רקע
אלתר דרויאנוב
בִּרְכַּת-אַחִים

בסוף הקיץ או בראשית הסתיו תהיה בייבפאטוריה ועידה לבאי-כח הקהלות הקראיות אשר ברוסיה. הרשיון כבר נתקבל מאת מיניסטריון הפנים, אלא שבינתים חלה אחד ה“חכמים”, העתיד להיות נשיא-הועידה, ולפיכך נדחתה הועידה לזמן-מה. הענינים, אשר עליהם תדון הועידה, הם: שנויים בספר התקנות אשר להנהגה הרוחנית של הקראים; קביעת מס מיוחד לצורך ההנהגה הרוחנית, מוסדות הצבור והמקומות הקדושים העתיקים; תקון החנוך הדתי והחלוני; הטלת חובה על הילדים ללמוד את הלשון הקראית ואת יסודי הדת של הקראים; תקון קצת ממנהגי הדת ובטול קצת מנהגים, שאינם מתאימים לרוח-הזמן; השתדלות בדבר השלמת הזכיות האזרחיות של הקראים.

אומרים, כי אל הועידה יבוא כשלשים צירים.

כמה טרגיות עמוקה צפונה בועידה זו!…

הנה יתאספו שלשים איש, המעולים והטובים שבקראים, ולכולם רצון אחד יפה ומשובח – להועיל לצבורם לתקן לו תקנות טובות ולסדר את עניניו. הנאספים יתוכחו על כל אחת מן השאלות, העומדות על הפרק. ומי יודע? אפשר, שהוכוחים יהיו סוערים, שהרי דם חם, דם העם אשר נולד וגודל בארץ השמש, נוזל בעורקי הנאספים; אפשר, שתחלקנה הדעות, הרוב לא ישים לבו כראוי לדעת המעוט, והמעוט לא יוכל לקבל על עצמו את הכפיה מצד הרוב וכו' וכו'. ופתאם, בשעה שתגבר סערת הוכוחים והמתכחים ינעצו איש את מבטו בפני רעהו, ואיש איש יחגור את כחות בינתו, כדי להבין את נמוקי חברו ולהסביר לו את נמוקיו שלו, – פתאם יאלמו כולם רגע אחד, פניהם יחורו ורעד יחלוף אותם, ומחשבה אחת תבריק כברק אש שחורה במחם ולבם:

– “כל הוכוחים, התקונים והסדרים האלה למה, ואנחנו הולכים למות?!”…

ועמדו הנאספים אלמים, וכפפו את קומתם והיו כמצבות חיות דוממות על קברי עצמם…

עצם מעצמינו ובשר מבשרנו הם הקראים. בשעת משוגה נפרדו מעלינו והיו לצבור בפני עצמם; בשעת משוגה דחום אבותינו בשתי ידיהם והכריחום להתרחק מאתנו… הכחד הכחידו הקראים בלבם כל רגש לאומי ונפסק הקשר בינם ובינינו, העם אשר מתוכו יצא. אמור אמרו לחיות ולהתקיים על-פי מנהגים דתיים בלבד. זנחו את הלשון העברית, שהיא גם שלהם, ואמרו בלבם, כי הלשון הזרה, אשר בה דברו, תחַיה להם רוח ונשמה. אבל גם מבטחם זה בגד בהם. אי-אפשר היה, שלא יבגוד בהם. והרי היא הקראות לפנינו: גוססת, גֹוַעת ומתקרבת אל קצה…

נוחים הם תנאי קיומם של הקראים. אין הם נרדפים על צוארם כמונו, אחיהם; עליהם לא נתכו יסורינו שלנו, אין גוזל את לחמם מפיהם, אין חוסם את אויר-העולם בפניהם. נהנים הם כמעט מכל הזכיות האזרחיות ככל יתר תושבי-הארץ. אבל מה תתנה ומה תוסיפנה להם הזכיות הללו אם הגיעה שעת גסיסתם, אם ימיהם ספורים?

אין אנו נוטרים שנאה להקראים: אחינו הם, עצם מעצמינו ובשר מבשרנו; רק בשעת משוגה נפרדו מעלינו והעמידו את רגלם בדרך, אשר הביאה אותם בהכרח עד הלום. ואם הם מקוים, שועידתם תביא להם תועלת, ולו גם תועלת כל-שהיא, ברכתנו, ברכת-אחים, שלוחה להם: הלואי ותבוא תקותם! –


העולם 1910

                                                                                                 

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!