בֵּין הַתַּיָּרִים הַמְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם נִמְנֶה שֵׁם אַרְמִינְיוּס וַמְבֶּרִי, הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר עָבַר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה בָהֶן עַד יָמָיו רֶגֶל אִישׁ אֵרָפִּי. כַּאֲשֶׁר שָׁב מִמַּסְעוֹתָיו לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וַיִּכְתֹּב עַל סֵפֶר אֶת קוֹרוֹת נְסִיעָתוֹ, אֵת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וְשָׁמְעוּ אָזְנָיו, לֹא הֶאֱמִינוּ רַבִּים בִּדְבָרָיו; כִּי הָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְדִבְרֵי אַגָּדָה, אֲשֵׁר בָּדָה מִלִּבּוֹ אִישׁ בַּעַל דִּמְיוֹן עָז.

וְאוּלָם לֹא רַק קוֹרוֹת נְסִיעָתוֹ, כִּי אִם גַּם תּוֹלְדוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַנִּפְלָא הַזֶּה, מְלֵאִים קֶסֶם שֶׁל דִּבְרֵי אַגָּדָה. עוֹד מִימֵי יַלְדוּתוֹ בָּעֵת אֲשֶׁר בְּנֵי גִילוֹ אֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם אֶלָּא שַׁעֲשׁוּעִים בִּלְבָד, יָדַע וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן אֶת תְּלָאוֹת הַחַיִּים וַיִּלְמַד לָשֵׂאת בְּדוּמִיָּה עֹנִי וּמַחֲסוֹר.

“יְלָדִים אֲחֵרִים”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹתָיו, “יוֹדְעִים בִּימֵי יַלְדוּתָם רַק שׁוֹשַׁנִּים וּשְׁמֵי תְכֵלֶת בְּהִירִים. וְאוּלָם בְּגוֹרָלִי נָפְלוּ רַק חוֹחִים, וּבְעוֹד טַל יַלְדוּת עַל רֹאשִׁי, כְּבָר רָאוּ עֵינַי עֹנִי וּמַחֲסוֹר”. אַךְ נְכוֹנִים דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר הָרוּסִי הַגָּדוֹל: “הַפַּטִּישׁ יְפוֹצֵץ זְכוּכִית וִינַגֵּד בַּרְזֶל”. הָעֹנִי וְהַמַּחֲסוֹר יְרַפּוּ יְדֵי אִישׁ בַּעַל רָצוֹן חַלָּשׁ, אֲבָל הֵם יְחַזְּקוּ לֵב אָדָם בַּעַל רוּחַ כַּבִּיר, וְאִישׁ כָּזֶה הָיָה וַמְבֶּרִי.

“הָעֹנִי וְהַמַּחֲסוֹר, שֶׁרָאִיתִי בִימֵי נְדוּדַי בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, לֹא הָיוּ נוֹרָאִים בְּעֵינַי, יַעַן כִּי הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לָשֵׂאת אוֹתָם מִימֵי יַלְדוּתִי”.

בְּסֵפֶר זֶה אָנוּ נוֹתְנִים תַּמְצִית מִתּוֹלְדוֹת הָאִישׁ הַנִּפְלָא הַזֶּה, וּמִדִּבְרֵי יְמֵי מַסְעוֹתָיו פֹּה הַנִּפְלָאִים.

א. יְמֵי יַלְדוּתוֹ    🔗

אַרְמִינְיוּס וַמְבֶּרִי נוֹלַד בִּשְׁנַת 1831 בְּעִיר קְטַנָּה בְּאֶרֶץ הוּנְגַרְיָה לְהוֹרִים יְהוּדִים עֲנִיִּים. יָמִים מוּעָטִים קֹדֶם שֶׁרָאָה הַיֶּלֶד אוֹר הַחַיּים מֵת עָלָיו אָבִיו, שֶׁהָיָה יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם וּבֶן תּוֹרָה. יוֹמָם וָלַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְלֹא דָאַג לְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה.

גַּם לְאַחַר שֶׁהֻכְרַח לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה לִבְנֵי בֵיתוֹ וַיְהִי לְרוֹכֵל מַחֲזִיר עַל הַכְּפָרִים, לֹא עָזַב אֶת תַּלְמוּדוֹ, כִּי עָסַק בּוֹ בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ, אַף כִּי הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ.

“פַּעַם אַחַת”, סִפְּרָה אִמּוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי, "שָׁב אִישָׁהּ לְבֵיתוֹ לְאַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, כֻּלּוֹ רָטֹב מִגֶּשֶׁם וְעָיֵף מִטִּלְטוּל הַדֶּרֶךְ, וְנִכְנַס לְחַדְרוֹ הַקָּטֹן וְיַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ. לְאַחַר שֶׁהִמְתִּינָה לוֹ הָאִשָּׁה שָׁעָה אֲרֻכָּה, נִכְנְסָה אֵלָיו וּמָצְאָה אוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּסֵפֶר, כְּאִלּוּ עָסַק בְּתוֹרָה כָל הַיּוֹם.

אִמּוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי כִּבְּדָה מְאֹד אֶת אִישָׁהּ הַלַּמְדָּן, אַף הִתְאַמְּצָה לַעֲזֹר לוֹ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פָנוּי יוֹתֵר לִלְמֹד תּוֹרָה. אַךְ הַהַצְלָחָה לֹא הֵאִירָה פָנֶיהָ לָאֲנָשִׁים הָעֲנִיִּים הַיְשָׁרִים הָאֵלֶּה.

בָּעֵת הַהִיא עָבְרָה בְאֵרָפָּה מַגֵּפַת הַחָלִירָע וַתַּגִּיעַ עַד אֶרֶץ הוּנְגַרְיָה, וּבְמַגֵּפָה זוֹ מֵת אָבִיו שֶׁל וַמְבֶּרִי.

לְאַחַר שֶׁמֵּת עָלֶיהָ אִישָׁהּ, נִשְׁאֲרָה הָאִשָּׁה גַלְמוּדָה וּבוֹדֵדָה בְעִיר נָכְרִיָּה (כִּי לְאַחַר נְשׂוּאֶיהָ עָזְבָה אֶת עִיר מוֹלַדְתָּהּ וְהָלְכָה אַחֲרֵי בַעֲלָהּ לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ), הִיא וּשְׁנֵי יְתוֹמִים קְטַנִּים, יֶלֶד וְיַלְדָּה. הִיא פָתְחָה בֵית מָזוֹן וַחֲנוּת קְטַנָּה וַתַּעֲבֹד בְּלִי הֶרֶף לְכַלְכֵּל אֶת בֵּיתָהּ. וְאָמְנָם כַּעֲבֹר שָׁנָה אַחַת לִימֵי אַלְמְנוּתָהּ, רָאֲתָה הָאִשָּׁה בְרָכָה בְמַעֲשֵׂי יָדֶיהָ וַתִּמְצָא פַרְנָסָתָהּ לֹא בְצָעַר.

אַךְ יְמֵי שַׁלְוָתוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן לֹא אָרָכוּ. כִּי הִנֵּה בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לִימֵי חַיָּיו נִשֵּׂאת אִמּוֹ לְאִישׁ אַחֵר. הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה קַל‏‏־דַּעַת, אָהַב לְפַזֵּר כֶּסֶף, אַף לֹא יָדַע כָּל מִסְחָר וְכָל מְלָאכָה, וּבִכְלָל הָיָה מוֹאֵס בַּעֲבוֹדָה. וְכַאֲשֶׁר הוֹכִיחַתְהוּ אִשְׁתּוֹ עַל עַצְלוּתוֹ וְעַל בַּטְלוּתוֹ, עָנָה וְאָמַר לָהּ, כִּי רַק אִם יָבֹא לָגוּר בִּמְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ שֶׁשָּׁם יֵשׁ לוֹ קְרוֹבִים וִידִידִים, יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ בְרֶוַח וּבְכָבוֹד.

וּבְכֵן עָזְבוּ אֶת הָעִיר סט.־גֵּיאָרְגֶּן וַיַּעַבְרוּ אֶל הָעִיר דּוּנָה־סֶרְדָּגֶלִי, מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל הָאָב הַחוֹרֵג, וּוַמְבֶּרִי אָז כְּבֶן שָׁלשׁ שָׁנִים.

בָּעִיר הַקְּטַנָּה הַהִיא הִתְחִילוּ בְנֵי בֵית וַמְבֶּרִי עוֹסְקִים בְּמִסְחָר חָדָשׁ, בְּמִסְחַר… עֲלוּקוֹת, שֶׁהָיָה נִפְרָץ בְּאֶרֶץ הוּנְגַרְיָה בַיָּמִים הָהֵם. צָרִיךְ הָיָה לִרְחֹץ אֶת הָעֲלוּקוֹת בְּמַיִם, לְעָרְכָן וּלְסַדְּרָן לְמִינֵיהֶן וּלְשִׂימָן אַחֲרֵי‏‏־כֵן בְּשַׂקֵּי בָד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה הָיוּ הָעֲלוּקוֹת יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ הַשַּׂק, שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר קְשִׁירָה מְעֻלָּה, זוֹחֲלוֹת עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם הָיוּ שׁוֹכְבִים הַיְלָדִים עַל הָאָרֶץ, וּפִתְאֹם… נִשְׁמַע קוֹל צְעָקָה מָרָה… הָעֲלוּקוֹת הָרְעֵבוֹת נָפְלוּ עַל אֶחָד מִן הַיְלָדִים, דָּבְקוּ בְאֶצְבַּע רַגְלוֹ וּמָצְצוּ אֶת דָּמוֹ, בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ מִתְעוֹרְרִים בַּחֲרָדָה, מַדְלִיקִים נֵרוֹת וּמְחַפְּשִׂים אֶת הָעֲלוּקוֹת לַהֲשִׁיבָן אֶל מְקוֹמָן.

אֶת הַיָּמִים הָהֵם מַזְכִּיר וַמְבֶּרִי בְסֵפֶר תּוֹלְדוֹתָיו מִתּוֹךְ אֲנָחָה.

“בִּכְלָל הִנֵּה יְמֵי הַיַּלְדוּת, יְמֵי הַגִּיל וְהָאוֹרָה, הָיוּ לִי יְמֵי יָגוֹן וַאֲנָחָה, יֵשׁ אֲשֶׁר הִגִּיעַ הַמַּחֲסוֹר עַד רָעָב. מַאֲכָלֵנוּ הָיָה רַק לֶחֶם שָׁחוֹר, תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, פּוֹלִים וַעֲדָשִׁים. חָלָב הָיָה בָא עַל הַשֻּׁלְחָן לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, וּבָשָׂר בְּמִדָּה מְצֻמְצָמָה מְאֹד טָעַמְנוּ רַק בְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. אַךְ פְּעָמִים שֶׁבְּבֵיתֵנוּ לֹא נִמְצְאָה אַף פְּרֻסַּת לֶחֶם, וַאֲנִי זוֹכֵר כַּיּוֹם אֶת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁאָחַזְנוּ בָהּ לִמְצֹא אֹכֶל…”

“מֵאֲחוֹרֵי בֵיתֵנוּ הַקָּטֹן, שֶׁעָמַד בִּקְצֵה הָעִיר עָבְרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָרִים שֶׁבִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם, בַּדֶּרֶךְ הַהִיא הָיוּ עוֹבְרִים קַבְּצָנִים שׁוֹנִים, עִוְרִים, פִּסְחִים, אִלְּמִים, מְצֹרָעִים, כָּל בַּעַל מוּם, לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת וּסְמַרְטוּטִים… אֶל הָאֻמְלָלִים וְהַנִּדְכָּאִים הָאֵלֶּה הָיִינוּ פוֹנִים לְבַקֵּשׁ פַּת לֶחֶם בִּמְחִיר בַּקְבּוּק מַיִם שֶׁהָיִינוּ נוֹתְנִים לָהֶם…”

וּבְכָל זֹאת הָלַךְ וְגָדַל הַקָּטֹן וַמְבֶּרִי וַיְהִי נַעַר בָּרִיא וּמָלֵא אוֹן. מִימוֹת הָאָבִיב וְעַד יְמוֹת הַסְּתָו הָיָה הוֹלֵךְ יָחֵף, לָבוּשׁ בְּגָדִים קַלִּים. בַּקַּיִץ הָיָה יָשֵׁן עַל פִּי רֹב בֶּחָצֵר, וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה עָלָיו, עַד כִּי לֹא הֵקִיץ לְקוֹל רְעָמִים. וְהַנַּעַר הָיָה אֲדֹם לֶחִי, בַּעַל תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרִים, וְכָל רוֹאָיו הָיוּ אוֹמְרִים: “חֲבַל שֶׁיְּפֵה־תֹאַר זֶה הוּא ‘חִגֵּר קְצָת’.” הַמּוּם הַזֶּה דָבַק בַּיֶּלֶד, לְאַחַר מַחֲלָה קָשָׁה שֶׁעָבְרָה עָלָיו. לַשָּׁוְא בִּקְּשָׁה אִמּוֹ תַחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת לְרַפֵּא אֶת בְּנָהּ הֶחָבִיב, לַשָּׁוְא הָלְכָה עִמּוֹ לִשְׁאֹל בָּרוֹפְאִים וְגַם בִּמְכַשְּׁפִים, לַשָּׁוְא רָחֲצָה אוֹתוֹ בְאַמְבְּטָאוֹת וּמֵרְקָה אֶת רַגְלוֹ בְסַמְמָנִים – הוּא נִשְׁאַר פִּסֵּחַ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

פְּעָמִים שֶׁהָיָה הַיֶּלֶד רָץ אַחֲרֵי חֲבֵרָיו וְְאֵינוֹ מַשִּׂיגָם, וְאָז הָיָה שָׁב לְבֵיתוֹ בוֹכֶה וּמִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי אִמּוֹ, אַךְ הִיא הָיְתָה מְנַחַמְתּוֹ וּמְדַבֶּרֶת עַל לִבּוֹ: “אַל תִּדְאַג, בְּנִי, עָבֹר תַּעֲבֹר אֶת חֲבֵרֶיךָ לֹא בְרַגְלֶיךָ, כִּי אִם בְּרוּחֶךָ”. וְאָמְנָם לְאַחַר שֶׁהִכְנִיסוּ אֶת הַיֶּלֶד לַ“חֶדֶר” הִכִּירוּ בוֹ הַכֹּל, כִּי לִגְדוֹלוֹת נוֹצָר. כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ הָיָה נִפְלָא מְאֹד. וְכָל פָּסוּק שֶׁקָּרָא שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים הָיָה שָׁגוּר עַל פִּיו. אַךְ אִמּוֹ הָיְתָה אוֹמֶרֶת: אֵין פֶּלֶא כְלָל, הֵן אָבִיו הָיָה לַמְדָּן, וְגַם בְּנוֹ יִהְיֶה כָמוֹהוּ.

הַיֶּלֶד הָיָה כָרוּךְ מְאֹד אַחֲרֵי לִמּוּדָיו, וְיוֹתֵר מִכֹּל אָהַב אֶת הַתְּפִלּוֹת בְּבֵית הַכְּנֶֶסֶת.

“בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, אַךְ נִשְׁמַע קוֹל הַפַּטִּישׁ בַּדֶּלֶת – הַשַּׁמָּשׁ הָיָה נוֹהֵג בַּיָּמִים הָהֵם לִדְפֹּק בְּפַטִּישׁ לִקְרֹא אֶת הָעֵדָה לִתְפִלָּה – קַמְתִּי בִזְרִיזוּת וְהָלַכְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁם עָלָה קוֹלִי הָרַךְ וְנִשְׁמַע בְּתוֹךְ שְׁאָר קוֹלוֹת הַמִּתְפַּלְלִים”.

בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יָדַע וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן בְּעַל פֶּה אֶת הַ“חֻמָּשׁ”, אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים, וּמִלְּבַד זֹאת לָמַד קְרֹא וּכְתֹב הוּנְגָרִית וְאַשְׁכְּנָזִית. אִמּוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי, אַף הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יִרְאַת אֱלֹהִים, גָּמְרָה בְלִבָּה לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ לִמּוּדֵי חוּץ וְלַעֲשׂוֹתוֹ לְדָקְטוֹר. יָדְעָה הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה הַזֹּאת, כִּי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁעָסַק כָּל יָמָיו רַק בְּלִמּוּדֵי קֹדֶשׁ, לֹא יָכֹל לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ, וְלָכֵן הֶחֱלִיטָה, כִּי בְנָהּ יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אָמְנָם מַכָּרֶיהָ וּמְיֻדָּעֶיהָ הֵנִיאוּ אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה, בְּאָמְרָם כִּי הַנַּעַר יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, אַךְ הָאִשָּׁה עָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ.

וּבְכֵן בָּא הַנַּעַר לִלְמֹד בְּבֵית סֵפֶר נָכְרִי. שָׁם קָנָה לוֹ רֵאשִׁית דַּעַת בְּלִמּוּדֵי הַטֶּבַע גַּם בְּתוֹרַת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית, וְהוּא אָז כְּבֶן עֶשֶׂר שָׁנָה. אַךְ הָעֹנִי אֲשֶׁר הָלַךְ וְגָדַל שָׂם קֵץ לְכָל חֲלוֹמוֹת אִמּוֹ. הָיוּ יָמִים אֲשֶׁר לֹא הָיָה בַבַּיִת פַּת לֶחֶם, וְהַיְלָדִים הַקְּטַנִּים גָּוְעוּ בָרָעָב. הָאֵם הָעֲנִיָּה לֹא מָצְאָה עֵצָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לִמְסֹר אֶת בְּנָהּ לְבַעַל מְלָאכָה, כִּי יִלְמַד אֻמָּנוּת הַמְפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן נִמְסַר לְחַיָּט יְהוּדִי בִּתְנָאי שֶׁיְּלַמֵּד אֶת בְּנוֹ עִבְרִית וּבִשְׂכַר זֶה יְקַבֵּל אֲרֻחָתוֹ וְגַם יִלְמַד מַעֲשֵׂי מַחַט.

שָׁלֹשׁ הַשָּׁעוֹת שֶׁבִּלָּה הַמּוֹרֶה הַקָּטֹן בְּכָל יוֹם עִם תַּלְמִידוֹ גָּרְמוּ לוֹ תַעֲנוּג, כִּי רָאָה אֶת עַצְמוֹ “גָדוֹל”. וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִלְמֹד מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, הָיָה הַנַּעַר שְׂבַע יָגוֹן. שְׁאָר הַפּוֹעֲלִים הָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו, עַל שֶׁיָּדָיו אֵינָן מְהִירוֹת, עַל שֶׁהַמַּחַט אֵינוֹ נִשְׁמָע לוֹ, עַל שֶׁהָאֶצְבָּעוֹן אֵינוֹ חָבוּשׁ כָּרָאוּי. וְהַלִּגְלוּגִים הָאֵלֶּה הָיוּ גוֹרְמִים לַנַּעַר הַקָּטֹן צַעַר רָב. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה בָא לְאִמּוֹ וְשׁוֹפֵךְ לְפָנֶיהָ אֶת מְרִי שִׂיחוֹ. הֵבִינָה הָאֵם אֶת לֵב בְּנָהּ, אַךְ בְּיָדָהּ לֹא הָיָה לַעֲזֹר לוֹ.

“הַמְתֵּן, בְּנִי”, דִּבְּרָה הָאֵם עַל לִבּוֹ, “עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ יְמֵי הַחֹרֶף, יָבֹא הָאָבִיב וְתָבֹא לְךָ יְשׁוּעָה”.

הַנַּעַר נָשָׂא בְדוּמִיָּה אֶת גּוֹרָלוֹ, וּמַה גַם כִּי בְּבֵית אֲדוֹנוֹ הַחַיָּט אָכַל לֶחֶם לָשׂבַע וְשָׁכַב בְּחֶדֶר חָם. וְאוּלָם אַךְ נִרְאוּ בַחוּץ מַלְאֲכֵי הָאָבִיב, וְרוּחַ הַיֶּלֶד הִתְעוֹרֵר וּבְלִבּוֹ הָרַךְ גָּבְרָה הַתִּקְוָה כִּי יִגָּאֵל מִצָּרוֹתָיו.

