מזמורים של־יום    🔗

א.

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

וִיהוּדֵי הַשּׁוּק – הֵם לֹא פִלְּלוּ לַצָּרָה;

לֹא יָכֹל אִישׁ קוֹדֶם לְשַׁעֲרָהּ. –

עֶלְקָה מוֹכֶרֶת־מַלּוּחִים עָמְדָה,

וַתְּתַנֶּה לִבְרַיְנָה אֶת־צַעֲרָהּ:

"– זֶה־שָׁנָה וָחֵצִי מֵת עָלַי אִישִׁי –

נוּ, מֵת… בָּרוּךְ דַּיַּן דִּין אֱמֶת!…

הַבַּיִת… וְהַתִּינוֹק… כְּבָר אָמְרוּ, כִּי צָרָה

לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית גּוֹרֶמֶת!

אֲנִי חַס־וְשָׁלוֹם אֵינֶנִּי נִרְגֶּנֶת;

הַבּוֹרֵא בְּוַדַּאי כַּךְ רָצָה.

וְלֹא צַר לִי עַל בֵּיתִי – – אַךְ דָּן’קִי פִּרְחָחִי,

הוּא נִשְׂרָף – וְלִבִּי לֹא יָצָא.

תַּאֲרִי לָךְ, בְּרַיְנָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁנַּמְתִּי –

וּבֶאֱמֶת לֹא נַמְתִּי – הֵן תֵּדְעִי:

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּנִי עָמַד לַצָּבָא,

זֶה וֶלְוֶל, “וְנִלְקָח” לְאֵידִי

וּוֶלְוֶל הִסְתַּגֵּף, כַּנָּהוּג; בְּמֶשֶׁךְ

הַחֹדֶשׁ לֹא נִכָּר הַפּוֹתֶה; –

לְפָתַתְנִי חֲלָשׁוּת בְּקַחְתּוֹ כּוֹס גְּדוֹלָה,

מְמַלְּאָהּ בְּחֹמֶץ וְשׁוֹתֶה.

וְתַאֲרִי לָךְ: וֶלְוֶל לֹא הָיָה. הוּא שִׂחֵק,

עִם חֶבֶר מִתְעַנִּים בְּ“אָקָה”;

אֲנִי נָמָה בְּבִגְדִי וּצְנִיפִי – אָמַרְתִּי:

“חִישׁ אָקוּם” – וְהִנֵּה צְעָקָה!

פָּקַחְתִּי אֶת־עֵינַי: גֵּיהִנֹּם! הוֹי דָּן’קִי –

מִיָּד נִצְנֵץ בְּרֹאשִׁי תִּינוֹקִי –

– הַצִּילוּ אֶת יַלְדִּי! – וְהָאֵשׁ אַךְ מוֹבִישָׁה

צַעֲקָתִי עַל שְׂפָתַי וְרֻקִּי…

וּפִתְאֹם וָאֶשְׁמַע בְּכִי־יֶלֶד בַּקָּהָל,

וָאֵדַע כִּי דָן’קֶלִי הוּצָא –

וָאֶחֱצֶה בַלַּהַב שֶׁאָחַז בְּבִגְדִי

וּצְנִיפִי – וָאָנוּס הַחוּצָה.

וְאָמְנָם תִּינוֹקִי! הוּא הוּצָא. מְצָאתִיו

מֻטָּל בְּחֵיקָהּ שֶׁל־שְׁכֵנָה

וְצוֹעֵק – הוֹי אֵלִי, מַדּוּעַ לֹא אָחֲזָה

הָאֵשׁ בִּי, בְּעוֹדִי יְשֵׁנָה?

עַד־עוֹלָם לֹא אֶשְׁכְּחָה, בְּרַיְנָה, אֶת־יַלְדִּי:

הוּא שָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

וְהַדְּמָעוֹת אַךְ טִפְטְפוּ, מִפִּיהוּ הַקָּטָן

הִתְפָּרְצוּ צְעָקוֹת אֲיוּמוֹת.

דָּן’קֶלִי! פִּרְחִי! חֲתוּלִי! רֹאשׁ־זָהָב! –

וּפָקַח אֶת עֵינָיו חֲכָמִי;

רָאָנִי וְהִתְחִיל מְפַרְפֵּר בְּגוּפוֹ.

לְקַחְתִּיו וְקָפָא בִי דָמִי.

הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה כְּבָר הָיְתָה חֲרוּכָה,

כְּבָר עָבְרָה אֶת־בְּשָׂרוֹ לֶהָבָה;

בְכָל מָקוֹם אָחַזְתִּי בְיַלְדִּי לְחַבְּקוֹ,

שָׁמָּה אֶצְבָּעִי נִתְחָבָה.

פִּרְפֵּר הַקָּטָן מֵעָצְמַת מַכְאוֹבִים!

בְּיָדָיו הַקְּטַנּוֹת אַךְ מָרָט

קְרָעִים מִבְּשָׂרוֹ, וּבְתִתִּי לוֹ אָנִי

אֶת פָּנַי – וְלֹא נָגַע וְלֹא שָׂרָט.

לֹא יֶלֶד זֶה הָיָה, כְּרוּב־שְׁחָקִים, וְהוּא מֵת!…

מָה אוֹמַר לָךְ, בְּרַיְנָה? אִם חַיָּה

אָנֹכִי עֲדֶנָּה, אוֹת הוּא: כַּךְ רָצָה

אֵל שַׁדַּי, כַּךְ נִגְזַר בִּשְׁמַיָּא.

