יב לי. ח. רבניצקי 🔗
קורוסטישוב, 4 נויאבר 93 [י“ז כסלו תרנ”ד].
[לי. ח. רבניצקי]
אדוני הנכבד והיקר!
הנה לפניך עוד פרח אחד מפרחי שירתי, קחהו ושתלהו באחת הערֻגות אשר ב“פרדסך” לעַנג וליהנות בו בני אדם.
והשיר הזה אשר הנני שולח אליך בזה1 הוא נחמד ועמֹק כאחד, ומובטחני שבֹשם כזה היה יהיה לתפארת לפרדסך, כי, לדעתי, שיר כזה גם בשפה אירופית לא ינחל קלון – אדרבה!..
עתה אעירך על המלות שאינן מצויות הבאות בשירי זה: עמוד א‘, שורה ג’: “עתה שַׂבְתִּי וּמִשֵׂבִי”2 בשי“ן שמאלית, והוראתן – זקנה ושיבה, ובתנ”ך נמצא “זקנתי ושַׂבְתִּי”3, “כי קמו עיניו משֵׂיבוֹ”4. — עמוד א‘, שורה י’: “בַעֲזֹז בי עֵין החיים”,5 כמו במשלי ח' 29: “בעזוז עינות תהום”. — עמוד ב' מן שורה ט' עד שורה י“ב6 שעור הבית הזה כן: “עין כרובי מעלה בחנה את תֻּמי ובֹר לבבי שלא חלו בם ידים לחלל יפים – וַיִּגָלוּ”. — עמוד ה' שורה י”ב; “מרי ותְאֻנִים”,7 כמו ביחזקאל כ“ד 12: “תאֻנים הלאת”, והשתמשתי בו בהוראת תואנות. בעמוד ג': “רָאות רבות”8, כן הוא בישעיה מ”ב 209. בעמוד הנ“ל: “ולהתנַבּות”,10 כן הוא פעמים חדלי ספורות בתנ”ך, וביחוד בראשונים,11 וביחזקאל12 בלי אל"ף.
את שירי זה הנני מבקשך להדפיסו בפרדס. אם אי אפשר הדבר – אבקשך להשיבהו אלי מיד, כי לא נשארה לי כל העתקה מאפס זמן להעתיק, כי כבר בראשי ורֻבי הנני “סוחר”.
מדוע יאחר ה“פרדס” מועדו? אחת הסבות העִקריות, שבן־אביגדור13 ואחיאסף14 עושים חיל ואוספים ממון בהוצאותיהם הוא בשביל שלא יאריכו את נפש הקהל בתוחלת ממושכה. יודע הנני כי רבים מחכים בכליון עינים ליום צאת הפרדס.
להצטדקות על טענתך מדוע לא הודעתיך יום חתונתי15, כמנהג בני אדם, אוכל להודיעך, שגם שלֹחַ שלחתי לך מכתב הזמנה, כנהוג, ואם לא בא לידך לא בי האשם. שירים רבים יפים וגדולים אתי עד כדי חוברת גדולה – מה עצתך, האבוא בדברים את בן אביגדור על אֹדותם?
אינני יודע מדוע גומרים כל המבקרים פה אחד את ההלל הגדול על כל תוצאות בן אביגדור. לדעתי, בכל הוצאותיו בין בספורים ובין בשירים רב — — על הטוב והיפה – מזלו גרם!
בכל אופן מהר ענני ואל תאריך נפשי.
מוקירך ומכבדך כערכך
ח. נ. ביאליק
יג16 מנדילי זלאטקין 🔗
חביבי, ילד שעשועי מנדילי זלאטקין17!
אף כי זה כבר נפסקה הקורספונדנציה בינינו, בכ“ז הנני שומר אליך אהבתי. הוי, חביבי, את כל קורת רוחי בעוה”ז נתתי חלף מבט אחד בפניך העגולים והנחמדים כפני כרוב קטן; צר לי על השבת מרוץ המכתבים בינינו. אדמה כי מהיום והלאה נכתוב איש לרעהו.