בָּעֵת הַהִיא מָלְאוּ לוֹ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהַנַּעַר גָּמַר בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב אֶת בֵּית אִמּוֹ. קָשֶׁה הָיָה מְאֹד לְנַעַר רַךְ בְּשָׁנִים לָנוּד מִבֵּיתוֹ, לְבֵין אֲנָשִׁים זָרִים, בְּאֵין פְּרֻטָּה בְכִיסוֹ, וְהֶעָתִיד הֵטִיל עָלָיו אֵימָה. הַרְבֵּה דְמָעוֹת שָׁפַךְ וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן בַּיָּמִים הָהֵם. גַּם אִמּוֹ בָכְתָה רַב בֶּכִי עַל גּוֹרָלָהּ הַמַּר, אַךְ מַה יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת, וְתַחְבּוּלָה אַחֶרֶת לֹא מָצָאוּ.

בְּשָׁעוֹת מָרוֹת אֵלּוּ עוֹדְדוּ אֶת לֵב הַנַּעַר דִּבְרֵי אִמּוֹ, אֲשֶׁר אִמְּצָה אֶת רוּחוֹ, וְכֹה אָמְרָה אֵלָיו: “בְּנִי, אַל לְךָ לִהְיוֹת כְּכָל הַנְּעָרִים. רוּחַ אָבִיךָ הַלַּמְדָּן נוֹסְסָה בָךְ. עָלֶיךָ לִלְמֹד עַד שֶׁתִּהְיֶה דוֹקְטוֹר. אַךְ קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְמַדָּע עָלֶיךָ לִצְבֹּר מְעַט כֶּסֶף לְפַרְנֵס אֶת עַצְמְךָ, כִּי אֲנִי עֲנִיָּה וְאֵין בְּיָדִי לָתֵת לְךָ מְאוּמָה. כֵּן, בְּנִי, הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה דְאָגָה תִרְאֶה בְחַיֶּיךָ, אַךְ שְׁמַע לַעֲצָתִי, אַל תִּירָא וְאַל תִּסּוֹג אָחוֹר מִפְּנֵי כָל הַפְּגָעִים וְכָל הַמִּכְשׁוֹלִים. זְכֹר תָּמִיד: מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁכַּב בִּמְנוּחָה, עָלָיו תְּחִלָּה לְהָכִין לוֹ מַצָּעוֹת”.

וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ וְהִצִּיעוּ לִפְנֵי הַנַּעַר מִשְׂרַת מוֹרֶה בִּכְפָר, קִבֵּל אֶת הַדָּבָר בְּשִׂמְחָה רַבָּה, הוּא לָקַח מִשְׁעַנְתּוֹ בְיָדוֹ וְיַלְקוּט קָטֹן שָׂם עַל שִׁכְמוֹ, וּבְלִוְיַת אִמּוֹ הָלַךְ אֶל הַכְּפָר הַסָּמוּךְ שֶׁשָּׁם קִוָּה לְהִשְׂתַּכֵּר מְעַט כֶּסֶף לְמַעַן יוּכַל אַחֲרֵי כֵן לִלְמֹד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

“אִמִּי הִכְנִיסָה אוֹתִי”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹתָיו, “לְבֵית אֲדוֹנִי, מוֹזֵג בִּכְפָר, וְהַלָּז נָתַן בִּי אֶת עֵינָיו. לָבוּשׁ הָיִיתִי בִגְדֵי בֶן עֲנִיִּים וּפִסֵּחַ אָנִי. וּמִתּוֹךְ הַשִּׂיחָה קָלְטוּ אָזְנַי אֶת הַמִּלִּים: ‘קָטֹן הוּא, רַךְ הוּא’. אַךְ לְאָשְׁרִי נִזְדַּמֵּן שָׁם יְהוּדִי אֶחָד, בֶּן עִירִי, שֶׁהֵגֵן עַל כְּבוֹדִי וְאָמַר: ‘אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן אֶלָָּא בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ’. ‘וְהַנַּעַר הוּא חָרִיף וּבָקִי וְאֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה טוֹב לִבְנֶךָ’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר אֵשֶׁת אֲדוֹנִי עִם בְּנָהּ, וּבְהַבִּיטָהּ אֵלַי, נִרְאָה עַל פָּנֶיהָ לִגְלוּג: ‘הֲכָזֶה יִהְיֶה מוֹרֶה לִבְנִי מוֹרִיץ?’ גַּם הַתַּלְמִיד נָתַן בִּי עֵינֵי זָעַם”.

“רְגָשׁוֹת מָרִים הִתְעוֹרְרוּ בְלִבִּי, וְהָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה הִכְרִיעוּנִי, שָׁעָה קַלָּה לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי. וְהִנֵּה הִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה מֵאִמִּי…” “הִיא רָאֲתָה אֶת צַעֲרִי, אַךְ עָצְרָה בְעַד דִּמְעוֹתֶיהָ, עוֹד רְגָעִים מְעַטִּים יָשְׁבָה אִמִּי, חִבְּקָה אוֹתִי בְאַהֲבָה רַבָּה וּמִתּוֹךְ בְּרָכָה יָצְאָה אֶל הַגָּן. אַךְ פָּסְחָה עַל סַף הַבַּיִת וְהִיא הֶחֱזִירָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּבֵּט אֵלַי עוֹד הַפַּעַם וַתְּמַהֵר לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאָה. שָׁעָה רַבָּה הִבַּטְתִּי אֶל עִקְּבוֹתֶיהָ, וְעֵינַי לִוּוּ אוֹתָהּ וְכַאֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי, כָּרַעְתִּי עַל הַסַּף, וּמִתּוֹךְ שֶׁפַע דְּמָעוֹת נָשַׁקְתִּי אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּה עַתָּה עָמְדוּ עָלָיו רַגְלֵי אִמִּי הָאֲהוּבָה”.

וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּבוֹכֶה, וְהִנֵּה שָׁמַע הַמּוֹרֶה קוֹל תַּלְמִידוֹ הַקּוֹרֵא לוֹ לֶאֱכֹל לֶחֶם הַצָּהֳרָיִם. וְאַף כִּי הִשְׁתַּדְּלוּ הָאֲנָשִׁים לְנַחֲמוֹ וּלְדַבֵּר עַל לִבּוֹ דְבָרִים טוֹבִים, הָיָה הַנַּעַר יָמִים אֲחָדִים רְצוּפִים שָׁרוּי בְּצַעַר, עַד אֲשֶׁר נָח לִבּוֹ, וְאָז הִתְחִיל עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ.

אָמְנָם לָקַח אוֹתוֹ הַמּוֹזֵג הַכַּפְרִי לִהְיוֹת מוֹרֶה לִבְנוֹ, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהַנַּעַר הוּא עָנִי וְעָלוּב הֶעֱמִיס עָלָיו אֶת הָעֲבוֹדָה לִמְזֹג כּוֹס לָאִכָּרִים בַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב. וּבְעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת הָיָה עָלָיו לְנַקּוֹת אֶת הַבְּגָדִים וְהַנְּעָלִים שֶׁל כָּל בְּנֵי הַבָּיִת.

“אֶת עֲבוֹדָתִי”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “עָשִׂיתִי בֶאֱמוּנָה, אַךְ לָצֵאת יְדֵי הַכֹּל לֹא יָכֹלְתִּי. הָאִכָּרִים הָיוּ מִתְאוֹנְנִים תָּמִיד, כִּי אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם יַיִן פָּחוֹת מִכְּפִי שֶׁרָאוּי, וְתַלְמִידִי, לְהֶפֶךְ, חָשַׁב וּמָצָא, כִּי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תוֹרָה יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָאוּי…”

הַרְבֵּה יָגוֹן וַאֲנָחָה שָׂבַע וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן בַּכְּפָר הַזֶּה. פַּעַם נָפְלָה קְטָטָה בֵינוֹ וּבֵין תַּלְמִידוֹ שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְקוֹמָה וּבְכֹחַ, וְזֶה הִתְנַפֵּל עָלָיו, הִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ וְהִכָּה אוֹתוֹ, וּבְרֹב עָמָל עָלָה בִידֵי בְנֵי הַבַּיִת לְהַצִּיל אֶת הַמּוֹרֶה הֶעָלוּב מִידֵי הַתַּלְמִיד הָרַתְחָן.

הַחַיִּים בַּמָּקוֹם הַהוּא הָיוּ עַל הַנַּעַר לְמַשָּׂא. וְהוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְאֻשָּׁר, לְאַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וַאֲדוֹנוֹ נָתַן לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ, אֶל בֵּית אִמּוֹ. וּבְכִיסוֹ אָז שְׁמֹנָה פְלוֹרִינִים בִּמְזֻמָּנִים, אֲשֶׁר צָבַר בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ בְמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

ב. יְמֵי בַחֲרוּתוֹ    🔗

שִׂמְחַת הַנַּעַר וַמְבֶּרִי הָיְתָה רַבָּה מְאֹד, כַּאֲשֶׁר שָׁב מִבֵּית זָרִים אֶל בֵּית אִמּוֹ. הָאֵם הַטּוֹבָה הֶאֱמִינָה בְכָל נַפְשָׁהּ, כִּי בְנָהּ עָתִיד לִהְיוֹת רוֹפֵא מְפֻרְסָם וְעָשְׁרוֹ יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם. וְאַף כִּי שָׂמְחָה מְאֹד לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי בְנָהּ הֶחָבִיב וְהֶחָרוּץ, בְּכָל זֹאת עָלָה בְדַעְתָּה לִשְׁלֹחַ תֵּכֶף אֶת הַנַּעַר לְעִיר סט.־גֵּיאָרְגֶּן לְמַעַן יִלְמַד שָׁם חָכְמָה וָדָעַת. וְאוּלָם סוֹף סוֹף הֶחֱלִיטוּ הַקְּרוֹבִים וְהַקְּרוֹבוֹת, כִּי הַנַּעַר יֵשֵׁב בְּבֵית אִמּוֹ עַד אֲשֶׁר תִּמְלֶאנָה לוֹ שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עַד יוֹם הֱיוֹתוֹ לְבַר־מִצְוָה, לִיהוּדִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ.

הַיּוֹם הַזֶּה בָא כַעֲבֹר חֳדָשִׁים אֲחָדִים. כַּנָּהוּג בָּעֵת הַהִיא, נֶעֱרַךְ בְּבֵית אֵם הַנַּעַר מִשְׁתֶּה, שֶׁאֵלָיו נִקְרְאוּ כָל הַקְּרוֹבִים וְכָל הַקְּרוֹבוֹת, וּבַר־הַמִּצְוָה דָרַשׁ לִכְבוֹד הַיּוֹם דְּרָשָׁה יָפָה אֲשֶׁר מִלְּאָה אֶת לֵב אִמּוֹ עֹנֶג וָנָחַת.

וְיָמִים מוּעָטִים אַחֲרֵי יוֹם הַחַג הַהוּא יָצָא הַנַּעַר וַמְבֶּרִי לַדֶּרֶךְ, יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ בְיָדוֹ, וְאִמּוֹ הוֹלֶכֶת אִתּוֹ לְשַׁלְּחוֹ. בַּדֶּרֶךְ פָּגְעוּ בְאִכָּרִים מוֹבִילִים בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם בָּר לְיוֹם הַשּׁוּּק, וְאַחֲרֵי טִלְטוּלִים קָשִׁים בָּא בַעֲגָלוֹת הָהֵן אֶל הָעִיר סט.־גֵּיאָרְגֶּן.

הָעִיר הַקְּטַנָּה וְהַיָּפָה הַזֹּאת יוֹשֶׁבֶת לְרַגְלֵי אֶחָד מֵהָרֵי הַקַּרְפָּטִים. בָּעִיר הַהִיא דָר אֶחָד מִידִידֵי אֲבִי וַמְבֶּרִי, יְהוּדִי יְרֵא־שָׁמַיִם, אֲשֶׁר נֵאוֹת לָתֵת בְּבֵיתוֹ מָקוֹם לָלוּן לְבֶן יְדִידוֹ הַמֵּת. וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ מָצָא הַתַּלְמִיד הַקָּטֹן בְּאָכְלוֹ עַל שֻׁלְחַן אַנְשֵׁי־חֶסֶד יוֹם קָבוּעַ בְּבֵית אִישׁ, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַמִּנְהָג בַּיָּמִים הָהֵם בְּיִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס בַּחוּרֵי “יְשִׁיבוֹת” מִבְּנֵי הָעֲנִיִּים.

לְאַחַר שֶׁסָּרָה דַאֲגַת הַ“פַּרְנָסָה” הִכְנִיסָה הָאֵם אֶת בְּנָהּ לְבֵית סֵפֶר שֶׁל נְזִירִים קַתּוֹלִים, וְשָׁם קָנָה הַנַּעַר וַמְבֶּרִי רֵאשִׁית דַּעַת בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמִית. הַלָּשׁוֹן הַזֹּאת הָיְתָה בַיָּמִים הָהֵם לְשׁוֹן הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע, הַשִּׁיר וְהַמְּלִיצָה, וּבְכָל בָּתֵּי הַסֵּפֶר שָׁקְדוּ עַל לִמּוּד הַלָּשׁוֹן הַזֹּאת, וּבְבֵית הַסֵּפֶר הַהוּא שֶׁלָּמַד בּוֹ וַמְבֶּרִי הֶחֱמִירוּ מְאֹד בַּלִּמּוּד הַזֶּה.

“לְאַחַר שְׁנֵי חֳדָשִׁים”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, "גָּזְרוּ עַל כָּל הַתַּלְמִידִים שֶׁיְּדַבְּרוּ רַק לְשׁוֹן רוֹמִית (לָטִינִית) וּמִי שֶׁנִּתְפַּס עַל דִּבּוּר בִּלְשׁוֹן מוֹלַדְתּוֹ נֶעֱנַשׁ. וּמַשְׁגִּיחַ מְיֻחָד מִבֵּין הַתַּלְמִידִים נִתְמַנָּה לְכָךְ. בִּידֵי הַמַּשְׁגִּיחַ נִמְצָא פִנְקָס, שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם “סֵפֶר הַחֻמְרוֹת” וּפְעָמִים שֶׁהָיָה בָא אֶל תַּלְמִיד אֶחָד, מַעֲשֵׂה מְרַגֵּל, וּפוֹתֵחַ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְלָשׁוֹן אַחֶרֶת, כְּשֶׁהָיָה הַלָּז מוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר בִלְשׁוֹן אִמּוֹ, הָיָה הַמַּשְׁגִּיחַ מוֹשִׁיט לוֹ תֵכֶף אֶת פִנְקַס הַחֻמְרוֹת וְאוֹמֵר: “Inscribas amice!” (“רְשֹׁם, יְדִידִי!”) זֶה הָיָה מְחֻיָּב לַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה מְקַבֵּל עָנְשׁוֹ.

אַךְ הַמּוֹרֶה הָיָה מְחַבֵּב אֶת הַנַּעַר וַמְבֶּרִי עַל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו וְעַל שְׁקִידָתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהָיָה מַבִּיעַ לוֹ חִבָּתוֹ לֹא רַק בִּדְבָרִים טוֹבִים, כִּי אִם גַּם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְאָמְנָם הָיָה וַמְבֶּרִי מִן הַ“תַּלְמִידִים הָרִאשׁוֹנִים” בְּבֵית סֵפֶר זֶה, וּבִימֵי הַבְּחִינוֹת שָׂבַע תְּהִלָּה וְכָבוֹד עַל יְדִיעוֹתָיו הָרַבּוֹת וְעַל חָרִיצוּתוֹ הַגְּדוֹלָה.

“מַה דָּאַב לִבִּי בִּשְׁעַת שִׂמְחָתִי”, מִתְאוֹנֵן וַמְבֶּרִי, “בִּרְאוֹתִי אֶת חֲבֵרַי יוֹשְׁבִים בְּחֶבְרַת הוֹרֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם, וְרַק אֲנִי בוֹדֵד, אֵין לִי קָרוֹב וּמוֹדַע, אֲשֶׁר יִקַּח חֵלֶק בְּשִׂמְחָתִי”.

אַךְ יְמֵי שַׁלְוָתוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי הַקָּטֹן לֹא אָרָכוּ. בַּעַל דִּירָתוֹ, יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם, לְאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהַנַּעַר אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא בְלִמּוּדֵי־חוֹל, מֵאֵן לָתֵת לוֹ מְקוֹם לִינָה בְּבֵיתֹו, וּמְעַט מְעַט פָסְקוּ גַם נוֹתְנֵי לַחְמוֹ לְהַאֲכִילוֹ עַל שֻׁלְחָנָם.

“בָּאוּ לִי יָמִים רָעִים”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “הָרָעָב עִנָּה אֶת נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי. קָשֶׁה לְתָאֵר מָה רַבּוּ יִסּוּרַי, בְּשִׁבְתִּי בְּפִנָּה בְתוֹךְ הֶחָצֵר לְשַׁנֵּן לִקְחִי, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁחֲבֵרַי יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ סְעֻדָּתָם. אֵין בָּעוֹלָם יִסּוּרִים קָשִׁים מִיִּסּוּרֵי רָעָב. וְְעַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה”.

פְּעָמִים שֶׁהָיָה אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים נוֹתֵן לוֹ פַת לֶחֶם אוֹ שְׁיָרֵי סְעֻדָּה. וּלְאַחַר שֶׁרָאוּ הַתַּלְמִידִים כִּי פְנֵי וַמְבֶּרִי הוֹלְכִים וְדַלִּים, גּוּפוֹ הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ, נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם עָלָיו, וְהִתְחִילוּ מַזְמִינִים אוֹתוֹֹ חֲלִיפוֹת לִסְעֹד עִמָּהֶם. בִּכְלָל הִתְהַלְּכוּ עִמּוֹ חֲבֵרָיו בִּידִידוּת וְחִבָּה. אַךְ הִנֵּה בָאוּ יַרְחֵי הַחֹפֶשׁ מִלִּמּוּדִים, וְהַנַּעַר וַמְבֶּרִי נָסַע לְבֵית אִמּוֹ, וְשָׁם נָח מְעַט מֵעָצְבּוֹ וּמֵרָגְזוֹ כִּי אִמּוֹ הַטּוֹבָה הִשְׁגִּיחָה עָלָיו וְדָאֲגָה לְכָל מַחֲסוֹרָיו.

שְׁנֵי יַרְחֵי הַחֹפֶשׁ, יְמֵי הַשּׂבַע, חָלְפוּ חִישׁ, וְהַנַּעַר וַמְבֶּרִי שָׁב לְתַלְמוּדוֹ, לִימֵי הַתַּעֲנִית. הוּא נִכְנַס אֶל הַמַּחֲלָקָה הַשֵּׁנִית בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְהַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ לֹא הָגָה לוֹ חִבָּה כְּמוֹ הַיָּשָׁן, כִּי הָיָה שׂוֹנֵא יְהוּדִים, וְלָכֵן הָיָה מְלַגְלֵג תָּמִיד עַל וַמְבֶּרִי, מַשְׁפִּיל כְּבוֹדוֹ וּמַרְחִיקוֹ מִן הַדָּעַת.

הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְשִׁבְתּוֹ בְסַט.־גֵּיאָרְגֶּן עָבְרָה עַל הַנַּעַר וַמְבֶּרִי לְלֹא נָחַת. יוֹמָם הֵצִיק לוֹ הָרָעָב, וּבַלַיְלָה בָא הַקֹּר לְעַנּוֹתוֹ. אַךְ לְאַחַר שֶׁ“הִגִּיעוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ”, חָמַל עָלָיו מוֹרוֹ הָרִאשׁוֹן וְהִמְצִיא לוֹ עֲבוֹדָה בַמִּנְזָר: לְנַקּוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אֶת נַעֲלֵי הַמּוֹרִים וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. עֲבוֹדָה זוֹ הָיָה הַנַּעַר עוֹשֶׂה בַּפְּרוֹזְדוֹר לְאוֹר הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת בַּתַּנּוּר.

