18.10.71

כבר ביקרו בישראל כמה בעלי פרס־נובל שזכו בפרס זה בעד הישגיהם בשטחי מדע שונים. וזו הפעם הראשונה נזכה לביקורו של חתן פרס־נובל לספרות, היורד – ואולי עולה? – למזרח זה של השמש החמה המאירה, מן הצפון הרחוק בו מיטשטשים תחומים בין יום ובין לילה, בין שמש לבין ירח. בעל פרס־נובל הראשון לספרות שיבוא אלינו לביקור בימים הקרובים הוא הסופר האיסלנדי האלדור קילז’אן לאקסנס, שאנו בכל אופן נזקוף לזכויותיו ראשוניות זו.

לאקסנס זכה בפרס־נובל לפני שמונה שנים. כותבי תולדות חייו מספרים עליו, כי הוא נדד הרבה בנעוריו ועד גיל שלושים היה חוזר רק לביקורים קצרים לארץ מולדתו. יצר ה“חיפוש” והסקרנות נסך בו אי־שקט שהמריצהו לנדוד מארץ לארץ ואף על פי כן, כאשר ניתן לו הפרס, מנו בין סגולותיו כסופר את הסגולה של מי שחידש נעורי האפיקה האיסלנדית ויצק בה דם חדש. הוא נמנה למעשה על “צעירי” מקבלי פרס־נובל, כי הוא אחד משלושת מקבלי הפרס – יחד עם אלבר קאמי וקאזימודו – שנולדו במאה הזאת. וכאשר חבר השופטים של האקדמיה המלכותית השוודית בחר בו, הוא הצביע על יצירתו הכוללת של לאקסנס שבעדה מצאוהו ראוי לפרס, יצירה שהשתרעה על עשרים־ואחת שנה של עבודתו הספרותית, אותן 21 שנים שהן “תקופתו האיסלנדית”, בהן ישב קבע בארצו ובהן כתב חיבוריו האפיים הגדולים, כגון “סלקה וולקה” בו שירטט בקווים ריאליסטיים חדים ורעננים חיי כפר־דיגים איסלנדי, שעל רקעם ניצבת דמותה הטראגית של הגיבורה הראשית.

איסלנד היא ארץ האגדות של הצפון הרחוק, הבלתי ידוע. לאקסנס הוא מספר האגדות המודרני של ארצו, בעל “נשימה ארוכה” בעל כוח־המצאה־ודמיון עשיר והוא מעלה זרמים שוטפים ומפכים מתוך המעיינות המצויים. ומציינים במיוחד את כוחו כמחדש בשטח הלשוני וכמי שהשכיל להפוך תוך כדי יצירתו הספרותית את השפה האיסלנדית למכשיר מודרני של יצירה אמנותית. מקורות השראתו הם איסלנדיים אוטנטיים, כך ב“סלקה וולקה” שכבר הזכרנו, כך ב“אנשים חפשיים” בהם הוא מתאר מאבקם של אכרים זעירים בארצו נגד כוחות חזקים מהם המאיימים לנשלם, כך בטרילוגיה “פעמונה של איסלנד” העוסקת בתקופה חשוכה של תולדות ארצו כשזו היתה נתונה לשלטון דני. וכך גם ב“גרפלה”, שיצא לאור סמוך לקבלת פרס־נובל ושבו הוא משתמש במוטיבים רבים מן הפולקלור האיסלנדי, בדרך עוקצנית, לגלגנית.

