רַבֵּנוּ משֶׁה בֶּן מַיְמוֹן, הַנּוֹדָע בְּשֵׁם רַמְבַּ“ם, שַׂר הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה, הָיָה גַם רוֹפֵא מְהֻלָּל וְסוֹדוֹת הַטֶּבַע הָיוּ גְלוּיִים לְפָנָיו. כְּשֶׁחִבֵּר אֶת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים “יַד הַחֲזָקָה” וּ”מוֹרֵה נְבוּכִים" הָיוּ רַבִּים שֶׁלֹא יָרְדוּ לְסוֹף דַעְתּוֹ וְחָשְׁבוּ שֶׁהוּא בָּא לְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה. קַנָּאִים יָצְאוּ כְּנֶגְדוֹ בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, וְהוּא לֹא חָדַל מִלְּהַחֲזִיק בְּדֵעוֹתָיו, וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁהוֹרָה לַאֲחֵרִים: “לְעוֹלָם אַל יַשְׁלִיךְ אָדָם דַעְתּוֹ אַחֲרָיו, כִּי הָעֵינַיִם הֵן לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר”.

וַאֲחָדִים מֵרַבָּנֵי סְפָרַד פָּנוּ אֶל רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז בְּמִכְתָּב, שֶׁבּוֹ הֶאֱשִׁימוּ אֶת הָרַמְבַּ"ם בִּכְפִירָה וּבִקְשׁוּ לְהַטִּיל עָלָיו חֵרֶם.

כְּשֶׁקִּבְּלוּ רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז אֶת הַמִּכְתָּב נִזְדַעְזְעוּ כֻּלָּם. אָמְרוּ: “אֵין זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת כְּלָל, שֶׁאָדָם חָכָם וְקָדוֹשׁ כְּרַבִּי משֶׁה בֶּן מַיְמוֹן, זֶה שֶׁמֵּימָיו אָנוּ שׁוֹתִים, יְהֵא בֵּין הַכּוֹפְרִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן”.

כִּנְּסוּ אֲסֵפָה גְדוֹלָה וְהִתְוַכְּחוּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת. לְסוֹף נִמְנוּ וְגָמְרוּ לִשְׁלֹחַ אֶת הֶחָכָם הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מֵאִיר לִסְפָרַד לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם וְלִרְאוֹת אִם נִמְצָא בּוֹ שֹׁרֶֹש דָבָר.> לָקַח לוֹ רַבִּי מֵאִיר מְשָׁרֵת שֶׁיְּלַוֵּהוּ