כְּשֶׁחָפְרוּ הַקֶּבֶר הַקָּטָן וְהוֹרִידוּ

אֶת־דָּן’קֶלִי קְטַנִּי הֶחָרוּךְ,

שֶׁנּוֹלַד לִי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִפְטַר

אִישִׁי, יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ, – –

נָפַלְתִּי בִּבְכִי מַר עַל־קִבְרוֹ, וָאֶקְרָא:

עֲלֵה יַלְדִּי־קְטַנִּי, אַל תִּירָא,

עֲלֵה וְהִתְדַפֵּק אֶל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן:

– פִּתְחוּ לִנְשָׁמָה צְעִירָה!

כִּסֵּא קָטָן לָךְ מוּכָן, כְּרוּב קָטָן לֶחָבֵר –

כָּל־נְשָׁמָה מְקַבְּלָה שָׁם חֶלְקָהּ –

וּשְׁאַל לְאָבִיךָ, וְאִם לֹא יַכִּירֶךָ,

לוֹ תַזְכִּיר אֶת־אִמְּךָ, אֶת־עֶלְקָה…

הוֹי בְּרַינְדֶ’לִי, בְּרַינְדֶ’לִי! מְסַפְּרִים וּמְסַפְּרִים,

וְהַצָּרָה־הֵן הִיא לֹא תְסֻפָּר;

נַעֲנֶה וְנִסְגָּף בֶּן־אָדָם כָּל יָמָיו,

וְהֶעָוֹן – הֵן לֹא יְכֻפָּר!…

“הִתְעַנּוּת”, אִם שַׁדַּי רַק גָּזַר אַחֶרֶת,

גַּם פְּרוּטָה לְקוּיָה, לֹא שָׁוָה:

הִסְתַּגֵּף בְּנִי וֶלְוֶל – נוּ, אֵיזוֹ תוֹעֶלֶת?

הֲנִפְסָל בְּעָמְדוֹ לַצָּבָא?…

בְּעַד הַחַלּוֹן הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי הַדּוֹקְטוֹר,

כְּשֶׁאָחַז בְּגַב וֶלְוֶל וּמָשַׁךְ –

וּפִתְאֹם וְ“גוֹדְיֶן”,¹ חֵץ נִתְקַל בְּלִבִּי,

חֵץ שָׁנוּן, וְעוֹלָמִי כְּבָר חָשָׁךְ.

נוּ, נִלְקַח… אָנֹכִי מֵרֹאשׁ הֵן יָדַעְתִּי

כִּי כָל “הַפְּרוֹשֶׁנְיוֹת”² אַךְ הָבֶל;

מֵת בֵּן לָךְ, אַתְּ זְקֵנָה, וְאֵין לָךְ מְפַרְנֵס –

לְכִי אֶל הֶחָנוּת וּקְנִי חֶבֶל!

אֶלָּא מַאי? חִישׁ מִשְׁתַּכְּחָה צָרָתוֹ שֶׁל אָדָם,

וְאִלְמָלֵא הִתְפָּרְצָה מִלְחָמָה

נִרְגַּעְתִּי גַם אָנִי. הֵן לֹא חַיָּל אֶחָד

בְּנִי וֶלְוֶל עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה!

אַךְ זֹה הַמִּלְחָמָה!… לֹא תֵדְעִי לָךְ, בְּרַיְנָה!

אֵם עוֹמְדָה פֹה בֶּטַח וּמְדַבְּרָה, –

וְשָׁם גְּוִיַּת בְּנָהּ שׁוֹכְבָה מֵת זֶה יוֹמַיִם,

וְאֵין סוֹפֵד עָלֶיהָ ומְקַבְּרָהּ.

אֶתְמוֹל שָׁאַלְתִּי לַבָּחוּר, שֶׁעָמַד

בְּבֵיתָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתִּי וְקָרָא

בְעִתּוֹן: עַל־דְּבַר הַמִּלְחָמָה, מַר בָּחוּר,

לֹא כָתוּב מְאוּם, מְאוּם לֹא קָרָה?…

– וְאִם קָרָה? אִם נֶהֶרְגוּ אַלְפַּיִם אֲנָשִׁים?

“יֶנְטֶה” מַה תּוּכַל לְהָבִין!… –

– מָה אַתָּה אוֹמֵר, הוֹי בָּחוּר, אַלְפַּיִם?

הֲרֵי וֶלְוֶל שֶׁלִּי, גַּם הוּא “יָוָן”! –

…בְּרַינְדֶלִי! מִן הַיּוֹם שֶׁבְּנִי נִשְׁלַח שָׁמָּה

לִי נִדְמֶה: הָאֲנָשִׁים מִתְנַכְּלִים

לְכַסּוֹת מִמֶּנִּי אֶת־הָאֱמֶת, בְּשָׁעָה

שֶׁהֵמָּה בְּפָנַי מִסְתַּכְּלִים –

וּמִלְחָמָה זוּ לָמָּה?… לֹא אֵדַע! בְּוַדַּאי

זֶה נָחוּץ… אַךְ רְאִי־נָא שָׁם, בְּרַיְנָה,

כַּמֶּה עֲרֵלִים… וְלֹא יוֹמָא־דְשׁוּקָא…

הַלְוַאי “נִפְדֶּה” – אֵל רַחֲמָן, הוֹשַׁע־נָא!

