרה לגיונות ושפעת קלגסים של מגיפי תריסין ומצחצחי חרבות שלנו. אתם – כונתי לך ולחבריך בעלי “הדאר”, הנלחמים בגבורה לתקומת לשוננו בארץ הדולרים, העמלים לתקוע לה יתד קטנה ולנטוע לה אֹהל דל בין החומות ועמודי הברזל באמריקה המקרצפים שמים ומנקרים עיני השמש בגאותם. לכו בכחכם זה ויהי עמלכם ברוך ומבֹרך שבעתים, אחים יקרים וחביבים. גם אתמול גם שלשום, מאז באוני הגליונות הראשונים של “הדאר”, נדברנו בהם, אני וחברי שניאור, כמה פעמים והזכרנו שמכם לטוב ולברכה על הטוב ועל החסד שתגמלו לשפתנו בעמלכם הגדול לתקנתה באמריקה. “הדאר” הוא מפעל תרבותי יקר ונעלה מצדי צדדים, וראוי הוא שישמש מופת לכל העתונים העברים גם ביתר הארצות (כמה הם ומה הם, בעונותינו הרבים?) בין מצד תכנו ובין מצד שפתו וסגנונו המצוין. אכן כדאי הוא “הדֹאר“ שתמסרו את נפשכם על קיומו ולא תתנוהו למוט. אם פקודת כל העתונים העברים באמריקה יפָּקד גם עליו – חטאת העברים שבמדינתכם בל תִמָח. לוא ידעתי במה אוכל אועיל לכם גם אני. לצערי הרב איני מופנה עתה לעבודה ספרותית. יגע אני בעשר אצבעותי לתקן את אשר עותו ל”מוריה” שמונת שנות הדמים ולקומם את הריסותיה. והעיר אשר אני מתגורר בה עתה נכריה לי, לא אדע מוצאיה ומובאיה, והעם אשר אני מתהלך בקרבו – עם גולה ונודד אשר לא ידע מחרתו, ואין עיניו ולבו בלתי אם אל הבצע. על כן תכבד עלי עבודתי שבעתים ואני עיף ויגע מאד. זה לי שמונה שנים אשר לא ידעתי מנוחה יום אחד. וזאת נחמתי כי בקיץ הזה אצא אל אחד המקומות השאננים לנוח שם אם מעט ואם הרבה.

ועתה – אל הסדר:

א) את מאת הדולר קבלנו ונמסרו להגזבר של ה“דביר”. לפי שעה נשלח לך שובר זמני, ולכשתִקָבע בהחלט היחידה החדשה של המניה בהתאם לתנאי השער הכספי בגרמניה, יקצבו לך מספר מניות כדי כספך. באלה הימים תקבלו את מחברת ה“דביר“ שיצאה פה בצירוף שתי תכניות⁷¹. קראוה אתה וחבריך ועשו ממנה מטעמים לקוראי “הדֹאר”. מפני מצב בריאותי ומפני טעמים רבים אחרים, חשובים מאד, אי אפשר לי לפי שעה לזוז ממקומי; אבל גם בלעדי יכולים אתם לכשתרצו לעשות במדינתכם הרבה לתקנת ה”דביר". עוררו והעירו את קהלכם. אל דֳמי לכם. זכרו, כי בלי כנוס הרוח – נעלה חרס בידינו. את כל עמלנו תשא הרוח הזרה אשר תאכל כרקב בעצמותינו.

ב) את דברי שני הקטעים של “הדאר”⁷² – קראתי בזמנם. היה ברוך על דבריך הטובים. ואולם ה“דביר” ראוי לדברי תעמולה והתעוררות רבים וארוכים מאלה. בדברים מעטים כאלה לא יִוָסר ולא יִוָכח קהל אמריקני. דברו אליו השכם ודבר. הסבירו לו את הענין ואת כל טיבו. אולי ישמע ויֵעָנה, כדבריך.

ג) קראתי את ה“הספדים”⁷³ ושחקתי. זה פעמַיִם המיתוני⁷⁴ – ואחיה. בכית א"א ליוברסקי, נדרו להכין “סעודה”⁷⁵ ושכחתו את הנדר לבסוף – כמה ראויים הדברים לר' אברם־אליה! אברם־אֶלי העני! הוא מת⁷⁶ בלי “נחת”.

ד) על המתנה ששלחת לי – המחברת הקטנה – היה ברוך. מחברת זו היא היא שהרעידה נימא בלבי. אל תוך מחברות כאלה, ממש כמו זו ששלחת לי, הייתי נוהג בילדותי ובבחרותי להעתיק גם אני את שירַי. זכרתי את נעורי ויהמה עלי לבי. היה ברוך שבעתים.

ה) רשימת כתבי היד שנתפרסמה ע“י דרויאנוב ב”הארץ“⁷⁷ מעורבבת קצת, ואינה מדויקת כל צרכה. יש כתבי יד שהם של “מוריה” והוא נתנם ל”דביר“. ובדבר שירי רשב”ג – תנוח דעתך: אצלנו מסודרים (וכבר יש להם “אמהות” – מטריצות בלע"ז) כל שירי רשב“ג, בין חֹל ובין קֹדש. אגב, שמעתי כי באמריקה נתפרסמו ע”י ד“ר דוידזון חמשים משירי רשב”ג, גופם העברי ותרגומם האנגלי של זנגוויל⁷⁸. חסד גדול תעשה עמדי אם תואיל להמציא לי המחברת, ובהקדם.

ו) דבריך על המלון⁷⁹ נכונים. אני וחברי רבניצקי אמנם החלונו לעסוק בסדורו של מלון, אם כי עפ"י תכנית אחרת מזה שאתה עוסק בו, ואולם שנות האף והחרון טרפו עלינו את השעה ומלאכתנו שבתה בתחלתה. ואולם דעתנו לשוב עוד אליה. אך אל נא תמנעך זאת מעסוק בשלך⁸⁰. זה שלך יש בו צרך השעה וברכה רבה בו. אבל הזהר לבלי הִמשך אחרי המחֻדשות יותר מדי, והרחק גם מן המסֻפקות. המלה “פוחלץ”⁸¹ היא משובשת, כמדומה, מעקרה⁸², ומלון שמושי אין לו להכניס עצמו לספקות.

ז) מכונת סדור של אותיות ונקודות כאחת היא באמת המצאה נפלאה שבכחה להביא “מהפכה”⁸³. בבעלי “קרן היסוד” אין, כמדומה, לבטוח בענין זה⁸⁴. רחוקים הם, כמדומה, מעסקים כאלה. דבר בית־דפוס מודרני ומשוכלל בא“י יקום ע”י חבורה מיוחדת של בני אדם שיכנסו “בעובי הקורה” ויתנו את נפשם על הדבר. היש כאלה במדינתכם?

ח) המלים החדשות שמצאת במעשי ידי – לא חדשתין בכונה, לשמן, אלא הן נתחדשו לי מאליהן, בתוך כתיבה, ולצרך. ואולם יותר ממה שמצאת במעשי ידַי שלי, נתחדש ונשתקע משלי במעשה ידיהם של אחרים שנערכו ותוקנו על ידי, – בתור עורך “השלח” ו“מוריה” – או שנתרגמו על ידי מלשונות לעז, אם בשמי המפורש ואם בעלום שמי. כמובן, איש זר לא יוכל לעמוד על אלה, לפי שלא ידע מה של המחבר ומה של העורך. ודע, שאני משתמט מלהשתמש בחדושי לשון אפילו משל עצמי, אלא אני מבליעם במעשה ידיהם של אחרים תחלה ומניח להם להשתרש בספרות, ואחר כך, לאחר שיפוג קצת הרושם, אני מכניסם שוב תחת כנפַי, ואף זו בקושי, כמהסס וחוכך בדבר. הנה הפעל “רשרש”, למשל, שאני אני הפושע הוא שחדשתיו – פשוט, בדיתיו מן הלב – אל נא ייסרני אלהים – והבלעתיו ראשונה באחד מספורי שופמן שנערכו על ידי ב“השלח” בוורשה. ומה תמהתי בראותי מקץ שבועַיִם לצאת המחברת והנה פשט שמושה של מלה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא: ברנר, שופמן עצמו, ואפילו סוקולוב במאמר ראשי ב“הצפירה” בשורה ראשונה ממש – כלם התחילו פתאם ברשרוש מרשרשים. מקץ ירח ימים והנה קנתה לה מלה זו מקום מכובד גם בשיריהם של חשובי המשוררים, כשמעונוביץ ועוד. על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחרי מולדתה ומוצאה של מלה זו ולשאול אותה: בת מי את? ועד היום הכל מחזיקים בה והכל סבורים שהיא מלה עתיקה, מדרשית או תלמודית. הגיע הדבר לידי כך, שהד"ר קלוזנר התערב עמי, כי ראה המלה הזאת במדרש או בתלמוד. מובן מאליו, שלא זכה בדין. ואולם עוד מעט ואני, גם אני, אתחיל להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים. גדול כחה של השפעה. אבל אודה לפניך בלחישה, כי אני עצמי נמנעתי מהשתמש במלה זו שנים הרבה אחרי שחדשתיה, ותמיהני אם תמצָאֶנָה במעשה ידַי הספרותיים יתר על פעם אחת. 

הרבה חדושי לשון משוקעים על ידי גם בקצת ספרי למוד הערוכים על ידי או גם בכתביהם של סופרים אחרים, ששמעו מפי ולא אמרו דבר בשם אומרו. ברגע זה אני זוכר, למשל, את המלים: “סוכך” ל“מחסה ממטר” או “משֶמֶש” (зонтик); את המלה “גזוזרה”, מיוהדת מן “גזוזטרא”, למעקה (балкон), על סמך התרגום למלה “הגזרה והבניה” שבמקרא⁸⁵, שמתרגם: “גזוזטרא”; “אפלולית” – להוראת אפלה מועטת, עלטת בין השמשות (полутьма), ועוד הרבה כיוצא בהן שאינן עולות על לבי ברגע זה.

– את המלה “מִרְקעת”⁸⁶ אכן אני הצעתיה. ואולי טוב ממנה – רֶקַע ע"מ שטח.

– המלה “הֲגָבָה” שאמרו לך בשמי – לא דיקו האומרים יפה, וצ“ל: “תְּגוּבָה” (реагированіе), על משקל “תשובה”, מפני ששרשה “גוּב” מגזרת נע”ו, והוא פועל סורי, נמצא כמה פעמים בירושלמי ובתרגום הסורי (ועין שרש זה, למשל, אצל דַלמן ותמצאנו מיד) בבנין הפעיל: הָגֵב, בהוראת “הָשֵב”, ואני יחדתי שרש זה בבנין הפעיל הנ“ל למושג “רעאַגירען” ואת המלה “תגובה” לשם הפֹעל. התבונן בדבר ותמצא כי נכונה ונאה מלה זו לענינה מצדי־צדדים, ותוכה כברה. אגב, רגיל אני בשיחתי להשתמש בפֹעל “הַדְגֵּם” (מן “דוגמא”) להוראת “דעמאנסטרירען”, “אילוסטרירען”, כלומר: הסברת רעיון או מחשבה ע”י דוגמא מוחשית או משל וציור וכדומה.

