רקע
דוד גלעדי
מוכר הספרים

19.2.71


יעקב טברסקי היה, מאז עלה ארצה לפני ארבע שנים מלנינגראד, לשם־דבר בין מוכרי הספרים בתל־אביב. יהודי קטן־קומה זה בעל הפנים המאירות תמיד, עם המקטרת המיניאטורית הלעוסה בין שיניו, יש לו כוח־משיכה מיוחד על לקוחותיו, שביניהם תמצא מכל גוני החברה ה’מלומדת' שלפעמים יש לגביהם החשד, כי יותר משהם באים לרכוש ספר כלשהוא, הם באים להימצא במחיצתו של המוכ"ס.

רק טבעי הוא שחנות זו ברחוב שינקין היא מעין מקום־מעגן לכל הלנינגרדים, שכאן תמצאם שקועים בשיחה על עבר והווה ותתבשם מן ההווי של יהודים מרוסיה שרק זה עתה עלו ארצה. בערב סגרירי לפני כמה ימים מצאנו שם גם את מי שהיה ראש קהילת לנינגראד, שבא מן האולפן להתארח ללילה אחד בביתו של טברסקי, בן עירו לשעבר במשך כעשרים שנה. ואין זה אלא שפשטה השמועה ובאו לכאן ידידים להקביל את פניו והתנהלה שיחה שקטה, מתונה־מתונה, ברוסית כמובן (וחבל שמרוב עם־הארצות לא יכולנו להשתתף בה). אבל לחיצת יד עם מר פצ’רסקי גם היא היתה “שווה”.

אומר על עצמו מר טברסקי שהוא אינו למדן. ואיך יהיה למדן, כאשר כבר בגיל 20 היה ב“גירוש” לארץ גזירה? אולם גם אם לא למדן הוא, הרי לפי כל הסימנים הוא ידען גדול בעסקי ספרים. חנותו עושה רושם של מוכ"ס בסגנון ישן, עם מדפים גדושי ספרים עד התקרה, בשתיים ואפילו בשלוש שורות אחת מאחורי השניה, ספרים מגובבים על השולחנות, בתוך ארגזים וקרטונים – ומרוב ספרים כמעט אין כבר מעבר לקונים. בתוך הערבוביה הגדולה הזאת רק מר טברסקי יודע למצוא רגליו – בראש וראשונה רגליו! –וגם ידיו. אדרבה, תשאלוהו על ספר כלשהו והוא יידע לומר מיד אם הוא מצוי או לא בין אלפי הספרים בחנותו או אם היה לו הספר ומכרהו. אך אפשר להעמידו בניסיון גם על מקום ותאריך הדפסת ספרים על מהדורותיהם השונות במשך מאות שנים.

אף על פי כן יאמר שלא למדן הוא. ואתה תוהה עליו ועל יהודים אלה מרוסיה הנקלעים לחנותו – כמובן, מן השכבות שגם בעל החנות נמנה עליהן – ומתחיל להבין, מה הוא אותו מטען של מידות אנושיות שיהודים אלה מביאים אתם אלינו, כמה עושר רוחני מן הסוג שגילית גם אצל מוכ"ס זה ברחוב שינקין.

ישנם בארץ עשרות ואולי מאות אספני ספרים למקצועותיהם ובפרט במקצוע היהדות ללשונותיו. ומתברר מדברי מר טברסקי, כי עד היום הזה ישנם אספנים במקצועות אלה גם ברוסיה הסובייטית וישנם כמה אוספים פרטיים חשובים גם בלנינגרד עצמה. הוא היה שם אחד מן האספנים האלה ומה שהציל מאוספו הצליח להביא אתו בעת עלייתו, הוא ששימש בחלקו יסוד לחנות זו שלו.

