תקלד לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב. ב' חשון, תרפ"ז.

לכבוד הרב החכם ד"ר חיים בראדי בפראג.

לאדוני וידידי הנעלה שלום וברכה!

בשובי ממסעי נמסרו לידי כל החבילות ששלחת לחברי י. ח. רבניצקי וצרפתין לאלה הנמצאות בידי מכבר. עכשיו הספר הראשון של כרך־המלואים של הרשב"ג – שירי חול – מסודר כולו וגם השירים שנשלחו על ידך באו על מקומם. בעוד ימים מספר יגָמר גם סדורו של הספר השני, שירי הקודש, וגם בו ימצאו מקום שירי הקודש משלך. כפי שאתה רואה לא יכולתי לעמוד בגזרתך, לתת את כל קבוצת שיריך, הקודש והחול, במקום אחד, דבר כזה היה מביא לידי ערבוביה, שהרי מלבד שיריך יש לי עוד מאה ועשרים שירים, שגם בהם יש חול וקודש, ואני רגיל לתת סדר למשנתי. ואולם בסדורי נזהרתי ששיריך אתה יהיו כפי האפשר סמוכים זה לזה, ולא יבוא זר בתוכם. ואתה תבין לי ותסלח בטובך.

עם זה הנני לזרזך למהר את משלוח יתר הערותיך היקרות לשני כרכי הרשב"ג הקודמים ולא תתעכב על ידך יציאת כרך־המלואים. המתחיל אומרים לו גמור.

ודבר שאיני צריך לומר כי שמך יקָרא על חלקך בשער הספר ובהקדמה לכרך־המלואים.

ובתתי לך את תודתי הנאמנה על עזרתך היקרה לנו מאד לשעבר ובתקותי החזקה כי לא תמנענה ממנו גם להבא הנני נשאר מוקירך וידידך הנאמן.

נ. ב. צויתי לשלוח לך את ארבעת הכרכים של כתבי, לך למתנה, ומי יתן והיו לך לרצון. הרשות לאזהרות¹: “שולמית שחרחורת”, וכן האזהרות האחרות ושלשת הפיוטים שנדפסו על ידי שזח“ה² ב”קובץ על יד"³, נמצאים בידנו, מכבר, אלא שמפאת סגנונם וצורתם הקלושים נדחו מלכתחלה לכרך־המלואים בסופו.

הנ"ל

 

תקלה לד"ר ב. מ. לוין    🔗

תל אביב, ב' חשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר ב. מ. לוין, חיפה.

שלום וברכה!

את מחברתו הקטנה קבלתי בתודה, ורצוף בזה הסכום לי"מ אחת, ומאד אשמח לשמוע מפיו על המשך עבודתו בסידור כתבי הגאונים.

בכבוד רב ובברכת שלום

 

תקלו לפרופ' א. מארכס    🔗

תל אביב, ג, מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הפרופ' דר. אלכסנדר מארכס, ניו־יורק.

לידידי היקר והנעלה שלום וברכה!

אחרי שבתי בבריטיש מוזיאום בלונדון ובאוצר הספרים בפאריס שבועות מספר שבתי לביתי מלא וגדוש וגם עיף ויגע עד מאד. עתה, בשובי הביתה, נכנסתי שוב לעבודת יומי ומנוחה לא מצאתי עוד, ואולם יפה לי העבודה, שהיא מסיחה את הדעת מפגעי יום ומ“צרת רבים”, וביחוד עבודה שיש עמה קורת רוח

מעט. אולי כבר נודע לך, כי הדיואן השלם של ר' שמואל הנגיד, קנין מר ששון בלונדון, נמסר לידי, ואחר שאעבור עליו ואגיההו אמסרהו לדפוס ובמשך השנה הזאת יצא בודאי כולו לכל שלשת ספריו: בן משלי, בן תהלים ובן קהלת. על מציאה כעין זו בודאי יש לברך. אין שעור ליקר ערכה.

ואת ידידנו היקר, את הפרופסור דוידסון. לא פגשתי בדרך ולא זכיתי לראותו עד היום. בודאי כבר שב, או ישוב בקרוב לניו־יורק. אנא, מסור לו בשמי את ברכת שלומי, וביחד עם זה את צערי הנאמן על אשר לא נזדמנו יחד לפונדק אחד. אין זאת כי אם יד השטן באמצע להפריד בין אחים לעבודה, מדאגה, פן פגישת שני צדיקים כמונו תגרום להביא את הגאולה לעולם. ובאמת אֹמר לך – וכה תאמר גם לר' ישראל – כי אם נצטרף שנינו, אני והוא, לשם “תחית המתים” של השירה הספרדית, בודאי נביא לה את הגאולה, ובפרט ששנינו נהיה מן ה“אומרים דבר בשם אומרו”⁴

וזוכר אני בגעגועים רבים את ימי שבתי עמך יחד במסבתך ובמסבת בני ביתך היקרים ואת התהלכך עמי בין כתלי בית־אוצר ספריך, בני שעשועיך וטפוחיך גם הם. מה נעמו לי השעות האלה! היה ברוך ומבורך עליהן! וברכת בשמי ובשם אשתי גם את רעיתך ואת בתך היקרות.

את מחברתך היפה “תשובת הרמב”ם על ענין האצטגנינות" קבלתי בתודה. נעימים לי דבריך באשר אמצאם, ומאד אחזיק טובה לך אם תמציא אלי מזמן לזמן את דברי הספרות והמדע היוצאים על ידך או על ידי חבריך באשר הם, ואני מצדי אשתדל להמציא גם לך ולהם מן הטוב אשר יצא ב“דביר”.

ושלום וברכה נאמנה בשמי ובשם אשתי לידידי הנעלה הפרופ' ל. גינצברג⁵ ולרעיתו הכבודה. אשמח לשמוע כי ימי מנוחתו הביאו לו מרפא והשיבו לו את שלום גופו. ירבה לו אלהים עצמה, למען יגדיל לעשות לתורת ישראל ולחכמתו.

וגם את ידידי החרוץ והנאמן בעבודתו ד"ר יוסף מרקוס ואת ידידי מר ריבקינד תואיל לברך בשלום.

ידידך ואוהבך הנאמן המתכבד בכבודך

 

תקלז לבן־עמי    🔗

תל אביב, ג' מרחשון תרפ"ז.

יקירי בן עמי!

את מאמריך על מנדלי ושולמן⁶ קבלתי ומסרתים לרבניצקי, לפי שהוא מטפל בעניני “רשומות”⁷, ואת החשבונות שבמכתבך מסרתי ל“דביר”, לפי שגם זה אינו מעניני וכבר ידי מסולקת מכל דברי חשבון שבין “דביר” לזולתו.

אחרי פרידה של עשרה חדשים שמחתי לראות את כתב ידך, ואולם שמחתי זו יצאה בצערי על האסון שקרה אותך⁸ ובחרדתי לשלומך. ירפאך ד' ממחלתך וישיבך לאיתנך. אינני מצייר לעצמי את עולמו של הקב"ה ואת עמו בלי בן עמי ואני רוצה – וגם גוזר עליך – שתהיה בריא ושלם ותאריך ימים.

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

שלך באהבה

 

תקלח לפרופ' י. קלוזנר    🔗

תל אביב, ג' חשון תרפ"ז.

לכבוד הפרופ' ד"ר יוסף קלוזנר, ירושלים.

חבר יקר!

את שלש מחברותיך – העתקים מן הדפוס⁹ – ששלחת לי במתנה קבלתי בתודה. אנכי קראתי, כמובן. כל אחת מהן בזמנה במקומה הראשון, ותיתי לך כי לא שכחתני.

את ארבעת כרכי צויתי היום לשלוח אליך.

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

בשלום ובברכה ח. נ. ביאליק

 

תקלט לד. קמחי    🔗

תל אביב, ג' חשון תרפ"ז.

לכבוד ה' דוב קמחי, ירושלים.

חבר יקר!

קבל בזה את תודתי על מתנתך הנחמדה בתוכה ובברה –“ספר הכליונות”¹⁰. עוד בדרך מסעי נפל ספרך הקטן הזה בידי, על פי נס, והפיג את שממוני משך שלש שעות, כדי קריאה. היה ברוך.

בברכת שלום

 

תקמ לד"ר ש. ראבידוביץ    🔗

תל אביב, ה' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר ש. רבידוביץ, ברלין.

ידידי היקר!

הנני משתתף בלב נאמן בשמחתך¹¹ ואני מברך אותך ואת רעיתך החדשה (ענבי הגפן בענבי הגפן¹²) בברכת מזל טוב. מי יתן ומצאת את המנוחה לעבודה מתוך שמחה ומתוך רוח הקודש. מאמין אני בך ובכחך ואני מתפלל ליום שאראה אותך יושב בשערי הבית אשר על הר הצופים ובונה, עם יתר בנינו בונינו "למודי ד' ", את ירושלים של מעלה אמן ואמן.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ברכת מז"ט ורוב “נחת” בשמי גם להורי רעיתך הנכבדים.

 

תקמא למרדכי סובול    🔗

תל אביב, ה' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד ר' מרדכי סובול, אודיסה.¹³

ידידי היקר!

שמחתי במכתבך מאד, כי זה כשנה לא הגיעה אלי כל שמועה עליך ולא ידעתי מה היה לך. ברוך ד' כי לא נתנך טרף לשני הטורפים. בימינו האלה יש לברך גם על זאת.

את כל עמלך לטובת הסופרים באודיסה ושקידתך לטובת “דביר” ידעתי ולא אחת ושתים הזכרנו, אני וחברי, פה את שמך לטובה ולברכה, כי ידענו כולנו את טוהר לבבך ואת כונתך הנקיה. כל מה שעשית לשם שמים עשית, ואולם עליך לדעת, כי מיום צאתי מעירך ועד היום נתגלגל ה“דביר” כמה גלגולים ופשט ולבש כמה צורות ועבר מרשות לרשות, עד שנעשה לבריה אחרת לגמרי, וגם בעלים אחרים לו, ואין כל יחס וקשר בין ה“דביר” של עכשיו ובין הקודם (או הקודמים). כמעט כל כתבי היד שנרכשו ע“י ה”דביר*" הקודם – או שנפסלו להוצאה – או שמחבריהם עכבום בידם ולא מסרום ל“דביר”. כל הכסף שהושקע בהם אבד, איפוא, לבטלה. ואולם גם ה“דביר” של עכשיו, אף כי עבודתו רבה, אבל הצלחתו מועטת, והספרים שנדפסו על ידו מונחים כאבנים, וכבר עלה ההפסד לסכומים עצומים, ולולא ההשקעות החדשות מצד ידידי ה“דביר” בודאי היה מתמוטט ונופל זה כבר. אין לך, איפוא, לתמוה על אשר נמנעתי מלהודיעך ע“ד מצבו של ה”דביר". שום ישועות ונחמות לא היו בידי ובכגון זה יפה השתיקה.

לצערי הכפול אין בידי, לפי שעה, גם ישועות ונחמות בדבר ארץ ישראל. על תל־אביב עובר עכשיו משבר קשה מאד. כמובן, רחוקים אנחנו מיאוש, וכבר היתה פה כזאת וכזאת. ואף על פי כן, אחרי ימי העליה הגדולה וההתלהבות הגדולה שאין לה גבול, שזכינו להם בשנים האחרונות, קשה כפלים צערו של המשבר. ומי יתן ויעבור מהרה ושבו עלינו השנים כתקונן, ולא נוסיף לדאבה עוד.

את הקטלוג של ה“דביר” צויתי לשלוח לך, כבקשתך. ואתה וביתך וכל אנשי שלומך ושלומנו שלום וברכה.

בכבוד רב 

 

תקמב לד. י. בורנשטין    🔗

תל אביב, ו' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד ד. י. בורנשטין, ברלין.

ידידי היקר!

שמחתי לשמוע את קולך אחרי שתיקה ממושכה, וגם לא אכחד – להשמיעך את קולי אני, אחרי שתיקה שלי, שלא היתה קצרה משלך. כמעט חשדתי בך שלבך עלי, אחרי אשר לא עניתיך על מכתבך האחרון, ואני, איפוא, הייתי המתחיל בשתיקה זו. עד אלהים כי מכתבך האחרון מצאני בימים אשר אין חפץ בהם, בשעה שנסתלק כל דבור מפי, והיד נשתתקה אף היא, ואעפ"כ מודה אני כי שתיקתי לא היתה יפה ביותר, ואם יסלחו לי אלהים ואתה – אני לא אסלח לי. ואולם שמחת משנה שמחתי בראותי כי הוטב מעמדך החמרי והרוחני וגם מצאת לך כח לשוב לעבודתך הפדגוגית והספרותית. מי יתן ולא תשוב לדאבה עוד ומנוחת רוחך לא תשבות. ואשר לספרך להוראת הלשון אשר נמצא עתה גואל לו¹⁴ – הלא ידעת את דעתי עליו – לא רבים בימינו אשר ידעו את הלשון העברית “פנים אל פנים” כמוך ואשר באו עד חקר עומק תכונתה לכל מוצאיה ומובאיה, ולכל דרכי התפתחותה, וגם יחיד אתה לכח ההסברה והפרשנות. אין ספק כי הספר הזה עתיד לכבוש לו מקום במזרח, בראש, בין טובי ספרי הלמוד בלשוננו, שהם, כידוע לך, מעטים מאד ונער יכתבם.

בכח ההסברה המיוחד שלך השכלת להכניס את המתלמד לחדרי חדריה של הלשון העברית ולהטעימו מכל ק"ן טעמיה, ואני בטוח כי הקהל ירגיש מיד בטעימה ראשונה מה בין ספר זה לבין אחרים מסוגו. הייתי רוצה לראות את ספרך זה נתון גם בעברית בשביל מתלמדים עברים. פדגוגינו היו יכולים ללמוד מתוכו כמה דברים חדשים בדרכי ההוראה, וקודם כל – את הלשון העברית עצמה.

מאד הייתי מחזיק לך טובה לוּ הואלת להודיעני מה מצב ספרך “מדרש השירה”¹⁵ והיכן אתה עומד בו עכשיו. אילו גמרת אותו הייתי מסייע לך בהוצאתו. הודיעני בפרוטרוט על כל אודותיו.

והנני שלך באהבה

 

תקמג¹⁶ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, ו' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר יוסף מארקוס, ניו־יורק.

ידידי הנכבד!

חבילות הפיוטים ששלחת נתקבלו כולן בזמנן ותודה לך. הנוסחאות השונות שאתה מצרף למכתביך פעם בפעם תהיינה לנו, בודאי, להועיל ונשתמש בהן בזמן העבודה, ועל זה יישר כחך, ואולם לפי שעה העקר הוא שתשתדל למצוא ולהעתיק את הפיוטים החסרים לנו.

אינני זוכר אם כבר כתבתי לך, כי העתקת הדיואן השלם של ר' שמואל הנגיד וצלומו נמצא בידי ואני עוסק עכשיו בתקונו ועריכתו לדפוס. ביחד עם זה אני וחברי רבניצקי מסדרים לדפוס את כרך־המלואים של ר' שלמה אבן גבירול ובעוד ימים מספר נמסרהו לדפוס. עד עתה העלינו במצודתנו עוד כמה וכמה שירי חול וקודש של הרשב"ג ומהם פנינים יקרות לא ראתן עין. אין לשער את גודל התענוג של העבודה הזאת.

והנני האומר שלום לך ולעבודתך.

המכבדך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. פקוד בשמי לשלום את ידידי הנעלה הפרופ' אלכסנדר מארכס ואת ידידי מר ריבקינד. שלום וברכה לכולכם.

 

תקמד לראש הועד של ההסתדרות העברית באמריקה    🔗

תל אביב, א' דר“ח כסלו תרפ”ז.

לכבוד ראש הועד של ההסתדרות העברית באמריקה¹⁷, ניו־יורק.

ידיד נעלה,

הנני בא היום אליך ואל כל ידידי עבודת התרבות העברית באמריקה בבקשה גדולה, הראויה לשימת לב מיוחדת מצד כלכם, וזה הדבר:

ידידי וחברי הסופר ופדגוג הידוע ש. בן־ציון, אחרי כ“ב שנות ישיבה בארץ ועבודתו הגדולה והמבֹרכה בה, אנוס עתה, לא עפ”י הדבור, אלא עפ“י גלגולי מאורעות טרגיים, שאין כאן המקום לפרטם, לצאת לאמריקה¹⁸, מקום מגוריהם של בנו ובתו, ולהתמהמה בה לכל הפחות כשנתים. מי ש. בן־ציון ומה כחו לספרות ולחנוך ומה היתה עבודתו בחו”ל ובארץ בשני המקצועות ההם – איני צריך להגיד לכם. אתם כלכם תיטיבו לדעת זאת כמוני. וגם את זאת ידעתם, כי כאחד ממיסדיה ומחבריה־שותפיה של “מוריה” בשנותיה הראשונות עבד עם חבריו עבודה גדולה לחדש את פני החנוך העברי להלכה ולמעשה והכניס לאוצרה של הספרות החנוכית רכוש גדול וממשי – נכסי צאן ברזל. ספרי הלמוד והמקרא שיצאו מתחת ידו, מצד יקר תכנם ושכלול צורתם וסגנונם, מונחים עד היום כאבני שתיה ביסודם של כל ספרי הלמוד והמקרא הנבחרים הקימים בימינו, ועוד ימים רבים ישמשו כבנין אב וכ“אב מלאכה” ויעמדו לדוגמא ולמופת לכל הבאים לעשות כמתכנתם. רשות להחליט, כי מברכת ידיו ומתנובת רוחו של ש. בן־ציון נתברכה כל הספרות החנוכית שלנו. משקל וכֹבד נתנו לה ונשמה חיה, חדשה. כֵּלֶיהָ הריקים נתמלאו תוכן חי, מקורי, מלא עסיס עממי ולאומי וחוליותיה החדשות נצטרפו לשלשלת הדורות. עם הרימו את הגובה התרבותי של ספרות חנוכנו הלאומי בביה“ס העברי, השיב אותה בזמן אל שרשה ומקורה והשיקה עם צנורות השפע של רוה”ק הלאומית. כל ספר־למוד שלו היה מעין תרומה קטנה בתמצית נבחרת של יצירות האומה, בהתאם לצרכי הרוח הממשיים ולתכונתם הפנימית של החנוך העברי ובית ספרנו. את העבודה הגדולה הזאת הוסיף לעבוד לבדו גם בארץ בתור מורה למעשה ובתור סופר פדגוגי. הוא היה גם הראשון שהחל לכנס ולאחד את הכחות הספרותיים בארץ ויסד בזמנו את המאסף הספרותי החשוב, את “העֹמֶר”, ששמש יסוד בהתחלה ליצירת ספרות הגונה ובעלת משקל בארץ פנימה ובכחותיה הספרותיים משלה. הוא גם מיסדו ועורכו הראשון של הירחון החשוב לבני הנעורים “מולדת”.

ואולם עד כה ועד כה והנה נהפכו עליו כמה אופנים ומערכתו שודדה. לאחר שהתערה בארץ כ“אזרח” (אגב, הוא היה גם עורכו של ירחון ספרותי־פובליציסטי בשם זה¹⁹) ובנה לו שם “בתים” – פשוטם כמשמעם – באו עליו רוחות מצויות ושאינן מצויות ועקרוהו מכל שרשיו. בקצור²⁰, ומוכרח אחרי ככלות הכל לגלות לאמריקה – ואין ברירה! המוכשרים אתם להבין מה פירושה של גלות זו? ושאלה גדולה מזו: המוכשרים אתם להבין מה חובתכם כלפי גולה כמוהו?

ראשית כל: לטובתכם ולהנאתכם: הנה זה שנים מתחבטים אתם בעבודתכם התרבותית בארצכם מאין די אנשים מוכשרים, או פנויים די הצורך, לעבודה זו, ואתם צוללים במים אדירים של שאיפות וכונות טובות, – ואין לאֵל ידכם. האין טוב לכם כי תעמידו בראש העבודה החנוכית, הספרותית והמעשית כאחת, איש כש. בן־ ציון, אשר יצא ואשר יבוא לפניה? האין שוה לכם כי תבראו סוף סוף מין מרכז קבוע גם להוצאה ספרותית מתאימה לכם ולצרכיכם – בין ספרות סתם ובין ספרות חנוכית – ולהשתמש בהזדמנות זו שבאה לידכם, שלא להחמיצה? ארצכם המרובה באוכלוסי ישראל – בקעה רחבה היא לאיש כש. בן־ציון להתגדר בה ולהראות בה את כחו, ורואה אני את גלותו לארצכם כאצבע אלהים. ארבעה שבויים הביאו בזמנם את התורה לכמה ארצות רחוקות²¹, ואולי הגלהו גם אותו אלהים לארצכם למען יתקע בה את היתד לבנין קבוע של ספרות עברית, ולוא רק בתחומים מסוימים.

זכורים אתם, כשהיינו משיחים במצב התרבות העלוב במקומכם, הייתם מתאנחים ואומרים: אין איש. והנה הקרה הפעם אלהים לפניכם איש – התשלחוהו ריקם ולא תעבידוהו לצרכיכם? כחו של האיש הזה לא מעט הוא ויש בו כדי למלא חלל רב ולסתום הרבה מפרצות חייכם. אין לכם כי אם לתמוך את ידיו ולסעדו בכל אשר תוכלו, וכל השאר יבוא מאליו.

זוהי ראשית. והשנית: אילו גם לא נצרכתם לאיש כמוהו – עליכם להרחיב לו מקום מכובד בתוככם ובארצכם. עליכם לדעת נפש “גר” אשר כמוהו, העומד בעצם כחו, והוא מוכרח, מתוך מסבות הזמן ותהפוכותיו, להעקר משרשו בארץ אבות, שנתן נפשו על ישיבתו בה, וללכת לנוע לעת כזאת על ארץ נכריה. עליכם החובה להמציא לו – ויהי מה – אפשרות של ישיבה ופרנסה בארצכם, ודוקא בדרך כבוד ובמקום מכובד, ומתוך עבודה או משרה הגונה לו לפי כבודו. אם לבבכם לא השמין עוד מתוך שובע – תוכלו לכשתרצו לבצר לו מקום ביניכם, לטוב לו ולכם.

ומה איפוא המעשה אשר תעשו לו?

א. השיגו לו רשיון כניסה לאמריקה. אם אפשר – לזמן שנתים, שעור זמן שיש בו כדי השתרשות כל שהיא בארצכם וכדי עשיה והשפעה של ממש באותם תחומי התרבות שכחו יפה בהם. לשם זה עליכם לגייס את כל בעלי ההשפעה במקומות שמַתַּן הרשיון תלוי בהם: רשמיים ושאינם רשמיים, ראשי מוסדות ואנשים פרטיים.

אך אם אי אפשר בשום פנים לשנתים – השיגו בדיעבד לזמן פחות מזה, בתנאי שיאריכו את הזמן אח“כ, ואני יודע כי לא קשה לקבל אח”כ הרחבת זמן. והרי גם אתם “מעונינים”, שתהא ישיבתו באמריקה ועבודתו עמכם ממושכה יותר.

ב. אספו את כל ראשי החוגים שעניני התרבות נוגעים אל לבם והועצו עמם יחד, מה לעשות להכניס את ש. בן־ציון לאמריקה ולאפשר לו את עבודתו בה, באופן שתוציאו ממנו את התועלת הגדולה והמרובה ביותר לשם התרבות, הספרות והחנוך העברי.

ג. הודיעוני בהקדם את תוצאות הדברים.

ד. בשעת הצורך – יעמד לרשותכם בענין זה בנו של ש. בן־ציון האינג' יצחק גוטמן, הדר בניו־יורק.

ה. יחד עם המכתב הזה כתבתי באותו ענין קצרות גם לקצת מחברינו הנשארים (ש. גינצבורג, ריבולוב ועוד) ובודאי יתעוררו כלם לפעול, כ"א לפי כחו, בענין זה.

ובצפותי לתשובה תכופה הנני המברך את כלכם בשלום ובעבודה פוריה

המסור לכם

 

תקמה לפרופ' חיים טשרנוביץ    🔗

926 IX/10 [ד' כסלו תרפ“ז], ת”א.

לכבוד ידידי הנעלה הרב החכם ר' חיים טשרנוביץ, בניו־יורק.

שלום וברכה,

רצוף בזה מכתב ששלחתי לאב' גולדברג²². מתוך מכתב זה תראה את המבוקש ועד היכן הדברים מגיעים. ידיד יקר! לא לי להרבות לפניך דברים על ענין זה. די לחכימא כמוך ברמיזא. מוכרחים אתם²³ – ויהי מה – לברוא לש. בן־ציון אפשרות של קיום – ובדרך כבוד – באמריקה. כל הדברים האמורים באותו מכתב לא נאמרו לשם מליצה. ואתה, היודע את נפש הגר – החובה רובצת עליך להכנס בעובי עביה של הקורה ולהשפיע בדבור ובמעשה על אנשי התרבות במקומך למהר ולהוציא אל הפֹּעל את כל הדברים האמורים באותו המכתב. אגב, אולי אפשר למשוך לענין זה, ולוא רק בתור מסייע, גם את הד“ר ווייז²⁴ ואת הפרופ' דוידסון²⁵ ואת יתר הגדולים במקומך. מה דעתך? איך שהוא, אזר אתה את חלציך כ”רב צעיר" ואל תתן דמי לך ואל תנוח ואל תשקט עד אשר תכונן מקום לש. בן־ציון באמריקה. חברינו יעזרו לך. כתבתי קצת מכתבים גם ליתר החברים: לש. גינצבורג, לליפסקי, לריבולוב, ומתוך כלם בודאי תסתיים ותסתיע שמעתתא.

והיית שלום וברכה, אתה ואשתך ו“רחל”תך²⁶ וכל בניך.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ידידנו “אחד העם” חלש ורפה מאד מאד. כל עוד נפשו בו. ה' ירחם.

 

תקמו לש. גינצבורג    🔗

926, IX/10 [ד' כסלו תרפ"ז], תל אביב.

לידידי היקר מר ש. גינצבורג.

שלום וברכה,

רצוף בזה העתק המכתב ששלחתי לאב' גולדברג²⁷. הדברים באמת ערוכים לא לו לבדו, כי אם לכל ידידינו וידידי העבודה התרבותית באמריקה. עליכם כלכם החובה הגדולה מוטלת לא רק לקבל את ש. בן־־ציון בכבוד ולהרחיב לו מקום בתוככם לשם עבודה פוריה, כי אם גם להנעים לו את שבתו ביניכם ולתת ידים לפעלו, למען יביא לכם מברכתו ביד רחבה. האיש הזה מנוסה בעבודה, ומי יתן והשכלתם לקבל ממנו את כל אשר יוכל תת. נהגו בו עין יפה ואחוה – והעקר, תנו לו ידים. הועדו כלכם ועוצו עצה איך להחיש את דבר מתן הרשיון לכניסתו לארצכם ואיך ובמה להעסיק אותו. אל נא תחמיצו את ההזדמנות שבאה לידכם. מי יודע, אולי יהי הוא הבונה את המרכז הספרותי העברי בתוככם.

הדברים האלה, שאני כותב אליך, מכֻונים גם ליתר חברינו, וביחוד לחברי ה“חברים”²⁸. הלא הם הקרובים הנוגעים בדבר, ועליהם להכנס בעובי הקורה.

והנני אומר שלום לך ולאחיך ומנשק את ילדך באהבה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מחזות רמח"ל ושירי סילקינר²⁹ ימסרו לדפוס באלה הימים. ההכנות הולכות ונגמרות, ובקרוב תקבלו את הגליונות הראשונים.

 

תקמז לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד ידידי הנעלה הרב החכם ר' חיים בראדי, פראג.

שלום וברכה!

את שני השירים החדשים שהמצאת לי זאת הפעם קבלתי בתודה וצרפתים אל שירי כרך־המלואים, שיר שיר במחלקתו. ואולם תמיהני אם השיר השני הוא באמת לרשב"ג. הסיום הערבי אין בו עוד כדי יוחסין. סוף סוף נהוג נהגו כך גם קצת משוררים אחרים. על כל פנים סיום של בית אחד ערבי מצוי לרוב. גם אצל ר' יהודה הלוי הוצאת ח. בראדי ובשירי תימן יש נמצא גם סיומים מרובים בתים ערבים. על כל פנים אולי אתננו בין המסופקים.

בהזדמנות זו הנני לבקש מעמך להודיעני בטובך אם השיר “ידידי, סֹב וּדְמֵה”, שפרסמת ארבעה בתים ממנו ב“מאנאטסשריפט” כרך 55, עמ' 89, נמצא כולו בידך בצורה שלמה או פגומה. הד“ר דוידסון המציא לי משיר זה שברי חרוזים שאין בהם כדי צרוף, ואפילו שלשת הבתים האחרונים שנתפרסמו על ידך ב”מאנאטסשריפט" הנ"ל, אף הם לקויים ומקוטעים אצלו ואין בם מתום. כנראה, לא זכר בשעת ההעתקה את ארבעת הבתים שלך. מאד מאד הייתי מחזיק לך טובה, לוּ הואלת להמציא לי העתק גם משיר זה שבידך³⁰.

את עצם שירי הרשב"ג של כרך־המלואים כבר מסרנו לסדור בדפוס. כמו כן כבר גמרנו בכתב את עריכתם וסדורם של התקונים ושנויי הנוסחאות לכרך־המלואים, ועתה אנו יושבים ומצפים להערותיך ומלואיך אתה, ואנו מבקשים ממך לבלתי דקדק בקטנות וגם לצמצם לפי האפשר בהרצאת הערותיך. וגם זאת לך לדעת, כי בינתים עמדנו גם אנחנו, אם על ידי עצמנו ואם על פי הערת אחרים, על מקצת מן הטעויות, וכבר בתוך הערותינו החדשות נמצאים דברים ותקונים מכוונים לדבריך ותקוניך אתה, ובמקרים כאלו אנו באמת מתחבטים ולא נדע איך להתנהג.

השמועה שמסר לך הפרופ' דוידסון על דבר הדיואן של ר' שמואל הנגיד³¹, דבר אמת הוא. וכבר נמצא הדיואן בידי ובעוד ימים אחדים ימסר לסידור ומאד אשמח לשתף אותך, ידידי הנעלה, בעבודה זו, מאחר שכבר נתת לשירי הנגיד את חילך בשתי המחברות שיצאו על ידי “תושיה”³² וגם במאמריך שפרסמת על הנגיד במקומות שונים. אשתדל להמציא אליך את הגליונות הנדפסים אחד אחד, ובחלק הבאורים וההערות שיבואו בסוף הספר, ארחיב לך מקום לפי כבודך. הספר יצא בשלשה חלקים: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת.

ובאין מקום אתי לבוא לפניך בהצעה אולי יהיה רצון לפניך לסדר בשביל ה“דביר” מהדורה חדשה של כל שירי ר' יהודה הלוי, החול והקדש, כאחד. ואם הן – למתי היית יכול להמציא לנו כדי כרך אחד, פנים והערות?

והנני האומר לך שלום וברכה ומצפה לתשובתך.

ידידך הנאמן 

 

תקמח למרדכי בן הלל הכהן    🔗

ה' כסלו תרפ"ז. תל אביב.

לידידי הנעלה ר' מרדכי בן הלל הכהן, ירושלים.

שלום וברכה!

מרחף אני עכשיו ב“עולמך”³³ ומטייל בו כאדם בגן עדן, בטרם היות חוה בצדו, ריחו כריח היין הישן, שאפילו דעת “צעיר” כמוני נוחה הימנו, וכדי שלא אוכל את כל “עולמך” בבת אחת כגרגרן, אני טועם ממנו קמעא קמעא, טפה אחרי טפה ומהפך בלשוני אילך ואילך, כדי למצות ממנו את כל טעמו. ומה אומר לך ידידי הצעיר? אכן צעיר אתה וכחך במתניך, ואשריך שראית את “עולמך” בחייך.

מי יתן וירבו זקנים כמוך בישראל.

ידידך הנאמן ח. נ. ביאליק

נ. ב. תפלתי עשתה מחצה, שלחת את ספרך, והיכן שני הכרכים ג' ד' של סמולנסקין?³⁴

 

תקמט לד"ר ב. מ. לוין    🔗

תל אביב ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד ד"ר ב. לוין, חיפה.

א. נ.

גם את מחברתו “ערבוב השטן בראש השנה” קבלתי בעונג. ביחוד שמחתי על הבשורה בדבר המציאות אשר מצא אדוני³⁵. מי יתן ונזכה לראות אותן מתפרסמות ברבים. ועתה היה ברוך על עמלך הטוב והנאמן להאדיר ולהשגיא את אוצרותינו העתיקים ולחסוף את גנזיהם.

בכבוד רב 

 

תקנ הסתדרות המורים בא"י    🔗

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד הסתדרות המורים בא"י, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את כתבי המנוח ש. שילר³⁶ ואני מביע בזה להסתדרותכם את ברכתי ותודתי הנאמנה בעד המתנה הטובה שהביאה לאוצר ספרותנו ועל המצבה היפה שהקימה לזכר הסופר המנוח, יקר הרוח וגדל הנפש. תהי עבודתכם ברוכה.

בכבוד רב ובברכת חבר

 

תקנא ליעקב רמברג    🔗

הסתדרות המורים בא"י תקנא

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד מר יעקב רמברג³⁷.

א. נ.

את הכרך השלישי “מלון עברי” קבלתי בתודה. רואה אני כי עבודה גדולה עובד אדוני, מי יתן ויזכה לברך על המוגמר, כי אין קץ לברכה אשר יביא מלון כזה ללשוננו. תחזקנה ידיו.

בכבוד רב

 

תקנב לקרן ישראל מץ    🔗

תל אביב, 1926 11/11 [ה' כסלו תרפ"ז].

לקרן ישראל מץ, ניו־יורק.

שלום וברכה!

את חשבון ההכנסות וההוצאות של “קרן מץ” קבלתי בתודה. ומתוך רשימת הנתמכים יש לראות מה גדול ערכה של פעולת הקרן. יהי מיסדה ברוך. יש רק להצטער על שלא נמצאו עד עתה אנשים עדיני לב, אשר ילכו בדרך מיסד הקרן ויעשו כמוהו. הצרכים מרובים ודעת עשירינו קצרה.

ושלום וברכה לכם ולעבודתכם

 

תקנג לפ. לחובר    🔗

תל אביב, ו' כסלו תרפ"ז.

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

ידידי היקר!

את הכת“י משלוח הראשון³⁸ – ר' משה חיים לוצאטו – קבלתי, ומסרתי את מכתבך למשרד לקיים את הכתוב בו בהתאם אל החוזה שבינינו, ובנך בודאי יקבל את הסכום הדרוש. לפי אומד דעתי ימעטו הפרקים ששלחת מכדי שלשה גליונות, לפי שאנחנו אומרים, לתקנת קוני הספר, להדפיס את הדוגמאות השיריות שאתה מביא שם בעמודים כפולים. ומאחר שהדוגמאות בפרקים ראשונים תופסות בכת”י שלך כדי ששה עשר עמודים, יעמדו, איפוא, בהדפסה על שמונה. עליך לשים לב אל הדבר הזה בשאר הפרקים שאתה עתיד לשלוח בשעה שתבוא לשער את כמותם.

עברתי על הפרקים הראשונים בו ביום ועלי לאמור לך את האמת, כי הם לא הניחו את דעתי ביותר. יצאתי מהם רעב. בכל האריכות לא הצלחת להכניס כראוי את הקורא לא לעולמו הפנימי של רמח“ל ולא לאויר תקופתו. יש קצת דברים רק על חזיונותיו ועל המקורות הספרותיים שהושפע מהם, ולא יותר. ואולם רמח”ל אפילו רק בתור סופר, הרי דר בכמה עולמות ויש לו בהם חדרים וחדרי חדרים ומכל אלה לא הראית³⁹ לנו מאומה, ואנחנו יושבים בפרוזדור. וצר מאד, ביתר הפרקים לא תבוא עוד בידך הזדמנות כזאת לדבר על אישיות מופלאה בשניותה ומרובת פרצופין כרמח"ל. שים לב לדבר הזה. אולי יש עוד כדי לתקן⁴⁰. ועוד בקשה אחת גדולה: למען השם לצמצם בהרצאה. יש להעמיד את כל הספר בשני חלקיו על 30 גליונות ולא יותר בשום פנים, שאם לא כן יהא פסול לבית הספר מצד כמותו המרובה.⁴¹

לשאר הפרקים אני מחכה.

הכותב בחפזון

שלך ח. נ. ביאליק

 

תקנד לא. צ. אידלזון    🔗

תל אביב, 1926 17/11 [י’־א כסלו תרפ"ז].

לכבוד מר א. צ. אידלזון, סינסינטי.

ידידי היקר!

בודאי הודיעוך מן ה“דביר”, כי כת“י⁴² נתקבל. המשרד חוקר ודורש עתה על דבר האפשרות של הדפסת ספר שיש בו תוי זמרה בא”י. ע"ד התוצאות אודיעך מיד.

“רשומות” חלק חמישי הולך ונסדר בדפוס, ובודאי נשתמש בחומר, שמסרת לי, לשם כרך זה⁴³. עליך להכין, איפא, את החומר החדש שבידך בשביל הכרך הששי⁴⁴, שימסר תיכף לדפוס סמוך לגמר הכרך החמישי, בלי הפסק.

מאד מאד אחזיק טובה לך, ידידי, אם תואיל בטובך להמציא לי את כל הפובליקציות שיצאו ע"י בית מדרשכם⁴⁵, וביחוד את שלשת הקובצים הגדולים⁴⁶. הם דרושים לי לעבודתי. אם הדבר תלוי בידי אחד ממנהלי בית מדרשכם, מסור לו את הבקשה הזאת בשמי, ותודתי למפרע על מלוי הבקשה.

והנני שלך

נ. ב. לשתי התמונות, שהבטחת, תזמורת אשורית ותזמורת מצרית, אני מחכה. שלום לכל חבריך, מורי בית המדרש ותלמידיהם.

 

תקנה לאילה    🔗

תל אביב, 1926 17/11 [י“א כסלו תרפ”ז].

