תפז לפרופ' י. דוידזון    🔗

תל אביב, י“ד תשרי תרפ”ו. 25 2/10.

לכ' הפרופסור ר' ישראל דוידסון בניו־יורק.

שלום לאדוני הנעלה וברכת שנה טובה!

בודאי כבר שב אדוני אל ביתו ואל שלחן עבודתו ויש, איפוא, תקוה כי כ' יריץ אלי בקרוב את החומר הרשב“גי שבידו. אני וחברי רבניצקי כבר נגשנו לסדורו של כרך־המלואים ורוב העבודה נעשתה כבר על ידינו. מפטרבורג הגיע לידינו עד עכשיו חומר חדש מרובה וחשוב מאד, ועדיין אנו הולכים ומוסיפים לקבל משם כל פעם דברים חדשים ונאים. בתוכם נמצאים כמה שירים שבא זכרם ברשימת ניבויאר. אילו היו בידינו השירים המובטחים לנו ע”י כבודו היינו יכולים עתה למסור לדפוס את הגליונות הראשונים של כרך־המלואים. מאד נחזיק טובה לכ' אם יואיל להזדרז במשלוח החומר, על כל פנים יואיל נא בחבתו להודיענו במכתבו הקרוב למתי יאמר להמציא לנו את החומר הנ"ל.

והנני המברך את כ' בשנת עבודה פוריה

המוקירו מאד

 

תפח לפרופ' י. דוידזון    🔗

תל אביב, 25 21/10 [ג' מרחשון תרפ"ו].

כ' הפרופסור ר' ישראל דוידסון, בניו־יורק.

אדוני הנעלה!

חבילת השירים, היא וכל הנספחות אליה, הגיעה לידנו; ואני נותן לך בזה בשמי ובשם חברי רבניצקי את ברכתנו הכפולה. אנחנו עוד טרם עברנו עליה בעיון, אבל מתוך רפרוף קל עליה שמתי לב, כי שיר ל“ב, שתחלתו בכתב־ידך “יהל…. רואל לעם לך (פנה) ומר”, איננו לרשב”ג, אלא לר' יצחק גיאת¹, כמו שעולה בפרוש מתוך החתימה בראש החרוזים: יצחק בראש חרוזי הבית הראשון, וגיאת בראש חרוזי יתר הבתים. הדבור המתחיל של הבית הראשון, שבא בכתב ידך לקוי בחסר, נמצא במלואו ב“עמודי העבודה”², ברשימת הפיוטים לר' יצחק גיאת³, בצורה זו: “יה להדרש הואל לעם לך נטה וסר”. ואם הוא לגיאת, כי עתה יש לתקן בראש הבית השני: “גאה” ת' “נאה” והמלה הראשונה בראש הבית האחרון יש לתקן ולהשלים “תכן” ת' “כן”. כמו כן לא נתת לב, כי שיר כ' (20) שתחלתו בכתב ידך: “קרא העיר עלי אחי שלומות” – איננו בלתי אם נוסח אחר – אם כי שונה ורחוק מאד מאד, מן השיר ס' נ“ה בכרך הראשון של שירי הרשב”ג שלנו, שתחלתו המקוטע הוא “ובן שוחק”. אגב עלי להודיעך, כי לדעתי יש לקרוא בחרוז הראשי הנ“ל “הציר” ת' “העיר”, “אָחִי” ת' “אַחַי”, אולי גם “שלמה” ת' “שלומות”. אחרי קריאה של עיון בגליונות אשר שלחת אלי עוד אשוב לדבר בם, ככל אשר ישים אלהים בפי. עכשיו איני רוצה לעכב את תשובתי, כדי להריצה אליך ע”י הפוסטה הקרובה.

והנני נחפז לאמר לך שלום וברכה.

בידידות נאמנה מוקירך מאד

נ. ב. שמחתי לבשורה, כי יש תקוה ואחרית לכרך השני של “אוצרך”⁴. יהי רצון שנזכה כלנו לראות בקרוב גם את הכרך האחרון. בנוגע לסדר עוד נשוב לעיין בדבר, ואנחנו נעשה ככל אשר נוכל לפי החֹמר שבידנו, כדי להבליט את חלקך בעבודה, ובאופן אשר לא יבולע גם לצורת הספר וסדורו הנאה של החֹמר.

ושוב שלום, שלום רב וברכה נאמנה.

 

תפט לש. ז. ביאליק    🔗

תל אביב, 25 21/10 [ג' מרחשון תרפ"ו].

לבן אחי היקר שמואל זלמן בר' שפטיל ביאליק בהרפורד – שלום וברכה!

מכתבך הביא שמחה נאמנה בלבי, וברוך אלהים אשר לא השבית שריד לבית אחי המנוח ז“ל⁵, ואני חשבתי כי נעלמת ולא אמצאך עוד כל הימים. אמנם הגיעה אלי לפני כמה שנים שמועה רחוקה כי הלכת לאמריקה. אבל לא ידעתי איפה אבקשך שם, כי מקומך נעלם ממני, ורק מקץ כמה שנים, אחרי צאתי מרוסיה ולרגלי השמועה שנפוצה כי אני הולך לאמריקה, הגיעני פתאם מכתב ממך, ואברך “ברוך מחיה מתים”, כי באמת אֹמר לך, הן נחשבת כמת בעיני, אחרי אשר מצאתי פעם אחת במקרה בעתון היומי האמריקאי העברי “הדֹאר” את שמך המפורש “שמואל ביאליק” בתוך רשימה של שבעה עשר איש אשר נספו בקטסטרופה אחת בניו־יורק, לפני 4–3 שנים כמדומה, ובבוא אלי מכתבך מהרתי כמובן לענותך, ואולם עד היום אינני יודע אם הגיעתך תשובתי אם לא, כי מאז נסתם ממך כל חזון. עכשיו, בבוא אלי מכתבך השני בצרוף הידיעה כי בנית לך בית, כלומר: משפחה, וגם ברכך אלהים בבנים, אדע נאמנה, כי אלהים צוה אתך את החיים ואת השלום. ואני ואחי ישראל דוב שמחים שמחת אמת על המציאה היקרה שבאה אלינו בהיסח הדעת. מי יתן והרבית אלינו את מכתביך, ולא נאבד עוד איש לאחיו. אני ואשתי ת' יושבים זה כשנה ומחצה בארץ ישראל ובקיץ הזה קבענו את דירתנו בביתנו, אשר בנינו לנו בתל אביב. אחי ישראל דוב הוא וביתו נמצאים אף הם בארץ ישראל זה כארבע שנים והוא עובד בבית הוצאת ספרים שלנו בשם “דביר” והוא משתכר בצמצום למחית בני ביתו. יש לו שתי בנות, נערות טובות ונחמדות, הלומדות כאן בגמנסיה העברית במחלקה החמישית. אחותנו חנה־יהודית עודנה בזיטומיר, היא ובעלה. היא כבר השיאה את בנה היחיד ואת כל בנותיה, ואף היא מוצאת את פרנסתה בצמצום שם. איך שהוא. יהי שם ד' מבורך. בני בית אבינו, יצחק יוסף ז”ל, החזיקו ב"ה מעמד בכל תהפוכות העתים, ואלהים לא מנע מאתנו את חסדו והגענו ליום הזה.

אפשר רוצה אתה לדעת קצת על ארץ ישראל? דע לך, כי ארצנו היקרה הולכת ונבנית, הולכת ומתעוררת לחיים חדשים. בניה שבים אליה מארבע כנפות הארץ. היש תקוה כי גם אתה או אחד מבני ביתך יעלה בזמן מן הזמנים גם הוא לארץ אבות?

היה שלום, אתה וכל הנלוים אליך. במכתבך הבא הואל נא להודיעני בפרוטרוט על מצבך ועל כל המוצאות אותך מאז יצאת את רוסיה עד היום. ומוטב שתערוך אלי את מכתביך ביהודית ולא באנגלית.

והנני המברך אותך ואת ביתך דודך

 

תצ לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, ט“ז מרחשון תרפ”ו.

כ' הרה"ח ר' חיים בראדי בפראג.

לאדוני וידידי הנעלה שלום וברכה!

במכתבו היקר לפני שבועות מספר הואיל אדוני בחבתו להבטיחני, כי יעניק לכרך־המלואים של שירי הרשב"ג מהערותיו ומהגהותיו, שבודאי תהיינה לוית־חן לדיואן ויוסיפו לו שכלול ושלמות. והנה חכינו עד היום, ומאדוני אין תמונת אות. איני יכול לצייר בנפשי בשום פנים כי יפקד מקום אדוני בכרך־המלואים. ר' ישראל דוידסון כבר שלח אלי בטובת עינו כל מה שהיה בידו: הוספות, נוסחאות ועוד. הוא המציא לי שירים חדשים בלבד, שלא נתפרסמו עוד בשום מקום, שלשים וארבעה במספר. וגם ממקורות אחרים הגיעוני שירים חדשים, לא שזפתום עוד עין בדפוס. האמנם תמנע אתה, ראש המדברים בשירת ימי הבינים, את ברכתך ממני?

המצפה לתשובתך ולברכת ידיך בקוצר רוח ובכליון עינים,

המוקירך באמת

 

תצא לד"ר י. קלצקין    🔗

תל אביב, ט“ז מרחשון תרפ”ו.

למר יעקב קלצקין בברלין.

ידידי היקר!

בשבוע העבר שלחתי לך את כרך שירי מהדורה יפה, ובודאי כבר הגיע לידך.

את הגליונות של מלונך הפילוסופי⁶ קבלתי בזמנם. רואה אני כי עבודה גדולה עבדת. ובטוח אני, כי הדבר אשר יצא מתחת ידך יהא בודאי מתוקן, עד כמה שיד חבר כמוך מגעת. על רגל אחת כמובן אין לשפוט על טיבו של ספרך, אבל גם רפרוף עין כל שהוא מדף לחברו דיו לעורר בלב רגש כבוד ליציר כפך הכביר. תמהני, אם יש בדור זה איש אשר ייטיב לעשות המלאכה הזאת ממך. בשבועות הקרובים אקוה להפנות לקריאה של עיון, ואז יגיע התור גם לגליונותיך.

והנני המברכך בשלום וברוח טובה.

ידידך ח. נ. ביאליק

 

תצב ליעקב כהן    🔗

תל אביב, ט“ז מרחשון תרפ”ו.

למר יעקב כהן בוורשה.

ידידי היקר!

מכתבך הגיעני בשעה של כתיבת מכתבים ואני מזדרז, איפוא, לענותך מיד, תיכף לקריאה – תשובה.

בשמחת אמת, שמחה של מצוה, היה “דביר” מקבל על עצמו להעשות שליח להולכת כתביך אל הקהל העברי, ואולם מצב הספר בשוק – אשר לא נעלם גם ממך – מכריח את “דביר” להסתלק משליחות נעימה זו, ומי יודע אולי ישתנו פני הדברים לטוב בחדשים הקרובים, ואז נשוב⁷ להעלות על השולחן את הצעתך, אם לא ימָצא לך בינתים גואל אחר זולתנו. ואם תראה כי “דביר” מוציא ספרים חדשים, אל תתמה על החפץ. יציאת ספרים אלה היא פרי התחיבות ישנה, שאין אנו בני חורין להפטר ממנה, ועל הראשונים אנו מצטערים…

ואשר לעלותך לארץ – אל לאיש החפץ לעלות לארץ באמת ובתמים לחכות לנסים. ענני שמים לא ירדו אליך להעבירך הנה. – – – ואם בוחר אתה בלב שלם בארץ ישראל, אל תבט אחריך. עלה והצלח!

והנני ידידך האומר לך שלום וברכה

ח. נ. ביאליק

 

תצג להנהלה הציונית בירושלים    🔗

תל אביב, כ“ד חשון תרפ”ו. 25 11/11.

כ' ההנהלה הציונית בירושלים.

א. נ!

בתשובה על מכתבכם מיום י"ט מרחשון מספר 20/3143, הנני שולח לכם נוסח של ברכה לועידה הבלטימורית⁸ ואתם תמציאוהו לשם בשמי למועד הנכון.

וזהו הנוסח:

"היהדות האמריקאית, בעמלם המבורך של ראשי ציונים החרוצים והמסורים, רכשה לה את הכבוד ואת הזכות לעמוד בראש מכלכלי דבר הגאולה והבנין של ארצנו הלאומית בשעה ההסטורית הגדולה והאחראית ביותר. אל נא יותרו על הכבוד ועל הזכות הזאת! יוכיחו נא בעבודתם התכופה ובתוצאותיה הכפולות־המכופלות, כי אכן בני בניו של עם קשה־ערף הם ואך לשוא יעמלו תועי לבב, בני בניו של ירבעם, להתעות את העם ממסלולו ההסטורי ולהזנותו אחרי נסיונות של תהו⁹. יוכיחו נא לכל כי דרך התשועה השלֵמה לעמנו אחת היא: הדרך לציון. יהי, איפוא, אלהי ציון אתכם בעבודתכם, את חילכם יברך ואת פעל ידיכם ירצה“.

 

תצד לפרופ' י. מ. אלבוגן    🔗

תל אביב, כ“ד חשון תרפ”ו. 25 11/11.

כבוד הפרופ' הד"ר מר י. מ. אלבוגן בברלין.

אדוני הנעלה!

דבריך הטובים על שירי הרשב“ג¹⁰ גרמו לי ולחברי בעבודה, רבניצקי, קורת רוח מרובה. הננו מכינים עתה לדפוס גם את הכרך השלישי, הוא כרך־המלואים, שיבואו בו כמה וכמה שירים חדשים להרשב”ג, שלא נתפרסמו בדפוס עד היום בשום מקום. הפרופ' ישראל דוידסון בטובו ובחביבותו המרובה הוא בלבד המציא לנו שלשים וארבעה שירים חדשים. מלבד זה הגיעונו כמה שירים חדשים מפטרבורג, מעזבון פירקוביץ והרכבי. הספר על פי כמותו לא יקטן, איפוא, מן הקודמים, ובצאתו לאור לא נאחר מהמציאו לידך.

מאד מאד הייתי שמח אילו נזדרז אדוני להמציא ל“דביר” את תרגום החלק השני של ספרו “תולדות התפלה והעבודה”¹¹. כבר הגיעה השעה להשלים את החסר. שמעתי, כי יצא המקור הגרמני של הספר בהוצאה מתוקנת ומשוכללת, ולא תהא כוהנת – העברית – כפונדקית!

