[א]

“אַ באַרג מיט אַ באַרג קומען זיך נישט צונויף, אַ מענטש מיט אַ מענטשן יאָ”. כלומר: הר והר אינם מזדמנים, מה שאין כן אדם ואדם – זהו הפתגם הראשון שמביא לייבל טויבש בספרו, שעניינו כשמו: תּלמודישע עלעמנטען אינ’ם ייְדישען שפּריכוואָרט,¹ כלומר: היסודות התלמודיים בפתגם יידיש. פתגם זה הוא הראשון על־פי סדר אלפא־ביתא של החיבור, אך ספק אם ראשונוּת זו היתה על־פי טעמו של המחבר. שכן דרכו של המחבר בחיבורו זה, שהוא מצרף לו לכל פתגם ופתגם ביידיש את המקבילה העברית (אמנם הוא סבור, כי המקבילה היא על־פי־רוב גם המקור, והיא טעותו העיקרית) – בתנ“ך, במשנה, בגמרא, במדרשים, בספר הזוהר וכדומה. והנה, דווקא בפתגם הראשון, הפותח את ספרו, אין בידו לציין מקורו. מובן, כי הוא מביא: “טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע”, ומציין, כי זה משל־עם, אך מעיר, כי הפתגם הזה לא נמצא לא בתלמוד ולא במדרש, אלא שבדרך־כלל הוא ידוע ושימושו בנוסח הארמי מרובה משימושו בנוסח יידיש. הוא – יאמר – מכלל הפתגמים שהעם בראם, מבחינת הצורה והלשון, ברוח פתגמי חז”ל. ואמנם, הוא מביא בספרו כמה וכמה פתגמים כאלה, הן כמתכונתם ביידיש הן כמקורם, ועל־הרוב השינוי בין נוסח העם לבין נוסח הגמרא והמדרש הוא מועט, וכמעשה־להכעיס דווקא לעניין הפתגם הראשון אינו יודע מקור.

לא טוב ממזלו של ר' לייבל טויבש היה מזלם של מחברים אחרים של אוצרות פתגמים וילקוטיהם. כן, למשל, מביא י"ח טביוב, סי' 1510, את הנוסח הארמי ואומר, כי הוא משל שגור הנמצא, מלה במלה. בלשונות הגויים. ואף הוא אינו יודע מקור לו. ובמבואו יעיר, כי לפי שהפתגם הוא ארמי, מתקבל על הדעת, שהוא קדום הרבה, שכן הפתגמים, שנבראו לאחר חתימת התלמוד, עבריים הם. אלא מה שהפתגם שלנו אינו מוזכר בספרותנו מטיל ספק בקדמותו, ואדרבה, הוא חשוד על שום שהוא נמצא, מלה במלה, בכלל הפתגמים הרוסיים, כזה:Gora z goroju ne schodytša, tšelowiek tšelowiekom stolknetša, שפירושו: הר עם הר אינם מזדמנים, אדם עם אדם נפגשים.

[ב]

אבל יהודי, אפילו היה קצת תלמיד־חכם, הורה היתר לעצמו להקדים לאמירת הפתגם הזה הערה, כי הוא לשון גמרא, ואמנם סבר, כי כן הוא, כפי שסבר בעניין פתגמים אחרים, המוחזקים כדברי חז"ל, ואינם מצויים בהם. אלה הפתגמים, הקרויים “וועלט־גמרות”, או “עולמשע גמרות” (= גמרות של קהל), וכבר כונסו כמה פעמים, ובכלל הכונסים בעל שם בדוי (והוא כמדומה, רש"ח קוק) שכנסם במאמר, ששמו: “היינו דאמרי אינשי”.² וכבר העירותי³ בעניין שני פתגמים – הפתגם האחד: “דע לפני מי אתה עומד”, הכתוב בכל “שיויתי” בעמודו של החזן, והכונס העיר, כי מקורו “צוואת ר' אליעזר הגדול”, פרק יח. והעירותי; כי הוא מוזכר בגמרא (ברכות כח ע"ב); הפתגם האחר: “אינש באינש פגע, טורא בטורא לא פגע”, והעירותי, כי הוא מצוי בהיפך הסדר: “טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע”, והוא נמצא, מלה במלה, באוקראינית (לפי הדיאלקט של מזרח־גאליציה): Hora z horoju ne zejdetša, tšolowik z tšolowikom zejdetša, כלומר: הר עם הר לא יזדמנו, אדם ואדם יזדמנו. וכן העירותי, כי הפתגם הארמי שלנו נכלל במחברתו של ר' אברהם מנדל מוהר ערוגת הבושם, שבה הביא פתגמים שונים ודרשם כדרך שדרשם.