ואולם כל זה אמור בחדושי מלים. חשובים מהם לאין ערוך – צרופים חדשים של מלים ישנות, ואלה משוקעים לרוב בכתבַי, פוק דוק ותשכח.

השם אשר אמרת לקרוא למלונך לא טוב בעיני, ואולם אין בפי שם אחר טוב ממנו. התבונן עוד בדבר ויגעת – ומצאת.

שמות הפעֻלה שאתה אומר להוציא מן הפְעָלים (צלילה, המטרה וכו') וכן הבנינים הפעולים (מקבלי הפעולה) מן הפועלים (עושי הפעולה) – דבר זה מותר, כמובן, ובקצת מקומות – מהראוי לעשותו, אבל גם בזה יש לנהוג זהירות, שלא לגדוש את הסאה ושלא לאבד ניָר לבטלה. שהרי סוף סוף אין לך כמעט פעל שאין לבנות ממנו שם הפעולה (לפי צורת בנינו) ואין כמעט בנין אב שאין להוציא ממנו תולדתו. האין טוב להניח את הדבר לדקדוק? אפשר לתת בראש המלון מעט כללים, שהלומדם יעשה על פיהם מלאכה זו מאליו.

ארכה תשובתי יותר מדי, ואני אין לי פנאי, ולא עשיתי זאת אלא מפני שאתה כדאי. והיה שלום וברכה, כה לחי! ⁸⁷

לי.ח רבניצקי

922 II/14 [ט“ז שבט תרפ”ב], ברלין.

יקירי רבניצקי.

משתמש אני בהזדמנות לשלוח אליך את ה“יודישע אגדות” חלק ד', שנגמר כלו וגליון אחד, הראשון, של ספר למוד “דברי ימי ישראל” לד"ר שמחוני, שהולך ונסדר. ומאפס פנאי אהיה כמכליב ואמנה את הספרים שיצאו או שהולכים ונעשים:

יָצאו: ספר שירַי, “יודישע אגדות”. נגמרים בדפוס: כל ששת ספרי האגדה (בשבוע זה יגמר האחרון), שירי טשרניחובסקי, “משירי עם”⁸⁸. נמסרו לצִלום: “ספורי המקרא”, ד“נ, ד”כ, שני כרכי שלום עליכם, “מפי העם” לפרץ, “אוצר המשלים והפתגמים” לטביוב, “אלף בית” לשרגרודסקה. הולכים ונסדרים: “שפת ילדים”, “דברי ימי ישראל” לשמחוני, “מבוא לכתבי הקדש” לברנפלד. נייר מוכן לכל אלה הספרים, וחוץ מזה הזמנתי וואגוֹן שלם של נייר שאקבלנו בשבוע הבא.

מברנפלד קניתי מבוא שלם לכה“ק, 75 גליונות דפוס, ספר גדול וחשוב, שסופו להתפשט הרבה. הוא הולך ונדפס אצל איצקובסקי⁸⁹. כבר נתתי להמחבר ד”ק עשרת אלפים מרק ועלי להכניס לו במשך ההדפסה, ע“ח הכרך הראשון – 25 גליונות – עוד עשרים אלף. שכר סופרים חמשה עשר %. יותר מזה – אין חשבון ואין שום מו”ל משלם.

אני עומד במו"מ לרכוש עוד ספרים חדשים. ובינתים אוסיף לחדש גם את המהדורות של הישנים, בזה אחר זה, לפי חשיבות הספרים וערכם.

מצאתי פה את מאיר, בנו של ה' מנדלי ז“ל, וגמרתי עמו להוציא ספרי מנדלי, ד' כרכים, במהדורה חדשה. השתדל להכין את הכרך הרביעי של מנדלי – מאמרי הפובליציסטיקה והבקרת⁹⁰. השתמש בביבליוגרפיה שביד דינבורג (היכן זה, ומדוע אין אתה שולח לי כתבי ידו –החריסטומטיות ההסטוריות⁹¹; האמנם אינן מוכנות עוד?). גם ב”התורן" השבועי באמריקה נדפסה בהמשכים ביבליוגרפיה מלאה ושלמה על מנדלי (של מלאכובסקי⁹², כמדומה). דרשנה משם⁹³ והכן. הדבר נחוץ להצלחת המהדורה החדשה, שאני חושב להוציאה בשמונה ספרים.

מברודי⁹⁴ לא קבלתי דבר, לפי שלא נתפניתי לכתוב אליו. תקפו עלי צרות וטרדות. קרויס מכר בימי המלחמה ספרו “קדמוניות התלמוד” לאחר. בשבוע זה אנסה לצעוק אליו, אולי אועיל.

את החבילות ששלחתם קבלתי באחור זמן, אבל העיקר חסר. בקושי ובדרך נס מצאתי כאן שני חלקים הראשונים של “יודישע אגדות”, אבל השני חסר גליון אחד, הגליון השלשי, ובבקשה להריצו אלי תומ“י בלי שום אחור במעטפה מיוחדה ולצרף אליו גם את כל החלק השלשי של ה”יודישע אגדות", שאינו בנמצא כלל לא בברלין ולא בשום מקום. הדבר נחוץ. בלי החלקים הראשונים אין קונה לחלק הרביעי. זכר זאת.

באלה הימים אשלח לך עוד רשימה של הספרים שעליך להמציאם לי, ואתה אל תשלח חבילות; כי אם ספר ספר אחד, במעטפה מיוחדת, לפי שהחבילה שוהה בדרך שלשה חדשים.

עבודת הסדור בספרים מנוקדים מתנהלת בעצלתים. אין אותיות עם נקודות מצויות בבתי הדפוס ולמעני הם התחילו להזמין נקודות, ועד שיסתדר הדבר יעברו ימים. בגלל זה נתעכב סדורו של “שפת ילדים” עד עכשיו. חוששני שכך יעלה גם ליתר הספרים המנוקדים, ובפרט אלה, שיש להכין להם ציורים, דבר הלוקח זמן רב, מפני שגם ציירים יודעי עברית ונבוני דבר, כאַפטר⁹⁵, למשל, אין פה. הציורים שהזמנתי בשביל “שפת ילדים” אינם מהודרים כלל, אבל הספר יצא בכל זה מהודר במקצת מצד ההדפסה.

– את שני חלקי “ספרנו” קבלתי שלשֹׁם. כמה מרובה המלאכה. הרי יש לסדר ולצייר ולהזמין קלישאות!

– את ענין המכירה פרקתי מעל צוארי. מסרתי את כל הדבר ביד ה“אידישער פערלאג”, שמשתתף בו עכשיו צעיר אחד בעל מרץ וסדרן נפלא. התנאים בקצור כך: המכירה היחידית מסורה להם בכל העולם, מלבד בארץ ישראל, שהיא מסורה לנו ולבנינו. הנחה אני נותן להם 39–%38 מן ברוטו, והם נותנים למו“ס 25%. המחירים נקבעים על ידי. ד”ק הם נותנים לי מאתים אלף מרק, שהם מונחים בידי עד סוף השנה. ספרים הם לוקחים לפי מדת הצורך ומשלמים במזומן לפי המחיר הקצוב בגרמניה, החצי מיד והחצי השני בסוף החודש. החשבון של הספרים הנמכרים לחו“ל לפי הווליוטה הגבוהה – בסוף כל שלשה חדשים. הם נותנים את המכירה הראשית של ספרי הוצאתם (או של מסורים להם למכירה ראשית) בארץ־ישראל לבנינו בתנאים נוחים. – בימים האלה אפרסם פרוספקט ע”ד “מוריה” ואשלחהו אליך. 

העבודה רבה. אני העורך והמסדר והמגיה והסוחר וכולי. קבלתי לי את ח"א קרופניק לעוזר ומנהל ואני נותן לו משכרת קבועה: ששת אלפים מרק לחדש, מלבד חמשה אחוזים מן הריוח הנקי. בלעדיו אבדתי בעמלי.

הדוחק של הכסף גדול. מה שאני עושה – מעשה נסים הוא. אל תדינני לכף חוב, אם אני ממעט במכתבים. אני רובץ תחת משאי.

ללוריא אכתֹב. ההסטוריה הכללית ששלח לי (רובינזון⁹⁶) הולכת ומִתרגמת יפה ע"י פרלמן⁹⁷; כבר מסר לידי שני הגליונות הראשונים.

בקרוב אכתוב לך בפרוטרוט.

עם בן־ציון⁹⁸ גמור. פיכמן הניח הרבה את דעתי במכתביו האחרונים. כונתו היתה, כנראה. רצויה. אוי אוי לרִחוק מקום. אשתדל לבוא לימי פסח.

שלום לדרויאנוב. אם תמציאו לי את ה“רשומות”, כרך ג', אמסרהו לסדור. כל מה שאתם מדפיסים שם – אין זה אלא אבוד ממון. אכסמפליאר אחד לא ימָכר בחו"ל. אין לעמוד כלל במחירי הווליוטה הגבוהה. – מכתביך קבלתי. אכן גם “פירמה” “חותמת” הכינות “למוריה”. אם זו כאן הכל כאן.

והנני שלך, החמור למשא והשור לעול,

ח. נ. ביאליק

כתבתי כקודם.

לי.ח רבניצקי

[ברלין, כ“ב שבט תרפ”ב] 922 II/20.

יקירי רבניצקי.

תודה לך על מכתביך התכופים. גם להבא אל נא תָמֹד לי במדתי. האמינה לי, כי טוב לך ממני. יגֵע אני, ורובץ תחת שבעים צרורות משאי.

וכדי שלא לדחות תשובתי עוד לימים רבים, אכתוב לך בקצור ומיד:

את החבילות האחרונות קבלתי במועדן: את ה“רשומות”, כתבי מנדלי ושני החלקים “יודישע אגדות” (והיכן השלשי? – שלחוהו מהרה. בלי הקומפלקט השלם אין להוציאם לשוק. שלחו תיכף את השלשי. אם לא יכשר לצִלום אמסרהו לסדור); ולפני זה קבלתי את “ספרנו”, שני ספרים. קבלתי גם את מכתבך בצרוף הציורים והספור הנוסף ל“ספרנו”.

עבודת הספרים המנוקדים והמצוירים מתנהלת בעצלתים ובכבדות רבה. אין כאן נקודות. אָיִן. גם ציורים טובים אין להשיג. ובשביל כך גם עבודת הצלום של ספוהמ“ק מתנהגת בכבדות, שהרי הציורים הישנים, שלא יצלחו עוד ואינם עולים יפה כלל בצלום – יש להחליף בחדשים, וזוהי עבודה קשה. כשאפנה מן העבודה העומדת על הפרק – צלום דברי הספרות והדפסתם – ש”ע, פרץ וכו' – אגש בכח גדול למלאכת ספוהמ"ק והאלפאביתות וספרי הלמוד המנוקדים.

