בְּעִיר אַחַת הָיָה תַּלְמִיד חָכָם וְחָסִיד, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמְחַסֵּר נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא. הָיָה מְהַרְהֵר תָּמִיד בְּחֶלְקוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת מִי יִהְיֶה שָׁם שְׁכֵנוֹ הַיּוֹשֵׁב עַל יָדוֹ. הִתְפַּלֵּל לַשָּׁמַיִם שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ. יָשַׁב בְּתַעֲנִית וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, עַד שֶׁאָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה: “פְּלוֹנִי הַקַּצָב יֵשֵׁב לִימִינְךָ”.
הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד. הָיָה דוֹאֵג וּמִצְטַעֵר וְנֶאֱנָח. חָשַׁב, שֶׁמָּא טָעוּת הִיא בַּשָּׁמַיִם. חָזַר לָצוּם וּלְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁגָּעֲרוּ בּוֹ בַּחֲלוֹם: “לָמָּה אַתָּה חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל וּכְבָר הוֹדַעְנוּךָ, כִּי שְׁכֵנְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא פְּלוֹנִי הַקַּצָּב?”.
בָּכָה בַּחֲלוֹמוֹ בְּכִי גָדוֹל עַד שֶׁהִרְטִיב אֶת הַכַּר בְּדִמְעוֹתָיו. שָׁמַע הַקּוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר לוֹ: “אִלְמָלֵא שֶׁאַתָּה תַּלְמִיד חָכָם וְחָסִיד וְיֵשׁ בְּךָ מַעֲשִׂים טוֹבִים, הָיִיתָ נֶעֱנָשׁ עַל סַרְבָּנוּתְךָ. לָמָּה חָרָה לְךָ כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁהַקַּצָּב יִהְיֶה שְׁכֵנְךָ בְּגַן עֵדֶן? כְּלוּם יְדוּעִים לְךָ מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה וְשֶׁכָּל אָדָם אַחֵר לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לוֹ מַעְלָה גְבוֹהָה בַּשָּׁמַיִם?”
הִשְׁכִּים הָאִישׁ בַּבֹּקֶר וְאָמַר לְנַפְשׁוֹ: “אֵלֵךְ אֶל הַקַּצָּב וְאֶתְהֶה עַל קַנְקַנּוֹ: מָה הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּיָדוֹ”.
כְּשֶׁבָּא אֶל הָאִטְלִיז מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַסַּדָּן וּמַמְתִּין לַנָּשִׁים הַבָּאוֹת לִקְנוֹת בָּשָׂר, שֶׁהַשָּׁעָה עֲדַיִן מֻקְדֶמֶת הָיְתָה.
נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם בְּיָד גַסָּה. אָמַר לוֹ לַקַּצָּב: לֹא תִכְעַס אִם אֶשְׁאָלְךָ שְׁאֵלָה אַחַת?
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, וְאִם אֵדַע לְהָשִׁיב – אָשִׁיב.
אָמַר לוֹ הֶחָסִיד: רְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסָדֶיךָ בְּעוֹלָמְךָ.
אָמַר לוֹ הַקַּצָּב: אֵין בִּי מַעֲשִׂים וַחֲסָדִים, חוּץ מִזֶּה שֶׁאֲנִי מְחַלֵּק מַה שֶּׁאֲנִי מִשְׂתַּכֵּר בִּמְלֶאכֶת הַקַּצָּבוּת: חֶצְיוֹ לִצְדָקָה וְחֶצְיוֹ לְפַרְנֵס נַפְשִׁי וְנַפְשׁוֹת בֵּיתִי.
איור: הנריק הכטקןפף
אָמַר לוֹ: מַכִּיר אֲנִי אֲנָשִׁים, שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּךָ. הוֹדִיעֵנִי אִם עָשִׂיתָ פַּעַם דָּבָר גָדוֹל, שֶׁאָדָם אַחֵר לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ.
הֶחֱרִישׁ הַקַּצָּב שָׁעָה גְדוֹלָה כִּמְבַקֵּשׁ לִזְכֹּר נִשְׁכָּחוֹת. אַחַר כָּךְ אָמַר: זָכַרְתִּי דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם דָבָר גָדוֹל הוּא אוֹ לֹא.
