אגשים חפים מפשע נדונו לעבודת פרך לשנים רבות “על אשר היו בקבוצה”… מעשה החטא של האנשים האלה לא הוכח. עדות השקר לא היתה, כנראה, מוכנה למדי.
אבל אשמת השופטים הוכחה. הם עכשיו רצחו נפש את שלושת האנשים. ואתם יחד בעצה – הממשלה, ממשלת החסד, החנינה והרחמים.
את צעירי ישראל, המוסרים את נפשם בעד העם, ויוצאים ביום עברה בשער להגן על הרובע העברי מפני מאות רוצחים ושודדים, את האנשים מההגנה העצמית העברית, אשר הצילו ביום ההוא את ירושלים מפני התפרצות איומה של פרעות, אותם העמידה למשפט!
הממשלה הזאת המחוננת פורעים ומגדלת מסיתים, המתחסדת לשחרר רוצחים (את רוצחי פלהנדלר), הפוטרת ממשפט אנשים שנגלה עווֹנם לעין כל (חנא בורדקוש), הממשלה הזאת באה לקיים משפט בארץ על ההגנה העברית. עכשיו מצאה את ההזדמנות. את רוצחי ברנר וחבריו לא מצאה. את האנשים האלה, אשר הדם הנשפך בידיהם מטפטף עדיין מכנפי בגדיהם, ידה לא השיגה; את זורקי הפצצות אל בית־החלוצים ביפו לא גילתה, ואף לא את אלה “שהיו אתם יחד בקבוצה”, את זורקי הפצצות לישיבת “תורת חיים”, וגם את “אלה שנמצאו אתם יחד בקבוצה”, לא אסרה ולא שפטה.
לא. קעקעתם עד היסוד את אמונת העם באמת ובמשפט. לא ברחמים ולא במשפט תנהלו את הארץ, אלא בצביעות, בערמה ובזדון.
הערבים העמידו עדות שקר במשפט, והשופטים האנגלים לא הבחינו בין אמת לשקר. עוּורו עיניהם, בסנורים הוכו. נפלא! מה רב הכבוד! ומושלה של ארץ־ישראל יחתום מהר על דין וחשבון חדש, שבו יוכיח בעליל את נדיבות לב הפורעים ואת אשמת היהודים!
צריך לשפוט את ההגנה העצמית העברית. אחת דינה! ההגנה העצמית של היהודים, זהו אמצעי המלחמה היחיד של עמנו בארצות גלותו, אשר השתרש והתפתח בינינו במשך שתי עשרות השנים האחרונות; ההגנה, אשר עצרה כוח להציל באוקראינה ובפולניה בכמה ערים ועיירות אלפים ורבבות נפשות יהודים מכליה, במקום אשר ידה היתה בעורף אויביה? ההגנה אשר ידעה להשתמש בארצות ההריגה גם בתותחים נגד הפורעים, זה החזיון הנשגב המיוחד במינו בדברי ימינו, אשר כל אדם ישר מבני עמי העולם משתאה לו ברטט כבוד – זה הכוח של העם המעט בין הרבים – אינו נותן מנוחה לאויבינו בארץ־ישראל, וביחוד לממשלת ארץ־ישראל.
רציתם לשפוט את ההגנה העברית. אבל את מי שפטתם? האם לא ידעתם כי כל הישוב העברי בארץ־ישראל שואף להיות מאוחד בהגנתו העצמית? וקודם כל, הן היה עליכם להביא בכבלים את ראשי הישוב העברי: את רבניו, זקניו, נכבדיו ובאי־כוחו המאושרים על־ידו; הם כולם יחד אתנו, עם כל העם. כולנו הננו חברים בהגנתנו בכוח או בפועל. והיה לכם להעמיד עליהם את האדון קרמק, התובע הכללי – לאמור, את מבקש האמת והצדק – להוציא את אשמתם כאור נוֹגה.
תפסתם שלושה צעירים, העללתם עליהם עלילות שקר והקרבתם אותם לקרבן! יש מנהג “גאולת הדם”, אשר עם הארץ נוהג בו, להתנפל על היחיד ההולך לתומו או מאחורי הגדר ולהכותו נפש בעוון השבט או המשפחה. תורתנו נלחמה נגד מנהג זה עוד לפני כארבעת אלפים שנה, ביסדה את ערי המקלט. אך אתם הואלתם להעלות את המנהג הזה על במתי המשפט, קידשתם אותו על מזבח התרמית!
לא כיסיתם אפילו בעלה־תאנה את זדונכם! נחפזתם ושפטתם אנשים שלא עשו מעשה, שלא זרקו פצצות, שלא ירו באקדוחים, לעין העם ולעין השמש. ידוע הדבר הזה ליהודים, ידוע גם לערבים. ידועה להם האמת, שבכוח עדות השקר השתמשו הם בשופטיכם, שהייתם להם למשחק: הם גרפו את הגחלים בידיכם. צוחקים הם על קלונכם ועל משבתנו אנו גם יחד. יכולים הם לצחוק.
אך בבית המשפט, כשנשמע פסק הדין בכה כל העם. הבכי הזה הוא אות. העם מרגיש כשחותכים בבשרו. הוא גם מרגיש במצבו ובסכנה המרחפת על ראשו עתה. הוא יתאושש, הוא יאחד את הלבבות, הוא יתן יד ליד ויגן על עצמו. כל היהודים בארץ־ישראל וכל העם בגולה היו באותה שעה בבית המשפט. לא יהודי ירושלים לבד בכו, כל העם העברי בכה אז על אסונו, על גורלו הקשה, על מנוחת חייו בארץ־ישראל שנגזלה ממנו, על חרב הפרעות שנתלתה פה על ראשינו יום יום תחת שלטון אנגליה בארץ־ישראל זה שנתים, על קרבנותינו שנהרגו בידי הרוצחים ונמסרו בידי שופטי אוון.
קללת העם על משפט השקר תחול על מושלי הרשע ועל שופטי המרמה ועל כל אלה אשר “היו יחד אתם בקבוצה אחת”. יללת משפחות הנאשמים שהרעידה את חלל בית המשפט תחריש אזניכם, תגזול את שנתכם ותדריך את מנוחתכם כל הימים, ולא תסוּף.
תרפ"ב
-
אחר פרעות ב' בנובמבר בירושלים ערכה הממשלה משפט על הנאשמים בהגנה: יעקב ישי, אהרן אלנקוה ואליה גנון, ודנה אותם לעבודת פרך, ורק בכוח ההתקוממות של הישוב כולו נגד המעשים האלה הוכרה צדקתם ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.