הערה אחרונה גררה הערתו של ר' שמואל אשכנזי,⁴ כי בעל ערוגת הבושם קנה, במשיכת קולמוס, דברי ילקוטו של ר' יהודה לייבוש דוקס,⁵ ולא היה לי אלא להשיב,⁶ כי רא"ם מוהר כבר נתמרק עוונו, שכן נענש על אתר, וכשם שהוא עשה בשל אחרים כבתוך שלו, כך עשו אחרים בשלו כבתוך שלהם. הלוא כה יספר לנו בשבילי עולם:

בעת ההיא [כלומר בשנת תר"ט] קנה איש בליעל מתקדש צבוע, אלף ושש מאות עקסעמפלאַרע [טפסים] מן ספרי ערוגת הבושם, ולמען הונות הקונים במרמה, כי ספר אחר חדש הוא נותן לפניהם, הסיר את השערים מעל שש מאות ויעש להם שערים חדשים ויקרא להם שם אחר, הלא הוא משל ומליצה. התועבה הזו לא נודעה לי, כי אם אחרי שתי שנים, כאשר כבר נמכרו כולם.⁷

[ג]

אך נחזור לעניין הנוסח הארמי שלנו, כדי להעיר, כי הנוסח האוקראיני שהבאנו קרוב אליו יותר מן הנוסח הרוסי, ואפילו מן הנוסח ביידיש, כי כדרך הנוסח הארמי שחוזר בו אותו פועל עצמו (פגע) הוא דרך הנוסח האוקראיני שחוזר בו אותו פועל עצמו (zejdetša), ואילו הנוסח הרוסי יש בו שני פעלים (schodytša, stolknetša). וכדרך הנוסח האוקראיני אף הנוסח הפולני: Góra z góra nie zejdzie siȩ a człowiek z człowiekiem zejdzie siȩ" כלומר: הר עם הר לא יזדמנו [בלכתם], ואדם עם אדם יזדמנו; ואיגנאצי כודז’קו בשיחותיו עם קווסטאַר, הוא גבאי צדקה,⁸ שם פתגם זה בפי מי שמצא מיודעה שלו משכבר־הימים וסיפרה לו כל הרכילות שהיה מעוניין בה, ואף נתנה לו צידה לדרך. אבל לעניין הנוסח הרוסי ראוי להעיר, כי אפשר השימוש בשני פעלים אינו אלא קישוט ריטורי, המצוי במהלך ההתפתחות של פתגמים, אם־כי ההוראה של שני הפעלים כלולה בתיבה הארמית, שכן “פגע” היא גם לשון פגישה גם לשון פגיעה, ואילו נוסח יידיש שהבאנו משתמש בפועל אחד, אלא שאינו חוזר עליו. אך זה דרך התחביר של יידיש וכך הנוסח כפי שנרשם ראשונה.⁹ ואגב, גם בפולנית יש נוסח ישן יותר שאין הפועל חוזר בו:,Góra z góra̧ siȩ nie zejdzie, ale człowiek z człowiekiem; כלומר: הר עם הר לא יזדמנו, אבל אדם עם אדם. אבל גם ביידיש יש נוסחה, שבה אותו פועל עצמו חוזר פעמיים, וכן מביא רוורנד כהן באסופתו: “אַ באַרג מיט אַ באַרג קומט ניט צוזאַמען, אָבער מענטשן קומען צוזאַמען”;¹⁰ כלומר: הר עם הר אינם מזדמנים, אבל בני אדם מזדמנים. ודאי יש דקויות של שינוי־מטבע, כגון נוסח לידא: “אַ בַארג מיט אַ באַרג טרעפֿן זיך ניט אַ מענטש מיט אַ מענטש יע”, ואם נאמר למנות הכול כרוכל, אין אנו מספיקין.