אָמַר לוֹ: מָה הַדָּבָר?
סִפֵּר הַקַּצָּב: יוֹם אֶחָד אֲנִי עוֹמֵד עַל סַדָּנִי וּמְקַצֵּב בָּשָׂר, וְהִנֵּה אֹרְחָה שֶׁל עֲרֵלִים עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב, וְהֵם מוֹלִיכִים כַּמָּה שְׁבוּיִים וּבֵין הַשְּׁבוּיִים הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנָּה בּוֹכָה בְּכִי מַר מְאֹד. הִנַחְתִּי אֶת הַקּוֹפִיץ וְיָצָאתִי לָרְחוֹב וְקָרַבְתִּי אֶל הַנַּעֲרָה. שְׁאַלְתִּיהָ: “בִּתִּי, לָמָּה תִּבְכִּי וְלָמָּה תִּצְעֲקִי?” אָמְרָה לִי: “מִן הָעִבְרִים אֲנִי וְהָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה נָפְלוּ עַל עִירִי, בָּזְזוּ והִכּוּ וְאוֹתִי לָקְחוּ בַּשֶּׁבִי. עַכְשָו אֲנִי מִתְיָרְאָה שֶׁמָּא יוֹצִיאוּנִי, חָלִילָה, מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי בַּת טוֹבִים וְאָבִי הָיָה מוֹרֵה הוֹרָאָה בְּעִירִי. כְּלוּם אֵין כָּאן יְהוּדִים שֶׁיִּפְדוּנִי מִידֵי שׁוֹבַי?” כְּשֶׁשָׁמַעְתִּי דְבָרֶיהָ חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי וְחָמַלְתִּי עָלֶיהָ חֶמְלָה רַבָּה. אָמַרְתִּי לָהּ: “מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, אֲנִי אֲנִי אֶפְדֵךְ”. וְהָלַכְתִּי לְרֹאשׁ הָאֹרְחָה וּקְנִיתִיהָ מִיָּדוֹ בְּדָמִים מְרֻבִּים שֶׁהָיוּ בְּכִיסִי, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֶּסֶף לֹא הָיָה כֻּלּוֹ שֶׁלִּי וְנִתְחַיַּבְתִּי בְּחוֹב גָדוֹל. כְּשֶׁהֵבֵאתִי אֶת הַנַּעֲרָה לְבֵיתִי הָיְתָה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הֶאֱכַלְתִּיהָ וְהִלְבַּשְׁתִּיהָ בְּכָבוֹד וּבְחִבָּה עַד שֶׁבָּגְרָה. וְהָיָה לִי בֵּן יָחִיד שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה. דִבַּרְתִּי עִמּוֹ בַּסֵּתֶר וְהִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו: “בְּנִי, עֲשֵׂה עֲצָתִי וּמִצְוָתִי וּרְצוֹנִי לְמַעַן יִיטַב לְךָ”. אָמַר לִי: “אָבִי, אֱמֹר לִי מָה עֲצָתְךָ וּמִצְוָתְךָ וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנְךָ בְּחֵפֶץ לֵב”. אָמַרְתִּי לוֹ: “רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַנַּעֲרָה הַפְּדוּיָה לְאִשָּׁה וַאֲנִי אֶתֵּן לָכֶם בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים כְּמִנְהַג בַּעֲלֵי בָּתִּים חֲשׁוּבִים”. אָמַר לִי: “הִנְנִי בְּיָדְךָ, עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”. שָׂמַחְתִּי מְאֹד וְעָשִׂיתִי לָהֶם צָרְכֵיהֶם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, לֹא חִסַּרְתִּי דָבָר. וּלְיוֹם הַחֻפָּה הִתְקַנְתִּי סְעֻדָּה גְדוֹלָה, וְלֹא הִנַּחְתִּי מִכָּל בְּנֵי הָעִיר אֶחָד שֶׁלֹא הִזְמַנְתִּיו לַסְּעֻדָּה, כָּל הָעֲנִיים וְכָל דַלַּת הָעָם. וְאֶת הָעֲנִיִּים הוֹשַׁבְתִּי בִּכְלַל בְּנֵי הָעִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם מַאֲכָלִים