ע“י ויליקובסקי הצעיר⁹⁹ שלחתי לך אכסמפ' אחד שלם של “יודישע אגדות”, ח' 4, וגליון אחד נקי של “דברי ימי ישראל” לשמחוני וגם מכתב נתתי בידו אליך¹⁰⁰. הקבלת? ב”יודישע אגדות" נפלו שבושים אחדים שמצערים אותי. המסדרים הם בורים, ויש ביניהם גם ערלים ממש, ובית הדפוס רחוק, ובעל הדפוס דוחק, וקשה להוציא דבר מתוקן. נתתי דעתי להקים כאן ביד"פ עברי בידי חבורה קטנה בעלת הון. ואולם הדבר הוא לפי שעה הלכתא למשיחא.

ה“רשומות”¹⁰¹ – מראהו רע. הנייר טוב, אבל ההדפסה רעה מאד. ה' ירחם. אם גם “אוצר השירה והמליצה”¹⁰² יצא, חלילה, כך – נוח לו שלא יצא. אין אני מתרעם, כמובן, על שאתם מדפיסים בא“י. עשיה כל שהיא טובה מבטלה, אבל מצטער אני על שאנו עוברים על “בל תשחית” דממונא ודספרא. – אגב, מה המחיר אשר קצבתם לו? תמיהני אם ימכרו כאן, בחו”‘ל, אפילו חמשה אכסמפ’¹⁰³. אמריקה אולי תקנה מעט. לדעתי, יש לכם מכאן ולהבא להדפיס בא“י רק ספרים קטנים ומחברות כאלה, שיש להם תקוה להמכר כלם בא”י ובאמריקה. אבל ספרים גדולים, שנצרכים גם לשוקי אירופה, יש לשלוח להדפסה לכאן. סוף סוף, הרי צריכים להרויח, שאם לא כן,– תקומה לא תהא לנו.

– אם ה“רשומות”, חלק שלשי, כבר מוכן ומתוקן כלו, בלי שיור, בידי דרויאנוב – המציאו את החומר אלי, ואני אמסרנו כאן להדפסה. ואולם את הכ“י עליכם לשלוח ביד איש נאמן, מי שיקבל עליו את האחריות. אולי תוכלו לשלוח ביד ה' פַּאיֶנסון¹⁰⁴, השוהה כעת בא”י, או ביד ויליקובסקי הצעיר? להם אפשר, בלי שום חשש, למסור כתב היד.

– לפיכמן ולגוטמן אכתוב בקרוב. כבר הודעתיך כי מכתבי פיכמן האחרונים הניחו את דעתי מעט. נוכחתי כי אכן היתה כונתו רצויה. אלי הגיעה השמועה בצורה כזו שהיתה מעברת אותי על דעתי. לפי שעה יכינו שניהם את אשר יכינו¹⁰⁵ וימציאו את החומר אלי. ואולי טוב לחכות עד בואי לא“י. סוף סוף אי אפשר להדפיס הכל בבת אחת. וטוב שנסדר את הדברים בא”י כשנשב יחד ונדון על כל פרט בחבורה.

– הלא ידעת כי שירי שמעונוביץ מכורים ל“מוריה”. כבר כתבתי לו וקבלתי תשובתו. בֹּא אתה עמו בדברים. הלא קרוב אתה אליו. מגוריו ברחובות.

– זרז גם את דינבורג לגמור את ספרו. בהיות לנו עתה ספרו של שמחוני, יהיו ספרי דינבורג דבר בעתו. שני הספרים ישלימו זה את זה והיו בביה"ס תאומים. – כמו כן תקבל מיד שֵׁינבוים את תרגומו למבוא הפילסופיה של ירוזלם¹⁰⁶ ותמציאהו אלי, או יהא מונח בידך עד בואי. אין לדחותו. הספר והתרגום שניהם חשובים.

ואני מסרתי את המכירה הראשית בכל הארצות, מלבד א“י – ל”עבר“, הוא המחלקה העברית של ה”יודישער פערלאג“. נכנס לשם בתור שותף זה הד”ר הצעיר, שגם אתה מכירו – רוזנשטיין מקיוב¹⁰⁷ – הוא השתתף עמי באודיסה בועד לתמיכת נגועי הפרעות והראה כשרון רב של סדרן ועובד חרוץ. מיום שנכנס ל“עבר” באו לו לזה “חיים חדשים” והפדיון נתרבה פי עשרים. הוא מבטיח למכור את כל ספרי הוצאותינו במשך שלשה חדשים. לפי שעה פרסמנו בכל עתוני תבל הציוניים (ארבע מאות) פרוספקטים של “מוריה” ורשימת ספריה לארצות הווליוטה הגבוהה. החלטנו לעכב לפי שעה את המכירה פה בארץ, ונשלח תחלה – אם ימצאו קופצים – לאמריקה ושאר הארצות בנות הווליוטה הגבוהה. אעפ"י שיש מפקפקים – ורוזנשטיין אחד מהם – אם כדאי הדבר. החלטתי לעשות נסיון ולחכות שלשה ארבעה שבועות עד בוא ידיעה מאמריקה. תנאי החוזה ביני ובין “עבר” כבר הודעתיך בראשי פרקים במכתבי הקודם. בקרוב אמציא לך העתקה שלמה של החוזה.

– את ארץ ישראל הוצאתי מן הכלל. שם תהא המכירה הראשית מסורה, כמובן, לצעירינו¹⁰⁸, וגם ספרי הוצאת “עבר” בכלל זה. בימים הקרובים – אפשר מחרתים – אשלח לכם חבילות אחדות של ספרי “מוריה” ו“עבר” והיתה לצעירינו מעט עבודה ומחיה. אחי מתאונן שאתה ואֶליה בנך מרחיקים אותו מהשתתף ומקחת חלק בעבודות התלויות בהדפסת הספרים והוצאתם. האמת הדבר?

– הספרים אעפ“י שנגמרו מקצתם בדפוס – שירַי, “די יודישע אגדות”, “ספרי האגדה” ועוד, ־ אבל עדין אינם בגדר הכנסה לחנות ולאוצר, אם מחסרון גמר מלאכה אחרונה – קשירה, כריכה, מעטפה, וכדומה, ואם מסבה אחרת. בתי הדפוס והכורכים עמוסים עבודה לעיפה ואינם מספיקים. כבר למדו גם שלא לעמוד בדבורם ועוברים את הזמן הקבוע. פעמים גמר המלאכה מתעכב ע”י מחסור כל שהוא במכשירי עבודה – כגון חותמת – שטאמפ – לכריכה, או בד הגון וכדומה. סוף סוף, אין השנים כתקונן גם פה, וכל הדברים יגעים. יש שמעכבות גם השביתות המצויות. לפי שעה אנו מוציאים לשוק קמעא קמעא.

ספרך “די יודישע וויצען” הולך ונסדר. כבר ראיתי את הגליון הרביעי. בעוד ימים אשלח לך את הגליונות הנקיים, בצרוף אכסמפליארים בודדים משאר הספרים הנדפסים. הזדרז להכין את ההקדמה או המבוא והריצם אלי.

גם את זאת הודעתיך במכתבי הקודם, שרכשתי ל“מוריה” ספר גדול בן 75 גליונות של ברנפלד – מבוא הסטורי־ספרותי לכתבי הקדש. הכרך הראשון הולך ונדפס, וכבר היה בידי הגליון השלשי. הספר טוב ובודאי יצליח בשוק. דבר בעתו הוא.

יש לי עוד מחשבות גדולות. עליהן – במכתבי הבאים. עתה אין פנאי.

– ומה לך עוד? אפשר נשתמט לי איזה דבר, ששכחתי להודיעך עליו, אשתדל למלאות את החסר במכתבי הבא.

– ומה צעירינו? העוסקים הם במכירת הספרים? המשתכרים הם קצת? – אמור להם שלום בשמי.

וברכת שלום כפולה חמשים לאחד העם. לוא ידע כמה מתגעגע אני לראותו – אותו ואותך החלמוני¹⁰⁹ (חוששני שנתחלבנת מעט בינתים), ואת כלכם, את כלכם. ולוא ידעת כמה רע לי, וכמה עיף אני ויגע. ולוא ידעת, כמה גדול דוחק הכסף, ולוא ידעת כמה נהרסו עצבי וקירות לבבי – לוא ידעת לא היית מקנא בי.

שלך, שלכם ח. נ. ביאליק

– כתוב הרבה ובפרוטרוט. שלום לדרויאנוב ולגליקסון. העושים הם ב“דביר”?

– הראית את הפרוספקט שפרסמתי (“מוריה” – לידידיה) בשתי לשונות ובצרוף רשימת הספרים היוצאים והעומדים לצאת? שם “נתתי חלק” להמולי"ם הלסטים באמריקה שמוציאים ספרי “מוריה” שלא ברשות. היועילו הדברים להחזירם בתשובה? תמיהני. – – –

לד"ר א. קמינקא

ברלין 1922 II/20 [כ“ב שבט תרפ”ב].

לידידי הנעלה הד"ר א. קמינקא שלום וברכה!

שמחתי לקבל ממך אגרת ולשמוע את קולך שבכתב. אוירא דברלין אינו מחכים ואינו מרנין¹¹⁰, אלא מטריד ומיגע.

ה“דביר” הולך ונבנה לאט לאט ובאלה הימים אשלח אליך בענין זה מחברת בצרוף תכניות למעשי ספרות שונים. אקוה, כי גם אתה תהיה בבונים.

ובדבר אבריל.¹¹¹ – אל נא תעשני שליח לדבר זה. יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. יכול אתה לדרוש ממנו את כתב היד לשם תקון וכדומה והוא לא ימנענו ממך. ואני עסוק לפי שעה בתקומת “מוריה” ובחדושה. באלה הימים יתפרסם בעתונות קול קורא גם בענין זה. לפי שעה, אני מוציא ספרי הישנים, ואולם גם מן החדשים לא אמשוך יד.

והנני הדורש שלומך באהבה

ח. נ. ביאליק 

למ. קרטון, תרגום מאידית¹¹²

למר משה קַרטוֹן, בוקרשט.

אהובי ויקירי.

אגרתך זעזעה את לבי. לדאבוני מצאה אותי בזמן שהייתי בעצמי במצוקה גדולה ולא יכלתי לעשות מאומה. אני גֵר בארץ זו וליהודי משלנו קשה להִדבר עם יהודי גרמניה. איני יודע – האמֵן לי – לאן לפנות. ואף על פי כן אשתדל לעשות דבר־מה. אבל להשען עלי הרבה אי אפשר. אנַסה.

שלך ח. נ. ביאליק

למ. קרטון תרגום מאידית

[ברלין, כ“ב שבט תרפ”ב] 922 II/20.

[תרגום מאידית]

קַרטון היקר.

בשובי מדרכי מצאתי את אגרתך הקורעת לב. יש בידי בשבילך אלף מרק, אבל איך לשלוח לך זאת? עוץ עצה. חושבני, כי אין דרך לפני אלא לשלוח אליך ע"י בנק מקומי, וישלמו לך בבוקרשט בלֵיאִים. אולי יש לך דרך אחרת.

כתֹב אלי תיכף.