אילה יקרה!

עברתי על שיריך ומצאתי בהם הרבה לחלוחית של שירה. אעפ"י שהם עדיין בוסר וסגנונך עדיין איננו שלם. כתבי בהיות עליך הרוח, ואל תדרשי אל רופאים אם תאבונך חזק, אכלי את הטוב בעיניך, וכטוב בעיניך, בלי שאלות חנם.

עונג כפול ומכופל הוא לשמוע קול עברי מרוסיה הרחוקה, ומה גם קול עבריה.

 

תקנו למוסקוביץ    🔗

תל אביב, 1926 17/11 [י“א כסלו תרפ”ז].

[תרגום מאידית]

מר מוסקוביץ היקר!

תודה לך על מכתבך החביב. אולם עלי להגיד את האמת, כי שלש המנגינות אשר אתה אומר להקדיש לי, לא צמחו על קרקעי. הן לא שלי, אף כי שמעת אותן מפי. אחת מהן הבאתי אני לארץ ישראל. אבל איני המקור הראשון: זה משל אלהים ומשל אחרים. לא אוכל אפוא לתת את הרשיון להציג בשער של שלש המנגינות את תמונתי. לוא עשיתי זאת היה בזה משום חוסר טעם ומשום דבר בלתי־הגון. אני דורש מקרב לב בשלומך ובשלום רעיתך הכבודה.

 

תקנז לדוד ילין    🔗

תל אביב, י“ז כסלו תרפ”ז. 26 23/11.

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

א. נ.

עיקר חדושך, שהבתים־המספרים בשירנו⁴⁷ מדברים ביין סתם, עלה גם בדעתי בשעת כתיבת הפירוש, אבל מפני שצירוף המספרים לא נתנו את הסכום שבעים, על כרחנו הסתפקנו בפירוש דחוק⁴⁸, וגם עתה קשה להגיה “וארבעים” תחת ו“חד עשר”⁴⁹, לפי שאין נמוק לא פסיכולוגי ולא גרפי לשבוש כזה. ואם הדין עמך בעיקר הרעיון, ובזה אני מודה למפרע, כי עתה טוב יותר שתחת “עשרה” הראשון שבדלת נגיה “שלשה”, ותחת “וארבעה” נגיה “וארבעים”, ואז יעלה המספר מכוון שבעים – בגימטריא יין. הגהה כזאת מן הצד הגרפי קרובה יותר לאמת, ואולי כעין יסוד להגהה זו תשמש גם הכפלת המספרים עשרה ועשרה, שהרי בודאי יותר נאה למשורר לבחור למטרתו במספרים בלתי שוים, כמו שנהג ביתר המקרים הדומים לזה. דוק ותמצא.

בעוד זמן מה ימציא לך המעתיק מספר שירים שיספיק להעתיק.

ושלום לך ולעבודתך 

 

תקנח לד"ר ש. א. הורודצקי    🔗

תל אביב, י“ז כסלו תרפ”ז. 26 23/11.

לכבוד ד"ר ש. א. הורודצקי, ברלין.

ידידי היקר!

הצעתך היא הצעה התלויה ב“תקציב”, ואתה פנית לא על פי האדרסה הנכונה. אני אינני ממונה אלא על עניני ספרות ב“דביר”, בידי לפסול או להכשיר כת“י, אבל לא להתערב בצד הכספי שבדבר. לפי ידיעתי התקציב של השנה כבר “מלא”, ואין עוד בתוכו מקום פנוי להוצאת ספרים חדשים במשך שנה שלמה. אינני מסופק בערכם הספרותי והמדעי של שני ספריך החדשים, וכשם שהיינו סנדקים לספריך הקודמים, כך לא היינו נמנעים מלהוציא לאור גם את ספריך החדשים. אבל מה נעשה והאיזמל פגום לפי שעה, ואולי יתחדד לשנה הבאה, ואז נעלך שוב על “כסא של אליהו”. אבל מקוה אני, כי עד הזמן ההוא יזדקקו לך מו”לים אחרים, ולא תצטרך עוד לנו.

המוקירך מאד

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. שלום וברכה לבית גריון⁵⁰.

 

תקנט לדנטי לטיס    🔗

תל אביב, י“ז כסלו תרפ”ז. 26 23/11.

לכבוד מר דנטי לטיס, רומא.

אדון נעלה!

את ספרו הקטן ואת החוברת⁵¹ ששלח לי קבלתי בתודה. דבר טוב עושה אדוני, בהפיצו בתוך הקהל העברי באיטליה בלשונם את דעת הספרות העברית ויוצריה. זכות הרבים תלויה בו, ואולי מתוך “שנים תרגום” יבוא הקהל לידי “אחד מקרא” וישתה מן המקור הראשון. מי יתן ויהיה.

בכבוד גמור

 

תקס ליהושע מנוח    🔗

תל אביב, י“ז כסלו תרפ”ז. 26 23/11.

לכבוד מר יהושע מנוח, דגניה א'.

יקירי!

את דבריך בהפוה"צ על החוברת של שמואל דיין “כפר נהלל” קראתי בזמנם. ובעיקרם הדין עמך. ואולם אין זה ממעט את ערכה הספורי של החוברת, והרושם שלה הוא חזק למדי.

ואני מודה לך ולחבריך על הזמנתכם החביבה⁵². לפי שעה עודני מטפל בעבודה, אבל לא נואשתי מלהפנות בקרב הימים, ואז אדאה אליכם על כנפי נשרים.

ושלום וברכה לכולכם בשמי ובשם אשתי.

שלכם ח. נ. ביאליק

 

תקסא לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 1926 26/11 [כ' כסלו תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' ה' דוד מגיד, לנינגרד.

לאדוני הנעלה שלום וברכה!

בשובי מאמריקה נמסרו לידי אגרות אדוני עם מחברות שירי הרשב“ג, ששלח כב' לחברי י. ח. רבניצקי בזמן שהותי בחו”ל. אחרי הבדיקה מצאתי במחברותיו כמה שירים חדשים, שאינם בשני הכרכים שלנו, וגם קצת נוסחאות חדשות לשירים הישנים. מקצת מן השירים החדשים יש בידי גם מתוך מקורות אחרים שנזדמנו לי בדרכי, בבקרי את אוצרות הספרים הגדולים הצבוריים, הממלכתיים והפרטיים, בניו־יורק, בפילדלפיה, בסינסינטי, בלונדון ובפריז. הרבה שירים חדשים המציאו לידי גם הפרופיסורים דוידסון ואלכסנדר מארכס (כארבעים) והד“ר ח. בראדי מפראג (עשרים וחמשה) ואחרים. כל אלה השירים החדשים יבואו כולם בכרך־המלואים לשירי רשב”ג, שהולך ונסדר עתה בבית הדפוס. בסוף הספר יבואו גם תקוני הנוסחאות לשירים הישנים, בצירוף הערות וביאורים, כמשפט הכרכים הקודמים. כפי שאתה רואה, תהיה, איפוא, עבודת הכרך הזה נעשית בהשתתפותם של מלומדים וחכמים שונים מגדולי המקצוע. ואם יש את לבבך באמת ובתמים לזכות את הרבים ואת עצמך עמם במה שיש לך, כי עתה אין לפניך דרך אחרת בלתי אם להצטרף למנינים של החכמים הנ“ל ולהמציא לי כמוהם בהקדם את יתר השירים החדשים, אשר נשארו עוד בידך, בצירוף נוסחאות חדשות מאשר מצאת לשירים הישנים (שני הכרכים הקודמים הלא בידך הם, ועל פיהם תדע להבחין בין ישן ובין חדש). בדרך ישרה וקרובה זאת תגיע, איפוא, אל עיקר מטרתך – להביא את עבודתך לידי פרסום – במהרה, וגם זכות הרבים תהיה תלויה בך, שעזרת בחלקך להביא את מעשה הכנוס של שירי הרשב”ג לידי השלמות האפשרית.

ומובן מאליו, כי בתוך שמות החכמים המשתתפים בכרך־המלואים שיהיו נקובים עפ“י סדר אל”ף־בי"ת בשער הספר, יפורש גם שמך, וגם שכרך לא יקופח, לפי שעור חלקך בכרך זה. זאת היא הצעתי הנכונה, לפי דעתי, והטובה לך, ואני מסופק אם תמצא מהרה הזדמנות טובה מזו של עכשיו להוציא את מחשבתך אל הפועל.

אם ההצעה הזאת מקובלת על לבך, הואילה, איפוא, אדוני הנעלה, להזדרז ולהמציא לנו את השירים החדשים שבידך (ובכללם ההשלמות ותקוני הנוסחאות לישנים) בהעתקה נקיה ומדויקת, ובמקום שהטשטושים מרובים במקור – העתקה פוטוגרפית, ואל תאבד את הזמן בכתיבת הערות ופירושים מפורטים, אלא רשום בשולי הגליון רק מה שיש בו מן הצורך להבנת טיב ההעתקה והנוסח. באופן כזה עוד נספיק להכניס את השירים, דבר דבר במקומו ומחלקתו, וכשנברך איה"ש על המוגמר יזכר גם שמך בתוך שמות יתר החכמים לטובה ולברכה בפי כל מוקירי שירתנו הספרדית והשוקדים על הריסותיה ובנין חרבותיה.

אם כה ואם כה, לתשובתך התכופה נחכה.

והנני המברך אותך בשלום

המוקירך והמוקיר פעלך

 

תקסב⁵³ לד"ר יוסף מרקוס    🔗

תל אביב, 26 26/11 [כ' כסלו תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

א. נ.

בזה הרגע הגיעתני חבילת ההעתקות האחרונות, והיה ברוך לי על טרחך ועל עבודתך הנאמנה. מתוך רפרוף על פני העתקותיך הרשב“גיות מצאתי, כי השיר המטושטש “שמן משחת מנזרי”⁵⁴ נמצא בידי גם בהעתקתו של דוידסון, והיא משונה קצת משלך. קצת ההשלמות שנתת במקומות המחוקים, כונת בהם לדעתי, ובמקצת מהשלמותי אני כונתי אני מדעתי להעתקתך אתה, שהיא כמדומה מדויקת ושלמה יותר מזו של דוידסון⁵⁵. למשל, בבית 2 נמצא בהעתקת דוידסון תחת מלת “לזמי” רק “ל” בלבד, והשאר מחוק. אפשר היה, איפוא, להשלים באחד משני פנים: או לכתוב “לויי ויצהרי“ או לכתוב “לחמי ויצהרי”, וכונת “לחמי” על מלך מבית דוד – בית הלחמי, ויהיה איפוא “לחמי”–”לחמי” בדלת ובסוגר לשון נופל על לשון, הראשון תואר משפחה, והשני כפשוטו, והמלים "מקריב לחמי וגו' " מוסבות איפוא רק על “ויצהרי”. אני נטיתי יותר אל תקון זה, וכן הגהתי בגליון. עכשיו רואה אני מתוך העתקתך שכונתי אל האמת, ותחת “לזמי” בהעתקתך, יש לקרוא “לחמי” (הזיי“ן היא שריד החי”ת), וסעד לתקון זה תשמש מלת “להמליך”, שמוכיחה כי הכתוב מדבר על מלך ולא על לוי.

בית 3 תחת “ראש דותי” נמצא בהעתקת דוידסון אותיות “חיש” והשאר מחוק ולא ידענו להעלות לו ארוכה. רבניצקי שער, שצריך להיות “משיחי”, אבל לפי העתקתך אין אני יודע לפי שעה, כשאני עומד על רגל אחת, מה זה “ראש דותי”. ועליך לשים לב, כי משקל השיר – שבע שבע תנועות בדלת וכן בסוגר, ואם נקבל נוסח זה שלך – תהא דלת הבית הזה בת שמונה.

בבית 4. אצלך בהעתקתך “ואשפרי” “ואשפרי” בדלת ובסוגר ואצל דוידסון: “ואשכרי” “ואשכרי”.

בבית 5. “ק – – ב ש..בר” וגומר “וניצוץ מוקדת”. אצל דוידסון: “קרבן ש… וניצתן מוקדות”.

בית 6. אצלך “ט. מי לען סם גרי בזנבו זרי וסמגרי”. אצל דוידסון: “ט…מס גרי בזנבו זר וסמגרי”. ולפי שתי ההעתקות גם יחד תמיהני אם יש בעולם נגר ובר נגר, שידע לפרש את הבית המוזר הזה. לשמחתי עמדתי מיד על משמעתו של הסוגר. יש לקרוא אותו כך: “בז נבוזרי וסמגרי” – “נבוזרי” הוא קצור מן “נבוזרדן” בכנוי גוף ראשון. (וכן דרך רשב"ג גם בשאר שיריו לכתוב חצי שם, כגון “נבוכד” תחת “נבוכדנצר”, “שלמן” תחת “שלמנאסר”, וכן ר' שמואל הנגיד כותב לפעמים “פום” או “בדיתא” במקום פומבדיתא וכיוצא בזה), וסמגרי הוא, כמו נבוזרדן, גם הוא שם אחד משרי נבוכדנצר מלך בבל, מחריב המקדש, ושני השרים האלה נזכרו בסוף ירמיהו בפרק אחד: ל“ט, פסוק ג' וי”א. אולם עדיין לא עמדתי על כונת הדלת לפי העתקתך. כנראה, יש להשלימו ולנקדו כך:

“טַעַם מֵי לַעַן, סַם גָרִי בַּז נְבוּזָרִי וְסַמְגָּרִי”.

אבל עדיין אין הכונה של הדלת ברורה לי כל צרכה והיא אינה אלא מנצנצת אלי מרחוק מתוך ערפל. “מי לען” הוא מי לענה, אבל מה ענין הלענה והסם לכאן? ומה זה “גרי”?

בית 7. “מח (?) תשתיל”. אצל דוידסון חסרות לגמרי מלים אלו, והמקום פנוי, ואני שערתי מדעתי להשלים: “נופי (או נוי) תשתל” וגו'. עכשיו עליך לבדוק אם האותיות “מח”, שהן אצלך בסמן השאלה, אם אינן מתאימות אל הגהתי “נופי” או “נוי”, ואולי “נותי”, “נוה” – כנוי למקדש, ותחת “תשתיל” ברי לי שיש לקרוא “תשתול”, אלא שנתקצרה הויו, כרגיל הרבה בכת"י.

בית 8. אצלך (ח)תוף כחנסי, ואצל דוידסון (חס)וף בחנסי, ואם כן הוא הכיר בכת"י רק אותיות “וף”.

בבית 9. אצלך כתוב מנוקד: “נירי”, ואצל דוידסון כתוב בלי נקוד: “נורי”, ודעתי נוטה דוקא לנוסח דוידסון, לפי שהכונה על תמור העשן של אש המערכה, שיהיה זקוף כדקל.

ועתה, אחרי שנויי נוסחאות אלו, הסותרות זו את זו, מה אני שואל ממך? שתמציא לי פוטוגרפיה משיר זה, כדי שאוכל לראות בעיני ולראות בעצמי ולהוציא משפט על טיב הקריאה של שניכם⁵⁶.

הקטע של שיר הרשב"ג שמתחיל “והיית כע…” אינו אלא חלק רצוץ ושבור מן השיר “בחר מהחלי” (נמצא בכרך ראשון, עמ' 45) ותחלתו בהעתקתך הוא המשכו שם משורה 15 ואילך. השיר “אם אחרית שמחה” נמצא אצלי בהעתקת דוידסון שלמה⁵⁷ כמעט.

השיר “מהיות חסדיך” אף הוא אינו אלא רסוק איברים של השיר “טרם היותי חסדך באני” בכרך ב', שיר מ"ט, עמוד 49.

השיר “שלמו ימי אבל” נמצא אצלנו בהעתקה שלמה כמעט מאת דוידסון.

את העתקותיך החדשות של שירי ר' משה אבן עזרא עדיין לא בדקתי, ובקרוב אפנה לעיין בם. על כל פנים רואה אנכי, כי שוקד אתה על עבודתך באהבה ואמונה ותחזקנה ידיך. מי יתן ונמצאו לנו עוזרים חרוצים ונאמנים כמוך ביתר מקצועות המדע העברי ולא היינו עומדים בדלותנו התרבותית כיום הזה.

ההמחאה על 15 דולר על שם מר – – רצוף בזה, ותואיל בטובך לאשר לנו את קבלת הכסף.

שירי הרשב“ג, כרך־המלואים, נמסרו לדפוס בימים האלה וכבר נסדרו מהם שני גליונות, ואולם אל נא יעכב זה אותך מלהמציא לנו כפעם בפעם מכל החדש והמתוקן בשירי הרשב”ג אשר תמצא בדרך עבודתך במחזורים ובכת"י. ביחוד תשתדל לאסוף מאוצרו של ידידנו היקר הפרופ' דוידסון את המקורות של השירים החסרים לנו ולהעתיק על פיהם את השירים מאשר הם שם, ולהמציאם לנו במהרה.

ושלום וברכה לידידנו הנעלה הפרופ' מארכס ולמר ריבקינד.

בחבה וברכה

ח⁵⁸. נ. ביאליק

 

תקסג לל. שפירא    🔗

תל אביב, 1926 30/11 [כ“ד כסלו תרפ”ז].

לכבוד ל. שפירא⁵⁹, ניו־יורק.

יקירי!

הנני בארץ זה כחדשים, וכבר הכנסתי את צוארי בקולר העבודה עד לאין נשוא ולאין רגע פנוי לאגרת שלום. מאד הייתי מחזיק טובה לך, לוּ הואלת להודיעני מפרק לפרק על דבר מצב הענינים בניו־יורק. היש תקוה לווייצמן שיצליח הפעם בענין הסוכנות? התצליח המגבית השנה? ואם כבר התחלתם בעבודת השנה הזאת?

בארץ המצב הולך ומשביח מעט מעט. המצוקה, אמנם, עודנה גדולה. כסף אין. אבל הרוחות שקטו מעט, והבהלה חדלה. מטיבי ראות מנבאים טובות לימים הקרובים. ויש שרואים את המצב של עכשיו כסימן בריאות. מי יתן ותאמן נבואתם!

“ספר הרפואה”⁶⁰ אמנם עושה רושם טוב על כל קוראיו. אולם מה בצע בכל זה אם הקונים מעטים. האמנם אין תקוה למכירת הספרים העברים באמריקה שלכם? בארצנו אמנם מרובים הקונים לפי הערך, אבל רבוי זה איננו אף הוא בלתי אם קומץ קטן ולא ישביע מו“ל “ארי” כ”דביר".

אגב, בין חבילות הספרים, שהואלת בטובך להעביר לי מאמריקה לכאן, לא מצאתי את “ההגדה של פסח” היפה בהוצאת “ילקוט”, וכנראה או שאבדה בדרך, או שאחד מן ה“נערים” במשרדכם שלח בה יד. צר לי מאד: מתנה היא שנתנה לי מאת אחד מידידי מאמריקה.

והיה ברוך לי שוב על כל עמלך אשר עמלת לי ולמעני בימי שבתנו יחד.

היה שלום וברכה

שלך בחבה

אשתי דורשת בשלומך בידידות.

 

תקסד⁶¹ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, 1926 16/12 [י“א טבת תרפ”ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

היה ברוך לי על הצלומים שהמצאת לי. את השיר “שמן משחת מנזרי”⁶² השלמתי עפ"י הצלום, ועתה הוא נמצא בידי שלם כולו ונקי כזהב. הנה הוא לפניך:

שמן משחת מנזרי / חיש לְקָחֵ[הו מן ז]רי

להמליך לחמי ויצהרי / מקריב לחמי ויצהרי

מהר רוֹזְני וגזברי / כטל על עשבי וגֵז [ברי]

השב למזבחי ואשפרי / מקריב לחמי ואש־פרי⁶³

קרבן שעירי⁶⁴ ופר ברי / וניצוץ מוקדת פַּרְ[בָּרִי]

טוֹעֲמִי לַעַן סַם גָרִי / בַז נבוזרי וסמגרי

נצח תּשתֹּל בראש הרי / עם עץ ברושי ותד[הרי]

חֲתֹף כחנסי ושנערי / קרן צרי ושן־ערי

זְקֹף הוד נרי, תִּמּוּר נירי, / כי אתה תאיר נרי.

המלה לחמי שבשורה 2, כונתה דוד בית הלחמי, ויצהרי ממשפחת “יצהר”, ולחמי ויצהרי שבסוגר פשוטם כמשמעם. בשורה 3, המלה “רוזני” כתובה שתי פעמים במקור, אלא שהראשונה נטשטשה, וחזר הסופר וכתבה פעם שניה. בשורה 5, מלה “שעירי” היא מוכרחת מתוכה. בשורה 6, מלת “טועמי” ג“כ מפורשת וכן מלת “נצח” שבשורה 7. ושתי השורות האלו קשורות יחד בענין, כלומר: אלה שטעמו מרירות (לען–לענה) הסם של האויב (“גר” מלשון הכתוב, “מי גר אתך עליך יפול”⁶⁵, שפירושו, לדעת מבארים רבים: “האויב המתגרה בך”) ואת הבז של צוררנו נבוזראדן וסמגר־נבו, שני שרי נבוכדנצר שבזזו את ההיכל, ודרכו של רשב”ג להשתמש בשמות פרטיים לענינים כלליים, והכונה כאן לשרי המסים, הבוזזים את ישראל, ו“נבוזרי” הוא קצור מנבוזראדן, עפ“י מנהג משוררי ספרד לקצר שמות פרטיים, וכן כותב רשב”ג “נבוכד”, תחת נבוכדנאצר – את אלה “תשתל לנצח בראש הרי וגו' “. הכונה של הבית האחרון היא, שהקב”ה יזקף עוד הפעם את נר התמיד ותמור אש המערכה, כמקל וכתמר, ברמז לדרשת חז”ל בענין זה.⁶⁶

רואה אתה מזה עד כמה השיר יפה, לאחר שנעתק כהוגן, ושוב אתה רואה מזה עד כמה אין לסמוך על המעתיקים; וה“מוסר” היוצא מזה, שבכל מקום שאתה מוצא מלה מפוקפקת, או שורה סתומה, אין טוב כי אם לשלוח אלינו צלום, ואנחנו, מתוך שדעתנו משועבדת כולה לעבודה זו, מסייעים אותנו מן השמים לכון אל האמת במקום שאחרים אינם רואים אותה.

במכתב השני אשלח לך רשימה של השירים הפגומים ומקורותיהם, שהעתיק בשבילי הפרופ' דוידסון, ואתה בטובך תמציא לנו את צלומיהם. אולי נציל מהם שתי כרעים ובדל אוזן למלא את החסר ולתקן את הפגום.

מכתבי הקודם בצירוף המחאה ל – – על 15 דולר בטח קבלת. כבוא הפרופ' ישראל דוידסון ושללו בידו⁶⁷, תפקדהו בשמי לשלום ותברכהו ברכה משולשת ומרובעת. ואתה תעט אל השלל וכל אשר תמצא שם משירי הרשב"ג, אל נא תאחרהו אף רגע בידך והריצותו אלי.

שלום וברכה לכל ידידינו.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תודה לך על השיר החדש של רשב"ג שהמצאת לי. אכן מציאה יפה היא!

הנ"ל

 

תקסה לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, 1926 16/12 [י“א טבת תרפ”ז].

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

שלום וברכה לך יקירי!

איש בשורה אנכי היום לך. ספר רמח“ל⁶⁸ נמסר לסידור ומחר יביאו אלי את הגליון הראשון להגהה. עליך, איפוא, לגמור תומ”י את המבוא הכללי למחזות רמח“ל וכן את המבואות הפרטיים לכל מחזה בפני עצמו, כמדובר, ולהריצם תיכף אלי. אומרים אנו להוציא את המחזות אלף אכסמפל. בתור ספר מיוחד, ואלף אכסמפל. כל מחזה בפני עצמו, לשם בתי הספר והתלמידים. המחברת הראשונה “מחזה שמשון”⁶⁹ תהא, איפוא, מוכנה בקרוב, ואל לך לעכב את יציאתה ע”י עכוב המבוא. את ספרו של ידידנו סילקינר⁷⁰ אני מוסר מחר ממש לסדור. עד עתה⁷¹ לא עלה בידי לקבוע את הצורה החיצונית באחרונה לספר זה. עכשיו נמצאו כאן אותיות חדשות, יפות מאד, וגם ניר מתאים והכל יעלה יפה בעז"ה. המדפיס הבטיח לגמור את הספר במשך ששה שבועות.

שמחתי כי היתה לך עליה ועברת לעמוד בראש בי"ס גדול מזה, שהיה ברשותך תחילה. שמח אני בעליתך ואני אומר לך: עלה והצלח.

ושלום וברכה לכל חבריך היקרים ולבנך הקטן ולכל הנלוים עליך. ראיתי כאן את בבלי⁷², והוא כנאד מלא רוח מתוך התפעלות והתלהבות. בלי ספק כשיבוא יאציל עליכם מרוחו וידליק את כולכם. שלום, שלום לכולכם.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

תקסו לבעלי אגודת “התקוה”    🔗

תל אביב, 1926 16/12 [י“א טבת תרפ”ז].

לכבוד בעלי אגודת “התקוה”, האַג.

אדונים נכבדים!

שמח אני מאד לשמוע, כי האקדימיקים הצעירים בהולנדיה נתעוררו ליסד אגודה לשם תמיכת המכללה העברית בירושלים, ואני מברך את עבודתכם בהצלחה. אין ספק, כי הקשר הקבוע בין תפוצות הגולה ובין המכללה בירושלים יש בו כדי לכון את לב פזורי האומה באשר הם שם אל מרכז רוחני אחד ולהקים ע“י כך את אחדות האומה, שהופרה בתקופות האחרונות ע”י הכפירה הלאומית וע"י הטמיעה מאונס ומרצון. בחפץ לב ובשמחה נאמנה הייתי משתתף עמכם בעבודתכם הקדושה, ואולם, לצערי הרב, מטופל אני עכשיו בעבודה גדולה אחרת, שאינה מניחה לי להסיח דעתי ממנה, ולהפנות אפילו על שעה קלה לעבודה אחרת כל שהיא. הנני מסתפק, איפוא, עכשיו בברכתי זאת, ואני קורא לכם מרחוק: תחזקנה ידיכם.

ידידכם הנאמן

 

תקסז לפרופ' י. נ. אפשטין    🔗

תל אביב 1926 17/12 [י“ב טבת תרפ”ז].

לכבוד הפרופ' הד"ר י. נ. אפשטין, ירושלים.

א. נ.

הנני חוזר ואומר לך בכתב מה שכבר אמרתי לך בעל פה. רשימת העוזרים של קובץ ועד הלשון וסדור הרידקציה אינם מסמרים קבועים. אנחנו שלחנו לך רק רשימה של הצעה ובידך להוסיף או לגרוע ולחוות דעה כלבבך. ורק בישיבה משותפת נקבע את הצורה האחרונה. אינני מבין, איפוא, מה ראית “להסתלק” בחפזון, ולנער את חצנך. אם אמתלא בעלמא היא, הרשות, כמובן, בידך לעשות כטוב בעיניך, אבל אם באמת ובתמים רוצה אתה לשתף את כחך עמנו ולהביא תועלת לעבודת הועד, עליך להיות מתון יותר מעט בדעתך, וסבלן בנוגע לדעת חבריך. בלי זה אין שום מקום לעבודה משותפת.

כמדומה, שדברי המעטים האלה יניחו את דעתך, ואני מחכה לתשובתך התכופה. אם יש לך פנאי נקבע ישיבה משותפת פה, בתל אביב, לשם סדור המערכת של הקובץ. אין לך כי אם להודיעני למתי תהיה פנוי לרדת לתל אביב לשם כך.

שלום וברכה

 

תקסח לד"ר יחזקאל קויפמן    🔗

תל אביב, 1926 17/12 [י“ב טבת תרפ”ז].

לכבוד מר יחזקאל קויפמן, ברלין.

יקירי!

בשורתך⁷³ באמת בשורה היא לי, ובלי מרכאות כפולות.⁷⁴ חכיתי לגמר ספרך בכליון עינים. בלבי עדיין אני עומד בהבטחתי, אבל, אהה, מה אעשה והידים קצרות. ואולם אינני מתיאש, ואני מאמין, כי עד הגמר האחרון של ספרך עוד ישתנו פני הדברים לטוב. על כל פנים ענני אם היית מסכים להוציא את ספרך לא כולו בכרך אחד, אלא בארבעה חלקים, בזה אחר זה בלי הפסק. הנסיון המר הוכיח, כי אין שום אפשרות עכשיו למכור כרכים גדולים, שמחירם גבוה, ויש להתחכם ולחבל תחבולות כנגד הקהל.

מה מעשיך עתה, ומה שלום וויסלבסקי⁷⁵ ויתר חבריך, ברוך קרופניק ומ. א. ז’ק? שמעתי כי ה“אשכול”⁷⁶ נתעשר. הייטב לכם מעט בטובתו?

ושלום לך באהבה

 

תקסט לפ. לחובר    🔗

תל אביב, 1926 17/12 [י“ב טבת תרפ”ז].

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

חברי הנכבד!

את סוף הפרק⁷⁷ קבלתי בזמנו ועדיין לא נתפניתי לעבור עליו. שמח אני, כי אומר אתה להכניס שנויים ותקונים בפרקים הקודמים⁷⁸. עליך לדעתי לרכזו ולצמצמו מעט, שיהיה מועט מחזיק מרובה. ציור קצר ומצומצם על דבר סביבת רמח“ל (מורים, חברים ותלמידים) ואוירה המיוחד של אותה תקופה באיטליה אף הוא לא היה פוגם, לפי דעתי. מובן מאליו, כי הציור ההוא צריך להיות מיוסד על חומר ממשי, ולא קלוט מן ה”אויר" ⁷⁹.

אגב, הידעת, כי המחזה “שמשון”⁸⁰ של רמח"ל נמצא בשלימותו ועתיד לצאת בקרוב על ידי “דביר”?

כדאי לך לשים לב גם אל יתר שיריו של רמח“ל ולהראות על אותן הצורות ששמשו יסוד להתחדשות הצורה השירית של אלה הבאים אחריו. מהראוי לך לנגוע קצת גם במשקל השירי של רמח”ל, שהוא באמת המשקל הטוני, זה שהיה נהוג בימיו כמעט אצל כל המשוררים העברים באיטליה עד שד“ל. בנקודה זו היתה יכולה להביא לך תועלת אנתולוגיה שירית אחת, כוללת שירי המשוררים האיטלקים, רובם בני זמנו של רמח”ל. בבחרותי ראיתיה, ומצאתי שבעקר הדבר היתה באיטליה בימי רמח“ל וגם לפניו להקת משוררים בעלי ערך מסוים, אלא שנשתכחו בימינו. לצערי, שכחתי גם אני את שם האנתולוגיה הזאת⁸¹, אבל זכורני, שהיה שם שיר לירי נאה מאד, ציור של נוף מאת משורר אחד למשפחת באסאן. הצורה והתוכן היו כאלה של המונולוגים היפים במחזות רמח”ל⁸².

הדוגמא שהבאת ממזמורי תהלים⁸³ היא קלושה מאד. קראתי באיזה מקום, כי עד עכשיו נתפרסמו כתשעה מזמורים⁸⁴ (אני לא ראיתי עד היום בלתי אם שנים⁸⁵) – אולי תוכל למצוא בהם דבר יותר “חזק” מזה שהבאת.

הכסף, 15 לי"מ, נמסר לבנך. להמשך החומר אנו מחכים.

המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. כדאי להעירך, כי הביבליוגרפיה המפורטת בספרך המקוצר⁸⁶ איננה לפי הסימטריה. פרוטרוט זה בספר מקוצר למה הוא בא? תועלתו מסופקת ואת כמות הספר יגדיל ללא דבר. לדעתי ראוי לקצרו הרבה⁸⁷, על כל פנים בשביל המהדורה המקוצרת.

 

תקע לפרופ' י. דוידסון    🔗

תל אביב, 1926 19/12 [י“ד טבת תרפ”ז].

לכבוד הפרופ' הד"ר ישראל דוידסון, לונדון.

לידידי הנעלה שלום וברכה!

הגיעני מכתבך היקר מן 7 לדצמבר ומאד אני מצטער על שאינך עתה בעיר־מגורך בניו־יורק, ולא תוכל לעשות מאומה לטובתו⁸⁸ מיד. ואולם מקוה אני, כי בשובך לניו־יורק, תמָצא לדורשיך בענינו של ידידי ש. בן־ציון. ואם תדרש עזרתך האפשרית לא תמנענה מהם.

סדורם של שירי רשב“ג הולך ונמשך. ברגע זה אין בידי העתק של גליונות ההגהה, ואולם בפוסטה הקרובה אשתדל להמציאם אליך. מיום ששלחת אלי את שיריך נוספו לי עוד שירים חדשים מיד ידידנו הרב החכם ר' חיים בראדי ומיד הר' דוד מגיד מפטרבורג. גם תלמידך החרוץ, המעתיק המהיר, הד”ר יוסף מרקוס, המציא אלי מקצת משירי רשב“ג, ויש תקוה, כי כרך־המלואים יהיה מלא וגדוש. אין ספק כי בתוך תלי התלים של הפיוטים שמשמשת בהם במסעיך הרבים עתה בערי אירופה מצאת גם מה שהוא משירי הרשב”ג. הלא תגדיל נא את חסדך גם הפעם עם המשורר המת רשב“ג, ועמדי אני, עבדך החי, המלקט עצמותיו, ושלחת אלי את כל חדש מאשר נפל ומאשר יפול עוד בידך עד שובך לאמריקה. האין זאת? ושבעתים אחזיק לך טובה אם תואיל בטובך להמציא לי צלומים מאלה השירים הישנים וגם החדשים שהם במקורם מטושטשים. פעמים שעין האחד תכיר במקומות המחק מה שלא תכיר עין זולתו, ולא כל העינים שוות. הנה כי כן, למשל, עלתה בידי על ידי הצלום לקומם את כל הריסותיו של השיר הנחמד.”שמן משחת מנזרי"⁸⁹, שהמצאת לידי בהעתקה. עתה נמצא שיר זה בידי שלם בתכלית השלמות ונקי כזהב.

אם תואיל עוד גם להודיעני על דבר עבודתך באוצרך⁹⁰ ועל מצבו עתה, והיה חסדך עמי שלם.

בידידות נאמנה

נ. ב. חברי רבניצקי דורש בשלומך.

 

תקעא למ. מבש"ן    🔗

תל אביב, י“ד טבת תרפ”ז.

לכבוד הסופר מר מ. מבש"ן, ירושלים.

אדוני הנעלה!

כבר ידעת ממכתבי הקודמים עד כמה אני מוקיר את פעלך הספרותי, וביחוד את סגנונך הנקי והמהודר, ובודאי ראוים יצירי כפיך לכנוס ולפרסום, אבל מה נעשה והימים ימי מצוקה למוציאי ספרים, ועל כרחם עליהם למתג את יצרם ולצמצם את רצונם. גם ה“דביר” בכל רצונו הטוב להעשות שליח להולכת ספריך אל הקהל, אנוס הוא עפ“י גזרת השעה לבטל את רצונו מפני רצון אותה השעה עצמה. הבה נתפלל יחד, הסופרים והמו”לים, בצבור על שנוי העתים לטובה, ואולי תפלתך, תפלת זקן ורגיל, תתקבל ויענו כלם כאחד במהרה בימינו אמן.

הערותיך על הפגימות הדקדוקיות שמצאת בקצת מלים בשירַי נכונות מאד. ואני מודה ומברך עליהן, ואולם מקצתן שִבשתי בכונה מתוך ידיעה ובחירה על פי ה“זכות” הידועה הנתונה לבני מלאכתי, אם לשם החרוז והמשקל, ואם לשם קלות המבטא, ואם מטעמים פסיכולוגיים אחרים, ואלהים הטוב יכפר בעדי, ומקצתן הן פליטת הקולמוס.

והנני המוקירך מאד

ח. נ. ביאליק

 

תקעב לגב' ב.    🔗

תל אביב, י“ד טבת תרפ”ז.

לכבוד הגב' ב – –, כאן.

גברת נכבדה!

הנמוקים הנפשיים, אשר שמו את דבריה בפיה, מובנים לי, ואני מעריכם כערכם. ואולם את האמת לא אכחד, כי רוב הדברים כמעט מיותרים הם. אם התמהמתי עד הנה מלבקר בבית – – אין זאת מרוע לב או מעצלות, כי אם מאין לפי שעה כל דבר ישע בידי להביא אל הבית ההוא. בשהותי בימים האלה בירושלים נסיתי דבר אל ראשי הפקידים בענין ההצעה של שליחות – – ל – –, אבל נוכחתי מיד, כי "נסיוני“ לא הצליח. והנני עומד לפי שעה לפני גברתי קצר ידים וחסר ישע כשהייתי. אני, כמובן, לא אסיח דעתי מן הענין שלפנינו ואם אמצא שעת כושר כל שהיא, הנותנת קורטוב של תקוה להמצאת עזרה, לא אחמיצנה. אבל מי יודע מתי תזדמן שעה זו לידי, והזקוקים לעזרה בודאי אינם יכולים לחכות.

בכבוד רב

 

תקעג⁹¹ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, ט“ו טבת תרפ”ז. 26 20/12.

לכבוד מר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

מכתביך התכופים הגיעוני בזמנם. ואני מודה לך על כל אחד ואחד מהם, ואפילו אם אין בהם חדשות. כדאים שירי רשב"ג שנדקדק בהם כחוט השערה, ויפה אתה עושה, שאתה חרד להודיעני על כל קוץ וקוץ שאתה נכשל בהם בשעת עבודתך.