וְאוּלָם כָּל הַמְּצוּקוֹת הָאֵלֶּה לֹא הֵנִיאוּ אֶת לֵב וַמְבֶּרִי מֵאַחֲרֵי תַלְמוּדוֹ, וְאַךְ אִם עָלָה בְיָדוֹ לְְהַשְׁקִיט מְעַט רַעֲבוֹנוֹ, הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא הָיָה כָמוֹהוּ נַעַר עַלִּיז וּמָלֵא חַיִּים.

“בְּעִיר סט.־גֵּיאָרְגֶּן”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “רָאִיתִי וְיָדַעְתִּי מָה רַב כֹּחַ הַנְּעוּרִים. הָרָעָב, הַקֹּר, הָעֶלְבּוֹן, הַלִּגְלוּג – כֻּלָּם בָּאוּ עָלַי לַהֲצִיקֵנִי אַךְ כָּל פֶּגַע וְכָל כְּאֵב הֶעֱכִיר אֶת רוּחִי רַק לְשָׁעָה קַלָּה. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר גַּם בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף: רַק הִרְפָּה מִמֶּנִּי מְעַט הָרָעָב, וְהִנֵּה נִרְאָה הָאֹדֶם בִּלְחָיַי, כְּאִלּוּ הָיוּ כָל יָמַי טוֹבִים”.

“בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הָיִיתִי, וְלִבִּי כְבָר הָיָה מָלֵא רַעְיוֹנוֹת עַל דְּבַר עֲתִידִי, וּבְדִמְיוֹנִי בָנִיתִי לִי מִגְדָּלִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר. בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי גִילִי הָיוּ עוֹסְקִים בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי בְּמִשְׂחָקִים וְשַׁעֲשׁוּעִים, הָיִיתִי אָנֹכִי יוֹשֵׁב וְהוֹגֶה בְסִפְרֵי מַסָּע, בְּתוֹלְדוֹת גִּבּוֹרִים וּמִפְעֲלֵיהֶם, בְּקוֹרוֹת עַמִּים וַאֲרָצוֹת. הַסֵּפֶר הָיָה לִי לֹא רַק רֵעַ וּמְנַחֵם בְּעֵת צָרָה, כִּי אִם גַּם עָזַר לִי לָשֵׂאת אֶת יִסּוּרֵי הָרָעָב. פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי שׁוֹקֵעַ כָּל כָּךְ בִּקְרִיאָתִי עַד כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי”.

מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁנִים גָּמַר וַמְבֶּרִי לַעֲזֹב אֶת סט.־גֵּיאָרְגֶּן וְלָלֶכֶת לְעִיר פְּרֶסְבּוּרְג. אַךְ בְּבוֹאוֹ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַהִיא, בְּאֵין פְּרֻטָּה בְכִיסוֹ, רָאָה וְנוֹכַח, כִּי הַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ לֹא יָבִיא לוֹ טוֹבָה רַבָּה.

אַחֲרֵי טִלְטוּלִים וּנְדוּדִים רַבִּים מָצָא לוֹ הַנַּעַר וַמְבֶּרִי מְקוֹם לִינָה בִשְׂכַר הוֹרָאָה לִבְנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אַךְ מְעוֹנוֹ זֶה הָיָה לוֹ “מָדוֹר שֶׁל גֵּיהִנֹּם”, כִּי הַבַּיִת הָיָה בֵית מָזוֹן, וְהַנַּעַר הָרָעֵב הָיָה מֻכְרָח לִרְאוֹת בְּעֵינָיו בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים מַעֲדַנִּים בְּעוֹד אֲשֶׁר לוֹ אֵין פַּת לֶחֶם לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ.

גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר בְּעִיר פְּרֶסְבּוּרְג לֹא שָׂבַע וַמְבֶּרִי נַחַת, כִּי הַמּוֹרִים לֹא אָהֲבוּ אֶת הַיְּהוּדִים וְהִתְאַמְּצוּ לְהַשְׁפִּיל כְּבוֹד הַנַּעַר הַיְּהוּדִי.

בָּעֵת הַהִיא הִכִּיר וַמְבֶּרִי בְכִשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד לִלְמֹד שָׂפוֹת נָכְרִיּוֹת. בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מְעַטִּים לָמַד אֶת הַלָּשׁוֹן הַצָּרְפַתִּית, וּשְׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בֵּין חֲבֵרָיו, כִּי “בַלְשָׁן” הוּא. וּמְעַט מְעַט נוֹדַע שְׁמוֹ בָעִיר, כִּי “בַּעַל לָשׁוֹן” הוּא, וְרַבִּים פָּנוּ אֵלָיו, כִּי יִכְתֹּב מִכְתְּבֵיהֶם אוֹ כִּי יְלַמֵּד אֶת בְּנֵיהֶם. הַשָּׂכָר, כַּמּוּבָן, הָיָה מוּעָט, אַךְ בְּכָל זֹאת חָדַל הַנַּעַר לִסְבֹּל יִסּוּרֵי רָעָב. הַפְּרֻטָּה הָיְתָה מְצוּיָה בְכִיסוֹ, וְהוּא הָיָה אוֹכֵל לֶחֶם לָשׂבַע, וְגַם תַּעֲנוּגוֹת בִּקֵּשׁ וּמָצָא.

“הַהַצְלָחָה הַזֹּאת”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “גָּרְמָה לִי גַם רָעָה. שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּיּוֹם הָיִיתִי מְבַלֶּה בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְאַחֲרֵי כֵן הָיִיתִי עוֹסֵק בְּהוֹרָאָה לְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף, וּבְכֵן לֹא נִשְׁאַר לִי פְנַאי לִלְמֹד וּלְהִשְׁתַּלֵּם. מִלְּבַד זֹאת, הִנֵּה מִיּוֹם שֶׁהָיְתָה הַפְּרֻטָּה מְצוּיָה בְכִיסִי, הַחִלּוֹתִי לָלֶכֶת אַחֲרֵי יִצְרִי הָרָע”.

וְאוּלָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְהַצָּעִיר וַמְבֶּרִי עָזַב אֶת דַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהוּא הִתְעוֹדֵד לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

בַּיָּמִים הָהֵם, בִּשְׁנַת 1848 פָּרְצָה מִלְחָמָה בְאֶרֶץ הוּנְגַרְיָה, מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, וְכָל בָּתֵּי הַסֵּפֶר נִסְגָּרוּ. הַמִּסְחָר שָׁבַת, וְכָל אִישׁ דָּאַג לְאַחֲרִיתוֹ בִימֵי הָרָעַשׁ. אַחֲרֵי כֵן הֵחֵל הֶהָמוֹן לָבוֹז אֶת בָּתֵּי הַיְּהוּדִים, וּבְעִיר פְּרֶסְבּוּרְג עָרְכוּ בְנֵי הֶהָמוֹן פָּגְרוֹם, וַיַּחֲרִיבוּ אֶת הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בָּעִיר הַהִיא.

כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הַצָּעִיר וַמְבֶּרִי לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם אַחֵר וְלַעֲזֹב אֶת לִמּוּדָיו בְּבֵית הַסֵּפֶר. הוּא חָדַל מִהְיוֹת תַּלְמִיד וַיְהִי לְמוֹרֶה. וְהוּא אָז כְּבֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

“הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם” – הַפִּתְגָּם הַתַּלְמוּדִי נִתְקַיֵּם בְּוַמְבֶּרִי. רַק בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בִּכְפָרִים רְחוֹקִים מִשְּׁאוֹן הַחַיִּים וּמְלַמֵּד דַּעַת וְלָשׁוֹן לְתַלְמִידָיו, עָלָה בְיָדוֹ לִלְמֹד עַל בֻּרְיָן אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁכְּבָר יָדַע קֹדֶם וּלְסַגֵּל לְעַצְמוֹ לְשׁוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת.

תְּשׁוּקָה עַזָּה קִנְנָה בְלִבּוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי לִלְמֹד לְשׁוֹנוֹת נָכְרִיּוֹת, אַף כִּי קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו דִּבְּרוּ עַל לִבּוֹ, כִּי יִלְמַד חָכְמָה הַמְפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. גַּם הוּא בְעַצְמוֹ לֹא יָדַע, לָמָּה לוֹ יְדִיעַת הַלְּשׁוֹנוֹת הָרַבּוֹת וּמָה הַתּוֹעֶלֶת בָּהֶן.

צַר הָיָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת כָּתְלֵי בֵית הַסֵּפֶר, כִּי הִשְׁתּוֹקֵק לִלְמֹד עוֹד, אַךְ שְׁנוֹת הָרָעָב וְהַמַּחֲסוֹר עִנּוּ וְהִכְשִׁילוּ אֶת כֹּחוֹ, עַד כִּי שָׁאַף לִמְצֹא מָקוֹם לִשְׂבֹּע שָׁם לֶחֶם וְלִרְאוֹת מְנוּחָה.

אַךְ לֹא בְדֶרֶךְ קַלָּה מָצָא לוֹ וַמְבֶּרִי אֵת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִתְפַּשֵּׁט עוֹד הַמִּנְהָג לְבַקֵּשׁ מוֹרִים עַל יְדֵי הוֹדָעוֹת בְּעִתּוֹנִים. הַהוֹרִים הָיוּ מוֹצְאִים מוֹרִים לִבְנֵיהֶם בְּאֹפֶן אַחֵר. הִנֵּה מַה שֶׁמְּסַפֵּר וַמְבֶּרִי:

“בְּיוֹם הַשּׁוּק, פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, הָיוּ יְהוּדִים בָּאִים אֶל הַכְּרָךְ מִן הַכְּפָרִים וּמִן הֶעָרִים הַקְּטַנּוֹת לִמְכֹּר סְחוֹרוֹתֵיהֶם וְלִקְנוֹת צָרְכֵּיהֶם. לְאַחַר שֶׁהָיוּ מוֹכְרִים אֶת דְּגָנָם, אֶת צַמְרָם, אֶת פִּשְׁתָּנָם, הָיוּ קוֹנִים אֶת צָרְכֵי בֵיתָם, וְאַחֲרֵי כֵן הָיוּ בָאִים לְבֵית קָפֶה מְיֻחָד ‘לִקְנוֹת’ שָׁם מוֹרֶה. עַל גַּבֵּי סַפְסָל אָרֹךְ הָיוּ יוֹשְׁבִים בַּחוּרִים, הַמְבַקְּשִׁים לָהֶם מִשְׂרַת מוֹרֶה, וְהַ’קּוֹנֶה' הָיָה עוֹבֵר עִם הַ’סַּרְסוּר' עַל פְּנֵי הַשּׁוּרָה, בּוֹחֵן וּבוֹדֵק, מִתְבּוֹנֵן וּמִסְתַּכֵּל, עַד שֶׁהָיָה בוֹחֵר אֶת הָאֶחָד. קָשֶׁה לְתָאֵר, כַּמָּה רַבּוּ יִסּוּרֵי נַפְשִׁי, בְּשִׁבְתִּי יוֹם יוֹם עַל גַּבֵּי סַפְסָל בְּלִי תְנוּעָה, לְצַפּוֹת עַד שֶׁיִּגַּשׁ אֵלַי ‘קוֹנֶה’. כַּמַּחֲזֶה הַזֶּה רָאִיתִי שָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי כֵן בְּאַרְצוֹת אַסְיָה הַתִּיכוֹנִית בַּשְּׁוָקִים הַמְיֻחָדִים לִמְכִירַת עֲבָדִים”.

תְּקוּפָה זוֹ בְחַיֵּי וַמְבֶּרִי אָמְנָם אֵינָהּ מְלֵאָה סִפּוּרֵי פְגָעִים כִּתְקוּפַת יַלְדוּתוֹ, אַךְ בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, בִּשְׁנוֹת יְשִׁיבָתוֹ בִּכְפָרִים נִדָּחִים, הָלַךְ וְנִקְבַּע הָרַעְיוֹן בְּמֹחוֹ, כִּי עָלָיו לְהַקְדִּישׁ חַיָּיו לַחֲקִירַת אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, וְהוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְמַלֵּא תְעוּדָתוֹ זֹאת.

בְּבָתֵּי תַלְמִידָיו לֹא שָׂבַע וַמְבֶּרִי נַחַת גַּם עַתָּה, כְּמוֹ לְפָנִים בִּימֵי יַלְדוּתוֹ. פֹּה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי בַעֲלַת הַבַּיִת וְשָׁם עָבַר עַל אֶחָד מֵחֻקֵּי הַנִּמּוּס, וְלָכֵן הָיוּ מְזַלְזְלִים בִּכְבוֹדוֹ. אַךְ לְעֻמַּת זֹאת לֹא יָדַע וַמְבֶּרִי בִתְקוּפָה זוֹ מַחֲסֹר, וְכָל שְׁעוֹת הַפְּנַאי שֶׁלּוֹ הִקְדִּישׁ לְלִמּוּד לְשׁוֹנוֹת וְלִקְרִיאַת סִפְרֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַגְּדוֹלִים.

“יוֹתֵר מִכֹּל”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “אָהַבְתִּי לִקְרֹא בִשְׁעַת טִיּוּל מִחוּץ לַכְּפָר, הַרְחֵק מִמּוֹשַׁב בְּנֵי אָדָם, לְבַל יַפְרִיעוּנִי מִלָּעוּף עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי. מָקוֹם חָבִיב הָיָה לִי עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת, שֶׁשָּׁם הָיִיתִי יוֹשֵׁב לִי תַחַת עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים, לֹא הַרְחֵק מִנַּחַל הוֹמֶה”.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קֹדֶם פַּת שַׁחֲרִית וּבַצָּהֳרַיִם לְאַחַר הַסְּעֻדָּה הָיִיתִי הוֹלֵךְ אל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְשָׁם הָיִיתִי קוֹרֵא אֶת שִׁירֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם, פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי מַשְׁקִיעַ עַצְמִי בִקְרִיאָה עַד אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל הָרְעָמִים וְלֹא רָאִיתִי לַהַט הַבְּרָקִים. בִּשְׁעַת קְרִיאָתִי הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְהָיִיתִי פוֹנֶה בִדְבָרַי אֶל הַצִּפֳּרִים, אֶל הַפְּרָחִים וְאֶל הַדְּשָׁאִים. אָהַבְתִּי לְהַשְׁמִיעַ בְּקוֹל רָם אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה שֶׁקָּרָאתִי: וּפְעָמִים שֶׁהָיָה אִישׁ עוֹבֵר וְעוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה למַרְאֵה בָחוּר מְשֻׁנֶּה כָמוֹנִי".

בַּתְּקוּפָה הַהִיא הִתְחִיל וַמְבֶּרִי לוֹמֵד אֶת הַלָּשׁוֹן הַטּוּרְקִית וְהָעַרְבִית, אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ אַחֲרֵי כֵן לְעֵזֶר רַב בְּמַסְעוֹתָיו בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. הוּא לָמַד בַּיָּמִים הָהֵם אֶת הַלָּשׁוֹן הַיְּוָנִית, אֲשֶׁר פָּתְחָה לְפָנָיו עוֹלָם מָלֵא וְיָפֶה בְּשִׁירֵי הַמְשׁוֹרְרִים הָעַתִּיקִים שֶׁל יָוָן.

כְּשֵׁשׁ שָׁנִים בִּלָּה וַמְבֶּרִי בַכְּפָרִים, בְּתוֹר מוֹרֶה. אַךְ מִקֵּץ הַיָּמִים הָהֵם נִקֵּר בְּמֹחוֹ הָרַעְיוֹן כִּי לֹא לְכָךְ נוֹצָר, כִּי אַל לוֹ לִהְיוֹת כָּל יָמָיו מוֹרֶה בִּכְפָר. וְאָז הֶחֱלִיט בְּלִבּוֹ לִנְסֹעַ לְאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, וְהִתְחִיל מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַדָּרֶךְ. הַחוּט הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר קָשַׁר אוֹתוֹ אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ נִתַּק: כִּי בָעֵת הַהִיא מֵתָה עָלָיו אִמּוֹ אֲהוּבָתוֹ. וַמְבֶּרִי נִשְׁאַר בּוֹדֵד, בְּאֵין דּוֹאֵג לוֹ וּבְאֵין תּוֹמֵךְ בְּיָדוֹ.

כַּאֲשֶׁר גָמַר בְּלִבּוֹ לִנְסֹעַ לְאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, לֹא שָׁאַל בַּעֲצַת אִישׁ, כִּי לִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי דִמְיוֹנוֹתָיו וְנַפְשׁוֹ שָׁאֲפָה אֶל מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וּמְלֵאִים תַּעֲלוּמוֹת.

בְּדַרְכּוֹ הָאֲרֻכָּה וְהַקָּשָׁה, אֲשֶׁר עָבַר בָּהּ וַמְבֶּרִי מִימֵי נְעוּרָיו, תָּעָה פְעָמִים רַבּוֹת. הוּא עָשָׂה מַעֲשִׂים רַבִּים, קְצָת מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וּקְצָת מִתּוֹךְ חֹסֶר נִסָּיוֹן, וְהוּא הִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם אַחֲרֵי כֵן.

“אַשְׁרֵי הָאִישׁ”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי בְזִכְרוֹנוֹתָיו, “שֶׁבָּא לְתוֹךְ הַחַיִּים לֹא בָדָד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוֹרִים, אוֹהֲבִים וְרֵעִים גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, הַמַּרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. אֵין הָעֶלֶם, עַל פִּי רֹב, יוֹדֵעַ וּמֵבִין, מָה רַב הַטּוֹב בַּעֲצַת אָח וָרֵעַ בַּעַל נִסָּיוֹן. יֵשׁ אֲשֶׁר דִּבּוּר אֶחָד מִפִּי אוֹהֵב מַצִּיל אֶת הָָעֶלֶם הַמִּתְלַהֵב מִצָּרוֹת וּפְגָעִים. וְאוּלָם אָנֹכִי, לְצַעֲרִי, חָסַרְתִּי כָל אֵלֶּה. וְרַק עֵין אֱלֹהִים שָׁמְרָה עָלַי לְבַל אֶפֹּל אֶל תְּהוֹם הַיִּסּוּרִים, הָאוֹרְבִים לְנֶפֶשׁ הָאָדָם עַל כָּל צָעַד”.

רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי הָיְתָה לְאֶרֶץ טוּרְקִיָּה, זוֹ הָאָרֶץ, שֶׁבָּהּ יוֹשְׁבִים יַחַד עִם בְּנֵי הַמִּזְרָח, רַבִּים מִבְּנֵי הַמַּעֲרָב, יְלִידֵי אֵרָפָּה. בָּאָרֶץ הַהִיא יָשַׁב וַמְבֶּרִי שָׁנִים מִסְפָּר וַיִּלְמַד אֶת דַּרְכֵי הַטּוּרְקִים וְהָעַרְבִים וּמִנְהֲגֵיהֶם. הַיָּמִים הָאֵלֶּה, יְמֵי יְשִׁיבָתוֹ בְאֶרֶץ טוּרְקִיָּה, הָיוּ לוֹ יְמֵי הֲכָנָה לְאוֹתָהּ הַנְּסִיעָה לְאַרְצוֹת הַמִּזְרָח הָרָחוֹק, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ בְכָל הָעוֹלָם.

ג. נְדוּדָיו הָרִאשׁוֹנִים    🔗

כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ, לָמַד וַמְבֶּרִי בִשְׁקִידָה רַבָּה אֶת לְשׁוֹנוֹת הַמִּזְרָח, בְּיִחוּד אֶת הַלָּשׁוֹן הַטּוּרְקִית. וּמִתּוֹךְ הַסְּפָרִים לָמַד אֶת חַיֵּי עַמֵּי הַמִּזְרָח וְסִפְרוּתָם. הַלִּמּוּד הַזֶּה הִשְׂבִּיעָהוּ עֹנֶג אֵין קֵץ, וְאוּלָם לִבּוֹ אָמַר לוֹ, כִּי כָל הָרוֹצֶה לְהַכִּיר וּלְהָבִין כָּרָאוּי אֶת הָעוֹלָם הַנִּפְלָא הַזֶּה, הַמָּלֵא סוֹדוֹת, אֶת הַמִּזְרָח, עָלָיו לַעֲבֹר בָּאֲרָצוֹת הָהֵן וְלִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת יוֹשְׁבֵיהֶן, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל חַיֵּיהֶם וּמִנְהֲגֵיהֶם.