ואל תתיאש. אוי, אל תתיאש. מבין אני, כי נקל להגיד זאת. מצייר אני לעצמי מצבו של אדם כמוך בנכר. אבל מה יש לעשות? במה אוכל לעזור לך מלבד באנחה? מצבי ודאי טוב הרבה ממצבך, ואין דמיון כלל ביניהם. אבל גם אני איני אלא זר [פה].

אולי עוד אנסה לעשות באיזה מקום בשבילך. אבל איני בטוח כי הדבר יצליח בידי.

שלך ח. נ. ביאליק 

לא. דרויאנוב¹¹³

ברלין, 922 II/24 [כ“ו שבט תרפ”ב].

אל נא תזעף עלי, אח יקר, אם אוקיר ממך את מכתבי. איש קשה־רוח וכבד־עֹל ועמוס־תלאה אנכי כל ימי שבתי בברלין. עבודתי ל“מוריה” – עלי ועל צוארי כֻלה, ואין עוזר לי, ואין ידיד ורע, ואין דורש טוב באמת, אשר יקל לי מעט מעֻלי הכבד ואשר עזֹב יעזֹב עמי. וכל שכן שאין שעה קלה של קורת רוח ואין פנה קטנה לעבודת הנפש ולמנוחת הנפש. מן הבוקר עד הערב יוגיעוני משחרים ומבקרים אשר לא אדע מי הם ולא אבין מה ישאלו מעמי, ולי אין הכח לאחוז פתאם בערפם ולגלגלם מעל המדרגות. אם יארכו לי פה עוד הימים ככה – אינני ערב אם לא אצא מדעתי ואם לא אשלח יד בנפשי. היה נכון לשמוע, כי באחד הלילות נמלט ביאליק מברלין ועקבותיו לא נודעו.

וגלגל החיים כאן גם הוא אינו סובב על צירו למישרים. מתנדנד ומתפקפק הוא לכאן ולכאן ויחוג וינוע כשכור. שביתות, מעלות ומורדות של השער וכל פגעיהם ותוצאותיהם הרעות. ובאין בטחון ביום המחר – אין רצון ואין תשוקה לעבודה ולמפעל הדורשים מעט ארך־רוח ומתינות, ואין מקום למעשים שיש בהם משום בנין קמעא קמעא, לבנה על גבי לבנה ונדבך אחרי נדבך. הכל – וביחוד יהודינו הגרים והגולים – נחפזים ורצים, חוטפים ועושים, חוטפים ומשתכרים – וביום אחד של “ירידה” יבֹא איד כלם פתאם, ובאפס יד כלם ישברו. – – –

והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק

לי.ח. רבניצקי

22 III/30 [א' ניסן תרפ"ב], ברלין.

רבניצקי היקר.

מכתבך גרם לי צער מרובה, שהפר את שְׂשון תקותי לראותך בקרוב ולשבת עמך שוב שבת אחים בעבודת־יחד¹¹⁴. זכורני, שהיתה פיה חוששת בעיניה באודיסה ובקושטא, אבל מי פלל כי יגיע הדבר לידי נתוח קשה ולידי חטוט העין? רוצה אני להאמין, כי הנתוח עבר בשלום ולא יביא לידי תוצאות קשות. מי יתן והיה.

ובעצם הנסיעה – אין לך לפי שעה להחליט דבר. אם גם נסיעתי לא“י לפני הפסח לא תתקים, אבל עדין אין היא מן הנמנעות תומ”י אחר פסח. חכה אפוא עד בוא אליך מכתבי השני ואגיד לך דבר ברור. או שאבוא אני ואשתי תומ“י אחר פסח ונגמֹר שם את רשב”ג, או שתבא אתה לכאן – וכמובן, תביא עמך גם את כל כתבי היד והמטריצאות הנצרכות, ונעבֹד שנינו פה.

את הכרך השלשי של “יודישע אגדות” קבלתי ואמסרהו לסדור. לצלמו אי אפשר. מראהו רע מאד ואין לו תקנה אלא סדור חדש. את החלק הרביעי, ששלחתי אליך ע"י וליקובסקי הצעיר, בודאי קבלת. כמו כן בודאי הגיעו אליך הגליונות הבודדים של שאר הספרים ההולכים ונדפסים. מדוע לא תחוה לי את דעתך עליהם?

דבר הסדור וההדפסה מתנהל בעצלתים, ומתוך יגיעה וטרח רב. אין כאן בתי דפוס עברים הגונים. דפוס איצקובסקי נסתאב. האותיות שבורות והפועלים מתנמנמים. הוא עושה רושם של בית הקברות ישן. ושאר בתי הדפוס – הסדור העברי דבר טפל שבטפלים הוא להם. מלבד זה הוכפלו מחירי ההדפסה והנייר בחודש האחרון. ובעוד ימים אחדים ישֻלשו, ודבר הוצאת הספרים הולך וקשה. כמעט שיִשָנֶה פה במקצוע זה חזון רוסיה. שער המרקה העולה ויורד מטיל ערבוביה בכל פעולה ועסק. לקנות נייר מן המוכן כמעט שאי אפשר. הנייר הולך ונעלם מן השוק, ובתי החרשת נמנעים מלקבל הזמנות חדשות, ושכר הפועלים הולך ועולה מיום ליום, והיוקר יאמיר משעה לשעה. זה עתה הביאו לי קַלקולציה של סדור עברי פשוט לגליון אחד – כגליונות מנדלי (33 שורות העמוד עם הדפסה באלפים אכסמפ') עם מטריצין, בלי נייר, כמובן, ובלי קשירה (ברושירען) – והנה מחירו עתה – ביום זה – 4500 מרק הגליון, ובתנאי, שאם בינתים יִגְבַּה מחיר הפועלים – והגבהה זו באה בדרך קבע בכל ראש חדש – יגבה ממילא גם מחיר הגליון לפי הערך.

– ההגהה אמנם רעה היא, מטעמים שכתבתי לך כבר. בבתי הדפוס עצמם אין מגיהים, ולבקר שוב את תקוני ההגהה האחרונה – בתוך המכונה – אי אפשר, לפי שבגרמניה, עכוב כל שהוא בעבודת הסדור עולה בחשבון ומשתלם. בספרים היודיים נסמכתי על אחרים הבקיאים באורתוגרפיה היהודית יותר ממני – ויצאו שבושים לא מעטים, ומהם קשים. מצאתי עתה צעיר, שהוא מתאמר למגיה טוב; אראה ואדע.

היום שלחתי אליך באחריות עוד גליונות נקיים אחדים של דברי הימים (לשמחוני) ושל ה“וויצען”¹¹⁵. שניהם יהיו נגמרים בדפוס בשבוע הבא, כלומר עד פסח. מן הראשון – יצא לפי שעה רק חצי הכרך, במחברת מיוחדת בת 9 גליונות, עד תחלת בית שני. הדפסת החצי השני, הגדול מחברו, הולכת ונמשכת בלי הפסק. ואולם עליך לדעת כי גמר בדפוס אין זה עוד יציאה לשוק. עדין יש קושר וכורך בעולם. כן, למשל, “ספרי האגדה” כלם נגמרו בדפוס זה כמה, אבל עדין מתגלגלים הם בבית הקושר והכורך.

המצב של ספרינו לפי שעור מציאותם, הוא בדיוק כזה: שירים שלי, “ספר האגדה” (6 חלקים), ש“ע ג' חלקים, “משירי עם” – אלה מוכנים כלם ממש, אלא שרובם ככלם – מלבד שירַי שיצאו ראשונה – עדין מחוסרים כריכה או גם קשירה, ואין להוציאם ערומים לשוק. טשרניחובסקי – כמעט נדפס כלו. – הא”ב של שרגרודסקה, “היאותה”¹¹⁶, פרץ – נגמר צִלומָם, ובמשך שנים שלשה שבועות לפי הבטחת קרופניק על סמך הבטחת המדפיס – יצאו מבית הדפוס גם הם. “ספורי המקרא”, כל החלקים – צלומם הולך ומתקרב לגמר, אלא שעדין אנו מטפלים בציוריהם: מחליפים ישן בחדש, מחפשים, מתקנים – ומתעַנִים. אם אחרי כל הטֹרח יצא איזה דבר מתוקן, שאינו למטה מכבודה של “מוריה” – איני בטוח. סוף סוף, צלום הוא, ומתוך אוריגינל רע, בעל ציורים רעים ומטושטשים.

מן המסודרים מחדש נגמרו עד עכשיו ממש: “די יודישע אגדות” ח“ד (אלה כבר קשורים ומעוטפים כלם) ומחברת ראשונה של ההסטוריה לשמחוני; “שפת הילדים” – הולך ונסדר לפי מדת הציורים המוכנים. ואולם הכנה זו של הציורים הולכת ונמשכת עד אין סוף. הצַיָר העברי שעסק בכך חלה בתוך העבודה ומסרנו את העבודה לגויים. סו”ס יגמר דבר הציורים באלה הימים, אבל הספר יראה אור רק אחרי הסזון הזה שאנו עומדים בו. ממילא מובן כי עד שלא יגָמר “שפת הילדים” אי אפשר לי לטפל ב“ספרנו”, אבל גם הוא יבא יומו.

כתבי מנדלי ימסרו באלה הימים לצִלוּם ובמשך חודש ימים יגמרו כלם.

רכשתי ל“מוריה” שני ספרים חדשים. אחד – קובץ ספורים ליעקב שטיינברג, ואחד – ספר דקדוק שמושי – נטיות כל השמות והפעלים לכל משקליהם ותכניותיהם, ספר חשוב במקצוע שלו¹¹⁷. זה השני כבר נמסר לסדור, והראשון ימסר בסוף החדש¹¹⁸.

שלחתי לכם חמשים אכסמפ' מקובץ שירַי המכורכים, מן הראשונים שיצאו מבית הכורך, וחמש מאות “משירי עם”. אתה והצעירים כותבים שקבלתם רק שלשים אכסמפ'. חקרו ודרשו בפוסטה. בבקשה לנהל את החשבונות של הקבלות והמשלחות בדיוק, וכמובן גם של המכירה. בעלי “עבר” הגידו לי שעדין לא הגיעו ה“רשומות” לידם. המחירים שלכם מסוכנים. בשביל חו“ל שלנו יש להפחית. הצעירים כותבים, שיש להם תקנה כנגד המשחיתים הקונים ספרים לפי הווליוטה הנמוכה ושולחים לאמריקה – אדרבה, יודיעוה גם אותי ואדענה. אנחנו לא מצאנו עד עתה כל תחבולה, וכמעט שלא נמכרו משירי לאמריקה עפ”י המחיר הגבוה כלום. חוששני, שאין לדבר זה שום תקנה, ולנו כאן אין להתחשב כלל בארצות הווליוטה הגבוהה.

שירַי ו“ספר האגדה” ימָכרו, כנראה, מהרה, ויש כבר לדאוג להכין מהדורה חדשה (הראשונה היתה של אלפים אכסמפ'), ואולם זו השניה תעלה פי שלשה או גם פי ארבעה מן הראשונה. מחיר הקילו נייר הוא עתה 25־20 מרק, ובנייר גרוע הכתוב מדבר. ומחיר הדפסה – כמה שנאמר למעלה.