המוקירו מאד

 

תצה להרב א. חן    🔗

תל אביב, כ“ד חשון תרפ”ו. 25 11/11.

להרב הנעלה מר א. חן בצופוט ¹².

אדוני וידידי הנכבד!

אני מחבב את דבריך באשר הם. דולה אתה מלב מלא ועובר על כל גדותיו, ופעמים גם מבארות עמוקות. יהי אלהים עם פיך ועם לבבך כל הימים, ובבואך אל הקודש אל תשוב ריקם.

היש לך עוד דברים אלי, ידיד יקר? אם יש השמיעני ואשר תשיג ידי לא אמנע ממך.

והנני המכבדך מאד ח. נ. ביאליק

 

תצו לח. פ. ברגמן    🔗

תל אביב, כ“ד חשון תרפ”ו. 25 11/11.

למר ח. פ. ברגמן ברובנה.

ידיד יקר!

כבר כתבתי לך זה כמה פעמים כי קבלת רשיון כניסה בשביל איש כמוך קשה מקריעת ים־סוף. וגם אין להשלות את נפשך כי תמצא לך מחיה פה בנקל. הפרנסה קשה כאן, בארץ ישראל, מקריעת האוקינוס, ואף על פי כן אעשה את בקשתך ואנסה דבר ל – –, אולי יאות לך ועשה כהצעתך. מי יודע, ברצות ה' דרכי איש גם המטאטא יורה כחץ, ואולי באמת תבוא לך הפעם התשועה על ידו.

והנני האומר לך שלום וברכה בלב שלם ובידידות נאמנה

 

תצז למ. י. ברוטמכר    🔗

תל אביב, כ“ד חשון תרפ”ו. 25 11/11.

למר משה יהודה ברוטמכר¹³ בהורודוק.

רֵע נעורי!

מכתבך עורר בלבי תלי תלים של זכרונות ואני שמח מאד על ההזדמנות לאמר לחבר נעורי ושותף חלומותי שלום וברכה.

הימים הטובים, ימי הזוהר אשר רוינו נחת, לא ימחו מן הלב לנצח, ומי יתן ונקבצו הנפרדים על אדמת אבות ולא תביֵש זקנתם את בחרותם.

ואשר להצעתך בדבר שירי בחרותי¹⁴, עלי לאמר לך, כי הצעה זו לא נראית לי. סוף סוף השירים ההם לא היו אלא מעשה ילדות, ואינם כדאים לחזור עליהם ולטפל בהם. וחוץ מזה, אין השירים האלה בידי, ולא אדע איפה אבקשם. אולי יש מהם העתקה ביד אחד מחברי. אבל בידי אין מהם כל זכר ושארית.

והנני המברכך בשלום וברכה

באהבת נעורים

 

תצח לפרופ' ש. קרויס    🔗

תל אביב, ל' חשון תרפ"ו. 25 17/11.

כ' הפרופסור ר' שמואל קרויס בוינה.

לידידי ואדוני הנעלה, שלום וברכה!

במצות הרופאים ארכו לי ימי הבטלה יותר מאשר דמיתי, ועתה, בשובי לעבודת יומי, יהי אחד מן העשרה הראשונים המכתב הזה לאדוני בדבר הוצאת ספרו “קדמוניות התלמוד”, חלק שלישי¹⁵. לדברי אנשי פקודתנו כבר הודיעו לאדוני, כי תור ספרו לעלות על מכבש הדפוס יגיע בימי החרף הזה, ואני, אחר אשר בדקתי את הדבר מצדי צדדים, [מצאתי], כי, לפי שעה, אכן רב מאד הדוחק בבתי דפוסינו פה מרוב עבודה, ועד שלא יפנו בתי הדפוס מן הספרים העומדים לצאת מהם בקרוב לא יוכלו לקלוט עבודות אחרות. גם “דביר” עומד לגמור בימים האלה ספרים אחדים ותיכף לאחר יציאתם ימסור לדפוס כתבי יד חדשים, וביניהם גם כתב־היד של כ'. על כל פנים יהא לב אדוני סמוך ובטוח כי כתב ידו נמצא בידים נאמנות, בידי איש אשר אין כמוהו יודע לכבד ולהוקיר את פרי עמל אדוני.

והנני האומר שלום וברכה לאדוני ולעבודתו היקרה בעיני כל הימים.

 

תצט ליצחק כ"ץ    🔗

תל אביב, ל' חשון תרפ"ו.

למר יצחק כ"ץ, בחיפה.

א. נ.

על שאלתך במכתבך מיום כ"ח חשון¹⁶ איני יודע באמת מה אשיבך. כלום מאמין אתה באמת ובתמים כי יש בכח ראיותיך והוכחותיך ללמד תועים בינה? לאנשים ההם אין חפץ בצדקת הצד שכנגדם, ושום נמוקים הגיוניים ודברים נכוחים לא יעבירום מדעתם, וכשתעמיק בדבר, תמצא כי כל המחלוקת איננה לשם שמים, אלא היא באה מתוך נמוקים שפלים של חשבונות פרטיים או מתוך רדיפה אחרי הכבוד והבצע.

ואף על פי כן, אם יצרך מתגבר עליך לצאת כנגדם במאמר – מה מעכב בידך? צא, נסה אליהם את דבריך! רשימה ארוכה של נשים גדולות, אשות חיל ורבות עלילה, יש בה כדי לעשות רושם, ובבואך לעמוד על המנין אל נא תשכח לצרף אל הרשימה גם את הנשים הלמדניות של אחרי תקופת התלמוד, מאז עד ימינו אלה. כמדומה שמספרן ירבה מן כ"ט.

בכבוד גמור

 

תק לד. מגיד    🔗

תל אביב, 25. 27/11 [י' כסלו תרפ"ו].

לכ' ד. מגיד בלנינגרד.

ידידי הנכבד!

לפני שני ירחים בערך נשלחו אליך:

א. חמש לי“מ שכר־סופרים בעד חלק משירי הרשב”ג שלך שנתפרסמו ב“ספר השנה” ש. ז.¹⁷

ב. הגליון שבו נדפסו השירים הנ"ל.

– – – אנו תמהים על אשר הפסקת את המשלוח של יתר שירי הרשב“ג שבידך. האמנם חזרת מדעתך למסור את כולם לפרסום? אפילו אם כך – הואילה להודיענו את זאת ולא נעכב את יציאת כרך המלואים לשירי הרשב”ג.

בכרך זה משתתפים הפרופ' ר' ישראל דוידסון מניו-יורק, ד"ר חיים בראדי מפראג ואחרים.

בכבוד רב

 

תקא לד"ר י. קלצקין    🔗

תל אביב, 25 14/12 [כ“ז כסלו תרפ”ו].

לה' יעקב קלצקין בברלין.

ידידי היקר!

לא כונת הפעם את השעה בבקשתך¹⁸. בשום פנים איני יכול לקבל עלי עבודה זרה כל שהיא, לפי שעבודה רבה משלי מוטלת עכשיו עלי בשעור גדול ממדת כחי. וחוץ מזה הנושא אשר בחרת לי, אף כי קרוב לרוחי הוא, בכל זאת אינני מוכן לו בשעה זו, ולהכניס עתה את ראשי בקולר חדש, אין לי כל רצון וכל יכולת. הנני מוכרח, איפוא, להשיב הפעם את פניך, ואלהי האנציקלופדיות ישלח לך פועל אחר במקומי, אשר ייטיב ואשר ימהר ממני לעשות את מלאכתו.

את ספרך “שקיעת החיים” מהדורה מהודרת קבלתי באיחור זמן, ותודה לך. הורני מה אעשה באכסמפלר בן המהדורה הפשוטה. האשיבנו אליך או אמסרנו בארץ לאשר תצוה? ה“קרעים” וה“תחומים” נמסרו כבר, לדברי אנשי משרדנו, ליד אחד העם.

את גליונות ההגהה¹⁹ אני קורא קמעא-קמעא ונהנה. בעוד ימים אשיבם לך. אבל בלי הערות, לפי שאין שעתי פנויה לכך. מאד אחזיק טובה לך אם תשלח אלי את יתר גליונות ההגהה.

בידידות נאמנה שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. חמתי על סולוביטשיק ועל שמחוני! שניהם חייבים לי תשובה, ולא אתפיס להם עד אם ישיבוני דבר, ובכ“ז שלום וברכה להם ולעבודתם. הנ”ל

 

תקב לד. מגיד    🔗

תל אביב, כ“ז כסלו תרפ”ו. 25 14/12.

כ' החכם ר' דוד מגיד בלנינגרד.

אדוני הנכבד!

את חבילת השירים האחרונה קבלתי במועדה. כ' מתאוה לראות את השירים יוצאים לאור כולם יחד, ואולם אם כן עליו להזדרז ולהמציא אלי את גופי השירים כולם כאחד בהקדם, ואח"כ ימציא את הערותיו ופירושיו בפני עצמו, שכן גם דרך סדורם של קובצי שירים מעין אלה בדפוס, כגון הדיואן של יהודה הלוי לבראדי (הוצאת “מקיצי נרדמים” וכו'). אין לך, איפוא, שום סבה לעכב בידך את העתקת השירים עד שתחבר אליהם את כל הערותיך, ובהיות כל החמר השירי לנגד עיני במלואו, אפשר יהיה להוציאו לאור בצורה שאתה מתאוה אליו. עכשיו, כשאתה שולח אותו קמעא קמעא, אף פרסומו נעשה קמעא קמעא, שאם נבוא לחכות עד שתמציא אלי את השירים כולם, אותם ואת הערותיהם ואת פירושיהם, יעברו עדן ועדנים, ואף אחד מן השירים לא יראה אור.

ועתה, אם באמת ובתמים אומר אתה לפרסם את כל שירי הרשב"ג שברשותך, אין לך בלתי לעשות כעצתי ולהריץ אלי בהקדם האפשרי את כל הטכסטים השיריים שברשותך.

בכבוד ויקר

 

תקג לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו. 25 15/12.

לכ' הרב החכם ד"ר חיים בראדי בפראג.

ידידי הנעלה!

מכתבך היקר לי שמחני מאד. עתה בטוח אני כי בימי החנוכה הקרובים תקדיש שעות מספר לערוך בכתב את הערותיך לשירי הרשב“ג, ואני אשים להן מקום כבוד בכרך־המלואים, ההולך ומתמלא שירים חדשים מזמן לזמן. חוששני, כי הכרך הזה, שיכיל בעיקר שירים חדשים לגמרי, לא ימעט ע”פ כמותו מן הקודמים לו.

ואת יתר השירים שבידך בבקשה להמציא אלי בטובת עינך מיד את העתקתם, כי מכולם יש בידי רק שלשה: א‘. “אשר ראה לכל צפון” – והוא נדפס כבר בכרך ב’ שלנו –, ועוד שנים לקויים בחסר ומקולקלים מאד.

בבקשה לצוות להעתיק אותם על חשבוני ולשלחם אלי בהקדם, ואל נא תתן לי פתחון פה לאמר: “שכינה מעוכבת לך”²⁰.

בדבר השיר “תבֹרך יה אדון עולם” גם דעתי נוטה לדעתך כי לרשב“ג הוא, ודיה עדותו של בעל “שקל הקודש”²¹, ואולם בידי יש רק הנוסח המשוקע בשירי הראב”ע של ר' דוד כהנא²², והוא משובש, ולדבריך גם חסר חמשה חרוזים. מובן מאליו, כי גם העתקת השיר הזה תואיל בטובך להמציא אלי.

השלום לעבודתך ב“מחברות עמנואל” ובגמר הדיואן של ר' יהודה הלוי? הנזכה בקרוב לראותם בדפוס?

ושלום רב לך ולחכמתך ולעבודתך הגדולה.

בידידות אמת

 

תקד לפרופ' אלכסנדר מארכס    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו. 25 15/12.

כ' הפרופסור ר' אלכסנדר מארכס בניו-יורק.

אדוני הנעלה!

יקבל נא בזה את ברכתי הנאמנה על חבתו וטובת עינו עלי, כי זכרני ולא שכח להמציא אלי בטובו את הפיוטים החדשים שמצא בספר “חזונים”²³. אמנם מארבעת הפיוטים, רק שנים חדשים לי (“מי כמוך” ו“שביעי לעם זו קדשת”); ואולם גם בשנים האחרים מצאתי כמה נוסחאות ישרות ומתוקנות, שאסתייע בהן בכרך־המלואים, ואזכיר עליהן את שם כ' לברכה.

מאד אחזיק טובה לאדוני, אם יואיל בטובו למסור את ברכתי הנאמנה לעוזרו הנכבד הד"ר שאול גיטלזון על טרחתו בהעתקת השירים. יהי ברוך לד'. מאד ינעם לי להמציא אליו מספרי “דביר” מאשר ייטב בעיניו.

ביחד עם ארבעת הפיוטים הגיעוני גם שני ספרים ששם הרב הד"ר ל. פינקלשטין²⁴ נקרא על המתנה הזאת, ולפי שלא נצטרף אליהם שום מכתב אינני יודע למי אני חייב תודה עליהם. אני מביע בזה את תודתי למשלח באשר הוא, כי יש לי יסוד לשער, כי גם בזה יד אדוני באמצע.

והנני חותם בברכה ובשלום ובהכרת תודה.

הדורש שלומו

 

תקה לפרופ' י. דוידסון    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו.

כ' החכם הפרופ' ר' ישראל דוידסון בניו-יורק.

אדוני הנעלה!

גם אני מתוך עבודתי עמדתי על הדבר, כי הרבה שירים יש שהם חסרים הרבה בתים רצופים, ואין זאת כי אם היה לפני המעתיק כתב־יד לקוי בחסר והוא לא הרגיש בחסרון וקרב רחוקים.

הנוסח: “בצדקת אב יד שולח”²⁵ יפה מאד, ואע“פ שאנחנו נטינו מפרושו של זק”ש²⁶ בחרוז זה ופרושנו מתישב יותר על הלשון, בכ"ז נראה לנו נוסח זה: (אב יד – ת' “אביר”) מכוון יותר אל האמת.

