תא [לאחד העם]    🔗

25/XI 923 [י“ז כסלו תרפ”ד], ברלין.

ידידי נעלה ויקר.

דחיתי תשובתי¹, כדרכי, עד שיתברר לי מה שטעון ברור, ואולם, כנהוג, עדין לא הגעתי לידי כך, שאוכל לקבוע את יום צאתי מברלין בדיוק. לפי שעה נתברר לי רק דבר אחד, והוא: שבמשך שלשת השבועות הקרובים (מיום שלמעלה) אהיה קשור לברלין. מארבת ספָרַי נגמו לפי שעה בדפוס שנים. השלישי יגָמר ביום ד' הבא. והרביעי – בעוד שלשה שבועות. ואם כן, אין לי תקוה לצאת אלא אחרי הזמן הנ“ל. בינתים אשתדל לסדר גם את עניני “דביר” ו”מוריה“, כדי שלא יעכבוני אחרי הזמן הנ”ל.

ודאי ראית את ש. לוין, ידידנו, והוא יספר לך מה שהולך ונעשה עתה ב“דברי־מוריה”. תקותי חזקה כי תעלה בידנו לעשות מעשה בא"י ויהי רצון שאזכה לראות פניך בקרוב ורוח חדשה בקרבך.

   והנני הדבק בך באהבה רבה

       ח. נ. ביאליק

נ. ב. שלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

את המכתב הזה ימציא לך מר רובשוב.

 

תב. לד"ר מ. אהרנפרייז    🔗

א' דחנוכה [כ“ה כסלו] התרפ”ד, הומבורג.

ידידי הד"ר מ. אהרנפרייז.

היום אני עוזב את הומבורג בדרך לברלין ע“מ לצאת משם בעוד ארבעה שבועות לא”י. מקוה אני לתקוע ל“דביר” יתד נאמן בארץ אבות, ומשם נבוא בדברים עמך בדבר כתביך². על כל פנים תוכל לכתוב בענין זה ללשכת “דביר” בגרמניה בשבילי.

והנני אומר לך שלום וברכה, ידיד יקר, וברַכתָּ אותי גם אתה, שתהא יציאתי לשלום וכניסתי לשלום.

שלום שלום וברכה —

שלך ח. נ. ביאליק

 

תג. לד"ר מ. אהרנפרייז    🔗

ברלין I/11, 1924 [ה' שבט תרפ"ד].

להד"ר מ. אהרנפרייז, בשטוקהולם.

ידיד יקר ונעלה.

הנני שמח שמחת אמת לאמר לך שלום וברכה ע“י המוכ”ז. זה כחמשה שבועות שיצאתי מהומבורג לברלין, לסדר שם עניני “מוריה־דביר” ולעלות אח“כ לא”י. מקוה אני לבצע את מעשי פה בארבעת השבועות הקרובים ובאמצע פברואר הבא אהיה “נקי לביתי” ולנפשי ואעלה לארץ. הגיעה השעה להעביר את עבודת “דביר” ו“מוריה” למקום חיותה ולתקוע לה יתד בא"י. קצתי בחיי מפני הנדודים והטלטול.

והנני משתמש בהזדמנות זו להודיעך, כי לא הסחתי דעתי מהוצאת כתביך. תיכף בבואי לארץ, אחרי נוחי מעט, אגש אל העבודה, והיו כתביך מן ה“עשרה הראשונים”. כתָבתי לא"י כשמי בתל אביב.

המוכ“ז הצעיר, ד”ר מ' הלפמן, נוסע בלוית חברו הד“ר אַפּל לארצך ולשכנותיה לשם תעמולה לטובת קרן היסוד. יודע אני את יחסך להסתדרות ולהעומדים בראשה, ואולם גם מי שמתרעם על ה”חזן" אינו פטור מן הרִקוד ב“קדוש קדוש”. ובטוח אני, כי ה“ציוני” היָשָׁן היָשֵן בלבך יתעורר משנתו לחיים חדשים ונתת לשני השליחים את כל עזרתך ואת כל השפעתך הצִבורית. להקל מעליהם את עבודתם בעת הקשה הזאת לבנין ארצנו. האין זאת?

והנני אומר לך שלום וברכה.

   שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

תד. לשמריהו לוין    🔗

ברלין, 12/II 924 [ז' אדר א' תרפ"ד].