טוֹבִים וּמַשְׁקִים מְשֻׁבָּחִים וְכָל מִינֵי מַעֲדַנִים. הָיוּ אוֹכְלִים וְשוֹתִים וּמֵיטִיבִים לִבָּם וּמְזַמְּרִים זְמִירוֹת נָאוֹת. רַק הַמְּסֻבִּים לְשֻׁלְחָן אֶחָד, וְהֵם עֲנִיִּים מְרוּדִים, שֶׁלֹּא רָצוּ לְהִתְעָרֵב עִם הָאֲמִידִים, לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ כְּלוּם וְהָיוּ יוֹשְׁבִים מַשְׁמִימִים. אָמַרְתִּי לָהֶם: “אַחַי, לָמָּה לֹא תֹאכְלוּ וְלֹא תִשְׁתּוּ, שֶׁמָּא מְצָאתֶם בְּמַטְעַמַּי אֵיזֶה פְּסוּל אוֹ דֹפִי?” אָמְרוּ לִי: “חַס וְשָׁלוֹם, מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ טוֹבִים כְּמוֹתָם. אֲבָל הַבָּחוּר הַמִסְכֵּן הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב עִמָּנוּ בּוֹכֶה בְּלִי הֲפוּגוֹת מִן הַָרֶגַע שֶׁיָּשַׁב כָּאן וְלֹא נוּכַל לִפְתֹּחַ פִּינוּ וְלֶאֱכֹל מִפְּנֵי אַנְחוֹתָיו וְדִמְעוֹתָיו”. לָקַחְתִּי אֶת הַבָּחוּר בְּיָדוֹ וְהוֹצֵאתִיו לַחוּץ וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אָחִי, לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לִי וְלָמָּה תַּעֲצִיב אֶת אוֹרְחַי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה שֶׁל בְּנִי? מַה לְּךָ וְלָמָּה יִרַע לְבָבְךָ, אַל תְּכַסֶּה מִמֶּנִּי דָבָר. אִם יֵשׁ עָלֶיךָ חוֹב גָדוֹל אֶפְרַע אֶת חוֹבְךָ, וְאִם אַתָּה צָרִיךְ מִלְוֶה אֶתֵּן לְךָ”. אָמַר לִי: “אֵין עָלַי חוֹב וְאֵינִי צָרִיךְ מִלְוֶה, אֲבָל לִבִּי נִשְׁבָּר בִּי וַאֲנִי בּוֹכֶה עַל הַנַּעֲרָה שֶׁתַּשִּׂיא הַיּוֹם לְבִנְךָ, וְהִיא מֵעִיר פְּלוֹנִית וַאֲנִי אֵרַשְׂתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּדַת יִשְׂרָאֵל, וְהִנֵּה בָּאוּ הַגּוֹיִים הַשּׁוֹלְלִים וְשָׁבוּהָ, וְהָלַכְתִּי מֵעִיר לְעִיר לְבַקְשָׁהּ אֶפְשָׁר אֶמְצָאֶנָּה, וְהַיּוֹם בָּאתִי לְכָאן – וְהִנֵּה שְׁטַר הָאֵרוּסִין בְּיָדִי”. הוֹצִיא הַשְּׁטָר וְהֶרְאָה לִי, שֶׁכִּדְבָרָיו כֵּן הוּא. אָמַרְתִּי לוֹ: “וְיֵשׁ לְךָ סִמָּן בַּנַּעֲרָה?” אָמַר לִי: “רְאִיתִיהָ פַּעַם אַחַת יְשֵׁנָה בְּבֵית אָבִיהָ וְרָאִיתִי בְּגוּפָהּ סִמָּן כָּךְ וָכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי”. הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵי הַבָּחוּר, כִּי נִכָּרִים דִבְרֵי אֱמֶת, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הִתְחַזֵּק, בְּנִי וְהִתְאַפֵּק מִבֶּכִי, חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת עַוְלָה”. וְקָרָאתִי אֶת בְּנִי, שֶׁיָּשַׁב בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲתָנִים, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “בְּנִי, עָשִׂיתָ רְצוֹנִי וְהִסְכַּמְתָּ לָשֵׂאת אֶת הַנַּעֲרָה, עַכְשָׁו עֲשֵׂה מַה שֶּׁאֲצַוְּךָ וְיִהְיֶה טוֹב לְךָ”. אָמַר: “כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כֵּן אֶעֱשֶׂה גַם הַפַּעַם, וְלֹא