ההפסקה שתבוא בהוצאת אוצרך²⁷ לרגלי נסיעתך מצערתני מאד, ואולם את צערי זה הפיגה בשורתך, כי בימי האביב הבא תסור לארצנו, ונתראה פנים – לא למלחמה, חלילה –. הרבה דברים והרבה הצעות בפי אליך, ואולם את כולם דוחה אני ליום המאושר ההוא.

והנני המקבל את ידידותך בשתי ידים וחותם בידידות כפולה.

נ. ב. בינתים הגיעוני הפיוטים – ארבעה במספר–שהעתיק בשבילי לבקשתך הפרופ' מארכס והנני מביע בזה לך ולפרופ' מארכס היקר את ברכתי הנאמנה על טובת עינכם ועל עזרתכם המדעית היקרה לי מאד. ויהי ברוך הד“ר שאול גיטלזון המעתיק. מארבעת הפיוטים שנשלחו לי, הפעם אחד חדש לי לגמרי (“מי כמוך”), והוא בודאי לרשב”ג ונאה לו ע“פ סגנונו²⁸. (הה, מי יתן ובא לידי גם ה“מי כמוך” הרשב"גי הגדול, זה הגנוז בגנזי גינצבורג בפטרוגרד, וזכרו בא אצל צונץ). השני (“שביעי לעם זו קדשת”) מסופקני אם הוא להרשב”ג²⁹. השלישי והרביעי שניהם כבר ישנם בידי, אבל יפה עשיתם ששלחתם אותם אלי, ויישר כחכם. מצאתי בהם כמה נוסחאות ישרות ומתוקנות, ואני עתיד להביאם בכרך־המלואים, ואזכיר עליהם את שמותיכם לטובה.

 

תקו למ. דיזנגוף    🔗

לב' ראש העיריה מר מ. דיזנגוף, כאן.

ידידי היקר!

על מכתבו מיום כ“ב כסלו ש. ז. הנני להודיע, כי גם אני קבלתי מאת ה' דובינסקי העתקה של המכתבים בענין משפחת הרב המנוח מזא”ה³⁰, ואני מוצא, כי הצעתו להעביר את המשפחה הזאת לארץ ישראל נכונה היא מכל צד, ועל ראשי העסקנים בארץ מוטלת החובה לקבל על עצמם את האיניציאטיבה בדבר הזה. מובן מאליו, כי יש להכין קודם כל מקור לפרנסתה. יודע אני את בן הרב המנוח ז“ל, את סעדיה, בתור צעיר יקר שירש מאביו כשרונות רבים, ובתוכם את כשרון ההטפה, וגם את מסירותו הנאמנה לעניני האומה וקדשיה. הצעיר הזה ידוע במקומו גם בתור עובד מדעי חרוץ, ואת רובי עתותיו הוא מקדיש לעבודה מדעית נקיה במקצועות החביבים עליו. חושב אני, כי לצעיר כזה ימצא מקום של כבוד גם בארץ ישראל, וראויה משפחת מאז”ה שתעמוד לה זכות אביה, להפנות אליה את לב עסקנינו, ולהביאה אל הארץ אשר נשא המנוח אליה את נפשו כל ימיו.

בידידות נאמנה

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו.

 

תקז לועידה החנוכית בויניפג    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו. 25 15/12.

כ' הועידה החנוכית בויניפג.³¹

א. נ.

דבר טוב רחש לבכם, לקרוא לועידה לשם בירור שאלות החנוך העברי בארצכם. ראוי הוא דבר החנוך שיהפכו ויהפכו בו, כי הוא הוא יסוד קיומנו הרוחני ובהתמוטט היסוד הזה יפלו יום אחד כל בנינינו הלאומיים. ואל נא תשכחו כי דעת הלשון העברית היא סוף סוף יסוד היסודות בחנוכנו. הרבו את דעת הלשון הזאת והעמיקוה. הביאו את האהבה לספר העברי בלב כל ילד ונער בישראל, הכניסו את הספר העברי לכל בית ישראל, כי הספרות היא המפתח הנאמן ביותר לאוצרות האומה ולכל היכליה הפנימיים.

והנני המברך את ועידתכם בהצלחה

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

למנהל הועידה החנוכית בוויניפג מר ל. לֶוויט שלום רב.

 

תקח ליעקב קינצלר    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו.

למר יעקב קינצלר באנטורפן.

א. נ.

אינני מתנגד לפרסום המנגינה של “הכניסיני”, אעפ"י שבאזני לא שמעתיה. דן אני כך: אם תזכה תתקבל ואם לא תזכה לא תתקבל ותשתקע מאליה, ולמה נחשוש לפרסומה?

בכבוד רב 

 

תקט לחוג התרבותי “ביאליק” בוַרדֵין    🔗

תל אביב, כ“ח כסלו תרפ”ו.

כ' החוג התרבותי “ביאליק” בוַרדֵין ³²

א. נ.

בחפץ לב הנני נענה לבקשתכם, לקרא את שמי על חוגכם התרבותי, ומי יתן והצלחתם בעבודתכם לקרב לבבות רבים לעמנו, לעבדו ולאהבה אותו.

בכבוד רב

 

תקי להרב א. חן    🔗

תל אביב, [ו' טבת תרפ"ו] 25 23/12.

כ' הרב א. חן בצופוט.

ידידי היקר!

צעקת לבבך מצאתני בכשלוני וברפיון ידי. במה אוכל להושיעך, ידידי? כלום אין אתה ולבך יודעים כי כל אותם “מראי המקומות” שבמכתבך אינם באמת אלא חלל ריק, ואין שם בשבילך אף נקודת משען אחת? כלום אין פקח כמוך מבין, כי בקשה סתם או המלצה סתם על מי שהוא במקום שאין צורך גמור ב“ממלא מקום” אין בהן תועלת של כלום, ודינה כדין זריה לרוח? אילו מצאת באמת מקום פנוי ממש, כי אז היתה גם תקוה להמלצה, ועכשיו למי אכתוב ומה אכתוב ומה אועיל כי אכתוב? מכל דבריך רק אחת ברורה לי, כי צערך צער וכאבך כאב, אך תרופתך, ידידי, אהה, איננה תרופה.

מה, איפוא, אעשה לרוחתך, ידידי. עצתי כי תחקור תחלה כראוי את כל המקומות אשר צל תקוה נשקף לך מהם, לדעת ברור מה המקום הפנוי שם ובמי תלוי דבר המנוי, ואז אולי יהי גם כחי עמך להושיעך ברב או במעט.

והנני הדורש את שלומך וטובתך בכל לב ומתאוה לראותך בשלותך.

 

תקיא לחברת “הספר”    🔗

תל אביב, ו' טבת תרפ"ו. 25 23/12.

לכבוד חברת “הספר”, לונדון.

א. נ.

קבלתי את האטלס שלכם³³ וברכתי עליו את ברכת הנהנין. מלאכתכם מלאכה גדולה ויפה. עתיד האטלס זה להחיות ולהמחיש על התלמיד העברי את למודי הגיאוגרפיה ודברי הימים, ומעתה לא יהיו אלה בעיניו תלויים ברפיון ומרחפים בחללו של איזה תהו, ולא עוד אלא שזווגן הראשון של האותיות העבריות עם צבעי המפות השונות לגיאוגרפיה ולהיסטוריה יש בו כדי לשמח את תלמידינו ולהסיר מלבם את מרירות העלבון שהרגישו תמיד מתוך ההכרח להשתמש במפות מנומרות באותיות זרות וזרועות כלאים. יישר כחכם.

בכבוד רב

 

תקיב³⁴ לא. אלמאליח    🔗

תל אביב, [ו' טבת תרפ"ו] 1925. 23/12.

לכ' מר אלמאליח בירושלים.

סופר נכבד.

אכן נפלה השמטה בנוסח המודעה של מחלקת “עפר”, ושם בעל החוברת “כלילה ודמנה” נגרע מבין שמות המתרגמים, בעטיו של מסדר רשימת המחברות הנזכרות במודעה. ברם, היתה גם סבה לשגגתו: באמתחת “דביר” נמצאים שני מיני “כלילה ודמנה”, אחד “כלילה ודמנה” השלם, זה שלך, שלא נועד כלל לקטנים, ואחד – פרורים קטנים, קצת ספורים ומשלים מלוקטים מתוך תרגומי “כלילה ודמנה” בגלגולים שונים ומעובדים לילדים. מהם כבר נתפרסמו בדפוס לפני שנות מספר בחריסטומטיות או גם בחוברות מיוחדות, כגון: “השועל והתרנגולים”, “הארי והשועל”, “הפיל והארנבת” ועוד. מסדר הרשימה לא ידע, איפוא, במי הכתוב מדבר, ומספיקא סתם את “משנתו”.

על כל פנים אל נא תדאג לגורל “כלילה ודמנה” מעשה ידך. על ספר זה תבוא מודעה מפורטת לבד קרוב לצאתו לאור, לפי שהוא קובע ברכה לעצמו. ועם זה הנני לבשרך, כי יום צאתו של תרגומך איננו רחוק עוד, כמו שאתה חושב, וכבר הוא הולך ונסדר בדפוס בשקידה רבה, ולפי חשבוני יגָמר סדורו בסוף החורף הזה. עד עתה נסדרו ונדפסו שני גליונות ואת שניהם צויתי להריצם אליך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תקיג לש. גינצבורג    🔗

תל אביב, י“ב טבת תרפ”ו. 25 29/12.

לכבוד הד"ר שמעון גנצבורג בברוקלין.

ידיד יקר!

גם לפני בוא מכתבך אלי קראתי ב“הדואר” ע"ד אסונך הגדול³⁵. מה אנחמך, יקירי? תנחמך עבודת חייך.

בשבתך לעבודתך לסדר את הדרמות של הרמח“ל תואיל לשים לב אל המקומות ה”שאולים" מן הספרות האיטלקית. לא מעטים מקומות כאלה ב“לישרים תהלה” וב“מגדל עז”, כמו כן תשים לב להעיר על דרכי הסגנון המיוחדים שנתחדשו ע“י רמח”ל וגם לאלה המשותפים לו ולמשוררים העברים בני דורו באיטליה.

ובהתפללי ליום שתזכה לעלות לארץ ולעבוד את עבודתך על הר הצופים הנני המברכך בנחמת אמת.

ידידך ודורש שלומך באהבה

ח. נ. ביאליק

 

תקיד לדוד גולומב    🔗

תל אביב, י“ב טבת תרפ”ו. 25 29/12.

למר דוד גולומב, בברלין.

ידידי הנכבד!

את ספרך “התורה והתלמוד”, ח"ב³⁶, קבלתי, ותודתי נתונה לך בזה כי זכרתני ולא שכחתני. בשעות הפנויות אשתדל לעיין בו, ואם אמצא בו דבר טוב תברכך נפשי. הלא תדע, ידידי, כי אינני מסכים לעיקר שיטתך³⁷. ואולם כפירה זו בעיקר לא תמנעני מלהודות על האמת ולקבלה ממי שיאמרה, כי גם זאת אדע כי יש אשר יגיע האדם אל האמת גם בדרכים עקלקלות.

והנני האומר שלום לך ולתורתך

 

תקטו לא. ז. אשכולי    🔗

תל אביב, י“ב טבת תרפ”ו. 25 29/12.

למר א. ז. אשכולי, ברלין.

יקירי אשכולי!

קבלתי את המחברות “סיני וגריזים”³⁸, ותודה לך. את מחירם אשיב לך באלה הימים. בבקשה להזמין בשבילי אצל המו"ל את יתר המחברות בצאתן ולמסור את אדריסתי.

שמחתי מאד לשמוע מפיך, כי נגשת לעבודות ספרותיות חדשות. יהי אלהים עם ידך ועם רוחך.

מאד אחזיק לך טובה אם תמציא לידי את כל המחברות של ה“משנה”³⁹ שיצאו בארבע השנים האחרונות.

בכבוד רב 

 

תקטז לראש הועד הלאומי בירושלים, לד. ילין    🔗

תל אביב, כ“ו טבת תרפ”ו. 26 12/1.

כ' ראש הועד הלאומי בירושלים. ר' דוד ילין נ"י.

ידידי הנעלה!

אני מביע בזה את תודתי הרבה לאספה הנעלה של הועד הלאומי על הכבוד הרב אשר חלקה לי בשימה עלי את ההרצאה הראשונה על החנוך והתרבות, ואולם לצערי הגדול מוכרח אני להסתלק מזה. טובת הענין דורשת כי המרצה לא ירפרף על פני השטח העליון של הנידון, אלא ירד לעמקם של דברים למדרש ולהלכה והעיקר – למעשה. הרצאה כזאת צריכה, איפוא, לצאת מפי איש העומד באמצע המעשים של החנוך והתרבות העברים בארץ, ובא במגע קרוב וישר עם כל מוסדותיהם. אני, לצערי, אינני יכול להתפאר בכך. עודני כאורח בארץ, ולא נכנסתי בעבי המעשים, ולמה אשים את עצמי מורה הלכה בפני רבותי?

ובברכי את אספת הנבחרים בעבודה פוריה לטובת בנין הארץ ותקומתה השלמה בחומר וברוח

הנני אומר לך שלום רב.

ידידך הנאמן

נ. ב. לצערי הרב היית אתה בתל אביב בשעה שאני הייתי בירושלים ולא נתקיימה ישיבתנו השלישית המשותפת בדבר המכון לחקירת הלשון העברית. מסופקני אם נזדמן עוד לפונדק אחד לפני צאתי.⁴⁰

ואתה וביתך וכל אשר לך שלום שלום.

 

תקיז לד"ר ח. בראדי    🔗

תל אביב, כ“ו טבת תרפ”ו. 26 12/1.

כ' הרב החכם הד"ר חיים בראדי בפראג.

שלום וברכה לך ידידי הנעלה!

מכתבך מיום י"ב טבת וחבילת הערותיך⁴¹ הגיעוני היום, ואני ממהר להודיעך בזה, כי בחפץ לב נשים בכרך־המלואים מקום של כבוד לכל הערותיך שעד עכשיו והבאות על שני הכרכים הקודמים, כי רובן ככולן נכוחות מאד, ואנחנו הלא אין נגד עינינו בלתי אם מטרה אחת: להוציא דבר מתוקן עד כמה שזה הוא בגדר האפשרות. אל נא תרפינה, איפוא, ידיך מהעיר גם להבא על השירים והַמצא את הערותיך אלינו מיד. ואני מביע לך מראש בשמי ובשם חברי את תודתנו הנאמנה על עזרתך, היקרה לנו ואשר נדע להעריכה כראוי לה.