הלכך נחזור לר' לייבל טויבש, שעל־פיו מקור הפתגם שלנו בנוסח יידיש הוא בנוסח הארמי, בעוד שלפי י"ח טביוב מקור הנוסח הארמי הוא בנוסח הרוסי, או נאמר בהרחבה: הנוסח הסלאווי. והנה, איני יודע, מה בגלילות אחרים, אבל בגליל גידולי לא שמעתי מעודי נוסח יידיש, שכן הפתגם היה שגור בפי היהודים בנוסח האוקראיני ואף בנוסח הארמי, שאנו מוצאים אותו, כמובן. בספרות שלנו, אף בחלקתה העברית. והרי שתי דוגמאות לדרך שילובו בסיפור. דוגמה ראשונה – ראובן אשר ברוידס:

– הן האדון הזה הנהו מעיר אָדעססא, אולי ידע שמה את האנשים אשר דבר ליעקב עמהם?

– כל סוחרי אדעססא גלויים וידועים לי.

– וגם את האיש אביעזר ידע?

– האם בית ריחיים לו?

– כן.

– אדעו עד מאוד.

– הידע גם את יורב היודע דת ודין.

– גם אותו אדע היטב. הוא ינהל את משפטי.

– צדק בפי המשל: “טורא בטורא לא פגע, אנוש באנוש פגע” העיר ר' ירוחם.¹¹

דוגמה אחרונה ש"י עגנון, הקורא פרק בסיפורו בשם “אינש באינש”:¹² “שמח וטוב לב יצא יצחק מבית הזקן. טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע”.¹³ וכן “טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע, אבל רגלי כשני הרים ואף אני כמותן”.¹⁴

[ד]

משראינו צד של חשיבות בהבחנה בין השימוש בשני פעלים ובין השימוש בפועל אחד, בין חוזר בין אינו חוזר, דין שניתן דעתנו על הנוסחה הגרמנית של שני סוגי המשל, האחד המדבר על הר והר והאחר המדבר על הר ובקעה, והצד השווה שאין פגישה ביניהם.

לעניין הסוג הראשון הרי, למשל, נוסח יוהאן פטר הבּל בעניין פגישה של נאפוליאון ופולני זקן בן מאה: Die Berge kommen nicht zusammen aber die Leute¹⁵; כלומר: הרים אינם נפגשים, אבל אנשים. ואילו לעניין הסוג האחרון הרי, למשל, הנוסח: Berg und Tal kommen nicht zusammen, aber die Menschen; כלומר: הר ובקעה אינם מזדמנים אבל בני אדם; ובולט השינוי לגבי הנוסחאות הקודמות – לא שני הרים, אלא הר ובקעה, והפועל אחד ואינו חוזר. מובן כי הניגוד “הר–בקעה” בא לחזק את כוונת הפתגם, היינו, שמציאות הזימון היא בגדר הנמנע, ועל־כל־פנים אפשרותו היא מחוצה לדרך הטבע, כפי שידענו מפי הנביא, “והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה”, והדברים, כידוע, אמורים במחוזו של שינוי מעשי בראשית. אשר בימינו היא גם מעשה ידי אדם. וראה, למשל, חיים פלאָטקין:

דער מענטש איז שטאַרקער פון שטאָל:

אויף דעם וועל איך עדות זאָגן.

כ’האָב געזען פון א באַרג ווערן – א טאָל.

אויף די הענט האָט דער מענטש דעם באַרג געטראָגן.

מ’האָט געריסן פונעם באַרג, געזוכט ווי אין אַ פֿאַס,

אפֿשר האָט גאָט אַן אוצר דאָרט פאַרלוירן?