בימים האלה יצאה לאור מן הירחון הנפלא “ממזרח וממערב” החוברת הראשונה. חביבי! כלי ספרותי כזה יקר עוד לא ראתה עיני ועיניך מים חתום “השחר”. ראה, יקירי, להפיץ את הירחון הזה ואל ייקר לך כל עמל. כלנו מחויבים בדבר הזה. החתומים בארץ רוסיא יפנו אל הסוכן הכללי הרוסי אשר אדריסתו כן: Изр. Родницкому, Житоміръ הוא מו"ל “הייליגע לאנד”18. הודיעני, חביבי, מה מעשיך ביקטרינוסלב ומכל אשר עבר עליך עד היום הזה.
כתבתי:
м. Коростышевъ, Кіев. Губ. Г-ну Ш. Авербуху. для Х. Н. Б.
את שמי תכתוב בר"ת ולא מפורש – זכר זאת.
המחכה למכתבך
חיים נחמן ביאליק
יד לי.ח. רבניצקי 🔗
כ“ז אב תרנ”ד. קורוסטישוב.
ידידי מר ח"י ראבניצקי!
הנני שולח אליך אחד משירי האחרונים אשר כתבתיו בט' באב דהאי שתא19. ותנאי כפול אני מתנה שתדפיסהו כמתכֻנתו בלי שנוי כל שהוא. וכתבניתו – שורה כנגד שורה ושתים יוצאות זנב20. וגם לא תדפיסהו דיומדין (ב' עמודים לצד) כ“א עמוד עמוד לבדו. הן לא כ— — אני, אשר, אעפ”י ש“לא ימלא מקום נכבד בשירה העברית”21, בכ"ז ימלא את חוריו כסף מפסֹלת לוחותיו, ואנכי אעבדך חנם והיה זה שכרי שאמרתי ונעשה רצוני, — ואל תדמה שאני בֹחֵר לפעמים בכונה במלות קשות ההבנה (כמו שכתבת אלי באחד מכתביך), כי אני מבקש ומחטט תמיד אחרי מלות מדֻיקות המצַינות היטב את כַּוָּנָתִי.
“הכפירים בתלתלי זהב” אשר כתבתי בשירי זה22 מרמזים על היונים, כי כן יקרא להם הפילוסוף ניטשה בתורת מוסרו23. בבית ט' שורה ז' כתוב “וַיָּרָס”24, הוראתו הַטֵף רסיסים, זָרֹק דבר נִגָר; כמו “לָרֹס את הסֹלֶת” דיחזקאל25! שרשו רסס (окропить). חפצתי לשלֹח אליך עוד שיר אחד או שנים, אך נפשי קצה עתה בכתיבתי ואסתפק באחד לע"ע. אולי תָבֹר משירי הישנים הנמצאים בידך אליך עוד לכשתודיעני את זמן סדור הפרדס לדפוס; כי יש את נפשי לתת ספר כריתות למוזתי ולשפוך את כוס שכרונה על פניה ושלחתי מעל פני גם את ילדיה החוצה.
לתמהוני ולדאבוני לא באה אלי עד היום החוברת הראשונה “עולם קטן”26. כנראה, אבדה בדרך, ולכן היטיבה ברצונך לשלח שנית אלי. והנני מבקשך לשלח אלי גם “פרדס” ספר ראשון, כי נגנב ממני זה ימים. מחיר ה' הפרדסים27 עוד לא קבלתי מידי הקונים; בקבלי אשכח.
הואילה להודיעני מי הוא המתכנה “אלדד ומידד”28?
החוברת “ממזרח וממערב”29 לא עשתה עלי רושם טוב. מאמרו “ירחוננו”30 וגוף החוברת הוא כשטר ושוברו בצדו. הרבה הבלים, תבן וקש נכנסו בה. שירים אין בה כל עיקר, כלומר, הרי הם כאלו אינם.
איני מבין מה ראה הפרופיסור יוסף הלוי31 לשטות זה32 לדחוק את עצמו אל היכל השירה והיא לא תצלח. לוא היה שם הכבוד פרופ' מלפפני הייתי מגרש מעל פני את המוזה במקל ובמטאטא.
ואעפ"י כן יש בשיריו דברים טובים המקבלים טעם לפגם מסגנונו הברברי והמוזר לרוח הקוראים.
אבקש לענותני תיכף ומיד ואת משפטך על שירי תגיד.