יקירי ר' שמריה,

שלוח אליך בזה נוסח ההתקשרות שבין “דביר” ובין “מקרא”³, והנה אם לא תמצא בו פגם – חתמהו בשעה טובה והשיבהו כרגע ל“דביר” ואחתמהו גם אני.

ב“דביר” חדשות אין. אין “פדיון”.

את רשב"ג סיימתי סיום אחרון (כרך ראשון), וברוך שפטרני. בשובך – וקדמתי את פניך בשירים (של רשב"ג) ובמחולות, על שנפטרתי מעמו.

היום סדרתי את ספרי לשלחם לא“י. הרי צעד ראשון. הויזה נתקבלה. הרי שני. אחריהם השלשי, אי”ה, וסוף סוף נעלה לציון ברנה ונבנה “עולמות”.

   שלך ח. נ. ביאליק

 

תה. לש. גינצבורג    🔗

בניו יורק

ברלין, יומים לפני צאתי לא“י, כמדומה ט' אדר שני תרפ”ד.

ידידי היקר מימים קדמונים (מתי היתה זאת?).

הצעיר העומד לפניך שמו יוחנן טברסקי⁴ – מאותם הטברסקים מבני בניו של ר’ יוחנצ’י הרחמיסטרובקי⁵ ממש. איני מבקש מעמך שתקבלהו בסבר פנים יפות. זה אינו מספיק לי. רוצה אני שתתהה על קנקנו ותטעם את טעמו ותריח את ריחו, וממילא ימתק לך ויערב עליך ותאהבהו אהבה גדולה (היכול עוד אתה לאהוב?) ותקרבהו בכל מיני קורבה, וממילא לא אהיה צריך להמליץ עליו, כי הוא ומעשיו ימליצו על עצמו.

ומובן מאליו, כי לא בזכות אבותיו אני כותב את הדברים האלה. יש לו זכות עצמו, ודיה שתגן עליו בעיניך ובעיני כל אנשי שלומנו.

ואעפ"י שאנכי הנני “שר המסכים”⁶, כידוע, אבל אינני “שר האופים” ואינני "אופה לא שירים ולא הסכמות לבטלה. וכשתזכה אתה – תבחין מאליך.

והעיקר, היה לבחור דנן לאח ולחבר. והעיקר שבעיקר, תן לו עזר ככל אשר בידך לעמוד על רגליו בארצכם המשונה, על מנת שילמד ויקנה דעת ויוסיף חכמה ויראה חיים ויעשה כל מה שלבו חפץ. ואל תירא! כי אין לבו חפץ בלתי אם את הטוב.

תן לו מהלכים בין אנשי המדע, כי לב הוגה מחשבות נעלות לו. ופתח לפניו את דלתות “היכלי הספרות” האמיריקנים, כי איש סגנון הוא ושליט בלשון העברית. אהבהו וחָנֵּהוּ.

והנני הזוכרך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. הדברים האלה מכֻונים לא אליך בלבד, כי אם אל כל אנשי שלומנו אשר לב להם ועינים להם.

 

תו. לש. בן־ציון    🔗

21/III 1924 [ט“ו אדר ב' תרפ”ד] טריסט באניה.

ברכת שלום ונשיקות פה ולב רך, אחי וידידי הישן. אנחנו הולכים לארץ ישראל.

ח. נ. ביאליק

 

תז למערכת “עדן”⁷    🔗

תל אביב, 26 למאי 1924 [כ“ב אייר תרפ”ד].

שלום וברכה

הנני מקים בזה את הבטחתי במכתבי הקודם ואני שולח לכם מעט מאשר באמתחתי, לפי שעה ארבעה שירים קטנים, שתתנו אותם אחד אחד לגליון, בזה אחר זה. בפעם השניה אשלח לכם מעט מן הפרוזה שבידי, אגדות לילדים, מקוריות ומתורגמות.

מאד אחזיק לכם טובה אם תוכלו לשלוח לי על חשבון עבודתי הקבועה לא פחות מסך 25 דולר לחדש. בעד השירים השלוחים אליכם בזה הואילו לשלם לי מיד, אחרי הגיעם לידכם.

שמות השירים הרצופים בזה: “מעבר לים”, “הגדי בבית המלמד”, “מיכה אמן־יד”, “השה”.

המחברת הראשונה “עדן” עושה בדרך כלל רֹשם לא רע ואולם עליכם עוד לשכלל את ירחונכם שכלול אחרי שכלול, עד היותו לעדית. ידעתי כי כחכם עמכם.

