בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִצְטַווּ מִן הַתּוֹרָה לְדַיֵּק בַּמִּדָּה וּבַמִשְׁקָל, שֶׁלֹא יִהְיֶה לָהֶם בְּכִיסָם וּבְבֵיתָם אֵיפָה וְאֵיפָה, אֶבֶן וָאֶבֶן, גְּדוֹלָה לִקְנִיָּה וּקְטַנָּה לִמְכִירָה, כִּי אִם הִין צֶדֶק וּמֹאזְנֵי צֶדֶק. וְרַק אִם יִשְׁמְרוּ עַל הַמִּדִּה וְהַמִּשְׁקָל וְיִנְהֲגוּ בְּצֶדֶק וּבֶאֱמֶת עִם הַקּוֹנֶה וְהַמּוֹכֵר, יִזְכּוּ לַאֲרִיכוּת יָמִים וּלְבִרְכַּת שָׁמַיִם.
וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּעִיר אַחַת, עִיר שֶׁל סוֹחֲרִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּעְצְרוּ בָּה הַגְּשָׁמִים רֹב יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וְכָלוּ הַמַּיִם מִן הַבּוֹרוֹת וְחָרְבוּ הַבְּאֵרוֹת, וְאַנְשֵׁי הָעִיר הָיוּ מֵתִים בַּצָּמָא וּבָחֳלָיִים רָעִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַבַּצֹּרֶת.
וּרַבָּהּ שֶׁל הָעִיר גָזַר תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי כַּדִּין. וְהָיָה מַטִּיל עַל הָעֲשִׁירִים לְפַזֵּר צְדָקָה לָעֲנִיִּים, וְהִרְבּוּ בִּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּסְלִיחוֹת, וְהַשָּׁמַיִם נִשְׁאֲרוּ שְׁמֵי בַּרְזֶל וְלֹא נַעֲנוּ בְּטִפָּה אַחַת שֶׁל גֶּשֶׁם.
כְּשֶׁרָאָה הָרַב שֶׁלֹּא נַעֲנוּ עַל תְפִלּוֹתֵיהֶם הָיָה מִצְטָעֵר הַרְבֵּה וְהָיָה מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּבְמַעֲשֵׂי בְּנֵי עֲדָתוֹ, וְלֹא מָצָא בָּהֶם חֵטְא גָדוֹל שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים בֶּגְלָלוֹ לְעֹנֶשׁ אַכְזָרִי כָּזֶה. וּכְשֶׁרָאָה אֶת צָרַת הַצִּבּוּר וְשָׁמַע אֶת צַעֲקַת הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שֶׁעָלְתָה הַשְּׁמַיְמָה וּבַעַל הָרַחֲמִים נָעַל אֶת שַׁעַר הָרַחֲמִים וְלֹא שָׁעָה אֶל הַתְּחִנּוֹת וְהַצְּעָקוֹת – מָרָה לוֹ נַפְשׁוֹ מְאֹד וְהָיָה סוֹגֵר עַצְמוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ וּמַרְבֶּה בְּצוֹם וּבְתַחֲנוּנִים, שְׁיַּרְאוּהוּ מִן הַשְָׁמַיִם מֶה עָלָיו לְתַקֵּן כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בְּנֵי עֲדָתוֹ הָעֲטוּפִים וְנוֹפְלִים חֲלָלִים בַּבַּיִת וּבַחוּץ.
שָׁמַע קוֹל בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר לוֹ: אַל תַּרְבּוּ תְּפִלָּה וּתְחִנָּה, כִּי אֵין אַתֶּם נַעֲנִים, עַד שֶׁיַּעֲלֶה קַלְמָן הַחֶנְוָנִי אֶל הַתֵּבָה וְיִתְפַּלֵּל בְּעַד הָעִיר.
הֵקִיץ הָרַב מִשְּׁנָתוֹ נִבְהָל וּמִשְׁתּוֹמֵם, וְהָיָה מְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ וְאוֹמֵר: “זֶה קַלְמָן הַחֶנְוָנִי, שֶׁאָמְרוּ לִי שֶׁהוּא יִתְפַּלֵּל בְּעַד כָּל הָעֵדָה, אֲנִי מַכִּירוֹ שֶׁהוּא פָּחוּת שֶׁבִּפְחוּתִים, עַם־הָאָרֶץ וּמִתְקוֹטֵט עִם הַקּוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים, כֵּילַי וּפוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר, וּמָה רָאוּ שֶׁהוּא יִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה וּתְפִלָּתוֹ תִּתְקַבֵּל בַּשָּׁמַיִם? בְּוַדַּאי הַחֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי אֵינוֹ אֶלָּא דְבָרִים בְּטֵלִים”
וְהָיָה מִתְפַּלֵּל שׁוּב כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא יְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו וְיַעֲשֶׂה לְמַעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וְיִשְׁלַח לָהֶם גֶשֶם לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ עֲיֵפָה.
וּבַלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ בָּא הַקּוֹל שֵׁנִית וְאָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה מַטְרִיחַ עַצְמְךָ וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְכָל טִרְחָתְךָ לְחִנָּם? כָּל זְמַן שֶׁקַּלְמָן הַחֶנְוָנִי לֹא יִהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם – אֵין אַתֶּם נַעֲנִים.
הֵקִיץ הָרַב וְלִבּוֹ מִתְפָּעֵם וְהוּא מְדַבֵּר לְנַפְשׁוֹ: “מֵאַחַר שֶׁבָּא אֵלַי הַקּוֹל פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְאָמַר לִי אוֹתָם הַדְּבָרִים, וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בַּדְּבָרִים וְעָלַי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה”.
וּבַבֹּקֶר שָׁלַח לִקְרֹא לְפַרְנְסֵי הָעִיר וְצִוָּה לְהַכְרִיז, שֶׁכָּל הָעָם מִקָּצֶה יִתְאַסְּפוּ לְמָחֳרָת בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל לְשֵׁם תְפִלָּה בְּצִבּוּר.
שְׁאֵלוּהוּ הַפַּרְנָסִים: מִי יִהְיֶה שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר?
אָמַר לָהֶם: מָחָר נִרְאֶה מִי הָרָאוּי לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה.
כִּי הָרַב הִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לָהֶם, שֶׁקַּלְמָן הַחֶנְוָנִי יִהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁהַכֹּל הָיוּ מַכִּירִים וּמְבַזִּים אוֹתוֹ בִּגְלַל שִׁפְלוּתוֹ וְגַסּוּתוֹ, שֶׁהוּא עַם־הָאָרֶץ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כְּלָל.
וּלְמָחֳרָת נִתְקַבְּצוּ כָּל הָעָם לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּבָאוּ גַם נָשִׁים וָטַף, עַד כִּי הַבַּיִת הָיָה צַר מֵהָכִיל אֶת כֻּלָּם, וְהָיוּ עוֹמְדִים צְפוּפִים, מַרְעִידִים לָדַעַת מִי יַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה.
אָמַר לָהֶם: קַלְמָן הַחֶנְוָנִי, זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד הַפֶּתַח.
כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דִבְרֵי הָרַב הָיוּ תְמֵהִים וְאוֹמְרִים: הַאֵין בִּקְהִלָּתֵנוּ אֲנָשִׁים חֲכָמִים וְיִרְאֵי שָׁמַיִם, מָה רָאָה כְּבוֹד הָרַב בְּזֶה הַחֶנְוָנִי הַגַּס וְהַבּוּר, שֶׁיְּהֵא שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּעֵת צָרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת וְנֹסַח הַתְּפִלָּה?
אָמַר הָרַב: אַף עַל פִּי כֵן.
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ אֶל אוֹתוֹ הַחֶנְוָנִי הַיּוֹשֵׁב לְיַד הַפֶּתַח, בֵּין הַסַּבָּלִים וְשׁוֹאֲבֵי הַמַּיִם, וְאָמַר לוֹ: רַבִּי קַלְמָן, רְצוֹנִי שֶׁיַּעֲלֶה לַתֵּבָה וְיִתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם.
אָמַר הַחֶנְוָנִי: מַה כְּבוֹד הָרַב מְדַבֵּר? כַּנִּרְאֶה כְּבוֹד הָרַב רוֹצֶה לְשַׂחֵק בִּי. אֵיךְ אֶעֱבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ לִקְרֹא בַּסִּדּוּר? הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מֵבִין מַה שְׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַשְּלִיחַ צִבּוּר.
אָמַר לוֹ הָרַב: תֹּאמַר מַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וְאֵינִי פּוֹטֵר אוֹתְךָ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם. גְזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי.
פָּשַׁט הַחֶנְוָנִי אֶת הַטַּלִּית וְהַתְּפִלִּין וְהִנִּיחָם עַל הַסַּפְסָל וְיָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְלֹא אָמַר כְּלוּם.
אָמְרוּ הַפַּרְנָסִים לָרַב: מַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁיו? כְּבוֹדוֹ רוֹאֶה שֶׁהוּא בּוּר וְגַס רוּחַ, וְהָלַךְ לוֹ וְאֵין יוֹדֵע אִם יָשׁוּב לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ וּמְקַפֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּמֹאזְנֵי מִרְמָה.
אָמַר הָרַב: נַמְתִּין לוֹ כַּחֲצִי שָׁעָה וְנִרְאֶה מֶה הָלַךְ לַעֲשׂוֹת. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וְהַחֶנְוָנִי חָזַר לְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְיָדוֹ הַמֹּאזְנַיִם שֶׁל חֲנוּתוֹ. הֵרִים אֶת הַמֹּאזְנַיִם וְעָלָה יָשָׁר אֶל הַתֵּבָה.
תָּמְהוּ הַקָּהָל זֶה אֶל זֶה וְאָמְרוּ: מַה זֶּה בָּא לִשְׁקֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶפְשָׁר הַמִּצְווֹת שֶׁבְּיָדוֹ?