ברגשי כבוד וידידֹת33
ח. נ. ביאליק
P. S. בבית ט' משירי זה המשלתי את כנס“י34 לנזיר נודד נושא צלֹחית של פליטון ומַזה לרוח ובבואו יכניס ריח טוב עמו… המשל הזה הוא מְשַׁל מדרשי בפ' לך לך, שאמה הקב”ה לאברהם לך לך… “טלטל את עצמך ממקום למקום שיודע שמי בעולם; משל למה”ד, לצלחית של פליטון" וכו' וגו', והן הוא במדרש שה"ש35.
הנני מבקשך שנית לענותני תיכף ומיד. — אל תשמט את זמן הכתיבה מתחת השיר כעשותך לשני שירי בפרדס ב'36.
הנ"ל.
-
“אלילי הנעורים”, שנדפס ב“פרדס” ב' וביאליק לא הכניסו לקבצי שיריו. ↩
-
בפתיחה לשיר:
גַּם אֲנִי הָיִיתִי נַעַר
קַל כַּנֶּשֶׁר, עַז כַּנָּמֵר;
עַתָּה שַׂבְתִּי וּמִשֵּׂיבִי
טַעְמִי לֻקָּח, רֵיחִי נָמָר.
ביאליק כותב במכתב “ומשֵׂבי” – בלי יו"ד – שלא כדין. ↩
-
שמואל א‘ י"ב ב’. ↩
-
מלכים א‘ י"ד, ד’. ↩
-
אֶפֶס זָכֹר אֶזְכֹּר יָמִים
בַּעֲזֹז בִּי עֵין הַחַיִּים. ↩
-
כִּי אֶת תֻּמִּי, בֹּר לְבָבִי
שֶׁיָּדַיִם בָּם לֹא חָלוּ
חַלֵּל יָפְיָם, עֵין הַכְּרוּבִים
בָּחֲנָה מַעֲלָה – וַיִּגָלוּ. ↩
-
לפנינו בשיר: מרי ואיבה (“תחלם חרפות, מרי ואיבה”), וכנראה תֻקן חרוז זה בידי המשורר או בידי העורך. ↩
-
אָז נָשָׂאתִי כַּנְפֵי שַׁחַר
וַיִּרְאֻנִי רָאוֹת רַבּוֹת. ↩
-
“רָאית רַבּוֹת ולֹא תשמֹר” – והקרי: רָאוֹת. ↩
-
רֹן כֹּכָבִים שִׁיר הוֹרֻנִּי, הַטֵּף הַשִּׁיר וּלְהִתְנַבּוֹת. ↩
-
הכונה היא, כנראה, לפירוש של להתנבא – כלהטיף שיר ולדבר דברי חזון, מה שנמצא “פעמים חדלי ספורות” בתנ“ך, וביחוד בנביאים הראשונים; ולא לצורה התנבאוֹת, שנמצאת רק פעמַים בתנ”ך: בנות עמך המתנבאות מלִבְּהֶן“ (יחקאל י“ג, י”ז); ”ויכל מהתנבות" (שמואל א‘ י’, י"ג). ↩
-
הפך את הסדר, כי ביחזקאל המתנבאות בא‘ ושמואל בלי א’. ↩
-
בן־אביגדור הוציא בזמן ההוא את “ספרי־אגורה”, שהתפשטו הרבה. ↩
-
הוצאת “אחיאסף” שנוסדה בזמן ההוא על־ידי חברי אגודת “בני משה”, והשתתף בה בשנים הראשונות – עד שנת תרנ"ה – בן־אביגדור. ↩
-
חתונתו של ח. נ. ביאליק היתה בכ“ה בסיון תרנ”ג. ↩
-
באגרת זו לא מסומן זמן הכתיבה, ולפי שמדובר בה על החוברת הראשונה של “ממזרח וממערב”, שיצאה “בימים האלה”, משמע נכתבה בתרנ“ד, וכנראה קודם לאגרת י”ד, שהביע בה ביאליק דעה אחרת מבזו של אותו ירחון. ↩
-
מ. זלטקין – ג‘יניבה – סוחר ותלמיד־חכם, מחבריו של ביאליק בישיבת וולוז’ין ובאגודת “נצח ישראל”. ↩
-
הוא ישראל נארודיצקי, מרעיו־נעוריו של ביאליק בז'יטומיר, שנזכר בכמה מן האגרות. ↩
-
הוא השיר “על סף בית המדרש” שנכתב בתשעה באב תרנ"ד. ↩
-
בצורה זו נדפס השיר ב“פרדס” ג'. ↩
-
הדברים המובאים במרכאות הם מדברי רבניצקי באגרת אל ביאליק. ↩