ואלהים יברך עמלכם.

בחבה ח. נ. ביאליק

יקירי פרסקי. מאד אחזיק לך טובה על עמלך לקבץ את נפוצות המאמרים⁸. יישר כחך.

ח. נ. ביאליק

ידי פצועה, והכתיבה קשה עלי, ע“כ כתבתי במס”ק.

 

תח. לד"ר ש. ראבידוביץ    🔗

תל אביב, יום י“א סיון תרפ”ד. 13/6 24⁹.

לכבוד מר ש. ראבידוביץ, ברלין.

א.נ.

מכתבך שמחני עד מאד. היית בבית אביך¹⁰ והתענגתי לראות איש בא בימים עובד בשדה ולומד תורה בלילה. רופא העירה אמר לי, שאין אכר טוב כמוהו בכל המושבה. מיום שאביך בא לשם הוטבו דרכי כל האכרים. הרגשתי שהשפעתו לטובה מרובה על כל בני המושבה. מעולם לא חשבתי שאיש יודע תורה ובא בימים כמוהו יוכל להסתגל אל צורות החיים הקשות מאד במושבות הארציישראליות.

בדבר כתבי ר' א. קרוכמל¹¹, מקוה הנני שלא תתרשל בסדורם ותשתדל לגמור את עבודתך בזמנה. לפי שעה עסוקים אנו בסדור האפרט של “דביר” ובסוף ימי הקיץ נקוה לגשת במרץ וזריזות לעובדה עצמה.

אני לא באתי אל המנוחה השלמה וכן שכן אל הנחלה. אני “מסתגל” לפי שעה.

אשמח מאד לקבל ממך לעתים תכופות ידיעות על מהלך העבודה.

בכבוד גמור ובחבה ח. נ. ביאליק

תט. לד"ר יוסף קלוזנר    🔗

תל אביב, כ"ח סיון, 24 27/6.

לכבוד מר קלוזנר, ירושלים.

א. נ.

בתשובה למכתבך מיום כ“א סיון תרפ”ד מתכבדים אנו להודיעך את הבא:

א. בנוגע למאמרי הבקרת¹². אלו מסרת את המאמרים במשך הקיץ הזה, אפשר היה להסמיך את יציאתם לשנת יובלך¹³ בלי הפסקה מרובה והיו מצטרפים לחשבון אחד עם הוצאת היובל של “ההסטוריה”¹⁴. מעירים אנו את לבך, שלא להחמיץ “מצוה שבאה לידך”¹⁵ ולהפנות לתקון המאמרים מיד. יש לך די פנאי עד כ"ח אלול ותיכף למסירת החלק הראשון של כתב היד אפשר להכריז בעתונות על כניסתם לדפוס.

ב. בנוגע לספרים החיצוניים¹⁶. קשה מזה הוא ענין הספרים החיצוניים, עם כל חשיבותם של הספרים האלה, הרי לא יֵעשה להם נס להבנות כלם כפלטרין של אותו חסיד¹⁷ – בן לילה. ואולם מוכנים אנו לקבוע לך כסף חדשי, חמש לירות לחדש ע"ח שכר סופרים במשך ששה חדשים, כדי שתוכל להקדיש להם זמן מסוים. סכום גדול מזה אין בידינו לפי שעה לקצוב לך. בסוף ששה חדשים עליך להמציא לנו לפחות כרך אחד של הספרים. המבוא, כידוע לך, נמצא כלו מסודר בידינו באמהות. אם טוב הדבר בעיניך אין לך לדחות גם עבודה זו ותיכף לאחר תקון מאמרי הבקרת גש נא אליה.

ג. את “מלות הדבור”¹⁸ הרי יכלת להכין בחדש אחד, כדבריך. עשה איפוא בו מה שתעשה ושלחנו אלינו. לדעתנו מהראוי לעשות את “מלות הדבור” עברי – רוסי-גרמני-אנגלי. ולפי שעה להסתפק בזה.— — —

שכר הסופרים משלם “דביר”, כידוע בודאי גם לך, 15% מהמחיר הקצוב על שער הספר. הננו מבקשים איפא ממך להודיענו בהקדם עד כמה כל התנאים הנ"ל מקובלים עליך ומתי תוכל לגשת לעבודה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מאד נצטערתי על הודעתך המעציבה על מחלת אמך. אקוה שבינתים הוטב לה. מכתבו של — — נמסר לתעודתו, והוא יֵענה ע“י הד”ר לוין. אין אני מאמין שיסכיל לשוב לרוסיה, אין זה אלא איום בלבד. על כל פנים מהראוי שכל ידידיו ודורשי שלומו כאן יעשו כל מה שבידם להביאו הנה, וכמדומה שאלו נכנסת אתה בעובי הקורה היית מצליח.

