בשכונת העובדים צריך ליצור יחידה חברתית־כלכלית מאורגנת. השאלה היא לא רק כיצד להיטיב את מצבם של מספר פועלי העיר על־ידי בנין בית ומשק בית, אלא גם כיצד לחדש מה שהוא בדרך התישבותנו בארץ, כיצד לזוז הלאה מהמציאות של היום. ומוצדקת מאד תביעה זו. שני פנים לעבודתנו בארץ מאז ומעולם: חיזוק הצורות הקיימות, לאמור – הוספה על הקיים בדומה לו – ויצירת צורות חדשות. ואולם, גם האחרונות, החדשות, אינן נולדות אלא במציאות הארץ־ישראלית. לשכונת העובדים בתל־אביב ישנם כאלף חברים. הרכוש הראשון שרשימת חברים זו כבר מכילה היא אחדותם כחברי ההסתדרות. מיד עם התישבותם מקבל עליו סניף “המשביר” את דאגת ההספקה, קופת־חולים מיסדת את מוסדותיה, ועדת התרבות פותחת את בית הספר והספריה – והמשרד לעבודות ציבוריות ממשיך בעבודות ההכשרה במקום, שהתחיל בהן עוד מקודם.
מצדדים שונים נשאלת השאלה, אם צריכה שכונת העובדים להתכונן במגמה של ניתוק הקשרים בין המתישבים בשכונה ובין העיר. אפשר לענות: להלכה – לא. על־ידי ארגון טוב של חיבור הדרכים ביבשה או בים, או גם ביבשה וגם בים, יצופף המחוז בין העיר והשכונה. אולם יהיה גם כיווּן מושך אל המקום, אל השכונה. יִסוּד ישוב חדש בן 1000 חבר דורש תכנית קבועה ומעובדה. מראש אפשר להגיד שבתכנית זו תהיינה שתי נטיות: חקלאית ותעשייתית. מאידך גיסא צריכה התכנית לענות על שאלת הצורה החברתית של השכונה. התהיה זאת צורה חדגוֹנית: שכונה בת אלף חברים בודדים, או קיבוץ גדול אחד משותף בן אלף חברים, או התהיה דוגוֹנית – בת שתי צורות חברתיות זו בצד זו, או אפשר רבגוֹנית – צירוף יחידות שונות של בודדים ושל קיבוצים נבדלים אלה מאלה בבנינם הפנימי ובסדר חייהם?
ועד שכונת העובדים צריך למַנות מעתה, עד כמה שאפשר מבין חברי השכונה, ועדות אחדות: ועדה לקביעת הצורה החברתית של שכונת העובדים, ועדה לעיבוד התכנית החקלאית, ועדה לחקירת אפשרויות התעשיה במקום, ועדה לשאלת חיבור הדרכים בים וביבשה, ולבסוף – ועדה לקביעת התכנית הכללית של השכונה ולסידור הענינים הכלכליים של החברים בראשית עלותם על אדמת שכונת־העובדים.
שכונת העובדים על יד תל־אביב צריכה להתכונן על שטח רחב ידים מלכתחילה – לא טלאים, טלאים – למען אַפשר את עיבוד התכנית בהיקפה ולמשוך את כל האיניציאטיבה של החברים לשכונה מתחילתה.
לבאים בשם המציאות ובשם המהירות להקטין את המפעל ולחלצו על־ידי זה מרעיונו הפנימי, כדאי לשוות לעיניהם את התישבות הפועלים בתוך המושבות: ברחובות (רחוב “עזרא”), בנס־ציונה (“תל־אביב”), בפתח־תקוה (בתי ווֹלפסון), לעומת ההתישבות בנקודות מיוחדות על יסוד שאיפה אנושית והתישבותית, החל מדגניה וכנרת וגומר.
כאן לפנינו מטרה מסוימה: לעבור להתישבות של אלפים, להתחיל בחקלאות אינטנסיבית, לחדור למקצועות חדשים של עבודה ותעשיה בארץ.
