נמצאים מבינינו מי שחובט בידו על חזהו ומצדיק עלינו את הדין: אנו אשמים! לא עבדנו די, ההסתדרות הציונית לא הצליחה לרכז כספים, העם לא התעורר – והנציב העברי מה, כי נלין עליו? ויש מי שאומר: אנו אשמים בשנאת הערבים אלינו.
הכנים הדברים? הכֹה חטא ישׂראל עד כי כל אוכליו לא יאשמו? האם הוא אשם בפרעות באוקראינה, בהונגריה, בארץ־ישראל? האם הוא החייב בשנאת עמי העולם ומלכיהם אליו מדור דור, מפני שלא ויתר על קיומו, לא נטמע בגויים, כי אם עמד על נפשו, על אמונתו, על תקוותיו?
והנה, לאסוננו, אנו בני העם הנאשם נושאים את כזב־העוון ביחד עם מרי גורלנו. אלא שאנו מוסיפים ואומרים: כל העם אשם באסון חולשתו. והנציב העברי, אף הוא בכלל נושאי האשמה. ואין הוא יכול להעמיד את עצמו מבחוץ וכאילו לקבול: אתם לא הצלחתם, לא המצאתם את האמצעים לבנין הארץ, ולפיכך מותר לי לתת יד לצורריכם, להתיר את דמכם ולסגור בעד העליה.
והיה בין אם צדקו אומות העולם בהרשיען אותנו, ואפילו מעשינו כשני יאדימו, ומעשיהן הן בפרעותיהן בנו כשלג ילבינו, ובין אם שקר יענו בפיהן – מיהודי אין אנו מקבלים את החשבונות האלה. האומר: באתי אל העם על תנאי – סימן שלא בא אליו, עודנו עומד מרחוק.
במה יכול היה להיות גדול כוחה של ההסתדרות הציונית? לו הצטרפו מרבית בעלי היכולת שבתוכה (במקום לתפוס עמדה של אדישות ולעמוד מרחוק) לשאת שכם אחד בעבודה; ולו השכילה ממשלת ארץ־ישראל לסייע בכוחה הפוליטי למפעל הציונות; לו מילאה את חובת בריטניה לחיילים המשוחררים להושיבם על הקרקע; לו השליטה בארץ את בטחון חיי היהודי ורכושו, ולו הגנה על כבוד השפה העברית – כי אז היה כל העם מוסיף ומאמין בהכשרת השעה לגאולה ומתעורר יותר ויותר לעבודה.
תרפ"א
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.