היה ברוך על [דבריך¹⁹] בנוגע לשירי הרשב"ג. את הכרך השני אנו מוסרים בקיץ הזה לדפוס.

 

תי. לגב' מאניה ביאליק    🔗

באנית הֶלואן, בדרך לטריסט [ג' תמוז תרפ"ד. 5/VII 24].

יקרה,

היום יום א' ואנחנו בלב ים, מחר בערב נבוא לטריסט.

הדרך טובה. הים שקט. רק אתמול סָעַר מעט הים, חדרי במחלקה ב' חם מאד וקשה לישון בו, ואני בוחר לשבת וגם לנמנם מעט על פני מכסה האניה, כלומר: במחלקה הרביעית, במקום שיש אויר טוב. בכל יום אני לוקח אמבטי.

וויזה אוסטרית לא נִתּנה לי באלכסנדריה ואני מקוה לקבלה בטריסט. היי שלֵוה וטובת לב. ראי לזרז את מינור²⁰, שיתחילו בבנין²¹. צאי לטיֵל בערב. כתבי לברלין.

שלום לאנ"ש.

שלך ח. נ. ביאליק

תיא. לגב' מאניה ביאליק    🔗

[ברינדיזי, ד' תמוז תרפ"ד. 6/VII 1924].

[לגב' ביאליק]

יקרה,

שלום לך וברכה מברינדיזי. אני מתהלך על שפת הים בברינדיזי עם שכני בן־חדרי, שוֵידי אחד, ומשברים את לשוננו לדבר אשכנזית. האניה שורקת לאסוף את נוסעיה. שלום לך, יקרה.

שלך שלך חיים נחמן

 

תיב לגב' מאניה ביאליק    🔗

[טריסט, ו' תמוז תרפ"ד] 8/VII 924 יום ג' בצהרים, שעה 5.

[לגב' ביאליק]

מאני חביבה.

שלום לך מטריסטי. פה השגתי וויזה אוסטרית, ואני יוצא בעוד שעה ברכבת ללכת לברלין. הדרך עברתי בשלום ובלי פגע. כתבי לי לברלין.

המחבקך ומנשקך

חיים נחמן

 

תיג לי. ח. רבניצקי    🔗

[ברלין, י“ב תמוז תרפ”ד] 14/VII 924.

יקירי רבניצקי.

עיינתי קצת, עד כמה שמצאה ידי בקוצר הזמן, בעניני “דביר”, ומצאתי את הדברים יגעים מאד. מקור האסון – המצב הכללי בגרמניה.. גם בארזים נפלה שלהבת, ואדיר כ— — עמד מלשלם את שטרותיו. כדי למנוע את התפשטות השרפה – עלינו לפרוע תומ“י, בלי שום דחיה, את כל החובות שיש עליהם רבית גבוהה – חמשה ששה אחוזים לחודש. בפני רבית כזאת מי יעמֹד? לשם זה עליכם לשלוח מיד סכום לא פחות מאלף לי”ש חדשים. סכום החובות עולה פי שלשה, ואולם את האלף – מלבד ארבע המאות ששלחתם – יש לשלוח מיד, ואם לא, תעלה הרבית כהר גבוה ואנחנו נמצא תחתיו קבורתנו. — הבילנס הולך ונעשה ויגמר בשבוע זה. על יסוד הבילנס אוכל לערוך לכם מכתב מפורט. המצב בכלל קשה מאד מאד, ואין מוצא אחר אלא פריעת החובות. נייר נשלח עד עתה 15480 קילו. כעשרים ושלשת אלפים קילו ממושכנים בבנק. כעשרים אלף קילו מפוזרים בבתי דפוס שונים, שיריים של ספרים. ספרים נשלחו כחמשה עשר ארגזים. — הליקוִידציה הולכת ונעשית, אם כי לא בזריזות הדרושה. נסיעתי, באמת, לא היתה נצרכת ביותר, אבל מה שעשוי עשוי. למרות כל אין מקום ליאוש. יש לנו אינוונטר גדול של ספרים. המשבר יעבור והעולם ישוב לכשהיה. אמנם שוק הספרים נסתם לזמן רב, ואעפי"כ המקום ירחם. — שלום לר' שמריה וכל אנשי “דביר”.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תיד. לש"י עגנון    🔗

ברלין 23/VVII 924 [כ“א תמוז תרפ”ד].