ב.

בְּכָל־אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁעֶלְקָה סִפֵּרָה

מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי אֲחוֹתָהּ,

לֹא שָׁמְעָה כְלָל בְּרַיְנָה. לָהּ יֵשׁ צָרַת עַצְמָהּ;

גּוֹרָלָהּ לֹא לִבֵּב גַּם אוֹתָהּ.

חַיִים’קִי!… בְּקשִׁי הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְּלוֹ, אֶת־חַיִים’קִי זֶה.

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים, מֵאַיִן זֶה קִבֵּל

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זֹה, זֶה הַפֶּה?…

וְכִי חָסַר מַה אֶצְלָהּ? זוּ אֱמֶת: הוּא עָבַד

כַּחֲמוֹר מַמָּשׁ בְּבֵית־הַחֲרשֶׁת;

בְּעוֹד לַיְלָה הוּא קָם, שָׁב בָּעֶרֶב, וּשְׂכָרוֹ –

זוּ אֱמֶת – לֹא יָדְעוּ הֵם בּשֶׁת…

רַק פַּעַם רָאֲתָה, אֵיךְ חַיִים’קִי עָבַד; –

לָקַחַת אֶת־אָכְלוֹ אָז שָׁכַח – –

הִיא קָרְאָה: כֹּה חִוֵּר הִנֶּךָ! וְהַזֵּעָה…

וְהוּא בָהּ הִסְתַּכֵּל וְגָחַךְ.

וְהִיא הֵן לֹא יָדְעָה שֶׁהַחוֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת

עִם כְּרִיכוֹת הַבַּד אֲסוּרוֹת –

הוּא אָמְנָם הוֹצִיאָן בְּכָל־עֶרֶב מִבִּגְדוֹ

וְקָרָא וְטָפַל בַּשּׁוּרוֹת.

אָמְרוּ לָהּ אָמְנָם הַשְׁכֵנִים: גַּם חַיִּים

הוּא מֵאֵלֶּה שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם;

מֵאוֹתָם תַּכְשִׁיטֵי “הָאַחֲדוּת” – אַךְ בְּרַיְנָה

לֹא שָׁתָה אֶת־לִבָּהּ לִדְבָרָם.

דָּבָר אַחֵר צֵעֲרָהּ: הוּא הֵקַל בְּמִצְוֹת,

הוּא חָדַל לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְּרָה;

שָׁכַח גַּם לִלְבּשׁ אֶת אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת,

וְגַם אֶת הַשַּׁבָּת – לְשַׁמְּרָהּ.

אַךְ הִיא בוֹ לֹא כִהֲתָה. עוֹד חַיִים’קִי צָעִיר.

כַּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צָעִיר בְּדוֹרוֹ;

הוֹלֵךְ זְמָן מִצְעָר בִּשְׁרִירוּת לְבָבוֹ,

וְסוֹף – סוֹף הוּא חוֹזֵר לְבוֹרְאוֹ.

אַהֲבָתוֹ לַ“גּוֹיִם”, שֶׁהָיְתָה נִפְרָזָה,

עוֹבֶרֶת כָּל־גְּבוּל וּמְגֻחָכָה –

לָהּ הָיְתָה כְפֶלֶא, כִּי יֵשׁ שֶׁהִיא אוֹמְרָה:

– הַגּוֹיִם – וְהוּא רוֹגֵז עַל כָּכָה…

– בְּמָטוּתָא מִנָּךְ אִמָּא, אַל תֹּאמְרִי עוֹד “גּוֹיִם”.

– וְאֵיךְ אֶקְרָא, הוֹי, טִפְּשִׁי, לָהֵמָּה?

– “נוֹצְרִים”, אוֹ פָּשׁוּט, “אֲנָשִׁים”, “אֲנָשִׁים”!

הָיָה לָהּ עוֹנֶה בְחֵמָה.

שַׁא! שַׁא! – הוֹכִיחַתְהוּ עַל־פָּנָיו אֲזַי –

– רְאוּ אֵיךְ הִתְלַקַּח, פֶּרֶא־אָדָם;

מְאַהֲבִים לוֹ רָכַש!… לְמַעֲנִי רוּץ נַשְּׁקֵם,

אִם יוֹשִׁיטוּ לָזֶה לָךְ אֶת־יָדָם.

בְּכָל־אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁעֶלְקָה סִפֵּרָה

מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי אֲחוֹתָהּ,

לֹא שָׁמְעָה כְלָל בְּרַיְנָה. לָהּ יֵשׁ צָרַת עַצְמָהּ;

גּוֹרָלָהּ לֹא לִבֵּב גַּם אוֹתָהּ.

זוֹכְרָה הִיא: פַּעַם שָׁב חַיִּים בָּעֶרֶב.

– מַדּוּעַ פָּנֶיךָ כֹּה חִוְּרִים?

– אִמָּא, לִי אֵין עוֹד עֲבוֹדָה, פְּטָרוּנִי

אוֹתִי וַחֲבֵרַי הָעִבְרִים.

– אֵיךְ זֶה? גַּם אוֹתְךָ? אֶת לֵיבֶּל? אֶת בֶּרֶל?

בְּוַדַּאי דְּבַר־מָה בָּכֶם מָצְאוּ!