ובזה הנני שולח לך רשימת י“א שירים שהמציא לי הפרופ' היקר מר דו”ס⁹² ורשימת מקורותיהם (כתב יד) הנמצאים באוצר ספרי בית מדרשכם, והנני מבקש ממך שתעבור על פי הרשימות הללו עוד הפעם על כל כתבי היד⁹³ ותמציא לידי צלום של הפיוטים, שיש בהם טשטוש או מחק, וביחוד מאלה שסימן כוכב רשום בצדם ברשימתי. בהעתקותיו של הפרופ' דוידסון יש מקומות משובשים או מטושטשים, כלומר: כך מצא אותם דוידסון במקורם, אבל מן הפיוט “שמן משחת מנזרי” הרי אתה יכול ללמוד עד כמה אין כל העינים שוות ואינה דומה ראיה לראיה, ולפיכך אל נא תתמהמה אפילו רגע מלהמציא לי צלומים מכל הפיוטים שברשימתי. הסידור של כרך־המלואים הולך ונעשה, וכבר נגמר סידורם של מאה פיוטים חדשים, שלא נתפרסמו עוד בשום מקום, ובתוכם גם אלה שהמציא לי דוידסון, ואולם אני מעכב את ההדפסה עד שתמציא לי את הצלום, ומובן מאליו, כי כל ההוצאות הכרוכות בזה – עלי.

ושלום לכל ידידינו ולאנשי שלומנו, וביחוד לפרופ' היקר הד"ר⁹⁴ אלכסנדר מארכס ולידידי מר ריבקינד.

הכותב בחפזון ח. נ. ביאליק

נ. ב. למר ליברמן⁹⁵ תאמר, כי בהעתיקו את המעשיות ההסטוריות והמגלות יבחר תחלה את אלה שאינן ידועות ואינן מפורסמות, ואחר כך יעתיק גם את השאר. המגלות ומחברות הזכרונות המצויות בדפוס יאסוף כמו שהן ויספחן להעתקותיו שבכתב.

נ. ב. בפעם אחרת אולי אשלח אליך עוד קצת שירים. לפי שעה תצלם לי את אלה, לפי שהם הפגומים ביותר, וטעונים צלום ביחוד. כל שירי הרשימה מסומנים בכוכב – ואם כן כלם טעונים צלום תכוף.

רשימת השירים הטעונים צלום⁹⁶:

1) ירחם אל רחומיך (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 14,2 k 8)

2) הבינוני והבנתי

3) שלף חרבך והרק

4) אסובב עיר

5) רפואה את

6) ידיד נפשי

7) ידידי, סב ודמה (שיר זה רצוץ ושבור מאד, וטעון צלום יפה וברור. נמצא בכ“י טיילר־שכטר, סי' 19k 10. בכ”י זה נמצא גם השיר “הפרש לילה” ואחריו השיר “אזי בסעיף חלום”, שנדפסו כבר בכרך I, ושניהם חתומים ויפה להם הצלום)

8) לכה, רעי

9) כבר נואש לבבי (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 4,2 k13.)

10) הסר, לבבי, תאותך (נמצא בכ“י טיילר־שכטר 4,4k 13, והשלמה לו בכ”י ט’–ש' 4,3 k 13)

11) קרא העיר עלי אחי (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 4,2 k13)

 

תקעד לד"ר מ. ד. אידר    🔗

תל אביב, 1926 26/12 [כ“א טבת תרפ”ז].

לכבוד הד"ר הנכבד אידר⁹⁷, לונדון.

ד"ר נכבד מאד!

יש להצטער מאד על התפטרותו של הד"ר אינשטין מן הנשיאות במועצה האקדמית⁹⁸. יש לדעתי להשתדל להשפיע עליו מצדי צדדים, שישיב את התפטרותו אחור. אולי טוב שיפנו אליו לשם זה חברי הקורטוריום במכתב משותף. על כל פנים כדאי היה שידחה את התפטרותו עד שוב ווייצמן מדרכו. בין כך ובין כך יש לדעתי להשתדל שלא לפרסם לפי שעה דבר התפטרותו ברבים.

בכבוד רב

 

תקעה לזלמן אפשטין    🔗

תל אביב, כ“א טבת, תרפ”ז. 26 26/12.

לכבוד מר זלמן אפשטין, ירושלים.

ידידי היקר!

אל תירא לספרך⁹⁹ ואל תדאג. אנכי מגן לו. לא יפול דבר מדבריך ארצה¹⁰⁰. יודע אני את נפש הסופר וגם את נפש האב.

שלך

 

תקעו לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, 1926 26/12 [כ“א טבת תרפ”ז].

גינצבורג יקירי!

בשבוע שעבר הריצותי אליך מכתב, ויעצתי לך למהר ולהמציא אלי את המבואות למחזות¹⁰¹, הכלליים והפרטיים. בזה אני שולח אליך מקצת מן הסידור. מובן מאליו שאין זה אלא הסידור ההיולי הראשון. בעוד שנים שלשה ימים יהיה בידי כל “מחזה שמשון”¹⁰² מסודר ו“מעומד” כל צרכו, ולא אתמהמה מהריצו אליך. אילו היה בידי המבוא למחזה זה, היה אפשר להדפיסו כולו מיד ולהמשיך את הסידור של המחזות הבאים אחריו. עכשו עלינו לחכות עד בוא המבואות, והאותיות אף הן מעוכבות לך. כמו שהודעתיך במכתבי הקודם יש בדעתנו להדפיס את המחזות אלף אכסמפלרים כולם יחד, ואלף כל מחזה בפני עצמו לבני הנעורים. לשם מהדורה אחרונה זו יש צורך במבוא מיוחד קטן לכל מחזה. וראוי גם כן, שתקדים למבוא הראשון גם שנים שלשה עמודים מצומצמים ע“ד רמח”ל וערכו בכלל בשביל תלמידי המחלקות הגבוהות של בתי הספר התיכוניים. מובטחני בך שתוציא מתחת ידך דבר מתוקן.

והעיקר אל נא תחמיץ את המבואות בידך אף לא יום אחד. כנסת ישראל מעוכבת לך! תינוקות של בית רבן מעוכבים לך!

ואתה וביתך וכל החבריא שלכם שלום.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. בינתים נגמר הסדור של “מחזה שמשון” והתחילו בסדורו של המחזה הבא אחריו. בשם ה', אל תאחר!

 

תקעז לאילה    🔗

תל אביב, כ“א טבת תרפ”ז. 26 26/12.

לאילה, חרקוב.

אכן אילה קלת רגל את! בזמן קצר כזה מצאת לך רגלים לעבור את הים השחור ואת הים התיכון הלוך ושוב זה פעמים¹⁰³, ועל גבך חבילות חבילות של שירים, משא גמל שלם. חילך לאוריתא! על שופרך אינני מעיז לשפוט מרחוק, על כגון זה נאמר “טוב מראה עינים”. ואשר לשיריך, את האמת לא אכחד, אף כי הידים הכותבות ידי אשה, אבל לפעמים נדמה לי כי הקול “קול גבר, מעין בס־קול!” (ולא קול־בת). ואף כי “אילה שלוחה” את, בכל זאת – לא אכחד גם הפעם את האמת – לא נתת הפעם “אמרי שפר”. סופרת מהירת ידים את, ואת מרבה לכתוב, בטרם בשל רעיונך בלבך כל צרכו. אל בחפזון! ההולך לאטו יבא בעתו, יאמר המשל הרוסי.¹⁰⁴

לע"ע היי שלום, למדי הרבה וקראי הרבה, והתבונני לדרכי המשוררים הטובים.

המברכך באיל טוב

 

תקעח לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, ב' שבט תרפ"ז. 27 5/1.

לכבוד החכם הנעלה הנודע הרב ד"ר ח. בראדי, פראג.

א. נ.

קבלתי את המשך הערותיך לכרך א, והיה ברוך עליהן. הנני מחכה בכליון עינים ליתר ההערות עד סופן. כל הערותיך תודפסנה יחד במקום אחד, וכמובן אמציא לך ברצון גליונות ההגהה לשם תקונים ושנוים, כאשר תמצא לטוב בעיניך. כמעט כל הערותיך נכוחות למבין, ואני וחברי שמחים עליהם שמחת אמת, ואולם בשנים שלשה מקומות אין דעתי מסכמת לדעתך. כך, למשל, אין מקום לפקפוק בדבר צדקת הנוסח “וירים הזמן” (כרך א', שיר י"ט, שורה 23)¹⁰⁵, לפי שנוסח זה נתקיים גם על פי כת“י אחר עתיק מאד מתוך הגניזה, שיש בידי ממנו העתקה פוטוגרפית, ועל פי שנים עדים עתיקים אלה יקום דבר. ואולם גם מלבד זה, האמת עד לעצמו, ואין צורך כלל בכל הפירוש המפולפל והמפולסף של רש”ז¹⁰⁶ ז“ל, במקום שהדברים פשוטים ומוכרעים מתוכם. אמנם ידוע לי הכלל, כי בכת”י עתיקים יש להעדיף פעמים את הנוסח הקשה על הנוסח הקל, ואולם מלבד כלל זה יש עוד כללים אחרים, שנכנסים לחשבון, והכל לפי המקום והענין.

על השיר “ידידי החליתי” ששלחת לי¹⁰⁷ אני נותן לך את תודתי, כי הנוסח הפטרבורגי שהיה בידי לקה בחסר והשלמתיו על פי נוסח העתקתך. ואולם בשני מקומות נראה לי הנוסח הפטרבורגי יותר מתוקן: בית 6, בהעתקה שלך: “לתמכני”¹⁰⁸, ובנוסח פטרבורג: “להמשני”¹⁰⁹ (תמונה מקוצרת, תחת “להמשותני”, כדרך הפייטנים); בבית האחרון, בהעתקתך: “עלי ים האהבות”¹¹⁰, ובפטרבורגי: “עלי ים אהבתכם”¹¹¹.

בנוגע לנוסחאות הקינה על “יקותיאל” שבכת"י קורפו¹¹² אין כל ספק בעיני, כי רובן ככולן הן הישרות ביותר מכל יתר הנוסחאות של השיר הזה, ואני מברך את המקרה, שהביאו לידי. הוא האיר ממש את עיני בכמה מקומות סתומים.

הערתך על הסיום הערבי¹¹³ נכונה מאד. ובכל זאת הוא, הסיום הערבי בלבד, בלי “ידים מוכיחות” אחרות, איננו מספיק לתת את השיר לרשב"ג. ריח תימני נודף ממנו, ואנחנו נשימהו במדור המסופקים.

והיה ברוך לי על אמונתך בי בדבר המחיקה בתוך הערותיך אותם המקומות, שקדמוך בהם אחרים. היה בטוח כי לא אשתמש באמונתך זו לרעה, חלילה, ולא אקפח את חלקך אפילו בכקוצו של יוד.

הצעתך בדבר חלוקת העבודה בינינו בספריו של ר' שמואל הנגיד נראית לי כנכונה, ואני וחברי רבניצקי עוד נדון עליה, אם כי יש עוד קצת קשיים ומעצורים בדבר. ועוד חזון למועד, ובמכתב הבא אשוב לדבר בענין זה. על כל פנים השתתפותך בעבודתנו רצויה וחביבה עלינו מאד מאד. ובמקום שיש רצון טוב ואמונת לב שורה הברכה.

ומדוע נמנעת מלהשיב על הצעתנו לפניך בדבר סידור שירי ר' יהודה הלוי? השתמטות יש כאן או השמטה בעלמא?

ובזה אני שולח לך סוף סוף העתקה של שלשה משירי ר“ש מז”ט על פי העתק המשובש מאד של הספר “שירים וזמירות” שבידי¹¹⁴. השתדלתי, כמובן, לתקן בהעתקתי את השבושים הגסים של המקור והשירים יצאו, כמדומה, עתה נקיים וגם מפוסקים, מסודרים ומאוזנים לפי צורת בנין בתיהם ומשקליהם. על התקונים ועל המקומות הסתומים קצת בשיר הראשון: “שובי אסירת שבי”, העירותי בקצרה בדרך רמז. על שני השירים האחרים לא מצאתי מה להעיר, ואני שולחם לך בזה כמו שהם. בחרתי בשלשה שירים האלה, לפי שהללו נראו לי “כאופיים” לגבי מחברם, שהיה אמנם “מהיר”, ולפעמים גם “אומן”, במלאכת השיר; אבל סוף סוף היה מן “הספיחים”, ועיקר כחו בהמצאות לשוניות מחודדות, וגם בחקוים לצורת השירים הספרדיים־הערביים. מצד הצורה והסגנון דומה לו הרבה ר' ישראל נג’ארה, ואולם זה גדול הימנו ברוח השירה האמתית, במזגו הלוהט וגם בעממיותו. ושים לב, כי הרכבת מליצותיו של מז“ט עשויה על פי רוב חוליות חוליות זעירות מתוך שברים ואסמכתות רחוקות של פסוקים שונים על דרך “נעוץ סופו בתחלתו”, ואם גם באופן מחודד ואקרובטי לפרקים. זה הוא הסגנון השבוצי, המגובב והמנומר ביותר, שהציף בימים ההם את שדה המליצה של המחברים הספרדיים. יש לו למז”ט עוד הרבה שירים שאינם מורכבים כל כך, אבל בהם לא מצאתי כל חדוש.

והנני אומר לך שלום וברכה.

ידידך הנאמן

נ. ב. יש בלבי עוד הצעה לפניך, והנה היא:

רוצים היינו, אני וחברי לעבודה, לספח לכרך־המלואים מאמר מצומצם, אבל מספיק, על טיבם של אלה מבני דורו של הרשב"ג, שזה בא עמם במגע, וביחוד על אלה שערך אליהם את שיריו. אלו הסכמת אתה לקבל עליך את העבודה הזאת היינו אומרים לפעלא טבא יאֻשר חיליה. מה דעתך על זה: היש תקוה? ואם הן – למתי היית יכול להמציא לנו כגון זה?

– ומאד אחזיק¹¹⁵ לך טובה אם תואיל בטובך לשלח אלי את “מחברות עמנואל” שלך, כמה שיצאו.

בשלום הנ"ל

 

תקעט לאוניברסיטה העברית    🔗

תל אביב, י“ג שבט תרפ”ז.

לכבוד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

בתשובה למכתבם מיום ב' שבט הנני מתכבד להודיעכם¹¹⁶, כי מכל המונחים המוצעים לשם קורטוריום נכונים בעיני יותר שני המונחים: “חבר הנאמנים” או “חבר המפקחים”. לבי אני! נוטה לשם הראשון ¹¹⁷.

השם “מפקחה” פסול בהחלט, בין בנקודו האחד ובין בנקודו השני. “חבר האפיטרופסים” יש להרחיק מפני לועזיותו; ושם “חבר הממונים” יש בו קורטוב של ריח פקידות.

בכבוד רב

 

תקפ לד. ס. ששון    🔗

תל אביב, 1927 16/1 [י“ג שבט תרפ”ז].

לכבוד האדון הנעלה מר דוד סלימאן דוד ששון יצ"ו, לונדון.

אדוני הנעלה!

הנני מביע לו את תודתי על עמלו לבדוק את רשימתו¹¹⁸ ומאד אחזיק תודה לאדוני, אם יואיל להמציא לי את חבורו “אהל דוד” אחרי צאתו לאור.¹¹⁹

ובזה הנני שמח להודיעו, כי עבודתי בסדור שירי ר' שמואל הנגיד הולכת ונעשית בזריזות, ובשבועות הקרובים אקוה להמציא לאדוני את הגליונות הראשונים מן ההגהה. ואני מקוה להוציא מתחת ידי דבר מתוקן כפי האפשר.

ובאמרי שלום לאדוני ולכל הנלוים עליו

הנני מוקירו ומכבדו

 

תקפא לד"ר יחזקאל קויפמן    🔗

תל אביב, 1927 16/1 [י“ג שבט תרפ”ז].

לכבוד הד"ר יחזקאל קויפמן, ברלין.

יקירי!

רצונך לראות את ספרך¹²⁰ יוצא כולו בבת אחת ולא חלקים חלקים, כדין וכהלכה הוא. ואולם תמיהני אם ימָצא בקרוב מי שהוא שיוכל לעמוד בכך. ארבעים גליונות דפוס – כלום עשית חשבון כמה ממון יש להשקיע בהוצאה כזאת? ממון קורח! והקורחים כבר נבלעו באדמה, ולא במהרה ישובו לצמוח ממנה. לפי שעה בער אני ולא אבין איך תבוא הגאולה הקרובה לספרך. תאותי להוציאו מרובה, וידי קצרה; אולי יואיל אלהים ויאריכנה בימים הקרובים, ואז לא אתמהמה מלהושיטה אליך מרחוק. אמן ואמן, כן יואיל אלהים.

בדבר האנציקלופדיה המקראית¹²¹ איני יודע מאומה, וגם סולובייטשיק לא כתב לי קטנה או גדולה. כן דרך העם הזה וכן מחלתו. מתחיל הוא ואינו גומר. כלי מעשה גומרים אין לו. הלא תדע את שם המחלה הזאת. אלו היית עמדי, הייתי מראה לך באצבע על בית הקברות ת' פרסא על ת' פרסא מלא מצבות כולו. תחת כל מצבה קבר של התחלה בלי גמר. היהיה גם דבר “התחיה” וגורלה כגורל אותן ההתחלות?

ובכל זאת אל תתיאש. את פסוקך האחרון: “בקצור, רואה אני, שבאמת אין טעם ואין יכולת לכתוב דברי מדע בעברית”¹²², אני רואה רק כפליטת הקולמוס. אם אין טעם לכתוב דברי מדע עברים באיזו לשון שהיא, כי עתה אין זו אלא בלשון [זרה]. “יכולת” לפי שעה אולי באמת אין, אבל “טעם” יש ויש ורק בעברית. כתיבת דברי מדע עברית בלשון לועזית, אינה אלא פטום עגלים לעבודה זרה מתה, ויש בה משום שמד ממש. ומובטחני, כי אתה לא יהיה חלקך בין משֻׁמדי הרוח שלנו.

“לפנות אל שטיבל” כדבריך, אינו כדאי, לדעתי, לפי שהוא איננו יכול לעמוד בשלו ולא ישים את צוארו בעול חדש. אין לך לפי שעה אלא לצפות כי הימים הקרובים יהיו טובים מאלה, וגם לספרך תבוא הגאולה, אם על ידי, ואם על ידי זכאים ממני.

בקצור, המקום ירחם, ומוכרח לרחם.

ושלום לך ולכל החבריא.

שלך באהבה

 

תקפב להרב י. ל. פינחס    🔗

תל אביב, י“ג שבט תרפ”ז.

לכבוד הרב י. ל. פינחס, לב־תל־אביב.

אדוני הרב!

נאמנים עלי פצעי לבך ולא אבוש להודות, כי גם לבי כלבך בדבר הזה¹²³, אם גם לא דעתי כדעתך. מושגי הבזיון והכבוד משתנים בכל דור, וגם בזה הכל הולך אחרי הכונה. והרי אתה ולבך יודעים, כי לא היה במעשה ההוא אפילו שמץ של כונת זלזול, חלילה. אדרבה ואדרבה. ואם בכל זאת אני מבין לזעקת לבך, אין זאת כי אם מדעת נפש איש כמוך, האמון על מושגים ומנהגים אחרים, ואלהים ישקול במאזני משפט לא רק מעשי איש, כי אם גם את מחשבתו.

והנני המכבד את רגשותיך

ח. נ. ביאליק

 

תקפג לי. בונפיל    🔗

תל אביב, 1927 16/1. י“ג שבט תרפ”ז.

לכבוד המורה העברי בבית ספר כל ישראל חברים, מר י. בונפיל, בגדד.

אדוני היקר!

היה ברוך לי על הספר “שירות ושבחות” אשר המצאת לי. מתנה טובה וחמודה היא לי, ושמתיה בבית גנזי. עוסק אני עתה בכנוס שירי משוררינו הספרדים ובסדורם. עד עתה כבר הוצאתי שני כרכים גדולים משירי ר' שלמה בן גבירול, ובעוד זמן־מה יצא גם הכרך השלישי, כמו כן הולכים ונסדרים שירי ר' שמואל הנגיד ור' משה בן־עזרא. לשם עבודה קדושה זו זקוק אני לקובצי פיוטים ומחזורים שונים של כל המנהגים המקובלים בקהלות שונות בכל תפוצות ישראל, ובעיקר מבקש אני קובצי פיוטים ומחזורים של קהלות המזרח בבבל ובארם צובא וכיוצא בהם. מאד מאד אחזיק לך טובה, אדוני, אם תואיל בטובך ובחבתך לעזור לי מרחוק בעבודתי ולהמציא לי מזמן לזמן מחזורים וקובצי פיוטים של דפוס ושל כתב־יד מאלה אשר תמצא בין אחינו בערי המזרח. ובדבר הזה תעשה חסד עם המתים הגדולים, שאנחנו אומרים להחיותם בימינו ועם ספרותנו החיה, משענת רוחנו היחידה.

ובשאתי אליך שלום וברכה מרחוק מגבעות ארץ האבות

הנני המוקירך והמכבדך מאד

נ. ב. תודה לך על תמונתך ועל שירך היפה.

הנני שולח לך למזכרת ספר חדש אשר יצא בימים אלה ע"י בית הוצאתנו “דביר”, הוא הספר המתורגם מערבית “כלילה ודמנה”, קרא בו וינעם לך, כי מחכמת הקדם הוא.

 

תקפד ליצחק רבלסקי    🔗

תל אביב, י“ג שבט תרפ”ז.

לכבוד מר יצחק בהרב רבלסקי¹²⁴, תל אביב.

א. נ.

קראתי את מאמרך ב“נר חנוכה”¹²⁵ ונהניתי, אם כי אינני מסכים לך בקצת פרטים. לא נכון לבנות, למשל, מן “פרא” "פרָאי“. אמנם יש ידים מוכיחות, כי היתה נטיה לשנות מעט את התואר הנבנה מן השם בצורה זו בצורת השם בצרוף כנוי גוף ראשון, כגון פֶּלאי להבדיל מן פִּלאי, במובן פלא שלי. וכן הפֶּרצי להבדיל מן פִּרצי – פרץ שלי. ואולם השנוי יכול להעשות בחלוף תנועה בתנועה קטנה אחותה, כגון פתח בסגול או בחיריק, אבל לא לשנות בנטיה מעיקרו את כל המשקל היסודי של השם. והדברים עתיקים. על כל פנים רואה אני כי חוש לשוני וגם טעם לך, ועליך להעמיק ולהרחיב את מחקריך בענין זה. ואת החומר שבידך שלח ואבחננו, ואם אמצא בו דברים של טעם, אולי גם אשתמש בו.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תקפה לש. בס    🔗

תל אביב, י“ג שבט תרפ”ז.

לכבוד מר ש. בס, כאן.

א. נ.

קבלתי את ספרך¹²⁶ הנאה¹²⁷ בתוכו ובברו, וברכתי ברכת הנהנין. ערוגה לך משלך בשדה השירה העברית – והיה ברכה.

 

תקפו לק. ל. סילמן    🔗

תל אביב, י“ג שבט תרפ”ז. 1927 16/1.

לכבוד מר ק. ל. סילמן, ירושלים.

א. נ.

שאלתך אינה צריכה לפָנים. שעור החרוזים ששאלת עליהם¹²⁸ הוא כך:

"רק אזני הרוחות השטות תשמענה את

קול הצעדה הנחפזת ממשעול הגנה,

אשר בה – בגנה – ילך ההולך עד בית הישיבה.

ורק עין הכובבים צופיה את הנתיבה".

ומודה אני כי לשון החרוזים וענינם קשים קצת, ואלהים יסלח למשורר את שגגותיו ואת זדונותיו הקטנים, בבואו בין המצרים של המשקל והחרוז. וביחוד אם עדיין עמד אז בשנות בחרותו. אילו כתבתי את החרוזים ההם עתה, אפשר שהייתי מוצא לי משעול אחר להחלץ מן המיצר.

ואתה ותלמידיך שלום וברכה.

 

תקפז לצבי כשדאי    🔗

תל אביב, כ' שבט תרפ"ז.

לכבוד מר צבי כשדאי, חיפה

ידידי הנכבד!

אחרי ה“הקדמה” שספרך “המתיהדים” מהדורה ראשונה¹²⁹ נמכר כולו בזמן קצר, בקשתך שלאחריה ע"ד חות דעת והמלצה מצדי נראית לי כמיותרת. הנה הקהל רצה את מעשיך והקופצים על הספר רבו גם בלי המלצות, ומה לך עוד? הרי איש פקח אתה ויודע רוחם של בני אדם, כלום אינך מרגיש כי כל המלצה והסכמה שבראש הספר אינן באות אלא למעט את דמותו של הספר עצמו? ובאמת ובתמים אני אומר לך, אל נא תעטר את ראש ספרך בשום הסכמות והמלצות, לא משלי ולא משל אחרים. שמך בתור תיר מובהק ובעל שיחה נאה ידוע למדי וכל עדות של אחרים עליך ועל מעשה ידיך למחסור היא לך. הרחק מן הכעור הזה ששמו “הסכמה”.

ידידך הדורש את טובתך וטובת ספרך

ושלום לך ולבתך ולחתנך הנכבדים בשמי ובשם אשתי.

 

תקפח לא. צ. אידלזון    🔗

תל אביב, 1927 16/1 [י“ג שבט תרפ”ז].

לכבוד מר א. צ. אידלזון, סינסינטי.

אדוני היקר!

אני מצדי אעשה כל מה שבידי להחיש את הדפסת ספרך, כמו שהבטחתיך במכתבי הקודם. אחד המדפיסים התחייב להביא אותיות של תוי־זמרה מחו"ל לכתחלה לשם ספרך, ואנו עומדים ומצפים לבואן.

על הספר הקטן, הוצאת “בני ברית”, שהמצאת לי¹³⁰, אני נותן לך תודתי. אכן קטנה כמות הספר, אבל רב האיכות איננה; ואם יש בו כדי למלא את נפש היהודי האמריקני, אין בו כדי להשביע כלל את נפש היהודי סתם. בשביל הקהל שלנו יש צורך בספר ערוך באופן אחר קצת, ומלא ושלם יותר. על כל פנים תבוא ברכה על מחברו, כי סוף סוף לפי תכניתו והיקפו המצומצם הוא אמנם נאה ומועיל כאחד.

ואל נא תשכח מלהמציא את שתי התמונות המובטחות וגם את ספרי הוצאת בית מדרשכם. אלה האחרונים נחוצים לי מאד לשם עבודה אחת.

ושלום לך ולכל חבריך: מרנן ורבנן ותלמידיהון.

שלך בידידות

 

תקפט לל. שפירא    🔗

תל אביב, 1927 16/1 [י“ג שבט תרפ”ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

ידידי היקר!

קח את תוכחתך ותשליכנה לרשלנים. בידי אין חטא זה, שאתה מוכיחני עליו. אני לא השארתי גם מכתב אחד משלך בלי תשובה, להיפך, אתה נשארת לי חייב. לפני שבועות אחדים הריצותי אליך מכתב¹³¹ – כמדומה תשובה על מכתבך האחרון – ובו בקשתי מעמך בין השאר לחקור ולדרוש מי “נטל” מחבילת ספרי שנשלחה על ידי משרדכם את ההגדה של פסח המהודרת שהיתה שם. בקצור, אם נבוא חשבון לא אדע מי יהיה הנ“ח¹³². בין כך ובין כך תודה לך על מכתבך האחרון. להאשכנזי החפץ בחתימתי לא אענה, לפי שרבו כיום ה”שנוררים" בני הטפוס החדש הזה, שמאספים חתימות של מפורסמים, לעשות בהן סחורה, ואינני רוצה להעשות סחורה ביד אשכנזי.

ועל דבר ווייצמן¹³³ – לבי לבי לו. אין מכאוב כמכאובנו. ברגע מכריע בהיסטוריה של האומה מחזר מנהיג הדור על כל הפתחים ודופק על כל הדלתות ומשוע לישע ואין עונה. תמיהני אם הדור הקרוב יזכה לראות בנחמה, ומי יודע את אשר יביא לנו יום הדין הקרוב. הלואי שאתבדה.

ושלום וברכה לך ולכל ידידינו בשמי ובשם אשתי

 

תקצ למ. מימון    🔗

תל אביב, 1927 16/1 [י“ג שבט תרפ”ז].

לכבוד מר מ. מימון, פריז.

א. נ.

את ציור שעונך בשם “התקוה” קבלתי ונהניתי למראהו היפה. עצם הרעיון על דבר שעון המנגן את “התקוה” הוא מוצלח ובודאי ימצאו עליו קופצים מבין אחינו. לדעתי, הכתבות הרבות המכסות את פני השעון פוגמות מעט את המראה. משל למה הדבר דומה, לצורה נאה מלאה כתבות קעקע. די לך שתשים כתבת אחת במקום צנוע, שלא ירָאה המנגן שלך כצוחן, או כעמוד של כרוזים ומודעות.

והנני המברך אותך ואת המצאתך בהצלחה

 

תקצא לפרופ' י. דוידסון    🔗

תל אביב, כ“א שבט תרפ”ז. 27 24/1.

לכבוד הפרופ' הד"ר ישראל דוידסון, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

בעוד ימים מספר אשלח אליך את הגליונות הראשונים של שירי הרשב“ג כרך־המלואים, ההולכים ונדפסים עתה. לפי שעה הנני ממהר להודיעך, כי השיר “אשר קנה יקרות שמכרתם”, ששלחת לי בתוך יתר השירים, איננו באמת להרשב”ג. על הדבר הזה עמדתי מיד עפ“י תוכן השיר עצמו, שמתוכו נראה, כי השיר שלוח לשמואל הנגיד, היושב במצרים על נהר פישון, הוא הנילוס, בפי משוררי ספרד וקצת פרשנים. ואחר הבדיקה מצאתי, כי אמנם השיר הזה אינו אלא קטע משיר שלם שנכתב לשמואל הנגיד במצרים וע”י ר' יהודה הלוי. הלא הוא נכתב בדיואן של ר' יהודה הלוי (ר' חיים בראדי, ספר ראשון, סימן צ"ז, עמ' 146) משורה 31 ואילך שבשיר הנ"ל.

כמו כן נראה לי, כי גם הקטע “כי בדעו ושכלו” אף הוא אינו לרשב“ג, כי אם לר' יהודה הלוי. כמעט בטוח אני בדבר זה. על זה יעידו גם סגנון השיר וגם צורת בנינו, שכן לא מצאנו לרשב”ג אף שיר חול אחד כתוב לכבודו של איש בצורה בנינית כזאת ובפזמון חוזר בסוף הבתים. אבל תחת זה מצאנו הרבה דוגמתו בשירי החול של ר' יהודה הלוי. אני וחברי לעבודה דחינו משום כן את הקטע הזה, ואולי נתנהו בין המסופקים ¹³⁴.

מהרתי להודיעך זאת, כדי לשמרך מן הטעות בספרך “אוצר השירה והפיוט”¹³⁵, שאתה עומד בסדור יתר חלקיו.

מאד מאד הייתי מחזיק לך טובה, ידידי הנעלה, אלו צוית בחסדך להמציא לנו צלומים פוטוגרפיים של אותם השירים המטושטשים ביותר בכתבי היד, ששלחת לנו בטובך. פעמים שבדיקה יתרה מביאה לידי תקון טעות המאיר את העינים ומעמיד הרבה דברים על נכונם. כל רצוננו אינו אלא להוציא מתחת ידינו דבר מתוקן כפי האפשר.

אין ספק, כי בדרך באו בידך עוד מציאות חדשות משל שירי הרשב"ג, ואם כן הלא תמהר להמציא גם את אלה לידינו. האין זאת?

והנני האומר שלום לך ולידידי הנעלה הפרופ' ר' אלכסנדר מארכס ולכל אנשי שלומנו – שלום וברכה.

ידידך המוקירך מאד

 

תקצב לד. ילין    🔗

תל אביב, כ“א שבט תרפ”ז.

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

אכן החמיץ השליח את השעה מפני כניסת השבת ולא שלח אליך את החבילה בו ביום, והואיל ונדחה המשלוח – נדחה, והדבר כנראה יצא מלבו. בינתים¹³⁶ בודאי כבר קבלת את עשרים העמודים החדשים, ושלום לך ולתלמידיכם ולתורתכם.

ובזה אבקש מעמך לתרגם לי עוד פסוק ערבי אחד שנשמט מן הרשימה הקודמת, וזהו:

וכתב לבעץ אכואנה פיתנגֹזה ועדא

ועדה יוגה לה עודא רעבא פקאל.

השיר שרשומה עליו כתבת ערבית זו¹³⁷ ענינו דברי תהלה לאיש אחד בצרוף בקשה לשלוח אליו עצי בשם לזכרון¹³⁸. אם לא שכחת כבר ברשימה הקודמת תרגמת לי כתבת מעין זו, אבל היא היתה שיכת לשיר שני בענין זה עצמו, שתכנו תלונה על הידיד המשתמט משלוח אליו את עצי הבשם המבוקשים, וכאן עצם הבקשה.

והנני שלך

 

תקצג לד"ר י. קלצקין    🔗

תל אביב, כ“א שבט תרפ”ז.

לכבוד ד"ר יעקב קלצין, ברלין.

ידידי היקר!

היה ברוך לי על ה“מחברות”¹³⁹ ו“ספר הדמעות”¹⁴⁰. היום צויתי לשלוח אליך את “כלילה ודמנה”. אין תחת אין.¹⁴¹

ואשר למאמרי על שמחוני¹⁴² אשתדל להמציאו אליך בקרוב. אילו ידעת עד כמה מטופל אני בעבודה, היית סולח לי על השתמטותי מכתוב על האגדה¹⁴³. הנני כחמור למשא, ואם תשמע באחד הימים, כי רבצתי תחת המשא, אל תתפלא.

שלך ח. נ. ביאליק 

 

תקצד לד"ר ש. ראבידוביץ    🔗

תל אביב, כ“א שבט תרפ”ז. 27 24/1.

לכבוד הד"ר ש. ראבידוביץ, ברלין.

יקירי!

היום צויתי לשלוח אליך את הכרכים החסרים לך מכתבי, ובבקשה לאשר את קבלתם.

ועל דבר אחד העם ומכבדיו¹⁴⁴ אולי קראת את ההלצה שנמסרה מפיו ב“ראזסוויעט” האחרון על דבר איש אחד שאמר לו ברוסית, שהוא из его почитателей.¹⁴⁵ על זה ענהו אחד העם, שהוא היה מבכר יותר מלה זו עצמה אבל בחסרון הפרֵיפיכס “по”¹⁴⁶ ואולם גם זו לטובה. פעמים שההוקרה מביאה לידי הכרה.

ובעצם הדבר אני רואה את מיתתו של אחד העם כסמל. שקעה שמשה של תקופה גדולה בישראל, ואנו נכנסים ל"מזל“ חדש. מה יהי טובו של מזל זה – אותו יגידו הימים הבאים.

ובכלל – אינני מתיאש. לא נואשתי אפילו מראות אותך, ואולי בקרוב, במכון למדעי היהדות על הר הצופים.

ושלום וברכה לך ולביתך – זו אשתך החדשה.

אוהבך ח. נ. ביאליק

נ. ב. צויתי לשלוח אליך את שירַי מהדורה יפה מכורך. לפי שעה אין בידי שני הכרכים הנשארים ממהדורת היובל, ואם יש לפי שעה את נפשך לקבל תמורתם שני כרכים מהדורה שניה – ההבדל בין זו ובין הראשונה באמת קטן הוא, בלתי נכר – כי עתה תודיעני ומהרתי להריצם אליך.

הנ"ל 

 

תקצה להרב ח. י. קסובסקי    🔗

תל אביב, כ“ד שבט תרפ”ז.

לכבוד הרב ר' חיים יהושע קַסובסקי, ירושלים.

אדוני הנעלה!

הנני מודה לך מאד על הקונטרסים האחרונים של ספרך היקר והנפלא¹⁴⁷, שהמצאת לי בחבתך. אשריך שזכית לסיים את מפעלך הגדול. יחזק אלהים את רוחך ויאמץ את ידיך להביא לידי גמר אחרון גם את יתר מפעליך.

לצערי הגדול עדיין חסרים בידי מן הקונטרסים כתשעים עמודים, מן 1688–1777, וחסרון זה מעכב את הכריכה של הספר ואת השמוש בו. מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להמציא אלי בהקדם גם את הקונטרסים החסרים, והיתה עבודתך שלמה בידי.

יואיל כב' לקבל מידי את קובץ השירים אשר צויתי לשלוח היום. קחהו ורצהו.

והנני המוקיר את פעלך ומברך את עבודתך בכל לב

ח. נ. ביאליק

 

תקצו לד"ר נחום סלושץ    🔗

תל אביב, כ“ד שבט תרפ”ז.

לכבוד הפרופ' ד"ר נחום סלושץ, קהיר.

ידידי היקר!

שמחתי לקבל את ברכת שלומך מנא־אמון, והיה ברוך לי, יקירי, כי זכרת את הבטחתך¹⁴⁸. עד היום עוד לא קבלתי את הצלום של כתב היד, ובשובך לקהיר אל נא תסיח דעתך, יקירי, מן הדבר, ולא תשקוט עד אם תראה בעיניך כי נשלח אלי הצלום.

מקנא אני בך, יקירי, על כל מראה עיניך אשר תראה בשוטך בארץ מצרים. חולם גם אני על מסע של טיול מעין זה, אבל לפי שעה אינני יודע מתי יקום חלומי. אנכי שקוע כולי בעולמו של רשב"ג ושל ר' שמואל הנגיד, יושב בתל־אביב ורואה חלומות באספמיא. ולמר מוצרי¹⁴⁹ תאמר בשמי שלום וברכה, חמרא למריה וטיבותא לשקייה.

והנני שלך בידידות נאמנה

ח. נ. ביאליק

 

תקצז לקרן ישראל מץ    🔗

תל אביב, כ“ד שבט תרפ”ז. 27 27/1.

לכבוד קרן ישראל מץ, ניו־יורק.

א. נ.

הננו מתכבדים לפנות בזה ל“קרן מץ” בבקשה לקצוב תמיכה של עשרים וחמשה דולר בחדש לסופר והמלומד הזקן מר יחיאל גרינפלד, היושב, הוא ואשתו, עתה בת"א ונמק בעניו. בידו יש כמה עבודות מדעיות חשובות מאד, אבל מפני המצוקה החמרית הגדולה מנשוא אין בידו להמשיך את עבודתו. יש שעוברים עליו ימים ללא טעימת תבשיל, וכמעט שאין בכחו להניע את רגליו. הננו מבקשים מאד לבלי השב את פנינו הפעם, ולקצוב למר גרינפלד את התמיכה ההיא אפילו מחוץ לגבולות התקציב הקבוע.