לש"י עגנון, הומבורג.

אחי, מכתבך נתגלגל ובא לידי אך היום. הוא נשלח אלי מתל אביב לברלין. ואולם השמועה הנוראה ע“ד האסון אשר קרך²² הגיעה אלי עוד בא”י. צרתך הכריעתני והעתיקה מפי מלים. לא מלאני לבי לבוא אליך בדברי תנחומים בימים הראשונים ונאלמתי דומיה. אכן התאכזר לך הפעם אלהים וידו כבדה אליך. מי יתן ומצאת בנפשך את הכח לשאת במנוחה את היד הכבדה הזאת ולא תשח נפשך לעפר. אל אלהים ה‘. אל אלהים ה’! למה עשה לך כזאת?

בעוד ימים אקוה לבוא להומבורג ואשמח לראותך פנים, אותך ואת רעיתך העדינה ואת ילדיך. סוף סוף הלא השאיר לך אלהים את הנפשות היקרות לך, להיות לך למשיב נפשות ולנחמת רוחך. ואת נפשך ורוחך אתה תזכר, אשר היו לך לפליטה גדולה, והתנחמת. אחרי סור יגונך מעליך – בטוח אני כי יפָתחו לך מעינות חדשים של יצירה אשר לא ידעת מאז והשיבות לך בידך למשנה את כל אשר אבד לך²³.

ח. נ. ביאליק

 

תטו. למכס לנדוי    🔗

ברלין, 7/VIII 1924 [ז' אב תרפ"ד].

לה' מכס לנדוי, בוורשה.

א. נ.

מפני מחלת עיני ועצבי אסרו עלי הרופאים את הכתיבה, והיא שמנעה ממני את היכלת ואת העונג להביע לבעל היובל, לר' נתן בירנבוים הנעלה²⁴, כל מה שבלבי בכתב. לכתוב במסירת קולמוס איני יכול – מחוסר רגילות. אני מקוה לסלק חובי, חובת הכבוד, לר' נתן היקר, בפעם אחרת ובהזדמנות אחרת. לפי שעה יקבל נא ר’ נתן את ברכתי, ברכת מכבד ומעריץ נאמן, כי אור האלהים אשר אותו בקש ר’ נתן כל ימיו ובכל דרכיו יזריח את נתיבת חייו גם בימי זקנה ושיבה.

והנני המעריץ את פעל חייו של בעל היובל

ח. נ. ביאליק

 

תטז. לאחד־העם    🔗

10/VIII [1924] [י' אב תרפ"ד] ברלין.

[לאחד־העם]

ידיד נעלה,

עיניך הרואות כי נתעכבתי בברלין עד הנה. אני יושב כאן ו“מזרז” את אנָשי לקרב את ה“קץ”. הדבר עולה לא ב“אבוד ימים” בלבד, אלא גם ב“אבוד דמים”. מחר בבוקר אצא מפה להומבורג. אם תשאר בנויהֵים עוד שבוע – הודיעני נא, אולי אוכל לסור אליך לשבת אתך מעט.

ראיתי את רחל ואת אישה. הרושם הטוב שעשה עלי במוסקבה לא נפגם, אלא, להפך, [נת]גבר.

והנני מודה לך על מכתבך.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

שלום לרעיתך.

 

תיז. לשמעון דובנוב    🔗

תל אביב, יום כ“ה אלול התרפ”ד.

לר' שמעון דובנוב, בברלין.

ידידי הנעלה,

הקורה שנכנסתי בעוביה – בנין הבית²⁵ – עבה יותר מדי. ומי יתן ולא תבלעני כולי, אותי ואת זמני ואת מעט הכסף אשר לי – פרי מהדורת היובל²⁶. חוששני, שלא אתמעך בין הנדבכין. כמיכה בשעתו²⁷. כך דרכם של בוני הבתים כאן: מתחילים ב“כד”, ומסיימים ב“חבית”. כמדומה, שהבנין יאכל כסף פי שנים מן הסכום שעלה במחשבה, והלואי שאצא בכך ידי חובה. לפי שעה העבודה מתנהלת בכבדות. החום גדול, הפועלים עצלים, ו“בעל הבית” (על שם סופו) אינו דוחק, לפי שהוא עצמו דחוק ונדחק מצדי צדדים. ואף על פי כן, יש תקוה כי תכלה מלאכת הבנין לימי ינוואר. ואם תזכה לעלות עד הימים ההם לארץ נחוג יחד את חנוכת הבית.