– לֹא אִמָּא, הָעוֹבְדִים הַנּוֹצְרִים הָרַבִּים

זֹאת דָּרְשׁוּ לַהֲנָאָתָם, זֹאת רָצוּ.

– לַעֲזָאזֵל! אִם זֶה אֵינוֹ רוֹצֶה, יְהִי שֵׁנִי,

הֵן בָּתֵּי־הַחֲרשֶׁת לֹא כָלוּ!

וְהוּא הֵרִים יָדָיו – יָדַיִם נְחוּצוֹת,

אַךְ לֹא הַיָּדַיִם הֲלָלוּ…

עַד הַיּוֹם לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאַג – מַה חַיִּים’קִי דָאָג –

לֹא חָסַר לוֹ לַחְמוֹ, חָלִילָה, גַּם אֶצְלָהּ,

וּסְפִינוֹת עַל יַמִּים לֹא נָהָג.

וְהֵן תֵּכֶּף לֹו נִמְצְאָה עֲבוֹדָה. בְּעַצְמוֹ

לֹא קִוָּה לְמָצְאָה כֹּה מַהֵר; –

וְעַד הַיּוֹם לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאַג וְכֹה לְהִצְטַעֵר!

הוּא אָמְנָם לָהּ הִגִּיד – לֹא תִזְכֹּר עוֹד כֵּיצַד

נִתְגַּלְגַּל הַדָּבָר לָזֶה –

רַק זוֹכְרָה הִיא: חַיִים’קִי דִבֵּר כֹּה גְבֹהָה…

הִתְפַּלְּאָה עַל הָאֵשׁ, עַל הַפֶּה…

– “אֲנַחְנוּ” – כַּךְ אָמַר; בָּרוּר לֹא תֵדַע,

לְמִי זֶה “אֲנַחְנוּ” מְכֻוָּן;

הִרְגִּישָׁה רַב אֱמֶת, רַב צַעַר בִּדְבָרָיו,

וְדָבָר לֹא הָיָה לָהּ מוּבָן.

הִיא צָחֲקָה וּפָחֲדָה: מֵאַיִן לוֹ אֵלֶּה? –

מִתְלַחֲשׁוֹת הַשְּׁכֵנוֹת: בַּחוּרִים…

פָּחֲדָה בְרַיְנָה, חָרְדָה וְצָחֲקָה

לְעַצְמָהּ וּלְכָל הַהִרְהוּרִים.

וְאִם יָכְלָה בוֹ לַחְשֹׁד? וּבְאוֹתָם הַיָּמִים

בּוֹ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִם הִכִּירָה

לְטוֹבָה. הֵן פַּעַם שָׁר זְמִירוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת;

עוֹד תִּזְכֹּר כָּל זְמִירָה וּזְמִירָה.

גַּם עַתָּה עוֹד יַעֲלֹץ לִבָּהּ שֶׁל בְּרַיְנָה

לְזֵכֶר הָעֶרֶב הַנָּעִים:

הִיא יוֹשְׁבָה, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה,

וְחַיִּים וְעוֹד בָּחוּר בָּאִים.

יָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וְלָקְחוּ

אֶת־סִפְרָם שֶׁעִמָּם הֵבִיאוּ,

פְּתָחוּהוּ. עַד הַיּוֹם לֹא תֵדַע עוֹד בְּרַיְנָה

אוֹתוֹ הַבָּחוּר בֶּן־מִי־הוּא.

– אֶת יִרְמְיָה, כַּךְ חַיִּים’קִי אָמַר, אֶת יִרְמְיָה,

אָנֹכִי מִתְאַוֶּה זֶה כַמָּה

לְדַעְתּוֹ. – זֶה כַמָּה?… אָט צָחַק הַבָּחוּר

וְגַם חַיִּים’קִי צָחַק בִּדְמָמָה.

כְּשֶׁלָּמְדוּ, כִּמְעַט שֶׁהִיא לֹא הֶאֱמִינָה

לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ: הוּא קוֹרֵא,

וְהַבָּחוּר לוֹ מַסְבִּיר. – אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה פֶלֶא!

חַיִּים’קִי חָזַר לַבּוֹרֵא! –

אֵיזֶה נֵס! גַּם אֶת אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת הִנִּיחָה

אָז עַל גַּב מִטַּת בְּנָהּ כְּשֶׁיָּשַׁן.

אִם הַדָּבָר כְּבָר בָּא לִידֵי כַךְ, אֲזַי אֶפְשָׁר…

בְּלִי סָפֵק… אַךְ הוּא לֹא לְבָשָׁן. –

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לַאֲחוֹרָהּ. הִיא זָכְרָה

כְּשֶׁחַיִּים’קִי פָּרַץ הַבַּיְתָה

נִרְגָּז וּמְבֹהָל, הִיא תָמְהָה: הוֹי חַיִּים,

בְּאֶמְצַע הַיּוֹם… מַה זֹאת הָיְתָה?

שְׁאָלַתּוּ וְלֹא עָנָה, רַק קָפַץ עַל שְׁלַבֵּי

הַבַּיִת וְעָלָה הַגָּגָה. –

רָאֲתָה בְרַיְנָה שֶׁחַיִּים’קִי שׁוֹהֶה,

וַתַּעַל גַּם הִיא שָׁם כְּרָגַע.