-
רָאִיתִי הַכְּפִירִים בְּתַלְתַּלֵּי הַזָּהָב
שֶׁנָּפְלוּ עַל־הַרְרֵי הַצְּבָאִים חֲלָלִים. ↩
-
הכונה היא, כנראה, לספרו של ניטשה “לתולדות המוסר” (Zur Genealogie der Moral), ואין אנו מוצאים בספר זה אלא מעין זה שמציין ביאליק, כשניטשה אומר (מאמר ב', פרק י"ג) על היונים: “ראשי־ילדים נהדרים אלה, שרוחם האמיץ היה רוח אריות” (Diese prachtvollen und loewenmutigen Kindskoepfe), או כשהוא מדבר (מאמר א', פרק י"ג) על הגזעים האציליים שביסודם נמצאת החיה הצהובה, הנהדרת, השוחרת לטרף ולנצחון, והוא מונה את הגזעים והעמים האלה: האצילים הרומאים, הערבים, הגרמנים, היפנים, גבורי־הים הסקנדינביים, ואת הגבורות שביצירות הומירוס. ↩
-
וַיָּרָס וַיֵּז גּוֹיִם רַבִּים עֲצוּמִים.
כך היתה הנוסחה הראשונה של החרוז הזה וכך נדפס ב“פרדס”, וביאליק תקנו אחר־כך: “וַיִּזְרֹק וַיֵּז” וכו'. ↩
-
“ושמן שלישית ההין לָרֹס את הסֹלת” – יחזקאל מ“ו, י”ד. ↩
-
ספריה לילדים שהוציא רבניצקי ועורר את ביאליק להשתתף בה. ↩
-
ביאליק עסק גם בהפצת ספרי ה“פרדס” בעירו, שלא על מנת לקבל פרס. ↩
-
“אלדד ומידד” – שלום־עליכם וי. ח. רבניצקי – הדפיסו ב“המליץ” תרנ“ג קבוצת מאמרי־בקורת שנקראה בשם ”קבורת סופרים“, וכיון שב”פרדס“ ב' נדפסו ”מכתבים ממידד לאלדד“ ידע ביאליק שסוד הפסיבדונים הזה ידוע לרבניצקי, עורך ה”פרדס", ושאל אותו על כך. ↩
-
חוברת א' של הירחון “ממזרח וממערב”, שהוציא ראובן בריינין בוינה וביאליק הדפיס בה את “שירת ישראל”. ↩
-
המאמר “ירחוננו” הוא מאמר הפרוגרמה של “ממזרח וממערב”. ↩
-
חוקר לשונות המזרח ועתיקותיו וחוקר תנ“ך (אדריאנופול 1827 – פריז 1917), לומד מעצמו שנתמנה פרופ' בפריז לשפת כוש ולקח חלק רב בוכוח המדעי ע”ד העם השוּמרי, יוצר התרבות לפני האשורים והבבליים. הוא הדפיס שירים ציונים ב“פרדס” וב“ממזרח וממערב” ועוד והוציא גם קובץ־שירים עבריים (“מחברת מליצה ושיר”). ↩
-
זה, ולא זו, לפי רש“י (במדבר ט“ז, ז' – עפ”י מדרש רבה ותנחומא): ”וקורח שפקח היה מה ראה לשטות זה". ↩
-
כך מנוקד במקור – הערת פב"י. ↩
-
כנסת־ישראל. ↩
-
שהש“ר, פ”א, על הפסוק “לריח שמניך טובים”. ↩
-
ב“פרדס” ב‘ נדפסו ג’ שירים של ביאליק, באחד מהם (“אל האגדה”) לא מסומן כלל זמן היצירה, ובשנים מהן (“אלילי הנעורים” ו“אל האריה המת”) נמחק היום ונשארו השנה והחודש, וכין שהשיר “על סף בית המדרש” קשור בנבואת הפורענות והגאולה של תשעה באב (ראה ע“ז במאמרו של פ. לַחובר: ”ביום חרבן וחזון תקומה“ – ירחון ”מאזנים" כרך ד‘, ע’ 115–112), ע"כ בקש המשורר מאת עורכו לבל ישמיט את זמן הכתיבה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.