וְהָיוּ מְצַחֲקִים בְּנֶפֶשׁ מָרָה.
וְהַחֶנְוָנִי עָמַד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְהֵרִים אֶת הַמֹּאזְנַיִם מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, שֶׁכָּל הַקָּהָל רָאָה אוֹתָם, וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵלּוּ שְׁתֵּי כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם הֵן כְּנֶגֶד שְּׁתֵּי הַהֵאִין שֶׁל שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ הֲוָיָ"ה, וְהַמּוֹט הָאָרֹךְ שֶׁבּוֹ תְּלוּיוֹת כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם הוּא כְּנֶגֶד הַוָּיו שֶׁל שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ, וּבֵית הַיָּד שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁבּוֹ מַחֲזִיקִים אֶת הַמֹּאזְנַיִם, הוּא כְּנֶגֶד הַיּוֹד שֶׁבְּשִׁמְךְ הַנּוֹרָא, וּבְכֵן אֲנִי אוֹמֵר לְפָנֶיךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: אִם עָשִׂיתִי פַּעַם בְּשֶׁקֶר וְעִוַּתִּי מִשְׁקָלִי לִגְזֹל אֶת הַמּוֹכֵר אוֹ הַקּוֹנֶה, לִתֵּן חָסֵר אוֹ לִקַּח יָתֵר וּפָגַמְתִּי בְּאוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא – תֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתִשְׂרְפֵנִי בְּזֶה הַמָּקוֹם! וְאִם לֹא עָשִׂיתִי מֵעוֹלָם שֶׁקֶר וְלֹא עִוַּתִּי מִשְׁקָלִי וְלֹא פָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲזַי אֲנִי מִתְחַנֵּן וְתוֹבֵעַ מִמְךָ, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וּבַעַל הָרַחֲמִים, שֶׁבִּזְכוּת שֶׁקִּיַּמְתִּי מַה שֶּׁצִּוִּיתָ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְשָׁקַלְתִּי תָּמִיד בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק – תִּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים וְיֵרְדוּ גִשְׁמֵי רָצוֹן בְּזֶה הָרֶגַע.
וְאַךְ כִּלָּה הַחֶנְוָנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי הַתֵּבָה וַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, הִקְדִיר הָאֲוִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְעַד הַחַלּוֹנוֹת הֵגִיחָה רוּחַ חֲזָקָה וּמְנוֹרוֹת הַקָּנִים הַתְּלוּיוֹת הִתְנוֹדְדוּ עַל רָאשֵׁי הָעָם.
וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע הִתְפָּרְצוּ הַנְּעָרִים מִן הַחוּץ וְקָרְאוּ: הַגֶּשֶׁם עוֹלֶה! הַגֶּשֶׁם עוֹלֶה!
וּמִיָּד נִתַּךְ הַגֶּשֶׁם עַל גַג בֵּית הַכְּנֶסֶת וְהָרוּחַ נָשָׂא אֶת הַטִּפִּין בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהַקְּרוֹבִים לַחַלּוֹנוֹת פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶם לִקְלֹט אֶת הַטִּפִּין לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁם.
עָלָה הָרַב עַל הַבִּימָה לְהַשְׁמִיעַ לַקָּהָל תּוֹכְחוֹת מוּסָר וּלְלַמְּדָם גֹדֶל הַמִּצְוָה שֶׁל מֹאזְנֵי צֶדֶק וְלֹא מָצָא לוֹ אָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת, כִּי הָעָם פָּנָה כֻּלּוֹ הַחוּצָה וְרָץ בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם, שֶׁכָּל אֶחָד רָצָה לִשְׁתּוֹת מַיִם, שֶׁלֹּא שָׁתָה לָרְוָיָה זֶה שָׁבוּעוֹת וִירָחִים.
אַחַר כָּךְ בְָּאוּ הַסּוֹחֲרִים וְהַחֶנְוָנִים שֶׁבָּעִיר אֶל בֵּית הָרַב וְכָל אֶחָד הִתְוַדָּה שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ וּמָצָא שֶׁפָּגַם פַּעַם בַּמִּשְׁקָל וּבַמִּדָּה, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת לֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָנוֹת רַק אֶחָד, הוּא קַלְמָן הַחֶנְוָנִי.
וְהָרַב סִפֵּר לָהֶם אֵיךְ בָּא אַלָיו הַקּוֹל פַּעֲמַיִם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וְצִוָּהוּ עַל קַלְמָן.
בִּקְשׁוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַעֲלוֹת אֶת קַלְמָן לִגְדֻלָּה וְהִצִּיעוּ לוֹ מָקוֹם מְכֻבָּד בַּכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אַךְ הוּא סֵרַב לְקַבֵּל כָּל כָּבוֹד, וְהָיָה עוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ וְנוֹהֵג כְּמוֹ קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה.
וּבְאַחַד הַיָּמִים מָכַר אֶת חֲנוּתוֹ וְהָלַךְ לָגוּר בְּמָקוֹם שְׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.