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לַאֲחוֹרָהּ. קְנֵה־רֹבֶה

לָהּ נִדְמֶה שֶׁהִבְהִיק בְּכַפּוֹ:

מִתַּחַת לְמַדָּיו הוֹצִיאוֹ. הִיא זוֹכְרָה:

קְנֵה־רֹבֶה… הֵישִׁירוֹ מוּל אַפּוֹ.

וְהוּא הָיָה נִרְגָּשׁ וְחִוֵּר, וְעָמַד

בֵּין שׁוּרוֹת לְבָנִים וְלֹא רָחַשׁ

בִּבְרַיְנָה, וְאִמֵּץ כְּלִי־זֵינוֹ אֶל לִבּוֹ,

וְלָחַשׁ, דְּבַר־מָה בְּפִיו לָחַשׁ –

– כַּךְ! – לַחַשׁ חַיִּים בְּאֵשׁ־קֶצֶף עֲצוּרָה –

כַּךְ יִהְיֶה מוּשָׁט הָרוֹבֶה! –

וְהוֹשִׁיט אֶת זֵינוֹ כְּמִתְנַכֵּל, וְנִבְהֲלָה

בְרַיְנָה. – מַה תַּעֲשֶׂה, מַה־תֹּאבֶה?!

הִתְעוֹרֵר אָז חַיִּים, וּמֹחוֹ נִתְבַּלְבֵּל, –

הִיא זוֹכְרָה – הוּא חָוַר עוֹד יוֹתֵר.

– אִמָּא, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּכִּים אוֹתָנוּ

בָּעֲיָרָה הַקְּרוֹבָה, וְאֵין אוֹסֵר…

נִתְבַּלְבְּלָה דַעְתּוֹ – גַּם הִיא שָׁמְעָה עַתָּה,

כִּי בְאַחַת הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת

דְּבָרִים נוֹרָאִים מִתְרַחֲשִׁים וְנַעֲשִׂים:

פְּרָעוֹת… הֲרוּגִים בָּרְחוֹבוֹת.

צַר הָיָה לָהּ אָמְנָם לִשְׁמוֹעַ, כִּי פוֹרְעִים

בַּיְּהוּדִים, כִּי מַכִּים בָּאַחִים;

מִתְנַפְּלִים שִׁכּוֹרִים בְּכַשִּׁילִים – וְעַל רֹאשְךָ!

– הוֹי אֵלִי, אֶת עִירִי נָא רַחֵם! –

וְהֵן שְׂפָתוֹ שֶׁל חַיִּים’קִי, כָּל־כַּךְ סוֹתֶרֶת.

– אוֹתָנוּ –! אוֹתָנוּ מִי מַכֶּה?

– הוֹי אִמָּא, כִּכְלוֹתָם שָׁם מְלַאכְתָּם, וּבָאוּ

גַם הֵנָּה, אַךְ אֲנִי לֹא אֲחַכֶּה.

וְהוּא בָרַח. עוֹד תִּזְכֹּר: הִיא צָעֲקָה אַחֲרָיו:

– לְאָן חַיִּים’קִי? שׁוּב! לְאָן תָּרוּץ?!

וְלֹא חָזַר. הַלְוַאי נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ בְּטֶרֶם

עוֹד בָּא שָׁם, הַתַּכְשִׁיט הֶחָרוּץ.

הָאָסוֹן לָהּ נוֹדַע מִמָּחֳרָת. – הַכֹּל כְּבָר

נִשְׁתַּתֵּק וְשָׁב שָׁם לִדְמָמָה.

כַּךְ שָׁמְעָה מְסַפְּרִים, וְהוּא טֶרֶם יָבוֹא –

וְנָסְעָה בְאוֹתוֹ יוֹם שָׁמָּה.

הִיא בָאָה חֲרֵדָה הָעִירָה וְנִזְדַּעְזְעָה:

לֹא עִיר וְלֹא כְפָר כִּי שְׂדֵה־קָטֶל –

הִתְגַּלְגְּלוּ חֲפָצִים, שִׁבְרֵי־כֵלִים, וְכָל רוֹצֶה,

הוּא קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָטַל.

אֶת־הַכֹּל לֹא יָכְלָה אָז לִרְאוֹת; עֵינֶיהָ

תָעוּ עַל פְּנֵי כָּל הַחוּצוֹת,

וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת שִׁבְרֵי הַחַלּוֹנוֹת,

קִרְעֵי כְסָתוֹת וְגֻלְגָּלוֹת רְצוּצוֹת.

הִיא בִקְשָׁה אָז אוֹתוֹ, שֶׁמָּא תִרְאֵהוּ,

וְזָכְרָה שֶׁיֶּשׁ לָהּ פֹּה אִשָּׁה,

שְׁכֶנְתָּהּ לְפָנִים, זְקֵנָה לֹא רָעָה;

גַּם אֶת חַיִּים’קִי בְּנָהּ יָדְעָה רִישָׁה.

– הוֹי בְּרַיְנְדְ’לִי! כָּרֶגַע הִכִּירַתָּה הַזְקֵנָה.

– בְּוַדַּאי גַּם בְּעִירֵךְ שָׁמְעוּ

שֶׁמֶץ מֵאוֹתוֹ “יוֹם־טוֹב”… בְּוַדַּאי

“שְׁמַעְתֶּם כִּי פְרָעוֹת פֹּה הָיוּ?”