וְלָכֵן תָּקַף אֶת וַמְבֶּרִי חֵשֶׁק עַז לַעֲזֹב אֵת אֵרָפָּה וְלִנְסֹעַ לְאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. אָמְנָם כֶּסֶף הָיָה בְיָדוֹ אַךְ מְעַט מְאֹד, רַק דֵּי הוֹצְאוֹת הַדֶּרֶךְ, אַךְ הָעֶלֶם בַּעַל הַדִּמְיוֹן לֹא יָדַע דְּאָגָה, אַף לֹא רָצָה לַחֲשֹׁב, מַה יַעֲשֶׂה בְעִיר נָכְרִיָּה, בְּאֵין לוֹ מַכָּר וּמוֹדַע. בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ יָשַׁב בָּאֳנִיָּה וַיִּסַּע לְקָנְסְטַנְטִינָפּוֹל.

עוֹד בִּימֵי יְשִׁיבָתוֹ בָאֳנִיָּה רָאָה וַמְבֶּרִי לְפָנָיו עוֹלָם חָדָשׁ אֲשֶׁר לָקַח אֶת לִבּוֹ.

“כָּל הַיָּמִים”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי בְזִכְרוֹנוֹתָיו, “הָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וְעוֹסֵק בְּשִׂיחוֹת עִם בְּנֵי עַמִּים שׁוֹנִים וּמְדַבֵּר עִם אִישׁ וָאִישׁ כִּלְשׁוֹנוֹ. פֹּה נִזְדַּמֵּן לִי הַמִּקְרֶה לְהִשְׁתַּלֵּם בִּידִיעַת הַלְּשׁוֹנוֹת עַל פִּי נִסָּיוֹן. אָמְנָם בַּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ הַזָּרִים מְבִינִים אֶת לְשׁוֹנִי, מִפְּנֵי הַמִּבְטָא שֶׁאֵינוֹ כַהֲלָכָה, אַךְ מְעַט מְעַט הִתְרַגַּלְתִּי בַדִּבּוּר, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁדִּבַּרְתִּי צַחוֹת בַּלְּשׁוֹנוֹת הַזָּרוֹת”.

בִּכְלָל שָׂמַח לֵב וַמְבֶּרִי בִימֵי נְסִיעָתוֹ, שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּעֹנֶג וָנַחַת, וְהוּא רָאָה בוֹ אוֹת, כִּי נִשְׁקָף לוֹ עָתִיד מָלֵא כָל טוֹב. גַּם הַסְּעָרָה בַיָּם, אֲשֶׁר הֵטִילָה אֵימָה עַל כָּל הַנּוֹסְעִים, גָּרְמָה לוֹ עֹנֶג, כִּי רָאָה בְעֵינָיו אֶת הַיָּם הַשָּׁחוֹר בִּשְׁעַת זַעְפּוֹ. עַד הַיּוֹם רָאָה אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶה, הַמָּלֵא הוֹד, רַק בְּדִמְיוֹנוֹ, עַל פִּי תֵאוּרֵי הַמְשׁוֹרְרִים – וְעַתָּה הוּא עוֹמֵד לְנֶגֶד עֵינָיו.

וַמְבֶּרִי עָלָה עַל הַחוֹף בְּעִיר קָנְסְטַנְטִינָפּוֹל וּפְרֻטָּה אֵין בְּכִיסוֹ. וְאוּלָם מַרְאֵה הָעִיר הַיָּפָה וְהַנִּפְלָאָה, הַמְּלֵאָה שְׁאוֹן עַמִּים שׁוֹנִים, מַרְאֵה הַבִּנְיָנִים הַנֶּהְדָּרִים וְהָאֲנָשִׁים הַמֻּפְלָאִים, הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ עַל הָעֶלֶם הַצָּעִיר רוּחַ שִׁכָּרוֹן, עַד כִּי שָׁכַח אֶת עַצְמוֹ.

בְּמִקְרֶה פְגָשׁוֹ אֶחָד מִבְּנֵי אַרְצוֹ, וְהוּא נָתַן לוֹ בְּבֵיתוֹ מָקוֹם לָלוּן. אַךְ הָאִישׁ הָיָה רַוָּק עָנִי, וּמִלְּבַד מָעוֹן צַר, לֹא הָיָה בְיָדוֹ לָתֵת לְאוֹרְחוֹ מְאוּמָה. וַמְבֶּרִי מָצָא מִחְיָתוֹ בַיָּמִים הָהֵם בְּצִמְצוּם. הוּא הָיָה מַקְרִיא בְּבָתֵּי הַקָּפֶה בְנִגּוּן וְהַטְעָמָה אֶת שִׁירֵי הַמְשׁוֹרְרִים, וּבִשְׂכַר זֶה הָיוּ הַשּׁוֹמְעִים מַזְמִינִים אוֹתוֹ לִסְעֻדָּה. פַּרְנָסָה זוֹ לֹא הָיְתָה נְעִימָה לוֹ בְיוֹתֵר, אַךְ הִיא נָתְנָה לוֹ יְכֹלֶת לְטַיֵּל בְּחוּצוֹת הָעִיר, לָבֹא בִדְבָרִים עִם אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הֲלִיכוֹתֵיהֶם וְלִלְמֹד אֶת מִנְהֲגֵיהֶם.

כֹּה עָבְרוּ עָלָיו כְּשִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת. הַיָּמִים הָיוּ יָפִים וּבְהִירִים, וַמְבֶּרִי הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

אַךְ הִנֵּה עָזַב בֶּן אַרְצוֹ אֶת קָנְסְטַנְטִינָפּוֹל, וַמְבֶּרִי נִשְׁאַר בְּאֵין דִּירָה. וּבֵינָתַיִם הִתְחִילוּ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, יְמֵי הַקֹּר…

“רֶוַח וְהַצָּלָה עָמְדוּ לִי הַפַּעַם מִמָּקוֹם אַחֵר”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי מִתּוֹךְ בְּדִיחָה, “לְאֶחָד מִבְּנֵי אַרְצִי אֵרַע אָסוֹן: כַּלְבּוֹ מֵת, וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה מְפַחֶדֶת לְהִשָּׁאֵר לְבַדָּהּ בַּבָּיִת. וּבְכֵן הִצִּיעַ הָאִישׁ לְפָנַי לָגוּר בְּבֵיתוֹ וּלְמַלֵּא מְקוֹם הַכֶּלֶב הַשּׁוֹמֵר… הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת אָמְנָם אֵינָהּ שֶׁל כָּבוֹד, אַךְ לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְְתִּיהָ עָלַי רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי, כִּי טוֹבָה הָיְתָה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁתֵּאַרְתִּי לִי. בִּשְׂכָרִי הָיִיתִי מְקַבֵּל, מִלְּבַד מְקוֹם לִינָה, גַּם פַּת שַׁחֲרִית וּפַת עַרְבִית”.

מֵצַר־יָם בּוֹסְפוֹרוּס (לְיַד קָנְסְטַנְטִינָפּוֹל)

עָבְרוּ עוֹד שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, וַמְבֶּרִי נָתַן אֶל לִבּוֹ, כִּי לֹא טוֹב לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס “כְּכֶלֶב”, וְלָכֵן בִּקֵּשׁ וּמָצָא לוֹ עֲבוֹדַת מוֹרֶה בְּבָתֵּי טוּרְקִים עֲשִׁירִים. אַךְ יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה וַמְבֶּרִי מְלַמֵּד לְתַלְמִידָיו, הָיָה לוֹמֵד מֵהֶם. בְּבָתֵּי תַלְמִידָיו הָיוּ מִתְאַסְּפִים נִכְבַּדֵּי הָעִיר לַעֲסֹק בְּשִׂיחוֹת אוֹ לְבַלּוֹת זְמָן בְּמִשְׂחָקִים, וּוַמְבֶּרִי מָצָא לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר לִלְמֹד אֶת נִמּוּסֵי הַטּוּרְקִים, אֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם, אֶת שִׂיחָם וְשִׂיגָם, וְהָעִקָּר – אֶת הַנִּיבִים הַנִּמְלָצִים שֶׁל הַלָּשׁוֹן הַטּוּרְקִית.

וַמְבֶּרִי לָבַשׁ בְּגָדִים טוּרְקִים, וּמְעַט מְעַט נֶחֱשַׁב בֵּין עַם הָאָרֶץ לְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם. וְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו, שַׂר טוּרְקִי, אֲשֶׁר חִבֵּב אוֹתוֹ, קָרָא לוֹ בְשֵׁם “רַאשִׁיד” (יָשָׁר, אַמִּיץ) וְנָתַן לוֹ אֶת הַכִּנּוּי “אֱפֶנְדִּי” (תֹּאַר כָּבוֹד מְיֻחָד לִפְקִידֵי הַמַּלְכוּת וְלִמְלֻמָּדִים), וּמֵאָז שִׁנָּה וַמְבֶּרִי שְׁמוֹ לְשֵׁם “רַאשִׁיד אֱפֶנְדִּי”.

וְאוּלָם כָּל הַטּוֹב וְכָל הַחֶסֶד הַזֶּה עָשׂוּ עִם וַמְבֶּרִי רַק הַטּוּרְקִים הַנְּאוֹרִים, אֲשֶׁר לֹא צְרָרוּהוּ בִגְלַל אֱמוּנָתוֹ וּבִגְלַל הֱיוֹתוֹ בֶן עַם אַחֵר. לֹא כֵן בְּנֵי הֶהָמוֹן הַבּוֹעֲרִים וְהַקַּנָּאִים. הֵם שָׂנְאוּ בְכָל נַפְשָׁם אֶת הַ“גְּיַאוּר” (“כֶּלֶב”, שֵׁם גִּדּוּף בְּפִי הַטּוּרְקִים לְכָל בֶּן אֱמוּנָה אַחֶרֶת) וְלִגְלְגוּ עָלָיו וּרְדָפוּהוּ וְרַבּוֹת שָׂבְעָה נֶפֶשׁ וַמְבֶּרִי תְלָאָה עַל יְדֵי הַפּוֹחֲזִים הָאֵלֶּה.

אַךְ וַמְבֶּרִי לֹא הִסְתַּפֵּק בִּידִיעַת הַלָּשׁוֹן הַטּוּרְקִית וּמִנְהֲגֵי הָעָם, כִּי אִם אָמַר לִלְמֹד עַל בֻּרְיָהּ אֶת הַדָּת הַמֻּשְׁלָמִית לְכָל פְּרָטֶיהָ. וּלְתַכְלִית זוֹ נִכְנַס – בְּסִיּוּעוֹ שֶׁל אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, שַׂר וְחָשׁוּב בְּטוּרְקִיָּה – אֶל הַ“מֶּדְרֶשׂ” (בֵּית מִדְּרָשׁ לְלִמּוּדֵי הַדָּת), וְיַחַד עִם הַצְּעִירִים הַטּוּרְקִים שָׁמַע תּוֹרַת הַדָּת מִפִּי גְדוֹלֵי הַמְלֻמָּדִים הַמֻּשְׁלָמִים בְּקָנְסְטַנְטִינָפּוֹל. וְכַעֲבֹר זְמַן מָה כְבָר יָדַע וַמְבֶּרִי אֶת תּוֹרַת הַדָּת הַמֻּחֲמָדִית, עַד כְּדֵי לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחִים דָּתִיִּים עִם כֹּהֲנִים וּמְלֻמָּדִים, וּשְׁמוֹ נִתְפַּרְסֵם לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁרָאוּי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ הֲלָכָה.

בָּעֵת הַהִיא חִבֵּר וַמְבֶּרִי אֶת סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן, הוּא סֵפֶר־מִלִּים טוּרְקִי־אַשְׁכְּנָזִי, גַּם הָיָה כוֹתֵב מִכְתָּבִים לְעִתּוֹנִים אֵרָפְּאִים עַל דְּבַר חַיֵּי טוּרְקִיָּה וּמְאֹרְעוֹתֶיהָ הַמְּדִינִיִּים.

וְיוֹתֵר שֶׁנִּתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ וְרַבּוּ מַכִּירָיו וּמְיֻדָּעָיו בְּקָנְסְטַנְטִינָפּוֹל, הוּטַב יוֹתֵר מַצַּב חַיָּיו וְלֹא יָדַע עוֹד עֹנִי וּמַחֲסוֹר, אַף הָיָה בְיָדוֹ לְקַבֵּל מִשְׂרָה הֲגוּנָה וְלִחְיוֹת חַיֵּי מְנוּחָה וְכָבוֹד.

אַךְ לֹא לָזֶה שָׁאַף לֵב וַמְבֶּרִי הַחוֹלֵם וּבַעַל הַדִּמְיוֹן. לִבּוֹ נְשָׂאוֹ לָתוּר אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְלִרְאוֹת עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים. הוּא גָמַר בְּלִבּוֹ לְהַגִּיעַ אֶל אַסְיָה הַתִּיכוֹנִית, אֶל הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה בָּהֶם עוֹד רֶגֶל אִישׁ אֵרָפִּי. לַשָּׁוְא דִּבְּרוּ עַל לִבּוֹ מְיֻדָּעָיו, כִּי יַעֲזֹב דִּמְיוֹנוֹתָיו אֵלֶּה; לַשָּׁוְא תֵּאֲרוּ לְפָנָיו אֶת הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה הַצְּפוּיָה לוֹ בְדַרְכּוֹ זוֹ; לַשָּׁוְא שִׁדְּלוּ אוֹתוֹ בִדְְבָרִים, כִּי יִדְחֶה, לַפָּחוֹת, אֶת נְסִיעָתוֹ לְשָׁנִים אֲחָדוֹת. וַמְבֶּרִי עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, כִּי עָלָיו לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת מַחְשְׁבוֹת נְעוּרָיו.

“בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לִפְנֵי נְסִיעָתִי”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “הָיִיתִי שָׁרוּי בְעוֹלָם שֶׁל תֹּהוּ, עַד כִּי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי. עוֹד מְעַט, וּלְעֵינַי יִגָּלוּ הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַמִּזְרָח, אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶת לִבִּי שֶׁבִי עַל פִּי תֵאוּרֵי הַמְשׁוֹרְרִים; עוֹד מְעַט וְאֶרְאֶה בְהָקִיץ נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם רְאִיתִים רַק בַּחֲלוֹם. וְהַדִּמְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה הִשְׁתִּיקוּ בְקִרְבִּי אֶת קוֹל הַשֵּׂכֶל. מִמִּי וּמִמָּה אִירָא וְאֶפְחָד? הָרָעָב וְהַמַּחְסוֹר הָיוּ לִי רֵעִים מִיַּלְדוּתִי וְלֹא הֵטִילוּ עָלַי אֵימָה; חַיֵּי נְדוּדִים יָדַעְתִּי מִנְּעוּרַי וְלֹא יָגֹרְתִּי מִפְּנֵיהֶם; גַּם כְּלִמּוֹת, לִגְלוּגִים, גִּדּוּפִים שָׂבַע נַעַר יְהוּדִי כָמוֹנִי בְאֵרָפָּה, עַד כִּי לֹא יָרֵאתִי פְגִיעָתָם בְּאַרְצוֹת אַסְיָה, בֵּין הָעַמִּים הַפְּרָאִים. וְעַל אֹדוֹת הַמָּוֶת הָאוֹרֵב לָאָדָם בְּדֶרֶךְ סַכָּנָה – לֹא חָשַׁבְתִּי וְלֹא עָלָה עַל לִבִּי”.

הָאֲקָדֶמְיָה הַמַּדָּעִית בְּהוּנְגַרְיָה הֶעֱנִיקָה אֶת וַמְבֶּרִי כֶסֶף, כְְּדֵי שֶׁיְּסַיֵּעַ בִנְסִיעָתוֹ לַחֲקִירַת הַלָּשׁוֹן הַהוּנְגָרִית. אַף נָתְנָה עַל יָדוֹ “מִכְתַּב הַמְלָצָה” אֶל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, כִּי יִתְמְכוּ בְיָדוֹ בִשְׁעַת דָּחְקוֹ.

“הַמְלֻמָּדִים הַתְּמִימִים הָאֵלֶּה”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי, “הֶאֱמִינוּ בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי מִכְתָּבָם יָבִיא לִי תוֹעֶלֶת רַבָּה, אִם אַרְאֶה אוֹתוֹ לְמוֹשֵׁל טֻרְקֶסְטַן אוֹ לִנְסִיךְ טֻרְקְמֶן. וְלֹא עָלָה כְלָל עַל לִבָּם, כִּי אִלּוּ מָצְאו בְיָדִי שָׁם מִכְתָּב זֶה, הָיִיתִי מוּמָת בְּעִנּוּיִים קָשִׁים”.

עַל זֶה יָעִידוּ הַדְּבָרִים הַבָּאִים לְהָלָן.

מִטּוּרְקִיָּה שָׂם וַמְבֶּרִי פָנָיו לְאֶרֶץ פָּרַס, אֲשֶׁר מִשָּׁם אָמַר לָלֶכֶת לְטֻרְקֶסְטַן וּלְבוּכָרָה. הוּא מָצָא אוֹרְחַת סוֹחֲרִים הוֹלֶכֶת לְפָרַס וְנִסְפַּח אֵלֶיהָ.

“בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִימֵי חַיַּי”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “הִתְחַבֵּר אֶל שְׁאִיפָתִי הָעֲצוּמָה לִרְאוֹת עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים רֶגֶשׁ שֶׁל פַּחַד מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לִי. וְאוּלָם הָרֶגֶשׁ הַזֶּה לֹא אָרַךְ בְּלִבִּי. יְפִי הַטֶּבַע מִסָּבִיב וַהֲדַר הַמָּקוֹם גֵּרְשׁוּ כָלִיל אֶת עַנְנֵי הַתּוּגָה מֵעַל מִצְחִי, וְרוּחִי הַטּוֹבָה שָׁבָה אֵלַי מַהֵר. רַק עִם בּוֹא הָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה הָאֹרְחָה לָנוּחַ בְּמָלוֹן מְזֻהָם, וְצָרִיךְ הָיִיתִי לִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ עָיֵף וְרָעֵב – רַק אָז הִרְגַּשְׁתִּי מַה קָשָׁה דַרְכִּי, מָה רַב הַמֶּרְחָק בֵּין הַדִּמְיוֹן וְהַמְּצִיאוּת”.

מִלְּבַד פִּגְעֵי הַדֶּרֶךְ, הָיָה עַל וַמְבֶּרִי לִסְבֹּל עֻלָּם שֶׁל בְּנֵי לִוְְיָתוֹ הַקַּנָּאִים וְהַבּוֹעֲרִים, אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לוֹ תוֹאֲנוֹת.

אַחֲרֵי מְנוּחָה שֶׁל יָמִים אֲחָדִים בְּבִירַת אַרְמֶנְיָה, הָלַךְ וַמְבֶּרִי לְמַסָּעָיו. בְּהַרְרֵי דַגַּר פָּגְעָה הָאֹרְחָה בִגְדוּד שֶׁל קֻרְדִּים חַמְסָנִים, וְהֵם הִתְנַפְּלוּ עַל הָעוֹבְרִים לָבוֹז אֶת עֶגְלוֹתֵיהֶם וּרְכוּשָׁם.