כתיבת מכתבי זה נפסקה באמצע ונתעכב המכתב בידי ימים מספר. בינתים הגיעוני מכתביך. אתה מבקשני לכתוב אליך בלי רמזים. איני יודע על איזה רמזים אתה מרמז. האין מכתבי מפורשים די הצורך? הערתך זו עצמה – רמז לא נעים בה.

ואשר לנסיעתך כאן – הנה בינתים הוחלט אצלי, שלא אבוא בקיץ זה לא“י, ולפיכך אין טוב לשנינו כי אם להִועד יחד פה בגרמניה. אכן כבדה ממני העבודה ולא אוכל שאתה לבדי. כשתבוא תדע כל אשר עשיתי פה ל”מוריה" ול“דביר” והשתוממת. אני אמנם שלמתי מחיר יקר, ואיני יודע אם היה הדבר כדאי, אבל מה שעשוי עשוי, ואין צועקין על העבר.

בצאתך את הארץ תקח עמך את הדברים האלה, אַל תַּפֵּל דבר. בלעדיהם תהי כל נסיעתך לבטלה. ואלה הם: א) את המטריצות של שירי רשב“ג עם אכסמפליאר אחד של ההעתק המתוקן על ידי (הוא נמצא בארגז של כתבי היד) ועם השירים החדשים לגבירול שהבאתי ממוסקבה (אף הם בארגז הנ"ל). 2) המטריצות של “רשומות” א' (פה לא ראהו איש, וכשנוציא ממנו מהדורה חדשה תתפשט במהרה). כדאי לדעתי להביא גם את המטריצות של “רשומות” ב' ולהוציא כאן עוד מהדורה אחת. 3) את המטריצין וההעתק של “אוצר השירה והמליצה” לטביוב. 4) את כל כתבי היד שלי בלי כל שיור, היינו: א) “דון־קישוט” חלק שני, כתוב בכתב בלתי נקי, כאחת־עשרה מחברות, כמדומה, מסומנות על השער הכחול במספרים (1–11), ההתחלה חסרה, והיא בידי פה בברלין (מה שנשאר בפרנצנסבד וקבלתי עתה בחזרה¹¹⁹). ב) קובץ שירי הילדים שלי, כנקיים כבלתי נקיים, נדפסים ושאינם נדפסים, נמצאים בחבילה אחת. חסד גדול תעשה עמי אם תצרף לזה אכסמפ'¹²⁰ אחד של כל מחברות “שתילים” (הירחון שיצא במוסקבה, לבני הנעורים, ע"י “אמנות” בעריכת גלמבוצקי), כל אלה שבאו שם שירי (“קטינא כל בו” ושאר שירי ילדים) וכן את מחברות “הגנה” של היילפרין¹²¹ שבאו שם שירי ילדים, משלי. ביחוד עליך למצוא את השיר “קטינא כלבו” שחזר ונדפס, כמדומה, בא”י – ב“מולדת”. ג) את כל אגדות הילדים שלי (שלמה המלך, דוד המלך ועוד) כתבי יד ונדפסים (גם מאלה חזרו ונדפסו בא"י ותקח מן הנדפס), כלן נמצאות במחברות בודדות ומקובצות בחבילה אחת, כנקיות כבלתי נקיות, בלי יוצא מן הכלל. הן נצרכות לי מאד מאד לטובת “מוריה” ולטובת כל עסקינו המשותפים. ד) כל הציורים (של הצייר אַפּטר) השייכות לאגדות הנ“ל, נמצאות בפַפקה (תיק של ניר כעין פנקס) בארגז כתבים, כלם בלי יוצא מן הכלל. ה) קבוצת שירַי, מאמרַי וספורַי שהוצאתי מתוך מאספים, ירחונים ועתונים שונים, שלמים ומקוטעים, בלי יוצא מן הכלל, כלם כמו שהם בחבילותיהם. ו) את כל מחברות הפֵּרוש למשניות, כנקיות כבלתי נקיות, בשלש מהדורות מיוחדות, כלן בלי יוצא. ז) את שאר כתבי היד המשותפים שלנו, כמו את “ספר האגדה” המתוקן, את המלון¹²² וכל השאר. טוב להביא גם את חלק המלון שסדרתי ל”ספר האגדה" בתחלת העבודה¹²³ ולא גמרתיו. ז) את כל התרגומים הרוסים לשירים שלי, מסודרים כלם יפה, בהעתקה של מכונה, בקובץ גדול אחד.

מלבד זה בבקשה לצוות להעתיק בשבילי את פרקי “ספיח” שבאו ב“משואות”. כמדומה, שפרקים אלה אינם בתוך כתבי ידי. חסרון הפרקים האלה יכול לעכב את הוצאת כתבי הפרוזיים, שאני אומר עתה להכין לדפוס. הבא כמו כן עמך את כל כתבי היד של אחרים, הישנים והחדשים (של הספורים ההסטוריים לבני הנעורים, – “ימים מקדם”¹²⁴ ועוד; של פיכמן – “שבילים” וכדומה; של ש. בן־ציון ועוד). כמו כן למען השם לבלי לשכֹח להביא עמך קובץ שלם של “ביבליותיקה ‘מוריה’ לבני הנעורים”, כל כ“ה המחברות. מהדורה נקיה, אודיסאית, וגם שבע המחברות הקודמות, שיצאו בפני עצמן (הירשלי, יתומים וכו'). אני אצַלם אותן כאן בשביל השוק של הווליוטה הנמוכה, ויביאו ריוח טוב מאד, גדול הרבה משאר הספרים הגדולים, ובלי טפול מרובה. אין כאן שום ספרות לילדים ולבני הנעורים, והדרישה מרובה. הביאה עמך בשבילי גם קומפלקט שלם של מחברות “ספרי”¹²⁵, – דבר זה נחוץ מאד – ואעשה גם מהם מטעמים בשביל “מוריה”. יש לי איזו זכות עליהן, שהרי טפלתי בעריכתן, והרבה מהן כתבתי בעצם ידי וספק הוא, משל מי יש בהן יותר: משלי או משל מחבריהן. על כל פנים גם בעלי “ספרי” – (מי הם עתה? רבינוביץ?¹²⁶) – לא יפסידו אלא, אדרבא, ירויחו הרבה. יש לי קומבינציה יפה להם. מהראוי להוציא פה גם את ספרי ה”תורגמן“. לחנם הם רקֵבים שם בא”י, ופה אין קונה להם מפני יוקר מחירם.

סוף דבר: אל תַּפֵּל דבר מכל אשר שאלתי מעמך בזה. אולי טוב יותר שתקח עמך את כל ארגז הכתבים כמו שהוא, בלי שיור. יש רק להוציא משם דברים, שאין להם שיכות אל כתבי היד (כמו מפת א"י, התמונות שאין להן שיכות לכתבי היד, וכדומה). 

דרך אגב, המטריצין של “אחרית ירושלים” (בירוניקה) ו“טגורי“ לפרישמן¹²⁷ נפסלו עתה, מאחר שיצאו אלו הספרים כבר במקום אחר, בוורשה, ע”י שטיבל ואחרים¹²⁸. חבל על הכסף והטֹרח הרב שהשקענו בסדור כתבים אלה. וי לחסרון כיס ולאבוד זמן לבטלה.

שכחתי להוסיף לבקש ממך להביא לי גם את כתבַי הז’רגונים, נדפסים ובלתי נדפסים, הלא הם: א) “מארינקא” הנדפס¹²⁹. ב) “די טרובע איז פארשעהמט געווארען”, תרגום אפלבוים בכ"י¹³⁰, נמצא בחבילת כתבַי בארגז. ג) שירַי הז’רגוניים, הכרך הנדפס באודיסה¹³¹. אנא זכָר נא.

הכתבתי לך על הכל? איני בטוח. רגש התעוב לכתיבת מכתבים, שהגיע בי לידי מחלה בשנים האחרונות, גבר עלי עתה יותר. כל ראשי לחלי ופעמים תוקפתני יגיעה שמפלת אותי למשכב ואיני מסוגל לשום עבודה שבכתב. עפ"י תמונתי אתה דן, שזקנתי. אבל לוא ראית ללבבי כי אז הכרת בי לא רק סמני זקנה, אלא גם סמני מחלה, ואולי מחלה שאין לה רפואה.

בוא בוא ועזרני פן ארבץ תחת משאי.

בודאי לבך עלי על שאיני שולח לך כסף. אבל שוכח אתה כי באתי לכאן ריקם. לולא המלוות, הגדולות עם הקטנות, שקבלתי לא הייתי יכול להרים משא כבד כזה של “מוריה” ותקומתה. עד עכשיו כבר כמעט נדפסו רוב ספרי “מוריה” החשובים, אבל עדיין אין גם בהם אחד שהגיע לגמר מלאכתו, מלבד שירַי ו“ספר האגדה”, שכבר יצאו המעוטפים שבו לשוק, אבל לא המכורכים; הזמנות אמנם יש הרבה מצד הקונים, אבל כל זמן שלא נשלחו, אין כסף. אתם חיים עפ“י ווליוטה גבוהה ואנחנו – מאה לי”ש מִחיַת חודש אחד שלכם,– הוא בעינינו הון רב. ואעפי“כ שלחתי לך בחוהמ”פ ע“י שליח (קוּצֶנוֹק) שהלך בשם פיביל מרקוביטש שפירא¹³² ליפו, על מנת לבנות בתים, המחאה על סך 75 לי”ש, חמשים לך ועשרים וחמש לאחי. דרוש נא את הכסף מיד אחי שפירא ביפו. שותף הוא לסופרסקי, והם יסדו חברה לבנין בתים במגרש שבין נוה שלום לתל אביב. מסור את הדבר גם לאחי.

אמור לצעירים שישלחו הספרים ל“עבר” באופן כזה שיבאו לידם בטח ויודיעו תמיד תחלה לקרופניק שלי במכתב מיוחד ע“ד המשלוח והכמות. מן ה”רשומות" ששלחו, לדבריהם, שלשים אכסמפ' לא באו עד עכשיו אלא שמונה עשר, וגם אלה נמסרו לאדרסַט אחר, ששלחם בטוב לבו לתעודתם ל“עבר”. בודאי יש איזה דֶפקט טכני באופן המשלוח שלהם. יבררו נא זאת ויתקנו את המעוות לעתיד. מלבד זה יזמינו נא גם מספרי הוצאת “עבר” לפי הצורך ולפי הדרישה במקומכם. ימצאו נא את הקטלוג של “עבר” – ויזמינו על פיו, ובכלל ישתדלו נא לבוא בדברים את המולי“ם שבחו”ל, ואל יסמכו עלי. אני די לי בעבודתי. אם לא יזמינו ספרי “עבר”, הרי בטל החוזה שבינינו בנוגע לסעיף זה שהמכירה הראשית של ספרי “עבר” מסורה בא“י ל”מוריה" והם, הצעירים, מפסידים את נפשם.

מלבד השירים הראשונים, 50 אכסמפ', נשלחו לכם עוד מאה שירים מכורכים, וחמש מאות “משירי עם”. יודיעו ע“ד קבלת הספרים וע”ד המחירים שקצבו עליהם, ויזקפו הכל בחשבון.