וכדי שלא יתעכב סדורו של כרך־המלואים הננו מבקשים אותך מאד להחיש אלינו את משלוח העתקת השירים שבידך לפי הרשימה שבמכתבך הקודם. ואתה, בזמן סדורו של פנים כרך־המלואים, תמשיך את הערותיך שתבאנה בסוף הכרך הנ“ל אחרי הפנים. ותמהים אנו שלא הזכרת במכתבך כלום ע”ד העתקת השירים שבידך.

אפשר כי בעוד ימים אחדים אצא לאמריקה ואשהה שם שבועות מספר ואתה תואיל בטובך לשלוח את העתקת השירים הנ“ל לחברי רבניצקי ע”פ הכתבת של “דביר”.

שמח אני, כי “מחברות עמנואל” הולכות ונדפסות, ואם גם תצאנה בשני חלקים אין רע. לעומת זה מצטער אנכי מאד על השבתון בהדפסת הדיואן⁴². מה מעכב? הבה נקוה כי סוף סוף תגיע גם שעתו של הדיואן וימי צאתו לא ימשכו עוד.

ואשר ליתר מחשבותיך ע“ד הראב”ע והרמב"ע – דברים רבים בפי אליך. הרבה יש לי להצטער על אשר מסבות שונות שלא כאן המקום ולא עתה העת לדבר עליהן לא נתקימו דברי הברית שהיו בינינו לפני חמש שנים בענין הוצאת הדיואנים⁴³. בשובי מאמריקה אקוה לבוא לפניך בהצעה חדשה, שאולי תקרב אותך יותר למטרתך ותתן לך את היכולת להשלים את חפץ לבך ולהביא גאולה לשירתנו הספרדית.

והנני המחכה בקוצר רוח לתשובתך התכופה ולהעתקי השירים.

ידידך הנאמן המברכך בשלום

 

תקיח לד"ר י. קלצקין    🔗

תל אביב, כ“ח טבת תרפ”ו. 26 14/1.

לכבוד הד"ר יעקב קלצקין בברלין.

ידיד יקר!

זה עתה קבלתי את הגליונות של אות מ‘⁴⁴, ותודה. בודאי שמעת כי יוצא אני לאמריקה, ויציאה זו תחול בעוד שלשה ימים, והיו גליונותיך לי לצידה לדרך, לעיין בהם בעתות הפנאי באניה, ומי יודע אם לא ישמשו לי סגולה ושמירה מפני המזיקים, ממחלת הים ושאר מרעין בישין. הרי במקצת גם בעל מופת אתה. לא כך? ואם כן אולי גם תברכני מרחוק, שתהא יציאתי לשלום וחזירתי לשלום, ולא יבושו בי שולחי וכו’, הכל כאמור בתפלת “הנני העני ממעש”. – –

ואני אומר לך שלום וברכה ומצפה להפגש עמך באמריקה.⁴⁵

שלך ח. נ. ביאליק

 

תקיט לד"ר ב. מ. לוין    🔗

תל אביב, כ“ח טבת תרפ”ו. 26 14/1.

לכבוד הד"ר ב. לוין, חיפה.

שלום וברכה!

התענגתי הרבה על ספרך “אגרת רב שרירא“⁴⁶. מלאכה גדולה עשית ויישר חילך לאורייתא! מי יתן ומהרת לשלח החוצה את יתר תורת הגאונים וסתמת כמה פרצות בחומת התקופה ההיא. תחזקנה ידיך. את הלי”מ מחיר הספר צויתי לשלוח לך היום. – – –

בכבוד רב 

 

תקב לבן־עמי    🔗

תל אביב, כ“ט טבת תרפ”ו. 26 15/1.

אחי בן־עמי!

קבלתי את תוכחתך, כמשפטי תמיד, באהבה, כי בטוח אני בה שאף היא מאהבה באה; ואף על פי כן אין דעתי כדעתך הפעם⁴⁷. הישוב בכל מגרעותיו ישוב ארץ־ישראל הוא, ועתה הגיעו לו ימים קשים, ומי זה ימלאנו לבבו לעמוד ביום צרת הישוב מנגד? ובכלל אֹמר לך, חביבי, כי מרבה אתה לקטרג יותר מדאי על ארצנו ועל בניה־בוניה. הלא מחובבי רבנים אתה, תא שמע מה שאמר בענין הזה הרב א. י. קוק. פעם אחת באו וצעקו לפניו: רבנו, למה אתה מחשה? החלוצים מטמאים את הארץ: אוכלים טרפות, מחללים שבתות וכו', אמר להם: הצעקה למה? צא ולמד: לקדשי-קדשים מותרת הכניסה לכהן גדול בלבד ורק פעם אחת בשנה, ביום הכפורים, ואף על פי כן, בשעת בנין המקדש יוצאים ונכנסים שם כל שעה הנגר והבנאי והטַיָח בסנדליהם המלוכלכים. הניחו להם לצעירינו, עסוקים הם בבנין! ואם הרב קוק כך, אתה מה כי תלין על הצעירים?

ובכ"ז שמא תאמר כי ברצון אני נוסע לאמריקה אינך אלא טועה. אני מובל שמה כשור לטבח. מה לעשות? אין ברירה!

הספרים אשר הבטחתי לתת לך בפעם הקודמת, עדיין סגורים הם בארגזיהם במרתף, מאין לי מקום להם בביתי ובארונותי. עם פתיחת הארגזים אצוה לשלוח אליך מעשרת האכסמפלרים הראשונים.

ראיתי פה את בנך מיכה. אכן ברכך אלהים בבן יקר אשר ינעים לך ולרעיתך את שיבתכם ויהיה לכם למשיב נפש. שמחו בחלקכם! ומי יתן ובאה גם בתכם החמודה תמרה לשכון בצל קורתכם, והיה ביתכם שלם.

ובכן בעוד שלשה ימים אני יוצא את הארץ. לו ידעת, אחי, כמה קשה עלי הפרידה מביתי החדש (שכמעט לא חנכתיו עוד כראוי), משלחן עבודתי, מחברי ומאוירא דארץ ישראל. הלא זה שבתי בארץ אך מעט, עוד לא התעריתי בה, ולא שבעתיה, והנני עתה בעיני כרעב שהוציאו את בלעו הראשון מפיו. כנראה, אין מזל לי, ידידי, ומשמים ימנעו ממני את המנוחה אשר אליה אשא את נפשי כל ימי. מאלהים הוא, והטוב בעיניו יעשה.

היה שלום, יקיר, אתה ורעיתך, מי יתן ושבתי בשלום לביתי ומצאתי את כולכם בריאים ושלמים.

המחבקך⁴⁸ והמנשקך באהבה

שלך ח. נ. ביאליק

 

תקכא⁴⁹ לי. ח. רבניצקי    🔗

באניה עם חוף מרשיליאה.

יקירי רבניצקי.

הדרך ביבשה ובים היתה טובה וברגע זה, שבע שעות בבקר יום הששי, הגענו לחוף מרשיליאה, ואולם הרוח חזקה והים סוער, ואם לא תוכל האניה לגשת אל החוף תּעגן פה שעות מספר עד שֹׁך הסערה. בעלותנו אל היבשה נלך בו ביום פריזה, ועדין לא החלטנו אם נשבת שם ואם לא.

האניה אשר נלך בה אניה אנגלית היא, והכל עשוי בה בנוסח אנגליה: מעולה שבמעולה. תאים מרֻוחים – וכל שכן במחלקה ראשונה, – טרקלינים נאים, מרחץ נאה, סעודה נאה. סוף דבר: מדרגה ראשונה. מי יתן והיה גורלנו כהם.

שלשתנו – לוין, אנכי ואשתי – שלמים וטובי רוח. אם לא תֵרע הדרך משהיתה עד עכשו תהיה נסיעתנו טובה.

ובזה אני שולח אליך שמונה עמודים “כלילה ודמנה” מתוקנים על ידי בדרך לדפוס, ואתה, לאחר שתנקד את תקונַי ושבין השטין, תמסרם למסדר האותיות. קצת מן העמודים יצאו מנומרים ומלוכלכלים יותר מדי, ואולי כדאי להעתיקם אל הנקי לפני מסירה לסדור, כדי למנוע את המסדר משגיאות, כי באין אנכי במקום העבודה, דואג אני מאד מפני המכשול. על כל פנים, השגיחה נא על ההגהה בשבע עינים. ואם תתן מקצת מן העמודים להעתקה תחלה – תבדוק היטב לפני הסדור את גוף ההעתקה, בהשואה אל המקור, אם נעשתה כהלכה, ואח"כ תוסיף להגיה שלש פעמים אחרי הסדור. וביחוד תשגיח על הנקוד, שלא תפֹּל בו שגיאה. שלח הגהה אחת גם למתרגם.

אגב, לפני מסירת העמודים לסדור תשאל במכתב את פי המחבר, או בפה את אחד מיודעי שמות הצמחים בת“א, כגון את פי אוירבוך⁵⁰ או את ש. צמח⁵¹ וכיוצא בהם, שיתרגמו לעברית את השם הלועזי של הפרח…⁵² הנזכר בעמוד… ושמת שָׁם את השם העברי תחת השם הלועזי. וכמו כן לא נהירא לי השם “חֹמט” שבא בפנים כמה פעמים להוראת “черепаха” – החֹמט איננו “черепаха “. בגוף המקור הערבי נאמר “סלחאפה”, והוא הוא “черепаха “. אם לא ייטב בעיניך השם המקובל – בלי יסוד – “צָב”, כי עתה טוב לקחת את השם הערבי בצורה עברית: “סַלְחָפָה”, ואולי יותר נאה; “שַׁלְחָפָה”, כי כמדומה שהעברי נותן שי”ן תחת הסמ”ך הערבי. דעתי, על כל פנים, מכרעת כלפי השם הערבי המיוהד, ולא כלפי “צב”. השם הערבי נאה מאד ל“черепаха” וכדאי לגַיְרו. ולבי אומר לי שהשם “סלפחה” צד חתון יש לו ל"שלחופית“. – – –

– ומה שלום אחד העם? השלום לו? היצא לפרקים לטיוליו הקצרים? המוסיף הוא פרשיות קטנות ברשימות זכרונותיו?⁵³

– ושלום “דביר” מה הוא? העדין לא רֻתק החבל על צוארכם? – – –  

– בצאת ספר חדש – וביחוד “ספר המעשיות”⁵⁴ – הריצוהו בו ביום אלי, לניו-יורק.

– עיקר שכחתי. עברתי בדרך על כל ספרו של הד"ר ריגר – ההסטוריה של העת החדשה⁵⁵ –. ספר לא רע כלל! מחברו הוא толковый человек⁵⁶! אני מסכים בכל לבי לקבלו, ואולם על המחבר להשתמש לשם המהדורה החדשה גם בספרו של רובינסון⁵⁷ ולהכניס לשם את הציורים, אלה שקלישאותיהם מוכנות כבר בידינו. חושב אני, כי הקומבינציה הזאת מוצלחת מצדי צדדים. ראשית, אין לנו צורך לחזר אחרי פרלמן שימשיך את תרגומו ולחכות עד שיֵעָשה התרגום. אפשר לנו לגשת כמעט מיד לסדור הספר. והשנית, לא נפסיד את הקלישאות שהוצאנו עליהן כסף רב. והשלישית, יהי לנו ספר למוד לא רע בהסטוריה הכללית, שנִתַּן בו מקום גם ליהודים – מה שאין כן ברובינסון. – יש רק לתקן כה וכה את סגנונו של המחבר, שבדרך כלל הוא הגון למדי, אלא שאיננו נקי לגמרי מסיגי הלשון הארצישראלית.

– יש להזמין תיכף גם הסטוריה עתיקה. מן העמים הקדומים ועד יון ורומא. אומרים כי במקצוע זה יפה כחו של ד"ר לוריא⁵⁸. כדאי לפנות אליו בענין זה. ואולם על זה במכתב הבא.

– בפעם הבאה אוסיף לשלוח לכם 6 עמודי “כלילה ודמנה”, ואתם, בצאת גליון, הריצוהו אלי.

– ללוין שלום. הוא מורי להועיל ומדריכי בהלכות דרך ארץ האנגליות בסעודה: כיצד אוחזין במזלג וכיצד אוכלים ומוחים פה, וכיצד לועסים, וכיצד בולעים, וכיצד מעכלים, וכיצד… עד גמירא. ומלבד אומנות נקיה ולא קלה זו עוד הוא חולם חלומות. חולם הוא על עשרים אלף לא"י בשביל “דביר”. מי יתן והיו!

– וליהוי ידוע לכם כי לסעודת הערב אני לובש שחורים! מדי ערב בערב! המקום ירחם עלי ועליכם ועל כל ישראל! מדי ערב בערב!

האניה עדין תמיד עומדת עגונה קרוב לחוף, עינַי רואות מקרוב את היבשה ואליה לא נעלה. כמה נֵעָגן עוד איני יודע.

אל נא תחוס עינך, רבניצקי, על הבולים.

ושלום שלום רב לאחד העם וליתר ידידינו.

ח. נ. ביאליק

לתשומת לב!

– רבניצקי! לפני צאתי שכחתי לקחת עמי רשימה מלאה של כל שיריו ופיוטיו של הרמב“ע על סדר אלף־בית. בתוך הביבליותיקה העברית בניו־יורק, זו שעל יד הסמינריון⁵⁹, העשירה בספרות ליטורגית מאין כמוה – בודאי אמצא את מחזורי כל המנהגים בלי יוצא מן הכלל, ובהיות הרשימה בידי אדע מה להעתיק, כדי למלאות את החסר. קומה אפוא והעתק כרגע את הרשימה שבידך והריצנה תומ”י אלי, אל נא תתמהמה רגע, כי לאו בכל יומא ובכל שתא מתרחש נס כזה, שאהיה בביבליותיקאות של ניו־יורק, על יד המעין.

ושלום לכל אנשי “דביר”. שלום שלום.

את כתב היד⁶⁰ אשלח במעטפה מיוחדת. בינתים ירדנו מן האניה, ובשעה זו, ½3 אחרי הצהרים, אנו יושבים בקרון ההולך לפריז. בעוד חצי שעה תמוש הרכבת. שלום.