“לֹא אֲכַחֵד”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “כִּי רוּחַ גְּבוּרָה וְאֹמֶץ לֹא פִעֲמָה אוֹתִי. בְּשָׁעָה שֶׁבְְּנֵי לִוְיָתִי הָאַרְמֵנִים צִוּוּ עָלַי לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק, כְּדֵי לְהִלָּחֵם עִם הַחַמְסָנִים, נָפְלָה עָלַי אֵימָה גְדוֹלָה. רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי, כִּי לֹא נוֹצַרְתִּי לִהְיוֹת גִּבּוֹר מִלְחָמָה וְאֵין בִּי הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל אֹמֶץ, גְּבוּרָה, חֵרוּף נָפֶשׁ. וְאוּלָם גַּם זֹאת רָאִיתִי, כִּי הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ לִקְרַאת סַכָּנָה, וְעָלָיו לְהָגֵן עַל נַפְשׁוֹ, אַף אִם מוּג לֵב הוּא, נַעֲשֶׂה גִּבּוֹר וְאַמִּיץ. אַחֲרֵי הַמְּאֹרָע בְהָרֵי דַגַּר הָיָה כַמָּה פְעָמִים כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת, וְהַמַּצָּב הַזֶּה עָקַר מִלִּבִּי אֶת רֶגֶשׁ הַפַּחַד מִפְּנֵי הַמָּוֶת”.

כַּעֲבֹר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים הִגִּיעַ וַמְבֶּרִי עַד גְּבוּל אֶרֶץ פָּרַס. שָׁם נוֹסְפָה עַל צָרוֹתָיו הַיְשָׁנוֹת עוֹד צָרָה חֲדָשָׁה:

הַפַּרְסִים גַּם הֵם בְּנֵי דַת מֻחֲמַד כַּטּוּרְקִים. אַךְ הֵם נִמְנִים עַל כַּת הַ“שִּׁיאִיטִים”, וְהַטּוּרְקִים – עַל כַּת “הַסּוּנִיטִים”. שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הַדָּתִיּוֹת הָאֵלֶּה שׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ תַכְלִית שִׂנְאָה. וּוַמְבֶּרִי הָיָה בְעֵינֵי הַפַּרְסִים הַקַּנָּאִים “טוּרְקִי סוּנִיטִי”, וְלָכֵן הִשְׂבִּיעוּ אוֹתוֹ בוּז וְקָלוֹן. בְּעָמָל רַב עָלָה בְיָדוֹ לִקְנוֹת מֵהֶם בְּכֶסֶף צָרְכֵי אֹכֶל. יַעַן כִּי “הַסּוּנִיטִי” נֶחֱשָׁב לְטָמֵא שֶׁאָסוּר לָבֹא עִמּוֹ בְמַגָּע וּמַשָּׂא. בְּיִחוּד הִבִּיעוּ אֵלָיו אֶת שִׂנְאָתָן הַנָּשִׁים הַפַּרְסִיּוֹת, שֶׁקִּנְאַת הַדָּת גְּדוֹלָה בְלִבָּן בְּיוֹתֵר. כַּמָּה מֵהֶן, כְּשֶׁהָיוּ פוֹגְשׁוֹת אֶת וַמְבֶּרִי, הָיוּ רוֹקְקוֹת וּמוֹצִיאוֹת מִפִּיהֶן קְלָלָה.

וְאוּלָם וַמְבֶּרִי, אֲשֶׁר הִסְכִּין אֶל פִּגְעֵי הַחַיּים, נָשָׂא בִמְנוּחָה אֶת כָּל הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה, וַיִּתְאַמֵּץ לַחֲקֹר וְלָדַעַת אֶת מִנְהֲגֵי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לְכָל מִפְלַגּוֹתֶיהָ וּמַעַמְדוֹתֶיהָ. מְעַט מְעַט הֶחֱלִיף וַמְבֶּרִי אֶת בְּגָדָיו הָאֵרָפִּיִּים, וְכַעֲבֹר זְמָן מוּעָט הִתְעַטֵּף בְּ“חַאלַאט” רָחָב כְּמִנְהַג פָּרַס, וּבְנֵי הֶהָמוֹן חֲשָׁבוּהוּ לְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם.

כִּשְׁרוֹן מְיֻחָד הָיָה לוֹ לְוַמְבֶּרִי לִלְבּשׁ צוּרָה חֲדָשָׁה וּלְסַגֵּל לוֹ אֶת מִנְהֲגֵי הַמָּקוֹם שֶׁבָּא לְשָׁם, עַד שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר בּוֹ, כִּי בֶן עַם אַחֵר הוּא. בְּיִחוּד גָּדוֹל הָיָה מְאֹד כִּשְׁרוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת נָכְרִיּוֹת בְּכָל הַהַטְעָמָה וְהַנִּגּוּן הַמְיֻחָדִים לָהֶן וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ לֹא הֶאֱמִין, כִּי לְפָנָיו עוֹמֵד לֹא יְלִיד הָאָרֶץ הַמְדַבֵּר לֹא בִלְשׁוֹן אִמּוֹ. הַכִּשְׁרוֹנוֹת הָאֵלֶּה הִצִּילוּ אֶת וַמְבֶּרִי מִמָּוֶת פְּעָמִים רַבּוֹת, גַּם שִׁמְּשׁוּ לוֹ עֵזֶר רַב לַעֲבֹר אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה וְהַקָּשָׁה שֶׁעָבַר בָּהּ, כַּאֲשֶׁר עוֹד נְסַפֵּר בַּפְּרָקִים הַבָּאִים.

רַבִּים הָיוּ טִלְטוּלֵי דַרְכּוֹ. הַחֹם הַלּוֹהֵט, הַפַּחַד מִפְּנֵי הַשּׁוֹדְדִים, שִׂנְאַת עַם הָאָרֶץ – כָּל אֵלֶּה עִנּוּ אֶת כֹּחוֹ. וּבְכָל זֹאת בָּא בְשָׁלוֹם עַד עִיר טֵהֵרַן, בִּירַת פָּרַס, וְשָׁם מָצָא מְנוּחָה יָמִים אֲחָדִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל צִיר טוּרְקִיָּה. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ יָמִים יוֹתֵר נוֹחִים לְהוֹלְכֵי דְרָכִים, הָלַךְ וַמְבֶּרִי לְמַסָּעָיו הָלְאָה, לִדְרוֹמָהּ שֶׁל הָאָרֶץ.

“מַסָּעִי עַל פְּנֵי אֶרֶץ פָּרַס”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “הָיָה לִי כְעֵין הֲכָנָה שֵׁנִית אֶל מַסָּעִי לְאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה. מִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה עוֹלֶה בְיָדִי לַעֲבֹר אֶת דַּרְכִּי הַקָּשָׁה, לוּלֵא הַ’הֲכָנָה' הַזֹּאת. פֹּה בְּפָרַס הֻבְרַר לִי, מָה רַב הֶעָמָל לְהַגִּיעַ לְטֻרְקֶסְטַן וּבוּכָרָה. הַדָּבָר אֵינוֹ קַל כְּמוֹ שֶׁתֵּאֵר לִי דִמְיוֹנִי. וְלָכֵן יָשַׁבְתִּי בְּפָרַס זְמָן רַב וְהִתְקַנְתִּי עַצְמִי בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִכָּנֵס לִטְרַקְלִין”.

בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי יְשִׁיבָתוֹ בְעָרֵי פָרַס, מִלְּבַד הַמַּדָּע שֶׁקָּנָה לוֹ וַמְבֶּרִי, לִמֵּד אֶת עַצְמוֹ לָשֵׂאת בִּמְנוּחָה אֶת פִּגְעֵי הַחַיִּים. הוּא הִתְרַגֵּל אֶל הָרוּחוֹת וְהַגְּשָׁמִים, אֶל הַקֹּר וְהַחֹם, וּמֵעוֹלָם לֹא הִצְטַנֵּן. הוּא הִסְכִּין לִישֹׁן עַל הָאֻכָּף כְּמוֹ בְמִטָּה מֻצַּעַת, גַּם לָמַד לִרְכַּב עַל סוּס בְּהָרִים וּבְמַעֲמַקִּים.

טַבְרִיז (עִיר בְּפָרַס)

וּבְשׁוּבוֹ מִדְּרוֹם אֶרֶץ פָּרַס, נִגְמַל בְּלֵב וַמְבֶּרִי הָרָצוֹן לִנְסֹעַ לְבוּכָרָה – וִיהִי מָה. כָּל הָאַזְהָרוֹת וְכָל הָאִיּוּמִים שֶׁל יְדִידָיו בְטֵהֵרַן לֹא הֹועִילוּ מְאוּמָה וְלֹא הֱשִׁיבוּהוּ מֵהַחְלָטָתוֹ.

“מַה יְאָרַע לִי?” חָשַׁב וַמְבֶּרִי בְלִבּוֹ, “וּמָה הֵם הַפְּגָעִים הַצְּפוּיִים לִי, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כְמוֹתָם בִּימֵי חַיָּי?”

וְאוּלָם אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאָה וַמְבֶּרִי בְאֶרֶץ פָּרַס, אֶת מִנְהֲגֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וַהֲלִיכוֹתֶיהָ, כָּתַב הַנּוֹסֵעַ הָאַמִּיץ הַזֶּה עַל סֵפֶר מְיֻחָד בְּשֵׁם “מַסָּעַי בְּאֶרֶץ פָּרַס”.

אֲצִילֵי פָרַס יוֹצְאִים בָּאַפִּרְיוֹן

ד. בְּאֶרֶץ טֻרְקֶסְטַן    🔗

חֲלוֹמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל וַמְבֶּרִי הָיָה לְהַגִּיעַ אֶל אֶרֶץ טֻרְקֶסְטַן, אֶל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר לֹא עָבַר בָּהֶם אִישׁ אֵרָפִּי בַיָּמִים הָהֵם. הַקַּנָּאוּת הָעֲצוּמָה שֶל יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם וְאַכְזְרִיּוּתָם הָרַבָּה הֵטִילוּ פַּחַד עַל הַתַּיָּרִים הָאַמִּיצִים, הָעוֹבְרִים בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. כַּמָּה פְעָמִים נִסּוּ תַיָּרִים לַחְדֹּר אֶל אֶרֶץ טֻרְקֶסְטַן, אַךְ רַבִּים מֵהֶם שָׁבוּ אָחוֹר לְמַרְאֵה הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, וַאֲחָדִים מֵהֶם, שֶׁשָּׂמוּ נַפְשָם בְּכַפָּם, הוּמְתוּ בְאַכְזְרִיּוּת רַבָּה.

שְׁמוֹת הַמְּקוֹמוֹת סָמַרְקַנְד, בּוּכָרָה, חִיבָה, כָּל הַחֶבֶל הַהוּא הָעוֹמֵד תַּחַת שִׁלְטוֹנָהּ שֶׁל רוּסְיָה, הָיוּ בַיָּמִים הָהֵם יְדוּעִים בְּאֵרָפָּה רַק עַל פִּי סִפּוּרֵי הַתַּיָרִים הָעַרְבִים וְעַל פִּי כִתְבֵי הַנּוֹסֵעַ הָאִיטַלְקִי הַמְפֻרְסָם מַרְקוֹ פוֹלוֹ, שֶׁעָבַר בָּאָרֶץ הַהִיא בַמֵּאָה הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה.

אֶל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים הָהֵם שָׁאַף וַמְבֶּרִי הַצָּעִיר. הוּא אָמַר לִלְמֹד אֶת גְּלִילוֹת הָאָרֶץ, תְּכוּנוֹתֶיהָ, מִנְהֲגֵי יוֹשְׁבֶיהָ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהּ. הוּא יָדַע אָמְנָם, כִּי הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת קָשָׁה הִיא וְיֵשׁ בָּהּ סַכָּנָה, וְכִי צָפוּי הוּא לָרָעָב וְלַצָּמָא וּלְכָל תְּלָאָה. אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה אוֹרֵב הַמָּוֶת לְאִיש אֵרָפִּי בַמְּקוֹמוֹת הָהֵם.

רֹב הַנּוֹסְעִים מֵאֵרָפָּה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת לְשֵׁם חֲקִירוֹת מַדָּעִיּוֹת, לוֹקְחִים עִמָּהֶם תְּעוּדוֹת מֵאֵת מֶמְשֶלֶת אַרְצָם, הַמְּגִנּוֹת עֲלֵיהֶם וּמְעִידוֹת עַל מִשְׁלַחְתָּם. וְאוּלם וַמְבֶּרִי בָּחַר לוֹ דֶרֶך אַחֶרֶת. הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְדֶרְוִיש עָנִי, וּבְאֹפֶן כָּזֶה אָמַר לַעֲבֹר בּרֶגֶל אֶת הָאֲרָצוֹת הָהֵן.

בְּשֵׁם “דֶּרְוִישׁ” יִקְרְאוּ בְאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, בֵּין הַמֻּשְׁלָמִים, לְנָזִיר עָנִי, אֲשֶׁר נָדַר נֶדֶר לִהְיוֹת נוֹדֵד לַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים, לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל קִבְרוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל דַּת מֻחֲמַד. נָזִיר כָּזֶה אָסוּר לוֹ בִימֵי נְזִירוּתוֹ לִרְכַּב עַל סוּס אוֹ חֲמוֹר, גַּם אָסוּר לוֹ שֶׁיְּהֵא בְכִיסוֹ כֶסֶף, כִּי מְחֻיָּב הוּא לְהִתְפַּרְנֵס רַק מִנִּדְבוֹת אַנְשֵׁי חָסֶד.

לְאַחַר שֶׁגָּמַר וַמְבֶּרִי בְלִבּוֹ לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ לִפְעֻלָּה בִּקֵּשׁ וּמָצָא בְטֵהֵרַן אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר שָׁבוּ מִמֶּכָּה לִמְקוֹם מוֹלַדְתָּם בּטֻרְקֶסְטַן. הוּא סִפֵּר לָהֶם, כִּי כֹהֵן טוּרְקִי הוּא וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לִרְאוֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּבוּכָרָה וְסָמַרְקַנְד, וַיְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְסָפְחוֹ לְחֶבְרָתָם. הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים הָאֵלֶּה נִסּוּ לַהֲנִיאוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וּלְהוֹכִיחַ לוֹ, מָה רַב הֶעָמָל וּמָה רַבָּה הַתְּלָאָה בְדֶרֶךְ קָשָׁה זוֹ, אַךְ וַמְבֶּרִי עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, וְהָאֲנָשִׁים נֵאוֹתוּ לְקַחְתּוֹ עִמָּהֶם.

נוֹרָא מַרְאֵה “עוֹלֵי לְרֶגֶל” הַשָּׁבִים לְבָתֵּיהֶם מִמֶּכָּה, הֵם הוֹלְכִים בְּרֶגֶל שָׁבוּעוֹת וִירָחִים, רְעֵבִים וּצְמֵאִים וּפְנֵיהֶם צְנוּמִים מֵעֹנִי, רַגְלֵיהֶם פְּצוּעוֹת, וְכָל גּוּפָם מָלֵא חַבּוּרוֹת וּמַכּוֹת טְרִיּוֹת. אֶל אֹרְחַת אֲנָשִׁים כָּאֵלֶה נִסְפַּח וַמְבֶּרִי.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְמַכָּרָיו, חָשְׁבוּ כִּי יָצָא מִדַּעְתּוֹ. הֵן אִם תִּגָּלֶה לְאִישׁ תַּרְמִיתוֹ, כִּי אִישׁ אֵרָפִּי הוּא הַמִּתְחַפֵּשׂ בִּלְבוּשׁ דֶּרְוִישׁ, הֲלֹא יוּמַת בְּאַכְזְרִיּוּת חֵמָה. וִידִידָיו נִסּוּ לְעָצְרוֹ בְעַל כָּרְחוֹ וְלִבְלִי תֵּת לוֹ לָצֵאת לְדַרְכּוֹ. אַךְ כָּל עֲמָלָם הָיָה לַשָּׁוְא.

אֶחָד מִידִידֵי וַמְבֶּרִי בְּטֵהֵרַן הָיָה רוֹפֵא אוֹסְטְרִי וּשְׁמוֹ בִּימְזֶנְשְׁטֵין. וּלְאַחַר שֶׁרָאָה הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי וַמְבֶּרִי לֹא יָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, קָרָא אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ, מָסַר לוֹ שְׁלֹשָה גַרְגְּרִים קְטַנִּים וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה לְפָנֶיךָ סַם מָוֶת. בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ, יֵשׁ אֲשֶׁר יְבַקֵּש אִישׁ אֶת הַמָּוֶת וְלֹא יִמְצָאֶנּוּ. וְהָיָה אִם תִּפֹּל בִּידֵי הַקַּנָּאִים, וְעֵינֶיךָ תִרְאֶינָה אֶת הַהֲכָנוֹת לְעַנּוֹתְךָ בְיִסּוּרִים קָשִׁים, וְלִבְּךָ יָבִין כִּי אֵין מָנוֹס וּמִפְלָט – אָז תִּבְלַע אֶת הַגַּרְגְּרִים הָאֵלֶּה. הֵם יִגְאֲלוּ אוֹתְךָ תֵכֶף”.

“בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “דִּבֵּר הָרוֹפֵא הַטּוֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּמָסְרוֹ לְיָדִי אֶת גַּרְגְּרֵי הַמָּוֶת, וְאָנֹכִי טְמַנְתִּים בִּזְהִירוּת בְּקִפּוּלֵי בִגְדּי. הַגַּרְגְּרִים הָאֵלֶּה אִמְּצוּ אֶת רוּחִי. לֹא אַחַת, בְּרֶגַע שֶׁל סַכָּנָה, עָלָה בְיָדִי לְהִתְאַזֵּר וּלְהִתְעוֹדֵד, יַעַן אֲשֶׁר יָדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ מַלְאָךְ גּוֹאֵל מִיִּסּוּרִים…”

בְּעֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה לְחֹדֶשׁ מַרְט, בִּשְׁנַת 1836, עָזַב וַמְבֶּרִי עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ אֶת בִּירַת פָּרַס. וְכַעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר הִגִּיעוּ לְעִיר חוֹף קְטַנָּה, אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב הַטֻּרְקְמֶנִּים. כַּאֲשֶׁר נִרְאָה וַמְבֶּרִי בָרְחוֹב בִּלְבוּשׁ דֶּרְוִישׁ, סְבָבוּהוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לְבַקֵּש מִפִּיו “בְּרָכָה”, כַּאֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ מִפִּי אִישׁ קָדוֹשׁ. וַמְבֶּרִי יָדַע הֵיטֵב אֶת כָּל מִנְהֲגֵי הַדָּת הַמֻּשְׁלָמִית וְאֶת נוּסַח כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, וְלָכֵן מִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בְכִשְׁרוֹן רַב, עַד כִּי אִישׁ לֹא הֵטִיל חֲשָׁד בּוֹ.

בָּעִיר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת הִתְמַהְמְהוּ בְנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי כְּחֹדֶשׁ יָמִים, כִּי חִכּוּ לְצֵאת אֹרְחָה גְדוֹלָה, הַהוֹלֶכֶת לְחִיבָה. וַמְבֶּרִי הִשְׁתַּמֵשׁ בְּמִקְרֶה זֶה לִלְמֹד אֶת לְשׁוֹן הַטֻּרְקְמֶנִּים וּמִנְהֲגֵיהֶם.

הַטֻּרְקְמֶנִּים הֵם שֵׁבֶט שֶׁל נוֹדְדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הֵם שׁוֹכְנִים בָּאֳהָלִים עֲשׂוּיִם יְרִיעוֹת וּמוֹטוֹת עֵץ, שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקָם מַהֵר וּלְהַטְעִינָם עַל הַגְּמַלִּים, בְּשָׁעָה שֶׁהַנּוֹדְדִים עוֹבְרִים לְמָקוֹם אַחֵר.

מִשְׁלַח יָדָם הָאֶחָד הוּא הַשָּׁלָל. הֵם פּוֹשְׁטִים עַל גְּבוּלוֹת הַפַּרְסִים וְהָרוּסִים, בּוֹזְזִים צֹאן וּבָקָר, כָּל רְכוּשׁ בַּבַּית וּבַשָּׂדֶה, וְלוֹקְחִים בַּשֶּׁבִי אֵת כָּל הַבָּא לְיָדָם. אֶת הַשְּׁבוּיִם הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא יִצְלְחוּ לַעֲבוֹדָה וְשֶׁאִישׁ לֹא יִתֵּן כֹּפֶר נַפְשָׁם, הֵם מְמִיתִים וְאֶת הַשְּׁאָר הֵם לוֹקְחִים לָהֶם לַעֲבָדִים.