"הוֹי בְּרַיְנָה, קִלַּלְתִּי אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה,

עַל־עָקְרִי מִשָּׁם אֶת מִשְׁכָּנִי;

"פַּרְנָסָתִי, זוּ אֱמֶת, שָׁם הָיְתָה לְקוּיָה –

"אַךְ שִׁבְרִי הַזֶּה לֹא קָרָנִי.

תַּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי פַחְדָּנִית מִטִּבְעִי.

"הֵן תִּזְכְּרִי בְּוַדַּאי, כִּי פַּעַם

"יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף – הֶרְאֵית לִי קִשּׁוּאִים –

"וָאֶתְעַלֵּף לְקוֹלוֹ שֶׁל רַעַם.

"זֶה – הָיָה רַעַם… אַי־אַי! גַּם אַתְּ, בְּרַיְנָה,

"נִבְהַלְתְּ עַד לְמַדַּי לְשָׁמְעוֹ;

"אָמַרְתְּ עוֹד, זוֹכֶרֶת אֲנִי; – זֶה לֹא פָשׁוּט…

"הוּא פָגַע בְּבַיִת מִסְתָּמָא! –

"וְתַאֲרִי לָךְ: יוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי בַּחַלּוֹן:

"קָטָן הוּא חֶדְרִי וְנָקִי,

"יוֹשְבָה אָנֹכִי וְשָׁרָה שִׁיר יָשָׁן,

"וְאוֹרְגָה לָבֶטַח פֻּזְמָקִי.

"לֹא שִׁנְּתָה עוֹד רִישָׁה אֶת דַּרְכָּהּ, כִּלְפָנִים

"כְּאָז בִּשְׁכוּנָתֵךְ עוֹד גָּרָה

"כֵּן עַתָּה, יוֹשֶׁבֶת הַזְקֵנָה בַחַלּוֹן,

"אוֹרְגָה וְשִׁירִים לָהּ שָׁרָה.

וְהַזְמִירוֹת יְשָׁנוֹת… הֵן תִּזְכְּרִי בְּרַיְנָה:

“עַבְדִּי־יַעֲקֹב”… וְ“רָחֵל־מְבַכָּה”…

"וְהַדְאָגָה הֵן רַבָּה, וְאִם אֹמַר: אֶחְדָּלָה –

מֵאֵלָיו הַנִּגּוּן מְפַכֶּה.

"אַךְ לֹא זֶה חָפַצְתִּי לְסַפֵּר. אַתְּ תַּאֲרִי:

"אֲנִי יוֹשְׁבָה וְאוֹרֶגֶת לִי גֶּרֶב,

"וּפֶתַע מְהוּמָה. עִרְבּוּבְיָה שֶׁל קוֹלוֹת

"קָמָה וְעוֹלָה בְּלִי הֶרֶף.

קֹר עָבַר בְּגוּפִי, וְרַגְלַי מָעָדוּ;

"צְרִיכָה אַתְּ בְּרַיְנָה לָדַעַת:

"בַּת־שִׁשִּׁים אָנֹכִי; לֹא קָרוֹב וְלֹא גוֹאֵל –

"יָבוֹאוּ הַפּוֹרְעִים – מָה אַעַשׂ?

"יְכוֹלָה הָיִיתִי לְהִשְׁתַּמֵּר בְּמִקְצָת;

"אָמַר לִי בְּנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,

"כִּי פְרָעוֹת תִּהְיֶינָה – אֲנִי עוֹד עָנִיתִי

שֶׁדָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.

בְּקִצּוּר: הִפְקַרְתִּי אֶת־בֵּיתִי וְנִמְלַטְתִּי

לְבֵיתָהּ שֶׁל “גּוֹיָה” לְהִסָּתֵר;

וְאוּלָם הִצִּילַנִי אֱלֹהִים מִיַּד פּוֹרְעִים,

לַהֲבִיאֵנִי שָׁמָּה לְהִוָּסֵר.

“הַגּוֹיִם” אוֹמֶרֶת אָנֹכִי לָךְ, בְּרַיְנָה, –

"חֲיִי עִמָּם בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה,

"תְּנִי לָהֶם קַעֲרַת הַשְּׁחָקִים לְאַחֲוָה –

"וְלַסּוֹף אַתְּ לָמוֹ לְזַעֲוָה!

“– רְאוּ־נָא, אֵיךְ רָצִים הַזִ’דְקִים נִבְהָלִים!”

“רְאוּ־נָא, אֵיךְ מושְׁ’קִי מִתְרוֹצֵץ! –”

"וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת בְּזָוִית וְשׁוֹמְעָה –

"וְהַלֵּב, לֵב בַּת־שִׁשִּׁים, מִתְפּוֹצֵץ!

"בַּלַּיְלָה כְּבָר הַכֹּל נִשְׁתַּתֵּק; אַךְ לָצֵאת

"הַחוּצָה כִּמְעַט עוֹד יָרֵאתִי.

"וָאֲחַכֶּה עַד בֹּקֶר וְעִם קְרִיאַת הַגֶּבֶר

"לִרְאוֹת יָצָאתִי שְׁלוֹם בֵּיתִי.

"וּמַה שֶׁמָּצָאתִי אַתְּ רֹאָה בְעַצְמֵךְ:

"הַחַלּוֹנוֹת… הַכְּסָתוֹת. הַנּוֹצוֹת…

"הַנּוֹצוֹת יַד אִמִּי מְרָטָתַן; פֹּה חֶצְיָן,

"וְחֶצְיָן בַּחוּצוֹת נְפוֹצוֹת.