 

תקכב לי. ח. רבניצקי    🔗

לונדון, ט“ו שבט [תרפ”ו].

יקירי רבניצקי.

הרי לך בזה עוד חמשה עשר עמודים מתוקנים של “כלילה ודמנה” ואתה תואיל בטובך לנקד את התקונים ולמסרם לדפוס. למעה“ש להשגיח על ההגהה, כי בגליון הקודם נפלו שגיאות, וביניהן מכאיבות מאד (כגון “יבדקו” במקום “ידבקו” ועוד). בעמוד 56 של כתב יד זה יש בפנים ומן הצד מלה לועזית, שם פרח Nenufar, שלא ידע המתרגם לו שם עברי, והמנקד הציע מן הצד שוב את השם “בַּקָּם” הידוע, ואולם אני מחקתי את המלה “בַּקָּם”, ואני מבקש ממך לשאול את המומחים לצמחים (אוירבוך או צמח), שיתנו שם לפרַח זה. לפי המוכח מדברי הפנים הוא פרח הסוגר את עליו על הדבורה היורדת עליו וממית אותה, ועפ”י סימן זה, וכן עפ"י השם הלועזי, ימצאו המומחים את השם העברי. בשעת הדוחק תפנה אל המתרגם.

בדרכי לאמריקה אוסיף לתקן את יתר הכ"י – אם, כמובן, לא יחליאני הים.

דברתי בלונדון לפני קהל רב. הטוב שבדבר זה הוא – מה שעבר. בשלשי לפברואר אנחנו מפליגים עם ליפסקי⁶¹ באניה לאמריקה. הייתי בבריטיש מוזיאום ונוראות נפלאתי.

שלום לך ולאחד העם ולכל ידידינו.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. – – –

– העמודים השלוחים בזה הם מן 52–66.

 

תקכג לי. ח. רבניצקי    🔗

יום שני בשבת, 8 פברואר [1926. כ“ד שבט תרפ”ו], שעה שתים עשרה בצהרים.

יקירי רבניצקי,

אנו הולכים וקרבים לניו-יורק. אם לא יעכבנו “רהב”⁶² בזעפו, נעלה מחר אל היבשה. כל הדרך, וביחוד מיום השני לנסיעה, זעף הים זעף גדול, ואני ואשתי, וגם בן לויתי ליפסקי, היינו מוטלים כפגרים על מטותינו בתאים המוקצים לנו ו“נפשנו ברעה התמוגגה”, ככתוב בתהלים. רק לוין לבדו התחזק ויהי “לבן חיל”, לפי שאין מחלת הים שולטת בו, ואולם גם הוא תקפה אותו⁶³, לדבריו, הרגשה “כאילו בלע פגרו של חתול”. איך שהוא, ברגע זה נח הים מזעפו ואני משתמש בשעת רצון זו לרשום לך מלים אחדות.

– מלונדון שלחתי אליך כדי גליון כ“י של “כלילה ודמנה” ובמכתבי בקשתי מעמך לנקד את תקוני וגם להשגיח השגחה יתרה ומעולה על ההגהה. טוב שתשלח הפעם את הגליון הזה, וכן את הגליונות הבאים, למתרגם עצמו להגהה. יפה השגחה כפולה ומכופלת לדבר מנוקד. חשבתי, כי בימי נסיעתי בים אוכל להכין עוד מעט חֹמר, אבל שר של ים לא כן חשב. בעלותי ליבשה לא אתמהמה מלהמציא לך עוד מעט כ”י. – – –

– אתמול הגיעתני רדיוגרמה של ברכה מאניה אחרת – “אולימפיק”

• וחתום תחתיה דוידסון. הוא עתה בדרך לא*י, וצר לי מאד שלא אראנו בניו־יורק. הגע בעצמך, כל הזמן התברכתי בלבי, כי פגישתי עמו תביא ברכה רבה לכל עבודתנו המשותפת בענין סדור השירה הספרדית ופרסומה בעולם, ועתה, כשהגעתי למקומו, נמלט מידי ממש. אכן צער גדול אני מצטער. מתירא אני, כי ע“י כתיבת מכתבים לא אצליח לעולם להסביר לו את מחשבותי כראוי, ויפה שיחה אחת שבעל פה מאלף מכתבים. כמדומה לי, כי האיש הזה – גם מפאת תכונתו האישית וגם מפאת הכשרתו המדעית והספרותית וגם מפאת קרבתו לאוצרות הספרים הגדולים בניו־יורק – הוא היחידי שיש בידו להמציא לנו עזר רב בעבודתנו הנ”ל, ואולי היינו יכולים למצוא גם איזה דרך של עבודה משותפת עמו ממש, ע“י התקשרות פורמלית. כידוע לך בודאי, הולך הוא לא”י לשם קריאת הרצאות באוניברסיטה⁶⁴, ואתה תשתדל אפוא לתהות על קנקנו, לדעת מה יש בידו מן המוכן במקצועות המעסיקים אותנו, ומה הן תכניותיו הקרובות ובמה ועד כמה אפשר לנו להסתיע בו. הייתי רוצה לקשור אותו אל ה“דביר” קשר של קימא, ושיהיו עיניו ולבו אלינו לטובה. קרבהו אפוא בשתי ידים והתקרב אליו. לפי שעה חקרהו, אם כבר מוכן בידו, או למתי יהא מוכן – אוצר המשלים והפתגמים מתוך ספרות המליצה בימי הבינים. מאד מאד הייתי חפץ, שספר זה, המתאים מאד לתכנית הכנוס שלנו, יצא ע“י “דביר”⁶⁵. וכמו כן, כדאי שתבֹא עמו בדברים בענין המִלוֹן השלם של הפיוטים. שאלהו גם על שירי נג’ארה שמסר ל”אשכול“, אם יש להם תקוה לראות אור בקרוב⁶⁶. או אולי, שמא בטלה התקשרותו בדבר זה, ואפשר אם כן לבא עמו בדברים גם בענין זה. על כל פנים, השתדל שלא להוציא אותו “חלק” מידך, אלא להפיק ממנו את כל התועלת המדעית והספרותית שאפשר להפיק ממנו ל”דביר". אפשר שאכתוב גם אני אליו מניו־יורק.

– ושוב אני מזכירך למהר ולשלוח אלי את רשימת הרשב“ג של כרך המלואים – בכלל זה גם של החסרים לנו – וגם רשימה מלאה של כל שירי הרשב”ג ופיוטיו. שלחם ע"י האדריסא של ההסתדרות הציונית בניו־יורק, בשבילי. עד כמה שיַרשני זמני אשתדל לבקש ולמצוא את החסר לנו בביבליותיקא העשירה שבניו־יורק ולהעתיק מה שיש להעתיק. הפרופ' מארכס⁶⁷ הוא איש חביב ועינו יפה, וגם הוא לא ימנע ממני את עזרתו.

– אל נא תאחרו מלהמציא אלינו את הספרים החדשים, הגדולים והקטנים, שיצאו בינתים. כבר כתבתי, כי מסכים אני להצעתו של הד“ר ריגר בדבר התאמת ספרו – ההסטוריה של הזמן החדש – לחלק זה מספרו של רובינסון, ולהוציא איזה דבר מזוג משניהם וביחד עם הציורים, שרובם ככלם כבר מוכנים אצלנו. ואולם מובן מאליו, כי ספרו יהא טעון עריכה סגנונית, כי יש בו פגימות – בהשפעת הלשון הארצישראלית – אעפ”י שבדרך כלל הרצאתו טובה, מקושרת ומשולשת יפה.

– יהא מן הצורך להזמין עוד הסטוריה של העמים העתיקים, ולעבודה זו כדאי למשוך את הד"ר לוריא. ראוי שהקורס הזה של ההסטוריה יהא שלם ביד “דביר” ולא נתן לאחרים מקום להתגדר בו.

– ומה בדבר יתר הספרים ההולכים ונדפסים? כתוב אלי את כל החדשות אשר תדע. ההחלה “אמנות” לעבוד?

– ומה שלום “דביר”? היש פדיון? הלא הביאו לכם שמונת המאות לי"ש רוחה ידועה? – – –

– ומה שלום “אחד העם”? מלונדון שלחנו אליו – כלו' הוחלט ב“נשף” לשלוח אליו – טלגרמה של ברכה משותפת. הקבל אותה? או אולי יצאו ידי חובה ב“החלטה”.

– כמה מתגעגעים אנחנו עתה, בתוך הקדרות הסובבת אותנו – על שמשה ואוירה של א"י! ועל מסבתנו, ועל חדרנו ושלחננו! יהי רצון שנחזור אליהם במהרה בשלום.

ושלום לברנשטיין ולאליהו ולכל חברינו ב“דביר”. אַל רפיון ידים!

שלכם חיים נחמן

– הרואה אתה לפרקים את ה“זקנים” שלי⁶⁸? מה שלומם ומצב רוחם? ומה בריאות אחי?

 

תקכד⁶⁹ לי. ח. רבניצקי    🔗

רבניצקי יקירי,

א) היום שלחתי אליך עוד חומר כ"י, “כלילה ודמנה”, מן 82 עד 106, ועד בכלל, ואתה תמסרהו מיד לסדור. במשך החודש הקרוב אקוה לגמור את כתב היד עד סופו ולא אתמהמה להמציאו אליך.

ב) נפלו לידי פה פרקים חדשים אחדים מכתב ידו של יל“ג “על נהר כבר”⁷⁰, וביחד עם זה צויתי להעתיק בשבילי את הפרק שנתפרסם לפנים ב”המליץ“⁷¹ – ונִתֵּן את כל הפרקים האלה יחד בכרך ה”רשומות“ הבא.⁷²

ג) מפיוטי רמב“ע נעתקו בשבילי כבר כמאה שאינם בידינו. אקוה להשיג את כל הפיוטים. מסרתי למעתיק גם את רשימת החסרים לרשב”ג, ומה שימָצא

יָעתַּק.

ד) רק בשבוע זה נתפנינו לעבוד מעט לטובת ה“דביר”, ויש תקוה. אם נזכה – אולי גם נצליח לבסס את ה“דביר” בסוס גמור ונפָּנה לעבודה שיש בה מנוחת הנפש. אל נא תדחקו את השעה ואל נא תטילו עלינו אימה יתרה – כי לא להועיל הוא. ולהפך, מרפים אתם את ידינו. חזקו והחזיקו מעמד עוד מעט, כי התשועה לא תאחר לבוא.

ה) ע“ד “גבורתי” באמריקה בודאי קראת בעתונים. אם סופי לגיהנום, תהא נסיעתי לאמריקה כפרתי. ואעפי”כ איני מתחרט.

שלום וברכה לידידנו האהוב אחד העם בשמי ובשם לוין. ושלום לכל בני ה“דביר” ויתר ידידינו, בשמי ובשם לוין.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תקכה לאחד־העם    🔗

ניו־יורק, 26 III/26 [י“א ניסן תרפ”ו].

[לאחד־העם. טלגרמה]

מועדים לשמחה. זוכרים את הרב ושומרים תורתו.

ביאליק, לוין

 

תקכו לי. ח. רבניצקי    🔗

רצועה כשרה קח, רבניצקי,

וַאֲחוֹרַי גַל – און שמייס, און פיצקי!

וכֹה יעשה גם ר' אָשֵׁר,⁷³

כ’בין ווערט! איך האב פארדינט דאס כשר,

סטייטש, סטייטש, א איד אוועקגעפארען –

ולא אות אחת לזכרון!

ואם תשאלני: למה, ריקא,

לא כתבת אפוא? – תיקו!

על יד ניאגרה, בבופלו. IV/17 926 [ג' אייר תרפ"ו].

 

תקכז ליעקב פיכמן    🔗

926 IV/21 [ט' תמוז תרפ"ו], ניו־יורק.

יקירי פיכמן,

הרי לך בזה שיר⁷⁴, לשימו ב“השלח”⁷⁵, בחוברת הקרובה. שלש המחברות בהשתתפות עריכתך – הכפולות – הגיעו לידי. מצאתי בהן הרבה דברים יפים, ויישר כחך.

השיר הזה עצמו, הרצוף פה, יבוא גם באחד מגליונות “הדֹאר” האמריקני, אבל לא קודם שיבֹא ב“השלח”. אני אמסרנו ליד עורך “הדאר” רק מקץ שבועים אחרי צאת מכתב זה מפה⁷⁶.

על נסיעתי לאמריקה איני מתחרט. הקהל העברי פה “נתעורר” מעט. מה תביא ההתעוררות – ימים יגידו.

בשביעי ליולי אני יוצא מזה, ואחרי שהותי מעט באירופה אשמח לשוב אל קִנִּי בתל-אביב ואשמח למשנה לראות פני אחים ורעים. קראתי על ה“מהפכה” אשר הפכתם את אגודת הסופרים. מי יתן ויִגְדַל כחכם מן הקודמים לכם.

כי תראה את “ספוג”⁷⁷, אמור לו כי אין בידי לעשות מאומה לטובת הדברים, שהוא מבקש עליהם. איני יכול ואיני רשאי.

וברך בשמי את בני ביתך ואת כל אחַי ורעי.

שלך ח. נ. ביאליק 

נ. ב. – את שכר שירי תואיל להמציא בלי אחור לאחי ישראל דוב ביאליק בתל אביב, בשביל בנותיו.

– לדקדק בהגהה.

 

תקכח⁷⁸ לד"ר יוסף מרקוס    🔗

י“ב תמוז תרפ”ו, ניו-יורק.

לד"ר יוסף מַרקוס⁷⁹ בניו-יורק.

א. נ.

בנוגע לעבודתך בהעתק שירי הרמב“ע והרשב”ג כבר אמרתי לך, כי סומך אני עליך בזה, ועליך לנקוב את שכרך לפי עבודתך וערכה. אחרי כן נדון, אני וחברי, אם אפשר לנו להעזר בך מכאן ולהבא ואם לא.

יודע אני להוקיר את עבודתך העשויה באמונה ובדעת, ואנו נזכיר את שמך עליה לטובה ולברכה. ואולם בבואך לקצוב את שכרך עליך לזכור, כי יש גבול לשויו של ספר ולערכו בשוק, והמו"ל מוכרח לעשות מעשיו בחשבון מסוים, שאם לא כן לא תהי לו כל תקומה.