הָעֲבָדִים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה אֲסוּרִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, וּבַלַּיְלָה – לְמַעַן לֹא יְנַסּוּ לְהִמָּלֵט – שָׂמִים חָח בְּצַוָּארָם וְקוֹשְׁרִים אוֹתָם בּוֹ אֶל עֵץ תָּקוּעַ בָּאָרֶץ. זְמַן מָה שׁוֹמְרִים עַל הַשָּׁבוּי, אוּלַי יָבֹאוּ הוֹרָיו אוֹ קְרוֹבָיו לִפְדּוֹתוֹ וְלָתֵת כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, וְאִם לֹא – יוּבַל אֶל הַשְּׁוָקִים בְּחִיבָה וּבוּכָרָה לְהִמָּכֵר לְעָבֶד.

“עַד הַיּוֹם”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי בְסִפְרוֹ, “תְּצִלֶּינָה אָזְנַי מִקּוֹל הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, אֲשֶׁר הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ בַּלַּיְלָה בַלַּיְלָה, לִפְנֵי כָל אֹהֶל טוּרְקְמֶנִּי חָשׁוּב, הוּא קוֹל הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת בְּרַגְלֵי הַשְּׁבוּיִם הָאֻמְלָלִים… בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ מֵעַל הַחוֹף קוֹל יְרִיָּה, הוּא קוֹל מְבַשֵּׂר בּוֹאָם שֶׁל הַנּוֹדְדִים עִם הַשָּׁלָל בִּידֵיהֶם… לִבִּי הָיָה שׁוֹתֵת דָּם, לְמַרְאֵה כָל הַשֹּׁד וְהֶחָמָס, אַךְ כָּבַשְׁתִּי רִגְשׁוֹתַי בְּקִרְבִּי, לְמַעַן אוּכַל לִרְאוֹת הַכֹּל וְלִלְמֹד אֶת דַּרְכֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בָּהֶם הִתְאַחֲדוּ בְאֹפֶן נִפְלָא הַטּוֹב עִם הָרָע, הָרַחֲמִים עִם הָאַכְזְרִיּוּת, הַצֶּדֶק עִם הֶחָמָס”.

וַמְבֶּרִי עַצְמוֹ שָׂבַע כָּבוֹד בְּתוֹךְ הַנּוֹדְדִים הַפְּרָאִים הָאֵלֶּה. לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בָּא קִדְמוּ אֶת פְּנֵי הַדֶּרְוִישׁ הַמְדֻמֶּה בְכָבוֹד וְנָהֲגוּ בוֹ מִנְהַג הַכְנָסַת אוֹרְחִים בְּיַד נְדִיבָה.

אַרְבָּעָה הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁשָּׁהָה וַמְבֶּרִי בְּעִיר הַחוֹף הַקְּטַנָּה וּסְבִיבוֹתֶיהָ, עָבְרוּ עָלָיו כִּימֵי חָג. הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁתָּאוֹת, לִסְעֻדּוֹת רֵעִים, לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וְהַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הוּא, כִּי בְכָל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא יָצָא מִפִּי וַמְבֶּרִי אַף דִּבּוּר אֶחָד וְלֹא עָשָׂה שׁוּם מַעֲשֶֹה אֲשֶׁר יָעִיר חֲשָׁד בְּלֵב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כִּי לִפְנֵיהֶם עוֹמֵד לֹא אֶחָד מִבְּנֵי אֱמוּנָתָם.

“עַד הַיּוֹם”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “אֲנִי זוֹכֵר אֶת כָּל עִנּוּיֵי הַנֶּפֶש שֶׁגָּרַם לִי הַמַּסְוֶה הַהוּא. צָרִיךְ הָיִיתִי לִהְיוֹת זָהִיר בְּכָל תְּנוּעָה קַלָּה, בְּכָל נִיד שְׂפָתַיִם, לִבְלִי עוֹרֵר חֲשָׁד. וְיֵשׁ שֶׁהָיִיתִי מֵקִיץ בַּלַּיְלָה וּמְשַׁנֵּן לְעַצְמִי אֶת הַהַעֲוָיוֹת שֶׁל בְּנֵי לִוְיָתִי, לְמַעַן אֶהְיֶה דוֹמֶה לָהֶם לְכָל דָּבָר”.

לָאַחֲרוֹנָה הִגִּיעַ הַיּוֹם, אֲשֶׁר הָאֹרְחָה יָצְאָה לַדֶּרֶךְ אֶל אֶרֶץ חִיבָה. וַמְבֶּרִי עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ שָׂמוּ פְנֵיהֶם אֶל הָעִיר אֶטְרֶק, אֲשֶׁר שָׁם מַחֲנֵה הַטֻּרְקְמֶנִּים. הָעִיר הַזֹּאת הִיא בִירַת הֶחָמָס בְּטֻרְקֶסְטַן. וְהַשֵּׁם אֶטְרֶק מֵטִיל אֵימָה וָפַחַד עַל יוֹשְׁבֵי פָרָס. בְּשָׁעָה שֶׁל רֹגֶז וְחֵמָה עַזָּה, כְּשֶׁפַּרְסִי מְגַדֵּף וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, הוּא קוֹרֵא: “הַלְוַאי שֶׁתִּפֹּל לְאֶטְרֶק”.

בֵּין אְֶטְרֶק וְחִיבָה מִשְׂתָּרֵעַ מִדְבַּר חוֹל שָׁמֵם, וְשָׁם רַק בְּאֵרוֹת מוּעָטוֹת שֶׁל מַיִם מְלוּחִים. הָאֹרְחוֹת עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר הַזֶּה בְעָמָל רַב וּבְיִסּוּרִים קָשִׁים, וְתָמִיד הֵם צְפוּיִם לְשׁוֹד וְחָמָס שֶׁל הַשְּׁבָטִים הַפְּרָאִים.

בְּנֵי חִיבָה קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי “הָעוֹלִים לְרֶגֶל” בְּכָבוֹד גָּדוֹל, פִּנּוּ לָהֶם דֶּרֶךְ, הֵבִיאוּ לָהֶם לֶחֶם וּפֵרוֹת וְקָרְאוּ לִפְנֵיהֶם “בְּרוּכִים הַבָּאִים!” וְאוּלָם וַמְבֶּרִי לֹא יָכֹל לִשְׁכֹּחַ אַף לְרֶגַע כִּי שָׁרוּי הוּא בְסַכָּנָה בְתוֹךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה.

“הֵן תָּבִינוּ”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “מֶה הָיָה מַצַּב נַפְשִׁי בְעָמְדִי עַל סַף אֶרֶץ חִיבָה. יָדַעְתִּי כִּי הַחַאן (הַמּוֹשֵׁל) שֶׁל חִיבָה, אֲשֶׁר אֵין גְּבוּל לְאַכְזְרִיּוּתוֹ הָרַבָּה, לֹא יֵדַע רַחֵם, אִם חַס וְשָׁלוֹם יָטִיל בִּי חֲשָׁד כָּל שֶׁהוּא. יָדַעְתִּי, כִּי כָל זָר הַנּוֹפֵל בְּיָדוֹ אַחַת דָּתוֹ לָמוּת אוֹ לְהִמָּכֵר לְעָבֶד. עֲצָבַי הָיוּ מְרֻגָּזִים מְאֹד מְאֹד, אַךְ הַפַּחַד לֹא תָקַף אֶת נַפְשִׁי. בְּמֶשֶךְ הַיָּמִים הִתְרַגַּלְתִּי אֶל חַיֵּי סַכָּנוֹת. זֶה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עָמַד הַמָּוֶת לְנֶגֶד עֵינַי, וְעִמּוֹ מַלְאָכָיו הָרָעִים, הַנּוֹרָאִים מִמֶּנּוּ. מַחֲשָׁבָה אַחַת נִקְבְּעָה בְלִבִּי: אִם יְבִיאוּנִי לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל הֶעָרִיץ הַזֶּה, אָז לֹא אֶפֹּל בְּיָדוֹ. גַּרְגְּרֵי הַמָּוֶת אֲשֶׁר בְּקִפּוּלֵי בִגְדִי הֵם יַצִּילוּנִי”…

נָקֵל לְהָבִין, מַה פָּחַד לֵב וַמְבֶּרִי, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ לִמְלוֹן אוֹרְחִים, וְשָׁם נִמְצָא אֶחָד מִפְּקִידֵי הַחַאן, אֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בּוֹ וְאָמַר, כִּי מְרַגֵּל רוּסִי הוּא. אַךְ בְּנֵי לִוְיָתוֹ בָאוּ וְהֵעִידוּ עָלָיו, כִּי יוֹדְעִים הֵם אֶת הָאִישׁ וְכִי יָשָׁר וְצַדִּיק הוּא, וְהַפָּקִיד הִרְפָּה מִמֶּנּוּ.

בִּידֵי וַמְבֶּרִי הָיָה “פִירְמַאן” (אִגֶּרֶת) מֵאֵת הַשֻּׂלְטַן, וְעִם הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת הָלַךְ וַמְבֶּרִי כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים לְבֹאוֹ, אֶל הֵיכַל הַחַאן.

הַמֻּשְׁלָמִים בְּכָל אַרְצוֹת אַסְיָה וְאַפְרִיקָה (מִלְּבַד כַּת הַשִּׁיאִיטִים) חוֹשְׁבִים אֶת הַשֹֻּלְטַן הַטּוּרְקִי לְבָא־כֹּחָם שֶׁל מֻחֲמַד נְבִיאָם, וּבְכֵן הוּא הָרֹאשׁ לְכָל בְּנֵי אֱמוּנַת הָאִיסְלַם. וְכָל פְּקִידֵי הָאַרְמוֹן, בִּרְאוֹתָם בִּידֵי וַמְבֶּרִי אִגֶּרֶת מֵאֵת הַשֻּׂלְטַן, קִדְּמוּ אוֹתוֹ בְכָבוֹד גָּדוֹל וַיְבִיאוּהוּ לִפְנֵי הַחַאן.

“הוּרַם הַמָּסָך”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “וְעֵינַי רָאוּ אֶת שַׁלִּיט חִיבָה יוֹשֵׁב עַל מִין בִּימָה, נִשְׁעָן בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל כַּר שֶׁל מֶשִׁי, וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית שַׁרְבִיט זָהָב…”

“לְפִי הַמִּנְהָג הַמְקֻבָּל בֵּין הַמֻּשְׁלָמִים, נָשָׂאתִי כַפַּי, וּמִמֶּנִּי רָאוּ וְכֵן עָשׂוּ הָעוֹמְדִים בָּאַרְמוֹן, וָאֶקְרָא ‘שׁוּרָה’ (תְּפִלָּה) מִסֵּפֶר הַ’קּוֹרְאָן', וְכָל הָעוֹמְדִים עָנוּ אַחֲרַי ‘אָמֵן’ בְּקוֹל רָם”.

וַמְבֶּרִי, הַדֶּרְוִישׁ הַמְדֻמֶּה, לִפְנֵי שַׁלִּיט

“כַּאֲשֶׁר קָרַבְתִּי אֶל הַמּוֹשֵׁל, הוֹשִׁיט לִי שְׁתֵּי יָדָיו. קָרָאתִי בְעַל פֶּה, ‘בְּרָכָה’ קְבוּעָה, פָּסַעְתִּי שָׁלֹש פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרַי, וּבָזֶה נִגְמַר סֵדֶר קַבָּלַת הַפָּנִים”.

וַמְבֶּרִי יָדַע אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים יְדִיעָה עֲמֻקָּה וּמִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בְאֹפֶן מְצֻיָּן כָּל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הֵעִיר שׁוּם חֲשָׁד בְּלֵב הַחַאן. הַדֶּרְוִיש מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמּוֹשֵׁל, אֲשֶׁר בִּקְשָׁהוּ לָבֹא אֶל אַרְמוֹנוֹ בְכָל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְחִיבָה, וּבְטֶרֶם הִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ, צִוָּה הַחַאן לָתֵת לוֹ חֲמוֹר לִרְכַּב עָלָיו.

וְכַאֲשֶׁר יָצָא הַדֶּרְוִישׁ הַמְדֻמֶּה מִן הָאַרְמוֹן, קִדֵּם אוֹתוֹ הַקָּהָל בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה.

מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיָה וַמְבֶּרִי הוֹלֵךְ בְּחוּצוֹת הָעִיר וְלֹא יָדַע פָּחַד. לְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא, הָיוּ בְנֵי אָדָם נִדְחָקִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו וּלְנַשֵּׁק אֶת שׁוּלֵי בִגְדוֹ. מִכָּל עֵבֶר הָיוּ מְבִיאִים לוֹ מַתָּנוֹת וּמְנָחוֹת, עַד כִּי אָסַף בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְחִיבָה חֲמִשָּׁה עָשָׂר דּוּקָטִים. “הָאוֹצָר” הָרַב הַזֶּה הוֹעִיל לְהָקֵל מְעַט אֶת עֲמַל הַדֶּרֶךְ מֵעַל הַ“דֶּרְוִישׁ” הַנּוֹדֵד.

בִּימֵי שִׁבְתּוֹ בְחִיבָה הָיָה וַמְבֶּרִי הוֹלֵךְ אֶל “בָּתֵּי הַתְּפִלָּה” לְדַבֵּר עִם הַכֹּהֲנִים בְּעִנְיְנֵי דָת. הוּא יָדַע לַעֲנוֹת עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָרַבּוֹת, שֶׁנִּשְׁאַל מֵאֵת הַכֹּהֲנִים, וּשְׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַזְמִינִים אֶת וַמְבֶּרִי לִסְעֻדּוֹת שֶׁעָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהוּא לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב רֵיקָם פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים לוֹ כָבוֹד.

משתה דרוישים

“בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי, “אָסוּר לְאוֹרֵחַ לֵאמֹר: “אָכַלְתִּי וְשָׂבָעְתִּי”. דִּבּוּר כָּזֶה הוּא פְּגִיעָה בִּכְבוֹד בַּעַל הַבָּיִת. וְכָל מִי שֶׁמְּסָרֵב לֶאֱכֹל, הֲרֵי הוּא חֲסַר נִמּוּס”.

וְאוּלָם בַּצַּד הַטּוֹב, אֲשֶׁר רָאָה וַמְבֶּרִי בִּמְקוֹם שִׁבְתּוֹ, עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו הָרָע בְּכָל כִּעוּרוֹ. הוּא רָאָה וְנוֹכַח, כִּי נְכוֹנָה הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר אַכְזְרִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַחַאן. בְּכָל מָקוֹם הִתְגּוֹלְלוּ גוּפוֹת שֶׁל נֶהֱרָגִים וְנֶחֱנָקִים בִּפְקֻדַּת מוֹשֵׁל הָאָרֶץ.

“פַּעַם אַחַת”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי מִגְרַשׁ הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה גְדוּד צָבָא שָׁב מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁלַח לְשָׁם. כָּל חַיָּל הוֹצִיא מִתּוֹךְ שַׂקּוֹ אֶת רָאשֵׁי הָאוֹיְבִים שֶׁהֵמִית, וּפָקִיד אֶחָד עָמַד וּמָנָה אֶת הָרָאשִׁים וְשִׁלֵּם פְּרָס לַחַיָּלִים, עַל פִּי מִסְפַּר הָרָאשִׁים שֶׁהֵבִיא בְּתוֹךְ שַׂקּוֹ”.

אַךְ עִם כָּל אֵלֶּה, אֵין דֵי מִלִּים בְּפִי וַמְבֶּרִי לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת יוֹשְׁבֵי חִיבָה עַל מִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁיֵּש בָּהֶם.

בְּטֶרֶם עָזְבוֹ אֶת הָאָרֶץ, בָּא לִפְנֵי הַחַאן לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְזֶה הֶעֱנִיק לוֹ מִכָּל טוּב.

הַדֶּרְוִיש יָצָא אֶת הָאָרֶץ רוֹכֵב עַל חֲמוֹר, כִּיסוֹ מָלֵא זָהָב, בְּרֹאשׁוֹ עֲטִיפָה חֲדָשָׁה, וּבְיָדוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת מֵאֵת נְדִיבֵי הָאָרֶץ.

ה. בְּבוּכָרָה וּבְסָמַרְקַנְד    🔗

בְּעָזְבָם אֶת חִיבָה, שָׂמוּ וַמְבֶּרִי וּבְנֵי לִוְיָתוֹ אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הָעִיר בּוּכָרָה, אַחַת הֶעָרִים הַיּוֹתֵר גְּדוֹלוֹת וְהַיּוֹתֵר מְפֹאָרוֹת בְּאֶרֶץ טֻרְקֶסְטַן, בִּירַת גָּלִיל חָשׁוּב מְאֹד.

קֹדֶם יְצִיאָתוֹ לַדֶּרֶךְ, שָׁמַע הַתַּיָּר שְׁמוּעוֹת רָעוֹת עַל אֹדוֹת הַמִּכְשׁוֹלִים הָרַבִּים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו; גַּם הֵטִילוּ עָלָיו אֵימָה, בְּסַפְּרָם לוֹ עַל דְּבַר אַכְזְרִיּוּתָם הַנּוֹרָאָה שֶׁל הָאֶמִיר (הַמּוֹשֵׁל), הַשּׂוֹנֵא בְּנֶפֶשׁ אֶת שְׁכֵנָיו הָאַדִּירִים – רוּסְיָה וְאַנְגְּלִיָּה – וְאֵינוֹ נוֹתֵן בְּשׁוּם אֹפֶן לְאִישׁ זָר לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ. כָּעֵת – סִפְּרוּ לוֹ – יוֹשְׁבִים בַּכֶּלֶא שֶׁל הַבִּירָה שְׁלֹשָה אִיטַלְקִים אֻמְלָלִים, אֲשֶׁר נִסּוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ לְבוּשֵׁי מַסְוֶה. “וְאַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ”, דִּבְּרוּ אֶל וַמְבֶּרִי, “כִּי זְכוּתְךָ שֶׁל דֶּרְוִישׁ טוּרְקִי תַּעֲמֹד לְךָ לְהַצִּילְךָ מִכַּף הָאַכְזָר. דַּע לְךָ, כִּי הָאֶמִיר שׂוֹנֵא גַּם אֶת הַטּוּרְקִים הָאֵרָפִּיִּים, וּמַעֲשֶׂה שֶׁדָּן לְמִיתָה אוֹפִיצֶר אֶחָד, שֶׁנִּשְׁלַח אֵלָיו מִטַּעַם הַשֻּׂלְטַן הַטּוּרְקִי”.

וְאוּלָם כָּל הָאַזְהָרוֹת וְכָל הָאִיּוּמִים הָאֵלֶּה לֹא מָנְעוּ אֶת הַתַּיָּר הָאַמִּיץ לְהוֹצִיא אֶת רְצוֹנוֹ אֶל הַפֹּעַל וּלְהַגִּיעַ אֶל קְצֵה דַרְכּוֹ.

בְּמֶרְחָק מוּעָט מִחִיבָה עָבְרָה הָאֹרְחָה בְּקֹשִי רַב אֶת הַנָּהָר אֲמוּ־דַרְיָה, זֶה הַנָּהָר הַיּוֹתֵר מְהֻלָּל וְהַיּוֹתֵר חָשׁוּב בְּאֶרֶץ טֻרְקֶסְטַן. וְהַנּוֹסְעִים בָּאוּ אֶל הָעִיר סוּרָכַן, שֶׁאֵלֶיהָ בָּאִים הַקִּרְגִּיזִים לְשֵׁם מַשָּׂא וּמַתָּן עִם סוֹחֲרֵי חִיבָה.

הַקִּרְגִּיזִים הֵם שֵׁבֶט שֶׁל נוֹדְדִים בִּמְלֹא מוּבַן הַמִּלָּה, וְתָמִיד הֵם עוֹבְרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל פְּנֵי הָעֲרָבוֹת הָרְחָבוֹת שֶׁל טֻרְקֶסְטַן הַצְּפוֹנִית. רֻבָּם אַנְשֵׁי צֹאן וּמִקְנֶה, וּמִקְּצָתָם עוֹבְדִים אֶת הָאֲדָמָה. נִבְדָּלִים הֵם מִן הַטֻּרְקְמֶנִּים בְּאַהֲבָתָם אֶת הַשָּׁלוֹם.