תקותנו חזקה כי הקרן הקיימת לישראל תמלא את חובתה לעצמה, לתפקידה היסודי ולעובד העברי בארץ ותרכוש את הקרקע הדרוש לשכונת העובדים. מפעל התישבות זה יהיה אחד החשובים במפעלי הקרן הקיימת. מוסד לאומי המישב בבת אחת על הקרקע 1000 עובדים מעלה את עצמו בפעולתו זאת בעיני העם למוסד מוצק, לאבן פינה בחיי העם ובתקוותיו. הקונגרס הציוני שהכניס את שכונת העובדים בתוך תכנית עבודתנו בשנה זו והקציב סכום ידוע לטובתה, חייב בזה מאליו את הקרן הקיימת לרכוש את הקרקע בשביל שכונת העובדים. ועל הנהלת הקרן הקיימת להזדרז ולהחיש פעולה זו.
היסוד הכי חשוב שעליו תתבסס השכונה הוא איחוד התעשיה והחקלאות בתוך ציבור אחד מאורגן ובשטח אחד. זאת אומרת, שחלק המתישבים האחד, אמנם, עסוק בדא והחלק השני – בהא, אבל אחדות המקום ואחדות הארגון הפנימי של הציבור במקום, ישלבוּ זה בזה את שני מקורות העבודה והתוצרת שבמקום. הפקפוקים שנתעוררו בדבר זכות קיומה והצלחתה של שכונת העובדים קשורים בשאלות העומדות ברומו של עולמנו: התישבות צפופה ואינטנסיבית או התישבות רוָחה ואכסטנסיבית. אכן שאלות אלו הן אצלנו עדיין בגדר ויכוח, ואנשי המדע מתנגחים בסוגיה זו. אבל אל התורה של אנשי המדע יצטרפו גם השכל הישר, המרץ והרצון של העובדים גופם, והם יכריעו. המספר הגדול של המתישבים, ההכרח החיוני שבדבר, קרבת המקום אל הים – מחייבים פעולה זו ומבטיחים לה התפתחות. הועדה לעיבוד התכנית החקלאית, שנזכרה למעלה, תקבע את האופי הכללי של החקלאות בשכונת העובדים (פלחה, נטיעות, גידולי מספוא, ירקות וכו). הועדה תנסה אולי להתעכב על קולטורה אחת בתור מקצוע ראשי בשכונה (תפוחי זהב, בננות, אספסת, ירקות), אשר תוּעד ותכוּון לצרכי השוק, הפנימי והחיצון, מלבד המקצועות השניים והשלישיים, אשר יספקו את צרכי העובדים במקום.
ומתוך חברינו החקלאים, שנרשמו כבר עתה לשכונת העובדים, או שחושבים על המפעל הזה וקרובים אליו בלבם, הרואים תעודה וחובה לעצמם לחלק את פרי עבודתם ונסיונם בעבודה החקלאית עם מאות החברים העירוניים היוצאים עכשיו מבין החומות לאויר השדה – מבין אלה צריכה להיבחר ולהצטרף קבוצה קטנה של המנוסים ביותר, אשר תקבל על עצמה ליסד בשכונת העובדים “משק־לימוד” לשכונה או להסתדרות, אשר ישמש מקום חינוך ואימון בעבודה החקלאית לחברים רבים בשכונה, לבני ביתם ולנוער הגדל ביניהם.
מיד להיוָסד שכונת העובדים יתכוננו בה הקואופרטיבים לאפיית לחם, להנעלה, לתפירה, וגם בתי המלאכה של המשרד לעבודות הציבוריות: מחצבות, נגריות, מסגריות, מפחות, תעשיות לבנים וכיוצא באלה. אלה יהיו ענפי עבודה אשר יעסיקו עשרות או אפילו מאות חברים.
אם שכונת העובדים תיבנה על חוף הים, יתפתחו בה הדיג והשיט. הנסיונות המעטים, שנעשו אצלנו בדיג ולא התפתחו לא ירתיעו את העובדים, אשר חייהם ועבודתם יהיו על שפת הים, ואת הדור הצעיר אשר יגדל בשכונה. הרשת והמשוט ימצאו סוף סוף את עובדיהם, כמו שמצאום המחרשה והאנך. גם תעשיית החול (בתי־חרושת ללבנים למיניהם) סוף סוף תיוָצר כאן על־ידי העובד העברי ותפרח.
תרפ"ד
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.