וכאן עלינו לספר מקצת מתולדות חייו של מוכ“ס זה ברחוב שינקין, למען להבין, למה מאז יצא לאוויר העולם, ריח הספרים הוא אוויר לנשימתו. נעוריו עברו עליו בבית אביו האדמו”ר לשושלת צ’רנוביל בעיר קיוב; ועל אבי השושלת שהיה תלמידו של הבעש“ט, מספרת האגדה שהוא עלה לארץ־ישראל וחי בטבריה משך שנים וכאשר חזר לרוסיה, הדביקו לו את השם “טברסקוי” או “טברסקי” על משקל טבריה. בבית אביו האדמו”ר היו הרבה ספרים, אלפי ספרים. ואת הספרים האלה, יחד עם המטלטלים ועם כל המשפחה, השליכו יום אחד לרחוב, בסוף שנות ה־20. הלך יעקב הצעיר והזמין צלם, כדי לצלם אל המעשה הברברי – כי מה יכול היה לעשות יותר מזה נגד הייבסקציה ונגד הצ’קה? איך שהוא התגלגל צילום זה כעבור כמה שנים לאחד מעתוני ארה“ב ובעקבות פרסומו “התגלגל” יעקב טברסקי לארץ גזירה. הוא נשפט ל”גירוש" למשך עשר שנים קשות ומרות. אומר הוא עתה שבדרך נס שוחרר כבור תשע שנים והוא שקל 44 קילו. ולמרות כך רצו לגייסו בכוח לצבא ורק משהרופא פסלו לשירות צבאי, זכה לטיפול יותר “אנושי” – הוא נשלח לעבוד במיכרות הדנייפר.

משיצא גם משם בלי ריסוק אברים, היה מתגלגל בין ריגה לבין טאשקנט, עד שלבסוף הטיל עוגן בלנינגרד, שם הוא חי עד לעלייתו ושם הוא שימש כמין סוכן־נוסע של מפעל תעשייתי.

עתותיו החופשיות במסעות אלה הוא ניצל לחיפוש ולחיטוט אחרי ספרים. כך הוא אסף לביתו כ־4,000 כרך, מהם “דפוסים ראשונים” של ונציה וליוורנו, עשרות ספרי תנ“ך קוריוזיים – למשל אחד בגודל 4X2 ס”מ שנדפס לפני 90 שנה לפי הזמנתו של יהודי בלייפציג לשעשועו הפרטי והוא התנ“ך הקטן ביותר בעברית; ואחד נדפס בסין ולא על ידי המיסיון, כי אם בידי יהודים ולמען יהודים; וכן התנ”ך של הקראים בשפה הטאטארית ובאותיות עבריות, כאשר רישא של כל פסוק הוא במקור העברי, ועוד. כאשר עמד לעלות, הוא צריך היה להעביר את ספרייתו תחת ביקורת ועדה מטעם הספריה הלאומית של לנינגרד, שהיו“ר והמומחה שלה היה ייבסק איש הקג”ב וזה פסל ליצוא 158 הספרים בעלי הערך הרב ביותר ואלה הוא נאלץ היה להציע “למכירה” לספריה.

אבל אומר על כך טברסקי: גם זו לטובה. העיקר שיכול היה להביא אתו מרבית ספריו. כאן בתוך עמו הוא יושב, בין יהודים אוהבי ספר הסרים לחנותו (וגוזלים הרבה מזמנו היקר)… מכיר הוא כבר את כולם, מהם כאלה שמכר להם, מהם כאלה שהחליף אתם – ואם לא ספרים, הרי לפחות דברי חכמה וידידות, שגם הם “שווים” בעיניו.

בין אלה שכבר סרו לחנותו נמצא למשל אספן שאומדים ער ספרייתו – הפרטית! – בשניים־שלושה מיליון דולר. מזה אפשר ללמוד על ממדי האספנות בשטח זה, העולה על כל האספנויות האחרות, הגם שאיסוף ספרים דורש מבינות גדולה. ולא כמו איסוף תמונות־אמנות למשל, שיש בו הרבה מהעמדת הפנים והוא נעשה לרוב לפי האופנה המצויה או לפי חוש הריח המסחרי.

בחנותו של מר טברסקי אפשר למצוא הרבה קוריוזים גם מימי גסיסתה של התנועה הציונית ברוסיה, כאשר הייבסקציה נעזרה בסוכני המשטרה, כדי לחנוק אותה. ולא מעט אצלו מספר הספרים במקצועות היהדות בשפה הרוסית שרק מעט תמצאם בעולם. “מתמחה” הוא לכן בשטח זה במסחרו וכן בענף הסובייטולוגיה, שבה הוא מסוגל לפי כל הנראה, לספק דברי־דפוס נדירים לסקרנים.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49944 יצירות מאת 2761 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21301 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!