עַד כַּמָּה טָבוּעַ בָּהֶם הַחֵשֶׁק לַעֲבֹר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם יֵשׁ לִרְאוֹת מִזֶּה, שֶׁבְּבוֹאָם לְסוּרָכַן לִמְכֹּר וְלִקְנוֹת אֵינָם יוֹרְדִים מֵעַל סוּסֵיהֶם; גַּם הַמּוֹכֵר גַּם הַקּוֹנֶה בָּא בִּדְבָרִים, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל בְּהֶמְתּוֹ, כְּאִלּוּ אָץ הוּא לַדָּרֶךְ.

אִשָּׁה קִרְגִּיזִית סָחָה לְוַמְבֶּרִי פַּעַם אַחַת עַל דְבַר רֶגֶשׁ הָאַהֲבָה לְחֵרוּת, הַטְּבוּעָה בְּלֵב אַחֶיהָ בְּנֵי הַמִּדְבָּר: “עַד עוֹלָם לֹא יֹאבוּ אַחַי לָשֶׁבֶת יָמִים רַבִּים בְּמָקוֹם אֶחָד, הָאָדָם נוֹצָר לִהְיוֹת בֶּן תְּנוּעָה, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, כְּמוֹ הַמַּיִם, כְּמוֹ כָּל הַחַי וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ הַדָּגִים”.

יָמִים אֲחָדִים הָלְכוּ הַנּוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ עַל פְּנֵי הַמְּקוֹמוֹת הַפּוֹרִיִּים עַד הַגִּיעָם אֶל קְצֵה הַמִּדְבָּר, הַמַּפְרִיד בֵּין הַנָּהָר וּבֵין בּוּכָרָה. שָׁם הִגִּיעָה לְאָזְנָם הַשְּׁמוּעָה, כִּי הַטֻּרְקְמֶנִּים בְּנֵי הַשֵּׁבֶט טֶקִי פָשְׁטוּ עַל הָאָרֶץ וְהֵם עוֹלִים עַל הַמִּדְבָּר לָבוֹז אֶת אֹרְחוֹת הָעוֹבְרִים. הַטֻּרְקְמֶנִּים הָאֵלֶּה הֵם הַיּוֹתֵר נוֹרָאִים בֵּין בְּנֵי הַמִּדְבָּר; גְּדוּדֵיהֶם מַפִּילִים אֵימָה וָפַחַד עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

בְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי חָרְדוּ מְאֹד לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת. בְּיִחוּד יָרֵא וַמְבֶּרִי לִנְפֹּל בִּידֵיהֶם, יַעַן כִּי יָדַע, כִּי בַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה לָקְחוּ בַשֶּׁבִי אִיש צָרְפַתִּי, וְרַק בִּמְחִיר כֹּפֶר רָב, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מוֹשֵל פָּרַס, הוֹצִיאוּהוּ לַחָפְשִׁי.

רַבִּים מִבְּנֵי הָאֹרְחָה, אֲשֶׁר פַּחַד הַשּׁוֹדְדִים נָפַל עֲלֵיהֶם, נִמְלְכוּ וְשָׁבוּ לְחִיבָה, וַמְבֶּרִי רָאָה, כִּי תִקְוָתוֹ לִרְאוֹת אֶת אֶרֶץ בּוּכָרָה, תַּעֲלֶה בַתֹּהוּ, וְלָכֵן הִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר עַל לֵב בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַנֶּאֱמָנִים שֶׁשָּׁבוּ לְבֵיתָם מֵעִיר מֶכָּה, כִּי יֵלְכוּ עִמּוֹ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר. וְהַדָּבָר עָלָה בְיָדוֹ.

הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה יָצְאָה לַדֶּרֶךְ, וְאָמְנָם הִצְלִיחוּ לְהִמָּלֵט מִידֵי הַטֻּרְקְמֶנִּים, אַךְ סַכָּנוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת רִחֲפוּ עַל רֹאשָׁם מִכָּל עֵבֶר. מִי יוּכַל לְתָאֵר יִסּוּרֵי הָאֲנָשִׁים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה, הָעוֹבְרִים יוֹמָם וָלַיְלָה בְמִדְבַּר שְׁמָמָה, רַגְלֵיהֶם טוֹבְעוֹת בַּחוֹל, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע עוֹמֵד לְנֶגְדָּם קִבְרָם, עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת יוֹם יוֹם וְהִנֵּה הַמַּיִם בִּכְלֵיהֶם הוֹלְכִים וּפוֹחֲתִים – וְלָאַחֲרוֹנה אָזְלוּ הַמָּיִם.

עֲיֵפִים וִיגֵעִים, בְּאֵין אוֹנִים הִתְנַהֲלוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה; אַךְ מִקֵּץ שִׁשָּׁה יָמִים אָפַס כֹּחָם, וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לְהֵאָבֵק עִם הַמָּוֶת, אֲשֶׁר הָלַךְ וְקָרַב אֲלֵיהֶם. אוּלָם עֲבָדִים פַּרְסִים מָצְאוּ אוֹתָם מִתְעַלְּפִים וַיָבִיאוּ לָהֶם מַיִם לְהָשִׁיב נַפְשָׁם. לֵב וַמְבֶּרִי הָיָה מָלֵא תוֹדָה בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הָעֲבָדִים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה הִתְהַלְּכוּ עִמָּהֶם בְּחֶמְלָה וּבִנְדִיבוּת רַבָּה.

כַּעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר הִגִּיעוּ הַהוֹלְכִים עַד בּוּכָרָה, אֶל בּוּכָרָה הָעֲדִינָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים יוֹשְׁבֵי טֻרְקֶסְטַן. אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי נִכְנַס עִמּוֹ לְבֵית מֶדְרָשׁ שֶׁל הָעִיר, שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ כֹהֲנֵי הַדָּת הַמֻּשְׁלָמִית. הַדֶּרְוִישׁ הַמְדֻמֶּה נִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד גָּדוֹל, אַף הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בְּבוּכָרָה.

אֵין סָפֵק אָמְנָם, כִּי הָיָה בִידֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לְהָגֵן עַל אוֹרְחָם גַּם מִפְּנֵי הָאֶמִיר, וּבְכָל זֹאת שָׂמַח וַמְבֶּרִי מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ, כִּי הַמּוֹשֵׁל הֶעָרִיץ אֵינֶנּוּ כָעֵת בְּבִירַת מַלְכוּתוֹ.

וַמְבֶּרִי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחַסְדָּם שֶׁל הַכֹּהֲנִים מַכְנִיסֵי הָאוֹרְחִים, וּבְאֵין הַמּוֹשֵׁל בָּעִיר, לֹא הִפְרִיעַ אִישׁ בְּעַד הַחוֹקֵר לִלְמֹד אֶת דַּרְכֵי בוּכָרָה וּמִנְהֲגֵי יוֹשְׁבֶיהָ. הָעִיר הִיא גְדוֹלָה וּמְלֵאָה הֲמוֹן אָדָם, אַךְ מַרְאֶהָ דַּל וְשָׁפָל. בָּהּ יוֹשְׁבִים בְּמִסְפָּר רַב פַּרְסִים, אַפְגָּנִים, יְהוּדִים, הֹדִים, אַךְ הַבּוּכָרִים בְּרֻבָּם הֵם בְּנֵי הַגֶּזַע הַטָּטָרִי.

גַם פֹּה, כְּמוֹ בְאֶרֶץ חִיבָה, הָיוּ הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם בָּרְחוֹבוֹת מַקִּיפִים אֶת הַ“דֶּרְוִישׁ” לַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד וּלְבַקֵּשׁ בְּרָכָה מִפִּיו. הָעֲשִׁירִים הִרְבּוּ לְהַזְמִין אוֹתוֹ לִסְעֻדּוֹת, וְכָל הַכֹּהֲנִים בָּאוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ בְעִנְיְנֵי דָת. אַךְ הִתְלַהֲבוּתָם שֶׁל בְּנֵי הֶהָמוֹן לֹא מָנְעָה אֶת שְׁלִיחֵי הָאֶמִיר, מְרַגְּלֵי חֶרֶשׁ, לְהַבִּיט בְּשֶׁבַע עֵינַיִם עַל הַנָּכְרִי הַיּוֹשֵׁב בְּבוּכָרָה. גַּם שַׂר הָעִיר גָּמַר לְהַעֲמִיד אֶת וַמְבֶּרִי לִפְנֵי חֶבֶר כֹּהֲנִים, הַיּוֹתֵר חֲכָמִים שֶׁבָּעִיר, כִּי יִבְחָנוּהוּ; אַךְ הַתַּיָּר שֶׁלָּנוּ נָחַל בִּבְחִינוֹת אֵלּוּ נִצָּחוֹן שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַכֹּהֲנִים הֶחֱלִיטוּ פֶה אֶחָד, כִּי עוֹלֶה הוּא עֲלֵיהֶם בְּתוֹרָתוֹ וּבְחָכְמָתוֹ.

וּבְכָל זֹאת, כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הַחֲשָׁד מֵעָלָיו, עָמַד וַמְבֶּרִי וְהוֹדִיעַ, כִּי נָכוֹן הוּא לָלֶכֶת לְעִיר סָמַרְקַנְד, אֲשֶׁר שָׁם אָמַר הָאֶמִיר לָבֹא בְקָרוֹב.

מִקֵּץ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם יוֹם לְשִׁבְתּוֹ בְּבוּכָרָה, יָצְאוּ וַמְבֶּרִי עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ לַדֶּרֶךְ, לָלֶכֶת אֶל סָמַרְקַנְד.

סָמַרְקַנְד

סָמַרְקַנְד הִיא עִיר הַקֹּדֶשׁ בְּטֻרְקֶסְטַן וּמֶרְכַּז הַדָּת הַמֻּשְׁלָמִית בְּאַסְיָה הַתִּיכוֹנִית. שָׁם נִמְצָא הַקֶּבֶר שֶׁל הַכּוֹבֵשׁ הַגָּדוֹל טָמֶרְלַן, אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת הַגֶּזַע הַטָּטָרִי מִשִּׁפְלוּתוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַדְרֵגָה שֶׁל מֶמְשָׁלָה אַדִּירָה. אַךְ הָעִיר הַמְפֹאָרָה הַזֹּאת עֲזוּבָה הִיא, וְרַבִּים מֵעַמּוּדֵי הַזִכָּרוֹן הָעַתִּיקִים אֵינָם אֶלָּא חֳרָבוֹת.

בְּיוֹם בֹּא הָאוֹרְחִים הָיָה חַג בָּעִיר. כִּי הָאֶמִיר שָׁב מִמַּעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה מְעֻטָּר בְּזֵר נִצָּחוֹן וַיָּבֹא אֶל הָעִיר בְּכָבוֹד וְהָדָר.

מִמָּחֲרַת הַיּוֹם נִקְרָא וַמְבֶּרִי לָבֹא לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל, אֲשֶׁר הִבִּיעַ רְצוֹנוֹ לִרְאוֹת אֶת הַדֶּרְוִישׁ בְּעֵינָיו.

“שָׁעָה שְׁלֵמָה הִמְתַּנְתִּי בַפְּרוֹזְדוֹר”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “אַחֲרֵי כֵן הֱבִיאוּנִי אֶל הָאוּלָם… רָאִיתִי אֶת הָאֶמִיר יוֹשֵׁב עַל דַּרְגָּשׁ מְרֻפָּד בַּד אָדֹם, וּמִסָּבִיב לוֹ הֲמוֹן סְפָרִים וְכִתְבֵי יָד. קֹר רוּחִי לֹא עֲזָבַנִי אַף רָגַע. עָמַדְתִּי וְקָרָאתִי בְקוֹל רָם ‘שׁוּרָה’, וְאַחֲרֵי כֵן תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל וּלְאַחַר שֶׁעָנָה הַמּוֹשֵׁל ‘אָמֵן’, יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ, אַף כִּי לֹא רָמַז לִי לָשָׁבֶת. הַדָּבָר הַזֶּה, הַנִּרְאָה כְּחֻצְפָּה, מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. הַמּוֹשֵׁל לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנִי כְּאִלּוּ אָמַר לִקְרֹא בְתָוֵי פָנַי אֶת הַצָּפוּן בְּלִבִּי, אַךְ הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לְהַעֲמִיד פָּנַי כְּתָם, וְלָכֵן לֹא פָגְעוּ בִי מֶבָּטָיו הַחוֹדְרִים…”

“הָאֶמִיר הִקִּיפַנִי בַחֲבִילָה שְׁלֵמָה שֶׁל שְׁאֵלוֹת עַל אֹדוֹת נְסִיעָתִי וְעַל דְּבַר הָרֹשֶׁם שֶׁעָשׂוּ עָלַי בּוּכָרָה וְ סָמַרְקַנְד. וְאָנֹכִי הֲשִׁיבוֹתִי תְשׁוּבוֹת מְפֹרָטוֹת שֶׁתִּבַּלְתִּי בְּפִתְגָּמִים פַּרְסִיִּים וּפְסוּקִים מִן הַקּוֹרְאָן, וְהַדָּבָר הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמּוֹשֵׁל, אֲשֶׁר חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְבָקִי בִסְפָרִים וּלְיַדְעָן בַּלָּשׁוֹן הָעַרְבִית”.

הַנּוֹסֵעַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמּוֹשֵׁל, עַד כִּי לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ צִוָּה לָתֵת לוֹ חֲלִיפוֹת בְּגָדִים וּסְכוּם שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם פְרַנְקִים, אַף הִזְמִינוֹ לָבֹא אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ בְשׁוּבוֹ מִבּוּכָרָה.

כְּשֶׁשָּׁב וַמְבֶּרִי אֶל בְּנֵי לִוְיָתוֹ וְסִפֵּר לָהֶם אֶת קוֹרוֹת הָרְאָיוֹן שֶׁלוֹ עִם הַמּוֹשֵׁל הֶעָרִיץ יָעֲצוּ לוֹ לַעֲזֹב תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת סָמַרְקַנְד וְלָצֵאת אֶת הָאָרֶץ, כִּי הָאֶמִיר לֹא יַרְפֶּה מִמֶּנּוּ עַד אֲשֶׁר יִגְזֹר עָלָיו מִיתָה. בְּפִיו הוּא דוֹבֵר שָׁלוֹם וִידִידוּת וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹרֵשׁ רָעָה עַל כָּל אִישׁ נָכְרִי.

בְּנֵי לִוְיָתוֹ אָמְרוּ לָלֶכֶת לִצְפוֹן הָאָרֶץ, לְהַגִּיעַ אֶל טֻרְקֶסְטַן הַחִינָאִית, אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, אַךְ וַמְבֶּרִי שָׂם פָּנָיו לְדֶרֶךְ אַפְגָנִיסְטַן לָשׁוּב לְפָרָס. לָכֵן הִשְׁתַּדְּלוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֹרְחָה אַחֶרֶת שֶׁל עוֹלֵי רֶגֶל, הַהוֹלֶכֶת לְמֶכָּה, גַּם זֵרְזוּ אוֹתוֹ לְבַל יִתְמַהְמֵהַּ בָּעִיר, בִּמְקוֹם סַכָּנָה.

“הִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרֵדָה”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, "אֵין בְּפִי מִלִּים לְתָאֵר אֶת רִשְׁמֵי הָרְגָעִים הָהֵם. גַּם אֲנִי גַם בְּנֵי לִוְיָתִי שְׁרוּיִים הָיִינוּ בְעַצְבוּת. שִׁשָּׁה יְרָחִים שְׁלֵמִים הָיִינוּ יַחְדָּו, יַחְדָּו רָעַבְנוּ, יַחְדָּו סָבַלְנוּ, יַחְדָּו פָּחַדְנוּ, יַחַד שָׂמַחְנוּ עַל כָּל נֵס שֶׁאֵרַע לָנוּ וְהַגּוֹרָל הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּנוּ אִחֵד אֶת לִבּוֹתֵינוּ, עַד כִּי רָאִינוּ זֶה אֶת זֶה כְאַחִים.

“אַחַי וְרֵעַי אֵלֶּה הָלְכוּ עִמִּי, לְעֵת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, עַד שַׁעַר הָעִיר, שֶׁשָּׁם חִכּוּ לִי בְנֵי לִוְיָתִי הַחֲדָשִׁים עִם חֲמוֹרֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם. נָפַלְתִּי עַל צַוְּארֵי רֵעַי וָאֵבְךְּ כְּיֶלֶד קָטֹן בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרַדְתִּי מֵהֶם, גַּם הֵם בָּכוּ רַב בֶּכִי. שָׁעָה רַבָּה רָאִיתִי אוֹתָם מֵרָחוֹק. עוֹד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בְּעֵינֵי רוּחִי וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם, כַּפֵּיהֶם פְרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיְמָה וְהֵם מִתְפַּלְּלִים לֵאלֹהִים כִּי יְבִיאֵנִי בְשָׁלוֹם לְבֵיתִי”.

מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בְנֵי לִוְיָתוֹ אֵלֶּה, בְּטוֹב לִבָּם וּבְאֵמוּן רוּחָם, עָזְרוּ לוֹ לַתַּיָּר הָאַמִּיץ הַזֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים וּלְמַלֵּא אֶת מִשְׁלַחְתּוֹ; לָתוּר אֶת חִיבָה וְאֶת בּוּכָרָה, כַּאֲשֶׁר לֹא עָשָׂה עוֹד אִיש אֵרָפִּי לְפָנָיו.

כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה יָמִים לְצֵאתָם מִסָּמַרְקַנְד בָּאוּ לְעִיר קְטַנָּה בִגְבוּל בּוּכָרָה; שָׁם נִלְווּ אֶל אֹרְחָה גְדוֹלָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר הֶרָה, בִּירַת גָּלִיל אֶחָד בְּאַפְגָנִיסְטַן.

הַנְּסִיעָה הַזֹּאת עָבְרָה בְלִי פֶגַע, וְרַק בְּעִיר הֶרָה, יְמֵי נְדוּדָיו, אֵרַע לוֹ לְוַמְבֶּרִי מְאֹרָע, אֲשֶׁר יָכֹל הָיָה לְהָמִיט עָלָיו אָסוֹן גָּדוֹל.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה. שַׂר הָעִיר הָיָה בֶן מֶלֶךְ קָבוּל, אֲשֶׁר בַּחֲצַר אָבִיו רָאָה בְיָמָיו אֲנָשִׁים אַנְגְּלִים.

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַתַּיָר וְעָמַד לְפָנָיו בִּדְמוּת דֶּרְוִישׁ, כְּדַרְכּוֹ, וְהִתְחִיל קוֹרֵא אֶת תְּפִלּוֹתָיו, קָם פִּתְאֹם הַשַּׂר מִמּוֹשָׁבוֹ, הִצְבִּיעַ עַל הַהֵלֶךְ וְקָרָא בְקוֹל:

“חַי אֱלֹהִים, אַנְגְּלִי אָתָּה!”

אַחֲרֵי כֵן גָּחַן, טָפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְהוֹסִיף:

“הֲלֹא תוֹדֶה, כִּי אַנְגְּלִי מִתְחַפֵּשׂ אָתָּה?”

אָמְנָם בֶּן הַמֶּלֶךְ הַזֶּה לֹא הֵטִיל אֵימָה עַל וַמְבֶּרִי וּבְלִי סָפֵק הָיָה סוֹלֵחַ לַתַּיָּר עֲוֹן הִתְחַפְּשׂוּתוֹ, אַךְ אִלּוּ נִגְלָה הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי לִוְיָתוֹ הַקַּנָּאִים, כִּי אָז הָיוּ קוֹרְעִים אוֹתוֹ כַדָּג. וְלָכֵן אִמֵּץ וַמְבֶּרִי אֶת לִבּוֹ וְעָנָה:

“רַב לְךָ לְהָתֵל בִּי, אֲדוֹנִי, הַאֻמְנָם לֹא תֵדַע אֶת הַפִּתְגָּם, כִּי כָּל מִי שֶׁחוֹשֵׁד אֶת הַמַּאֲמִין בִּכְפִירָה, הֲרֵי הוּא עַצְמוֹ חָשׁוּד עַל הַכְּפִירָה. תֵּן לִי שְׂכַר בִּרְכָתִי, כְּפִי נִדְבַת לִבְּךָ וְאֵלֵךְ לְדַרְכִּי”.