בשביל “רשומות” ד' יש בידי חומר חשוב רב (עשרה מכתבים נפלאים – שלשה מהם של יל"ג – זכרונות ברנפלד ועוד), אלא שאני מתקשה בשליחתם. כשתבוא לכאן נעיין בדבר.

ושלום לך ולפַיה ולצעירינו ולכל אנ"ש.

המצפה לבואך בקוצר נשימה

ח. נ. ביאליק

ושלום לפיכמן. באלה הימים אכתוב לו. ממכירת הספרים שאני שולח – יסלקו נא הצעירים קמעא קמעא את החובות שאני חב לאלה שלקח מהם פיכמן בשבילי¹³³. וגם אני מפה אשלח באלה הימים סכום מסוים לחשבון החוב. הרגיע נא, בבקשה, את כלם. לא תפול פרוטה שלהם ארצה.

הנ"ל

– יסלח לי פיכמן את שתיקתי. אין זה רוע לב. שוב אותה המחלה.

– באלה הימים אסע להומבורג (מקום מרפא) סמוך לפרנקפורט, מהלך י"ב שעות מברלין, לנוח מעט, וכשתבוא לברלין תכתוב לי מיד. האדרס לשם הוא אדרס “אמנות”¹³⁴. בכל אופן תתראה ביום בואך עם קרופניק והוא ידאג לך למצוא לך מקום אשר ייטב לך.

שלום לדרויאנוב. אמור לו שיעבוד עבודתו ב“דביר” מתוך מנוחה ואמונה ובטחון גמור. ה“דביר” יצא מחתוליו, וגם מחלות הילדים כבר עברו עליו. ה“דביר” הוא מעתה מוסד איתן ובטוח.

ליעקב כהן

יום כ“ד לחודש ניסן, תרפ”ב.

לה' יעקב כהן, וורשה.

חבר נכבד,

קבוצת סופרים נגשת להוציא בברלין קובץ מוקדש למחשבה ולבקֹרת בשם “סנה”. תעודתו של קובץ זה היא לא להרבות מעשי ספרות, אלא לשמש כלי מבטא להגות רוחם של נושאי רעיון התחיה בשעה זו, שעת חורבן ובנין. סערות גדולות הרעישו בשנים האחרונות את מוסדות חייה של כנסת ישראל ושנו את פניהם מבחוץ ומבפנים. כל בעל לב מרגיש עתה הכרח פנימי לשוב ולחשב חשבון נפשנו ועולמנו. הקובץ “סנה”, שבודאי יהיה ראשון לשורה שלמה של קבצים, נועד להיות קרן־זוית לחשבון־נפש זה. צורך מיוחד יש עכשיו בקובץ כזה, מאחר שאין לנו במה ספרותית קבועה המוקדשת לשאלות החיים.

מתכבדים אנו להזמין אותך בזה, שתואיל להשתתף בהוצאתנו. אם יש בדעתך לשלוח לנו דבר בשביל הקובץ הראשון, בבקשה להמציאו לידינו לא יאוחר מסוף סיון ש"ז. שכר־הסופרים הקצוב הוא אלפים מרקות גרמניות לגליון של דפוס.

הקובץ יצא בעריכתי הראשית¹³⁵.

ברגשי כבוד וחבה

בשם המערכת

ח. נ. ביאליק

הכתובת היא לפי שעה זו של “דביר”.

לגב' רחל בִן גריון¹³⁶

[ברלין] 922 V/11 [י“ג אייר תרפ”ב].

גברת נעלה,

על שאלתך¹³⁷ אני עונה בלב תמים: הן והן, אך בתנאי אחד: אם יצא מתחת ידי דבר שאני עצמי אראנו כדאי והגון לזכרו היקר של מי“ב ז”ל.

על כל פנים הדבר יכול להעשות רק אחרי צאתי מברִלין אל אחד המקומות הקרובים, להנפש שם מעט. עד אז איני מסוגל לעבודה ספרותית כל שהיא.

יציאתי מברלין, אם לא יבוא עכוב, תחול בשבוע הבא, והנני אומר שלום וברכה לגברתי ולבנה היקר עמנואל.

המכבד אבלך הגדול

ח. נ. ביאליק

לש. דובנוב

הומבורג אשר על הרמה (גרמניה) VI/15 1922 [י“ט סיון תרפ”ב].

להר' שמעון דובנוב בבריזין הסמוכה לדנציג.

ידיד יקר ונעלה.

הבשורה ע“ד צאתך לרוחה, אתה וביתך, מגוב הדובים וחזירי היער¹³⁸, כבר שמחה את לבבי בעתה, בבואה אלי איש מפי איש ודרך העתונים. עתה, בשמעי את קולך מפי כתבך אתה, שמחתי למשנה וברכתיך מרחוק: יהי צאתך ובואך לשלום מעתה ועד מאה ועשרים שנה. מי יתן ומצאת את המנוחה השלמה אשר תיטיב לך ולעבודתך הגדולה והכבירה, למען תספר באזנינו ובאזני בנינו ובני בנינו את כל אשר עולל ה' לעמו ואת אשר התעלל בו. סוף סוף אתה היחידי בינינו אשר לא יצאת ריקם מ”שם", כי אם “ברכוש גדול”, ועליך “המצוה לספר”. וככל אשר תרבה לספר – כן תהיה משובח.

ואני בצאתי עם ה“חבורה” מאודיסה, אחרי אשר קרענו את הים השחור, שמתי פני, כשאר חברי, לארץ ישראל, ובנטותי לרגל עניני “מוריה” ו“דביר” לברלין – נתקעתי בה ושוב לא היה סִפק בידי להעקר ממנה עד היום. אולי השטן מעכב, ואולי מעכבים מן השמים. מי יודע, אולי גלגלוני לכאן לשם תקון פגימות והעלאת ניצוצות, כידוע ליודעי ח“ן. ואולי “סוד גלגול” זה הוא מעין גלגול המחילות שלפני תחית המתים. ואעפי”כ אומר לך: גלגול מחילות בחוץ לארץ סמוך לחבוט הקבר שברוסיה – שבעה מדורי גיהנם בעולם האמת יפים ממנו! לא הוא ולא התחיה שלאחריו! אם בגלגולי זה תקנתי מה שהוא ומי שהוא – תגיד ה“היסטוריה”, – גבירה זו השוכבת בחיקך תמיד, – לאחר מאה ועשרים שנים. אבל אחת אני יודע כעת עתה, ברגע זה: מכל מעשה ה“תקונים” יצאתי אני עצמי וידי על ראשי ועל חזי ועל חלצי – על שלשתם כאחד. חרש הנשבר אני ואין בי מתום, כלשון הכתוב: כל ראשי לחלי וכל לבבי דוי. בקצור, חש אני בכל האברים ואיני עוסק בתורה¹³⁹, – סמן מובהק שאין אלה יסורים של אהבה¹⁴⁰. עתה נמלטתי אל הומבורג אשר עם הרמה לתקן מעט גם את עצמי, ואם יש תקנה עוד, אשוב בעוד זמן מה לברלין, – אל ה“יריד”, על מנת להמלט משם לארץ ישראל בתחלת החורף הבא, או, לפחות, באמצעו.

בברלין לא עשיתי אמנם גדולות, אבל מה שהוא עשיתי: קוממתי את “מוריה” – בחלקה החשוב ביותר – ובססתי את ה“דביר”. במשך זמן קצר בערך – בחמשה חדשים – עלתה בידי להוציא כחמש מאות גליונות דפוס משל ספרי “מוריה”, מהם סדור חדש ומהם ע“י מַנול. עד עתה יצאו: קובצי שירי ושירי טשרניחובסקי, כל כתבי מנדלי, שלום עליכם, פרץ, “ספרי האגדה”– ששה חלקים – ותרגומם באידיש ארבעה חלקים, מלבד כמה ספרי למוד: החל מאלפאביתות וכלה ב”ספורי המקרא" וכו‘. בתוך אלה שיצאו עד עתה יש גם מקצת ספרים חדשים, כגון מבוא לכה“ק של ברנפלד – ספר גדול בכמות, שלא נגמר עוד בדפוס,– ספר של הד”ר שמחוני “דברי ימי ישראל” – ספר עזר לבתי ספר תיכונים, – “די אידישע וויצען”, מלוקטים ומסודרים ע“י רבניצקי (פולקלור), – ועוד. מלבד זאת יצאו ע”י “מוריה” גם בא"י קצת ספרים, ובתוכם “רשומות”, כרך ב’.

בעת הזאת נתבסס גם ה“דביר” וקרב לעבודה ממשית. הולכים ונדפסים כמה ספרים חשובים: “יסודות המשפט העברי”¹⁴¹, “תולדות הנגינה העברית”¹⁴², “תולדות עבודת אלהים והתפלה בישראל” (הפרופ' אלבויגן), “אגדת התנאים והאמוראים” לבאכר ועוד ועוד. ה“דביר” נגש גם להוציא רבעון מדעי עברי בעריכת הפרופ' אלבויגן, הד“ר אפשטיין והד”ר טורטשינר¹⁴³.

עיניך הרואות כי אמנם נעשה מה שהוא, ואולם כל זה איננו שוה לי עת אזכרה, כי כל הנטעים האלה הולכים ונשתלים כאן, בחוץ לארץ, ואני אחד הנוטעים. ואתה הלא ידעת טבעם של נטעים כאלה, אם בני קימא הם: אחרי שהם משרישים קמעא, שוב קשה לעקרם ולשתלם במקום אחר, ומי יודע אם לא יקשרו גם אותי למקום נטיעתם, ונמצאתי שוב מתרחק ממטרתי האחרונה וראשית מאויי עתה: להחיש את כניסתי לארץ ישראל.

מכאן – מפרשת העבודה של “מוריה” ו“דביר” האמורה בראשי פרקים למעלה – הרי לך מכללא גם מעין תשובה כלפי אלה, שהפריחו אליך שמועות ע“ד מדת כחם ויכלתם של שני בתי הוצאה אלה. שתיקת “מוריה” ו”דביר" – כחם יפה מדבורם של שאר המולי“ם. ואיני יודע, מתי היתה שעת הכושר לדבור בין שני אלה ובינך: ברוסיה? ואם משעה שבאת – הרי לא ראינו ממך תמונת אות, וזה לנו מכתבך הראשון. שתיקת “מוריה” אינה איפוא בשום פנים סמן להסתלקותה מן הזכות ברצון, או סמן לחוסר רצון או כח. היא שתקה מטעם פשוט: מפני ש”בעל הדברים" לא נמצא במעמדה ולא ידעה להיכן לכוון את דבורה. לא שאני בא, ח“ו, בטרוניא עליך ועל שתיקתך – חלילה לי. מששתקת – שמע מינה לא נתפנית לכתיבה או לשיחה. אדרבה, רוצה אני שלא תתפלא, למה לא מצאת גם אותנו, בעלי “מוריה” ו”דביר“, בין ה”סבים וגם סובבים“¹⁴⁴. אכן פירושך על הפסוק הזה שבהלל הוא נפלא מאד, כפתור ופרח. אבל הזהר נא, הזהר והזהר, שאלה ה”סבים וגם סובבים אותך בשם ה' כי תמילם" – הזהר מהם, שהם לא ימולו, במחילה, אותך ואת כבודך. ידעתי את המולי“ם ההם ואת שיחם, גם את דרכיהם בחנתי בימי שבתי המעטים בברלין – והנה ראה זה בדקתי ומצאתי: רוב מולי”ם אלה – ערלים, ורובא דרובא – מולי“ם ואינם פורעים¹⁴⁵. ואשר למדת הכח והיכולת של “מוריה” ו”דביר“, הנה כל אלה המולי”ם יחד, עם היותם מתושבי המקום, ומקצתם – מכשירי דפוס גדולים ועצומים עומדים לשמשם – עם כל זאת, כלם יחד, בכל השתדלותם, לא הוציאו בברלין אף את החצי מזה שהוציאה “מוריה” במשך אותו הזמן, וכולם, בדברם עמי, הביעו לפני את השתוממותם על העבודה הרבה אשר עבדה “מוריה” בעונת החורף. 

