רק אל תקראו להישקט. הישוב העברי משקיט את עצמו מאליו. הוא בודה לו שמועות לא־היו למען הינחם. תוכן נאומו של סמואל ביום ג' ליוני1 נשמע לגליל במועדו: “הנציב העברי הודיע על פתיחת שערי הארץ לחלוצים וגם הבטיח ליסד משטרה עברית של 500 יהודים במשכורת מתאימה”. כה חיינו ימים אחדים בגליל עם השמועות האלה, עד שנודעה לנו האמת המרה.
בימים אלה מצפה הישוב לאניה עם חלוצים. יום יום נמסרות הידיעות מפה לאוזן. ביפו מספרים שבאה אניה לחיפה והורידה שם את החלוצים, ובחיפה מודיעים שהיא באה ליפו.
הלב הדווּי של היהודי מבקש לו צל תקוה. אבל השמועות השונות מוכחשות על־ידי המציאות בלי רחמים.
מה היא, איפוא, הקריאה לסדר? – הוא הופרע! לא נוכל לשוב איש איש לעבודתו בלב שקט. “הקוֹזק מחזיק אותנו”. רוצים היהודים לשכוח הכל, להתנחם, והנה בא רצח ז' סיון."2 אחרי הרצח – ההודעה הרשמית של הממשלה אודותיו. הודעת תרמית, המטשטשת את המקרה, מעלימה את האמת ומשתמטת מהודיע גלוי שידי ערבים נגואלו מחדש בדם ישראל נקי.
חובות חדשות רובצות עלינו במלוא כבדן.
דאגת ההגנה העצמית היתה בשבילנו תמיד – כדבר חיצון מקרי, אשר נשים לב אליו רק לזמן מה אחרי פרעות ואשר נזניח אותו מיד.
שתי שאלות לפנינו: שאלת עיכוב העליה ושאלת הגנתנו בכוחות עצמנו. ננסה לעיין בשניה.
הננו בארץ מיעוט בין רבים, מקרה רגיל בחיי עמים. קיימים מיעוטים לאומיים בין המרובים מהם, ואף־על־פי־כן אין הרוב מעז לערוך פרעות במיעוט, אלא במקרים מיוחדים יוצאים מן הכלל. בארץ־ישראל גופא רואים אנו דוגמה כזאת, אלה הם כפרי הצ’רקסים הפזורים בגליל ובמקומות אחרים בארץ בין המוני ערבים המרובים מהם פי כמה וכמה. אל תפול, איפוא, רוחנו מפני מיעוט מספרנו בארץ. נדע רק להיות מוכנים היטב היטב ובכל זמן להגן על עצמנו, נדע להיות מאוחדים ומאורגנים. אל תרד מעל הפרק שאלת הגנתנו העצמית.
מה מלמד אותנו הרצח האחרון ביפו? ערבי אחד הרג שני יהודים ופצע רבים בסכין אחת, וכל האנשים שנפגשו לו בדרך היו נדהמים, אבל לא התגלה כל כשרון הגנת הפרט על עצמו. במצב הזה צריך לבוא שינוי. אמנם פעולת ההגנה העצמית צריכה להיות באופן קיבוצי, מכל מקום חייב גם היחיד בכל עת ובכל שעה להיות מוכן ומזומן להגן על עצמו. ומהכנה כזאת אל נא נסיח את דעתנו.
בימי הפרעות ביפו ברחו מאות נפשות עבריות מהשכונות המעורבות והערביות לתל־אביב. חלק מהם שב למקומותיו לפני זמן מה. ואולם אחרי רצח ז' סיון חזרו ונמלטו לתל־אביב.
האומנם הוטל עלינו להגיע דווקא למצב אומלל ועלוב כזה? האין אנו חייבים בימים האלה בזריזות מיוחדת לרוֹקן את המקומות המסוכנים לנו ביפו ובמקומות אחרים? האומנם גם בשאלת הגנתנו תשלוט בנו האדישות והרשלנות? גם בנין השכונות העבריות, אף שהוא נמצא בידי אגודות וחברות שונות, צריךְ להימסר לרָשות ציבורית כוללת, לועדי הערים, למועצות הפועלים בערים ובכפרים.
מועצות הפועלים העברים ביפו ובחיפה צריכות לשים פניהן למטרה זו: יצירת שכונות בשביל כל העובדים הגרים עכשיו בערים ובשביל העתידים לבוא עם העליה הקרובה. גם ההסתדרות הציונית צריכה מצידה לשאוף להכללת מפעל הבניה בארץ, ובזאת לסייע לישוב העברי העובד בערים ליצור את שכונותיו העבריות.
הנה לפנינו עוד חמישה ירחי־חורב. במשך הזמן הזה יכולים להיבנות כל הבנינים הדרושים. אל תשלוט בישוב, בועד הלאומי, בהסתדרות הפועלים ובועדי הערים והמושבות אותה ההתיאשות מעזרת העם העברי וההסתדרות הציונית, המרשלת כל פעולה, המרפּה את הידים. ישוב הנלחם להגנתו חייב לפעול, לתבוע ולתבוע עזרה. היא תתמהמה, אבל בוא תבוא.
תרפ"א
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.