ומכאן תשובה גם לשאלתך ע"ד תנאי העבודה בעתיד. תלויה היא במחיר עבודתך שעד עכשיו.

כנראה קשה עליך לדבר עמי בענין זה דבור שבעל פה, ועל כן פנית אלי בכתב, ואולם אני – יפה לי דבור אחד שבפה מעשרה מכתבים, ומאד מאד הייתי מחזיק טובה לך אלו הואלת לסור למעוני תיכף יום אחד לשובי מבופלו, כלומר: ביום ד' או ה' הבא, ונברר את כל הענינים. לפי שעה אני מבקש מעמך, שלא תפנה מעכשיו להעתק פיוטים שכבר ישנם בידינו, ואפילו לא לנוסחאות, אלא תשעבד את כל זמנך להעתקת הפיוטים החסרים. מאד מאד אצטער אם בשביל ההעתקות המיותרות אצא מאמריקה כשאני חסר כמה פיוטים, שהיית יכול למצאם באחד מן המחזורים הנדפסים או כתבי היד.

ו שלום וברכה לך

המכבדך ח. נ. ביאליק

אמור שלום וברכה לפרופיסור היקר ד"ר מארכס ולמר ריבקינד⁸⁰ החביב.

 

תקכט לי. פיכמן    🔗

[ניו־יורק] י“ד תמוז תרפ”ו.

יקירי פיכמן,

נזכרתי כי בהעתקת השיר ששלחתי לך בשביל “השלח” השמטתי חרוז אחד, שצריך לבֹא לפני שתי השורות האחרונות, וזהו החרוז הנשמט:

וְהָמוּ כְתִירוֹשׁ כָּל־עֲסִיסֵי קְרָבָיו,

בבקשה להכניס את החרוז הזה בשירי (“ינסר לו כלבבו”) במקומו, לפני שני החרוזים האחרונים, ויהיה אפוא הנוסח של הסיום כך:

וְהָמוּ כְתִירוֹשׁ כָּל־עֲסִיסֵי קְרָבָיו,

וְהָיָה כְאוֹבֵד בְּעָשְׁרוֹ וּבִיקָרוֹ

וְרָעַד בּוֹ מִגִּיל כָּל עוֹרֵק וְכָל בַּד.

ושוב מבקש אני מעמך, שלא להוציא את השיר בלי תקון זה, ואפילו אם יהא צורך לחזור ולהדפיס דף חדש, ואולם בטוח אני כי לא יהא צורך בכך, שהרי את גוף השיר שלחתי רק שלשום ובודאי יגיעך מכתבי זה לפני סדור השיר בדפוס, ואפשר גם בזמן אחד עם המכתב הקודם.

והנני שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. אני בשעה זו בבופַלוֹ על יד אשד ניאגרה. שלום שלום לרעיתך ולעדה⁸¹. שלום לכל אנשי שלומנו. הרבה דברים טובים באו ב“השלח” בחלקך⁸², ואני מברך על כל חוברת ברכת הנהנין.

 

תקל⁸³ לאחד־העם    🔗

כ“ז תמוז תרפ”ו, באניה אקויטניה, בדרך בין ניו־יורק ללונדון.

[לאחד־העם]

מורי וידידי הנעלה.

לא אשאל ממך סליחה על שתיקתי באמריקה, כי מה בצע בסליחתך, אם אני לא אסלח לי. על מה אני מבקש? על המתקת הדין, שאולי תמצאני ראוי לה במקצת, בתתך אל לב את כל העבודה הקשה והמדכדכת אשר עֻבּד בי כששה ירחים רצופים. הגע בעצמך: מיטינגים, בנקטים, מסבות סתם, ראיונות, שיחות, בקורים, הכרזות, תרועות, התדקטרות – הלא שמעת בודאי, כי דקטר דֻקטרתי זה פעמים, ואני עתה בבחינת “חמור חמורתים”. צרף לזה את הרעש והשאון וההמולה והטררם והבלוף וההומבוג האמריקאים. ואל נא תשכח גם את הנדודים – נדודי דרך, בשוטי בבהלה מעיר לעיר ומפרבר לפרבר, ונדודי שנה, באחרי שבת כמעט כל לילה עד סוף האשמורה השניה. תן על זה את מבוכת נפשי ואת כשלוני וקוצר ידי, בנפלי פתאום למצולה רותחת זו ששמה ניו־יורק, ואני בתוכה כאלם, מבלי דעת הלשון, ולא אמצא בה, בלי “מנהל” שומר עקבי, את ידי ואת רגלי, ובכל פסיעה קלה שלא כהוגן הייתי מסכן בעצמי להחתך לנתחים תחת גלגלי האוטומובילים, הסותמים את כל הרחובות ומשוטטים כשדים ברבבותיהם אנה ואנה ומהפכים את כל הכרך הנורא הזה על כל רחובותיו למין בריה חיה, בהולה ומטורפת, הסובבת בסופת חפזון על ציריה ומתרוצצת כבזק יומם ולילה. והנאומים: הוי הנאומים, בין אלה שהייתי מחויב להשמיע וכל שכן אלה שהייתי חייב לשמוע. כלום יודע אתה מה טיבם של נאומים אמריקאיים? אלו הייתי אני מלאך “דומה” – שר של גיהנם –

הייתי מטיל לתוך אותה היורה המפורסמת, שנדונים בה “המלעיגים על דברי חכמים”, לא את “החֹמר הידוע”, אלא את הנאומים האמריקאים, ובלשון אנגלית דוקא, וביחוד את אלה של נשיאי המיטינגים והבנקטים. אדרבה, ינסה מי שהוא לשבת תחתיו כמוני שעה, שעתים, שלש שעות, ארבע שעות ולספוג בלי חשך נאומים אחר נאומים – עד שתפקע כרסו, עד שתטרף דעתו עליו, עד היותו לנחל זעה, עד יבשת כל טפה של מחשבה ממחו. ואח“כ, ככלות כל הנאומים שלפני הסעודה ושבתוך הסעודה ושלאחר הסעודה: של הנשיא, ושל הסגן, ושל סגן הסגן; של הגזבר ושל הרבי ושל הגבאי; של נדבן פלוני ושל דוקטור אלמוני ושל… ושל… – אחרי ככלות הכל מתחלת שוב סדרה חדשה – פרשת תרומה, היא וכל הנמוסים האמריקנים היפים התלויים בה. באותו מקום ובאותו מעמד עומדים הכרוזים ומשמיעים על תרומת כספים, והגובים מחזרים על השולחנות, ועומדים על המקח, ומגרים את תאבון הנתינה בכל מיני תחבולות, ממש כמו בשעת מכירת “עליות”. והמכריזים אף הם אינם כבדי פה וערלי לשון, ברוך השם, ושוב נאומים ונאומים, בלי קץ, בלי סוף, בלי אחרית. מין בולמוס הוא, מחלה ממארת שתקפה ר”ל את אמריקה כולה. כדאי שידידנו הרופא מזיא שיחיה⁸⁴ יקבע שם עברי למחלה זו וירשמנה בפנקסו; ויודע אני מראש מה שם יקרא לה: “נָאֶמֶת” על משקל שחפת, כדרכו של “בעל שם” זה תמיד.

אני הייתי עולה תמיד לגרדום הנאומים “אחרון”, לפי שהחזיקו בי לערבון עד תום הסעודה וגבית הכספים שלאחריה (“כטוב לב המסובים”), גזרה, שמא יתרצו הקרואים לצאת לפני פרשת “תרומה”. תורי הגיע איפוא תמיד בשתים או בשלש אחרי חצות הלילה, בזמן שעיפה נפשי לנואמים והייתי יגע עד מות. ובשובי באשמורה השלישית לחדרי, הייתי מצוץ כולי כגרוגרת וטעם מרור בפי, כמעט שלא הייתי טועם אחרי זה טעם שֵׁנה עוד. ולמחרת היום הייתי

מתהלך בין הבריות כמֻכה ירח והייתי פסול לכל עבודה קלה, הטעונה קצת יגיעת בשר ורוח, ואפילו לכתיבת אגרת שלום.

וכך הייתי נדון באמריקה כחמשה ירחים רצופים. הרבה פעמים הייתי “נואם” שתים או שלש פעמים ביום: ברֹך מזגי לא יכולתי לסרב. מקצת נחמה יש לי, שבעולם האמת ינכו לי את חמשת ירחי עמל אלה מירחי משפטי בגיהנם, שבודאי לא יהיו פחותים משנים עשר, כדין רשעים גמורים. ולולא ידעתי כי אין קטֵגור נעשה סנֵגור, הייתי ממלא את ידך לאחר מאה ועשרים שנה להיות לי למליץ יושר לפני בית־דין של מעלה וללמד עלי זכות במרום. ואולם עודני מתברך בלבבי, כי לאחר שתשמע דין וחשבון מפורט מפי יהפך לבך עלי לטובה והטית כלפי חסד.

רוצה אתה לדעת גם את ה“פועל־יוצא” מכל עמלי? דבר זה לא נתן להתפרש על רגל אחת. בשובי הביתה אשב וארצה לפניך, כדרכי וכאשר אהבת, בנחת ובפרוטרוט, לא אפיל תג אחד ארצה. אבל חוששני, שלא אמצא עוד מה להרצות, כי בודאי הגיעו אליך שמועות רחוקות או קרובות על כל “מעשי תקפי וגבורתי” באמריקה, אם מפי העתונים ואם בדרך גלגול. על כל פנים, רבניצקי שלנו בודאי לא מנע ממך את הטוב הזה ויביאהו לפניך דבר יום ביומו מכל אשר מצא כתוב או מדובר עלי באחד המקומות. ומי יודע, אולי אתם תיטיבו או תרבו לדעת ממני – ואם כך הוא, כי עתה בבואי לתל אביב, תספרו אתם לי ואני אשב לפניכם ואעשה אזני כאפרכסת. כמעט בטוח אני שכך יהיה. אני לא מצאתי שעה פנויה לקרוא את כל הכתוב עלי בעתוני אמריקה, אבל גם המעט שקראתי הביא חלחלה בכל רמ“ח אברי. בטוח אני בידידותך, כי לא תעשה לי את הרעה הגדולה הזאת לשפוט אותי ואת מעשי באמריקה עפ”י העתונים, כי אם תוחיל לי עד שובי – ושמעת מפי ושפטת.

בין כך ובין כך – על נסיעתי לאמריקה אינני מתחרט. היא לא היתה לבטלה לגמרי. כמדומה שאני ור' שמריה⁸⁵ הוספנו הפעם על הציונות האמריקאית גם פרשה קטנה חדשה משלנו. דברות חדשות, כמובן, לא הורדנו להם, אבל גם הישנות נשמעו הפעם שמיעה חדשה. כרינו להן אזנים. היו שעות של קורת רוח. היתה “בת קול” לדברינו – משמע, שהלבבות נענו. היו גם רגעים של התלהבות נאמנה ושל מעין “רוח הקודש”. נזרעו גרעינים חדשים, ואולי סופם להקלט. יש ידים מוכיחות, כי הציונות האמריקאית, שעמדה עד עכשיו על קבוץ הדולר ועל המכונה הגלמית של ההסתדרות – מעין געגועים לטפה של נשמה חיה נתעוררו בה. “וינהו ישראל אחרי אלהים”⁸⁶. כחו של הגולם הולך וכלה משנה לשנה מאליו. מכונה, אפילו משוכללת מאד, ואפילו אם מדשנים את ציריה ואופניה בשמנים ממוחים של “גדולים” ו“מפורסמים” שונים – סופה להתמעך מרוב תשמיש ולעמוד פתאום. היסוד “הרוחני” היחידי שנשענה עליו הציונות באמריקה – היא שוב מדת ה“רחמנות”, זו שנשענות עליה כל שאר ה“מגביות” האמריקאיות לכל מיני “צדקה” שבעולם. אף הציונות לא יצאה באמריקה מכלל הרובריקה של “צדקה” – “טשאריטי” בלע“ז. נתבעים לבנין בתי צבור – “מרכזים” בלשונם⁸⁷ – לישיבות, לת”ת, לבתי ספר, לבתי חולים, לג’וינט, לקרים⁸⁸ – ונותנים, נתבעים לציונות – ונותנים, ומובן מאליו, כי לגבי “צדקה”, יפה כחם של אלה הבאים לתבוע בשם “צרכים ממשיים”. מוסדות המקום, שהנאתם קרובה ותועלתם מוחשת, קודמים, כמובן, לכל דבר. ביחוד נותנים באהבה וביד רחבה לבניני “מרכזים”, שהם היכלות מפוארים, ועליהם גאות יהודי אמריקה. אחריהם יבואו מוסדות העזרה ליהודי רוסיה ופולין ויתר הארצות שיהודי אמריקה גלו משם. “ומבשרך אל תתעלם” כתוב, ומי ביהודי אמריקה שאין לו קרובי משפחה באותן הארצות? ורק לאחרונה – באפיקומן בקנוח סעודה – תבא ארץ ישראל. לארץ ישראל מתנדבים מתוך איזה. סנטימנט סתום, שלא נתפרש עד עכשיו יפה לקהל, והסנטימנט אין לו שליטה מרובה על היהודי האמריקאי, כידוע. יש איפוא לברוא לשם כך ע“י מעשה כשפים ולהטים השראה מיוחדת, כדי לחמם את הלבבות, ובכל שנה יש לחדש את מעשה החִמום בכח המצאות ותחבולות חדשות. מסדרים את ה”מכונה“, ממציאים “סיסמא” מפוצצת לאותה שנה, מורידים מאחד הרקיעים “מפורסם” גדול ונורא ועצום ושגיא וכביר ואדיר ודגול מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות, כנוסח אמריקה; אחרי כן תוקעים ומריעים ומכים ומרעימים בחצוצרות ובשופרות ובתופים ובמצלתים כמה ימים רצופים. ולבסוף, כשהטררם מגיע לעצם תקפו וגבורתו, הלבבות מתחילים להתחמם והידים נפתחות. נגמר היריד – הקרקס מתפרק, המומסין מתפזרים, והעולם למנהגו חוזר. וכך שנה שנה. ולפי שבאמריקה יש עוד “מכונות”, מלבד הציונות – גדולה ההתחרות ביניהן, וכל מכונה רדופה לעבור את חברתה בטררם ובמעשי נפלאות, וכל המפליא לעשות מחברו – יצליח יותר. לא כחה הפנימי של מטרת ה”מגבית" מכריע אפוא את הכף, אלא מדת “חריצותם” וכח המצאותיהם של ה“מכונה” ומשמשיה.