וביחד עם זה הננו מבקשים גם להמשיך את התמיכה לסופר מר א. ד. רוזנטל, היושב באודיסה. זה לא כבר גמר עבודה אחת גדולה מאד בכמות, שיהיה לה ערך חשוב מאד לתולדות ישראל ברוסיה בימי הגזרות והשחיטות האחרונות¹⁵⁰. עליו עוד לעסוק זמן מה בשכלול העבודה הזאת ובתקונה. ומן הראוי להמשיך לו את התמיכה עד שיסיים את מלאכתו סיום אחרון ולא יהיה עמל שנותיו האחרונות לריק.

בתקוה מוחלטת, כי תשימו לב לבקשתנו.

הננו המכבדים והמוקירים את פעלכם

ח. נ. ביאליק

י. ח. רבניצקי 

 

תקצח לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, כ“ד שבט תרפ”ז.

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי!

מה היה לך? למה תתמהמה מלהמציא אלי את המבואות? כבר נגמר גם סדורו של “מגדל עוז”¹⁵¹ וכל האותיות של הדפוס תפוסות בסדור זה, וצעקת בעל הדפום ומסדריו עולה השמימה. האמנם לא הגיעה גם אליך לניו־יורק? הלא תקום, הלא תתעורר, איפוא, כרגע ותריץ אלי את כל המבואות, הגדולים עם הקטנים, חושה ואל תאחר, פן יהרסו המסדרים את כל “בנינם”, ונבוא לידי הפסד מרובה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. בשר נא לסילקינר, כי כבר נסדרו מספרו¹⁵² כשלשה גליונות ובשבועות הקרובים אקוה לראות את ספרו יוצא בהדרו מתחת המכבש. הכינה מחברת שניה לפי הסדר.

ח. נ. ביאליק

 

תקצט לי. מ. חרל"פ    🔗

תל אביב, 27 28/1 [כ“ה שבט תרפ”ז].

לכבוד מר י. מ. חרל"פ, ירושלים.

א. נ.

את מחברתך, “לתשובה”, קבלתי. שמך, אדוני, כשם זקני זצ"ל¹⁵³, שנתגדלתי בביתו ועל ברכיו, ואף הוא היה קורא לתשובה כל ימיו. מי יתן ויהיה חלקי עמו.

בכבוד גמור

 

תר לח. א. זוטא    🔗

תל אביב, 27 28/1 [כ“ה שבט תרפ”ז].

לכבוד מר ח. א. זוטא, ירושלים.

ידידי היקר!

את מחברתך “חנון הצורפי” קבלתי בתודה. ואולם את דבריה קראתי עוד ב“התור”, ונהניתי לא מעט. בדרך כלל כבר אמרתי לך בע"פ, כי עבודתך רצויה מאד, והלואי שתעלה בידך לכתוב עוד מחברות כאלה וכאלה, ציורים של ראשי המאורעות מסביב לאישים מרכזיים. ואולם עליך להרבות את היסוד הספורי בציורים אלה, ולא תכבד הקריאה על בני הנעורים, הקָצים בתאורים מפורטים יותר מדי. בין כך ובין כך יהי פעלך ברוך.

העמוס בעבודה וכותב בחפזון

ידידך דו"ש באהבה ח. נ. ביאליק

 

תרא לל. כהן    🔗

תל אביב, 27 28/1 [כ“ה שבט תרפ”ז].

לכבוד המזכיר של ההנה"צ, ל. כהן, לונדון.

א. נ.

קבלתי את הדו“ח בתודה, אבל יש להצטער, מדוע לא נכתב הדו”ח גם בעברית. חטא גדול הוא בידכם, ומתי תנָקו ממנו. כלום מבשלים בשר כשר בקדרה של טרפה?

בכבוד רב

 

תרב לאברהם הוכברג    🔗

תל אביב, כ“ה שבט תרפ”ז. 27 28/1.

לכבוד מר אברהם הוכברג, יזרנה.

א. נ.

שננא! הקראת מימיך מזמורי תהלים? המצאת שם מקרא מלא: “נֹדי ספרת אתה, שימה דמעתי בנאדך, הלא בספרתך?” כפירוש הפסוק הזה בתהלים כך פירוש החרוז: “הן סופרים אנחנו את נודכם” ב“תחזקנה”.¹⁵⁴

ושלום רב 

 

תרג¹⁵⁵ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, כ“ט שבט תרפ”ז.

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

תמהתי לא מעט על שתיקתך הממושכה, ובהגיע אלי מכתבך האחרון מיום ז' שבט נחה דעתי. בינתים בודאי הגיעה אליך רשימת הפיוטים הטעונים צלום, ששלחתי אליך עם מכתבי הקודם¹⁵⁶, ואתה לא תאחר מלמלא את בקשתי, כדרכך תמיד.

גם הפרופ' דוידסון שב בינתים ממסעו, והוא עתה “שָׁלו ורענן בהיכלו”, ובודאי הוא מוציא עתה מאמתחותיו את שללו. אל נא תחמיץ, איפוא, את השעה ואצלת גם לי ברכה מאשר הביא בידו, ומהרת את המלקוח אלי.

על הערותיך בנוגע לקביעת שם המחבר על הפיוטים החתומים בשם משה הנני נותן לך את תודתי, אף כי גם בזה לא חדשת לנו הרבה. יודעים אנחנו כי יש הבדל בין משה סתם ובין משה בן עזרא, וכמובן נהיה זהירים, עד כמה שאפשר, שלא לערבב את שני המשה’ים.

השיר “אדני יי' אל רם על כל אל” שמצאת במחזור אר“ץ¹⁵⁷ נראה לי אמנם כפיוט רשב”גי¹⁵⁸, לפי שמליצותיו ורמיזותיו הסודיות קרובות ברוחן וגם בתכנן לאלה שבמקצת יתר פיוטיו בני תוכן וסוג זה, אלא שצירופי אותיות הוי“ה הבאים כאן בדרך צירופי המקובלים נראים לי לפי שעה כחדשים לגבי רשב”ג, והם חשודים קצת. על כל פנים הדבר צריך עיון רב, כי מתוך חשד זה אפשר בנקל לבוא גם לידי חשד גם בנוגע ליתר הפיוטים בעלי אותו התוכן ולפקפק ברשב“גיותם, וביחוד לגבי אלה שאין חתימת הכנוי בן גבירול בראשם. ובלחישה אומר לך, כי אמנם חשד זה נתעורר בלבי זה זמן רב ועדיין אני עומד ותוהה. ידעתי כי רשב”ג על בעלי הסודות יחשב ויש שגם בעלי הקבלה המאוחרת מושכים אותו לבית מדרשם ומצרפים אותו למנינם, אף על פי שבאמת לא מהם הוא ולא מהמונם, כי עיקר קבלתו היא זו של “ספר יצירה”, וגם פיוט זה שהמצאת לי הפעם עיקרו ויסודו ב“ספר יצירה” – ספר זה שמשמש יסוד כמעט לכל פיוטיו ה“סודיים” של רשב“ג וגם לכמה פרקים מספרו “מקור חיים”. ואעפי”כ הדבר צריך עיון גדול.

ולידידי היקר מר יצחק ריבקינד תאמר שלום רב וברכה. אמור לו, כי ספר ה“רשומות”¹⁵⁹ הולך ונסדר ויהיה הפעם מלא ענין, וגם מנופה יותר מן הקודמים. באו בו הרבה מאמרים חשובים. עד עכשיו נסדרו כשבעה עשר גליונות ועוד כשבעה או שמונה מוכנים לסדור, ואנחנו מקוים להוציאו במשך שני החדשים הקרובים. ושוב אני מבקש להריץ אלי את הצלומים ואת המלקוח מאמתחות בן־דוד¹⁶⁰.

והנני שלך ח. נ. ביאליק

ושלום וברכה לידידי הנעלים הפרופ' מר דוידסון וה“ר אלכסנדר מארכס שליט”א וליתר אנ"ש.

 

תרד לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, ו' אדר א, תרפ"ז.

לכבוד הרב החכם הנעלה ד"ר חיים בראדי, פראג.

ידידי היקר!

הערותיך האחרונות קבלתי וצרפתין לקודמות והנני מחכה בקוצר רוח ליתר ההערות. בטוח אני כי תהיינה לכבוד ולתפארת לשלשת הכרכים של שירי רשב"ג.

בדבר סדור שירי החול של ר' יהודה הלוי אפשר להסכים להצעתך. אולי תואיל בטובך להציע לפנינו את התנאים שעל פיהם תוכל לגשת אל עבודת הסדור.

בינתים קבלתי “מחברות עמנואל” מאת הוצאת “אשכול” ואני מביע לך את תודתי..

והנני שלך בידידות אמת

 

תרה לד"ר אפרים הראובני    🔗

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד הד"ר אפרים הראובני, ירושלים.

א. נ.

רואה אני ממכתבך הגדול עד כמה אתה שוגה באהבתך את רעיון לבך¹⁶¹. מי יתן והיו לנו “שוגים” רבים כמוך. הצעתך להשתמש ברעיון זה לשם מצבת זכרון לאחד העם נראית בעיני מאד, ובישיבה הראשונה של חברי הועד להכנת הצעה לשם הקמת מוסד זכרון לשם אחד העם, שתהיה בשבוע הבא בירושלים בהשתתפותי, אשתדל להעלות את הצעתך לפני החברים, ואני מקוה כי ימצאו לה תומכים, ביחוד נוטה חסד להצעתך הפרופ' וורבורג¹⁶², שכבר דברתי עמו בענין זה. שמעתי כי אוסישקין נמצא הערב בת"א. אם אראה פניו אכין את לבבו לקראת הצעתך.

בברכת שלום והצלחה לך ולחברתך

 

תרו לגדוד מגני השפה    🔗

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד גדוד מגני השפה, תל אביב.

א. נ.

על שאלת אהרן יפה מכפר נהלל הנני להשיב לכם על ראשון ראשון.

א) לטיח השמשות אפשר לקרוא בשם חלמא או חלמה .¹⁶³

ב) חלק הגג¹⁶⁴ הנקרא “קרֹקבה” אפשר לקרא בשם “שלד”, אם הקרוקבות כבר מקושרות, ואם אינן מקושרות קוראים להן סתם כלונסאות.

ג) צריכים לומר “גפרית נחשת”.¹⁶⁵

ד) אומרים “הרמוניקה”, וכן נכון.

ה) ה“פּרֵינטים” אפשר לקרוא “בדים”, “מוטות”, ואלה ששמים על הדלתות אפשר לקרוא גם “בריחים” או “נגרים”.

ו) לבגד עליון יש עוד כמה שמות בתלמוד, אבל הנפוץ ביותר הוא “מעיל” והוא מתאים לשם “פלטא”.

ז) יותר נכון לומר “ממלחה”¹⁶⁶.

בכבוד

 

תרז לצבי שטינמן    🔗

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד מר צבי שטינמן, יבנאל.

א. נ.

השאלות אשר נגעת בהן במכתבך¹⁶⁷ חשובות מאד ויש מקום לדון בהן לפנים ולפני ולפנים, ואולם אתה ולבך יודעים, כי יש לנהוג בענינים דקים כאלה זהירות מרובה. הלכות שבת הן מן הדברים שאמרו עליהם החכמים: מקרא מועט והלכה מרובה, ורובן הררים התלויים בשערה¹⁶⁸, ומן הראשונים ועד האחרונים הקיפו את השבת סיגים וסיגי סיגים, ועל כגון זה אמרו חכמים: “טוב עשר אמות ועומד ממאה ונופל”¹⁶⁹. אין ספק כי עם השתנות המושגים על דבר טיבה של מלאכה והגדרתה – נשתנו גם המושגים על טיבם של המנוחה ועונג שבת, והנח להם לישראל, אם אינם נביאים – בני נביאים הם. בעצם אין בכל תפוצות הגולה שבת נאה וחמודה כשבת ארץ ישראל, ודוקא משום כך אפילו חלול כל שהוא נראה לנו בא"י כפריצות גדר מרובה, והוא מרגיז אותנו ביותר. אני רואה בזה סימן טוב. אות הוא כי נתחדדה כאן הרגשתנו השבתית, והיא נפגעת מפגם כל שהוא. הבה נאמין ונבטח, כי עם הבראת כל גופנו הלאומי יבריאו גם חושיו הרוחניים, וידע להבחין בין הקודש ובין החול הבחנה שלמה, וגם השבת תשוב למלכותה בכל זהרה ותפארתה.

בשלום רב

 

תרח לד"ר ל. מוצקין    🔗

תל אביב, ט' אדר תרפ"ז. 21 11/2.

לכבוד הד"ר ל. מוצקין, פריז.

ידידי היקר!

מר דרויאנוב מסר לי את בקשתך להמציא לך חומר מן הארכיון בענין השחיטות הפטלוריות באוקראינה. הנני רואה חובה לעצמי להודיעך כי כאן נמצאת חבורה אחת – ואני עבדך בתוכה – שבידה מרוכז חומר עצום וחשוב מאד המתאר בפרוטרוט רב על פי דוקומנטים נאמנים ועל פי אלפי גביות עדויות בכתב ובע“פ במקום המעשה, ומפי עדי ראיה ונפגעים עצמם, את כל מהלך המאורעות של השחיטות והפרעות באוקראינה מתחלתן ועד סופן בכל עיר וקהלה על פי סדר אלף בית. אפשר לאמור, שהחומר בשלימותו משמש כעין אנציקלופדיה של המאורעות ההם. תולדות החומר הזה וכנוסו מופלאים במינם. האיש שעסק בכינוס החומר ובסדורו במשך שנים אחדות בא לידי כך מתוך צורך נפשי פנימי להשאיר לדור ספר זכרון נורא על המאורעות, שהוא עצמו היה עד ראיה להם וכלם עברו לעיניו והרבה מהם על ראשו ממש. לא אחת ושתים היה הוא עצמו נתון בסכנות מות ובאחת משעות סכנה כאלו, כשהחרב החדה היתה מונחת על צוארו ממש, נדר נדר גדול לאלהי ישראל להקדיש את שארית שנותיו (הוא עכשיו כבן שבעים ומעלה) לכנוס החומר הזה וסדורו. הוא רואה את עבודתו כעבודת הקדש ועסק בו לשמה וגם מתוך סכנות נפשות. הוא עצמו חזר על כל המקומות הנפגעים בשעת מעשה ולאחר מעשה, בקר את כל מקומות המקלט של הפליטים והנסים מנוסת חרב, אסף תעודות וגבה עדויות, חטט בכל הארכיונים של כל המוסדות שנאסף לשם חומר ממין זה, ומתוך כך עלה בידו לרכז כמעט את כל החומר החשוב ביותר שיש בו משום ציור שלם מפורט ומקיף את כל המאורעות ההם. כל החומר הזה נמצא לפני זמן מה בגבולות רוסיה ברשותו של בעליו ונשקפה לו סכנת ביעור ואבדון, ורק ברוב עמל ותחבולות עלתה ביד חבורה אחת בארץ ישראל, שנוסדה מלכתחילה לשם כך, להציל את החומר ההוא מכליון ולהעבירו לארץ ישראל. ועתה הוא נמצא לשמחתי ברשותנו מסודר כלו לדפוס. כל החומר יכיל בערך 50–60 גליונות דפוס, כתוב כלו עברית ומסודר, כאמור, על פי אלף בית לפי שמות הערים הנחרבות והנפגעות. אחרי תאור מפורט של המאורעות של כל עיר באה גם רשימה מפורטת של הנהרגים (שמותיהם, גילם, מלאכתם ופרנסתם וכדומה). זה יהיה דוקומנט נורא, אשר יחריד את כל העולם, ומסופקני אם יש עוד בהיסטוריה שלנו דוקומנט שני דומה לזה במוראיו ופחדיו. שם הספר “מגלת הטבח”¹⁷⁰. החבורה טרודה עתה למצוא מקור לכסף לשם הוצאת הדפוס. אם מעונינים אתם בפריז להחיש את דבר צאת הספר הזה למטרתכם¹⁷¹ – ואני חושב כי אמנם כדאי ושוה לכם לעשות את הדבר הזה – כי עתה עליכם להמציא להחבורה הזאת סיוע כספי ולתת לה את היכולת להוציא לפועל בזריזות את דבר ההדפסה. לפי השערתי יספיק לזה סיוע של מאה או מאה ועשרים לי”מ בערך. לפי שהחבורה מביאה בחשבון עוד מקור אחד, והיא הכרזת חתימה על הספר; ואולם, לסמוך על כך בלבד אי אפשר. על כל פנים מצאתי לחובה להודיעך זאת ואתם בפריז עשו כטוב בעיניכם.

לבסוף עלי להודיעך, כי אמצעי ההדפסה בארץ ישראל הם עתה במצב משובח מן הצד הטכני, ואם תעָשה העבודה מתוך אמצעים כספיים מספיקים אפשר להוציא את הספר כלו בזמן של שנים שלשה חדשים, אם נדפיסהו כמובן בזמן אחד בשנים שלשה בתי דפוס.

והנני אומר לך שלום וברכה

ידידך הנאמן

 

תרט¹⁷² לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, ט' אדר א' תרפ"ז. 27 11/2.

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס. ניו־יורק.

א. נ.

שני מכתביך האחרונים הגיעוני. על הראשון – אני מצרף לך בזה “אגרת קטנה” לאותו האיש, מר – –, ואני גוער בו בנזיפה על הדחיות הלך ושוב. מאמין אני כי זכות אגרתי זאת תעמוד לך לקבל את שכרך בזמנו. ועל בשורתך במכתבך השני, כי הפרופ' דוידסון שב בשעה טובה לניו־יורק הנני מודה לך במאד. מאמין אני, כי שיבתו של הפרופ' תחדש את כחך ותוסיף אומץ בעבודתך, כמעט בטוח אני, כי “יש לו רב” ולא תצא מאת פניו ריקם¹⁷³. אמור לו בשמי שלום וברכה נאמנה מן הלב. מי יתן וזכינו לראות מהרה את ספרו הגדול “אוצר השירה והפיוט” יוצא מהרה בשלימותו. אמן ואמן.

ואתה שלום ועבודתך שלום.

ידידך מכבדך

 

תרי ל — —    🔗

תל אביב, ט' אדר א' תרפ"ז. 27 11/2.

לכבוד מר – –, ניו־יורק.

א. נ.

נודע לי כי לא שלמת עד עתה לד'"ר יוסף מרקוס את הסכום 15 דולר בהתאם להמחאה. האמת הדבר? לא טוב הדבר אשר אתה עושה. עובר אתה על לאו מפורש בתורה: “לא תלין פעולת שכיר”. ואולם דן אני אותך לכף זכות, – – – ועשית מה שעשית בשוגג ולא במזיד, ואין ספק בדבר, כי עתה, לאחר שהזכרתיך, תתקן את המעוות ולא תלין בביתך גם לילה אחד עם הלאו של “לא תלין” בחיקך.

בכבוד ושלום וברכה

נ. ב. מר ברנשטין מסר לי כי קבלת איזו טלגרמה בשמי לשלוח לאחת הערים באמריקה עשרה כרכים מהכתבים שלי. הנני מודיעך בזה, כי מעולם לא טלגרפתי ולא צויתי לטלגרף לך, לא בענין זה ולא כדומה לזה, ואין זאת כי אם יד איזה “שווינדלר” בדבר. עליך להזהר מבלי עשות כדבר הזה, לשלוח ספרים על פי איזו טלגרמות בדויות.

 

תריא לבית־מדרש לחכמה    🔗

תל אביב, 1927 17/2 [ט“ו אדר א' תרפ”ז].

לכבוד בית מדרש לחכמה¹⁷⁴. סינסינטי.

א. נ.

הנני מביע לכם בזה את תודתי הנאמנה על ארבעת הכרכים, הוצאת בית מדרשכם¹⁷⁵, אשר הואלתם בטובכם להעניקם לי. ויהי רצון שתוציאו מבית מדרשכם עוד מאספים כאלה וכאלה, להגדיל תורה ולהאדיר חכמה בישראל. כדאי היה שתקצו במאספיכם, שאתם עתידים להוציא, מקום גם למאמרים כתובים עברית. על ידי כך אפשר יתעוררו מקצת מן המלומדים שביניכם לכתוב את דבריהם עברית, וגם תרחיבו את חוג הקוראים את דבריהם בארצות אשר אין הלשון האנגלית מהלכת שם.

שלום לחכמי ביהמ"ד, למוריו ולתלמידיהם.

בכבוד רב ובתודה 

 

תריב לפרץ הירשביין    🔗

תל אביב, 1927 17/2 [ט“ו אדר א' תרפ”ז].

לכבוד מר פרץ הירשביין, בומביי.

הירשביין יקר!

להיכן נשאך הרוח? אזש לבומביי! א בעלנות פון א אידען, אנשפארען אזוי ווייט¹⁷⁶. אמור נא לי: הראית את היהודים האדמונים? ואת הסמבטיון אפשר ראית? מילא, בקיצור, כשתבוא בשלום אלינו, אתה ואשתך, בודאי תספר לנו את כל הגדולות והנפלאות, אשר ראו ואשר לא ראו עיניך בים וביבשה. אנו מחכים לך בכליון עינים. כשתבוא לכאן, נאכילך תפוחי אדמה ותפוחי זהב עד שתפקע כריסך. הסערות החזקות הפילו מן העצים תלי תלים של פומיראנצים¹⁷⁷, והם מתגלגלים תחת כפות הרגלים ממש כבולבוסים¹⁷⁸ דליטה. כור שלם בחצי גרוש. נשמתך הליטאית תדושן עונג ותקבל איה"ש מלוא קב נחת. מהר, עלה אלינו, אתה וזוגתך אֶטיל, אל תתמהמה. כל ארץ ישראל עומדת ומצפה לך, כמו שנאמר:

"אז מיר וועלען קומען קיין ארץ ישראל

וועט זיין א גרויסע שמחה"¹⁷⁹.

שלך

נ. ב. באמריקה הייתי אני ואשתי בבית אחותך שרה’לי. אכלנו הֶרינג¹⁸⁰ ובלינציס¹⁸¹ וזכרנו ראשונות. כאן קבלנו בשבילך מאמריקה שני מכתבים, ובידי יש עוד הודעה של הפוסטה על ספרים שנתקבלו בשבילך. בקיצור, בֹּא, בֹּא, ואל תעמוד!

הנ"ל

 

תריג לד"ר ב. מ. לוין    🔗

תל אביב, ט“ו אדר א' תרפ”ז.

לכבוד הד"ר ב. לוין, חיפה.

א. נ.

את הגליון המודפס¹⁸², המהודר מאד בחיצוניותו, קבלתי בתודה. הנני שמח מאד, כי מחשבתך בדבר פרסום תשובות הגאונים הולכת ולובשת צורה של מעשה. ואולם לא אכחד ממך, כי הדרך אשר בחרת לך איננה מחוורת לי כל צרכה. אינני מבין מה ימריצך לסדר את דברי הגאונים על פי סדר הש"ס. החסר פרושים הוא התלמוד? רוב פרושי הגאונים הקדמונים הרי הם משוקעים בין כך ובין כך בדברי הפרשנים שלאחריהם. לנו, בימינו, חשוב לראות את דברי הגאונים בשלמותם, כמו שהם, דברי כל גאון וגאון לבדו מכונסים יחד בסדר נאה במקום אחד. כנוס כזה היה מועיל לתת לנו ציור שלם כפי האפשר על דבר אישיותו של כל גאון וגאון מצדי צדדים: מצד התוכן, הסגנון, וכו'. ואולם אתה מה עשית? דן את כל גאון וגאון בריסוק איברים ומפזר את עצמותיו ואת אפרו על פני כל ים התלמוד. למה הדבר דומה, למפקיע חוטים מן המסכת ואומר: הרי לך ארג לבגד. כלום חוטים בודדים שמם ארג? מה ישאר לנו מפרצופו של כל גאון וקומתו השלמה אחרי פזור עצום כזה, שהוספת אתה על הפזור הקודם? אתה התכונת לעשות נחת רוח לרבנים וללומדים וקפחת את דרכי המדע ודרישותיו הנכוחות. והצער יגדל ביותר אחרי דעתנו כמה מעטים הפועלים במקצוע זה, וביחוד הפועלים המוכשרים לו. ומלאכה זו של כנוס דברי הגאונים וסדורם לא תֵעשה פעמים, ונמצא אתה חוסם את הדרך לפני הבאים אחריך, לזמן מרובה. אין מזל לישראל וגם לחכמת ישראל.

בצער נאמן

 

תריד לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, כ“ט אדר א' תרפ”ז.

כבוד ידידי הרב החכם ד"ר ר' חיים בראדי, פראג.

ידידי הנעלה!

סו“ס זכינו לקבל את סיום הערותיך. תודתי הכפולה והמכופלת נתונה לך בזה. ההערות אמנם תופסות מקום מרובה, אבל איני מתחרט על כך כלל וכלל. בטוח אני, כי הן תועלנה הרבה להאיר אור על מקומות עמומים הרבה בשירי רשב”ג, לזקק את נוסחאותיהם ולפרש כמה מסתומותיהם. לוּ הואלת לעבור גם על הכרך השני, שירי הקודש¹⁸³, ולתת לו מברכת ידך, כי עתה ברכנוך אני וחברי שבעתים.

לפי שעה נדפסו מכרך־המלואים כארבעה גליונות ובהם יש עד עכשו כמאה שירים חדשים, ובהם כאלה אשר לא פלל איש כי ישנם בעולם. רוב השירים אשר ברשימת ניבויאר, מאלה אשר לא נודעו עד עכשו, נמצאים בידינו. הפליא אלהים לעשות עמנו נסי נסים, ויהי שמו מבורך. ואולם אינני מתברך כלל וכלל בלבי כי עבודתי שלמה בתכלית, אין כמוני יודע את פגימותיה. מי יתן ויצטרפו חכמי ישראל לעבודת הקודש הזאת, ואולי מתוך כולם “תסתיים שמעתתא”. מובן מאליו, כי אני אמציא אליך את כל ההגהות הנדפסות והיו למראה עיניך ולבדיקתך.

והנני האומר לך שלום וברכה

ידידך המסור לך

 

תרטו לד"ר ש. גינצבורג    🔗

תל אביב, 1927 2/5 [כ“ח אדר א' תרפ”ז].

לכבוד הד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקיר!

קבלתי סו"ס את המבוא ואת הנספחות לו והיה ברוך לי עליהם. עתה תעָשה מלאכת הסדור בזריזות יתרה. כבר נסדר כל “מעשה שמשון” וחלק מן “מגדל עוז”. גם המבוא נמצא מסודר כולו בידי להגהה. שלשה גליונות של גוף הספר כבר נדפסו והם יצאו יפים ומשוכללים מאד. תראה ותשמח. עליך להכין בעוד מועד את הכרך הבא – השירים הליריים¹⁸⁴, כדי שלא לעשות ריוח גדול בין הכרכים. אומרים אנחנו להדפיסם בזה אחר זה. אקוה כי לא תתרשל במלאכתך.

ובשר נא לידידנו מר סילקינר כי גם ספרו הולך ונדפס והוא יצא בקרוב כלול בהדרו. עתה, לאחר שעמדנו על הצורה הנכונה והראויה להוצאת “חברים”, תעָשה העבודה בלי מכשול ובלי מעצור.

ומפני החפזון אקצר ואומר לך ולביתך ולכל אנ"ש

שלום וברכה ח. נ. ביאליק

 

תרטז לשמואל פייגין    🔗

תל אביב, 1927 2/3 [כ“ח אדר א' תרפ”ז].

לכבוד מר שמואל פייגין, פיטסבורג.

אדוני היקר!

מאד הנני מחזיק טובה לך על שאינך שוכח לפקדני לעתים מזומנות בפרי מחקריך. מחבב אני מאד את דבריך, המפיצים אור נאמן על כמה מלים קשות ועמומות בלשוננו¹⁸⁵. היה ברוך ומבורך. מי יתן ופקדת לטובה גם את לשוננו העברית. יש מקום למחקרים כאלה גם בכ"ע היוצאים בארץ ישראל, ובלי ספק דבריך היו מתקבלים בארץ בעין יפה ובתודה.

והנני המברכך בשלום

 

תריז לד"ר שמואל הכהן גרינברג    🔗

תל אביב, 1927 2/3 [כ“ח אדר א' תרפ”ז].

לכבוד הד"ר שמואל הכהן גרינברג, ברלין.¹⁸⁶

א. נ.

היה ברוך לי על שלש מחברותיך אשר הואלת בטובך להמציא לי. מחקריך הבלשניים והפרשניים חביבים עלי תמיד ואני מתענג עליהם בכל עת. כדאי שתפרסם את מחקריך הגרמניים גם בעברית, וביחוד בארץ ישראל, במקום תחיתה של לשוננו, ועל זה יודוך רבים.

והנני האומר לך שלום וברכה

בכבוד 

 

תריח לא. רפפורט    🔗

תל אביב, 1927 2/3 [כ“ח אדר א' תרפ”ז].

לכבוד מר א. רפפורט¹⁸⁷, ניו־יורק.

א. נ.

קבלתי את מחברותיך. שהואלת בטובך להמציא לי. יודע אני את שמך ואת שירתך זה מכבר, והרבה פעמים התענגתי על דבריך ועל כח הבטוי שלך. רואה אני כי בשנים האחרונות הביאה הספרות היהודית באמריקה יבול רב. הלשון נתעשרה וכחה עצם וחזק. התהיינה גם השנים הקרובות הבאות שנות ברכה וגידול ללשון היהודית, או… אך לאלהים פתרונים!

בכבוד גמור ובתודה

 

תריט¹⁸⁸ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב. 1927 9/3 [ה' אדר ב, תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

א. נ.

גם את החבילה האחרונה, את ההעתקות שבכתב, קבלתי במועדה, והיה ברוך לי שבעים ושבעה. בתוך ההעתקות שבכתב נמצא פיוט אחד חדש ממחזור ארם־צובה, שהוא בודאי לרשב“ג, ועד היום לא נרשם אף על ידי אחד מדורשי רשומות הפיוטים בתור פיוט רשב”גי. הפיוט הזה יקר מאד וכל חרוז צווח: רשבג"י אני! כונתי לפיוט “שנאני אלים”¹⁸⁹. אלא שבהעתקתך נמצאו קצת שבושים משחיתי הכונה, ובעזרת החונן לאדם דעת עלתה בידינו להעלות ארוכה ומרפא לכל תחלואיו ומכותיו, ועתה הוא שלם בגופו וכלול בהדרו. ביחוד לא דקדקת בחלוקת החרוזים וצלעותיהם, על כן יצא משקל מעוקל. הנני מצין בזה קצת מן השגיאות, כדי שתבדוק שוב את המקור ותראה אולי יש שם סמוכים להגהותינו.

קודם כל עליך לדעת, כי מלבד השם שלמה הרמוז בראשי החרוזים פעמים, אחד בראשו, ואחד בסופו (בר יהודה), הנה נמצא שם בראשי החרוזים גם דברי הכתובים בישעיה: “שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו, בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש, מלא כל הארץ כבודו!” ואותם הפסוקים משמשים גם לסיומי ה“בתים”, פסקא פסקא לבית. חוץ מזה בא גם מן הבית השני ואילך סדר אל“ף בי”ת בראשי החרוזים. דוק שם ותמצא. על פי הסימנים האלה עלה בידינו לתקן את שבושי המלים והמשקל בכל השיר. כן, למשל, בא בהעתקתך הסוגר של שורה 24 בנוסח זה: “זיו הולך וטורף יעופף”, מלים אשר אין להן שחר ואין להן מובן כלל וגם מתנגדות למשקל הכללי, שהוא של חמש תנועות בדלת וכן בסוגר. ואנחנו תקנו כן: “זיו הולך וטופף”, ומלת יעופף נתַנו בראש החרוז הסמוך, ועל ידי כך רפאנו את שני החרוזים השכנים גם יחד, אותם ואת כונתם ואת משקלם. דוק ותמצא. מתוך נמוקים משקליים אנחנו חושבים גם כן מלת “אופן” שבסוגר השורה 26 למיותרת, ויש להגיה חרוז זה באחד משני האופנים האלה: או שמלה זו נשתבשה ממלת “אופף”, והמעתיק, שלא מצא חריזה (“יציאה”) בסוף שורה זו, הוסיף לדעתו מלת “ינופף”, או שצריך להיות שם לא “סביבותם אופן ינופף”, אלא “סביב אופן ינופף”. אבל ההשערה הראשונה נראית לנו עיקר והשמטנו מלה “אופן” לגמרי ורק בביאורנו אנו מעירים, כי לדעתנו יש כאן שתי נוסחאות: “אופף” ו“ינופף”.

גם הפיוט “אדני י”י אל רם על כל אל“, שהמצאת לי בתוך יתר הפיוטים¹⁹⁰ אף הוא בודאי לרשב”ג. ובבקשה ממך בדוק יפה יפה את המחזור מארם צובה, אולי תמצא עוד פיוטים רשב"גיים ולא תאחרם מלהמציאם אלי.

ולידידנו הפרופ' הנעלה ר' ישראל דוידסון תאמר שלום בשמי ובשם חברי רבניצקי. הננו יודעים להוקיר ולהעריך את עזרתו המדעית ואת עינו היפה, אשר נהג בנו ובעבודתנו. יקבל נא את תודתנו ואת ברכתנו הנאמנה על ההעתקות הפוטוגרפיות שהואיל בטובו לשלוח על ידך.

את הסכום שהוציא על פוטוגרפיות אלו נשיב לו בקרוב בתשואות חן. בימים הקרובים אכתב לו בפרוטרוט על מהלך עבודתנו פה. לפני זמן כתבתי לו מכתב ארוך בצירוף הערות אחדות בנוגע לשנים שלשה פיוטים מאלה שהמציא לנו בזמנם¹⁹¹, ועד היום איני יודע אם הגיע המכתב לידו או לא. מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להודיעני על זה.

ובטוח אני כי האיש המשונה – – כבר שלם לך את הסכום שהמחיתיך אצלו, אך אם לא – תודיעני והוא יטול את שלו מתחת ידי.

האמנם לא נהנית כלום מכל הטוב אשר הביא בידו ידידנו הפרופ' דוידסון מדרכו הרחוקה? האמנם נצא ריקם הפעם מלפניו? אין זאת כי אם התעצלת מעט הפעם, במחילה – האין זאת?

ואתה, ידידי, אל תיעף ואל תיגע, ואל תרפינה ידיך מאסוף ומלקוט ומהעתיק ולא תנוח ולא תשקוט עד אם מששת את כל החורים והסדקים, אשר יש מהם תקוה למצוא בהם פרור כל שהוא מפיוטי הרשב‘"ג, ויהא אפילו כעדשה. פרור לפרור מצטרף לחשבון. וזכות הרשב’"ג תעמוד לך ולכל המסיעים לתקומת שירתו ולתחיתה.

ואשר ליתר העתקות הפיוטים בחבילתך האחרונה ובשלפניה, הנה כמעט רובן ככולן כבר נמצאו בידינו. ואף על פי כן היה ברוך גם עליהן. כבר כתבתי לך: מוטב שתעדיף משתחסיר.

ושלום שלום לך ולכל אנ"ש הטובים.

בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק

נ. ב. זה עתה קבלתי גם את חבילתך האחרונה שבאחרונות ועדין לא בדקתיה. ראיתי רק, כי התכשיט – – עדין לא שלם לך. האין תקנה לאדם זה?

הנ"ל

 

תרכ לקרן מץ    🔗

תל אביב, י' אדר ב' [תרפ"ז]. 27 14/3.

לכבוד קרן “מץ”, ניו־יורק.

א, נ.

השיק על חמשים דולר ששלחתם בשביל – – נמסר – – ורצוף בזה שובר – – על קבלת השיק. העזרה הזאת באה – – כדבר בעתו. לוּ הואלתם להמשיך – – את התמיכה לפחות לחצי שנה והצלתם – – מחרפת רעב. המצוקה בתל־אביב לא הוקלה עד היום, להפך, היא הולכת וקשה מיום ליום ועל הרעבים הראשונים נוספים חדשים. קרן “מץ” היתה צריכה, לדעתי, לכון לעת כזאת את עזרתה בעיקר כלפי סופרי ארץ ישראל. ראשית, לפי שכאן הוא בשעה זאת המקום הלקוי ביותר, והשנית, לפי שבא"י נתרכזו סופרים מרובים מבכל שאר הארצות.

באחד ממכתבי הקודמים בקשתי על קצבת תמיכה לסופר והחכם הזקן מר יחיאל גרינפלד. מתוך מכתבכם האחרון רואה אני, כי קופתכם אינה “פנויה” לפי שעה, אבל מבקש אני מכם לרשמו ברשימתכם ולהקדימו לעזרה כשתפָּנה הקופה.

והנני אומר לכם שלום לכם ולעבודתכם.

בכבוד גמור ח. נ. ביאליק

נ. ב. מר מץ ובני ביתו בודאי שבו לביתם ואני אומר להם שלום וברכה.

 

תרכא לועד הלאומי    🔗

תל אביב, י“א אדר ב' [תרפ”ז], 27 15/3.

לכבוד הועד הלאומי, ירושלים.

א. נ.

הפרוטוקול של ישיבת הועדה להכנת הצעה לשם הקמת מוסד זכרון לאחד העם קבלתי בתודה. גם בעיני ההצעה ליסד באוניברסיטה זכרון לאחד העם קתדרה לפילוסופיה טובה מכל יתר ההצעות, והיא היא גם ההצעה האחת שיש לה תקוה לצאת אל הפועל. לאוניברסיטה יש ידידים ותומכים בכל הארצות, וגם בחוגים שאינם ציונים גמורים, ואלה מתאוים כלם להרחבתה של האוניברסיטה ולשכללתה. שמו של אחד העם אף הוא מכובד ונערץ בכל החוגים ההם ואין לך איפוא זווג יפה מזה גם מצד התוכן והצורה וגם מצד האפשרות המעשית.