"וְהַתְדַמִּי כִּי תַם כְּבָר? אֵשׁ פָּרְצָה וְשָׁקְעָה…

"הָעֲרֵלִים בַּשּׁוּק הַיּוֹם אָמְרוּ:

"בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ;

"לֹא גָמְרוּ… אֶת מְלַאכְתָּם לֹא גָמְרוּ!

“וְאַתְּ, לָמָּה בָאת פֹּה?…” אֶת חַיִּים’קִי, רִישָׁה!

עוֹמֶדֶת אָנֹכִי לִכְאוֹרָה

בִּמְנוּחָה, וְאֵינִי רוֹצָה לְשַׁסְּעֵךְ, וּבֶאֱמֶת

כְּמוֹ נְתוּנָה אָנֹכִי בִּמְדוּרָה.

הֵן תֵּדְעִי אֶת הָעַקְשָׁן שֶׁלִּי. הוּא עוֹד אֶתְמוֹל

בָּא הֵנָּה, וְיָדַע הַטִּפֵּשׁ

מִן הַנַּעֲשָׂה… הוּא יָדַע אֶת הַכֹּל, וְלֹא אֵדַע:

בְּוַדַּאי אֶת־מוֹתוֹ פֹּה חִפֵּשׂ!

וְלֹא אֵדַע אִם כְּבַר מְצָאָהוּ… פֹּה אֵינוֹ;

גַּם בְּבֵיתוֹ אֵינֶנּוּ. לֹא שָׁב עוֹד.

הוּא יָדַע עַד כַּמָּה חֲרֵדָה אָנֹכִי –

וְאִם לֹא שָׁב, אָז בְּוַדַּאי כְּבָר אָבַד!

– בְּרַיְנְדֶ’לִי, מַה־לָּךְ?… פֹּה חַיִּים’קִי הָיָה –

וּמָה אַתְּ דּוֹאֶגֶת, הוֹי פְּתַיָּה?

חַיִּים’קִי בָּחוּר הוּא, מִי יִתְּנֵנִי פֹה בָּחוּר,

וְיָצָאתִי אֶל מוּל הַחַבְרַיָּא!

אַךְ חַכִּי פֹה רֶגַע. אֵלֶךְ וְאֶקְרָא

לִבְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן. הֵן בָּא הוּא

לִפְעָמִים כֹּה־קְרוֹבוֹת לְעִירֵךְ וְאֶת חַיִּים

הוּא מַכִּיר, וּוַדַּאי רָאָהוּ. –

יָצְאָה הַזְקֵנָה וְחָזְרָה כְּרֶגַע

עִם בָּחוּר, וְהַבָּחוּר – הוֹי צָרָה!

הוּא סִפֵּר לָהּ הַכֹּל: – הוּא אָסוּר בַּכֶּלֶא;

אֶת חַיִּים’קִי תָּפְשׂוּ. הוּא יָרָה.

נֶאֶנְחָה בְרַיְנָה. הִיא זָכְרָה: זֶה שָׁנָה

הוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא, זֶה שָׁנָה!

וְהַצֶּדֶק הֵן אִתָּם! כְּלִי־זַיִן! – הִיא אָמְרָה:

שׁוּב הֵנָּה! אַל תָּרוּץ… סַכָּנָה!…

מִי יֵדַע עוֹד כַּמֶּה יְהִי אָסוּר? וְרַבִּים

לָהּ אָמְרוּ: לוּ חַיִּים’קִי רָצָה

בְּעֵת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט לְדַבֵּר רַק חֶצְיָהּ

שֶׁל אֱמֶת – בְּוַדַּאי כְּבָר יָצָא.

– חַיִּים’קִי! – בְּקשִׁי הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְלוֹ, אֶת חַיִּים’קִי זֶה!

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים – מֵאַיִן זֶה קִבֵּל

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זֹה, זֶה הַפֶּה?!

ג.

וְהַשּׁוּק גָּדוֹל גָּדוֹל, וְהוֹמֶה הוּא תָמִיד.

הַשּׁוּרוֹת בּוֹ רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת;

וּזְרוּעוֹת הֵן סַלִּים, וְעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים

עוֹמְדוֹת הַיְּהוּדִיוֹת דְּחוּקוֹת.

"עֶלְקָה, מַדּוּעַ דָּגַיִךְ כֹּה שְׁמֵנִים,

עָבֵי־גַב, אֲדַמְדַּמִּים, עֲגֻלִּים,

וְאַתְּ, אַתְּ כֹּה רָזָה, כֹּה כְּחוּשָׁה, כֹּה כְּפוּפָה?…"

– הַדָּגִּים לֹא לִי הֵם, – שְׁאוּלִים…

"הוֹי בְּרַיְנָה, מַדּוּעַ לְחִי תַפּוּחַיִךְ

כֹּה וְרֻדָּה, כֹּה מְלֵאָה, כֹּה יָפָה,

וְאַתְּ, אַתְּ – עֵינַיִךּ כֹּה דוֹלְקוֹת וְדוֹמְעוֹת?…"

– לֹא לִי הֵם – מִגּוֹי… בַּהֲקָפָה…

"הוֹי שִׁפְרָה, עוֹד חַמִּים כָּל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם –

– בְּלָעֵנוּ! – כַּךְ יִצְחֲקוּ כֻלָּם;