המיפגש בין היוצר הצפוני לאקסנס ובין ישראל זו של השמש המאירה יהיה מיפגש בין הקצוות. סופרים צפוניים כסלמה לאגרלף (“ירושלים”) וכסטרינדברג (“עד דמשק” ו“בדרך לדמשק”), כבר חיפשו בשעתו את ההשראה מן ה“אוריינט” האכזוטי, המיסטי, באותן תקופות קצרות של יצירתם כאשר המיסתורין היו להם מעין הרפתקה חולפת. מדובר כמובן במיסתורין של “ארץ ערש הדתות” ושל “לילות ערב” שהיפרו למשל דמיונה של לאגרלף. כי בני הצפון משם בא אלינו לאקסנס, יש להם מיסתורין משלהם מן המיתולוגיה הצפונית הקדומה ומאגדות הויקינגים שבמרוצת מאות שנים לבשו לבושים ספרותיים מדי פעם מחדש וגירסאותיהם נפוצו לרוב בארצות סקנדינביה. אך היו אלה מיסתורין של אליליות. ובכך הניגוד בין המיתוס הצפוני ובין זה שלנו, המתחיל למעשה עם ניתוץ האלילים. ואלה הן לכאורה הקצוות הנפגשות עם ביקורו של לאקסנס בארצנו.

אמנם לאקסנס הוא סופר ההולך בדרך הריאליזם המודרני ודורות קודמים של סופרים איסלדיים שלפניו כבר התרחקו מן היניקה וההשראה הישירה מן המקורות של ההרואיקה הצפונית. וכמובן, באותה מידה חל שינוי גם באמצעיהם הספרותיים. היסטוריוני הספרות האיסלנדית מחלקים תולדות ספרות זו לפי ארבע תקופות – זו הראשונה מימי ישוב איסלנד על ידי הנורווגים, עם אהבת השירה שהמיישבים הביאו אתם ושפרחה כאן במשך מאות בשנים ומצאה לה אמצעי ביטוי מקומיים ומיוחדים, ויש בשירה זו מעין גירסה צפונית של הניבלונגן־ליד הגרמני. התקופה השניה היא זו המתחילה עם כיבושי הנצרות והיא פורחת בחסותם של מלכי איסלנד מן המאה העשירית ואילך; השלישית היא זו שלאחר הרפורמציה שלא הצטיינה במיוחד ביצירות גדולות ובמשך מאתיים שנה כמעט הקפיאה וצמצמה את היצירה הספרותית לפרסומים בעלי אופי דתי, כאשר באיסלנד היתה קיימת הוצאת ספרים אחת ויחידה בלבד. פריחה מחודשת התחילה במאה ה־19 בה מתחילה הספרות האיסלנדית לכבוש מקומה בספרות הרגיונלית של סקנדינביה והדיה מגיעים גם מחוץ לתחום זה.

האלדור קילז’אן לאקסנס הולך כבר בדרך שנסללה לפניו. הוא יוצר פורה, השולח ידו בכל מקצועות הספרות היפה – מסות, סיפורים קצרים, יצירות אפיות גדולות ובעלות ממדים, המבטיחים לו מקום ראשון במעלה בין סופרי ארצו הקטנה, הרחוקה והשפעתו חורגת ומגיעה גם מעבר לה. דור צעיר של סופרים מתחנך על ברכי יצירתו, המשפיעה, כפי שהשפיעה בשעתה על הספרות האיסלנדית קבוצת סופרים מימי סוף המאה הקודמת, שהלכה לשמוע תורה מפיו של גיאורג בראנדס בקופנהאגן וחזרה לרייקיאוויק ופתחה אכסניה ספרותית משלה ושמה לה למטרה, להכניס הלכי רוח וסגנונות מודרניים והשראה בת־זמנה לספרות האיסלנדית.

מזלה של הספרות האיסלנדית – ספרות של עם נידח וקטן – הוא, שהיא בת למשפחה הסקנדינבית הגדולה. והיא ניתנת להעברה בקלות מכלי לשוני אחד לשני בתוך המשפחה הזאת. והלא איסלנד מונה סך הכל כ־150 אלף תושבים, בעוד שתרומתה לספרות הסקנדינבית בפרט ולספרות העולם בכלל גדולה יותר ללא כל פרופורציה בכמות ובאיכות. היאך עשו זאת האיסלנדים?