הנני מצרף על כן את דעתי לדעת בעלי ההצעה הזאת¹⁹² ומצביע לזכותה.

בכבוד רב

 

תרכב לד"ר יעקב פרידמן    🔗

תל אביב, י“א אדר ב' [תרפ”ז]. 27 15/3.

לכבוד הד"ר יעקב פרידמן, וינה.

אדוני הנעלה!

שמחתי שמחה נאמנה, כי נמצא גואל לכתבי המנוח ר' מאיר איש־שלום ז“ל¹⁹³. חטא כבד הוא לזכרו של המנוח הגדול ולעבודתו הכבירה והפוריה בשדה המדע העברי לדחות את הוצאת הכתבים ההם לימים רחוקים. מן הנסיון אני יודע. כי דברים כאלה כיון שהם נדחים סופם להשתקע לעולם. בית הוצאת “דביר” נכון לסייע בידי העוסקים בדבר סיוע כפי כחו. אילו נמצאו אנשים שיואילו להשתתף בהוצאת הכתבים בסכום מסוים, עד 150 לי”מ, היה ה“דביר” מתחיל להוציא את הכתבים ההם כרך אחרי כרך, ובמשך שלש או ארבע שנים היה אפשר לגמור את כל דבר ההוצאה הנ"ל. ואולם לשם זה על העוסקים בדבר להמציא לנו רשימה מלאה של כל הכתבים העברים המפוזרים פזור גדול בכמה ספרים, מאספים וכתבי עתים. רשימת הכתבים צריכה להיות מסודרת לפי הענינים וגם לציין את כמותו הדפוסי של החומר (כלומר כמה עמודים יכיל), ועל יסוד הרשימה המפורטת הזאת נוכל לעבד תכנית מעשית איך לגשת להגשמת המפעל.

בכבוד רב

 

תרכג לד"ר ל. מוצקין    🔗

תל אביב, י“א אדר ב' [תרפ”ז]. 27 15/3.

לכבוד ד"ר ל. מוצקין, פריז.

ידידי היקר!

מכתבך מן 1 מרס הגיעני. את החומר שבידינו¹⁹⁴ לא העלמנו מכם מתוך איזו כונה. חשבנו, כי זה שבידכם יספיק לכם די והותר. חוץ מזה לא היתה לנו רשות להשתמש בחומר זה בלי הסכמת מאספו ומסדרו, והוא יושב ברוסיה, וקשה לבוא עמו בדברים בענינים אלה. לפי שעה כבר נמסרו הגליונות הראשונים של החומר לדפוס, ואילו היתה בידינו תמיכה מסוימת, ויהא בסכום של 30־40 לי“מ, היינו יכולים להוציא את הספר במשך שלשה חדשים הקרובים. עכשיו שאין בידכם לסייע בענין זה במאומה אין גם לנו בטחון בנוגע לזמן יציאתו של הספר, וחבל. מובטחני, כי הספר הזה היה יכול להביא תועלת מרובה לענינכם. להשתמש עתה לצרככם בחומר זה שבכתב – אי־אפשר, ראשית, לפי שהוא עומד לסדור בדפוס, והשנית יש עוד תנאים טכניים מעכבים. על כל פנים אולי בכל זאת תדחקו מעט את עצמכם ותמציאו לעוסקים בדבר הדפסת הספר את הסכום הנ”ל – הרי איננו גדול כל כך – ומי יודע אפשר יגרום הספר הזה להקל עליכם את תפקידכם הכבד.

בברכת שלום

 

תרכד לד"ר י. לוריה    🔗

תל אביב, י“א אדר ב' [תרפ”ז]. 27 15/3.

לכבוד הד"ר י. לוריה, ירושלים.

ידידי הנעלה!

השאלה על דבר קביעת ימי החופש לתלמידי בתי הספר בקיץ היא שאלה הטעונה עיון עמוק של מומחים שונים לפדגוגיה ולמדצינה, ואני כהדיוט גם בזה וגם בזה. מלבד זאת מטופל אני עתה בעבודה רבה ואין דעתי צלולה עלי לדון בשאלה גדולה כזאת בעיון הדרוש. הנני סומך, איפוא, על המומחים, כי הם ימצאו את הפתרון הנכון בלעדי.

בכבוד רב

 

תרכה לועדת התרבות של הסתדרות העובדים    🔗

תל אביב, י“א אדר ב' [תרפ”ז]. 27 15/3.

לכבוד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים, כאן.

א. נ.

קבלתי בתודה את הספר “ניב”¹⁹⁵, ולא אכחד כי הספר הזה בקטנו ובדקותו הניח את דעתי יותר מקובץ ה“מסלה”¹⁹⁶, העבה והכבד. בספר קטן זה, בעל השם הקצר, עברתם מסלה ארוכה יותר מזו שב“מסלה”. כאן אתם מתחילים באברהם אבינו ושם ב“הפועל הצעיר”.

בכבוד גמור

 

תרכו ליעקב בן מנחם רופינסקי    🔗

תל אביב, 1927 22/3 [י“ח אדר ב' תרפ”ז].

לכבוד ר' יעקב בן מנחם רופינסקי, קובנה.

א. נ.

את מחברתך “מדרש שם ועבר” קבלתי בתודה. מחקריך בהסתעפות השרשים העברים “נועזים” קצת יותר מדי, ואתה מרחיק בזה ללכת מכל אשר קדמוך. ואולם כה וכה מצאתי בתוכם גם הערות נכונות. אילו השלמת את עצמך בסעיפי המדעים, שהם תנאי הכרחי לכל הבא לעסוק במקצוע גדול זה של המחקר הבלשני, כי עתה בלי ספק היה כחך, כח החדוש, יפה בו ביותר והיית מתרחק מן הקיצוניות היתרה.

בכבוד ושלום

 

תרכז לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 1927 23/3 [י“ט אדר ב' תרפ”ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

א. נ.

מר אפל הראני את מכתבך אליו בענין שירי רשב“ג. לא אכחד ממך כי תמהתי מאד על עברך בשתיקה על מכתבי האחרון (לפני ירחים אחדים). הן הדבר אשר שאלתי מעמך לא כבד הוא ממך, ולא לכבודי שאלתי, כי אם לכבוד הרשב”ג וזכרו ולכבוד המדע העברי. מי כמוך יודע את נפש העובד במקצוע השירה הספרדית, אשר לא ישא בעמלו מאומה מלבד יגיעת נפש ואבדן מאור העינים. ואל מה ישא, איפוא, את נפשו אם לא להוציא מתחת ידו דבר מתוקן כפי האפשר, והחובה, איפוא, על כל אלה השרידים היחידים, העודרים איש ממקומו באשר הם שם במערכה אחת, לבוא גם הם לעזרת חבריהם בכל אשר תמצא ידם. על כן נפלאתי וגם הצטערתי מאד על שתיקתך המוחלטת. עתה ראיתי מתוך מכתבך, כי לבך היה מהסס בדבר פן תהיה טרחתך לבטלה, ואני יכול, איפוא, להרגיעך, כי לחנם חששת. כבר כתבתי לך, כי כל השירים החדשים – כלומר: כל מה שתוסיף על אלה הנמצאים בידינו – ימצאו מקום בכרך־המלואים, ובשמך, ואתה תבוא על שכר טרחתך בעין יפה. אמנם הפרופ' דוידסון, בראדי ואחרים כולם המציאו לנו את החומר שבידם – והוא לא מעט בכמותו – בשמחה ובטובת עין ובלי שום תשלומים. ואולם יודעים אנחנו להבדיל בין אלה העוסקים בתורה מתוך רוחה ובין איש כמוך, הנתון בתנאים אחרים לגמרי. הננו קוצבים, איפוא, לך בעד כל גליון נדפס של גוף השירים, אשר תמציא לנו, שכר חשוב מאד: חמשים דולר, שהם כמדומה מאה רובל זהב שלכם. חושב אני, כי השכר הזה בעד העתקה מדויקת גרידא של החומר מתוך המקורות שכר הגון הוא לך. הננו מצרפים, איפוא, בזה את רשימה השירים שנמצאים בידינו לשם כרך־המלואים, ואתה תעתיק משלך את אלה שאינם לא ברשימה זו ולא בשני הכרכים הנדפסים. ושוב אעירך, כי אין לך לטרוח בהשלמת החסר והלקוי באותם השירים ולא בכתיבת הערות עליהם, אלא אם כן במקום שעצם הריקנות של העבודה דורשת זאת, כגון במקום מטושטש וספק קריאה וכדומה, וכן במקום שיש שנויי נוסחאות תעיר בקצרה בצדי הגליון מה שיש להעיר לשם תקון הנוסח, והקרי, ולא יותר. ולא מתוך שאני מקל ראש בהערותיך החשובות אני מתנה עליך זאת, אלא מתוך טעמים אחרים שאין כאן המקום לפורטם וגם מפני שהזמן קצר ועליך להמציא לנו את החומר בהקדם, ואל נא תאבד זמן בכתיבת הערות. חושב אני, כי הפעם הדברים ברורים לך ולא תתמהמה איפוא מלהמציא לנו את החומר שבידיך. תמהני אם תמצא לך עוד הזדמנות יפה כזאת לפרסם בשמך, ובשכר הגון, את שירי הרשב"ג.

אם הצעתי מקובלת עליך הואילה נא בטובך להודיעני זאת בפוסטה החוזרת וגם תודיעני את הזמן למתי אוכל לקוות לקבלת החומר.

בכבוד רב

 

תרכח להרב צבי הלוי איש הורוויץ    🔗

תל אביב, 1927 23/3 [י“ט אדר ב' תרפ”ז].

לכבוד הרב צבי הלוי איש הורוויץ, דרזדין.

אדוני הרב!

התשובות שביד אדוני¹⁹⁷ בודאי חשיבותן מרובה עד אין ערוך אבל לצערנו אין מקום ב“רשומות” לדברי הלכה. אם בתוך התשובות משוקעים דברים שיש להם ערך להיסטוריה ולדרכי החיים של היהודים בזמן בעלי התשובות ייטיב כב' לעשות, אם יוציא את הדברים ההם משם ויצרפם למאמר מיוחד, ואז יתבצר להם מקום גם ב"רשומות“.

לא כן האגרות¹⁹⁸. הללו חומר נאה הן ל“רשומות” ובחפץ לב נפרסם מבחר האגרות, ביחוד את אלו שמוסיפות פרשה קטנה להיסטוריה ולדרכי החיים של היהודים בתקופה ההיא. יבחר נא, איפוא, כב' מתוך האגרות את הראויות ביותר למטרת ה“רשומות” וימציאן לידינו ואנחנו נתן להן מקום מכובד באחד הכרכים הבאים.

ואשר לספרו “על משפחת הורוויץ”¹⁹⁹, לצערנו – אין שעת מצוקה זו לשוק הספרים העברים שעת כושר להוצאת ספרים מסוג זה, ובכל חשיבותו של הספר שביד אדוני אי אפשר לנו עתה, מפאת²⁰⁰ המשבר, להטיל על עצמנו את משא הוצאתו.

בכבוד רב ובברכת שלום

 

תרכט ל–במוסקבה    🔗

תל אביב, 1927 23/3 [י“ט אדר ב' תרפ”ז ].

[תרגום מאידית]

למר – – במוסקבה.

א. נ.

את מחברתך היפה – – קבלתי. תודה לך, – – היקר, כי שלחת לי דרישת־שלום יפה כמו זו משם… זאת אומרת, כי עוד יש שם בן־אדם שסטירת המלאך תחת חטמו עוד לא דכאתו במדה זו, שישכח את כל התורה כולה שמעבר ההוא. יהי שם אלהים מבורך!

אני אותך ודאי זוכר. זוכר אני גם את – – שלך²⁰¹. לעתים הייתי רוצה לראות את הנעשה עכשיו שם, לאחר מעשה²⁰². האם לא כבה עוד הכל? העוד הדם דופק בעורק אחד?

את השירים שלך קראתי. גזר דיני שהוצאתי עליך לפנים עדיין בתקפו עומד. בנפשך יש משהו מן הלשון העברית²⁰³. כתוב ואלהים יהיה בעזרתך. דרך אגב: הזכרתי פעמים, לא מתוך כונה, את שם אלהים – האם מותר הדבר אצלכם?

היה שלום וכתוב לפרקים אגרת קטנה.

בכבוד

 

תרל לאלחנן ברקוביץ    🔗

תל אביב, 1927 23/3 [י“ט אדר ב' תרפ”ז].

לכבוד מר אלחנן ברקוביץ.

א. נ.

קבלתי בתודה את מאמרך על תרגום דון קישוט שלי. עוד לפני בוא מאמרך זה אלי, נפל בידי המאסף שבו נתפרסם מאמרך²⁰⁴, ובקראי בו ראיתי, כי נכנסת לפני ולפנים והערכת את תרגומי מתוך בחינה דקה, מתוך טעם עברי טוב ונאה. הנני מביע לך בזה את תודתי גם על דבריך הטובים וגם על פקדך אותי במתנתך.

היה שלום וברכה

 

תרלא להאקדמיה למדעי היהדות, ברלין    🔗

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד האקדמיה למדעי היהדות, ברלין.

א. נ.

בבקשה להמציא לי את כל המחברות של מדרש בראשית רבה שיצאו מעמוד 720 ואילך, כלומר: כל אותן המחברות שיצאו אחרי מות תיאודור ז“ל ונסדרו ע”י ר' חנוך אַלבֶּק²⁰⁵. את חשבון מחירן אבקש להמציא לי ביחד עם המשלוח.

מאד אחזיק טובה אם יואילו להודיעני על דבר כל הספרים החדשים היוצאים ע'"י האקדמיה הנכבדה.

ושלום וברכה לכל ראשי האקדמיה ועובדיה הנאמנים.

בכבוד וברכה 

 

תרלב לש. ש. קנטרוביץ    🔗

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר ש. ש. קנטורוביץ, וורשה.

ידידי היקר!

קבלתי בתודה את ספרך “דקדוק השפה העברית לכל סגנוניה”²⁰⁶, התאמין לי? לא קנאתן אנכי מטבעי, – ובכל זאת בראותי את שם ספרך על השער בצרוף הכתבת “הוצאת צנטרל” נע רגע אחד לבבי נענוע כל שהוא. כל פרידה קשה ומעציבה. ואנחנו הרי לא מתוך שמצאנו זה בזה “ערות דבר” נפרדנו, אלא בעטים של מסבות וגלגולי מאורעות. ואעפ"י כן אני מברך אותך ואת ספרך ואת מוציאיו בהצלחה. יודע אני להוקיר את פעלך ואת שקידתך הגדולה על תקנת דקדוק לשוננו. יהי פעלך ברוך ומבורך.

ושלום לך ולעבודתך

 

תרלג להרמן ברנשטין    🔗

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר הרמן ברנשטין²⁰⁷, נאפולי.

אדוני הנעלה!

תודה לך על דבריך הטובים. חושב אני כי תביא עמך מא“י לאמריקה רשמים טובים ומעודדים. אמנם מצאת בה מצב של מצוקה חומרית גדולה, אבל מה היא ומה ערכה לעומת כל הגדולות אשר נעשו ע”י אחינו בארץ הקטנה הזאת בזמן קצר לפי הערך. ואני מאמין באמונה שלמה, כי עוד גדולות מאלה שמורות לנו בבטן הארץ הזאת ותחת שמיה בעתיד הקרוב. מי יתן והבינו זאת גם אחינו הרחוקים אשר מעבר לכל הימים וכִונו כולם את לבם אל הנקודה המרכזית היחידה, אשר אליה הושיט עתה אלהים את אצבעו לעיני כולנו, לאמור: זאת ארץ מנוחתכם האחת ואין אחרת.

נדבתו של האדם היקר מר נתן שטרויס²⁰⁸ הביאה קצת רוחה לאלפי רעבים ונדכאים, וברכת כולם על ראשו תחול. הישיש העדין הזה נתחבב על כל בני הארץ בלי הבדל מפלגות. כולם יודעים להעריך את נדיבותו העדינה ואת תום לבו. מסור נא לו בשמי ובשם רעיתי את ברכתנו הנאמנה – ברכת חיים ארוכים ונעימים, לו ולרעיתו העדינה.

בימים האלה ימציא הועד לסיוע מנדבת מר שטרויס חשבון מפורט על כל פרטי המפעל.

גם מעט מן הסופרים הרעבים והמדוכאים ביותר נהנו קצת מנדבתו של מר שטרויס. אבל לא אכחד ממך, כי הסופרים וכן יתר האינטליגנטים הסובלים חרפת רעב לא יושעו מתמיכות כאלה. בשבילם יש להמציא צורה אחרת של סיוע קבוע. יש לאפשר להם את הוצאת כתביהם. בא“י הרי נתרכזו מרבית הסופרים העברים, ובתוכם בעלי כשרון ממדרגה ראשונה, לו הואיל הנדיב ליצור בשבילם פונד מיוחד, שמפירותיו יסייעו לנבחרים מבין הסופרים והחכמים בא”י להוציא את כתביהם הנבחרים, כי עתה יעשה דבר גדול וגם חדש בישראל, ושמו יהיה לברכה לעולם.

ושלום שלום לאדוני ולנדיב הנעלה.

 

תרלד לועד הלשון העברית    🔗

תל אביב, 27 29/3 [כ“ה אדר ב' תרפ”ז].

לועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את ההמחאות ע“ס שלש לי”מ ואצרפן לחשבון. הסכום ששלם הד“ר מזיא ל”אחיעבר" במחיר הספרים נראה כמוגזם מעט, בס“ה נקנו שני מלונים: פין ויאסטרוב המצולם²⁰⁹. האמנם הם עולים שלש לי”מ? אחקור זאת מפי הקונה: ד"ר צפרוני.

עבודתנו בסדור המלון הטכנאי הולכת ונמשכת בזריזות. כבר עשינו כשליש הספר. בישיבתנו האחרונה סדרנו גם את עבודת הועדה החקלאית. הד“ר רייכרט וזגורודסקי²¹⁰ נכנסים עתה בעובי הקורה ועבודתם תעשה עפ”י שיטת הועדה הטכנאית, ואני מקוה מעתה לתוצאות טובות.

הועדה הטכנאית שלנו עברה גם כן על רשימה מלאכות עפר (חפר)²¹¹ של התכניון, והכנסנו שם הרבה שנויים, תקונים והגהות, ולפי שגם אתם טפלתם בדבר זה, אנחנו מבקשים להמציא אלינו העתקה נקיה של רשימה זו כפי שיצאה אחרי עריכתכם ותקוניכם לשם השואה וזקוק אחרון של החומר. בישיבת הקרובה נמשיך את עבודתנו ביתר פרקי הרשימה של התכניון.

כידוע לכם, מסרנו לידי אוירבוך ואזרחי²¹² את חבורה ועריכתה של רשימת הצמחים עפ'“י המקורות, ובעיקר עפ”י עמנואל ליב (ליף)²¹³. בגמר סדורה של הרשימה, שלפי כמותה תצטרף באמת לספר שלם, תשֻלח לגדול המומחים במקצוע זה – לעמנואל ליב, לשם הגהה ותקונים אחרונים. חושב אני, כי יצא דבר מתוקן ומועיל כאחד. אולי יצטרף לעבודה זו, עכ“פ לשם עריכה, גם הד”ר זגורודסקי.

במכתבכם הקודם הודעתם כי החילותם לעסוק בסדור החומר המלוני (עפ"י בן־יהודה, יאסטרוב ועוד) לפי הענינים. תמה אני מה ראיתם לגשת לעבודה זו עצמה [שנמסרה] לזקן ר' יחיאל גרינפלד²¹⁴ והוא כבר נכנס לה זה שבועות מספר ועוסק בה בשקידה. את הדבר הזה הודעתיכם מפורש בישיבת הועד המצומצם בבית ילין (בהשתתפות מר גולדברג), ומה טעם איפוא בעבודה כפולה?

בכבוד גמור 

 

תרלה לשלום אש    🔗

תל אביב, 27 29/3 [כ“ה אדר ב' תרפ”ז].

לכבוד מר אש היקר!

“הייליג צוגעזאגט אין הייליג מקיים גיווען”²¹⁵. תיכף לשובי לת“א מסרתי את ענינך ללשכת ה”דביר" לבירור, ואולם באותה שעה כבר עמד (ה“דביר”) בהדפסת ספרך “קדוש השם”²¹⁶, שהיה קרוב לגמר, ודחו את חשבונך ואת פרעונו עד יציאת הספר, כדי לגמור בבת אחת את כל חשבונך. ואתה יודע את דרך הלשכות ואת זריזותן. בקיצור: עתה, אחרי בוא מכתבך, דנתי את הלשכה ברותחין, וכמדומה, שעכשיו הכל מסודר ומתוקן. לדברי אנשי הלשכה כבר הבהילו את חשבונך אליך וגם סכום מסוים של אכסמפלרים מספרך עמו. בלי ספק כבר הגיע הכל לידך לקורת רוחך ורוחי כאחד.

בדבר טיב התרגום של ספרך אל תדאג. התרגום בדרך כלל הצליח. יש אמנם קצת פגימות כה וכה, לפי שנדפס הספר בהיותי בדרך ושלא בפני וחברי רבניצקי עסק בעריכתו ואני לא ידעתי. ואולם אני מבטיחך, כי ספרך השני, “המכשפה”²¹⁷, יערך על ידי ויצא מזוקק ומנופה שבעתים.

ואשר לבני השפחה²¹⁸ – יהי רצון שירבו בני שפחה כמותך. כלום אינך יודע, כי גם אני מבני בניו של אברהם אבינו אנכי והשפחה תופסת מקום מרווח בביתי. בבואי לפני עשרים ושבע שנים לאודיסה שמתי לי למטרה לזרז את כב' מנדלי ז"ל להריק את מבחר יצורי כפיו מיהודית לעברית עד תומם. ובמדה גדולה עלה הדבר בידי. אם מנדלי לא הלך לעולמו עד אם ראה בעיניו את יצירי רוחו הנבחרים בלבושם העברי – אני הייתי אחד מן המסייעים הראשיים בדבר. מקוה אני, כי גם יצירי רוחך הנבחרים ימצאו את גאולתם העברית על ידי.

שלום לרעיתך ולבתך בשמי ובשם אשתי

והנני אוהבך באמת

 

תרלו לד"ר ש. לוין    🔗

תל אביב, ב' ניסן תרפ"ז.

ימים נעימים ולילות ערֵבִין, בלא מרעין בישין ובלא כאֵבִין, לנעים שפתים ולב מבין, אח ורע ר' שמריה לֵוִין.

ידיד יקר וחביב,

מגלות עתונים בחוץ תרונה, כי יצאת מוורשה ותלך לונדונה, וישבת שם ישיבה אחרי ישיבה, כדת החבר אשר לאקסקוטיבה – על כן מהרנו, אנחנו התאומים, להריץ אליך את אגרת השלומים, למען תדע כי לא שכחנוך, והיה זה ללבבך למנוחה, וקראת בה לפני שכבך לישון, סעיף סעיף וראשון ראשון:

א) הדביר. מיום צאתך ועד עתה לא נשתנו ב“דביר” סדרי בראשית ולא חלו בו חליפות גדולות. נגמרו בדפוס ויצאו ספרים אחדים חדשים שעשו רושם. המלאכים הרעים האורבים והזוממים כנחשים ל“דביר” עונים עתה אמן בעל כרחם. הכל מרגישים עתה את יד ה“דביר” ההולכת וחזקה ואת כחו היפה. מכל העברים פונים אלינו סופרים ומחברים בהצעותיהם, ואולם אנחנו נמנעים מכרות אתם אמנות חדשות. די לנו שנעמוד באמנותינו הקודמות ונכלה את אשר החלונו. כל שאיפתנו עתה להגביר את מחלקת ספרי הלמוד והמקרא לבני הנעורים, וכן את מחלקת ספרי השמוש (מלונים) ולבצר את ה“דביר” מבפנים. מזכירנו כבר ערך לפניך במכתבו את כל הדברים שנתחדשו בעבודת ה“דביר” המסחרית. נעשו “צעדים” חשובים בענין סדור המכירה והגדלתה פה בארץ. ע“י קומבינציה טובה למדי סֻדר כבר גם דבר הדפסת המלון האנגלי־עברי²¹⁹ ויש תקוה, כי בקרוב ימָסר לדפוס. בעוד זמן מה יצאו עוד מקצת ספרים חדשים, טובים מאד, שעתידים אף הם להרים את קרן ה”דביר" בכבוד. שאלת השאלות היא עתה סדור מכירת הספרים בחו"ל: בפולין, בליטא, ברומניה, בגרמניה, באוסטריה וכו', והעיקר – באמריקה. מאמינים אנחנו, כי מסעו של ברנשטיין²²⁰ יהי לנו בענין זה לברכה. ויהי רצון שתצטרף גם אתה אליו, בשעה שיהא צורך בדבר, לעדור עמו במערכה, והיית לו לעזר ולתומך בעבודתו, שאיננה מן הקלות. לא בכל שנה אפשר לשלוח שליחים, והדרך עולה בהוצאות מרובות – ואם תחמיץ עתה את השעה ולא תוציא מן הנסיעה את כל התועלת שיש להוציא ממנה, – וי לחסרון כיס ווי לאבוד זמן!

מר ברנשטיין כתב אליך על דבר המשא ומתן המתנהל בין בית הוצאת הספרים המפורסמה – – בלונדון ובין “דביר”. הענין סריוזי וחשוב מאד מאד מצדי צדדים. אלו עלתה בידינו לכונן סניף מיוחד, משותף עם בית ההוצאה הנ“ל במקצועות מסוימים (ספרי למוד מצוירים בלמודים הכלליים, ספרי מקרא מצוירים לילדים ולנערים ועוד ועוד), כי עתה נוסף לנו שדה פעולה חדש מרובה הכמות והאיכות ובהוצאות כסף מועטות – שדה פעולה גדול ורחב מאד מאד, שאין לשער את תבואתו ואת פריו מראש. התבונן בדבר זה ותן עליו את דעתך ואת לבך, ואל תחמיצהו. אולי לשם חזוקה של ההתקשרות עם בית ההוצאה הנ”ל יהא צורך להשקיע בדבר סכום מיוחד – כדאי וכדאי הדבר מאד. הלא תבין נא, כי בית – –, העשיר מאד בחומר ספרותי ציורי וקלישאי מוכן בעין, ומשופרא דשופרי, יוכל לשמש לנו מנוף להניף על ידו משאות כבדים בכח מעט. בטוח אני, כי ידידינו בלונדון, וביחוד בעל אינטואיציה כווייצמן²²¹, ידעו להעריך את דבר הקשר הזה ועתידותיו לשם פעולה תרבותית רחבה בא“י כראוי ויבואו לעזרתך בענין זה. הימים הקרובים יהיו בלי ספק ימי גדולות ל”דביר". עומדים אנו על סף של תקופת גדולה ושגשוג בלתי מוטל בספק. גם הקטנות, לכאורה, אשר עשינו עד עכשיו במצור ובמצוק, מתוך חוסר אמצעים ובתוך אויר של קנאה ורוע עין, אף הם, בהצטרפם בקרוב, אחרי השלמת ההתחלות, לחשבון גדול אחד, יכירו הכל מה עצומה ומה פוריה היתה פעולת “דביר” התרבותית לארץ ישראל ולספרות העברית. אין לנו בלתי אם להתאזר מעט בסבלנות ולהאריך את רוחנו – וסוף סוף יכל נוכל! השנים הראשונות הן הקשות ביותר לכל מוסד, ואף כי למוסד של הוצאת ספרים עברים. עתידו של “דביר” מובטח הוא, וסוף נצחונו לבוא, ואולם לפי שעה, בעמדנו עוד בראשית העבודה, על ידידינו לתמוך בנו, עד אשר נתבצר בצרון גמור ומוחלט, ויכלנו לעמוד בכח עצמנו.

ב) מחרתים יפליג מר ברנשטיין לוורשה. בשובך גם אתה לוורשה תשתדלו שניכם לתת ניר לספרי “דביר” בפולין וביתר הארצות. לבנו אומר לנו, כי יש ויש מקום ויכולת לתת לפעלנו ידים בחו"ל ולהרחיב לפני ספרינו את השוק. יש רק למצוא את האנשים החרוצים והישרים, אשר יכשרו לעבודת המכירה וההפצה של ספרינו, וגם להכיר מקרוב את תנאי המקום ואת אפשרויותיו. יש להכין גם את העתונות הוורשאית ולהטותה לצדנו. אין ספק, כי נמצא ידידים ותומכים גם בפולין – ומי כמוך יכול להשפיע עליהם.

ג) ואולם גם עד בוא עת פרי עבודתכם המשותפת לטובת ההפצה להבשל – אין אתה בן־חורין להפטר מעזרה תכופה ל“דביר”. ה“דביר”, כידוע לך, עומד בדחקו – כל הימים ואין אויר לנשימה. עליך, ויהי מה, למצוא מקור לסכום מסוים של כסף מיד, בלי שום דחיה. עלינו לפרוק מעל צוארנו לפחות את אלה החובות המציקים לנו ביותר והמכלים יום יום את כחנו לבטלה. הרבית מוצצת את דמנו ואוכלת את יגיענו. – – –

ד) שמענו כי עשית גדולות בפולין וכי הצלחת להשקיט לא מעט את גלי השנאה אשר זעפו שם מסביב לשם ארץ ישראל וההנהלה הציונית. עלה בכחך זה והצלח. בעלי “הצפון”²²² – מן הרוויזיוניסטים – הוציאו כאן שמועה על דבר ביצה שנזרקה כביכול בשעת נאומך ואולם מיד הגיעו הכחשות מצדי צדדים וסטרו על פניהם, – – –. הביצה, איפוא, היא ביצה שלא נולדה, פרה הטילה אותה על הגג!

יהי רצון שיתקעקעו ביציהן של כל שונאי ישראל. אמן ואמן.

הֶניצ’קה שלך²²³ מתרעמת על שתיקתך – והדין עמה. וגם אנחנו מצטרפים לתרעומתה ומחכים יחד עמה לתשובתך הקרובה.

יהי רצון שתחוג את הפסח בשמחה ובקורת רוח ושבת אלינו בקרוב שלם בגופך וברוחך.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק וי. ח. רבניצקי

 

תרלז לי. צינברג    🔗

תל אביב, 27 8/4 [ר ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר י. צינברג, פטרבורג.

ידידי היקר!

זה זמן רב שחדלה חליפת המכתבים בינינו. אם לא יטעני זכרוני עמדנו במכתבים האחרונים בענין ספרך “תולדות ספרות ישראל”²²⁴. הנני פותח, איפוא, במה שסיימנו, והנני חוזר לענין זה. הגיעו אלי שמועות, כי ספרך כבר מתורגם לעברית (ואם לא יטעני זכרוני המתרגם הוא הסופר י. רברבי, כן, כמדומה, כתבת לי אז), ואם אמת הדבר, אולי באמת תסכים לפרסם בראשונה את הטכסט העברי. סוף סוף הרי הספר מוקדש לתולדות הספרות העברית, וכלום לא נאה ולא הגון לו שיתפרסם בעברית ראשונה? התבונן בדבר ואם תמצא את הדבר לטוב לפניך, יכול אתה להמציא לנו, ל“דביר”, את ההעתק של הטכסט העברי, וכמעט בטוח אני, שהספר ימצא מתאים לצרכנו ואנחנו לא נתמהמה להוציאו לאור סמוך לקבלת כתב־היד, ובאה, איפוא, גאולה לילד רוחך החבוש באפלה זה ימים ושנים. זוכר אני, כי בקראי את המחברות הראשונות, הרוסיות, של ספר זה מצאתי אותו נאות למדי בתור ספר עזר ולמוד תורת הספרות בבתי הספר התיכונים, וכן בתור ספר מקרא נעים בשביל קהל המשכילים. והרבה יש להצטער על שלא נענית לי אז להקדים את המהדורה. לו נענית לי אז כי עתה כבר זכינו לראות את הספר הזה נדפס כולו לתועלת המתלמידים והקוראים.

אם טובה הצעתי בעיניך אל נא תאבד את הזמן בחליפת מכתבים, אלא המצא לידינו את כתב היד ולאחר שאעבור עליו כדי עריכה ימסר תיכף לדפוס. תנאי התשלומים של “דביר” הם אלה שהיא נוהגת ביחס ליתר המחברים בלי יוצא [מן הכלל]: 15% מן המחיר ברוטו של הספר. זמן התשלומים אחרי צאת הספר או אחרי צאת כל חלק ממנו. אין לי, כמובן, צורך להטעים לך כי ה“דביר” הוא בר־סמך הן בנוגע לצד [הרוחני והן בנוגע לצד] החומרי ויכול אתה להשען עליו בהחלט ומצדי צדדים.

רוצה אני להאמין, כי סוף סוף הגיע לידיך אחד מן האכסמפלרים המרובים של שירי רשב“ג ששלחנו אליך במועדם אחרי צאתם. ראית בודאי שם, כי הבאנו שם כמעט את כל השירים שאתה בטובך המצאת לנו, וגם את טיב עבודתנו ראית. עתה אנחנו גומרים את הכרך השלישי, “כרך־המלואים”, ובאלו הימים יצא חלקו הראשון לאור. בחצי כרך זה עלה בידנו לכנס יותר ממאה שירים ופיוטים חדשים, רובם ככולם מתוך כת”י שלא נתפרסמו עד היום הזה, ובתוכם פניני־שירה יקרות, המשלימות את דמותו הגאונית של המשורר. מובן מאליו, כי גם את הכרך הזה נשתדל להמציא אליך, ומי יתן ולא יאבד בדרך, כאבוד אכסמפלרים רבים מאחיו הקודמים.

מאד אחזיק טובה לך אם תואיל להודיעני מכל הנעשה בחוגי הסופרים והספרות במדינתכם. היש תקוה שתבוא רוחה כל שהיא ללשון העברית בארצכם?

אולי תוכל להודיעני היכן עתה הד"ר איגר²²⁵ ומה שלומו? יודע אני כי עמל שנים רבות על תולדות הרופאים והרפואה בישראל²²⁶, מה גורל החבור הזה?

אם יש בפיך להעיר מה שהוא בנוגע לשירי רשב“ג, הנמצאים בכתבי היד בפטרבורג מעזבון פירקוביץ והרכבי, אל נא תמנע זאת ממני. ביחוד ייקר לנו שיר חדש מתוך כת”י שתמציא לנו, בין חדש לגמרי ובין נוסח חדש מתוקן יותר מאלה הידועים.

חברי רבניצקי דורש בשלומך הטוב.

ושלום לך ולכל אנשי שלומנו

שלך

 

תרלח לפ. לחובר    🔗

תל אביב, 27 8/4 [ו' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

א. נ.

סוף סוף הגיעני מכתבך אחרי שתיקתך הממושכה והפיג מעט את צערי. באמת לא ידעתי מה היה לך ומדוע דנתני לתוחלת ממושכה. אני מאמין לך הפעם כי תהיה מעתה דיקן משהיית ותשמור את מוצא פיך.

בגלל קוצר ידם של קוני הספרים בזמננו יש להשתדל להקטין כפי האפשר גם את כמות הגליונות של הספרים, ולפיכך עליך להקפיד כפי האפשר על הצמצום. כדאי היה, שכל חלק²²⁷ לא יחזיק יותר מעשרה גליונות, ע“י כך תרבה התפשטות הספר. אתה יודע, כי אני הייתי מאלה המטיפים לספרים גדולים; עכשו, בהשפעת המצב הרע של שוק הספרים, עלי להכנע לפי שעה ו”להצטמצם“. יהי רצון שישתנו העתים במהרה ואזכה לשוב ל”רחבותי“ הקודמת.

ושלום לך ולעבודתך.

בשמחת חג ח. נ. ביאליק 

 

תרלט לד"ר ש ראבידוביץ    🔗

תל אביב, 27 8/4 [ו' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר ש. ראבידוביץ, ברלין.

יקירי ראבידוביץ!

את כתב היד²²⁸ קבלתי בשלימות – ותודה לך. בעוד זמן מה יופיע כרך המחזות של רמח"ל ואמציאו אליך בחפץ לב.

גם את שני הכרכים הנשארים של כתבי אמציא אליך כשיבואו לידי. לפי שעה משולל אנכי האפשרות הזאת. הלא תאמין לי, כי לא מרוע לב ועין אני עושה זאת. לעולם שמח אני לעשות נחת רוח לחברי, וביחוד לחבר חביב עלי כמוך. הענין פשוט: אין בביתי שני כרכים בודדים של כתבי, אפילו האכסמפלר השלם של ארבעה הכרכים שלי – אף אותו נתתיו כבר במתנה לאחד מחברי, ואין עכשָו בידי אף אכסמפלר אחד מכתבַי, מהדורת היובל. ואולם מקוה אני כי אקבל עוד אכסמפלרים אחדים, ואז אמלא לך את אשר החסרתי עד עתה.

ה“רמז” שרמזת לי²²⁹ מחכה לפשט. מבין אני כי הכתוב מדבר בספר על מנדלסון, או בהוצאת כתבי מנדלסון²³⁰, ואולם אינני קצר רוח, ואני מחכה באורך רוח לביאור הרמז.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

תרמ למשה כרמי    🔗

תל אביב, 27 22/4 [כ' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר משה כרמי, עין חרוד.

יקירי משה כרמי!

היה אתה והילדים אשר חננך אלהים ברוכים כלכם על המתנה הטובה אשר המצאתם אלי לכבוד הפסח. גליון “ביתנו”²³¹ נחמד ונעים²³², יגדל כחכם לתורה ולעבודה. ואשר לטענת הילדים המרקדים על משקל שירי ושירי חברי, הכתובים לפי ההרגל של הקריאה, [אם] בזמרה אפשר עוד לחפות מעט על סילוף המשקל ולהבליעו בנעימה הנה הריקוד הרתמי מגלה את “קלונו”. צדקו הילדים ממני. אסור, לדעתי, לתת לילד א“י שירי ילדים כתובים במשקל בלתי נכון. הבה נקוה, כי משוררי א”י, שהנגינה הנכונה טבעית היא להם לא ילכו בדרכינו ויתנו לילדי א"י שירים נכוני משקל. ובקום הילדים לרקד על פיהם יעלה זווג הרקוד והשיר יפה, בלי מעוות ובלי מכשול.