ובדבר העיקר של דברי מכתבך²⁸ – בודאי ובודאי הדין עמך, אבל מה אנחנו ומה כחנו פה לעשות? — — אכן הגיעו לנו ימים קשים ורעים כאשר לא פללנו. אנו עומדים ומצפים לנס, שישתנה רוע הגזרה, עודנו מתחזקים בשארית כח לעמוד על רגלינו, ואם לא יהפך הגלגל במהרה לטובה, מי יודע אם נוכל עמוד. את הדבר הזה אנו מגלים לך בחשאי. מפה לאוזן. סוף סוף אין אנו מתיאשים לחלוטין, אבל קרובים אנו ליאוש. אנו רוצים להאמין, כי ימי עונת המכירה בשוק הספרים הממשמשים ובאים יביאו שנוי לטובה גם בברלין — — האמנם כלו כל הקצים שם ואין קונים כלל לספרים אפילו בימי “העונה הרותחת”? המת כל קהל דורשי הספרים יום אחד? — —

— לא"ה ולרבניצקי מסרתי את ברכת שלומך והם משיבים לך ברכה. אחד העם חלה זה ימים במחלת המדינה – “פַּפַּטַטשה” שמה, מעין אינפלואנציה – וכשל כחו מאד. והוא הדבר אשר לא השיב לך על מכתבך עד היום. מעת שובו לתל אביב לא שב עוד לסדר יומו, ובינתים התישה המחלה את כחו. יש תקוה כי בימים הקרובים ישוב לאיתנו ויכתוב אליך בעצם ידו.

— אני ורבניצקי מסדרים את החלק השני של שירי רשב"ג וכבר נדפסו מהם קצת גליונות. יש לנו הרבה מחשבות טובות, ומי יתן והגיעו לידי מעשים. העבודה בימי החום מתנהלות בכבדות, ובימי החורף נקוה למלאות את החסר.

— אתמול הגיע ווייצמן ליפו. הוא מלא תקוה. העליה לא"י גברה מאד בחדשים האחרונים, כאלפַּים לחודש. לפי שעה אין חוסר עבודה מורגש כאן. הבאים כאילו מוצאים להם מקום “ומסתדרים”. נראה, מה יביאו הימים הבאים.

— האוניברסיטה הולכת ונבנית. מצפים לבואם של חכמי ישראל. אפשר באמת הגיעה שעתו גם של בני “ירושלים של מעלה”. כי בנין “ירושלים של מטה” – דע לך – הולך ונעשה בכח ש“למעלה מן השכל”. יום יום צצים בתים חדשים מן החול. תל אביב הולכת ומתפשטת לאורך ולרוחב. יש מקימים גם בתי חרושת לא קטנים. רואים בחוש את תקומת הארץ, מעין הטרקלין והפלטרין של אותו “איש חסיד” של מוצאי שבת: המלאכים בונים את הארץ בלילה.

— ומתי נזכה לראותך יושב בתוכנו? איני רואה מה מעכב אותך מעלות לארץ ומה הם היתרונות – ביחס לך ולעבודתך – אשר תמצא בישיבתך בגרמניה. מה תתן ומה תוסיף לך זו? אלו נצטמצמת בכתיבת ספריך – ההיסטוריה ויתר הספרים – בעברית ובארץ ישראל, היה דבר הוצאת ספריך העברים יוצא אל הפועל במהרה, כי על כן תהיה קרוב למקום ההדפסה, וגם דבר קבלת שכרך היה מסתדר באופנים רצויים יותר. העת הרעה הלא תעבור, ואנחנו נמשיך את עבודתנו באופן נורמלי, ובהיותך קרוב אליו במקום, נחגור את כל כחנו לקרב את קץ יציאת יתר הכרכים ולהקל מעליך את עול העבודה כפי האפשר.