על המצב הזה של הציונות באמריקה אין לחייב את העומדים שם בראשה בלבד. המקום גרם, וגם הזמן. הציונות באמריקה לא היתה לה מעודה עונת חרישה עמוקה קודמת להכרזת בלפור, כזו שברוסיה ואפילו בגרמניה, למשל, ומאותה שעה שהציונות האמריקאית הביאה את צוארה בעול – כלומר, מהכרזת בלפור ואילך – מיד הוטלו עליה לבדה כל דאגות הכסף. כל הימים היתה המכונה טרודה בבקשת הדולר, והוא ראשית ואחרית כל דאגה. להתבוננות, להתעמקות – לא היתה השעה פנויה. היהודי האמריקאי גם בלאו הכי – מצד הרגלו ותנאי חייו – אינו עשוי להתבונן ביותר בדברים שהם מחוץ לתחום ה“ביזנס”. – – – פרורי היהדות שהעלו יהודי אמריקה עמם מארצות מולדתם לא שמשו להם שאור לעיסה חדשה, אלא נתעפשו והיו מאכל לעכברים רשעים. הטובים שביהודי אמריקה נסחפים בזרם ויראים להתגרות בהמון העם ובמנהיגיו. והכשרים באמת בטלים במעוטם והם פורשים ובוכים במסתרים. וכך ההמון הולך וטובע מיום ליום בבצת בערותו, הולך בדרכי לבו ועומד עזוב ומופקר. – – – העתונות העברית – כמה היא באמריקה ומה

כחה? – כמעט שרואים אותה כאילו אינה. אין תומך בה ואין שומע לה. לא טוב מזה גם גורל החנוך העברי באמריקה. רוב ילדי ישראל משוללים שם חנוך עברי כל שהוא, ומעוטם – כדי עשרים הידות למאה – מלקטים פרורים מעל שלחנו הדל שעה קלה בין השמשות, ועל השובע, לאחר שמלאו קודם את כרסם כמה שעות ביום באסכולה האמריקאית מכל ה“מעדנים”, והם עיפים ויגעים ונפשם יוצאת אל מגרשי האספורט. המורים העברים רובם מרושלים ושפלי ידים, ובכל רצונם הטוב, אין בהם כח להתעורר ולעמוד על רגלי עצמם. תלויים הם על פי רוב בדעתם של מפקחים וגבאים מבעלי הבתים, הכופים עליהם את קפריזיהם ומטילים עליהם מרותם.

היש להואש אפוא מיהודי אמריקה? חלילה וחלילה. אדרבה, כל היודע את יהודי אמריקה מאז היותם יעיד בהם, כי בשנים האחרונות הולכים פני הדברים ומשתנים לטובה. מעט מעט, אבל משתנים. יש להכיר בהם “הרהורי תשובה”. מתאמצים הם “להתרומם”. תקופת ההסתגלות לתנאי החיים של ארץ מגוריהם נחתמה, וכבר הגיעו לחיי שלוה, ועתה יש להכיר בהם סמנים של “וינהו ישראל אחרי אלהים”. לפי שעה מוציאים הם את עודף כחם, שנשאר להם ממלחמת הקיום, להכנת הכלים. בונים הם בתים – בתי צבור, בתי כנסיות, בתי ישיבות לתלמוד תורה, לבקור חולים וכו' וכו‘. נותנים הם עתה את לבם יותר לחנוך בניהם. הציונות הולכת ומכה שרשים עמוקים יותר. צמאים הם גם לשמוע את דבר ה’ וכל הבא אליהם ודברים נאמנים בפיו – הם שותים בצמא את דבריו. סוף דבר, אמריקה בקעה גדולה ורחבה היא לחרישה ולזריעה. מי יתן ונמצא בינינו קהל צעירים, מעין “חבל נביאים” ו“בני נביאים”, אשר יבואו אל יהודי אמריקה ונפוצו בעם והביאו אליהם את דבר ה' מתוך⁸⁹ אהבה ומתוך אמונה ומתוך קצת מסירות נפש – ושלא “על מנת”, לא לשם תעמולה ופוליטיקה, ואפילו לא לשם “דרייוו”⁹⁰, אלא “לשמה”, לשם בנין בית ישראל, לסייע לקבוץ גדול מישראל, “הבא להטהר”, סיוע רוחני. נסים גדולים נעשים לקבוץ נפלא זה… בארבעים שנה נשאו על כנפי נשרים מכל קצות הארץ כארבע מאות רבוא נפש מישראל, עם עצום ורב, והוטלו אל ארץ חדשה, נכריה, ועתה הם נטועים כולם לעינינו במקומם וגם עשו שורש. נתקימו בהם כתומם דברי נביא הגולה: “רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים וכו', ואת עירם ועריה”⁹¹. ולא עוד אלא שזכו לחיי חרות ושלוה, שלא זכו להם ישראל ימים רבים, והם בימינו כמעט המשען האחד לכל בית ישראל ההרוס. כדאי הוא קבוץ זה, שנתן את נפשנו עליו, להרימו משפלותו הרוחנית ולהפיח בו רוח חיים. מאמין אני בכחו להתרומם. ואני, אורח מרחוק בא, הרגשתי כבר בהתחלתו של הפרוצס הזה. ומאמין אני, כי יש בכחם של יהודי אמריקה לבנות את ארץ ישראל. מי יתן ונמצאו להם האנשים אשר יצאו ואשר יבאו לפניהם, ואשר יתהלכו אתם באמונה ובתֹם, ואשר יורום את הדרך הישרה.

אמרתי לקצר, והנה הארכתי, הגליון השני כלה, ואני נחפז לסיים. האניה הולכת וקרבה ללונדון, וחצוצרת התרועה קוראת לסעודת היום. יש להזדרז – ולהפסיק באמצע.

מכתבי זה יגיע אליך סמוך לימי מלאת לך שבעים שנה⁹². לבי יוצא שלא אהיה קרוב לך באותם הימים. במה אפוא אברכך מרחוק? ימתיק לך אלהים את ימי שיבתך ורפא את רוחך והשיב לך את מנוחת נפשך ואת שלומה. ותהי זאת נחמתך, כי לא לשוא כלית כחך וכי יצקת מרוחך על דור שלם ותגדלהו לגאולה. ועתה הנה עיניך רואות את פרי עבודתך מקרוב לך ומסביב לך, ואנחנו כלנו, תלמידיך ומעריציך, הומה לך לבנו באהבה אין קץ ומתפללים לשלומך ולאורך ימיך ורפואתך השלמה.

המחבקך ומנשקך באהבה ובתודה

ח. נ. ביאליק

 

תקלא לאחד־העם    🔗

[לונדון, VII/28 1926. י“ז אב תרפ”ו].

[טלגרמה, לאחד־העם]

במלאת לך שבעים אני נושא אליך, מורה נערץ, נפשי מרחוק בתודה וברכה ומתפלל לשלומך ולאורך ימיך.

ביאליק ורעיתו

 

תקלב ל“דביר”    🔗

926 VII/29 [י“ח אב תרפ”ו], לונדון.

לחברינו ב“דביר” בתל אביב.

חברים יקרים,

מתאוננים אתם, ובצדק, על שתיקתנו המוחלטת באמריקה ועל הניחנו את מכתביכם בלי תשובה. בעיקר הטענה צדקתם, כמובן, וע“ז נתנצל לפניכם בעל פה בשובנו לארץ, ואולם אם חושבים אתם כי הסחנו דעתנו מ”דביר" ומכם אפילו יום אחד אינכם אלא טועים. בכל הטרדות הרבות אשר אכלו אותנו ואת כחנו בכל פה לא החמצנו אפילו הזדמנות כל שהיא – בגבול האפשר והמותר – לטובתו של “דביר”, וגם עלה בידנו – ובעיקר בכחו של לוין – לעשות מה שהוא. ואולם מה בצע בכל זה, ואנחנו רואים כי אין לדבר סוף. אם את כל דגי הים נאסֹף לכם – הימָצא לכם? יודעים אנו כי לא כברלין תל אביב, אבל מה יושיענו ומה ינחמנו זה, אם הנגע הברליני בעינו עומד ועדין ה“דביר” חבית שאין לה שולים. הסכומים אשר המציא לכם לוין בין ששת החדשים האחרונים הם באמת עצומים, ובזמן שהשנים והדברים כתקונם יש בהם לא רק כדי חִזוק ובִצור של מוסד מול“י שכבר הושקע בו הון עצום, אלא היה מספיק לשמש יסוד איתן למוסד חדש מתחלת בריתו ולעשותו לבר קימא לארך ימים. אין אנו יכולים בשום פנים לעמוד על מקום התורפה של “דביר” ולדעת מה היא מחלתו הפנימית – מעין שחפת ממארת – שאינה נותנת אותו “לרדת מן המטה” ולעמֹד על רגליו. הדבר טעון בדיקה יתרה, ואם באמת “אין תקוה” – נוח לכלנו שנדע זאת ולא נגשש כעורים. כל סכום שאנחנו מוציאים מידי אחרים לטובת ה”דביר" יש בו משום התחיבות חדשה מצדנו וקבלת אחריות כלפי הנותנים וכלפי הקהל העברי. כלום חושבים אתם באמת, שאף מקורות הכסף אין להם גבול? אלו ידעתם בכמה טֹרח ויגיעה, ומה שרע מזה, בכמה “שפיכות דמים”, יושג הכסף! אמריקה אינה נוחה עתה כלל ל“נתינה”, כמו שאתם מדמים, וכל שכן לצרכי מוסד ספרותי, הרחוק באמת מלבות אנשי אמריקה. וכל שכן בשנה זו, שרבו ה“תובעים” מבפנים ומחוץ, ובתוכם היו גם אחרים זולתנו, שתבעו אף הם לצרכי ספרות וכיוצא בזה – ה“אשכול”, לחובר ועוד – אתם יכולים לשער בנפשכם כמה קשה היה מצבנו בשנה זו. הן כל הענין הוא ענין דק, כחוט השערה, ותלוי ב“חבה”, באֵמון, ביחס של כבוד וכו' – ובשעה שיש לנו בעצמנו אמונה שלמה בכח קיומו והתפתחותו המסחרית של ה“דביר” ובתועלתו המרובה שהוא מביא לספרות ולארץ ישראל – יש בנו כח ועֹז לתבוע, אבל אם חלילה נתבדה אנה נשא את חרפתנו ואיך נרים ראש בפני כל אלה שהאמינו בנו? כשנשוב לת“א נשוב לעיין בדבר זה, שהוא יסוד היסודות ושאלת השאלות של קיום ה”דביר“. כל השאר אינו אלא טפל לזה. עלינו – ויהי מה – למצוא דרך, שה”דביר“, אחרי ההון העצום שהושקע בו, יתקיים בכח עצמו, ע”י מכירת הספרים שהוא מוציא. ואחרי מה שנודע לנו באמריקה – יש ויש דרכים להפצה ולמכירה, אלא שעד עכשיו נסמכנו על הנסים, ולא נעשה דבר לשם הפצת ספרינו. וע“ז נדבר בת”א בפרוטרוט, ואולם גם עד שנשוב לת“א עליכם לשים לב בעוד מועד לענין המכירה ולמצוא תחבולות לכך. יש הרבה דרכים, ואתם לא נסיתם עד עתה לעשות קטנה וגדולה. להיפך, רואים אנחנו הסח־דעת גמור מזה. בחו”ל אין יודעים כלל על דבר הספרים היוצאים על ידי “דביר”. אין שום מודעות ואין שום פרסום. אפילו אני איני יודע מה הם הספרים שיצאו בימי שהותי בחו“ל, ואם לשפט עפ”י המודעות שלא היו – מתקבל הרושם שבכל שבעת החדשים האחרונים לא יצא ע“י “דביר” שום ספר. אפשר יש מודעות בעתוני הארץ, אבל אלו אינם נקראים בחו”ל, ואין משים עליהם לב. נפגשתי עם הרבה חובבי ספרים באמריקה ובלונדון, הלהוטים לקנות כל ספר עברי חדש, והללו היו כמשתוממים בשמעם מפי שיצאו ע“י “דביר” ספרים חדשים בשנים האחרונות. רובם סבורים שה”דביר" הפסיק עבודתו. צריכים לְעַבֵּד שטה שלמה של פרסום ולהוציאה אל הפועל. עליכם להדפיס מודעות רצופות – וביחוד בחדשי העונה ובימים טובים – כלליות ופרטיות – כלומר, רשימות כלליות של כל הספרים, ופרטיות על כל ספר חדש בהטעמה והדגשה על ערכו וחדושו של הספר – בעתוני חוץ לארץ, בעבריים וגם במקצת האידיים, אלה הנקראים ע“י הקהל הגדול – כגון ב”מורגן ז’ורנל“⁹³ וה“טאג“ האמריקאי⁹⁴ וב”היינט" וב“מומנט“ הוורשאים – וכמובן, בצורה מושכת את העין ואת הלב. על ספרי הלמוד עליכם לפרסם מודעות בעתונים המוקדשים לחנוך ולקריאת בני הנעורים – “שבילי החנוך” באמריקה⁹⁵ וכו' –. סמוך לימים טובים עליכם לפרסם רשימה של ספרים נאים למתנה בהטעמה יתרה על ערך כל ספר וספר. עליכם להפיץ במספר רב גם פרוספקטים מיוחדים על ספרים חשובים בודדים ועל סדרי ספרים למחלקותיהם השונות: לעם. לבני הנעורים, לבית הספר, מדע, בלטריסטיקה, ספרי מופת – קלסיקים – ספרי עזר. את הקטלוגים והפרוספקטים עליכם לשלוח לא רק למו”ס, אלא לביבליותיקות צבוריות ופרטיות בכל העולם, לחובבי ספרים וכו‘. לתכלית זו עליכם לאסוף אדריסאות של בבליותיקות, מלומדים, חובבי ספרים, בתי ספר וכו’. עליכם גם לשלוח מכל ספר שיוצא לכל בתי מערכות העבריים, וגם האידישיסטיים, וביחוד לאלה שנוהגים לתת רשימות ביבליוגרפיות בעתוניהם על הספרים החדשים הבאים אליהם. כן, למשל, נותן ה“מורגן ז’ורנל” באמריקה, וגם “דער טאג”, בכל שבוע ביבליוגרפיה מפורטת בצרוף הערכה טובת עין על כל הספרים החדשים שמגיעים אליהם. ידידנו הד“ר גינזבורג⁹⁶, עוזרו הקבוע של ה”פארווערטס“⁹⁷ – בקש שישלחו על שמו אכסמפ' מכל ספר חדש ויכתוב עליהם מאמרים מפורטים. הוא יצא לפני שבועות לארץ ישראל לבקרה, ואולי בקר גם במשרד “דביר”. קמצנות זו שאתם נוהגים במשלוח ספרים לרידקציות ולמבקרים ולמלומדים מדה רעה היא שצריכים לשרשה. היא גורמת לנו הפסד מרובה ומכניסה טינא בלב עלינו. עלינו לנהוג עין יפה ברידקציות ובאנשי ספר וירבו ידידינו ודורשי טובתנו. שלח לחמך….⁹⁸ באמריקה וגם ביתר הארצות יש ביבליותיקות לרבבות, והן – אפילו הכלליות – קונות ספרים עברים בעין יפה, וביחוד הגדולות שבהן, אלא שאין להם שום מושג ע”ד מציאותם ויציאתם של ספרי “דביר”. פרסום המודעות והפרוספקטים צריך לעשות בצורת קבע ובאופן סיסטימטי, כדי שישיג את המטרה. על ספר חדש, למשל, יש לפרסם בעתוני השבת, ובמקום גלוי לעינים, מודעה מפורטת שלש פעמים, בשלש שבתות רצופות זו אחר זו, ובהטעמה יתרה, הכל לפי טיב הספר והסופר וערכם. אל נא תשכחו לשלוח ספרים לבקורת גם לירחונים האידישאים, לאלה שיש להם חוג קוראים משכילים – כגון “די צוקונפט“ של ליֶסין⁹⁹. הם כלם חולקים מקום למאמרים על ספרים עבריים בעין יפה, וליֶסין גם בקשני מאד על זה. רבני אמריקה – האורתודוקסים והליברלים – אף ביניהם יש הרבה חובבי ספרים ועליכם למצוא דרך לפרסום גם בחוג שלהם, אם בעתונות המיוחדת להם – בלשון אנגלית, או בדרך אחרת. סוף דבר, בלי פרסום תמיתו את “דביר” מיתת שתיקה, ולא נזוז מנקודת הקפאון. מובן מאליו, כי הפרסום בלבד אינו מספיק עדין, ויש לעשות גם מעשים אחרים, ואולם על המעשים האלה נדון בשובנו לת”א. אחת אֹמר לכם, כי – – סוכננו באמריקה – הוא משענת קנה רצוץ. הוא

