(אחרי מאורעות אב תרפ"ט)
תמה פרשת הלויות. הקדושים שנפלו מידי המרצחים נקברו בשקט בקברי האחים. הלכנו אחריהם בדממה. לא נישאו נאומים.
בכל הארץ – מחברון ועד צפת. ובמקומות אשר לא יכלה היד המרצחת לעשות בגלוי, בהתנפלות לעין השמש ובחסותם האדיבה של המושלים האנגלים ושוטריהם הערבים, שם פעלה ממארב, מבין הפרדסים ומתוך האבטומובילים.
חברון וצפת! הערים הקדושות, אשר שמרתן מדור לדור על נר הישוב שלא יכבה מתוככן, ונמשכו אליכן בימינו מחונני גבעותיכן, שואפי אוירכן הצח והמבריא. והנה גם לישוב הישן בחברון, האמון על מחזיקי התורה, צמח ציץ, יונק צעיר שולח אליו מארץ רחוקה, קבוצות צעירים, בחורי הישיבה החדשה. אכן לא הבחינה היד הפורעת בין איש ואישה, בחור וזקן, בין אנשים מעלמא הדין ובין המתמיד, קדוש הישיבה. טבחה ולא חמלה. טבח חברון, הריגות חיפה, ירושלים ותל־אביב, מגוּר ושוד בארץ – כאסון אשר עולל לנו הפעם, לא ידע הישוב העברי בארץ כמאה שנה, מימי הצוֹת אברהים פחה את תורכיה ומרד הפלחים נגדו.
הושבנו מאה שנים אחורנית. כי מאז ישבנו לבטח בקרב אוכלוסים אשר מעשי שוד ורצח אינם חזיון בלתי נפרץ בקרבם. גם בבאר טוביה הקטנה והרחוקה התקיימנו 32 שנה בין הכפרים שכניה ובשלטון התורכי, וגם בשאר המקומות. ולא משום שבטחנו בתורכיה, כי אם משום שלא בטחנו בה, ודאגנו להגנתנו בדרכים שונות. אולם, הנה זה עשר שנים נמצאים אנו תחת חסות ממשלת המנדט, אשר נמסרנו לה מתוך אמוננו בה, אמון הישוב העברי בארץ ואמון העם העברי בגולה. איככה הופקרנו כאן זה ירחים ושבועות לשיסוי ולטבח? מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים? מי נתן אותנו למשיסה ולבוזזים? – האלה אשר האמַנו בהם ואשר קיבלו את אמוננו? מי נתן את קרבנות חברון לשיכורים מדם, ומי נתן את צפת לפורעים? – הלא אלה השולטים כאן בשם הממשלה אשר בטחנו בה ! הכ“פּאַנים” הפולנים במצור טולטשין בימי גזרות חמלניצקי, אשר בבגד בוגדים מסרו את היהודים לכף אויביהם, כן פקידי ממשלת אנגליה בארץ־ישראל?
צוררי ישראל מבין תושבי הארץ עשו בנו פרעות בידי המונים ונוער מבני הארץ, המשוסים בשמועות שקר להילחם על כבוד הדת, המשולהבים ממזימות תועבה, מתאוות שוד ורצח, ומעודדים על־ידי “אלדולא מעאנה”.
ומי הוסיף אש על המדורה, ומי מיהר להפסיק מיד את הקשרים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם? וככה מסופר על אבן פרוך, הערבי העריץ אשר עינה את הישוב העברי בירושלים לפני שלוש מאות שנה: “אנשי צבא היו שומרים את שערי העיר לבל יברח ממנה איש להודיע מעללי העריץ בחוגי הממשלה הגבוהים”. ומי דאג להוציא מידינו נשק הגנה שלנו?
ממשלת ארץֿֿישראל היתה מודיעה, כי היא שולטת במצב. בזאת נודה. נכונים הדברים. הממשלה היתה שולטת במצב, ותוך כדי שליטתה זו נמשך בארץ מצב בלתי פוסק של התנפלויות שיטתיות על הישוב העברי במשך שבועים, מצב של מלחמה המתנהלת על־ידי חבורת מצביאים ומארגנים, המובילים את שליחי ההסתה ואת הנשק באבטומובילים מכפר לכפר, ונערכת על־ידי המונים למאות מזוינים בנשק חם. תוך כדי שליטתה, סמוך לבית שלטונה, וקרוב למשמע אוזן פקידיה ומושליה, נערכו הטביחות בירושלים, בשכונות הגורג’ים ובחברון. תוך כדי שליטת השליטים האלה הוצתה אש בארץ ואכלה קרבנות למאות מ“עם ארץ ישראל”: גם מהיהודים וגם מהערבים. השאלה היא רק, אם מקומם של שליטים שכאלה, לאחר שהראו כשרון שליטה שכזה כאן, צריך להישאר גם להבא בבתי הממשלה של המדינה, או צריכים הם להיות מובלים כבולים בשלשלאות לבתי הסוהר
תרפ"ט
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.