ושלום לך ולהילדים, בוני “ביתנו”, וביחוד לבעלי המכתבים דב ומרדכי. כאשר יגדלו אלה ויהיו למשוררים בודאי ייטיבו לכתוב ממני.

בשמחת החג

 

תרמא לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, פטרבורג.

אדוני הנכבד!

קבל בזה את תודתי על מכתבך. כדי להניח את דעתך הנני להודיעך, כי בדרך כלל הכמות של הגליון של הכרך השלשי לא תהיה גדולה ביותר מזו של גליונות הכרכים הקודמים. אמנם שירי החול נדפסים בכרך זה בקצת קמוץ, אבל דאגתך שיכלכל כמות פי שלשה היא דאגת חנם. אפילו לפי שנים לא מגיע.

השיר “שמרה הליכות לה” נדפס גם הוא בכרך־המלואים, ספר א‘²³³. ואולם השיר “לאור בוקר יחידתי שדודה” נדחה לספר ב’, ומאד נחזיק טובה לך אם תואיל להמציא לנו פוטוגרפיה של שיר זה מכתב היד, לפי שהוא משובש. תקוניך אינם מתקבלים על לבנו. כמו כן לבנו מהסס אם לא לרבי יהודה הלוי הוא²³⁴.

מתוך רשימתך תואיל להמציא לנו את כל השירים שאינם לא בשני הכרכים הקודמים ולא ברשימה של כרך־המלואים שהמצאתי לך. כמו כן תשלח אלינו את כל המלואים וההשלמות לשירים הלקוים אצלנו בחוסר לפי הנדפס ולפי המסומן ברשימה הנ"ל.

מובן מאליו, כי נכונים אנחנו לשלוח אליך את שני הכרכים הקודמים לשם הגהה. אבל הורני, ידידי, איך נשלח ומה נעשה שיבוא המשלוח לידיך? כמה פעמים עשינו זאת ולא הצלחנו, או שאבדו הספרים בדרך או ששבו אלינו. ובכל זאת ננסה גם הפעם, אולי נצליח.

הספר הראשון של כרך־המלואים הולך ונגמר בדפוס ובימים הקרובים נשלחהו אליך בשני אכסמפלרים. ואת הגהותיך עליו נתן בספר השני שבו יבואו שיריך החדשים.

לתשובתך התכופה אחכה.

המוקירך מאד

נ. ב. שלום לך בשם רבניצקי. את פקודתך שלום אמסור לפרופ' שור, כחפצך. אני יודע כי ישמח על זה.

 

תרמב לנתן שטרויס    🔗

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבור מר נתן שטרויס²³⁵, ניו־יורק.

אדוני הנעלה!

עם גמר החשבון של חלוקת הסכומים, אשר הואלת אתה, אדוני, למסור בשמך ובשם רעיתך העדינה לרשותי ולרשות חברי לשם עזרה מהירה לסובלים מחסור ביותר בתל־אביב בעת המשבר הקשה²³⁶, הנני מוצא לי לחובה נעימה להודות לך ולרעיתך הכבודה עוד הפעם בשמי ובשם חברי בועדת התמיכה, וכן בשם כל אלה המאות והאלפים שתמיכתך הנדיבה הביאה להם קצת רוחה בימי מצוקה ומחסור, וביחוד בימי חג הפסח, ואני מברך אותך ואת אשתך העדינה שתזכו לעלות עוד הפעם לארצנו הקדושה ולראות בעיניכם את מפעלכם בירושלים²³⁷ בגמר בנינו ואת ארצנו הקדושה בפריחתה ובתפארתה.

אלף הדולר ששלח אדוני אלי מניצה נחלקו על ידי בהשתתפות חברי הועדה לששים משפחות ובעין יפה, בהתאם לרצונך ולכונתך. ואני יכול להבטיחך, אדוני, כי תמיכתך זו המתיקה למשפחות האלו את ימי החג הקדושים והשכינה שמחה במעונם, והלואי שיתקיימו בך וברעיתך כל הברכות שברכוך אלפי לבבות בגלוי ובסתר בימים ההם.

עם זה הנני להודיעך, כי למשפחות אינטליגנטיות וצנועות, וביחוד מן הסופרים והאמנים, נתנה התמיכה בעין יפה ובדרך של כבוד.

דין וחשבון קצר של כל עבודת התמיכה ואופני חלוקתה בין מוסדות ויחידים נמסר לעתונות המקומית כאן בא"י ובאלו הימים יתפרסם ברבים. ומובן מאליו, כי אתה, אדוני, תקבל דין וחשבון מפורט בפני עצמו.

לפני שבועות אחדים קבלתי מכתב מאת מר הרמן ברנשטין והשיבותי לו בו ביום עפ“י האדריסה שמצאתי על המעטפה לעיר ניאפול²³⁸, ואולם, לצערי הרב, רדף המכתב הזה אחריו גם לרומא וגם לניצה ולבסוף שב אלי. הנני מצטער על כך צער גדול ואני מרשה לי לצרף את המכתב הזה למכתב אדוני בתקוה, כי ע”י כך יבוא המכתב לידי מר ברנשטין ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יעזור לי הפעם להסיר מעלי חשד של זלזול בכבוד חבר.

והנני אומר שלום וברכת חיים ארוכים לאדוני ולרעיתו הכבודה.

בכבוד רב

נ. ב. רעיתי דורשת בשלום אדוני ורעיתו ומתפללת לשלומכם. היא מתברכת בלבבה לראותכם שוב בביתנו.

נ. ב. ברכת שלומי למר הרמן ברנשטין היקר.

 

תרמג לד"ר סטיפן ווייז    🔗

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד הד"ר סטיפן ווייז, ניו־יורק.

אדוני הנעלה!

קבל בזה את תודתי הנאמנה על אשר פקדתני לטובה והעירות בלבי את הזכרון על השעה הנעימה של קורת רוח אמתית שגרמת לי לפני שנה בבית מדרשך²³⁹. זכר הרגעים הנעלים ההם לא ימוש מלבי כל הימים, תודה לך.

כמו כן הנני מבקש מעמך, אדוני הנעלה, למסור את תודתי לגברת ווייז ומר קוהלר על נדבת לבם. עד כמה שאני מבין מתוך מכתבך נשלחו מאת הדולר לחלקם בין אנשים אינטליגנטים סובלי מחסור לרגלי המשבר הקשה השורר בתל־אביב. חושב אני, כי לא אחטיא את המטרה אם אמסור את כל הכסף לתמיכת משפחות סופרים אחדים, ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יואיל בטובו להמציא לי את הסכמת המנדבים לכך.

והנני אומר שוב ברכה ותודה לאדוני ולכל הנלוים אליו בבית מדרשו.

בכבוד רב

 

תרמד לקרן מץ    🔗

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד קרן מץ, ניו־יורק.

א. נ.

שני השיקים, כל אחד של חמשים דולר, נמסרו לתעודתם ובזה רצופים שני שוברות של הנתמכים – – –. והנני מביע לכם בזה בשם הנתמכים את תודתם הנאמנה. איני צריך לומר לכם, כי התמיכה הזאת היתה גם עתה כמו תמיד דבר בזמנו.

צר לי מאד, כי לא מצאתם לאפשר להמשיך לזמן מה את התמיכה למר רוזנטל²⁴⁰. הדפסת ספרו²⁴¹ אינה ענין לכאן כלל. הוצאת הספר אינה ענין של פרנסה ועסק לא למחבר ולא למו“ל. וגם איננו ענין כלל ל”דביר“. בעקרו של דבר הרי זה קובץ של חומר לתולדות הפרעות והטבח באוקראינה, וחבורה קטנה אחת בא”י קבלה על עצמה את הטורח והטפול בפרסום החומר, לא לשם עסק, כי אם לשם מטרות אחרות לגמרי. ואם בכל זאת המציאה החבורה הזאת במשך זמן מסוים תמיכה מסוימת לסופר הישיש, שמסר את נפשו על כנוס החומר וסדורו, לא עשתה זאת אלא מתוך התנדבות,. ואין זה ענין כלל לא ל“דביר” ולא לשום מו"ל זולתו. החבורה ההיא, להיפך, טורחת עתה למצוא אמצעים לפרסום החומר ואי אפשר לה בשום פנים לדאג לתמיכת הסופר עצמו. ובינתים נתון מר רוזנטל במצוקה רבה – גווע ברעב ממש, ואם אין אתם לו – מי לו?

בכבוד ובברכת חבר

ח. נ. ביאליק

ברכת שלומי למר י' מץ ולרעיתו. הנ*ל

 

תרמה לזלבריני    🔗

תל אביב, 1927 3/5 [א' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר זלבריני, תל־אביב.

א. נ.

אין אני יכול, כמובן, לעכב בידכם מקרוא רחוב על שמי²⁴², ועלי להודות לכם על רצונכם הטוב, ואולם יורשה נא לי במקרה זה להעירכם, כי לדעתי לא טוב הוא המנהג לקרוא על רחוב שם איש חי, יהי מי שיהיה. וכדאי היה לבטל מנהג זה בא"י. כמובן, אני דן רק מתוך טעמי וחושי הפרטיים, ואיני כופה אותם על אחרים.

ואשר לשם המוסד שאתם אומרים להקים על הר כנען אין בידי לפי שעה שם נאה, ואת האמת אגיד לכם, כי אינני מומחה גדול ביותר לקריאת שמות.

בכבוד רב

 

תרמו לליב יפה    🔗

תל אביב, 4/5 927 [ב' אייר תרפ"ז].

יקירי ר' ליב יפה.

אין לתאר את המצוקה שנתונים בה רבים מחברַי הסופרים. יש מהם שהוכו במחלות שונות ומשונות מפני הרעב והמחסור. – – הולך ומתנון, והשחפת כבר תקעה בו צפרן. – – מתהפך בחליו הממאיר על מטתו השבורה. הצעיר – – מוכה ריאה אף הוא – ועוד, ועוד. עוצה עצה: מה לעשות ואל מי לפנות לעזרה? איני יכל עוד לראות בצערם של חברי. האין בכל עסקנינו, מנהיגינו וחובבינו איש אשר תגע בנפשו צרת הסופר העברי?

בהיותי בירושלים אמרת לי, כי יש בידך איזה סכום לטובת הסופרים נגועי המחסור. אולי תמציא חלק מן הסכום ההוא גם לטובת הסופרים שבת"א. ואולי תדע דרך עזרה אחרת. בשם אלהים, המלך עם “בעלי הקורה” ויכָנסו כלם בעובי הקורה. אני קצרה ידי לבדי למצא עצה.

ואולי כדאי באמת לפנות למגנס, שימהר להמציא עזרה גם לסופרים מכספי הג’וינט. – האין גם הם ראויים לתמיכה ביום צרה כיתר חלקי הצבור העברי בא"י? הלא יש דואגים לפועל, למורה, לסוחר – ובמה הפסיד הסופר?

אל נא תחמיץ את תשובתך התכופה – כי אין כח.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תרמז לאוניברסיטה העברית    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את הספרים “מדעי היהדות”, ספר ב', הוצאת האוניברסיטה²⁴³, ואת ספרו הגרמני של ד“ר טשירקובר²⁴⁴ בתודה. ע”ד הספר “מדעי היהדות” כבר היתה לי ההזדמנות להביע את דעתי בע“פ בישיבה האחרונה בירושלים במושב הד”ר מגנס. פרסום כתבים עתיקים כשהוא לעצמו הוא דבר נאה והגון מאד, אבל לא לאוניברסיטה לתקוע עצמה בדבר זה יותר מדי. וגם במקצוע זה יש להבחין, בין חומר לחומר. אינו דומה פרסום עתיקות כבן־סירא, למשל, לפרסום כתבים ישנים סתם. כחותינו מצומצמים ויש לדון בהם דין מוקדם ומאוחר, עיקר וטפל.

ואשר לטשיריקובר – דעתי, שיש למשוך אותו לעבודה באוניברסיטה. מעבודותיו המדעיות שעד עכשיו יש לשפוט, כי כח חשוב הוא ואין לדחותו.

בכבוד רב

 

תרמח לד"ר נ. סלושץ    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד ד"ר נ. סלושץ, ירושלים.

ידידי היקר!

גם אני לא קבלתי ממוצרי שום תשובה. אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך להזכיר את מר מוצרי במכתב פרטי את הבטחתו²⁴⁵, כי כבר כלו עיני מיחל.

החומר ל“רשומות” ו' באמת כבר מוכן הוא בידינו כמעט כלו. אין אנו חסרים אלא חומר אטנוגרפי ע"ד חייו של אחד משבטי ישראל הרחוקים, כגון הפלשים או בני ישראל בהודו וכדומה. פרקך החדש של “מסע בלוב” ידחה איפוא בהכרח לאחד מן הקובצים הבאים.

ואשר להעתק המיוחד של פרקיך הנדפסים ב“רשומות” ה' פנה בענין זה אל הלשכה, אני אמנם אמסור את בקשתך לשם, אבל טובים השנים מן האחד.

ומעבודתך על צור אל תרפה. כמובן, אין לך לחפוז ביותר. אין חבר כמוך מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

ובדבר נסיעתך למצרים עוד חזון למועד ועוד נפגש יחד ונשיח בה.

שלך

 

תרמט לב. כצנלסון    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לדל במו"לי ישראל ב. כצנלסון, כאן.

יקירי!

על קובץ “ספיח”²⁴⁶ היה ברוך ברכה כפולה: על הוצאתו ועל שלחך אותו אלי. שיריה הקטנים והנאמנים של רחל הרעידו את נפשי עד היסוד. עשה עמדי חסד ומסור לרחל בשמי ברכת תודה, תהיינה אצבעותיה ברוכות.

שלך

 

תרנ למ. טמקין    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר מ. טמקין, ירושלים.

יקירי!

עברתי על שיריך²⁴⁷, ושוב אני אומר לך, כי שירתך נאמנה ברובה. חושיך דקים, וקולך טהור. הספרתנות לא אכלה את יגיע רוחך. שירים אחדים מן הקובץ נבלעים בנשמה. כאלה, למשל, הם מקצת מן השירים “בבית הרקמה”. נחמד ויפה הוא גם השיר “עליזים הצעדים במולדת”, וכן השירים “זהב דרכי”, “את אפורה” וכיו"ב. שמח אני²⁴⁸ כי נבואתי נתקיימה בך. מיום שכתבתי לך את מכתבי הראשונים²⁴⁹ עד עתה גדלת ותהי למשורר. עלה והצלח.

שתי הגלויות מושבות לך, כחפצך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק 

 

תרנא לארי אבן־זהב    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ארי אבן־זהב, ירושלים.

אדוני היקר!

האמת אומר לך, כי פרטי הרושם של קריאת ספרך²⁵⁰ נטשטשו מעט מלבי ברוב הימים, אבל הרושם הכללי עדיין עומד בלבי, והוא חזק מאד. גם חזון לך וגם הגות לב ונפש. שפתך אמיצה ורעננה. אולי אמצא שעה פנויה לשוב אל ספרך ולא אמנע ממך את דעתי בפרוטרט.

אם יש לך דבר אלי בעניני הדפסה של האוניברסיטה²⁵¹ אדָרש לך בכל עת. בת"א תמצאני בביתי תמיד.

ושלום לך

 

תרנב לפ. לחובר    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

למר פ. לחובר, וורשה.

לחובר היקר!

הנני ממהר לאשר לך קבלת כתב היד²⁵², ובאלו הימים אעבור עליו. חזקה עליך שהוצאת הפעם דבר מתוקן בהתאם לתפקיד הספר. מי יתן ותגמור בקרוב את החלק הראשון.

לפרק החמישי, על ווייזל, אני מצפה. רצונך בדבר משלוח השטר יעָשה. מחרתים אסור ללשכת “דביר” ואצוה על כך.

שמחתי לדעת ממכתבך, כי אומר אתה לעלות לארצנו. מי יתן והיה. עודר חרוץ כמוך ימצא את מקומו במערכה. בואך לשלום.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תרנג לד. י. בורנשטין,    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר דוד יוסף בורנשטין, ברלין.

א. נ.

ספרך “מדריך ללשון העברית בימינו” הגיעני, והיה ברוך על מתנתך היפה. הספר נאה ושלם בתוכו ובברו – תורה מפוארה בכלי מפואר. ברי לי, כי הספר ישא חן וחסד בעיני קוראיו ולומדיו ויועיל לא מעט להרבצת הלשון העברית לעמקה בתוך אחינו בגרמניה. יישר כחך.

עודך חייב לי תשובה על שאלה אחת במכתבי האחרון²⁵³. שאלתיך אם נכון אתה לגמור את ספרך “מדרש שירה”, ואם יש לו מוציא. נכון אני לסייע סיוע הגון להוצאתו. התגבר הפעם על עצלותך, הידועה לי, וענני מיד.

ואולי תואיל גם להודיעני מה שהוא משלומך וממהותך לעת כזאת.

שלך באהבה

 

תרנד לראובן פאהן    🔗

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ראובן פאהן, סטניסלב.

ידידי היקר!

רצוני לעשות רצונך²⁵⁴, אבל מה אעשה והחטא מעכב. מטופל אני, בעונותי הרבים, בעבודה עד לבלתי נשוא ואין לי רגע פנוי. אתה תסלח לי הפעם אם אמנע חפצך ממך, ולא מרוע לב, כי אם מקוצר רוח.

בעוד שנים שלשה שבועות יצא הקובץ החמישי של “רשומות”. מאמרך השני לא מצא מקום בקובץ זה ונדחה לשלאחריו.

ושלום לך ולעבודתך.

בידידות ח. נ. ביאליק 

 

תרנה לא. ליטווין    🔗

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר א. ליטווין²⁵⁵, ניו־יורק.

אדוני היקר!

כתב היד אשר מסרת לי²⁵⁶ שמור בידי והוא יבוא בכרך “רשומות” הששי²⁵⁷, ההולך ונסדר עתה בדפוס. עצם כתה"י אשיב אליך בשלמותו ואל נא תדאג לו.

בהיותי בניו־יורק הבטחתני להמציא לי עוד חומר בשביל “רשומות”. מאד אחזיק לך טובה אם תעמוד בהבטחתך.

את ספריך, אשר הואלת בחבתך לתת לי²⁵⁸, קראתי מראשם ועד סופם. מאד תיטיב לעשות אם תבחר מתוכם את אשר תבחר ותתן לתרגם לעברית בשביל בני הנעורים. יש בספוריך הנחמדים משום חנוך האֹפי של בני נעורינו.

ושלום רב לך ולעבודתך.

המוקירך מאד

 

תרנו לגב' — —    🔗

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד הגב' – –, כאן.

גברת כבודה!

אני משיב לך²⁵⁹ בזה את כתביך. אם לחות לך דעתי בלי משא פנים – לא מצאתי לפי שעה בכתביך מלבד מליצה. הוסיפי לכתוב, אולי מתוך קצף המליצה תקפוץ ותצא בזמן מן הזמנים גם מעין אפרודיטה שירית נאה²⁶⁰. הכל אפשר.

בכבוד רב 

 

תרנז לאברמסון וחבריו    🔗

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד ה"ה אברמסון וחבריו, לונדון.

ידידי הצעירים!

אינני יודע לא את שנותיכם ולא את מדת ידיעתכם בעברית, ואיכה אוכל לבחור לכם את השירים שאתם מבקשים²⁶¹? הצעתי היא, כי כל אחד מכם יעבור על כרך שירי ועשרת השירים אשר ייטבו בעיניו, אותם ישנן על פה. “לעולם ילמד אדם ממקום שלבו חפץ” אמרו חכמינו.²⁶²

בכבוד

 

תרנח לד. ילין    🔗

תל אביב, 27 10/5 [ח' אייר תרפ"ז].

לכבוד דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

העמודים של הדיואן²⁶³ כבר נשלחו אליך, 20 עמוד, ובודאי כבר הגיעוך. ואשר לישיבת ועד הלשון אתראה עם ידידנו מר גולדברג ונקבע את היום ואת השעה ולא אאחר להודיעך תיכף במכתב או על ידי הטלפון. אכן יש לשים קץ למצב הקפאון של ועד הלשון. מרגיש אני, כי דוקא בשעה זו יש לאל יד הועד להעשות כלי שרת חשוב ורב ערך בשביל העם היושב בארץ, ואולם העונות גורמים למעט את יכלתו ואת דמותו. מי האשם בדבר אינני יודע עד היום.

את – – ראיתי ודברתי עמו, ואולם אינני יודע את כחו בלשון עברית ואת שעור זריזותו וכשרון האיניציאטיבה שלו. הלא תדע כי דוקא האיש אשר שלשה אלה לו הוא יכשר לנו, ומי יודע אם הוא האיש – – –.

והנני שלך

 

תרנט לפרופ' י. דויסדון    🔗

תל אביב, 27 10/5 [ח' אייר תרפ"ז].

לכבוד פרופ' ד"ר דוידסון, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

השיר “אהי פדיון לעֹפר האהבים” כבר הגיע לידינו ממקורות אחרים, והוא כבר נדפס בכרך־המלואים של רשב“ג²⁶⁴. ואולם קבל את ברכתי על כונתך הטובה. באלו הימים עומד לצאת מן הדפוס הספר הראשון של כרך־המלואים. מפני רבוי החומר וגם מטעמים אחרים החלטנו להוציא את כרך־המלואים בשני חלקים²⁶⁵. בחלק הראשון בלבד באו כמאה שירים חדשים, וגם בשביל החלק השני יש חומר רב. מצפים אנו לקבל במשך שני החדשים הקרובים עוד חומר רב וחשוב מאד, כשלשים וחמשה שירים חדשים מתוך כת”י שלא נתפרסמו עוד בשום מקום. סוף דבר: רשב"ג ימצא הפעם במדת מה את גאולתו. ומי יתן ובאו במהרה גם גאולתם של יתר משוררינו הקדמונים.

שמחתי לשמוע, כי יתר כרכי ספרך הגדול והיקר²⁶⁶ קרובים להמסר לדפוס, יהי רצון שלא יבוא כל מכשול ומעצור בעבודתך ועינינו תראינה בקרוב את גמר ספרך.

ושלום רב לך ולכל חבריך.

ידידך מוקירך

 

תרס לל. יפה    🔗

תל אביב, 27 25/5 [כ“ג אייר תרפ”ז].

לכבוד מר ל. יפה, ירושלים.

ידיד יקר!

קבלתי היום מן הבנק את השלשים וחמש לי"מ ומחר אקוה למסור אותן לתעודתן ואמציא לך שוברות. המשלוח הוא דבר בעתו. לו השכלתם לדאוג מעט לסופרים, כי אז עלתה בידכם להפיג מעט את המרירות הנערמת בלבבם, והגורמת להרעיל את האויר.

סו"ס הם הם המשיבים את הרוח במפרשי ספינתנו, ובלעדיהם לא תזוז ממקומה.

שלך

 

תרסא לב"צ אלפס    🔗

תל אביב, 27 25/5 [כ“ג אייר תרפ”ז].

לכבוד הרב ב"צ אלפס, פתח־תקוה.

אדוני הנכבד!

את מחברת “השבת”²⁶⁷, ששלחת אלי, קבלתי בתודה. מחבב אני את דברי הרב ר' שמשון הירש ז"ל בכל מקום שהם, ואני מביע לך את תודתי על המתנה הטובה. חמרא למריה וטיבותא לשקייה.

בכבוד רב

 

תרסב לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, 1927 25/5 [כ“ג אייר תרפ”ז].

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי,

גם אנכי מצטער הרבה על השבושים המכאיבים שנפלו בספר²⁶⁸. אין עצה ואין תבונה נגד הבחור הזֶצֶר. ואולם לא על כל השגיאות שציינת כדאי להרעיש עולם, רובן הן מסוג זה שהקורא יעמוד עליהן מאליו. ומקצתן, והן המכאיבות ביותר, באו לרגלי “למדנותו” של המסדר או מגיה הדפוס. כן, למשל, השגיאה “היסטורית” תחת “היסטריונית” תוקנה בהגהה שלש פעמים והמסדר ב“למדנותו” עשה את שלו וסו"ס יצא לא “היסטורית”, כמו שאתה כותב, אלא “היסטוריונית” וכשהרעשתי עליו את העולם הסביר לי, כי לדעתו לא היה שם שום ספק בדבר שהמחבר והעורך טעו באורתוגרפיה של המלה הזאת. ועכשיו צא וצעק “חי וקים”. ואולם הדף שבו באה שגיאה זו יודפס מחדש על חשבון המדפיס. עוד שתי שגיאות גסות אחרות באו באשמת המסדר, שלא השגיח בתקונים. מקצת מן השגיאות יצאו דוקא בזמן עשית התקונים. מכאבת ביותר השגיאה “אשכח” תחת “אשכב”, שאף היא תוקנה בשעתה והמסדר מתוך התרשלות לא הרגיש בתקון ודלג עליו, בהיותנו מוחזקים בעיניו לקפדנים ביותר.

ואשר למבטא “מאתים שנה בקירוב”²⁶⁹ – אודה ולא אבוש, כי אכן אני הוא הגורם לשגיאה זו – הגורם ולא האשם. דבריך לא היו נהירים לי במקום זה, ונתכונתי לשנותם קצת ולהוציאם להוראה אחרת ברורה יותר, אבל שכחתי לשנות, בהתאם לתקוני, גם את מספר השנים ויצא מה שיצא. מובן מאליו, כי הצעתך לתקן בלוח “כמה מאות שנה” תחת “מאתים שנה” היא מקובלת, וכן אעשה. די גם ב“מאות שנים” סתם בלי “כמה”.

תקוני “מכבל” תחת “מכתו”²⁷⁰ הוא ברור בעיני, ואין בו אף צל ספק. לא מצאנו בשום מקום שהמשורר יתן בסוף חרוז מלה מלרעית תחת מלעלית. דבר כזה לא היה מעולם, ואי אפשר לו שיהיה. ומובן מאליו כי ה“ליצנציא” איננה במקום זה אלא במלת “תקרא”²⁷¹, וחבל שלא העירותי על זה. אגב, מלת “מכתו” במקום זה אין בה כל טעם, ופירושך דחוק מאד.

מקצת מן השגיאות שמצאת אינן שגיאות כלל. למשל, מלת “אינו” וכן יתר הכנויים המקוצרים של מלת “אין” (על דרך לשון המשנה, איני אינו, אינה) באים תמיד אצל רמח"ל בסופי החרוזים כדין מלות מלעליות, ואין, איפוא, צורך לתקן. וכן מלות “לסבת מה” כתבתי בכונה, שכן דרך שמושו של צירוף זה בכל ספרות ימי הבינים, ולא “מסבת מה”, כמו שאתה מציע. סוף דבר: השגיאות בדרך כלל אינן מסוכנות ביותר, כאלה וכאלה²⁷² תאכל חרב, ואין סבה לעכב את ההדפסה על ידי משלוח הגליונות להגהתך.

סדורו של “ספר המחזות” הולך ונמשך. באלו הימים יגמר “מגדל עוז” ונעבור ל“לישרים תהלה”.

את הספר “לשון למודים” ששלח אלי ראבידוביץ²⁷³ קבלתי. ואולם דעתי ודעת חברי פה לדחות הוצאת כרך זה לאחרונה, ולהקדים לו או את כרך השירים הליריים של רמח"ל או את האגרות, שיש בהן משום חדוש. בסדר זה תלויה הצלחת המהדורה. עליך, איפא, להכין אחד משני הכרכים האלה ולהמציאם אלי בהקדם.

והנני האומר שלום לך ולעבודתך.

שלך

 

תרסג לל. שפירא    🔗

תל אביב, 27 25/5 [כ“ג אייר תרפ”ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

יקירי שפירא!

כבר כתבתי לך, כי מתנתך, “הגדה לפסח”, קבלתי, וברוך תהיה. היא אמנם הגיעה כבר לידי שבעה ימים אחרי עכול ה“קניידליך”, ובכל זאת היתה בעיני ככלה חדשה, וכדבר בעתו, ובפסח הבא איה"ש עם אמירת “הא לחמא עניא” יעלה זכרונך לפני ותברכך נפשי.

המשבר בא"י לא פסק עדיין, ואולם ההרגל נעשה טבע, וגם עם המשבר הסכינו מעט. אנו מצפים כי ההסכם בין ווייצמן ומרשל²⁷⁴ יביא באחריתו לתוצאות טובות, אבל עד שתבוא הנחמה…

ואשר לדודך מר פרלמן²⁷⁵ יכול אתה להרגיע את רוחו כי לא יפול משכרו ארצה אף פרוטה אחת, קבל יקבל את כל המגיע לו בשלימות לפי מדת המכירה. ואולם אם הוא מקוה להסתייע בשכרו זה לשם פרנסה אינו אלא תמים. כלום ת“ח שכמוהו אינו יודע כי כבר התענו אנשי כנסת הגדולה כ”ד תעניות על הסופרים שלא יתעשרו, ומי זה ראה סופר עברי בימינו מתפרנס מספר אחד? בינינו לבין עצמנו: כל מי שמוציא בימינו ספר מעין זה

של “מדרש הרפואה”, הריהו כמניח מעותיו על קרן הצבי, ואין לקנא גם במו“ל. הקרבן היותר גדול הוא אם ימשיך ה”דביר" את הוצאת יתר החלקים של הספר. ואת זה אנו מקוים לעשות במשך הקיץ הזה.

לבקר שוב את אמריקה בקרוב אין עם לבבי, אעפ"י שאמריקה נתחבבה עלי במקצת ומצאתי בה כמה דברים טובים, ואולם עבודה יתרה עמוסה עלי ובשום פנים אינני יכול לעקור את עצמי ממקומי לשם טיול.

אשתי דורשת בשלומך.

ידידך

 

תרסד לועד הלשון העברית    🔗

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד ועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

כל מכתביכם הגיעו אלי בזמנם. שמח אני כי שבתם שוב לעבודתכם בזריזות, מי יתן ולא תשבות עוד. רוצים אנחנו להאמין, כי בשלשת החדשים הקרובים תגמרנה הרשימות שדברנו עליהן בישיבתנו המשותפת האחרונה ונזכה לפרסמן ברבים עוד בסוף הקיץ הזה.

הועדה הטכנאית שלנו גמרה כבר את החלק הראשון של עבודתה, הוא מחצית הכרך הראשון של מלון “שלומן”²⁷⁶, הקובע סדר מיוחד לעצמו, ואפשר להוציאו בצורת מחברת מיוחדה. השבוע הריצותי מכתב למו"ל המלון הלועזי והצעתי לפניו להרשות לנו להקביל את מלוננו העברי למלונו הלועזי, ואני מקוה כי תבוא תשובה חיובית.

בעוד זמן מה נקרא לישיבה משותפת להחליט בדבר מקצת מונחי הטכניקה המסופקים והשנויים במחלוקת.

את שלש הלי“מ קבלתי ונתתי מהן שתים למר גרינפלד²⁷⁷ בשכר עבודתו. מגיע לו עוד שכר עבודת שני חדשים – בס”ה שמונה לירות. תמה אני מדוע לא המצאתם לי עד היום מותר הכסף לפי ההחלטה. אין להלין שכר ת"ח, עובד עני וזקן.

בכבוד רב

נ. ב. שמח אני ביותר על שוב מר ליפשיץ²⁷⁸ אל הנשיאות ואל עבודתו בועד. מי יתן וגם הפרופ' אפשטין²⁷⁹ ישוב לשאת עמנו בעול. שמעתי, כי חוכך הוא להתפטר מן הועד, באמתלא שהחברים התל־אביביים נוהגים, כביכול, פוליטיקה. מה החלום הזה? אין זה כי אם פתחון פה להתרשלות בעבודה ולהשתמטות. מאד מאד נצטער כלנו על התפטרותו. השתתפותו בעבודת הועד חשובה לנו מאד. הנ"ל

 

תרסה לד"ר א. מ. בלאוסטון    🔗

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד הד"ר א. מ. בלאוסטון, ירושלים.

א. נ.

הצלום שהמציא לי אדוני בחביבותו עלה יפה מאד. הפרצופים מסוימים ומפורשים ואני הבחנתי בתוכם מקצת ממכירי, ביחוד עלה יפה קלסתר פניה השוחקים של הגברת הירשביין, ההולכת לימיני. ואולם פרצופי שלי, בעונותי הרבים, מראהו “מיתה משונה”. מה לעשות? כפי הנראה כן הוא מראה פני באמת, ומכונת צלומך עשתה את שליחותה באמונה. המקום ירחם.

הצלום הצליח גם מבחינת תפיסת המומנט. מראה זרם האוכלסין הנדחקים בין כותלי הסמטא יפה וחיוני מאד ועושה רושם.

ושוב תודה וברכה לך, אדוני היקר, על חביבותך.

בכבוד רב

 

תרסו לפ. לחובר    🔗

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

למר לחובר היקר!

היום הגיעני גם הפרק החמישי²⁸⁰ – על ווייזל. עדיין לא עברתי עליו, אבל גם על פי רפרוף עין בלבד בצבצו לפני מתוך הכתב הדוגמאות המרובות שהבאת בפרק זה משירי ווייזל. האין מרובות יותר מדי בשביל ספר העוסק בעיקר בתולדות הספרות? עד היום לא עמדתי כראוי על תפקידן של הדוגמאות הללו בספרך. הבאות הן רק כדי להדגים את דברי הספר, או אומר אתה לצאת בהן גם ידי חובת חריסטומתיה או אנתולוגיה ולפטור ע"י כך את התלמיד מקריאת יצירות הסופר במקורן. הדבר טעון בירור מראש, כי כל פסיחה על שתי הסעיפים בכגון זה יכולה להכניס שניות מפסדת בגוף ספרך, דבר שאינו רצוי ומועיל לשני הצדדים. לדעתי אני, הדוגמאות צריכות להשתלב בגוף הספר רק בשעור שיש בו כדי להבליט ולהבהיר ביותר את רעיוני המחבר, אבל אם תבאנה במדה מרובה מזה, יש לחוש משום “רבה עליו ומבטלו”²⁸¹. אכן יש מקום גם לסדור אנתולוגיה מיוחדת בהקבלה לנקודות המוצא של מחבר הספר, אבל, כמדומה, שזהו ענין בפני עצמו. ובעיקר יש למחבר תולדות הספרות לסמוך על המורה והתלמידים, שיקראו גם את גופי היצירות שעליהן ועל יוצריהן דן המחבר. ופעמים רבות די לו ברמיזה ובמראה מקום בלבד.

כשיצטרפו הפרקים לכדי ספר ראשון לא נאחר מלמסרם לדפוס, ועליך להמציא לנו את ההגהות והתקונים בעוד מועד. לשלוח אליך את הגליונות להגהה אי אפשר. משלוח כזה יגרום להאריך את זמן ההדפסה פי ארבעה וחמשה. הליכה וביאה של כל גליון תאבד זמן של כמה חדשים יתרים, ואותיות כדי סדור כל הספר בבת אחת אין בא"י בשום בית דפוס.

רצוף בזה המחאה על סכום של 15 לי“מ על שם סוכן ה”דביר" – – והוא ישלם לך במזומן, אם יש לו, או בשטר, כבקשתך. מנהל ה“דביר”, מר ברנשטין, יסייע לך להחיש את קבלת הסכום הזה מיד – –..

למשלוח יתר פרקי הספר אנו מחכים, ובבקשה שלא תאחרם בידך. הזריזות בענין זה יפה ומועילה לשני הצדדים.

והנני המוקירך ח. נ. ביאליק

 

תרסז ליהושע — —    🔗

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד מר יהושע – –, וישניובה.

בחור יקר!

אתה אומר, כי מרגיש אתה בך נטיה פנימית לכתיבה – אל נא תרבה, איפוא, לשאול. שמע לקול נטיתך וכאשר עם לבך. ואם נטית אמת היא, תמצא את הדרך, ואם לא – תחדל מאליה.

אכן בשיריך יש מה שהוא הנותן תקוה, ובכל זאת קשה לשפוט מהם על העתיד. נסיונות העט של בחורים בני גילך הם בבחינת קצף על פני הכוס, ומי יודע מה יהי טיב היין אשר יבוא אחרי הקצף.

בכבוד רב

 

תרסח לל. יפה    🔗

תל אביב, 27 8/6 [ח' סיון תרפ"ז].

לכבוד מר ל. יפה, ירושלים.

ידידי היקר,

הנני עומד עמך על המקח, תן עוד לפחות עשר לי"מ²⁸² ושלח אותן מיד בלי דחיה כל שהיא. הדבר נחוץ לשם הצלת הסופר היקר ההוא²⁸³. כאמור, הכסף יתקבל רק בתור הלואה. בשם אלהים אל נא תמעיט מן הסכום שנקבתי, ואל תאחרהו. למגנס אפנה, בעצתך. לתשובתך התכופה אחכה.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תרסט לד"ר י. ל. מגנס    🔗

תל אביב, 27 8/6 [ח, סיון תרפ"ז].

לכבוד ד"ר י. ל. מגנס, ירושלים.

אדוני הנעלה!

הנני רוצה הפעם להסב את תשומת לבך אל מצוקתם הגדולה של רבים מסופרי ארץ ישראל החשובים, אשר מאין להם כל מקור נאמן לפרנסתם הם מתענים ברעב ובחוסר כל – ואין מושיע. אחדים מהם הגיעו עד דכא ויש מהם שחלו מחמת רעב וסגופים מחלות קשות ואנושות.

האמנם אין עצה ואין תחבולה להקל במדת מה את ענים ומצוקתם של נושאי התרבות שלנו, מחיי השפה ויוצריה בא"י?

חושב אני כי אתה בתור עומד בראש ועד הסיוע של הג’וינט בא“י מחויב להפנות את דעתך גם לצד זה ולמצוא עצה להציל את סופרינו בא”י מחרפת רעב.