וָאַתְּ, אַתְּ – שְׂפָתַיִךְ יְבֵשׁוֹת, אַתְּ צָמָה?…"

– הַקֶּמַח עוֹד טֶרֶם מְשֻׁלָּם…

– רַק פַּת־לֶחֶם קְטַנָּה חָתַכְתִּי לְיַלְדִּי;

הַחַדְרָה לֹא הָלַךְ בְּנִי קְטַנִּי –

אַחַר כַּךְ אֶת־הַכִּכָּר שָׁקַלְתִּי וַיֶחְסַר

לַלִּיטְרָא. לְבָבִי הִכַּנִי…

"הוֹי דְּבוֹרָה, מַדּוּעַ הַדְּבַשׁ שֶׁבְּכַדֵּךְ

כֹּה מְזֻכָּךְ וַחֲלָבֵךְ כֹּה לָבָן,

וָאַתְּ, אַתְּ, הוֹי דְּבוֹרָה, כַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁבָּר?…"

– הַכְּפָרִי בִי נוֹשֶׁה… לֵב אָבֶן!…

– לֹא לִי אֱכֹל דְּבַשׁ, לֹא לִי שְׁתֹה חָלָב!

אֲנִי לֹא נֻסֵּיתִי… גַּם בָּנַי – –

הַקָּטָן רַק אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל בְּכַד דְּבָשׁ –

הוֹי אִמִּי, אֲנִי רֹאֶה אֶת פָּנַי! –

"רַב זָרַח, הַנְּעָלִים הֵן מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ –

הַאֵין זֹאת? הַנְּעָלִים הַנָּאוֹת!

וְאַתָּה – רַגְלֶיךָ יְחֵפוֹת, רַב זָרַח…!"

– כָּל רַצְעָן… וְהַשָּׁעוֹת כֹּה רָעוֹת! –

"יָפָה אַתְּ, נַעֲרָה, חֵי אֵלִי! רַק בִּגְדֵּךְ

כְּבָר בִּלָה עַל בְּשָׂרֵךְ, מוֹדַעְתִּי;

הַמֶּשִׁי שֶׁלָךְ הוּא – קְחִי, גִּזְרִי לָךְ שִׂמְלָה!"

– זֹאת אֶעֱשֶׂה כְּשֶׁאֵצֵא מִדַּעְתִּי! –

– חֲבֶרֶת לִי הָיְתָה. פֹּה עָמְדָה, בְּצִדִּי,

כָּמוֹנִי בְּמֶשִׁי סָחָרָה;

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וַתִּקַּח, וַתִּגְזֹר,

וַתִּתְפֹּר לָהּ שִׂמְלָה יְקָרָה.

– וּבְחוּצוֹת הַקִּרְיָה רְעֵבָה וּדְוֻיָּה

מְטַיְּלָה כָל יוֹם הַמְשֻׁגָּעָה,

וּנְעָרִים שׁוֹבָבִים רָצִים וּמוֹשְׁכִים

בְּשִׂמְלַת הַמֶּשִׁי הַנָּאָה…

ד.

וְהַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה: –

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים, זֶה בְּבוּל־עֵץ

וְזֶה בְמוֹט בַּרְזֶל וְעָבְרוּ –

וּבְכָל־מָקוֹם שֶׁעָבְרוּ לֵב עִבְרִי שָׁם חָל

פְּנֵי בֶן יִשְׂרָאֵל שָׁם חָוְרוּ.

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים בִּצְחוֹק עַל־הַפֶּה,

צְחוֹק זֵדִים, וּבְרֶצַח בֶּעָיִן;

בִּקְרִיאוֹת שֶׁל־הֶפְקֵר וּבְצַעֲדֵי־אוֹן

בְּבִטְחָה וּבְרֵיחַ שֶׁל יָיִן…

מַשְׂטֵמָה טִפְּחָתַם בְּרֶחֶם הָאֵם,

גִּדְלָתַם חֲמָתוֹ שֶׁל פָּתֶן –

אַךְ יַיִן מִי הִשְׁקֵם, מִי מָכַר לָהֶם?…

וּבִטְחָה זוּ מִי לָמוֹ נָתָן?…

הֵם בָּאוּ. צְחוֹק רַע נָפֹל נָפַל בַּשּׁוּק!

יָד הִכְּתָה בְּקָדְקֹד שֶׁל־אָדָם…

אִישׁ צָנַח עַל רַגְלָיו… צְחוֹק נָפַל בַּשּׁוּק –

וְהִתְגַּלְגַּל בָּאֲוִיר שֶׁל־פְּחָדִים.

קוֹל שָׁאַג: הֲרָג! – קוֹל קָרָא: קַח עַד! –

קוֹל הִרְעִים: אֱחוֹז אֶת הַבְּתוּלָה! –

קוֹל חָנַן: חֲמָל! – קוֹל פִּלֵּל: הוֹי חוּס!

קוֹל צָעַק: בְּעוּלָה! בְּעוּלָה!…

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ. בְּחוּצוֹת הָעִיר

עוֹבֶרֶת הַשְּׁמוּעָה אִלֶּמֶת –

כְּעוֹף שָׁחוֹר, גָּדוֹל, הִיא רוֹכְבָה בַּחֲלַל

הָאֲוִיר הַצַּח וְנוֹהֶמֶת:

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ זֶה עַתָּה בָּעִיר:

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה –

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…"