הראשון בארץ ישראל. 🔗
(מכתבים).
א.
חברי כרפס אהובי.
אנכי ילד קטן בין ילדי ארץ ישראל, בן עשרים ושש. נמצא אני בגן מלא שושנים. ויש לי הרבה מורים ומורות וגננות. כלם אוהבים אותי ואני אוהב גם אותם. אני אוהב לשחק במשחקים רבים. יש לי משחק ב“נסיכים”. משחק יפה מאד. פעם אני עומד כמו נסיך וכל חברי עוברים ומשתחוים על פני, ופעם אחד מחברי הוא נסיך ואני משתחוה לו.. זה כל כך יפה. אני אוהב לשחק גם במדליות, והן כמו כפתורים של זהב. לומד אני שתי שפות עברית וגרמנית. בשעת ההפסקה אני אוהב מאד את ה“כתות” אשר בגן. פעם אני בכתה זו, ופעם – בזו, פעם בשלישית ופעם ברביעית. יש אשר אלבש צילינדר ויש אשר אלבש ירמולקה. פעם צוארון לבן ופעם – אני מדביק אלי פאה. בסוף השנה עברתי למחלקה ב‘, ועשינו סעודה גדולה בשם “יובל”, וכלנו שמחנו כל כך שבעה ימים. אני אוהב מאד את גני, ובו אשאר כל ימי. כשאעבר למחלקה ג’ בודאי אודיעך, חביבי.
ממני אפרימ’ל.
ב.
כי תשמע, ידיד כרפס!
אני ילד בן שבע בין ילדי ארץ ישראל. בגן שלי נמצאים חמש מאות ילדים, וכלם מדברים בכל הלשונות, בעבור זה למדתי גם אני לדבר בכל לשון. על הקץ – אנו גם עובדים. אני אוהב מאד את העבודה ואת השירה. ואני אומר: כי תעבוד וכי תשיר – דבור אחד. אבל רק רבית קטנה מן הילדים בא“י מבינה את זה. כי כלם מדברים ואנחנו עושים. פעם אחת אמרתי לאפרימ’ל וחבריו “עבודה” וכלם צחקו ממני. אולי רוצה אתה לדעת חדשות? בגן הכל הולך בטוב. קנו לי סוס ועגלה ויום יום אני נוסע מעט. יש הרבה צפרים וחיות ונחשים אצלנו ואנחנו משחקים עמהם. יש לי הרבה, תמונות. ופסל אחד. אני אוהב לחשוב כל כך הרבה כל כך… גם יש לי הרבה צעצועים, “מגן דוד” אחד, “מנורה” אחת ו”סגנון" עם חוטם עברי. את ה“סגנון” אני אוהב מאד מאד ומשתעשע בו תמי ב“אבא ובנו”. אני אבא והוא בני. וזה כל כך טוב. שמע, ידידי. כי תבוא אצלנו פעם. אצלנו יש תמיד אורחים, וחיים. בעבור זה אם תבוא אז נעלה שנים על הגג של הגן שלנו ונראה את השמים ואת השמש משם טוב מאד. אבל כי תבוא. אני מבקש מאתך כי תהיה זרזיר מאד. ואולי נלכו לטיל גם מעט לחוצה.
ממני ידידך שרוצה הרבה לראות אותך
בורינקה.
ג.
ידידנו הנכבד, כרפס!
אני ילדה כבת שמונה עשרה כמובן. צעירה עוד מאד ומפותחת מאד. מאבדים, כי ההתפתחות לא לפי שנותי. יש לי שנים ארוכים ושנים קצרים. היינו: ההתפתחות והידיעות ארוכים ושנותי קצרים. האמנות והמדע שלי הם שני אפסים עגולים ורחבים.
אני אוהבת מאד מאד לכתוב “ירכתונים” מענינים דוקא אם כי לא למדתי עוד לכתוב בטוב. הכתיבה היא הנשמה שלי, הדם. כל מענין, כל חדיש אשר מוצאת בגננו מקסים אותי. כמו ממש חלום. כמו אינני יודעת מה. ביחוד אני אוהבת את “החיים החדשים” אשר בגננו, לצייר אותם כצריך. וכן אני אוהבת מאד להתלבש יפה ונקי, לפי האפנה. היינו: נעלים, כמו בוין, שמלה כמו בפריז ומגבעת אנגלית, אבל בלי סלסלה ובלי מלמלה. עתה לא הולכים בהם. חברותי הן לא ככה, ולכן תבטנה עלי בקנאה, והן אומרת, כי אסור לי להיות בגן. ואולי הצדק אתן. כל הילדים שבגן עודם תמימים הם, והם יודעים מאומה מן העולם הגדול. אבל אני יודעת כבר הרבה, ואולי יותר מדי באמת. אני אוהבת מאד לנסוע, כי הנסיעה טוב בשבילי. ככה אני עובדת בשקידה. בגן אני זורעת ונוטעת פרחי אור, מור ודודאים. הפרח היותר חביב עלי הוא זה ששמו “טינא”, אותו אני שומרת כל ימי על לבבי. את “החבצלת” לא אהבתי מעודי. זה פרח מאודי מאור. וצריכה אני לכבודו לאמור את האמת אבל בסוד חמור, מה שאינני אוהבת כל כך את חברי. או שהם מקנטים אותי או אנכי אותם. המשחק היותר טוב והיותר אהוד אצלי הוא “משחק הסנורים”. אני משימה תכריך על עיניהם והם מוכי סנורים, ואני סובבת אותם פעם ככה ופעם ככה. ואני כל כך הרבה צוחקת על שוטים האלה, בלי קץ. באמת בלי קץ.
עתה אאמר לו שלום! יבוא נא אלינו פעם.
בידידות, חמדהלאַלה.
ד.
אדון מכובד מאד, כרפס!
רק פעם אחת הייתי בגן הילדים אשר לכם בא“י ומצא חן בעיני מאד. אני כבן חמשים שנה, ועד עתה לא הספקתי עוד להכנס בגן שלכם, מפני שהייתי טרוד כל ימי בעניני צעצועים רבים. היה לי צעצוע אחד בשם “קונגרס”, היינו מתאספים הרבה ילדים ומדברים זה עם זה תמיד “אל הסדר” תמיד “אל הסדר”. ואני הייתי הראש, וראשי היה מכוסה בכתר כמו נשיא גדול. אני אהבתי מאד את המשחק הזה. “משחק בקיסרים” קראו לזה. כלנו היינו מדברים זה לזה וכלנו היינו מבקרים זה את זה וכלנו היינו מוחאים כפים כל כך הרבה, כל כך הרבה. ב”הידד" היינו מתחילים וב“הידד” היינו גומרים. ואחר כך היינו רוקדים הרבה מאד. ומה צריך טוב מזה? אחר כך נתנו לי משחק אחר, משחק ב“מטבעות”. ואני אהבתי מאד גם את המשחק הזה. אני בניתי סביבי כמו חנות, ואני הייתי ה“סוחר”. ומדדתי כל דבר באמה, ושקלתי כל דבר במאזנים. לזה נתתי ומזה לקחתי, והיה לי טוב מאד, וראיתי גם את “עולמי”. אבל עתה אני כבר כמו זקן, וזכרתי את הגן אשר לכם, כי בגן שלכם הן יש הרבה ילדים זקנים כמו שספרו לי. ועל כן אני חפץ לבוא אליכם בקרוב, ובבקשה שתקבלו את פני יפה…
ממני מכבדו ומוקירו בערכו הרם.
דוד’ל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.