בַּדֶּרֶךְ וְהָלַךְ עִמּוֹ לִסְפָרַד. כְּשֶׁהִגִּיעוּ חֲצִי פַּרְסָה לִפְנֵי עִירוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם עָבְרוּ רַבִּי מֵאִיר וּמְשָׁרְתוֹ לְיַד מַעְיַן מַיִם חַיִּים. יָרְדוּ אֶל הַמַּעְיָן, יָשְׁבוּ לָנוּחַ וְשָׁתוּ מִן הַמַּיִם הַטּוֹבִים, אַחַר שָׁבוּ לְדַרְכָּם. וְרַבִּי מֵאִיר כְּשֶׁיָּשַׁב שָׁם הָיָה מְעַיֵּן בְּסֵפֶר, וּכְשֶׁגָּחַן לִשְׁתּוֹת מִן הַמַּיִם הִנִּיחַ אֶת אֶת הַסֵּפֶר עַל אֶבֶן וּכְשֶׁקָּם לֵילֵךְ שָׁכַח לִטְּלוֹ.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר שָׁאֲלוּ מִפִּי עוֹבְרִים וְשָׁבִים לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם, הֶרְאוּ לָהֶם וְלִוּוּם עַד שַׁעַר הַבָּיִת. הָיְתָה יָד שֶׁל בַּרְזֶל עַל הַשַּׁעַר. הִקִּישׁוּ בַּיָּד עַל הַשַּׁעַר. הֵצִיץ הַשּׁוֹעֵר מִן הַחֹר וְאָמַר: אֵין כְּנִיסָה. בְּשָׁעָה שֶׁרַבֵּנוּ סוֹעֵד עַל שֻׁלְחָנוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל שׁוּם אָדָם.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר לַשּׁוֹעֵר: יוֹדְעַנִי שֶׁרַבְּךָ סוֹעֵד עַכְשָׁו עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְסִמָּנְךָ: שֶׁהוּא אוֹכֵל בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹעֵר כָּךְ, הָלַךְ אֶל רַבּוֹ וְאָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד נְשׂוּא־פָּנִים הִקִּישׁ עַל הַשַּׁעַר, וּכְשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁרַבִּי סוֹעֵד עַל שֻׁלְחָנוֹ, הֵשִׁיב שֶׁהוּא יוֹדֵע, וְסִמָּן נָתַן לִי, שֶׁרַבִּי אוֹכֵל בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת.> אָמַר רַבִּי משֶׁה לַשּׁוֹעֵר: לֵךְ אֱמֹר לוֹ, שֶׁיָּפֶה רָאָה, וְסִמָּנוֹ – שֶׁהִנִּיחַ אֶת סִפְרוֹ עַל אֶבֶן לְיַד הַמַּעְיָן.

פִּשְׁפֵּשׁ רַבִּי מֵאִיר בִּבְגָדָיו וְלֹא מָצָא אֶת סִפְרוֹ. זָכַר שֶׁהָיָה מְעַיֵּן בּוֹ לְיַד הַמַּעְיָן. אָמַר לְנַפְשׁוֹ: “רוֹאֶה אֲנִי שֶׁיְּדִיעָתוֹ גְדוֹלָה מִידִיעָתִי”.

חָזְרוּ רַבִּי מֵאִיר וּמְשָׁרְתוֹ אֶל הַמַּעְיָן וּמָצָא אֶת הַסֵּפֶר בַּמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוֹ עַל הָאֶבֶן. נָטַל אֶת הַסֵּפֶר, נְשָׁקוֹ וְחָזַר לָעִיר. בָּאוּ שׁוּב לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם וְהִקִּישׁוּ עַל הַשַּׁעַר. פָּתַח לָהֶם הַשּׁוֹעֵר וְאָמַר: כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיךְ – הַבַּיִת פָּתוּחַ לִפְנֵיכֶם.

איור: הנריק הכטקןפף

הִכְנִיסָם. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל פַּת עַרְבִית. נִקְרָא רַבִּי מֵאִיר לַשֻּׁלְחָן. הֵבִיא מְשָׁרֵת קְעָרָה וּבָהּ מַאֲכָל דוֹמֶה לְאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אָדָם. רָאָה רַבִּי מִֵאִיר אֶת הַמַּאֲכָל וּמֵאֵן לִנְגֹעַ בֹּו, אָמַר: חָשׁ אֲנִי בְּגוּפִי וְאֵינִי יָכוֹל לֶאֱכֹל.

שְׁאֵלוֹ הָרַמְבַּ"ם: אֶפְשָׁר רְצוֹנוֹ לִשְׁתּוֹת?

קָרָא לַמְשָׁרֵת וְאָמַר לוֹ: פֶּטְרוֹס, לֵךְ מַלֵּא כַּד יַיִן מֵאוֹתָהּ חָבִית שֶׁשָּׁתִינוּ בַּצָהֳרַיִם.

חָשַׁב רַבִּי מֵאִיר בְּלִבּוֹ: “פֶּטְרוֹס יָבִיא יָיִן? וַהֲרֵי הוּא נָכְרִי וְהַיַּיִן מִתְנַסֵּךְ בְּיָדוֹ וְאָסוּר בִּשְׁתִיָּה”.