דער באַרג האט געקרעכצט – גאָר אָן אַ שפּאַס,

פאַרן מענטש – א טאָל געבוירן.¹⁶

כלומר: האדם חזק מפלדה על זאת אעידה, ראיתי הר נעשה בקעה, על כפיו נשא האדם את ההר; שמטו את ההר, חיפשו בו כמו בחבית, אולי איבד שם האלוהים אוצר: ההר גנח, בלא כל מהתלה, למען האדם ילד בקעה.

וכמובן, כשם שאפשר לו להר שייעשה בקעה, גם במלכות החזון גם במלכות הממש, כן אפשר לו להר, שיפגע בהר, לפחות במלכות השירה. וכן ש' טשרניחובסקי בשירו “מתוך עב הענן”, שבו ההר אינו אלא משל ואילו נמשלו הוא הענן:

הִתְגַּלְגֵּל הֶעָנָן בָּהָר וּבַאֲדָנָיו…

לֹא יִיגַע, לֹא יַעֲמֹד בְלֶכְתּוֹ אַף רֶגַע.

וּמַעֲצוֹר לוֹ אָיִן וּבְשָטָן לֹא פָגַע…

… וְאוּלָם עַד רֶגַע

הִתְכַּסְתָּה הַכִּכָּר, וְהַר בְּהַר פָּגַע.

ואילו ב' מרדכי, בתיאור אנדרלמוסיית העונש שירדה לעולם:

הַר הָעֲלָטָה, הַר הָרַעַם חֲלָמָם הַחֲלוֹם,

הַר בְּהַר פָּגַע, הַחִדָּלוֹן וְהַשֹּׁד,

אֲבִי הָעוֹלָם בָּעוֹלָם יָרַד עַד הֲלוֹם

וּבָלַל אֶת שְפַת הָאֱנוֹש עַד הַיְּסוֹד.¹⁷

אבל יש גם המביא עניין הר כפשוטו, וכן ע' הלל בשירו “המודד”:

הַר כְּהַר נִפְגַּש וְיַרְא,

וַיַּךְ אָדוֹן בְּחֹמֶש הַר.¹⁸

ולעניין החלפת הר וגבעה בהר ובקעה ראה גם ראה – ח“ן ביאליק כותב ב”אל הצפור":

הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,

אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?

וּמַה שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים

וּשְׁלוֹם כָּל הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?

ואילו בתרגומו של י"י שווארץ יאמר:

צי פֿאַלט נאָך דער טוי אויפֿן חרמון ווי פּערל,

צי פֿאַלט ווי די טרערן צו מאָל?

און וואָס מאַכט דער ליכטיקער ירדן, דער קלאָרער?

און יעטוועדער באַרג, יעדער טאָלָ

השינוי הבולט הוא בשורה האחרונה, ששיעור תרגומה: “[ושלום] כל הר וכל בקעה”. וספק הוא, אם המתרגם משנה משום החרוז בלבד (צו מאל – טאָל), אילולא היה השינוי מונח ביסוד נטייתו להפעיל ניגודים.

כמובן, אתה מוצא כעירוב שני הפתגמים, בשמיטת האדם. וכן יעקב רימון:

לֹא הִרְחִיק עֵץ מֵעֵץ,

שִׂיחַ אֶל שִׂיחַ לֹא קָרַב.

הַר בְהַר לֹא פָּגַע,

גַּיְא אֶת גֶּבַע לֹא הִדְבִּיק.¹⁹

ולשינוי מליצי של הסיפא. ראה שולה בורשטיין:

רַם קוֹמָה וְגֵאֶה נִשְׁתַּפֵּל.

אָז חִיַּכְתִּי.

דְּמוּת עֲנָק שׁוּב לָבַש, וַיִּדְאֶה עֲלֵי כָּל,

וְאֶבְכֶּה.

