הרבה נרות נשמה יוּדלקו ביום זה, הרבה קדישים ייאָמרו, הרבה דמעות עשוּקים של יתומים, אלמנות, הורים וקרובים של מגורשים, הרוסים ושדוּדים, כמים יוּגרוּ היום, על אשר עולל לנו לפני שנה. יתוסף עוד יום אחד אל ימות האבל של השנה היהודית. ארץ־ישראל עם ישוביה ומפעליה כיום (לא רק עם חורבותיה) נתפרסמה וגם נתחבבה בעם. ורבים, רבים מאוד היהודים אשר יקראו היום לאבל ויזכרו את יום השנה המר, כעֵד לחולשתנו, לגלותנו בחוץ־לארץ וגם בארץ, יזכרו את חולשת מעמדנו בעמים ובישובים ואת היותנו עלולים להינתן לשבר ולביזה באין עוצר, באין מפַלט ובאין מִפלט.
יישמע נא, איפוא, קול מנסר בכל העם ביום הזכרון הזה: כאן, כאן הוא המפלט, כאן הפתרון וכאן המוצא. יינשׂא הקול ברחבי התפוצות אל כל העם ויכריז: אם רוצים אנו להיגאל מרצח, אונס ושוד ללא־הצלה, משלטון מעודד פורעים, מפקידים בני נכר, המסתכלים ברצח ועומדים על דמינו, מלעג של שוטרים וצבא מזוינים, המאחרים את המועד, המופיעים למחרת המעשה, המגינים על הרוצחים, האוסרים את ההגנה העברית; ממשפט מתעלל, ומכל אותה התמונה אשר רוסיה, רומניה וארץ־ישראל הן בדורנו האחרון גיא חזיון לה – אם רוצים אנו מזאת להיגאל, אין לפנינו אלא לפעול כאן ורק כאן, לפי האפשרויות שעוד ישנן היום ובעתיד הקרוב.
אין בידינו להחיות את מתינו, אבל יש בידינו להגן על החיים. עכשיו, ביום שלום, נדאג להגנה שלנו; ואין הגנת חיינו אלא בבניננו ובמפעלנו כאן: הרחבת ההתישבות והתחדשות העליה. אנו קוראים את עמנו לבנות כפרים עברים. ואכן, אם זוהי ההגנה שלנו, הלא מוכרח עמנו להגדיל אותה ולבצר אותה. אתם, כל הדוגלים בשם התקוה הציונית, כל המאמין בה, הזקן והצעיר – הלא נחזק את מפעלנו בארץ ונתחזק! יש ויש מקום בארץ. שטחים גדולים מאוד מחכים לנו. יכולים אנו בקרוב להגיע בתל־אביב וסביבתה לידי ישוב גדול מרוכז ומאוחד של יהודים; ובחיפה, בעמק ובגליל התחתון – גם כן בדומה לכך; יכולים אנו ליצור כאן מחוזות שלא יהיה קל לשודדים ופורעים להרוס אליהם. אנו מאמינים, כי קרוב הדבר. והמאמין פחות, אף הוא יניח נא את ספיקותיו ויעזור לבצר את המפעל והעמדות.
עד מתי, עד מתי נהיה למרמס לכל המון פרוע ומשוסה, לכל פרחח ומעוול?
נישא תפילה אל ישראל למושבותיו בכל מקום שהוא; בתפילתנו ממעמקים נקרא ליכולת להיות מוגנים על־ידי עצמנו. לא על־ידי זרים, אלא על־ידי עצמנו. זהו סוד הגלות, וזהו סוד הגאולה.
עד מתי נהיה זקוקים להיות נשפטים על־ידי אחרים. להם המשפט והצדק, ולנו – כאב הלב. להם השופטים, ולנו – הנשפטים. אנשינו החפים מפשע יימצאו בסכנת מות במשפט – ובחסד מושלים, רק בחסדם, יינצלו. רכושנו יהיה לבז, ישובינו ועיירותינו בארץ־ישראל וברומניה ישודדו, גרנותינו ואסמינו ישתלחו באש בידי פושעים, ואנו נישא תמיד עינינו אל הזר, התקיף או הרחום, אל מאַניו, או אל לוּק, או אל מלך רומניה, הצריך עכשיו להגן על ישובי ישראל בפני בני עמו.
ביום הזכרון ידובר נא לציונים, ללא־ציונים, לבלתי־ציונים ולכל יהודי באשר עודנו יהודי, יגיעו נא לאזניהם קולות דמי אחינו הנרצחים הצועקים לכל העם: אם אנו אבדנו – הצילו את הדור החי, ואת הדור הבא! רכזו את הכוחות ואת האמצעים בארץ־ישראל!
את אשר היה קשה מאוד להגיד בשנה שעברה, בעוד קרבנותינו היו לפנינו, נקרא עכשיו בקול גדול בלי חשך.
כל העולם היהודי העריץ את גבורת הישוב העברי על עמדתו האמיצה בהגנה העצמית. גיבורי חולדה קדושים הם בעיני העם. אך הלא חוב קדוש הטילו הקדושים על העם: להמשיך במפעל ההגנה העצמית, להמשיך בבניננו כאן.
נעשה ונזכור.
תר"ץ
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.