שכא1 לש. אנ־סקי 🔗
אודיסה [בתחלת הקיץ של תרע"ו 2].
[תרגום מאידית]
אנ–סקי היקר והנלבב3!
אנו עוברים היום למעון־קיץ, ואין דיו ועט, ועל כן אני כותב בעפרון.
המעשיה שלך “לגלוג”4 היתה כבר מסודרה לגמרי בדפוס5. להצלחתנו פסל הצנזור מתוך איזה נמוק את ההקדמה, ועל כן נהיה מוכרחים לחזור ולסדר אותה, ואם כך נוכל אולי לתקן לפי הנוסח החדש, שהבאתי. לעברית יהיה זה מתורגם בימים הקרובים6.
המתרגם של הדרמה שלך7, שעליו חשבתי, עסוק בשעה זו. אבל עוד לא נואשתי ממצוא מתרגם אחר.
המאסף (שלנו8) יגמר בחודש הבא. הסִדור בדפוס כבר נגמר ואין הוא חסר אלא הדפסה.
למאסף־פרץ9 מבטיחה החבריה לתת חומר. קצת כבר נתנה. אם כלם יקיימו את הבטחותיהם – איני יודע. דרך אגב, יודע אתה בודאי, שגם בפטרוגרד מאספים חומר למאסף. האין לחשוש שיאָסף “יותר מדי”?
אומר אתה לזוֵג את פרץ עם שלום־עליכם10 – היודע אני? אולי אין זה דרך מעוקל. יש לעיין בדבר.
אם נוסע אני לפטרוגרד – עדין אינני יודע. זה תלוי בכמה דברים. אם אסע אקח אתי את ה“הגדה”11.
פרישמן שב מקיוב דוקא כשרוחו טובה עליו. “השנה הטובה” יודעת אותו מתי אמת בפיו ומתי לא.
פרוג חולה, חולה מאד, וזקוק לרחמים.
בבית הסבא לא הייתי זה ימים אחדים. אפשר שקבל בינתים מפטרוגרד את הסטיפנדיה12 או ידיעה על אודותיה.
את שירי ר – – אקרא. אם יש להפיק תועלת מהם אשתמש בהם13.
והיה בריא וחזק – בלי סוּקַר14 – ידיד וחבר נלבב ויקר.
שלך חיים נחמן
שכב15 לש. דובנוב 🔗
אודיסה, יום ה' לחדש סיון שנת תרע"ו.
ידידי הנעלה מאד,
דבריך נגעו עד מעמקי לבי16. גם אני זכרתי באהבה ובגעגועים את הימים הראשונים, הרחוקים והקרובים כל כך, אשר דברת עליהם במכתבך. מיום שעמדתי על דעתי משכני לבי לאודיסה, היא העיר אשר אוו למושב להם טובי סופרינו, נקיי־הדעת ונקיי־העט, מורַי ורבותי הראשונים. הסופרים האלה, המעטים במספר, היו לי למופת ולעינים; את דבריהם שתיתי בצמא ואחריהם הלך לבי. וברוך אלהים אשר נחני בדרך אמת ויביאני לחסות בכנפי החבורה הקטנה, חבורת סופרי אודיסה. עד עולם אברך מזלי על החסד הזה.
“התהלה מטילה חובות” – אומר אתה אלי במכתבך, והוא הוא הדבר אשר יביא רעד בעצמותי. לא איש עול וחובה אנכי. אם באמת בחר אלהים קנה נבוב כמוני להיות לחליל לו – אני מה וכחי מה? יחייני רוח פיו ומגע אצבעותיו ידובבני, ואני די לי שאני חי ורואה את אור השמש ואת ירק העשב; רב לי, רב מדי, שזכיתי למצוא על דרכי רֵעים־מורים כסופרי אודיסה ליהנות מאוֹרם ולהתחמם כנגד אוּרם.
ובעוד ה“חג”, אשר בדו לי ידידי מלבם, לא כלה, והנה השמועה על מות שלום־עליכם באה. כך מנהגו של עולם: הללו “מתיבלים” והללו נובלים… הסבא שלנו גם הוא נבל, נבל מאד, בימים האחרונים. חצי בשרו יבש כמעט, וקומתו נגרעה עד החצי. ופרוג שלנו גם הוא “קרוב למקח”17. בשבוע שעבר נתחוהו – זאת הפעם השנית – ובעוד ימים ינתחוהו שוב, ומי יודע מה תהי אחרית הנתוחים.