לפי שעה אני פונה אליך בבקשה קטנה זו: אחד מחשובי הסופרים כאן בא"י, – – חלה מחלה כבדה והוא טעון רפוי והחלמה. הסופר הזה, איש הכבוד ממדרגה גבוהה, לא יסכים בשום פנים לקבל סיוע בצורת תמיכה, אבל יש עצה אחרת להושיעו, לתת לו את האפשרות להוציא לאור קובץ מאמרים. – – –

שמעתי כי כבר נעשו על ידך קומבינציות ממין זה לשם סיוע קונסטרוקטיבי של בתי הדפוס והמסדרים, וגם כמדומה בצורת סיוע סתם, שלא על מנת להחזיר. הקומבינציה שלי, איפוא, יפה יותר מכל צד.

הסופר הזה איננו יחיד במינו לענין זה. עד עכשיו עשיתי במקום כל שבכחי – והוא מעט מאד – להקלת המצב הרע של חברי. עתה אזלת ידי ואם אין אתה להם הפעם – מי להם?

בכבוד רב

נ. ב. עברתי על הדו“ח האחרון של המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה – והרושם בכלל מניח קצת את הדעת. מורגשת התקדמות מה במשך השנה, ואם גם אטית ביותר. יש עוד להלחם הרבה בהשפעה הנפסדת של חו”ל מצד אנשים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם על צרכיו המעשיים והחיוניים של המכון פה בארץ. חוששני, שאם לא תחלש ההשפעה המזיקה הזאת יבוא המכון עד לידי הרס.

 

תרע לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, 27 8/6 [ח' סיון תרפ"ז].

לכבוד ד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

ידידי הנכבד!

קבלתי גם את מכתבך האחרון בצרוף הצלומים. הכל יעָשה יפה בעתו. ספר “מגדל עוז” יגָמר בעוד שבוע, ונמשיך בלי הפסק את הדפסת “לישרים תהלה”. כבר כתבתי לך, כמדומה, כי מן הראוי לתת אחרי כרך זה לא את “לשון למודים”, כי אם את כרך השירים הליריים, ואם אפילו הדבר מצריך מעט עמל וטורח מצדך בהכנת הכרך ההוא – אל לך להתרשל ועליך לגשת תיכף ומיד אל המלאכה. הצלחת המהדורה תלויה בכך. הספר “לשון למודים”, אף כי ינתן הפעם בצורה שלמה וחדשה, יראה בכל זאת “כישן”, לפי שכבר נשגר השם בפי הבריות. התבונן בדבר הזה ונוכחת.

במכתב זה נתכונתי בעיקר להודיעך, כי גם קובץ סילקינר קרוב לגמר. ואני מאיץ בך ובחבריך להריץ אלינו בהקדם האפשרי את הקובץ הבא. הקובץ הראשון “התמהמה” יותר משחשבנו. כל התחלות קשות. עכשיו הדרך סלולה, והקובצים הבאים ירוצו איש אחרי אחיו, קובץ קובץ במועדו הנכון.

בבקשה לעשות את בקשתי זאת מיד ולא לדחותה למחר. אגב, מי יבוא אחרי סילקינר?

הקובץ של סילקינר יצא מהודר ובלא שחצנות. מצד תכנו יעשה הקובץ, כמדומה לי, רושם בפואמה “מול אהל תמורה”. יתר השירים הליריים, אף על פי שהם נפשיים ולבביים, נראים כמיושנים מעט. בכל זאת יפה עשה שכנס את מעט “רכושו”.

ושלום לך ולכל החברים.

בכבוד גמור ח. נ. ביאליק

 

תרעא לד"ר יעקב קלצקין    🔗

תל אביב, 27 14/6 [י“ד סיון תרפ”ז].

יקירי קלצקין!

לא עמדתי כראוי על טיבה ופירושה של הצעתך בדבר מסירת העריכה של מחלקת הספרות החדשה²⁸⁴ לידי. גם רשימת הערכין שצירפת למכתבך לא החכימתני. הכונה לכאורה היא, שאני אהיה העורך למחלקה הנ“ל לכל הכרכים ולשתי המהדורות²⁸⁵ (דבר זה למדתי מכללא, מתוך שהכנסת ברשימה גם ערכין בעלי אות "ע' ", שבאים רק בלועזית באות הראשונה). ואם כן הוא, איך אתה מצייר לעצמך שאוכל לעסוק בזמן אחד גם בעבודת “דביר” וגם בעבודת האנציקלופדיה. אני איני מצייר לי אפשרות כזאת. גם מלאך כמוני אינו עושה שתי שליחות. ועוד שאלה, האמנם אין באות “א” מן הספרות החדשה כי אם אותם הערכין המנוים ברשימה? כמדומה, שהיא חסרה עוד ערכין הרבה כאלה וכאלה. ושוב שאלה: איך תצויר בעיניך העריכה מרחוק, הרי ההולכה וההבאה של כל מאמר ומאמר יש בהן משום הפסד זמן מרובה ומשום עכובים ועכובי עכובים עד אין קץ. סוף דבר: אני עומד מבולבל, תוהה ובוהה ממש, ואינני יודע לפי שעה מה אשיבך. ההצעה באה לפתע פתאם כל כך והיא נראית לי מוזרה ובהולה כל כך עד שאני נוטה לחשוב, כי בינתים שבה להיות כזאת גם בעיניך ובלי ספק כבר חזרת בך. עכ”פ הדבר צריך עיון ובדיקה מצדי צדדים ועליך לתת לי שהות להתבונן בדבר יפה יפה.

המאמר לקובץ הזכרון של שמחוני ז“ל אמנם היה מוכן בידי, ואולם לפי שתכנו היה בעיקר שירים חדשים מתוך כתב היד של ר' שמואל הנגיד הייתי מוכרח לבקש רשות מאת בעל הדיואן²⁸⁶ על פרסום השירים הנ”ל בדפוס קודם שיתפרסם הדיואן עצמו, אבל בעל הדיואן סרב לתת לי את הרשות ההיא, וממילא נדחה המאמר הזה, ועלי לכתוב דבר חדש. אשתדל להפנות לשם כך בימים הקרובים.

והנני אומר שלום לך ולידידנו נחום.²⁸⁷

בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק

נ. ב. שמע נא, קלצקין! מדוע לא תעביד בשביל האשכול את הד"ר י. ל. ברוך? האיש הזה, הלא תדענו, נאמן הוא בעבודתו, ויכול אתה להסתייע בו סיוע רב. יודע אני, שהוא פנוי עתה, ומן הראוי לך שלא לדחותו, אלא, להיפך, לקרבו. חייך שיש בכחו לכתוב, וגם לערוך בשביל “אשכולך” הרבה מאמרים הגונים, וביחוד במחלקות הספרותיות. התבונן בדבר וקבל החלטה בענין זה ואל תחמיץ את השעה, כי מאד אפשר שימצא בינתים עבודה אחרת ולא יהא פנוי לך.

 

תרעב לד"ר נ. סלושץ    🔗

תל אביב, 27 14/6 [י“ד סיון תרפ”ז].

לכבוד ד"ר נ. סלושץ, ירושלים.

ידידי היקר!

היום שלחתי מכתב למר ז’אק מוצרי, כעצתך. עוסק אני בבדיקת הצלומים²⁸⁸ ובסידורם. עד עכשיו עלתה בידי לסדר כשלשים עמוד. כנראה, שלא כל העמודים הם של יוסי בן יוסי. מצאתי בתוכם עמודים השייכים לפייטן אחד ששמו שמואל – כך מצאתי שמו מפורש בראשי חרוזים של מקצת הבתים, ועוד עלי לעבוד עבודה קשה עד שאמצא את ידי ואת רגלי בתוך הערבוביא של העמודים המבולבלים ללא שום סימן חיצוני על הקשר שבין עמוד לעמוד.

יתר החומר על האנוסים בפורטוגל²⁸⁹ יבוא בראשית הכרך הבא, וגם החלק ההיסטורי ימסר לדפוס בשעתו. ע'“ד לוח הקורות אינני יכול עוד להגיד לפי שעה את דעתי אם אתננו ב”רשומות" ואם לא, את זאת אחליט אחרי שאראנו ואבדקנו.

תמונתו של הקפיטן בררוש באשטו בא בראש מאמרך ב“רשומות”²⁹⁰. מקוה אני כי נתראה, אם בת"א אם בירושלים.

שלך ח. נ. ביאליק 

 

תרעג למרדכי בן הלל הכהן    🔗

תל אביב, 27 14/6 [י“ד סיון תרפ”ז].

לכבוד מר מרדכי בן הלל הכהן, ירושלים.

ידידי היקר!

על פי כל הסימנים – עודך צעיר, וכדרך כל צעיר קצר רוח אתה, והנך להוט אחרי קופלימנטים. אין זאת כי אם בטוח אתה בכחך, ובאמת גם הכרך השלישי של זכרונותיך²⁹¹ מעיד בך כמאה עדים כי עוד כחך חדש עמך וקסתך תשב באיתן, ויש שהיא גם יורה כחץ – ע' למשל, העמודים ע"ד אוסישקין. יחזק אלהים את מתניך ואת חלציך יברך, וגם הכרכים הבאים אל נא יפלו לכח גבר ולטעם זקנים מאחיהם הבכורים, אמן כן יהי רצון.

בכבוד רב

 

תרעד לפ. לחובר    🔗

תל אביב, 27 14/6 [י“ד סיון תרפ”ז].

לכבוד פ. לחובר, וורשה.

יקירי לחובר!

סבורני כי מכתבי יגיע לידך עוד בטרם צאתך. את הפרק הששי בצרוף מכתבך קבלתי. את ההמחאה בסך 15 לי“מ ע”ש – – בודאי קבלת כבר. היא נשלחה עוד לפני בוא אלי מכתבך האחרון, וממילא לא יכולתי למלא את רצונך ולכתוב את ההמחאה על סכום גדול מן הנ"ל.

ויהי רצון שתהא צאתך לשלום ובואך לשלום.

אצפה לראותך בקרוב.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תרעה לבן־עמי    🔗

תל אביב, 1927 26/6 [כ“ו סיון תרפ”ז].

יקירי בן־עמי!

שמו של הד"ר חיות הוא פרץ צבי. שמח אני כי מכתבי היה לברכה לאותה הגברת החולה.

ואשר לטענותיך עלי – לא ירד בני עמך. אתה לא עמדת על טיבי ולא תדע את נפשי, כאשר לא ידעוהו רבים כמוך. אני אמנם אינני מן המתמיהים, ובכל זאת למדתי את נפשי לבלתי שים לב לדעות זולתי עלי ועל מעשי, ואני אינני עושה שום דבר עפ"י חשבונות, אלא לפי נטית רוחי והכרח נפשי בכל רגע ורגע, ואחת היא לי מה שיחשבו אחרים, ואפילו ידידי, עלי. ואלהים הוא היודע ועד, והוא ישפטני.

שלך באהבת תמיד

 

תרעו לשלום אש    🔗

תל אביב, 1927 26/6 [כ“ו סיון תרפ”ז].

[תרגום מאידית]

יקירי אַש!

שמח אני כי שבת בשלום לביתך²⁹², והולכת אתך לב טוב לארץ ישראל ולחבריך. יודע אתה יפה, אש היקר, כי היית לנו אורח טוב באמת ואנו שמחנו באמת, בלי חכמות ובלי פניות. רצינו שתראה את עצמך בינינו כבין אחים, ואם הדבר הזה עלה בידינו, הרי זה לי מחיה נפשות באמת.

בואך אלינו הביא למחננו מעין הלך־רוח של “תוספות יום טוב”, כי, כידוע לך, שורר גם בלאו הכי בארץ־ישראל רוח של חג, וכשבא אורח חשוב כמוך האין לקרוא את זה “תוספות יום טוב”?

בעתונים קראתי על דבר ההרצאה החמה שלך על ארץ־ישראל, ועל־דבר איזו מהומה קטנה באמצע מצד “ידידינו”. בטוח אני בלבי בטחון גמור, כי בקורך לא יעבור על נפשך לשוא, אלא ירענן את נשמתך ויפרה אותה לימים רבים. שמי ארץ ישראל יוסיפו עוד להבהיר ולהעמיק את מבט־עינך היהודי הבהיר והעמוק.

אגרתך הנלבבת נגעה מאד אל לב אשתי ואני יחד עמה שולחים לך, לאשתך האהובה ולבתך דרישות־השלום החמות והנלבבות ביותר.

והיו בריאים ושמחים ואל תשכחו גם אותנו.

ידידכם באמת ובאמונה

 

תרעז לל. שפירא    🔗

תל אביב, 1927 26/6 [כ“ו סיון תרפ”ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

יקירי שפירא!

היה ברוך על ברכת ה“גומל”. באמת לא היתה סכנה מרובה. איש מן הנוסעים באוטומוביל לא נפגע, רק האוטו בעצמו נתמעך קצת והדבר נגמר בקצת דררא דממונא מצד בעל האוטו.

מאמין אני לך, כי הספר שכתב אחיך על מאפו הוא ספר טוב וראוי לראות אור, אבל התקציב של “דביר” למשך השנה הקרובה כבר נחתם ובשעה זו אי אפשר לנו בשום פנים לקבל עלינו התחיבות חדשה. די לנו להפקיע את עצמנו מן ההתחיבויות הישנות.

הראית את “רשומות” כרך ה'? ספר יפה הוא וכדאי שתקרא בו וגם תיעץ לחבריך לקראו. אתם תהיו נהנים ואנחנו, בעלי ה“דביר”, לא נהיה חסרים.

במשך שני השבועות הקרובים יופיעו ב“דביר” עוד ספרים אחדים, חשובים מאד, רבי כמות ואיכות, כגון גבירול²⁹³ חצי הכרך השלישי²⁹⁴, מלון עברי־עברי חדש²⁹⁵, גיאוגרפיה של ארץ ישראל²⁹⁶ – ספר גדול בעל ערך מדעי חשוב מאד – ועוד ועוד ועוד.

רוח של ערב הקונגרס כבר מציצה מן החרכים אצלנו: אספות, ועידות, ישיבות, תעמולה וכו', סוף דבר: מתקהלים ו“מקשקשים בקומקום”.²⁹⁷

והיה שלום וברכה

שלך

נ. ב. וידידנו מר ליפסקי²⁹⁸ נתיבל בינתים והגיע לשנות בינה, ואם באמת נבון הוא, יבין מדעתו כי לא מרוע לב ומרוע עין מנעתי את ברכתי ממנו ליום יובלו. אלא, להיפך, קימתי מה שאמרו חכמינו “אל תשתדל לראות את חברך בשעת קלקלתו”²⁹⁹. ואין לך קלקלה גדולה לאדם מיובל של זקנה. אבל ידע נא, כי אוהב אני אותו ומברכו בלבי ברכות טובות לו מכל מיני ברכות אמורות בפה.

 

תרעח לארי אבן־זהב    🔗

תל אביב, 1927 26/6 [כ“ו סיון תרפ”ז].

לכבוד מר ארי אבן־זהב, ירושלים.

ידיד נכבדי.

בדבר שאלתך איני יודע מה אשיב לך. אינני רואה את עצמי כפוסק וכמו“ץ לשאלות כגון אלה³⁰⁰. הדבר תלוי ב”אובנתא דלבא"³⁰¹ של בעל הדבר. אין דעותיהם של בני אדם בענין כזה שוות. עצתי היא, איפוא, אל תשאל עצות מפי שום איש. כל שאלה בכגון זה היא עצמה יש בה מעין קורטוב של התגדרות, אלא עשה כרצונך וכנטית לבך.

בכבוד רב 

 

תרעט לחברת א. ברתולד    🔗

תל אביב, 1927 26/6 [כ“ר סיון תרפ”ז].

לכבוד חברת א. ברתולד, ברלין.

א. נ.

מכל ארבע הדוגמאות של האותיות ששלחתם לי³⁰² מוצאת חן בעיני בדרך כלל הדוגמא הראשונה, שסמנתיה משמאל בנומר “1”. דוגמא זו היא הקרובה ביותר לטפוס הכתב, זה הנקרא “סופרות”, שכותבים בו את התורה. ואולם הדוגמא שלכם לקויה עוד כמה לקוים והיא צריכה שכלול. כן, למשל, הבי“ת טעונה תקון בקרקעה, כלומר: הקו התחתון שלה צריך לצאת בולט מה שהוא לצד ימין מחוץ לקו הצלע הזקוף, כדרך הבי”ת של כל א“ב רגיל, כדי להבדילה יותר מתמונת הכ”ף. כמו כן נראית לי הכפה העליונה של המי“ם קצת עבה ושמנה יותר מדי. גם הרגל של העי”ן אף היא נראית לי צולעת קצת. יותר יפה, לדעתי, לעשותה מעוגלת קצת מימין, כזה:³⁰³, ולא משופעת. הרי“ש צריכה להיות אף היא יותר מעוגלת קצת בקצה גגה העליון מימין. הטי”ת, השי“ן, הה”א והאל"ף יפות למדי. התקונים שאמרתי צריכים להעשות כדי להכניס התאמה והרמוניה גמורה בין האותיות, ויהיה הכתב כולו בעל אופי שלם ומאוחד.

השריפט הדק שרשמתי בנומר “3” נראה לי גבוה וארוך יותר מדי וצריכים להנמיך את קומתו במה שהוא.

שני מיני השריפטים האחרים, נר. 4 ונר. 2, עשוים כמדומה בפרופורציה יפה ואפשר להשתמש בהם.

והנני האומר לכם שלום וברכה

ג. ב. רצוף בזה הנני מחזיר את הדוגמאות.

 

תרפ לאוניברסיטה העברית    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

לאוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, ירושלים.

א. נ.

את ההעתק של המכתב שיש בדעתו של ד“ר מגנס בהסכמת הפרופסורים של המכון למדעי היהדות לשלוח לפרופ' חיות³⁰⁴ קבלתי ושמחתי עליו שמחה נאמנה. הנני חושב את דבר המכתב הזה לצעד מחוכם מאד, והלואי שיסכים הפרופ' חיות לקבל את ההצעה, אעפ”י שלא אכחד מכם, כי מסופק אני בדבר זה. אחרי כל התמרורים והעלבון אשר השביעוהו חברי הקורטוריום שלנו מחו"ל, במחילת כבודם, רשאי הפרופ' מר חיות הנכבד לדרוש לעצמו פצוים מוסריים נוספים.

בכבוד גמור

 

תרפא לפרופ' ש. קרויס    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

לפרופ' ש. קרויס, וינה.

לידידי הנעלה שלום וברכה!

מפני המצב הקשה בשוק הספרים נדחתה הוצאת ספרך³⁰⁵ עד הנה. עכשיו נגשנו לסדורו בדפוס ובעוד שלשה או ארבעה ימים נמציא אליך את הגליון הראשון, וראית ושמח לבך, כאשר ישמח לבי גם אני. אתה יודע עד כמה מחשיב אנכי את מפעליך הספרותיים, ועד כמה רדפתי אחריך עד הניעי אותך לגשת למלאכת הספר הזה ועריכתו. דחית הוצאתו גרמה לי צער מרובה. עתה, מקוה אני, יעלה בידי לכפר את פניך בזריזות המלאכה כפי האפשר ובטהרתה ובנקיונה. אשתדל בכל כחי שיצא מתוך ידינו דבר מתוקן, הן מצד ההגהה והן מצד ההידור החיצוני. הלא גם את דרך עבודתנו תדע מאז. ומקוה אני כי עוד כחך חדש עמך כאז כן עתה, ורוחך כמעין המתגבר לחדש וליצור בכל יום ועד שנגיע לגמר הספר הזה יהיה מוכן בידך גם אחיו, אשר יבוא אחריו.

המהלך הרב בין ת“א ובין עיר מושבך מכריחני לבקש מעמך הנחה קטנה, שתפטור אותי מלשלוח אליך את הגליונות להגהה. גזרה זו אי אפשר שיעמוד בה שום בית דפוס בא”י. אני מבטיחך, כי נזָהר מן השגיאות עד כמה שבשר ודם מסוגל לכך ונוסיף שמירה. הגליון הראשון יוכיח לך, כי יכול אתה לבטוח בי.

והנני האומר לך שלום וברכה בלב שלם ונאמן והמצפה לראותך בקרוב יושב בקתדרה ומורה דעת באוניברסיטה בירושלים.

בכבוד רב

 

תרפב ליצחק רפאל מולכו    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

לכבוד מר יצחק רפאל מולכו, ירושלים.

א. נ.

מאמרך ע“ד הדונמים³⁰⁶ יש בו ענין רב בשביל ה”רשומות“, ואולם כדאי הוא נושא זה להרחיבו ולהעמיקו. אולי תוכל להוסיף עוד חומר ממשי חדש על זה ששלחת³⁰⁷?

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תרפג לר' בנימין    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

ידידי היקר ר' בנימין, ירושלים.

אכן חדשה היא לי, כי עברה “המסבה”³⁰⁸ בארץ, כן תרחבו וכן תרבו.

הענין אכן יקר ויקר לי, אבל מה אעשה ודוקא השבת הבאה במסבת ת"א שבת שלי היא, ואני המרצה והדרשן שם, וכלום אדחה שבת מפני שבת ?³⁰⁹

ואולם מבטיחך אני, כי אל אחת מן השבתות הבאות, שבת פנויה, אדאה אליכם על כנפי נשרים ואשמח למצוא בתוך מסבתכם את אחי ורעי, את עגנון³¹⁰ ואת ליפשיץ³¹¹ ואת ואת וכו‘, וישבנו יחד שבת אחים והתענגנו על טוב ה’ ביום קדשו וקראנו לשבת עֹנג.

בכבוד רב

 

תרפד לב. נ. סילקינד    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

יקירי סילקינר!

אכן לא רק כהנים, אלא גם אמריקנים זריזים הם³¹². משיבים הם על מכתבים אחרי חמשה חדשים לקבלתם, ואולם יש לך כפרה, מאחר שלא כהן פשוט אתה, אלא כהן משולש: בבית המדרש למורים, בת“ת דמעלה העיר ³¹³ומנהל של ה”מרכז העברי" וכהן משולש שאני!

שמח אני על שמחתך בצורה החיצונית של הספר³¹⁴, יהי, איפוא, ברוך טעמי שכִּון לטעמך.

משנה שמחה תשמח בבשרי לך, כי ספרך נגמר בשעה טובה ומוצלחת. היום הביאו לי את הגליון האחרון להגהה אחרונה. ועתה, כבוא הספר הזה³¹⁵ לידך, יהי הספר שלך בידי מכורך ומצוחצח, מלובן וממולח, ממש כפרַנט אמריקני, בנעלי תחש ובעניבת משי. בהגהת ספרך טרח לא אברונין, אלא איש אחר, מדקדק אף הוא, ואת שכרו המצאתי לו מכספך שבידי. בקרוב נמציא לך חשבון מפורט, ואני מקוה כי תשבע רצון גם מצד זה.

ואשר דברת על חלום “שקספיר” – ³¹⁶לא ירדתי לסוף דעתך. מי הוא שצריך לפתור את החלום הזה? אני או אתם, האמריקנים הזריזים? אנכי מוכן –ומה איפא הדבר חסר? אין הדבר חסר אלא שיבואו כהני אמריקה, כהנים סתם, וילמדו זריזות מן החתול…

הנני מחכה, איפוא, גם לתרגומי שקספיר, וגם לקובץ אחד החברים, אשר יבוא אחרי סילקינר, ואם יקום סילקינר, והתעורר ונִנְעַר, ויחזיק בסינר, אולי יִפָּתַח הצנור, וינגן הכנור, גם מז’ור וגם מִינוֹר, פרוזה בסלע, ושיר בדינר.

ויקום פורקן מן שמיא לך ולכל החבְרַיָא.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

תרפה לי. א. ניידיץ    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

למר י. א. ניידיץ, פריז.

ידידי היקר והחביב!

השבוע הזה שבוע של סיומים הוא לי וגם של התחלות חדשות. הנני מרגיש איפוא את עצמי בבחינת “חתן תורה” ו“חתן בראשית”. כטוב עלי לבי נפניתי לכתוב לך דברים מעטים. סיימנו בדפוס כרך שלישי של שירי בן גבירול והתחלנו בהדפסת הדיואן של ר' משה בן עזרא. אלו ידעת, יקירי, כמוני את כל כחו ואת כל יפיו של משורר ענק זה, ר' משה בן עזרא, כי עתה בכל נטותך אחרי המודרניזם, אמרת כמוני: יהיו כל המודרניסטים כפרתו. ואולם עד היום לא ידע איש מישראל את נחלי השירה האיתנים השוטפים באפיקי ספרד, ואיש לא הבין את דרכם. מקוה אני, כי ששת הכרכים של שירי הרמב"ע יעשו בשנה אחת את אשר לא יכלה לעשות חכמת ישראל, כביכול, במשך שני יובלות – מימי צונץ³¹⁷ ועד היום.

אינני יודע אם תשמח הפעם בשמחתי. פעמים נדמה לי כי לבך רחק קצת ממני. בכל ימי עבודתנו הקשה ל“דביר” ולבנינו בא“י לא הראיתני סמנים מיוחדים של השתתפות יתרה, ואולם יהי שם אלהים מבורך. על ה”חתחתים" הקשים ביותר התגברנו ו“הדביר” הולך ומתבצר מבפנים משנה לשנה. בזה מכירים ומודים עכשיו הכל, אוהבים ושונאים כאחד. מלה זו, האחרונה, אל נא תפליאך. כי אכן גם שונאים יש ל“דביר”, והם עושים כל מה שבכחם בסתר ובגלוי להכשילו. ואולם אם ה' לנו מה יעשה לנו אדם?

בשעה זו, כאשר הונח לי מעט מן הארטילריה של ספרי “דביר” הכבדה, יכול ורשאי אני להפנות לעבודות הקלות, ועמדתי לבדוק את אמתחת “אחינֹער” ולהכין חלק מן כתבי היד לדפוס. מצאתי ביניהם הרבה דברים יפים, שפרסומם יפה להם ולבני הנעורים שלנו. הלא תסכים, כי בשנות בצורת כאלה בספרות המקורית לבני הנעורים, וביחוד בא“י, חטא גדול הוא להלין בבית כתבי יד נאים כאלה של ספרי “אחינֹער”³¹⁸, ולעכב הוצאתם, ונזכרתי בהבטחתך להמציא לצורך הוצאה זו מאתים לי”מ, – – –. אם רצונך, איפוא, להחיש את הוצאת כתבי “אחינער” לבני הנעורים, תואיל, בטובך, להמציא לידי את הסך ההוא, שיספיק, לדעתי, להוצאת ארבעה ספרים חשובים מיד ובבת אחת, ואלה הארבעה, כפי שאני מאמין, יאפשרו להוציא לאט לאט גם את יתר הספרים. ע“י כך נצליח לא רק להוסיף עוד קצת ספרי מקרא טובים לבני נעורינו, כי אם גם נציל “מתהום הנשיה” ומאבדון גם את המוסד והשם של “אחינער” שקשור הוא במדה מרובה גם בשמך בתור מיסד ראשון ושם מזא”ה ז"ל, תבדל אתה חיים, ובמקצת גם בשמי³¹⁹. קשר משולש זה, כסבור אני, אף הוא מחייב קצת.

מוזמן אנכי לישיבת הקורטוריום של האוניברסיטה העתידה להיות בשנה זו, בסוף אוגוסט, ואולם מסופקני אם אוכל ללכת אליה. תקפה עלי עבודת “דביר” ולא במהרה אוכל להנתק ממנה. ממילא לא אוכל להשתתף בקונגרס, וצר לי מאד. הגיעו לנו ימים קשים מאד, ימי משבר פנימי, רוחני, אשר לא היה כמוהו עוד בתנועת התחיה. הקונגרס מחויב לעשות פלא: להחיות את המת, ואם לא יגדל כחו לעשות זאת – מי יודע את הנכון לנו ביד הימים הקרובים.

והנני אומר שלום לך ולרעיתך ולבתך היקרה וליתר בניך.

בידידות נאמנה

 

תרפו לחנה אורלובה    🔗

תל אביב, 27 28/6 [כ“ח סיון תרפ”ז].

למרת חנה אורלובה, פריז.

חנה היקרה!

תשורתך היפה³²⁰ שמחה את לבי, ותודה לך. הספר נאה ומהודר למדי, והוא אומר כבוד לך וליצירי כפיך הברוכות. כל באי ביתי אשר ראו את הספר התפלאו למעשי אצבעותיך וברכו ברכת הנהנין. שמעתי כי שמך הולך וגדול ואת כמעין המתגבר. גדלי ותשגי!

ידידך הנאמן

 

תרפז לד"ר מ. אהרנפרייז    🔗

תל אביב, 27 3/7 [ג' תמוז תרפ"ז].

לד"ר מ. אהרנפרייז, שטוקהולם.

ידיד יקר!

אצבע אלהים! מכתבך ממַלַגה, עיר מולדת רשב“ג, הגיעני ממש ביום שנגמר בדפוס הגליון האחרון של הספר השלישי של רשב”ג. סימן טוב הוא לי ולך. בעוד ימים אחדים אמציא את הספר הזה אליך. באו בו כמאה שירים חדשים של רשב"ג מלוקטים מתוך כתבי היד שלא נודעו עד הנה.

ואשר לכתביך – יצר לי מאד להודיעך, כי שעת “רצונך” חלה בשעת הדוחק לכל מו“ל בישראל. בודאי יודע אתה עפ”י העתונים מה מצב הספר העברי בשוק. בשעה קשה זו די לנו להפקיע את עצמנו מהתחיבויותינו הישנות, ובשום פנים אי אפשר לפי שעה להעמיס על עצמנו התחיבות חדשה כל שהיא; אבל בנוגע לספרך ע“ד ספרד ופורטוגל³²¹ יש לי עצה: אם אין מספר גליונותיו בפורמט של “רשומות” עולה יותר על שמונה תשעה גליונות דפוס אפשר לתתוֹ ב”רשומות" כרך ששי הבא. כמו שנתנו, למשל, ספרים מעין אלה בכרכים הקודמים ד’–ה' (למשל “האנוסים בפורטוגל”³²²). הכרך הששי ימסר בקרוב לדפוס ואפשר לתת את המחצית מספרך בו ואת המחצית השניה בכרך השביעי, שימָסר אף הוא בקרוב לדפוס (אנו אומרים עתה לתכף את יציאת הכרכים זה אחרי זה), ואחרי כן נוציא את ספרך זה בכרך מיוחד עפ"י המטריצות. אגב, הקראת את “רשומות” ה'? הוא מלא וגדוש.

מסרתי לדפוס את שירי החול של הרמב"ע. כולם יכילו בערך ששה כרכים, ואנו מקוים להוציא את כולם במשך שנתים.

המצב בא"י עוד לא נשתנה לטובה. המקום ירחם!

ושלום לך ולכל אשר לך בשמי ובשם אשתי

ח. נ. ביאליק

 

תרפח לד"ר יעקב קלצקין    🔗

תל אביב, 27 3/7 [ג' תמוז תרפ"ז].

לכבוד ד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

יקירי קלצקין!

אחרי העיון וההתבוננות בדבר מצאתי, כי אין טוב לי ואינני רשאי לשים את צוארי בעול עבודה חדשה³²³ בעוד עמוס עלי עול עבודת ה“דביר”. יזמין לכם אלהים עורך טוב ממני. די לי בשלי.

ומאמר בשביל קובץ הזכרון לשמחוני אמציא לך.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. הד“ר – – פנוי עתה מכל עבודה, ואילו מסרת לו עבודה כל שהיא היה עושה אותה בזריזות יתרה ובאמונה רבה. ולך יחשב גם הדבר לצדקה, כי אין לו כל מקור מחיה עתה. מהר, איפוא, ועבור על הרשימה ובחר לך משם מאמרים ראוים לד”ר – – והיית ברוך ומבורך. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך.

הקבלת את ה“רשומות”? באלה הימים תקבל את החלק השלישי של הרשב"ג.

 

תרפט לד"ר ש. לוין    🔗

תל אביב, 1927 13/7 [י“ג תמוז תרפ”ז].

[לשמריהו לוין]

ידידי היקר והאהוב,

מחשש אחור הפוסטה של היום לא אכביר עליך עתה מלים ואודיעך בקצור את אשר עושה עמנו אלהים עפ“י סדר א”ב:

א) ה“דביר” מכניס קמעא ומוציא קמעא. יצאו בזמן האחרון: “רשומות” ה‘, רשב"ג כרך ג’, ספר ראשון, המלון העברי של גרזובסקי־ילין (מתוקן ובהוספות רבות. מוכרי הספרים מנבאים לו עתידות טובים), תולדות הזמן החדש לריגר, ח“ב. נגמרו בדפוס: הגיאוגרפיה של א”י לד"ר בראוור (ספר חשוב וגדול), שני מחזות של ר' משה חיים לוצאטו ועוד קצת ספרים קטנים. נמסרו לדפוס שירי ר' משה אבן עזרא והמלון האנגלי־עברי של החברים האמריקנים ועוד.

ב) שב מדרכו מר ברנשטיין. הנסיון הראשון של נסיעתו היה מצליח הרבה יותר אלו יצא בימי החורף ושהה בחו“ל יותר. ואולם גם עתה לא היתה נסיעתו לבטלה. בחורף הבא עליו ללכת עוד הפעם לחו”ל: לליטא, ללטביה, לרומניה והעיקר לאמריקה.

ג) המצב הכספי של ה“דביר” לא הוטב עד היום. המצוקה התמידית עומדת בעינה. הרבית אוכלת אותנו. אלו היה אפשר להמציא ל“דביר” סכום של חמשת אלפים לי“מ, כדי לפטר בבת אחת את כל החובות המעיקים עלינו עד למחנק – אין ספק כי ה”דביר" יעמד על רגלי עצמו וגדולו יהא מובטח לחיים טובים ולשלום. אבל אם גם מעתה יבואו הסכומים טפין טפין – חוששני שנכשל באמצע. אלו החזקת בדופק ה“דביר” כמונו – וידעת גם אתה עד כמה בריא ה“דביר” מצד עצמו. את כחו הכשילו רק תנאי קיומו הראשונים, שהיו רעים מאד, והאנשים הרעים שבגדו בנו. עתה הולך ה“דביר” ושב לאיתנו. האמנם יפול בעצם תֻּמו ולא ימצא לו תומך ועוזר? עליך החובה להתחזק אך הפעם ולעשות למעלה מכחך ולהוציא את ה“דביר” מן המיצר, למען נוכל להמשיך את עבודתו מתוך מנוחה. המלאכה מרובה וגם, האמינה, הפועלים אף הם אינם עצלים, אבל החנוני לא תמיד מקיף, והפנקס פתוח וגו' וגו‘. הננו שמים תקותנו בך, ידיד יקר, כי לא תרפה מאת ידידינו האמריקאים, – – עד אשר ימלאו את הבטחותיהם לנו. גם – – מוכרח לקיים את התחיבותו שבכתב; שהרי עפ"י החוזה עלינו לשלם בין כך ובין כך אלף דולר לפרופ’ לויאס בעד מלונו³²⁴. והעני הזה הלא אין לו עתה כל מקור פרנסה מלבד ספריו, ואם לא יעמוד – – בהבטחתו – – אנה אנחנו באים? – – – ואם גם יתר ידידנו באמריקה ישיבו את הבטחותיהם אחור – היוכל “דביר” עמוד?

עליך לאזור איפוא כגבר חלציך ולאסוף אליך את חסידיך אנשי בריתך ואל נא תשוב ריקם. בנפש ה“דביר” הוא.

ד) שלשום רעדה הארץ. נהרגו תחת המפלת בערים ובכפרים שונים כמאתים ערבים ונפצעו כחמש מאות. היהודים כמעט לא נזוקו. בתל־אביב שלום ושלוה. אין פרץ ואין פגע רע.

ה) הועידה של הפועלים³²⁵ – פתיחתה היתה אימפוזנטית מאד..בחורים בני חיל הם, ויש אלהים בלבבם. יתן להם ה' כח לעמוד בנסיון.

ו) הֶני שלך והילד בריאים ושלמים. הילד – מזיק, אש אוכלה אש. געראטן אינ’ם זיידען.³²⁶

ז) אני ורבניצקי עובדים, כדרכנו, יום יום. אנו טובעים עתה במ"ט של שערי ר' משה אבן עזרא.

ידידינו דורשים בשלומך ומצפים לראותך בקרוב בתוכנו.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. איעצך ויהי אלהים עמך: קניתי לי בזמן האחרון ידיד גדול בניו־יורק: את הישיש – –. מיום היותו פה הוא ממטיר עלי המון מכתבי ידידות וחבה וגו‘. הוא רואה אותי – כך כותב הוא אלי בדרך קומפלימנט – גם כ“ביזנסמן” חרוץ וגו’ וגו‘; ובכן עלה בדעתי, אפשר תפנה אליו ותציע לפניו את כל דבר המלון האנגלי־עברי ואת כל ערכו התרבותי, מצד יצירת הקשר בין שתי הלשונות וגו’ וגו'. לבי אומר לי, כי לא קשה כלל לקרב את לב הישיש לענין זה ולשתפו בהוצאת המלון. יש בדבר זה גם משום פטריוטיות כפולה וגם משום ציוניות וגם משום בין־לאומיות. סוף דבר: יש בדבר הרבה נקודות כאלה שיכולות לשמש לך נקודות משען בהשתדלותך לפניו – ומי יודע, אולי תהי השעה שעת רצון. התבונן בדבר ואל תפליגהו מלבך.

שלך הנ"ל

 

תרצ לד. ילין    🔗

תל אביב, 27 15/7 [ט“ו תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידיד יקר!

המכתב לחיות³²⁷ נחתם על ידי ונשלח. אף אני מאמין כי המכתב יפעל את פעולתו ופרופ' חיות לא יתעקש הפעם. מי יתן והיה כאמונתנו. אין אני רואה אפשרות של עליה פנימית באוניברסיטה בלעדי מציאותה של אישיות חשובה זאת בתוך כתליה של האוניברסיטה.

את החלק השלישי של שירי רשב"ג קבלת בודאי בינתים, ומאד אשמח לשמוע את חות דעתך על עבודתנו.