לֹא שָׁמַע קוֹל בִּכְיִי,

הוּא רָאָה אַךְ צְחוֹקִי

יַעַן צוּלָה וּמָרוֹם לֹא נִפְגָּשׁוּ.²⁰

[ה]

ונחזור לעניין הפתגם העיקרי. כדי להעיר על אחיו בלשונות אחרות; ראה ישראל כהן, המביא את המקבילה האנגלית: “Friends may meet, but mountains never greet;²¹ כלומר: ידידים יכול שיזדמנו' אך הרים לא יקדמו זה את זה בשלום. הוא מצרף מקבילות עבריות: (1) “הר בהר לא יפגע ואיש באיש ייפגש”; (2) “החכם יחשוב בנפשו: ההרים לא ימושו. האנשים ייפגשו”. מקבילה ראשונה מובאת לפי מקור מאוחר (וארשה תרע"א), מקבילה אחרונה מובאת לפי אוצרו של ישראל דוידזון,²² המביאו לפי מקור ישן (מראה המוסר, כב ע"ב) וברשימת המקורות מפורש שמו: “מראה המוסר (דער צוכט שפיגל) ר' זעליגמן אולמא פון גענצבורגר גישלעכט. אוביבאך תע”ו”. ולא פירשנו את ייחוסו האשכנזי הוותיק אלא כדי להראות, עד מה הוא סותם בפנינו את הדרך לייחוסו הסלאווי של הפתגם שלנו.

כי. אמנם, שידוך של תוהו הוא. ואין הפתגם שלנו חתן לחותן סלאווי, אלא שניהם, לפחות, מחותנים שווים במעלה ובמוצא, ואדרבה, שלשלת היוחסין של הפתגם שלנו מפליגה הרחק הרחק, אנו למדים מפי ר' שאול ליברמן, אשר יהגה את צערו המיוחד על כך, שמאספי הפתגמים המצויים במקורות העבריים בימי־הביניים לא עשו בחקר משווה, שכן יש בהם פתגמים הרבה, שאינם אלא מעשה תרגום של פתגמים אחרים. והוא מביא שתי דוגמאות לכך, והאחת היא דוגמת הפתגם שלנו: טורא בטורא וכו' ומזכיר דעתו של טביוב, שאין זה אלא תרגום מרוסית, וטעות היא לו, שכן נמצא גם ביוונית: ὄρος ὄρει οὐ μἰγγυται, ἄνθρωπος δ’ἀνθρὠπῳ וכן ברומית. ועיין שם.²³ ור' ניסן ברגגרין במאמר על מאמרי חז"ל במקורם בודק בכמה מימרות (אסיא דמגן מגן שוויא; שינה בשבת תענוג; טעות גוי מותר; אין נביא בעירו), ואף לעניין המימרה שלנו, ומעיר על ר' שאול ליברמן ואף חוזר על דבריו.²⁴

[ו]

ובאחרונה ראוי להעיר על שימושי השחוק בפתגם שלנו, כגון: “טיר בטיר לא פגע. אינש באינש פגע”; כלומר: חיה בחיה אינה פוגעת, אדם באדם פוגע. והוא שימוש שאינו באפשר אלא בהגיית יידיש דרומית. שבה תיבת “טורא” נהגית tijre, שכן בהגיית יידיש צפונית היא נהגית tuure. והכוונה שבעלי־חיים אינם פוגעים זה בקיומו או בכבודו של זה, מה שאין כן בני אדם.

וכן: “טשורע בטשורע לא פגע, אינש באינש פגע”, ותיבת ciura כפולת־משמע, שפירושה אחד “כלב” ופירושה אחר “משרת” (ובימי־הביניים נקראו כך משרתי האבירים הפולנים; הם היו גם משתתפים בקרבות והאוכלוסייה היתה יראה מפניהם שהיו בוזזים כל הבא בידם). שימוש זה אינו באפשר אלא בהגיית יידיש צפונית, שבה שחוק החילופים שבין “טורא” ל“טשורא” עולה יפה, מה שאין כן בהגיית יידיש הדרומית, שבה אין שחוק החילופים עולה יפה כל כך. וככל הנכון, אותו שימוש של ליצנות מבקש לומר, כי משרתים גויים אינם פוגעים זה בזה ואילו משרתים יהודים (שכינוים היה “מענטש”, כלומר, איש, אדם) פוגעים זה בזה, שכן רחוק הוא, כי ברחוב היהודים ידעו עניין ciura או cióra בהוראת כלב.