ואולם אין לכחד: בזמן האחרון תנאי העבודה המולי“ת בברלין, גם מפני היוקר, גם מפני ההתחרות וגם מחוסר בתי דפוס הגונים, הולכים וקשים, ותנאי שלך בדבר הזמן, – הוא בשעה זו קשה מאד: ומי יודע מה עוד יוליד לנו יום מחר? אם יאמיר היוקר כמו עד עכשיו – אין ספק שכל ענין המולו”ת בגרמניה יתמוטט פתאום. גם עתה כבר הושוו כמעט המחירים לאלה שבאנגליה, ובפרטים מועטים גם עולים עליהם. ואולם לדבר זה, אם יעלה ויבוא, אין תקנה, ושום מו“ל לא יעמוד בפניו. תנאי אפשר להתנות ואפשר גם לקבלו, אבל בימינו הרבה שליחים למקום לבטלו. על כרחנו עלינו למסור את הדבר בידי המזל והמקרה, כי גם תנאים שבכתב אינם מועילים. שביתה אחת, למשל, מבטלת הכל. כל התנאים שהטלתי אני והרבה מולי”ם אחרים על המדפיסים וגם הקנסות החמורים לא הועילו להוציא מידם גליון נדפס בזמנו. ואת הקנס משלם לעולם המו“ל, ולא המדפיס, לפי שכל החמצה גוררת אחריה בהכרח עלית מחיר ההדפסה – והמו”ל שלם ישלם. – – 

בעיקר הדבר אומר לך, כי “מוריה”, בהשתתפות “דביר”, יכולה ורוצה לקבל על עצמה את הוצאת ההיסטוריה שלך –, אבל סדור הדבר והוצאתו לפועל צריך עיון רב ושקול הדעת ושיחה פה אל פה במקום המעשה, כלומר בברלין, במקום שהספרים עתידים לצאת, ולא אני ולא אתה בני חורין לבטל מימי הבטלה והמנוחה הספורים לנו. נחכה נא אפוא ימים מעטים: בשבוע זה או בשלאחריו יבוא לגרמניה, – ברלינה – רבניצקי מודענו,– הוא צריך היה לצאת מא“י בשבעה לח”ז,– וממני וממנו תסתיים שמעתתא. חזקה על שני “חברים” כמותנו, שלא נכשילך בבני אדם שאינם מהוגנים, אפילו אם בני אדם הללו יהיו מולי“ם, והמולי”ם נהיה אנחנו. סוף סוף, טוב חבר אחד ישן מעשרה חדשים. לולא המתרגם האומלל טריווש שהיה לנו – מי יודע אם לא כבר ראינו מחצית הכרכים יוצאים.

ובכן זאת עצתי: אל תתפתה ואל תאנס לשום מו"ל שבעולם. יבוא רבניצקי במהרה, ונבוא עוד הפעם בדברים בענין זה, ואם מה' יצא הדבר – והרי בודאי מה' יצא – יגָמר בכי טוב, ויֵעשה ויצליח. בינתים אולי ארד לברלין ואבוא בדברים גם עם קרופניק או עם שכמותו. סוף דבר: נחכה מעט, הכל “יבוא על מקומו בשלום”.

ושלום לך ול“עזרך” היקרה ולכל עוזריך, שלום שלום ומנוחה שלמה.

אוהבך ומוקירך ח. נ. ביאליק

אשתי אומרת שלום לך ולרעיתך ולבתך סופיה.

לח. פ. ברֶגמן

[הומבורג] כ' סיון [תרפ"ב].

יקירי ברגמן,

שב במקומך לפי שעה, ואל תבקש לך גדולות בארץ נכריה. הדרכים משובשות בוִיזות ובשאר מרעין בישין, ומשנה מקום בזמן הזה – משנה מזל לרע. עוד תבא השעה ונפקד כלנו לטובה.

“שפת הילדים” הולך ונגמר. הסדור, הקלישאות והציורים קשים פה כקריעת ים סוף, וסוף סוף איני בטוח שיצא דבר מתוקן. אין מה לחשוב עתה ע"ד תקונים יסודיים. די לנו לעמוד בשלנו.

רבניצקי ואשתו באו אתמול לברלין לשם רפוי. אשתו הזקנה חולה מסוכנת.

אני יושב לשם מנוחה והתרפאות כאן, בהומבורג. נהייתי ונחליתי מאד. התפלל עלי, איש צדיק!

והעקר– סבלנות! הוי, מי יתן לי לעצמי מעט סבלנות.

הדו"ש באהבה ח. נ. ביאליק

לי.ח. רבניצקי וש. בן־ציון

[הומבורג, 1922] VI/16 [כ' סיון תרפ"ב].

לאַחַי וחברי רבניצקי וגוטמן.

שלום וברוך בואכם¹⁴⁶, אחים יקרים. רוצה אני לדאות אליכם על כנפי נשרים, אלא שהפספורט ־ שכלה זמנו לפני יומים, והוא מונח עתה בפוליציי להארכת הזמן – הוא שמעכבני, וכנראה אוציאנו משם רק ביום ב' אחרי שבת. לבוא בלי תעודה לברלין לבי מהסס, מפני הידיעות התכופות בעתונים ע"ד חפושים ובדיקות תמידים, יום יום. איך שהוא, בעוד שנים שלשה ימים – ואני אתכם במחיצתכם. האריכו רוחכם. אכן יש על מה לדבר. השפתים

תבֹּלנה. הכינו אזנים!

אם אקבל את הפספורט ביום ב' אצא עוד בו ביום. ואם לאו – למחרתו.

ואתה רבניצקי, יקירי, הנך בעל יסורים. שמעתי ויצא לבי. ואולם טוב, כי באת הנה. טוב מאד. וגם אתה, גוטמן, היטבת לבוא. היטבתם שניכם – אף כי אחרתם מעט.

והנני המצפה לחבקכם ולנשקכם

ח. נ. ביאליק

שלום לפַיָה העניה! שלום וברכת רפואה שלמה.

ושלום וברכה לכלכם בשם אשתי.

לי.ח. רבניצקי

[הומבורג] 22 VI/20 [כ“ד סיון תרפ”ב].

יקירי רבניצקי,

רואה אתה, זריזות קפצה עלי ואני מריץ אליך מכתב אחר מכתב. בזה הרגע קבלתי מגלה כפולה כתובה פנים ואחור מאת ברקוביץ מניו־יורק בדבר עסק ביש שלנו עם השודדים והגנבים, בעלי ה“היברו פובליש' קומפ' " ימ”ש¹⁴⁷. מכל המו“מ עמם לא יצא כלום. אינם רוצים להמציא שום חשבון על העבר. נכונים הם לשלם איזה סך מסוים (“אַ רונדע סומע”) על העבר בתנאי שנמסור להם הזכות על גנבתם לצמיתות. האמתלא שלהם, שהם עושים מה שעושים בהיתר עפ”י חוקי אמריקה, וגם הרבנים האמריקאים עושים כך: הללו הדפיסו ספרי רומ“ל של ראם בלי רשות. מאגודת הסופרים היהודיים שבניו־יורק (אגודת י"ל פרץ) ג”כ אין תקוה. ידה קצרה לעזור ואין משגיחין בה. הוא מיעץ לפנות במכתב חתום ע“י שנינו (קול קורא) אל המורים ואל דעת הקהל ואל ההסתדרות העברית ולהכריז חרם על הספרים הגנובים, כמו שעשינו לפני כמה שנים, והוא בטוח כי אחרי מעשה כזה לא יהין איש מן המורים להשתמש בהם. מלבד זה הוא מיעץ לצוות לסוכננו באמריקה להתחרות עם הגנבים ע”י הוזלת המחיר של אלה הספרים, שהוציאו הגנבים שכמותם. הוא אומר עוד: “אמנם אפשר לנסות עוד פעם ולבוא תחלה בהתראה אחרונה וחמורה אל אנשי ההיברו פובל' קומ', אבל מסופקני אם הועל תועילו בזה”. – עכ"ל.

עצתי לערוך קול קורא, מעין זה שלעבר¹⁴⁸, בהוספת דברים נמרצים “מענינא דיומא” (כלומר, להראות על הרשעות והתועבה שבגנבה כזאת ביחס לאנשים שנמצאו, מחמת המאורעות, בצרה גדולה, באין יכולת להגן על עצמם) ולשלוח העתקות לברקוביץ ולרזניק¹⁴⁹ (מזה קבלתי באלה הימים מכתב מלא חבה והשתפכות הנפש בצרוף בקשה ותחנה “לחדש ימינו כקדם”, וכבר שלח סכום מסוים, מאה אלף מארק, ל“עבר” ע“ח ספרינו, וכנראה כבר התקשר עם “עבר”. דרך אגב, הוא כותב שבדבר החשבונות של העבר שבינינו יתן לנו פצוי לאחר שיתברר לו הדבר מפי העורך־דין שלו – מה פירוש הדבר? מה מקום לבירור של עו”ד כאן?). ואולם מי יערוך קול קורא כזה? אלו היה בידי טופס קול הקורא הישן הייתי יכול לתקנו ולהכשירו לנדון שלפנינו, אבל לכתוב קול קורא חדש אין שעתי וכחי מספיקים. אולי כדאי לדרוש מרזניק את נוסח קול הקורא הישן. בידו בודאי הוא נמצא, לפי שהדפיסו במספר רב. פנה אליו. יכול אתה לעשות זאת ע“י רוזנשטיין שעומד במו”מ עמו, ואולי תנסה אתה את כחך לערוך קול קורא כזה?