טריווש18 הודיעני את כתבתו ובעוד ימים יקבל שכרו הקצוב. זרזהו לעבודה, וגם אתה, ידידנו, אל נא תתרשל מלתקן את הצריך תקון. הכן נא בעוד מועד גם את הציורים אשר יבואו בכרך זה, העומד להמסר לדפוס, כי בטרם היות בידינו הציורים, לפחות של הגליונות הראשונים, הרי אין לגשת לסדור.
והנני האומר שלום לך ולרעיתך הכבודה
המתגעגע עליך באהבה
ח. נ. ביאליק
שלום לך בשם הסבא ובשם רבניצקי וכל ידידינו.
-
עפ“י השבועון ”ליטערארישע בלעטער“, 1934, גל. ל”ג. ↩
-
האגרת היא תשובה על אגרתו של אנ–סקי אל ביאליק מי"ב במאי 1916. ↩
-
בגוף האגרת: “ליעבהארציקער אנ–סקי”. ↩
-
במקור “אפלאכען”. ↩
-
בשביל המאסף “אונטערוועגס”, שיצא באודיסה בשנת תרע“ז ונדפס בדפוס ”מוריה“ – בו נדפסה מעשיה זו של אנ־סקי, (“א–נסקי” במקור המודפס – הערת פב"י) שנקראה שם בשם ”אבגעלאכט". ↩
-
בעברית נדפסה מעשיה זו ב“העם” השבועי (גל. י“א־י”ב “לגלוג”) ובספריה לילדים “ספרי” (“הצחוק” – אודיסה תרע"ז). ↩
-
כנראה, הדרמה “בין שני עולמות” (הדבוק), שתורגמה אחר־כך ע“י ביאליק ונדפסה ב”התקופה", כרך א'. ↩
-
המאסף “אונטערוועגס”, הנ“ל, או המאסף ”כנסת“, שנערך בידי ביאליק ויצא בשנת תרע”ז. ↩
-
לזכרו של י. ל. פרץ. מאסף זה לא יצא. ↩
-
אנ־סקי הציע מאסף לזכר שניהם – שלום־עליכם מת בי' אייר תרע"ו (י"ג במאי 1916). ↩
-
בידי ביאליק היתה הגדה של פסח בכתב־יד, כתובה על קלף, עם ציורים, ואנ־סקי בקש לצַלם אותה בשביל המוזיאון של האגודה להיסטוריה ואתנוגרפיה. ↩
-
הבטיחו למנדלי מו“ס סטיפנדיה, שיוכל להסתלק מעבודתו כמנהל ה”תלמוד תורה" באודיסה, – הדבר לא יצא אל הפעל – ואנ–סקי שאל אם כבר קבל אותה. ↩
-
במקור: “אויב זיי וועלן נוצן וועל איך זיך מיט זיי בענוצן”. ↩
-
אנ־סקי הזכיר באגרתו, שהרופאים מצאו בגופו סוקר. ↩
-
עפ“י ”הארץ' מיום י“ג ניסן תרצ”ה. ↩
-
ש. דובנוב מעיר כאן: “באביב שנת תרע”ו (1916), בעצם ימי המלחמה, שלחתי לביאליק מכתב ברכה ליום חג היובל הספרותי שלו. הזכרתי לו, שלפני כ“ה שנה עמדתי על יד העריסה של בת־שירתו, כשקראתי בכתב יד בחוג ידידינו האודיסאים את שירו הראשון ‘אל הצפור’, שנדפס ב‘פרדס’ של רבניצקי, ואחר־כך היינו מתענגים על שגשוג כשרונו הפיוטי הנפלא; אבל בשנים האחרונות ‘עמד מלדת’ ובת־שירתו נשתתקה, – ואמרתי: ‘התהלה מטילה חובות’. אסור להפסיק את עבודת הקודש של המשורר הלאומי, שמוטל עליו לשיר על,יהודה המתבוססת בדמיה במזרח אירופה‘ (רוסיה), כמו ששר מלפנים על ’עיר ההרגה'. מכתבי נדפס בטופסו הרוסי, מפני שהממשלה גזרה איסור על שילוח אגרות והדפסת ספרים בלשון היהודים (בשבועון “ייברייסקיה נידיליה” 1916, גליון 16). ביאליק שלח לי את תשובתו בעברית”. ↩
-
ש. פרוג מת בסופו של אותו קיץ (כ"ב בספטמבר 1916). ↩
-
הסופר י. א. טריווש מוילנה התחיל בתרגום ספרו של דובנוב “דברי ימי ישראל בדורות האחרונים” – בהשתתפות המחבר – בשביל הוצאת “מוריה” (הספר תורגם אחר־כך ע“י ב. קרופניק ויצא בהוצאת ”דביר"). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.