ועוד שלושה שימושים של שחוק שנזדמן לי לשמעם. השימוש האחד ששמעתיו מפי קדיש יהודה סילמן בגנותה של עיר ומיצרה, כקינת הנביא: “הוי מגיעי בית בבית”, ובשכחו של כפר ורווחיותו, שבו מתקיים: “דירה בדירה לא פגעןה]”. השימוש האחר ששמעתיו מפי אהרן צפנת, שבעניין שני משוררי יידיש, שבאו לארצנו ועשו בה טיול, כלומר tour, אבל כיוונו טיולם באופן שלא יזדמנו זה עם זה, כדי לקיים: “טור בטור לא פגע”. שלישית, יעקב דוד אברמסקי, שישמש כמה פעמים באותו שחוק, כגון, בצאת לאור ספרו של חיים שירמן וספרו של שמעון ברנשטיין על שירת ישראל באיטליה, כתב: “תורה בתורה לא פגעה”,²⁵ ואף כתב מאמר: “מעשה טורא בטורא שפגע בפרופ' טורוב”, וכוונת טורא = הר הצופים. וכן הליץ על העמידה בתור, בימי הצנע: “תור בתור פגע וכען סגי לן”.

[ז]

שכן להלכה ניתן להניח אפשרויות־שחוק נוספות, כגון: “טורא בטורא לא פגע, אינש באינש פגע”, כלומר: הר להר לא יתפלל, אדם לאדם יתפלל. וכן “טיר בטיר לא פגע”, כשתיבת "טיח, אין פירושה “חיה” אלא “דלת”. אלא שאותו עירוב של שחוק כבר היה לו שימוש, וכן נתכנה בעירנו, דרך ליצה, נגר בכינוי “טיר־ארצט”, שהחליפו לשון Tierarzt (= רופא בהמות) בלשון Türarzt (= רופא דלתות), ודרך החלפה זאת וכמותה קובעת פרשה לעצמה.

וסופו של דבר נניח לקלות ראש ונפנה לכובדו ונעיר, כי בניגוד ללשון הפתגם ורוחו כותב אברהם קריב, בהמשילו את ההרים לגדולי האדם (וכבר דרשו כן עניין הכתוב: “אשא עיני אל ההרים”): “אבל הגדולים עצמם רואים מעל לכל המחיצות איש איש אורו המלא של חברו. בעולם הרוח והנפש טורא בטורא פגע, ויש מעין דיאלוג שאינו פוסק בין אנשי פסגות”.²⁶

[ח]

ולסוף־סופו של דבר נחזור לראשונות, לשם שתי מובאות. המובאה האחת – מתרגמו האלמוני, והוא ב' גורין, של “דוד קופרפילד” לדיקנס כותב:

“ליבער קאָפּערפֿילד! האָט מ־ר [= מיסטער] מיקאָבער געזאגט… אַ בארג מיט א באַרג באגעגענען זיך ניט, אָבער א מענטש מיט אַ מענטשן – דאס איז שוין גאָר אן אַנדער מעשׂה. אַזאַ באַגעגעניש וועקט אין מענטשן דין דענקענס־קראַפֿט און דערקלערט אים, אַז דעם מענטשנס טון, זוכן, ארבעטן, האָבן דעם ממשות פֿון אַ זייפֿנבלאָז”.²⁷

כלומר: קופרפילד חביבי, אמר מר מיקובר: הר בהר אינם נפגשים, אבל אדם עם אדם – זהו מעשה אחר לגמרי; פגישה כזאת מעוררת באדם כוח החשיבה ומבארת לו, כי מעשה האדם, חיפושו, עבודתו, יש בהם ממשות של בועת־סבון.

המובאה האחרת – נסיונו של מו"ח (= מ’רדכי וו’יסמן־ח’יות), שהלביש רוב פתגמים לבוש של חריזה, להלבישו גם את פתגמנו: “הרים גבוהים ורמים / לא יפגעו זה בזה עולמים; / אכן, אנשים באנשים, / אחד באחד נפגשים”.²⁸