עד כאן בענין הגנבים. מכאן ואילך בא ברקוביץ בהצעה חדשה, חשובה מאד, שכבר נגע בה באחד המכתבים, וזה הדבר: בהכירו היטב את מצב החנוך העברי באמריקה הוא בא לידי החלטה, כי כל “כלי יוצר” עליהם לא יצלח, אם לא יתנו על יד הילדים חוברות קטנות, בנות 8 עמודים כל אחת, עם ציור אחד בעמוד ראשון מענין החוברת, על ניר עבה ובהיר, באותיות גדולות ומנוקדות, בעלות תוכן קל ונעים (ספורים, אגדות, מחזות ומשלים מחיי עמנו) ובמחיר מצער, 5 סנט כל אחת. אלה הם ראשי תנאי ההוצאה. אם ידפיסו את החוברות בגרמניה וישלחון לאמריקה – יהי זה, לדעתו, עסק טוב מאד. אפשר למכור שם בכל שבוע מחברת אחת בחמשה או ששה אלפים אכסמפלרים. אילו הדפיס החוברות באמריקה היתה כל אחת עולה לו ששים דולר. אם יש חשבון להדפיס בגרמניה ולשלוח לאמריקה – כי עתה נכון הוא להשתתף בהוצאה זו ולקבל עליו כל עבודה (ספרותית וטכנית) שנטיל עליו. שכחתי להוסיף, כי הפורמט צריך, לדעתו, להיות גדול, כזה של ספר, ובסוף המחברת יבאו באורים למלים הקשות ותרגומן ללשון המדינה. כדי למעט בהוצאות יש להדפיס את החוברות לא אחת אחת, אלא כמה בבת אחת. ע"י כך תהא היכלת להמציאן לבתי הספר באמריקה תכופות, בכל שבוע. עד כאן תוכן¹⁵⁰ הצעתו.

לדעתי, ההצעה טובה מאד וכדאית היא שנטפל בה ונוציאה אל הפועל. חמר ספרותי ימציא ברקוביץ, וגם לנו יש ויהיה מעט – משלנו ומשל “ספרי” – ואין הדבר חסר אלא “קום ועשה”. הוא – ברקוביץ מטעים שני תנאים: האחד, שהתוכן והסגנון יהיו קלים מסובין, ערוכים לתינוקות ולילדים בני אמריקה, שהכנתם העברית מועטת מאד, מועטת כל כך עד שמחברותיו של ברקוביץ שיצאו עד הנה (“מקראות קטנות”¹⁵¹) הן “מורכבות” וקשות בשבילם יותר מדי. ותנאי שני, שהנייר יהיה לבן דוקא, יהיה פשוט וזול, אבל לבן, ולא כהה, כדרך שמדפיסים עכשו בגרמניה. ילדי אמריקה מואסים במחברת שנייר שלה כהה. הצד הטוב שמבחברות אלה, שאין הוצאותיהן מרובות, ומכירתן תכופה, ומדת התפשטותן מרובה, כלומר אפשר להדפיס ולהוציא הרבה אכספליארים לכל מהדורה, מה שמוזיל מאד את מחיר ההדפסה. לדעתי, אפשר להדפיס כל מחברת עשרה עשרת אלפים אכסמפליארים, חצים לאמריקה וחצים לאירופה ושאר ארצות. לא כך? הודיעני דעתך תומ"י, אחרי שתעיין בדבר עם קרופניק – ואדע מה לענות לברקוביץ. בבקשה שלא לדחות תשובתך. ביזניס! יש, לדעתי, לדרוש מברקוביץ שימציא דוגמה מוחשית משל מחברות מסוג זה שהוא רוצה בהן – “כזה ראה ועשה!”, ולא נהיה כסומין בארובה.

את המכתב הקטן של אחד העם קבלתי. אוי לנו שראינוהו בכך¹⁵². ואני אמרתי, היה יהיה לנו לאות ולמופת באמץ רוחו וב“כבוש היצר”. כמה חלשה דעתו! כמה רפו ידיו! יחזקהו ויאמצהו אלהים. מתפלל אני ליום שאבוא לא"י, אולי אוכל להנעים עליו כמה שהוא את שבתו שם. 

ומה מצב פַיה? הודיעני. רוצה אני לשמוע מפיך. למה אתה מעלים צערך?

שלך בלב ובנפש, אעפ"י שאני שותק ומאריך בשתיקה,

ח. נ. ביאליק

– ומה כותב לך א"ה בדבר קובץ מכתביו¹⁵³?

שלום לגוטמן. אני כותב אליו מיד. הוא כועס עלי. הדין עמו. ואעפי"כ אין הדין עמו. הדין עם שנינו. אוי רשעים, למה אין אתם יודעים לדין את חברכם לכף זכות אפילו בשעה שאתם רואים אותו רודף בסיף וכו' ונמצא הרוג מפרפר וכו'¹⁵⁴ - אוי אוי, איגואיסטים! אוי לכם מיום הדין!

אַי וועט מען אייך פיצקען¹⁵⁵!

אִי גוטמאנען, אִי רבניצקען!

לש. דובנוב

[הומבורג] 1922 VII/3 [ז' תמוז תרפ"ב].

להר' ש. דובנוב בבריזין על יד דאנציג.

ידידי הנעלה,

ידידנו רבניצקי בא לברלין, הוא ואשתו החולה, והוא יושב שם זה כעשרה ימים. בהיותי בברלין בשבוע העבר עיינתי עמו בנדון שלנו, ובעיקר הדבר באנו לידי החלטה, כי “מוריה” מקבלת על עצמה, אם היא לבדה ואם בהשתתפות “דביר”, את הוצאת ההסטוריה שלך בעשרה כרכים. את התנאי העקרי שלך, את קביעת הזמן, אנו מקבלים עלינו באהבה וברצון, הואיל והוא לטובת שני הצדדים. כל ספר מרובה כרכים – נוח לו ולמחברו ולמול“ו וגם לעולם, שיהיו כרכיו יוצאים תכופים בזה אחר זה, בלי הפסקות יתרות. ואולם לא אכחד ממך, כי לא תמיד, וכל שכן, בזמן הזה, הדבר תלוי ברצון טוב ונאמן. בימינו יש אשר הרצון הנאמן ביותר לא יעמוד בפני המעצורים, שאינם צפויים מראש. גם עתה, למשל, בעודני כותב את המכתב הזה, הולכת ונמשכת זה ימים מספר שביתת פועלי הדפוס בברלין ואין יודע מתי תכלה. אחת אני יכול להבטיחך, כי מצדנו אנחנו לא יבא כל מעצור. כל מה שבכחנו נעשה להחיש את צאת הכרכים איש אחרי אחיו במועדם הקבוע. אפשר להדפיס בבת אחת בשני בתי דפוס. על כל פנים, שום מו”ל אחר, ואפילו זה שיש לו דפוס משלו, אינו נמצא לענין זה במצב טוב מבעלי “מוריה”. יודע אני את כח ההדפסה של כל אחד ממול"י ברלין העברים – ואני מבטיחך, כי אין כח אחד מהם יפה משלנו. – –

מה יש אפוא לעשות עתה, מיד?– לדעתי עליך להמציא לידנו את מותר הכ“י שבידך מתרגום טריווש, כדי לצרפו אל זה שבידנו – רבניצקי הביאו עמו לברלין – ועם זה יש להמשיך לפי שעה תרגום אותו הכרך, שכבר התחלנו בו, ולהביאו לידי גמר. כמדומה, שכבר נתרגם יותר ממחצית הכרך, ולמה תהי היגיעה לריק? עד בואך מקצה שני חדשים לברלין, אפשר שכבר יגמר תרגום אותו הכרך ונוכל לגשת תומ”י להדפסתו (כמדומה שהוא השביעי למנין הכרכים) וביחד עמך נסדר את כל העבודה לעתיד.

ובכלל חושב אני כי מלבד המשכת תרגום אותו הכרך שכבר התחלנו בו, אין לעשות בענין זה עד בואך לברלין קטנה וגדולה. המלאכה כבדה ומורכבת ובלי “יד בעלים” באמצע לא תֵעשה. כל מהלך העבודה ודבר צאתה אל הפועל דורשים את שבתך פה “על האבנים” במקום המעשה, וגם אנחנו מצדנו לא נתיחס אל העבודה רק כמולי"ם בלבד. סוף סוף לאו קטלי קניא באגמא אנן. דובנוב ויצירי כפיו אינם לנו ענין של משא ומתן בלבד. ומינך ומינן תסתיים שמעתתא.

ובכן, אני מחכה לתשובתך המוחלטת בענין זה. חושב אני, כי הענין בדרך כלל ברור לך ולא הנחתי מקום לספקות. על הפרטים עוד אפשר לדבר במכתבים הבאים, וטוב מזה – פנים אל פנים. 

ואיני צריך להגיד לך עד כמה אני שמח על הבשורה בדבר בואך וקביעת ישיבתך בברלין. בת קול של ימים רחוקים וטובים עלתה אלי מבשורה זו. היכן, היכן הם אותם הימים?

והנני הדו"ש רעיתך ובתך בכל לב –

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

לח. פ. ברגמן

[הומבורג] 922 VII/7 [י“א תמוז תרפ”ב].

ידיד יקר,

תודתי וברכתי לך על דברי הנחומים¹⁵⁶. אין אני מתיאש, חלילה. עיף אני מאד, ומקצר רוח ועבודה קשה יש אשר תנוח עלי רוח רעה וטפה מרה נזרקת מפי קולמוסי.

לארץ ישראל אַל תלך, לפי שעה. מצב המורים בא"י, לרגל צמצום התקציב ושטת הקמוץ, קשה עתה מאד, קשה שבעתים ממצבם של סתם בני אדם. הארך רוחך עוד מעט.

ידידנו רבניצקי שרוי עתה בצער גדול. מחלת אשתו אנושה, בימים האלה יֵעָשֶׂה לה נתוח קשה בגופה, והיא צריכה לרחמים רבים.

כשיצא “שפת הילדים” – הוא קרוב לגמר – אשתדל לשלוח אליך קצת כסף. לפי שעה ידינו ריקות ואני עצמי נמצא במצור ובמצוק.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

שלום וברכה לך ידיד יקר, ר' ישראל בלקינד. אכן צעיר אתה מכלנו. וכן יגדל כחך! שמחתי לשמוע את קולך ממקום אשר לא פללתי¹⁵⁷. חזק ואמץ. 

ש. א. הורודצקי

922 VII/8 [י“ב תמוז תרפ”ב] הומבורג.

שלום וברכה,

המקום טוב, אף כי לא מקום מנוחה הוא לי. עד היום עדַין אינני בקו הבריאה וממילא גם אינני בקו ה“כתיבה” ולא נתפניתי עד היום לכתוב דברים בשביל התרגום הרוסי של ברדיטשבסקי ז"ל¹⁵⁸. מסור נא את הדברים לגברת ברדיטשבסקי ביחד עם ברכת שלומי לה ולבנה עמנואל.

בדבר הסכום עשרת אלפים פנה לך אל מזכירנו מר וויסלבסקי¹⁵⁹ והוא לא יאחר מלסלק לך את המגיע לפי החוזה. היום שלחתי אליו עוד מקצת מן החומר של כ"י שלך¹⁶⁰ ערוך ומתוקן לדפוס. המזכיר כתב לי, כי כבר מסר את ספרך לדפוס והתחילו בסדורו. בשעה טובה.

אשתי דורשת בשלומך. חושבים אנו לשהות פה עוד כחדש ימים. ואתה האינך אומר לצאת אל אחד מנאות הקיץ?

והנני האומר לך שלום –

בידידות ח. נ. ביאליק