— וברכתך, ברכת תכלה שנה וקללותיה וכו' – ברכה בזמנה היא. מי יתן ובאה הברכה הזאת לכלנו. כבדה מנשוא קללת השנה החולפת. תחלוף נא תחלוף במהרה.

והנני המברכך בשנה טובה, שנת כח ומנוחה ועבודה פוריה, אותך ואת רעיתך הכבודה בשמי ובשם אשתי.

שלכם באהבה ח. נ. ביאליק

רבניצקי דורש בשלום כולכם באהבה.

 

תיח. לא. אלמאליח²⁹    🔗

תל אביב, יום כ“ה אלול התרפ”ד.

מר אברהם אלמאליח, בירושלים.

סופר יקר,

נסיעתי הפתאומית לחו“ל גזלה ממני שני חדשים והפסיקה את מהלך עבודתי. אחרי ראש השנה אשוב לסדר עבודתי התמידית ב”דביר" וגם תורו של תרגומך, “כלילה ודמנה”³⁰, יגיע. בכל חפצנו האדיר לעשות “כרצון איש ואיש”, הרי אין לעשות הכל בבת אחת, ויש סדר גם לסופרים וספרים. יש ל“דביר” התחייבויות שונות ורבות ביחס לאלה, ויש דין מוקדם ומאוחר בהתחייבויות. הנני בודק את כתב־היד ואת כתבי ההתחייבויות לפי סדר הזמנים וכל הקודם – קודם. עליך, סופר יקר, להאריך את רוחך עוד מעט. סוף סוף ימי התחלה לנו בארצנו, וכל ההתחלות קשות, והתנאים החיצוניים של עבודות המולו"ת בארצנו אף הם קשים. אין דפוסים מתוקנים, ואין אותיות שלמות,ואין פועלים מומחים, ואין נייר הגון, ולהוציא ספר אחד, מתוקן כל שהוא מן הצד החיצוני, קשה לפי שעה כקריעת ים סוף. עלינו לאבד אפוא הרבה זמן בהכנות, כדי שנוכל לעבוד לבסוף מתוך קצת מנוחה ובטחון. ראוי אפוא לך להפוך בזכות “דביר” ולא למצות עמה את הדין. מעט אורך רוח – והכל יבא בזמנו על מקומו בשלום. ולעולם אין דבר טוב יוצא מתוך החפּזון.

איני יכול עתה, ברגע זה, לקבוע לך את הזמן בדיוק, מתי יגיע תור ספרך, אבל משער אני כי הימים לא יאכו עוד, ובימי הגשמים הקרובים, כלומר אחרי החג הבא, תגיע שעתו, ונוח לך ולספרך שישהה עוד מעט ויצא מתוקן משננהג בו מנהג חפּזון ונוליד סנדל.

ובברכי אותך בשנת עבודה פוריה

הננך המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

 

תיט. למערכת “עדן    🔗

15/IX 924. [ט“ז אלול תרפ”ד] תל־אביב.

למערכת “עדן”, שלום וברכה.

בשובי לפני ימים אחדים מצאתי את המחאתכם על הסך 120 דולר, אשר שלחתם לי, שכר שירַי, והנני מאשר בזה את קבלתם בתודה.

ובזה הנני ממהר לשלוח אליכם עוד שני דברים: א) “הנער ביער”, ספור מעשה לתינוקות בחרוזים (אותו ראוי לתת בציורים אחדים, אולי ציור לפרק), ב) “ספר בראשית”, אגדה מדרשית, אף הוא ספור מעשה, וכתוב בפרוזא. בעוד ימים אמציא לכם עוד קצת שירים.

היש לכם חפץ בשיחות חיות (אגדות ובדיות) קצרות מתורגמות מן הספריות העממיות של אומות שונות. יש בידי קצת שיחות על הארנבת (כחמש עשרה) מתורגמות מלשון עם ועם. הן כתובות לילדים קטני קטנים.

ושלום לכם, העורכת³¹ והעורך, ולכל עוזריכם, שלום, שלום. השתדלו ל“השמין” מעט את ה“עדן”. רזה הוא קצת.

המוקיר עבודתכם ח. נ. ביאליק

נ. ב. ושוב אותו מעשה: ככל אשר תמהרו לשלוח את שכר דברַי אחזיק לכם טובה. הפרוטה אינה מצויה, והשעה דחוקה. המקום ירחם. מן הספור “ספר בראשית” אין בידי העתקה. הזהרו בו.