אַמְרֶה אֶת פִּיךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “דַּע לְךָ, שֶׁנַעֲרָה זוֹ מְאֹרֶסֶת לְאַחֵר וְרָאִיתִי שְׁטַר אֵרוּסֶיהָ, וְהִנֵה הָאִישׁ שֶׁאֵרְסָהּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים וְהוּא גַם נָתַן בָּהּ סִמָּן, וְעַכְשָׁו הִיא אֲסוּרָה לְךָ. לָכֵן אֲבַקֶּשְׁךָ: עֲשֵׂה רְצוֹנִי וְתֵן לָהֶם כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לָכֶם מִבְּגָדִים וּמִתַּכְשִׁיטִים וּתְהֵא הַנַּעֲרָה לְמִי שֶׁיְּעָדָהּ וְתִזְכֶּה לְשָׂכָר טוֹב. וּלְךָ אֶתֵּן, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, אַחֶרֶת טוֹבָה מִמֶּנָּה וְאֶעֱשֶׂה לָכֶם כִּפְלַיִם מִזֶּה”. אָמַר לִי בְּנִי: “אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִבַּרְתָּ”. אָז קָרַאתִי לַבָּחוּר הָאוֹרֵחַ וַהֲבֵאתִיו לְִפְנֵי הַנַּעֲרָה, הִזְכִּירָהּ וְנִזְכְּרָה וְהִכִּירַתְהוּ. פָּשַׁט בְּנִי אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבִּישׁוֹ וְהֶעֱמַדְתִּי שְׁנֵיהֶם בַּחֻפָּה, וְהַשֻׁשְׁבִּינִים הַמּוּכָנִים עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם. קִדְּשׁוּם וּבֵרְכוּ מַזָּל טוֹב וְיָשְׁבוּ לַסְּעֻדָּה וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּבִרְכַּת נִשּׂוּאִים. וְנָתַתִּי לָהֶם כָּל מַה שֶּׁהָיָה בַּבַּיִת וְשֶׁהִתְקַנְתִּי לִבְנִי. וְיָשְׁבוּ עִמִּי יָמִים רַבִּים סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנִי שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, אֵין מַחְסוֹר דָּבָר, עַד שֶׁשָּׁכְחוּ עֲמָלָם וְצָרָתָם. וּכְשֶׁבִּקְשׁוּ לַחֲזֹר לְעִירָם נָתַתִּי לָהֶם מַתָּנוֹת וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּחְתִּים בְּשָׁלוֹם וּבְכָבוֹד. וּבְכָל עֵת שֶׁבָּאוּ אוֹ שֶׁהָלְכוּ עוֹבְרֵי־דֶרֶךְ שָׁאַלְתִּי לִשְׁלוֹמָם. הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה עָשִׂיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גָדוֹל הוּא אוֹ לֹא.
אָמַר לוֹ הֶחָסִיד: וּבְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לֹא הָיִיתָ מְיַחֵל לְשָׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא?
אָמַר לוֹ הַקַּצָּב: וְכִי לֹא דַי לִי בַּשִּׂמְחָה שֶׁשָּׂמַחְתִּי בַּמַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה? לֹא לָמַדְתִּי תּוֹרָה וְאֵינִי בָּקִי בְּטִיב עוֹלָם הַבָּא.
אָמַר לוֹ הֶחָסִיד: אַשְׁרֶיךָ, מוֹרִי וְאַלּוּפִי, יַאֲרִיךְ הַשֵּׁם יָמֶיךָ וּשְׁנוֹתֶיךָ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים. אַשְׁרַי שֶׁאֶהְיֶה שְׁכֵנְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְחָזַר לְבֵיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְלֹא נִסְתַּלְּקָה מִמֶנּוּ הַשִּׂמְחָה עַד יוֹם אַחֲרוֹן.>
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.