שנים רבות תהיתי על סוד שגשוגם הכלכלי של יוצאי חלבּ וצאצאיהם בכל הקהילות הבנות, ובעיקר באמריקה. בקהילת האם, קהילה קטנה שמעולם לא עברה את גבול ה־15 אלף נפש היו העניים, שוכני בחסיתא, יותר ממחצית, ומספר המשפחות העשירות בקהילה לא הגיע ל־15. בקהילות החלבּיות בתפוצות ניתן היות למנות כמה מאות משפחות עשירות; מהן כמה וכמה עשירות מאוד. מפתיעה בייחוד העובדה כי בין העשירים החלבּיים בברוקלין/דיל, מכסיקו, פנמה, ריו דה ז’נרו, סאן פאולו, בואנוס איירס ושאר קהילות הבת, יוצאי בחסיתא מצליחים לא פחות מהאחרים. משפחות דלות אמצעים ובינוניות עלו והצליחו, בלי עין הרע. הצליחו זו לשון המעטה.

מה סוד ההצלחה, שאלתי את עצמי ושאלתי אותם. היו שהשיבו שהסוד נעוץ בגיבושם של בני העדה ובאחריות ההדדית המושתת על “עניי עירך קודמים”, קל וחומר עשירי עירך. אחרים השיבו שהכל נובע מן הכשרונות המסחריים והפיננסיים שבהם נתברכו בני עירנו, ומשליטה בשפות התרבות. והיו שנישקו את המזוזה ולחשו, זה רצונו וזו ברכתו של השם יתברך, שזוכר חסד לנאסמאלאח. נאסמאלאח – טובים, יעני שומרי מצוות.

לא נחה דעתי. שמעתי סיפורים של רבים וטובים, אם בביקורי בביתם, אם בביקוריהם בביתי. הסיפורים וחזרו על עצמם בניואנסים שונים – הבנתי. היהודים החלביים, שהיגרו מתחילת המאה העשרים למצרים ולמילנו, ובעיקר לאמריקה הצפונית, המרכזית והדרומית, זיהו ראשונים (או בין הראשונים) את הפוטנציאל הטמון ואת השתלטותה של זו על כלכלת המאה. הם עלו על הגל עוד לפני שנהפך לנחשול שוטף עולם. המבנה החברתי של העדה, המפוזרת בכל רחבי תבל ושומרת על קשרים הדוקים עם כל חלקיה, התאים לראיון הגלובליזציה.

הרעיון הבסיסי התפתח, בעיקר באמריקה, שבה רובם מצאו מקלט וקרש קפיצה. רעיון המסחר בין ארצות מוכר עוד מקהילת האם, שישבה על צומת מסחר בינלאומי. הרעיון: קנה את החומר הגלם האיכותי במקום הזול ביותר בעולם, יצר ממנו בארצות שבהן העבודה זולה, את המוצרים המבוקשים בעולם, ומכור אותם בארצות העשירות עם שיא כח הקנייה. וזאת לאחר ששליחיך הנאמנים, שומרי הסוד, איתרו ובדקו את כל המקומות הנ"ל. החלבים הוסיפו לרעיון את דרך הביצוע האופטימלית, שהינה מסורת עדתית בדוקה: שליחים נאמנים תחפש ותמצא קודם כל בין בני משפחתך, או בני חסותך, או בני עדתך; בסדר זה.

וכך נשלחו בנים וחתנים ובני חסות לכל מקום שבו מיוצרת כותנה משובחת ונמכרת בזול; הכותנה הועברה לארצות המזרח הרחוק, שם העבודה זולה, לעיבוד, תפירה ורקמה; והמוצר המוגמר נשלח לארצות הברית ולאירופה, הרעבות לכל ומשלמות היטב. הוא הדין בפשתן, שהיה זול במרכז ומזרח אירופה, במשי התאילנדי ובשאר חומרי גלם למיניהן. המבנה החברתי, החמולתי והמסוגר, התאים למשימות כאלה כמו כפפה ליד. ובעזרת השם הפכו החלביים לחלוצי הגלובליזציה – שליטת הכלכלה העולמית, והיא כמובן גמלה להם ביד רחבה.

כל כך הרבה סיפורים שמעתי על משפחות, שעסקו בדרך זו בייצור ומכירה של מוצרי הצריכה הבסיסיים של החברה המערבית, שהגעתי למסקנה שגיליתי את הסוד. סוד ההצלחה הכלכלית, שינקה מהלכידות החברתית והזינה אותה.

מערכת הייצור והמסחר של החלבים נשענה על מערכת פיננסית מסועפת ומתוחכמת של שלוש משפחות של בנקאים חלבים ידועים, שסניפיהם כיסו חמש יבשות והרבה איים קטנים. משחקים בשערי מטבע הפכו לספורט עדתי בין־יבשתי. לעתים שפת הקשר העסקית הסודית היתה עברית־ערבית, כתובה באותיות חצי קולמוס, יעני, נוס־קלם. וזאת, עד שנמצאו אמצעים מודרניים חלופיים.

כיון שבנאסמאלאח עסקינן, ובארצות אסיה הרחוקות, שבהן העבודה זולה והייצור הידני משתלם, התעוררה בעיה, אין שם אוכל כשר ואין מניין. הרי לא נוציא את בנינו ואת חתנינו לתרבות רעה חו“ח; חראם! ישבו אנשי שלומנו על המדוכה ומצאו פתרונות יצירתיים. למשל “המעופף”. זה חיבר עשרה ויותר מאנ”ש לטיסה אחת למזרח הרחוק, ופתר את בעיית התפילה. החבורה התאכסנה באותו מלון, לפחות בבירה, ושם חיכה לה, בהזמנה מראש, אוכל כשר חלבי למהדרין. בחגים הוקם באחת הסוויטות בית כנסת מאולתר, מקדש מעט, לתפילה. ולאחר התפילה, בין קוקטייל לסלמון, נעשו עסקים ונקשרו קשרים, נמסר מידע עדכני והוחלפו רעיונות; בעזרת השם יתברך.

כך ובדומה לכך שירתו החלבים את הגלובליזציה וינקו. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת לקראת סוף המאה, שהפכה את העולם כולו לכפר גלובלי, הזינה הן את ענקי הגלובליזציה, הן את חלוציה העלומים, השומרים על פרופיל נמוך, כדרכם בקודש, סגולה, מפני עין הרע.

ולסיום סיפור המאפיין את איש העסקים החלבי. ישב אצלי בביתי ידיד נעורים, שגדל בישראל והגדיל לעשות באמריקה. צלצל הטלפון ונתבקשתי להרצות במפגש ציבורי חשוב בתאריך מסוים. עניתי שבתאריך זה אני לא פנוי, וסגרתי. אומר לי ידידי, ביג מיסטייק חביבי! יעני, טעות עשית, יא אהבל. תאמר להם “כן” ובהתקרב המועד תתנצל שאינך יכול להגיע. כמה אנשים יהיו באולם, שיידעו שלא באת? 500? 1,000? אבל מאות אלפים יקראו את המודעות בעיתונים ויחשבו שהרצית; והעיקר – שחפצים בך, בשמך ובדבריך.

מעין ברוך, 12.07.06