בֶּן הַמֶּלֶךְ בָּא בִמְבוּכָה קְצָת, בִּקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת הַדֶּרְוִישׁ וְנָתַן לוֹ נְדָבָה הֲגוּנָה.

בְּיוֹם הָעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה לְחֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר, שְׁנַת 1863, בָּא וַמְבֶּרִי לְעִיר מֶשְׁד, בִּירַת גָּלִיל אֶחָד בְּפָרַס. וְשָׁם הֵסִיר מֵעָלָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת בִּגְדֵי הַדֶּרְוִישׁ, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה יְרָחִים רְצוּפִים.

הוּא מִלֵּא אֶת מִשְׁלַחְתּוֹ בְאֹפֶן נִפְלָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ. בְּשָׁנָה אַחַת פָּשַׁט צוּרָתוֹ וְלָבַשׁ צוּרָה אַחֶרֶת וְהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁל קַנָּאִים נוֹרָאִים וְסִכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא עוֹרֵר חֲשָׁד בְּלֵב הֶהָמוֹן בְּדִבּוּר אוֹ בִתְנוּעָה שֶׁלֹּא כְהֹגֶן.

וַמְבֶּרִי הָיָה הָאֵָרפִּי הָרִאשׁוֹן, שֶׁעָבַר אֶת חִיבָה, בּוּכָרָה וְסָמַרְקַנְד וְרָאָה פָנִים אֶל פָּנִים אֶת שְׁנֵי הַמּוֹשְׁלִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל הָאֲרָצוֹת הָהֵן. וְאוּלָם הוּא הָיָה גַם הָאַחֲרוֹן שֶׁרָאָה אֶת הָאַכְזְרִיּוּת וְאֶת הַפִּרְאוּת, שֶׁשָּׂרְרוּ שָׁם בְּמֶשֶךְ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי תִיּוּרוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי, וְהָאֲרָצוֹת הָאֵלּוּ נִכְבְּשׁוּ עַל יְדֵי חֵיל רוּסְיָה.

ו. קֵץ הַנְּדוּדִים    🔗

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בְּעִיר טֵהֵרַן, בִּירַת פָּרַס, כּי שָׁב וַמְבֶּרִי בְשָׁלוֹם מֵאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה, לֹא הֶאֱמִינוּ רַבִּים לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת. הוּא נֶחֱשַׁב כְּבָר בַּמֵּתִים… שְׁמוּעוֹת שׁוֹנוֹת הִתְפַּשְּׁטוּ עַל דְּבַר גּוֹרָלוֹ. אָמְרוּ כִּי נָפַל בַּשֶּׁבִי בִידֵי הַבּוּכָרִים וְאַחֲרֵי עִנּוּיִים קָשִׁים הוּמַת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה. נִמְצְאוּ אֲנָשִׁים עוֹלֵי רֶגֶל שֶׁבָּאוּ מִבּוּכָרָה וְ סִפְּרוּ, כִּי בְעֵינֵיהֶם רָאוּ אֶת וַמְבֶּרִי תָלוּי עַל הָעֵץ; אֲחֵרִים בָּאוּ וְהֵעִידוּ, כִּי הִשְׁלִיכוּהוּ מֵעַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל; וַאֲחֵרִים סִפְּרוּ כְעֵדֵי רְאִיָּה, כִּי נִתְּחוּ אֶת גּוּפוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי לְאַרְבָּעָה נְתָחִים, וְאֶת הַנְּתָחִים הִשְׁלִיכוּ לַכְּלָבִים.

וְאָמְנָם נִתְקַבְּלוּ הַשְּׁמוּעוֹת הָאֵלֶּה עַל הַדָּעַת. הַכֹּל יָדְעוּ כִּי אֵין גְּבוּל לָאַכְזְרִיּוּת הַשּׂוֹרֶרֶת בּבוּכָרָה.

וְלָכֵן מִהֲרוּ יְדִידָיו הָרַבִּים שֶׁל וַמְבֶּרִי, בְּנֵי אֵרָפָּה הַיּוֹשְׁבִים בְּפָרָס, לָבֹא אֵלָיו, לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו וּלְבָרְכוֹ.

בְּטֵהֵרַן יָשַׁב וַמְבֶּרִי כִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לָנוּחַ מֵעֲמַל נְדוּדָיו. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה, בַּזְּמָן שֶׁרִשְׁמֵי הַדֶּרֶךְ עוֹד הָיוּ שְׁמוּרִים יָפֶה בְזִכְרוֹנוֹ, הֵבִיא וַמְבֶּרִי בְסֵדֶר אֶת רְשִׁימוֹתָיו וְשִׂרְטוּטָיו, שֶׁכָּתַב בַּסֵּתֶר עַל פִּסּוֹת נְיָר בִּימֵי מַסָּעוֹ. בָּעִיר הַהִיא כָתַב וַמְבֶּרִי גַם דִין וְחֶשְׁבּוֹן מְפֹרָט עַל דְּבַר מַסָּעוֹ, וְאֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה אָמַר לְפַרְסֵם בְּאַנְגְּלִיָּה.

מִפָּרַס שָׁב וַמְבֶּרִי אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הוּנְגַרְיָה, אַךְ שָׁם קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו לֹא בְכָבוֹד. מְעַטִּים הָיוּ אָז בָּאָרֶץ הַהִיא הַחֲכָמִים וְהַמְלֻמָּדִים, אֲשֶׁר יָדְעוּ וְהֵבִינוּ לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת מִפְעָלוֹ שֶׁל תַּיָּר אַמִּיץ־לֵב, שֶׁשָּׂם נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וְעָבַר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה בָהֶן רֶגֶל אֵרָפִּי.

לֹא כֵן בְּאַנְגְּלִיָּה. שָׁם חָלְקוּ כָבוֹד רַב לְוַמְבֶּרִי, וּשְׁמוֹ נִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָאָרֶץ.

“בְּאַנְגְּלִיָּה”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי, “חוֹלְקִים כָּבוֹד לְתַיָּר. הָאָרֶץ הַזֹּאת עָלְתָה לִגְדֻלָּה וְהִרְחִיבָה שִׁלְטוֹנָהּ עַל יְדֵי הַתַּיָּרִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר סָלְלוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לַסּוֹחֲרִים”.

מִלְּבַד זֹאת אוֹהֲבִים הָאַנְגְּלִים כָּל דָּבָר הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. וְלָכֵן הָיוּ בְעֵינֵיהֶם מֻפְלָאִים קוֹרוֹת אִישׁ שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְ“דֶרְוִישׁ” וְעָבַר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת בֵּין שְׁבָטִים פְּרָאִים.

סִפְרוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי עַל דְּבַר מַסָּעוֹ בְאַסְיָה עָשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּאַנְגְּלִיָּה, וְשֵׁם הַמְחַבֵּר נִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָאָרֶץ. מֵעָרִים רַבּוֹת בָּאוּ אֵלָיו לְבַקְּשׁוֹ, כִּי יִדְרשׁ שָׁם בָּרַבִּים עַל אֹדוֹת עִנְיָנִים שׁוֹנִים הַנּוֹגְעִים לְחַיֵי בְנֵי אַסְיָ󄳉ה וּמִנְהֲגֵיהֶם. וְאָמְנָם עָבַר וַמְבֶּרִי בְעָרִים רַבּוֹת בְּאַנְגְּלִיָּה לִדְרשׁ דְּרָשׁוֹתָיו, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא נִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְקָהָל רַב בָּא לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַתַּיָּר הַמֻּפְלָא.

אַךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל וַמְבֶּרִי עָרְגָה אֶל הַמְּנוּחָה, וְלָכֵן לֹא בִּקֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּאַנְגְּלִיָּה, כִּי רַב מְאֹד שָׁם הַשָּׁאוֹן, וַיִּבְחַר לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הוּנְגַרְיָה וְלִהְיוֹת שָׁם פְּרוֹפֵסוֹר לִלְשׁוֹנוֹת הַמִּזְרָח, אַף כִּי בְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ מָעֲטוּ מְאֹד יוֹדְעֵי עֶרְכּוֹ וְרַבּוּ מְאֹד אוֹיְבָיו וּמְקַנְּאָיו.

“בִּהְיוֹתִי בְ אַנְגְּלִיָּה”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי בְזִכְרוֹנוֹתָיו, “שְׁאֵלוּנִי רַבִּים: ‘מָתַי אַתָּה אוֹמֵר, אֲדוֹנִי, לִנְסֹעַ שֵׁנִית לְאַסְיָה?’ וְלֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, כִּי קָצָה נַפְשִׁי בַנְּדוּדִים. הֵן מִשְּׁנַת הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה לִימֵי חַיַי הִתְחִילוּ נְדוּדַי… וְלָכֵן בְּהַגִּיעִי לִשְׁנַת הַשְּׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם כְּבָר תַּשׁ כֹּחִי וְשָׁאַפְתִּי לִמְנוּחָה. לֹא כֵן בְּנֵי אַנְגְּלִיָּה: אִישׁ בֶּן שְׁלשִׁים הֲרֵי הוּא מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִפְסֹעַ פְּסִיעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בְּדֶרֶךְ חַיָּיו, וְלָכֵן אֵין הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עֲלֵיהֶם. יָדַעְתִּי בְּאַנְגְּלִיָּה אָדָם אֶחָד כְּבֶן שִׁשִּׁים, שֶׁיָּשַׁב לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת הַלָּשׁוֹן הַפַּרְסִית, מִשּׁוּם שֶׁהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָתוּר אֶת אֶרֶץ פָּרַס”.

וַמְבֶּרִי שָׁב לְעִיר בּוּדַפֶּשְׁט, בִּירַת הוּנְגַרְיָה, וּבִפְקֻדַּת קֵסַר אוֹסְטְרִיָּה נִתְמַנָּה לִפְּרוֹפֵסוֹר בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, אַף כִּי הַדָּבָר הָיָה לְמוֹרַת רוּחַ לְיֶתֶר הַפְּרוֹפֵסוֹרִים, שֶׁהָיוּ קַתּוֹלִים קַנָּאִים וּמֵאֲנוּ לְקַבֵּל אִישׁ יְהוּדִי לְחֶבְרָתָם.

הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי בְזִכְרוֹנוֹתָיו עַל אֹדוֹת הַמְלֻמָּדִים בְּאֶרֶץ־מוֹלַדְתּוֹ, שֶׁהִתְאַמְּצוּ לְהַשְׁפִּיל כְּבוֹדוֹ וְלִגְרֹם לוֹ צָעַר. אַךְ הַכָּבוֹד הָרַב, אֲשֶׁר נָחַל בְּאַרְצוֹת אֵרָפָּה הַגְּדוֹלוֹת, וּבְיִחוּד בְּאַנְגְּלִיָּה, מֵאֵת חֲכָמִים מְפֻרְסָמִים וְרַבֵּי הַמְּדִינָה, הִשְׁכִּיחוּ מִלִּבּוֹ אֶת הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁשָּׂבַע בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.

וְאוּלָם יוֹתֵר מִמַּה שֶׁמְּסַפֵּר וַמְבֶּרִי בִגְנוּתָהּ שֶׁל הוּנְגַרְיָה אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וַחֲכָמֶיהָ, שֶׁהִשְׂבִּיעוּהוּ מַכְאוֹבִים, הוּא מְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל אַנְגְּלִיָּה וּגְדוֹלֶיהָ, שֶׁהִנְחִילוּהוּ כָבוֹד רָב.

מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה וַמְבֶּרִי עוֹזֵב אֶת בּוּדַפֶּשְׁט עִיר מוֹשָׁבוֹ וְהוֹלֵךְ לְאַנְגְּלִיָּה לָשֶׁבֶת שָׁם יְרָחִים מְעַטִּים. מֵעָרִים רַבּוֹת הָיוּ מַזְמִינִים אוֹתוֹ לִדְרשׁ דְּרָשׁוֹת בְּעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה, וּדְבָרָיו הַנִּלְהָבִים, הַמְּלֵאִים חִבָּה רַבָּה לָעָם הָאַנְגְּלִי וּמְדִינָתוֹ, הָיוּ לוֹקְחִים לֵב הַשּׁוֹמְעִים, אֲשֶׁר פִּזְּרוּ לוֹ כָבוֹד מְלֹא חָפְנָיִם. פַּעַם אַחַת הִזְמִינוֹ אַחַד הַשּׁוֹמְעִים, אַנְגְּלִי עָשִׁיר, לָשֶׁבֶת בְּאַרְמוֹנוֹ שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְצִיא עֹנֶג רַב לַמְלֻמָּד הַזָּר הַזֶּה.

“כַּאֲשֶׁר הִכְנִיסוּנִי לְחֶדֶר מְפֹאָר בְּכָל מִינֵי פְּאֵר”, מְסַפֵּר וַמְבֶּרִי, “וְשָׁכַבְתִּי עַל מַצְעוֹת מֶשִׁי וְאֵטוּן יָקָר, הִתְהַפַּכְתִּי מִצַּד אֶל צַד וְלֹא יָכֹלְתִּי לָנוּם. עַל לִבִּי עָלָה זֵכֶר הַלֵּילוֹת, שֶׁהָיִיתִי יָשֵׁן בְּפִנָּה דַלָּה, עַל מִטָּה רְעוּעָה יַחַד עִם עוֹד אָח לְצָרָה”.

בִּכְלָל הָיָה וַמְבֶּרִי זוֹכֵר תָּמִיד אֶת יְמֵי הָרָעָה אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו, כִּי הֵם הֵם הִטְבִּיעוּ אֶת חוֹתָמָם עַל כָּל מַהֲלַךְ חַיָּיו.

בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בְּהֵיכַל הַמַּלְכָּה הָאַנְגְּלִית, אֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ לָבֹא, כְּדֵי לְהוֹדוֹת לוֹ עַל מַאֲמָרָיו הַמְּדִינִיִּים לְטוֹבַת אַנְגְּלִיָּה, הִרְהֵר וַמְבֶּרִי בְלִבּוֹ: “מִי פִלֵּל, כִּי יְהוּדִי עָנִי כָמוֹנִי יִזְכֶּה לַכָּבוֹד הָרַב הַזֶּה, לָשֶׁבֶת בְּהֵיכַל מְלָכִים וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹדָה וּתְהִלָּה מִפִּי מוֹשֶׁלֶת אָרֶץ?”

“אֵין אֲנִי עַנְוְתָן”, אוֹמֵר וַמְבֶּרִי, “עַד כְּדֵי לְהַגִּיד, כִּי רַק בַּר־מַזָּל אֲנִי וְהַשָּׁעָה שִׂחֲקָה לִי, וְלֹא כֹּחִי עָשָֹה אֶת הַחַיִל הַזֶּה. לֹא! יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי זָכִיתִי לְכָךְ אַחֲרֵי עָמָל וִיגִיעָה רַבָּה. כָּל יָמַי שָׁמַרְתִּי אֶת הַכְּלָל: “Nulla dies sine linea” (“לֹא יַעֲבֹר עָלֶיךָ יוֹם בְּלִי לְמֹד שׁוּרָה חֲדָשָׁה”) וְעַד יְמֵי זִקְנָתִי אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה”.

וַמְבֶּרִי כָתַב סְפָרִים מַדָּעִיִּים גְּדוֹלִים, וְכַמָּה מֵהֶם תֻּרְגְּמוּ לִלְשׁוֹנוֹת רַבּוֹת.

סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן הוּא: “מַסָּע בְאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה”, זֶה הַסֵּפֶר שֶׁעָשָׂה לִמְחַבְּרוֹ שֵׁם גָּדוֹל. מִשְּׁאָר סִפְרֵי הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ רָאוּי לְהַזְכִּיר אֶת הַסְּפָרִים: “קוֹרוֹת נְדוּדַי וְחַיַּי בְּפָרָס”, “תֵּאוּרִים מֵחַיֵּי אַסְיָה הַתִּיכוֹנָה”, “מְאֹרְעוֹת חַיַּי” וְעוֹד.

מִלְּבַד סִפְרֵי מַסָּע כָּתַב וַמְבֶּרִי סְפָרִים מְיֻחָדִים עַל תּוֹלְדוֹת הָעַמִּים אֲשֶׁר חָקַר וְיָדַע אֶת חַיֵּיהֶם, כְּגוֹן הַסֵּפֶר: “הָעָם הַטּוּרְקִי”, “דִּבְרֵי יְמֵי הוּנְגַרְיָה” וְעוֹד.

גַּם חִבֵּר וַמְבֶּרִי סִפְרֵי דִקְדּוּק לִלְשׁוֹנוֹת מִזְרָחִיּוֹת וַחֲקִירוֹת עַל אֹדוֹת הַלָּשׁוֹן הַהוּנְגָרִית וְשָׁרָשֶׁיהָ.

רֹב סְפָרָיו כָּתַב וַמְבֶּרִי אַנְגְּלִית וְאַשְׁכְּנָזִית, וְרַק מִקְצָתָם נִכְתְּבוּ בִלְשׁוֹן הוּנְגָרִית, לְשׁוֹן אַרְצֹו.

אַךְ עִקַּר פִּרְסוּמוֹ קָנָה וַמְבֶּרִי לֹא עַל יְדֵי סְפָרָיו, שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים בְּחוּג צַר שֶׁל מְלֻמָּדִים, כִּי אִם עַל יְדֵי מַאֲמָרָיו הָרַבִּים בְּעִתּוֹנִים עַל אֹדוֹת עִנְיְנֵי אַסְיָה הַתִּיכוֹנָה, שֶׁהָיוּ נוֹגְעִים לְמֶמְשֶׁלֶת אַנְגְּלִיָּה וְרוּסְיָה. הַמַּאֲמָרִים הָאֵלֶּה, בְּיִחוּד בִּשְׁעַת מְאֹרְעוֹת מְדִינִיִּים, הָיוּ עוֹשִׂים רשֶׁם גָּדוֹל עַל הַקָּהָל, וְחַכְמֵי הַמְּדִינָה הָיוּ שָׂמִים לָהֶם לֵב.

סְפָרָיו וּמַאֲמָרָיו הִכְנִיסוּ לוֹ לְוַמְבֶּרִי הוֹן רַב, עַד כִּי לְעֵת זִקְנָתוֹ הָיָה חַי בּרֶוַח וְכָבוֹד.

הוּא מֵת בִּשְׁנַת 1913 (בֶּן שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹש), וְכָל הָעִתּוֹנִים הַגְּדוֹלִים בְּאֵרָפָּה הִסְפִּידוּהוּ וְהִרְבּוּ לְסַפֵּר אֶת קוֹרוֹת הָאִישׁ הַנִּפְלָא הַזֶּה.

“פַּעַם אַחַת”, סִפֵּר עִתּוֹן אַשְׁכְּנָזִי, “שָׁאַל אָדָם אֶת וַמְבֶּרִי: ‘אֵיךְ יָכֹלְתָּ לַעֲבֹר בַּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְאַתָּה נְכֵה רַגְלָיִם’…”

"וַמְבֶּרִי הִרְהֵר רֶגַע אֶחָד וְאַחַר עָנָה:

‘מַהֲלָךְ מְעַט עוֹבְרִים בְּרֶגֶל. אַךְ לְמַהֲלָךְ רַב נָחוּץ רֹאשׁ’…"

וְאָמְנָם הָיָה וַמְבֶּרִי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָרוּחַ הַמְעַטִּים, שֶׁבְּכֹחַ כִּשְׁרוֹנָם נִצְּחוּ אֶת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁעָמְדוּ עַל דַּרְכָּם.

אַרְמֶנְיוּס וַמְבֵּרִי