אמנם עושה מעט לפי כחו, אבל כחו כאין. עוסק הוא באלף מלאכות: מורה, עסקן צבורי ועוד, – והוא חוץ לזה מחוסר כל טמפרמנט והבנה בענין הפצת הספרים, שבימינו היא כמעט מקצוע מיוחד הטעון ידיעה ונסיון והתמחות. מכירת הספרים עומדת עכשיו – אפילו בלשונות אחרות – על הכנסת הספר לתוך הבית והמצאתו לידי הקונה בידים ממש. המולי“ם הלועזים משתמשים לצורך זה בכמה תחבולות. מלבד תשלומים לשעורים יש שטה שלמה של העמסת הספר על גבי הקונה ע”י הפוסטה וע“י שלוחים, ואולם אל הדבר הזה נשוב בבואנו לת”א. אם דבר המכירה לא יפתר בשנה זו פתרון רדיקלי לא נוכל עמוד. הדבר הזה נתברר לנו ברור גמור.

בכמה מקומות שמעתי מתאוננים עליכם על חוסר זריזות. ההזמנות אינן מתמלאות בזמנן. גם – – מלא טענות כרמון. הוא יצא לסובב בקצת ערי אמריקה לשם הפצה. בבופַלוֹ¹⁰⁰ מכר מספרינו בעד שבע מאות דולר בערך – לדבריו –. השלח אליכם את הכסף? אומרים עליו, שקשה הוא לעניני כסף, כלומר, שקשה להוציא מידו את המגיע ממנו? ובכלל הוא עושה רושם של צפור עשויה עופרת, כבד תנועה וכבד מחשבה, וגם איננו חביב ביותר – מפאת הדֻבִּיוּת שבו – על הבריות, ואולם לא שמעתי שיהרהרו אחרי ישרותו. על כל פנים כל התלונות ששמעתי עליו נוגעות לכובד מזגו ולחוסר זריזותו ול“תחבלנותו”, אבל לא לנאמנותו. בודאי ידעתם כבר שקבל בסוכנות גם את ספרי "שטיבל“ ועבר עתה לדירה חדשה במרכז העיר – אנו משתתפים בהוצאות המחסן למחצה – 35 דולר לחודש – ויש לו תקוה “להגביה” את המכירה ולהרחיבה. מי יתן והיה.

את חמש מאות הלירה ששלח לכם לוין מלונדון לפני שבועים בודאי קבלתם. ואגלה לכם בחשאי ובקול רם, כי עד אוקטובר הבא אין לכם שום תקוה לקבל מידנו כסף. עליכם אפוא להִבָּנות מתוך עצמכם, מכם ובכם. אין לכם על מי להשען. כסף חדש ימָצא לנו רק באוקטובר הבא, ועד אז – התמלאו מחוליתכם. יש לכם ספרים טובים – מִכְרוּם! ואל נא תתיאשו. ספרינו – כל מי שרואה אותם מתפעל ומתלהב מהם, אבל דא עקא, שמעטים הם הזוכים לראותם. ולמה, למשל, תרע עינכם לשלוח אכסמפ' אחד מכל ספר חדש לבעל “העולם”, לקליינמן¹⁰¹. כל ספר שבא לידו – מיד קליינמן נותן עליו רשימה טובת עין ב“העולם” (“קורא ותיק”).

איני יודע מה הם הספרים שנגמרו אצלנו בדפוס בחדשים האחרונים. שמעתי שיצא “מדרש הרפואה”¹⁰². ואיה ספרו של דינבורג¹⁰³? – – – מכאן מוּסר, שלא נקבל מידו – – שום ספר לדפוס, אלא אם כן ימציאהו מוכן כלו, על ראשו ועל קרבו ועל פרשו. כמה הפסדות גרם לנו כבר בן אדם זה.

בעוד זמן מה אמציא לכם עוד חומר של “כלילה ודמנה” (עד היום לא קבלתי תשובה על הפרקים הקודמים שהמצאתי לכם, ואיני יודע אם הגיעו לידכם או אבדו בדרך). אני עסוק עתה בעריכת הפרקים האחרונים. – – – ובכל זאת יצא, כמדומה, ספר לא רע ביותר.

מאמריקה ומלונדון אצא ב“רכוש גדול” – בארגז מלא כתבי יד חדשים. לפרוט את הכל אני מתעצל, אבל כדי לשמח את לבך, רבניצקי, אודיעך כי הדיואן השלם, היחידי בעולם, של ר' שמואל הנגיד – זה שביד ה“נגיד” ששון – כבר העתקתו, המשובשת מאד, נמצאת בידי, ובעוד שבועַיִם תהי בידי גם העתקה פוטוגרפית. אוצר נפלא שאין דוגמתו! מציאה שתרעיש את העולם! אוי למלומדינו ואבוי לנו, שמרגלית כזאת היתה מתגלגלת ימים רבים באשפה ולא שמו אליה לב לפרסם טבעה בעולם. ה“נגיד” ששון חֲבָשָׁהּ בטמון, בארון הברזל ביחד עם צרורות כספו – ולא נתן איש לגשת אליה. אני היחידי שהאמין לי למסור העתקתה בידי לשם פרסום. צויתי להמציא לי על חשבון “דביר” גם העתקה פוטוגרפית, כי ההעתקה שבכתב – שנעשתה ע"י ששון עצמו – כלה משובשת ואין בה מתום. ובלי צלום המקור לא נמצא בה את ידינו ורגלינו.

פרסום דיואן זה¹⁰⁴ קודם לכל דבר, ואפילו לכרך השלשי של רשב“ג. לא חלמתי כי ככה ייקר הדיואן הזה! יש בו משום הזרחת אור על אישיותו הנפלאה של “הנגיד” הנפלא הזה – עליו ועל תקופתו ועל בני דורו. הרבה חומר הסטורי מושקע בו. והשירים עצמם! יחיד האיש במינו ואין דומה לו בכל אישי ההסטוריה שלנו. תראה בעיניך ותשפט. בדיואן זה נמצאים בשלמות כל שלשת הספרים של הנגיד: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת, שנאספו ונסדרו בידי יוסף בן הנגיד בחיי אבא. מובן מאליו, כי חלק מועט מן החרוזים, מועט קטן מאד, כה וכה – נטשטשו ברוב ימים. כתב היד נכתב בכתב בעל ה”יוחסין" עצמו¹⁰⁵ ושנותיו יותר מארבע מאות שנה!

מרשימת הפיוטים החסרים של הרמב“ע העתקתי לי בניו־יורק ובבריטיש מוזיאום כמאה ושבעים פיוטים – ובתוכם גם הרבה חדשים, שלא נזכרו ברשימתנו. מצאתי גם שנים־עשר פיוטים של הרשב”ג, אבל אפשר שמקצתם נמצאים גם בין אלה שהגיעו אליך בינתים מבראדי וממגיד. ההעתקה שנעשתה ע"י שליח, ותחת השגחתי, עלתה בכסף לא מעט.

באמתחתי יש מלבד הנ“ל: מלון לחכמת הרפואה (אל תגלה זאת לאיש, מפני כמה טעמים), כרך אחד של כתבי רמח”ל (הדרמות, בצרוף דרמה חדשה: מעשה שמשון – שלא נתפרסמה עוד בשום מקום¹⁰⁶), כל פיליטוניו של יל“ג מקובצים יחד¹⁰⁷, חֹמר יפה ל”רשומות“, ועוד ועוד. בין החֹמר לרשומות יש גם ארבעת פרקים חדשים “על נהר כבר” ליל”ג.¹⁰⁸

ר' יצחק גולדברג וליב יפה הודיעוני ע“ד הצעתם למכור לנו בית הדפוס שלהם (“המדפיס”). ההצעה מתקבלת על הלב, אם תהיה לפי כחנו. באה כאן עוד הצעה להעמיד לנו מכונת סדור חדשה, מונוטיפוס, שתסדר אותיות בנקוד, ומכל מיני אותיות, בין אלה של ברתולד¹⁰⁹ מכל המינים, ובין אלה של “ספר המעשיות”¹¹⁰ – משוכללות יותר – ובין אותיות חדשות מודרניות. המכונה עולה בהון רב: אלף ושמנה מאות לירה, אבל בעל המכונה מסכים להעמידה על יסוד של שותפות, כלומר, שישתתף בבית הדפוס לפי ערך מחיר המכונה. דרך אגב, מכונה זו משמשת גם ליציקת אותיות של כל המינים והתמונות והסגנונים שנרצה וגם ליציקת כל מיני חֹמר עופרת של הדפסה, כגון קוים, זויות וכדומה. טיב האותיות, גם מצד חוזק החמר וגם מצד שכלול הצורה, עולה על זה של אותיות ברתולד. סוף דבר, בהצעה זו צפונה, לדעתי, טובה מרובה ל”דביר“. יש בה איקונומיה מרובה בזמן ובכסף, ויש בה כדי פתרון מוחלט וגמור לשאלת הנקוד, ויש בה גם משום סעיף תעשייתי חדש לגמרי בא”י: בית יציקת כל מיני אותיות, עבריות, ערביות ולועזיות – לכל המזרח, ובית יציקה משובח ביותר, עפ"י המלה האחרונה של הטכניקה. התנאים גם הם טובים: העמדת המכונה אינה דורשת שום השקעות חדש[ות] מצדנו. אם יהיה ריוח יקבל בעל המכונה חלקו, ואם לא אין לו עלינו תרעומת.

ביום הראשון הבא אצא לצרפת ואשב בה כשבועַים או כשלשה שבועות, ומשם עוד אכתֹב לכם. לֶוין יוצא אף הוא אל אשר אצא – לאחד המרחצאות לזמן קצר.

ואתה, רבניצקי, מתרעם על שתיקתי – ובדין! אלא שיש למצוא לי גם צד זכות. דוק ותמצא. קשה להתגבר על העצלות בשעה שכל כחך מתבזבז לאלפי דברים בכל יום. שמעתי על תגבֹּרת חולשתו של אחד העם. ה' ירחם!

מדוע לא הודעתני ע“ד קבלת הפרקים של “כלילה ודמנה”? הרי יודע אתה כי על משלוח כ”י צריכים לענות מיד. אלו ענית – הייתי שולח לכם עוד, אבל עתה אני דואג שמא אבד בדרך.

הגליון כלה ועלי לגמור. שלום לכל אנ"ש. שלום וברכה.

ח. נ. ביאליק

 

תקלג לפ. לחובר    🔗

כ“ה אב תרפ”ו, לונדון.

למר פ. לחובר בורשה.

מר לחובר יקר,

הנני ממהר להשיבך, כי אחרי שעיין הד“ר לוין בהצעתך¹¹¹ ודן בה מצדי צדדים בא לידי החלטה, כי אין בכח ה”דביר“ להכניס את צוארו בעול חדש שיש עמו התחיבות גדולה של כסף. וגם מן הצד הפרינציפיוני אין, לפי דעתי, לנו רשות להתקשר התקשרות אחראית כזאת, בטרם נשוב לתל אביב ונראה את המצב במקומו וגם נדון על הצעתך ביחד עם יתר חברינו שם. הגדתי לך את הדברים כמו שהם ואתה כבינתך עשה.

הנני יוצא בעוד ימים – ביום א' הבא – לצרפת. ושם אעשה שנים שלשה שבועות. ואחרי כן אשוב לא"י.

והנני אומר שלום לך ולעבודתך.

שלך ח. נ. ביאליק