ידידך הנאמן

 

תרצא לד"ר א. קמינקא    🔗

תל אביב, 27 15/7 [ט“ו תמוז תרפ”ז].

לכבוד הד"ר אהרן קמינקא, וינה.

ידידי היקר!

קבלתי את [ספר] שיריך “רזי עולם”³²⁸ בתודה, וקראתיו בהתפעלות. אכן משורר אתה לפי דרכך ושבילך – שביל היחיד. לשונך שנונה והגיונך אמיץ ורוחך עז. יהי טעמך ברוך.

מדי העלות זכרך על לבי, ואני נאנח בשברון מתנים על אשר מהרת להסתלק מתחת כנפי השירה אז, בימים ההם, בעוד היית צעיר ורענן ומעפיל. טעם תרגומיך הראשונים של השירה היונית³²⁹ עודנו עומד בפי כל יודעי טעם. מאמין אנכי, כי עוד כחך חדש עמך גם היום, ולו נתת את לבך אל העבודה הזאת גם עתה, כי אז בלי ספק תעשה ויכול תוכל. מי יתן והיה לבבך לשמוע בעצתי, והבאת ברכה לספרותנו.

ושלום לך וברכה רבה.

ידידך הנאמן

 

תרצב לד"ר ש. ראבידוביץ    🔗

תל אביב, 27 15/7 [ט“ו תמוז תרפ”ז].

יקירי ראבידוביץ!

הנני משיב לך בזה את הערך שכתבת³³⁰. לא מצאתי שם מה להעיר, מלבד מקום אחד או שנים, דברים בלתי חשובים. הערך בדרך כלל, במסגרת של אנציקלופדיה מקוצרת, כתוב כראוי. קשה להוסיף עליו ולגרוע ממנו. כמדומה לי, ששכחת להזכיר סוג ספרותי אחד שעסקתי בו בחבה: שירים ואגדות לילדים. אגב אני מכין עתה מהם שני קבצים להוצאה.

את הכרך של רמח“ל³³¹ אמציא לך, וכן את שני הכרכים שלי הנשארים, ואע”פ שיתמהמהו חכה להם.

הצעתך בדבר רמ"ד³³² טובה היא בלי ספק ובזמנה היא, אבל מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה וידם עוד קצרה מדעתם. עלינו לחכות, איפוא, גם בהצעה זו לימים טובים מאלה, כלומר – לאחר שיעבור זמנה, כנהוג.

והנני שלך באהבת אמת

ח. נ. ביאליק

 

תרצג לי. י. ליפשיץ    🔗

תל אביב, 27 15/7 [ט“ו תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר י. ל. ליפשיץ, ברוקלין – ניו־יורק.

א. נ.

היום קבלתי את מכתבך בצרוף ספרך הגדול³³³ ואני מביע לך בזה את תודתי. כשאפנה מעבודתי אפשיל את שרולי ואגש אל מלאכת הקריאה. ומי שענה לו ליונה במעי הדגה הוא יענני ויתן לי כח לבקוע את הרומן־האוקיונסי הזה. כבר נתנסיתי כמה נסיונות ועמדתי בכולם ובודאי גם אעמוד בנסיון זה. מלומד אנכי בנסים. בקעתי את הים האטלנטי, ונכנסתי ללועה של אמריקה, ויצאתי משם בשלום. המקום ירחם עלי ועל כל ישראל.

עכ"ם קבל בזה את תודתי על חבתך היתרה אלי. רומנך הרעיש את העולם, ומדוע אגרע אנכי לבלתי טעום גם אני מטעמו? היה, איפוא, ברוך ומבורך, כי זכרתני.

ושלום לך

המכבדך מאד

 

תרצד לש. ז. פינס    🔗

תל אביב, 27 15/7 [ט“ו תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר שלמה זלמן פינס, ציריך.

א. נ.

קבל נא בזה את תודתי על ספרך “פרוש על ישעיהו”³³⁴, שהואלת בחבתך להמציא אלי. עברתי על דברי הפרוש מתחלתם ועד סופם ומצאתי בהם הרבה דברים יפים וחדשים. בפרושך יש מקומות של התעמקות אמתית וחדירה בלפני ולפנים. יש רק להתפלא איך לא מצאת לנחוץ לנגוע בפרובלמה של ישעיה השני וגו'.

ושוב אני מודה לאדוני על חבתו.

בכבוד רב

 

תרצה לבית ברקוביץ    🔗

תל אביב, 27 17/7 [י“ז תמוז תרפ”ז].

לבית ברקוביץ, ניו־יורק.

ידידים יקרים י. ד. וטיסה!

אלמלא בת־הקול המינורית העולה ממכתבכם³³⁵ היינו קוראים לכם מרחוק “מזל טוב” בתרועה ובתקיעה גדולה. עכשיו אנו מנמכים מעט את קולנו ואומרים סתם “מזל טוב”: “מזל טוב” לכם, “מזל טוב” לבתכם ו“מזל טוב” גם לסבתא. יהי רצון שתביא בתכם לכם ולנפשה הרבה “נחת”. אני, למשל, מאמין באמונה שלמה שבודאי תביא לכם “נחת”, וגם בגוף המעשה שעשתה אין אני רואה שום פגם חלילה. אדרבא ואדרבא. בטוח אני “בבת מלכה” נאה זו, שגם מעשיה נאים כמותה, וגם בחירתה עלתה בלי ספק יפה. עיניה זכות ונקיות, ויש בכח ראיתה מכח אביה. ואעפ"כ מבין אני מעט ללבבכם, לבב הורים צעירים שנתרוקן פתאום עליהם ביתם מכלי החמדה היחידי שהיה להם. ואולם גם לזה יש תשלומין, לא יעברו חדשים אחדים והניחה בתכם ברכה חדשה אל תוך ביתכם, בדמות צפור קטנה, צפצפנית וקולנית, והתנחמתם כפלים על אבדתכם.

משתוקק אתה, ברקוביץ, לעלות לא"י – נו? מה ומי מעכב על ידך? אדרבא ואדרבא, קום ועלה! אנחנו נקבל אותך בזרועות פתוחות וגם לנו ינעם פה בעבורך. ובאמת אין אנו רואים טעם בישיבתך האמריקאית, ואם באמת ובתמים תקפה עליך התשוקה אין לך אלא לצרור את חבילותיך ולבוא. מאמין אני, כי עליתך לא תגרום לך ולעסקיך שום נזק. ומי יודע אולי עוד ירחיב לך פה אלהים. וראה זה מצאתי בימי חיי הבלי, כי כל החשבונות כוזבים, ואם יש לאדם תשוקה עזה בלבו, אין לו אלא לשמוע בקול לבו.

את ספר “שלום עליכם”³³⁶ קראנו ושנינו, הפכנו והפכנו בו, גם זכינו בו את הרבים. את דעתי חויתי לך כבר בקצרה במכתב קטן סמוך לגמר הקריאה, ואני תמה שלא הגיע לידך. מה יש לי לומר? כל הספר כלו הוא פרי אהבה טהורה שאינה תלויה בדבר. פרצופו של שלום עליכם יצא מתוך כור אהבתך טהור ומזוקק שבעתים. אשריו שזכה ליורש כמוך!

והננו האוהבים את כלכם אהבת אמת, אהבה שאינה תלויה בדבר.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תרצו³³⁷ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, 27 17/7 [י“ז תמוז תרפ”ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

לפי שעה אין לי צורך ברשימתך. אדרבא, בעוד זמן מה אמציא אני לך רשימה של שירי החול של הרמב"ע מאלה העומדים להכנס בשני הכרכים הראשונים, ואם תמצא בהם איזה חסר תואיל בטובך להשלים וגם להעתיק בשבילנו מן המקור את השיר החסר.

ולבקשתך בשם ד“ר דוידסון³³⁸ שמעתיך, וגם הנה שלחתי אליו וגם אליך אכסמפלר אכסמפלר אחד של כרך־המלואים לשירי רשב”ג, ספר ראשון, שיצא שלשום מבית הדפוס. בספר זה תמצאו את רשימת כל השירים החדשים שנתפרסמו בו וגם רשימת אלה העומדים להכנס בספר השני של הכרך האחרון ביחד עם רשימת הפיוטים המבוקשים עוד. יש אמנם בידינו עוד רשימה אחת, כשלשים וחמשה שירים חדשים הנמצאים בכת“י באחת הגניזות, ולא אבדה עוד תקותנו לקבל בשבועות הקרובים גם את גוף השירים. אחור קבלת השירים האחרונים האלה הוא גם שעכב את חתימתו הגמורה של כרך־המלואים. עכ”פ מתוך שני הכרכים הקודמים של הרשב“ג, ביחד עם הספר האחרון, תעלה לכם כמעט רשימה מלאה של כל שירי רשב”ג, שנודעו לנו עד היום, ובקרוב אמציא לכם גם את רשימת 35 השירים שרמזתי עליהם למעלה, וכן רשימת שירי הנגיד³³⁹, כבקשת הפרופ' דוידסון.

והנני מברך את הפרופ' דוידסון ואותך בהצלחת עבודתכם. עבודת הקודש.

שלך בברכת ידיד ח. נ. ביאליק

נ. ב. מאד אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך להמציא אלי בהקדם את ספר הצואות (אברהמ’ס)³⁴⁰ שיצא בהוצאת החברה שע"י הקוליג' שלכם. הספר נצרך לי מאד מאד. ושלום לכלכם.

 

תרצז לדוד ילין    🔗

תל אביב, 27 24/7 [כ“ד תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי!

היה ברוך לי, ידידי, על ספרך הנאה³⁴¹. אמנם אני עברתי כמעט על כולו בתוך הדפסתו, ובכל זאת אשתדל להפנות בימים הקרובים ולעבור עליו שנית, ואת אשר אמצא להעיר לא אמנע ממך.

את גליונות הדיואן³⁴² וכן גם הגליונות הנסדרים בדפוס³⁴³ אמציא אליך בקרוב, כחפצך.

ידידך הנאמן 

 

תרצח לר' בנימין    🔗

תל אביב, 27 24/7 [כ“ד תמוז תרפ”ז].

ר' בנימין היקר!

באמת אומר לך, כי בכל חפצי הטוב לשבת אתכם שבת אחים באחד מימי השבתות הקרובים אינני יכול, לצערי, לקבוע את היום. לעולם אין אני ברשות עצמי ולא אדע את מחרתי. ובדיעבד מוטב שאזדמן לפונדקכם בדרך מקרה, בלי הזמנה והודעה מוקדמת. כך יפה לי וכך נוח לי לפי טבעי.

אכן רואה אני כי לרעיון של מסבת השבת³⁴⁴ יש אחרית ותקוה. הכרוכים אחריו הולכים ורבים, וכבר הגיעה אלי הזמנה מאת חבורת פועלים צעירים להכין מסבה מיוחדת בשביל הפועלים, ואפילו בבית הפועלים, בחינת לכבוש את המלכה עמם בבית. אילו נמצאו אנשים מבעלי הבתים ואנשי המעשה שיתנו מעט מזמנם לשם עשיה ועשוי לדבר זה, כי עתה אין ספק שיש בכחו לכבוש את כל הקהלות שבארץ, ואולי גם בחו“ל. מרגיש אני, כי גרעין חי מקופל בו, שיש בו גם כדי לפרות ולרבות. במקומי, בת”א, לא נמצאו לי עוד, לצערי, אנשים כאלה. רבים הבאים ליהנות ממסבה זו, אבל העושים והמעשים לה מעטים מאד. רק זקן נחמד אחד³⁴⁵ עודר עמי במערכה. אני המשביר הרוחני, כביכול, והוא נושא בעול הסדור.

ואשר להצעותיך המעשיות – אומר לך באמת ובתמים: אני עמוס ומטופל בדאגות מעשיות מרובות כל כך משלי עד שאין לבי פנוי עוד לשום עסקנות אחרת. רב לי! עיף אנכי עד מות. ובטוח אני בכחך ובבינתך כי תמצא את הדרך הנכונה גם בלעדי.

ושלום לך ולכל חברינו.

בכבוד רב 

 

תרצט ליצחק ניידיץ ורעיתו    🔗

תל אביב, 27 24/7 [כ“ד תמוז תרפ”ז].

למר יצחק ניידיץ ורעיתו, פריז.

שלום וברכה!

הנני מברך אתכם ואת בני הזוג החדש³⁴⁶ ברכת “מזל טוב” מקרב הלב. מי יתן והקימות לך מהם בית נאמן בישראל ובארץ ישראל.

אם באמת נפל בחלקו של נובומייסקי ים המלח אינני מסופק, כי באורך רוחו ובסבלנותו ישוב ויקים מתחתיות ארץ את ארבע הערים ההפוכות בככר הירדן והיו לנאות ברכה.

השמח בשמחתכם, ידידכם הנאמן

 

תש³⁴⁷ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, 27 24/7 [כ“ד תמוז תרפ”ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי מרקוס!

כבר כתבתי לך, כי כל אגרותיך הגיעוני בזמנן. העתקות הפיוטים האחרונות שהמצאתן לי, אף הן באו לידי, ולא מצאתי בהן עד עכשו כל חדש. כמעט כלם נמצאים ברשותי ואינני מאמין שהם לרשב“ג. אולי הפיוט הקצר “שם ה' לבדו” הוא רשב”גי באמת³⁴⁸, אבל יתר הפיוטים מוטלים בספק גדול. ואולם אל נא תמנעך זאת מלהמציא לי כפעם בפעם את אשר תמצא במחזורים יקרי מציאות ובכת“י דברים חשודים ברשב”גיות.

בלי ספק כבר הגיע לידכם כרך שלישי, ספר ראשון, של שירי רשב"ג, שיצא בשבוע הקודם ונשלח לכל ידידינו בניו־יורק.

הודיענו את דעתך ודעת יתר ידידינו על הספר הזה.

בחבה ח. נ. ביאליק

 

תשא לה. ל. גורדון    🔗

תל אביב, 27 24/7 [כ“ד תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר ה. ל. גורדון, ניו־יורק.

יקירי!

בשום פנים אי אפשר לי לההפך לבולס־שקמים ולבוצר על סלסלות וללכת לחפש בעתונים הישנים את כל נאומי כדי לעבור עליהם ולתקנם³⁴⁹. אם יש את לבבך להמציא אלי את העתקתם, אחזיק לך טובה. מובן מאליו, כי אי אפשר להוציא את הנאומים האלה בטרם יהיו למראה עיני. הטוב שברושמי הנאומים שבע"פ עלול לסרס ולעקם, ולהוסיף ולגרוע, ולפני פרסום הדברים במחברת מיוחדה עלי לראות כיצד נרשמו הדברים מפי.

את הצעתך בדבר “ספורי המקרא”³⁵⁰ אשמור בלבבי ואעלנה על השלחן לפני הנהלת “דביר”, ותודה לך.

בחבה

נ. ב. רעיתי אומרת לך שלום, את ברכת שלומך לבית קויפמן³⁵¹ אמסור בהזדמנות הראשונה.

 

תשב לכהן, ירושלים    🔗

תל אביב, 27 28/7 [כ“ח תמוז תרפ”ז].

לכבוד מר כהן, ירושלים.

א. נ.

אינני לא רב ולא פוסק, ואין לי עסק בשו"ת³⁵². אנכי נשמעתי רק לפקודת לבי. השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי וכל הפוגע בה כפוגע בבת העין של שר האומה. ההגדרה של פגיעה מהי אינה מוטלת עלי, ובעיקר אין לקבוע מסמרות חזקים בדבר הזה. הדברים דקים מן הדקים, והם מסורים ללב והכל לפי הכוונה, וכבר אמרו חכמים על הסיגים: טוב עשר אמות ועומד ממאה ונופל ³⁵³.

ושלום רב לכל אוהבי תורתנו ואין למו מכשול.

בכבוד

 

תשג לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 27 28/7 [כ“ח תמוז תרפ”ז].

לכבוד פרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

א. נ.

בודאי קבלת כבר את שלשת הכרכים שירי ר“ש בן גבירול, ששלחנו אליך לפני שבועות אחדים, ומאד אני מתפלא על שתיקתך הממושכת. כל הזמן אנו יושבים ומחכים לבוא יתר שירי רשב”ג, אשר הבטחת להמציא לנו, ועד היום אין קול ואין קשב. בשום פנים לא נוכל להבין שתיקה זו מה פירושה, עכ"פ הרי מן השורה שתודיענו הן או לאו: התמציא אלינו את השירים אם לאו?

בודאי תשמח לשמוע, כי בינתים נתגלה מקור חדש לשירי כמה משוררים, בבגדד ובמצרים. ביניהם נמצאו גם הרבה שירים רשב"גיים חדשים, וכבר באו לידינו העתקותיהם.

הננו מכינים כעת שני דיואנים חדשים: את שירי ר' משה בן עזרא (בששה כרכים) ואת שירי ר' שמואל הנגיד (בשלשה כרכים). מאלה נמצאים בידינו כל שלשת ספרי הנגיד בשלימותם: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת.

והנני המכבדך ומוקירך מאד

 

תשד לי. צינברג    🔗

תל אביב, 27 28/7 [כ“ח תמוז תרפ”ז].

למר ישראל צינברג, לנינגרד.

אדוני היקר!

מכתבך מיום 21/6 הגיעני בזמנו, ותודה לך. היום צויתי לשלוח אליך את שלשת הכרכים של שירי ר' שלמה בן גבירול. עפ“י רשימת השירים שבשלשת הכרכים תדע את החסרים לנו, וחסד אלהים תעשה עם זכר המשורר המת ועם קהל מביני שירה, החיים עמנו כיום, אם תואיל בטובך להמציא אלינו את ההעתקות מן השירים, הנמצאים ברשותך או ברשות הביבליותיקאות, שאתה יוצא ונכנס שם, כדי להשלים את החסר. מן הכרך השלישי, כרך־המלואים, לא הוצאנו לפי שעה אלא מחציתו, שלא אבדה עוד תקותנו לקבל ממקורות שונים שירים חדשים. מר ד. מגיד מלנינגרד הבטיחנו אף הוא להמציא לנו מתוך כת”י של אבן־רש"ף ושל הרכבי חומר חדש, וכבר המציא לנו כמה שירים, אבל פתאום הפסיק את המשלוח באמצע ולא נדע מה היה לו. כל מכתבינו אליו נשארים בלי תשובה. מאד נחזיק לך טובה אם תואיל בטובך לעשות מה שהוא בשבילנו בענין זה, כדי להחיש את משלוח יתר השירים, שנשארו עוד בידו. לפי הרשימה ששלח לנו נמצאים עוד בידו כשלשים וחמשה שירים חדשים, ומהם גדולים למדי. האמנם בגלל התרשלות יצא החצי השני של הכרך האחרון בלי השירים ההם? השירים שהעתקת למעננו במכתבך האחרון רובם ככולם כבר נמצאים בידינו ונכנסו בכרך השלישי, ותודה לך על טרחתך ועמלך.

ואשר לספרך “תולדות הספרות” ³⁵⁴ כבר כתבתי לך את הצעתנו בראשי פרקים³⁵⁵. הדבר הוא פשוט מאד: אם תמציא אלינו את כתה"י בעברית, ויהא חלקים חלקים, אנחנו נמסור אותו לדפוס ואתה תקבל 15% מן המכירה. אם מסכים אתה לכל אין לך אלא לעשות מעשה והדבר יצא אל הפועל.

ושלום לך ולכל אנשי שלומנו מן הנלוים אליך.

שלך

 

תשה לועד הלשון    🔗

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד ועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

את ההמחאות על שלש לי“מ לח' תמוז קבלתי, והכסף ימָסר לתעודתו. לצערי לא עמדתם עד היום בהחלטה המפורשת להוסיף עוד חמש לי”מ לחדש לצרכי התשלומין לעובדי הועדה הטכנאית חלף עבודתם והוצאות נסיעותיהם. כן, למשל, המציא אלי מר שיפריס חשבון הוצאות נסיעות ולינות שלו בת“א לשם העבודה המשותפת במלון הטכנאי והן עולות כשש לי”מ בערך לזמן של חדשים אחדים. האיש עני ועובד ואין בשום פנים בידו לשאת בעול ההוצאה הזאת. הנני מבקש, איפוא, להחיש אלי את חמש הלי“מ לשם פרעון כחוג. סוף סוף מר שיפריס הוא ראש העובדים בועדה הטכנאית שלנו ולא מן השורה הוא לעכב את המגיע לו. בעוד שתים שלש ישיבות יגָמר כל הכרך הראשון של שלומן וימָסר לדפוס. את הגליונות המסודרים נשלח לועד הירושלמי לעיון ולהגהה. עם המו”ל של מלון שלומן כבר באנו לידי הסכם. הוא נתן לנו רשות להוציא את הכרך הראשון במהדורה עברית, וגם נאות להזמין מספר מסוים של אכסמפלרים עברים לספחם לגוף הספר. בעיני הדבר הזה מעין “כבוש” קטן.

את בקשתכם בדבר הפרוטקולים של הסניף הת“א אמסור לד”ר צפרוני³⁵⁶ להמציאם אליכם. ואשר לגוף החומר של הועדות הת“א – תמיהני אם יש לתתו בקבצים. לדעתי, אין לתת בקובץ אלא רשימות קצרות של מונחים, אבל לא רשימות גדולות שמצטרפות למחברת שלמה. את אלה יש להוציא כמחברות בפני עצמן, מה שיועיל להתפשטותן המרובה. כן אנו אומרים לעשות למלון שלומן וכן לרשימת הצמחים, שגם היא תגָמר בקרוב. בעוד שלשה שבועות תגָמר גם רשימה של מחלות הצמחים שנערכת ע”י הד“ר רייכרט וכן רשימת עצים וחלקיהם הנערכת ע”י הנ“ל בהשתתפות הד”ר זגורודסקי. את שתי הרשימות הללו אולי אפשר להכניס לקובץ.

בדו“ח הקצר שלכם שאתם שולחים לקונגרס, בפסקא המודיעה על דבר עבודת הסניף הת”א, יכולים אתם להזכיר גם את שתי הרשימות הנזכרות.

בכבוד רב

נ. ב. עד שלא נגמור את עבודתנו ברשימות של עכשו אין אנו אומרים לטפל בשום רשימה אחרת. עליכם לדון, איפוא, את רשימת מונחי החשמן כ“יהא מונח”.

 

תשו לאפרים ירושלמי    🔗

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד מר אפרים ירושלמי, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את ספרך על איוב³⁵⁷ בתודה. אני הולך וקורא בו עתה וגם בדפים המעטים שעברתי עליהם מצאתי הרבה רעיונות חשובים, ואולם יש בתוכם גם רעיונות “חשודים” ומפוקפקים, וביחוד במקום שאתה בונה על יסוד של פירושי מלים ותקוני-נוסחאות. עפ“י רוב אין כחך אלא בתפיסה אינטואטיבית של התוכן התנכ”י, אבל כושל ונכשל אתה במקום שאתה תופס אומנות שאינה שלך: אבל כושל ונכשל אתה במקום שאתה תופס אומנות שאינה שלך: פירושי מילים ודקדוקי נוסחאות.

והנני ידידך המוקיר פעלך

 

תשז לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' ד. מגיד, לנינגרד.

א. נ.

גלויתך האחרונה שמחתני מאד. יש, איפוא, עתה תקוה, כי בעוד ימים מספר יגיעו לידי שירי רשב"ג החדשים שבידך, ואנחנו נתחיל בסדור הספר השני של הכרך האחרון.

יהי השלום בחילך ולא תוסיף לדאבה עוד.

שלך בידידות

נ. ב. אתמול נשלח אליך הספר הראשון של הכרך האחרון, והלואי שיגיע לידך. אגב, בבקשה להודיענו עוד הפעם את האדריסה המפורטה של הספריה הפומבית, ואשלח לך עוד אכס“מ אחד על אדרס זה, כי הקודם נשלח בטעות ע”ש האקדמיה המדעית בשבילך, ואני מסופק אם יגיע לתעודתו.

 

תשח לשושנה פרסיץ    🔗

תל אביב, 27 9/8 [י“א אב תרפ”ז]

[לגב' שושנה פרסיץ]

שושנה היקרה!

את נוסעת למנוחות, ואותי, העני, עזבת לאנחות, להתענות בחרבוני קיצנו הארצישראלי, אַל יאריך אלהים את ימיו. שוחה אני בכל יום בשבעה יַמי זעה, ואין מנוס ואין מפלט. אכן חכמת ממני כי נמלטת על נפשך בעוד מועד. אשריך ואשרי חלקך! חדשות אתנו אין, ואשר ישנן הלא בודאי כבר [אַת] יודעת אותן מתוך העתונים. לא נחת בא"י לפי שעה. החום, הרעב וכל הפגעים אשר יבואו את אלה. המקום ירחם.

מלבד הרחיצה והטבילה בכל יום במ“ם קבי זעה והטיול במ”ם שערי רשב“ג ורמב”ע עוד הקב"ה ממציא לי בכל יום גם תענוגים אחרים. הלא תזכרי את – –? כאשר ידעת יושב הוא עתה בצרפת להתרפא והפרוטה כלתה לו מן הכיס. אני כל מה שיכולתי כבר עשיתי למענו ועתה כלו כל הקצין. אין לו להשען אלא על עזרתך המובטחת לו. אם תוכלי לפנות לשעה קלה את לבך לענין זה יברכוך טובים. הלא תזכרי זאת, שושנה?

ושלום לך ולהוריך ולילדים הנחמדים.

ידידך הנאמן

 

תשט לארי אבן־זהב    🔗

תל אביב, 27 9/8 [י“א אב תרפ”ז].

לכבוד מר ארי אבן-זהב, ירושלים.

א. נ.

את קובץ שיריך “בתוככי ירושלים”³⁵⁸ קבלתי בזמנו, והיה ברוך לי, כי פקדתני בו. ואולם לא אכחד ממך, כי יפה כחך בפרוזה מבחרוזים. חבריך לשירה הצעירים גברו ממך והנח את כתר השירה להם. מובן מאליו, כי גם בחרוזיך מצאתי פה ושם צרופים לא רעים, אבל אין די בזה. הפרוזה מרובה בחרוזיך על השירה ודי לך לעמוד בשלך.

והנני המכבדך מאד

 

תשי לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, 27 16/8 [י“ח אב תרפ”ז].

לכבוד ד"ר ח. בראדי, פראג.

ידידי היקר והנעלה!

מכתבך מפרנצנסבד הגיעני ובינתים בודאי כבר קבלת גם את כרך-המלואים לשירי רשב"ג, ספר ראשון. מוכרחים היינו להוציא מחצית הכרך, לפי שעדיין שופע ובא אלינו חומר חדש ממקורות שונים, ובעיקר מפטרבורג. עתה כבר יש בידינו כמעט כל החומר, כלומר: כל מה שהיה אפשר להשיג, והננו ממשיכים בזריזות את סדורו של הספר השני, שבו יבואו כל הנוספות הנספחות, ובתוכם גם כל ביאוריך והערותיך במדור מיוחד להם. מאד מאד נחזיק לך טובה אם תואיל להודיענו את דעתך על חצי הכרך ששלחנו לך, ואם אפשר – גם להעיר על הטעיות והשבושים שחלו בו.

מצטערים אנו מאד על שאינך שולח לנו את הערותיך היקרות גם על הכרך השני. אתה יודע עד כמה מתאוים אנחנו להוציא דבר מתוקן. ומי עוד כמוך שיוכל לסייע בדבר הזה סיוע של ממש.

“שבר הכלי” זה שאתה מתאונן עליו³⁵⁹ – יש לו תקנה. היום צויתי לשלוח אליך גם את ארבעת הכרכים הנותרים של “רשומות” והיה הכל בידך שלם לא תוסיף לדאבה עוד.

ובדבר הדיואן של ר' יהודה הלוי, שירי חול, הרי מוכנים ומזומנים אנו לקבלו מידך, ועליך להודיענו ע"ד התנאים הרצוים לך. לנו אין במקצוע זה תנאים קבועים, לפי שעד עכשו נעשתה העבודה מסוג זה רק על ידי ועל ידי חברי רבניצקי בתורת עבודה לשמה. אין אנו יודעים, איפוא, מה הם התנאים הרצוים לך ובכמה אתה מעריך את עבודתך. אנחנו נחזיק לך טובה אם תואיל אתה לנקוב את שכרך, ואם יהיה הדבר לפי כחנו, נאות לך בשמחה.

שירי ר' שמואל הנגיד אף הם הולכים ונסדרים. שני הספרים, בן משלי ובן קהלת, הרי הם כספרים חדשים, לפי שלא נודע מהם בעולם עד היום רק מקצת מן המקצת, ואולם גם בבן-תהלים יש הרבה שירים חדשים, וכבר אמרתי לך, כי נשמח מאד לצרף אותך לעבודה זו, אבל עדיין אני מתקשה בצורת הצרוף ובאפשרותו מפאת רִחוק המקום, וגם מטעמים רבים אחרים. אדרבה, אולי תמצא אתה את הדרך לכך.

ידידך המוקירך מאד

 

תשיא לפרופ' ד. מגיד    🔗

תל אביב, 27 16/8 [י“ח אב תרפ”ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

אדוני היקר!

היום הגיעונו ההעתקות החדשות של שירי רשב"ג, שתי מחברות, והיה ברוך עליהן. אנחנו מחכים בכליון עינים ממש לגמר ההעתקות, יתר השירים בצרוף שנויי הנוסחאות והערותיך. בו ביום שיגיעו אלינו יתר ההעתקות נמסור את כולן לסדור בדפוס. כבר הגיעה השעה לסיים ואין הדבר תלוי אלא בך. ומובן מאליו, כי בו ברגע שתתברר לנו כמות חלקך בספר לא נאחר מלסלק לך בעין יפה כדי עבודתך.

בינתים אולי קבלת כבר את החלק הראשון של כרך-המלאים, ששלחנו אליך בשבוע שעבר. בו תמצא גם את חלקך אתה בספר זה. בודאי לא תמנע מחוות לנו את דעתך ע"ד עבודתנו, ואנחנו נחזיק לך טובה על כך, ובהביעי לך את תודתי על עזרתך לעבודתנו בעבר הנני מביע את תקותי כי לא תמנענה מאתנו גם בעתיד.

ויהי רצון שתשוב רעיתך לאיתנה ומצאת את המנוחה ואת השלום הדרושים לך כל כך לעבודתך – עבודת הקודש – ולא תוסיף לדאבה עוד.

ידידך המוקירך מאד

 

תשי“ב³⁶⁰ לד”ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, 27 19/8 [כ“א אב תרפ”ז]

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו-יורק.

ידיד יקר!

אל נכון כבר הגיע לידך הכרך השלישי, ספר ראשון, של שירי רשב"ג. מחכה אני לחות דעתם של יודעי דבר. שלחתי אכסמפלרים גם ליתר ידידינו בניו-יורק. ההגיע הספר לידם?

את הספר השני של הכרך הזה אנו הולכים ומסדרים. מפטרבורג קבלתי את יתר החומר ואין עכשו שום מעצור. מקוה אני, כי בעוד שלשה ארבעה חדשים יצא גם החלק הזה מבית הדפוס ואברך על המוגמר.

גם שירי רמב“ע הולכים ונסדרים בדפוס וכבר נמצאים בידי הגליונות הראשונים סדורים. סוף דבר, העבודה “רותחת”, וברוך הנותן ליעף כח. מגמת מכתבי הפעם לבקש מעמך חסד קטן, באמריקה, על ידי הוצאת דברי מדע עברים שעל יד המכונות המדעיים הישראליים שלכם, יצא ספר חדש: “קובץ צואות”, שנתחבר ע”י המלומד המנוח אברהמס³⁶¹: מאד מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להמציא אלי את הספר הזה בהקדם האפשרי, דרוש הוא לי מאד לעבודתי. אינני יודע אם הספר הזה עומד למכירה או שהוא ניתן במתנה, בין כה ובין כה שלחהו אלי ושית עלי את מחירו.

ושלום לכל ידידינו.

שלך

 

תשיג למ. רבינוביץ    🔗

תל אביב, 27 19/8 [כ“א אב תרפ”ז].

לבימ"ס “דרום”, למר רבינוביץ, ירושלים.

ידידי היקר!

בבקשה להמציא אלי את הספרים האלה בהנחה הראויה; א) זכר צדיקים³⁶², ב) סדר החכמים וקורות הימים³⁶³ (מספר זה יש רק חלק ב', והיכן הראשון?), ג) מעשים על עשרת הדברות³⁶⁴, ד) גנזי נסתרות³⁶⁵. את כל הספרים האלה תמציא אלי חפשיים מתשלומים ובצרוף חשבון, שאסלקהו לך בהקדם האפשרי.

בכבוד רב

 

תשיד לד"ר ש. לוין    🔗

תל אביב, 27 26/8 [ כ“ח אב תרפ”ז]

לכ' ד"ר שמריה לוין, בזל.

א. נ.

מכתבך האחרון רומם מעט את רוחנו וחזק את ידינו. אנו מקוים, כי שובך אלינו יביא לנו ברכה. הנני חוזר שוב על הדברים שכתבתי ואמרתי לך כמה פעמים: עלינו להמיש את מתנינו מתוך המועקה של החוב, ואז דרכנו סלולה לפנינו. כחו הפנימי של “דביר” הולך וחזק מיום ליום. הספרים החדשים שיצאו במשך הקיץ עושים רושם כביר. הגושפנקא של “דביר” היא עתה המכובדת ביותר. ה“דביר” הוא עכשו המו,ל המרכזי והיחידי שעוסק בבנין הספרות העברית בא"י במלוא משמעה של המלה הזאת. התחזק והתאמץ נא, איפוא, אך הפעם, ועזרנו לפרוק עול החובות מעל צוארינו ונשאוף רוח לרוחה.

רצוף בזה תמצא קטע של עתון “הארץ”. מתוכו תראה את מנהגי מוסדותינו הכספיים והשגתם. פשפשה פשפשה “הועדה הכלכלית לא”י" ולא מצאה מקום יותר טוב להשקעת סכומים עצומים מן ביה“מ – –. גם אנחנו פנינו לאותה “הועדה” המחוכמת פעמים אחדות וכל פעם דחו אותנו בקש ובדברים של מה בכך. עליך החובה לבוא בדברים עם המנהיגים מאנ”ש ולפקוח את חעיניהם על הענין המביש והמחפיר הזה.

הראית את הספרים החדשים שיצאו על ידינו? “ספר הארץ” בעריכת פיכמן³⁶⁶ נשלח לקונגרס ובודאי תראהו שם.

מהר ושוב אלינו, אנו מצפים לך.

שלך באהבה

 

תשטו לפרופ' פרלס    🔗

תל אביב, 27 26/8 [כ“ח אב תרפ”ז].

לכבוד פרופ' פֶּרלֶס, קניגסברג.

ידידי הנעלה!

שמח אני כי באת לביתך בשלום³⁶⁷, וקבל בזה את תודתי על החבילה ששלחת לי ועל הטובות אשר דברת עלי במאמרך על תל-אביב. רוב תקוניך בשירי רשב"ג נכונים

ורה שניה נשתמש בהם. ויהי רצון שגעגועיך על הארץ, אשר עשית בה כשנה, יחזקו עליך וישיבוך שנית לשבת עמנו ולהרביץ תורה בין בחורי ישראל בארץ אבות.

להערותיך על שירי רשב"ג, הוצאת “דביר”, אנו מחכים בקוצר רוח.

והנני ידידך הנאמן

 

תשטז³⁶⁸ לד"ר י. מרקוס    🔗

תל אביב, 27 8/26 [כ“ח אב תרפ”ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו-יורק.

יקירי!

היה ברוך על המתנה היפה ששלחת אלי, ואני כבר בקשתי מעמך במכתב להמציא אלי את הספר הזה – “ספר הצואות”³⁶⁹. אין זאת כי אם לבבך, לב ידיד, הגיד לך את חפצי. אות הוא כי אכן ידי נאמן אתה לי וכמים הפנים לפנים וגומ'³⁷⁰.

הקבלת את שירי רשב"ג כרך ג'? מה דעתך ודעת ידידינו עליו?

הנני יוצא ל ארבעה שבועות לנוח באחד הכפרים בא"י.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

 

תשיז לילדי עין חרוד    🔗

תל אביב, 27 8/26 [כ"ח אב תרפז].

לילדי עין-חרוד, מערכת “ביתנו”, עין-חרד.

ילדים יקרים!

קראתי את “ביתנו” גליון שני, בעיון רב ומצאתי בו הרבה דברים יפים. מתוך השירים רואה אנכי כי המשוררים העתידים לעמוד מכם יכתבו את שיריהם במשקל יפה עפ"י הנגינה הנכונה³⁷¹.

תחזקנה ידיכם.

שלכם באהבה

 

תשיח לי. — —    🔗

תל אביב, 27 26/8 [כ“ח אב תרפ”ז].

לכבוד מר י. – –, ירושלים.

א. נ.

את מחברתך קראתי בזמנה, ומפני שלא ידעתי את כתבתך לא הודעתיך את דעתי עליה. עכשו אודה ולא אבוש כי רושם הקריאה נתנדף מלבי ולשוב ולקרוא פעם שנית אין שעתי פנויה, ואולם אחת אומר לך: אם לבבך יסיתך לכתיבה – כתוב, ואל תסתכל לצדדים ואל תפנה ל“מבינים” ו“ליועצים” רבים. בחר לך מבין חבריך אחד, אוהב נאמן, אשר לא ישא לך פנים והתיעץ אתו.

בזה מושבת לך מחברתך.

בברכת תושיה

 

תשיט לד"ר ש. לוין    🔗

תל אביב, [אוגוסט 1927. אב תרפ"ז. טלגרמה].

ציוני-ביורא, ד"ר לוין³⁷², לונדון.

ועדת התרבות של העובדים, המקיפה בפעולתה לשפה, לספרות ולספר העברי אלפי מבוגרים, נערים וילדים, נמצאת במצב מיואש לרגלי שלילת תקציבה באמצע שנת עבודתה – מחובת ההנהלה הציונית להחזיר לעובדים שכרם המקופח ולתת להם אפשרות להמשיך פעולתם.

ביאליק