כְּשֶׁהֵבִיא פֶּטְרוֹס אֶת הַיַּיִן, נָטַל הָרַמְבַּ"ם אֶתַ הַכַּד מִיָּדוֹ וְאָמַר לְרַבִּי מֵאִיר: הוֹאִיל וְרַבִּי לֹא אָכַל, וַדַּאי שֶׁלֹא יְסָרֵב לִשְׁתּוֹת כּוֹס קְטַנָּה שֶׁל יַיִן מְשֻׁבָּח.

עָנָה רַבִּי מֵאִיר: בִּמְחִילָה, אֵינִי יָכוֹל לִשְׁתּוֹת, שֶׁאֲנִי חָשׁ בְּכָל אֲבָרָי. בְּוַדַּאי נִתְיַגַּעְתִּי מֵרֹב הֲלִיכָה. אֶשְׁכַּב וְאַחֲלִיף כֹּחַ.> צִָוָּה הָרַמְבַּ"ם לִמְשָׁרֵת אַחֵר, שֶׁיַצִּיעַ לָאוֹרֵחַ אֶת הַמִּטָּה בְּחֶדֶר מְיֻחָד.

כְּשֶׁקָּם לְהִפָּטֵר לְחֶדְרוֹ, שָׁמַע אֶת הָרַמְבַּ"ם מְצַוֶּה אֶת מְשָׁרְתוֹ הָרִאשׁוֹן: מָחָר תַּשְׁכִּים עִם עַמּוּד הַשַּׁחַר וְתַכֶּה אֶת הָעֵגֶל, שֶׁיְּהֵא לָנוּ בָּשָׂר רַךְ בִּשְׁבִיל אוֹרְחֵנוּ, שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא בְּגוּפוֹ.

כְּשֶׁשָׁמַע רַבִּי מִֵאִיר כָּךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִם כֵּן אֱמֶת כָּתְבוּ רַבָּנֵי סְפָרַד, שֶׁכָּל דְרָכָיו זָרוֹת וּמִנְהָגָיו מְשֻׁנִּים. יִשְׂרָאֵל עַם קְדוֹשִׁים מְצֻוִים לִשְׁחֹט אֶת הָעֵגֶל, וְזֶה צִוָּה לְהַכּוֹתוֹ”.

וּמֵרֹב צַעַר לֹא יָכֹל לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה.

כְּשֶׁיָּצָא בַּבֹּקֶר מֵחֶדְרוֹ בָּא הָרַמְבַּ"ם לִקְרָאתוֹ, הִקְדִימוֹ בְּשָׁלוֹם וְהִזְמִינוֹ לְתוֹךְ חֶדְרוֹ. הוֹשִׁיבוֹ עַל כִּסֵּא וְאָמַר לוֹ: רַבִּי וְאַלּוּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי לָמָּה הִטְרַחְתָּ רַגְלֶיךָ וּבָאתָ אֵלַי מֵאַשְׁכְּנַז וְיוֹדֵעַ אֲנִי מִי שְׁלָחֲךָ וְיוֹדֵעַ אֲנִי גַם כֵּן בַּמֶּה חוֹשְׁדִים בִּי. רְצוֹנִי לוֹמַר לְךָ, שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחְשֹׁד בַּחֲבֵרוֹ כָּל זְמָן שֶׁאֵין בְּיָדוֹ מַעֲשִׂים מְקֻיָּמִים עַל־יְדֵי עֵדֵי רְאִיָּה וְעַל יְדֵי בֵּרוּר בַּעַל־הַדִּין. יוֹדֵעַ אֲנִי לָמָּה סֵרַבְתָּ אֶמֶשׁ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עַל שֻׁלְחָנִי. לֹא רָצִיתָ לֶאֱכֹל, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל בַּקְּעָרָה הָיָה דוֹמֶה לְאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אָדָם. דַע לְךָ, שֶׁהוּא הַיָּרָק אֶסְפָּרָגוֹס הַדּוֹמֶה לְאֶצְבָּעוֹת וְהוּא מַאֲכָל כָּשֵׁר, עָרֵב לַחֵךְ וְיָפֶה לַבְּרִיאוּת.

הֶרְאָהוּ אֶת הַיָּרָק הַחַי, שֶׁהָיָה רוֹפֵא וּבָקִי בַּצְּמָחִים הַיָּפִים לַאֲכִילָה.

עַכְשָׁו אֹמַר לְךָ לָמָּה סֵרַבְתָּ לִשְׁתּוֹת מִיֵּינִי: מִפְּנֵי שֶׁקָּרָאתִי לִמְשָׁרְתִי פֶּטְרוֹס וְסָבוּר הָיִיתָ שֶׁהוּא נָכְרִי וְיֵינוֹ נֵסֶךְ. שְׁמוֹ פֶּטְרוֹס, אֲבָל מִזֶּרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא וִיהוּדִי כָּשֵׁר, וּשְׁמוֹ פֶּטְרוֹס כְּשֵׁם אֶחָד מֵחֲכָמֵינוּ, זִכְרָם לִבְרָכָה.

נָטַל אֶת הַיְרוּשַָׁלְמִי וְהֶרְאָהוּ בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן: רִַבִּי יוֹסֵי בֶּן פֶּטְרוֹס.

וּבְעִנְיַן הַבָּשָׂר הָרַךְ, שֶׁשְּׁמַעְתַּנִי מְצַוֶּה אֶת הַמְשָׁרֵת לְהַכּוֹת אֶת הָעֵגֶל בִּמְקוֹם לְשָׁחֳטוֹ, גַם זֶה אַסְבִּיר לָךְ. הָעֵגֶל נִמְצָא חַי בְּתוֹךְ הַפָּרָה לְאַחַר שֶׁנִשְׁחֲטָה. וְעַל פִּי דִין הוּא פָּטוּר מִן הַשְּׁחִיטָה וְאֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁהַבְּרָכָה עַל שְׁחִיטַת הַפָּרָה מֹוצִיאָה גַם אוֹתוֹ.

אַחַר הָיָה הוֹלֵךְ וּמֵאִיר עֵינָיו בְּכַמָּה הֲלָכוֹת קָשׁוֹת. הִזְכִּיר אֶת שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁשׂוֹנְאִים אוֹתוֹ מִתְנַגְּדָיו וְרוֹדְפִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְבִינִים אֶת סְפָרָיו. יָשַׁב עִמּוֹ כָּל הַיּוֹם וְלִמְּדוֹ כַּמָּה פְּרָקִים בְּסֵפֶר “מוֹרֵה נְבוּכִים” וְהֶעֱמִידוֹ עַל הַכַּוָּנוֹת שֶׁבְּמַאֲמָרָיו.

כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי מֵאִיר אֶת דִבְרֵי הָרַמְבַּ“ם בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה וּמְחִילָה עַל שֶׁהִרְהֵר אַחֲרָיו הִרְהוּרִים רָעִים. וְהָרַמְבַּ”ם סָלַח וּמָחַל לוֹ, וְרַבִּי מֵאִיר חָזַר לְאַשְׁכְּנַז עִם מְשָׁרְתוֹ. שָׁם סִפֵּר מַה שֶּׁרָאָה וּמַה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הָרַב הַקָּדוֹשׁ לְהַגְדִיל אֶת שְׁמוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ בָּרַבִּים.

וְהְָרַבַָּנִים שֶׁחֲשָׁדוּהוּ חִנָּם לָקוּ בְּגוּפָם, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה: “הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ”.

עַל כֵּן לְעוֹלָם יִתְרַחֵק אָדָם מִן הַחֲשָׁד וְיִשְׁכֹּן עִמּוֹ הַשָּׁלוֹם.

איור: הנריק הכטקןפף